כפר חב״ד
בקיץ תשט"ז פנתה מערכת "קובץ ליובאוויטש" בבקשה לאנ"ש, שירשמו את כל הידוע להם מגדולי החסידים שבמשפחתם ובעירם, אודות בתי-הכנסת החסידיים הזכורים להם, תיאור ההווי החסידי במקומם ועוד.
גם שאלונים מיוחדים הוכנו לצורך זה, ונשלחו לרבים מאנ"ש ולכל דורש. הרשימות שהגיעו לכתובת המערכת ב"770" באו תחילה לידי הרבי, ומכמה ציונים שרשם הרבי בגוף כתי"ק על הטפסים, ניכר שהוא עיין בהם קודם שהעבירם למערכת הקובץ.
הגיעו לידינו שאלונים רבים מארכיון "קובץ ליובאוויטש", ובעז"ה נפרסם מהם מפעם לפעם.
נפתח ברשימתה של מרת מאריאשא באדאנא פוטרפאס ע"ה (אמו של הרה"ח המשפיע ר' מענדל פוטרפאס ע"ה), משום שהיא עוסקת בימי ראשית החסידות בפלשצניץ – נושא שנכתב עליו גם בגליון הקודם של 'כפר חב"ד', ברשימה אודות הרה"ח ר' אברהם חיים רוזנבוים: "החסיד ששוחרר מבית-הסוהר להתוועדות י"ט כסלו" (עמ' 36-44).
בכ"א סיון תשט"ז חתמה הכותבת – בלונדון – את רשימתה זו, וביום ה' מנחם-אב תשח"י נלקחה לבית עולמה.
יהי זכרה ברוך!
בשנת 1836 [תקצ"ו] התגורר בכפר קיסקורינע (ליד פלשצניץ שבפלך מינסק) יהודי בשם ר' שלמה קוגל, שנקרא ר' שלמה קיסקורינער על-שם מקומו, ולו בן בשם ר' הירש – למדן גדול – שהיה מכונה "הירש הדבורה" ("הירש דער בין"), בגלל שהיה טרוד יומם ולילה בלימוד התורה.
אשתו של ר' הירש – מרת לאה – היתה ידועה בחכמתה ובחסידותה, היא ניהלה את משק הבית ודאגה לפרנסה, ובעלה ישב והגה בתורה.
שלושה בנים היו להם: המבוגר שבהם הענדל (שאודותיו לא נכתוב, שהרי הוא ידוע לכל),1 השני יוסף, והצעיר גרשון.2 אנו נעסוק ביוסף שהיה סבי – אביה של אמי.
ברעיוני ניצב הסבא כמו חי, כפי שדמותו עלתה ונצטיירה בסיפוריה של אמי ע"ה ובפי הכל, על גדלותו, על מסירות-הנפש שלו עבור החסידות ועל מעשיו ופעולותיו הקיימים עד עצם היום הזה, כפי שאתאר להלן. ואף שחלפו כבר שמונים שנה מפטירתו, אבל שמו וזכרון מאורעותיו חיים אצלי כאילו רק היום התרחשו.
- לשעבר לא הייתי מאמינה שהוא ומעשיו הגדולים יוכלו אי-פעם להשתכח... כיום משתוקקת אני שישאר משהו בכתובים אודות סבי ז"ל, שבנוסף לחסידותו, למדנותו ויראת-השמים שלו, היה גם חכם גדול. ואף שקשה לי מאוד להעלות את הזכרונות החיים הללו על הכתב, בכל זאת אשתדל לעשות זאת ככל יכלתי, למען ידעו צאצאיי את צור מחצבתם -
אחרי חתונתם התיישבו הסבא ור' הענדל במקומות שונים: הסבא בעיירה ביעלע, עיירה בת עשרים משפחות של אנשים פשוטים עובדי אדמה, ור' הענדל בכפר קצ'לין הסמוך לביעלע.
בביעלע בנה הסבא בית-מדרש ומקווה, וכמדומני שהוא עצמו היה גם השוחט. אך עיקר עיסוקו היה בהרבצת תורה לאנשי המקום ולילדיהם, ובחינוכם. כל עבודתו היתה בדרכה של החסידות, דרך שהיתה עדיין זרה וחדשה באותו איזור מיצער.
עתה פתחו השניים – הסבא ור' הענדל – תקופה חדשה, בהניחם את היסוד ללימוד החסידות ולחינוך ברוח החסידות בביעלע ובקצ'לין, ומשם התפשטה החסידות באיזור כולו שעד אותה שעה לא היו בו חסידים כלל. עיירות שבהן כבר קנתה לה החסידות שביתה היו מרוחקות מהם כארבעים קילומטר, והן: ז'עבין, בוריסוב, דוקשיץ וקורניץ.
מביעלע וקצ'לין הגיעה החסידות לפלשצניץ; זו כבר היתה עיירה גדולה יחסית שאליה היו נוסעים מכל ישובי הסביבה, והתגוררו בה כשלוש-מאות תושבים – כולם "מתנגדים", מקטנם ועד גדולם.
היו בפלשצניץ רב ושני שוחטים, אך איש מהם – וכמובן שאיש מן ה"בעלי בתים" העשירים שבעיר – לא רצה לדעת מ"חסידות", לא רצה לשמוע כלל על "מנין ליובאוויטש", ובוודאי שלא על "שחיטה חסידית". ודווקא החלפת השוחט – שהוא כשלעצמו לא היה ראוי לאותה איצטלא – עמדה באותה שעה בראש שאיפותיהם של קומץ החסידים.
כעבור כמה שנים כבר היו לו לסבי תלמידים רבים; בחורים, אברכים נשואים, מבוגרים וגם זקנים היו מתנהגים בדרך החסידות.
במרחק כעשרה קילומטר מהם שכנה העיירה חוסייוויץ' ובה כחמישים משפחות יהודים, בעלי-בתים עשירים, שהיו גם הם רחוקים מהחסידים והחסידות. לא חלף זמן רב, וגם הם שלחו את בניהם להתחנך אצל הסבא. הם גם נתנו שכר לימוד בעין יפה וביד רחבה, בו בזמן שרוב הילדים היו בני עניים שנזקקו בעצמם לתמיכה, והיו מקבלים את צרכיהם ב"חדר". אך רוב ההכנסות באו מהדוד ר' הענדל שעסק במסחר.
גם כמה ילדי גבירים מוורשה הרחוקה באו ללמוד אצל הסבא, ושכר הלימוד שהם נתנו איפשר לקבל לישיבה עוד ועוד בני עניים.
כך חלפו להן עוד כמה שנים, ומובן שביעלע הפכה למרכז חסידי של ממש, "א גאנץ חסידישער ווינקל".
רק פלשצניץ החזיקה עדיין בהתנגדותה, ונאבקה קשות כדי שלא להניח את החסידות לבוא בתחומה. השינוי התחולל רק כשסבי נאלץ לעקור מביעלע לפלשצניץ.
אותה שעה כבר היו לו לסבא תלמידים רבים, כך שמיד נוצרה חבורת חסידים שעמדה בפני עצמה. בשלב הראשון שכרו בית ויסדו "מנין" חסידי, ועתה שמו את פניהם אל העיקר: למנות שוחט חסידי!
אחד מגדולי מחונכיו של הסבא היה ראובן ליברמן, בחור מצויין שתאם כל-כולו את אופן ההדרכה שקיבל מסבי – כמובן בנוסף ללמדנותו ויראת-השמים שלו – ושהצטיין גם כ"אומן יד" להפליא.
בעיית השוחט היתה חמורה; החלפתו היתה מחוייבת המציאות, ובהקדם. ומכיון שר' ראובן כאילו נולד להיות "השוחט דפלשצניץ" – כפי שהוכיח סופו על תחילתו – כך אמנם נתקיים ואירע. כל ימיו היה הוא השוחט דמתא, ולאנשי המקום היה שוחט מהודר כדבעי למהווי.3
יש לה כבר לפלשצניץ שוחט חסידי מהודר, אבל הענין אינו פשוט כלל וכלל! פרצו בשל כך מחלוקות רבות, ובפרט שלא הצליחו להיפטר מהשוחט הקודם.
היו שם שני שוחטים, אבל שוחט כמו ר' ראובן לא היה! איש לא היה מסוגל להוריד "סירכות" כפי שהוא היה יכול, וכשראה השוחט השני כך, עקר מעצמו למקום אחר.
עתה יש בפלשצניץ "מנין" חסידי ושוחט חסידי, גם חלק גדול מאנשי העיר כבר היו לחסידים, אבל לבנות "ליובאוויטשער שטיבל" – זאת לא! בשום אופן לא הניחו לחסידים לבנות להם "שטיבל" כרצונם, והמחלוקת גברה והלכה.4
כל אחד מהצדדים החזיק בתוקף בדעתו והשתדל שידו תהיה על העליונה, ולא היה אפשר שהדבר יעבור בשלום.
הרב כשלעצמו היה ירא-שמים, אבל גם "מתנגד" גדול, ומובן שזה הוסיף תוקף לצד המתנגדים.
איני זוכרת כמה זמן נמשכה המחלוקת, אבל עבור הסבא היתה זו תקופה קשה ביותר. בכל יום ויום היו מתרים בו ומאיימים עליו באיומים שונים ומשונים.
עד כי בעזרת ה' שככה המחלוקת ונרגעו הרוחות, הוסכם בין שני הצדדים שיהיה רב מן המתנגדים ושוחט מן החסידים, ותשקוט הארץ.5 בשעה טובה החלו בבניית ה"שטיבל" החסידי, ולא אחרת מאשר בחצר בית-הכנסת ("שול הויף"), ליד בית-המדרש וליד בית-הכנסת הגדול.6
כשנסתיימה ב"ה מלאכת בנין ה"שטיבל", היו כבר בפלשצניץ יותר חסידים ממתנגדים... גם המלמדים היו כולם חסידים.
עידן השלום בפלשצניץ זכור לי היטב. כל עשרים-ואחת השנים שגדלתי שם, עד אחר חתונתי,7 לא אירע אפילו פעם אחת שיפרוץ סכסוך בין החסידים למתנגדים.
המתנגדים נהגו בחסידים ביראת כבוד, והסבא ע"ה – באותן מעט השנים שנותרו לו לחיות – זכה לכבוד גדול.
הסבא נסמך לרבנות בגיל צעיר מאוד, ובהיותו רק בן עשרים-ושלוש כבר קראוהו ממקומות שונים לכהן ברבנות. אך הוא סירב בכל תוקף ולא הניח שיפתוהו לקבל מישרת רבנות כלשהי. הוא הקדיש את כל חייו לבנין החסידות והחסידים, ולא רצה לעסוק בשום דבר אחר.
היתה תקופת-מה שהמתנגדים בפלשצניץ לא רצו ברבם, ובאו בשאלותיהם אל הסבא. אבל סבי ז"ל מיאן לפסוק, וגם סירב להזדקק לבעלי-דין שבאו לדון לפניו בסכסוכיהם.
שלום ושלוה שררו בפלשצניץ, ולא היה חסר הרבה שתהיה עיירה חסידית לחלוטין. זכורים לי ימי השבת בפלשצניץ, כשבבית-המדרש הכללי נסתיימה התפילה כמחצית השעה לפני שסיימו החסידים את תפילתם, היו הכל ממתינים בבתיהם עד שמתפללי ה"שטיבל" יצאו ויעברו את הרחוב בדרכם הביתה. זכורה לי היטב שעה קטנה זו שבה היו האנשים מטיילים סביב הבית או יושבים בחוץ ומעיינים בספר, ורק אחרי שהחסידים יצאו את ה"שטיבל" היו נכנסים האנשים לבתיהם לסעוד את סעודת השבת.
כנראה שעמלו הרב של הסבא ותלאותיו השפיעו על בריאותו, ובגיל צעיר מאוד חלה במחלה קשה שנמשכה כמה שנים. אמי ז"ל, שהיתה אז כבת חמש-עשרה שנה, נסעה אתו לגדולי הרופאים במינסק ובריגא, וגם לחוץ-לארץ הגיעו, אל הרופאים שבקניגסברג. ניכרה אפילו הטבת-מה בבריאותו, אך תוך זמן קצר חזרה המחלה והתפרצה, והוא שבק חיים לכל חי [בחודש אדר תרל"ו]. כבן ארבעים שנה בלבד היה במותו.
פטירתו ללא-עת היתה אבידה קשה לא רק לבני משפחתו (אשתו, בתו – אמי – ושני אחיו), אלא גם לכל אלו שנתגדלו ונתחנכו אצלו לתורה, לחסידות, ליראת-שמים ולמידות טובות.
אמי ע"ה, רחל לאה, היתה בתו היחידה של סבי. היא נודעה בחסידותה הגדולה, ויראת-השמים שלה וכן מסירות-הנפש שלה היו לשם דבר.8
סבי ז"ל התמסר לחינוכה, והיא אמנם גדלה בהתאם לציפיותיו. בהיותה כבת שבע לקח אותה סבי עמו לליובאוויטש אל אדמו"ר ה"צמח צדק", והרבי בירך אותה.
בשמחה גדולה היתה אמא מספרת לנו שוב ושוב על חוויותיה בבית הרבי, כיצד עשה הרבי "הבדלה" וכיצד בירך אותה.
1. הוא ה"משפיע" הראשון בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש. ראה אודותיו: "ליובאוויטש וחייליה" (עמ' 125 ואילך); מאמרו של הרב שלום דובער לוין "העיירה פלעשניץ", 'כפר חב"ד' גל' 100 (עמ' 71-69).
2. ראה ב'כפר חב"ד' (שם).
3. על השו"ב ר' ראובן ועל השו"ב החסידי שקדם לו, ראה ב'כפר חב"ד' (שם), ובס' "תולדות אברהם חיים" (עמ' לב-לג).
4. על מחלוקת זו ראה ב'כפר חב"ד' (שם): כל אימת שרצו החסידים לבנות בית-כנסת, הפריעום המתנגדים בדרכים שונות.. בכל פעם שסדרו החסידים את הקרשים לבניה, באו המתנגדים באישון לילה ופיזרום.. בינתיים התפללו החסידים בבית פרטי, שזה היה אסור ע"פ החוק.. הלשינו עליהם המתנגדים, וסגרה המשטרה את אותו בית בחותם הממשלה.. בקושי הצילו משם את ספרי-התורה, שהוציאום דרך הארובה שבבית – שעליה לא היה מונח החותם.. (באריכות אודות המחלוקת ראה גם בס' "תולדות אברהם חיים" עמ' ל-לד, ושם מרשימת ר' דוד שיפרין: "שמעתי אומרים, אשר הכסף שהזילו [החסידים] מכיסם [לבנין בית-הכנסת], היו יכולים לבנות את השטיבל בגג של כסף ממש"! בניין בהכ"נ יצא לפועל בימים שר' אברהם חיים שימש כ"סטאראסטא" [=זקן העיירה] של פלשצניץ – שם עמ' ל).
5. פשרה זו נעשתה כאן, ובמקומות אחרים, בעצתו של אדמו"ר מוהר"ש. ויש-אומרים שגם אדמו"ר הצמח-צדק נהג לפשר בצורה דומה (ראה: מגדל עז, עמ' תסו, הע' 1; "תולדות אברהם חיים" עמ' לב).
6. במקור: "דער קאלטער שול" (=בית-הכנסת הקר); כך היו קוראים במקומות רבים לבית-הכנסת הגדול שבעיר, שמחמת גדלו לא היתה אפשרות לחממו בימי החורף, והיו מקומות שבשל כך התפללו בו רק בימות החמה.
7. הכותבת נישאה לרה"ח ר' מנחם מענדל ב"ר חיים פוטרפאס מדווינסק (נפטר בכ"ה ניסן תרס"ז).
8. ראה גם בספר "ר' מענדל", עמ' 10-9. מרת רחל לאה היתה נשואה לר' אברהם יצחק שגלוביטש, ונפטרה בט"ז כסלו תרח"ץ.
נספח:
בספר "תולדות אברהם חיים" (עמ' כא) נתפרסם מכתב שכתב הרה"ח ר' יוסף קוגל לידידו הרה"ח ר' אברהם חיים רוזנבוים, חודשים ספורים אחרי הסתלקותו של אדמו"ר ה'צמח צדק' זצ"ל.
במכתב זה מתוארת ראשית התקשרותם של אנ"ש לאדמו"ר מוהר"ש זצ"ל, ומפאת חשיבותו נדפיסנו כאן שנית.
בעז"ה, ח' מנ"א דהאי שתא תרכ"ו, יהפך לנו לששון ולשמחה.
החוה"ש א"כ [=החיים והשלום את כבוד] ידידי המופ' ומפורסם וכו' יק"ר [=יקר רוח] מו"ה אברהם חיים נ"י,
עדיין לא קבלנו שום ידיעה מהמקומות הידועים, רק איזה חדשות הגיענו ואודיעם. אשר בשבוע דנא הגיע לפה מכתב מר' מאיר נ"י, אשר הי' חתן ר' שמעון זעליג ז"ל מאמסציז, הנק' בפה ר' מאיר אמסציזער, ובודאי מכיר אתה אותו בטוב, ור"מ הנ"ל הוא כעת בק' אורסי, וכתב בזה"ל, אשר ראה את הרב ר' יוסף [תומרקין] מקרימענטשוק בעת נסיעתו מליבאוויטש, והראה העתקות מצעטלעך של אדמו"ר [הצ"צ] נבג"מ זי"ע, וכתוב בזה"ל: בני הרב ר' שמואל, פתח פיך ויאירו דבריך בנסתרות, וכמו ששמעתי אליך בחיי כן אשמע לך לאחר מותי.
עוד צעטיל א' אשר כתב לו לפני פטירתו: בני הרב, הנה בא כעת, שלא לחשות, כי לבי מלא ליחה, לכן חוש ובא נא. ד[ברי] אביך מנחם מענדיל נכד אדמו"ר, המצפה בקרב ליראות עמו באימה.
עד כתב ר"מ הנ"ל במכתבו, אשר שמע מהרר"י הנ"ל, אשר מהצעטלעך הנ"ל ניכר שהוא יהי' לאדמו"ר שיליט"א.
ועוד אמר מהרר"י הנ"ל, אשר יש צעטיל א' מונח ת"י [=תחת ידו], בפקודת אדמו"ר נבג"מ זי"ע שלא להראותו לשום אדם, עד אחר משך שנה.
גם סיפר הרר"י, אשר בא איש א' למהר"ש שיליט"א וקובל לפניו שבא עד ככר לחם, והשיב לו "בעד אשה זונה [עד ככר לחם" – משלי ו, כו] כו', והאריך אתו עד שהודה לפניו.
ומכל דברי המכתב נתחזק לבבינו והחי' רוחינו, ושתינו משקה. יזכינו השי"ת להעמידינו בקרן אורה...
רוב העולם נמשכים אחר מהר"ש נ"י, ומספרים ממנו נפלאות ממש...
ויקבלו חו"ש מאדה"ש [=חיים ושלום מאדון השלום]
כנפשם ונפש ידידם תדרשם לטוב חפץ הצלחתם,
יוסף במוהר"ץ קוגיל
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
