כפר חב״ד
כפר חב"ד, 916 (ט"ז אב תש"ס), עמ' 25–29
"ובזה ממש תלוי ביאת הגואל"
בי"ט מנ"א תשל"ה נפטר בירושלים הרה"ח הרה"ג ר' נחום שמרי' ששונקין ע"ה.
בשנת תש"מ נתפרסמו רשימותיו האישיות בספר "זכרונותי".
להלן רשימות נוספות שלו, שיש בהם גם זכרונות אישיים שנפקד מקומם מספרו וגם ידיעות חשובות אודות הרה"ג הרה"ח המקובל ר' לוי יצחק נ"ע.
פרקים אלו ערוכים על-פי הנדפס בחוברת השישית והארבע-עשר של 'בטאון חב"ד'.
מנאום שנשא הרנ"ש ששונקין בכינוס הארצי של צעירי חב"ד בכפר חב"ד, בחול-המועד פסח – ח"י בניסן – תשי"ד (הוא יום הולדתו של הר"ר לוי"צ ויום כניסתו של רבינו זצ"ל בבריתו של אברהם אבינו ע"ה ופרק נוסף שפורסם שם בגליון הארבע-עשרה.
כאשר זרחה והאירה החמה בתקפה בגבורתה בשמי חב"ד, בבירת חב"ד בעיר ליובאוויטש, בחיי אדמו"ר רבינו הגדול מייסד ישיבת "תומכי תמימים", כ"ק הרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אזי לא היינו צריכים לאסיפות, לאגודות ולכינוסים, כי רבינו הרה"ק היה לנו לאסיפה ולאגודה ולכינוס.
כי בחסדי עליון, רבותינו נשיאי חב"ד – לבד שהיו גדולי הדור וקדושי עליון ודומים למלאכי ד' צבאות – היו גם חכמים מחוכמים וחוננו בחוש של הכרה, כי היו מכירים בני אדם על-דרך הפלא, כי מיד שבא איזה אדם בשיחה עמם, היה די להם לחדור אל תוך תוכו ולעמוד על מהותו ולהיוודע מה טיבו של האדם. ומכל-שכן שהיו מכירים את אנ"ש, אשר הדיבור של חיבה היה מצוי עמהם. וביחוד תלמידיהם חניכי הישיבה, שהכירו את כל אחד ואחד, טבעו, מהותו, הלך נפשו וכשרונותיו. והחסידים – ומכל שכן התמימים – היו באים תמיד לראות את פני רבם, ורבותינו נשיאי חב"ד שהיו מחוננים בכישרון גאוני של אירגון, היו מנצלים את כל אחד ואחד לעבודתם הציבורית.
פעם עלה בדעתו של בנו [דמוהרש"ב] אדמו"ר הריי"צ נ"ע – מנהל-פועל של ישיבת תומכי-תמימים אז – לעשות אסיפה מהאברכים תלמידי הישיבה.
היה זה לערך בשנת תער"ב1 בליובאוויטש, כאשר בשנה ההיא בא מספר עצום של אברכים חניכי הישיבה, והיו שמחים ונהנים במאוד מאוד, כי כל אחד ואחד פעל הרבה בעירו. אולם הצטערו מאוד על מצבם החומרי, שהיה קשה מאוד.
לכן עלה בדעתו לאספם, לטכס עצה איך להקל את מצבם, ולבחור ועד של שלושה, אשר הם יוציאו לפועל את החלטות האסיפה. ויכריזו בשם המנהל-פועל, כי לא יסעו לבתיהם עד לאחר האסיפה.
כאשר בא מועד האסיפה, נתכנסו כולם לאולם גדול בחצרו של אדמו"ר נ"ע. הרה"ח ר' משה רוזנבלום ע"ה – מזכירו של הרבי הרש"ב נ"ע – פתח את האסיפה וביאר את מטרתה, והציע – כרגיל – שהאסיפה תבחר אחד מהם ליושב-ראש לנהל את האסיפה. וכיון שאנ"ש והתמימים לא היו רגילים באסיפות ולא היו בקיאים בזה, לכן הציעו שהרה"ח ר' משה הנ"ל יהיה היושב-ראש וגם המזכיר של האסיפה. והסכים לזה.
אז הציע שאת רשות-הדיבור יקחו המצויינים שבנאספים, שחוננו בכשרון הנאום, והם היו שלושה: א) הרה"ח התמים – החוזר של הרבי – ר' שילם קוריאטין ע"ה מדיסנא, ב) הרה"ח ר' ישראל לוין ע"ה מנעוול, אשר היה פה מפיק מרגליות, ג) הכי נכבד – יבדל מהם לחיים טובים וארוכים – הרה"ג הרה"ח ר' שאול דוב זיסלין שי'. אשר עיני כל הנאספים היו עליהם, כי הם ידברו.
אולם כאשר הם גם-כן לא מצאו ענין מה לדבר, אז ניגנו כל הנאספים. עד אשר ריחם אחד מהנאספים ולקח רשות-הדיבור. וכיון שגם הוא לא היה בקי ורגיל בדיבור, מיד היה למעמסה על השומעים שלא מצאו שום ענין בדבריו, וחיכו להפסקתו.
כיון שהפסיק, לקח הרה"ח ר' ישראל לוין הנ"ל מיד את רשות-הדיבור, פני כל הנאספים צהלו ועשו כולם את אזנם כאפרכסת לשמוע את דברי הנואם הנחמד. ומה מאוד הופתעו בשמעם את דבריו לאמור: "היות כי הנאספים אינם מוצאים ענין מה לדבר, לכן מציע אני כי יעברו מהאסיפה – להתוועדות"...
הצעתו נתקבלה פה אחד, וירשום המזכיר – שהוא היושב-ראש – את ההחלטה, ובזה נגמרה האסיפה. ובילו את הערב בשיחות קדושות מלאות ענין בהנאה מרובה.
ואם איש מן הצד היה משקיף על מחזה זה, בוודאי היה לועג לנו ומהתל בנו על הבטלנות שגרמה לאבד מטרה נשגבה, לאגד את כל אברכי התמימים באגודה אחת ולסדר את כל ענייניהם הגשמיים. אמנם, מי שהוא בפנים יודע, כי לא אבדו דבר, כי גם בלא האסיפה היו כבר מאוגדים. ומה שהיו פועלים ועושים על-ידי האסיפה, כבר פעל ועשה המנהל בלא אסיפות. והאסיפה שרצה לעשות היתה רק ליתר שאת, וכיון שלא היתה נחוצה, לא עלתה בידו לקיימה.
ואפילו כאשר הלכה ליובאוויטש בגולה מליובאוויטש לרוסטוב, אשר היתה שעת חירום והנסיעה לרבי היתה קשורה בסכנת-נפשות ממש (כי הרבה יהודים נהרגו בדרך ר"ל, כי בנסיעתם ברכבת היו משליכים אותה באמצע הילוך הרכבת), כל זה לא הפריע לאנ"ש והתמימים לנסוע אל הרבי, לכן גם אז לא חסר לנו האיגוד, כי היו מאוגדים גם אז.
וכאשר שקעה השמש בשבילנו, כאשר נסע רבינו אדמו"ר הריי"צ נ"ע ממדינה זו, אף כי בכל מקום בואו נעשה שם אורה ובתוקף יותר, כי שם יצאה חמה מנרתיקה, אבל אצלנו גבר החושך. לכן, בעצת זקני החסידים של הערים מוסקבה ופטרבורג – אשר שם נתרכזו רובם של אנ"ש והתמימים – נעצו חרב בבית-המדרש ויגזרו אומר: לא יתפזר כל אחד לפינתו, אלא מחוייבים להתכנס בבית-הכנסת בשבתות ובמועדים וביומי-דפגרא! וכן עשו וכך החזיקו מעמד.
כאשר בא רבינו הריי"צ נ"ע לארצות-הברית, אז מצא לנכון לארגן את 'אגודת חב"ד', וכן פקד על אנ"ש בארץ-ישראל לארגן 'אגודת חב"ד', ושלח תכנית מפורטת איך לארגן (והלוואי שהיו מקיימים את דבריו במלואם, והיינו עומדים כעת במצב אחר לגמרי).
כאשר ירש כ"ק אדמו"ר שליט"א את כסא הנשיאות, פקד על צעירי חב"ד להתארגן, כי כבר הגיעה העת להתארגן. ועכשיו באמת האירגון מוכרח, כי הרבי רחוק מאתנו, אם-כן אין מי שירכז את חסידי חב"ד. ואף כי מתחילה פחדו הצעירים, כי איך יגשו לעבודה כאשר אין יודעים איך לדבר ומה לדבר, אך כיון שהרבי פקד, מלאו את רצונו בהתלהבות.
וב"ה כי הצליחו מאוד ועשו פרי, כי עשו לילות כימים ועבודתם היתה במרץ ובחיות רב. ביומי-דפגרא ובחול-המועד היו נוסעים לישובים שונים, ובכל מקום בואם עמדו בככר במרכז העיר, במקום שהמון רב של אנשים מתאספים, וידברו דברים קצרים וברורים בענייני חיזוק היהדות, והיו מנגנים ניגוני חב"ד נלהבים ויצאו שלובי זרוע בריקודים. ודבר זה היה עושה רושם כביר על הנאספים.
ובמקום שעלתה בידם לעשות בית-ספר חב"די, לא לבד שרוח החב"ד החייתה את הילדים, אלא גם הפיחו רוח חיים של יהדות בכל העיר. גם נתגלו כשרונות של נאום אצל צעירי חב"ד.
אולם דבר זה יש להעירם, כי מתחילה, כאשר נולדה אגודת הצעירים, אז הרבי אימן אותם ממש כמו תינוק קטן על כל צעד ושעל. אולם ב"ה כי כבר נתגדלו, ואין צריכים לחכות על ניצול זמני המועדים עד שתגיע פקודה דחופה מכ"ק אדמו"ר שליט"א.
* * *
בקיץ שלאותה שנה שהודח המלך ניקולאי השני מכסאו, שלח אחרי הרה"ג האמיתי הרה"ח ר' לוי יצחק שניאורסאהן נ"ע אב"ד יקטרינוסלב – אביו של כ"ק אדמו"ר שליט"א – ואני הייתי חונה אז בעיירה הסמוכה ניזני-דניפרובסק, והראה לי מכתב קצר מכ"ק רבינו הרש"ב זי"ע, וזה תוכנו:
כי אדיר חפצו שיסדרו כי אנ"ש והתמימים יבקרו בכל רחבי המדינה, וילכו מעיר לעיר ומכפר לכפר, בכל מקום מושב ישראל, ובכל מקום בואם לאסוף את אנשי העיר ולהרצות לפניהם מהי חסידות חב"ד, לחזור לפניהם דא"ח ולהתוועד עמהם, ולשהות בכל מקום בואם כמה שבועות. ואחר-כך ירשמו בפנקס מי ומי הרוצה לדבוק בחב"ד. ולא יסעו מהמקום עד אשר יסדרו דבר חזרת דא"ח והתוועדות לדבר תמידי: אם ימצא בעיר מאנ"ש והתמימים המסוגל לעבודה זו – לרתמו לעבודה זו, ואם לאו, אז בעיר גדולה להושיב שם אברך מהתמימים, ועל הישובים הקטנים לייחד אחד לביקור תמידי. והרבי סיים את מכתבו במלים אלו: "ובזה ממש תלוי ביאת הגואל"!
והציע לי הרה"ג הרה"ח ר' לוי יצחק זללה"ה, שאקח עלי את העבודה הזאת לפלך יקטרינוסלב, ואצרף אלי עוד אברך מהתמימים, הרה"ח ר' מרדכי ליב [רבינוביץ] יליד יקטרינוסלב.
קיבלנו עלינו את העבודה הזאת, עשינו הכנה לזה בחזרנו כמה מאמרי דא"ח קלי ההבנה עד שהיו שגורים בפינו, ושיחות קודש מה שהיו אז בידינו, וכבר היינו מוכנים לנסוע. אלא שאז פרצה מהפכת האדומים הבולשוויקים, נתקלקלו ונשתבשו הדרכים והדבר נתבטל.
לפי זה, יש להציע לשאול בעצת כ"ק אדמו"ר שליט"א, אם יסכים להצעה זו, לבחור מאנ"ש התמימים שבאה"ק ת"ו שניים – והאחד מהם יהיה מנגן – שיבקרו בעיירות ובכפרים במושבות ובמעברות, בדרך קביעות – כפי התוכנית הנ"ל – לקיים דברי מורנו ורבנו מייסדנו: "כי בזה ממש תלוי ביאת הגואל"!
* * *
דברים אחד למופת איך השמחה עושה רושם גדול על לבות ישראל, אספר לכם מביקורנו במדינת אירלנד בעיר הבירה דובלין. וזה הדבר:
ממשלת מדינת אירלנד נדבה מיליון קופסאות בשר בשביל פליטי ישראל, על-ידי השתדלותם של הרב הראשי הרב הרצוג, וחבר הפרלמנט של מדינת אירלנד מר בריסקא.2 והנה ממשלת אירלנד נתנה רק את החומר של הבשר – את ראשי הבקר במספר ידוע – אבל להכשירם ולכבשם בקופסאות, זאת לקח עליו הג'וינט בפריז, ומינה את מר בריסקא הנ"ל שיוציא את הדבר הגדול הזה לפועל.
מר בריסקא יצא לחפש בעולם שוחטים ומנקרים לתכלית זו, ולא מצא לא בלונדון ולא בארץ-ישראל ולא בפריז. וכבר היה מיואש מלהוציא את הדבר לפועל. אז יעצו לו אנשי הג'וינט, שיפנה אל "הלשכה האירופית לעזרת הפליטים וסידורם" מיסודו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, אל בא-כוחו באירופה הרה"ג הרה"ח ר' בנימין א' גורודצקי. כאשר פנה אל הרב גורודצקי ראה, כי פה הוא המקום שימציאו לו את כל הדרוש לכשרות הבשר על הצד היותר נעלה.
בקיץ תש"ח נתארגנו על-ידי הבא-כוח הנ"ל שלושים וחמישה אנשים, שוחטים ומנקרים, מהם שני רבנים ה"ה הרה"ג הרה"ח הרב שניאור גרליק הרב של ק"ק כבר חב"ד, ואני, בתור רבנים ומפקחים על הכשרות. כולם פליטי רוסיה מאנשי חב"ד-ליובאוויטש.
מר בריסקא שהיה איש מצויין באהבת-ישראל, רחים ומוקיר רבנן, לכן היקל עלינו את הנסיעה וסידר לנו טיסה באווירון, ובשלוש שעות באנו לעיר הבירה דובלין. נכבדי העיר ומר בריסקא בראשם קיבלו את פנינו, ומר בריסקא אמר, כי מעולם לא ראה ולא ידע מה זה 'חב"ד', אלא רק מה שקרא אודותם בספרי ההיסטוריה, והיום הוא שמח מאוד שזכה להכירם פנים אל פנים.
ואמנם, במשך כל הזמן ששהינו באירלנד לא זזה ידו מתוך ידינו, כי אהב מאוד להיות בחברתנו. והרבה פעמים אמר לנו, שהוא מניח את הישיבות בפרלמנט ומבקר אותנו, כי אין לו נחת-רוח גדולה יותר מלהיות בחברותא עם אנשי חב"ד. ואמר, שכל החילונים שכתבו בספריהם על חב"ד לא ידעו דבר ממהותם של אנ"ש, ואת זה יודעים רק אלו שחיים עמהם בצוותא.
סידרנו בית-תבשיל מיוחד בשבילנו, ובית-כנסת מיוחד עבורנו. הגענו לשם בחודש אלול,3 ובימים הנוראים באו הרבה בעלי-בתים מהעיר לבקר את בית-הכנסת שלנו, ומהם אשר זלגו עיניהם דמעות, בזכרם את עברם שגם הם היו מתפללים בלב ונפש חפיצה, והיום כבר נתקררו.
לחג הסוכות נתנו לנו (בחצר של בית-הכנסת הגדול והמרכזי של העיר) סוכה גדולה, שיכלה להכיל את כולנו. ובדרך-כלל, בשבתות – ומכל-שכן בחג הסוכות זמן שמחתנו – היו ההפסקות שבין מאכל למאכל משמשות לניגון, כי היו חבר מנגנים שניגנו מניגוני חב"ד הנלבבים, דבר שהיה מרנין את לב ההמון. לכן, אפילו בשבתות היו באים רבים לשמוע את נגינתם, ומכל-שכן שבאו הרבה מיהודי העיר לסוכתנו. ומכיון שראו שבסוכות שמחים מאוד, עשו מזה קל-וחומר לשמחת-תורה, לכן נמנו וגמרו כי בשמחת-תורה יבואו כל בני העיר לראות.
כרגיל אצל בני-ישראל, בכל המדינות ובכל מקומות מושבותיהם בכל העולם, באים להקפות בשמחת-תורה אנשים, נשים וטף. וכן גם בדובלין העיר באו לשם מכל העיר, אנשים נשים וטף. אבל מיד לאחר שחזן בית-הכנסת ואחריו הזקנים שבעיר, הקיפו שבע פעמים עם ספר-התורה ואמרו את הפזמונים של שמחת-תורה – שזה נמשך כמחצית השעה – הלכו להם הנשים והטף לבתיהם, אבל האנשים מכל העיר נשארו לראות איך ישמחו אנשי ליובאוויטש בשמחת-תורה.
באולם גדול מאוד שלפני בית-הכנסת כבר הוכנו שולחנות מלאים כל טוב, מיני משקאות מובחרים ומיני תרגימא ו'מזונות'. נכנסנו לקדש, ובעלי-הבתים הצטרפו אלינו. ישבנו כמה שעות ושוחחנו עם הבעלי-בתים אודות היהדות ואודות החסידות, וכאשר לבנו כבר היה טוב עלינו וראינו שגם הבעלי-בתים כבר נתבשמו, והשעה כבר היתה מאוחרת, אז יצאנו לשמוח בשמחת-התורה ב'הקפות'.
כיון שהשעה היתה מאוחרת והאנשים לא באו לביתם, באו כל הנשים לדעת מה עם בעליהן. מתחילה האנשים רק הסתכלו איך שאנחנו שמחים, אולם מיד נתרגשו ונעשו כאחד מאתנו וירקדו בחיות גדולה ובשמחה רבה. כאשר באו הנשים וראו זאת, לא האמינו למראה עיניהן, כי מעולם לא ראו שמחה פנימית כזו ואשר בעליהן ירקדו באופן כזה. גם הן נתרגשו מאוד ולבן נתמלא שמחה, ולא אמרו לבעליהן דבר שישובו הביתה, אף כי כבר היה אחר חצות הלילה. וגם הן נדבקו מאוד להסתכל בשמחת ישראל בשמחת-התורה, ואף כי היה עדיין באמצע ה'הקפות' והשעה מאוחרת, הן המשיכו לעמוד בעזרת-נשים והסתכלו.
אז התייצב מר בריסקא על הבימה ויהס את כל השמחים, ויאמר: מה עמכם אנשי דובלין?! הלא בשעה 10 אפילו בשמחת-תורה ישנים כל אנשי העיר, ואילו השנה השעה מאוחרת מאוד, האנשים אינם חושבים כלל אודות שיבה הביתה, והנשים – כאשר באו חשבנו שירגזו על האנשים ויקחו אותם הביתה – ומה נשתוממתי לראות שלא זו בלבד שלא רגזו, אדרבה, גם הן נמשכו בשמחה. אנשי דובלין! מה ראיתם על ככה? מה קרה? מה נשתנה?
והמשיך: גם אנחו יהודים, גם אנחנו הקפנו עם ספרי-התורה, אבל כל מעשינו היו בקרירות וכמתים נחשבנו. והנה באו האנשים הללו והפיחו בנו רוח חיים! מה נעים לראות איך כל חיותם היא התורה, צמודים הם מאוד אל התורה עד שהתורה והם דבר אחד ממש! וכל-כך מלאי חיים הם, עד כי שמחתם וחיותם עברו כל גבול וכולנו נמשכנו ונדבקנו אחריהם, ואנחנו כולנו מרגישים כי ממש בעולם אחר אנחנו. הנכם רואים בעיניכם מה זה 'חסידי ליובאוויטש' – "זוטרא דבהם מחיה מתים"! יהודים כאלו נחוצים לנו מאוד, הם יחיו את העיר, הם יחיו את כל המדינה כולה! אל לנו להניחם להיפרד מאתנו! הבה נשתדל בכל מאמצי כוחנו לסדרם במדינתנו!
הוא דיבר בהתרגשות גדולה, וכולם הודו לדבריו בשמחה רבה, כי נתרשמו מאוד.
כאשר הרה"ג הרה"ח ר' שניאור גרליק תיאר את כל זאת במכתב שכתב לכ"ק אדמו"ר נבג"מ בשם כולם, זהו מה שענה לנו בלשונו הקדוש:
ב"ה, ח' מרחשון תש"ט.
אל תלמידיי יקיריי וחביביי הרבנים השו"בים ועוזריהם
- ד' עליהם יחיו!
שלום וברכה!
במענה על כתבם על ידי ידידי הרה"ג ר' שניאור שי' גארעליק, על אודות הסדר של ימי המועדים בכלל וימי חג שמע"צ ושמח"ת בפרט, וסידור הקבלת פנים במוצאי שמח"ת בהשתתפות הבע"ב הנכבדים יחיו, ובודאי השתתפו גם מהנהלת הדזאינט. נהניתי במאד מזה.
ביומן שלי רשום אצלי בפרטיות אחת משיחות הקודש אשר הואיל כ"ק אדמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לזכני בה, מה שהוד כ"ק אביו אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אמר לו באחת היחידות בהנוגע לסדר לימוד החסידות;
חסידות – אמר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק – האט איין ארום, אזוי ווי א היכל וואס שטייט אין א פארצווייגטן בלומען גארטן און איז ארומגעצאמט מיט איין אייזערנעם גדר.
ווען דער טאטע – הוד כ"ק הרה"ק צמח צדק – איז גיווען אין פעטערבורג צו דער אסיפת הרבנים – בשנת תר"ג – האבן געוויסע בעלי בתים וואס זיינען גיווען מיט הגאון ר' איצעלע וואלאזינער גיפרעגט בא אים וואס איז חסידות חב"ד און איר ווירקונג אויף די וואס פירן זיך במנהגי החסידים.
חסידות – האט הוד כ"ק הרה"ק צמח צדק גיענטפערט – מאכט אז די וואס ווערן חסידים ווערן קליגער, פרימער און פרייליכער און פועלן אויך אויף אנדערע, אז אויך זיי זאלן ווערן פרייליכער, און דאס בריינגט אז זיי וערן קליגער און במילא ווערן זיי פרימער.4
והשי"ת יצליחנו כולנו להשלים הכוונה העליונה בדרכי החסידות ועבודתה, בזכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
עד כאן לשונו הקדוש במכתבו לענייננו.
* * *
בשנת תר"פ, מיד לאחר ה'שבעה' להסתלקותו של כ"ק רבינו אדמו"ר הרש"ב נבג"מ – אחר חג-הפסח – נקראתי לבנו רבינו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ. בבואי לפניו, הטיל עלי שלוש משימות: א] רב, ב] ראש-ישיבה, ג] מזכיר.
ואף שהיה אז ברוסטוב רב גדול בתורה וביראה, אולם כ"ק אדמו"ר נ"ע אמר: "כשם שיש לנו מקוה מיוחדת" (בחצר רבינו היתה מקוה עשויה לפי טעמו ורוחו של רבינו הרש"ב נ"ע), "ויש לנו שו"ב מיוחד" (אחד משו"בי העיר היה חב"די, ולבד מה שהיה למדן ירא-שמים וחסיד, היה מומחה גדול במקצועו, ועל זה היו רבותינו מדקדקים מאוד), "לכן צריכים אנו גם-כן לרב מיוחד".
בקשר לראש-ישיבה, הנה, אף שהיתה אז ישיבת "תומכי תמימים" ברוסטוב (שעברה לשם מפולטבא),5 מכל מקום סמכני לסדר ישיבה (עבור בניהם של אנ"ש ובניהם של יהודי פולין המקורבים אלינו), ומלאתי דבריו. כ"ק אדמו"ר נ"ע אמר, שזהו כדי "להושיב ישיבה על קברו"6 (בבא-קמא דף טז); וראה זה פלא, ישיבה זו לא החזיקה יותר משנה!
בישיבה זו למדו כעשרים נערים בשתי כיתות, ואני אמרתי לפניהם שיעור פעמיים ביום. המשגיח בישיבה היה הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן.7
כשקיבלתי עלי את תפקיד המזכיר, אמר לי הרבי: "תדע שעכשיו הדלת פתוחה לפניך, תוכל לבוא לפני בכל עת מצוא"!
עבודת המזכירות דרשה לבוא אל הרבי כמעט בכל יום. פעם באתי לבית כ"ק, והנה אמו הרבנית שטערנא שרה נ"ע באה לקראתי. כשראתה אותי פרצה בבכי ובקול בוכים אמרה שקרה משהו במטבח, וסבורה היא שמכשול זה אירע לה מפני שהוסרה העטרה ממנה – דהיינו הסתלקות אישה רבינו הקדוש – כי מעולם לא קרה לה דבר כזה עד כה.
ואני עומד נבהל, ושואל: מה קרה? ותאמר: בישלו את הכבד! בתור רב שאלתי וחקרתי בדבר ומצאתי שכך היה, שבישלו את הכבד, אולם היה זה כבר אחרי הצלייה כדת וכדין.
אמרתי לה ששאלה זו כשירה היא בהחלט, והתחלתי להרגיעה על כי על חינם היא מצטערת. אבל הרגשתי שטרם נרגעה, בחושבה שבכל זאת "שאלה" היא זו, אלא שהשאלה נכשרה, וגם על זה היא מצטערת.
וכאשר ידעתי מכבר כי יודעת ספר היא – פתחתי את ה"יורה דעה" והראיתי לה בפנים. וכיון שראתה שבשולחן-ערוך כתוב שחור על-גבי לבן: "הכבד צריכים לצלותו עד שיהיה ראוי לאכילה, דהיינו חצי צלייתו, ואז מותר לבשלו" – הבינה ש"שאלה" זו מותרת לכתחילה – אז נרגעה וצהלו פניה, ותאמר, שהיא מאוד מחזיקה לי טובה על כך, "כי החייתני"!
1. הכוונה כנראה לשנת תער"ג, שבשלהי אותה שנה ותחילת שנת תרד"ע, נוסדה "אגודת חברי התמימים". ראה: אג"ק אדמו"ר הריי"צ (א, עמ' פז-פט), 'כרם חב"ד' (4, עמ' 220-217).
2. ב'ספר זכרון' של הרה"ח רב"א גורודצקי (תשמ"ה, עמ' 173), מסופר הענין בקצרה ובשינויים קטנים: ראש העיר של אדינבורג, אירלנד, יהודי בשם בריסקע, פעל אצל ממשלת אירלנד שישלחו משם לארץ-ישראל שלושה מיליון פונט בשר. את הבשר היו צריכים להכשיר, ולשם כך נזקקו לשוחטים ורבנים. בענין זה פנו אלינו [ל'לישכה' בפריז], ואנחנו ארגנו קבוצת שוחטים, רבנים ומשגיחים, ובחורים רבים.
3. ראה באג"ק מוהריי"צ (ט, עמ' תפב) מכתב אל הרבנים והשו"ב הללו, מיום י' אלול תש"ח, במענה על הפרט"כ מאסיפתם בפאריז ביום כ"ה מנ"א.
4. בתרגום ללה״ק: החסידות – אמר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק – יש סביב לה, כהיכל העומד בלבו של גן פרחים עבות, והוא מוקף בגדר ברזל.
כשהיה האבא – הוד כ"ק הרה"ק צמח צדק – בפטרבורג לרגל אסיפת הרבנים – בשנת תר"ג – שאלו אותו בעלי-בתים מסויימים מאנשיו של הגאון ר' איצעלע מוולוז'ין: מהי חסידות חב"ד ומה השפעתה על הנוהגים במנהגי החסידים?
5. בס' 'תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית' (עמ' רמד) נאמר, שהישיבה עברה לרוסטוב מקרימנצוג.
6. הרבי עצמו עשה אבחנה בין ישיבה זו לבין ישיבת "תומכי תמימים", ומסמכים שהיו זכאים להם תלמידי תו"ת ורבניה, לא ניתנו לתלמידים ולמלמדים שבאותה ישיבה (ראה: 'זכרונותי', עמ' 75).
7. כנראה שבו בזמן שימש הרה"ח ר' שלמה חיים גם כמשפיע בישיבת "תומכי תמימים" ברוסטוב (ראה: 'תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית', שם).
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
