כפר חב״ד
[א] כפר חב"ד, 880 (ט' כסלו תש"ס), עמ' 42–47.
[ב] 881 (ט"ז כסלו תש"ס), עמ' 38–43.
מאה שנה להדפסת "התניא דתומכי תמימים"
תר"ס-תש"ס
"נפתחו שערי אורה"!
פעם, בשעת התוועדות עם בחורי הישיבה, אחז המשפיע ר' שמואל גרונם ז"ל בידו את "התניא החדש" שנדפס אך לא מכבר – בשנת תר"ס – ואמר בהתלהבות גדולה:
החסידים אינם יודעים כיצד להודות לרבי על ה'תניא' הזה! ולו רק עבור צורת ההדפסה כשלעצמה! הרבי עשה את ה'תניא' ל"יש ומציאות" אפילו בחיצוניות דחיצוניות! כל עוד היה ה'תניא' ספרון צנום ("ספר'ל") הנרכש תמורת עשר פרוטות ("קופיקות"), ואותיות בו קטנות, היה בכך גם העלם והסתר לאורה הגדולה הגנוזה בו. אך משעה שנדפס ה'תניא' באותיות מאירות עינים, על נייר משובח, גליונות רחבים, כריכה נאה, והוא "תופס מקום" – נפתחו שערי אורה לחזות גם בפנימיותו של ספר ה'תניא'!
בין הנוכחים באותה התוועדות היה גם החסיד המפורסם הר"ר שאול דובער זיסלין ע"ה (אז תלמיד "תומכי תמימים", לימים מנהל ומשפיע בסניף הישיבה בשצעדרין – עד תרע"ו – ואח"כ רב ברוסיא ובאה"ק), והמשיכו הדיבורים הנלהבים הללו להדהד באזניו גם כשהעלם על הכתב כעבור למעלה מארבעים שנה.
לבני דורנו שנתחנכו על ה'תניא' בצורתו הנוכחית, קשה לשוות לעיניהם את ה'תניא' כ"ספרון צנום", שזו אכן היתה צורתו בעשרות השנים שקדמו לשנת תר"ס, עביו כשליש ה'תניא' של היום (ה'תניא' כשלעצמו, ללא ה'מפתחות' ושאר ההוספות!), ועמודיו גדושי אותיות קטנות וצפופות.
נאמנים עלינו דברי הרש"ג ע"ה בהפלאת פעולתו של אדמו"ר הרש"ב זצ"ל בהדפסת ה'תניא' כ"ספר" מרהיב עין בחיצוניותו – שפעלה גם על גילוי פנימיותו – וגם דברינו להלן יתמקדו, ברובם, בחיצוניתה של מהדורת ה"תניא קדישא" דשנת תר"ס.
"הוא יפה והדר מאד.. נקי ומבורר בתכלית"
את האיזכורים הראשונים להדפסת ה'תניא' בווילנא, מצאנו בשניים ממכתביו של אדמו"ר הרש"ב בחודשי כסלו-טבת תר"ס (אג"ק, ג, עמ' סד, סו); שני המכתבים נכתבו לגביר החסיד ר' ישעיה ברלין ע"ה:
"בני [מוהריי"צ] שי' כותב לכב' בדבר התניא.. לוילנא נתקבל הסך ג' מאות, כעת קבלתי טע"ג [=מיברק] שביום ג' הבע"ל [ג' טבת] תוגמר אי"ה ההדפסה".1
כעבור ימים ספורים נסע הרבי לחרקוב, ולשם הגיע אליו הרה"ח ר' אשר גרוסמן מניקוליוב – שעסק רבות בהכנת המהדורה החדשה – וספר ה'תניא' בידו. על כך, על התרשמותו מההדפסה ועל פרטים נוספים, כתב הרבי לבנו אדמו"ר הריי"צ בט"ו טבת (אג"ק, ג, עמ' ע):
"הרב המלקט [ר' אשר גרוסמן] הי' פה, והביא אתו ספר אחד פשוט [שלא נדפס על נייר 'רעגאל' המשובח יותר], והוא יפה מאד והנייר הוא לבן יותר הרבה מאותן הקונטרסים ששלח קודם (והיינו מצד שנתייבש הנייר יותר, שעי"ז נעשה לבן). ובכללותו הוא יפה והדר מאד. אחר כל ההדפסה הגיה עוד הפעם בעיון נמרץ, ומצא שמונה ט"ס [=טעויות סופר], והדפיסו שמונה דפים אחרים להחליף השמונה דפים שנמצא בהם הטעותים. ולפ"ד [=ולפי דעתו], עתה הוא נקי ומבורר בתכלית. ומכל-מקום, בהיותו בביתו עתה יגיה אותו עוד, כמה שידו יהי' מגעת".2
באותה שעה עדיין לא ראה הרבי את דפי התיקונים, שכן עוד בכ"ב טבת הוא מתעניין לדעת "אם הדפיסו השמונה דפים שדרשו תיקון" (אג"ק, א, עמ' ריט).
1. ההדפסה נתבצעה בדפוס המפורסם של "האלמנה והאחים ראם" בווילנא. לפני כן נדפס ה'תניא' בווילנא לפחות חמש פעמים (בין השנים תרל"ב-תרנ"ו), ואחרי כן נדפס שם לפחות עוד שמונה פעמים (בין השנים תר"ס-ת"ש). לכן אך צחוק עשו לנו מפריחי הבדיות, בסיפורם על התנגדות אנשי וילנא להדפסת ה'תניא' בעירם לפני כמה שנים, בטענת "כך מקובלים אנחנו מאבותינו שלא להדפיס בווילנא ספרי חסידות"!
2. ואכן הגיעה ידו למצוא תיקונים נוספים; לשם עריכת 'לוח התיקון' לספר ה'תניא', השתמש רבינו זי"ע גם ב"מה שתיקן הרה"ח הוו"ח וכו' הר"ר אשר ז"ל שו"ב גראצמאן – הוא שעסק בהגהת והו"ל של התניא הוצאת ווילנא תר"ס – על גליון התניא שלו, וכ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"צ] אמר לי, אשר – בכלל – יש לסמוך עליו בזה" ('פתח דבר' לקונטרס ה"מפתחות.. לספר התניא").
יציאת הספר לשוק
בט"ו טבת כבר החזיק הרבי בידו את הספר הגמור, אבל לא היה זה אלא עותק שהוצא מבית-הדפוס לפני שהופץ ברבים; שכן, אף שרשיון הצנזורה להדפסת הספר נתקבל עוד בחודש אב תרנ"ט (יולי 1899), אבל זקוקים היו לרשיון נוסף כדי להפיצו ברבים (כנראה שרשיון זה היה ניתן רק אחרי השוואת הספר הנדפס לעותק שקיבל את אישור הצנזורה).
וכך מצינו שבכ"ב טבת התעניין הרבי אצל בנו "אם [ניתן] הרשיון מפטרבורג על להוציאו חוץ מבית-הדפוס" (אג"ק,א, עמ' ריט), ולמחרת כותב מוהריי"צ: "לע"ע עוד לא בא הרשיון מהצענזוריא" (אג"ק, א, עמ' ח).
בתחילת חודש שבט יצאו ראשוני הספרים את וילנא ונשלחו למכירה, וכעבור כמה שבועות נסתיימה גם מלאכת כריכתם של העותקים שנכרכו בכריכה רגילה. בתחילת חודש אדר ראשון התעניין הרבי אם כבר נתקבלו הכרוכים בכריכה הטובה יותר, ומבקשו שישלחו לו עצמו אחד מהם, כמה נוספים למכירה, ועוד אחד מתנה עבור בן-דודו הר"ר לוי יצחק מנעזין – "ואני אשלם אי"ה עבורו" (בפועל קיבל הרבי את העותק שלו בשלהי אדר ראשון. בכל הנ"ל ראה: אג"ק א, עמ' רכב, רכד; ב, עמ' פב, צה, ק; ג, עמ' קה).
גליון התיקונים
כמסופר למעלה, נתגלו אחרי ההדפסה שמונה טעויות, לפיכך נדפסו מחדש אותם שמונה דפים בגליון דפוס שלם, ו"בויגען" זה (כך נקרא הגליון בן שמונת הדפים) צורף לכל עותק של ה'תניא'.
יחד עמו נדפסה גם מודעה דו-לשונית: "אל הקונה" בלשון הקודש, ולכורך – "פיר דיא איינבינדער" – באידיש, ובה מתבקש הקונה "להזהיר את הכורך" (והכורך מצדו נדרש לזכור) לתלוש את הדפים השגויים לפני הכריכה, ולהדביק במקומם את הדפים המתוקנים.
להבנת הדברים עלינו לזכור, שבאותן שנים נמכרו הספרים – בדרך כלל – ללא כריכה, אלא כגליונות נייר מקופלים ולא חתוכים. הקונה היה מוסר את הדפים לכורך, ובוחר לו כריכה כרצונו וכפי השגת ידו.
וזה נוסח המודעה (בעותק שבידי נדפסה מודעה זו באותיות אדומות):
[ ]
יש לציין, שכתוצאה מכך ששיבושים אלו לא תוקנו בגוף ה'תניא', אלא בדפים נפרדים, חזרו השיבושים וחדרו למהדורה הבאה (דשנת תרס"ט) שנדפסה מן האמהות ("מאטריצין") של המהדורה הראשונה, וכן לחלק מהמהדורות הבאות, ויש מהם שלא תוקנו עד עצם היום הזה!
"ההודאה בסוף"
אפיזודה שכמעט מנעה את הפצת ה'תניא', היא פרשת "ההודאה בסוף"; "הרב המלקט" ר' אשר מניקוליוב הדפיס על-דעת עצמו – בעמוד האחרון של ה'תניא' – דברי שבח ותהילה לכבוד אדמו"ר הרש"ב, בכותרת "ברוך אלקי ישראל אדון השלום" (תחילתה "בר" וסופה "שלום"), שבה חוזרות פעמים רבות התיבות "שלום" "בר" (או "רב"), האקרוסטיכון העולה מראשי השורות הוא: "שלום דובער נ"י", ומסופי השורות: "ברבי שמואל זי"ע".
כמובן שלא היתה יכולה להיות לרבי מורת-רוח גדולה מזו, וכשנודע לו הדבר כתב לבנו מוהריי"צ שיברר אצל ר' אנשיל ארונוביטש – "האיש שלנו" בווילנא – אם טיפל ב"תיקון הרב המלקט את אשר עשה בהודעתו בסוף הספר בלתי ידיעתי (שיש לי עגמת-נפש מזה, ובתחילה לא הייתי מסכים ע"ז בשום אופן), וכתבתי לו מפה.. שיתקן לכל-הפחות בזה שיחתום שמו על ההודעה מפורש 'המלקט אשר שו"ב מניקאל[יוב]'.. ובלתי זאת לא יוציאו למכירה" (אג"ק, א, עמ' ריט).
וגם לר' אשר עצמו כתב הרבי שיטפל בזה: "..בדבר ההודאה בסוף, ואבקש לכתוב לידידנו ר' אנשיל שי' (ואפשר ע"י טע"ג [=מיברק] אם הזמן גרמא), שבלתי התיקון.. [לא יוציאו] את הספרים למכירה. ויודיעני כב' אם [תוקן]" (שם, עמ' רכא).
למעשה נתלש אותו דף (שצדו הראשון היה העמוד האחרון של ה'קונטרס אחרון'), ונדפס דף אחר תחתיו.
בספריית ליובאוויטש (אגו"ח) נמצאת העתקה מ'הודאה' זו, ובסופה רשם המעתיק: "זאת ההצעה כתב המדפיס הרב החסיד ר' אשר שו"ב מניקאלאייעב, ורמז בר"ת שמו של אדמו"ר הגדול מאור עינינו ועט"ר הרה"ק דליבאוויץ מימין השיטות, ושם אביו הרה"ק – משמאל השיטות. ואדמו"ר הק' דליבאוויץ הרה"ק רש"ב נ"ע בראותו זאת סילק זאת מהדפוס, ונשאר בכ"י אצל החסידים".
אך "ברוך שמסר עולמו לשומרים", וגם עותק מקורי של הדף נשתמר והגיע לידינו! ומעשה שהיה כך היה:
זקיני הרה"ח ר' יעקב יוסף רסקין ע"ה, בהיותו ילד ב"חדרים" שבליובאוויטש, הבחין פעם בערימה גבוהה של דפים אלו שהיו שמורים במשרד הישיבה ("קאנטאר") בליובאוויטש – כחמש עשרה שנה אחרי שנתלשו מה'תניא' בתר"ס! – והמזכיר ר' אליעזר קפלן ("לייזער דער קאנטארטשיק") נעתר לבקשתו ונתן לו דף אחד.
ר' יעקב יוסף שניחון בחוש אספני-היסטורי מעולה, שמר על הדף במשך כל ימי התלאות שעברו עליו ברוסיא, הוציאו עמו משם, ולעת זקנתו שלח אותו כמתנה לרבינו זצ"ל.
והנה לעינינו תצלום ה"הודאה" שנתלשה, נגנזה ושוב נתגלתה:
[ ]
כריכת ה'תניא'
כריכתו הנאה של ה'תניא' נמנתה גם היא – כמסופר למעלה – בין מרחיבי-הדעת שבמהדורה החדשה; כאמור, רוב הספרים יצאו לשוק בלתי כרוכים, אך היו שנכרכו עובר למכירתם, וגם בכך היה אדמו"ר הרש"ב מעורה.
עלתה סברה לעשות ששה סוגי כריכות, אבל הרבי התנגד לכך, וטען ש"אין זה עסק לעשות מסחר מהכריכות", בעיקר מפני שאין להכביד על הקונים בהוצאות כספיות שלמעלה מכוחם (ראה הפרטים להלן).
בסופו של דבר נכרכו הספרים בשני סוגי כריכות, כריכה "פשוטה" (שהרבי קורא לה גם "כריכה ממוצעת"), וכריכה "טובה" (ובחלק מהעותקים היו גם "דפים מוזהבים" – ראה: אג"ק, ג, עמ' קטז).
היתה זו כריכה מהודרת בעיטורים, והוטבע בה הנוסח הבא: ספר תניא, יצא לאור על ידי חברת תומכי-תמימים, שנת תר"ס לפ"ק.
[ ]
כריכה זו לא היתה לרוחו של אדמו"ר הרש"ב, ונימוקיו עמו:
ראשית: איזכורה של "תומכי תמימים", אף כי לא נזכר שמדובר ב"ישיבה" (כי לקיום הישיבה לא ניתן אישור), אבל "למיחש מיבעי": "הנוסח שעל הטאוועל מהכריכה [=חזית הכריכה] לא הייתי בוחר בזה לכתחילה, מצד פרסום הדבר. והשי"ת יעזור שלא ישלוט בזה שום קנאה וע"ה [=ועין הרע] ח"ו, וילך העסק בעילוי אחר עילוי למעלה ראש, כאשר מראש ומקדם נסוכה, ויושלם רצון כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זיע"א" (אג"ק, ג, עמ' צה).
ועוד: "..שידברו על עצם דבר הכתיבה מצד עצמה – אשר באמת הי' זה למותר, והרבה.. ידברו ע"ז ויאמרו מה שירצו. ואני לא הייתי מסכים על זה מקודם; גם כללות הפארמע מהכריכה [=סגנון הכריכה] היא על-דרך החדשה" – כלומר, שזו כריכה בסגנון "מודרני" שאינו מקובל בחוגי החסידים (ראה: אג"ק, ג, עמ' צט).
בפרט לא הסכים הרבי שישלחו כריכה שכזו לאדמו"רי הפלגים האחרים של חב"ד – קאפוסט וליאדי – שמא יחשבו שכדי לקנטר אותם ("אז דאס איז מיט א שטאך") נכתב על הכריכה שהספר יצא לאור ע"י חברת תומכי-תמימים (אג"ק, שם).
כריכת העותקים של הרש"ב והריי"צ
כשקיבל אדמו"ר הרש"ב את התניא שנכרך במיוחד עבורו, הופתע למקרא הכתובת שהוטבעה על הכריכה, וכתב לבנו הריי"צ: "את התניא אשר שלחת אלי קבלתי. ולמה היא הכתיבה ממעל על הטאַפֶּט? אשר ידעת שאין זה לרצוני"! (אג"ק, ג, עמ' קה).
אין אנו יודעים מה נכתב ב'תניא' שניתן לאדמו"ר הרש"ב, אבל ידוע לנו מה הוטבע על כריכת ה'תניא' שקיבל אדמו"ר הריי"צ באותה שעה; על כריכת העור של עותק זה (שנפדה מ'ספריית שניאורסון' שבמוסקבא, וניתן לרבינו בג' טבת תשנ"ד) נחקק באותיות זהב:
ספר
ת נ י א
מנחה שלוחה
לכבוד ראש מנהלי החברה
כש"ת הרב כמר
יוסף יצחק
שליט"א
מאת חברת
תומכי תמימים
שנת תר"ס לפ"ק
נוסח זה נתפרסם בשעתו ב'כפר חב"ד' (גל' 599, עמ' 49), ויש לשער שב'תניא' של אדמו"ר הרש"ב לא נכתבו דברים פחותים מאלו. ומכיון שהרבי סלד מכל ענייני הגינונים החיצוניים, מובנים לנו דבריו "אשר ידעת שאין זה לרצוני"!
"ופרי תבואתו קדוש להחזקת לומדי תורה"
אחת ממטרות הדפסת ה'תניא' היתה הגדלת הכנסות הישיבה, וכמפורש בקונטרס 'דברי ימי התמימים' ('כרם חב"ד', 3, עמ' 29):
"למען בַּצֵּר חומת החברה ["תומכי תמימים"] ולהגדיל הכנסתה, החליטו מייסדי החברה ומנהליה בימים ההם, להדפיס את ספר ה"תניא" בתוצאה חדשה, מהודרה ומתוקנה בתכלית, בהוספות רבות ותיקונים מדוייקים, ופרי הכנסת הספר יהיה קדוש להחזקת התלמידים".
עיקרה של ישיבת "תומכי תמימים" היה אז בזעמבין (בהנהלתו ובהשפעתו של הרה"ח ר"ש גרונם ע"ה), וההכנסות ממכירת ה'תניא' נועדו להחזקת מחלקה זו. וכך כתב אז הרבי לבנו הריי"צ: "בדבר זעמבין, אל תצטער ח"ו מהעדר ההכנסה.. ויש לקוות שמהתניא יהי' אי"ה הכנסה נכונה על זה". ושוב כדברים הללו לר"י ברלין: "אין הכנסה כלל בזמן הזה על עסק זעמבין.. ויש לקוות שמס' התניא – אשר פרי תבואתו יהי' על עסק הנ"ל – יהי' אי"ה הכנסה" (אג"ק, א, עמ' רכד. רכו).
אדמו"ר הריי"צ – שהיה אז ה"מנהל פועל" של הישיבה ונשא על כתפיו את נטל התקציב – הציע אופנים שונים כיצד להפיק רווחים גדולים יותר ממכירת הספרים, אך אדמו"ר הרש"ב מיתן את המגמה הזו, וכתב לבנו: "אילו היינו משערים קודם גדלו ויפיו, הי' אפשר להעמיד המחיר כמ"ש [=כמו שכתבת], אבל עתה, אחרי שהוקצב המחיר, אין צריכים לשנות לעת-עתה".
וכשהציע הריי"צ לעשות שישה סוגי כריכות, השיב לו הרבי: "אין דעתי נוטה לזה לעשות מסחר מהכריכות.. גוף הספר צריך כל אחד ואחד, וגם נכון שירבה קצת במחירו (אשר באמת לפי כמותו ויפיו הוא שוה כפי המקח שהוקצב עליו) בשביל החזקת לומדי תורה, אבל להעמיס מקחים גדולים אי-אפשר" (ראה: אג"ק, א, עמ' ריט. רכב; ג, עמ' פב).
רוב הספרים נמכרו, כאמור, כשהם אינם מכורכים. לאלו היתה עטיפת נייר שבה נפרטו המחירים הנקובים ("והמוסיף יוסיפו לו בתוספת ברכה"), וכן נתפרשה מטרת ההכנסות: "ופרי תבואתו.. קדוש הוא על החזקת לומדי תורה" – אך ללא איזכור "ישיבת תומכי-תמימים", מחמת עינא-בישא של השלטונות (כמבואר לעיל בפרק "הכריכה").
[ ]
היו מאנ"ש שה'תניא' נשלח אליהם באופן אישי, אם היה זה תניא כרוך – צורף אליו מכתב (שבו נתפרש גם המחיר, ראה בהמשך), ובאם לאו – נכתב המחיר בגוף כתי"ק של אדמו"ר הריי"צ. כזה הוא העותק של הרה"ח ר' יהושע נימוטין ע"ה (אלא שכאן נרשם שהנייר הוא מן המשובח – רעגאל – ואילו המחיר הוא 50 ק' כמו נייר פשוט):
[ ]
"מאד נהניתי שיש דרישה טובה לספרים"
אין אנו יודעים את הכמות המדוייקת של הספרים שנדפסו באותה שעה, היות והמידע שבמכתבו של מוהרש"ב אינו תואם לזה שבמכתבו של מוהריי"צ (ששניהם ניזונו מנתונים שנשלחו להם ע"י אחרים); הרבי כתב שנדפסו חמשת אלפים עותקים (3000 בנייר פשוט, ורק 1600 בנייר "רעגאל" המשובח – "מפני חסרון נייר רעגאל"), ואילו לדברי הריי"צ נדפסו חמשת אלפים וארבע מאות ספרים (4000 פשוטים ו1400- רעגאל – ראה: אג"ק רש"ב, א, עמ' ריט; אג"ק ריי"צ, א, עמ' ח).
עוד בטרם יצא הספר את בית-הדפוס, כבר הגיעו אל הרבי ידיעות בדבר הביקוש הגדול ל'תניא' החדש; וכך כותב הוא לבנו מוהריי"צ (בכ"ב טבת):
"לפי דברי הרב המלקט [ר' אשר גרוסמן] בשם ר' אנשיל [ארונוביטש], יכול למכור הרבה בהעיירות הסמוכים לוילנא כמו סמארגאן וכדומה, ששואלין ודורשין הרבה עליו. [לכן ישאיר אצלו כ500- או 600 עותקים, וסך כזה או יותר שיהיה בליובאוויטש], כי שני המקומות האלו צריכים להיות דפא-ען על הספרים [=המרכז לרכישת הספרים], שידעו הדורשים לדרוש הספרים מליובאוויטש או מוילנא" (אג"ק, א, עמ' ריט).
כשבועיים אחרי תחילת ההפצה קיבל הרבי נתונים מרניני לב אודות גודל הביקוש, ובמכתבו לבנו נתגלתה פנימיות רצונו בהדפסת ה'תניא':
"מאד נהניתי שיש דרישה טובה ת"ל על הספרים, ויתן השי"ת שינטע ויושרש בלב אנ"ש דברי ק' כ"ק אדמו"ר [הזקן] זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, להיותם באור חיי החיים, ללכת בדבריו דרכי ה' הליכות עולם לו.. בתפלה ותורה, ויאיר אמת ה' בעולם בגילוי ממש בלב כאו"א ובכללות העולם, אכי"ר" (אג"ק, ג, עמ' קב).
פעילותו הנמרצת של הריי"צ בפיקוח על ההדפסה וההפצה שהעסיקה אותו יומם ולילה, טרדה את ענייניו הגשמיים והרוחניים גם יחד, הן בהעדר שינה והן בהפרעת התורה והתפילה; הדבר נודע לאדמו"ר הרש"ב ממכתבה של כלתו, והוא הגיב על כך ב"תוכחת מגולה מאהבה מסותרת": שניהם כאחת – טירדת הגוף והנפש – אינם טובים: הגוף צריך לנוח כדי שיוכל לעבוד את בוראו בתפילה ותורה, וגם אין להניח להתעסקות שתפריע לתורה ולתפילה, "בודאי אין זה דרך, ולא זה הוא חפץ בעל הספר הקדוש"! מבקשי הספרים יוכלו להמתין יום או יומיים ולא יקרה להם דבר...
המכתב המצורף ל'תניא'
לספרי ה'תניא' הכרוכים שנשלחו ממשרד 'תומכי תמימים' היה מצורף מכתב, שנתנסח ע"י אדמו"ר הרש"ב בעצמו ונחתם ע"י מנהל החברה מוהריי"צ; וכך כתב לו הרבי לבנו (אג"ק, א, עמ' רכב):
"..המכורכים תשלח לכאו"א ע"י פאצט [=דואר], ותסגיר בו מכתב (או תשלח את המכתב בקאנווערט [=מעטפה] מיוחד), בנוסחא כזאת: אתכבד לשלוח לכבודו ס' התניא מכורך, מחירו (ג' או ה') וכל המוסיף יוסיפו לו תוספת ברכה מן השמים. וכ"ק אדמו"ר [הזקן] זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, אשר נתן נפשו על אנ"ש וחפץ בהטבת נפשם, הננו בטוחים אשר בגנזי מרומים יתענג בזה אשר פרי ספרו הקדוש יוסיף אומץ לענין אשר חפצה נפשו הטהורה והקדושה. והשי"ת יעזור לנו שהלומדים יהיו באמת כפי רצונו הקדוש".
המחיר הנקוב במכתב זה הוא "ג' או ה'", דהיינו שלושה או ארבעה רובל, בהתאם לסוג הכריכה, פשוטה או משובחת.
לפנינו מכתב זה בכתיבת יד קדשו של מוהריי"צ, שהיה מצורף לעותק ה'תניא' שנשלח לר' ישעי' ברלין, ובו נקוב המחיר "חמשה רו"כ" (המכתב נדפס באג"ק הריי"צ, יא, עמ' א):
[ ]
לספרי ה'תניא' שנשלחו לבני דודיו – האדמו"רים מקאפוסט וליאדי – הכין הרבי נוסח אחר, שגם הוא היה אמור להיכתב בידי מוהריי"צ, וזה לשונו (אג"ק, ג, עמ' ק):
"כבוד ב"ד [=בן דודי] הרה"ג המפורסם בנש"ק [=בנן של קדושים] כש"ת מוהר"ר..
תהילות ה' אבשר, אשר גבר חסדו עלינו וחפץ ה' בידינו הצליח, להגיה את הס' התניא הקדוש. ואם כי המשגה היא מצודה פרושה על כל עלילות ופעולת כל האדם, בכ"ז בעזהשי"ת הרבה יגענו ביגיעת נפש ויגיעת בשר להגיה מתוך הרבה כ"ק [=כתבי קודש] אשר השגנו, ובררנו הכל במתינות גדולה ובעיון הטוב בכל דבר ודבר, ככל אשר ידינו יד כהה מגעת. והעיקר באגה"ק, כי בגוף ועצם התניא נזהרנו לשלוח יד להגיה ולשנות מהנדפס בפעם הראשון בסלאויטא, כ"א [=כי אם] בטעות דמוכח ונראה בעליל כו'. ואף גם זאת רובם ככולם כפי אשר מצאנו בכמה ספרי תניא כת"י. וגם ההדפסה נעשה בהשגחה יתירה מאד, כפי האפשרי להיות בכח אנושי.
ועתה כאשר ת"ל הופיע הס' הקדוש לאור עולם כלול בהדרו, אתכבד לשלוח לכת"ר את הס' הקדוש, ותקוותי תשעשעיני כי יעלה לרצון לפני כת"ר.
והנני נ"ד [=נכד דודו?] דו"ש תכה"י [דורש שלומו תמיד כל הימים]".
[ ]
ר' אנשיל ארונוביטש
מאגרות הקודש עולה בבירור כי ר' אנשיל ארונוביטש היה "האיש שלנו" בווילנא, הן כאיש-הקשר עם בעלי הדפוס (שהוא עצמו נמנה עם עובדיו), והן כמי שהיה לו ענין אישי בהצלחת ההדפסה וההפצה.
מן ההתכתבויות עולה גם שהוא הילווה סך כסף גדול – כמובן ללא רווחים – לעצם ההדפסה, לפחות שמונה-מאות רובל (ראה אג"ק ג, עמ' קטז). הרבי גילה עניין ודאג באופן אישי שסכום זה יוחזר לו בהקדם האפשרי, וכתב זאת כמה פעמים לבנו הריי"צ:
"תכתוב להמוכרים שיזרזו בשילוח המעות, כי בין כה מונח מעות ר' אנשיל הנ"ל זמן נכון, ונכון מאד לסלק לו מה שיהי' באפשר בהקדם יותר" (אג"ק, א, עמ' רכד); ושוב התעניין בזה כעבור למעלה מחודש, ושאל: "אם נתקבלו מאיזה מקומן מעות בעד הספרים, ואם אתה שולחם לידידינו ר' אנשיל לוילנא – כאשר אמרתי לך שראשית כל צריכים לסלק לו אי"ה" (שם, ג, עמ' קח).
בראשן של מהדורות ה'תניא' הנפוצות כיום, נדפסת 'מודעה רבה' משנת תרס"ט, שבה מודיעים המדפיסים "האלמנה והאחים ראם" על מכירת זכויות הדפסת התניא לאדמו"ר הרש"ב עבור המוסד 'תומכי תמימים'; כאן מופיע ר' אנשיל כ"בא כחו" הפעיל של הרבי:
"אנו הח"מ.. מכרנו את זכות הדפסת ספר התניא.. לכ"ק אדמו"ר הר"ר שלום דובער שליט"א מליובאוויטש ע"י בא כחו ר' אנשיל אראנאוויטש שי' מפה ווילנא, לטובת המוסד תומכי-תמימים.. מכרנו לכ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש הנ"ל ע"י בא כחו הנ"ל את המאטריצין והפלאטין השייכים להדפסת התניא הנ"ל.. והחובה עלינו לתת מקום לכל הנ"ל בבית דפוסנו כל אימת שירצה ר' אנשיל הנ"ל הבא בכח אדמו"ר שליט"א..".
[ ]
גם בשנים הבאות מוצאים אנו את ר' אנשיל כאיש הקשר של רבוה"ק בווילנא ובאגפיה: בהכנות להדפסת ה'לקוטי תורה' בשנת תרס"ב ושו"ת ה'צמח צדק' בשנת תרס"ח, בענייני הכלל בשנת תרס"ד, בשעה שאדמו"ר הרש"ב התעניין בשיקומו של דפוס 'ראם' משנת עת"ר ואילך, הדפסת ספרי קודש והפצתם בשליחות אדמו"ר הריי"צ בשנת תרפ"ב, הקמת ישיבות באיזור וילנא בשנת תרפ"ג, וכך עמד עמו מוהריי"צ בקשר גם מארה"ב בשנת ה'ש"ת (בכל הנ"ל ראה באגרות-הקודש מאותן שנים).
ר' אנשיל היה מעורה גם בהדפסת ה'לקוטי תורה' בשנת תרפ"ח על-ידי אנ"ש דארה"ב (ראה: "זכרון לבני ישראל", עמ' קלא-קלב).
[ ]
"יגענו ביגיעת נפש ויגיעת בשר להגיה"
עד כה התמקדנו בחיצוניותה של "התוצאה החדשה והמתוקנת" של ספר ה'תניא', ומכאן ואילך נעסוק בעיקרה ובפנימיותה.
מעלותיה של מהדורה זו מפורטות ומפורשות באר היטב ב'מודעה רבה' הנדפסת בתחילת ה'תניא' (משנת תר"ס ואילך), האמורה מפיו של "אשר ב"ר מאיר ז"ל שו"ב מניקאלאייעב", הוא הרה"ח המפורסם ר' אשר גרוסמן, המכונה במכתביו של אדמו"ר הרש"ב: "הרב המלקט".
וזו תמצית דבריו: "..שזכינו בעזרת השי"ת להגיה את האגה"ת והאגה"ק [=אגרת-התשובה ואגרת-הקודש] על צד היותר נעלה.. בעיון נמרץ ע"י השתדלות עצומה.. בחיפוש אחר חיפוש בכת"י ישנים הנמצאים אצל הרבנים הקדושים שליט"א נכדי אדמו"ר בעל הצ"צ ז"ל נ"ע.. ונוסף ע"ז שגם אח"כ ביגיעה עצומה.. לברר וללבן כל דבר.. ובאיזה מקומן זכינו לגוף כתי"ק הנמצאים ת"י [=תחת יד] הרבנים הנ"ל, ואור ה' האיר עינינו להגיה מתוכם גם מעט מן המעט מן השגיאות הנמצאים בהלק"א [=בה'לקוטי אמרים'] ושער היחוד והאמונה שבדפוס סלאוויטא, נתקנו כעת בעזה"י. מלבד אשר בשער היחוד והאמונה הוספנו את ההשלמה מפרק ז'. ועל הטוב זו תורה יזכר לטוב החסיד המפורסם מו"ה משה וויילער ז"ל מקריסלאווא, אשר יגע וטרח ומצא הרבה להגיה את האגה"ק, וקיבץ על יד על יד רבות ההשמטות מהאגה"ק. וכ"ז היה לנו לעינים למלאכת ההג"ה אשר ממנו לקחנו הרבה, וזכות גדול לו בזה..".
[ ]
ב'מודעה רבה' שבעותק ה'תניא' שלו, הוסיף הכותב ר' אשר גרוסמן מניקוליוב ליד חתימת שמו את המלים: "בכח ורש[ות] אדמו"ר שליט"א" (ראה בצילום. שם נרשם גם תאריך פטירתו של הר"ר אשר: ט"ו חשון תר"ף).1
לא מן הנמנע שכך נכתב גם במודעה המקורית, ואולי אדמו"ר הרש"ב ציוה להשמיט את שמו (כפי שראינו במקרים דומים).
במכתבו של אדמו"ר הרש"ב (הנעתק לעיל) אמורים הדברים בשינוי לשון ובתוספת פרטים:
"..הרבה יגענו ביגיעת נפש ויגיעת בשר להגיה מתוך הרבה כ"ק [=כתבי קודש] אשר השגנו, ובררנו הכל במתינות גדולה ובעיון הטוב.. והעיקר באגה"ק, כי בגוף ועצם התניא נזהרנו לשלוח יד להגיה ולשנות מהנדפס בפעם הראשון בסלאוויטא, כ"א [=כי אם] בטעות דמוכח ונראה בעליל2.. רובם ככולם כפי אשר מצאנו בכמה ספרי תניא כת"י. וגם ההדפסה נעשה בהשגחה יתירה מאד כפי האפשרי להיות בכח אנושי".
למדנו מכאן על תיקוני טעויות בכל חלקי ה'תניא', תוספת הקטע הארוך שנשמט בהוצאות הקודמות מפרק ז' שבשער-היחוד (הוא הקטע "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם", תחילתו בדף פג ע"א וסופו בדף פה ע"א), וכן השלמות רבות בחלק אגרת-הקודש.
כמו-כן מודגשת כאן הצמידות למהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא, וההשוואה לאותה מהדורה מורה שההדפסה נעשתה גם באותיות דומות, וכן ניכרת השתדלות שצורת העימוד תהיה זהה אף היא למהדורה הראשונה.
ומי היו המתעסקים בכל מלאכת מחשבת זו? ב'מודעה רבה' משבחים את פעלו של החסיד המנוח ר' משה [חיים]3 וויילער מקריסלאווע (ובאחרית ימיו בריגא) ש"היה לנו לעינים", למי?
אדמו"ר הרש"ב – כאמור – מכנה את הר"ר אשר גרוסמן: "הרב המלקט"; למדנו שגם חלקו גדול מאוד בהכנת 'תניא' זה לדפוס.
ברשימה שרשם אדמו"ר מוהריי"צ ביומנו (ס' השיחות קץ ה'ש"ת, עמ' 109) נאמר בקצרה: "הגהת התניא בערך שנה ומחצה. הותחל תרנ"ח, נדפס תר"ס". אך לא נאמר מיהו המגיה.
והנה, בשתיים מאגרות קדשו כותב רבינו בשנת תשי"ב, שמהדורת תר"ס הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אג"ק, ה, עמ' ער. רצה), ובוודאי קיבל זאת מאדמו"ר מוהריי"צ.
עובדה זו לא היתה סוד בקרב אנ"ש, והרה"ח ר' ישראל דז'יקובסאן מספר בזכרונותיו אודות מכתבו של החסיד ר' יהושע קאסטראל (מחסידי מוהר"ש ומוהרש"ב), שבו נאמר כי אדמו"ר הרש"ב כתב (או אמר) לו, שהוא התייגע בהגהת ה'תניא' במשך יותר מארבעה חודשים והגיה יותר מאלף תיקונים (ראה: "זכרון לבני ישראל", עמ' קכו-קכז והע' ריט).
והנה מצאנו לאחרונה (בספריית אדמו"ר הרש"ב הכבושה תחת יד הרוסים במוסקבא), שני עמודים שנכתבו בעיצומה של מלאכת ההגהה של אגרת-הקודש, ובהם רישומים בגוף כתי"ק של אדמו"ר הרש"ב, המורים בעליל את מעורבותו העמוקה בעריכת המהדורה המתוקנת!
ברשימה זו מפורטים פרקי אגרת-הקודש (כולל ה'קונטרס אחרון') "שעדיין לא נתקנו כלל", אלו "שהתחילו להתתקן ולא נגמרו עדיין" ו"אלו הפרקים מוגה היטב".
ב"רישומי הפרקים באגה"ק שעדיין לא נתקנו כלל" ניתן להבחין בהוספות שרשם הרבי, שבהן ציין היכן נמצאים אותם פרקים בכתבי-היד שברשותו: שם ה"בוך" (כתב-היד) ובאיזה דף. וכך קוראים אנו:
פרק ל. מודעת זאת מארז"ל כל הרגיל לבא לביהכ"נ: נודע א'. והתהלכתי קפ"ח. וארא מ"ב.
פרק לא. נודע בשערים: והתהלכתי י"ב. נודע א'. אל שלומי ל"א.
פרק לג בקו"א. להבין איך הקורא סיפורי מעשיות: מ"ש בפע"ח צ"ב. אתהלך צ"ז.
פרק לד בקו"א. להבין מ"ש בשער היחודים: מ"ש בפע"ח צ"ג. אתהלך צ"ח.
פרק לה בקו"א. להבין מ"ש בפע"ח: מ"ש בפע"ח צ"ד. אתהלך צ"ח.
פרק לו בקו"א. דוד זמירות קרית להו: מ"ש בפע"ח צ"ג. אתהלך צ"ט.
פרק לז בקו"א. וצדקה כנחל איתן: נודע ל"ד.
פרק לט בקו"א. הוכח תוכיח את עמיתך: הוד והדר ע"ז.
והחידוש הגדול יותר הוא זה הנרשם ליד "הפרקים שהתחילו להתתקן ולא נגמרו עדיין" (אף שמצד תוכנו שייך לעמוד הקודם), בזה הלשון: "אולי צ"ל קיימין הלבושים, או שבהיכל ב' אזדמן הממונה. אולי צ"ל אזדמן הממונה, או אפשר צ"ל קיימין הלבושים".
הגהה זו מופיעה בגוף ה'קונטרס אחרון' (עמ' 308) בכל המהדורות משנת תר"ס ואילך, אך מעולם לא ידענו מיהו בעל ההגהה, וגם לא הכל ידעו שזו "הגהה חדשה" שנוספה רק ב"הוצאה המתוקנת". ועתה, עינינו הרואות שאדמו"ר הרש"ב עצמו הוא שכתב זאת, כפי שהעלה בעיונו בדברי הזוהר (שבצורתם כפי שהם נדפסים ב'קונטרס אחרון', אין להם מובן).
[ ]
1. ראה אודותיו ב'כפר חב"ד' גל' 831 (עמ' 45-42), ועוד בגל' 48 (עמ' 21), 513 (עמ' 48), 835 (עמ' 78).
2. אחד מתיקונים אלו הוא זה שבסוף פרק נא שב'תניא', ובהערה שם נאמר שהוא נעשה על-פי אגרת-הקודש סי' כה "אשר נמצא לפנינו גוף כתי"ק" של אדמו"ר הזקן. כיום לא ידוע על קיומו של כתי"ק זה, וגם צ"ע מדוע לא תיקנו על-פיו את המשפט "שבאמת אינה צוואתו כלל" – כפי שתיקן הרבי ב'לוח התיקון' (על-פי הגהת אדמו"ר הצ"צ). ואולי חסרה באותו כתי"ק תחילתה של האיגרת.
3. השם "חיים" נוסף כאן ע"פ ה'הקדשה' שבקונטרס עח (תש"י) וע"פ מה ששמעתי מנכדו הנקרא בשמו.
בדמותו כצלמו
משעה שנדפסה "התוצאה החדשה והמתוקנת" של שנת תר"ס, נדפסו על-פיה כל המהדורות הבאות, בדרך-כלל מאמהות (מאטריצין), מגלופות או בצילום, אך היו גם שנדפסו בסידור אותיות חדש.
כ"ק רבינו זי"ע חיוה בכמה הזדמנויות את דעת קדשו, שאין להדפיס את ה'תניא' בסידור אותיות חדש, אלא רק בצילום ממהדורת תר"ס:
"אין להדפיס את התניא שלא ע"י פוטוגרפיא [=צילום] מהוצאת תו"ת [=תומכי-תמימים] שהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ולמה לנו לכנוס בספיקות לקבל עלינו אחריות הגהה כיון שאפשר בלא"ה [=בלאו הכי, היינו בצילום]" (אג"ק, ה, עמ' ער). ושוב, כעבור ימים ספורים: "דעתי שאין להדפיס התניא מחדש כ"א בדרך פוטו מהדפוס שהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, היא הוצאת תומכי תמימים ליובאוויטש תר"ס" (שם, עמ' רצה).
מאלפים הם דברי הרבי בהמשכו של אותו מכתב: "בכמה מקומות הוצאה הנ"ל [דשנת תר"ס] צריכה תיקון... לא מלאני לבי לתקן בפנים, שלא לשנות מהוצאה הנ"ל"!
אך כבר במהדורות הראשונות שהדפיס הרבי תוקנו כמה טעויות בפנים ה'תניא', חלקן אכן לפי השוואה להוצאת תר"ס. במשך השנים תוקנו יותר ויותר טעויות על-פי 'לוח התיקון' שערך הרבי עצמו ל'תניא'.
שתי מהדורות נדפסו בסידור אותיות חדש: האחת בתל-אביב בשנת תש"ג (ע"י אגודת חסידי חב"ד בהשתדלות הרה"ח ר' פנחס אלטהויז ע"ה), והשניה באי ג'רבא (תוניסיה) בשנת תשכ"ח (בהשתדלות הרה"ח ר' ניסן פינסון שי').
הראשונה נדפסה בהסכמתו ובברכתו של אדמו"ר הריי"צ זי"ע שניתנו לפני ההדפסה (ראה: אג"ק, ו, עמ' ריא; ז, עמ' רו; יב, עמ' קפט), ובהגיע ה'תניא' לידו שיגר הרבי מכתב תודה וברכה ל"ועד הדפסת התניא", ובו הודגש במיוחד חלקו של הרה"ח ר' פנחס אלטהויז – "אשר זכות דודו זקנו החסיד הידוע ר' אשר ב"ר מאיר נ"ע עמדה לו לעוררו להתענין במרץ בהדפסת ספר הקדוש" – הרי הוא "הרב המלקט" ר' אשר גרוסמן מניקוליוב שהתעסק בעריכת "התוצאה החדשה והמתוקנת" של שנת תר"ס...
השמועה יודעת לספר שלרבינו זי"ע היתה כעין תרעומת על הר"ר פנחס אלטהויז שלא הדפיס את ה'תניא' בצילום מהמהדורה הישנה, אך כעבור זמן מה – כשהרבי בדק וראה שההדפסה נעשתה בדקדוק רב ובהגהה מעולה – נחה דעתו...4
הדפסת ה'תניא' בג'רבא בסידור אותיות חדש נעשתה בעיקר בגלל העדר אפשרות טכנית לצילום איכותי, ותעיד על כך רמתם הירודה של הדפים שבסוף הספר, שנדפסו בצילום ולא בסידור מחדש.
4. לרב זיסלין ע"ה (שהיה בעצמו מראשי אגודת חסידי חב"ד באה"ק) היתה ביקורת על האחראים להדפסה, שהגיהו בגוף ה'תניא' מדעת עצמם, ושינו (בסוף פרק כח) מ"כסיל באולתו" ל"כסיל כאולתו" (כפי שהוא בפסוק), שלדעתו אין זו טעות כלל. אך גם ב'הערות ותיקונים' של רבינו נראה דסבירא ליה שאולי הגירסה "כאולתו" היא הנכונה.
[ ]
* * *
נחתום בשני סיפורים הקשורים בספר ה'תניא', ובחסיד המפורסם בשעתו הר"ר חיים מפאנידעל.
הרה"ח ר' שאול דוב זיסלין ע"ה (הנזכר בתחילת מאמרנו זה) כותב, ששמע פעם מהחסיד ר' אהרן יעקב וויילער ז"ל מקריסלאווע, בשם אביו החסיד המפורסם הרב ר' חיים פאנידעלער ז"ל, שאדמו"ר האמצעי נ"ע אמר לו לר' חיים: כשאבי – אדמו"ר הזקן – כתב את ה'תניא', הוא דקדק אפילו באות וא"ו [אם לכותבה אם לאו] ("דער טאטע האט גימאכט דעם תניא, האט ער מדקדק גיווען אף א וא"ו").
אני סיפרתי זה לר' גרונם ז"ל – ממשיך הרב זיסלין – ואמר לי: אני מודה לך על סיפור זה, הוא יקר אצלי במאוד!
על אותו ר' חיים מספר הרה"ח ר' אברהם אלי' אקסלרוד ע"ה:
הר"ר חיים רבה של פאנעדעל [שבליטא] היה תלמיד-חכם גדול, וידעו בו שמחוץ לשיעור הקבוע שהשמיע ברבים בכל יום בגמרא ופוסקים, אין הוא מחזיק בידו שום ספר לבד מספר ה'תניא'.
פעם בא לבית-הכנסת שלו מוכר-ספרים, ושטח את ספריו לראווה כמנהג הרוכלים. כשעבר ר' חיים ליד השולחן הבחין בספר אחד שמשך את תשומת לבו, נטל אותו בידו, ומחמת שהספר לא היה כרוך וגליונותיו לא היו חתוכים – כדרכם של ספרים חדשים באותם ימים – פתח ר' חיים את גליונות הספר לכל רוחבם, וכך עמד ועיין בגליון הפתוח בהעמקה רבה במשך שעה ארוכה.
כמה מן ה"בעלי בתים" היו סקרנים ביותר לדעת מהו הספר ש'תפס' את הרב שלהם, והרי – כמדומה – אין הוא מגלה ענין בשום ספר לבד מספר ה'תניא'?!
ניגשו האנשים והציצו בחטף לגליון שבידי הרב, והנה אין זה אלא ספר ה'תניא'...
* * *
כפר חב"ד, 885 (י"ד טבת תש"ס), עמ' 56–58
גליון התיקונים ל"תניא המתוקן"
כשנסתיימה הדפסת "התניא המתוקן" בשנת תר"ס, הגיה אותו הרה"ח ר' אשר מניקוליוב שוב "בעיון נמרץ, ומצא שמונה טעויות-סופר, והדפיסו שמונה דפים אחרים להחליף השמונה דפים שנמצא בהם הטעותים. ולפי דעתו עתה הוא נקי ומבורר בתכלית" (על-פי מכתבו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע, נעתק ב'כפר חב"ד' גל' 880 עמ' 43).
שמונת הדפים הללו – שהם גליון דפוס שלם – צורפו לכל עותק של ה'תניא', ולידם מודעה מיוחדת "אל הקונה" ואל הכורך, שיתלשו את הדפים השגויים לפני הכריכה ויניחו במקומם את הדפים המתוקנים (כמסופר באריכות ב'כפר חב"ד' שם).
כתוצאה מכך שהטעויות תוקנו בדפים נפרדים ולא בגוף האימהות ("מאטריצין") של ה'תניא', נשתבשו חלק מהמהדורות הבאות שהדפיסו מהאימהות השגויות, וכך חזרו השגיאות ונשתרבבו לס' ה'תניא' וחלקן לא שורשו ממנו עד עצם היום הזה.
ההשוואות שלפנינו נערכו גם לדפוס הראשון (סלאוויטא תקנ"ו-תקנ"ז) ולדפוס שקלוב (תקס"ו), שהן המהדורות היחידות שלאדמו"ר הזקן היה קשר ישיר להדפסתן (ולהלן יקראו "הדפוסים הראשונים"). וכן לשמונת כתה"י של ה'תניא', כפי המובא ב'מהדורא קמא' של ה'תניא' (הוצאה שניה, תשמ"ב, בצירוף קונטרס ה'מילואים').
ואלו הם הטעויות ותיקוניהן:
[א] דף יד ע"ב, שורה המתחילה "וכח המעשיי"; לכתחילה נדפס שבידי', ותוקן: שבידיו.
נראה שכוונת התיקון היא, שלא נטעה לקרוא שבידים, לכן עדיפה הגירסה שבידיו. דא עקא, ששני הדפוסים הראשונים הנ"ל גורסים דוקא שבידי', ואדמו"ר הרש"ב הרי כתב כי "בגוף ועצם התניא נזהרנו לשלוח יד להגיה ולשנות מהנדפס בפעם הראשון בסלאויטא", חוץ מ"טעות דמוכח ונראה בעליל". ובמקרה זה גם שישה מכתה"י גורסים שבידים, והגירסא שבידיו נמצאת רק בשני כתה"י הנותרים.
[ב] דף כא ע"א, שורה המתחילה "לו באהבה"; לכתחילה נדפס מרגילותו, ותוקן: מרגילתו.
וכפי הנוסח המתוקן, כן הוא בדפוסים הראשונים ובשניים מכתה"י.
[ג] דף לג ע"א, שורה המתחילה "ומעלה"; לכתחילה נדפס אין קץ, ותוקן: לאין קץ.
וכפי הנוסח המתוקן, כן הוא בדפוסים הראשונים ובכל כתה"י. וכך גם תיקן רבינו ב'לוח התיקון' על אתר.
[ד] דף מג ע"א, בשורה האחרונה; לכתחילה נדפס הפנאי שלי, ותוקן: הפנאי שלו.
וכפי הנוסח המתוקן, כן הוא בדפוסים הראשונים ובשישה מכתה"י. ולפי זה מסתיימים דברי האדם המתבונן במלים "אעשה לו משכן ומכון לשבתו", ומשם ואילך הם דברי אדמו"ר הזקן. ולכאורה הכי מסתברא טפי למעיין שם.
[ה] דף עו ע"ב, שורה המתחילה "בתוך"; לכתחילה נדפס בתוך השמים, ותוקן: בתוך המים.
וכן הוא בפסוק "יהי רקיע בתוך המים", ואין צריך לפנים.
במהדורת תרס"ט (ועוד) נדפס בצורה המשובשת "בתוך השמים", ורבינו העיר על כך ברשימת דפוסי התניא.
[ו] דף קמ ע"ב, שורה המתחילה "והעו"ג"; לכתחילה נדפס יינקים, ותוקן: יונקים.
וזו טעות-דפוס פשוטה.
[ז] דף קמג ע"א, שורה המתחילה "איסורין"; לכתחילה נדפס יהי' צריכין, ותוקן: יהיו צריכין.
גם על טעות זו העיר רבינו ב'לוח התיקון'.
[ח] דף קנב, ע"א, שורה המתחילה "הוא"; לכתחילה נשמטה התיבה הוא ובמקומה נותר חלל ריק, והדבר תוקן בדף התיקון.
*
היתה באותה מהדורה טעות נוספת, והיא לא באה על תיקונה בדפים המצורפים אלא בהטבעת חותמת; בשורה השלישית שבדף קלג ע"א נדפס "העולה עליהם", החותמת מחקה את המלה "עליהם" ורשמה בשולי הדף: "צ"ל: אליהם".
הרבי העיר על תיקון זה ברישום מהדורת תרס"ט שברשימת דפוסי התניא, אך לא ב'לוח התיקון'. במהדורות מאוחרות יותר שולב גם 'תיקון' זה ב'לוח התיקון', בתוספת "כוכב" המורה ש"בהוצאה זו נתקן".
אבל, כרגיל בתיקונים מאוחרים מעין אלו, יש מהדורות רבות שהטעות נותרה בעינה, אף שב'לוח התיקון' שלאותן מהדורות נרשם כי תוקנה (כגון במהדורות המכובדות של "בית אגודת חסידי חב"ד – אהל יוסף יצחק ליובאוויטש – מוצש"ק וא"ו אדר ראשון תשמ"ט", ו"בית חיינו – 'בית רבינו שבבבל' – י"א ניסן תשנ"ב").
מאידך גיסא, במהדורות ה'תניא' שנדפסו ב"פורמאט כיס" (שהן צולמו ממהדורת תרס"ט, כמפורש ב'פתח דבר' שכתב רבינו ל"מהדורת הכיס" הראשונה בשנת תשי"ד), שם נדפסה תיבה זו לכתחילה כתיקונה.
*
לאחרונה פשטה שמועה (שמצאה לה מקום גם ב'כפר חב"ד' גל' 882 עמ' 99), שמנין האותיות בספר ה'תניא' זהה למספר האותיות שבספר-תורה: 304,805 – דבר המוכיח עד כמה כיוון אדמו"ר הזקן בכתיבת ה'תניא' וכו'.
מאחר ונראה בעליל שאלו דברים שאין להם שחר, הייתי עסקן בדברים ובדקתי את מספר האותיות (הספירה המדוייקת נתאפשרה לי באדיבותו של הרב דב גולדשטיין, מחברת התקליטורים התורניים "תלמוד תורה כנגד כולם", יצרנית התקליטור "ספריית חב"ד" – בהוצאת 'קהת' – שבו כלול גם ס' ה'תניא'). והנה, בניקוי הפסולת של פקודות המחשב ובניכוי הערות המו"ל והרווחים שבין האותיות (שאין להם ענין להשוואה לאותיות ס"ת, ששם אין הרווחים נמנים), נמצא כי בג"ן פרקי ה'תניא' יש כ134,526- אותיות, בצירוף 'שער היחוד' ו'אגרת התשובה' – 183,009 אותיות, ובצירוף 'אגרת הקודש' 297,526 אותיות (כל המספרים הללו כוללים גם את נקודות הפיסוק).
מובן שבחלק 'אגרת הקודש', שמתכונתו הנוכחית לא ניתנה לו בידי אדמו"ר הזקן, אין כל משמעות לדיוק במנין אותיותיו. אבל גם בשאר חלקי ה'תניא' אי-אפשר לדקדק בנתונים הנ"ל שאינם מדוייקים עד תומם.
והכל יודעים שאדמו"ר הזקן כיוון הרבה בכתיבת ה'תניא' ודקדק באותיותיו, ואין אנו זקוקים ל"גימיקים" ול"חיזוקים" למיניהם.
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
