בפרקים האחרונים עסקנו בחשיפת סילופים מסוגים שונים, תופעה שלא לשמה נוצרה הסידרה "סיפורים וגלגוליהם" ולא בשכמותה נפתחה.

העתיד צופן בחובו "חשיפות" נוספות מעין אלו, אבל בשלב זה נחזור לרעיון המקורי ונצביע על כמה דוגמאות של גלגולי סיפורים; הצד השווה שבהם, שאף על פי שאין בידינו אמצעים לבדוק איזהו הנוסח הנכון והאמיתי יותר, אבל הדעת נוטה לקבל את זה שקומתו שלימה יותר – "מיט הענט און מיט פיס" (מילולית: בעל ידיים ורגליים) – ולראות בנוסח האחר גלגול בלתי מוצלח הממעט את הדמות.

[א]

כותב אחד מאנ"ש בספרו, בשם הרה"ח ר' שמואל גרונם אסתרמן ע"ה:

כ"ק אדמוה"ז אמר, שב"אז ישיר", בפסוק "מי כמוך" הכף הראשונה היא בלא דגש, והכף השניה [=ב"כמוך" השני] היא בדגש...

והשיב, שיש במדרש שפסוק זה אמר אותו פרעה כשהיה טובע בים, וכשאמר "מי כמוך" הראשון – נתמלא פיו מים והתחיל לגרגר בגרונו ויצא מפיו "מי כמוך" השני בדגש.

עכ"ל המספר.

יכולנו להקשות היכן מצינו מדרש שכזה, והיינו משיבים: לא ראינו אינה ראיה. כך היינו משיבים גם על התמיהה האחרת, מדוע לא מצינו אף אחד מתלמידיו של ר"ש גרונם שמביא את השמועה הזו בשם אדמו"ר הזקן.

אבל כל התירוצים נמוגים כשאנו קוראים את הנוסח הבא שאין עליו שום קושיה, והוא "מיט הענט און מיט פיס".

וכך מספר הרה"ח ר"א יודאסין בספרו "הלקח והלבוב" (ב, עמ' ריד):

הרה"ח השד"ר מוהר"ל [=ליב] הופמן ז"ל, אמר פעם בהתוועדות שראה בספר, שפרעה אמר "מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש", ש"כמוך" השני אמר כבר בעת שהיה טובע בים, וזה ש"כמוך" השני הוא בדגש, שהוא לא לפי הדקדוק... אלא ש"כמוך" השני אמר בעת שהיו המים מחלחלים כבר בגרונו.

הרש"ג אסתרמן שהיה אז גם-כן בעת ההתוועדות, לא האמין שראה זה בספר. ואמר הר"ל הופמן שנדמה לו שזה בספר "שושן סודות" לתלמיד הרמב"ן. ולקחו אז הספר ונתנו להרשד"ז [=הר"ר שאול דובער זיסלין] ולחבירו הר' אברהם מניקוליוב ודפדפו הספר מראשו לסופו, אחד מביט וקורא מימין הספר והשני משמאל, אך לא מצאו שם שום דבר מזה.

אחרי זמן רב הראה הרה"ח הרש"ג להרשד"ז שמצא זה בספר האלשיך [ראה שם פ' בשלח יד, כז]. ואמר הרש"ג ז"ל, שאין מזחיחין לתלמיד-חכם שאומר דבר.

עכ"ל הנוסח השני. ותעיד עליו שלימותו שהוא הנכון.

[ב]

בספר "בית צדיקים יעמוד" (א, עמ' לח) נרשם הסיפור הבא:

הרה"ק רבי אהרן סטראשעלער זצ"ל... הוא היה מגדולי התלמידים של הרה"ק בעל התניא. ואחר פטירת רבו הלכו כמה חסידים של הבעל התניא להסתופף בצלו.

פעם נכנס לרבו וראה שכותב מאמר נגד עשיית התפעלות חיצונית בעת קיום המצוה, כי עבודת ד' צריך להיות בהצנע לכת ורק בפנימיות. וכאשר ראה את הדברים נתחוורו פניו, כי הוא ערך עבודתו בקולות ובהתלהבות עצומה.

רבו הבעל התניא הרגיש בדבר ואמר: עליך אין כוונתי (דיך מיין איך נישט), כי התפעלות שלו אינה מפריעה מעבודתו.

עכ"ל הסיפור, שעל פניו הוא נראה כאמין ובלתי מוקשה לחלוטין; אדרבה, עובדת היות עבודתו של הרה"ק ר' אהרן בהתלהבות עצומה ובהתפעלות חיצונית ידועה גם ממקורות חב"דים נאמנים, וגם אין מופרך כלל שאדמו"ר הזקן בעל ה'תניא' יכתוב מאמר בשלילת דרך עבודה זו.

אבל כשאנו מתוודעים לאותו סיפור כפי נתינתו בספר "בית רבי", אין לנו ספק שממנו הסתעף הנוסח האחר והשתבש. וזה לשונו (בחלק א, פרק כו, בהערה):

אחד מהרבנים מנכדי רבינו [ה'צמח צדק'] נ"ע סיפר, שפעם אחת נכנס לחדר זקינו אדמו"ר בעל 'צמח צדק' נ"ע, ומצא בין כתבי אדמו"ר הנ"ל כתב אחד קצר כתב-יד קדשו של רבינו [הזקן], שמרחיק מאוד את ענין ההתפעלות. ואחר-כך היה כתוב שם בכתיבת יד קדשו של אדמו"ר בעל ה'צמח צדק', שמה שכתב רבינו [הזקן] היתה זו הוראת שעה, שהיה צריך לבטש חסיד אחד שהיה דרכו בהתפעלות יתירה כו'.

והיה סבור נכד אדמו"ר הנ"ל, שכוונת זקינו [הצ"צ] היא על הרה"ק מסטראשילע שהוא היה החסיד כו'. ושאל על כך מזקינו הנ"ל. והשיב לו זקינו אדמו"ר הנ"ל: חס-ושלום! לא עליו היתה כוונתי, כי אצלו היתה התפעלות אלקית וכו' [וראה ב"אור התורה" לאדמו"ר הצ"צ, בראשית, עמ' תרג-תרד].

עכ"ל ה"בית רבי". מכאן נתגלגל הסיפור לחצר חסידית אחרת, נתעברה צורתו וכמעט שלא נותר בו אפילו קורטוב כלשהו של אמת היסטורית.

[ג]

ומדאתי לידן הספר הנ"ל, נעיר בקצרה על שמועה נוספת שהתגלגלה אליו והתגדלה והוכפלה.

הרה"ח רח"א ביחובסקי מביא מדרוש (ד"ה תקעו) של האדמו"ר מבאברויסק – נכד אדמו"ר ה'צמח צדק' – שבו נאמר: ורבינו הזקן.. הסידור שלו שבירר מן ל"ב נוסחאות, ובירר הנוסחא שיהי' מכוון ע"פ נגלה וע"פ נסתר כו' ("לקוטי הגהות לספר התניא", עמ' א).

בספר "בית רבי" (א, פרק כז, בהערות): אדמו"ר בעל 'צמח צדק' נ"ע אמר, כשתיקן [אדמו"ר הזקן] הסידור היו לפניו שישים סידורים מנוסחאות שונות, ומכולם בירר וליבן את הנוסחא שבסידור שלו. [לעיל פרק י בהע' מובאים הדברים ללא איזכור שמו של אדמו"ר הצ"צ: כשסידר סידורו היו לפניו שישים סידורים מנוסחאות שונות, וקיבץ סולת נקיה מכולם].

בספר "בית צדיקים יעמוד" (ג, עמ' קנו): העולם אומרים, שבעת שכתב [אדמו"ר הזקן] את הסידור היו לפניו מאה וחמשים סידורים, לברר על ידם את הנוסח המדוייק.

כלומר, שמועה זו הכפילה את המספר שב"בית רבי", הוסיפה עליו את נוסחתו של האדמו"ר מבוברויסק, ועל פורתא לא דק...

[ד]

תופעה נפוצה היא, כשסיפור זהה מיוחס לצדיקים שונים; או בגלל מסורת משובשת או שאכן אירע אותו מקרה פעמיים ושלוש, או – כבסיפורים דלהלן – הביעו כמה אנשים אותו דבר-צחות, שיתכן וגרעינו היה נפוץ כבר מקדם קדמתה.

הסיפור הבא מופיע ברשימותיו של הרה"ח ר' זלמן שמעון דווארקין ע"ה (מתלמידי ישיבת 'תומכי  תמימים' בליובאוויטש), שנתפרסמו – באידיש – בירחון "די אידישע היים", ובלה"ק ב"שמועות וסיפורים" (ב, עמ' 54). לפנינו תרגום מאידיש:

ליד ביתו של ר' ברוך מרדכי [איטינגא], רבה של בוברויסק, נקוותה שלולית מים שלא יבשה לעולם. הסביר פעם ר' ברוך מרדכי את פשר הדבר:

איתא במדרשי רז"ל, שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון "דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו". וכשראה אדם שברוך מרדכי יהיה רב בבוברויסק, ירק ואמר: פע! אויך מיר א רב! [=גם כן רב]!

ומאותה יריקה נוצרה שלולית זו שאינה חריבה לעולם...

רעיון דומה לחלוטין מסופר בכמה מקורות בשם הרה"ק מרופשיץ; בספר "מעשה השם השלם" (דינוב, ב, עמ' תד) מובאים שני המקורות הראשונים:

שמעתי מכ"ק מו"ר בעל 'שומר אמונים' זצ"ל. פעם אמר הגה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע, בשנותו את טעמו למה יש כל כך בוץ בראפשיץ. כי השי"ת הראה לאדם הראשון, דור דור ודורשיו, והראה לו, שנפתלי יהיה רב בראפשיץ, אז רקק שם אדם הראשון, ומזה נעשה הבוץ ("אוצר ישראל", א, דף רלא. ובהע' ב"מעשה השם" שם, שבספר "אמת ליעקב" (כת"י) מובא הדבר בפרטיות. יעו"ש. ובדומה לזה – בלשון קצרה יותר – בס' "י"ג אורות" (ב, עמ' קנב):

פעם בא הרה"ק ר' שמעון מיערוסלאוו זצ"ל לרבינו מראפשיץ והיתה הדרך מלאה בוץ. ואמר לרבינו, כי מן הראוי לרצף את הדרך באבנים. אמר לו רבינו: כשראה אדם הראשון ש"נפתלי" יהיה המנהיג בראפשיץ, ירק בפיו, ומזה נעשה הבוץ. ולכן לא יועיל כלום לתקן את זאת, שבגמרא (ברכות לא:) איתא: כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתיישבה, וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתיישבה [ואם אדם הראשון רקק אז בראפשיץ, מוכרח להישאר הרקיקה שם לעולם (ועיין עוד בס' ייטב לב פ' מסעי דף עט ע"ב) – "מעשה השם" שם].

הנוסח השני הוא יותר "מיט הענט און מיט פיס" מהנוסח הראשון, אבל לכאורה קשה לשער שהסיפור התגלגל מגלילות רופשיץ לחוגי חב"ד, ושם נתייחס לר' ברוך מרדכי מבוברויסק.