כפר חב״ד
ניקוד שם העיר "באברויסק"
בגל' 1024 (עמ' 38) הערתי על דבריו של מי ש"תפס" את מתרגם ה'בית רבי' לאידיש ב"טעות": שהוא ניקד את האל"ף של "באברויסק" בפת"ח במקום בקמ"ץ.
והעירני חכם אחד, שנתעלמו ממני דברי אדמו"ר הצ"צ (בשו"ת אהע"ז סי' רטז אות א), ששם מפורש כדבריי.
וזה לשונו הק': וכמו שם עיר ליובאוויטש ועיר לאדי, כותבין אל"ף בשביל פתח. וכן עיר באבינעוויטש, באריסעוו, באברויסק וכמוהן רבים. עכ"ל.
חייתָני וחייתַני
במכתבו הנדפס בגל' 1074 (עמ' 12), מסתמך הרה"ג ר"מ מאזוז שליט"א על שמועה, שהרבי זצ"ל היה אומר את שני הנוסחים, "חייתני" בקמץ ו"חייתני" בפתח. ומסיים בסגנון חז"ל: "כלום הגענו לסוף דעתו של רבי שמעון"?
אך מה נעשה ורבינו זצ"ל לא היה אומר את שני הנוסחים, אלא רק "חייתני" בקמץ (כפי שהורה לרבים ב'לוח הי"י' עמ' נג), והוי מילתא דעבידא לאיגלויי לכל מי שיאזין לכל אחת מעשרות ההקלטות מתפילתו של הרבי, וכך גם בתקליטור "תפלת מנחם" המצוי לרבים.
דברים על דיוקם
במדור "קוראים כותבים" בגליון 902, חזרו ונדפסו דבריו המאלפים של המזכיר הרה"ח רי"ל גרונר שי', ובהם נאמר גם, שאף שיש שיחה בלתי-מוגהת שבה אומר הרבי שהוא נהנה מכך שמישהו התבטא בתואר 'שליט"א' על הרבי הריי"צ לאחר הסתלקותו, אבל הרבי עצמו לא כתב מעולם את התואר 'שליט"א' אחרי י' שבט תש"י.
אלא שיש להעיר בזה, שבאותה שיחה (תורת-מנחם, תש"י, ע' 83) מדובר אודות התבטאות "זאל געזונט זיין" – ולא 'שליט"א' – ועל-אתר מבאר הרבי כי בריאות הצדיק וחייו הם חיים רוחניים ולא חיי בשר, ובבריאות כזו לא שייך הפסק, ואדרבה, אחרי ההסתלקות הרי זה ביתר שאת וכמבואר באגה"ק בתניא סי' ז"ך.
א"כ אין מניעה להשתמש בביטוי זה על שוכן עפר – כפי שהרבי התבטא לרוב "הקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם" – משא"כ התואר 'שליט"א' המורה על אריכות ימים בגוף גשמי, שהרבי לא נתן לו שום זכות קיום אחרי ההסתלקות, ולא עלה על לב איש.
טעות בדבר משנה
במדור קוראים כותבים שבעתונכם גליון 986, מביא הרב א' סמית את מכתבו של הרבי באגרות-קודש חי"ג ע' רלו, שמתייחס למשנה בעדיות (פ"א מ"ג) הלל אומר מלא הין, והרבי כותב "ועיי"ש במפרשים שע"ז אמרו שפת יתר".
וכותב הרב הנ"ל שלכאו' תיבת "מלא" מיותרת – אבל לדברי הרמב"ם ניחא ביותר, כפי שכתבו כמה מפרשים בד' הרמב"ם. כלומר, שה"מפרשים" שהזכיר הרבי מתייחסים לדברי הרמב"ם.
ועוד כותב הוא להלן, שהגר"א מפרש אחרת מהרמב"ם, "ולמה נתפוס בשיטת הגר"א נגד הרמב"ם?".
אבל, במחכ"ת, הכותב טעה בדבר משנה, בדברי הרמב"ם, בדברי הגר"א וטעה גם בדברי הרבי! שהרי כל עיקרו של ה"שפת יתר" שבתיבת "מלא" הוא הוא פירושו של הגר"א ולא של הרמב"ם, ואדרבה, לפירוש הרמב"ם "מלא" אינו יתיר אלא הכרחי. וה"מפרשים" שבמכתבו של הרבי הוא פירוש הגר"א (שהובא בשמו גם במפרשים אחרים על אתר, כגון בפירוש תפארת ישראל).
מה אמר אדמו"ר הרש"ב?
בגל' 900 נדפסו סיפורים מפיו של הרה"ח רי"ל גרונר שי', כפי שהועתקו מסרט הקלטה. ביניהם מופיע (בעמ' 83) סיפור בשם הרה"ח ר"י דזייקובסאן ע"ה, שעל-פיו אמר הרבי הרש"ב בשעת ה'חזרה' לאחד החוזרים – שציטט פסוק כלשונו בתהלים ולא כפי שהרבי אמרו – בזה הלשון: "כך? כך? הרי כך שמעתי אומרים בגן עדן, וממילא צריך לומר כפי שאני אמרתי".
גם אני הק' שמעתי את הסיפור מפיו של הרה"ח ר"י הנ"ל, ובטוחני שהרבי הרש"ב אמר רק את המלים "כך? כך?" ("אזוי? אזוי?") ותו לא!
כל השאר הוא תוספת ביאור שנאמרה בשעת ההתוועדות, ואלו שפענחו את סרט ההקלטה לא יכלו לעמוד על דיוקם של דברים. אח"כ עברו הדברים עיבוד לשם ההדפסה ב'תשורה', ועוד תוספת עריכה לשם ההדפסה ב'כפר חב"ד', ומבין כולם נוצר סיפור חדש שאינו הולם כלל לא את רוחו של אדמו"ר הרש"ב ולא את סגנון דיבורו.
"קוב"ה אחד לעילא"
בגל' 1047 (עמ' 48) כתבתי, שעל-פי המבואר בסידור עם דא"ח, ב'כגוונא' צריכים לומר "קוב"ה אחד לעילא", ולא "קוב"ה אחד, לעילא" כפי הנדפס בסידור תהלת ה'.
על כך הובאה (בגל' 1049 עמ' 12) שמועה בשם הרה"ג ר"י לנדא ע"ה, "ששאל את כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אודות סימן הפסק זה כשהדפיסו את הסידור הרוסטובי, וכ"ק אדמו"ר נ"ע אמר שאין לשנות זאת".
שמועה זו אינה נכונה, מפני שבשעה שהדפיסו את הסידור ברוסטוב מחקו את הנקודה שהיתה אחרי התיבה "אחד" (ומשום מה החזירוה במהדורת ברוקלין).
בזכרונו של הרה"ג ר' משה לנדא שליט"א, ששמע מאביו הרה"ג ר"י הנ"ל, שאחרי ההדפסה אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שצריך לבוא סימן הפסק אחרי התיבה "לעילא".
" מ ר ן "
זה לי כבר כמה שנים שאני מתפלא על דעותיו של "מרן" שאתם מצטטים מעתוניהם של אנשי ההשקפה, הכיצד אפשר לייחס לרב בישראל דעות שכאלו ר"ל. והנה נראה שאנשי הכת הנ"ל כלל וכלל אינם מתכוונים לאותו רב, אלא למישהו אחר!
והוא בהקדים הידוע שניתן לדרוש ראשי-תיבות גם מהאותיות השניות של התיבות, וכפי שהביא כ"ק אדמו"ר שליט"א (לענין תיבת "מבצע") ש"בצע" הוא האותיות השניות של שמות האבות: בי"ת מאברהם, צדי"ק מיצחק ועי"ן מיעקב. וכמו"כ ידוע מכבר שתיבת "מרן" נדרשת בראשי-תיבות: "ממאתיים רבנים נסמך" (מובא ג"כ בשיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א).
ונראה ברור, שכשאנשי ההשקפה מביאים את דעותיו של "מרן" כוונתם לאותו האיש בן דרור ימיני שהאותיות השניות של ג' התיבות עולות "מרן"! וא"כ נראה ברור ש"מרן" הוא אחד משמותיו הבדויים ("שם עט") של העתונאי הנ"ל. ובכך שהתיבות נדרשות למפרע (מהסוף להתחלה) נרמזת דרכו שהיא ה"לעומת זה" של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ששיטת המבצעים הקדושים יוצאת משמות האבות כשהם כסדרם, ואילו שיטתו של הנ"ל היא - כשיטת הקליפות - "להיפך ממש" (כמ"ש אדמו"ר הזקן בעל ההילולא בתניא קדישא סוף פ"ט). ומכיון שזו שיטתו לומר להיפך ממש מצד הקדושה, לכן גם שמו (המורה על מהותו) נרמז בתיבת "מרן" למפרע.
ואם גם לעתים מוכח שבכינוי "מרן" הכוונה להרב שך, י"ל שמאחר ובן דרור ימיני מדבר מתוך גרונו, לכן מרמזים זאת בתיבת "מרן" כדי שיהיו הדברים בשם אומרם ויביאו גאולה לעולם (ואף שאין הם ידועים בהשתוקקותם להביא גאולה לעולם, אולי הם דורשים עולם מלשון העלם, והם רוצים - היה לא תהי'! - לגאול את ההעלם מתחת ידו של כ"ק אדמו"ר שליט"א הלוחם מלחמת ה' לנגד חושך והעלם העולם, ויכוף כל ישראל וכו'.
כ"ד טבת, תשמ"ז
[מכתב זה לא נדפס]
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
