היכל הבעש״ט
המגיד ר' שבתי מטשאשניק וספריו
יישר חילו של הרב נח גרין שהעלה קווים חשובים לדמותו העלומה של המגיד מטשאשניק ועמד על טיבם של ספריו 'בתים לבריחים' ו'תשבי מבשר' ("הבריח התיכון החסידי? בין שקלאוו לליאדי: ספרי המגיד רבי שבתי מצ'אשניק ותוכנם החסידי", היכל הבעש"ט, כה, עמ' קמט ואילך).
להלן כמה הוספות למאמר מקיף זה.
[א]
נאמר שם (בעמ' קנ) כי "על ר' שבתי בן ר' אהרן מצ'שניק אין לנו שום מידע-חוץ". אך בכל זאת ניתן להוסיף פרט חשוב, והוא האמור בקטלוג 'קהלת משה' שבעריכת ר' שמואל ווינער (פטרבורג, תרנ"ו) מס' 1822, שהמגיד מטשאשניק נפטר בשנת תקצ"ב.
יתכן ומידע זה לקוח ממקור כלשהו שבדפוס, ואם יעלה בידינו לגלותו אולי נמצא שם פרטים ביוגרפים נוספים אודותיו.
[ב]
עוד שם (בעמ' קנא): "מאז הופעת הספרים בשעתם, לא נדפסו שוב וצללו לתהום הנשיה".
ברם, שני הספרים הללו חזרו ונדפסו בברוקלין ע"י האחים גאלדענבערג, בשנת תשנ"ו – כפי הרשום בקטלוג בית הספרים הלאומי, וכיום מצויים הם לכל ב'אוצר החכמה'.
[ג]
ניתן להוכיח בוודאות, כי כבר בשעה שכתב את ספרו הראשון (שנדפס בשקלאוו[1] בשנת תקס"ב) היו לפני המגיד ר' שבתי מטשאשניק מאמרי חסידות חב"ד.
הרי לנו מאמרו של אדמו"ר הזקן ד"ה זכה עזר (נדפס לראשונה בס' 'מאה שערים', אמרי קדש, אות מד ואחר-כך בס' מאמרי אדמו"ר הזקן – על פרשיות התורה והמועדים – עמ' נב ואילך), שנמצא בכתבי-יד רבים, ולעינינו מה שנדפס בס' בתים לבריחים (דף ט, ג ואילך) והוא בנוי על יסודו של אותו מאמר, בשילוב הרחבות ותוספות מדיליה, אך סגנונו ולשונותיו אמורים ומורים כאילו מבטנו יצאו הדברים!
כגון:
בס' בתים לבריחים:
[א] (דף ט, ג) ובזה נבוא לבאר מאחז"ל זיווג שני לפי מעשיו כי יצדק שקאי ג"כ על הפרנסה, כי שפע הפרנסה של העכו"ם אינו דומה לשפע הפרנסה של ישראל...
במאמר אדה"ז:
[א] ובזה יובן מארז"ל זווג שני לפי מעשיו שקאי ג"כ על הפרנסה, דהנה ידוע דשפע הפרנסה דעכו"ם אינו ממקום א' עם שפע פרנסה דישראל...
וכן:
בס' בתים לבריחים:
[ב] (דף יא, ד) ובזה אני מפר' מחז"ל גדול הנהנ' מיגיע כפו יותר מי"ש וכו'. ורבים תמהו על זה אם הנהנה מיגיע כפו אינו י"ש למה הוא גדול מהי"ש, ואם גם הוא ירא שמים פשיטא דגדול. אך הנה דייקו בלשונם י"ש ולא אמרו עובד מאהבה או אוהב ה'. אמנם מבואר למעלה שהפרנסה שהיא בחי' אשה שמאל דוחה...
במאמר אדה"ז:
[ב] ובזה יובן מארז"ל גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. דידוע הקושיא ממ"נ אם גם הוא ירא שמים פשיטא דגדול, ואם אינו ירא שמים למה יהי' גדול. אך הנה דייק מלשון יותר מירא שמים דוקא ולא אמר מאוהב ה'. אמנם מבו"ל שהפרנסה נק' בשם אשה וארז"ל תנוק ואשה שמאל דוחה...
וביותר במקביל לסיומו של מאמר אדמור הזקן:
בתים לבריחים:
[ג] (דף יב, א) ועפ"י האמור אפרש כוונת המשור' בתהילים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי וכו', שבראותו ברוח קדשו כובד הגלות והעוני שישיג ישראל, שינטל מהם כל מיני פרנסות והלחץ זו הדחק יגרום שבהכרח יגזלו ויגנבו ח"ו ויעשו עול במו"מ שלהם, עד שלא תהיה פרנסתם בהיתר ונחת לקיים התורה ומצותי', בראותו כ"ז אמר אשא עיני שכלי אל ההרים, הם כחות הדינים שיתגברו לעלות כהרי' גבוהים ורמים למנוע שפע הפרנסה מישראל, וא"כ מאין יבא עזרי היא הפרנסה הנק' אשה כנ"ל, שנתנה לעזר לישראל להוליד ע"י מצות ומע"ט והיינו פרנסה בהיתר כאמור למעלה. אמנם אחר זה הסתכל וראה שיהיו צדיקים בכל דור ודור אשר ע"י דביקותם בה' ימשיכו שפע פרנסה בהיתר לישראל ע"ד מחז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, אז אמר עזרי יהיה מעם ה', מה' לא נאמר רק מעם ה', פירש מזה הצדיק שהוא עם ה' דבוק בה', אשר זה הצדיק הוא ממש עושה שמים וארץ, כנודע שהצדיקים בוראים שמים וארץ, היינו שע"י צדקתם גורמים המשכת אור א"ס להוות ולהחיות שמים וארץ וגם גורמים יחוד שו"א יחד כנודע.
ובמאמר אדה"ז:
[ג] ובכ"ז יובן מ"ש דהע"ה אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי כו', שראה ברוה"ק גלות המר והעיקר שיטלו מהם כל הפרנסות וכל העסקים, את הכל גזרו על היהודים שלא לעסוק. ומחמת זה מוכרחים לגזול ולגנוב ולעשות עול במו"מ. וזהו עומק כוונת השר שלא תהי' פרנסתם בנחת והיתר לקיים תומ"צ ולא תהי' לעזר רק כנגדו וכנ"ל. ובראות דהע"ה כ"ז אמר אשא עיני אל ההרים, הם כחות הדינים שמגביהים א"ע לקטרג כהרים גבוהים ולמנוע כל שפע פרנסה מישראל, ואמר מאין יבוא עזרי היינו שתהי' הפרנסה בריוח ובהיתר שתהי' לעזר להוליד ע"י מצות ומע"ט וכנ"ל. אמנם אח"ז הסתכל ברוה"ק שיהיו צדיקים בכל דור ודור אשר ע"י דביקותן בהקב"ה ימשיכו שפע הפרנסה לישראל בהיתר להיות לעזר (ע"ד מארז"ל כה"ע ניזון בשביל חנינא בני כידוע), ועז"א עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, פי' עזרי יהי' מעם ה', מה' לא נאמר רק מעם ה', מהצדיק הדבוק בה', עושה שמים וארץ, היינו שהצדיקים גורמים המשכת החיות שו"א כידוע. וע"כ נהגו שכל מר לב אפי' בגשמי' בפרנסה נוסע לחכם שבדורו להמשיך עליו שפע ור"ר בתוך כלל ישראל וכו'.
בעל ה'בתים לבריחים' השמיט מדברי אדמו"ר הזקן את משפט הסיום של הקטע האחרון "וע"כ נהגו שכל מר לב אפי' בגשמי' בפרנסה נוסע לחכם שבדורו להמשיך עליו שפע ור"ר בתוך כלל ישראל", כנראה מפני שלא ניתן לטשטש ולהעלים את מוצאו החסידי.
[ד]
מ"ש (בעמ' קנח) שהמגיד ר' שבתי "הוסיף לומר [בהגש"פ] פיוטים ואמירות שחסידי חב"ד לא נהגו בהם – כגון 'חסל סידור פסח' והפיוטים שמושרים אחרי ההגדה" – אינו מוכרח כלל וכלל. יתכן בהחלט שהוא עצמו לא אמרם, אבל מכיון שהיו באמתחתו פירושים נאים על הפיוטים, לא נמנע מלהדפיסם עבור הנוהגים לאמרם, וגם אלו שאינם אומרים את הפזמונים יוכלו לעיין בהם להנאתם. והרי גם אדמו"ר הזקן לא שלל את אמירת הפיוטים, ככתוב בסדר ההגדה שלו: "הנוהגים לומר פזמונים, אין להפסיק בהם בין ברכה זו [ברכת "ישתבח"] ובין ברכת הכוס".
כך גם נתבארו במאמרי חסידות חב"ד פיוטים ונוסחים שאין נוהגים לאומרם (ראה, למשל, ב'מפתחות' לס' לקוטי תורה במדור 'ביטוים בלתי רגילים' בערך 'מנהגים': ביאור מנהגים שאין נוהגים בחב"ד).
היכל הבעש"ט, גל' כו
[1] הכותב מתבטא בהקשר זה, שהספר נדפס "בשקלאוו המתנגדית". תדמית זו אינה מוצדקת: [א] בשנת תקנ"ד נדפס בשקלאוו ס' 'הלכות ת"ת' לאדמו"ר הזקן בהסכמת רבני העיר (אך שמא לא ידעו מי המחבר). [ב] בשנת תקנ"ז אמר אדמו"ר הזקן בשקלאוו שלושה או ארבעה מאמרים, ובוודאי לא נאמרו במחתרת. [ג] בשנת תק"ס נדפס בשקלאוו סידורו של אדמו"ר הזקן. [ד] בשנת תקס"א נדפס ס' ה'תניא' בשקלאוו בהסכמת רבני העיר. [ה] כמה מגדולי תלמידי אדמו"ר הזקן היו מן המשפחות המיוחסות שבשקלאוו, והרה"ח ר' פנחס שיק – רייזעס – משקלאוו (בנו של הרה"ג ר' חנוך הענך שיק אבד"ק שקלאוו) היה מ"פני" העיר ופרנסיה. ואכמ"ל.
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
