עוד על רשמיהם של ספרי חסידות בשמועותיו של הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל

            בגל' ה' של 'היכל הבעש"ט' (כסלו תשס"ד) עמ' 25 ואילך, התפרסם מאמרו המאלף של הרב נחום גרינוואלד "נפש ורוח חסידית: השפעות חסידיות בספרי 'נפש החיים' ו'רוח חיים'".

            בזה הנני להעיר על שני מופעים נוספים, שמהם מוכח שהגר"ח מוולוז'ין קלט רעיונות מספרי חסידות – במקרים הללו, מספריו של הרה"ק בעל ה'תולדות' – ואף העבירם לתלמידיו.

[א]

            הר"ר יהודה עפשטיין למד בוולוז'ין בשנים תקפ"ו-תקפ"ז, כשהגר"ח כבר לא היה בין החיים. אולם המעיין בספרו 'מנחת יהודה' על הש"ס (ווארשא תרל"ז) מתרשם עמוקות שעבורו הגר"ח הוא לא רק "רבינו שבגולה" אלא גם רבו הפרטי.

            וזאת על שום שהוא קיבל רבות מפיו של הג"ר דוד טעביל מסטופץ וממינסק, תלמידו המובהק של הגר"ח (שמפיו מביא הוא גם את השמועה להלן).

            במכתבו של ר"י עפשטיין הנדפס בס' 'סערת אליהו' להר"ר אברהם בן הגר"א (וורשא תרל"ח, דפים כב,ב-כד,ב), אשר נכבדות מדובר בו מ"גדולת רבינו שבגולה הגאון מרן חיים ז"ל מוולאזין הדר גאונו חריפותו ובקיאותו צדקתו וחסידותו ושיחותיו הטהורות אשר שמעה אזני מפי מורי הגאון רד"ט ז"ל הנ"ל תלמיד הגר"ח ז"ל הנ"ל", נתפרש גם משך לימודם יחדיו: "ששמעתי מפי מורי אלוף נעורי הגאון החריף מוהר"ד טעביל ז"ל הנ"ל במשך שמונה עשר ירחים אשר למד עמדי".

            על הס' 'מנחת יהודה', על מחברו ועל כל השמועות האצורות בו, ניתן ללמוד ממאמרו של ר"ש אברמסון ב'סיני' גל' קיב (ניסן-אייר תשנ"ג, עמ' א ואילך).

            הקטע דלהלן מופיע בס' זה במס' חגיגה דף ג, ב:

מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין. שמעתי מפי אלוף נעורי הרב המאוה"ג החריף ובקי סיני ועוקר הרים מו"ה דוד טעבלי נ"י האב"ד סטופץ, ששמע מרבו רבינו שבגולה הגאון ר' חיים וואלאזינער נ"ע, פירוש משנה (פרק ו' דמסכת אבות) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת צריך לנהג בו כבוד. והראיה מדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו [אלופו ומיודעו] כו', [והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו] הלומד מחבירו [פרק אחד] כו' עד אפילו אות אחת עאכו"כ. ויפלא הדבר, דמנין לו ללמוד דאפילו אות אחת.

ואמר מרן הר"ח ז"ל, דידוע להבאים בסוד ה' שאותיות ישראל הוא ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה. וכן יש ששים רבוא אפין לישראל דהוא ש"ר נשמות (ע"ד הפסוק אשר נשמה באפו). והנה, בר ישראל הלומד תורה, בכל תיבה ותיבה ואות ואות כלול בו כל התורה ונשמת ישראל. וקוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. ולזה אמר כאן שדברי תורה פרין ורבין. וא"כ הלומד מחבירו אפילו אות אחת כאילו למד ממנו כל התורה, והוא הכל בהקף אחד.

לא כן תורתו של דואג אמרו עליו סנהדרין (ק"ו ב') כל תורתו של דואג אינו אלא מן השפה ולחוץ. ורצונם ז"ל לומר, שתורת דואג ואחיתופל אינה נכנסת בהקף תורת כל ישראל כ"א יוצאת מן ההקף. וזהו מן השפה ולחוץ.

ולפ"ז יפורש לנו דברי רבותינו ז"ל כמין חומר. מה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, ור"ל דברים בודדים, כי לא נכנסו דבריו בגדר תורת ישראל שיהיו פרין ורבין, קראו רבו כו'. הלומד מחבירו, היינו מבר ישראל, פרק כו' עד אפילו אות אחת עאכו"כ שצריך לנהג בו כבוד. והדברים עתיקים.

עכ"ל ב'מנחת יהודה'. ואכן הדברים עתיקים, ושרשיהם נעוצים בספריו של הרה"ק בעל ה'תולדות' זצ"ל:

בסה"ק 'בן פורת יוסף' פ' נח, קרוב לסופה (מהדורה ראשונה: קארעץ תקמ"א. במהדורת ברוקלין תשנה הוא בעמ' קכב).

דשמעתי בשם מורי [הבעל שם טוב] זלה"ה, דרש באכסניה של תורה וכו' (ברכות סג:), דאיתא במסכתא אבות (פ"ו מ"ג) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או אות אחת וכו' שמצינו בדוד המלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכו', קל וחומר הלומד מחבירו פרק אחד וכו' על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. וקשה, מה קאמר שני דברים בלבד. ועוד קשה, היה לנו לומר דיו לבא מן הדין להיות כנדון. ופירש, דכשאדם לומד מרב הגון התורה היא פרה ורבה אצלו כנודע וכו', וכשלומד מרשע אזי אינו פרה ורבה אלא כפשוטו כמו שלמד ממנו. ולזה אמר מה דוד שלמד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, דהיה רשע ולא פרה ורבה רק נשאר שני דברים לבד כמו שלמד ממנו, קראו רבו, הלומד מחבירו, דהיינו שניהם צדיקים דאז התורה פרה ורבה, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ובזה מתורץ שפתחו באכסניא של תורה, שהיו כולם צדיקים וכו'.

עוד שמעתי בשמו קצת בענין אחר, כי עשרת הדברות כולל כל התורה, כמו שביאר רבינו סעדיה גאון וכו' יעו"ש. וכמו שנכלל כל תורה בעשר דברות כך נכלל כל התורה כולה בתיבה אחת וכו'. וכל זה אם נשמת הרב שלומד ממנו שרשו מן עולם האחדות, משא"כ אם נשמתו מעולם הפירוד גם התלמיד הלומד ממנו מקבל ממנו גם כן דברים נפרדים. וזהו שאמר שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכו'. ודפח"ח.

ועוד לו בסה"ק 'צפנת פענח' פ' יתרו, פן ה (מהדורה ראשונה: קארעץ תקמ"ב. במהדורת ברוקלין תשנא הוא בעמ' רמא):

והנה שמעתי ממורי זלה"ה פירוש הש"ס מה דוד המלך ע"ה שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכו'. כי הלומד מן הצדיק עושה פרי כי פרה ורבה. מה שאין כן הלומד מן הרשע וכו'. ודפח"ח.

ונרמז בקצרה ברשימה של "אלו הם הדברים ששמעתי מפי מורי" שבסוף הס' 'תולדות יעקב יוסף' (קארעץ תק"מ, דף רא, ב):

עוד שמעתי ממורי ביאר ש"ס פתח באכסניא של תורה וכו'. וביאר מה דוד המלך שלא למד אלא ב' דברים בלבד וכו' הלומד מחבירו פרק א' או אפי' אות א' עאכ"ו שצריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה וכו'. והקשה איך אפשר ללמוד אות א'. וגם לשון אכסניה של תורה.

[ב]

            הרה"ג ר' אשר הכהן אשכנזי (טיקטין תקנ"ז – פרוזנא תרכ"ו. ראב"ד בשערשאב ובטיקטין), למד אצל הגר"ח בוולוז'ין במשך שלוש שנים "ויהי כי גדול כבודו בעיני הגאון מוהר"ח ז"ל, ויאצל מרוחו עליו להגיד השיעור... ויקחהו מוהר"ח הנ"ל על שולחנו בימי מועד ושבת לאכול אתו לחם קודש, ולהשקותו מים חיים, להיניקהו דבש מתורת פיו" (מהקדמת בנו לס' 'ברכת ראש' עמ"ס נזיר).

            מהדברים הרבים ששמע מפיו של הגר"ח ערך את ספרו 'ארחות חיים – כתר ראש', ושם נאמר (באות קז):

            הניגונים שמנגנים בימים נוראים בסדר התפלה נשתרבבו מחמת הכוונות לכוון בעת שמנגנים. והראיה שבמקום שיש הרבה כוונות מאריכים בנגונים כמו בפתיחת ש"ע וכדומה. עכ"ל.

            כדברים האלו ממש מצינו בסה"ק 'תולדות יעקב יוסף' פ' צו ד"ה וגם אלו הרבנים [אות ד במהדורות המאוחרות] (דף עח, א במהדורת קארעץ תק"מ):

ושמעתי כי מתחלה הי' לש"ש, כי הי' החזן החשוב שבעיר... ובודאי המה הבאי' בסוד ה' לידע לכוין כל הכוונ' השייכי' לתפלה, והי' מארי[כים] בניגון התיבה עד שישלים הכוונה השייך לאותו תיבה. וכן על דרך זה כל הסדר. ולכך יש קבלה שלא לשנות גם הנגונים של ימי' נוראים כי המה שייכי' אל התיבה של אותה התפלה.

            ועוד שם, פ' כי תצא ד"ה ולי נראה לפרש [אות יב במהדורות המאוחרות] (דף קצג, א במהדורת קארעץ תק"מ):

המוסר השייך למתפללין בימים נוראים, ששגור בפיהם לומר שגם הניגון הוא מסיני לכך אין לשנותו, ומסדר רק הניגונים קודם ימים נוראים. והאמת כך הוא, אך לא בענין זה. דביארתי... ומה שנהגו קדמונים לשורר, היינו במקומות המיוחדים שיש כוונות רבות, ואז בעת שירי יגדלון אז כטל יזלון, ר"ל בזמן שאינו יגדיל ניגון השיר אז כטל יזלון, שהם הכוונות, שאז אני מכוין בעת השיר הייחודים המכונה לטל כנודע וכו'.

*

            ומה נפלא הדבר שכתב הרה"ק מסיגוט בספרו 'ייטב פנים' (מונקאטש תרמ"ג), חלק 'שפת הים' (אות יג):

            רמז למה ששמעתי מפי מוזלה"ה [הוא הגה"ק בעל ה'ישמח משה'], שהגה"ק ר"ר שמעלקא זלה"ה כשהי' עומד בתפלה בשבתות ויו"ט, ובפרט בימי נוראים בעת העבודה כשאמר וכך הי' מונה אחת אחת ואחת וכו' וכדומה, הי' מכוון הכוונות והסודות בין תיבה לתיבה, ואז הי' מאריך ומנגן נגונים חדשים פלאי פלאים, אשר לא שמע אותן ולא שמעו אוזן אדם מעולם. והוא לא ידע כלל מה הוא מנגן ואיזה ניגון מנגן, כי הי' שוטט במחשבתו דבוק בעולם העליון והקול יוצא מפיו בניגונים נפלאים ערבים לשומעיהן ומקבליהן, חכו ממתקים וכלו מחמדים. עכ"ד. והמשכיל יבין אשר אין זה כ"א מתת אלקים הוא. וז"ש אז ישיר משה ובנ"י וגו' ויאמרו לאמר, באמירה בעלמא בלא כוונה לנגן. עכ"ל.

            וראה באיגרתו של הרה"ק ר' אלעזר בנו של בעל ה'נועם אלימלך' (בס' 'אור אלימלך', ירושלים תש"נ, עמ' קנז):

            וסיפר לי אאמ"ו, שיש ביניהם צדיקים שאין יכולים לנגן, ואף על פי כן קולם ערב ומתוק יותר מצוף ודבש בעת תפלתם. ובודאי אין זה פשוט גודל חידוש הזה. עכ"ל.

            על תפילתו בצוותא חדא עם הרה"ק ר' שמעלקא, מספר בעל ה'נועם אלימלך' בעצמו באיגרתו (שם, עמ' קסט):

            כי אני נתגדלתי אצל הרב המנוח הרב הגאון הגדול החסיד נשמתו בגנזי מרומים הרב דק"ק ניקלשפורג, בהיותו בק"ק שינאווי... והתפללתי עמו... עכ"ל.

                        היכל הבעש"ט, גל' ל