אור ישראל, ד (תמוז תשנ"ו), עמ' קפז

ילקוט הליכות דבי אליהו

      בהמשך לליקוט "ילקוט הליכות דבי אליהו" (קובץ ג' עמ' קמו ואילך), הנני להוסיף עוד כמה שמועות.

     א] כתב בשל"ה הק' (שער האותיות, אות למ"ד קרוב לסופה):

     מצאתי כתב יד של האלקי מהר"ם קורדוורא ז"ל שכתב וז"ל, למדנו זקן אחד לבטל המחשבה יאמר פסוק זה הרבה פעמים "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". ובעיני פשוט שזה הזקן היה אליהו הנביא, ולרוב ענוותנותו של הרב לא רצה לגלות. ע"כ יהא נזהר בזה במי שנפל בלבו מחשבת און או מחשבת הבל, שיאמר הפסוק הנ"ל הרבה פעמים.

      בקובץ שם (עמ' קמז) הובא תורף הענין מסידור האריז"ל, והוא בשינוי ענין ושינוי לשון מדברי השל"ה שלפנינו.

     ב] סיפר הרה"ח ר' יצחק לייכטאג ע"ה מלימאנוב, ששמע מאביו הרה"ח ר' יהודה (שנתייתם בקטנותו ונתגדל בבית אדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז זצוק"ל), שכך אמר הגה"ק הנ"ל: שלושה דברים מקובלים אצלנו מפי אליהו הנביא (ללא נתינת טעם):

    (א) בחורים צריכים להניח תפילין בחוה"מ,

    (ב) לפני הנחת התפלין של יד על הזרוע, יש להשליך הרצועה ממנו והלאה,

    (ג) אין לומר המזמור "לדוד אורי" בחודש אלול אחר התפילה.

    כל זה שמעתי מהרה"ח מוה"ר שמרי' ציטראנענבוים שליט"א (על הרה"ח ר' יהודה הנ"ל ראה באנציקלופדיא לחכמי גליציא לר"מ וונדר נר"ו, ח"ג עמ' 504).

    ובקשר לקבלה בענין השלכת הרצועה של תש"י, יש להעיר ממכתבו של הרה"ג ר' שמחה גילערנטור אבד"ק קלימנטוב (הנדפס בס' שארית-ברכה, ווארשא תרצ"ח. הקטע דלהלן נעתק מהקובץ 'כרם שלמה' דבאבוב, טבת תשמ"ו, עמ' מז), אודות הגה"צ ר' אברהם שלמה הלוי אבד"ק אוזשראב, וז"ל: פעם אחת בהיות אדמו"ר זצוקלל"ה בשינאווע, בא בבוקר אל הרבי הגאוה"ק זצוקלל"ה משינאווע בעת שהי' התפילין של יד על ידו והרצועה היתה נגררת על הארץ, והגביה אדמו"ר זצ"ל את הרצועה למעלה, וראה כי אין נוחה בזה דעת הרבי ז"ל משינאווע. ובתוך כך אמר הרבי משינאווע זצ"ל לאדמו"ר זצ"ל בזה"ל "אוזרובער רב, יש בזה ענין גדול שהרצועה תהי' מונחת על הארץ". וכשמוע אדמו"ר זצ"ל זאת, התחיל כדרכו בקודש לומר סברא דנפשי', כי ארץ הוא בחי' מלכות וכמאמר חז"ל למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה וכו', וראה כי אין זה הכוונה, והפסיק. ואז אמר הרבי משינאווע זצ"ל, הענין הזה הוא ענין גדול מאד, ואין לגלות עד שיבוא הגואל. ולמה אני אומר לכם זאת, כי כאשר יעזור השי"ת לכם ותבואו לזה, אז תדעו אשר צריכים אתם לידע זאת. עכל"ק.

     ג] כתב אדמו"ר מוהרי"א מקומרנא זצוק"ל בספרו מעשה-אורג על המשניות בסוף פ"ז דמקואות:

    קבלנו מרבותינו שקבלו מרבן ורבן מאליהו ז"ל, שבפרק זה [פ"ז דמקואות] מעלין הנשמה של הנפטר למקומה.

     ולכן כל אחד ילמוד בו לתקן נשמת אביו ואמו וקרוביו ואוהביו, ביאצ"ט וכיוצא וכו' ויכוין בלימוד משניות אלו להעלות הנשמה למזל עליון הנקרא אי"ה וכו' ויכוין וכו' לכבות אש של גיהנם מן הנשמה וכו' ואח"כ יתחיל ללמוד וכשיאמר "יש מעלין" יכוין להעלות הנשמה למקומה וכו'. וכשיאמר "נפל" יכוין כו' ויפריש בכאן צדקה לשם הנפטר ויאמר פזר נתן לאביונים, ר"ת זה השם, להעלות נשמת הנפטר מנפילתו על ידי הצדקה וכו'. ועל אביו ואמו ילמוד זה הפרק בכל מוצאי שבת אחר הבדלה ובכל יום כל י"ב חודש וביאר-צייט ובערב שבת קודם מנחה לעת הצורך להחיות נפש כל חי אמן כי"ר.

     ד] כתב הרה"ג מ' שמחה גילערנטור אבד"ק קלימנטוב: שמעתי מכ"ק א"ז הגאוה"ק הצדיק המפורסם מוה"ר מאיר יהושע ז"ל (אבד"ק רייויץ, טרלא, קונסקיוואליא וקלימנטוב), חתן הגה"ק מוה"ר ארי' ליבש אבד"ק אופאליא, ששמע מחותנו הגה"ק הנ"ל שסיפר, שבימי חורפו עסק הרבה בסיגופים שונים ובתעניתים כו', פעם אחת בא אליו איש זקן אחד ואמר לו בזה"ל: אברך, למה תעסוק בסיגופים ובתעניתים, הלא ידענו כי אליהו הנביא זכור לטוב בא אל הרה"ק מה"ר אלימלך מליזענסק, וגילה לו כי בשמים ובמתיבתא דרקיע נפסקה הלכה שלא יעסקו בתעניתים ובסיגופים כי הדור חלוש, רק יוסיפו לעסוק בתורה ועבודה.

     ע"פ ס' אהל-אלימלך אות קע-קעב. תורף הדברים כבר נעתק בילקוט הנ"ל עמ' קמח, אך ללא שלשלת המסורה, וכאילו הרב מאופליא עצמו קיבל זאת מפי אליהו.

בהמשך לליקוט "ילקוט הליכות דבי אליהו" (קובץ ג עמ' קמו ואילך);

[א] איתא בסה"ק שלחן הטהור למוהרי"א מקומרנא בהל' תפילת ערבית (סי' רלז ס"ב): וקבלתי ממורי וחמי הקדוש החסיד המפורסם מו"ה אברהם מרדכי מפינטשוב שקיבל מרבינו הקדוש אלימלך ז"ל מליזענסק רבו מרבו עד אליהו ז"ל, שבכל יום שאין אומרים תחנון אין אומרים פסוקים ולא קדיש, אלא מתחיל והוא רחום. עכ"ל.

[ב] בליקוט הנ"ל (עמ' קנ) ציין לס' שולחן הטהור לענין אמירת הלל בברכה בשעת אפיית המצות בערב-פסח. ובשולה"ט שם איתא שכן הוא המנהג בירושלים. וראה בס' אוצר מנהגי חב"ד (פסח) עמ' ק בהע', שדברים אלו מקורם כנראה במנהגי א"י הנדפסים בסו"ס שבט יהודה (מהדורת לעמבערג תר"ו), אך שם נדפסו המנהגים הללו בשיבוש ודילוג תיבות ובאמת מיירי באמירת הלל בברכה אחר תפילת ערבית. יעו"ש.

ובהגדת סקווירא (ירושלים תשנ"ג, עמ' יד הע' יד) מסופר בקשר למנהג זה: מעשה בהגה"ח ר' נפתלי דיין ז"ל מסקווירא שנשאל אודות מקור מנהג זה, ונכנס לקו"פ לשאול את פי מרן הרה"ק מוהרר"י זצ"ל על כך. ובתחילה השיאו לדברים אחרים, וכאשר שב ושאל על כך השיבו מרן זי"ע: אילולא היה כתוב הדבר ב"שערי תשובה" בשם אחד האחרונים לפני כעשרים שנה בוודאי היית מתרצה בכך, עכשיו שאני אומר לך שמקובלני בכך בשם אבי, ואבי בשם זקני ה"מאור עינים", וזקני בשם אליהו הנביא זל"ט יש לך עדיין מקום לשאול מהו המקור לכך?

בהמשך לליקוט "ילקוט הליכות דבי אליהו" (קובץ ג עמ' קמו ואילך):

בסה"ק מגן-אברהם תניינא (מכון משכנות-יעקב דסקווירא, תשנ"ז) עמ' קמט: התיקון הוא ליתן צדקה דווקא ביום וא"ו. ואאמו"ר זצוקללה"ה אמר, שאליהו גלה לצדיקים שבדור הזה שהצדקה הזאת צריך ליתן דווקא לעני הגון.

ומי שסיפק ידו ליתן בכל ע"ש לענין הגון אזי בוודאי הוא טוב, ואפילו אותו שאין בכוחו ליתן בכל ע"ש, כי לעני הגון צריך ליתן מתנה שיהא בה כדי נתינה ואין בכוחו של כאו"א ליתן בכל ע"ש צדקה כזה שיהא בה כדי נתינה, לכן יקבץ מהרבה ערבי שבתות בכדי שיהא ראוי ליתן לעני הגון ויתננו רק לעני הגון, וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה וכו' [ועוד עד"ז שם בעמ' קפט, רכט, רנג. אלא שבעמ' קפט בשינויים קלים: שאליהו גלה לצדיקים שבדורות הללו… לאורח הגון דווקא (אבל בהמשך: לעני הגון)].

ועד"ז בהדרכה הנאמרת בשמו (ותחילתה עה"פ איש או אשה כי יעשו וגו') הנדפסת בקובץ כרם-החסידות (ה, עמ' לה): כבוד קדוש אבי זצוק"ל אמר, שאליהו הנביא גילה לצדיקייא במניני שצריך ליתן אותו הצדקה לענין הגון דווקא וכו' [אך לא נזכר שם יום ו', ואפשר שהוא טעות המעתיק או המלבה"ד, יעו"ש].

ענין הצדקה ביום ו' מובא גם בהדרכות שבמגן-אברהם קמא (דברים דף עג, ג. צז, א. קיד, ב), אבל רק במקום הראשון מאלו נזכר שצריכים לתת צדקה זו לענין הגון דוקא, ואף גם זאת לא בשם 'אאמו"ר' ולא בשם אליהו.

בקובץ 'יגדיל תורה' גל' ג (ירושלים, תמוז תשל"ז) עמ' 24, כותב הרה"ח ר' אברהם בנציון מייזליש (ב"ר שמריה שמואל ב"ר מרדכי מייזליש):

כך מקובלני מפי אבי זקיני מורי ורבי ר' מרדכי מייזליש, אשר קיבל מא"ז ר' משה מייזליש, ששמע מפי אדמו"ר ר' שניאור זלמן הזקן נבג"מ, ששמע מפי הרב המגיד ר' בער ממעזיריטש נבג"מ, שאמר לו הרב הבעש"ט הקדוש זללה"ה נבג"מ, אשר הוא קיבל מאליהו הנביא ז"ל, שאין אדם יוצא ידי חובתו בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, אלא בקריאת כל פסוק ופסוק שתי פעמים והשלישי תרגום דוקא.

לענין "ילקוט הליכות דבי אליהו" (גל' ג' ובגל' נוספים), הנה איתא בסה"ק תולדות אברהם יוסף (לאדמו"ר מוהרא"י איגרא זצוק"ל), זמירות של שבת, ד"ה וכבר היו דברינו, וזלה"ק:

מה ששמעתי שהזהיר אליהו ז"ל להרב הקדוש מנישחיז שלא להעביר שו"ב (יעו"ש שביאר זאת לפי דרכו ברזי תורה).

      בהמשך לליקוט "ילקוט הליכות דבי אליהו" (קובץ ג' עמ' קמו ואילך, ובגל' הבאים), הנני להעתיק את הנדפס בס' קדושת-ישראל (תולדות.. ר' ישראל יעקב זי"ע מחוסט, מצורף לס' גדולת-מרדכי, היו"ל ע"י מוסדות חוסט, ירושלים תשמ"ט), עמ' ע אות נד:

מקובל מהרה"ק השרף מרן ר"ר אהרן לייב מפרעמישלאן זי"ע, שאליהו הנביא זכור לטוב גילה לו ב' דברים: א' שלא ישנה אחרון של-פסח משאר יו"ט פסח, זולת בזה שיטביל המוציא במלח. ב' שלא ישנה שמיני-עצרת משאר סוכות לענין ישיבה בסוכה. עכ"ל.

ובס' רזא-דעובדא (מנהגי הרה"ק מוהרא"ז מקרעטשניף) עמ' צח מובא הענין בקצרה, אך לא בשם אליהו הנביא. וז"ל: מנהג אבותה"ק נ"ע שאכלו בסוכה בשמ"ע בלילו וביומו. וכפי מה שאמר זקנו הק' מוהרא"א הגדול מפרימשלאן זצלה"ה, ששמ"ע כיום א' דסוכות ואחרון של פסח כיום א' דפסח.

 [א]

בליקוט שבגל' ג (עמ' קמז) הביאו מס' ייטב לב, ששמע מחותנו [בעל ה'ישמח משה'] ששמע ממורו הרה"ק מלובלין, שאמר צדיק אחד מפי אליהו ז"ל, בפירוש מארז"ל אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס.

ודברים אלו כתובים בסה"ק 'ישמח משה' עצמו (חלק 'יין הרקח' על הגמ' בסנהדרין דף צז, א) בזה"ל: אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. כבר שמעתי פי' אחד בשם חכם א' שגילה לו אלי' ז"ל בחלום, כי פרוטה היינו פרטיות, מן הכיס היינו כיס הלב, דלבא דאינש בכיסא תליא. והבן. עכלה"ק.

[ב]

עוד יש להוסיף לליקוט הנ"ל את הנעתק בס' מאורי-אור (טשערנאביל) עמ' רפו מס' ילקוט-ישר:

הרה"ק ר' דוד מטאלנא זצוק"ל אמר בזה"ל: מקובלני מאבי, ואבי מזקיני ר' נחום זצוק"ל, וזקיני קיבל מאבותיו הקדושים איש מפי איש עד אליהו ז"ל, שכל שוחט שהוא ירא שמים אשר רבים סומכים עליו, אזי המלאך מיכאל בעצמו עוזר לו ומסייעו להעמיד סכינו שיהי' חד וחלק וכשר לשחוט בו בזכותא דרבים.

עוד לענין "ילקוטי הליכות אליהו" (גל' ג עמ' קמו ואילך), הנה בס' משכנות לאביר יעקב, חלק טהרת הקודש (ירושלים תרנ"ד) בסופו, נדפס מכתבו של המחבר מוה"ר הלל משה מעשיל געלבשטיין ע"ה אל האדמו"ר הרה"ק ר' דוד משה מטשורטקוב זצ"ל, ושם נאמר: ובפרט במה שלמדתי וקבלתי מפי אליהו זכור לטוב לתקן שמירת מקדש, וראשי הדור לא יאמינו לי, כי כל א' צדיק גדול בעיניו ומדוע לא זכו לשמוע מפיו ותקננו בעצה טובה, לכן העצה שיתפללו כי אליהו זכור לטוב יודיעהו שהאמת כדברי. עכ"ל.

ונראה, שמאחר והמחבר הזה תמך יתדותיו בכ"מ בדברי הסה"ק תנא דבי אליהו, ראה בכך גילוי אליהו. וכן בס' הנ"ל (בחלק מנחם ציון ובונה ירושלים, ירושלים תרמ"א [דף יז]) כותב: אכתוב הסכמה מדברי אליהו הנביא ז"ל בתדבא"ר וכו'.

הוספה לאחר זמן:

ב'ישמח משה' פ' בראשית (עמ' ל) מציינים שבפ' ראה (על המדרש כי ירחיב?) מביא בשם אליהו, את מה שמובא בפ' בראשית בשם ס' הקנה. [הנ"ל הוא במהדורה החדשה של יש"מ, מהדורת טייטלבוים. במהדורת אשכנזי הוא בעמ' נא ולא ציינו לפ' ראה].