היכל הבעש"ט, ט (כסלו תשס"ה), עמ' קפב–קפג

נישוק הילדים

כבר ציינו בכמה גליונות מקורות למנהג קדושים שלא נשקו לילדיהם, ולהלן מקורות נוספים:

בספרו 'אוצר החיים' פ' בהר (דף רנז, ב) כותב הרה"ק מקומרנא בזה"ל: שמעתי ממורי [הבעש"ט] שאמר לאיש אחד חכם שנשק את בנו, ואמר לו בני, הוה יודע שאני אוהב את הפחות שבפחותים מישראל מכל מה שתוכל לדמות מן הפחיתות, יותר הרבה ממה שאתה אוהב את בנך יחידך, אעפ"כ איני נושק אותו. וזה החכם היה הרב אב"ד דק"ק קאלמייע, תלמיד מובהק של מרן אור ישראל אור שבעת הימים מרן הבעש"ט. עכ"ל.

ונראה שאין זה מאותם "שמעתי ממורי" שבספרי הרה"ק בעל ה'תולדות'; ובמקו"א מביא הרה"ק הנ"ל אותו ענין בסגנון שונה, והוא לו בספרו 'שלחן הטהור' (סי' קט, זר זהב, אות ב): כמו שאמר מרן הקדוש אור ישראל הריבש"ט להרבי מקאלימיע תלמידו, שנשק לבנו קטן נחמן לפני מרן, ואמר לו, דע שכל אשר בשם ישראל יכונה הפחות והגרוע שבגרועים שאתה מדמה בנפשך, אני אוהב אותו יותר ממה שאתה אוהב לבנך יחידך הרבה, אעפ"כ איני מנשק אותו. אלו דברי קדוש. עכ"ל.

מדברי בנו – הרה"ק ר' אליעזר צבי מקומרנא – מפורש יוצא, שהנהגה קדושה זו אינה רק ממדריגת הצדיקים הגדולים, אלא שייכת לכל החושקים בדרכי החסידות. ואלו דבריו בהקדמתו לספרו 'אור עינים' (ח"ב, באמצע כלל כא): אל ינשק לבניו על ידם ומכ"ש על פניהם, והוא בין קטנים ובין גדולים, לפי שמדה זו אינו כלל מהקדושה. עכ"ל.

בס' 'באהלי צדיקים' (לרח"ש גליקמן), עמ' קט, מסופר: פעם הביא הרה"ק [מו"ה יצחק פינקלער] את בתו לזקינו הסבא קדישא [מראדושיץ] שיברך אותה, והיתה אז בת ג' חדשים. וראה אבי' איזה דבר חכמה ממנה, ונשקה על ראשה. והביט עליו זקינו הסב"ק בתמהון, יען הקפיד מאד הסב"ק מלנשק את בניו ובנותיו הקטנים (קפידא זו מובא בשל"ה שהוא סגולה לאריכות ימים ושנים). עכ"ל.

אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש סיפר אודות אופן החינוך שחינכו אביו – אדמו"ר הרש"ב – בילדותו, שכל העניינים של "קירוב חיצוני" כנישוק וליטוף, היו פעמים ספורות בלבד. והביא דוגמה מאירוע שהתרחש בהיותו כבן שבע, שבסופו צבט לו אביו בלחיו ("גיגעבן א קניפ אין בק") לאות חיבה – שגם זו היתה חוויה נדירה (ע"פ 'שמועות וסיפורים', מהדורת תשכ"ד, עמ' קלא).

שינויים באופן סיפור הדברים

בגל' ח (עמ' קמד-קמה) מצינו שאירוע זהה מתואר בצורה אחת ע"י חסידי חב"ד, ובצורה שונה ע"י חסידי טשרנוביל – אע"פ ששני הצדדים היו נוכחים באותה שעה.

ויש להוסיף שינוי נוסף בתיאור פרטי אותו מעשה; הכותב מביא שם גירסה אחת לחילופי הדברים בין המגיד הק' מטשרנוביל לבין אדמו"ר בעל ה'תניא', אך לחב"ד גירסה שונה: על דברי המגיד בביאור המשנה "כל תורה שאין עמה מלאכה", שהיא מלאכת ההעלאה ותיקון הנשמות וכו', השיב לו אדמו"ר הנ"ל: לא עליך המלאכה.

הרב חיד"א וס' חמדת-ימים

בגל' הנ"ל (עמ' קנא) מביא הכותב שמועה (בשם ס' 'מעגל טוב השלם') אודות הרב חיד"א וס' חמד"י, ומעיר, שלא מצא את הסיפור באותו ספר.

סיפור זה אכן נמצא בס' 'מעגל טוב' (בסיפורי השבחים הנספחים לגוף הספר), אבל לא ב'מעגל טוב השלם' שהוא רק מהדברים שכתב הרב חיד"א עצמו, ולא מה שסיפרו אחרים אודותיו.