אור ישראל, כח (תמוז תשס"ב), עמ' רג–רה

איסור שבדו מלבם: ניקוד התורה שבעל-פה

בגל' כז (עמ' רכח) כותב הכותב בזה"ל: הנני בזה.. לדון בדבר חדש אשר נתפשט לאחרונה.. לנקד את תורה שבעל פה החל ממשנה.. יש בזה משום "שינוי מנהגי הדורות" והאבות, לתקן חדשות אשר לא שערום אבותינו.. ואינו עולה על דעתם שאין תורתינו הק' הפקר לכל.. ובזה שכל אחד עושה במה לעצמו ומנקד מה והאיך שלבו חפץ הרי מחלל בזה את הקדשים.. מהיכי תיתי לחדש דכשהתירו לכתוב כדי שלא תשתכח תורה מישראל יש בזה ג"כ היתר "לנקד את תורה שבעל פה".. ואין בו אלא חידושו, והתירו במה שראו להתיר אז.. והאיך נוכל אנחנו (ובפרט בעלי בתים המדפיסים) לחדש ולהחליט להוסיף ולהתיר מה שלא התירו בפירוש.. קודם שעושין דבר גדול וחדש כזה ודומיהן, צריך שיהיה עכ"פ עפ"י אסיפת התייעצות והחלטת והסכמת גדולי ופוסקי הדור שליט"א, ולא באופן שכל אחד בונה במה לעצמו ואיש כל הישר בעיניו יעשה. ע"כ קיצור מדברי הכותב.

ותמה אני, אם סבירא לי' לכותב "שאין תורתינו הק' הפקר לכל ואינו קנינו לעשות בו מה שלבו חפץ", כיצד זה התיר לעצמו לחדש איסור תורה ללא בית אב, ללא יסוד, ללא סברא, ללא ראיה וללא שמץ כלשהו מדרכה של תורה, ועוד לקבוע שיש בזה משום חילול הקודש ח"ו!

מדוע לא קיים בעצמו "אם לא תדעי לך.. צאי לך בעקבי הצאן" – התבונני בדרכי אבותיך הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצותי, ולכי בדרכיהם?!

זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור! האם ניקוד התורה שבע"פ הוא "דבר חדש אשר נתפשט לאחרונה.. חדשות אשר לא שערום אבותינו"? האמנם יש בזה משום "שינוי מנהגי הדורות" והאבות? האם זה חידוש של "בעלי בתים המדפיסים" ללא חוות-דעתם של "גדולי ופוסקי הדור"?

נלכה נא ונתבונן בדרכי האבות, ונראה כיצד נהגו בניקוד המשניות.

נפתח בכתבי-יד של המשנה, ונראה כי הרשב"ץ בפירושו למס' אבות (פ"ה מ"י) כותב: "במשניות ישנות שבאו מארץ ישראל שהם מנוקדות, יש גירסא יותר מדוקדקת".

לפני למעלה מארבע-מאות שנה (בשנת שמ"ב) כתב ר"ש באק במכתבו מירושלים אודות ר' יהוסף אשכנזי, שהגיה את המשנה עפ"י כ"י ישן נושן שנכתב בשנת ד' אלפים תס"ב "ואותן המשניות נכתבו זה תת"פ שנה מנוקדים".

גם כיום ידועים כת"י מנוקדים של המשנה, והמפורסם שבהם הוא המכונה "כ"י קויפמאן", שנכתב לפני למעלה מתשע-מאות שנה. בכת"י זה המשניות כולן מנוקדות המה וחלקן אף מוטעמות בטעמים.

בעל התוספות יום טוב בפירושו (כגון במס' כלים פ"ב מ"ו, פי"א מ"ז, פט"ז מ"ז, פ"כ מ"א, ועוד), מביא ראיות לניקוד התיבות מ"משניות ישנים מנוקדים" ומ"נוסחת מהר"ם" (הוא רבן של כל בני הגולה מהר"מ מרוטנבורג).

בעידן הדפוסים נדפסו המשניות עשרות פעמים כשהן בניקוד מלא, ולהלן פירוטן של כמה מהדורות:

[א] אמשטרדם ת"ו. "משניות.. עם כל הנוסחאות והגהות.. ואחרון אחרון חביב, הנקודות על כל שתא סדרי משנה להבינה על אמתתה ולהוציא בנקל לאור תעלומה". הובא לדפוס ע"י הר"ר מנשה בן ישראל, שאף ניקד חלק מהמסכתות ("..עת לעשות לה' לפתוח פתח לתלמודיים הקוראים.. ולהקל מעליהם בנקודות וסימנים.. כי סתומים וחתומים הדברים.. יקראו שבושים בתורה שבעל פה בהבנת הלמודים היקרים, אשר לפעמים נעלמים מעיני חכמים מחוכמים"), והשאר ננקד ע"י הר"ר יעקב יהודה די ליאון ("..עת לעשות לה'.. בעקבתי הקדושים.. כרבינו הקדוש וחבריו אשר שמו אותותם אותות למען תורה שבעל פה לא תשכח מפי זרעו, והואיל ודעתם של אחרונים הולך ומתמעט.. ולהקל המשא למעיינים בתלמוד.. לבל יגעו לריק ויפלו בפחי השבושים והטעיות.. והתוית תו.. עם נקודות הכסף על כל מילה ומילה.. ובדבר הזה תמצא חן ושכל טוב עיני אלקים ואדם, וגם כל עם המעיינים על מקומו יבא בשלום.. ואקום ואעשה על כל שתא סדרי המשנה נקודים..").

[ב] ויניציאה תס"ד. הובא לדפוס ע"י הר"ר ישראל איסרל שהיה אב"ד בשטראסבורג והמדינה, בהסכמת ארבעת רבני ויניציאה (ר' שלמה ניצה, ר' דוד אלטאראס, ר' משה לוי מויא, ר' משה מאגורו "..המשניות.. מנוקדות כדין וכהלכה.."), הר"ר מאיר מדייני פוזנן ("..שיהיו משניות עם נקודות נדפסים בכל תפוצות ישראל, יפוצו חוצה, וכולם יגידו משכני אחריך נרוצה"), ר' יעקב רופא ראש פרנסי פוזנן, שלושת דייני מעזריטש גדול ("..משניות עם נקודות.. שיהיו לבחורים ולזקנים למאורות..").

[ג] אמשטרדם תע"ו. בהסכמת הר"ר שלמה אאיליון וארבעה מדייני האשכנזים ("..הפליא לעשות אתנו חסד בהדפסת משניות הש"ס באותיות אורים ותומים מאירים כספירים עם נקודות.. למען תהיה תורת ה' בפה כל זרע בירך ולא יכשלו בלשונם..").

[ד] אמשטרדם תצ"ג. בהסכמת שנים מרבני הספרדים דאמשטרדם ושנים מרבני האשכנזים ("..אשר הוא מדפיס בהידור מאוד אותיות נאות ובנקודות כהלכתו..כולו מחמדים.. וכל פה וכל לשון יתנו לו הוד והדר שבח מגדל עוז..").

[ה] ויניציאה תצ"ז-תצ"ח. בהסכמת רבני ויניציאה – רבני הישיבה הכללית (החותם בשמם: ר' יצחק פאציפיקו).

[ו] ליוורנו תקנ"א. בהסכמת בית-הדין הגדול דליוורנו (ר' דוד מלאך, ר' מאיר סנגויניטי, ר' אליהו חיים ואלנסין).

[ז] קארעץ תקס"ו. בהסכמת הרה"ק מבארדיטשוב ("ה"ה הרב.. אב"ד דק"ק קארעץ נדבה לבו להעלות על משבח הדפוס שלו בק"ק קארעץ משניות עם נקודות.."), הרה"ג ר' מאיר [קריסטיאנפאלער] אב"ד בראד והגליל ("..הרב המאה"ג מו' מרדכי בהרב מו' פנחס ז"ל אב"ד דק"ק קארעץ.. דעתו להדפיס ספרי משניות מנוקדים.. וראיתי כי דעתו לפאר מלאכת ה' בכל מיני הידור הראוי, ובפרט בדבר הניקוד אשר דבר זה כלל טוב מועיל וערב, כי הרבה מילות ישתנה פירושם לפי הניקוד, ולא יבוש כל אחד להרים קולו בלימודו.."), הרה"ק ר' אשר צבי מאוסטרהא (מתלמידי הרב המגיד ממזריטש).

[ח] ליוורנו תק"ע. בהסכמת רבה של ליוורנו, ר' יעקב נוניס ואיס.

[ט] שקלאוו תקע"ח. בהסכמת שלושת רבני בית-הדין.

עוד ניתי סידורים שיד הכל ממשמשת בהם, ונחזי בהו את פרקי-אבות כשהם מנוקדים! כך נהגו מאות בשנים מאז ראשית ימי הדפוס, וכך הוא בסידורים כתובי-יד ממאות שנים לפני היות הדפוס. ובסידורו של הר"ר שבתי מפרעמישלא מובאים בפרקי-אבות דקדוקי ניקוד מסידורו של מהרש"ל שהיה לעיניו.

גם ב'תיקון ליל שבועות' נדפסים מזה מאות שנים משניות מנוקדות, ספר יצירה מנוקד וכן פרקי זוה"ק מנוקדים.

ס' הזוה"ק נדפס פעמים רבות כשהוא מנוקד כולו; בפעם הראשונה נדפס כך בליוורנו שנת תרל"ב, בהסכמתם של תשעה-עשר רבנים ודיינים מתוניס, ואליהם הצטרפו גם שלושת דייני ק"ק פורטוגזים שבתוניס.

מאז ומעולם נכתבו שירים ופיוטים ואף נדפסו בניקוד (בסידורים, במחזורים, ב'סליחות', ב'קינות' וכו').

גם נוסח הגמרא נכתב וננקד בשנים קדמוניות, ושרידי קטעים מכת"י כאלו מצויים בזמננו. ר' סעדיה גאון כתב כמה מספריו בפיסוק פסוקים, בניקוד ואף בטעמים, וביאר בהקדמתו שכך נהגו גם בדורות שלפניו כגון בספר קורות החשמונאים (שנכתב בארמית) ובספר בן סירא.

המורם מכל האמור לעיל, שאבותינו הראשונים לא נמנעו מלנקד את התורה שבעל-פה ולא מצינו שחששו לנקד סוג כלשהו של חיבורים. והמדפיסים ההולכים בדרכיהם הולכים לבטח דרכם בדרך התורה והמסורה.