היכל הבעש"ט, כד (תשרי תשס"ט), עמ' קעו–קעז

לתולדות הס' ברית כהונת עולם ומחברו

בקשר לסה״ק ׳ברית כהונת עולם׳ (גל׳ כב עמ׳ קמה ואילך), יש להעיר שמובא בו גם ד״ת ממרן הבעל שם טוב נ״ע. שכך כתב הרה״ק מזידיטשוב בסה״ק עטרת צבי (פ׳ בראשית, דף ה טור ב מדפי הספר):

וזהו סוד וחילופיהן בגולם ר״ל כל החלופין אשר בעולם נשרשו בזה הגולם. כך שמענו בשם הקדוש בעל ש״ט והביאו הגאון מ׳ יצחק הכהן בספרו הנחמד ברית כהונת עולם. עכ״ל.

נלאיתי לחפש היכן מובאים הדברים הללו, אך הרה״ח ר׳ אלעזר פרוש ע״ה יגע ומצא שהוא בחלק א׳ דף סב. אלא שאיני יודע איזו מהדורה היתה לעיניו.

יהושע מונדשיין
ירושלים ת״ו

- - - - -

על פסקי המגיד ממעזריטש

בגל' כג (עמ' קפד) הובאו דבריו של המהרש"ם זצ"ל ב'דעת תורה' (יו"ד סי' נג אות יז) שמסיים שם: וסיפר [הרה"ג המקובל מוהרי"א ז"ל מקמארנא] עוד בזה ענין נפלא ולא אוכל לכתוב מפני פריצי עמינו. עכ"ל.

"פריצי עמינו" הם אלו המלגלגים על סיפורי צדיקים.

אהיה הולך רכיל מגלה סוד, ואפרסם את הענין הנפלא הזה.

את פרטי סיפור המעשה שמע הרה"ג ר' ישראל יצחק מנדלזון שליט"א פעמים רבות מאביו הרב הגאון ר' בנימין זצ"ל, ששמעו פעמים רבות מהרב הגאון ר' שמשון אהרן פולנסקי ("דער טעפליקער רב") זצ"ל.

בנוסח דומה היה מספר גם הרה"ג ר' משה הלברשטאם זצ"ל, כפי ששמע מהרה"ג ר' חנוך דוב פאדאווא זצ"ל, ששמע מהאדמו"ר הרה"צ ר' שלום משאץ זצ"ל.

פעם נכנס הרב המגיד ממעזריטש זצ"ל לבית מדרשו ואמר להחברייא קדישא (שבאותה שעה ישבו ביניהם שבעה מורי-הוראה), שאם יבוא שואל ובידו עוף שבו שאלת שמוטת הגף, לא יזדקקו לו ולא ישיבוהו דבר.

כעבור שעה קלה נכנס לביהמ"ד ילד עם שאלה של שמוטת הגף. עשו התלמידים כהוראת רבם ולא נזקקו לו.

הלך הילד לביתו של מורה-הוראה מקומי, והלה הכשיר.

חלפו כמה שעות והמורה-הוראה הגיע לבית-המדרש במרוצה ושאל מיהו אותו ילד (כנראה שהילד סיפר לו שכבר שאל את הרבנים יושבי ביהמ"ד והם לא רצו להשיבו), מפני שרוצה לחזור בו מהוראתו, שנתעלמה ממנו לפי שעה דעתם של רוב הפוסקים המטריפים בשמוטת הגף, וזכר רק את דעת הפר"ח המכשיר.

כשבא המורה-הוראה לבית משפחת השואל, ראה שהעוף כבר הוכשר, נתבשל ואף נאכל.

נכנסו התלמידים למורם הרב המגיד ושאלוהו לפשר דבר.

אמר להם המגיד שבעוף זה היתה מגולגלת נשמה שכבר מאות בשנים לא באה על תיקונה, ועתה שקרובה היתה לתיקון השלם שהיה בא עם אכילתה בכשרות ובאמירת הברכות, הוטל בה במעשה שטן שמוטת הגף. באה הנשמה אל הרב המגיד ובכתה שרוצה בתיקונה, והתחננה לפניו שיעשה לה טובה.

וסיים הרב המגיד: להתפלל ששבעה מורי הוראה ישכחו את כל השיטות ויזכרו רק את דעת הפר"ח המכשיר, זו עבודה קשה. לפיכך אמרתי לכם שלא תזדקקו לשואל והוא יפנה למורה-הוראה, ולפעול שמורה-הוראה אחד ישכח את דעת רוב הפוסקים ויזכור רק את דעת הפר"ח זה בנקל יותר. וכך באה הנשמה על תיקונה.

עד כאן שמעתי.

והנה בלשונו של המהרש"ם נאמר: והמו"ץ שבעיר סמך ע"ד הפר"ח הנ"ל והכשיר, וערערו עליו הגדולים [תלמידי המגיד], ורבם הגה"ק הנ"ל [ר' בער ממעזריטש זצ"ל] החזיק ביד המו"צ ויצא בהיתר. עכ"ל.

על-פי זה ניתן להוסיף בפרטי סיפור המעשה, שכשנכנס המו"ץ לביהמ"ד וסיפר את אשר פסק, חיוו התלמידים דעתם שזו הוראת טעות.

עוד כתב שם המהרש"ם: והרב הגה"צ מקמרנא ז"ל פסק כן להלכה ולמעשה בכל עת מצוא, באמרו שהוראת אדמו"ר ממעזריטש מכריע אצלינו. עכ"ל.

אבל מנוסח הסיפור הנ"ל מוכח בעליל שהרב המגיד פסק כך רק בהוראת שעה.

ואכן, המהרש"ם כתב להלכה ולמעשה שהמורה להקל בהפסד מרובה וצורך שבת אין מזניחין אותו (אבל לא היתר מוחלט בכל עת מצוא).

אבל ה'דרכי תשובה' (סי' נג אות מז) מסתייג לגמרי וכותב: ולפענ"ד קשה לסמוך לדינא על עדות כזה שהוא כנגד המבואר בש"ע, דאולי הי' שם עוד איזה סניף להקל בלאה"כ... אבל אם לא הי' שום סניף י"ל שלא סמכו ע"ז להקל כלל.

*    *    *

בכתביו של הרה"ח מוהר"י בערגער, במהדו"ב לספר 'עשר צחצחות' (בערכו של הרה"ק רמ"ל מסאסוב), מביא ממכתבו של הרה"ג מוהר"א איטינגע סג"ל מדוקלא סיפור שסיפר הרה"ק מסאסוב על עצמו בהיותו במעזריטש, ושם נאמר: שפ"א אירע איזה שאלת הריאה, אשר הה"ק ר"ר בער הורה בעצמו תמיד.

יהושע מונדשיין
ירושלים ת"ו