הכי מצינו ב"תשורה לרגל יום הבהיר כ"ח סיון... תשנ"ה... ע"י כמה מתלמידי ביהמ"ד אהלי מנחם (אהלי תורה) [קראון הייטס]", עמ' 3:

(מרשימה משנות הלמ"ד): כשהי' א' כורך ספרים אצל הרבי, ביקשו הרבי שיכרוך את הסדור תורה אור שלו "ובסוד", והכורך הסכים וביקש מהרבי שקית לשים את הסידור בתוכו. נתן לו הרבי שקית אבל היתה קטנה מאד. וניסה הכורך להכניס את הסידור בתוכו, ולא הצליח. א"ל הרבי: אה בטלן! ולקח הסידור והכניסו בלי לקרוע את השקית.

עד כאן סיפור קצר ותמים, ללא מסר, ללא מופת, אלא רק חיבת הקודש שמחבבים החסידים את רבם ואת כל מעשיו.

* * *

במהלך עשרים השנה הבאות חלה באותו סיפור התפתחות מפתיעה, והרי היא לפניכם כפי נתינתה בס' "שלשה רועי ישראל", תשנ"ד, עמ' 148 ואילך (למען האמת, חסרה לי חוליה אחת בין הגירסה הקודמת לגירסה דלהלן: סיפור זה התפרסם גם בעתון 'כפר חב"ד', אלא שלא הצלחתי לאתרו).

סידור התפילה

סידורו של הרבי, בו הרבי מתפלל יום יום, החל כבר להתפורר ממש מרוב התפילות, דפי הסידור כבר החלו ברובם להיתלש, והרבי שראה את סידורו גמר בדעתו הקדושה, שיתנו לכורך ספרים שיכרכהו בכריכה חדשה ויחזק דפיו ועמודיו.

באחד מן הימים, נכנס הכורך חרל"פ לרבי ליחידות. לאחר סיום היחידות, שאל הרבי את מר חרל"פ, האם יכול למסור לו את סידור התפילה שלו לכריכה. אורו עיני מר חרל"פ מן הזכות הגדולה לכרוך את סידורו של הרבי הקדוש.

אומנם דבר אחד אני מבקש – אמר הרבי למר חרל"פ – שהדבר ישמר בסוד ולא יודע הדבר לאיש כי הבאתי את סידורי לכריכה.

בסדר גמור – השיב הכורך מר חרל"פ – אשמור ככל יכולתי שדבר כריכת הסידור ישמר בסוד.

אך – הוסיף מר חרל"פ – בשביל לשמור על צניעות הדבר, צריך אני שקית להטמין את הסידור בתוכו, כי כשאצא מן היחידות, יראו האנשים בחוץ את הסידור של הרבי בידי.

הוציא הרבי ממגירתו שקית קטנה ונתן לו.

ניסה הלה להכניס את הסידור בשקית – אך היתה השקית קטנה מידי בשביל להכניס לתוכה את הסידור הגדול, לא יכל הסידור להכנס לתוך השקית בלא לקורעה.

רבי – אומר הוא – הסידור לא נכנס, השקית קטנה.

חייך הרבי לעברו, לקח מעמו את הסידור ואת השקית, והחל להכניס את הסידור לתוך השקית.

וראה זה פלא, השקית החלה להתרחב ולהתרחב, והסידור נכנס - - -

נשתומם מר חרל"פ, ורצה לספר הדבר לפני החסידים, אך מצות הרבי לנצור הדבר בסוד מנעה ממנו לספרו. ורק כאשר נסתלק רבינו פתח מר חרל"פ את פיו ויספרנה, ויהי לפלא.

עד כאן הגירסה המשוכללת.

* * *

לאמיתו של דבר, שני התיאורים גם יחד לא היו ולא נבראו; ואין ביניהם אלא שהראשון נוצר במוחו של בעל-דמיון מוגבל, והשני בקולמוסו של בעל-חלומות מפותח יותר.

* * *

להלן תיאור ריאלי של אירוע הכריכה, כפי שנודע בשעתו לאלו שהיו על-אתר וכפי שנרשם לימים על-ידי הרב מ"מ לאופר במדורו 'ניצוצי רבי' ("התקשרות", גל' 61, כז אלול תשנ"ה, עמ' 14):

ביום שישי, ערב שבת-קודש כ"ב תמוז תשל"ד, שהה הרב יצחק גנזבורג (אז תושב כפר חב"ד) ב'בית-חיינו'. באותו יום הוא אזר אומץ והכניס פתק לרבי ובו ביקש לקבל את הזכות לכרוך את סידור התפילה שהרבי מתפלל בו...

סמוך לכניסת השבת, כשהגיע הרב גנזבורג לבית המדרש של הרבי, קרא לו המזכיר הרב בנימין קליין, ואמר לו שבמוצאי שבת-קודש אחרי תפילת ערבית ייכנס לחדרו הק' של הרבי ואז יקבל את הסידור...

הרב חודקוב קורא לו להיכנס לרבי. הרבי יוצא מחדרו ניגש אליו ושני סידורי תפילה בידו, ואמר:

"א יישר-כח אייך פאר דער הצעה. דעם סידור האב איך באקומען פון מיין שווער, און ער איז ביי מיר זייער טייער. דערפאר זאלט איר ניט אראפנעמען דעם טאוול אבער מוסיף זיין קענט איר" (=יישר-כוח לכם על ההצעה. סידור זה קיבלתי מחותני, והוא יקר לי מאוד. לכן שלא תסירו את לוח –הכריכה, אך להוסיף יכולים אתם)...

הרב גנזבורג הכניס את הסידור לאמתחתו כדי שלא יראוהו בחוץ ולא יידעו על מה דובר, ויצא...

אחרי יום וחצי מצאו כורך שהסכים לכרוך את החלק החיצוני – העטיפה – בלבד. את ההדבקות עשו במו ידיהם בליל יום ג'. בבוקרו של אותו יום, בשעה תשע בבוקר, היו אצל הכורך ובשעה 3:00 אחר-הצהריים כבר נשלמה המלאכה (פרט לייבוש).
ביום רביעי קיבלו את הסידור מידי הכורך ובשעה 3:15 הכניסוהו לרבי שהודה להם: "א גרויסען יישר-כוח" (=יישר-כוח גדול).

* * *

השקית התרחבה והתרחבה... הסיפור התרחב והתרחב... והכל יש מאין.