צפונות
שעשועי תעתועים
בגל' ט' של 'צפונות' נדפס מאמר בעל-ענין בשם "בין שיטי הקולופון" שבו מציע הכותב להסתייע ברמזים וגימטריאות העולות מן הקולופון שבכתב-היד של החיבור 'פתשגן' לשם זהוי המחבר ושנת הכתיבה.
לדברי הכותב מטרת מאמרו היא "להסב תשומת-לב לנושא זה - של רמיזות שם ותאריכים - באשר מתקבל הרושם, כי מוזנח הוא במעט אצל החוקרים. אמנם ההסתייגות מחישובים כאלו - מובנת ואף מוצדקת, ברם ההתעלמות הכמעט-מוחלטת מהם - נראית שלא במקומה. כמדומה שנתגלגלה כאן הזדמנות נדירה, להוכיח את חשיבותו של הנושא ואת האפשרויות הגלומות בו... בעיקר במקרים בהם קיים ספק בין אפשרויות מסויימות מאוד, או כשקיים צורך לבסס ולאשש הנחות כלשהן". ע"כ לשון הכותב במאמרו.
ואני הקטן באתי להתריע ולהזהיר מפני שימוש בשיטת החישובים, אשר אינה ראויה שיביאו ממנה אפילו סיוע וסניף כלשהו להתרת ספיקות, וכל-שכן שאין לבנות עליה יסוד או אף לאשש מכוחה הנחות כלשהן.
ואכן, צודק הכותב בהתרשמותו כי שיטה זו מוזנחת היא אצל החוקרים, ובצדק זנחוה. שהרי שלא כפי שמתקבל הרושם מקריאת המאמר הנ"ל כי פנים חדשות באו לכאן בגישה חדשנית לפתרון בעיות זהוי, אלא כבר היה לעולמים, כבר דרכו רבים בדרך זו שנחשבה לדרך המלך, ברם עד מהרה נוכחו לראות כי לא זה הדרך, ואינה אלא דרך עקלקלות שכל באיה מתרחקים מן האמת, ולכן סרו מהר מן הדרך - על אף רוב האפשרויות המפתות הצפונות בה - וחזרו לדרך הישר. ועל שיטת הפענוח בדרך הרמז והגימטריא עבר הכלח.
נסקור ימות עולם; לפני למעלה מ-150 שנה נפקחו עיניהם של חוקרי חכמת ישראל לראות כי גדולי הפייטנים רמזו את חשבון שמם בפיוטיהם, ויראו כי טוב, ומיד הצליחו "לפענח ולזהות" פיוטים ששם מחברם נעלם מעיני הקהל במשך מאות בשנים. בפרט עלתה בידם לייחס פיוטים רבים לאביר הפייטנים רבי אלעזר קליר (וכל זאת באמצעות שיטת רמזי הגימטריאות), וכמובן שלאו מילתא זוטרתא היא להשיב אבידת הפיוטים לבעליהם הגדול הזה.
שיטה זו עשתה לה כנפים, ובמיוחד הגביהו לעוף בה ראשי המשכילים שי"ר וצונץ. המשכיל משה לנדא קיבל את תורתם בשתי ידים, הוסיף עליהם מעט, ובמחזור שהדפיס בפראג רשם ליד הפיוטים את שמות "מחבריהם" - המה הפייטנים שהועלו מן הנשיה בכח הגימטריאות.
אז קם החכם ר' אליקים המילזאגי [=כינויו הספרותי של ר' אליקים מעהלזאק מבראדי] והדפיס בשנת תקצ"ז את ספרו "ראביה"1 המוקדש לביקורת קשה על ספרו של צונץ, וייחד בו פרק ארוך להוקעת תעלולי הגימטריאות. בפרק זה הראה שלא זו בלבד שבכחו להוכיח באמצעות הגימטריאות כי בכל פיוט שהוא נרמז שמו של ר' אלעזר קליר, אלא גם כל ספר וספר מכ"ד ספרי התנ"ך עולה פתיחתו בגימטריא כאחד מצירופי שמותיו של ר"א קליר, וכך גם פתיחתו של כל סדר וסדר מששה סדרי המשנה. ולדבריו "לא יבצר מאתנו להעלות כזאת מכל מסכת ופרק, אך החלק יעיד על הכל". ואכן, המעיין בעשרות הדוגמאות שהוא שוטח לעין כל יווכח בעליל שלא מן הנמנע למצוא בפתיחת כל ספר וספר גימטריא שתתאים לשם כל איש ואיש שיעלה ברצונו.
וכדי להוציא מלבם של תועים מעלה הוא דוגמה נפלאה לתעתועי כחה של הגימטריא; אחד מ"חידושיהם" המופלאים של המשכילים הנ"ל היה לגלות בפיוט "אנסיכה מלכי" את שם מחברו ר"א קליר, וזאת באמצעות שויון החרוז "אנסיכה מלכי לפניו בהתהלכי אומצו בהמליכי" לחשבון השם "מני אלעזר בירבי יעקב קליר". ור"א המילזגי טוען כי כפי שנרמז כאן ר"א קליר, כך נרמזו כאן שלשת החכמים הנ"ל (והמה כהן לוי וישראל): "אני שלמה יהודה ליב הכהן רפאפורט", "אני דאקטיר ליפמאן צונץ מברלין", "הקטן משה הלוי לאנדא מדפיס מפראג"...2
וזו הוכחה שאין אחריה תשובה לכך שניתן להטות את חישובי הגימטריא לכל אשר יחפוץ הלב.
עתה אתרום כמה גימטריאות המצביעות על קשרים בין הקולופון דביה עסקינן לבין שמותיו של החיבור והאישים ששמותיהם נכרכו בכתיבתו ובמחקרו. כמובן שככל שמתרבים הקשרים כך מתעצמת ההוכחה שאין זו דרך אמת...3
יכי"ל בנל"ך ואע"י (259) = יעקב דיינא (259 בצירוף שתי התיבות).
יכי"ל בנל"ך ואע"י לק"י (399) = ממני יעקב דאיינא (398. וכידוע שהבדל של מספר אחד אינו מעלה ואינו מוריד בחשבון הגימטריא.4 וכך להלן בכמה מן החישובים).
יכי"ל בנל"ך ואע"י לק"י (879 כשכ"ף פשוטה נחשבת ל-500 לפי השיטה שכמנצ"ף ממשיכים את הא"ב) = אני עזריאל בן שלמה דיינא (880).
פתשגן (833) = לי הוא זה נתנאל טראבוטי (832).
פתשגן יא"ר (1044) = אני הקטן עזריאל בן שלמה דיינא (1045).
צנצנת המן (777 בצירוף התיבות כמ"ש במאמר הנ"ל) = נתנאל טריבוטי (777).
יכי"ל פתשגן (903) = ממני נתנאל טרבוטו (903) = יחיאל מ' יעקבסון מזכרון יעקב (902).
ואם נפענח את ראשי-התיבות שבקולופון נוסיף ונקבל את הגימטריאות הבאות:
יהי כבוד הויה לעולם, ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה (1837) = משה זושא קינסטליכר יצחק ישעיה וייס (1837) = יהושע חי ב"ר מרדכי שמואל מונדשיין יצ"ו (1838).
יהי כבוד הויה לעולם, ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, חזק (1952) = חברתיו אני אברהם הלוי שישא מאנגליטירא (1951) = חברתיו אני דויד צבי בן אשר זלה"ה הילמן מבני ברק (1952).
ועתה ינסה כל אחד למצוא רמז לשמו בקולופון סתום זה, ובאם יעלה בידו יבין טוב יותר מדוע נפסלה שיטה זו מלבוא בקהל לשם פענוח צפונות סופרים וספרים.
שוב הראני הר"ר שמואל אשכנזי שי' כי כבר רבים מהקדמונים הצביעו על העובדה כי חשבונות הגימטריא ניתנים להשתנות לכל עת וחפץ תחת השמים, והמה:
[א] הראב"ע שכתב בפירושו לבראשית (י"ד י"ד): אין הכתוב מדבר בגימטריא כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע. (ובפירושו לדניאל י"א ל': וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח).
[ב] הרמב"ן בתחילת ספר הגאולה: ואם ישיב אדם עלי בסמכי על חשבון האותיות שקורין אותה גימטריא, וידמה בעיניו כי הוא הבל וריק בעבור שיוכל אדם להוציא כמה פסוקים לענין רע וזר בחשבון הזה, אנחנו משיבים... כי אין אדם רשאי לדון בחשבון גימטריאות ולהוציא מהן ענין עלה בדעתו... כענין הגזרה שוה שהרבה גופי תורה תלוין בה, והוא ענין שיכול אדם להוציא ממנו דברים רעים וסותרים עקרי התורה, אלא שאמרו בה אין אדם דן גז"ש מעצמו. (וכדברים הללו ממש ב"תשלום דרשת הרמב"ן 'תורת ה' תמימה'" הנדפסת ב'תרביץ' תשל"א ע' 79).
[ג] בפירוש הרוקח לתורה, שער ג' (ב"ב תשל"ט ע' טו): ואל תדרוש הרבה גימ' כי אפי' ליצנים עושין כן.
[ד] בשו"ת חות-יאיר סי' רי: לא תוכל לסמוך על גימטריאות, שהם מראים פנים לכל צד לטוב ולמוטב... ובכלם לבלות הזמן בהם אסור, כי ודאי אחר החיפוש יראה וימצא אלפים ורבבות והיא מלאכה ואינה חכמה.
[ה] בס' מצרף-לחכמה ליש"ר מקנדיא פרק יא: גימטריאות... דברים קלים הם ואין לתקוע עצמו בדברים כאלה החכם השלם, שכן ליצני הדור מכוונים לכמה מאלו... וכמה מאות מאלו יש אצלי ששמעתי מאורחי פרחי שניזונים באלו החדושים.
[ו] ועד אחרון הרב יעב"ץ בספרו לחם-שמים (סוף פ"ג דאבות): ולברר דברי ולמען הראותך קצת מהתהפכות הגימטריאות אציגה עמך פה שנים שלשה גרגרים... ויהיו לך לאות ולמופת על הגאולה והתמורה, הבט נא ותראה נפלאות. (ועוד לו בספרו תורת-הקנאות ע' 143 שהביא דוגמאות "להראות שחשבון זה מתהפך כחומר חותם").
1. בשולי הקדמתו מעתיק המחבר הסכמה שקיבל מר' יעקב מליסא לחיבור אחר משלו, ושם נאמר: "..שארי ובשרי הרב החריף ובקי מ' אליקים געציל... ועסקתי עם המחבר בענינים אלו בע"פ ומצאתיו מלא דבר ד' בנגלה ונסתר... ראיתי שהוא בקי גדול ושכלו מיושר.." (על חילופי דברים שהיו לו עם ר' יעקב מליסא בתורת הנסתר מספר המחבר גם בחיבורו 'זהרי ראביה'). המחבר היה גם קרוב משפחתו של ר' יעקב עמדין, וכן ר' אפרים זלמן מרגליות היה בן אחות אביו.
2. גם בדורנו דרכו בדרך זו, וכשד"ר וינשטוק רצה להוכיח כי חיבור מסויים הוא מפרי עטו של אבו אהרן הבבלי, טען כי התיבה "אדירירון" המופיעה בו רומזת לאותו מחבר, שהרי כשנקצרנה ל"אדירון" תעלה בגימטריא מדוייקת ל"אבו אהרון"! ועל 'הוכחה' זו השיבוהו (ב'תרביץ' לשנת תשכ"ג ע' 263) כי "אדירירון" ללא קיצורים עולה במדויק "וינשטוק"...
3. בהתאם לשיטתו של בעל המאמר ב'צפונות' להשתמש לצורך הגימטריא גם במנין התיבות וכד', נאלצתי גם אני בעניי להשתמש באותה שיטה. מומחים ממני יצליחו בודאי ליצור חישובים מוצלחים יותר.
4. שכך כתב הרב חיד"א בספרו דבש-לפי (מע' ג' אות יד): רמז מן התורה כשעושין גימטריא וחסר אחד אינו מעכב, דכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, וראה כי מנשה ואפרים גימטריא ראובן שמעון ואחד חסר, אלמא אינו מעכב (לקוטי גורי האר"י והרמ"ע כ"י). עכ"ל. ברם בשומר אמונים לר"י אירגאס (ויכוח ראשון, כא) מוכח שאין להוסיף את חשבון הכולל באופן שרירותי, וכמש"ש: וכן בענין הגימטריאות יש שינוי בין כשהחשבון הוא מכוון להיכא שצריך להוסיף הכולל, כי מה שירמוז החשבון המוספי, דהיינו שמוסיפין הכולל, לא ירמוז אותו החשבון ההכרחי, דהיינו המדוקדק בכיון, כידוע למי שהעמיק בחכמה שהכל מיוסד בטעמו. עכ"ל.
(לא נדפס ופסקה הופעתו של 'צפונות')
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
