בענין הפיכת הרצועות

            בגל' תרצט ואילך כתבו כו"כ בדברי אדמו"ר בשו"ע (כז, יט): מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תש"ר אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך. עכ"ל. ותמהו "מדוע בכלל ישנה הוה אמינא לקפידא מועטת שצריך אדמוה"ז לשלול זאת".

            ותמה אני, הרי הם עצמם הזכירו בדבריהם את דברי הפמ"ג (א"א כז, יז), ושם – בקטע שלא צוטט – נאמר גם: ומ"מ משום נוי מצוה ראי להפך שיהא השחור לצד חוץ. עכ"ל. וא"כ י"ל שאדה"ז מדייק לומר שאין צריך להקפיד כלל, משום דס"ל שאין בזה משום נוי מצוה. ואין נפק"מ לענייננו האם בשעה שכתב רבינו הזקן את הל' תפילין שבשו"ע ראה את ס' הפמ"ג (ראה בס' "ספרי ההלכה של אדמוה"ז", עמ' י ועמ' לה), כי אפשר שירצה לשלול סברא זו אף שלא ראה את דברי הפמ"ג.

            ומצינו בדברי אדמוה"ז סברת "נוי מצוה" לגבי צבעם השחור של גוף התפילין (סי' לג ס"ד), אך נראה מכך דס"ל ש"נוי מצוה" הוא במה שנוגע לעצם החפצא של המצוה, ולא במה שיהי' נראה לזולת יפה יותר (כסברת הפמ"ג הנ"ל, שצריך להתנאות גם באופן ההנחה, שהצד השחור ייראה כלפי חוץ). וזה קשור במקצת דמקצת גם למה שביאר כ"ק אדמו"ר זי"ע (במכתב מיום ז' מר"ח תשט"ו ובשיחות חה"ס תש"ל) בענין שההידור צ"ל בגוף הסוכה ולא בדברים התלויים בה לנוי.

            ומ"ש אדמוה"ז (בסי' לג שם) בשלילת צביעת פנים הרצועות בצבע אדום מחמת הרואים, אי"ז משום העדר "נוי מצוה" לעיני הזולת, אלא מפני "שהוא גנאי" (גנאי לאדם שמדם חטטיו נצבעו והאדימו, אלא שמא גנאי לרצועות התפילין שיהיו משוחים בדם). ובגמ' מנחות (לה, א) הובא טעם נוסף (עיי"ש וברש"י ד"ה ודבר אחר). ורבינו לא הביאו. ואכמ"ל.

                        גל' תשח

 

"זוהר פ' דברים שהובא בפ' בלק"

            איתא בשו"ע אדמו"ר סי' קצב ס"ז בזה"ל: בזוהר הזהירו לומר בפיו קודם בהמ"ז תן לנו הכוס ונברך וכו'.

            ובמ"מ שם אות כז צויין: זהר (פ' בלק קפ"ו ע"ב דפוס ווילנא. והזוהר הלז הוא מפ' דברים שהובא בפ' בלק, כן הסכימו הקדמונים. ובזה א"ש שהמ"א בריש סי' קצ"ב הביא הזוהר הזה מריש פ' דברים, ובאמת ליכא בזוהר פ' דברים. ולפי הנ"ל ניחא). עכ"ל המ"מ כפי הנדפס בשו"ע מהדורת קה"ת שעל-פי דפוס וילנא.

            ונעתק קטע זה בס' "כללי הפוסקים וההוראה משו"ע אדמוה"ז ומתשובותיו" (מכון "אהלי שם", תשנ"א) עמ' רכז אות קפ (בהשמטת שתי התיבות "דפוס ווילנא").

            ברם, כל הקטע הזה אינו מרבינו הזקן וגם לא ממישהו אחר שכתב את המ"מ המקוריים לשו"ע, והוא תוספת שניתוספה רק במהדורת וילנא (תרס"ה), וכדרכם לעשות כרצונם כבתוך שלהם בכל הספרים (ושו"ע אדמו"ר בכלל). והרמיזה לזוהר דפוס וילנא מוכיחה שהגהה זו נכתבה רק אחר הדפסת הזוהר בווילנא בשנת תרמ"ג.

            ואילו בדפוס הראשון ובכל הדפוסים שאחריו (עד דפוס וילנא הנ"ל) נסמן במ"מ שם: זהר ואתחנן.

            ובאמת אין שחר לדברי ההגהה הנ"ל דמדפיסי וילנא; אם כדבריהם כן הוא, ש"באמת ליכא בזוהר פ' דברים", היאך "הביא [המג"א] הזוהר הזה מריש פ' דברים"?!

            אלא שלעיני המג"א הי' הזוה"ק מדפוס קרימונא (הוא ה"זוהר גדול", ראה בדברינו בגל' תשיד עמ' 41), ושם בפ' דברים אכן נדפסו דברי ה"ינוקא" (שבדפוסים אחרים נדפסו בפ' בלק), ובריש הפרשה אמנם נמצא הענין דנן.

            הדפוסים האחרים נמשכו אחרי דפוס מנטובא (הוא ה"זוהר קטן"), שבאותו דפוס אומר המגיה (אחרי סיום ס' במדבר, דף רנט ע"ב): מצאתי כאן בהעתק אחד מחוברת פרשת דברים כלה מהינוקא. ויען כי בכל שאר ההעתקות ישנות וקדמוניות מצאתי ראיתי הינוקא הנזכר בפרשת בלק כי שם ביתו, נמשכתי אחר הרוב והדפסתי אותו במקומו המתייחס אליו בפרשת בלק בדף קפ"ו עמוד א' וכו'.

            הסברנו את דברי המג"א, אבל נוסח המ"מ דשו"ע אדמו"ר נותר תמוה: מה פשר הציון לזוהר פ' ואתחנן?

            ונראה שהמציין הראשון (אדמו"ר הזקן, אחיו מהרי"ל או "בר סמכא" אחר כלשונו של רבינו זי"ע בנדו"ז) ציין לזוהר ריש פ' דברים (ככתוב במג"א שהוא מקור הסעיף כולו), אלא שא' המעתיקים או המלבה"ד נתקשה בקושיית המדפיסים הנ"ל ש"באמת ליכא בזוהר פ' דברים", ומה גם שלפ' דברים אין זוהר כלל וכלל (ברוב הדפוסים המצויים), לכן "תיקן" ל"זוהר ואתחנן", שהוא ריש ספר דברים.

 

לאותו ענין בנוסח אחר

                   בהקדמתו ל'קונטרס השלחן' שלו (עמ' יא) עמד הגרא"ח נאה ע"ה והתריע על הדרך המוטעית שנקטו בה המדפיסים דווילנא בשעה שהדפיסו את שו"ע אדמו"ר, אשר שלחו ידם במראי-מקומות לגרוע בהם ולהוסיף עליהם ולשנות לשונם כאדם העושה בתוך שלו – וכל זאת ללא שנתנו למעיין סימנים שיוכל להכיר ולהבחין מהו הנוסח הישן ומהם השינויים החדשים (וראה אשר הארכתי באותו ענין ב'מבוא' לס' 'תורת חב"ד - ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן' עמ' כא).

                   וחבל שעדיין מוסיפים הלומדים להיכשל במכשלה זו, וכגון במ"ש בס' "כללי הפוסקים וההוראה משו"ע אדמוה"ז ומתשובותיו" כלל קפ (עמ' רכז [התוספת בסוגרים מרובעים היא השלמת המלים החסרות]): זוהר (פרשת בלק קפ"ו ע"ב [דפוס ווילנא] והזוהר הלז הוא מפרשת דברים שהובא בפרשת בלק, כן הסכימו הקדמונים. ובזה אתי שפיר שהמגן אברהם בריש סימן קצ"ב הביא הזוהר הזה מריש פרשת דברים, ובאמת ליכא בזוהר פרשת דברים – ולפי הנ"ל ניחא). עכ"ל הכלל הנ"ל, ומציין שם מקורו: מראה מקום על הגליון, אורח חיים - סימן קצ"ב אות כ"ז. עכ"ל.

                   והנה הערה זו צווחת מעצמה שאין היא מדברי רבנו הזקן, שהרי הזוהר "דפוס ווילנא" לא היה לפני שנת תרמ"ב! ואין זה אלא 'מראה-מקום' שנערך ע"י המגיהים דווילנא במהדורת שו"ע אדמו"ר שנדפס אצלם בשנת תרס"ה, וכמובן שאין היא מופיעה בכל הדפוסים הישנים ולא בדפוסים המאוחרים שאינם צילום מדפוס ווילנא (אלא עפ"י דפוס שטעטין המשובח יותר).

                   וכדאי לדעת כי הנוסח המקורי של המ"מ אות כ"ז (מהדפוס הראשון ואילך) הוא: "זהר ואתחנן" ותו לא! (וצע"ק, שהרי הוא בפ' דברים כדלהלן).

                   ולעצם דברי ההגהה הנ"ל; לא אדע לאיזו הסכמת קדמונים כוונתם, ומה נצרך כאן להסכמה. ואשר הוקשה להם על שהמג"א "הביא הזוהר הזה מריש פרשת דברים, ובאמת ליכא בזוהר פרשת דברים" – הנה קושיא זו נובעת מחוסר ידיעה גרידא, כדלהלן.

                   נודע לכל כי ס' הזוהר הופיע בדפוס בשתי גירסאות, האחת נדפסה לראשונה במנטובא (ובעקבותיה כל המהדורות הנפוצות כיום) והשניה נדפסה בקרימונא (וכתבניתה אח"כ בלובלין ובזולצבאך ונק' "זוהר גדול" – ראה במפתח הס' ללקו"ת שזוהר זה מובא שם ג"פ). והנה המג"א השתמש ב"זוהר גדול", ומה שמציין לר"פ דברים אכן נמצא שם (בדף קכב, ב; עמ' תפו). וראה גם במג"א סי' רצ"ט ס"ק י"ז שציין לזוהר במדבר עמ' ת"ן – ומוכח שכוונתו ל"זוהר גדול" שבו מסומנים גם מספרי העמודים (היינו ארבעת הטורים שבכל דף. אלא שכנראה נפלה טה"ד במג"א, והוא בדף קיד, ג עמ' תנ"ה). וא"כ קושיא מעיקרא ליתא ותירוצם אינו נכון. ועכ"פ דבר אין לזה עם שולחנו הטהור של רבינו הזקן ולא לכללי הפסיקה וההוראה העולים ממנו.

                                       היכן נדפס??

 

 

"עט ברזל"

            בהקדמתם לשו"ע אדמו"ר כותבים הרבנים בני המחבר: ועתה זאת היא נחמתנו מעט, כי אמרותיו חייתנו, מפיו אנו חיים גם עתה, כי דבריו חיים וקיימים מאירים ומזהירים, ומהם אשר בעט ברזל חקוקים ומסודרים, הן בנגלה והן בנסתר. עכ"ל.

            והקשה הרה"ח רד"פ שי' במאמרו "רשימו מה'רשימות' " (כפ"ח גל' 662 עמ' 33): יש לעיין בדיוק הלשון "ומהם אשר בעט כו' ", "מהם" דייקא, האם הכוונה לסוג מיוחד של כתבים. עכ"ל.

            ברם, "עט ברזל" הכוונה לדברים שבאו בדפוס (שכאילו נכתבו ע"י ברזל אותיות הדפוס), וא"כ אין כאן סוג מיוחד של כתבים, אלא שאמרותיו ודבריו של אדמו"ר הזקן חיים וקיימים, רובם (באותן שנים) בכתובים, אך יש מהם שכבר נדפסו, הן בנגלה (כגון הל' תלמוד תורה וברה"נ) והן בנסתר (היינו ס' התניא קדישא).

                        גל' תשנה

 

 

 

"חדשים מקרוב באו": למי התכוון אדמוה"ז? [גליון]

            בקונטרס "סדר מכירת חמץ לפי תקנת רבותינו" (בעריכת הרב רש"ב לוין שי') כותב העורך (בעמ' ה הע' ב), כי בדבריו אודות "חדשים מקרוב באו לתקן ולכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה" מתכוון אדמו"ר הזקן לבעל הנודע-ביהודה, כמובאת הנהגה זו בדברי בנו הג"ר שמואל בס' שיבת-ציון (פראג תקפ"ז, סי' י) שהם "העתק מכתיבת יד אאמ"ו הגאון זצ"ל אות באות סדר מכירת חמץ, ונתייסד פה פראג עפ"י הוראת אב"ד ובהסכמת בית דינו הגדול ב"ד מו"ש יצ"ו".

            ואף שתקנה זו מובאת גם בס' מקור-חיים (לבעל החוו"ד) ובס' חיי-אדם, "אבל שני אלו היו צעירים מרבינו הזקן, וספריהם נדפסו אחרי זמן כתיבת סדר מכירת חמץ ע"י רבינו הזקן [בין השנים תק"נ-תק"ס והדפסתו בשנת תקס"ג]... ובודאי שלא אליהם כיון בכתיבתו זו" (קונטרס הנ"ל, שם).

            והקשו בגל' תנשא (עמ' 57-56), הרי גם הס' שיבת-ציון נדפס רק כ15- שנה אחרי הסתלקות אדמוה"ז! ואם משום שהתקנה היא עוד מהנוב"י שנפטר בשנת תקנ"ג (כדברי הרב לוין שם), והשמועה עשתה לה כנפיים והגיעה לאדמוה"ז "שהיה גר רחוק-רחוק משם", הרי כך אפשר לומר גם לגבי תקנתם של המקו"ח והחיי"א, "ואדרבה, יותר מסתבר שהתקנה של החיי אדם מווילנא תגיע אל אדה"ז מאשר זו של פראג". עכ"ל.

            ולענ"ד אין שחר לטענה זו; היקף התפשטותן של תקנות הרבנים אינו נפעל בהתאם למרחק, אלא בהתאם לגדלותם ולסמכותם של הרבנים בעלי התקנות. וכמשל המובא בדא"ח, שנר זעיר מאיר למרחק קטן, אבוקה למרחק גדול יותר, ושלהבת המדורה למרחק גדול בהרבה. וא"כ כיצד ניתן בכלל להשוות בין תקנה של בעל הנוב"י שהי' רבן של כל בני הגולה, לבין תקנה של החיי"א שלא הי' אפילו רבה של ווילנא אלא רק דיין בה?! וראה בשד"ח כללי הפוסקים (סי' טו אות לב), שהי' מי שטען "שמקובל שאין פוסקין דין ממנו, כי המחבר לא היה רב מובהק כי רק היה איש סוחר ולמדן" (אלא שהשד"ח מביא מספרים רבים שמפלפלים בדבריו ומחשיבים אותו וכו'). ודו"ק גם בשו"ת הצ"צ חיו"ד סי' סה, בלשונות שלא נמצא אצלו כמותם כלפי אחרונים אחרים.

            ואילו על הנוב"י נאמר (בס' מופת-הדור, עמ' עד, במכתבו של הרש"י אבד"ק יוזעפאף): בהיותי בלובלין סיפר לי הגאון הצדיק מו"ה שניאור זלמן זצ"ל האבד"ק לובלין ואח"כ תקע אהלו בירושלים עה"ק [בעל התורת-חסד], ששמע ממורו הגאון הקדוש מו"ה מנחם מענדל זי"ע מליבאוויטש בעה"מ צמח צדק, בשם הגאון האלקי הרב בעל ש"ע התניא, שאמר לו כדברים האלה: הרב מפראג הי' יחיד בדורו בהוראותיו, והיה ה' אתו שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמתית בכל דבר אשר הורה וכו'. עכ"ל (וראה גם בס' לקוטי ספורים לר"מ פארלוב, עמ' נז בשם אדה"ז, שהנוב"י למד תורה ללא פניות וכיון להלכה. וכמובן שאין מכל הנ"ל סתירה לכך שאדמוה"ז יכול לחלוק על דעתו ולתקן תקנה שונה מתקנתו. ואכמ"ל).

            ובשם הבעש"ט נאמר עליו, שהיתה לו נשמה חדשה ושהכריזו עליו בשמים הוו זהירין ביחזקאל ובתורתו (ראה בס' זכרון-טוב עמ' 97 בשם הרה"ק ר"י מנשכיז, ובס'  צרור-החיים עמ' 64 בשם הרה"ק ר"י מסקווירא. וראה עוד בבטאון-חב"ד גל' 33 עמ' 21 הע' 86).

            ומעתה לא יפלא בעינינו על שהשמועה בדבר תקנתו של הנוב"י עשתה לה כנפיים והגיעה עד למקום מושבו של רבינו הזקן, כדרך המאור הגדול המאיר למרחקי מרחקים, בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם, ושמשא אכולי עלמא נחית.

ומה גם שאפשר בהחלט שאת נוסח שטר מכירת חמץ הנהיג הנוב"י כבר בשבתו בדיינות בבראדי או בימי רבנותו ביאמפלי, עוד לפני שנתקבל לרבנות פראג הרחוקה. והאמור בס' שיבת-ציון שם הוא, ש(גם) בפראג תקנו ע"פ דרכו של הנוב"י, אבל אין שום משמעות שרק אז נתחדש הדבר בעולם הרבנות.

            ולא זו בלבד, אלא שאפשר ובעל החיי"א גם הוא הנהיג זאת בעקבות הנוב"י, שהרי הוא נמנה עם תלמידיו בישיבת פראג ובטח לא נעלמו ממנו תקנותיו של רבו.

            [הערת אגב; בס' שיבת-ציון שם נאמר שכך נתייסד בפראג בהסכמת בית דינו הגדול ב"ד מו"ש, והפענוח הוא "בית-דין מורה-שוה" (ולא "בית-דין מורי שאלות" כפי שנתפרש בקונטרס שם). וראה ביאור ענין זה בס' עיונים ומחקרים לרש"ח קוק (ב, עמ' 184-179), ובקובץ 'תגים' א (תשכ"ט, עמ' 93)].

            והעירני חכם א' שלכאו' יש בלשון "חדשים מקרוב באו" משום זלזול (כדמצינו בס' שו"ת רבים), ואיך נאמר שכך התבטא רבינו הזקן על הנוב"י?!

            ברם, לשון זה מופיע אצל רבינו גם באגה"ק סי' כה (קמא, ב: "שחדשים מקרוב באו לחקור בחקירה זו, וא"א לקרב להם אל השכל אלא דוקא עפ"י הקדמות לקוחות מכאריז"ל מופשטות מגשמיותן וכפי ששמעתי מרבותי נ"ע"), הרי שאינו מזלזל בהם כלל וכלל, אלא מבאר להם ע"פ הקדמות מופשטות ומושכלות דקות.

            ועוד יותר מזה מצינו ראינו שכתב השל"ה במס' פסחים שלו (קמג, ב): בחוצה לארץ במדינות פולין ופיהם וכל המלכות ובאשכנז שנוהגין להתפלל ערבית הן עוד היום גדול, מ"מ חדשים מקרוב באו ויש חברותה קדושה המתחברים להתפלל ערבית בשעתו כמו שראיתי בעיר ואם בישראל בפרא"ג אשרי מי שמתחבר להם כי חביבה מצוה בשעתה. עכ"ל.

הרי לנו שלשון זה משמש לא רק כקביעת עובדא (כמ"ש באגה"ק), אלא אף לשבח ממש! ודבר היותו של השל"ה שגור על לשונו של רבינו הזקן אינו צריך לפנים.

וראה בשו"ת אדה"ז (סוס"י ז): וכה"ג מצינו כמה הלכות שנחלקו בהם הפוסקים ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש ותפילת ערבית בזמנה וכה"ג טובא. עכ"ל (ע"פ השוואת הנוסח לכתה"י שבאג"ק עמ' קמג).

            גל' תשנו

 

 

שינויי נוסח בשו"ע אדה"ז הל' פסח

            במהדורה הראשונה של שו"ע אדמו"ר (שקלאוו תקע"ד), סי' תמז סעיף לו, נדפסה ההלכה בנוסח הבא:

אבל מיני מלוחים שבכל השנה אינן נאכלים בלא הדחה כגון דגים יבישים או המלוחים בחבית (שקורין הערינג) שהן מלוחים מזמן מרובה ואינן נאכלין בלא הדחה, ובשר מלוח אפילו הוא לח ואפילו נמלח מקרוב אין דרכו להאכל בלא הדחה, ולפיכך אין לחוש שמא ישכח להדיחו ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה שישרנו שלשה פעמים במים בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח.

וב'לוח התיקון' שם:

[א] הדחה שישרנו שלש' צ"ל הדחה.

[ב] שלשה כו' בתוך כלי צ"ל ואם ישרנו בתוך כלי כו'.

 

            במהדורות הבאות (סדילקוב תקפ"ו, זיטאמיר תר"ח) תיקנו, והדפיסו בנוסח הבא:

            ..ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה ג' פעמים במים ואם ישרנו בתוך כלי של פסח וגם ידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח.

            (אלא שבסדילקוב נדפס בטה"ד "ויעבור עליו" במקום "ויעבור מעליו").

            וב'לוח התיקון' שבדפוס זיטאמיר ניתוספה ההגהה הבאה:

ובכתבים של הרב המפורסם מוה' יהודא ליב ז"ל אחיו של הגאון הקדוש ז"ל נמצא שצריך להגיה כאן, וכצ"ל: [ומותר לאכלו בפסח] ע"י הדחה שישרנו שלשה פעמים במים בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו והמחמיר בכל ענין ה"ז משובח (ב"ח לבוש).

            בשנים המאוחרות יותר נפוצו המהדורות של וילנא (שממנה צולמה המהדורה של קה"ת) ושטעטין, ושם נדפס בנוסח דלהלן שהורכב כנראה מכמה נוסחים:

ומותר לאכלו בפסח ע"י הדחה שישרנו ג"פ במים ואם ישרנו בתוך כלי של פסח וגם ידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח.

            במהדורת "עוז והדר" (ירושלים תשנ"ג) השתמשו בכמה נוסחים, וגם ב'לוח התיקון' של זיטאמיר ובדברי קצוה"ש, והגיעו לנוסח הבא (הסוגריים העגולים והמרובעים נדפסו גם הם שם):

            ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה שישרנו שלש פעמים במים (ואם ישרנו בתוך כלי של פסח וגם ידיחנו יפה) [קודם הפסח בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה] ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו [והמחמיר בכל ענין] הרי זה משובח.

            וראויה היא הלכה זו שיעיינו בה היטב, ויבררו את מקחו של אותו צדיק.

                        גל' תשצה

 

המראי-מקומות בשו"ע אדמו"ר

לענין מיהו מחברם של המ"מ בשו"ע אדמו"ר, ראה המובא ב'מבוא' לס' תורת חב"ד – ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן (עמ' כ).

ונראה להביא ראי' נוספת שהמ"מ – חלקם עכ"פ – הם מאדמו"ר הזקן עצמו, מדברי הצ"צ בשו"ת או"ח סי' יח (אות ב), שהביא את האמור במ"מ לאו"ח סי' ל"ו (באות כ) המסתיימים במלים "וצריך עיון", וכותב הצ"צ בהמשך דבריו: "וזהו שסיים אאזמו"ר נ"ע וצריך עיון". הרי שפתיו ברור מיללו שמ"מ זה הוא מאדמו"ר הזקן עצמו.

            גל' תתכב

 

'מחצית השקל' בשו"ע אדמו"ר?

                   בגליון י"א ניסן (תקלז) עמ' 44 נאמר: לע"ע מצאתי פ"א שמביא רבינו [בשו"ע] ממחצית השקל: לעיל בסי' כה סט"ו אות כג. עכ"ל.

                   והנה גם במ"מ לסי' לב סמ"ט אות ריז מצויין למחציה"ש, אולם בשני המקומות גם יחד לא יצאו הדברים מקולמוסו של רבינו הזקן, והם מההוספות שהכניסו מדפיסי ווילנא לשו"ע (בשנת תרס"ה), ונהגו בו כעושים בתוך שלהם. וראה אשר העיר הגרא"ח נאה בס' קונטרס השלחן עמ' יא, ומ"ש בתורת-חב"ד ח"ב (ספרי ההלכה של אדמוה"ז) עמ' כא.

                   גל' ??

 

שו"ע אדמו"ר ו'מחצית השקל'

בגליון לט (ריד (עמ' כד)) מתבטא הת' ל.י.ג. בלשון "אדה"ז השמיט (במכוון?) דברי ה"מחצית השקל" וכו'".

אך מאחר שמחציה"ש נדפס לראשונה רק בשנת תקס"ז, א"כ לא ראהו אדה"ז כשכתב את השו"ע שלו, וא"א לומר שהשמיט את דבריו משלחנו.

הע' הת' ואנ"ש, מאריסטאון, גל' רלד