הסיפור שלפנינו נדפס בשני קבצי סיפורי חסידים, מהקדומים והמפורסמים ביותר; תחילה בס' 'עדת צדיקים' (לעמבערג תרכ"ה, עמ' 50-45), ושנית בס' 'קהל חסידים' (ווארשא תר"ל בערך, דף נד, א-ד).

מעשה נוראה בימי הצדיקים הקדושים, ה"ה הרב המגיד מקאזעניץ והרב הקדוש ר' יעקב יצחק ["החוזה"] מלובלין ז"ל זי"ע.

מעשה שהיה איש אחד ממקורביו של המגיד מקאזניץ, והיה חסיד גדול ומופלג בתורה, ומדי חודש בחדשו היה נוסע להרב הנ"ל. והיה האיש חשוכי בנים, וביקש כמה פעמים את הרב שיתפלל עבורו שיהיו לו בנים. ולא ענה הרב מאומה. אבל אשתו הציקתהו מאד בכל פעם, שיפעול מהרב איזה מענה ... עד כי פעם אחת הציקתהו מאוד ובכתה לפניו לבל יסע מקאזניץ עד יענה לו הרב מענה נכונה ... ויסע האיש להרב ויאמר לו כי נלאה נשוא בכי אשתו וצעקותיה, ולכן נשאר בדעתו לישב פה עד ישמע מפי הרב מענה נכונה.

ופתאום נזרק דבר מפי הרב, אם תאבה להפסיד כל ממונך יהיו לך בנים ... ויאמר החסיד אמליך באשתי ... ויסע האיש עוד הפעם לרב בתשובתו זאת, כי אשתו נתרצתה בכל זה ... ויען לו, אם כן הכן והכון עצמך לדרך ...

ויאמר אליו המגיד, עתה תסע ללובלין ותאמר להרב ר' יעקב יצחק כי אנכי שלחתיך אליו, כי יגיד לך מה תעשה שתוליד בנים. ולכל אשר ישלחך תלך ... ויסע האיש ללובלין ... ויענה לו הרב: שב פה עד אשר אגיד לך מה לעשות. וישב שם האיש זמן ארוך ...

פעם אחת אמר לו הרב ר' יעקב יצחק ... הנה אתה היית בימי ילדותך מאורס עם כלה אחת, ואחר-כך כאשר נתגדלת מאסת בה ועזבת השידוך, ועבור זה אין לך בנים. ועל-כן, עד שלא תפייס את הכלה לא יהיו לך בנים ... מוכרח אתה ליסע לבקשה ... הנני להשיאך עצה הגונה, הנה בערך שני חדשים יהיה יום השוק הגדול בבאלטע ... ושמה תהיה האשה הנ"ל בודאי, ועל-כן תסע אתה לשם, וכל יומי השוק תחפשה עד כי תמצאנה ...

וישמע האיש הנ"ל לדברי הרה"ק מלובלין ... ויבא לבאלטע וישכור לו אכסניא ... וביום השוק הלך האיש ברחוב העיר מן הבוקר עד הערב וחקר ודרש ולא שמע מאומה ... ואך בשלשה ימים האחרונים מיום השוק, אשר התחילו כל העם לנסוע מהיאריד, עמד הוא ברחוב נבוך ברעיוניו ... וכעמדו ירד מטר סוחף פתאום, וירץ לתוך אחת החנויות לעמוד שם עד יפסוק הגשם. ולא הניחו אותו לעמוד בחנות, ויעמוד מן הצד בתוך הרבה אנשים אשר עמדו שם להגן עליהם מן המטר.

והנה גם אשה אחת ... עומדת בצדו אצלו. ובראותו אותה פסע פסיעה לבר, למען התרחק מעט ממנה. ותשחק האשה ותאמר לרעותיה, האיש הזה מנעוריו בגד בי וגם עתה בורח ממני. הייתי לפנים מאורסת לו ובחלה בי נפשו, ועתה ב"ה כי עזבני ואנכי עשירה ממנו, ועם כל זאת בורח ממני.

וכשמעו קרב אליה וישאל אותה מה תאמר. ותען, כי נשכחתי ממך כמת מלב, הלא תזכור בת פלוני אשר היית בקנין עמה ארבע שנים, אנכי האשה הנצבת עמך בזה הייתי ארוסתך, ועתה מה לך פה, מה מעשיך, האם יש לך בנים?

ויאמר האיש, האמת לא אכחד ממך כי למענך באתי הנה, כי אין לי בנים, והגיד לי הרה"ק מלובלין כי לא יהיה לי בנים עד אפייס אותך. והנני מוכן לקיים כל אשר תצווי עלי, אך מחלי לי על אותו עוון ולא תוסף עוד לדאבה נפשי.

ותען לו האשה, הנה חנני ה' ויש לי כל ואינני צריכה למוהר ומתן ממך. אבל יש לי אח מסכן, תלמיד-חכם מכפר פלוני הסמוך לסובאלק, ובימים האלו צריך להשיא בתו ואין לו על זה פרוטה אחת, ועל-כן, אם תרצה כי אמחול לך בלבב שלם, תמחול ליסע לשם ותתן לו שני מאות אדומים ואז בוודאי יהיו לך בנים.

ויפצר בה האיש לאמר, קחי ממני ככל אשר אמרת ושלחי לאחיך, ולמה תעמיסי עלי המשא הזה לנסוע לאחור ... ותען לו האשה כחפצך עשה, אנכי לא אוכל לשלוח על הבי-דואר ... ואנכי בעצמי לא אוכל ליסע אליו, ועל-כן מוכרח אתה לנסוע לתתם בידו דוקא ... ותיכף בהגיע המעות לידו אמחול לך בלבב שלם. והמצוה הזאת תעזור לך שיהיו לך בנים תלמידי-חכמים.

ותיכף עמדה האשה לדבר אליו ותאמר, הנה אנכי אין לי פנאי עוד לעמוד פה, יפסוק הגשם ואנכי אלך ועוד לא תראוני, כי נוסעת אני תיכף מכאן ואם תבקשני לא תמצאני, ועל-כן נהג תיכף נסיעתך לאחי ותיוושע בעזה"י. ואחרי דברה לקחה תיכף פרידת שלום ממנו, ותאמר לו, תפרוס שלום אחי למעני. נהג נסיעתך ולך. ותלך מאתו. ורצה להלך אחריה, ותאמר לו, לחנם תלך אחרי, כי לא תמצא אותי כי נסיעתי נחוצה. ובתוך הרחוב נעלמה מעיניו.

וילך האיש לאכסניא שלו ויחפש עגלה לווילנא ... ומשם נסע לסובאלק עד בואו אל הכפר אשר דר שם אחי המאורסת. ויבא אצלו וימצאו טרוד מאוד ... וישאל אותו ... ומה אתם דואגים וטרודים ... ויאמר לו הבעל-הבית, הנה אנכי עשיתי שידוך הגון עבור בתי הבתולה עם נגיד אחד מסובאלק, והבטחתי לה מוהר שלוש מאות רובל כסף ... עברתי זמן החתונה ובתי הגיעה לפרקה ב"ה, ואתמול הגיעני התנאים ממחותני עם מכתב כתוב בו, כי אם לא אסלק לו במשך שלושה ימים הנדן, ינתק הוא מוסרות השידוך ויעשה שידוך אחר ...

ויאמר אליו האורח אל תדאג, אנכי אתן לך שני מאות אדומים, ויספיק לך על כל צרכי החתונה ועוד יוותר לך. ויאמר אליו הבעל-הבית, למה מצאתי חן בעיניך ... ויאמר האורח, האמת אגיד כי שלוח אני אליך מאחותך אסתר שפרה, כי היא ציוותה עלי שאתן לך שני מאות אדומים. וישאל אותו בעל-הבית, ואיה ראיתם את אחותי ומתי הגידה לכם את הדבר הזה. ויען לו האיש, זה שלושה שבועות אשר ראיתיה בבאלטע על היאריד, והגידה לי כי צריך אתה להשיא בתך ואין לך במה להשיאה. כי אחותך היתה ארוסתי ועזבתי השידוך, ועתה נסעתי לפייסה, ולא רצתה להתפייס עד כי אסע אליך ואתן לך שני מאות אדומים ...

וכשמוע האיש את דברי האורח כעס עליו מאוד, ויאמר לו לך לחמת אלקים, אתה לועג לרש, כי באת אלי להוסיף לי יגון על יגוני ולהזכיר לי את אחותי המתה זה ט"ו שנה, ואנכי בעצמי קברתיה, ואתה אומר אלי דברים בדוים משמה אשר לא היו דברים מעולם.

וישתומם האורח כשמעו את דברי אחי הארוסה, ויאמר לו הנני נשבע לך כי לא להתל באתי הנה, ורק האמת הגדתי לך. אך אולי טעיתי ולא אתה הוא אחי הארוסה אסתר שפרה ... ויען האיש, אנכי הוא האיש אשר אתה מבקש, אבל מה עלה לך בדמיונך או בחלום כי ראית את אחותי בבאלטע, כי הנה אחותי מתה בבירור ...

ויאמר לו, הנה כפי הנראה מן השמים זכו אותך לכך, וקח לך את הכסף כי אתה הוא האיש אשר אנכי מבקש. ויספר לו כל הנעשה אתו מתחלה ועד סוף, וכי הה"מ מקאזעניץ שלחו ללובלין והוא שלחו לבאלטע, ושם חיפש אותה ולא מצאה, עד שמצאה היא אותו כנ"ל.

ויתבהל בעל-הבית מאוד מאוד, ויאמר (לו האורח) [לאורח] נא צייר לי בדבריך תארה, האם אוכל להכירה אז אדע כי היא אחותי. ויצייר לו האורח תארה, ויכירה הבעל-הבית ויאמר: היא אחותי, ומן השמים שלחוה לעזור לי במצוקתי. ועתה יתן ה' ויקומו ברכותיה לך שיהיו לך בנים תלמידי-חכמים, כי החייתני ממש. וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. ויתן לו האיש את הכסף ויסע מאתו לשלום.

וכאשר בא לקאזעניץ ויספר לפני הה"מ את כל אשר קרהו, אז אמר לו כן הוא, פעלתי בתפלתי כי ישלחו אותה לכאן שתקבל פיוס, כי כבר מאז נגזרה עליה [=על אשתו] גזירה שלא תוליד בנים מחמת שקרעת קישורי התנאים. ועתה אל תדאג, כי יהיה לך בנים תלמידי-חכמים כמו שהבטיחה לך ארוסתך המתה. וכן היה.

* * *

גלגולו הבא של הסיפור אירע כעבור כמחצית היובל.

בשנת תרנ"ג הדפיס י' מזח, בווארשא, את מחברתו 'נסים ונפלאות (וואונדערליכע ספורים), וואס דיא באבע עליה השלום האט ערצאהלט'. בעמ' 62-57 מורח הוא בלהגי לשון את הסיפור הבא, שזו היא תמציתו:

ה"בעל שם" מ-פילדאשקאצעשאק [עיירה שלא היתה ולא נבראה; התחילית 'פילד' באה לרמז, מן הסתם, ל"פתי יאמין לכל דבר". גם הסיפור שבא אחריו מתרחש ב'פילדבראש': "עיירה יהודית קטנה במדינה רחוקה השוכנת אחרי סין"] היה צדיק גדול, שאלפי חסידים גאליצאיים היו נוסעים אליו ושואלים בעצתו.

ויהי היום, בא אליו אחד החסידים והסיח לפניו את מר לבו: הוא השתדך, ואת כלתו ראה לראשונה ביום החופה. באותו רגע היה כהלום רעם, ברח משם והתחתן עם כלה אחרת.

מאותה שעה – במשך שנים! – עומדת כלתו הראשונה מול עיניו ומשמיעה באזניו דיבורים נוראים. מה לעשות?!

ה"בעל שם" הרהר ארוכות ואמר לו: לך בקש מחילה מכלתך. תמצא אותה כאן ביריד. היא תבוא לבטח בעוד שמונה ימים ואני אדאג לכך שהיא תבוא לפגשך. אך ראה! אתה חייב לציית לכל אשר תדרוש ממך. וכשהיא תמחל לך תגיע אליך המרגעה.

כעבור שמונה ימים הלך החסיד ליריד ועמד שם מהורהר. ניגשה אליו אשה, הביטה בו במבט נורא ואמרה: אתה הוא זה חתני לשעבר? מה מעשיך כאן?

החסיד נבהל, דיבורו נעתק מפיו ומרוב פחד החל לסגת אחור.

ככה?! – כעסה האשה – גם עכשיו אתה בורח ממני?! אין דבר, ברח! ברח! אני איני צריכה אותך!

נזכר החסיד בעצתו של ה"בעל שם"; הם הסכימו ביניהם שהיא תמחל לו, והוא מצדו יתן ל"בעל שם" סכום נאה של כמה מאות רובל כדי שיוכל להשיא את בתו.

כמה נבהל החסיד בשעה שאחד ממכריו, ידידו הטוב שמתגורר בעיר אחת עם כלתו לשעבר, סיפר לו, שכלתו זו הלכה לעולמה כבר מזה זמן רב!

אז ראה את גדלותו של ה"בעל שם", שהוציא את האשה מקברה והביא אותה ליריד, כדי שתפגוש אותו ותמחל לו.

* * *

לשנה הבאה זכה הסיפור לגלגול נוסף. והוא בקונטרס 'פטירת רבינו הקדוש מבעלז', לעמבערג תרנ"ד (עמ' ט-יב):

ביאסי היה איש אחד סוחר עורות מעובדים והיה מתנגד גדול. והיה חשוכי בנים ר"ל. ואשתו היתה צדקת ושני פעמים בשנה היתה נוסעת להצדיק [ר' יהושע] מבעלז.

כה עברו עשר שנים ויותר ולא היה לה בנים. אז אמר לה האיש, כבר פיזרת הרבה כסף בנסיעותיך לבעלז ואין לך מזה שום תועלת, לכן הסכמתי בדעתי לגרשך כדין היושב עם אשתו עשר שנים ואין לה בנים צריך לגרשה.

האשה נסעה תיכף לבעלז, והתחילה לבכות מאד לפני רבינו כי אישה חפץ לגרשה בעבור שאין לה בנים. ויכמרו רחמי הצדיק עליה מאד, ויאמר לה: סעי לבאלחוב לקנות עורות ומשם תשועתך תבוא. ותשאל את רבינו: רבי, איך איוושע משם? ויען אותה רבינו ויאמר: אל תשאלי שאלות רבות ורק עשי כאשר צוויתיך.

ותסע מבעלז לבאלחוב, ותלך אל בית פאבריק [=בית-מלאכה] מעורות לקנות שם עורות. ויהי כאשר עמדה שם לקנות סחורה, והנה רווק זקן בא לחנות ויאמר לה: איך באת הלום, הלא את גרה ביאסי?! האשה עומדת ומבטת אליו, ותשאלהו: איך תכירוני ותאמרו לי "את" ("דיא") [בלשון יחיד לנוכח, כפי שמדברים ביידיש למי שמכירו וקרוב אליו]?

ויען לה הבחור: למה לא תזכרי כי היית ארוסתי ולא חפצת בהשידוך, ואנכי קללתיך אז כי לא יהיו לך בנים! כששמעה האשה זאת נבהלה מאד, ותחל לבכות לפני הבחור ותאמר אליו: כמה כסף שתרצה אתן לך, רק כי תמחול לי.

הבחור ענה לה: לפי האמת לא היה לי למחול לך, כי ביישתני אז בושה גדולה, והוצאת עלי שם רע כי יש לי חולי נופל ר"ל, ומפני זה לא יכולתי להנשא. רק מפני שידעתי כי רצון הצדיק מבעלז הוא שאמחול לך, לכן אני מוחל לך. ורק באופן זה, יש לי אחות אלמנה בכפר הסמוך לפעסט ולה שני בנים להשיאם, אם תקבלי עליך להשיאם אני מוחל לך במחילה גמורה, ותלדי בן אשר יאיר את העולם בתורתו.

כששמעה האשה זאת, חפצה לשאול אותו על שם אחותו. ונפלה עששית עם נפט והתחיל הנפט לדלוק והבחור נעלם.

האשה סבבה בכל הרחובות לבקש אותו הבחור ולא מצאה אותו. ותשאל לכל אנשי העיר אם ידעו דבר מאותו הבחור, וכולם אמרו כי לא היה בזה בחור כזה. בקיצור, היא נשארה ללון בלילה ההוא בבאליחוב, כי אמרה כי ביום מחר תמצאנו. בלילה בא אליה הבחור בחלום, ואמר לה כי שם אחותו שרה ומתגוררת בכפר, ומה שם הכפר ושם בניה.

בבוקר קמה ממשכבה ותשכור לה עגלה ונסעה לעיר פעסט ... ויראו בית מרחוק ויעמדו שם, ותלך אל תוך הבית ותשאל שם את בעל הבית על אודות אשה שרה אשר יש לה שני בנים להשיאם. ותאמר האשה: אני היא! ותאמר אליה האשה: אחיך אמר לי כי אשיא את שני בניכם. ותען האשה אליה: אל נא יקירתי תשחקי ממני, ואם משוגעת את, לכי לך אל בית המשוגעים! הנה אחי מת זה יותר משלוש שנים, ואיך תאמרי לי כי שלחך אלי ואמר לך כי תשיאי בניי?!

בקיצור, התחילה לספר להאשה את כל המעשה וציירה לה את פני אחיה, תוארו ומראהו, אבל האשה שרה לא האמינה לדבריה ותחשוב כי משוגעת היא.

בלילה שכבו על משכבם ויישנו, ויבוא אחי שרה אליה בחלום הלילה, ויאמר לה כי האשה הזאת מעיר יאס תעשה חתונה לשני בניה, ובעבור זה ימחול לה מה שביישה אותו. וסיפר לה כל המעשה. אז האמינה האשה שרה להאשה מיאס.

ובבוקר קמו ממשכבם והכינו עצמן לדרך, ונסעו שתיהן יחדיו לעיר פעסט, ולקחו בגדי חתונה. והאשה נתנה לשרה אלף רו"כ לסלק את המותר נדן ... ונשארה על שבת בכפר, וביום השבת עשו משתה ושמחה.

וביום א' נסעה לביתה וסיפרה לאישה את כל המאורע. אז אמר האיש, עתה אראה כי הצדיק הוא באמת נביא גדול. והתחיל להאמין באמונה שלימה באמונת צדיקים.

האשה נתעברה וילדה לתשעה חדשים בן זכר, ועשו משתה ושמחה גדולה.

עד כאן הסיפור שבקונטרס 'פטירת רבינו הקדוש מבעלז'.

חשוב לציין, שגם חסידי בעלז אינם מייחסים אמינות כלשהי לקונטרס זה; בפרק קודם כבר נוכחנו לראות, שבעל הקונטרס מנכס לצרכיו סיפורי-עם שהיו מהלכים ברחוב היהודי.

* * *

ומשנים קדמוניות לדורנו זה:

כך מסופר בגיליון מס' 1445 של העתון 'כפר חב"ד', י"ג בכסלו תשע"ב (עמ' 49-48), בזה הלשון בדיוק:

הסיפור המדהים – לפי כל קנה מידה אפשרי – הבא, לא היה נכתב על-ידי כותב השורות, אילולא סיפר אותו, בפרהסיא, הרב שלום-בער דרייזין, מקראון-הייטס, איש עסקים ורודף צדקה וחסד, בנו של המשפיע האגדי הרב אברהם דרייזין מאיור.

רשות הדיבור לרב דרייזין:

שמעתי לפני שנים רבות, על אשה אחת שניגשה לרבי ואמרה לו שחלפו 12 שנה מחתונתה, ועדיין לא זכתה להיפקד בזרעה[!] חיא וקיימא. שאל הרבי: האם שברת פעם שידוך? לאחר שהשיבה בחיוב, שאל אותה הרבי האם ביקשה מחילה מחתנה.

היא השיבה בשלילה, והרבי אמר שהיא צריכה לבקש ממנו מחילה. האשה אמרה שמכיוון שחלפו יותר מ-12 שנה, היא אינה יודעת היכן להשיג אותו. הרבי נקב בשמם של שני רחובות בעיר תל-אביב ואמר שתיגש לצומת הרחובות הללו, ושם תברר...

האשה נסעה לתל-אביב, הגיע[ה] לכתובת המדוייקת, והחלה לברר. לאכזבתה הגדולה, אף אחד מתושבי המקום לא הכיר את חתנה לשעבר. היא כמעט התייאשה, כשלפתע ראתה יהודי יושב על ספסל מול צומת הרחובות.

היא נגשה אליו ושאלה אם הוא מכיר יהודי בשם שהיא מחפשת. למרבה הפתעתה התברר שהוא האיש המדובר!

היא שאלה אותו אם הוא זוכר את השידוך שהיה לו לפני 12 שנה, והוא אכן זכר את כל הפרטים.

היא הזדהתה לפניו ככלתו לשעבר, וסיפרה לו שהרבי מליבאוויטש אמר לה לבקש ממנו מחילה, והיא מבקשת אותו שימחל בלב שלם. הוא הסכים למחול לה, ואף הוסיף שזאת מחילה ללא שום תנאים. היא הודתה לו מקרב לבה, ודרכיהם נפרדו שוב.

לתקופת השנה נולד לה בן. בסעודת הברית, היא סיפרה על הברכה שביקשה מהרבי, ועל הוראת הרבי לבקש מחילה.

אחד הנוכחים בסעודת הברית היה השדכן שלה, שהיה גם השדכן בשידוך הראשון שהתבטל.

לאחר הסעודה הוא ניגש אליה, ושאל האם היא בטוחה שנפגשה עם חתנה הראשון? היא לא הבינה למה הוא חותר, ואמרה שאין לה ספק שהאיש שפגשה היה חתנה הראשון, שכן הוא זכר את כל הפרטים וכו'.

אם כך, קרא השדכן בהתפעלות, זה ממש "בעל-שם'סקער מופת", כיוון שחתנך הראשון נפטר לפני חמש שנים!...

עד כאן "הסיפור המדהים – לפי כל קנה מידה אפשרי" שהתפרסם ב'כפר חב"ד'.

ואנן מה נעני אבתריה?

כנראה שלא כל הסיפורים שמספרים בקראון-הייטס בפרהסיא חייבים להיות אמינים, אפילו אם הם נשמעים מפיו של "בעל עסקים ורודף צדקה וחסד" שהוא "בנו של משפיע אגדי"...

* * *

באותו גיליון, בעמ' 47, מובאים דברים ששם "המזכיר הידוע" בפיו של הרבי: "כשבחור ובחורה שואלים אצלי בנוגע לשידוך, לפני שאני עונה, אני מבקר את כל ספרי השידוכין למעלה, כשאני רואה שאין שום מניעה, אני נותן את הסכמתי...".

ב"פנינה" זו כבר עסקנו באחד הפרקים הקודמים.