כפר חב״ד
הרבי ר' זוסיא מאניפולי
מאתיים שנה להסתלקותו של הרה"ק ר' זוסיא מאניפולי ב' שבט תק"ס-תש"ס.
פרסום ראשון של מכתבו של אדמו"ר הזקן שנתגלה לאחרונה, "על אודות הצדיק המפורסם אשר בצלו נחיה בגוים כק"ש מוה' זוסמאן".
=======================================
בחלק "אגרת הקודש" שבס' ה'תניא' (סי' יג) נדפס מכתבו של אדמו"ר הזקן הפותח במלים "מה רב טובך", שבו מבואר שיש בנשמות ישראל שני סוגי נשמות, אלו שמבחינת "ימין" שחסדם וטובם הוא בגילוי והתפשטות, ואלו שמבחינת "שמאל" שאצלם הטוב הוא גנוז וצפון, אבל גם הוא "רב וגדול מאד כמו מדת הגדולה והחסד ממש שמבחינת ימין".
המכתבים ש"באגרת הקודש" לא נדפסו, כידוע, בשלימותם; בדרך-כלל נשמטו מהם ה"פתיחות", וכן החלקים שהיו מעשיים בשעת הכתיבה בלבד, ונותרו רק החלקים העיוניים.
כך גם נשמט מהאגרת דנן קטע הסיום, שבו ביקש אדמו"ר הזקן להביא את החלק העיוני לכלל מעשה: "ואחר הדברים האלה, נפשי בשאלתי לעורר רב חסד ורב טוב הגנוז והצפון בלב כל אנ"ש, מן ההעלם אל הגילוי, לבוא לידי מעשה, למלאות ידם לה' ביד מלאה ורחבה.. למלאות מחסורי נפשות אביונים נקיים מכל אנ"ש הנוסעים למחננו.." (הקטע בשלימותו נדפס ב'אגרות קודש אדמו"ר הזקן' שבעריכת הרב ש"ב לוין שי', עמ' מז; הציטוט כאן הוא כנוסח כה"י דלהלן).
באחד מכתבי-היד שבספרייתו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע (היא הספריה הכבושה עדיין תחת יד הרוסים), נוסף – אחרי החתימה – הקטע הבא:
ומדי דברי זכור אזכור את אשר עשהו כבר אשתקד, על אודות הצדיק המפורסם אשר בצלו נחי' בגוים כק"ש מוה' זוסמאן שע"י(?) לשלוח איש כמסת ידו פדיון נפשות ביתו, ולרשום שמותם בפנקס שתחת יד מוכ"ז, להיות שמותם לזכרון לפני ה' שומע בקול עבדיו המעתירים לה' עטרת שלום ואמת לעמו כי"ר.
שמו של הר"ר זוסיא מופיע כאן בצורתו הפחות ידועה: "זוסמאן"; ומעניין שבמקורות חב"דים ישנים מצינו גם-כן את הצורה הזו, הן בחלק מהסיפורים שב"סיפורים נוראים" לר' יעקב מקיידאן (שיתכן והיה עוד מתלמידי אדמו"ר הזקן), והן בסיפורים שהעלה אחד מאנ"ש על הכתב בחיי אדמו"ר הצמח-צדק (סיפור זה נדפס להלן).
אך אין זה רק "נוסח חב"ד", שכן מצינו שם זה גם בספרו של הרה"ק ר' יששכר בער מזלוטשוב "מבשר צדק" (פ' תולדות ופ' תרומה), ובספרו של חתנו הרה"ק ר' אברהם חיים מזלוטשוב "אורח לחיים" (פ' בשלח, פ' ויקרא ופ' בהעלותך), ושניהם תלמידי הרב המגיד ממזריטש והרב המגיד ר' מיכל מזלוטשוב.1
* * *
בדברינו הבאים נסקור את המסופר בפי חסידי חב"ד על הקשרים והיחסים ששררו בין אדמו"ר הזקן והרה"ק ר' זוסיא, וכל זה בנוסף למה שכבר נאסף ע"י הרה"ח רא"ח גליצנשטיין שי' ב"ספר התולדות – אדמו"ר הזקן", מסיפוריהם של רבוה"ק נשיאי חב"ד לדורותיהם.
סיפור נוסף נדפס לא מכבר ב'כפר חב"ד' (גל' ???, עמ' ???), אודות כתב הסת"מ שחידש אדמו"ר הזקן, ונתגלה להר"ר זושא מן השמים. ואכמ"ל במקורותיו ושינויי נוסחיו, ואליו נרמז גם באגרות-קודש הריי"צ (ט, עמ' נג).
* * *
את יחסיהם ההדדיים מגדיר בעל ה'בית רבי' במלים הבאות: "הרה"ק ר' משולם זוסיל מאניפאליע נ"ע הי' אוהב דבק מאח לרבינו נ"ע והיה רועד לשמו ולזכרו, וכן רבינו היה מזכירו בחרדת הכבוד".
כך גם מצינו בשמו של אדמו"ר הזקן שאמר: "לשלושה יש לי אהבת נפש: לר' זושא, לר' נחום [מצ'רנוביל] ולר' לייב הכהן [מאניפולי]" (מסיפורי המשפיע ר"ש גרונם – 'רמ"ח אותיות' ו'למען ידעו.. בנים יולדו').
ולנוסח אחר שנתפרסם זה עתה ב'רשימות' (יומן חורף תרצ"ה, 'כפר חב"ד' גל' 888, עמ' 14): "ר' חיים חייקא אמדורער, ר' לוי יצחק מבארדיטשוב ור' זושא מהאניפאלי היו מאוהבי אדמו"ר הזקן עד למסירת-נפש".
הסיפור הבא מובא בכמה מקורות בשם הר"י מתמיד, כגון בכת"י ירושלים 3287 (שנרשם ע"י אחד התמימים בריגא, יומיים לאחר ההתוועדות שנערכה במוצש"ק ד' דעשי"ת תרצ"ז) ובס' 'בן לאשרי' (מ"הצדיק מרעננה" ר"י הוברמן). כאן אביאנו כפי שהוא ברשימותיו של הרה"ח ר' בער יפה ע"ה:
שמעתי מדודי זקיני ר' שלום ר' הלל'ס, ששמע מאחד ששמע מבנו של הרה"ק ר' זוסיא מאניפולי, שפעם אחת שכב ר' זוסיא ביום לנוח, ויאמר לבנו: אתה רואה את הבית רועד? הרי זה מפני שלפני הבית עוברת עתה "נשמה דאצילות"! והנה נכנס לבית אברך צעיר לימים וכנף בגדו קרוע. ואברך זה היה אדמו"ר הזקן שהלך אז למזריטש.
ואמר בנו של הר"ר זוסיא: כיצד רעד הבית לא ראיתי, אבל כיצד רעד אבי ראיתי!
וכעין זה אירע גם בהיותם במזריטש (כמסופר ברשימות מחצר קאפוסט):
פעם, במזריטש, הלך אדמו"ר הזקן ביום-טוב אל הרה"ק ר' זוסיא; נחבא הר"ר זוסיא בלול התנור ואמר: אני ירא מאוד, כי נשמה דאצילות הולכת אלי!
יתכן וגם הסיפור הבא התרחש בחיי המגיד ממזריטש (והוא הועלה על הכתב עוד בחיי אדמו"ר הצ"צ):
אדמו"ר הזקן ור' זוסמאן מאנפאליע נסעו בעולם לייסר ולהדריך אנשים בדרך הישר בעיניהם, על-פי ציווי רבם הרב דמעזריטש. כשהיו באים לעיר ודורשים על הבימה, היה אדמו"ר הזקן דורש בקרירות, ודימו שזהו דרוש טוב, ונרצה להם זאת.
אחר-כך דרש ר' זוסמאן על הבימה בהתלהבות גדולה, ואמר להם: מה אתם סבורים, עשיו לא למד כלל?! עשיו היה לומד גמרא יומם ולילה בטלית ותפילין, ועם כל זה היה עשיו!
כשמעם זאת הלכו ורצו לסקלו, ושלחו אותם לדרכם...
סיפור נוסף מתקופת מזריטש, סיפר אדמו"ר הרש"ב נ"ע בעצמו (ס' השיחות "תורת שלום", עמ' 84. כאן בקיצור לשון):
אדמו"ר הזקן אמר על הר"ר זוסיא, שהוא היה למדן אמיתי; שבהיותם במזריטש, עמד פעם אדמו"ר הזקן ודיבר עם הר"ר לוי יצחק מברדיצ'וב בענין עמוק ברמב"ם (ושניהם היו לומדים גדולים ביותר), שדבריו נראו להם לכאורה היפך ההלכה, וכל אחד מהם אמר סברא להצדיק את הרמב"ם ולפרשו כפי הכוונה האמיתית.
עודם מדברים, והר"ר זוסיא בא וראה אותם מדברים בהתלהבות, ושאל אותם באיזה ענין הם מדברים. הם חייכו, וכששאל אותם שוב ושוב אמרו לו את דברי הרמב"ם ואת הקושי שבדבריו.
ודרכו של הר"ר זוסיא היתה, שבכל פעם שלא היה מבין איזה ענין היה מתחיל לבכות: זוסיא ווייס ניט דעם פ?שט אין דעם או?ן דעם ענין! [=זוסיא אינו מבין את הפשט בענין זה וזה!], והיה בוכה עד שהיה נרדם, והיה בא בעל ההלכה ההיא או אליהו הנביא והיו אומרים לו את הפשט, ואז היה מתעורר.2
וכך נהג הר"ר זוסיא גם בפעם זו, הלך לו והתחיל לבכות: ריבונו-של-עולם, זוסיא ווייס ניט דעם פ?שט אין רמב"ם אין דעם או?ן דעם ענין! ונרדם. ובא הרמב"ם ואמר לו את הפשט. הלך הר"ר זוסיא אל השנים ואמר להם, כי כן פירש הרמב"ם את הענין הזה. ומובן הדבר שהיה זה בהפלאה.
ולכן – אמר אדמו"ר הזקן – הוא נקרא למדן אמיתי, כי כשאומרים איזה פשט, מי יודע האם מכוון לאמיתתו ממש, אבל כשהרמב"ם עצמו אומר את הפשט, אז בודאי האמת כך הוא (ולכאורה עולים דברים אלו בקנה אחד עם מה שסיפר אדמו"ר הצ"צ, ששמע מאדמו"ר הזקן בשם הרב המגיד, שאמר: מה שזושיע שלי יפעל בדמעותיו הקדושות והתמימות, לא יוכל לפעול צדיק וגאון בבקיאותו וחריפותו; ראה: 'רשימות', קמ, עמ' 15).
סיפור זה היה נשמע גם מהמשפיע ר"ש גרונם ע"ה, והוא הגיע אלינו בנוסח שהיה מספר הרה"ח ר' שמואל נאטיק ע"ה (כפי שנרשם ע"י בנו הרה"ח ר' שלום בער שי'), ובנוסח שרשמו התלמידים בקונטרס 'רמ"ח אותיות' (ובס' 'למען ידעו..'). לדבריהם סיפר זאת אדמו"ר הזקן בשעה ששלח אל הר"ר זוסיא לקבל את הסכמתו להדפסת ה'תניא', ובמכתבו אליו כינהו "הרב הגאון", ובסיפור זה ביאר לשלוחים מדוע מכנה הוא אותו בכינוי זה.3
אלא שלדברי ר"ש נאטיק, בן-שיחו של אדמו"ר הזקן היה ר' אברהם "המלאך" בנו של הרב המגיד (וכך גורס גם הר"ר ישעיה הורביץ ע"ה בסיפוריו), ואילו לנוסח השני היה זה הר"ר יעקב שמשון משפיטיבקא. ואליבא דשניהם סיפר הר"ר זוסיא, שהקושיות הללו העיקו על הרמב"ם, ולכן בא וגילה לו את הפשט.
וזה עתה נדפס נוסח שונה ב'רשימות' אדמו"ר זצ"ל (מיומן חורף תרצ"ה הנ"ל), וזה לשונו, בשינויים קלים:
פעם קרא המגיד את רמ"מ מהורודוק, ר' פנחס (ה'הפלאה') ואדמו"ר הזקן, והציע לפניהם קושיא בנגלה. יצאו ושקלו וטרו ביניהם. ניגש אליהם ר' זושא מהאניפאלי וישאל במה הם דנים, והרמ"מ ענהו שאין זה שייך לו. בינתיים נכנס ר' לוי יצחק מברדיטשוב, ויספרו לו את כל הענין, ור' זושא שומע. ויפרוש מהם ר' זושא ויחל לבכות: ריבונו של עולם, לזושא אין חלק בתורה! אין זה שייך לו! וכו'. לאחר זמן ניגש לאדמו"ר הזקן ואמר לו שהוא מתבייש לומר בפני כולם, אך אצלו "מונח" הענין בצורה זו, והציע לפניו את כל הענין. ואמר אדמו"ר הזקן: "זוהי תורה שלמעלה"! אחר-כך הציע אדמו"ר הזקן סברה זו לפני הרב המגיד בשם ר' זושא, והרב המגיד קיבלה.
* * *
ממשיך בעל ה'בית רבי' וכותב: "אחר פטירת הרב המגיד נ"ע בעיר אניפאלי נשאר רבינו [הזקן] זמן מה שם ללמוד מ"הקדוש" הר"ר אברהם נ"ע, והיה שם ביחד עם הרה"ק [הר"ר זוסיא] ועם חבירו הרה"ק רי"ל הכהן נ"ע שהי' ג"כ באניפאלי.
בימי רבנותו של רבינו היה הר"ר משולם זוסיל אצל רבינו, וגם שמענו שרבינו הי' אצלו פעם בעת שהיה הרה"ק חולה מאד כמה חדשים, והיה רבינו אצלו והי' משמשו".
לא ידועים לנו פרטים נוספים על ביקורו זה של אדמו"ר הזקן אצל הר"ר זוסיא, אבל סיפור מופלא אודות ביקור אחר היה מספר הרה"ח ר"י מתמיד הי"ד; גם סיפור זה הגיענו מרשימות הת' הנ"ל מריגא (משנת תרצ"ז) וכן מהס' 'בן לאשרי' (את הנוסח הראשון שמנו לעיקר, ומהשני הוספנו פרטים קטנים ורמזנו לשינויים שבו):
פעם היתה אסיפה אצל ר' זוסיא באניפולי, וכל התלמידים היו יושבים שורות שורות, פניהם לכותל אחד שהיה ללא חלון ואחוריהם אל הפתח, ור' זוסיא יושב כנגדם.
לפתע קם הר"ר זוסיא ממקומו ועמד על רגליו, וכל התלמידים קמו גם הם, אבל הם לא יכלו לראות מפני מי קם הר"ר זוסיא (לנוסח אחר, גם הר"ר זוסיא עצמו ישב וגבו אל הפתח).
והנה נכנס אדמו"ר הזקן והוא לבוש פרווה ועליה חגורה, וניגש לר' זוסיא. נתן לו הר"ר זוסיא "שלום" ושאל אותו: מה הבאתם מה"גרא?ב?ע ליטא" [=מליטא המגושמת]? – כך כינו תלמידי המגיד ממזריטש את ליטא.
הוציא אדמו"ר הזקן כתבים מחיקו ונתן לר' זוסיא, הביט ר' זוסיא בכתבים ואמר: ליכטיג! ליכטיג! [=אור! אור!]. (לנוסח אחר, נתן אדמו"ר הזקן כמה קונטרסים גם להר"ר יהודה ליב שהיה שם).
נתנו כל התלמידים "שלום" לאדמו"ר הזקן, ואחר-כך הלכו לישון. ביתו של הר"ר זוסיא היה צר מהכיל את התלמידים, והתלמידים הגדולים הלכו לישון בביתו של הר"ר ליב הכהן, ואף שגם אצלו היה רק חדר אחד, אבל התנור שבביתו היה גדול, ויכלו לישון על התנור.
גם הר"ר ליב עיין בכתבים, "הא?ט ער זיך א?נגיהויב?ען ב?רענין" [=נתלקחה אש בקרבו], ורץ לר' זוסיא. וגם אצל הר"ר זוסיא "הא?ט א?נגיהויב?ען ב?רענין", ורץ לר' ליב. "או?ן ס'הא?ט גיב?רענט"! [=ונתלקחה להבה]!4
בבוקר, כשבא אדמו"ר הזקן לבית הר"ר זוסיא, אמרו השניים לאדמו"ר הזקן, שצריכים להדפיס את הספר; פרץ אדמו"ר בבכי ואמר: הגדולים אינם זקוקים לספר זה, ולקטנים לא תהיה ממנו תועלת.
אך הם השיבו לו: הגדולים צריכים לו וגם לקטנים תהיה תועלת!
לפיכך, כשהחליט אדמו"ר הזקן להדפיס את ה'תניא', שלח אליהם לקבל מהם "הסכמה".
אגב כך למדנו מדוע נטל אדמו"ר הזקן "הסכמות" לס' ה'תניא' דוקא משני רעיו אלו (שאלה שנכתבו סביבה "מחקרים" שלמים בדרך הרמז והדרוש), והם הם השניים שנותרו מהשלושה שאליהם היתה לו לאדמו"ר הזקן "אהבת נפש" (כמסופר לעיל).
שאלה נוספת שנשאלה באותו הקשר היא, מדוע לא ביקש אדמו"ר הזקן גם את "הסכמתו" של הר"ר לוי יצחק מברדיצ'וב; על כך משיבה המסורת החסידית בסיפור הבא, שממנו נמצאנו למדים שאדמו"ר הזקן הקפיד שהר"ר לוי יצחק לא ידע אודות ההכנות להדפסת ה'תניא' (גם מהרה"ח ר"ז דוכמן ע"ה שמעתי על הקפדתו של אדמו"ר הזקן שלא להראות את ה'תניא' לרלוי"צ מברדיצ'וב, והוא רמז לכך בספרו 'לשמע אזן').
וזאת אשר סיפר המשפיע ר"ש גרונם ע"ה (כנרשם בקונטרס 'רמ"ח אותיות' ובס' 'למען ידעו..'):
כששלח אדמו"ר הזקן את המדפיס ר' ישראל יפה עם ספר ה'תניא' כדי לקבל "הסכמות" להדפסתו, ישב לכתוב מכתב לר' זושא מאניפולי והתחיל לכתוב "להגאון"... ופנה אל ר' ישראל באמרו: מתפלא אתה על שאני כותב עליו "גאון"? אבל אני יודע שהוא גאון! (וסיפר לו את הסיפור המובא לעיל בהקשר זה).
וציוה אדמו"ר לר' ישראל, שבעברו דרך ברדיצ'וב לא יטה שם לנוח אצל הר"ר לוי יצחק, כי איננו רוצה שידבר עמו בענין זה. אך הוא היה אצל הר"ר לוי יצחק, שאמנם שאל אותו: וואס פארסטו, סערצע? [=לשם מה הנך נוסע, "לבבי"?], ור' ישראל התחמק ופלט משהו כתירוץ. בשעת הסעודה שאל אותו שוב: וואס פארסטו? והוא השיב לו בתירוץ כלשהו. וכך שאל אותו שלוש פעמים, אך הוא לא גילה לו את האמת.
משם נסע ר' ישראל אל הר"ר זושא, ובכניסתו אליו אמר לו: רבינו שלחני לכבודכם כדי שתתנו הסכמה לספר ה'תניא' שלו.
- ודאי – השיב הר"ר זושא בשמחה – ודאי שצריכים ליתן הסכמה!
- ועוד ציוה רבינו – הוסיף ר' ישראל – שלא יכתבו את שמו בהסכמה!
- לא! לא! – אמר הר"ר זושא – דוקא אכתוב! שיידעו מיהו המחבר!
- רבינו ציוה עלי, שלא אקח את ההסכמה באם תכתבו את שמו...
- נו! לא אכתוב, הכל ידעו בעצמם, מי יכול לעשות חיבור כזה אם לא זלמנ'קע? לך הבא נייר! כמה נייר תביא? עמד ר' ישראל משתומם ולא הבין את פשר השאלה.
- לך והבא "ליווער" נייר – פנה אליו הר"ר זושא – [ה'ליווער' הוא שני תריסרים של גליונות נייר...]. ותיכף המשיך ואמר לו: ועל 'ליווער' נייר יוכלו לכתוב את כל השבחים שלו?! תביא דף אחד, "א פערטעל" ['רבע' הגליון]. הביא לו ר' ישראל דף נייר, והר"ר זושא כתב את ההסכמה.5
* * *
הבאנו לעיל את דבריו של ה'בית רבי' האומר, שאדמו"ר הזקן היה מזכיר את הר"ר זוסיא בחרדת הכבוד; הרה"ח ר' יעקב מקיידאן מספר בספרו 'סיפורים נוראים' את הסיפור הבא, שיפה כחו להמחיש את היחס שרחש אדמו"ר הזקן לר' זוסיא:
שמענו כמה פעמים מפי הקדוש אדמו"ר הזקן נ"ע, שעבודת איש המופת הזה [הר"ר זוסע] היתה ביראה עילאה כל-כך, עד שבהיכל היראה היתה גם-כן יראתו להפלא ופלא. ופעם בבוקר, בעת שתיית הקפה, אחז אדמו"ר הזקן נ"ע את צלוחית הקפה בידו, ודיבר מענין קדושת הרב ר' זוסע הנ"ל, ואמר בזה הלשון: ריבון כל העולמים! מה זה שהצדיק ר' זוסע כאשר רוח-קדשו השיגה את כח הפועל אלקי מכוכב אחד לבד, נפלה עליו יראה עצומה כל-כך עד שמיד נפל לחולי השלשול מצד היראה הגדולה. ואני ת"ל כח השגתי הוא בכל העולמות, ב"ממלא" ו"סובב", ואעפ"כ איני נד וזז ממקומי כלל! ומדי דברו, והנה אחזתו חיל ורעדה, ונפלה מידו הצלוחית, ופניו נעשו לפיד אש ועיניו בולטות, כדרכו בקודש בעת הפשטתו מחיזו דהאי עלמא. והיה זה כמו חצי שעה. ובפעם הזו אמר, שכלי גוף המלאך אין ביכולתו להכיל יראה כזו מהקדוש הרב הצדיק ר' זוסע!
בס' 'ישמח ישראל' (לאדמו"ר מאלכסנדר, בהשמטות שבסוף ס' במדבר) מסופר גם-כן כעין הסיפור הזה:
וכמ"ש הרה"צ ר' יעקב ישראל ז"ל [מצ'רקאס, חתנו של אדמו"ר האמצעי], שעמד באחורי כסאו של הרה"ק מוהרש"ז מלאדי זצ"ל בערב יום-כיפור, ושמע שאמר על הרה"ק ר' זישא זצללה"ה זי"ע: "כאשר הגביה עיניו לשמים ביום הכיפורים אחזו שלשול חזק עם דם ר"ל מחמת גודל היראה"! ואמר על עצמו, איך שהוא לומד ומתפלל ואיננו מתפעל מאומה, והתחיל לגנות עצמו איך שהוא רחוק מיראת ה', עד אשר נתעלף ונפל מכסאו.
וגם על זולתו יכול היה הר"ר זוסיא להשפיע יראה עילאה, כפי שמספר הרה"ח ר' בערל יפה ע"ה על מה שאירע בעיר הולדתו:
ר' זוסיא היה פעם בבשינקוביץ, ואחד מאנשי העיר ושמו וועלוויל (שאת נכדו היכרתי) שהיה ירא-שמים גדול, אך לא הסתפק ביראה שלו, ביקש מר' זוסיא שיברכהו ביראת-שמים. בירכו ר' זוסיא, והוא הגיע ליראה גדולה שכזו אשר היתה למעלה מכוחו לסבול אותה, והוא לא מצא מקום לעצמו והיה נחבא תחת המיטה מרוב פחד.
כעבור זמן מה בא לשם אדמו"ר הזקן, וכשראה את היראה הגדולה שלו תמה ואמר: איך נותנים לאדם יראה של מלאך?! ונטל ממנו את היראה המופלגה.
* * *
זאת אשר מצאנו בסיפורי אנ"ש אודות אירועים הכרוכים בשני "ידידי הנפש", אדמו"ר הזקן והרה"ק ר' זוסיא מאניפולי, זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל.
הערות:
1. ענין רב יש בדבריו של רנ"נ הכהן מקאלביעל, בספרו 'בוצינא קדישא' (בהע' לסי' פז), וזה לשונו: וראה זה פלא, כי בספרי תלמידיו הקדושים המזכירים שמו לברכה, מזכירים אותו בשינוי השמות הרבה מאוד. כגון: זוסמאן וזוסיא ומשולם זוסיא וזושא ומשולם זושא ומשולם זיסל, ויש שכתבו בר"ת מהר"ז ויש מהרמ"ז, ויש שכתבו משולם, ויש מהר"ם זוסיא, ויש שולם זוסמאן, ויש זוסא, ויש משולם זוסל. ונראה ששורש נשמתו הקדושה הי' גבוה מאוד, כידוע שהשם הוא עיקר שורש הנשמה, וכמו שהצדיקים הרבו בשמותיו, כך התפשטות נשמתו הקדושה היתה מרובה בניצוצין. דו"ק.
2. ב'סיפורים נוראים' נאמר עליו: דרכו בקודש היה, כל החמורות השיג כמו אחד מהגאונים, רק בבכיות ותפילות, כידוע זאת לכל.. [שהיה] בוכה בדמעות שליש ומכה ראשו בכותל ומתפלל להקב"ה למה לא יגלה לי השגות תורתו הקדושה (וראה ב'רשימות' רבינו זצ"ל (צ, עמ' 17-16) שאדמו"ר הרש"ב אמר שיש לסמוך על המסופר ב'סיפורים נוראים').
3. עוד סיפורים מעין אלו בשם אדמו"ר הזקן, נדפסו ב"לקוטי דיבורים" (עמ' תקכח), בס' "בוצינא קדישא" ובס' "מזכרת שם הגדולים" (בחלק 'אמרי רז'). ובמ"א נאמר בשם אדמו"ר הזקן, שהר"ר זושא היה גאון בסוגיא של יראת ה', וכפי שאין להשוות בין ידיעתו של ילד קטן בפס' "בסוכות תשבו" לבין ת"ח שלמד מסכת סוכה, כך אין להשוות בין ידיעת העולם בפס' "את ה' אלקיך תירא" לבין השגתו של הר"ר זושא בסוגיא זו.
4. הרה"ח ר' מאיר אבצן שי' שמע גם הוא את הסיפור הזה מהרה"ח ר"י מתמיד, וגם מהרה"ח ר' בערל יפה. לשיטתו, סיפור זה הוא המשך ישיר לסיפור על הזדעזעותו של הר"ר זוסיא מה"נשמה דאצילות" שבאה אליו, ואז התנצל הר"ר זוסיא על שאינו יכול לארח את אדמו"ר הזקן בביתו מחמת הקור (שלא היו לו לאדמו"ר בגדים חמים), ושלחו אל הר"ר יהודה ליב שבביתו יש תנור שניתן לישון עליו.
אחרי שקראו שני הצדיקים את הקונטרסים וההתפעלות אחזה בהם, יצאו ללכת זה לקראת זה והגיעו לנהר, שעליו היה מונח דף עץ שרק אדם אחד היה יכול לעבור עליו. עבר אחד מהם את הנהר ונפגשו יחדיו, והחלו להסיח איש לרעהו את גודל התפעלותם מן הקונטרסים של אדמו"ר הזקן, והיו בהתפעלות גוברת והולכת (אבל לא פצחו בריקודים, לא הם ולא אנשי העיר. ולא כמו שתלו בוקי סריקי בשמו של המספר ר"מ אבצן הנ"ל).
סיפור מובא בקצרה גם בס' "שיעורים בס' התניא" של הרה"ח ר"י וינברג שי', שגם הוא שמעו מפי הרה"ח ר"י מתמיד. אלא שלגירסתו לא אדמו"ר הזקן הוא שהביא את הקונטרסים לשני הצדיקים הללו, אלא שלוחיו של אדמו"ר הזקן שבאו לקבל את הסכמתם להדפסת ה'תניא'.
5. ב'בית רבי' מובא הסיפור בקיצור: כשהיה צריך הרה"ק הנ"ל לכתוב ההסכמה ציוה להביא לו נייר, וכשהביאו לו אמר: מה יספיק זה על מה שצריך לכתוב? הביאו עוד נייר! והביאו לו עוד ועוד, והוא צעק בקול אחד שאין זה מספיק. אח"כ אמר: כיון שכל הניירות שבעולם לא יספיקו על מה שצריך לכתוב, א"כ אכתוב בקצרה. וכתב ההסכמה הנ"ל [הנדפסת ב'תניא'].
(כפר חב"ד גל' 889)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
