מאמרים

הסידור של הרבי

כפר חב״ד

סידור תורה–אור הוא סידורו של אדמו"ר הזקן שנועד לאנ"ש והוא "סידורו של הרבי". יחסי רבוה"ק למדקדק ר' זלמן הענא ולשיטתו, ועוד.

ה ס י ד ו ר   ש ל   ה ר ב י

 

פרק ראשון

 

            אילו שאלו פעם מהו "הסידור של הרבי", היה כל ילד יודע להשיב שזהו סידור "תורה אור", שהרי כמעט ולא ראו את הרבי ללא שסידור זה בידו. אולם עתה נתחדשה הלכה בבית מדרשה של "האופוזיציה הלוחמת", ו"הסידור של הרבי" הוא סידור תהלת-ה'!

            וכל כך למה? מפני שכלל זה נקוט בידם, לבקש תואנה ולחפש עלילות דברים על כל ספר חדש שיוצא לאור ע"י המוסדות של הרבי. וכדרכה של "אופוזיציה לוחמת", המלחמה, החורבן וההרס הם העיקר, ולא הבנין. וגם אם לפעמים יש מידת-מה של צדק בטענתם, אבל – כדרכה של "אופוזיציה לוחמת" – גרעין זה עטוף בדמגוגיה של חצאי אמיתות, חצאי שקרים וגם שקרים שלמים.

            להלן נצביע על חלק ממסכת השקרים שנטוותה בסידרת מאמרי הביקורת על סידור תהלת-ה' החדש, מאמרים שחיצוניותם "מדעית", רצופי הערות ומראי-מקומות, והקורא התמים יכול לטעות ולחשוב שיש בהם ממשות כלשהי.

 

האמנם התעסק הרבי עצמו בעריכת הסידור ובהגהתו?

            תחילה מתאמץ הכותב להוכיח שהרבי עצמו עסק בהכנת הסדור תהלת-ה', בהגהתו ובהדפסתו, וזאת ע"פ הוראת אדמו"ר הריי"צ שגם בחר את הסידור שממנו ידפיסו. אחרי שיצליח לשכנע אותנו בהנחה זו, עלינו לקבל כמובן מאליו שהרבי ומוהריי"צ סמכו את שתי ידיהם על השיטה הדקדוקית שעל-פיה נקבעו ה"כוכביות" המסמנות את השבא הנע (שכאן נמצאו וכאן היו בסידור שממנו צילמו את סידור תהלת-ה'), והרי זה "פסק הלכה" כהמדקדק ר' זלמן הענא (רז"ה) שהמציא את השיטה המחודשת הזו.

            "הוכחותיו" הן ממכתביו של הרבי, אבל עוד קודם לכן מביא הוא את עדותו של אחד מאנ"ש, שלדבריו "הוא בעצמו עזר לרבי לערוך את הסידור בשנת תש"ה". כדאי לציין שלאותו אחד מאנ"ש עדיין לא מלאו באותה שעה 14 שנה...

            ה"הוכחה" הראשונה היא מהאמור באגרות-קודש (ב, עמ' קפט): "הדפסנו פה במהדורא חדשה עם איזה תיקונים והוספות, ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א את הסדור תהלת ד'...". איני יודע כיצד למד הכותב מכאן על מעורבותו האישית של הרבי בהגהה ובעריכה, אבל "הוכחה" זו בטילה מעיקרה, מכיון ששם מדובר אודות הדפסת "הסידור דרוסטוב" בשנת תש"ז, ולא על 'תהלת ה' השלם' שנדפס בתש"ה...

            [אותו כותב יודע לספר עוד, ש"כשהגיע אדמו"ר הריי"צ לאמריקה בשנת ש"ת, הדפיס את הסדור שהודפס ברוסטוב". למיטב ידיעתי גם מידע זה שאוב מעולם הדמיון].

            עוד שלושה מכתבים מביא הכותב לחיזוק טענתו, אבל אין אנו למדים מהם אלא ששלחו למדפיס 'לוח התיקון', מבקשים ממנו להדפיס אלפיים עותקים, כ"ה עותקים נתקבלו בדואר, הרבי הראה אותם למוהריי"צ שנהנה, ומכתב נוסף שבו הרבי שואל את המדפיס "מה נשמע עם הסידור".

            וכיצד ניתן ללמוד מכל אלו שהרבי עצמו היה העורך והמגיה? ומה גם שמכתבים אלו הם מהשנים תש"ז-תש"ח, ואילו 'תהלת ה' השלם' נדפס בתש"ה!

            כנראה שכמה "קוראים חושבים" לא נפלו בפח ההטעייה, והעלו את השאלה הנ"ל בפני הכותב, דהיינו, מאין לנו שהרבי עצמו התעסק באופן אישי בעריכה ובהגהה. על כך חזר הכותב והוסיף פרק בשם "הרבי התעסק בהדפסת תהלת ה'", שבו הוא מייעץ לכל השואלים הללו שיעיינו שוב באגרות קודש שצוטטו לעיל, "שמהם עולה באופן ברור וחד משמעי, שהרבי ערך והתעסק בהדפסת סדור תהלת ה' בהוראת הרבי הריי"צ, ולפלא השאלה, שהרי הדברים כתובים בצורה מפורשת"!

אבל מה נעשה ועינינו רואות שלא מפורש במכתבים אלו שום דבר, לא מיניה ולא מקצתיה.

לחיזוק טענתו ומחשש שמא "עדיין יש איזה ספק למאן דהו", מוסיף הכותב ומביא דברים נוספים ה"מדברים בעד עצמם", והם הדברים האמורים בס' 'תולדות חב"ד בארה"ב', שהמוסדות שעסקו בהו"ל עמדו תחת הנהלתו של הרבי, שהיה העורך הראשי של כל אותם עשרות ספרים וחוברות שנדפסו במשך השנים תש"ג-תש"ה.

            ושוב מיתמם הכותב ומרשה לעצמו לקפוץ בפזיזות למסקנה גמורה והחלטית, שאינה אלא פרי דמיונו: "האם לאחר כל המובא לעיל, יש למישהו צל של ספק, מי ערך את סדור תהלת ה'?!"

            אני הקטן אינני נבהל לא מ"סימני השאלה" ולא מ"סימני הקריאה" של הכותב, ויכולני להכריז בפה מלא: בכל גיבוב המכתבים והציטוטים הללו, לא מצינו צל צלה של הוכחה שעריכת הסידור תהלת-ה' והגהתו נעשתה ע"י הרבי בעצמו.

 

הרבי עצמו מעיד מהי מידת מעורבותו

אך במקום לדון בהשערותיו הפורחות באויר, הבה נראה את דבריו של הרבי עצמו אודות מהות הגהתו:

בשנת תש"ג כתב אדמו"ר הריי"צ בזה הלשון: "העמסתי על חתני הרב הגאון הר' מנחם מענדיל שליט"א שניאורסאהן שיסדר לוח באנגלית, ויסדר הברכת המזון עם העתקה אנגלית מדויקת" (אג"ק, ז, עמ' שלו). והוא "סדר ברכות ותפלות" שנדפס באותה שנה.

בשנת תש"מ עורר הרה"ח ר' שמואל פסח באגאמילסקי שי' פקפוקים קשים על נכונותו של תרגום שם ה' לאנגלית בסידור תהלת-ה' וב"סדר ברכות ותפלות" הנ"ל, וכששמועה שמע שהרבי עצמו הגיה את החוברת הזו, התנצל בפני הרבי על דבריו.

על כך השיב לו הרבי בכתי"ק: פשיטא שכשאני "מגיה" חוברת היו"ל ע"י המל"ח וכיו"ב – תוכן הגהתי כללות הרעיון, הגישה וכיו"ב, אבל לא ענין כהנ"ל (המענה הזה נדפס בקובץ "שאלות, פירושים וביאורים", א. תח"י הוצאה שניה, מייפלוואוד נ.דז. תשנ"ד).

והדברים קל-וחומר: אם אדמו"ר הריי"צ העמיס על הרבי לערוך "העתקה אנגלית מדויקת", ובכל זאת מעיד הרבי שהגהתו אינה מתייחסת לדבר עיקרי כמו תרגום שם ה' (שבתרגום משובש אין יוצאים ידי חובת הברכה), על אחת כמה וכמה שאין לנו לייחס לרבי נטילת אחריות ו"קביעת הלכה" בדבר טפל כמו השיטה המסתתרת מאחורי ה"כוכבים" (שהוא דבר שאינו מעלה ואינו מוריד ולא מצינו שרבוה"ק וגדולי החסידים נתנו דעתם עליו, כדלהלן).

 

עדותו של הרבי:

סדור תהלת ה' השלם.. לא הספיק הזמן להגיהו כדבעי

            ב'פתח דבר' לסידור תהלת-ה' החדש (שעליו יצא הקצף בסידרת המאמרים הנ"ל) צוטט מכתבו של הרבי באג"ק (ג, עמ' קלח): "סידור תהלת השם השלם הוא פוטוגרפיא (=צילום) מסידור שקדמו, ולא הספיק הזמן להגיהו כדבעי", והמהדירים מודיעים שהם קבלו על עצמם לתקן את הטעויות הללו.

            כמו-כן מודיעים הם על "תוספות רבות ומועילות" אחרות, כגון מראי-מקומות, פענוח ר"ת, הלכות ומנהגים ועוד ועוד. בהמשך מספרים המהדירים על שיטתם בציון ה"שבא נע" (שאינה עולה בקנה אחד עם שיטת הסימון בסידורי תהלת-ה' הקודמים).

            הכותב-הקוצף זורה חול בעיני קוראיו התמימים, ומספר להם שוב ושוב ששינוי שיטת הסימון נובעת – לדברי המהדירים! – מהעדר ההגהה המספקת בסידורים הישנים. זהו אחד השקרים שבדבריו, אבל לא האחרון שבהם.

            בהמשך דבריו מוציא הוא את דברי הרבי במכתבו זה (ובמכתב נוסף, אג"ק חלק יב עמ' שכב) מפשטם, ומשתדל לשכנע את הקוראים שהעדר ההגהה כדבעי מתייחס רק להוראות ההלכתיות שבין קטעי התפילה, אבל לא לנוסח התפילה עצמו. וגם נמצאה לו שיחה (בלתי מוגה), שבה הרבי אומר שהסידורים תורה-אור ותהלת-ה' הוגהו בהגהה חזקה.

            אבל הוא עצמו נאלץ להתפתל בהמשך דבריו, ולומר "שלא מדובר כאן על טעות דפוס פה ושם, שהרי אי אפשר לדפוס בלא טעות". כלומר: לדעתו הנוסח שבסידור כן הספיק הזמן להגיהו כדבעי, והוא אף הוגה "הגהה חזקה" – והכל ע"י הרבי בכבודו ובעצמו! – אבל בכל זאת יש טעויות דפוס פה ושם...

            ברם, דברי הרבי אינם יוצאים מידי פשוטם; מחוסר זמן לא הוגה הסידור כדבעי, והסידור עצמו צווח ואומר "מלא טעויות אני"! (וה"הגהה חזקה" שדובר אודותיה בשנת תשמ"ט, מתייחסת לכך שמשנת תש"ה ועד תשמ"ט הסידור הוגה שוב ושוב, ומעולם לא חדלו מלתקן בו ולשנותו כדי להתאימו לסידור אדמו"ר הזקן).

            הטעויות שבסידור תהלת-ה' הנדפס בתש"ה רבות הן ואי-אפשר לפורטן, ונצביע רק על אחדות מהן.

            נפתח בניקוד תיבת "לעולם" שבמשפט "ומאיר לעולם" (בתחילת ברכת "יוצר" בשחרית ש"ק), שהכותב מייחד פרק שלם להוכחת צדקת הניקוד שבסידור אדה"ז, דהיינו הלמ"ד הראשונה בשבא (ולא בקמץ כאשר ניקדוה בסידור החדש).

            בענין זה הצדק עמו – אך לא מטעמו – כי אמנם רמות רוחא היא מצד המהדירים "לתקן" את אשר קבע אדמו"ר הזקן בסידורו.

            הבה ניתי ספר ונחזי: בסידור 'תהלת ה' השלם' הנדפס בשנת תש"ה (שלדעת הכותב היה די זמן להגיהו כדבעי, ואף הוגה בהגהה חזקה ע"י הרבי בעצמו) נדפס "לעולם" בלמ"ד קמוצה! טעות זו נגררה מסידור לסידור גם בעשרות המהדורות הבאות, עד שבאה על תיקונה במהדורת תשל"ח.

            "ושוחקן יפה יפה", בשנת תש"ה ננקדה הפ"א בסגול, ורק בשנת תשי"ז תוקנה לקמץ כפי שהוא בסידור אדמו"ר הזקן.

            אחרי "ובשירי דוד עבדך" צריכה לבוא נקודה (ככתוב בדא"ח שעל אתר), אך בסידור תהלת-ה' תוקן דבר זה רק בשנת תשל"ח.

            על-פי האמור בהגהות מוהרש"ב לסידור, צריכה לבוא נקודת הפסק ב"ישתבח" לפני "שיר ושבחה" ואחרי "קדושה ומלכות". בסידור תהלת-ה' ניתוספו נקודות אלו בשחרית לש"ק רק בשנת תשל"ח (וע"פ האמור בהגהות הנ"ל שיש לומר את השבחים בנשימה אחת, נראה לענ"ד שה'פסיקים' שניתוספו בין השבחים הללו נעשו שלא כדת).

            בברכת "יוצר אור" שבסידור תהלת-ה', במשפט "ומשמיעים ביראה יחד בקול, דברי אלקים חיים", בא סימן הפסק אחרי המלה "בקול". אבל ע"פ המבואר בדא"ח אין שם הפסק, והמשמעות היא "בקול דברי אלקים חיים" (ראה 'תורה אור' פ' ויקהל דף פז, א. סידור עם דא"ח דף רלו, ג ואילך).

            [בדרך-אגב נעיר גם על הפיסוק "ומברכים ומשבחים, ומפארים ומעריצים, ומקדישים וממליכים" שבסידור תהלת-ה'; בסידור 'תורה אור' אין שם הפסקים, ומהרבי שמענו פעמים רבות שעשה הפסק אחד ניכר, אחרי תיבת "ומפארים"].

            ב"כגוונא" שבסידור תהלת-ה', במשפט "קוב"ה אחד, לעלא לא יתיב", בא סימן הפסק אחרי המלה "אחד". אבל ע"פ המבואר בדא"ח על אתר אין שם הפסק, והמשמעות היא "קוב"ה אחד לעילא".

            אלו הן דוגמאות ספורות בלבד, רק כדי להורות שהגהת הסידור נעשתה בידי מי שלא למד דא"ח, ושדברי הרבי על כך ש"סידור תהלת השם השלם.. לא הספיק הזמן להגיהו כדבעי" מתייחסים גם לניקוד הנוסח ולא רק להוראות שבין הקטעים.

 

עבור מי נדפס 'תהלת ה' השלם'?

            הכותב מקדיש פרק שלם לתירוץ הקושיה החזקה העולה מאליה: הרי בשנת תש"א הדפיס מוהריי"צ את סידור 'תורה אור', מדוע אם-כן הורה בשנת תש"ה לערוך סידור אחר – הלא הוא סידור 'תהלת ה' השלם' – ולא המשיכו להדפיס את ה'תורה אור'? "מה היה חסר בסדור 'תורה אור' שבגלל זה החליט הרבי הריי"צ להדפיס את סדור תהלת ה'"?

            ליישוב קושיה זו מחדש הכותב חידוש גדול: "דכאשר נוצרה ההזדמנות להדפיס סדור עם ציון הכוכבים ל'שבא נע', לפי שיטת הרז"ה, נבחר סדור זה ע"י הרבי הריי"צ, כי הוא המתאים ביותר לשיטת אדה"ז, וכפי שהוכח לעיל שרבותינו נשיאינו הלכו בשיטת הרז"ה. עפ"ז מובן, שלמרות הטורח והקושי בעריכת סדור מחדש, בכל זאת, כשמדובר בסדור שמתאים יותר לשיטת אדה"ז, פשוט שיש להדפיסו ולהשתמש בו". עכ"ל.

            הכל "לשיטתו" בדרך ההקצנה הפונדמנטליסטית: בשנת תש"ה נוצרה לראשונה האפשרות לערוך "ריוויזיה" בסידור אדמו"ר הזקן ולהדפיסו כפי פנימיות רצונם וכוונתם הק' של רבותינו נשיאינו, סוף-סוף יהיה עתה הסידור "מתאים יותר לשיטת אדה"ז" ו"פשוט" שיש להזדרז ולא להחמיץ את השעה הגדולה הזו, "יש להדפיסו ולהשתמש בו". עבר זמנו של ה'תורה אור' המיושן, ומעתה 'תהלת ה' השלם' הוא סידורם של אנ"ש! יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא!

            לאורה של "השקפה חסידית" זו, היינו מצפים לראות איזה מכתב נלהב מאדמו"ר הרש"ב בשנת תרע"א, כשנדפס לראשונה "הסידור עם הכוכבים" בשיטת הרז"ה, לשמוע על "חגיגה בעולמה של חב"ד", ולקבל עוד כמה "מכתבי התעוררות" מאדמו"ר הריי"צ במשך עשרות השנים הבאות שבהם יזרז את אנ"ש לרכוש את "הסידור המכוכב" ולהשתמש בו, ואך ורק בו, שכן הוא היחידי שמשקף את דעתם האמיתית של רבותינו נשיאינו שדגלו "כידוע" בשיטתו של הרז"ה.

            אבל מה נעשה, והמציאות היא להיפך ממש! הבה נראה מה כתב מוהריי"צ עם הדפסת סידור 'תורה אור', ומה יחסו – אם בכלל – להדפסת סידור תהלת-ה'.

            בז' מרחשון תש"ב כתב מוהריי"צ "אל ידידינו אנ"ש בארצות הברית וקאנאדא" (אג"ק, ו, עמ' מה):

            "ברוך שהחינו והגיענו למלאות את המחסור הגדול לחסידי חב"ד במדינות אלו, סידור תפלה מדויק בנוסח הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע. אשר רבות בשנים הי' המחסור בסידור תפלה מדויק נרגש מאד, והרבה מאנ"ש היו מצטערים על אשר היו מוכרחים להתפלל בסידורים משובשים.

            "ועתה, בחסדי השי"ת, עלה בידינו להדפיס את סידור תורה אור בדמותו ובצלמו המדויק. והנני פונה אל ידידינו אנ"ש ותלמידי התמימים, ה' עליהם יחיו, להתפלל בסידור זה ולחנך את בניהם יחיו להתפלל בסידור הזה. וכידוע אשר הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע מסר נפשו ה' לסדר את הנוסח המדויק, להיות כי התפלה בנוסח ומבטא מכוון הוא דבר הנוגע מאד".

            ובדרך אגב למדנו ממכתב זה, כי תפלה ב"מבטא מכוון" היא התפלה החסידית בסידור מדוייק, ולא העיסוק הנלעג בדקדוקי עניות אשר לא שערום אבותינו החסידים, שלא שמעו מימיהם על הרז"ה וחידושיו.

            ראינו את תגובתו הנלהבת של אדמו"ר הריי"צ להדפסת סידור 'תורה אור', והוראתו לאנ"ש ולבניהם להתפלל מסידור זה דוקא. ומהי תגובתו להדפסת סידור תהלת-ה' ולגילוי אורם הגדול של ה"כוכבים"? מאומה! לא באגרותיו של מוהריי"צ ולא באגרותיו של רבינו זי"ע! רבותינו הק' עוברים בשתיקה על "אירוע שמיימי" זה!

            רמז קלוש למניעים שעמדו ברקע הדפסת תהלת-ה', מצינו במכתבו של מוהריי"צ מחנוכה תש"ה (אג"ק, ח, עמ' תסו), שבו מורה הוא לרא"ד העכט ע"ה – שהתלונן על העדר סידור מתאים ללימוד עם ילדי אמריקה – שבמקרה של הכרח גמור צריכים להשתמש בסידורים שקריאת האותיות בהם היא בנקל יותר [גם אם אין הם בנוסח האר"י], אבל במידת האפשר טוב שילמדו מסידור נוסח האריז"ל.

            על כך מעיר שם העורך: בהמשך לזה הותחל בעריכת הסידור תהלת ה' (אף שהמחשבה על כך היתה קיימת כבר בקיץ תש"ד, כמובא ב'תולדות חב"ד בארה"ב', עמ' שיז). כלומר: לא הרצון לזכות את אנ"ש ב"כוכבי הרז"ה" עמד מאחורי ההחלטה להדפיס את 'תהלת ה' השלם', אלא ההכרח ואילוצי השעה, כדי שילדי אמריקה יוכלו ללמוד את קריאת התפילה מתוך סידור בנוסח האריז"ל.

            זאת למדנו גם מהידיעה ב'קובץ ליובאוויטש' גל' 6 (כסלו-אדר תש"ה) אודות ההכנות להדפסת סידור זה, שנעשו בעקבות פניותיהם של מוסדות חינוך רבים שמתפללים בהם בנוסח האר"י, שטענו כי אין בנמצא סידור בנוסח זה שיתאים לילדי המוסדות הללו, סידור שבו אותיות גדולות ושאר המעלות הדרושות ללימוד עם ילדים.

            לפיכך – ממשיכה הידיעה – החליט המל"ח להו"ל סידור שבו תהיינה כל התפילות כסדרן ולא יצטרכו לדפדף אנה באמצע התפילה, תפילת מנחה ותפלת מעריב תהיינה במקומן, סידור שהאותיות תהיינה גדולות, המשפטים יפוסקו בסימני פיסוק וסימני שבא נע ועוד מעלות.

            וכבר רואים אנו בעליל, שלא ה'שבא נע' – שמופיע אחרון ברשימה – הוא הגורם העיקרי להדפסת הסידור. ועוד יותר מזה נראה בידיעה הבאה, שממנה נעדרת מעלה זו לחלוטין!

            בחוברת הבאה של 'קובץ ליובאוויטש' מתבשרים אנו שהסידור כבר יצא לאור (ובדרך-אגב נמצאנו למדים על הזמן הקצר שחלף בין שלב התכנון לשלב הביצוע, ויובנו עוד יותר דברי הרבי: "סידור תהלת השם השלם.. לא הספיק הזמן להגיהו כדבעי").

            בידיעה שנתפרסמה שם (ובמקביל גם בגל' אייר של ה'קריאה והקדושה'), נמסר על השמחה השוררת בבתי-הכנסת "נוסח האר"י" ובמוסדות החינוך, עם הופעתו של הסידור הנ"ל ע"י המל"ח; מעלותיו של הסידור חוזרות ונמנות: אותיות גדולות, כל התפילות כסדרן כדי שלא יצטרכו לדפדף ולחפש את ההמשך באמצע התפילה, מנחה וערבית נדפסו כל אחת לעצמה, סימני הפסק הבאים להקל על הקריאה ומרגילים את המתפלל לומר נכונה את ה"עברי". לפיכך – מסיימת ההודעה – סדור תהלת ה' טוב ביותר במיוחד למוסדות חינוך ובתי-כנסת.

            הרי שה"מעלה יתירה גדולה ונפלאה" של "כוכבי הרז"ה" – שלדברי הכותב דנן רק בגללה בא סידור 'תהלת-ה' לעולם – נעדרת מכאן מכל וכל. "העיקר הגדול חסר מן הספר"...

            ולא זו בלבד, אלא שבשער הסידור "סדר העבודה" שממנו צילמו את 'תהלת-ה', נאמר: "נדפס באותיות גדולות ובסדר ישר, כל תפלה נדפסה במלואה", "ולתועלת חנוך הנערים וההרגל בקריאה נכונה ע"פ חקי הדקדוק הצבנו: א) ציון בתבנית כוכב * על כל אות שמנוקדת בשוא-נע למען ידע הקורא להניע את האות ההיא, ב) סימני הקריאה לחבור המאמרים והפסקם, ג) מתגים.." – אבל משערו של תהלת-ה' נעקרה כליל התועלת הראשית שהיא "מעלת הכוכבים", ולא נכתב בו אלא: "כל תפלה ותפלה באה על מקומה בשלמות, מבלי שיצטרך המתפלל לחפש הדפים בשעת תפלתו".

            ההערה אודות ה"כוכב" נדפסה בתחתיתו של העמוד שמעבר לדף השער, לא משום "נעלה את ה'כוכבים' על ראש שמחתנו" ולא כדי "לפסוק הלכה" כרז"ה, אלא רק כדי להבהיר לילדים את פשרם של הכוכבים המוזרים שלא למדו עליהם בלוח ה"אלף-בית" עם הנקודות.

            ויותר מזה: בשערו של "סדר העבודה" מפורש שהצבת ה"כוכב" נעשתה "למען ידע הקורא להניע את האות ההיא", אבל מההערה שבתהלת-ה' נשמטה תועלת זו, מפני שאינה מעשית.

            אלו הן התכונות שנדרשו מסידור שנועד לילדים, אך לא להם בלבד; כי מה יעשו המבוגרים המתפללים ב"נוסח האר"י שול"? כיצד ימצאו הם את ידיהם ואת רגליהם בסידור 'תורה אור'? האם ייאלץ ה"ראביי" או ה"גבאי" להכריז כל כמה דקות על דילוג נוסף, ולהקפיץ את קהל המתפללים קדימה ואחורה? כמה מהם יצליחו להתמודד עם פסוקי המוספים? האם לא יאבדו את עשתונותיהם כשלא ימצאו את "אתה יצרת" במוסף לשבת, מפני שהוא נמצא אחרי מוסף לראש-חודש?! ואת ה"רבונו של עולם" הנאמר בשעת 'ברכת כהנים' ביום-טוב, יצטרכו לחפש בשחרית של חול, לפני "תחנון"...

            וכשיבוא בעל-בית זה לביתו בליל החג וירצה לערוך "קידוש" מתוך ה'תורה אור', מאין ידע שהקידוש לשבועות ולסוכות נמצא ב'הגדה של פסח' שבסידור? וכמה בעלי-בתים תמימים ברכו "לישב בסוכה" בליל הסדר, מפני שברכה זו מופיעה ב"קידוש" שב'הגדה'?

            לתועלתם של כל אלו נועד סידור תהלת-ה', וכך גם הוגדרה מטרתו בסקירה על פעילות המל"ח שנדפסה ב'הפרדס' (מנ"א תש"ה, ומשם ל'תולדות חב"ד בארה"ב', עמ' רפב): "מיוחד לבתי ספר, הבית וביהכ"נ".

            המורם מכל האמור: סידור 'תורה אור' נועד לאנ"ש (שגם יחנכו בו את בניהם) ולתלמידי התמימים. אך סידור תהלת-ה' נועד לילדים רכים, או גם למבוגרים שאינם מיומנים בקריאה שוטפת ואינם מתמצאים בנבכי הסידור.

            מכיון שסידור זה נועד לילדים ולא לאנ"ש, לפיכך לא באו בו (במהדורות הראשונות) תפילות כגון "תיקון חצות", ונשמטו ממנו הקטעים שנועדו לאברכים נשואים (בק"ש שעל המיטה).

 

מדוע לא נבחר ה'תורה אור'?

            מהמבואר לעיל ברורה לחלוטין גם התשובה לשאלה "מה היה חסר בסדור 'תורה אור' שבגלל זה החליט הרבי הרייצ להדפיס את סדור תהלת ה'". אלא שהכותב דנן "מיתמם" ואומר, שכדי לפתור את בעיית הדילוג והחיפוש אחר תפלת המנחה וחלק ממעריב של חול, די היה בצילום כמה קטעי תפילה והבעיה היתה באה על פתרונה.

            הצעה מעין זו יכולה לבוא רק ממי שלא התפלל מימיו בסידור 'תורה אור' וממי שאינו מכיר את תנאי ההדפסה לפני קרוב לשישים שנה; לשם השלמת תפלת מנחה היו צריכים ללקט את "אשרי" ממקום אחד, את תפילת "שמונה עשרה" ממקום שני (אחרי שימחקו ממנה את "אתה חוננתנו" ובמקומה ישאר חלל ומקום פנוי. ב"שמע קולנו" יצטרכו להוסיף את "עננו" ולמחוק ממנו את חתימת הברכה. לפני "אלקינו" של "ברכת כהנים" יצטרכו להוסיף את ההוראה בדבר אמירתו ב'תענית ציבור'), את ה"תחנון" יקחו ממקום נוסף (שהרי אין הוא צמוד ל"שמונה עשרה", ומפריד ביניהם "סדר ברכת כהנים") ואת "עלינו" ממקום אחר. ובין קטע לקטע יווצרו, כמובן, קרחות קרחות שמהן יתקבל סידור "מנומר".

            כנ"ל בתפילת ערבית, שמברכת "השכיבנו" העשויה בשני טורים, אחד לחול ואחד לשבת, יצטרכו למחוק את הטור השמאלי, אח"כ ימחקו את "ושמרו" ושאר פסוקי המועדים, את תפלת "שמונה עשרה" יקחו משל שחרית (ויצטרכו למחוק ממנה את ה"קדושה", את "עננו", את "נחם" ואת "אלקינו.. יברכך" ולהותיר במקומם קרחות לבנות). הקטעים למוצאי-שבת צריכים גם הם להתלקט משני מקומות: "ויהי נועם" יורכב משני מזמורים שבתפילת שחרית לש"ק, "ואתה קדוש" מתפילת שחרית לחול (אחרי מחיקת הפסוקים הראשונים, והפתיחה "ואתה קדוש" תתחיל בסוף השורה...), ו"עלינו" ממקום אחר.

            הכותב מנסה לגייס לעזרתו את ההיסטוריה, ומביא ראיה מכך שגם בסידור 'תורה אור' של שנת תש"א נוספו דפים שלא היו בהוצאות הקודמות. אלא שהוא "מתעלם" מכך ששם מדובר בהוספת דפים בתחילה ובסוף, או באמצעות הדבקה באמצע, וכשנעשתה הוספה אחת (תקנת אמירת תהלים בשבת מברכים) ע"י מחיקה וצילום, אכן נותר שם עמוד שכמעט כולו ריק!

            ולא דברנו כאן אלא על תפלת מנחה וערבית, ומה בדבר שאר תפילות השנה? הרי גם מתפילת שחרית של חול צריכים למחוק את "מזמור שיר ליום השבת", את "אתה חוננתנו" ואת שורת ההוראה בדבר אמירת "עננו" הניצבת באמצע ברכת "שמע קולנו". ואת השחרית לש"ק יש לצרף משני מקומות!

ומה בדבר מעלת הפיסוק שהוא הכרחי בסידור שנועד לילדים? ומה בדבר האותיות הגדולות שנשתבח בהן סידור תהלת-ה'? הכותב יודע לומר שגם סידור 'תורה אור' נדפס "באותיות גדולות וברורות", אבל החכם שעיניו בראשו יכול להיווכח בנקל אשר לא כן הוא; "פסוקי דזמרה" (חוץ מ"אשרי" של חול) נדפסו באותיות שאינן גדולות כלל וכלל, וברכת "ישתבח" – שהיא הכרחית בתפילת הילדים – נדפסה באותן אותיות קטנות. ואילו "פסוקי דזמרה" של ש"ק נדפסו באותיות קטנות אף מאלו של ימות החול.

            ההוראות וההלכות שבסידור 'תורה אור' נדפסו באותיות רש"י, שגם הן אינן מתאימות לילדים.

            כל הדברים הללו מבהירים היטב שאין שחר לטענת הכותב "שאין להשוות בין הטורח והקושי שהיה בעריכת סדור תהלת ה', לבין הוספת כמה קטעי תפילה בסדור 'תורה אור' שהיה מוגה לפי נוסח אדה"ז"; שהרי אין מדובר כאן ב"הוספת כמה קטעי תפילה" גרידא, אלא בעימוד חדש או בסידור אותיות חדש (באותיות גדולות ובפיסוק). שני הדברים הללו היו מושללים לחלוטין באותה תקופה – וגם במשך שנים רבות אחר-כך – הראשון מהעדר אמצעים טכניים והשני מהעדר אמצעים כספיים. מה גם שהדרישה לסידורים היתה רבה ומיידית, ועריכתו החפוזה של 'תהלת ה' השלם' היתה המענה היחידי שהיה בר-ביצוע.

 

מהו "הסידור של אנ"ש"?

            בדרך ההקצנה הפונדמנטליסטית שלו, טוען הכותב שאחרי הוראתו של אדמו"ר הריי"צ לרבינו זי"ע לערוך את סידור תהלת-ה', הפך סידור זה להיות "הסידור שבו מתפללים אנ"ש".

            יתכן שזהו המצב המצוי, אבל מנלן שזהו המצב הרצוי? מה הפלא שרבים מאנ"ש שהורגלו בילדותם להתפלל מסידור תהלת-ה', גם כי הזקינו לא סרו ממנו ולא שינו מרגילותם? ובפרט שסידור זה משמש כסידורם של בתי-הכנסת, שנדפס במהדורות רבות ובאלפי עותקים ובו ידי הכל ממשמשות, וההרגל נעשה טבע. וגם מי שהיה עולה בדעתו להתפלל בסידור 'תורה אור' שנועד לאנ"ש, היכן היה יכול למצוא אותו? הרי במשך עשרות שנים לא היה ניתן להשגה כלל, אם מחסרון כיס של המו"ל ואם מפני העדר הביקוש שנבע מהעדר הידיעה.

            הרי לא יעלה על הדעת שאנ"ש היו אוטמים את אזנם ולבם לקולו של אדמו"ר הריי"צ שקרא להם: "הנני פונה אל ידידינו אנ"ש ותלמידי התמימים, ה' עליהם יחיו, להתפלל בסידור זה [הוא סידור 'תורה אור'] ולחנך את בניהם יחיו להתפלל בסידור הזה"!

            ברור שכל אי-היענות לקריאה מפורשת זו נבעה אך ורק מהעדר ידיעה, או שקצרה ידם מלהשיג את סידור 'תורה אור' שנדירותו גברה והלכה מיום ליום. אחרי ההדפסה בנ.י. בשנת תש"א נדפס שוב בשנגהאי בשנת תש"ו (ע"י תלמידי התמימים פליטי חרב המלחמה – ראה אג"ק מוהריי"צ, ט, עמ' פד-פה), ומאז ועד שנת תשמ"ז לא היה בנמצא למבקשיו (אין לראות בזה "מדיניות מכוונת" ח"ו, ויש להשוות זאת לתקופת עשרות השנים שבהן לא היה שו"ע אדמו"ר מצוי בשוק הספרים).

            [וראה להלן, שכשחזרו להדפיס את סידור 'תורה אור' בשנת תשמ"ז, השתדלו למחוק את "כוכבי הרז"ה" מ"סדר ספירת העומר"].

            חכמים בעיניהם יוכלו לומר – כשיטתם במקרים אחרים – שהוראתו של מוהריי"צ להדפסת הסידור בשנת תש"ה מהווה "משנה אחרונה", והוראתו לאנ"ש משנת תש"ב בטילה ומבוטלת (ח"ו).

            ואם אכן כה יאמרו, נען להם כאיוולתם ממכתבו של הרבי משנת תש"ז, שבו כותב הוא: "הדפסנו פה במהדורא חדשה עם איזה תיקונים והוספות, ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א את הסדור תהלת ד' " (אג"ק, ב, עמ' קפט), שמדבר מהדפסת "הסידור הרוסטובי". ואם-כן לפנינו "משנה אחרונה" שסידור זה – שכמובן אין בו שום "כוכבי רז"ה" – הוא שצריך להיות "הסידור של אנ"ש" ולא סידור 'תהלת ה' השלם'...

            המגמה לדחוק את רגלי הסידור 'תורה אור' (הוא הסידור שכמעט לא מש מידיו של רבינו זי"ע, והוא הסידור שציוה מוהריי"צ את אנ"ש להתפלל בו ולחנך בו את בניהם) ניכרת גם מהפרק "הרבי חילק כמה וכמה פעמים את סדור תהלת ה'", שבו טוען הכותב כי "במשך השנים, הרבי חילק דוקא את סדור תהלת ה', כו"כ פעמים, ביחידויות לאנשים פרטיים".

כמובן שדיוק זה מופרך מעיקרו, שהרי חלוקת ספר מסויים לא באה ללמדנו ש"דוקא הוא ולא אחר", ובפרט שסידורים אחרים לא היו בנמצא. אבל רמז יש ברשימת מקבלי התהלת-ה' שמביא הכותב, שהם: רך נימול, שילמד בו 'אלף בית' וקריאה לכשיגדל (תשי"א); ילדי ונשות השלוחים והאורחות (תשל"ח); כל האורחות (תשל"ט); אדם "חילוני" (תשט"ז, תשל"א).

ורמז בתוך רמז: להלן נזכיר את שיחת ש"פ החודש תשמ"ב, שבה אמר הרבי שלנשים אין שום חיוב לומר את תיבות התפילה כדקדוקן. והנה כאן נתן להן הרבי את סידור תהלת-ה', שלדברי הכותב דנן לא בא סידור זה לעולם אלא בשביל "כוכביו" פאר הדקדוק! חזינן שאין קשר בין נתינת "סידור זה דוקא" לבין "כוכבי הרז"ה".

מן הסתם יצוצו עתה שמותיהם של מקבלים שאינם נמנים עם קריטריונים אלו, אבל דבריי לא נאמרו אלא לרמז ולא לראיה,  וגם לא נאמרו בשיטת ה"דווקא". וד"ל.

הכותב דנן מסיק כי "לא נותר לנו אלא להמשיך ולהתפלל בסדור שהרבי בכבודו ובעצמו ערך אותו עבורינו"; כמה גדולים נמוכי הרוח שמשימים עצמם כילדים! אבל לענ"ד נראה, שמי ששומע ל"הוראות" ולא ל"הרגשים" ובטוח בעצמו ששליטתו בסידור היא כדבעי למהוי, חייב להתרגל להתפלל בסידור 'תורה אור' ולחנך את בניו להתפלל בו.

 

"התנצלות" שלא היתה ולא נבראה

            עד כה לא נוכחנו לראות שום "חיבה יתירה" שנודעה מרבותינו הק' ל"כוכבים", ולא מצינו שום ידיים מוכיחות ורגליים לדבר הזיקה שניסה הכותב ליצור בין "כוכבים" אלו לבין הנמקת בואו של 'תהלת ה' השלם' לעולם.

אלא שיש לו לכותב "הוכחה" נוספת, מכך שבסוף המחזור לר"ה ויוכ"פ נדפסה הערה בזה הלשון: "מפני סיבות טכניות.. לא סמנו בציונים את האותיות המנוקדות בשוא-נע". והוא מבאר: המחזור צולם ממחזור שאין בו סימונים ל'שבא נע', כיון שכנראה לא היה בנמצא מחזור כזה. ורואים עד כמה נוגע לרבי ענין זה, עד שכותב בלשון 'התנצלות' שמסיבות טכניות לא סמנו את האותיות המנוקדות ב'שבא נע'.

            רפיסותה של "הוכחה" זו נובעת מההנחות המוטעות המשוקעות ביסודה:

            [א] לא הרבי הוא שכתב את ההערה הזו, אלא אחד מאנ"ש שסימן ההיכר המובהק של כל ספר שנדפס בסיועו, היא הערת התנצלות שתוכנה "סיבות טכניות" (ואכמ"ל).

            [ב] הרבי הקפיד לכתוב 'שבא' בבי"ת ולא 'שוא' בוי"ו, וכפי שביאר באגרות-קדשו שזו הצורה הנכונה (אג"ק טז, עמ' רצו-רצז. וראה גם בכרך ח"י עמ' תכד. וצע"ק משו"ע אדמו"ר סי' סא סכ"ב). צורת הכתיבה 'שוא' שבהערה הנ"ל, מוכיחה גם היא שהערה זו לא נכתבה ע"י הרבי ולא הוגהה על-ידו (בדרך-אגב: הרז"ה וס' 'המסלול' מקפידים לכתוב 'שוא' בוי"ו, ואילו דרכנו בדרך ההקצנה הפונדמנטליסטית של הכותב, היינו מוכיחים מכאן שהרבי פוסק להלכה שלא כרז"ה ושלא כה'מסלול', ובשום ענין אין לילך אחריהם. וד"ל. ב'תורת שלום' עמ' 2, הע' 6-8, נדפס "שוא", אבל במהדורה הראשונה שיצאה מתחת ידי הרבי הוא לנכון: "שבא").

            [ג] אם אמנם העדר ה"כוכביות" נגע לרבי כל-כך עד שראה חובה לעצמו "להתנצל" על כך, מדוע לא כתב הרבי הערה מעין זו בשאר ספרי התפילה שהדפיס? לא ב'הגדה' שהדפיס המל"ח בשנת תש"ה (עם כמה הוספות באנגלית), לא ב'הגדה' שלו עצמו ע"י קה"ת בשנת תש"ו, לא בסידור תהלת-ה' ("הסידור דרוסטוב") שהדפיס המל"ח בשנת תש"ז, לא ב'מחזור' שהדפיס המל"ח בשנת תש"ט, לא ב'מענה לשון' (קה"ת תש"י), לא בתהלים 'אהל יוסף יצחק' (קה"ת תשי"ב), לא בתהלים 'אהל יוסף יצחק השלם' עם "יהל אור" (קה"ת תשי"ג. ובו היה הרבי אומר את התהלים של שבת מברכים במשך עשרות שנים), לא ב'מחזור השלם' שנדפס שם בשנת תשי"ג, ולא ב'סליחות' של שנת תשט"ו.

            [יתירה מזו מצאנו בסידור 'תורה אור' שנדפס ע"י קה"ת בשנת תשמ"ז, אשר לא זו בלבד שלא נדפסה שם "התנצלות" כלשהי, אלא שמסיבה כלשהי צולם חלק גדול מ"סדר ספירת העומר" (ה"ריבונו של עולם" וכל ספירת הימים שאחריו) מסידור תהלת-ה', והמו"ל השתדל למחוק את כל "כוכבי הרז"ה", אך רבים מהם נותרו שם].

            מכאן למדנו: (א) שענין זה לא נגע לרבי כלל וכלל, (ב) לא הוא שכתב את ה"התנצלות" הזו.

            [ד] בסידור תהלת-ה' יש חלקים רבים שנדפסו ללא "כוכביות" (כגון: פ' "וידבר" של תפילין דר"ת, ברכת-המזון, ברכות אירוסין ונשואין, סדר המילה ופדיון הבן, ה"סליחות" ועוד). והנה, לא זו בלבד שהרבי לא דאג להוסיף את ה"כוכביות" במקומות אלו (דבר קל גם מבחינה טכנית וניתן היה להיעשות ביד), אלא שגם לא מצא לנכון "להתנצל" על העדר ה"כוכביות"! וכאן ה"התנצלות" הכרחית עוד יותר מאשר בדוגמאות האחרות, שהרי בתחילת הסידור מובטח לו למתפלל שהשבאים הנעים יסומנו ב"כוכביות", והנה הבטחה זו מופרת בעליל בקטעים כה חשובים כמו ברכת-המזון!

            [בדרך אגב יכולים אנו ללמוד על הקלות שבה החליפו עמודים מתהלת-ה' בעמודים מה'תורה אור'; בקטע "על הכל יתגדל" היו צריכים להוסיף תיבה אחת בת ג' אותיות – "עמך" – אך במקום להתאמץ קימעא ולשלב את המלה במקומה, החליפו כמעט את כל העמוד כולו בעמוד מסידור 'תורה אור', ואת כל ה"כוכבים" נשאה הרוח ללא "התנצלות" כלשהי].

            [ה] אם אמנם כל-כך נגע לו לרבי העדר ה"כוכביות" עד שראה חובה לעצמו "להתנצל" על כך, מדוע, במקום "להתנצל", לא הורה להדפיס את כל תפילות ר"ה ויוהכ"פ (ערבית, ברכות השחר, תפלת השחר, פסוד"ז, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה) – חוץ מחזרת הש"ץ והפיוטים – בצילום מסידור תהלת-ה'? והרי אין לך דבר קל מזה מבחינה טכנית, וכך גם היו מזכים את הרבים ב"כוכביות" הקדושות (שלדעת הכותב רמז יש בהן לענין הגאולה כידוע ליודעי ח"ן). ולפחות אילו היו מצלמים את קריאת-שמע מ'תהלת ה' השלם', שבאמירתה נוגע ביותר ענין הדקדוק בשבאים, והעדר ה"כוכביות" עלול לגרום "מכשול", שמא ח"ו יבטאו כדעת הראשונים כמלאכים ולא כדעת הרז"ה!

            גם מזה למדנו, כנ"ל, שהעדר ה"כוכביות" לא נגע לרבי כלל וכלל ולא הטריד במאומה את מנוחת נפשו.

            [ו] כל הדוגמאות הללו הן מספרים שנדפסו בצילום; אבל לעינינו גם החוברת "סדר ברכות ותפלות" שהזכרנו למעלה, ובה ברכות הנהנין, ברכת המזון, קידוש והבדלה, תפלת הדרך, קריאת-שמע שעל המטה ועוד ועוד – הכל בסידור אותיות חדש וללא "כוכביות"!

            שום "סיבות טכניות" לא יכלו למנוע הדפסת "כוכביות" בחוברת זו, אילו רק רצה בהן הרבי; מה שניתן היה לביצוע בווילנא בשנת תרע"א, ודאי שהיו יכולים לבצעו "בדפוס האחים שולזינגר" בניו-יורק בשנת תש"ג.

            גם אם נצליח למצוא "סיבות טכניות" כלשהן (כגון חסרון כיס), הרבי לא מצא לנכון "להתנצל" על כך, מפני שענין זה לא היה נוגע לו כלל וכלל.

 

סידור תהלת-ה' הוא 'סידור אדמו"ר הזקן'?!

            גם אם הרבי אינו אחראי לכל הטעויות שבסידור תהלת-ה' – שהרי לא הוא שהגיהו באופן אישי – וגם אם הסידור אינו בחזקת "מוגה היטב", שהרי לדברי הרבי "לא הספיק הזמן להגיהו כדבעי", אבל אין ספק שנוסח השער הוגה – ואולי גם נתנסח – ע"י הרבי.

            וזה נוסח השער: סדור תהלת ה' על פי נוסח האר"י ז"ל. כל תפלה ותפלה באה על מקומה בשלמות. מבלי שיצטרך המתפלל לחפש הדפים בשעת תפלתו. עכ"ל. ושם אדמו"ר הזקן לא נזכר כאן כלל!

            שהרי כיצד יוכלו לכתוב שסידור זה נוסד ע"י אדמו"ר הזקן, בה בשעה שאין הוא עולה בקנה אחד עם הסידור שרבינו הזקן עצמו הביאו לדפוס, הציב בראשו הקדמה שכולה דא"ח, גדשו בדברי הלכה – הן מענייני ציצית תפילין ותפילה והן בדיני שבת וברכות-הנהנין – וענייני חסידות שבהנהגה ונוסח (כגון אלו שב"קריאת שמע שעל המיטה" ו"תיקון חצות"), "קריאת שמע" מוטעמת בטעמי המקרא, שם הוי"ה נדפס ככתבו, ועוד ועוד. ומכיון שאדמו"ר הזקן לא ערך "סידור לילדים" ול"מתחילים", נמצא שסידור תהלת-ה' אינו סידורו שלו.

            במהדורות הבאות של הסידור – בפרט ב"מהדורות הכיס" שלו – ניתוספו מפעם לפעם דברים מסידורו של אדמו"ר הזקן בטלאי על-גבי טלאי, ורק כעבור עשרות מהדורות ועשרות שנים – בשנת תשל"ח – עלה בדעתם של המהדירים לעטר את שער הסידור ב"מסגרת" המיוחדת לספרי אדמו"ר הזקן ולהוסיף את השורות "כפי אשר יסד.. בעל התניא והשו"ע".

            ומכיון שסידור זה אינו "סדר תפילות מכל השנה" של אדמו"ר הזקן, לפיכך נהגו להטיל בו שינויים, וכפי שיתבאר בפרק הבא.

 

[ב]

בהגהותיו של אדמו"ר הרש"ב לסידור נאמרו דברים מבהילים על מידת הזהירות שיש לנקוט כדי שלא לשנות במאומה מסידורו של אדמו"ר הזקן, אף בדברים שאין יד שכלנו מגעת להבין על מה ולמה.

            דברי מוהרש"ב אלו מצוטטים כמה פעמים במאמריו של הכותב דנן, והוא, כנראה, דרש "מה הוא אף אני": מה הרבי הרש"ב יכול לומר דברים שכאלו על סידור אדמו"ר הזקן, אף אני יכול לומר כן על סידור תהלת-ה'!

            לפיכך אסר איסור מוחלט וגזר גזירה נוראה שאין לגעת בסידור תהלת-ה' ואין לשנות במאומה מכפי שנדפס ע"י הרבי.

            אבל אנו איננו מקבלים את דבריו המוחלטים, גם אם הוא יושב ודורש כמפי הגבורה. הלא עינינו הרואות שהרבי לא התייחס לסידור תהלת-ה' כאל סידורו של אדמו"ר הזקן, הן בכך שלא הזכיר את שמו בשער הסידור, והן בכך שעשה בו כרצונו והורה לנו בפועל ובמעשה שלא על סידור זה נאמרו דברי מוהרש"ב שאין לשנות בו כחוט השערה.

            אך הבה נתבונן במעשיהם של הכותב וסיעתו; לדבריו, האיסור החמור של שינוי כלשהו מסידור תהלת-ה' שהדפיס הרבי, חל גם על איסור הנגיעה ב"כוכבים הקדושים".

            והנה, כבר סיפרנו לעיל שבסידור תהלת-ה' שהדפיס הרבי יש קטעים שלמים שצולמו מתוך סידור 'תורה אור' (כגון ברכת-המזון), והם ניכרים בשמות הוי"ה שבהם ובכך שאין בהם "כוכבים".

            עוד יש להוסיף על קטעים אלו, את מחציתה הראשונה של תפלת "עלינו" שאחרי "מוסף" לש"ק, שנסדרה בסידור אותיות חדש, כמובן ללא "כוכבים".

            בסידור תהלת-ה' שנדפס ע"י "אוצר ספרי ליובאוויטש" (הוא הלעומת-זה של "אוצר החסידים" שבנשיאות רבינו זי"ע), שנדפס בסידור אותיות חדש (ובתוספת "הכרזת הקודש" שלא היתה בסידורו של הרבי), דקדקו לנהוג בשיטת "אנא כורדי", ובכל מקום שבסידור תהלת-ה' נדפס שם הוי"ה ככתבו (כפי שהוא ב'תורה אור' שממנו צולם וכן בקטע הנ"ל שנסדר מחדש), הדפיסו כך גם הם. ותבוא עליהם ברכה, שגם המתפללים בסידור זה יצאו מגדר "לא ידעתי את הוי"ה".

            אבל, מאידך גיסא, הרהיבו עוז בנפשם להוסיף "כוכבים" באותם קטעים שהרבי הדפיס במכוון ללא "כוכבים"! והרי לענין ציון השבאים הנעים הכותב דנן צווח ואומר: "על-פי קבלה יש הבדל בין 'שבא נח' ל'שבא נע', אשר על כן אסור לשנות את שיטת הניקוד בסדור תהלת ה', כי מי הוא היודע כוונות נסתרות!". האם להם נגלה רז זה? להם נודעו הכוונות הנסתרות שבאי-ציון השבאים הנעים באותם קטעים? ומדוע, אם-כן, לא שמענו את "מחאתו האדירה" של הכותב נגד הסידור שלהם?

            אגב כך הבחנתי, שבקטע "ולקחת סולת" נוספו במהדורה שלהם כמה "כוכבים": בתיבה "לפני" (הראשונה) ובתיבה "יערכנו" (אבל לא בתיבה "ולבניו"). מדוע לא נזעק הזועק להתריע ולמחות על שינוי "הכוונות הנסתרות" שבסידור ה"כוכבים" במשמרותיהם?

והתירוץ פשוט: הכל יודעים שניתן לשנות את סידור תהלת-ה' לצורך השעה ולצורך המשתמשים בו, ולא באו כל המחאות והצווחות אלא מפני שתואנה הם מבקשים, וכפי שנראה בהמשך.

 

מיקומה של "ספירת העומר"

            בין התואנות שלהם נגד הסידור החדש, ציינו גם לשלוש שיחות משנת תשמ"ב (כ"ד טבת, ש"פ וארא, ש"פ משפטים) וללקוטי שיחות (כב, עמ' 114 ואילך), שבהן האריך הרבי בכך שמקומה של ספירת העומר הוא בסוף הסידור.

            כדי שהקוראים לא יטרחו לשוא, נגלה את אזנם שבשיחת ש"פ וארא לא נאמר דבר בענין זה. וגם אין להם לטרוח אחר שאר השיחות דתשמ"ב, שכולן נכללו בלקו"ש הנ"ל. ולא הרבו בציונים לשיחות שונות אלא כדי לשבר את העין.

            וכה יאמרו המתאוננים: סיכום דברי הרבי: חנוכה, פורים וספירת העומר אינם חלק מהתפלה ולכן מיקומם בסוף הסדור! ותמוה מאוד, שבסדור המחודש הדפיסו את ספירת העומר מיד אחרי תפלת מעריב?! עכ"ל.

            וכאן הבן – שאינו "תם" – שואל שתי קושיות:

(א) בלקו"ש שם (עמ' 116) לא נאמר רק "חנוכה, פורים וספירת העומר", אלא: "חנוכה, פורים, סדר קרבן פסח, הגדה של פסח (ולאח"ז) ספירת העומר". מדוע לא ציטטו המלינים גם את "סדר קרבן פסח" ו"הגדה של פסח"?

(ב) באותה שיחה (עמ' 119) אומר הרבי, שסידורו של אדמו"ר הזקן פותח במעלת הקימה בחצות הלילה; מדוע לא ביקשו תואנה גם בענין הזה, שהסידור החדש אינו פותח בענין הקימה לחצות אלא בלוח ה"אלף בית" ובסדר הברכות?

            התשובה לשתי הקושיות אחת היא, וברורה לחלוטין: גם בסידור תהלת-ה' שהדפיס הרבי בשנת תש"ה נדפס סדר ספירת העומר לפני סדר קרבן פסח! גם בסידורים שבהם נדפסה ה'הגדה של פסח' (הן בסידורי הכיס משנת תשי"ז או גם קודם לכן, והן בסידור של "אוצר ספרי ליובאוויטש" הנ"ל) נדפס סדר ספירת העומר לפני ה'הגדה של פסח'!

            אותו סידור גם הוא אינו פותח במעלת הקימה בחצות לילה, אלא ב"אלף בית" ובסדר הברכות, בדיוק כפי שהוא בסידור החדש!

            ואם תאמר: מחד גיסא מסביר הרבי שסידורו של אדמו"ר הזקן פותח בענין חצות הלילה ומסיים בספירת העומר, ומאידך גיסא הרבי עצמו מדפיס סידור שפותח בדבר אחר ומסיים בדבר אחר, ושלא כסדר המבואר בלקו"ש?!

            אלא שכל הדברים המבוארים בשיחה נאמרו כלפי "סדר תפילות מכל השנה" של אדמו"ר הזקן, וכבר נתבאר לעיל שהרבי לא התייחס לסידור תהלת-ה' כאל סידורו של אדמו"ר הזקן. לכן אין כל קושיא על סידור תהלת-ה' המשונה בסדרו, לא על הסידור הישן שבו ממוקמת ספירת העומר לפני ה'הגדה של פסח', ולא על הסידור החדש שבו ממוקמת הספירה אחרי תפילת ערבית, ולא על שניהם שאינם פותחים במעלת הקימה בחצות הלילה.

            רמז לדבר מצינו בחוברת התפילות (ברכון, 'בענטשער') "תפלת מנחה ותפלת ערבית לימי החול", שנדפסה ע"י המל"ח בהנהלתו של הרבי, שבה נעקר סדר ספירת העומר ממקומו שבסוף הסידור ונקבע בסמוך לתפילת ערבית, לפני ברכת המזון, לפני קריאת-שמע שעל המיטה ואף לפני חנוכה ופורים!

            ללמדך, שעל סידורים שלא נדפסו בתבניתו של "סדר תפילות לכל השנה" שיסד אדמו"ר הזקן, אין חלים הכללים שנאמרו בקשר לאותו סידור. ורשות ביד הממונים להתאים את סידור תהלת-ה' לצרכי הדור, ואף אינם נזקקים להיתר של "עת לעשות לה' הפרו תורתך", ותבוא עליהם ברכה. ובלבד שיכוונו את לבם לשמים.

 

היחס לר' זלמן הענא (רז"ה)

            המדקדק ר' זלמן הענא (רז"ה) נזכר לעיל פעמים רבות, כמי שה"כוכביות" לציון השבא הנע נערכו בהתאם לשיטתו.

            לא טרחנו להתעסק באישיותו המפוקפקת, מפני שדבר זה אינו מעלה ואינו מוריד לענייננו; כשם שאין להוכיח את מעלתו הרוחנית – או את אמיתות שיטתו – מכך שמישהו מרבותינו הק' עיין בספר הדקדוק שלו, כך, לאידך גיסא, אין גם הוכחה לאפסות שיטתו מכך שגדולים וטובים הסתייגו מאישיותו ומספריו גם יחד.

            אך לא כן דרכו של הכותב דנן, ש"נשיאת ההפכים" הנ"ל נשגבת מבינתו, וכמבואר בדא"ח בענין ה"מוחין דקטנות" של התינוק שאינו מסוגל להבין דרך שאינה נוטה לקיצוניות מוחלטת לצד אחד בלבד.

            מכיון שרואה הוא חובה לעצמו לסבור שרבותינו הק' הלכו בדרכו של הרז"ה "חייב" הוא גם לטהר את דמותו של הרז"ה; "פעולת טיהור" זו נעשית תוך כדי מיעוט דמותו של הגאון יעב"ץ, ובהגדרה שיקרית של מלחמת גדולי ישראל לנגד הרז"ה כ"מחלוקת בין ההרים הרמים" וכמחלוקת הראב"ד על הרמב"ם!

            על כך אין לנו לומר אלא שלפנינו אחד מגילויי ה"חוצפא יסגי" של חבורת "מקרבי הגאולה" (ועוד ידובר בזה להלן). לחוצפה זו מצטרף שקר נוסף, באמרו כי "בקהילות ישראל נחלקו הדעות לכאן ולכאן".

 

רבוה"ק ושיטת הרז"ה

            נצטט כאן כמה ממסקנותיו הקיצוניות של הכותב בענין הרז"ה, ונבדוק האם יש להן קשר כלשהו לעובדות האמיתיות.

            ואלו הן קביעותיו המוחלטות: "רבותינו נשיאינו סוברים כשיטת הרז"ה";

"רבותינו נשיאינו נהגו בשיטת הדקדוק של הרז"ה"; "רבותינו נשיאינו פסקו, ללכת בשיטת הרז"ה"; "שיטת הרז"ה היא השיטה שנהגו בה רבותינו נשיאינו"; "אין לנו אלא "מעשה רב" שעשה הרבי, ושאר רבותינו נשיאינו, שנהגו כשיטת הרז"ה".

            מנין שואב הכותב דנן את כל הידיעות המופלאות הללו, אשר לא שמעתם אוזן אדם עד עצם היום הזה? נופתע להיווכח, שהבסיס לאמירות נחרצות אלו אינה אלא ההערה התמימה שנדפסה בשולי העמוד שמעבר לשער הסידור, שבה נאמר שהכוכביות שבסידור באות לציין את השבאים הנעים. על בלימה זו נתלו כל הקביעות אודות "סברתם", "פסקם" ואף "מנהגם" של "רבותינו נשיאינו"!

            שכך כותב הוא: "מסדור תהלת ה' מוכח לפי איזו שיטה בדקדוק נהגו רבותינו נשיאינו"; "הערה זו [שבתחילת הסידור] היא למעשה הוראה מהרבי (בהתאם להוראת הרבי הריי"צ להדפסת הסדור), שאנו נוהגים כשיטת הרז"ה, בנוגע להגיית ה'שבא' בסדור"; "רבותינו נשיאינו פסקו באופן ברור וחד משמעי, הוראה מפורשת בתוך הסדור עצמו, שעלינו לנהוג כשיטת הרז"ה בענין שבא נע"; "עצם העובדה, שלמרות המחלוקת בין הרז"ה ליעב"ץ, הורה הרבי בסדור (בהערה לגבי ה'שבא נע') כשיטת הרז"ה, מוכיחה באופן חד משמעי שמנהג רבותינו נשיאנו כשיטת הרז"ה, וכך עלינו לנהוג".

            ההיגיון הפשוט אומר, שהערה זו חייבת היתה להיכתב, כדי להסביר לילדים מה טיבם של "כוכבים" אלו. שהרי הם כבר למדו את כל ה"אלף בית" ואת כל הנקודות, ומעולם לא נתקלו ב"כוכבים"!

            אבל לכותב דנן היגיון משלו: "באם שיטת הרז"ה היתה מנוגדת לשיטת אדה"ז" כותב הוא – מתוך הנחה מוטעית שאדה"ז חייב לנקוט עמדה במחלוקת זו – אזי הרבי היה מוחק את ההערה, או מוחק את אותם ה"כוכבים" שנתחדשו ע"י הרז"ה, או אפילו את כל ה"כוכבים" כולם, או שהיה כותב במפורש שאין לשים לב אל ה"כוכבים". אבל – כאן מגיע הוא למסקנתו החפוזה – "הרבי בחר לכתוב את ההערה, ובכך פסק כשיטת הרז"ה".

            אבל, כנ"ל, כתיבת ההערה היתה הכרחית, ומחיקת ה"כוכבים" היתה דבר שבנמנע באמצעים הטכניים של השנים ההן. מה גם שלא היתה כל סיבה להשקיע עבודה רבה ועצומה שתועלתה מועטה, שהרי לא מצינו רמז לכך שלרבי היתה עמדה כלשהי במחלוקת המדקדקים, ואין לנו שום סיבה לחשוב שדעתו היתה שצריכים "להציל" את הילדים מפני טעות ב"הלכות שבא נע" ולדקדק בטיבם של ה"כוכבים".

 

עמדתו של אדמו"ר הזקן נ"ע

            נקדים ונדון בשאלה, האם היתה בכלל לאדמו"ר הזקן עמדה כלשהי במחלוקת בענין הנעת השבאים; ואלו דבריו בשלחנו הטהור בהל' קריאת-שמע (סי' סא סכ"ב): ולא יניח שו"א הנע ולא יניע שו"א הנח. ואיזה שו"א נע ואיזה שו"א נח ידוע להמדקדקים. עכ"ל.

            והמעיין עומד תמה: במשך דורות מצינו מחלוקות בין המדקדקים בכללי השבא הנע והנח, בכלל אחד חלוקים ר"א בחור והראב"ע, בכלל אחר חלוקים הרד"ק ור"א בחור, ונוספה עליהם מחלוקת הרז"ה עם כל הקדמונים (מחלוקות אלו הובאו במאמרו של הכותב דנן); והנה בא רבינו הזקן וכותב ש"ידוע להמדקדקים" איזה שו"א נע ואיזה שו"א נח! לאיזה "מדקדקים" זה ידוע? הרי גם "המדקדקים" יודעים שאין בזה דבר ברור, אלא זה אומר בכה וזה אומר בכה! האם השאיר אדמו"ר הזקן בידי האדם הפשוט את ההכרעה בין ה"מדקדקים"?

            והרי על שום כך בחר המגיד ממזריטש נ"ע באדמו"ר הזקן שיערוך את שלחנו "כל דבר על אופניו בלי בלבול ותערובת, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו", "כי ברוב המקומות יש דיעות מחולקות זה מקשה וזה מפרק זה בונה וזה סותר, בידי אדם אין ברירה שיבור לו דרך ישרה" (הקדמת בני המחבר לשו"ע אדמו"ר) – ואדמו"ר הזקן "משתמט" מלקבוע הלכתא כמאן!

            אדמו"ר הזקן עצמו אומר בכמה מקומות בשו"ע, שדרך הפוסקים האחרונים לפרש ביותר ולא לסתום (ראה בס' 'כללי הפוסקים וההוראה' להגר"י פרקש שליט"א, עמ' עד), וכיצד זה הוא עצמו סתם ולא פירש והניח למעיינים לגשש באפילה?

            על כורחנו לומר שאדמו"ר הזקן לא ראה בזה ענין הלכתי שמוטל עליו להכריע בו, כפי שהפוסקים שקדמוהו לא נתנו דעתם לעסוק בשאלה זו; אם משום "דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד", אם משום המובא בשמו במקום אחר "שחכמת הדקדוק לא נשפעה מלמעלה בשלימותה" ואין בידינו להכריע (כ"כ גם תלמידו ה'דברי נחמיה', שו"ת יו"ד דף נט, ג: דקדוק – שידוע שאינה חכמה ברורה), או משום שבזמנו ובמקומו לא נהגו כלל בהנעת השבאים, כפי שנוהגים כל החסידים מאז ועד עצם היום הזה. גם ידועים דבריו של רבינו הזקן ('מאה שערים' עמ' 64), שאין שום אדם שיכול לדבר בלה"ק בכל האותיות ודקדוקיהן, ובכל מדינה משתבשים באותיות אחרות. וגם הבעש"ט והאריז"ל לא היו יכולים [=ניט גיקאנט] כל לה"ק ע"פ דקדוק בשלימות, אבל ח"ו לומר שהם התפללו בשיבוש (יעו"ש).

 

עמדתם של רבוה"ק נ"ע

            האם ידוע לנו על מישהו מרבותינו הק' שגילה ענין כלשהו במחלוקת הגדולה (שהגיעה כמעט לידי שפיכות דמים) בין המדקדקים הקדמונים מנחם בן סרוק ודונש בן לברט? האם מכך שרבוה"ק ציוונו ללמוד את פירוש רש"י – שהולך בדרכו של מנחם – חובה עלינו לומר שהלכה כמותו שיש שרשים בעלי אות אחת, שתיים או ארבע וחמש? ומאידך גיסא אדמו"ר הצ"צ מביא תמיד את ס' השרשים לרד"ק הסובר שהשורש הוא בן שלש אותיות בלבד! ו"הלכתא" כמאן?

            ומנלן לומר שדוקא לאדמו"ר זי"ע היה שמץ של ענין כלשהו להכריע בין המדקדקים? האם רק בגלל שלאחרונה צפה ועלתה לה מחדש המחלוקת על הרז"ה ועלתה לראש הכותרות?

            האם בגלל שאדמו"ר מוהריי"צ הורה לרבי להדפיס סידור מסויים עבור הילדים, ובאותו סידור היו "כוכבים", מכאן הוכחה "תורנית" שהוא סמך את שתי ידיו על השיטה שבה נערכו ה"כוכבים"? זו יכולה אולי להוות הוכחה עיתונאית, אבל בשום פנים ואופן אין זו הוכחה שתתקבל בין לומדי תורה ופוסקי הלכה.

            אילו היו למוהריי"צ כמה "סידורים לילדים" שמשתווים לסידור "סדר העבודה", והוא החליט לבחור בסידור זה דוקא בגלל שרק בו יש "כוכבים", היינו יכולים להסיק מכך שרצונו שהילדים ילמדו לבטא את השבא הנע; אילו היו לפניו שני סידורים זהים בכל, אלא שהאחד עם "כוכבי הרז"ה" והשני עם "כוכבי הקדמונים", והוא היה בוחר באחד מהם, היינו יכולים לקבוע בבירור שדעתו נוטה לשיטה מסויימת דוקא.

            אבל מעשה שהיה לא כך היה; לא ידוע לנו על סידור מתאים שבו אין "כוכבים", וידוע לנו בבירור שאין סידור שבו "כוכבים" מסוג אחר. לפיכך אין לנו לדון אפשר משאי-אפשר, ואין לנו לומר שהיה למוהריי"צ ענין כלשהו ב"כוכבים" אלו ובמשמעותם.

            אדרבה, יתכן שההסכמה לסידור עם "כוכבים" (המזוהים עם "סידור משכילי") ניתנה רק בדיעבד ומחוסר ברירה; זכר לדבר מצינו בעובדה שהובאה לעיל, שמהידיעה השניה ב'קובץ ליובאוויטש' וב'הקריאה והקדושה', נשמטה מרשימת מעלותיו של הסידור מעלת ציון השבאים הנעים. כמו-כן נשמטה מעלה זו משערו של סידור תהלת-ה'. והלא דבר הוא!

            היבט תורני נוסף ימנע מאתנו מלראות בהערתו של הרבי אודות ציון השבאים הנעים "פסק הלכה" כרז"ה (בנוסף למבואר לעיל שהערה זו הכרחית לביאור מהותם של ה"כוכבים" המוזרים לילדים), והם הדברים האמורים בשו"ת 'חכם צבי' (מובא ב"כללי הפוסקים וההוראה", עמ' עג): "אין להוציא דין חדש מדברי איזה מפרש או פוסק, אם לא שהוא מוכרח בהכרח גמור. כי אין מדרך הפוסקים להביא דרך אגב ובלי שום ראיה. ודבר זה ראוי להיות נגד המעיין בכל מקום, והוא כלל גדול בתורה".

            ואם כך הוא לגבי דברים האמורים בספרי המפרשים והפוסקים, כל-שכן וקל-וחומר לגבי דיוק שאינו מוכרח כלל, מדברים שאינם לא פרשנות ולא פסק.

            לפיכך אין כל שחר לדיבורים על "סברתם" ו"פסקיהם" (ועוד "פסיקה באופן ברור וחד משמעי"!) של רבותינו נשיאינו כשיטת הרז"ה, ואין ממש בקביעה השיקרית והמגוחכת שאף לא נעשה נסיון כלשהו להוכיחה – ובטח שלא הובאה "הוכחה באופן חד משמעי"! – ש"שיטת הרז"ה היא השיטה שנהגו בה רבותינו נשיאינו".

 

הרז"ה וספריו בספרי רבוה"ק?!

            במיוחד מצינו תערובת של דמיון, סילופים והעדר "הבנת הנקרא", בהמשך דבריו של הכותב ובפרשנויותיו לסיפורים ואירועים שונים.

            הוא מוצא לנכון "לנזוף" בעורך הסידור החדש שכתב כי הרז"ה "מוזכר [פעמיים] גם באוצר סיפורי חב"ד", ותמה הוא עליו: "הרי על הרז"ה וספריו מדובר בכמה וכמה מקומות חשובים בספרי רבותינו נשיאינו ועוד.. האם רק בסיפורים חיפש על הרז"ה"?!

            ואנו תמהים על הכותב דנן: האם טרח בכלל לבדוק מה נאמר ב"סיפורים" אלו? האם ראה שהם מרשימותיו של אדמו"ר הריי"צ? מדוע המקורות שהוא משתדל להביא מכתבי מוהריי"צ מהווים "מקומות חשובים בספרי רבותינו נשיאינו", ואלו, לעומתם, הם רק "סיפורים" בעלמא?

            ואם יאמר שבדק ובחן את ה"סיפורים" הללו, מדוע מכחיד הוא תחת לשונו שרז"ה אינו נדרש שם לשבח? הרי הוא נחשב ב"סיפורים" אלו כאחד הגורמים לייסוד חברת "אוהבי שפת קודש" שבאמצעותה נפתחו שערי ליטא להשכלה הברלינית! ועוד נזקף שם ל"זכותו", שהמסית ומדיח "שמעון הכופר" היה תלמיד תלמידו בחכמת הדקדוק!

            שתיקתו זו יכולה, אולי, להיחשב כ"חצי אמת" גרידא, אבל אמירתו כי על רז"ה מדובר "בכמה וכמה מקומות חשובים בספרי רבותינו נשיאינו" היא שקר גמור! הוא מביא שני מקורות שבהם נזכרים "ספרי רז"ה", אבל אף לא מקור אחד ויחיד שבו נזכר הרז"ה עצמו! (ויפורט עוד בדברינו להלן).

הכותב דנן "טרח לבדוק באופן יסודי את יחסם של רבותינו נשיאינו לשיטת הרז"ה וההולכים בדרכו", ומבדיקה יסודית זו הגיע למסקנה כי: [א] "חידושיו ושיטתו [של הרז"ה] התקבלו אצל גדולי ישראל, ובפרט תלמידי הבעש"ט"; [ב] "על הרז"ה וספריו מדובר בכמה וכמה מקומות חשובים בספרי רבותינו נשיאינו".

אנחנו שמענו על גדולי ישראל רבים שחלקו על הרז"ה; מיהם, איפוא, "גדולי ישראל" שאצלם התקבלו חידושיו ושיטתו של הרז"ה? את זאת אין אנו יכולים לדעת, מפני שהכותב דנן אינו מפרסמם.

ומיהם "תלמידי הבעש"ט" הרבים שאצלם "בפרט" נתקבלו חידושיו ושיטתו? אחד ויחיד נמצא לו, ה"ה הגה"ק ר"מ מרגליות שכתב בצוואתו: "התפלה תהיה מתוך הסדור של דקדוק, אם אפשר להתפלל מתוך סדור של המנוח ר' זלמן הענא שהיה בקי בחכמה זו" (הובאו דבריו במאמרי הנדפס בקובץ 'בית אהרן וישראל' בשנת תשנ"ה, גל' עה).

אך גם על אחד ויחיד זה לא ידוע כלל שקיבל את "חידושיו ושיטתו" של הרז"ה (כגון חידושו בענין הנעת "השבא המרחף" שבו אנו עוסקים), אלא רק שהמליץ להתפלל מתוך הסידור המדוייק שערך רז"ה. באותה מידה יכול היה הכותב דנן לקבוע ש"תלמידי הבעש"ט" הורו הלכה למעשה להתפלל בנוסח אשכנז, שהרי בנוסח זה נערך סידורו של הרז"ה!

הכותב מביא גם מעט דוגמאות מסידורו של אדמו"ר הזקן, שמהן נראה, לדברי הכותב, "שבכמה וכמה מקומות קבע אדמו"ר הזקן את הנוסח בסדור לפי התיקונים שתיקן הרז"ה בסדורו 'בית תפלה' ו'שערי תפלה'.. במקומות מסויימים בהם היה ספק לכאן או לכאן פסק אדמו"ר הזקן כהרז"ה".

והנה, גם אם היה ממש בדוגמאות אלו, לא היה מהן שום ראיה לקבלת "שיטתו" ע"י רבותינו נשיאינו, אלא רק שבמקומות ספורים, מיעוט שבמיעוט, קיבל רבינו הזקן את האמת ממי שאמרה (ועל כך ניתן היה להוסיף את הדוגמה שנתעלמה מהכותב דנן, שהאמור בשו"ע אדמו"ר סי' תצד בענין "טעם עליון וטעם תחתון", מקורו בס' שערי-תפלה לרז"ה).

אבל מעט הדוגמאות שהביא אינן מוכיחות אפילו את המעט הזה! להלן דוגמאותיו, ושוברן בצדן:

[א] בפיוט "אדון עולם", "יצור" (ולא "יציר"). כבר ציין ב'שער הכולל' על אתר, שכן הוא הנוסח בסידורי השל"ה הישנים. ומשם לקחו רבינו הזקן ולא מהרז"ה.

[ב] בברכת התורה "ובפי" (ולא "ובפיות" או "ובפיפיות"). כן הוא הנוסח בסידור לבעל הפרדס (תקכ"ה ובצילום כתה"י), בסידור האריז"ל הראשון (תקמ"א) ובסידור האריז"ל של הר"ר אשר (תקמ"ח). ומהם לקחו רבינו הזקן ולא מהרז"ה.

[ג] מציין ל'שער הכולל' (ג, י), שמביא את הרז"ה כמקור לניקוד "אנו" בקמץ. אבל שם מובא כן גם מסידור השל"ה שקדם לו, שנטלו מסידורו של הר"ר שבתי שקדם לשניהם!

[ד] מציין ל'שער הכולל' (ט, ח) שמביא את הרז"ה כמקור לניקוד "מחיה המתים" (היו"ד של 'מחיה' סגולה). גם כאן מביא שעה"כ מסידור השל"ה שקדם לו (נוסח זה היה מצוי מקדם קדמתה, ראה: קובץ 'בית אהרן וישראל', גל' מה, עמ' קטו).

והנה בהסכמתו של מהרי"ל מיאנוויץ לסידור (הנדפסת גם בראש סידור 'תורה אור'), מביא שסיפר לו אדמו"ר הזקן בשם קודמיו, שהיו מלעיגים על המדקדקים האחרונים האומרים "לפיכך" בכ"ף רפויה, וגורמים להשכיח את ענין עיקר התפילה שצריכה להיות בכוונה.

מיהם "מדקדקים אחרונים" נלעגים אלו? אין ספק שכוונתו לרז"ה, שבסידורו 'בית תפלה' ובספרו 'שערי תפלה' (סי' לח) חולק על קודמיו שניקדו "לפיכך" בכ"ף דגושה (ביניהם גם "המדקדק הגדול" הר"ר שבתי, הנזכר לשבח באותה הסכמה).

גם אדמו"ר זי"ע באמרו "על אחת כמה וכמה", היה מדגיש את הכ"ף האחרונה.

מעין לעג זה מצינו גם בדבריו של הרה"ק מקומרנא בס' 'היכל הברכה' (דברים ו, ה): ודלא כמדקדקים הטפשים שאומרין.. "חתן וחלה" [בכ"ף רפויה].. דבכל היכי דנשתנה המבטא, אין מדקדקין בדקדוקי עניות של טפשין.

 

[ג]

            לפני שנמשיך, נזכיר לקוראים במאי עסקינן; בסידור תהלת-ה' מסומנים השבאים הנעים ע"י "כוכבים", שנקבעו לראשונה בסידור 'סדר העבודה' שנדפס בווילנא, וכשהדפיסו את סידור תהלת-ה' בצילום מדפוס וילנא, נותרו "כוכבים" אלו על מכונם. השיטה שעל-פיה נקבעו ה"כוכבים" הללו היא שיטתו של המדקדק ר' זלמן הענא (רז"ה), שרבים מגדולי ישראל חלקו עליו ועל שיטתו.

            בהוצאת 'קה"ת' סניף כפר חב"ד נדפסה מהדורה חדשה של סידור תהלת-ה', ובמהדורה זו שינו את שיטת סימון השבאים הנעים בהתאם לשיטת גדולי ישראל. בעקבות שינוי זה נתפרסמה סידרת מאמרים, התוקפת בשצף-קצף את ה"עוולה" שבשינוי ה"כוכבים".

            סידרת המאמרים הנוכחית באה לחשוף את מסכת השקרים שנטוותה באותם מאמרים; עתה ממשיכים אנו במה שהתחלנו בפרק הקודם, הפרכת הקביעה משוללת היסוד ש"על הרז"ה וספריו מדובר בכמה וכמה מקומות חשובים בספרי רבותינו נשיאינו", שממנה צמחה קביעה מופרכת נוספת, ש"רבותינו נשיאינו הלכו בשיטת הרז"ה".

 

הרז"ה וספריו בפי מוהרש"ב?!

            עתה נבחן האם יש כיסוי לקביעה ש"על הרז"ה וספריו מדובר בכמה וכמה מקומות חשובים בספרי רבותינו נשיאינו", והאם יש באותם מקומות כדי להצדיק את הקביעה הנחרצת כי "באופן ברור רואים בעליל, שרבותינו נשיאינו הלכו בשיטת הרז"ה".

            כבר הצבענו לעיל על העובדה, שעל הרז"ה עצמו אין מדובר במקומות אלו כלל וכלל. נבדוק עתה האם, לפחות, מדובר שם על "ספריו" (לשון רבים!), ומה בדיוק נאמר שם אודותם.

            המקור הראשון הוא ס' השיחות 'תורת שלום' (עמ' 2), שלדברי הכותב מסופר שם שכאשר נסובה השיחה על קריאה בתורה ע"פ הדקדוק, אמר הרבי הרש"ב לבעל קורא, ר' יצחק גרשון: אתה בעל דקדוק, ואתה בוודאי למדת את המסלול עם צהר התיבה, והוסיף, שאביו הרבי מהר"ש היה יותר בעל דקדוק, והיה בקי במסלול ובתנ"ך וכו'. עכ"ל הכותב.

            כלומר: שיחה שכולה במעלת חכמת הדקדוק; דיברו על קריאת-התורה ע"פ הדקדוק, אדמו"ר הרש"ב ציין את העובדה שהבעל-קריאה הוא "בעל דקדוק" ובטח למד את הס' 'מסלול' ו'צהר התיבה', וכן שאביו אדמו"ר מהר"ש היה "בעל דקדוק" עוד יותר מהבעל-קריאה, והיה בקי ב'מסלול' וגם בתנ"ך. כפתור ופרח! לא רק ה"משכילים" מטיפים ללימוד הדקדוק, אלא גם החסידים והצדיקים!

            אבל מה נעשה ובשיחה הנ"ל נאמרו דברים שונים לחלוטין! הדיבורים לא נסובו כלל וכלל אודות קריאת התורה, אלא אך ורק אודות גילוי ה"יחידה" שבנפש שבשמחת-תורה. אגב כך השתמש הרבי בלשון הפסוק "לא ילמדו איש את רעהו", ואת התיבה "ילמדו" ביטא במ"ם צרויה.

            הבעל-קריאה ר' יצחק גרשון, ברוב "חכמתו" ובמיעוט דרך-ארץ, מצא לנכון "לתקן" את הרבי, והעיר שבפסוק מנוקדת מ"ם זו בשבא ולא בצירה…

            כנראה שהרבי לא שמע בדיוק מה הוא אומר, ואחיו של הרבי – הרמ"מ – הסביר, שרי"ג הנ"ל הוא "בעל דקדוק", ולדבריו צריכים לומר "ילמדו" בשבא.

            מוהרש"ב פנה לרי"ל ואמר לו: אתה "בעל דקדוק"?! בטח למדת את 'המסלול' ואת 'צוהר התיבה'? אאמו"ר [מוהר"ש] היה "בעל דקדוק" יותר ממך, הוא היה בקי ב'מסלול' וב'צהר התיבה', הוא היה בקי בתנ"ך (בציון הפרק והפסוק), הוא ידע שבפסוק נאמר "ויספו" (הסמ"ך בשבא) ואעפ"כ אמר "ויסופו" (סמ"ך שרוקה). אני יודע שנכתב "ילמדו" (המ"ם בשבא) אבל אני רוצה לומר "ילמדו" (בצירה), ודוקא "ממעייני" (היו"ד בצירה ולא בשבא). אאמו"ר אמר שהדקדוק שייך לקריאת-התורה ולא לענין התפילה! עד כאן השיחה.

            ובכן, אין כאן שום מלה במעלתה של חכמת הדקדוק, ולא שום הטפה ללימוד ספרי הדקדוק. מה שיש כאן – והכותב דנן השמיטו "בתמימותו" – שענין הדקדוק אינו שייך כלל לתפילה!

            ואנחנו תמהים: אם ענין הדקדוק אינו שייך לתפילה – כדברי מוהר"ש וכמנהג החסידים מדורי דורות – על ומה ולמה חרדו את כל החרדה וחגרו את כלי זינם לצאת לישע הרז"ה ו"כוכביו", עד כדי החשבתם יותר מאשר הסידור 'תורה אור' שבו התפללו שלושה דורות של רבותינו הק'?

            כאמור, את דברי מוהר"ש הללו לא מצא הכותב דנן לנכון להביאם; לעומת זה עלה בידו למצוא בשיחה זו דבר שאנשים כערכנו לא ראו בה מעולם: "הרבי הרש"ב מדגיש, שלא מספיק לדעת רק את ספר ה'מסלול', אלא יש לדעת גם את החידושים שבספר 'צהר התיבה' לרז"ה"!

            דברי הזלזול שנאמרו כלפי ה"בעל דקדוק" (שהרי ב"תרגום חפשי" אמר לו הרבי: אתה חושב שאם למדת את ה'מסלול' ואת 'צוהר התיבה' אז אתה כבר "בעל דקדוק" מושלם?!), הופכים אצל הכותב דנן ל"הוראה"! חייבים להיות "בעל דקדוק", חייבים ללמוד את ס' ה'מסלול', ולא די בכך, אלא חייבים ללמוד גם את 'צוהר התיבה'!

            הבנה מסולפת זו היא השלב הראשון והיסוד למסקנה שאליה יגיע הכותב בהמשך: "באופן ברור רואים בעליל, שרבותינו נשיאינו הלכו בשיטת הרז"ה"…

            כאן המקום להעיר, שגם אדמו"ר הריי"צ בשיחותיו, לעולם אינו מציג את ר' יצחק גרשון הנ"ל כאחד מ"דמויות המופת" שעלינו ליהנות מאורם ולחסות בצלם (כפי שרוצה הכותב דנן שנלמד ממנו "מעשה רב"). יעויין גם ב'לקוטי דיבורים' (עמ' תרפה), שם מתואר מעמד אופייני בבהכ"נ בליובאוויטש, כשרי"ג ניצב בקרב קבוצת אנשים אוהבי זימרה ומתרברב בפניהם ב"הדרת קולו". וד"ל.

 

הרז"ה וספריו בפי מוהריי"צ?!

            המקור השני שבו "מדובר על הרז"ה וספריו" הוא באגרות-קדשו של מוהריי"צ (י, עמ' תה ואילך), שם מסופר על ר' יצחק גרשון הנ"ל שהיה "בעל דקדוק" מפורסם, בקי בספרי הדקדוק, מהקדמונים כס' ה'שרשים' לרד"ק וס' 'מתורגמן' ועד האחרונים כ'צוהר התיבה' וה'מסלול'. ואותו שכר מוהרש"ב שילמד עם מוהריי"צ (שהיה אז בן תשע) את פירוש מלות התפלה וקריאת "עברי" נכונה.

            פעמים רבות חוזר הריי"צ ומספר במכתבו זה, שהוא התקשה ביותר בקליטת כללי הדקדוק, וביותר בכללי "המלעיל והמלרע" וכללי "הדגש והרפה".

            הבה נראה מה לומד הכותב דנן מסיפור זה: "הרבי הריי"צ מזכיר את ספר המסלול ואת ספר צהר התבה, מבין כל ספרי הדקדוק של האחרונים. ברור, שר' יצחק גרשון שהיה בעל דקדוק מפורסם והיה בקי בספר המסלול וצהר התבה, לימד את הרבי הריי"צ את שיטת הרז"ה"!

            קשה להאמין לעיוות המציאות המתגלה לעינינו! היכן נאמר שרי"ג לימד את הריי"צ אפילו מלה אחת מה'מסלול' או מ'צוהר התיבה'? היכן נרמז שהוא לימד אותו את שיטת הרז"ה? הרי אין אלו אלא דמיונות שוא ושקר!

            מסופר כאן שהוא היה בקי בכל ספרי הדקדוק, מהראשונים ועד האחרונים, ומהיכן מסיק הכותב דנן שהוא למד אתו בשיטת האחרונים דוקא? ומנלן שהם למדו את כללי השבא הנע שבזה אנו דנים עתה? מי מלמד כללים מסובכים אלו לילד בן תשע שמתקשה עדיין בדגש ורפה, מלעיל ומלרע?

            ואפילו אם נניח שהוא לימד אותו גם את כללי השבא הנע, מנלן שהוא לימד אותו דוקא בשיטתו הדחויה של הרז"ה, ולא בשיטת שאר המדקדקים שגם בספריהם היתה לו בקיאות גדולה?

            לפיכך אין גם שום אמת בקביעתו כי "שיטתו של הרז"ה היא זו שנלמדה והתקבלה אצל רבותינו נשיאינו", וגם היא דמיונות שוא ושקר של חוזה בכוכבים והוזה בחלומות.

            עוד מבקש הכותב להעיר את תשומת לבנו: "יש לשים לב, שלמרות המחלוקת החריפה שהיתה בין היעב"ץ שהלך בדרכו של ה'מנחת שי', לבין הרז"ה, לא מוזכרים בדברי הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ – ספרי דקדוק החולקים על הרז"ה (כגון: לוח ארש של היעב"ץ ועוד). מעניין, שכאשר דברו הרביים על דקדוק הובאו ספרי הרז"ה וההולכים בדרכו. דבר זה מוכיח באופן ברור, שהרבי הרש"ב והרבי הריי"צ, וכן הבעל קורא המלמד של הרבי הריי"צ ר' יצחק גרשון – הלכו בשיטת הרז"ה"…

            צחוק עשה לנו הכותב ב"הוכחתו" זו; הס' 'לוח ארש' אינו ספר דקדוק כלל, אלא ספר לבירור נוסחי התפילה, שמסתמך – במקרים רבים – גם על חכמת הדקדוק. אבל מי שרוצה להיות "בעל דקדוק" הס' 'לוח ארש' לא יוכל להיות לו לעזר. לשם כך עליו לקרוא בספרי לימוד כגון ה'מסלול' ו'צוהר התיבה'. לכן, כשמוהרש"ב פנה אל ר' יצחק גרשון אמר לו "בטח למדת את ה'מסלול' ואת 'צוהר התיבה'", מפני שאלו היו הספרים הנפוצים ללימוד הדקדוק.

            קרוב לומר שר' יצחק גרשון לא ראה מימיו את הס' 'לוח ארש', שנדפס רק פעם אחת ויחידה בשנת תקכ"ט. ומכיון שספר זה אינו נחשב כ"ספר דקדוק", לכן אפשר לו להיות בקי בכל ספרי הדקדוק הראשונים והאחרונים גם מבלי לראות את ה'לוח ארש'.

            לכן אין שחר ואין קורטוב הגיון במסקנתו המגוחכת של הכותב, ש"דבר זה מוכיח באופן ברור, שהרבי הרש"ב והרבי הריי"צ, וכן הבעל קורא המלמד של הרבי הריי"צ ר' יצחק גרשון – הלכו בשיטת הרז"ה"; אין שום הוכחה גם על אחד מהם.

            צחוק עשה לנו גם בכריכת "החוט המשולש": הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ ור' יצחק גרשון… כדאמרי אינשי: על ה' ועל משיחו ועל נוטקע…

            להלן מגדיר הוא את הנהגתו של ר' יצחק גרשון בשיטת הרז"ה, כ"מעשה רב" שעלינו לנהוג כמותו; אך לבד מכך שעדיין לא זכינו לראות את ההוכחה שרי"ג אכן נהג בשיטת הרז"ה, הנה אדמו"ר זי"ע אמר, שפעם הסתמכו על החזן יצחק גרשון שנהג בתפילה במנהגים מסויימים, ורצו ללמוד מזה, שמאחר והרבי [הרש"ב] לא ערער עליו, א"כ זהו מנהג ליובאוויטש! אבל האמת אינה כן, מפני שהרביים אינם מתערבים כלל בענייני בית-הכנסת, וגם אינם מערערים על הנהוג, כל זמן שאין הם נשאלים על כך (דברים אלו נאמרו ב"יחידות" לזקננו הרה"ח ר' יעקב יוסף ראסקין ע"ה, בר"ח מרחשון תשט"ז. נתפרסמו בקונטרס 'ברית מנחם', כסלו תשנ"ה. מוהרש"ב עצמו אמר שאין ללמוד מהנהוג בבהכ"נ שבליובאוויטש, ראה: 'אוצר מנהגי חב"ד', תשרי, עמ' קסג, אות כו).

 

הרז"ה וספריו בפי ה'צמח צדק' ומוהר"ש?!

            עתה נמשיך ונבחן את הקשרים הנוספים שמנסה הכותב דנן לטוות בין רבותינו הק' לבין "הרז"ה וספריו".

כבר הצבענו פעם ופעמיים על כך שבמקורות שמביא הכותב לעולם אין מדובר בהם על הרז"ה עצמו, אלא לכל היותר על ספר אחד (ולא "ספריו") שלו, וכן על ס' ה'מסלול' שלדברי הכותב דנן יש לומר "בפשטות" שהוא הולך בשיטת הרז"ה.

עתה מביא הכותב "הוכחה" מאדמו"ר הצ"צ, מסיפור שבו אין זכר לא לרז"ה ולא ל"ספריו", אלא רק לס' ה'מסלול'; והוא ב'לקוטי דיבורים' (עמ' 458), שמסופר שם על אדמו"ר מהר"ש שהוציא את ספר ה'מסלול' מארון הספרים, ואביו הצ"צ אמר לו פתח את הספר וציין לי את הדף ואומר לך מה כתוב שם, וכך היה.

            עוד מוסיף הכותב ומביא מס' התולדות אדמו"ר מהר"ש (ברוקלין תש"ז, עמ' 8), שבו נוספה התבטאותו של הצ"צ על ס' ה'מסלול': "זהו ספר דקדוק כתוב בסדר מעולה".

            מכך קופץ הכותב ומרחיק לכת במסקנתו: "ספר זה [ה'מסלול'] היה הספר העיקרי שממנו למדו הצ"צ והרבי מהר"ש את שיטת הדקדוק, שהיו בקיאים בו בע"פ". חד וחלק!

            אולי ניתן להגיע למסקנה מוזרה זו מ"תקציר" הסיפור כפי שמביאו הכותב לעיל, אבל ודאי שלא עולה כך מהסיפור עצמו; שהרי מסופר שם שמהר"ש שאל את הצ"צ האם הוא בקי בכל הספרים הרבים שברשותו, והצ"צ השיב לו שיוציא מהארון איזה ספר שיהיה, ונראה אם הוא בקי בו אם לאו. "לא חשבתי הרבה – מספר מוהר"ש – רצתי לאחד הארונות והוצאתי את הספר הראשון שבא לידי. אמר לי אבי שזהו ספר 'מסלול', פתחהו ואמור לי איזה דף הוא, ואומר לך מה כתוב שם. וכן היה".

            היכן נרמז בסיפור זה שה'מסלול' "היה הספר העיקרי שממנו למדו הצ"צ והרבי מהר"ש את שיטת הדקדוק, שהיו בקיאים בו בע"פ"? הרי כל כולו של סיפור זה בא להראות שהצ"צ ידע בע"פ את כל הספרים שהיו ברשותו, ולא רק את ס' ה'מסלול'! ובפרט לפי הנוסח שבס' התולדות (שם), שבו מסופר על ארבעה ספרים נוספים שהוציא מהר"ש בעקבות ה'מסלול', שגם בהם היה הצ"צ בקי בע"פ, ואחד מהם – 'מסורת המסורת' – "גם כן ספר של דקדוק"!

            על בקיאותו של אדמו"ר מוהר"ש ב'מסלול' למדנו מהשיחה הנ"ל ב'תורת שלום', אבל גם שם לא נאמר שהיה בקי רק בו ושהוא היה "הספר העיקרי" שממנו למד מוהר"ש את חכמת הדקדוק.

            סיכום: מקביעתו של הכותב כי "על הרז"ה וספריו מדובר בכמה וכמה מקומות חשובים בספרי רבותינו נשיאינו", נותרו לפליטה רק העובדות הבאות: [א] הרז"ה עצמו מוזכר פעמיים ברשימות מוהריי"צ, אך ורק לגנותו. [ב] ספר אחד מספריו נזכר ב'תורת שלום', ומשם מוכח שבעלי הדקדוק – כולל אדמו"ר מוהר"ש – היו בקיאים גם בספרו 'צוהר התיבה'.

מהחלטתו הנמרצת של הכותב, כי "באופן ברור רואים בעליל, שרבותינו נשיאינו הלכו בשיטת הרז"ה", לא נותר שום דבר של ממש, ודבריו בטלים ומבוטלים.

 

ספר ה'מסלול'

            נניח ל"הוכחות" אלו, ונאמר משהו על ס' ה'מסלול'; ב"לוח התיקון" שנדפס במעטפת המקורית של חוברת 'התמים' השישית נאמר: נפלה שגיאה ב"ליקוטי דיבורים" ליקוט י"ג [שממנו צוטט הסיפור דלעיל], שנזכר שמה אשר כ"ק אדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע הי' בקי בע"פ גם בס' הדקדוק "המסלול". ובאמת צ"ל ס' "המכלול" מהגאון הקדמון ר' דוד קמחי ז"ל. עכ"ל.

            ולריענון הזיכרון: ס' ה'מכלול' לרד"ק הוא הוא הספר ששיטתו מנוגדת לשיטת הרז"ה!

            מעתה היה עלינו לומר, בדרכו ובסגנונו של הכותב: "ספר זה [ה'מכלול'] היה הספר העיקרי שממנו למד הצ"צ את שיטת הדקדוק, שהיה בקי בו בע"פ".

            מאידך גיסא, בס' התולדות מביא רבינו זצ"ל את הסיפור הזה על ס' ה'מסלול', ופשיטא שלא נעלם ממנו התיקון שב'התמים'. מה פשר הדבר הזה?

            על כך שמעתי לפני שנים רבות, שאדמו"ר הריי"צ אמנם סיפר זאת על ס' ה'מסלול', אבל מכיון שספר זה נחשב ל"טריף פסול" בקרב חסידי פולין (וגם אצל חסידי חב"ד), לכן מפני "מראית העין" החליפו מ'מסלול' ל'מכלול'. אבל לחסידי חב"ד לא הפריעה העובדה שהרבי שלהם מעיין באיזה ספר דקדוק שיהיה, ולא הרהרו אחריו ח"ו, מפני שתמיד ידעו שלא כל מה שמותר לרבי מותר גם לחסידים.

            העויינות שהיתה לחסידים נגד ספרי הדקדוק ניכרת גם מהמסופר במכתבו של מוהריי"צ (אג"ק, ז, עמ' קמד-קמה), אודות המחלוקת הגדולה שהיתה בין הצדיקים תלמידי הבעש"ט והמגיד ממזריטש לבין הרבנים הגאונים; שלצורך השעה גזרו הצדיקים איסור גמור על חכמת הדקדוק, ואמרו שיש ללמוד עם הילדים את מבטא האותיות והנקודות ללא שום ספר מספרי הדקדוק (חוץ מאיזה ספרי דקדוק מהראשונים שהתירו למלמדים ללמוד מהם), אך הרבנים הגאונים התירו את לימוד הדקדוק ללא כל תנאים מיוחדים. "והתוצאות אינן דורשות ביאורים", והיו ניכרות בשגשוג ההשכלה וארס הכפירה.

            האיסור על ספרי הדקדוק האחרונים כלל בוודאי את ספרי הרז"ה. ספר ה'מסלול' שנדפס מאוחר יותר היה פסול מעיקרו, שהורתו ולידתו כבר היו בחטא. עליו חל האמור באותו מכתב, ביחס לתקופה מאוחרת יותר:

            "לימוד תורת הדקדוק הדאיג מאד את הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע במאד. מעבר מזה ידעו את נחיצותה לטובת קדושת האותיות והנקודות כמבואר לעיל, ומעבר השני ידעו את הסכנה הכרוכה בה, שהחזיקו בה הכופרים. ואשר על כן בחרו בדרך הממוצע, ללמדה אך ורק מספרים ידועים. וגם גדרו כמה גדרים וסייגים בזה".

            איסור זה היה, כאמור, לשעתו בלבד; ברבות השנים נשתקע האיסור, פה ושם היו גם בקרב החסידים "בעלי דקדוק", אבל מעולם לא היה "בעל דקדוק" תואר של כבוד. איזכור ס' ה'מסלול' באמריקה שלפני פחות משישים שנה כבר לא עורר חלחלה, ועינינו הרואות שבאותה שעה לא מצא הרבי לנכון לשנות מ'מסלול' ל'מכלול'.

            בין כך ובין כך, ה'מסלול' המשכילי אינו נזכר בכתביו הרבים של אדמו"ר הצ"צ אפילו פעם אחת, ואילו ה'מכלול' וה'שרשים' של הרד"ק – שעליו חלק הרז"ה בחוצפה יתירה (ואף נאלץ לפרסם "התנצלות") – מובאים עשרות פעמים בכתבי הדא"ח של הצ"צ.

            כל הטוען שס' ה'מסלול' הוא הוא "הספר העיקרי שממנו למדו הצ"צ ומהר"ש את שיטת הדקדוק" אינו יודע מה הוא סח, ושנאתו העבירתו על דעתו.

            אגב כך נעיר על עוד סילוף "קטן" שבדברי הכותב דנן; הוא מביא שתי ראיות שמהן מוכח ש"בפשטות" הולך בעל ה'מסלול' בשיטת הרז"ה, ואחת מהן: "בסוף מסילת הניקוד שביל קג העתיק בקיצור את ענין התנועה הקלה [כשיטת הרז"ה]". עכ"ל. וזו "חצי אמת" או אף פחות מזה. באותו מקום אכן מובאת שיטת הרז"ה, אבל בסיומה נאמר שם: "ובעל 'אהל משה' בחר לו דרך אחרת.. ואת אשר תבחר תקרב, כי אתה תבחר ולא אני". כלומר, בענין זה בעל ה'מסלול' אינו נוטה לשום צד מן הצדדים, ומשאיר את ההכרעה ביד הקורא!

            כדאי להזכיר, שהספר 'אהל משה' – שחולק על הרז"ה – נדפס בהסכמתו של "תלמידו [של הבעש"ט] הגאון האדיר ר' חיים [הכהן] נ"ע ראפפארט" אב"ד לבוב (ראה 'לקוטי דיבורים', עמ' תקפד ואילך).

 

הגאון ר' יעקב עמדין (היעב"ץ)

            כשם שלא ירדנו לחטט באישיותו של הרז"ה (והדברים עתיקים), כך לא נעסוק בהאדרת דמותו של הגאון המובהק ר' יעקב עמדין, שאין הוא צריך לנו ולדברינו.

            אלא שהכותב דנן, ברצותו להגביה שפלים (הרז"ה וה'מסלול'), לא מצא לו דרך אחרת אלא ע"י מיעוט דמותו של הריעב"ץ, בנסיון נואל להוכיח "שבכמה וכמה ענינים עיקריים דברי היעב"ץ הם בניגוד לדברי רבותינו נשיאינו"!

            גם גישה זו נובעת ממיעוט תורה ומיעוט דרך ארץ; אם מצאנו שהרבי חולק בענין מסויים על הריעב"ץ, האם זה ממעט ח"ו את דמותו? הרי כבר לימדנו רשב"י שאין אומרים בקרו גמל בקרו חזיר, אלא בקרו טלה (חגיגה ט, ב). ומה בכך אם דעתו של הריעב"ץ אינה עולה בקנה אחד עם המבואר בדא"ח בענין ה"צמצום"? האם ידועה לו לכותב, למשל, מה דעתו של בעל ה'מסלול' בענין ה"צמצום"? שמא סבירא ליה בכלל שעזב ה' את הארץ ח"ו?

            כבר הצבענו לעיל על העובדה שלא מצינו את הרז"ה וספריו מובאים בדא"ח, וגם לא את ס' ה'מסלול'. לעומתם מובאים ספרי הריעב"ץ עשרות פעמים! "שאילת יעבץ" מובא כו"כ פעמים בשו"ת אדמו"ר הצ"צ (וכן בלקו"ש, יט, עמ' 49), סידורו של הריעב"ץ (שגם הכותב דנן יודע "שבמבוא לסידורו זה באו ביטויים קשים נגד הרז"ה") מובא פעמים אין ספור באגרותיו של רבינו ובשאר כתביו, עתים כדי להראות את הדמיון בפרט מסויים בינו לבין סידור אדמו"ר הזקן (אג"ק, כ, עמ' קנז), עתים לשם השוואה למנהג חסידים (לקו"ש, טז, עמ' 488) ועתים כדי ללמוד ממנו ענין בפנימיות התורה (אג"ק, ד, עמ' רנ). ספרו "לחם נקודים" על מס' אבות מובא גם הוא באג"ק. כו"כ פעמים מביא הרבי את הגהותיו של הריעב"ץ לש"ס, וראויים לתשומת לב מיוחדת המכתב שבו מציין אליהן הרבי בגלל 'כתבי האריז"ל' המובאים בהן (שם, ב, עמ' קצה), והמכתב שבו מביע הרבי תודה על שהביאו לו מהגהות אלו ראיה לדבר האמור ב'קונטרס עץ החיים', שיום הש"ק צ"ל מוקדש ללימוד דא"ח (שם, כב, עמ' שעד).

            בין "עוונותיו" של הרב יעב"ץ (שהם בוודאי נעלים יותר מהמצוות של הרז"ה ובעל ה'מסלול'), מונה הכותב דנן את האמור בספרו "מטפחת ספרים" שהנקודות נתחדשו אחר תקופת התלמוד. והנה, אותו "מטפחת ספרים" מובא גם הוא כמה פעמים באגרותיו של רבינו זי"ע, ובאחת מהן מציין אליו הרבי בדרך כבוד בין שאר "קמאי" וספרים המובאים בדא"ח לרוב: שער הגלגולים, מקדש מלך, אור החמה, מטפחת ספרים, הגהות החיד"א לזוהר (אג"ק, א, עמ' שח).

            וראה זה פלא: לעיל הבאנו שאדמו"ר הצ"צ היה בקי בעל-פה בס' "מסורת המסורת", והנה, בס' זה (בהקדמה שלישית) מבאר המחבר – ר' אלי' בחור – שהניקוד נוצר אחר חתימת התלמוד! ולשיטת הכותב דנן היה עלינו לומר, שספר זה היה הספר העיקרי שממנו למד הצ"צ את שיטת הדקדוק, שהרי היה בקי בו בעל-פה! וא"כ – לשיטתו – הצ"צ "פסק הלכה" שהנקודות נוצרו אחר חתימת התלמוד...

            ועוד: אותו מחבר כתב את הס' "תשבי", המובא ב'פתח דבר' ל'מפתחות' שערך הרבי לס' התניא שביד כאו"א מאתנו! וא"כ – לשיטתו – גם הרבי "פסק הלכה" כר"א בחור וספריו...

            ובאותו ענין: בביאוריו ל'הגדה', מביא הרבי את החכם 'שד"ל'; האם מותר לנו ללמוד מ"מעשה רב" זה שהרבי מסכים ח"ו ל"תיקונים" שעשה שד"ל בנוסח התנ"ך (והרי גם רז"ה "תיקן" את התנ"ך בכמה מקומות)? או שמא ניתן לראות בזה ח"ו הסכמה לספרו של שד"ל "ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזהר וקדמות הנקודות והטעמים"? וד"ל.

 

הדקדוק אינו שייך לענין התפילה!

            כבר הצבענו לעיל על העובדה המאלפת, שהכותב דנן השמיט מ"תקציר" השיחה שב'תורת שלום' (עמ' 2), את אשר אמר אדמו"ר הרש"ב בשם אביו אדמו"ר מהר"ש: "שהדקדוק שייך לקריאת-התורה ולא לענין התפילה".

            השמטה זהה בתוכנה ובמהותה עשה אותו כותב, גם בהביאו את המסופר בס' התולדות – אדמו"ר מהר"ש (עמ' 8) על בקיאותו של הצ"צ בספרי הדקדוק. הקטע שלא הובא בדבריו הוא כדלהלן:

            ויתפלא הוד כ"ק אאזמו"ר [מוהר"ש] על זה במאד, וביותר הפליא אותו [הצ"צ] בבקיאותו בספרי הדקדוק. ויאמר לאביו: הלא החסידים אינם מתפללים או קוראים בתורה בדקדוק. ויאמר לו הוד כ"ק אביו: תפלה לחוד וקריאה בתורה לחוד. תפלה עיקרה כוונה ועקימת שפתיו מעשה ואינו נוגע כ"כ הדקדוק – מלבד בק"ש. אבל קריאה בתורה צריכה דקדוק. וכ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הגדול – אומר הצ"צ – היה מדקדק גם בטעמי הקריאה, ועל הרוב היה קורא בעצמו. עכ"ל.

            לא קשה לנחש מדוע התעלם הכותב מהקטעים הללו והכחידם תחת לשונו, שהרי הם שומטים את הקרקע מתחת ל"מלחמת המצוה" שלו למען השרשת מורשת "כוכבי הרז"ה"! קטעים אלו מוכיחים שלא לנו, החסידים, נועדו ה"כוכבים" אשר לא שערום אבותינו, לא ידעום משפיעינו ולא נהגו בהם רבותינו.

            הכותב דנן מתעמק ב"מעשה רב" של החזן ר' יצחק גרשון, אבל מתעלם לחלוטין מ"מעשה רב" של אדמו"ר זי"ע, שבעברו לפני התיבה שמעו הכל את הוד קולו, וראו את התעלמותו מכל השבאים הנעים, אפילו מאלו שהם "נעים" אליבא דכל עולם המדקדקים הראשונים והאחרונים! בדיוק כפי שהתעלם מכללי המלעיל והמלרע. ולא ב"פסוקי דזמרה" בלבד, אלא גם בקריאת-שמע שחרית וערבית.

            ולא היה שום "חידוש" בהנהגתו זו, מפני שכך נהגו כל הצדיקים והחסידים מימות עולם.

            יכול הכותב וכת דיליה לגלגל עיניים צדקניות ולומר: גבהו דרכיו מדרכינו ומי יודע דעת עליון, הנהגה זו שייכת לרבי לבדו ולא לזרים אתו!

            אבל כבר לימדנו רבינו, שדבר שעשאוהו הרביים בפרהסיא כדי להוציא את הרבים, הריהו שייך לרבים (אג"ק, כ, עמ' לט). וזאת מצינו גם בקריאת ההפטרה שקרא הרבי והוציא את הרבים בקריאתו, שהיתה בנעימה קדושה, אבל לא בדקדוקי השבאים הנעים.

            כך גם מספר עד ראיה על קריאת ההפטרה של אדמו"ר הצ"צ, שנאמרה בפסקי טעמים, ללא הקפדה על דקדוק המלות, אך היתה חודרת כליות ולב ('כנסת ישראל', ג, עמ' 217).

            דבריו של מוהר"ש אל אביו הצ"צ, שהחסידים אינם קוראים בתורה בדקדוק, מוכיחים גם הם שכך היתה קריאת-התורה שהוא שמע באזניו. ע"פ זה עלינו לומר, לכאורה, שדברי הצ"צ מצביעים על ה"רצוי" ולא על ה"מצוי".

            בתגובה לדברים אלו, יצוצו בוודאי "בעלי טובות" שיחפצו להעלות את אנ"ש על "דרך הישר" של ברלין, וילנא ובריסק, כדי שתפלתם תהיה מצוחצחת "כעומד לפני המלך"; אבל אנחנו נשתדל לשמר את דרכי החסידים הישנים, גם אם נדמים בחיצוניותם לדרך לא דרך.

 

דעתו של הרה"ח ר"מ שוסטרמן ע"ה

            הכותב דנן מייחד פרק שלם להוכיח כי הרה"ח ר"מ שוסטרמן – בעל הקריאה ב770- – הלך בשיטת הרז"ה.

            לכאורה, מה מאתנו יהלוך מנהגו של הבעל-קריאה, הרי כבר הורנו רבינו שאין ללמוד דבר ממנהגי ביהכ"נ, מפני שהרביים לא התערבו בכל אשר נעשה בהם (כמ"ש לעיל).

            ר"מ שוסטרמן עצמו מספר ('למען ידעו..' עמ' 138 ואילך), שבשעה שהתחיל לקרוא ב770- ונתעורר בו ספק כלשהו כיצד לנהוג, היה שואל את פי הגבאי והבעל-קריאה שקדם לו הרה"ח ר' יוחנן גורדון ע"ה, והלה היה משיבו: "ווי דו וועסט טאן – וועט אזוי זיין גוט" [=איך שתעשה – יהיה טוב]. ומכאן למדנו "כחם של מנהגי ביהכ"נ" מה הוא. וד"ל.

            עוד מספר הוא (שם), שבפ' דברים היה מפסיק ל'כהן' פסוק אחד לפני הנסמן בחומשים, מפני שכך נהגו בביהכ"נ ששם היה קורא לפני-כן. ועל סמך מנהגו זה כתבו כן בס' המנהגים! עד שהרה"ח ר' אלי' סימפסון נזף בו על שמנהיג מנהגים חדשים שלא היו מעולם, וכשבירר אצל הגר"י לנדא ע"ה שאכן אצל מוהרש"ב היו מפסיקים במקום הנסמן בחומשים, חזר לנהוג כפי המנהג הישן.

            מסקנה ברורה: הרבי לא התערב במנהגי הקריאה של הרה"ח ר"מ שוסטרמן, בין אם נהג בצורה זו או אחרת.

            מסקנה ברורה עוד יותר: אפילו אם הרבי הורה לר"מ הנ"ל ללמד את הבחורים פרק בדקדוק, אין לומר שהרבי סמך את שתי ידיו על כל מה שנלמד בשיעורים אלו. כשם שלא אישר את כל שנהגו החזנים והבעלי-קריאה בבהכ"נ שלו, וכשם שלא כל מה שאמרו המגידי-שיעורים שנתמנו ע"י הרבי נחתם בחותמת המלך.

            מדוע בכל-זאת עוסקים גם אנו בבירור דעתו של ר"מ שוסטרמן? רק כדי להוכיח את דרך השקר והזיוף של הכותב דנן; שהוא כותב: "הרב שוסטרמן.. סובר בפשטות כשיטת הרז"ה. ופלא עצום, שב'פתח דבר' של הסדור המחודש, כתבו, שהרב שוסטרמן אינו סובר כהרז"ה. אתמהה!" עכ"ל.

            כמובן שב'פתח דבר' הנ"ל שמו של הרז"ה לא נזכר כלל, ולא נאמר שם מה היה הר"מ שוסטרמן סבור בקשר לשיטתו.

            מה שכן נאמר שם, ששיטת הסימון של השבא הנע נעשתה כמשפט כללי הדקדוק שבספרו של הר"מ שוסטרמן.

            ניתי ספר ונחזי בו (בעמ' 346), שעל השבא המרחף כותב הוא שלדעת רוב המדקדקים מבטאים אותו כשבא נח. אח"כ מוסיף הוא ואומר במשפט מוסגר בסוגריים, שלדעת קצת מדקדקים מבטאים אותו כשבא נע.

            ברור לנו שע"פ כללים אלו אין לסמן את השבא המרחף בסימון המורה על הגייתו כשבא נע! וכך אמנם נהגו מהדירי הסידור החדש.

            אבל הכותב דנן "מתחכם" ואומר: "אם הרב שוסטרמן לא היה סובר כהרז"ה, לא היה צריך להביאו כלל, או לכל הפחות לציין שאין מנהגנו כהרז"ה. אולם למעשה הביא את שיטת הרז"ה, כאחד מהכללים של 'שבא נע' ".

            ולמי שלא הצליח לרדת לעומקם של דבריו: מכיון שהרב שוסטרמן הביא את הרז"ה כדעת מיעוט ולא התעלם ממנה לחלוטין, "מוכח" מזה שסבירא ליה כהרז"ה! מי שינסה למצוא בזה הגיון תורני כלשהו, מובטח לו שיתבדה.

            ועוד: הראיה שמביא הכותב לכך שה'מסלול' הולך בשיטת הרז"ה, היא מהאמור בכלל ה"ד" של השבא הנע, שיש להניע גם את השבא שבאות שנשמט ממנה הדגש. והנה, את הכלל הזה השמיט הר"מ שוסטרמן מספרו!

            ומה שמנסה הכותב להוכיח שר"מ שוסטרמן סבירא ליה כהרז"ה בעצם איזכורה של התנועה הקלה, זה אינו רלוונטי כלל לנידון דידן, מפני שאנו עוסקים בשאלת הגייתו של "השבא המרחף" ולא ביחסו של ר"מ הנ"ל לרז"ה.

            כיצד נהג ר"מ שוסטרמן בהגיית "השבא המרחף"? כבר הקדמנו את הוראתו של הרבי, שמנהגם של החזנים ובעלי-הקריאה בבהכ"נ שלו אינו מעלה ואינו מוריד לגבי קביעת המנהג החסידי.

            אך מגוחך יהיה לעסוק בבירור הגייתו של "השבא המרחף" בפיו של ר"מ הנ"ל, בה בשעה שלא היה מניע אפילו שבאים נעים מוחלטים! הרי לנו האות בי"ת שבתיבת "בראשית", האות הכוללת את התורה כולה ואשר לכולי עלמא מנוקדת היא בשבא נע, והבעל-קריאה הנ"ל קראה כשבא נח לחלוטין! כך גם בשי"ן שבתיבת "שמות" ועוד אלפי מלים כדוגמתן.

            לעומת זאת היה מניע שבאים מרחפים רבים, אבל לא בעקביות; יכולים להאזין לקריאתו את פרשיות קריאת-שמע, ולשמוע בבירור כיצד אינו מניע את התי"ו שב"מצוה אתכם", את הבי"ת שב"ולעבדו" ושב"יפתה לבבכם", את הדל"ת שב"ידכם", את השי"ן שב"ובשעריך" ואת הנו"ן שב"כנפי". כך גם אינו מניע את השבאים הנעים שראש המלים "דברי", "בניכם", "קדושים" ודומיהם. מניע הוא את השבא הנח שב"ועבדתם", וכן את זה שב"תקשו" (ואתחנן י, ט). ואת התיבה "ולמדתם" (שם יא, יט) קורא הוא בוי"ו חרוקה ולמ"ד בשבא (ההגוי כשבא נע!).

            הרי לנו שהיתה לו שיטה משלו כיצד לבטא את השבאים. אך בין כך ובין כך הורנו הרבי – והעיד בנו ר"מ שוסטרמן עצמו – שאין ללמוד ממנו את מנהגם של חסידי חב"ד.

 

[ד]

[פרק זה לא נדפס בכפ"ח]

 

            להלן נדון בעוד כמה עניינים שעלו באותה סידרת מאמרים, שמהם ניסו להוכיח שרבוה"ק גילו "חיבה יתירה" לשיטתו הדקדוקית של ר"ז הענא (הרז"ה).

 

סדר הנקודות שבלוח ה'אלף-בית'

            בפרק שכותרתו "הרבי נמנע מלעשות שינוי בסידור", נדרש הכותב דנן לשיחותיו של הרבי בשלהי אלול תשמ"ב, שבהן "הגיע הרבי למסקנה שהשורוק צריך להיות לפני הקובוץ" – ולא כפי הנדפס בסידור תהלת-ה' – "ובהתאם לזה הדפיסו את הסדור מחדש ושינו את סדר הניקוד.. ואעפ"כ הורה הרבי לא לשנות את הסידור, ולהדפיס כמקודם.. למרות שאינו מתאים עם כללי הדקדוק.. הרבי לא רצה לשנות את סדר הנקודות בסדור לפי ספרי הדקדוק.. והעיקר לא לשנות את הסדור".

            כלומר: הרבי הורה לנו שאין לשנות בסידור תהלת-ה'.

            "אי-הדיוק" במקרה זה הופך את הקערה על פיה; הרבי לא רק "הגיע למסקנה שהשורוק צריך להיות לפני הקובוץ", אלא הורה בפירוש באותה שיחה (א' דר"ח אלול): ולכן, כאשר ידפיסו את הסידור מכאן ולהבא, וכן כאשר מדפיסים את סדר ציור הנקודות במקום אחר, ישנו את סדר ציור הנקודות באופן שהשורוק יהיה קודם הקובוץ!

            כך גם בשיחת ח"י אלול: דובר בארוכה.. שצריכים לתקן זאת.. בשעה שמדפיסים אל"ף בי"ת עם נקודות בהתחלת הסידור.. בהכרח שהשורוק יבוא לפני הקובוץ...

            הרבי הורה במפורש שמותר וצריך לשנות! אלא שאחר-כך, מטעם הכמוס מאתנו, שינה הרבי את דעתו ולא קיבל את השינוי.

            האם לפתע "נזכר" הרבי ש"אסור לשנות את הסידור"? כך, כנראה, סבור הכותב דנן. לדעתי לא זו הסיבה ואין לי שום הסבר לכך.

            באותה במה שבה נתפרסמו מאמריו של הכותב דנן, דנו (בחודש אלול תשנ"ז) בענין זה, וכתבו: בשיחה שקיימנו בנושא עם.. הרב זלמן חאנין והרב שלום ג'ייקובסון, שעסקו בנושא באותה תקופה, נודע כי לאחר אמירת השיחה הנ"ל הודפס בארץ הקודש סידור חדש, בהתאם להוראת הרבי בשיחה. מנהלי קה"ת בארצות-הברית פנו למזכירות ושאלו באם להדפיס כעת מחדש (כמו בארץ הקודש) ולשנות כהוראת הרבי, או להשאיר כפי שנדפס עד-עתה (כפי עדותו של הרב זאב וולף גרינגלס ממונטריאול, שהתעסק בשעתו בהדפסת הסידור בפעם הראשונה – אשר סדר זה נבחר בשל היותו מתאים על-פי קבלה). תגובת הרבי.. הייתה, כי (כפי שדובר בשיחה) סדר זה מתאים על-פי קבלה, ועל-כן שלא ישנו בהדפסה החדשה. עכ"ל.

            כלומר: הרבי חזר בו מהוראתו, אבל לא משום ש"אין לשנות את הסידור".

 

אין לשנות את צורת הדף?!

            הכותב יודע לספר, כי "גם כשערכו את סדור תהלת ה' באנגלית, הורה הרבי לא לשנות את צורת הדף, אע"פ שהיה צורך בכך, כי התרגום לאנגלית ארוך יותר, ורצו לחלק את הדפים בצורה אחרת, בכל זאת הורה הרבי לא לשנות את צורת הדף המקורי, ולעשות את כל המאמצים לצמצם את התרגום באופן שעמוד התרגום לאנגלית יתאים לעמוד הסדור המקורי.. [מסקנה]: יש להשאיר את הדף בצורתו המקורית, ואין לשנות בו כלום.. יש לזכור היטב את דברי כ"ק אדמו"ר הרש"ב בהגהותיו לסדור תורה אור.. דהגם שאינו נוגע בעצם הנוסח מ"מ אין לשנות וע"ד חייב אדם לומר בלשון רבו. וגם שאפשר שיש בזה איזה כוונה כי גבהו דרכיו כו'. עכלה"ק [של מוהרש"ב]. וכך – ממשיך הכותב דנן וגוזר גזירה-שוה בעצמו – אנו צריכים לנהוג בסדור תהלת ה' שנערך והודפס ע"י הרבי, לא לשנות בו כלום, כי בוודאי יש בזה כוונות מיוחדות וגבהו דרכיו וכו'". עד כאן לשון הכותב, דברי פי חכם חן ושפתים ישק.

            אבל כנראה שנתעלמה ממנו הלכה ו"מעשה רב" של 'אוצר ספרי ליובאוויטש' (הלעו"ז של 'אוצר החסידים' שבנשיאות רבינו), שהדפיסו את סדור תהלת-ה' ב"הוצאה חדשה ומתוקנת עם תרגום אנגלי", ובו שמו ללעג ולקלס את הוראתו הנ"ל של הרבי (אם אמנם היתה הוראה מעין זו), שינו בשאט נפש את העימוד של הסידור ולא שתו לבם לכל ה"כוונות המיוחדות" שבעימוד המקורי!

            שינוי העימוד בוצע בסידור זה כבר בסדר עטיפת הטלית והנחת התפילין שבתחילתו, ולאורך כל הדרך בהמשך הסידור: הפרידו את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" מ"ברוך שאמר", הפרידו את "ישתבח" מ"יוצר אור", הפרידו את "שמונה עשרה" מ"תחנון", הפרידו את "ברכות התורה" מ"הגומל" ומ"הגבהת התורה", הפרידו את "על נהרות" מ"אברכה" והפרידו את ה"זימון" מ"ברכת המזון". לפני תפילת המנחה הוסיפו את "וידבר" ו"סדר הקטורת" שלא היה בתהלת-ה' "המקורי" (וגרמו להוספת דפים ולהיפוך הצנורות ר"ל). ועוד ועוד.

            ואם את כל הנ"ל עשו מ"אילוצי התרגום" (היפך ה'הוראה' הנ"ל "שיעשו את כל המאמצים לצמצם את התרגום באופן שעמוד התרגום לאנגלית יתאים לעמוד הסדור המקורי"), הנה באה "קריאת שמע שעל המטה" וטופחת על פניהם, ששם התחילו את "שמע ישראל" בעמוד חדש אך ורק בגלל ההידור הגראפי החיצוני! "עבירה גוררת עבירה", ובגלל השינוי הזה נשתבשו גם העמודים הבאים וסדר ה"וידוי" אינו פותח בעמוד חדש כפי שהוא בסידור תהלת-ה' "המקורי". ושארי להו מארייהו.

 

"מבוא לקריאה"

            בשם אחד הקוראים מביא הכותב דנן "הערה חשובה": החוברת 'מבוא לקריאה', בהוצאת המל"ח, מיועדת ללימוד א-ב, ניקוד וקריאה. בחוברת זו (בסופה בקריאת שמע), סימון ה'שבא נע' כשיטת הרז"ה, ר' זלמן הענא. הרבי רצה שילמדו קריאה את הילדים, דוקא מחוברת זו, ולא מספרים אחרים.. יוצא איפוא, שרצונו של הרבי, שילמדו דוקא מחוברת 'מבוא לקריאה', מוכיחה שוב, שרבותינו נשיאינו הלכו בשיטת הרז"ה. עכ"ל הכותב.

            אך מה שהכותב אינו יודע, שבמהדורות הראשונות של 'מבוא לקריאה' נדפסה פרשה זו של "שמע ישראל" בצילום מסידור תהלת-ה', לכן אין פלא שנדפסו בה גם "כוכבי הרז"ה", ולא עדיפה "הוכחה" זו על ה"הוכחה" מסידור תהלת-ה' עצמו. במהדורת תשט"ו (ואולי גם קודם לכן) שינו את החוברת כולה מהחל ועד כלה, כך שאין שום קשר בינה לבין החוברת המקורית שהדפיס המל"ח בשנת תש"ז. באותה הזדמנות סידרו מחדש גם את פרשת "שמע ישראל" ללא השמטת ה"כוכבים", אבל גם לא הוסיפו "כוכבים" בקטעי תפילה אחרים.

            [ובאשר לרצונו של הרבי שילמדו דוקא מהחוברת 'מבוא לקריאה', מעתה אין אנו יודעים האם דוקא ממהדורת תש"ז, או שמא דוקא מהמהדורות המאוחרות, שכאמור, אין שום דמיון ביניהן].

            עוד דבר נעלם מהכותב דנן, שבמהדורות הראשונות נדפסו במקומות רבים "מקפים" שחילקו את המלים להברות, חלוקה שנעשתה בעליל לפי שיטת הרז"ה (דהיינו שהאותיות המנוקדות ב"שבא מרחף" נצמדו לאותיות שאחריהן). אבל במהדורות המאוחרות מחקו את המקפים הללו, ושוב לא נאלצו הילדים לבטא את המלים כשיטת הרז"ה.

            במלים אחרות: רבותינו נשיאינו מחו את שיטת הרז"ה מהחוברת 'מבוא לקריאה'! וזה בניגוד גמור לקביעתו של הכותב דנן שהחליט "ששיטתו של הרז"ה היא זו שנלמדה והתקבלה אצל רבותינו נשיאינו.. ודאי שעלינו להמשיך לקרוא בשיטתו של הרז"ה"; שיטה זו לא נלמדה אצל רבותינו נשיאינו, לא התקבלה אצלם, והילדים אינם מתחנכים עוד לקרוא בשיטת הרז"ה.

            ועוד לענין רצונו של הרבי "שילמדו קריאה את הילדים, דוקא מחוברת זו, ולא מספרים אחרים"; שמעתי מאחד מאנ"ש דצפת, מלמד דרדקי, ששמע מאחד המלמדים ב'אהלי תורה' בקראון-הייטס, שהרבי הורה לו שאינו חייב ללמד דוקא מהחוברת 'מבוא לקריאה'.

            ולא זו בלבד, אלא שאותו מלמד צפתי עומד לפרסם בהקדם חוברת משלו ללימוד הקריאה, וזאת לאור לחץ בלתי פוסק שהרבי מפעיל עליו בתשובות מפורשות באג"ק!

 

חיוב ידיעת ההבדל בין 'שבא נע' ל'שבא נח'

            לאלו ששואלים "מה זה כל כך משנה, אם זה 'שבא נע' או 'שבא נח', הרי בתפילה העיקר הכוונה?", משיב הכותב משיחתו של הרבי (בשבת פ' החודש תשמ"ב), שבה סיפר הרבי על הרבנית אשת הצ"צ שהיתה אומרת תהלים בשגיאות, וביאור את מעלתן של נשי ישראל שאפילו אמירתן תהלים בשגיאות פועלת עניינים נעלים ביותר.

            ומוסיף הרבי, שלימוד הדקדוק כדי לדייק בק"ש ובתפילה (כגון ב'שבא נע' ו'שבא נח'), נוגע לזכרים דוקא ולא לנשים.

            הרי לנו – מסיק הכותב – שאע"פ שבתפילה הכוונה היא העיקר, בכל זאת אומר הרבי שצריכים לדעת את כללי הדקדוק כדי לדייק בתפילה.

            ואני איני מבין מה חידוש מצא בשיחה זו לענייננו: הרי עוד יותר מזה מפורשים הדברים בשו"ע אדמו"ר (שהובא לעיל) שצריכים לדקדק בקריאת-שמע שלא להניח הנע ולא להניע הנח, ואעפ"כ היה אדמו"ר הזקן מלגלג על הדקדוקים שגורמים להשכיח את עיקר ענין התפילה שהיא הכוונה.

            וכך היה "מעשה רב" של אדמו"ר זי"ע וכל גדולי החסידים, שלא שתו לבם לדקדוק הלשון לא בקריאת-שמע ולא בתפילה.

            וכדברי אדמו"ר מוהר"ש (שהכותב השמיטם פעמיים ב"ציטוטים" שלו), שענין הדקדוק נוגע לקריאת-התורה ולא לתפילה.

 

בפירושו להגדה סובר הרבי כרז"ה?!

            בפירושו לסימן "קדש ורחץ" שבהגדה, מבאר הרבי מדוע בתיבת "ורחץ" נוספה וא"ו החיבור, כדי שיהיו בה שתי תנועות כמו בשאר התיבות.

            בא הכותב דנן ומחדש חידוש נפלא, שרק לשיטת הרז"ה נקבל שתי תנועות, ואילו לשיטת הקדמונים הרי כאן יתד ותנועה.

            אילו חפצנו להלאות את הקוראים בפלפולים, היינו אומרים שזו ראיה לסתור, ודוקא לרז"ה אין כאן שתי תנועות; שלשיטתו השבא הנע והתנועה שלאחריה יוצרים יתד, ואפשר גם שהוא"ו השרוקה אינה נחשבת לתנועה כלל, שהרי לשיטתו היא "תנועה קלה" בלבד. מאידך גיסא, לשיטת ה'מנחת שי' אף כי השבא נח, אבל הוא"ו השרוקה היא תנועה קטנה ולפנינו שתי תנועות (ומ"ש ה'מנחת שי' בשם ר"א בחור, הוא לענין המתג שמניע את השבא. יעו"ש).

            אבל אליבא דאמת כל הפלפולים הם למותר ואינם נוגעים לענייננו כלל וכלל; שהרי כל בעלי השיר היודעים בשיר ולמדו פרק בתורת השיר, יודעים שבפיוטים בכלל אין מתחשבים בשבא שאחרי וא"ו החיבור השרוקה, ובפרט בשירת הקודש שבה מתעלמים לחלוטין מכל השבאים, הן הנעים והן הנחים.

            לפיכך, אליבא דכל השיטות תיבת "ורחץ" היא בת שתי תנועות, ואין מכאן אף בדל "הוכחה" לשיטת הרז"ה.

*       *        *

תפלה להוי"ה

            אחת ממעלותיו של סידור תורה-אור – לבד מהיותו 'סידור אדמו"ר הזקן' – היא העובדה שבו נדפס שם הוי"ה ככתבו, ולא בתחליף של שני יודי"ן. מהטעם הזה היו שהשתמשו בסידור תורה-אור אף שלא התפללו בנוסח חב"ד, כגון האדמו"ר בעל ה'בית ישראל' מגור זצ"ל.

            הלכה פסוקה היא, שבאמירת שם ה' בתפילה יש לכוין גם את משמעות כתיבתו בלשון הוי"ה, שהוא היה הווה ויהיה (שו"ע אדמו"ר סי' ה). הלכה זו נקל לקיימה כשרואים את שם הוי"ה ככתבו בסידור, אבל כמעט מן הנמנע לקיימה באם מול העיניים נראה התחליף של היודי"ן.

            עד לפני כמאה שנה היתה נפוצה הדפסת שם הוי"ה ככתבו ברוב הסידורים. באותה תקופה קם אחד מצדיקי מינסק – הר"ר יעקב מאיר גרודנסקי – והרעיש את העולם בתביעתו שלא ידפיסו בספרי הקודש לא את שם הוי"ה ולא שום שם אחר, מפני שהספרים נזרקים והשמות הקדושים באים לידי בזיון ר"ל. הוא עצמו הדפיס ספרי קודש שונים שבהם נדפסו שני יודי"ן במקום שם הוי"ה (וגם במקום שם אדנ-י, אך בניקוד שונה), ושם "אלקים" נדפס כשהאל"ף והלמ"ד מחוברות יחדיו כאות אחת (בתיאור פרשה זו הארכתי בקובץ 'זכור לאברהם', תשנ"ו, עמ' שג-שו. וראה גם ב'שדי חמד' מהדורת קה"ת, עמ' 850).

            הרב הנ"ל ביקש מרבנים שונים הסכמה לרעיונו זה, ביניהם גם מאדמו"ר הרש"ב נ"ע. הרבי פנה להיוועץ בידידו הרה"ח ר' יעקב מרדכי בזפלוב אבד"ק פולטבא, וזאת אשר כתב לו בר"ח תמוז תרס"ג (אג"ק, א, עמ' שה):

            "יום ג' העבר הי' פה הר' יעקב מאיר ממינסק. הוא הדפיס מכבר סידורים שלא יהיו בהם השמות ככתבן, והיינו על השם הוי' נדפס ב' יודין.. ועל שם אד' ג"כ ב' יודין.. ושם אלקים אלקינו וכו' הא' והל' ביחד. והדפיס תהלים ג"כ באופן כזה, ועתה הוא מדפיס נביאים. ויש לו הסכמות מגדולי הרבנים דאשכנזים וגם מהרב דסאכשאוו [בעל ה'אבני נזר'] ומוסג"פ. וביקש מאתי הסכמה ע"ז (בחשבו שעי"ז יהי' לו בנקל למוכרם. ומבטיח אשר הסידורים שמכבר הדפיס הג' נוסחאות, היינו אשכנז חב"ד ופוילן, והסי' דנוסח חב"ד אינו מכוון כלל, ידפיס אותו מכוון כנוסח שלנו). ואני יש לי חשש בזה, שע"י שלא יהי' בהם קדושת השמות הקדושים יזלזלו ח"ו יותר בהם. דכשהשמות הן כתיקון רביעא [=רובצת] עליהם קדושת השמות משא"כ כו'. ועוד מה שהשם אד' אינו ניכר כלל, ואם כי אין חילוק בהקריאה, אבל הרבה לא ידעו כלל שהוא שם הנ"ל.. מ"מ עצם הענין הוא טוב ונחוץ בזה"ז שאינו זהירים.. ולכל הפחות יהי' תיקון בהשמות שלא יבואו לידי בזיון. ואמרתי לו, אשר בעוד ב' שבועות אכתוב לו אי"ה אודות זה".

            לא ידוע מה השיב לו אדמו"ר הרש"ב לר' יעקב מאיר, אבל ברור לנו שהרבי לא נסחף בהתלהבות מעצם הרעיון, וברור לנו גם שאם אין חשש בזיון (כמו בזמננו שנזהרים בזה במאד), עדיף שיהיו השמות ככתבן, כנוסח סידורי אדמו"ר הזקן ולא כנוסח הצדיק ממינסק.

            זה עתה שמועה שמענו, שאדמו"ר הרש"ב התרעם על שהדפיסו בסידורים את שם הוי"ה שלא ככתבו, והתבטא על כך, שגם מהסידור רוצים לגרש את הקב"ה (מובא במכתבו של הרה"ח ר' פסח צבי שמערלינג, 'כפר חב"ד', 1049, עמ' 12).

            ודאי שמוהרש"ב לא ראה בזה איסור ח"ו, והראיה, שגם בסידור שנדפס ברוסטוב נכתבו שמות הוי"ה בשני יודי"ן.

            אמרו רז"ל: מפני מה ישראל צועקין ואינן נענין, מפני שאין יודעין לכוין בשם; בדא"ח נתבאר ענין זה באריכות בדרך הסוד (ראה במ"מ וציונים ל'דרך מצותיך' דף קיז, א), אבל בדורנו נתקיימו בנו הדברים כפשוטם: אין אנו מתפללים להוי"ה אלא לתחליף בן שני יודי"ן, שאינו משמותיו של הקב"ה כלל וכלל.

 

סידור תורה-אור נדפס "להתפלל בו"

            בערך בשנת תשל"ה, כשהייתי קרוב לפעילות ההדפסה של סניף קה"ת באה"ק, שמעתי אודות בקשתו של הרה"ח ר' אפרים וולף ע"ה מהנהלת קה"ת שבברוקלין, להדפסתו מחדש של סידור תורה-אור אשר זה שנים רבות אזל משוק הספרים ואנ"ש שואלים ודורשים ואין לאל ידם להשיגו.

            בשעת כתיבת פרקים אלו שאלתי את הרה"ח ר"מ מענדל וולף אם זכורים לו פרטים נוספים, והוא זכר היטב את אותו אירוע, שהוא עצמו היה נוכח בו. ומעשה שהיה, כך היה:

            הר"ר אפרים ובנו – יבדלח"ט – ר' מענדל הנ"ל, נכנסו יחדיו אל הרב חודקוב ע"ה, ובידי הר"ר אפרים רשימה ארוכה של שאלות בדברים שעמדו על הפרק. בין השאר דיווח על רצונם של רבים מאנ"ש בהדפסת סידור תורה-אור, שזה זמן רב שלא ניתן להשיגו בשוק הספרים.

            הרב חודקוב יצא מגדרו הרגוע והמאופק, וקרא בהתרגשות: ר' אפרים! כבר כמה וכמה פעמים שהרבי ביקש (או תבע) ממני שסידור זה יודפס! אדרבה! גשו אל פלוני [ונקב בשמו של מי שעסק באותן שנים בהדפסת ספרי קה"ת], ואמרו לו שהדבר נחוץ!

            נגשו השניים לאותו אדם ומסרו לו את דברי הרב חודקוב. תשובתו היתה: הדפסת הסידור מתעכבת בגלל שאני מחפש את המהדורה הראשונה של הסידור, ואיני מצליח למצוא אותה.

            עדות נוספת קבלתי לאחרונה מהרה"ח ר' אלחנן צבי גורמאן מלונדון, שבקיץ תשל"ה (אחרי שהשלים את פרוייקט התרגום של ה'תניא' הדו-לשוני), ביקש רשות מהרבי להדפסת הסידור תורה-אור בלונדון. מענה הרבי היה: "שייך לקה"ת המרכזית".

            בו ביום ראה אותו הרב חדקוב ואמר לו שבקשתו ידועה לו, ומאחר והוא עומד להיכנס עתה אל הרבי, כדאי שאמתין לו עד צאתו. כשיצא חזר לפני על דברי הרבי: "כבר מזמן צריכים היו להדפיס את הסידור [תורה אור], והבקשה שלך נתנה דחיפה לענין זה. אבל היות וזה "סידור", עליו להיות נדפס כאן [ולא בלונדון]. ויש לך חלק גדול במצוה זו". עכ"ל.

            הדפסת הסידור נסחבה בעצלתיים עוד שנים רבות; בינתיים נוספו עוד ידיים עובדות להוצאת קה"ת והדפסת הספרים החלה להתקדם במרץ רב. בא גם תורו של סידור תורה-אור, הרבי מסר למתעסקים בהדפסתו את סידורו שלו לשם העתקת הערותיו הרשומות בו, וכשהגיעה עת הדפסתו כתב הרבי אל הרה"ח ר' שלום דובער לוין (באייר תשמ"ז) בכתי"ק: להו"ל בהקדם האפשרי, עכ"פ – שיוכלו להתפלל בו, מכורך, בחג השבועות! (ס' 'עבודת הקודש', עמ' עט).

            היה זה במלאות מאה שנה להדפסתו הראשונה של הסידור תורה-אור בשנת תרמ"ז, על-ידי זקינו של רבינו – הרה"ח ר' אברהם דוד לאוואוט ז"ל אבד"ק ניקוליוב.

            שוב יכלו החסידים – אחרי הפסק של כארבעים שנה! – להתפלל בסידור שבו התפללו אבותיהם, נשיאי חב"ד ואנ"ש לדורותיהם.

*

הסידור החדש אינו פטור מביקורת

            כמו כל ספר שנערך בשיטה חדשה, ראוי גם הסידור החדש שלפנינו לביקורת. וביקורת זו חייבת להיעשות על כל דבר ודבר ששינו בו מהסידורים שהיו לפניו.

            הדבר הראשון הבולט לעין הוא ריבוי המנהגים שניתוספו בסידור, והשאלות המתעוררות עקב כך רבות הן:

[א] מה להם ולסידור? זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד, את המנהגים צריכים ללמוד לפני התפילה ולא בשעת התפילה. ש"ץ שירצה לדעת היכן בדיוק מרכינים את הראש ב'קדיש' שלפני 'ברכו', יהא עליו למצוא זמן ללמוד זאת, אבל לא בעמדו לפני התיבה. ואת כל אותם המנהגים ניתן ללמוד גם אם לא יהיו נדפסים בדף התפילות עצמו, אלא בקונטרס שיודפס כנספח לסידור, או אפילו בנפרד.

[ב] מדוע חשוב לדעת את המנהגים יותר מאשר את ההלכות?

[ג] מאין הסמכות להחליט שמנהגים שנהג הרבי לעצמו, מבטלים את ההוראות שהורה הרבי לרבים ב'לוח היום יום' ובס' המנהגים?

[ד] מאין הסמכות להחליט שמנהגי הרבי הם "הוראה לרבים"? בס' המנהגים נאמר: "בעת אמירת הש"צ ברכת כהנים, היו האדמורי"ם נ"ע זצוקללה"ה זי"ע נוטים פניהם אל הש"צ". מיהו שהחליט שזו הוראה לרבים וקבע ש"יש להביט על הש"ץ"?

ב'שער הכולל' (פ"ג אות יב) כתב: "המקובלים נהגו שכל פעם שאומרים י"א סממני הקטורת מונים אותם באצבעותיהם, וידוע בבירור שכן היה נוהג אדמו"ר הזקן זי"ע.. אעפ"כ לא כתב זה בסידורו שיד הכל ממשמשין בו, וזה אינו שייך [אלא] רק ליחידי סגולה". ממתי נקבעה הלכה שכל אחד ואחד "ימנה הסממנים באצבעותיו"?

ואם יאמרו שהלכות אלו נקבעו לרבים מדין "חיקוי", א"כ יקומו ויקבעו הלכה לרבים שיש להתפלל בסידור תורה-אור (שאין בו לא "כוכבים" ולא "הנהגות"), ויסורו כל הספיקות!

[ה] מאידך גיסא, הוראות שניתנו לרבים בס' המנהגים, מדוע להגדירם כ"מנהגי הרבי"?

כך, למשל, הוגדר מנהג הסיבוב "שמאלה" ב"בואי בשלום" כ'מנהגי הרבי', אע"פ שמפורש כן בס' המנהגים (אלא ששם נאמר "מתחיל בשמאלו" ולא "מסתובבים שמאלה", מפני שדעת הרבי נטתה לדעת הסוברים שזו המשמעות של "דרך ימין". ואכמ"ל).

גם המנהג שהש"ץ מסיים בקול רק את "ה' לאורך ימים" (ולא את סיום המזמור הקודם) אינו חידוש של הרבי; כך נהגו בעלי-תפילה מאנ"ש גם בשנים קדמוניות כפי ששמעתי בפירוש מהרה"ח ר' זלמן דוכמאן ע"ה ומזקיני הרה"ח ר' יעקב יוסף ראסקין ע"ה, ודוקא במנהג זה שאכן שייך לרבים, לא נכתב בו שכך נוהגין!

הלכות שניתוספו משו"ע אדמו"ר גם הן צריכות בדיקה; ב"הנהגות" הרשומות ליד הפסוק "שמע ישראל" נאמר: יכסה עיניו בידו הימנית – שו"ע אדה"ז סי' ס"א סעיף ה. עכ"ל. אבל הלשון בשו"ע שם הוא: "ונוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון", ולא נאמר "ידו הימנית".

המשך הדברים שניתוסף בסידור: "ויעצום אותן", מתבסס על האמור ב'אגרת הקודש' שבס' ה'תניא' (סי' ט): "בקריאת שמע.. בעינים סגורות.. ובפקוח עיני העורים" וכו'. מנלן שכאן מדובר בעצימת העיניים בנוסף לכיסוי ע"י היד? ואם רוצים ללמוד הלכות מדקדוק הלשון, מדוע שלא יוכיחו מכאן שנוהגין להסתיר את הראייה ע"י עצימת העיניים ולא באמצעות היד? ואם ברור לנו שלכיסוי העיניים נלווית גם עצימתן, מדוע צריכים בכלל להביא ראיה מה'תניא'?

מאידך גיסא מצינו העדרו של תיקון הכרחי ע"פ שורת הדין גמור: בשעת עריכתו נועד סידור אדה"ז, כמובן, לאנ"ש שבחו"ל (כדמוכח מקרבנות המוספים של חוה"מ סכות). גם הנוסח הנדפס בסידור בסיום ברכה אחרונה מעין שלוש "ועל פרי הגפן" "ועל הפירות" הוא לאוכלי פירות חו"ל, אבל האוכל פירות אה"ק חותם "ועל פרי גפנה" "ועל פירותיה" (ראה: סדר ברה"נ פ"א אות יב. אג"ק, טו, עמ' תלט).

ב"הנהגות" שבסוף הברכה מעין שלוש שבסידור החדש, נעתק קטע מ'לוח היום יום'. וקשה להבין מה יש בו בקטע זה שאין בדברי אדה"ז הנעתקים שם לפני ברכה זו.

ציוני המקורות גם הם אינם צריכים לחרוג מהמינימום שהיה עד כה; מצייני הציונים בסידורים הישנים היו בקיאים בתנ"ך, ולא נזקקו לא לקונקורדנציא ולא לתקליטור. גם להם היה ידוע שמקור המשפט "הנאהבים והנעימים.. ומאריות גברו" הוא מספר שמואל, ובכל זאת לא ציינו לשם, מפני שהם הבינו שכאן אין הכוונה לפסוק אלא למליצה (ומכאן גם שינוי הלשון הקל). ואם חפצים המציינים לציין גם למקור המליצות שבתפילה, הרי שבמעט שהוסיפו אין אפילו כדי התחלה לפרוייקט נרחב זה, שמקומו לא יכירנו בסידור שימושי אלא בסידור עיוני כ"אוצר התפילות".

 

אין דעותיהן שוות

            אין ספק שלא ניתן להגיע לסידור שיהיה "שווה לכל נפש", ולו רק בגלל ש"אין דעותיהן שוות" וחסידות חב"ד מורכבת כיום מאנשים בעלי רקע שונה מן הקצה אל הקצה. ומה שמתאים לאחד אינו מתאים לרעהו.

            לפיכך אין זה הגון לכפות על הרבים סידור אחד ויחיד, שנקבע ע"י אחד ויחיד, ומן הראוי היה להציע מיגוון סידורים. טכניקת ההדפסה המודרנית והשוק הרחב מאפשרים דברים שבעבר היו מן הנמנעות, ובאם לסידור מסויים נוצר ביקוש שמצדיק הדפסה, אין לחסום את הדרך בפני המבקשים.

            ציבור המתפללים ואנשי השטח הם שצריכים להכתיב את הביקוש: רבים התרגלו להתפלל במשך עשרות שנים בסידור הישן והמעבר לחדש מבלבל את תפילתם, יש בתי חב"ד שמתפלליהם חייבים להחזיק כולם באותו סידור ואין ברצונם להחליף את כל מלאי הסידורים הישנים בחדשים, ולעומתם יש בתי חב"ד שמעוניינים בסידורים החדשים דוקא, מהם שיבקשו סידורים עם מנהגים ואחרים שידרשו סידורים ללא מנהגים, בתי-כנסיות שמורכבים מכמה סוגי מתפללים ונדרשים להם סוגים שונים של סידורים, וכן אנ"ש שדורשים את סידורי תורה-אור – כולם חייבים למצוא את מבוקשם.

            אולי כדאי גם לחשוב על עימוד מחודש של סידור תורה-אור, כדי שיהיה נגיש לכל אחד ואחד.

            פתיחות מצד הממונים תסייע, ללא ספק, שהכל יבוא על מקומו בשלום.

 

 

==================================

מסגרת:

מענה הרבי באגרות-קודש

            הכותב דנן משתף את קוראיו בלבטיו, ומספר על "תשובה מדהימה" שקיבל באג"ק, תשובה "שלא הותירה מקום לספקות".

            גם אנכי אצא מגדרי ואחשוף בפני הקוראים את המענה שקיבלתי לשתי שאלותיי.

            שאלה ראשונה: האם יש ממשות כלשהי בדבריו של הכותב על "היחס המועדף" שהעניקו רבותינו הק' לשיטתו של הרז"ה בדקדוק?

            מענה (אג"ק, ז, עמ' רצ-רצא. כאן בקיצור ובתרגום ללה"ק): כלך מדרך זה וחדל מלעסוק בחלומות. אפילו על חלומותיהם של אנשים שלמים בתומ"צ נאמר "אין חלום בלא דברים בטלים", על אחת כמה וכמה אנשי דורנו שמרבים בדברים בטלים ומחשבות בטלות, הרי אין אלו אלא חלומות בעלמא. ולעתים בא זה מעצת היצר הרע כדי לנתק את האדם מעניינים של אמת. לפיכך אל תניח לעצמך להרהר אודות דברי חלומות.

            שאלה שניה: שמעתי שיש להקפיד שתיבות התפילה תהיינה בדקדוק, דהיינו להזהר שלא להניח את השבא הנע ושלא להניע את השבא הנח. והנה אני מתפלל מתוך סידור 'תורה אור' כפי הוראת אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, ובסידור זה אין "כוכבים" המורים על השבא הנע. אולי כדאי לבדוק לפני התפילה את ה"כוכבים" שבסידור תהלת-ה', כדי שהתפילה עצמה תהא רהוטה ומצוחצחת?

            מענה (אג"ק, ח, עמ' א): ידוע שמחשבות זרות בעת התפלה באים בסיבת דברים בטלים ומחשבות בטלות קודם התפלה. וככל אשר יגדיר את עצמו בזה ימעטו המחשבות זרות בעת התפלה. ויתפלל מתוך הסידור. וכן יאמר קודם התפלה ולאחרי' איזה קאפיטלעך תהלים ויתן פרוטה לצדקה קודם התפלה.

            מענה מדהים! הרבי מורה לי להתפלל מתוך "הסידור" בה"א הידיעה, דהיינו הסידור שאודותיו כתבתי, הוא ה'תורה אור' (או שמא "הסידור" בה"א הידיעה, הוא סידורו של אדמו"ר הזקן, או הסידור הידוע שבו התפללו נשיאי חב"ד בדורות האחרונים), סידור ללא 'כוכבי הרז"ה', שהם – לדברי הרבי – "דברים בטלים ומחשבות בטלות"!

            כמו"כ מורה לי הרבי לומר תהלים, דהיינו "תהלים אוהל יוסף יצחק" או "תהלים אוהל יוסף יצחק השלם" (ששניהם נדפסו זמן לא רב לפני תאריך המכתב בתחילת תשרי תשי"ד), ודוקא ספרי תהלים אלו שאין בהם "כוכבים", כדי למעט את המחשבות המבלבלות בשעת התפילה!

            האם עדיין יש למישהו ספיקות?!

=====================================

 

מה לך כי נזעקת?

            רבים תמהים על סידרת המאמרים הנוכחית, ואינם מבינים על מה ולמה באה. המאפיין את כל אלה, שהם לא ראו ולא שמעו על סידרת המאמרים שלעומתם נכתבו הסידרה הנוכחית.

            לא יאומן כי יסופר, שארבעה מאמרים הוקדשו למלחמה נגד הסידור החדש, בראש ובראשונה מפני ששינה את שיטת ה"כוכבים"!

            לצורך מלחמה זו גוייסו טיעונים שונים ומשונים, שקריים ברובם, להוכיח את הטענה האבסורדית ש"רבותינו נשיאינו למדו, נהגו ופסקו הלכה כשיטת הרז"ה", היא השיטה שעל-פיה נערכו ה"כוכבים" בווילנא וצולמו בברוקלין.

            שקר זה הוא שקומם אותי; נוטלים ענין טפל שבטפל, שמעולם לא שמענו שרבותינו הק' מצאו לנכון להקדיש לו במחשבתם אפילו שבריר של שניה, ועושים אותו עטרה לראש רבותינו ו"ציפור נפשם"! והכל באמצעות מסכת שקרים שנטוותה ע"י אנשים רבים (לא הכותב דנן לבדו), ביניהם גם כמה יודעי ספר שבוודאי לא נעלמו מעיניהם הסילופים שנעשו בזדון ב"ציטוטים" מדברי רבותינו נשיאינו.

            רק עיוור אינו יכול להבחין במגמתם הפנימית, ללחום באנשים שנתמנו ע"י רבינו, ולבנות "עולם חדש" על חורבות "העולם הישן". פרק זה הוא רק אחד מתוך "מלחמה נמשכת" להוכיח שהם – ואך ורק הם – היחידים שמבצעים את "הוראותיו" של הרבי, ורק להם הלגיטימציה לעסוק בהוצאתם לאור של ספרי רבותינו נשיאינו.

             מאמריי אלו נועדו להוכיח ש"הוראותיהם" לאו הוראות, ובמקרים שאמנם היו הוראות, הרי שהם היו הראשונים לפריצת הגדר.

            ועוד: הטענות אודות שינוי שיטת ה"כוכבים" כבר הופיעו כמה וכמה פעמים ב'מכתבים למערכת', וחלפו להן מבלי להותיר רושם. לפיכך לא מצאתי לנכון להתייחס אליהן ולהפיח בהן רוח חיים. אולם משעה שנתפרסמה סידרת המאמרים באותו ענין, הרי נסיון העבר מוכיח שהסתה ו"שטיפת מוח" מעין אלו אינן עוברות ללא שיותירו רושם בקוראים; "חמומי מוח" רבים מתרגמים זאת מיד למעשים, ויוצאים ל"פעולות נקם" נגד ספרים שאין רוח החבר'ה נוחה מהם.

*

            מאז ג' תמוז תשנ"ד (ואף מעט קודם לכן, משהותרה הרצועה והחלה תקופת "איש הישר בעיניו יעשה"), עדים אנו לתופעה מדאיבת לב: אין לך כל מוסד ומוסד שנוסד ע"י רבינו זי"ע שגם העמיד בראשם ממונים מטעמו, שלא קם לעומתו מוסד בדומה לו, ובראשו ממונים אשר בדו מלבם.

            כך הוא במחנות הקיץ שקצה נפשם ב"גן ישראל" שהקים הרבי, כך הוא בהוצאת ספרי חב"ד שקמה לעומת "אוצר החסידים" של הרבי, כך הוא בקרנות של צדקה, בכינוסי השלוחים ועוד ועוד.

            לא נחה דעתם עד שהקימו להם גם "רבי" דלעומת זה; וכפי הרמז המובא בספרים שיש שני סוגי "רבי": אחד שראשי-התיבות שלו הם "ראש בני ישראל", ולעומתו יש "רבי" שראשי-התיבות שלו הם "רע בעיני י-ה".

* הרבי שאנחנו הכרנו במשך עשרות שנים, שיטתו הברורה היתה שקירוב יהודים לחסידות תקרב את הגאולה, ואילו הם הקימו "רבי" שטוען שהגאולה תבוא (או שכבר באה) בזכותן של פעולות מוזרות הנעשות בראש כל חוצות, פעולות שדוחקות את חב"ד מהיהדות המקורית ומרחיקות את יראי ה' מלימוד החסידות.

            * לאותו "רבי" נגרמת גם, כנראה, קורת-רוח רבה מכך שחסידיו מקפידים לבער מבתי-מדרשות ספרי 'לקוטי תורה' שאינם לרוחם (ואכמ"ל בפרטים), דבר שאיש אינו מעלה בדעתו שרבינו זצ"ל היה עובר עליו בשתיקה.

            * בתקופת חיים חיותו של רבינו בעלמא דין, ידעו הכל שנפנוף סוער של דגלים (בעיקר צהובים), שייך לתרבות מגרשי הכדורגל. משהחלה תקופת "נשיאותו" של "הרבי" דלעו"ז, חדרה תופעת נפנוף הדגלים גם לבית-מדרשו והפכה למנהג של קבע לנחת רוחו של ה"רבי".

            * בערב ראש-השנה היו אדמו"רי חב"ד לדורותיהם מקבלים את ה'פ"נ' מידי החסידים בפתח חדרם, כך נהג גם אדמו"ר זי"ע. אבל "הרבי" החדש שינה את הנוהג מסיבות פוליטיות, והוא "מקבל" את הפדיונות ליד הבימה שעליה ניצב כסאו של רבינו.

            * בתקופת נשיאותו לא יצא הרבי שלנו מעולם מארבע אמותיו לאירועים כלשהם, ואילו ה"רבי" שלעומתו "משתתף" בכינוסים, עצרות, אירועים מסיבות, "יושב" על כסא אדום (לעומת-זה של כסאו שב770-), כדמות "מיקרופון" לידו, והוא "מאזין" ל"אלילי הזמר החסידי".

            * הרבי חבש לראשו כיפה שחורה כמנהג גובראין יהודאין מימים ימימה, ללא שנרקמו עליה שום סיסמאות והצהרות; לא "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", לא "ופרצת", לא "משיח נאו", לא "יחי מה"מ" ואפילו לא "יחי המלך".

            והנה סובב לו אחד מנביאיהם ("פוליטרוק" בלע"ז) בין בחורי ישיבות חב"ד, ומטיף באזניהם את הגיגיו: כיפה שחורה אינה מעידה כלל על יהדות! הרי גם האפיפיור – להבדיל – חובש לראשו כיפה שחורה, ומהי א"כ ההוכחה ליהדות?! אלא – מסיק הנביא – רק כיפה עם כיתוב "יחי" היא היא הסימן המובהק ליהדות!

            מכיון שלא יעלה על הדעת שחסידים יחבשו כיפה שונה מהכיפה של הרבי, ברי איפוא שגם "הרבי" שלהם חובש כיפה שכזו.

            * הרבי שלנו לא ענד על דש בגדו שום סמל שהוא, בדיוק כפי שנהגו כל החסידים ויראי ה' משעה שבגרו ועמדו על דעתם. אבל על "הרבי" שלהם הם מספרים בחוברת המבארת את עיקרי ה"אמונה" החדשה שלהם (בסמוך לתמונה של הרבי שלנו, שבה הוא נראה מחזיק בידו סמל של "מסיבות שבת" לילדים), ש"עדי ראיה הבחינו" ש"הרבי" עצמו היה עונד את סמל "מסיבות שבת", אלא שהסמל לא היה נראה לעין מפני ש"הרבי" תחב אותו "מעבר לדש מעילו, מבפנים", בצד הבלתי נראה, ורק זכי הראות זכו לראותו...

            אך זו, כנראה, הנהגה ששייכת ל"רביים" בלבד ולא לרבים; כללות 'אנ"ש' חייבים ללכת עם הסמל בצורה בולטת ו"באופן המתקבל" (והמהדרין עונדים שני סמלים, אחד על כל דש).

            * בשעתו עלתה על הפרק הצעה להדפיס באה"ק את תהלים "אהל יוסף יצחק" בסידור אותיות חדש; כשהגיעה השמועה לאזני הרה"ח רש"ז חאנין (שהיה מעורה בענייני ההדפסה בנ.י.) כתב על כך אל הרה"ח רמ"מ וולף (מנהל קה"ת באה"ק), במכתבו מכ"ח ניסן תשנ"ו המונח לפניי. במכתב זה מספר הוא, כי זה פעמיים (בתשנ"א ובתשנ"ב) שאל את פי הרבי אם אפשר להדפיס את התהלים הנ"ל [לא בצילום מתהלים כלשהו, אלא] בסידור אותיות חדש, באותו סוג אותיות ובאותה צורת העמוד, וגם הכניס אל הרבי כמה עמודים כדוגמת הצורה החדשה המוצעת.

            על כך השיב לו הרבי (כנראה באמצעות אחד המזכירים), שבשעה שהוא הדפיס את התהלים "אהל יוסף יצחק" דייקו לקחת תהלים כזה שבו [דהיינו מעין התהלים שבו] אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר וממנו עשו צילום. אבל בתהלים המצו"ב לא אמר בו כ"ק מו"ח (עד כאן תוכן המענה של הרבי). "כמובן ופשוט – מסיים רש"ז הנ"ל את מכתבו – למה לא הדפסנו פה [בנ.י.] את התהלים. און ווייטער טו וואס דו ווילסט [=אתה עשה כרצונך], אני רק מוסר התשובה שקבלנו מכ"ק בהנוגע להתהלים. לפני הבנתי זהו ענין רוחני לגמרי". עכ"ל.

            בהתאם להוראה ברורה זו של הרבי, ממשיכים הממונים על קה"ת להדפיס עד עצם היום הזה בצילום מאותו סוג תהלים שבו היה אומר אדמו"ר הריי"צ ורבינו זי"ע (כפי שראו בכל שבתות השנה, באמירת התהלים שאחר התפילה).

            אלא שבינתיים קם "רבי" חדש שרצונו של רבינו זצ"ל אינו חשוב לו כלל, והוא הורה ל"אוצר ספרי ליובאוויטש" (שנוסד לעומת "אוצר החסידים" של הרבי) לסדר את התהלים בסידור אותיות חדש, ולהעניק גם לו – שלא כדת – את השם "אהל יוסף יצחק".

            * המגמה שנוצרה עתה להבליט את סידור תהלת-ה' ולמעט את דמותו של סידור תורה-אור, אף היא פרק נוסף בשיכתוב ההיסטוריה והמעבר מן הרבי שלנו אל "הרבי" החדש.

            אבל אנחנו מתפללים שיקויים במהרה "השיבה שופטינו כבראשונה", אל "הרבי הישן" מייחלות עינינו, הרבי שהורנו מדרכיו ובעז"ה נלכה באורחותיו.

 

מכתבים למערכת

 

[א]

הבהרה ותגובה

            סידרת המאמרים "איזהו הסידור של הרבי" טרם הסתיימה, וכבר הזדרזו רבים להסיק מסקנות מוטעות ולייחס לי דברים שלא כתבתי, שלא חשבתי לכתוב ושלא אכתוב.

            לכל אלו יובהר: אין במאמריי רמז לשמץ איסור או נידוי או שמתא ח"ו על המתפללים בסידור תהלת-ה', ולא כתבתי שחיוב גמור להתפלל אך ורק בסידור תורה-אור.

            כל האמור במאמריי הוא נגד מי שיצא לטעון שסידור תהלת-ה' הוא לבדו ואין זולתו, הוא הסידור של אנ"ש, הוא הסידור של הרבי, ומשנבחר סידור זה נדחו כל שאר הסידורים מפניו.

            לעומת סברה קיצונית זו כתבתי, ש"עם כל הכבוד" לסידור תהלת-ה', אבל לאנ"ש יש את סידור תורה-אור, שהוא הוא סידורו של אדמו"ר הזקן, ורק עליו כתב אדמו"ר הריי"צ: והנני פונה אל ידידינו אנ"ש ותלמידי התמימים, ה' עליהם יחיו, להתפלל בסידור זה ולחנך את בניהם יחיו להתפלל בסידור הזה.

            כתבתי במפורש שסידור תורה-אור לא נועד לבתי-כנסיות ולמוסדות חינוך, לכן איני מבין מה רוצה הרה"ח ריל"ג שי' להוכיח מכך שהמוסדות לא החליפו מתהלת-ה' לתורה-אור, ומכך שלפני תש"י היה הרבי מתפלל לפעמים גם בסידורים אחרים שנמצאו לו בביהכ"נ. והרי כדבר הזה ראינו בעינינו גם אחרי תש"י, שבדרך אקראי היה הרבי לוקח סידור תהלת-ה' ואומר ממנו את הנצרך לו באותה שעה.

            ומה שבשנים האחרונות התפלל הרבי בימים נוראים מתוך ה'מחזור השלם' ולא מתוך סידורו, הוא מפני שכדי להקל על הרבי שלא יצטרך להשתמש במשקפי הקריאה שלו, הדפיסו מהדורה מוגדלת של המחזור וממנה היה מתפלל.

            הדרת הכבוד שהרבי רחש לסידורו, בגלל – שלדברי הרה"ח ריל"ג שי' – היה זה סידורו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע, אינה מפחיתה במאומה את הקשר שהיה לרבי עם הסידור תורה-אור; היו לרבי לפחות עוד שלושה סידורים, כולם סידורי תורה-אור, וכשנבצר מהרבי להתפלל בסידורו הקבוע (כגון בימים שהסידור היה בידי הכורך), התפלל הרבי בסידור אחר – גם הוא סידור תורה-אור! וכשנתן הרבי סידור לחתנים (לעתים שני סידורים לשני חתנים), היו אלו סידורי תורה-אור ולא תהלת-ה'!

            עוד כדאי לנו לזכור, שבשעה שהכינו לדפוס את "הסידור עם דא"ח", אמר הרבי לרה"ח ריל"ג שי', שאת הנוסח שבסידור זה יתקן לפי הנדפס בסידור תורה-אור (ולא לפי תהלת-ה').

            בדבר ה"התנצלות" שבמחזור השלם, טוען הרה"ח ריל"ג שי' שהיא נדפסה ע"פ הוראת הרבי ואף היתה לעיניו, כפי ש"כל עמוד ועמוד, מהשער עד עמוד הכי אחרון, של המחזור השלם, היה למראות-עיניו הק' של הרבי נשיא דורנו, בטרם נמסר לדפוס!"

            כמובן שאין אנו יכולים לדעת האם הרבי ציוה על כך אם לאו, וכל מה שכתבתי הוא, שסגנונה של ה"התנצלות" מוכיח עליה שלא הרבי הוא זה שכתב אותה. מאידך גיסא, סגנונה מוכיח עליה מי כן כתב אותה.

            ומה שרוצה הרה"ח ריל"ג שי' להוכיח מכך שהרבי עבר על כל עמודי המחזור, הרי כבר הבאתי בתחילת מאמרי את דבריו המפורשים של הרבי (דברים שבכתב ולא שמועה בעלמא), שכשהוא מגיה את ספרי המל"ח, הריהו מגיה את כללות הרעיון, אבל אינו יורד לפרטים.

            ב'מחזור השלם' ניתן להוכיח זאת מיניה וביה, שהרי במהדורתו הראשונה (בשנת תשי"ג) נשמטה ממנו שורה שלימה! בחזרת הש"ץ של תפילת מנחה ליוכ"פ נשמטה השורה "ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא שמך מלכנו תמיד לעולם ועד". האם הרבי אחראי להשמטה זו?!

            ולא זו בלבד, אלא שאח"כ  הדפיסו דף 'לוח התיקון' בן שני עמודים (ובו נדפסה לראשונה ה"התנצלות" הנ"ל), וגם בו לא תוקנה טעות חמורה זו! האם גם לכך הרבי הוא האחראי?!

            ברשותו של הרה"ח ר"א חנוך גליצנשטיין שי' מצוי עותק מהמהדורה הראשונה של 'מחזור השלם', עם תיקונים רבים בגוף כתי"ק של הרבי. אין בהם תיקוני נוסח כלל, וה"התנצלות" גם היא אינה רשומה שם בגוף כתי"ק (הצילומים יודפסו אי"ה בפרקים הבאים של מאמרי, באדיבותו של הרה"ח ראח"ג שי').

            ידועה דעתו של הרה"ח ריל"ג שי', שרק על הערותיו של הרבי לאגרות-קדשו ניתן להסתמך, מפני שהן נכתבו ע"י הרבי עצמו, משא"כ ההערות שבלקוטי-שיחות (אע"פ שכל השיחות הללו היו לעיני ק' לפני ההדפסה). ובהתאם לשיטתו זו, אין לבנות בניינים על דברים שלא נכתבו ע"י הרבי, אף שהוגהו על ידו.

            עוד שמועה חדשה מביא הרה"ח ריל"ג שי': שהיו "כמה וכמה בקשות מאנ"ש והתמימים" להנהלת 'קה"ת' שידפיסו מחדש את סידור תורה-אור, ובכל פעם השיב הרבי שהרי יש סידור תהלת-ה'!

            תמה אני מדוע אותם "אנ"ש והתמימים" אנונימיים שומרים בסוד על המענה הזה, ועלינו לשמוע אותו מפי אחרים.

            פרסומה של "שמועה נאה" זו מאלץ אותי להקדים את המאוחר, ו"להדליף" מהפרק הרביעי של מאמרי; בערך בשנת תשל"ה נכנס הרה"ח ר' אפרים וולף ע"ה אל הרה"ח רחמ"א חודקוב ע"ה, ובין השאר שאל גם בדבר הדפסת הסידור תורה-אור, שרבים מאנ"ש שואלים ודורשים ואין להשיגו. הרב חודקוב יצא מגדרו המאופק, והשיב בקול נרגש: ר' אפרים! הרבי ביקש ממני כבר כמה וכמה פעמים בדבר הדפסת סידור תורה-אור! אדרבה! גשו אל פב"פ [כאן נקב הרב חודקוב בשמו של "אחד המזכירים" שעסק בהו"ל] ואמרו לו שהדבר נחוץ!

            אותו מזכיר השיב, שההו"ל מתעכבת בגלל שהוא מחפש את המהדורה הראשונה של הסידור, ואינו מצליח למצוא אותה.

            לא היה זה הספר היחידי שהוצאתו לאור נתעכבה בגלל "סיבות טכניות"; רק בשעה שסמכויות ההדפסה ניתנו למישהו נוסף, אזי היתה הרווחה וליהודים היתה אורה; בבת-אחת החלו להשתחרר כל הספרים שלא ניתן היה להשיגם במשך עשרות שנים! כגון ספרי אדמו"ר האמצעי: תורת חיים בראשית, תו"ח שמות, אמרי בינה, פירוש המלות, שערי אורה, עטרת ראש ועוד.

            ומשניתנה הרשות להדפסת סידור תורה-אור, כתב הרבי לרה"ח ר' שלום דובער לוין שי' (בחודש אייר תשמ"ז; המענה נדפס בס' 'עבודת הקודש', עמ' עט): להו"ל בהקדם האפשרי. עכ"פ – שיוכלו להתפלל בו, מכורך, בחג השבועות!

            הרי לנו "משנה אחרונה" של הרבי: סידור תורה-אור נדפס כדי "שיוכלו להתפלל בו".

 

[ב]

הרבי וסידור תורה-אור

            בגל' 1050 (עמ' 14), שב הרה"ח ריל"ג שי' לחזק את השערותיו, מדוע חיבב הרבי את סידור תורה-אור.

            ממכתבו הקודם (בגל' 1048) למדנו, שהסידור שבו היה הרבי מתפלל בדרך קבע, הוא הסידור "שבו התפלל הרבי הריי"צ". ממכתבו הנוכחי נמצאנו למדים, שהרבי הריי"צ התפלל גם בסידור שאותו היה הרבי נותן לחתנים. ואת שני הסידורים הללו קיבל הרבי מחותנו הריי"צ.

            באחד הימים שבהם היה סידורו הקבוע של הרבי אצל הכורך, יצא הרבי לתפילת מנחה עם סידור שלישי, שהמיוחד שבו היתה העובדה שהוא היה כרוך בחזקה, עד כדי כך שהרבי לא היה יכול להשאירו פתוח לפניו ונאלץ להחזיקו כל הזמן בשתי ידיו. מעניין לדעת האם גם בסידור זה התפלל אדמו"ר הריי"צ, והאם גם אותו נתן לרבי.

            עוד מעניין יהיה לדעת, האם אדמו"ר הריי"צ נתן לרבי גם את סידור תהלת-ה' שנדפס בשנת תש"ה (כפי שנתן לו כל ספר חדש שנדפס אז), ואם כן, מדוע לא נתן גם אותו הרבי לחתנים ומדוע לא יצא לתפילה, לפעמים, גם עם סידור זה.

            ובאם לא נתן לו הרבי הריי"צ את סידור תהלת-ה', מעניין יהיה לדעת על מה ולמה נגרע חלקו של סידור זה.

            כמובן שכל מה שנאמר כאן הן השערות בעלמא, הן השערתו של הרה"ח ריל"ג שי' ש"קרוב לוודאי" שסידור תורה-אור לא מש מידיו של הרבי רק בגלל שהריי"צ התפלל בו, והן ההשערה שלי שהרבי העדיף סידור שנועד למבוגרים ולא לילדים, סידור שנכתב ונערך ע"י אדמו"ר הזקן, סידור שהובא לדפוס ע"י זקינו של הרבי הרה"ח רא"ד לאוואוט, סידור שבו התפלל אדמו"ר הרש"ב, סידור שבו התפלל אדמו"ר הריי"צ, סידור שהוא היחידי שעליו כתב הריי"צ: והנני פונה אל ידידינו אנ"ש ותלמידי התמימים, ה' עליהם יחיו, להתפלל בסידור זה ולחנך את בניהם יחיו להתפלל בסידור הזה.

            מן הענין להעתיק את תיאורו של רבינו זי"ע, אודות העש"ק האחרון של אדמו"ר הריי"צ בעלמא דין:

            המאמר (הקונטרס) ["באתי לגני" תש"י] הובא מבית הכורך ביום וא"ו ט' שבט. כשהבאתי הקונטרס לכ"ק מו"ח אדמו"ר, מצאתיו בחדרו – בו הי' מתפלל, נכנסים לשם ליחידות וכו' – יושב על כסאו אצל שלחנו והסידור (תורה אור, ברוקלין תש"א) פתוח לפניו בע' מה: סיום הודו להוי' והתחלת פתח אלי'. הנחתי הקונטרס על השולחן, ונענע בראשו בתנועה של אישור ושביעת רצון. עכלה"ק (נדפס ב'מפתח' למאמרי הריי"צ).

            הרי לנו סיבות רבות לשער מדוע העדיף הרבי את התורה-אור על תהלת-ה', לעומת אף לא סיבה אחת מדוע יעלה על הדעת להעדיף את התהלת-ה' על פני התורה-אור.

            אלא שהרה"ח ריל"ג שי' מוכיח שעכ"פ בדבר אחד היתה לרבי התייחסות מועדפת לסידור תהלת-ה', התייחסות ש"התבטאה באופן בולט ביותר", והיא: "כשהיה מחלק סידורים בזמנים שונים, חילק רק את הסידור תהלת ה' (פורמט קטן) לא את הסידור תורה-אור".

            אותם "זמנים שונים" שבהם חילק הרבי סידורים, היו פעמיים בלבד. וכבר כתבתי בפרק הראשון של מאמרי, שבאותן הזדמנויות ניתנו הסידורים לילדים קטנים ולאמותיהם, שלאלו נועד סידור תהלת-ה' מעיקרו. היו עוד הזדמנויות שהרבי נתן את הסידור – לא ב"חלוקה" לרבים – והידועים לנו הם ל"רך נימול" (נזכר במאמרי שם) וכן לעתים, ב'יחידות', היה הרבי נותן סידור כזה לילדים.

            במכתבי הקודם הבאתי את הדברים שכתב הרבי לרה"ח רש"ב לוין בשעת הדפסת הסידור תורה-אור בשנת תשמ"ז: להו"ל בהקדם האפשרי עכ"פ – שיוכלו להתפלל בו, מכורך, בחג השבועות!

            מכיון שהיו כאלו שהוכיחו את "עליונותו" של התהלת-ה' ונתלו דוקא במשך הזמן שבו לא נדפס הסידור תורה-אור, בסברה שהרבי הוא זה שעיכב את ההדפסה, לפיכך הגדרתי את ההוראה הנ"ל כ"משנה אחרונה", דהיינו, אפילו אם היה זמן שבו לא נדפס סידור תורה-אור, אבל ה"משנה אחרונה" היתה שלא לעכבו יותר אלא להדפיסו בהקדם האפשרי, וכדי שיתפללו בו.

            לפיכך איני מבין את מה שכתב הרה"ח ריל"ג שי' נגד דבריי אלו, באמרו שהרבי היה מזרז את הדפסתם של כל הספרים שנמסרו לדפוס. ומה בכך?

            עוד מוסיף הרה"ח ריל"ג שי' לבאר, שאי-הדפסת ה"כוכבים" במחזור במשך כל השנים, היא בגלל שהרבי לא הרשה זאת מחשש שמא יפלו בזה טעויות.

            כבמכתבי הקודם, גם בפעם זו חושבני שכדאי הדבר, שמי שהציע את עצמו להוסיף את ה"כוכבים" ונענה בשלילה, יפרסם ברבים את פרטי הדברים, מפני שזו ידיעה חשובה מאד.

            אגב כך מתיישבת אחת מהקושיות שהוקשו במאמרים שנגדם כתבתי, והיא: אם דעתו של הרבי לא היתה נוחה משיטת ה"כוכבים" של הרז"ה, מדוע לא ציוה למחוק את מיעוט ה"כוכבים" שהם מיותרים לשיטת ה'מנחת שי' והרב יעב"ץ? ומעתה יש לומר, שכפי שהרבי לא רצה שיוסיפו "כוכבים" מחשש טעות ח"ו, כך – מאותה סיבה – לא רצה שימחקו "כוכבים" מיותרים.

            עוד נדפס באותו גל' מאחד הכותבים, כאילו אני כתבתי במאמריי שהרבי התפלל בסידור תורה-אור מפני שבו מופיע שם הוי"ה במלואו. אבל אני לא כתבתי כדבר הזה מעולם.

            במכתב נוסף באותו גל', כותב אחר אינו מסכים לדעה שהוא מייחסה לי, "שאין ענין להתפלל ולקרוא ק"ש ע"פ כללי הדקדוק דוקא". כנראה שנעלם ממנו שאין זו דעתי האישית, אלא דברים שאמרו אדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מוהר"ש ואדמו"ר הרש"ב: שהדקדוק שייך לקריאת-התורה ולא לענין התפילה.

            ודאי יסכים עמי הכותב הנכבד, שרבוה"ק ידעו גם הם את הנאמר בשו"ע אדמו"ר שאותו ציטט הכותב במכתבו.

            ומה שהביא מאגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (יג, עמ' רלה) אודות חשיבות התפילה בדקדוק, כנראה שנתעלמו ממנו הדברים האמורים בהמשכו של אותו מכתב, שהדין של "חייב אדם לומר בלשון רבו" כולל גם הנהגה כשיגרת לשונו של הרב, גם אם אין זה עולה בקנה אחד עם כללי הדקדוק.

            ומכאן סתירה גם לקביעתו שעלינו לומר "יעקב" ולא "יאנקב". ולא רק מדין "חייב אדם לומר בלשון רבו", אלא גם מדין "אל תיטוש תורת אמך", שכך הוא המבטא האשכנזי מדורי דורות ומקדם קדמתה.

            כיוצא בזה לא כתבתי שעלינו ללמוד מהרבי שאין לדקדק במלעיל ומלרע ובהנעת השבאים; שהרי אין זה חידושו של הרבי, אלא כך נהגו אבותינו החסידים לדורותיהם, אפילו אחרי שנדפס שו"ע אדמו"ר הזקן בשעת תקע"ו.

            מסירת מודעה: מכיון שהעתון נתברך בעורכים אחראיים שאינם מניחים לפרסם את כל העולה על לבם של הקוראים, לכן אבקש מהמעוניינים במידע נוסף, לכתוב אלי בדואר האלקטרוני לפי הכתובת:

                 YEHOSHUAM@SAVION.HUJI.AC.IL

 

מאמרים דומים

רשימות ר׳ טוביה בעלקין PDF

סיפורים ופתגמים מימי קדם, מתוך כתב ידו של החסיד ר׳ טוביה בעלקין ע״ה, אותם רשם בערוב ימיו על-פי בקשת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע. נעתקו בלשון

תשורות

תשורה - ט״ו באב תשנ״ט PDF

שרשי החתן והכלה בגזע משפחת רַסקין. הקשרים ההדוקים עם הר"ר לוי יצחק והרבנית חנה שניאורסאהן שכתבו פרק נכבד בתולדות המשפחה. כתבים, מכתבים ותמונות. ביאורים על

תשורות

תשורה - ב׳ אדר תשנ״ד PDF

ליקוט ממכתבי כ"ק אדמו"ר שליט"א אל הרה"ח ר' דוד ברוומן ע"ה אשר בשליחותם של מלכי רבנן עסק בהדפסת ספרי רבותינו נשיאינו במדינת אשכנז, ומתוך עשרות

תשורות

מכתבים לר׳ שלמה חיים קסלמן PDF

תשורה משמחת הנישואין של מנחם מענדל וחיה מושקא קסלמן. כ"ה אלול ה'תשפ"ג, שנת הקהל. כפר חב"ד

תשורות

פלח הרמון PDF

מאמרים ורשימות מאת הרה"ק החסיד מו"ה הלל מפאריטש בענין תפילין ובענין מועדי הקיץ. כולל שמועות וסיפורים מרשימות תלמידו רלוי"צ סמינובסקי, מכתבים וליקוטים מכת"י בשמו. מזכרת

תשורות
-

כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©