אור ישראל, י (טבת תשנ"ח), עמ' קעב–קעג

ענין השגחה פרטית בבעלי-חיים

במדור "מילי דתמיהי" בגל' ט (עמ' קצד), הביא הגר"פ הירשפרונג שליט"א את דעת ס' החינוך שעל בעלי-חיים יש רק השגחה כללית, וכתב להקשות עליו מדבריו התוס' בע"ז (טז, ב) שהביאו מהירושלמי מס' שביעית (פ"ט ה"א - ולא מס' שבועות דף פ"ט כנדפס שם בטעות), דאפילו ציפורא קלילא מבלעדי שמיא לא מתצדא, ומוכח מזה דאפילו הבע"ח מושגחים בהשגחה פרטית, והניח קושייתו בצע"ג.

       וכבר הקשה קושיא זו בס' קהלת-יעקב (לבעל מלא-הרועים) בערך "השגחה", על הרמב"ן והבחיי בפ' וירא, שכתבו גם הם שבבע"ח יש רק השגחה כללית. ותירץ: וי"ל דהקול הלז היה מהשר שלהם, שהשר שלהם משגיח גם על פרטי מינו. עכ"ל.

      והובאו דבריו ב"רשימות" אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (חוברת סח עמ' 9) ובלקו"ש (ז, עמ' 64 הע' 41), והוסיף שם, שמטעם זה הביא אדמו"ר הזקן בעל התניא ראיה ממקו"א כתשובה לדברי האומרים שהשגחה פרטית אינה אלא במין האדם, והיא מדברי הגמ' במס' חולין (סג, א)  ר' יוחנן כי הוה חזי שלך אמר "משפטיך תהום רבה", ופירש"י (בשם מורו): שזימנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות (הובאו דברי אדמו"ר הזקן ברשימות אדמו"ר הצמח-צדק לתהלים לו, ז אות ג). וכאן נאמר "משפטיך", וא"א לפרש דמיירי בהשגחתו של השר על פרטי מינו (כתירוץ הקה"י על הקושיא מהירושלמי).

      ועפ"ז הדרא לדוכתא הקושיא על הרמב"ן, רבינו בחיי ובעל החינוך.

      ולדידי קשיא לי טובא על תירוצו של הקה"י, שהרי השר של הבע"ח בוודאי מושגח גם הוא בהשגחה פרטית, וכל גזירה היוצאת מפיו היא כגזירה מפי עליון ממש, נמצא שהבע"ח שהוא משגיח עליהם וגוזר מי לחיים ומי למות, מושגחים גם הם בהשגחה פרטית מהבורא ית"ש. וצע"ג.