כחה של תשובה

מאמר מכת"י שלא נדפס ב'צדקת הצדיק' לאדמו"ר הכהן מלובלין

                   מעט יותר משנה אחר הסתלקותו של האדמו"ר מוה"ר צדוק הכהן מלובלין* (כ"ב שבט תקפ"ג – ט' אלול תר"ס) נדפס בלובלין ספרו הק' "צדקת הצדיק", שנתחבר בשנת תר"ח – סמוך לשעת התקרבותו אל אור החסידות ששפע ממורו הק' האדמו"ר מאיזביצא זצוק"ל.

                   הספר יצא לאור ע"י הרה"ח ר' ברוך דוד הכהן (חתן בתו החורגת של הרה"ק המחבר) שמצא לנכון להשמיט מאמרים שלמים וקטעי מאמרים מהכתבים שהיו לפניו בגוף כתי"ק של המחבר, ובחסרון ניכר זה חזרו הספרים ונדפסו כו"כ פעמים (ועדיין נדפסים גם כיום במהדורות רבות).

                   ברם זכור אותו האיש לטוב ה"ה ר' אברהם אליהו כי-טוב (מוקוטובסקי) ע"ה, שבשנת תשכ"ח הוציא לאור את המהדורה הראשונה של "צדקת הצדיק המלא" שנשתבחה במעלות רבות בכבודה ונויה של תורה, בעשיית אזנים לתורה, והעולה על כולנה – בגופי תורה – שנדפסו בה לראשונה שבעה מאמרים ועוד שלשה קטעים שנשמטו בכל המהדורות הקודמות, ואשר היו מצויים לו כשהם מועתקים בעותק הספר שקיבל מאביו הר"ר מיכאל הי"ד (מן המסתופפים בצלו של הרה"ק המחבר) שהשלים בעצמו את החסר מתוך כתב היד המקורי של החיבור (ראה בדברי הפתיחה למהדורת תשכ"ח, ובהקדמת 'עם הספר' למהדורת תשמ"ז המשוכללת יותר).

                   משום מה גם באותו עותק חסר היה מאמר שלם – הוא סעיף קס"ב שנעדר מכל המהדורות, ושאת חסרונו משלימים אנו עתה מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות הנ"ל. בס' צדקת הצדיק קיים בדרך כלל קשר הגיוני בין הסעיפים, וניתן להבחין בחוט מחשבה העובר כשני ממאמר למאמר. והמעיין במהדורה השלימה יווכח כי גם התורה שלפנינו מהווה חטיבה אחת עם האמור לפניה באות קס"א ועם הבא אחריה באות קס"ג (וכפי שנרמז בדברינו בהע' ז-ח).

                   תקוותנו שהדפסה זו היא בהתאם ל"רצונו הקדוש שלאחר פטירתו יתעסקו בם [=בכתביו] אנשים וידפיסום ויפיצום ע"פ התבל", ובטוחים אנו על כחו של זקן – אדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור – אשר מפורש יצא מפיו אודות כתבים אלו: "על דברי קדשו אין לשאול מה להדפיס ומה לא, רק הכל צריכים להדפיס" (דברי המעתיק הרה"ח ר' שלמה גבריאל (מרגליות) ראזענטאל בראש ס' שיחת מלאכי השרת).

                   וזאת למודעי כי המשפטים המוסגרים בתוך אריחיים הם מהרה"ק המחבר עצמו (כבשאר ספריו), ואילו ההוספות הנתונות בסוגרים עגולים הן מעורך "צדקת הצדיק" הרה"ח ר' ישראל ב"ר יוסף יוזל מלובלין.

* רבינו מו"ה צדוק ב"ר יעקב אב"ד קריזבורג, ב"ר אשר ב"ר אביגדור אב"ד קריניק. היות ולא מצאתי בספרי תולדותיו פרטים אודות אישים אחרים מבני משפחתו, חשבתי לנכון להעתיק מהנדפס במודעה שנתפרסמה בכתה"ע 'הלבנון' (מיום כ"ב אייר תרל"ה): "אנכי האשה רחל אלמנת המנוח מו"ה דוב בער בהרב ר' יעקב שהיה אב"ד בקריזבארג... הנני נעצבת על בני המופ' מוה' אשר זלמן אשר היה מלמד בכפר א' קומנאהאף סמוך לפה בקורלאנד, וע"פ הפקודה למלא חוב הצבא היה בפה דינאבורג... ולא מצאו אותו עד היום... שנותיו ערך עשרים וארבע... ביחוד הנני מבקשת מכבוד אחי אישי המת, הרב הגדול הצדיק מוה' צדוק נ"י בעיר לובלין ומאנשי לובלין וסביבותיה כי ידרשו עליו, כי אולי עבר עליו דיעה ליסע ללובלין... שיודיעו לגיסי הרבני מוה' חיים לאנדא... [עה"ח] האשה רחל אלמנת המנוח מוה' דובר בער קאצין מקריזבארג, המתגוררת ביעקאבשטאד".

[קסב] מכל עבירה נעשה מלאך רע כמו שאמרו ז"ל,^א זהו לטובה לבני אדם, שהמלאך הוא חיות רוחני והוא מכיר באמיתת ה' יתברך וחפץ שיתהפך לטוב, ועי"ז נתעורר האדם לתשובה. שהרהורי תשובה הוא כשנזכר כאילו החטא והעבירה שעשה עומדת לנגד עיניו ומתמרמר עלי' והוא המלאך שנעשה על ידו [ולכן אמרו (ע"ז ב, ב) ראה ויתר גוים שהתיר להם ועי"ז הולכים לאבדון], ואין לך עבירה של אדם שלא הרהר עלי' בתשובה כמו שאמרו ז"ל פושעי ישראל מלאים חרטות,^ב והוא ע"י העבירה עצמה. וע"י הוז"ל מרבה מזיקים ר"ל יותר מכל העבירות כידוע מזוהר,^ג לכך ג"כ הרהורי תשובה שנופלים בלבו הם הרבה. וכל עיקר ענין העבירות הוא רק לעורר האדם לתשובה עי"ז כנ"ל^ד [כי יש אימא עילאה ואימא תתאה היינו תשובה ותפילה^ה שעל ידם הוא הכרת ה' יתברך איך הוא שוכן בקרבו, ותפלה התעוררותה ע"י מצות ומעשים טובים, ותשובה ע"י עבירה. אבל תורה הוא קוב"ה עצמו^ו ואכ"מ]. והוז"ל הוא לתשובה גדולה תשובה דחזיא לחפאה על כל עובדוי כדאיתא בזוהר (ח"ב רי"ד ב') שבזה תיקון המכוון מן חטא הנ"ל. ולכך דייקא במקום וגו' יאמר להם וגו' ע"י העבירות ולא ע"י המצות,^ז לפי שתשובה גדולה מתפלה. וזה נקרא והי' ביום ההוא בכ"מ^ח שעדיין אינו בשלימות בעוה"ז, כי עוה"ז נברא בז' ימי הבנין שהם ז' תחתונות, ומדריגת חסיד וגבור הכובש יצרו ועניו או ת"ח ונביא וחוזה וצדיק יכול להיות בעוה"ז, וגם מדריגת מלך הי' בעוה"ז בזמן הבית וכן מאן מלכי רבנן,^ט אבל שלימות המלכות שהוא הכרת החסרון עי"ז בא לתשובה שהוא למעלה מכל ז' ימי הבנין וכולם יונקים ממנה, שאפילו צדיק צריך לה,^י והוא בא רק ע"י הכרת החסרון ושלימותו אז יכירו כולם כח מלכותך.

א. ראה אבות פ"ד מי"א העושה מצוה אחת וכו' ובפירוש הרע"ב והגר"א שם. זוהר ח"ג (שז, ב בתוספת סי' טו).

ב. בשם רז"ל מובא מאמר זה (בשינויי לשון) גם בס': פי' ר"מ אלמושנינו לקהלת (ג, לו; ד, ו), פי' ר"מ מכיר לקהלת (יא, ט), שבט מוסר (פכ"ה), תניא (פי"א) ולקו"ת לאדמו"ר (דברים יח, א), עבודת ישראל (פ' נח ד"ה קנים). בס' ראשית חכמה (שער היראה פ"ג) בשם "וכן אמרו", ובהוצאות מאוחרות שינו והוסיפו: "וכן בספר חסידים אמרו". מקור ראשון נמצא בחיבור יפה מהישועה לר' נסים גאון. בפי' האברבנאל לשמואל (ב יג, טו) בשם "מאמר המדיני". הל' "פושעי ישראל" (ולא כרגיל "רשעים") נמצא – אף הוא בשם חז"ל – בס' זכרון אלעזר עה"ת לר"א מסאסוב (לבוב תר"ץ ע' 243) ובפי' צמח מנחם להגש"פ לרא"מ מנשלסק (ווארשא תר"ץ דף כה). [ת"ח לר"ש אשכנזי שי' שמכתביו לקטתי את רוב המ"מ הללו]. וראה בצדקת הצדיק סי' קלז "פושעים מלאים חרטות" ובסי' רלח "אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון.. ומלאים חרטה בלב גם כן".

ג. ראה בזוהר ח"א קפח, א וח"ב רסג, ב דא איהו חובא דאסתאב בי' ב"נ יתיר כו'. ובזח"ב ריד, ב לית חובא קשיא קמי' קוב"ה כהאי כו'. זח"א ריט, ב יתיר מכולא. זח"ב קיא, ב כל כיסופא דילהון כו'. וכן מוכח מדברי הזוהר ח"א (ריט, ב) הנ"ל שאין תשובה מועלת לחטא זה – וראה אשר האריך רבינו בס' 'תקנת השבין' בדברי הזוה"ק לענין הפגם והתשובה דעוון זה (פרק ט"ו, עמ' 124 ואילך), ועוד בכ"מ בספריו מתבארים אופני תשובה לעוון זה ע"י יגיעת התורה, התפלה, בחי' אין, תפלין, שבת, אהבת ה', פו"ר בקדושה וטהרה, צדקה ומאן דמזכה לחייביא.

ד. ראה גם מ"ש רבינו בס' פרי צדיק ר"פ וילך ושבת תשובה (ד"ה וילך) ובסופה (ד"ה והוא כענין).

ה. אימא עילאה ואימא תתאה הן בינה ומלכות, בינה תשובה ומלכות תפלה (ראה זח"ג יז, א. עח, א. רסב, א. הקדמת תקו"ז י, א. תיקון ע' קכו, ב).

ו. זח"א כד, א: אורייתא דא קוב"ה. זח"ב ס, א: אין תורה אלא קוב"ה.

ז. הושע ב' א': והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי. ובגמ' קידושין לו, א: בין כך ובין כך [=גם כשאין אתם נוהגים מנהג בנים] אתם קרוים בנים כו' וכי תימא בנים משחיתים הוא דמיקרו, בני מעלייא לא מיקרו, ת"ש ואומר והי' במקום גו' יאמר להם בני אל חי [=ת"ש דהדרי מיקרו בני אל חי ע"י תשובה – רש"י]. ובלקוטי תורה לאדמו"ר הזקן פ' במדבר ד"ה והי' מספר גו' והי' במקום גו': ולכן כתיב והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, פירוש במקום ממש, כי ע"י תשובה זדונות נעשו כזכיות ואתהפכא מרירו למיתקא כו' וכשעובר ח"ו על המצוה נקרא לא עמי כו' ח"ו, אך ע"י התשובה נעשו בבחי' בני אל חי, שהוא יותר גבוה ממדריגת עמי כו' כי במקום שבעלי תשובה עומדים כו' וזהו במקום אשר כו' (דף ו, ב-ג. ועיי"ש במאמר זה ובביאורו, ענין התפלה והתשובה, ושלימות המלכות לע"ל. ולענין מדריגת "א-ל חי" מציין שם אדמו"ר הצמח-צדק למ"ש להלן (ח, ד): "..יכולה היא ההתבוננות הנמשך מזה לנגוע גם עד לבו ובשרו הגשמיות להיות גם הם תשוקתם וחפצם לכלות אליו ית' לדבקה בו בכלות הנפש ממש, וזהו לבי ובשרי ירננו אל אל חי בעצמו ובכבודו קודם שבא לידי בחי' המחיה ומשפיע לזולתו כו' ועי"ז באה ונגעה עד הלב כו'"). וראה גם בהגהות הצ"צ למאמר זה בס' אור התורה במדבר ח"ה עמ' א'תקנח. ובסה"ק ראשית חכמה בקונטרס אור עולם (פ"כ, אור עולם פ"ג): "גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים שנא' והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם וגו'". וראה פירש"י ורד"ק על פס' זה. ודברי רבינו כאן באות קסב נמשכים על מ"ש באות קסא על פס' זה במקום אשר יאמר להם וגו' דיקא באותו מקום הוא ממש להיפך, מקלקול הברית נעשה שמירת הברית וע"י תשובה גמורה נק' צדיק גמור.

ח. אולי הכוונה למ"ש בהמשך הענין בהושע (ב' י"ח) והי' ביום ההוא גו' תקראי אישי גו'. ושמא שייך גם למה שמבואר בהמשך הענין בצדקת הצדיק (אות קסג): ולכן נאמר גם בפרשת תוכחות ובשאר מקומות בחטאים לשון והיה שאינו אלא שמחה וכו' וכן על ידי העבירות כביכול נצחוני בני לעבור על רצוני כשיגלה לעתיד שהכל לטובה.

ט. מדריגות אלו מכוונות כנגד שבע הספירות התחתונות: חסיד (חסד), גבור הכובש יצרו (גבורה), עניו או ת"ח (תפארת), נביא וחוזה (נצח והוד), צדיק (יסוד), מלך (מלכות).

י. כמובא בכ"מ דמלכא משיחא עתיד לאתבא צדיקייא בתיובתא (לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן שה"ש נ, ב. וראה שם דברים צב, ב) ומבואר ענין תשובה זו בלקו"ת דברים סו, ג ובכ"מ. וראה המ"מ בס' מאמרי אדמו"ר האמצעי – קונטרסים – ד"ה והנה יש להבין כו' איך דמלכא משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא (עמ' רפא). וראה בס' פרי צדיק לערב יוהכ"פ אות ו' (עמ' 218) בענין התשובה גם למי שלא חטא כלל, אלא מחמת הבושה והכרת החסרון.