אור ישראל, ה (תשרי תשנ"ז), עמ' קעז–קעח

זכר לחורבן

(למאמר "דיני זכר לחורבן" בגל' ד')

[א]

בענין עשיית זכר לחורבן, איתא בסה"ק אמרי-פנחס השלם (עמ' קנו אות שעד): עוד סיפר ר' יצחק ב"ר שלמה, פעם אחת בא לבית הרב שנבנה מחדש, וראה שיש חלון אחד קטן משאר החלונות. וראה הרב שהוא מתמה על זה, ואמר אליו מה קשה לך, והשיב שהיה נאה יותר אם היו כל החלונות שוים במדה אחת. וא"ל אני עשיתי כן בכוונה זכר לחורבן, והוא עדיף ממה שמשיירין אמה אחת בלי סיד שהוא רק בתחילה, וזה זיכרון לתמיד. עכ"ל.

וכרגיל בספר זה, אין לדעת האם "הרב" הוא הרה"ק ר' פנחס מקאריץ או שמא הרה"ק ר' רפאל מבערשיד (ראה בקובץ "שפתי צדיקים" גל' ח, עמ' נב ואילך).

[ב]

במאמר "דיני זכר לחורבן" (בסעיף יג) כתב וז"ל: "צריך לשייר האמה על אמה נגד פתח כדי שיראה אותו מיד שנכנס בפתח". ובהע' כד שם כתב, שכ"ה בשו"ע סי' תקס ס"א.

ולא דק, כי בשו"ע שם נאמר רק שצ"ל "כנגד הפתח" ולא נתפרש האם אצל הפתח, מעליו או מולו (כדברי הפמ"ג שבהע' כה שם). וראה בהגהות הג"ר מאיר שפירא זצ"ל לשו"ע או"ח ('צפונות', גל' יח עמ' מז) שנסתפק בזה, ופשט מהרשב"ם בב"ב דף נג שהכוונה לכותל שמול הפתח.

וראה עוד ב'צפונות' שם (עמ' פה ואילך), שבעת בניית הישיבה הק' בלובלין נסתפק הגר"מ שפירא באותו ענין, והכריע הלכה למעשה שצ"ל בכותל שמול הפתח. וכשהיה הגרמ"ש הנ"ל בק"ק צאנז בשנת תרצ"ב, ראה בביתו של הרה"ק בעל ה"דברי חיים" את ה'זכר לחורבן' והנה הוא ממול פתח הכניסה, ובמענה לשאלתו סיפרה לו הרבנית בתו של הד"ח שאביה עצמו עשה את ה'זכר לחורבן' במו ידיו (ועיי"ש עוד עדויות ובירורים בענין זה).