לפני שנים רבות התבטאתי על הספר "הראשון לשושלת בריסק", שמבחינת אמינותו משתווה הוא לספר "מקור ברוך" (ראה בקובץ 'זכור לאברהם', תשנ"ט, עמ' שפב-שפג).

מכיון שהפרק הקודם הוקדש ל"מקור ברוך", מן הדין שנעסוק עתה ברעהו שאינו טוב ממנו.

את העמודים 390-382 שבספרו הנ"ל, מקדיש המחבר הנכבד ("סגן-נשיא 'אגודת הרבנים' דארצות-הברית וקנדה") לאסיפת הרבנים שהתקיימה בפטרבורג בשנת תרמ"ז.

תחילתו בתיאור מפורט של פתיחת האסיפה, כפי שסיפר – לדבריו – הרב ש"י זוין ע"ה. אך מי שהכיר, ולו במעט, את הרב זוין ואת שיחו, יווכח בנקל שהתיאור המפורט בדוי מדמיונו של המחבר ולא יכול היה לצאת מפיו של הרב זוין המיושב בדעתו.

"ליד שני שולחנות מקושטים... ועליהם ערוכים פירות ארץ-ישראל לכבוד חמשה-עשר בשבט, כוסות לשתיית תה ומיני תופינים שונים... ורבי יצחק-אלחנן... פירש את כוונת הכתוב "כי האדם עץ השדה"... אחריו השמיע ריד"ס דבר-הלכה בדין קדושת ארץ ישראל... את הישיבה פתח פוליאקוב... הנה לחש רבי יצחק-אלחנן דבר-מה לבנו... ביקש ריד"ס את רשות הדיבור, ואמר בהתרגשות מאופקת... זלגו דמעות מעיניהם של רבי יצחק אלחנן והנצי"ב מוולוז'ין... נשמעו קריאות ביניים... גם שלשה מהרבנים התרעמו על ריד"ס..."

כך נמרחים על כמה וכמה עמודים תיאורים גדושים בפרטי-פרטים, שמזכירים מאד את "הדברים הנרגשים" השפוכים לרוב ב"מקור ברוך", וכמוהם בדויים גם הם מן הלב ואינם יכולים להתייחס אל הרב זוין.

בהמשך מעתיק הוא – בשיבושים רבים – תעודה שנתפרסמה באנציקלופדיה היהודית-רוסית, שעליה חתומים הרבנים משתתפי האסיפה.

מה שמשך את לבו בתעודה זו, היא העובדה שחתימתו של הגרי"ד סולובייצ'יק משורבבת בין החתימה הראשונה והשניה (ללא הקידומת "ונאום"), וכן החתימה החמישית שלא הצליח לפענחה.

כאן מתחילה מלאכת מחשבת של טוויית סיפור-בדים סביב העובדות הללו:

"שמחתי עליה כמוצא שלל רב, מצאתי בה עדות נאמנה למקרה מעניין בהקשר עם חתימתו של ריד"ס על התעודה, שהרב יעקב ליפשיץ... סיפר לאבא-מארי זצ"ל".

ותורף הסיפור: הריד"ס מיאן לחתום על המסמך, ורק לאחר שהג"ר יצחק אלחנן גזר עליו שיצרף את חתימתו נכנע לו, אבל "התחכם" וכתב את שמו "לא בשורה בה כתוב 'ונאום', שאז הוא כמאשר את תקפו של ההסכם, אלא בין שתי חתימות ככותב את שמו סתם"... חכימא דיהודאי...

ובאשר לחתימה הבלתי מזוהה: "בעוד אני יושב מהורהר ומעלה בזכרוני שמות רבנים מגדולי הדור ההוא שהיו ראויים להיות בין קרואי האסיפה ההיא, שמא באחד מהם אמצא מפתח לפענח את החתימה, נזכרתי ששמעתי פעם מרש"י זווין ז"ל על מקרה מעניין באסיפה ההיא"...

לפתע פתאום צף ועלה בזכרונו סיפור... גם הוא בשם הרב זוין, וגם הוא רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב...

וזו תמצית הסיפור: כשהודיעו לאציל פוליאקוב שהזמינו לאסיפה את הריד"ס – שהיה למורת-רוחם של האצילים – השיב פוליאקוב שהוא דורש להזמין, כמשקל נגד, רב מפלך קורלנד ששימש גם רב-דתי וגם "רב מטעם", רב מלומד ששלט ברוסית, בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית. בתקווה שרב נאור זה יצדד בזכות ההשכלה.

אך אותו רב – שהרב זוין שכח את שמו – איכזב את האצילים, ומכיון שהיה ספוג בתורה, ביראה ובמוסר שספג מרבו הג"ר ישראל סלנטר, התנגד במהלך האסיפה בכל תוקף ועוז לדרישות האצילים.

ובכך פותר מחברנו את בעיית החתימה הבלתי-מזוהה: "התחלתי לחקור ולחפש בכתבי העת מאותן השנים ובעוד ספרים, מי הם הרבנים ששימשו אז בפלך קורלנד ברבנות כפולה. ואכן יגעתי ומצאתי, רב גדול בתורה ותלמידו של הגאון רבי ישראל סלנטר, בשם יקותיאל הלוי אפרימזאהן [ולא 'אפריזמאהן' כפי שמחברנו חוזר ושונה], ישב בתקופה ההיא על כיסא הרבנות בעיר בויסק שבקורלנד ושימש גם בתפקיד של "רב מטעם". בדקתי שוב את הפקסימילה, ואמנם נדמה לי שהשם הפרטי בחתימה המסופקת, ניתן לפענח – יקותיאל". עכ"ל.

דעת לנבון נקל שהשתלשלות העניינים היתה בכיוון ההפוך: אחרי שהצליח לפענח את המלה הראשונה "יקותיאל", פשפש ומצא רב ששמו "יקותיאל", וכשנוכח לדעת שאותו רב למד גם אצל ר"י סלנטר טווה סביבו את הסיפור ההזוי הנ"ל.

והיכן פשפש ומצא את הרב יקותיאל אפרימזאהן? תאמר "בכתבי העת מאותן השנים ובעוד ספרים" כדבריו? לא מיניה ולא מקצתיה! לא היה לו אלא ליטול את הספר "אהלי שם" ("יכלכל תולדותיהם ואדריסאותיהם של רבני עיר ועיר מדינה ומדינה"), להציץ במפתח השמות האלפביתי, ולשלוף משם "ר' יקותיאל" שיתאים לצרכיו.

ראיה לדבר: הפרטים הביוגרפיים שמחברנו נותן (בעמ' 390 הערה 583) לקוחים בעליל מאלו שב"אהלי שם"... ועוד: מחברנו כותב "לא עלה בידי לוודא את יום פטירתו, אבל ודאי לא לפני שנת תרע"ב". מניין לו ודאות זו? התשובה פשוטה: הספר "אהלי שם" נדפס בשנת תרע"ב, ומכיון שבספר זה נרשמו רק רבנים חיים, על כרחנו לומר שהרב יקותיאל אפרימזאהן לא נפטר לפני שנת תרע"ב...

אמרנו שמחברנו נטל את הפרטים הביוגרפיים מ"אהלי שם", אבל לא את כולם... שם נאמר שאת הרשיון משר הפנים לכהן כרב ["רב מטעם"] ואב"ד קיבל רק בשנת תרנ"ו – כעשר שנים אחר אסיפת הרבנים! – ועד אז היה רק דיין ומ"ץ בבויסק. את הפרט הזה השמיט מחברנו, מפני שהוא שומט את הקרקע מתחת לסיפורו על הרב הכפול –  "רב דתי ורב מטעם" – שנקרא לאסיפה על-ידי האציל פוליאקוב, שהרי באותה שעה עדיין לא היה "רב מטעם", ולא הוא "רבה של בויסק"! את ידיעתו המופלגת בלשונות העמים בדה מחברנו מלבו לתפארת הסיפור, שכולו עורבא פרח.

כל הבודק בפרק המוקדש לרבני בויסק בספר "תולדות ישיבת היהודים בקורלאנד" (פיעטרקוב תרס"ח, עמ' 50), יווכח לדעת שרבה של בויסק באותן שנים היה הר"ר מרדכי עלישבערג ולא הרב אפרימזאהן, שהיה אך דיין ומ"ץ (שם עמ' 91).

את פרקו זה חותם מחברנו בתוכחת מגולה: "פקסימילה זו סותרת בהחלט את הנאמר בספר 'עץ חיים' לר' משה צינוביץ... חבל מאד שאיש-הספר והיסטוריון כמו ר' משה צינוביץ, לא דייק בשמות... על כגון זה יש להמליץ: סופרים היזהרו בכתיבתכם!"...

על כגון זה – בדאי מתנשא המתיימר להתכבד בקלונו של הגדול ממנו בתורה ובאמינות – יש להמליץ את דברי הגמרא על אלו שאין הדעת סובלתן, דל [בידיעותיו] גאה, עשיר מכחש ופרנס מתגאה חינם.

*       *       *

ואם ישאל השואל – ובצדק! – מה לנו, חסידי חב"ד, ולסיפור זה?

הרי ששתי תשובות בדבר:

ראשית, מצוה עלינו – אנשי חב"ד – לנקות את הרב זוין ע"ה מהשקר שהעטה עליו מחברנו;

שנית, גם הר"ר יקותיאל לנו הוא! אך לא הרב יקותיאל אפרימזאהן, אלא החותם האמיתי, שהוא הרב יקותיאל זלמן לנדא...

הרב רי"ז לנדא נולד (בשנת תקפ"ג) בווילנא, בקרב משפחה שאינה חסידית, אך כשנלקח לחתן לביתו של הנגיד החסידי המפורסם ר' בער רפופורט מצ'אשניק-רוגצ'וב התקרב לחסידות חב"ד. היה זה, כנראה, עוד בתקופתו של אדמו"ר ה'צמח צדק'. אחר-כך המשיך בקשריו עם צאצאיו האדמו"רים מליובאוויטש, קאפוסט ורעצ'יצא.

בתקופתו של הרה"ח המפורסם (מחסידי אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ) ר' יצחק אייזיק אבד"ק ויטבסק, כיהן רי"ז לנדא תחילה כר"מ בישיבה הגדולה שבוויטבסק ["אשר נוסדה בחיי הרה"ג ר' אייזיק ז"ל, ותגדל ותעש פרי בעת אשר עמד בראשה הרה"ג מו"ה יקותיאל זלמן לאנדא הי"ו"], ואחר-כך כרב העיר.

שם חתם (בשנת תרכ"ג) על "הסכמה" לסידור אדמו"ר הזקן עם דא"ח (יחד עם הר"ר יצחק אייזיק הנ"ל והר"ר ישעיה לעווין [עטין]), ובשנת תרכ"ז על "הסכמה" להדפסת "פירוש המלות" של אדמו"ר האמצעי (עם הר"ר ישעיה עטין).שם חתם (בשנת תרכ"ג) על "הסכמה" לסידור אדמו"ר הזקן עם דא"ח (יחד עם הר"ר יצחק אייזיק הנ"ל והר"ר ישעיה לעווין [עטין]), ובשנת תרכ"ז על "הסכמה" להדפסת "פירוש המלות" של אדמו"ר האמצעי (עם הר"ר ישעיה עטין).

בשנת תרל"ח נקרא לרבנות בפטרבורג הבירה, יש גורסים כרבם של החסידים, ויש אומרים כרבם של היראים. שם נפטר בשנת תרנ"ה.

על שום מעמדו וגילו נמנה הרב י"ז לנדא בין הרבנים החותמים ראשונה במסמך הנ"ל, כבוד שבשום אופן לא היה נופל בחלקו של הרב אפרימזאהן, שרק בזכותו של מחברנו עלה לפי שעה מתהום הנשיה.