היכל הבעש"ט, ב (ניסן תשס"ג), עמ' קעד

שמחה גלויה בשמע"צ או בשמח"ת?

בגל' א (עמ' קטז) הקשו על האמור בלקו"ת שבשמע"צ מסתתרת השמחה בתוך אימת עול מלכות, מהמבואר בכ"מ ומנהג ישראל בכל תפוצות ישראל, שעיקר העבודה בשמע"צ ושמח"ת היא שמחה גלוי' ועצומה בריקודים וכו'.

אבל יעויין במובא בס' אוצר מנהגי חב"ד (אלול-תשרי) עמ' שמה ועמ' שנב, שאצל רבוה"ק ראו בשמע"צ תנועה של רצינות והסתגרות וכו'.

וראה בסה"ש תורת שלום (עמ' 33 ואילך), שבשמע"צ השמחה צריכה להיות מכוסה בקבלת-עול ובהגבלה וכו' (ויל"ע אם אפשר להבחין בשיחה זו בין שמע"צ לשמח"ת, וכדלהלן).

וכך שמענו מהמשפיע ר' שלמה חיים ע"ה, ששמע"צ הוא כעין יוהכ"פ.

אלו הם גם דבריו של אדמו"ר האמצעי, שבני א"י (שאצלם שמע"צ ושמח"ת באים כאחד) מערבים "באטשווענע מיט פלייש" – דהיינו שני סוגי מאכלים שונים לחלוטין. וכמשנ"ת בלקו"ש (ח"ט עמ' 226 ואילך), ששמע"צ ושמח"ת נבדלים זה מזה בענין עיקרי ומהותי. ועפ"ז מובן שאין לכוללם יחד ולומר שבשמע"צ ושמח"ת יש רק סוג עבודה אחד, שהוא שמחה גלוי' ועצומה וכו'.

וכד דייקת שפיר, אפילו במקומות שמדובר בדא"ח על השמחה בשמע"צ, לעתים הכוונה לשמח"ת דוקא (שהרי השם "שמחת תורה" הוא שם מאוחר, ובמקורו אין הוא אלא היום השני של שמע"צ), וכגון במאמרי אדמו"ר האמצעי לשמע"צ (עמ' א'שה ואילך): ענין שמע"צ שנק' שמח"ת בז' הקפות כו' שבשמע"צ השמחה הוא ג"כ במעשה ממש דוקא והוא בבחי' ריקוד בהקפה שמקיפין סביב הבימה כו' שמע"צ שהוא שמח"ת וכו'.

וכן באוה"ת דרושים לשמע"צ (עמ' א'תשצ): עיקר ענין השמחה עם התורה שבשמע"צ הוא ממה שעושים הקפות שמקיפים עם הס"ת את המקום שקוראין עליו בספר בכל השנה וכו'.

ופשוט שמבארים כאן את ענין ההקפות של שמח"ת, שהן העיקר, ולא את ההקפות דשמע"צ שהוא מנהג מאוחר שהונהג בעיקר ע"י החסידים (וגם לא אצל כל החסידים).

ובמאמרי אדמו"ר האמצעי שם (עמ' א'שסא) מבואר בפירוש, ששמח"ת הוא אחר שמע"צ דוקא, שבשמע"צ הוא קבלת פנימיות אור התורה, ואח"כ שמחת התורה שבמקיף העצמי, ואז הם הריקודים עם הס"ת בז' הקפות.

וע"פ המבואר לעיל, דברי הכותב על "מנהג ישראל בכל תפוצות ישראל" וכו' אינם מדוייקים, כי ודאי שבזמן שאדמו"ר הזקן דרש את דרושי שמע"צ, לא נהגו "בכל תפוצות ישראל" לעשות בשמע"צ הקפות ולרקד בשמחה גלוי' ועצומה וכו'.