ר' חיים יונה: תעלומה

בהוספות לס' השיחות תרפ-תרפז (עמ' 285) נדפסה רשימה שעניינה חיזיון מהנעשה בבי"ד של מעלה, וכותרתה:

חורף תרפ"א. העתקת דברים ששמעתי מחי"ל [=חיים יונה לוצקי] נ"י. בזמן מחלת כ"ק אדמו"ר שליט"א העתקתי מכי"ק שלו בסתר מטעם כמוס – וז"ל הזהב וכי"ק (שסיפר לי חי"ל). עכ"ל הכותרת.

והדברים סתומים וחתומים וסותרים זא"ז.

אם מישהו יכול להסביר את הדברים כפשוטם תבוא עליו ברכה, וכל דבריי דלהלן מיותרים המה.

באשר לדמותו של רח"י, מאז ומעולם היו הדיעות אודותיו חלוקות והפוכות מן הקצה אל הקצה: אלו שוללים בתכלית השלילה, ואלו משבחים ומפארים בכל לשון של הערצה.

דעת השוללים ניכרת מהס' זכרון לבני ישראל (עמ' סה), אך משם גופא רואים גם את ההערצה הגדולה שרחשו לו אחרים, כמש"ש [עם השלמת מה שנחסר בדפוס]: הת' י.ג. [=יוחנן גורדון] אמר אז: הלוי יהי' לי ההור תשובה ביוהכ"פ לנעילה כדרגא שחי"ל עומד בשעה [שמשתין]. ועוד שטויות כאלה. עכ"ל.

עוד נאמר שם: אצל אדמו"ר הרש"ב לא נתקבלה ההנהגה הזו, כמובן. עכ"ל.

וזה מסוג הדברים שכל אחד תולה את דעתו בדעת הרבי, ש"כמובן" הרבי סובר כמותו. והבחורים הרי תמיד "יודעים בדיוק" את דעתו של הרבי בכל ענין וענין.

על הקשר בין רש"ח ורח"י מסופר בס' רשימות דברים (ח"ב עמ' רמח), שגם מחברו לא הי' מהמצדדים ברח"י. אבל הוא הי' מן הצעירים, וכל מה שכותב הוא מפי השמועה בעלמא.

אגב: ברשימת דברים (שם) הוא מדייק שרח"י הי' יליד שצ'יגרין ולא שצעדרין כדברי אחרים. מי שכתב 'שצעדרין' הוא בס' ליובאוויטש וחייליה (עמ' 324). קרוב לומר שלא ר' רפאל הכהן הוא זה שטעה, אלא העורך שלו או המלבה"ד. גם ר' רפאל לא הי' מאלו שהחזיקו מרח"י, וניתן להסיק זאת גם מקיצור דבריו שם ואיזכור "השכלתו" של רח"י ולא "עבודתו".

רש"ח הי' מספר בערגה על רח"י, ואמר: תחילה הייתי אני המשפיע שלו, אח"כ הפכתי ל"מקבל".

על תפילתו הי' מספר: הוא הי' יושב בפינה ומתפלל בשקט, ואלו שישבו ולמדו בסמוך אליו הפסיקו מלימודם והאזינו לתפלתו. משנשתתקו אלו מלימודם, הגיע קולו גם אל המרוחקים יותר, וגם הם פסקו מלימודם ונשתתקו. כך הגיע קולו גם לשולחן הסמוך, וממנו לשולחן שאחריו, עד שכל הזאל שתק והאזין לתפילתו...

המשיך רש"ח ואמר: רשד"ב זיסלין אמר אז שאינו מבין כיצד בחור שאינו בקי ("ניט קלאר") ב'עץ חיים' יכול להאריך כ"כ בתפילתו. ואמר על כך רש"ח: זאל ער [רשד"ב] האבן א ליכטיגען גן עדן, אבער וואס דאוונען איז האט ער ניט פארשטאנען...

[וכשנפטר רשד"ב בשנת תשכ"ד, אמר עליו רש"ח קדיש במשך י"א חודש].

להלן נראה התבטאות אודותיו: ועסק בעבודת ה', בדרך מיוחדת של הצנע לכת עד למאוד. ע"כ.

דוגמה לדבר ניתן לשמוע מסיפור ששמעתי בשם רי"כ שי', ששמע מר"ז ש"ס ע"ה "בסודי סודות". שכך סיפר לו רזש"ס: פעם, בתפילת נעילה, ראיתי את רח"י מתמוגג בדמעות ומתייפח בצורה נוראה. שאלתיו אח"כ מה קרה לך, והשיבני שבשעת ההפסקה שקודם מנחה הלך לביתו, שם ראה חבילת שוקולד, ולא הי' יכול לעמוד על נפשו ואכל חתיכה הראוי' להתכבד. אח"כ תקפה אותו חרטה גדולה, ועל כך בכה בשעת נעילה...

ר"ז הנ"ל האמין לדבריו שנאמרו ברצינות נוראה, לכן סיפר זאת לרי"כ בסודי סודות למען לא יתפרסם הדבר ח"ו שהחסיד רח"י אכל בעיצומו של יוהכ"פ...

להלן העתקה מרשימותיו של הרה"ח ר' בערל יפה ע"ה (בשינויי לשון ובכמה דילוגים), אודות החסיד רח"י.

ב'שמועות וסיפורים' (ח"ג, תשל"ז, עמ' 289) נעתק חלק מהבא להלן (בהעלמת מקורו).

עתה אתחיל לספר מר' חיים יונה הנ"ל, והדברים ארוכים; כשהיה נער למד ב"תומכי תמימים" בשיעורים, כעבור זמן מה הריח ריח החסידות ונכנס לנשמתו ולמוחו הטוב, והתחיל (עם כמה מחבריו) בהנהגות מיוחדת שלא כפי הסדר המסודר. הוא היה אז תחת השגחת החסיד המפורסם ר' שילם מדיסנא ז"ל, ור' שילם התנגד מאוד לדרכם והנהגתם. כשנכנס ר' שילם לאדמו"ר דיבר גם אודות חיים יונה וחבורתו, והבחין כי הרבי מצדד לזכותו של חיים יונה. חייך ר' שילם ואמר לרבי שאין הוא מבין מדוע הרבי "מחזיק" ממנו כל-כך. "אה! – אמר אדמו"ר – דו קענסט עם ניט"!

בשנת תרע"ז, ברוסטוב, חלה חיים יונה; דירתו היתה אז אצל ר' אברהם פרדקין מליאדי, והרבי ציוה על ר' אברהם שפעמיים ביום, בבוקר ובערב, יביא אל הרבי את תוצאות מדידת חומו של חיים יונה. ומחלתו גדלה והלכה עד שבדרך הטבע לא היו לו סיכויים להחלים ממנה. פרופסור זבדובסקי שטיפל בו נואש ממנו, ואמר שהוא אינו יודע מה עוד ניתן לעשות עמו. קראו לרופא גדול יותר, פרופסור סרגייבסקי, וכשניגש אליו והביט בו התרחק ממנו ואמר לנוכחים שאפסה ממנו כל תיקוה, אך לחולה עצמו אמר הפרופסור שבמשך שבעה שבועות יחלים ממחלתו (ברם חיים יונה שמע גם את דברי הפרופסור הקודמים).

ר' אברהם רץ מיד לאדמו"ר, וחזר באזניו בהתרגשות ובבכי את דברי הפרופסור. הרבי הגיב בקפידה גדולה: א גרויסער פרופסור איז א גרויסער פערד! ער איז א בעל-הבית אף הוילן ניט אף אפ זאגין"! ציוה הרבי לקרוא לרופא גרמני מנחיצ'בן (הסמוכה לרוסטוב), וכשבא הרופא לבית אדמו"ר סיפרו לו את מצבו של החולה, והוא תמה: אם-כן כיצד אוכל אני להושיעו?! אמר לו הרבי שבכל זאת ילך לראות את החולה, והוא השיב שאין לו את חלוק הרופאים שלו. נתן לו אדמו"ר את ה"קיטל" שלו, והוא נכנס לבדוק את חיים יונה.

ישב הרופא וחשב ארוכות איזו תרופה אפשר לתת לו, לבסוף החליט ושלח אל בית-המרקחת להביא מיד תרופה מסויימת. הרופא המתין עד שיכינו את התרופה ויביאוה, שפך בעצמו מלא הכף ממנה, ונתן לפיו של החולה. התרופה היתה מרה ביותר, וחיים יונה הדף את הכף והיא נשפכה. נזף בו הרופא ואמר שהוא הולך לספר ל"שניאורסון"!

שלח אדמו"ר פיתקה לחיים יונה, וציוה עליו לשתות את התרופה כפקודת הרופא. חיים יונה ציית, שתה הימנה מעט מעט, ומחלתו הלכה הלוך וחסור, עד כי החלים ממנה כעבור כמה חודשים. כשבאתי לרוסטוב לראש-השנה תרע"ח ראיתיו כבר בבריאותו. ר' אברהם ליאדיער סיפר לי את כל הפרטים הנ"ל, ואחר-כך לקח את חיים יונה לחתן.

ר' חיים יונה היה נחשב מאוד אצל אדמו"ר נ"ע. הוא למד הרבה דא"ח ועסק בעבודת ה', בדרך מיוחדת של הצנע לכת עד למאוד. אחר הסתלקות אדמו"ר נ"ע בא אליו אדמו"ר בחלום ואמר לו ענין מסויים בדא"ח, ולא עלה בדעתו לעשות מזה סוד גדול, וסיפר לאחד מחבריו את תוכן הדברים. הדברים נתגלגלו מפה לאוזן עד שנודעו לרבנית שטערנא שרה ז"ל, והיא סיפרה זאת לבנה אדמו"ר הריי"צ. קרא אליו הריי"צ את ר' חיים יונה, נזף בו מאוד, ואמר לו שאלמלא היה מגלה את החלום היה אביו ממשיך לבוא אליו מפעם לפעם ומגלה לו עניינים בדא"ח, אך מעתה לא יבוא אליו עוד.

כעבור כמה שנים, כמדומני בשמחת-תורה תרפ"ד, ישב אדמו"ר הריי"צ עם אנ"ש, ובתוך הדברים אמר: עומד אברך אשר בנים אין לו, ומהרהר לעצמו שאילו היה אדמו"ר בחיים הייתי מבקש ממנו בן, אבל "זה", לא מכבר היה סוחר, איך אפשר לבקש ממנו דבר שכזה? אה! – המשיך הרבי – הוא צריך בן? בשנה זו יהיה לו בן! הגם שהרבי דיבר ברמז, אבל הכל הבינו שכוונתו לר' חיים יונה.

אחרי חג הפסח עקר הריי"צ זצ"ל את דירתו מרוסטוב ללנינגרד, והנה ר' חיים יונה בא אחריו, נכנס ל"יחידות" ומבקש מהרבי להיוושע בבנים. תמה הרבי ואמר: האם עדיין אין לך בן?! השיב ר' חיים יונה בשלילה. הרהר הרבי מעט ואמר: הנה! יש! וכשחזר ר' חיים יונה לביתו נודע לו שכבר החל העיבור. ונקרא שם הבן אברהם, על-שם זקינו הנ"ל ר' אברהם ליאדיער.

ע"כ רשימתו של ר' בערל יפה ע"ה.

ומכאן למה שפתחנו בו את האשכול: נראה לענ"ד שהחלום המתואר לעיל הוא הוא החיזיון שנדפס בסה"ש הנ"ל, שאדמו"ר הריי"צ ביקש לשמוע ממנו את החלום בשלימותו ואף כתבו בכתי"ק, ואח"כ העתיק מישהו ממנו בסתר את הרשימה.

אם נכונה השערתי זו, הרי שזה ביאור הכותרת:

[כותב מוהריי"צ]: חורף תרפ"א. העתקת דברים ששמעתי מחי"ל [=חיים יונה לוצקי] נ"י.

[כותב המעתיק]: בזמן מחלת כ"ק אדמו"ר שליט"א העתקתי מכי"ק שלו בסתר מטעם כמוס – וז"ל הזהב וכי"ק (שסיפר לו חי"ל).

אלא שלשם כך עלינו לשנות ולגרוס "שסיפר לו חי"ל" ולא "שסיפר לי חי"ל".

והכל אתי שפיר.

[י_לבנוני - 6/6/2004]