פסוקים שנשתנו בדרשותיהם של צדיקים *

        ידוע דרך התלמודים, המדרשים, הזוהר ורבותינו הראשונים, לקצר הפסוקים ולערבם יחד (ראה תוס' מגילה ג, א ד"ה וילן). ומצינו שאף פסוקים שאינם קיימים כלל בספרים שלנו מובאים לדרוש בהם (כבזוה"ק פ' ויקרא  ו, א  "ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל", ובאד"ר פ' נשא  קכט, א  "להיות אזניך פקוחות", וראה בנצו"א ונצו"ז שם).

        וראה בהגהות מהרח"ו לזוה"ק פ' תצוה (קפ, ב) שהקשה, כי לפי דרשת הזוהר שם "יש טעות בספרי תהלים שלנו בפס' רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, וצ"ל את שועתם" (ועוד קשה בפס' חנון ורחום, עיי"ש), והביא את שהקשו ברע"מ פ' פינחס (רנד, א) על הדרשה ד"כלת משה", שהרי "כלות" כתיב בוא"ו, ותירצו שם "דהכי כתיב חסר [כלת] בתורה למעלה בשמים, ולא בתורה שניתנה לנו" [דכתיב בה "כלות" מלא, בפ' נשא (ז, א)]. וע"פ זה כתב מוהרח"ו לתרץ גם בזוהר תצוה שם, שכך כתיב "בתהלים שלמעלה בשמים" אך לא בס' תהלים שלנו.

        והרב החיד"א בנצו"א לזוה"ק פ' חוקת (קפד, א) הביא כדברים האלו בשם הרמ"ז, שתירץ את דרשת הזוהר שם [עה"פ "אל תירא אותו" (חוקת כא, לד) "עד דרוש אחיך אותו" (תצא כב, ב)], שאינה תואמת עם ספרי-התורה שלנו [שבשני המקומות "אתו" חסר וי"ו], וכתב ע"פ דברי הזוהר עצמו בפ' בלק (רג, ב), שיש הבדלים בין הכתיב שב"מתיבתא עילאה" ובין הכתיב שב"מתיבתא דרקיעא" [לגבי המלה "גבעות" בפ' בלק (כג, ט)], לכן אפשר שהדרשות שאינן תואמות את הכתוב בספרים שלנו, נאמרו ע"פ הנוסח שבאחת משתי המתיבתות הללו.

       וכ"כ הרה"ק מקומרנא בס' "היכל הברכה" (בפ' נשא) גבי אותה דרשת חז"ל דלעיל (המובאת גם ברש"י על אתר): כלות, בספרים שלנו מלא וא"ו, ובמתיבתא דקב"ה חסר וא"ו. ועל יסוד דברי הזוה"ק הנ"ל בפ' בלק כתב שם (עה"פ ומגבעות אשורנו): ובזה יאירו עינינו בכל התורה, שמצינו בגמרא ובזוהר ובמדרש היפוך המסורה, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים.

       וכעין זה כתב בס' "בני יששכר" (תמוז-אב, מאמר ב, אות יא), ע"פ דברי גורי האריז"ל (הובאו בס' "דבש לפי" מע' ק אות י) בביאור הטעם של שינויי הקרי והכתיב, "כי התורה נדרשת בשתי ישיבות, מתיבתא עילאה ותתאה", ובהקדמה זו יובנו "כל שארי הענינים דדרשו חז"ל בקצת שינוי ממה שנמצא במסורת שלפנינו", כי הם ידעו את הנוסח הכתוב במתיבתא עילאה - "כן הוא בזוהר". והוסיף לתרץ בזה את קושיית "הרב הגדול חיד"א זלה"ה" (בס' "חומת אנך" פ' שלח) על "הרב הקדוש מהר"ש מאוסטירפאליע ז"ל", שדרש בפס' "והימים ימי בכורי ענבים" (שלח יג, כ) כאילו נאמר בו "ענבם" חסר יו"ד (והוא לו בספרו "לקוטי שושנים").

      ובס' "אביר הרועים" (ח"א עמ' לא אות מח) כתב ע"פ דברי הזוה"ק ומוהרח"ו הנ"ל, לתרץ את התמיהה הידועה בדברי המהר"ל (בס' דרך-חיים למס' אבות ה, יט) בענין "שני נעריו עמו - אתו" (שהחליף בין האמור [בפ' וירא כב, ג] אצל אברהם אע"ה, לבין האמור [בפ' בלק כב, כב] אצל בלעם), שכך כתיב בתורה שלמעלה בשמים.¹

       ועוד מצינו אצל המהר"ל בספרו הנ"ל (ה, כג) שכתב: וכן אמר הכתוב "ואילו מאה שנים יחיה". ופסוק זה אינו בכתובים כלל בספרינו.

      ובדרך זו יכולים אנו להבין דברים תמוהים נוספים מעין אלו בספריהם של צדיקים, כגון:

       [א] כמה וכמה עניינים בכתבי מוהר"ח ויטאל, המיוסדים על פסוקים שנשתנו מכפי שהם לפנינו (על כולם העיר מוהר"י פתייא זצ"ל, בהגהותיו הנדפסות במהדורה החדשה של שער-הפסוקים וספר-הליקוטים. ציוני הדפים הם כבמהדורת תרכ"ח), כגון: (א) בפס' נכתב "והאיש משה ענו מאד" (בהעלותך יב, ג), ובס' הליקוטים (צו, ד) נדרש כנכתב "עני מאד"; (ב) בפס' נכתב "נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות" (מלכים א יא, ג), ובס' הליקוטים (קלד, א) נדרש כנכתב "שלש מאות נשים ושבע מאות פילגשים"; (ג) בפס' נכתב "ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ, ה), ובס' עץ-חיים (שער טו פ"ד) נדרש כנכתב "ואיש תבונות" (וכן הוא גם בס' עמק-המלך עא, ג. קיט, א); (ד) בפס' נכתב "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" (שמואל א יח, א), ובשער-הגלגולים (הק' ג והק' י) נדרש כנכתב "ותדבק נפש דוד ביהונתן".

       [ב] דברי ה"כלי יקר" בפירושו לשירת-הים (בשלח טו, א), שבשירת הבאר לא נאמר "את השירה הזאת". אולם לעינינו שגם שם (חוקת כא, יז) נאמר "את השירה הזאת".

       [ג] שלוש פעמים חוזר השל"ה הק' ומרמז בפס' "אדם אחד מאלף לא מצאתי" (בס' השל"ה דאמשטרדם שנת נח"ת, דפים: ט, א. קסד, א. קעח, ב). אבל לשון הפסוק (בקהלת ז, כח) הוא: "אדם אחד מאלף מצאתי".

       [ד] פירושיו של ה"מגלה עמוקות" (תניינא, פ' תרומה, דרוש לה, יב-יד) בפס' "יפטירו בשפה רפה יניעו ראש", ואילו בתהלים (כב, ח) נאמר רק "יפטירו בשפה".

        [ה] בס' "עמק המלך" (שער או"א פ' מה) מביא את הפס' "דודי נסע ונגלה מני באהל רעי" ומפרשו בלשון "חיבת דודים", אך בפסוק (בישעי' לח, יב) נאמר "דורי נסע וגו' כאהל רעי".² ועוד לו (בשער קרית ארבע פ' צג) שמדייק במלה "אלה" שבפס' "תחת שלוש אלה רגזה ארץ" - מלה שאינה מצויה כלל בפסוק (במשלי ל, כא). וכך מצוטט אצלו אותו פס' "תחת שלוש אלה רגזה ארץ" בשער רישא דז"א פ' יא (קל, ד) בשם הזוהר פ' ויגש דף קיג, ד [צ"ל: פ' מקץ דף קיב, ד. והכוונה לזוהר דפוס קרימונא. ובדפוס מנטובא הוא בדף רד, א. אך בשני הדפוסים לא מופיעה שם התיבה "אלה"]. וראה עוד לעיל באות [א] ס"ק (ג).

       [ו] ובדברי קדשו של המהרש"א מצויה תופעה זו לרוב (ראה בס' "תולדות אדם" פ"ז), כגון: במס' ע"ז (מד, א) שמדייק בתיבה "עדותיך" שבפס' "זכרתי בלילה שמך ה' ואשמרה עדותיך", אולם בקרא (תהלים קיט, נה) נאמר "ואשמרה תורתך" ולא "עדותיך". במס' מנחות (קי, א) מדייק הוא בכתיב של "עיר החרס", אבל בפס' (ישעי' יט, יח) הכתיב הוא "עיר ההרס". במס' מגילה (טז, א) דורש המהרש"א את הפס' "טוב מלא כף נחת מבית מלא זבחי ריב", שתחילתו בקהלת (ד, ו) וסופו ממשלי (יז, א) - ויעו"ש שלכאורה לא דמי כלל לדרך הש"ס לקצר פסוקים ולערבם יחד.

       [ז] הגה"ק בעל "סדר הדורות" משלב בספרו "ערכי הכנויים" (בערך "אוצר") את הפס'  "שאול ואוצר רחם", בעוד שבקרא (משלי ל, טז) נאמר "שאול ועוצר רחם".

       [ח] וכך מצינו גם ב"אור החיים" הק' בכ"מ,³ כגון בפ' בראשית (א, כ) שמדייק בתיבת "רקיע" שהרי"ש בה קמוצה, ואילו לפנינו היא בשב"א; בפ' שמות (ב, י) מדייק בקדימת טעמו של השם לקריאתו, בפסוקים "כל השומע יצחק וגו' ותקרא שמו יצחק" "כי ראה ה' וגו' ותקרא שמו ראובן", אך לפנינו הסדר הפוך (ואף בשינוי גדול): "ויקרא אברהם את שם בנו וגו' ותאמר שרה וגו' כל השומע יצחק לי" (וירא כא, ג; ו), "ותקרא שמו ראובן וגו' כי ראה ה' בעניי" (ויצא כט, לב); ועוד לו (בפ' וילך) שמבאר את האמור בריש הפרשה "וילך משה וידבר את כל הדברים האלה", אך בקרא דידן ליתא כלל לתיבת "כל".

*            *           *

      והנה לאדמו"ר בעל ה'תניא' דרך אחרת בביאור הענין; והוא בס' מאמרי אדמו"ר הזקן (הקצרים, עמ' תקעב), וז"ל: ענין מה שמצינו בזוהר כמה פעמים סודות הרבה על פסוקים, והפסוק לא נכתב כפי הדרש כו'. במגיד מישרים בסופו, שהדבר נשתלשל בשכל האדם, והוא אינו זוכרו, שמעלימים ממנו כו', אבל הדבר אמת כו', והבן וד"ל. עכ"ל.

       וכוונתו לדבר האמור בס' "מגיד מישרים" פ' נצבים, שאמר לו המגיד למרן הב"י: אע"פ שלפעמים אני מפרש שום פירוש על פסוק שאינו כן, הלא לפי מאי דאיהו ברעותך אני אומר, ומ"מ פירושא דאמינא קושטא הוא, ועלך רמי ליתובי ליה על פסוקא כדכתיב. והיינו דכתיב "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", כלומר, לפום מאי דאיתא ברעותא דב"נ הכי מחזיין ליה, "ונשמת שדי תבינם" כלומר, אעפ"כ האי דמפרשי קושטא איהו, ומיבעי דיבינון יתיה על קרא כדכתיב. עכ"ל.

       וכך בס' "מאמרי אדמו"ר הזקן" (אתהלך - לאזניא, עמ' ג): ומפני שאין השפע נדמה אלא לפי אופן המקבל, לכן צריך לפרש הפסוק כמו שזוכרו המקבל, אבל מצד שכחת הנשמה את הפסוק או מדרש בעת ששופע מעין החכמה עילאה לא יהיה מפני זה שינוי בעצמות הדרוש והסוד האמיתי, אלא שצריך לסדרו לפי סדר הפסוק. עכ"ל.

      כלומר, אין כאן ענין של נוסחים שונים בפסוק בין מתיבתא דרקיעא למתיבתא דארעא, אלא ששפע החכמה נשפע לצדיק בהתאם למעמדו ומצבו של המקבל באותה שעה, ולכן יכול הפסוק להשתנות. אך הדרשה היא אמת לאמיתה, וצריך האדם למצוא את הדרך ליישבה עם הפסוק כצורתו.⁴

*               *                *

      ביאור שונה - ולאו בפירוש איתמר לגבי שינויי פסוקים אלא מכללא - נמצא בס' "שארית ישראל" להרה"ק מווילעדניק (שער ההתקשרות, דרוש ז, מאמר ד): "אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם". הפירוש הוא, מצד הצדיק הלומד לא הי' אירע לו שום מכשול בהתורה שלומד או שאומר, אך הצדיק רוצה לפעול טוב בתורתו עבור ישראל, ויש נשמות שאינם יכולים להתתקן אם לא ע"פ טעות הצדיק. וזהו "חסורי מחסרא והכי קתני", כי יש נשמות שפגמו מאוד ואינם יכולים להתתקן ע"פ התורה רק ע"י "חסורי מחסרא" - שנחסר תחילה - אז "והכי קתני", יש להם תיקון. ולכן אסור להגיה בספרים, כי לכל טעות יש שורש, כיון שבא באותיות בספר. ואפילו טעות דמוכח אסור למחוק, כי אם לכתוב מן הצד שזה טעות הדפוס... וזהו "טיעת עצי נשמה", שע"י הטעותין של הצדיק יש תיקון אפילו ל"עצי נשמה", היינו אפילו אותם הנשמות שהם כעצים יבשים,  "נשמה" - שהם שוממים ונעים ונדים ח"ו, הכל יש להם תיקון, ויתהווה מטעות לשון נטיעה. והכל ע"י הצדיק. ולכן צריך הצדיק האמת לומר כל הנוסחאות והגירסאות שכתוב בספר. עכ"ל.

*               *                *

      עוד נתבאר ענין זה בספרי החסידות בדרך נוספת, שהתורה נתונה לצדיקים לעשות בה ולשנות את צירופי אותיותיה כרצונם, הן לצורך שעה והמשכת ישועות, והן לדברי-תורה גורעין ומוסיפין ודורשין וכו' (ואודה למי מן הקוראים שיגלה לן היכן נאמרו הדברים הללו בספרן של צדיקים).⁵ ויש להסמיך זאת לדבר האמור ברע"מ פ' פנחס (רנד, א): וכמה מקראין מארי מתניתין אינון מרבין וממעטין... ביום כלת משה, כלת דרשינן ביה (וראה נצו"א ונצו"ז שם).

      ואפשר שהם הם דברי הרמ"ע מפאנו בס' "יונת אלם" (פ' צט) שכתב בזה"ל: במקומות רבים מהזוהר תמצא "כי שמש ומגן ה' צבאות" [ובכתוב (תהלים פד, יב): "ה' אלקים"], ואל תתמה, כי זהו דרך הגמרא ג"כ לתקן הפסוקים בחילוף וחסר ויותר, כי היכי דתפרש ממילא ההיא דרשה דעלה קיימו, כמו [ברכות ח, א] "הן א-ל כביר לא ימאס" [שדורשים "כביר" על תפילת הרבים, ואילו בפסוק (איוב לו, ה) קאי "כביר" על הקב"ה]. עכ"ל. כלומר, יש כח ביד חכמים לשנות את הפסוקים ולהתאימם אל הדרשה הנצרכת להם.

*               *                *

      ונסיים בדבריו הק' של בעל "אור החיים" (פ' נשא שם, לענין דרשת חז"ל "כלת משה" אע"ג ד"כלות" כתיב): ואני אומר כי דברי תורה כאלו וכיוצא באלו אינם נמסרים לכל מרים יד בתופשי התורה, כי יסובב הדבר הכפירה והזלזול בכבוד מורים... ודרשה זו אין אדם דורשה מדעתו אם לא תקדים ההכרה בדברים על בוריין ואמיתותם מפי מקבלי תורה וסודותיה ורמזיה. עכלה"ק.

* זאת כתבתי לתשובת הגרי"ח סופר שליט"א, שהקשה (בגל' יד עמ' קצג) על האמור בדברי קדשו של אדמו"ר בעל המגן-אברהם מטריסק (הנדפסים בגל' יב עמ' כט, והוא מכתבי השומעים ולא מכתי"ק כמ"ש בקושייתו), שדרש את הכתוב "תרעד בהרים ויעשנו", והרי בפס' בתהלים (קד, לב) נאמר "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". והנה גברא רבא קחזינא וגם קושיא אלימתא, אבל התירוצים לקושיות מעין אלו גם הם רבו כמו רבו ובוודאי לא נעלמו מעיני הכותב. ולהלן הבאתי רק את חלקם, ולא את אלו הנוגעים בבירור נוסחי הספרים שהיו לפני רבותינו הקדמונים.

חלק ניכר מהדוגמאות דלהלן שאבתי מידיעותיהם של עורך הקובץ הרה"ח רמ"מ ויז'ניצר, הרה"ח ר' שמואל אשכנזי והרה"ח ר' גדלי' משה ראטה, ה' עליהם יחיו.

1. ואילו בס' "אמת ואמונה" (ירושלים תשכ"ט, עמ' ק) מסופר: הרבי מווארקע זצ"ל שאל לרבינו [מקאצק] זצ"ל פירוש המהר"ל [הנ"ל] ב'דרך חיים'... והרי בתורה כתוב להיפוך. ואמר לו רבינו זצ"ל: יצחק, מה אתה אומר? אמר לו שמהר"ל ח"ו לא טעה, והגיד פירוש על זה. אז ענה רבינו: ואני אומר שטעה! וזאת נעשה במכוון מן השמים, להראות, הגם שהי' איש אלקים, ולא הי' דבר רז נעלם ממנו לרוב גאונותו וקדושתו, על כל זה הי' רק בשר ודם, ושגיאות מי יבין. עכ"ל.

וכעין זה מובא בשם מוהר"א שפירא מקיוויאשד זצ"ל, שקיבל מאבותיו הקדושים, ששאלו את בעל ה"צמח דוד" מדינוב על פליאה עצומה בספרו של אביו ה"בני יששכר", ענה ואמר: לכל מחבר מזמינים לו מן השמים שיטעה את עצמו פעם אחת בנגלה ופעם אחת בנסתר, וכאן טעה אבא זי"ע בנסתר (מובא בקובץ 'כרם שלמה', ניסן תשמ"א, עמ' מד. תודתי למוהר"ש אשכנזי שי' שהעירני על מקור זה).

2. ידוע שהיו מגדולי המקובלים שלא ראו את הס' "עמק המלך" בעין יפה, וכדאיתא בס' "שם הגדולים" בערכו: "הצנועין מושכים ידיהם מלקרות בו". אך נערץ הוא ספר זה בבית-מדרשה של החסידות, ובונים עליו לרוב; האדמו"ר רש"ז מקאפוסט (נכד אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש) כותב באחד ממכתביו: קבלת מהר"י סרוג ז"ל... היו אז החברים מגמגמים מלדבר בזה מפני שלא הזכיר זאת הרח"ו ז"ל כלל, ואח"כ על תלמיד תלמידו בעל עמק המלך ז"ל שהרחיב הביאור בזה, יצאו עליו מערערים מגדולי המקובלים בריש גלי, עד שאחר-כך במעזריטש קיימו את קבלתו. עכ"ל. ובס' הבעש"ט על התורה (פ' תשא ס"ק ט) מביא בשם הרה"ח בעל ה"בית רבי": שקבלה ביד בעלי החב"ד איש מפי איש עד רבינו הקדוש הר"ר ר' דובער ממעזריטש, ומסופקני אם לא עד הבעש"ט ז"ל... שהוא ז"ל האמית קבלתו [של ס' עמק המלך], ואמר שמה שלא דיבר מהרח"ו ז"ל מדרושים הללו, הוא לפי שדרושים הללו נאמרו מפי האר"י ז"ל עוד טרם שבא אליו מהרח"ו ז"ל, ובעל עמה"מ קבלן מהחברים ששמעו אז מפי האריז"ל. עכ"ל.

אולם בנדו"ד כתב אדמו"ר ה'צמח צדק' (בס' "אור התורה" פ' בלק עמ' א'טז): בעמק המלך... שגג וכתב דודי נסע ונגלה... והגיה שם כאאזמו"ר הגאון [בעל ה'תניא'] נ"ע וז"ל, שגגה היא כי דורי כתיב. עכ"ל. וראה להלן בשיטת בעל ה'תניא', ששפע אמיתי יכול להימשך גם בפסוקים מוטעים.

3. המה ועוד נקבצו ב"תולדות אור החיים" להר"ר מרגליות בסופו. והביא שם גם את דברי האוה"ח בפ' וירא (יט, א) "וירא לוט וירץ" ואילו בספרים שלפנינו "ויקם" כתיב, ולפלא שלא העיר שכן הוא גם בזוה"ק פ' וירא (קו, ב).

4. ומענין לענין באותו ענין; על קשר מוחלט בין הדרשה לפסוק, גם במקרה שנראה לכאורה שהקשר הוא רופף, דחוק ו"מאולץ", ניתן ללמוד מד"ק של ה"דגל מחנה אפרים" (בסוף פ' חוקת): דהנה לפעמים כתוב בכוונות איזה סוד בגימטריא, וכשאינו עולה התיבה להמספר ההוא, אזי כתוב "עם הכולל" ולפעמים "עם האותיות"... שבאמת האר"י ז"ל וכן כל הצדיקים שבדור הפותחים פתח בתורה הקדושה להבין איזה דבר, ואומרים גימטריא על זה, הם הבינו ברוח קדשם שורש הדבר ההוא שיש באותו הדבר סוד ההוא, אך להלביש הדבר לפני השומעים צריך שיאמר בענין גימטריא, לכך אומר תמיד לפי מה שהוא עולה, או עם התיבות והנקודות, כדי להלביש הדברים שיוכלו להבינם שמרומז בו סוד זה... אבל באמת הם הבינו זה מהאור של הדבר עצמו, שמאיר להם ה' ב"ה בחסדו הגדול להבין שיש באותו דבר סוד ההוא. עכ"ל.

ועל דרשה אמיתית שאינה מתיישבת בפסוק, נאמר בס' "מובחר שבאבות" (הנדפס בס' "חבל נביאים", ווארשא תרמ"ג, ונתייחס שם לאריז"ל) בדברי המשנה (אבות ד, ג) "אל תהי מפליג לכל דבר... ואין לך דבר שאין לו מקום", המשל, כשאומר אדם אחד איזה פשט, שהענין אמת ואמיתי, אך אינו מתיישב באותו פסוק ובאותו מקום שהוא אומר, אל תרחיקהו בשביל זה, כיון שהענין נאה יהיה מתיישב במקום אחר, ואין לך דבר שאין לו מקום.

5. בס' "סיפורים נוראים" (קרוב לתחילתו), כותב הרה"ח ר"י מקיידאן את אשר שמע בעצמו מפי הגרח"מ מרגליות (בעל ה"שערי תשובה" לשו"ע), שאמר על מרן הבעש"ט נ"ע: התנהגותו הי' משונים, וגם דרשותיו הי' משונים, אעפ"כ - כאשר הוא נודע במדינתנו - אין שייך להתפלא עליו כלל. ואף אם המצא תמצא בדרשותיו פסוק אשר לא כן הוא מסודר בתורה התיבות, אין להרהר אחריו ח"ו, כי כל אותיות התורה הי' נתונים בידו מלמעלה לעשות בהם כרצונו.

                        (נחלת צבי, קובץ טו)