אור ישראל, יג (תשרי תשנ"ט), עמ' רד–רח

הערות לקובץ יב

עמ' קיט: "תודה לקל" (וכן בסוף עמ' קפד: "הקל הקדוש").

תמה אני מתי החלה הכתיבה בצורה זו, אשר לא נמצא כמותה בספרות הרבנית מימות הראשונים ועד דורנו זה (וה"ה בשם "צבקות" שנתחדש בדורנו). וכן ראיתי בד"ת מהאדמו"ר מקלויזענבורג זצ"ל (גל' תרנג, עמ' ב): "קל רחום וחנון" – ולהבדיל בין קודש לחול – "קל זר" (בעמ' ג, ה, ז), אך גם "בני א-ל חי" (עמ' א) ו"כי עמנו א-ל" (עמ' ז). [ולענין "אלקים אחרים" בקו"ף, כ"ה לרוב בספרי צדיקים ובפי חסידים. ואכמ"ל]. ובשו"ת השבי"ט (בהקדמה לחלק שמיני): "ק-ל".

עמ' קמד: הכותרת "חלוקה לפרקים".

השם "פרק" (במשמעות "קאפיטל") אינו מצוי אצל המחברים היראים בדורות הקודמים, והוא מיוחד רק לפרקי הש"ס, ומשמעותו "שיעור" וכד'.

בעמ' קמה ואילך נזכר "רבי" יעקב בן חיים ן' אדוניהו.

אח"כ נשתמד, וכתב עליו ר' אליהו בחור (בהקדמת ספרו "מסורת המסורת"): היה שמו לפנים בישראל נקרא יעקב, תהא נשמתו צרורה בצרור נקוב. וראה עוד ב"מאמר על הדפסת התלמוד" (לבעל הדקדוקי-סופרים) עמ' מב בהע'.

עמ' קנ, שחלוקת ס' תהלים לק"נ מזמורים הוא מחלוקת הנוצרים.

ח"ו לומר כן, והרי חז"ל השתמשו גם בחלוקה זו, כדמשמע במס' ברכות (ט, ב) ועוד. וכתב שם רצ"ה חיות: ועוד יש הרבה מקומות אשר המסורה שלנו חולקת על הש"ס. עכ"ל.

והרה"ק ר"פ מקאריץ אמר, שס' תהלים הוא מהיכל המשיח, לכך יש בו ק"ן מזמורים כנגד ק"ן ציפור (מדרש פנחס, אות כח [השני]).

ורבים מהמקובלים פירשו את שייכותם של מזמורים שונים למס' של אותו מזמור (לפי המנין שלנו שאינו תואם עם דברי חז"ל "אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא"), כגון במגלה-עמוקות עה"ת (פ' חיי כא, ד. פ' אחרי לח, ב), אור-ישראל (דפים סז-ע), דבש-לפי (מע' ק אות מד), בסידור תפלה-למשה (לבעל ה"משכנות לאביר יעקב", מזמור קמח), ס' שדה-לבן (ירושלים תרס"ד, דף ה, ב), הגאון המקובל רלוי"צ ש"ס (ראה במפתח לספריו, מע' תורה - תהלים). וראה בס' מעשה-רוקח על המשניות סוף מס' נדרים.

ובלקוטי-שיחות (י, עמ' 75 בהע') מתייחס רבינו זצ"ל לסתירה שבין שני המניינים, ק"נ (בכל הספרים, וראה מנחת-שי לתהלים בהקדמתו) או קמ"ז (ירושלמי שבת פט"ז ה"א, מס' סופרים פט"ז הי"א, מדרש תהלים מזמור כב), וכותב בזה"ל: ולפענ"ד – קושיא מעיקרא ליתא, כי עד"ז מצינו בנוגע לה' ספרי התורה שדרז"ל שנחלקים גם לשבע (שבת קטז, א) וגם בנוגע לכ"ד ספרי התנ"ך, שספר אחד מהם הוא – תרי עשר. ולהעיר מג"ן סדרים דאורייתא (זח"א קד, ב ובכ"מ) ובפרטן הם נד. ששים המה מלכות – מסכתות (שהש"ר עה"פ ו, ח-ט. במדב"ר פי"ח, כא) ובפרטן סג (ולפיה"מ להרמב"ם בהקדמה – סא). ועוד. עכ"ל.

עמ' קנא, שהאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל הירבה לבאר עניינים ולדרוש בחלוקת הקאפיטלען.

הכותב מביא רק דוגמא אחת, ומסופקני אם יש רבות כמותה (בקאפיטלען שאינן בס' תהלים).

אגב כך אעיר על דבר מוזר שנדפס בירחון "הקריאה והקדושה" (טבת תש"א, עמ' טז. בירחון זה נכתבו דברים מוזרים למכביר, כמוזרותו של העורך א' לעוויט. ואכמ"ל), ששם רוצה הוא להוכיח שחלוקת הפרשות נעשתה בכוונה מסויימת, והראיה: שאלמלא כן לא היו פרשיות כ"ויגש" ו"וארא" פותחות באמצע הפרק! אלא ללמדך שכוונת המסדרים היתה שדוקא כאן יתחילו פרשיות חדשות, וזאת כדי שיקרא שמן "ויגש" ו"וארא" על שם התחלתן!

תלי תניא בדלא תניא, ואת החלוקה המקובלת של הפרשיות מוכיח הוא מן החלוקה הזרה של הקאפיטלען!

עמ' קנא, שהאדמו"ר בעל האמרי-אמת מגור הי' מעביר את הסידרה מתוך חומש דפוס אמשטרדם, שנדפס ע"י יהודים וללא חלוקה לקאפיטלען וכו'.

מסופקני אם נדפס באמשטרדם חומש (או תנ"ך) ללא החלוקה לקאפיטלען. ודיינו אם האדמו"ר זצ"ל השתמש במהדורה זו בגלל שנדפסה ע"י יהודים.

שוב ביררתי אצל המקורבים לאדמו"ר בעל הפני-מנחם זצ"ל, שחומש זה נדפס באמשטרדם בדפוס עמנואל עטיאש בשנת ת"ס. דא עקא, שבאותו חומש אין כלל תרגום, וכיצד העביר בו את הסידרה? כמו"כ יש בו חלוקה לקאפיטלען, אך הם אינם נדפסים בגוף התורה אלא רשומים בראשי העמודים ובצדם (וכן מספרי הפסוקים רשומים בצד). ברם, דבר זה אינו מיוחד לאותה מהדורה דוקא. ונראה כנ"ל שמעלתו של דפוס זה הוא בכך שנדפס ע"י ישראל.

עמ' קנב, שבעל החפץ-חיים לא רצה להשתמש בחלוקת הקאפיטלען וכו'.

מסופקני באמיתות שמועה זו. בנו של הח"ח מספר ("דרכיו נמוקיו ושיחותיו של החפץ חיים", עמ' כב אות נג) כי אביו הצטער על שאין בדורנו תנ"ך מעשה ידי ישראל, ואח"כ עורר את את המדפיס טיקאצינסקי מביאליסטוק להדפיס את התנ"ך, ואז חדל הח"ח מלדבר בזה. ע"כ. הרי שהתנגדותו היתה משום תנ"ך דגוים (ובפרט מאנשי המיסיון), ומן הסתם התנ"ך שנדפס בביאליסטוק הי' גם הוא עם החלוקה לקאפיטלען.

עמ' קנב, שחלוקת ס' שמואל ומלכים לשני ספרים נעשתה ע"י הנוצרים, וכן שינו בסדר הספרים והקדימו את ס' ישעי' לירמי' ויחזקאל.

כאמור לעיל, לא כל מה שאינו תואם את דברי חז"ל בא מן הנוצרים, וגם המסורה דידן חלוקה עם חז"ל בכ"מ. ומה גם שבדברי רז"ל עצמם אפשר למצוא לפעמים כו"כ שיטות.

ובנדון חלוקת הספרים, ראה ב"כללים שעשה הרח"ו ז"ל" הנדפסים בס' עץ-חיים (במהדורות הנפוצות הוא בח"ב דף קיח) אות יח: מלכים נצח הוד – כי הם ב' ספרים.

ובס' קהלת-יעקב (לבעל מלא-הרועים) מע' שמואל: ואף דיש שמואל א' ב' וכו' (יעו"ש עניינם בספירות).

וגם בסדר ספרי התנ"ך שבס' פרי-עץ-חיים (שער חגה"ש – קטע זה נמצא רק בחלק מן הדפוסים) קודם ס' ישעי' לירמי' ויחזקאל (ויעו"ש עוד שינויים מסדרם של חז"ל).

וראה בהקדמת הרד"ק לס' ירמי', שגם הוא הקדים את ישעי' לירמי' כפי שמצא "בכל הספרים הטובים אשר ראינו שנכתבו בספרד מכמה שנים". וכן בפתיחת המנחת-שי לס' ישעי' ש"בעלי המסורת סדרום כפי זמנם", היינו ישעי' קודם לירמי'.

עמ' קסו, "נוטל.. עלי", ובהע' 133: צ"ל "נופל".

ברם הוא לישנא דקרא (שמואל ב כד, יב ועד"ז באיכה ג, כח) ומשמעותו "הוטל עלי". וכן בגל' הקודם עמ' קמט כתב לתקן מ"עדן" ל"עדיין", ברם גם כאן הוא לישנא דקרא (קהלת ד, ג) ומצוי לרוב בספרי המחברים בכל הדורות.

שם, "שאוני", ובהע' 134 מסתפק במשמעות המלה.

גם זה בל' מקרא במשמעות "סלחו לי", כענין "שא חטאתי" וכד'.

עמ' קסח, "כנה"ר", ובהע' 147 מסתפק בפענוח הר"ת.

והפענוח:  כנפשו הרמה.

עמ' קע ואילך, בענין "ספרי של פנים שני".

לטענת הכותב הנכבד, הלשון "של פנים שני" (ברש"י פ' שמיני י, יט) הוא תוצאה משיבוש שנתגלגל ונתגדל מדפוס לדפוס, ומהלשון "שלפני שניהם דיבר" נוצר הלשון "של פנים שני". החלטתו זו דוחקת אותו לשבש את הנוסחים שלפנינו, וגם בגירסת הדפוס החמישי "של שנים שני" עדיפא לי' לשבש את כל שלוש המלים ולגרוס "שלפני שניהם דיבר", במקום לתקן אות אחת בלבד ולגרוס "של פנים שני". ודברים אלו כמובן שאינם נשמעים.

כפי שהכותב עצמו מודיע, עדיין לא בדק את הדפוס הרביעי, השישי והשביעי. בנוסף לכך לא נעשתה בדיקה בכת"י נוספים (שלא היו לפני בעל ה"זכור לאברהם"), ואם נמצא את הגירסא "של פנים שני" בכת"י קדום לדפוס, הרי שהופרכה כל הטענה של גלגולי שיבושים מדפוס לדפוס. כמו"כ לא נעשתה בדיקה יסודית לראות האם אכן הושפעו הדפוסים זה מזה, או שמא כל דפוס הוא עצמאי לנפשו, והדפיס לפי כת"י שהי' לפניו.

אשתקד התחילו בהו"ל של מקראות-גדולות "הכתר", ולשם עריכת נוסח מדוייק של פירש"י בדקו העורכים עשרות כת"י קדומים, והגיעו למסקנה כי שישה הם המעולים ביותר (פרמא 181. ווין 23, 24. פאריס ס"ל 49-48, 155. לייפציג 1). ויש מהם שקדמו לדפוס מאתיים שנה ויותר, דהיינו מתחילת האלף השישי, כחמישים או מאה שנה אחר פטירתו של רש"י.

בדקתי חמישה מכת"י אלו (במכון לצלומי כ"י בירושלים. את התצלום מכת"י ווין 23 לא הצלחתי למצוא לע"ע), ובשלושה מהם (שניים מפאריס ואחד מלייפציג) הנוסח הוא: "בספרי של פנים שני" (בשניים מפאריס: "שיני"). בכת"י פארמא: "בספרי של פנים", ובכת"י ווין: "בספרי של פנים אחרות אין וידבר אלא לשון עז שנ' וידבר העם" (והוא נוסח שונה לחלוטין).

וי"א כי כת"י לייפציג הנ"ל (שהוא בערך משנת ה' אלפים) הוא כה"י המדוייק ביותר וגם המיוחס ביותר, שנעתק מכת"י ר' שמעי' תלמידו של רש"י (ראה בכת"ע "תרביץ" תשנ"א עמ' 67 ואילך. ובגל' הבאים נמשך ויכוח עד"ז).

ועוד פשפשתי בכת"י קדומים ביותר, וראיתי בכת"י משנת ה'מ"ג (רומא, קזנטנזא 2848) ובכת"י משנת ה'נ"א (פירנצא, לורנציאנא פל' 3), ובשניהם הגירסא "בספרי של פנים שני" (בפירנצא: "שיני").

בתצלומי שני כת"י רומא שבספריית ליובאוויטש בברוקלין מצויה הגירסא "של פנים שני", ושניהם קדומים לדפוס (האחד ואט' 4 משנת ד' תת"ק(?), והשני ואט' 480 משנת ה' קכ"ב).

במס' סוטה (טז, א) כותב רש"י "מדרש שני הוא בפנים אחרים" (שזה קרוב ללשונו בפירוש התורה), והכותב מצא בדפוס ויניציאה הראשון את הגירסא "שיני" במקום "שני", ולפיכך משתדל למצוא משמעויות אחרות לתיבה זו. ברם "שיני" במשמעות "שני" נמצא לרוב בלשון הירושלמי, ולא זו בלבד, אלא שגם ברש"י במס' זו עצמה בדפוס ויניציאה (דף יח סוף ע"ב) נמצא הלשון "שישקנה השיני". ועד"ז בכמה מכת"י רש"י בפירוש התורה כנ"ל.

וכן יש לבדוק בפירוש רש"י בדפוסי ש"ס אחרים שאינם תלויים בדפוס ויניציאה הנ"ל (ובעיקר בדפוסי ספרד), ולא לראות את מהדורת ויניציאה כמדוייקת יותר מכל האחרות.

בהע' 43 (ועוד) מציין הכותב לערוך השלם בערך "ברדס", ושם אנו קוראים בלשונו של בעל הערוך: "מדרש פנים אחרים" (שגם זה קרוב ללשונו של רש"י "פנים שני"), ואחי"ה בהערתו מביא שבכת"י אחרים הגירסא כאן היא "ספרי קטן" (דהיינו ה"ספרי זוטא" דביה עסקינן). ועוד מציין שם אחי"ה למקומות נוספים בס' הערוך שמשתמש בביטוי "פנים אחרים" לאותו מדרש.

וא"כ מצינו בלשונו של בעל הערוך חיזוק נוסף לגירסא "ספרי של פנים שני", ומעתה לא ניתן לדחות כלאחר יד את גירסת הספרים. ומי שלא די לו בבדיקת כתה"י הנ"ל, ילך ויבדוק בכת"י נוספים ולא ידקדק בדפוסים.

עמ' קפא, בענין פסוק דלא פסקי' משה.

כבר דשו בזה רבים, והדוגמאות הן למכביר (ולא רק אלו השתיים שב"שש זכירות"). והתירוץ המרווח ביותר לענ"ד שראיתי הוא, שאין לחלק את הפסוקים בצורה שונה מכפי שנתחלקו ע"י מרע"ה. אבל לומר רק חלק מן הפסוק שפיר דמי.

עמ' קפד, אם יכול לכתוב "זקני" על דורות הקודמים בהרבה.

ראה בשדי-חמד, פאת-השדה, סוף מערכת הזיי"ן (אות ח) שהביא מכמה ספרים ששייך לנהוג כן.

זמן תפילת ערבית

עמ' קצב, מעתיק מס' נטעי-גבריאל (הל' בין המצרים ח"ב עמ' תצה הע' ג) בזה"ל: ובנוגע לדאורייתא שמעתי מהרה"ח מהרי"ל גראנער שליט"א ששמע מפ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, שהעיד בשם חותנו כ"ק אדמו"ר מהריי"צ שיש לו בקבלה שזקנם בעל התניא זי"ע כאשר הי' בעיר פטרסבורג התפלל מעריב במוש"ק מ"ב מינוט אחר השקיעה, ועל סמך זה נהג כ"ק אדמו"ר מהריי"צ כן בהיותו בפטרסבורג וגם בארה"ב, וכן נהג חתנו כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. עכ"ל.

וקרוב לומר ששמועה זו היא שמועת שווא, ולגבי פעטערבורג ח"ו לומר כן בנוגע לדאורייתא, אא"כ בימים השווים של תקופת ניסן ותשרי, ואז אי"צ כלל לשום קבלה כי הדבר ברור לפי חשבון זמן צאת הכוכבים המבואר ב"סדר הכנסת שבת" שבסידור רבינו הזקן (וכמשנ"ת בטוב טעם ודעת בקונטרס "נרות שבת קודש" להרה"ג רשד"ב לוין שליט"א, ח"ב, ברוקלין תשל"ה. יעו"ש היטב, ובפרט בעמ' 27 הע' 14 ובריש עמ' 21 שמתקן ומעמיד על דיוקו את החישוב שבס' "זמני היום בהלכה").

אבל בימות החורף צאת הכוכבים בפעטערבורג הוא כשעה אחרי השקיעה, ובימות הקיץ כשעה ושלושה רבעים. ומהו א"כ עניינם של מ"ב מינוט לענין דאורייתא בכה"ג?!

והנה בדבריהם של אדמו"ר מוהריי"צ וחתנו רבינו זצ"ל מצינו מפורש שלא כדברי ה"קבלה" הנ"ל, והוא בתחילת "רשימת המאסר" של אדמו"ר מוהריי"צ (לקוטי-דיבורים עמ' 1222), ושם נאמר אודות ההנהגה בפעטערבורג: "בימי הקיץ אשר זמן תפילת ערבית לא קודם משעה חצי העשתי עשר [10.30]", ומעיר שם רבינו זצ"ל (ושמא זו הערתו של אדמו"ר מוהריי"צ): "מרגלא בפומי דחסידים הראשונים, אשר כן הורה ונהג רבינו הזקן בהיותו בפטרבורג בעת מאסרו השני בשנת תקס"א" [ששהה שם בערך עד חודש סיון – אמצע חודש מאי].

הרי שלא נרמז דבר וחצי דבר אודות "קבלה ממוהריי"צ" בדבר מ"ב מינוטין, ובפועל נהגו רבוה"ק באופן שונה לחלוטין בהיותם בפעטערבורג.

צורת אותיות הדפוס

עמ' קצד, קול קורא לעמוד בפרץ כנגד שינוי צורת האותיות בהדפסת ספרי קודש, מאותיות עגולים, ל"רבועים עקודים וברודים" [מה זה?], "וכפי הידוע לכל שהרבה סודות התורה גנוזים בצורת האותיות".

סתם ולא פירש איזה סודות התורה נרמזים בצורת האותיות העגולות דוקא (שחלקן עוצבו ונחקקו ע"י אומנים גוים ברוח האותיות הלועזיות), יותר מאשר באותיות המרובעות (אותיות "קורן" עד"מ) שנחקקו ע"י ישראל לפי צורת האותיות שנהגה בכתבי-הקודש שנכתבו בארץ ספרד. ומדוע לא שמענו על יראי ה' שיצאו לישע עמו בשעה שהחלו להדפיס ספרים באותיות שנשתנתה צורתן מכפי שנהגו עד אז בכתבי-היד?

"דרוש אור החיים"

עמ' קצט, שמצינו לאחד מגדולי הדור שכתב בעד המאמר הנ"ל ["דרוש אור החיים"], הוא הגרי"ז שטערן בס' תהלוכות האגדות (שבשו"ת זכר-יהוסף).

וטעות היא בידו! הגרי"ז שטערן מלמד זכות על דברי התפא"י שבסוף ס' נשים, ולא על הדרוש הנ"ל שבסוף ס' נזיקין.

כתיבת שם יו"ד ה"א

עמ' רה, לצאת ידי כל הפוסקים, טוב לסמן קו בין הי' לה' וכו'.

"כל הפוסקים" לאו דוקא, וראיתי בשם הגה"ק בעל האבני-נזר שבכה"ג הקו מחבר ואינו מפסיק.