כפר חב״ד
"החתן הרשים את האלפים"...
תיאור נישואי הרבי בי"ד כסלו תרפ"ט בוורשא וההכנות לחתונה בריגא, בראי העיתונות היהודית בריגא באותם ימים.
אף כי פרטים רבים אינם נכונים ומצוצים מהדמיון העיתונאי, גם חסידים ימצאו בזה ענין.
תודה לשליח הרבי בריגא הרה"ח ר' מרדכי גלזמן שי' שמסר לנו בטובו את קטעי העיתונים.
כרטיסי הכניסה הם מארכיונו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ.
=====
תרגום מהעיתון "נייער פרייטיק" (ריגא, כ"ו חשון תרפ"ט)
הרבי מליובאוויטש נוסע לווארשא לחתונת בתו
כבר נשכרו עשרה חדרים עבור הרבי, במלון "איירופייסקי".
ההכנות בחוגי החסידים לקבלת פני הרבי.
בווארשא היהודית תהיה בימים הקרובים "סנסציה" שאינה קטנה כלל: הרבי מלובאוויטש, ר' יצחק יוסף שניאורסאן, מגיע ביום רביעי ראש-חודש כסלו לווארשא, שם יוליך לחופה את בתו בת השבע-עשרה.
המחותן של הרבי מלובאוויטש הוא רבה של יקטרינוסלב, הרב שניאורסאן (קרוב משפחה של הרבי מלובאוויטש).
החתונה נערכת בווארשא, מפני שלפי המסורת של "חצר לובאוויטש" חייבים להזמין את תלמידי ישיבת לובאוויטש לכל חתונה. היות וכיום יש רק ישיבת לובאוויטש אחת בארץ-ישראל והשניה בווארשא, ומחמת שהנסיעה לארץ-ישראל כרוכה בקשיים, חייבת החתונה להיערך בווארשא.
כבר ביום ראשון הגיעו לווארשא שליחים מיוחדים, ששכרו עשרה חדרים במלון "איירופייסקי" לרבי ולמחותנו.
את חסידיו יקבל הרבי בישיבה ברחוב מלאווסקא.
החתונה תתקיים ביום שלישי י"ד כסלו, בשני מקומות בו-זמנית: ברחוב פרנצישקאנער 13 – מיוחד לנשים ולמשפחה הקרובה ביותר, ובישיבה ברחוב מלאווסקא יהיו החסידים.
מיד למחרת החתונה חוזר הרבי לריגא לשמחה המסורתית, הנערכת מדי שנה בשנה ב"חצר לובאוויטש" בי"ט בכסלו (ביום זה שחררו פעם את זקן-זקינו, ה"רב", ממאסרו במוסקבא).
החופה תיערך בחצר הישיבה.
בחוגי החסידים שברחבי המדינה, מצפים בעניין רב לבואו של הרבי מלובאוויטש לווארשא. נערכות הכנות מרובות לקבלת-פנים חגיגית.
==============
בעיתון "פרימארגן" (ריגא, כ' כסלו תרפ"ט)
חתונה מרשימה של בת הרבי מליובאוויטש
החתונה של בת הרבי מליובאוויטש עוררה בווארשא ענין רב.
ביום שני בלילה התקיימה בישיבת ליובאוויטש "תומכי תמימים" הסעודה המכונה "סעודת עניים"; הכינו ארוחה ל300- בחורי ישיבה. הרבי אמר "תורה", ובשעה 3 בלילה החל "מחול התמימים" הענק. כ300- בחורים – בצוותא עם הרבי – שרו ורקדו.
בלילה התאסף לפני בנין הישיבה קהל של אלפי איש, שרצו להיכנס לחצר שבה שוכנת הישיבה ושם היתה אמורה להיערך החופה.
הקהל סער בפתח הבית ועשרות שוטרים שמרו על הסדר. הכניסה הותרה רק לבעלי כרטיסי-הזמנה.
החצר הגדולה כבר היתה מלאה אנשים. כל הכניסות שהוליכו לקומה הראשונה של הישיבה נשמרו על-ידי שוטרים ובחורי ישיבה. על כל צעד ושעל היו חייבים להראות את כרטיסי הכניסה.
האולמות הגדולים היו מלאים באורחים מוזמנים. הרושם החיצוני היה יפה מאד; החדרים נצבעו בצורה נאה, על השולחנות מפות צחורות, האורחים לבושים בצורה מכובדת, אפילו ב"סמוקינג" ובנעלי לכה. שהרי ידוע שרוב חסידי ליובאוויטש לבושים בצורה אירופית.
לחתונה הגיעו במיוחד, חסידים מפריז, ריגא, ברלין וכן מערים רבות בפולין. מהאדמו"רים באו: הרבי מזלטופול, הרבי מ[נובו]מינסק והרבי מראדזין. ומהרבנים: הרב מפיעטרקוב, ר' מנחם זעמבא והרב (מדובז'יץ) [מדוקשיץ].
בערך בשעה 6 הגיע המחותן, הרבי מליובאוויטש. חסידיו קבלו את פניו בשירה ובאיחולי מזל-טוב מכל עבר.
הרבי נכנס למשרד הישיבה, התיישב והמתין לחתן. הרבי נעול נעליים ומכנסיו ארוכים.1 צווארון קשה, עניבה הדורה, קפוטה של משי ושטריימל.
כעבור 15 דקות הגיע החתן ברכב. אלפי האנשים שבחוץ קידמוהו בתשואות. מראהו החיצוני הרשים אותם. הוא ניתר מהאוטו בגמישות מיוחדת, היה לבוש בפרווה מודרנית יקרה, מגבעת שחורה וצווארו עטוף בצעיף וולנטיני גדול.
החתן הוא בנו של הרב דיקטרינוסלב, ושמו מענדל שניאורסאן (קרוב משפחה של הרבי). הוא בן 25, קומה ממוצעת, פנים חביבות, זקנקן שחור ועיניים שחורות עמוקות. הוא לומד באוניברסיטה של ברלין (בשתי פקולטות: חימיה ופילוסופיה).
הרבי והחתן קידמו זה את זה בלבביות ונכנסו לאולם הראשי.
כאן כבר היתה הצפיפות גדולה ביותר. לאי-סדר גרמו האנשים שחדרו ללא הזמנות.2
הרבי והחתן התיישבו בראש השולחן, והחלו ב"עריכת חסידות". השולחן הגדול היה מכוסה במפה נאה. החב"דניקים הזקנים ישבו בשקט והאזינו בקשב רב ל"תורה" שאמר הרבי.
ליד הרבי הועמדה עוגת "טורט" גדולה, מקושטת בפרחים ובמפיות, אך איש לא נגע בה, גם לא החסידים.
בערך בשעה 6.30 הגיע רכב פרטי, שהביא את הכלה ואמה, הרבנית מליובאוויטש.
פנים האוטו היה מקושט בשושנים. גם את הכלה קיבלו במחיאות כפיים. היא היתה לבושה בפרווה יקרה מקושטת בפרחים, ובידה החזיקה זר גדול של שושנים לבנים, ששלח לה החתן.
לשמאלה של הישיבה נמצא האולם עבור הנשים; האולם הראשי היה מקושט בצורה יפה מאד, בפרחים ובנורות חשמל. בראש, בכורסא גדולה, ישבה הכלה, וסביבה אמה ובני המשפחה.
הכלה היא בתו השניה של הרבי; היא בת 22 ושמה מוסיא. קומתה ממוצעת, בלונדינית, אלגנטית מאד וחביבה.
אולם הנשים הצטיין באלגנטיות ובפאר. מאות נשים אלגנטיות מאד, לבושות לפי המודה האחרונה. ההנהגה – כלל וכלל לא כנהוג בחתונה של אדמו"רים.
הקהל לא חדל מלנגן שירים חסידיים שונים, ובינתיים נערכו ההכנות לחופה.
בערך בשעה 8 התקיים ה"באדעקעניס". הטקס היה קצר ורגיל. ברכו זה את זה ב"מזל טוב" חרישי, ובשעה שהתזמורת – בניצוחו של מר מיטמן – רצתה לפצוח בנגינה, לא הניחו לה.
אופייני הדבר, שלא הניחו לשום "בדחן" ללוות בשירתו את החתן והכלה, ובעיקר התאמצו שתהיה כמה שפחות "טקסיות".
החופה נערכה בחצר, שהיתה מוארת בעשרות נורות חשמל. מזג-האויר היה גרוע מאד, אך אעפ"כ היתה החצר מליאה באלפי סקרנים. מחלקה גדולה של שוטרים שמרה על הסדר ופינתה את הדרך לפני החתן, הכלה והמוזמנים, שירדו אל החופה.
בראשונה הוליכו את החתן; מפני שהוריו לא היו יכולים להגיע לחתונת בנם, לא הניחו שיוליכוהו לחופה בלווית מוסיקה. ברגע שהחתן נראה על פני החצר, נוצר שם דוחק כה גדול, שהאנשים נפלו לתוך הבוץ, חלחלה אחזה את הנשים והילדים זעקו.
הגנבים ניצלו את הדוחק לחיתוך כיסים ו"כיוס" ארנקים מלאי כסף וגם ריקים. כך, למשל, גנבו מרבה של (דובז'יץ) [דוקשיץ] הרב שיינין,3 מהאדונים רוטשטיין, לעוויט ואחרים. בשעה שאחד הגנבים ניסה לשלוף ארנק מכיסו של זקן אחד, תפסו אותו והובילוהו למשטרה.
אחר-כך בא הרבי, אחר הכלה. עתה ניגנה התזמורת את ניגונו הידוע של הרבי, ומאות חסידים סייעו לה בשירתם.
את הכלה הוליכו הרבי והרבנית. הדבר נמשך זמן רב, עד שהמשטרה פינתה להם את הדרך. מפני שהקהל נדחק לראות כיצד נראית הכלה.
החופה נמשכה כמחצית השעה. את הברכות הראשונות אמר הרבי מליובאוויטש, שהיה גם "מסדר הקידושין". את הכתובה קרא הרבי מראדזין – ו.. מזל-טוב! מזל-טוב!
זיקוקי אש ריחפו באויר. החסידים שרו והתזמורת ניגנה מארש ליובאוויטשי.
על סף חדר הייחוד קידמו את פני הזוג הצעיר בחלה גדולה ובשירה.
בכך נגמר החלק הרשמי שהתקיים בישיבה שברחוב מלאווסקא 7, ואז החל החלק הבלתי-רשמי באולם החתונה שברחוב פאנסקא 35.
שם היתה מוכנה סעודה למאתיים אורחים מוזמנים. האולמות היו מקושטים בצורה נהדרת, והשולחנות ערוכים באופן הנאה ביותר.
התזמורת ניגנה מוסיקת ריקודים, וכך שרו ורקדו עד אור היום.
1. כלומר, שלא היה לבוש – כמנהגם של אדמו"רים רבים – מכנסיים המגיעים רק עד מתחת לברך, והשאר מכוסה בגרביים ארוכים. והיה נעול ב"נעליים", ולא במגפיים של עור ("שטיוול").
2. על כך כותב הרה"ח ר' אלי' חיים אלטהויז הי"ד באחד ממכתביו, שרשות הכניסה היתה נתונה לבעלי כרטיסי-כניסה, למי ששיחד את השוטרים במתת-יד וכן לגנביה המומחים של ורשא "אשר להם הרשות נתונה ליכנס וליצא בכל עת, ולכל מקום שלבו חפץ"...
3. גם עובדה זו נזכרת במכתבו הנ"ל של רא"ח אלטהויז: מי לנו גדול ובטלן גדול מהרב ר' לייב שי' שיינין, והנה גם אותו לא רצו לביישו ולהכלימו, ובין כל העשירים הוציאו גם מכיסו העשרה דולאר אשר הביא אתו על החתונה...
======================
מיסגרת(?):
תרגום המודעה שנתפרסמה בעיתון "פרימארגן" (ריגא, י"ג כסלו תרפ"ט)
הרבי מליובאוויטש מודיע, שלכבוד חתונתה של בתו, שתהיה ביום שלישי 27 בנובמבר ש"ז, מעניק הוא ביום ראשון וביום שני סעודות חינם במיטבח הציבורי שברחוב מארשטאל 18.
סעודה זו לא נערכה בווארשא, כפי שטעו לחשוב עד כה, אלא בריגא.
להלן גם תצלום הבנין שבו היה מיטבח זה. ניתן לקרוא בכתובת שמעל שער הכניסה: "יודישע בילליגע שפייזע-הויז" (מסעדה זולה, יהודית).
בכיתוב שמתחת לתמונה: בנין "המיטבח הציבורי הזול" בריגא, ברחוב מארשטאל. במיטבח זה אוכלים מדי יום ביומו מאות בעלי-מלאכות ושכירים. במיטבח יש גם מחלקה מיוחדת לתלמידים וסטודנטים.
(כפר חב"ד גל' 976)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
