אור ישראל, כא (תשרי תשס"א), עמ' י–יג

שתי תשובות מכ"ק אדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש זצ"ל

שתי התשובות הללו, בגוף כי"ק אדמו"ר מהר"ש, הן בכרך מאמרי שנת תרל"ב בספרייתו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אשר במוסקבא.

[א]

המתנה במילת תינוק שחשש בעינו ונתרפא

בס"ד

תינוק שביום ראשון שנולד נראה שכאב לו עין א' (וקרוב הדבר שזהו מפני שלא שמרו אותו מאור היום ביום ראשון שנולד), וביום הרביעי בדקו אותו ונראה אדמומית בעינו השמאלית וכמו שורייקא סומקא על לובן שבעין, ומוגלא יוצאת ונדבקו גבות עיניו במוגלא לבינה. והמוהל כשבדק אותו אמר שאם יתרפא בבת א' א"צ להמתין שבוע מיום שיבריא, ואם יתרפא לאט לאט צריכין להמתין ז' ימי' מיום שיבריא. וביום החמישי בדקו אותו שנית, והאדמומית עברה לגמרי, רק שגבו עליונה של העין היא עבה קצת, והמוגלא נתהפכה מלובן למראה ירוקה, ועדיין היא דבוקה עד שפתחו אותה ע"י חלב חם. ולכן שואלין אם זהו בכלל שצריכין להמתין ז' מיום שיבריא בשלימות, א"ל.¹

במשנה בפי"ט דשבת דקל"ז א' קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא. ובגמ' א' שמואל, חלצתו חמה (נשלף ממנו החולי ויצא מגופו, רש"י) נותנין לו כל ז' להברותו. וכ"ה ביבמות דע"א א'. ומזה פסק בש"ע יו"ד סי' רס"ב סעי' ב' חולה אין מלין אותו עד שיבריא וממתינים לו כו', בד"א שחלצתו חמה כו', אבל אם חלה באחד מאיבריו כגון שכאבו לו עיניו כאב מועט כו', ממתינים לו עד שיבריא, ולאחר שיבריא מלין אותו מיד.

וזהו מאוקימתא דרב פפא ביבמות (דע"ב) [דע"א] ב' כגון שכאבו לו עיניו לינוקא ואיתפיח ביני וביני (בין עשיי' לאכילה ואין נותני' ז' ימי' אלא למי שחלצתו חמה, רש"י), ולכן כ' בש"ע כאב מועט. ועפ"ז הגי' הרמ"א אבל אם כאבו לו עיניו כאב גדול הוי כחולי שבכל הגוף (נ"י פ' הערל). וכ' הש"ך ע"ז, נראה דהיינו באופן שנת' באו"ח סי' שכ"ח ס"ט וכ"מ בנ"י.

והוא שבאו"ח סי' שכ"ח ס"ט כ' לעני שמחללין עליו את השבת, וז"ל שם, החושש בעיניו או בעינו ויש בו ציר או שהיו שותתי' ממנו דמעות מחמת הכאב או שהי' שותת דם או שהי' בו רירא ותחילת אוכלא (פי' תחילת חולי) מחללין עליו את השבת. ורבינו ז"ל בש"ע שלו סי' הנ"ל ס"ט ביאר יותר וז"ל, או שיש בה ריר שמגליד תמיד. והוא מדברי רש"י.²

וא"כ בנ"ד שהעין היא דבוקה, ה"ז ודאי נגלד שמותר לחלל את השבת, א"כ צריכין להמתין לו ז' מיום שיבריא.

ומה שא' המוהל הסימן אם מתרפא בב"א א"צ להמתין ואם לאט לאט צריכי' להמתין ז', לפ"ד זהו רק השערה בעלמא, שאם יתרפא בב"א א"ז מיחוש חזק כ"א ע"ד המקרה כו'. אבל כשמתרפא לאט, זהו חולי היותר חזק. ואולי יש לדמותו למארז"ל בהפרש בין אישתא דחד יומא, לאישתא דתלתא יומין.³ אך שם הכוונה שהחום הוא ג"י רצופי', ובנ"ד הנה מתרפא לאט. ולכן גם לדברי המוהל צריכין להמתין ז' שהם מעל"ע שלימים.

ובאמת בנ"ד יש עוד סניף גדול, ממה שרשום בזכרוני שכ"ק אאמו"ר⁴ זצ"ל נ"ע כ' תשו' בדבר מילת אחי אם ילד זה (ג' שבועות קודם לידתו), שימתינו מלמולו עד שיהי' בן ג' שבועות לא פחות, מתשו' הרשב"א בענין משפחה דרפיא דמא. וא"כ גם אם הילד הזה היא ג"כ אחות הנ"ל שבכלל משפחה הוא גם תינוק הלזה, ולכן עכ"פ להמתין ז' מיום שיבריא זה א"צ לפנים כלל. וב"כ⁵ יהי' בן ב' שבועות עכ"פ כו'.

1. =אם לאו.

2. ביצה כב, א ד"ה רירא.

3.

4. אדמו"ר בעל ה'צמח צדק'.

5. =ובין כך.

[ב]

אם מותר לישב וגבו לספרים

אם מותר לישב על כסא שיהי' אחוריו לארגז שהוא בלא דלתות (שקורין פאליצע)¹ שעומדים שם ספרים.

נ"ל פשוט דמותר, שלא מצינו שלא יחזיר אחוריו רק גבי ס"ת בש"ע יו"ד סי' רפ"ב סעי' א'. ולא זכר שום א' מהפוסקים שיהי' הדין כן בספרים. גם י"ל שמה שיש בהכסא דופן מאחרי' לסמוך עלי' ה"ז הפסק ג"כ לענין לחלוק רשות.

ולענין לישב ע"ג מטה שיש עלי' ס"ת, אסר בש"ע יו"ד סי' רפ"ב סעי' ז', וכ' הרמ"א שם בהג"ה וה"ה שאר ספרים. וע' בט"ז ס"ק ד' שהביא בש' תשו' רמ"א שהניח בצ"ע אי מותר לישב ע"ג תיבה שיש בה ספרי', והוא ז"ל העלה אם היא מטלטלת שאסור, שגנאי גדול לספרים לישב עליהם. אבל אם התיבה קבוע במסמרי' לכותל היתר בפשיטות

וע' בשיורי ברכה סי' הנ"ל סעי' וא"ו דין ז' שהיתיר גם אם אינה קבוע, מהתוס' במנחות דל"ב. ובפסקי תוס' סי' פ' שכ' ולכ"ע הש"ס וכיוצא בו מותר לישב ע"ג מטה שהם נתונים עלי', וכ' שזהו כ"ש דמותר לישב ע"ג תיבה שיש בה ספרים. וכ"ש בספסלי בהכ"נ שיש בתוכם ספרים וטו"ת.² וחולק על הרב בית יהודא יו"ד סי' כ"ב. [חסר הסיום?].

1. =מדפים.

2. =וטלית ותפילין.