[א] היכל הבעש"ט, כג (תמוז תשס"ח), עמ' פב–צו. 
[ב] היכל הבעש"ט, כד (תשרי תשס"ט), עמ' עד–פח. 

 

האם בא"י יש לברך "שהחיינו" בברית-מילה

 

לפנינו סדרת מכתבים ושו"ת שנתקבצו אצל הרה"ח ר' יעקב יוסף ראסקין ע"ה (שו"ב ומוהל), בעקבות חקירותיו ודרישותיו הבלתי-נלאות לדעת את המעשה אשר יעשון חסידי חב"ד באה"ק, אם לברך "שהחיינו" בברית-מילה כפי הנהוג בארץ ישראל, או שמא צריכים לנהוג כפי הסדר שכתב אדמו"ר הזקן בסידורו, שלא נאמרה בו ברכה זו.

יפה כוחה של פרשה זו ללמוד ממנה דרכי התהוותם של מנהגים בכלל ומנהגי חב"ד באה"ק בפרט, כיצד במשך שנים ספורות השתנה המנהג הפשוט ל"מנהג חב"ד" הפכי. וזאת לא רק במנהג הנדון, אלא גם במנהגים אחרים הנזכרים כאן בדרך אגב.

כמו כן רואים אנו שהרבי לא יזם את שינוי המנהג וכאילו לא שש כלל לשנותו. רק כאשר ראה שהדברים נוטים לאמץ את מנהג ארץ ישראל, יצא מגדרו וגילה את טעמו שאין כל הבדל בין ארץ ישראל לחו"ל, אלא רק הבדל בין תושבי א"י הספרדים ההולכים לאור פסקי מרן הב"י (גם בחו"ל) לבין תושבי חו"ל ההולכים לאור פסקי הרמ"א (שצריכים לנהוג כן גם בא"י).

לקביעה זו ניתן למצוא השלכות גם בעניינים אחרים, וכן יש בה כדי לברר את שיטתו של הרבי בשינוי מנהגים, האם "כצעקתו" של אחד הכותבים שטען כי "הרבי שלל בכל תוקף מכל וכל עקירת מנהג שנהוג באה"ק מדורי דורות ע"י כל העדות וכל החוגים, כולל גדולי חסידי חב"ד לדורותיהם עד דורנו זה".

בשנים האחרונות החלו לצוץ שמועות מכיוון מסויים, כאילו הרבי חיווה את דעתו זו בקשר ל"שהחיינו", רק אחרי שהשואל – הרה"ח רי"י ראסקין – הודיע לרבי שאין לאנ"ש באה"ק מנהג קבוע בענין זה. ועל סמך שמועות אלו החלו לסגת מהוראתו של הרבי ולברך "שהחיינו", באמרם שהוא הוא מנהג חב"ד האמיתי מדורי דורות.

שמועה מוטית ומוטעית זו מופרכת לחלוטין, הן מכל מי שהכיר את ר"י ראסקין שנודע בתמימותו (המשתקפת גם במכתבים דלהלן), והן מהמכתבים עצמם, כשאנו רואים את כל פרטי המידע שהובא לידיעתו של הרבי בדבר המנהג הקיים באה"ק בכלל וגם אצל חסידי חב"ד. השואל גם הוא מעיד על מנהגו שלו להורות לאבי הבן לברך "שהחיינו", ומבין השיטין ניכר היטב שהוא היה מעוניין שהרבי יורה שיש להמשיך במנהג זה...

במבט לאחור נראה, כי מבין כולם, הרה"ח רע"ז סלונים ע"ה הוא זה שהתקרב ביותר למסקנתו של הרבי, אף כי טיעוניו נובעים מהרגש חסידי ולא מבירור ההלכה או המנהג. יתכן ואף טעה במחשבתו שגם בחו"ל משונה מנהגם של חסידי חב"ד שאינם מברכים "שהחיינו", ממנהג העולם שמברכין. אך הדבר אינו מוכרח.

כפי שנראה להלן, השאלה נשלחה לארבעה אישים:

הרה"ג הרה"ח ר' שלמה יוסף זוין (נולד בחנוכה תרמ"ה(?). משנת תרס"ד ואילך מכהן ברבנות הערים: קזמירוב, קלימוב, מגלין, נובוזיבקוב. משנת תרצ"ד בא"י. עורכה הראשי של ה'אנציקלופדיה התלמודית'. נלב"ע בירושלים בכ"א אדר א' תשל"ח).

הרה"ח ר' עזריאל זליג סלונים (נולד בחברון י"ג סיון תרנ"ז. שד"ר ומראשי 'כולל חב"ד' בירושלים. נלב"ע בירושלים בי"ח תשרי תשל"ב).

הרה"ג הרה"ח ר' שאול בער זיסלין (נולד בקריסלאווע תרמ"א(?). בין השנים תרס"ח-תרע"ה משפיע ומנהל ישיבת 'תומכי תמימים' סניף שצעדרין. אח"כ רב בקהילות: צערניקא, ברעזין ואורשא. משנת תרצ"ד בא"י, חבר ברבנות הראשית של ת"א. שם נלב"ע בי"ב סיון תשכ"ד. בצרור המכתבים לא נמצא מענה ממנו לשאלה דנן).

הרה"ח ר' חנוך הענדל הבלין (נולד בז'עבין ר"ח חשון תרס"א. משנת תער"ב באה"ק בחברון. לימים ר"י, משפיע ומנהל בישיבת 'תורת אמת' בירושלים. שם נלב"ע בח' אלול תשכ"ט).

אחר כך נצטרפו למשיבים רבנים שלא מקרב חסידי חב"ד, ה"ה:

הרה"ג ר' חיים זבולון חרל"פ (נולד בירושלים א' אייר תרס"ב. משנת תרפ"ה רבה של ראשון-לציון. שם נלב"ע בכ"א תמוז תשכ"ו).

הרה"ג הרה"ח ר' יהושע מנחם אהרנברג (נולד בקעמעטש בי"ב טבת תרס"ה. אח"כ בקראקא. עלה לאה"ק בשנת תש"ה ומשם נשלח בתש"ז לכהן ברבנות בקפריסין עד תש"ט. חזר לא"י ונתמנה לדיין וראב"ד בתל-אביב. שם נלב"ע בכ"ד אדר ב' תשל"ו).

שתי תשובותיו של הגרי"מ אהרנברג כבר נדפסו בספרו שו"ת 'דבר יהושע' (ח"ב סי' סג-סד), ובתכריך המכתבים מצויות הן בכתיבת ידו.

בקשר לכמה דברים שבמכתבו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, מצינו בין המכתבים גם את חוות דעתו של הרה"ג הרה"ח ר' יעקב לנדא (אודותיו: 'היכל הבעש"ט' גל' טו עמ' צט).

הרה"ח ר' יעקב ראסקין עצמו נולד בגז'אטסק בי"ז ניסן תרס"א. בשנת תרפ"ה החל במלאכת השו"ב והמילה, בבוברויסק. בשנת תש"ט עלה לא"י ושימש כשו"ב בראשון-לציון ומוהל בכל ברחבי הארץ. זכה להכניס בבריתו של אאע"ה כעשרים וחמשה אלף מילדי ישראל. נלב"ע בכפר-חב"ד בשש"פ תשמ"ו.

 

[א]

השאלה שנשאלה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

 

ב"ה מוצש"ק תצא אור ליום א' יב אלול תש"כ ראשון לציון

כ"ק אדמו"ר שליט"א

היום הייתי בכפר חב"ד ובצעתי הברית מילה של הילד שמואל יעקב בן יחיאל ירחמיאל נאפיארסטק שיחי' לאריכות ימים, והוריו יגדלו אותו לתורה חופה ומעשים טובים. ויחד עם זה הי' גם אופריפענעס של החתן התמים מר שלום פלדמן שי'.

בעת ההתועדות עורר אותי ידידנו הרה"ח ר' רפאל נחמן כהן שי',¹ בדבר המנהגים בעת המילה בענין הברכות והפסוקים. כי פה יש מנהגי ירושלים שלפני הברית אומרים פסוק שמע ישראל, ב"פ ה' מלך כו' ב"פ אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא.

ובעת שזכיתי להיות בהיכל קדשו לפני חמש שנים, ושאלתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א ע"ד איזה הוראות בענין המילה, והנני מתנהג כפי הוראות כ"ק שליט"א, ולא עלתה על דעתי לשאול השאלה הזאת.

ועיקר השאלה היא, שפה המנהג שאחר ברכת אבי הבן להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, אומרים ברכת שהחיינו. ולא רק בבן הראשון, אכן בכל פעם שנולד בן אומרים שהחיינו. ואני בתור הסדרן בעת ביצוע הברית, מתנהגים לפי דיבורי. וכן בענין הברכות. וכולם סומכים עלי.

ולפי שעורר הרה"ח ר' רפאל שי', שבסידור שלנו אין ברכת שהחיינו בברי"מ, וגם הפסוקים שאומרים לפני הברית, וא"כ דרש ממני על סמך מה אני מסדר לבעל הברית שיאמר כו'.

והנני להוסיף, שכמה פעמים קרה לי, שאבי הבן מחזיק הילד בידיו, ואני אומר עמו הפסוקים הנ"ל בהתרגשות עד שזולגים דמעות מעיניו. ויש כאלו ר"ל שאולי אומרים שמע ישראל פעם הראשון בחייו, אבל בעת שמחזיק הילד בידיו שיָקָר לו מאד לפני שמוסר אותו לעשות הברי"מ, מתרגש גם הוא באומרו הפסוקים הנ"ל.

ונא לברכני בהצלחה בעבודתי הקדושה. ויתנני נא השי"ת לחן ולחסד ולרחמים.

מאת עבדו המתאבק תחת רגליו, בברכת כתיבה וחתימה טובה,

יעקב יוסף בן דוואניע שו"ב

 

[ב]

מענה כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

 

ב"ה, ט"ו אלול תש"כ

ברוקלין

הרה"ח אי"א נו"נ וכו'

מוה' יעקב יוסף שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"ב אלול והקודמו עם הפ"נ שיקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בו כותב אודות מנהגי אנ"ש בהנוגע לברית מילה. וכיון שלא שמעתי בזה, צריך לברר אצל זקני אנ"ש אשר בודאי זוכרים המנהגים בזה בדור שלפני זה, בתוככי כל אלו שהם בעלי שמועה.

ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

בברכה מ. שניאורסאהן

 

[ג]

השאלה שהופנתה לרבני אנ"ש וליודעי מנהגים

 

ב"ה ח"י כסלו תשכ"א. ראשון לציון

להרב זעווין

לר' עזריאל זליג סלונים

להרה"ח ר' שאול בער זיסלין

לר' חנוך הנדל הבלין

שלום וברכה!

באתי בשאלתי ונפשי בבקשתי!

הנה כידוע לרו"מ כת"ר שאני במקצוע שלי הנני מוהל, ובפרט אצל אנ"ש שי' בכל מקום שהם זכיתי שמזמינים אותי ב"ה. ובעת שזכיתי להיות בהיכל הקודש אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א בברוקלין קבלתי כמה הוראות בעניני מילה, ועל זה הענין דלהלן לא עלתה על דעתי לשאול.

והנה בש"ק פ' תצא העבר, הי' לי ברית מילה בכפר חב"ד אצל אחד מאנ"ש. בעת ההתועדות אחר הברי"מ עורר אותי אחד מאנ"ש, ה"ה ידידנו הרה"ח ר' רפאל כהן שי' בדבר המנהגים בעת המילה, בענין הברכות והפסוקים... ועיקר השאלה היא, שפה המנהג שאחר ברכת אבי הבן להכניסו בבריתו של אברהם אבינו אומרים ברכת שהחיינו...

אחרי שעוררו אותי ע"ד הנ"ל, באותו מוצש"ק כתבתי מכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א שיורני איך להתנהג בכלל, ובפרט אצל אנ"ש שי'. והנה קבלתי המענה וזלהש"ק: ..במענה למכתבו... בו כותב אודות מנהגי אנ"ש בהנוגע לברית מילה. וכיון שלא שמעתי בזה, צריך לברר אצל זקני אנ"ש אשר בודאי זוכרים מהמנהגים בזה בדור שלפני זה, בתוככי כל אלו שהם בעלי שמועה... ע"כ לה"ק.

אי לזאת, באתי בבקשתי להוד מעלת כת"ר, אשר בוודאי הנהו מבעלי שמועה כפי שכותב כ"ק שליט"א, לברר הענין שכתבתי, ויואיל נא מטובו לענות לי תשובה ברורה.

ואז אודיע לכ"ק אדמו"ר שליט"א מענת רו"מ כת"ר בשמו, שזה מביא גאולה לעולם.

ויהי רצון שנזכה בקרוב ממש לגאולתנו ופדות נפשנו ע"י משיח צדקנו בב"א.

בכבוד רב והערצה, ידידו דו"ש וכט"ס, יעקב יוסף רסקין שו"ב ומוהל בפה

נ.ב. יסלח נא רו"מ כת"ר, אם אולי לא ברור לכת"ר, נא אבקש שיברר אצל בעלי שמועה מהדור שלפני זה כפי שכותב כ"ק שליט"א בלשונו הק'. הנ"ל.

 

[ד]

מענהו של הגרש"י זוין

 

ב"ה, ירושלים, חג הגאולה תשכ"א

שלום לכבוד הרה"ח וכו' מוה"ר יעקב יוסף רסקין שי', שו"ב ומוהל דראשל"צ.

בתשובה על מכתבו אודיעו, כי כאן בירושלים המנהג פשוט בכל העדות, ספרדים ואשכנזים וחסידים וחב"ד בכללם, שאבי הבן מברך שהחיינו בכל בן שנולד בשעת ברי"מ, ולא עלה על דעת מי שהוא לשנות, כי אתריה דמרן הב"י ז"ל הוא, ובדבר שכבר נהגו אין לשנות.

כיצד המנהג בת"א ובשאר מקומות שבאה"ק איני יודע. ובנוגע לראשון לציון הלא בקל יוכל כבודו לדעת איך נהגו עד עכשיו. ואם נהגו ג"כ לברך לדעתי ח"ו לשנות. וה"ז פגיעה בכבודו של מרן הב"י במה שכבר נהגו כמותו. והרי גם האשכנזים נהגו בחו"ל שלא לברך שהחיינו, וכן הוא בכל הסדורים נוסח אשכנז, ובכ"ז כשבאו הנה ומצאו שנהגו כמרן לא עלה על דעתם לשנות. אמנם אם אין בראל"צ מנהג קבוע, אזי יוכל לעשות אצל חב"ד כמנהג חב"ד בחו"ל.

ובנוגע לכפר חב"ד – וכנראה שע"ז היתה עיקר שאלתו – שהוא מקום חדש שאין שם מנהג קדום, לדעתי כיון שהמקום סמוך לת"א, כדאי לחקור כיצד נוהגים בת"א ולהתנהג כמותם. אלא שהפסק למעשה שייך להרב מרא דאתרא ידידנו הרה"ג ר"ש הרליק שי'.²

ואשר כתב בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א לחקור על מנהג זקני חב"ד – הנה בירושלים היו גאונים וחסידים גדולים של חב"ד כמו הגאון מלובלין בעל תורת חסד ז"ל,³ הרד"צ חן ז"ל מצרניגוב,⁴ ועוד, והם לא ערערו על המנהג לברך. ולדעתי מסתמא נהגו כן גם זקני חב"ד שבחברון, שבאו הנה בימי רבותינו אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ. שהרי כאן בירושלים באו מחברון, ולא היו משנים מן הסתם ממה שנהגו בחברון.⁵

ידידו הדוש"ט שלמה יוסף זוין

 

[ה]

מענהו של הרה"ח רע"ז סלונים

 

ב"ה ירושלים ר"ח טבת תשכ"א

כבוד ידי"נ התמים הנעלה נו"נ אי"ה הרה"ח ר' יעקב יוסף שי' רסקין, שו"ב ומוהל בראשל"צ.

שלום וברכה.

במענה למכתבו של ח"י כסלו שנתקבל במועדו, ורק מפני הטרדות נתאחרה התשובה – ומאתו הסליחה – הנני כדלהלן, 

לדאבוננו הנה כמעט שזקני אנ"ש מהדור הקודם אין נמצאים עכשיו, ובפרט מאלה שידעו בבירור את מנהגי אנ"ש למקורן. אני בעצמי בהיותי נער נסעתי ללובאוויטש, ומובן שאז לא שמתי לב על כל המנהגים שהונהגו אז. וגם אחרי כן כשחזרתי אחרי עשר שנים לא שמתי לבי. וגם אז את רוב השנים הייתי בחו"ל.

אמנם שאלתי את הרב אליעזרוב (נכד הרב ר' שלמה ליב מחברון)⁶ איך שהי' זקנו נוהג, ואמר שאצל כל הילדים אצלם נהגו לברך, ושגם זקינו הי' באותו המעמד. וכן כך שמעתי מהר"מ רייכמן⁷ חתנו של ר"ז הבלין.

אולם אינני יודע אם צריכים לסמוך עכ"ז בהנוגע להמנהגים מנהגי חב"ד. וכי יש הפרש במנהגי חב"ד בין א"י לחו"ל. ואם נאמר שכמה מאנ"ש מהדור הקודם נהגו ככה, אולי זהו מפני שהם היו מועטים בין הרבים מפה שנהגו ככה, ולא מפני ששמו לב ובררו ודקדקו למקורן של חב"ד, אלא שנתערבו בין הרבים שהיו נמצאים ולמדו מהם. ובפרט כששמעו מאלה שאמרו שפה בא"י הרב הב"י המרא דאתרא וכולם מחויבים לנהוג כך, הנה הוחלט אצלם לעשות ג"כ כמו כולם. ואיך שהיחידים שלנו, כמו הרב מלובלין (בעה"מ תורת חסד) ועוד מבעלי סמכא, אין אנו יודעים בבירור איך שעשו.

ובכלל אינני מבין לכאו' למה בזה דיקא צריכים לנהוג דוקא כמו מרן הב"י, מצד שהי' המרא דאתרא, ולא בשאר דברים, כמו באו"ה בטרפות, וכן בקריאת התורה ועוד, שאין אנו נוהגים ככה.

לפיענ"ד הנה כת"ר צריך לשאול מכ"ק שליט"א לדעת ברור, אם בפה בארץ צריכים כולנו לנהוג דוקא כמו מרן הב"י (מטעם הנ"ל), גם בהמנהגים שיש הבדל בחו"ל בין אנ"ש לשאינו אנ"ש.

ואבקש את כת"ר שכשיקבל תשובה מכ"ק שליט"א נא להודיעני ג"כ שנדע איך לנהוג.

בדרישת שלום נאמנה, ידידו עוז המחכה לתשובתו, עזריאל זליג סלונים

 

[מעבר לדף כתב הרה"ח רי"י רסקין: המכתב הי' אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א ושלחו לי בחזרה, ולכן עשיתי ממנו העתקה המצורף לזה.⁸ ט"ו בשבט תשכ"א ראשל"צ]

 

[ו]

מענהו של הרה"ח רח"ה הבלין

 

ב"ה. פעיה"ק ירושלם ת"ו. ד' טבת תשכ"א

עש"ק פ' ויגש

לכבוד ידידי היקר והנעלה, הרה"ח מוהר"ר יעקב יוסף רסקין שיחי', שו"ב ומוהל בראשון לציון, ורעיתו תחי' עכב"ב שיחיו

שלום וברכה.

מכתבך מיום א' כ"ב כסלו ש.ז. קבלתי, ומסיבות וטרדות שונות לא הי' ביכולתי לענות למע"כ עד כה.

בנוגע לשאלתך, הנני להשיבך, כי מנהגי אנ"ש חב"ד כאן בארץ ישראל, הוא כפי מנהגי ירושלים, שלפני הברית אומרים פסוק שמע ישראל, ב"פ ה' מלך וגו', ב"פ אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא, ובכל פעם שנולד בן אומרים שהחיינו. כן נהגו אנ"ש החסידים בדור שלפני זה, וכן נהגתי אני אצל ילדי שיחיו שנולדו בחיי אאמו"ר⁹ זצ"ל ואחרי פטירתו. וכן נוהגים כולם, כי הדברים ברורים שכן פסק הב"י בטור הלכות מילה ובשו"ע, שבארץ ישראל נוהגים כן. והוא הי' מרא דארעא דישראל, והלכה כמותו כאן בא"י. ובפרט שאין מי שחולק עליו בזה, כי הרמ"א כותב רק שבארצות שלנו היינו חו"ל נוהגים שלא לברך ברכת שהחיינו, אבל בארץ ישראל אינו חולק שנוהגים כהרמב"ם שהי' במצרים ופסק שיש לברך ברכת שהחיינו בכל פעם שנולד בן, ופסק הב"י שבארץ ישראל וסוריא ומצרים וכל הארצות הסמוכות נהגו כהרמב"ם לברך בכל פעם ברכת שהחיינו.

וגם רבינו אדמו"ר הזקן נ"ע בסידור, שכותב שלא לברך, זהו דוקא בחו"ל, כמו שפסק הרמ"א שבחוץ לארץ אינם מברכים. אבל בארץ ישראל נוהגים כולם שמברכים. וכן נהגו גם אנ"ש חסידי חב"ד בדור הקודם, ובכל המקומות בארץ ישראל, לברך שהחיינו, וכן נוהגים גם עתה.

אני כותב לך דברים ברורים, שכן נהגו אנ"ש בכל הזמנים, וכן נוהגים גם עתה, ואין לפקפק בזה, ואין לשנות מהמנהג המקובל.

בכבוד רב, ידידך מאז, דו"ש ומברך אותך בכט"ס חנוך הנדל הבלין

 

[ז]

מכתב נוסף אל רע"ז סלונים

 

ב"ה יום ד' טו בשבט תשכ"א

להרה"ח ר' ע"ז סלונים. לאמעריקא.

אחדשה"ט. הנני בזה להודיעו שמכתבו מר"ח טבת עם הבירור ע"ד ברכת שהחיינו לברי"מ קבלתי נכון. ובמוצש"ק מקץ ו' טבת שלחתי מכתב ארוך לכ"ק אד"ש, בו העתקתי קטעים ממכתבו של הרה"ג רש"י זעווין שי' ומכתב כבודו צרפתי ג"כ למכתבי, ובקשתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א שיואיל נא לענות לי חוות דעתו הקדושה בענין ברכת שהחיינו לברית מילה באה"ק, אחרי שביררתי אצל "זקני אנ"ש שזוכרים מהמנהגים בזה בדור שלפני זה ובתוככי אלו שהם בעלי שמועה" (כלשונו הק' במכתבו אלי).

לסוף עוד לא קבלתי מענה ע"ז עד כה.

בינתיים שלחתי כבר עוד מכתבים לכ"ק אדמו"ר שליט"א, מהודעת הולדת הנכדים שלי, אצל בני התמים הרב שלום בער שו"ב בלונדון, ובני התמים הרב יהודא ליב בקאסאבלאנקע, וקבלתי תיכף מענה עליהם בברכות מאליפות ב"ה, ויהי רצון שנהי' כלים ראוים לקבל כל הברכות בפנימיות. אבל על מכתבי מן ו' טבת אודות ברכת שהחיינו לא זכיתי לקבל מענה.

ועל כן אבקש מרו"מ כת"ר כשיכנוס להיכל המלך שליט"א יואיל נא מטובו להזכיר ע"ז מכתבי אודות ברכת שהחיינו, ובזה יהי' גם מענה על מכתב כבודו שביקש ממני להודיעו מתשובת כ"ק אד"ש ע"ד הנ"ל.

ויסלח לי ע"ז כבוד ידידי שהעמסתי עליו עבודה כזו, אבל זה יהי' שכרו שיתברר גם אצל כבודו ענין כזה, שגם כבודו מתענין לדעת כו'.

אגב, מכתבו שכתב אלי נמצא עכשיו ג"כ אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א.

ויקבלו החוה"ש מאדה"ש כאות נפשו ונפש ידידו החותם בכל רגשי ידידות נאמנה [יעקב יוסף רסקין]

 

[ח]

תשובה מהגרח"ז חרל"פ

 

ב"ה, ראשון-לציון, יום ל' לחודש ניסן תשכ"א. ט"ו למב"י.

בדבר מה שנשאלתי בנוגע לאמירת שהחיינו בכל ברית בא"י. הנה למרות שהאשכנזים נוהגים כהרמ"א בכ"מ דפליגי הב"י והרמ"א, אפילו בא"י שזה מקומו של הב"י, אולם בנ"ד י"ל דגם הרמ"א יסבור כשיטת הב"י. דהלא ביו"ד (סי' ר"ה סעיף ז') כתב הרמ"א דבמדינות אלו נוהגים שלא לברך שהחיינו, רק כשמל בנו הבכור שחייב לפדותו מברך בשעת מילה ואינו מברך בשעת פדיון ע"ש. משמע דבנוגע לא"י סוריא ומצרים אין הרמ"א חולק.

וראיתי שאחד העיר כן. אך יש לבע"ד לחלוק, דהיה צריך הרמ"א לשתוק, ושתיקתו היתה כהודאה להב"י. ומדכתב כן, ש"מ דדעת הרמ"א נוטה כהשיטות דבכ"מ יש לנהוג כך. ומי שרגיל בפסקי הלכות יראה שכן מובן דעת הרמ"א, איפה שמזכיר דעתו, דחולק על הב"י. אולם בנ"ד י"ל שבעיקר רצה להשמיענו שבבכור מברך בשעת המילה, בכדי לצאת ברכת שהחיינו בשעת הפדיון, לא כמו שהבין הש"ך המובא שם (אות יז).

אולם בעצם הדבר י"ל לפי המבואר בעירובין (מ, ב) דאקרא חדתא אומרים זמן אם רוצים, א"כ י"ל זמן גם על מילה כשרוצים. ויתכן שלכתחלה הונהג כן, מפני שכן רצו בא"י ועוד, ואח"כ נשתרש המנהג, שא"א לבטלו כמו כל מנהג. עיין או"ח (סי' תר"צ סעי' י"ז) ובבאה"ט שם. ואפילו אלה הסוברים דהיכא דיש במנהג צד איסור יש לבטלו, עיין בביאור הלכה להמ"ב שם, יסברו בנ"ד שא"א לבטלו, דהלא לפי המבואר בעירובין שם מותר לברך שהחיינו ואין כאן שום איסור. ועיין טור או"ח (סי' תל"ט) שיטת בעל העיטור דמברך על הבדיקה שהחיינו, והטור שם נוטה לדבריו משום דרשות הוא. וזה שהקשה הב"י שם דהיה להחמיר ולומר דספק לא יברך. והוא מקשה על הא דעירובין הנ"ל דשהחיינו אקרא חדתא הוי רשות. וע"ש שמתרץ הא דעירובין דקים להו לרבנן דהרי תקינו מעיקרא לברך זמן אקרא חדתא אם ירצה. ע"ש בחדושי הגהות (אות ב') בשם מהרל"ח. שבזה מתרץ גם הקושיא הראשונה דברכת שהחיינו שאני משאר ספק ברכות, כיון דשייך בה שפיר רשות ע"ש. ואפי' הרא"ש דחולק על הבהע"ט, הוא משום דהבדיקה היא צורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל ע"ש. אבל לולא זה גם הרא"ש מודה דיש לברך שהחיינו.

ולפ"ז יש להבין מש"כ הרמ"א בה' מילה דבבכור מברך שהחיינו בשעת מילה מפני שחייב לפדותו ואינו מברך בשעת פדיון ע"ש, דצריך להיות להיפך, שיברך בשעת פדיון ויכוין למצות מילה, כמו בפסח. וכן מצינו בסוכה, עיין או"ח (סי' תרמ"א) דלא מברכין בשעת עשיית סוכה דסומכין על זמן שאומרים בשעת קידוש ע"ש. ובפרט במילה שישנם שני טעמים לאלה הסוברים דלא מברכים בשעת מילה, א' משום צערא דינוקא, ב' דאולי הוא נפל לפני ל' יום. וא"כ כל זה שייך ג"כ בבכור. וא"כ יותר מסתבר שיברך בשעת פדיון ויכוין לצאת על המילה, שאז בשעת פדיון ליכא צערא דינוקא ויצא מחשש נפל.

ובפרט לפ"ד הרש"ש פסחים (קכא, ב) דהשאלה היא מי יברך כהן או אבי הבן, כי עדיף לברך ויוציא את חבירו. א"כ במקרה שהבן הוא הבכור והאב יברך שהחיינו בשעת המילה,יצטרך הכהן לברך בשעת הפדיון שיש לו הנאה, וזה לא מצינו מי שיסבור כן. ואם נגיד שבאופן כזה באמת הכהן מברך זמן בשעת הפדיון יתורץ קושית הבית הלל יו"ד שם.

והנה בב"י ה' מילה הנ"ל מביא בשם שו"ת הרשב"א (סי' רמ"ה) שכתב שצריך לברך שהחיינו בין שנולדו לו בנים בין לא נולדו, ולא ראה שהגדולים נהגו כן, שמא עשו רשות כקרא חדתא, דכל שאינו בא מזמן לזמן אין מברכין שהחיינו בחובה וכו' ע"ש. משמע דרק לחייב לברך שהחיינו א"א, אבל אם רצו מותר לברך. וזה פלא על הב"י ה' פסח הנ"ל שכתב דרק בקרא חדתא קים להו לרבנן דהכי תקינו מעיקרא וצ"ע. ועיין בב"ח שם שהביא מדברי רבינו ירוחם שהרשב"א בסי' רכ"ג סבר כבעה"ט שהוא רשות. ועיין בס' נחל אשכול, שכתב דבשטקלהיים נוהגים להתענות בי"ז תמוז עד תשע שעות ומחצה, מפני שזה תלוי ברצונם, עיין ר"ה (מח, ב) וכך קיבלו עליהם. והביא מהפנ"י שכתב בריש ברכות שכ"כ לענין תפלת ערבית רשות שמתפללים מבעו"י.

ולענ"ד יש לדון מהא דעירובין שם שמקשה מהא דר"א דריש על הפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמונה, ששבעה אלו ז' ימי בראשית שמונה אלו ח' ימי מילה ור' יהושע אומר שבעה אלו ז' ימי פסח שמונה אלו ח' ימי החג, וכשהוא אומר וגם לרבות עצרת ר"ה ויוה"כ. ודן שם דקאי לזמן, ויתכן כל שבעה דאי לא מברך האידנא מברך למחר ע"ש. ולפ"ז יש להבין דגם ר"א דדריש שזה קאי ז' על ז' ימי בראשית ושמונה על ח' ימי מילה, ג"כ זה בנוגע לזמן, דצריך לברך זמן בכל שבת וכן לברך זמן למילה. ועיין ירושלמי פסחים (פ"י ה"ה) תני כל שכתב מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן. ועיין בשירי קרבן שנשאר בתימא, דהא גבי שבת נמי כתיב מקרא קודש. ועיין בפני משה שם ד"ה תני, כיון שזה בכל שבוע לא שייך לומר זמן ע"ש. אולם ר"א יסבור דגם בשבת יש לומר זמן, וכן מוכרח לפרש, דלר"א הן בשבת והן במילה יש לברך זמן. ואם בנוגע לשבת יש לדון אם שייך לומר זמן וכמוש"כ הפ"מ, אבל בנוגע למילה יש לברך זמן. ולפי המבואר במ"ר קהלת (יא) ד"ה תן, גם ר' עזרי' דורש תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה, וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה. וכן ר' הונא אמר גם לשמונה אלו שמונה ימי המילה ע"ש. ולפי המבואר בעירובין הנ"ל, זה קאי לברכת שהחיינו. יוצא שהרבה מהחכמים נוטים שיש לברך זמן במילה. ואם שקיי"ל ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע, אבל כשרבים חולקים על יחיד קיי"ל הלכה כרבים, וכמו שקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו.

והנה בנוגע להטעם לא לברך שהחיינו משום צערא דינוקא וכדמצינו בכתובות (ח, א) דמהאי טעמא לא אמרינן שהשמחה במעונו, כבר העיר הגהות מיימוני ה' מילה (פ"ג ה"ג) שזה שייך רק בנוגע לברכה שהשמחה במעונו ולא לשהחיינו, ובפרט לפי המבואר בשבת (קל, א) דמצות מילה היא מהמצוות שקיבלו בשמחה, שפיר י"ל שהחיינו. ומה שלא אומרים שהשמחה במעונו מפני שבמצות מילה ישנו ששון פנימי, וכמבואר במגילה (טז, ב) וששון זו מילה ע"ש. והוא לפי המבואר ברש"י שכתב שם שמצוה זו מעיד עליהם לעולם כמבואר במנחות (מג, ב). והלא זהו ההבדל בין ששון שהוא דבר פנימי לשמחה שהוא דבר חיצוני. עיין מש"כ בס' נועם ג' (דף קלט). ולכן א"א לומר שהשמחה במעונו הנראה לכולם, כיון שישנו צער דינוקא, דהקרובים ג"כ מצטערים. משא"כ ברכת שהחיינו שפיר אפשר לברך. וכמוש"כ רבינו שמחה, הובא בהגהות מיימוני הנ"ל (אות ג), דגם במצטער מברך שהחיינו, כמו שמצינו בפ' הרואה גבי מת אביו וירשו ע"ש. והלא בתוס' בכורות (מט, א) ד"ה לאחר מסתפקים דיברך שהחיינו אפילו כשמת בנו לאחר ל' יום. ועיין חידושי הריטב"א כתובות שם.

ובנוגע להטעם השני שישנו חשש נפל, כבר העיר בשו"ת הרשב"א הנז' דאין לחוש, כיון שגמרו שערו וצפרניו ומלין אותו בשבת ולא חוששים אולי הוא נפל.

ועיין בבינת אדם להח"א על הספר שערי צדק שער משפטי ארץ (פי"א סעי' כ' אות י') שגם הוא מביא להלכה שבא"י מברך שהחיינו על כל מילה בין שהאב מוהל או אחר ע"ש מש"כ בנוגע להא דעירובין הנ"ל. וכן בהגהות בני בנימין לגאון האדר"ת זצ"ל (שהיה בשנותיו האחרונות רבה של ירושלים תובב"א) על הרמב"ם ה' מילה (פ"ג ה"א) שכתב בזה"ל פשוט שלמד כן מפדיון הבן דמברך שהחיינו וכו'. וכש"כ מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה וכו' ע"ש. ובהלכה ד' כתב בנוגע למל גרים ועבדים, נראה דודאי דמברך שהחיינו ע"ש (והוא כתב זה בהיותו בחו"ל רב דמיר).

ואלה שסוברים דלא מברכים שהחיינו הם צריכים לתת טעם, ולא אלה שסוברים דמברכים, כי זה פשוט וכמוש"כ הגאון האדר"ת זצ"ל.

עפ"ד הדרוש, מובן מדוע דוקא בא"י נהגו כן, לפי מה שמזכירים בהברכות אחרי המילה "ונאמר זכר לעולם בריתו וכו' אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם", שבזכות המילה ירשו ישראל את הארץ שנא' ביום ההוא כרת ה' את אברהם. עיין בספר מטה משה חלק ז' עניני מילה.

כ"ז דנתי בקרקע לפני גדולי ישראל,

חיים זבולון חרל"פ הרב הראשי ואב"ד ראשון-לציון

בעהמ"ח ספר נחלי-חיים בהלכה וס' מעין חיים באגדה.

נ.ב. בנוגע למה שהעיר אחד, דבדברים אחרים נוהגים כהרמ"א ולא כהב"י, יש לציין בנוגע היכא דסריך מגב אונא לדופן, שלשיטת הרמ"א נוהגים להטריף, בכ"ז כתב השמ"ח אם באיזה מקומות נוהגים להקל יש להם ע"מ לסמוך, וראוי שיחזיקו במנהגם. ועיין בנשמת אדם (שער או"ה סי' ט"ז). ועיין בה' נ"כ (סי' קכ"ח) מה שנוהגים בא"י לעלות לדוכן בכל יום לא כמו בחו"ל.

במצות מילה נוהגים לשים הערלה בחול לקיים דברי שניהם, שבני א"י נותנים אותה במים ובני בבל בעפר, לכן לוקחים חול שנקרא עפר ומים. עיין בספרי המוהלים.

וכן בעניני ניקור, ישנם דברים שבא"י נוהגים לא כמו בחו"ל, וכולם קבלו עליהם להתנהג כן. עיין בספר דעת כהן לכ"ק אדמו"ר הגרא"י קוק זי"ע מרא דארעא דישראל סי' מו. ובספר הניקור הירושלמי שחיבר הר"ר נחום הכהן מעיה"ק ירושת"ו, מביא בדף כ"ו מש"כ הכנה"ג בהגהות הב"י (סי' ס"ד סעיף מ') אם נהגו להקל באיסור דרבנן אין לשנות, כדי שלא להוציא לעז על הראשונים. ובדף כ"ח מביא מש"כ מרן הגרא"י קוק זי"ע להגח"ע גרוזינסקי זצ"ל בענין ניקור חוטי הדם, שנוהגים פה בא"י להקל ושגם רבותינו הגאונים ובראשם רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין זי"ע השאיר את המנהג הזה, ואע"פ שאין דעתי ודעת רבנים נוחה מזה, מ"מ א"א לשנות פה את המנהג. עיין בשו"ת דעת כהן (סי' רכ"ג). ובהסכמת כ"ק אאמו"ר הגה"ק רבי יעקב משה חרל"פ זי"ע על הספר הניקור הירושלמי הנ"ל משבח את הספר הזה, שיסודתו בהררי קודש ע"פ הוראותיהן של גאוני ירושלים ובראשם גאון עוז עטרת תפא"י הגה"ק מוהרמיי"ל דיסקין זצ"ל וכו' למען ידעו אחינו ב"י וכו' ולא תהא תורת ישראל כשתי תורות ע"ש. והגרא"י הרצוג זצ"ל כתב שם בדף ד' בזה"ל אבל כנראה נהגו בירושלים להכשיר את כל חלב האלי' חוץ ממה שבפנים הבהמה, ומי זה יבא להרהר אחרי מנהג עיר קדשנו ת"ו והנח להם לישראל וכו' עכ"ל. ואם בעניני איסור כמו חלב וכדומה כתבו כן, עאכו"כ בנוגע לברכת שהחיינו שהיא רשות, שאין לשנות לענ"ד.

בכה"כ הנ"ל.

 

[ט]

מכתב שני מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

 

ב"ה, י"ז מנ"א תשכ"א

ברוקלין

הרה"ח אי"א נו"נ וכו'

מוה' יעקב יוסף שי' שו"ב

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מי"ב מנ"א עם המצורף אליו, ומצו"פ מכתבי מענה להוו"ח אי"א נו"נ בעל מדות כו' צבי הירש¹⁰ שי', מתאים להצעתו שהוא ימציאו אליו.

ומובן וגם פשוט, שבעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לבשו"ט בטוב הנראה והנגלה, בהנוגע לעצמו ולכאו"א מב"ב שי'...

בעת רצון יזכירו גם את כל אלה שכותבם במכתבו על הציון הק'...

בברכה לבשו"ט בכל האמור

מ' שניאורסאהן

מכ' מה' אייר עם המצו"ב נתקבל מכבר. ובעת רצון נזכר על הציון הק' (בקשר עם יום הולדתו) לשנת הצלחה בגו"ר.

מוחזר ומצו"ב השו"ת ע"ד שהחינו בברית מילה.¹¹ ואין הזמ"ג לעיון כדבעי. בכ"ז, מפני החביבות והכבוד, אעיר עכ"פ בחפזה:

לענין דברכת שהחינו רשות כו' – עיין פס"ד להצ"צ בסופו בלקוטים. וש"נ.

בנוגע להשחינו בפורים ביום – מצינו ג"כ פלוגתת המחבר והרמ"א, אבל בהיפך מדעתם במילה (שו"ע או"ח ר"ס תרצ"ב. יו"ד סרס"ה ס"ז) – שמזה הוכחה דלא מטעם שברכת שהחינו שונה משאר ברכות נגעו בזה.

זה שהספרדים דלונדון ואמשטרדם וכו' מברכין שהחינו במילה – מוכח שחילוק הנוהג בפועל הוא – לא בין א"י וחו"ל, כ"א בין ספרדים ואשכנזים.

לכאורה לא זו הדרך להכריע פס"ד למעשה שנחלקו בו ראשונים ואחרונים – ע"י ראיות מש"ס, ששני המד"א בודאי לא אשתמוט להו.

ואת"ל – ה"ז שהש"ס לא אישתמיט בשום מקום להזכיר שהחיינו במילה – מוכיח כמנהג האשכנזים שאין לברך. וראה בזה בס' כתר ש"ט (טעמי מנהגים) להרב גאגין ח"א דף תקסג.

נוסף על הטעם שלא לברך מפני צערא דינוקא ודשמא נפל הוא (נזכרו בשו"ת המצו"ב) – הובאו בס' טעמי מנהגים עוד ב' טעמים: משום דרמיא אבי דינא (שבה"ל), טוב יותר שמלכתחילה לא תהי' ערלה (הרה"צ מרוזין). ועייג"כ מצות מילה בסהמ"צ לאדמו"ר הצ"צ.

 

[י]

תשובה מהגרי"מ אהרנברג

 

ב"ה, קרית צאנז.                   אור ליום ד' י"א אלול תשכ"א

לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם גדול המיוחסים ערוגת הבושם וכו', מוה"ר ברוך שמעון שניאורזאהן שליט"א, ראש ישיבת כוכב מיעקב.

בדבר השאלה אם אותם שעלו מארצות אשכנז לא"י ע"מ להשתקע, אם רשאים הם לשנות מנהג המקום שיצאו משם שלא לברך שהחיינו בברית מילה כמנהג א"י.

הנה לברר דבר זה כשמלה אי אפשר לי כעת, מאחר שאין תח"י ספרים. אך אודיעהו מה שיש לי להעיר בזה.

ראה בחולין דף י"ח ע"א ותמצא שם דבר חדש, מה שכמדומה לי שלא ראיתי מבואר בפוסקים, והוא דאע"ג דבאין דעתו לחזור אין  נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם, הנ"מ במנהג שנהגו לחומרא בעלמא, אבל בדבר שיש בו פלוגתא בין חכמי המקומות ובמקום אחד היו שם חכמים גדולים שפסקו הלכה כחד וקבלו עליהם באותו מקום את פסקם, חייבים לעשות כפסקם אפילו כשיצא משם.

דהכי איתא התם, כי סליק ר' זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל. אמרו לי' לאו מאתרי' דרב ושמואל את, אמר להו מאן אמרה יוסף בר חייא, יוסף בר חייא מכולי עלמא גמר וכו'. ופריך ור' זירא לי"ל נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם וכו', ומשני ר' זירא אין דעתו לחזור הוי. עכ"ד הגמ'. ובתוס' שם ד"ה יוסף ב"ר חייא מכו"ע גמר, כלומר לא שמעה מרב ושמואל ומה שאין אוכלין אותו במקומו חומרא בעלמא הוא ולא עפ"י רב ושמואל. ופריך ולי"ל לר"ז וכו' דנהי דלא אמר רב ושמואל מ"מ הי' אסור כיון שנהגו במקומו איסור. עכ"ל התוס'.

הרי דאילו הי' נוהגין במקומו איסור עפ"י רב ושמואל לא הי' מהני הא דאין דעתו לחזור להקל נגד פסק רב ושמואל, אע"פ שבמקום שהלך לשם לא היו נוהגין כרב ושמואל, מאחר שיצא ממקום שבו פסקו הלכה רב ושמואל וקבל אותו המקום את פסק הלכה שלהם, אסורין אנשי אותו המקום לעבור על פסק הלכה שלהם אפילו כשאין דעתו לחזור.

וממילא ה"ה אנחנו בני אשכנז שקבלנו עלינו לפסוק כהרמ"א וכבר נהגו לעשות כמו שפסק הרמ"א, אזלינן בתרי' אפילו בארץ ישראל להחמיר. ואפשר אף להקל כשאין חשש משום מחלוקת. וממילא בנ"ד דמה שאין מברכין שהחיינו הוא חומרא שלא לעבור על לא תשא, דלברך לא הוי רק רשות, יש לנו גם בארץ ישראל לעשות כמנהג בני אשכנז שפסקו שלא לברך.

ועוד נלענ"ד דמכיון דלפי"מ דמשמע בש"ע או"ח סי' תס"ח דפסק כהרמב"ם דאף באין דעתו לחזור צריך לעשות כחומרי המקום שיצא משם, ואף שסותר עצמו ביו"ד סי' רי"ד וכבר עמד ע"ז בש"ך שם והניח בצ"ע, ומסיים דהעיקר כמ"ש ביו"ד שם וכדעת התוס' ועוד שסוברים דבאין דעתו לחזור א"צ לעשות כחומרי המקום שיצא משם, מ"מ מאחר שלא נדחתה דעת הרמב"ם בזה לגמרי מההלכה, שרבותינו בעלי הש"ע כתבוה באו"ח סי' תס"ח הנ"ל, ודאי ראוי לחוש עלי' לכתחילה היכא דאפשר. ולכן בנ"ד דברכת שהחיינו רשות, ואילו להפוסקים דאין לברך יש משום ברכה לבטלה דחמיר טובא, ראוי להחמיר כחומר מקום שיצא משם ושלא לברך.

וכן פסק מרן הגה"ק מבעלז זצוקלל"ה שלא לברך. אך לא שמעתי טעמו, ואולי מטעם שכתבנו.

כ"ז כתבתי בדרך הערה בעלמא ונא לעיין בזה.

הק' יהושע מנחם אהרנברג

 

[יא]

מכתבו של רי"י ראסקין לגרי"מ אהרנברג

 

ב"ה יום ד' י"א אלול תשכ"א.   קרית צאנז

ייטיב השי"ת הכתיבה והחתימה לרום מעלת כת"ר הרה"ג הרה"ח המפורסם חריף ובקי איש מהיר במלאכתו כבוד שם תורתו, הרב ר' יהושע מנחם אהרנברג שליט"א, ראב"ד בעיר תהלה תל אביב ת"ו.

שלום וברכה!

זכיתי היום לראות מכתב כת"ר לידידנו הרה"ג הרה"ח מוה"ר ברוך שמעון שניאורסאן שליט"א, בבירור הענין אם לברך ברכת שהחיינו בברית מילה.

ולפי מסקנת הדו"ד במכתבו, ובמיוחד לפי פסק הדין של האי סבא קדישא כ"ק האדמו"ר מבעלז זצוקלל"ה זי"ע שלא לברך כו'.

אכן בקשתי לברר בזה עוד קצת, אחרי ששמענו מהרה"ח הרה"ג ר' שניאור שליט"א מכפר חב"ד, שלא מצא עוז בנפשו לפסוק בהחלט שלא לברך שהחיינו ברי"מ, מפני הטעם שהוא אומר שברכת שהחיינו לא נכנס בסוג דלא תשא כו' כי הברכה זו היא מהברכות הקלות, היינו שמקילין לברך בכל פעם בתמידות, כמו כששני ידידים לא התראו שלשים יום מברכים שהחיינו וכדומה. וא"כ לע"ע עוד לא הכריע בנדון זה להקל או להחמיר כדברי מכתב כת"ר.

נוסף לזה מענין לי לברר הענין, עפ"י מכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש שזכיתי לקבל לפני שבועיים, שהכריע בזה, אבל לא זכיתי להבין דברי קדשו, כי במכתבו הוא כותב לעיין בכמה ספרים. היינו אחרי העיון בכל המקומות אז באפשר לברר כוונתו במכתבו הקדוש.

וע"כ בקשתי מרו"מ כת"ר לברר הענין ביתר שאת אחרי שיחזור הביתה לשלום ולברכה, ואחרי גמרו זמן ההבראה שלו שהנני מאחל שיהי' לבריאות לחיים ולשלום, ויוסיף כח ועוז בעבודתו הקדושה. ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה ותשובה אמיתית מפנימיות הנפש במחשבה דיבור ומעשה.

הכ"ד ידידו המברך ומתברך

יעקב יוסף רסקין

מצורף לזה העתק המכתב מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א

 

[יב]

מכתב אל כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

 

ב"ה, עש"ק כ' אלול תשכ"א. ראשון לציון

כ"ק אדמו"ר שליט"א

מכתב כ"ק עם השו"ת המצו"ב קבלתי נכון. וגם הראיתי להרב דפה, והוא כמובן מחזיק לשיטתו, וכתב ע"ז עוד אריכות, ורצה שאשלח לכ"ק. אבל דחיתי אותו עד אחרי החגים.

...המכתב מכ"ק אדמו"ר שליט"א לידידנו צבי הירש ראבינאוויץ שי' צערנאוויץ, שלחתי תיכף, והיום כבר קבלתי ממנו מכתב מלא געגועים ברוב שמחה שזכה לקבל השורות הספורות. וכל המכתב שלו הוא כמו פ"נ לימים הנוראים. והוא מצורף בזה.

מאת עבדו המתאבק תחת רגליו, המברך ומתברך בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

יעקב יוסף בן דוואניע ובן הווחס ר' חיים בנציון, רסקין שו"ב

 

[יג]

תשובה נוספת מהגרי"מ אהרנברג

 

ב"ה [תשרי תשכ"ב]

שוי"ר וכוח"ט לכבוד הרה"ג החסיד מוה"ר יעקב יוסף רסקין שליט"א

שו"ב ומוהל בראשון לציון ת"ו

הנני בזה לקיים הבטחתי שבבואי לביתי אשיב לו כיד ה' הטוב עלי, בדבר אשר פקפק על מה שכתבתי בתשובתי לידידנו הרב הגאון מו"ה ברוך שמעון שניאורזון שליט"א, בענין ברכת שהחיינו בברית מילה, שהעלתי דאם אין מברכין חשיב חומרא ואם מברכין חשיב קולא, הואיל ויש בזה משום לא תשא וגו'. וכתב כת"ר שליט"א בשם הרב מכפר חב"ד שברכת שהחיינו לא נכנס בכלל לא תשא, כי הברכה זו היא מהברכות הקלות שמקילין לברך בכל פעם בתמידות כמו כששני ידידים לא התראו ל' יום מברכין שהחיינו וכדומה עכ"ל.

[התשובה בשלימותה נדפסה בשו"ת דבר יהושע ח"ב סי' סד, ונרמוז כאן רק ראשי פרקים מהעניינים שנתבארו בה:

לשיטת הסוברים דאין לברך שהחיינו משום צערא דינוקא, צער זה דוחה השמחה דילי' ואין כאן שמחה שראויה לברכת שהחיינו והוי ברכה לבטלה. וגם הוי בכלל בוצע ברך וגו'.

גם להסוברים דאין מברכין שהחיינו שמא נפל הוא, אסור לברך שמא יתברר שהיתה זו שמחה בטעות וקמי שמיא גליא שבחנם שמח והויא הברכה לבטלה דאין זו שמחה אמיתית. וחיישינן לדעת הרמב"ם שצריך לנהוג כחומרי המקום שיצא משם.

סמך משו"ת חת"ס (יו"ד סי' רמט), שמברכין על המילה בגלל שרוב וולדות אינן נפלים, אבל בברכת שהחיינו שהיא רשות חיישינן למיעוטא.

אריכות גדולה בענין אם ומתי הוי ברכת שהחיינו רשות או חובה. בשמחה דהנאת הרשות ובמצוות].

[וסיום דבריו, שנכתבו במוצאי שמח"ת תשכ"ב]:

וממילא קיימים ועומדים דברינו, דאף מה שנהגו בא"י לברך שהחיינו בברית מילה לפי שיטת הרמב"ם, הוא רק בדרך רשות אבל חובה ליכא אף לדעת הרמב"ם, כמו שמוכרח משיטת הרוקח וסייעתו כמ"ש החת"ס.

אלא דלענייננו א"צ לזה, דאפילו אם נאמר דאף במילה הוי חובה מ"מ שפיר קאמינא דמה שאין מברכין בברית מילה הוא חומרא, דשמא כדעת הפוסקים דאינו חייב לברך. והרי לדעת הרמב"ם ועוד פוסקים המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא מדאורייתא, משא"כ אם אינו מברך כשצריך לברך הו"ל רק עובר מדרבנן דברכות דרבנן. ולפיכך שפיר דאף דקיי"ל כרוב הפוסקים דבאין דעתו לחזור א"צ לקיים חומרי המקום שיצא משם, מ"מ לענין ברכות שיש חומר לא תשא ראוי להחמיר כדעת הרמב"ם דגם באין דעתו לחזור צריך לילך בתר חומרי מקום שיצא משם שלא לברך כמו שכתבנו.

כפי הנראה מכותלי מכתבו של כ"ק אדמו"ר מליבאוויטש שליט"א, גם דעתו נוטה שלא לברך שהחיינו בברית מילה אף בא"י, כיון שאנו נוהגים מנהג אשכנז, ולא המקום גורם אלא העדה. ומ"ש בש"ע שכן המנהג בא"י וסוריא ומצרים לאו דוקא, אלא משום שהמחבר הי' יודע ממלכויות (אלא) [אלו] קא חשבם. אבל באמת בכל מקום שנהגו כמנהג הספרדים נהגו לברך. לפיכך אנן שקבלנו מנהג אשכנזים אי"צ לברך אף בא"י, ואין בזה משום לא תתגודדו.

והנני מברכו בכט"ס ידידו הדו"ש

יהושע מנחם אהרנברג

נ.ב. יסלח נא כת"ר שליט"א על איחור תשובתי, כי מחמת רוב הטרדות וימים הקדושים לא הספקתי לגמור תשובתי לפני חג הסוכות, ומחמת קדושת המועד ג"כ נמנעתי מלגמור שלא חשבתיה כצורך יו"ט. אך היום בערב מוצאי החג מהרתי לגמרו כדי שלא לאחרו יותר ואתו הסליחה.

והנני מבקשו היות ולא נשאר לי שום העתק שאין לי מי שיעתיק אותו כראוי, אם יש את נפשו להעתיקו ולשלוח אלי העתקה חוששני פן לא יהי' מועתק כראוי. לכן בקשתי שישלח אלי גם את המכתב המקורי וגם ההעתקה ואחר שאבדוק אותו אשלח לו חזרה את המקור. ואם קשה לכת"ר להעתיקו נא שאחר שייעיין בו כת"ר או מי שירצה להראותו ישלחהו אלי חזרה.

קבלתי הברכה וברך לו אשיבנה שנה טובה וגמר טוב וכל טוב.

הנ"ל

 

[יד]

מכתב קצר מהגרי"מ אהרנברג

 

ב"ה, כ' כסלו תשכ"ב. ת"א

לכבוד ידידי הרב הה"ג מוה"ר יעקב יוסף רסקין שליט"א.

הנני שולח לו חזרה את מכתבי. אחרתי קצת כי לא נפניתי לעבור על ההעתקה.

לא נתברר לי מה כוונתו כשכתב שאם לי עוד להוסיף בשו"ת בענינים אלו שיוכל לקבלם ולהעתיקם ג"כ וכו'?

והנני בזה דושה"ט

יהושע מנחם אהרנברג

            ראב"ד תל אביב - יפו

 

[טו]

הבהרה מרי"י ראסקין

 

ב"ה יום ג' נר השלישי תשכ"ב ראשל"צ

שלמא רבא מאלקא רבא להאי גברא רבא ויקירא כש"ת הרה"ג הרה"ח גדול מרבן שמו, רב גברא ורב סייפא חריף ובקי בכל חדרי התורה, מו"ה הרב י"מ אהרנברג שליט"א.

שלום וברכה.

יקרת מכתבו בצרוף השו"ת בענין שהחיינו לברי"מ קבלתי. ורב תודות לכת"ר.

מה שהזכרתי במכתבי הקודם אם יש לו מה להוסיף, כוונתי הי' ע"ז שסיפר לי הרב דמתא שלנו הרב חרל"פ שי', שנפגש עם כבודו בתל אביב, ואמר לו כמה השגות על שיטת השו"ת של כת"ר, שהתוכן הוא שמצדד לא לברך שהחיינו בברי"מ, אשר לא כן דעתו ושיטתו של הרב חרל"פ שי' שהביא כמה ראיות לשיטתו שכן צריך לומר שהחיינו. ולכן חשבתי שיש לכבודו מה להוסיף בזה.

והעיקר הוא כידוע שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, וכל מה שמרבים בחריפות השקלא וטריא בהלכה מזה בא יותר ליבון הלכתא, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ונזכה לשמוע ולהשמיע איש לרעהו רק בשורות טובות, ולראות בעינינו את גאולתנו ופדות נפשנו ע"י משיח צדקנו בב"א. והוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אמן.

בנתיים אוכל להודיע לכת"ר, שכבר עשיתי ב"ה כמה בריתות מילה אצל אנ"ש, ואחרי הליבון הלכתא ע"י כת"ר ובפרט שראינו שהוד כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש מצדד לא לברך שהחיינו, שכך נראה מדברי אגרת קודש שזכיתי לקבל וגם מסרתי לכת"ר העתקה ממנו. אבל בבריתות מילה שעשיתי אצל ספרדים ואנשי המזרח המשכתי בברכת שהחיינו כמקודם.

ויקבל החוה"ש מאדוה"ש כאות נפשו ונפש ידידו עוז המברך ומתברך בכל טוב,

יעקב יוסף רסקין שו"ב

 

[טז]

מכתב אל הגר"י לנדא

 

ב"ה יום ג' נר השלישי תשכ"ב.

שלמא רבא מאלקא רבא להאי גברא רבא ויקירא הרה"ג הרה"ח גדול מרבן שמו כש"ת מוה"ר יעקב לנדא שליט"א, ראב"ד דע"ת ב"ב יצ"ו.

שלום וברכה.

יסלח נא לי כת"ר שאחרתי במכתבי, כי הייתי טרוד מאד בכמה עניינים. ועכשיו מצאתי עת בידי לקיים הבטחתי ולשלוח לכת"ר העתקת אגרת הקודש מי"ז מנ"א תשכ"א שזכיתי לקבל מכ"ק אד"ש בענין שהחיינו לברי"מ.

מה שהזכיר כ"ק שליט"א ע"ד השו"ת המצו"ב, זה הי' תשובה ארוכה מהרב דמתא שלי הרב חרל"פ שי', שכתב על כמה גליונות, והביא כו"כ ראיות מש"ס ופוסקים שכן צריכים לברך שהחיינו בברית מילה.

וע"ז העיר כ"ק אדמו"ר שליט"א באמצע מכתבו "לכאורה לא זו הדרך להכריע פס"ד למעשה שנחלקו בו ראשונים ואחרונים ע"י ראיות מש"ס, ששני המד"א בודאי לא אשתמוט להו".

והשי"ת יאיר עינינו בתורתו שנוכל לשמור ולעשות ולקיים בשלימות, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד. ונזכה לשמוע ולהשמיע איש לרעהו רק בשורות טובות, ולראות בעינינו את גאולתנו ופדות נפשנו ע"י משיח צדקנו בב"א. והוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אמן.

ברוב הוקרה וידידות נאמנה המברך ומתברך בכל טוב סלה.

יעקב יוסף רסקין שו"ב

אהי' שמח אם כת"ר ימצא לנכון מה להגיב על דברי מכתבו הק' של כ"ק אד"ש, היינו איך לומד כת"ר הפשט בדברי אגרת הקודש. ויואיל נא מטובו להודיעני זה במענה, כי נוגע לי בפרט לדעת זאת איך להתנהג בבריתות מילה אצל אנ"ש שי'.

 

[יז]

מענהו של הגר"י לנדא

 

ב"ה, ז' טבת תשכ"ב

כבוד ידי"ע השו"ב מומחה יא"מ מוהר"ר יעקב יוסף שי' רסקין

שו"ב דראשל"צ

שלו' וברכה.

קבלתי מכתבו. תודה רבה.

אינני יודע מה יש כאן להכניס פשטים.

מה שציין כ"ק שליט"א למצות מילה בדרך מצותיך, כמדומני שכונתו היא, למה שהביא שם¹² מקדוש ה' מרוזין זי"ע נבג"מ, כי "טוב יותר שלכתחילה לא תהי' ערלה", ושם במצות מילה מבואר טעם לבריאת הערלה ושאח"כ יצוה למול כדי להמשיך מבחי' א"ק כו'.

והי' זה שלו' וברכה

מאת ידידו דו"ש

יעקב לנדא

 

[יח]

מכתב נוסף מהגר"י לנדא

 

ב"ה בני ברק י"ב טבת תשכ"ב

כבוד ידידי השו"ב מומחה יא"מ מוהר"ר י"י רסקין שי'

רב שלו' וברכה.

היות ומביא לנו איש נאמן מעיים מביהמ"ט¹³ שלכם, רציתי לדעת, אם מה שאתם חותמים "חלק" הוא חלק ממש, כלומר כמו שיצאה מבטן האם, בלי שום ריעותא כל דהיא, או שדבר קל הנכם מחשיבים לחלק, כמו שישנם מקומות כאלה.

נא להודיעני בלי איחור, כי נוגע לנו הדבר למעשה. אצלי נקרא חלק, חלק ממש, שלא הי' שום דבר. ונא בזה.

בטח קבל מכתבי הקודם בתשובה למכתבו.

והנני ידי"ע הדו"ש ומכבדו

יעקב לנדא

 

[יט]

מכתב מענה ושאלה מרי"י ראסקין

 

ב"ה יום ה' י"ד טבת תשכ"ב. ראשון לציון

שפעת חיים וברכה וישע רב לרום מעלת כבוד ידידנו הדגול הרה"ח הרה"ג רב פעלים, גדול מרבן שמו, מוהר"י לנדא שליט"א, ראב"ד ב"ב יצ"ו.

שלום וברכה מרובה!

גלויתו משלשום י"ב טבת עכשיו קבלתי, והנני נחפז להשיב מפני האהבה והכבוד. כן יקרת מכתבו הקודם, שקבל מכתבי בצרוף העתק מכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א קבלתי השבוע.

בדבר שמתענין כת"ר והדר גאונו שליט"א אודות החותמת "חלק" בביהמ"ט שלנו בראשון לציון, בטח כן הדבר שע"ז שאנו מחתימים חלק זהו חלק ממש בלי שום ריעותות כל דהוא.

אכן, אני אחראי לדברים האלה רק בעת שאני בעצמי בבית המטבחיים...

ועכשיו אחרי שהגיע לידי הכבוד להתכתב עם כת"ר, רציתי לעורר תשומת לבו הטהורה בדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א באגרת הקודש שהעתקתי לכת"ר. ושם הוא מדגיש בהפיסקא "זה שהספרדים דלונדון ואמשטרדם וכו' מברכין שהחיינו במילה – מוכח שחילוק הנוהג בפועל הוא – לא בין א"י וחו"ל כ"א בין ספרדים ואשכנזים". ע"כ קטע דברי האגרת הק'.

והנה על סמך פס"ד דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א, הנה זה כמה שנים שהפסיקו לומר ברכו אחר התפלה בבוקר ובערב בכפר חב"ד ובלוד ובהישיבות של תו"ת, כי על שאלת אחד מאנ"ש בענין מכ"ק אדמו"ר שליט"א היתה המענה ממנו, שזהו מנהג ספרדים. ועל כן מאחר שאנחנו מתנהגים לפי מנהגי האריז"ל וכ"ק אדמוה"ז נ"ע, לא שייך אלינו המנהג הזה בברכו כו'.¹⁴

וא"כ בעניננו דמילה, הלא כותב בפירוש כ"ק אדמו"ר שליט"א שחילוק הנוהג בפועל הוא – לא בין א"י וחו"ל כ"א בין ספרדים ואשכנזים. עכלה"ק. ומאחר שאיננו מתנהגים לפי מנהגי הספרדים א"כ המנהג של שהחיינו במילה לא שייך אלינו כו'.

ולכן במכתבי הקודם לכת"ר שליט"א בשאלתי, אשר אהי' שמח אם כת"ר יואיל נא להבינני איך להתנהג עכשיו אצל אנ"ש בפרט, הנשמעים ובטלים לדעת כ"ק אד"ש, ובפרט בכפר חב"ד.¹⁵

כמובן שזה בטח, אשר אצל יתר בני ישראל כשאני מבצע ברי"מ, הנני ממשיך בברכת שהחיינו כמו קודם.

והשי"ת ברוב רחמיו יעזרנו לקיים מצותיו כתיקונן, שנוכל להשלים הכוונה העליונה בשליחות נשמותינו למטה לעוה"ז, ונזכה בקרוב לגאולתו ופדות נפשנו ע"י משיח צדקנו בב"א.

מאת ידידו עוז המאחל לו כל טוב סלה.

יעקב יוסף רסקין שו"ב בפה

 

[כ]

שאלה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

ומענהו של הרבי

 

ב"ה י"ב שבט תש"ל. ראשל"צ

כ"ק אדמו"ר שליט"א

אגרת הקודש מכ"ק שליט"א מן ר"ח שבט קבלתי ברוב שמחה, והשי"ת יעזרנו להיות כלי ראוי לקבל כל הברכות שזכיתי להתברך מכ"ק רבינו שליט"א.

במכתבי לכ"ק מחנוכה שנה זו, כתבתי שבזמן האחרון ביקרו אותי (עשו בקורת) מאנ"ש שיחיו, ע"ד שהנני נוהג בעת הבריתות-מילה, שהבעל ברית אומר הפסוקים שמע ישראל וגו' ה' מלך וגו' ב"פ, אנא ה' הושיעה נא ב"פ, אנא ה' הצליחה נא ב"פ, שזהו כפי מנהג ירושלים.

אבל בסידור חב"ד שלנו בסדר המילה, לא נמצאו הפסוקים הנ"ל, ועל כן הם דורשים ממני לברר אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א איך להתנהג אצל אנ"ש שיחיו בא"י, שאנו נוהגים לפי סידור חב"ד, אם הבעל ברית יגיד הפסוקים הנ"ל בעת הברית מילה או אולי זהו מנהג ספרדים כו'.

כי ברכת שהחיינו למילה כבר הפסקנו להגיד אצל אנ"ש שי' מעת שזכיתי לקבל אגרת הקודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א מיום י"ז מנ"א תשכ"א ע"ד ברכת שהחיינו.

אנא אבקש מכ"ק רבינו שליט"א, שיואיל נא מטובו לענות לי ע"ז בפרט.

מאת עבדו המתאבק בעפר רגליו

יעקב יוסף בן דוואניע

ובן הוו"ח ר' חיים בנציון ז"ל רסקין

 

[*]

 

המכתב הזה שלחתי ע"י ידידי הרה"ח ר' רפאל כהן שי' כשנסע לכ"ק אד"ש על יו"ד שבט תש"ל, שישאל אצל כ"ק אד"ש. ולבסוף מסר המכתב לבני הר"ד שי', שהוא ימסור ע"י המזכירות.

ולבסוף קבלתי המענה ע"י בני הר"ד שי' במכתבו אלי מן י"ב אדר א' תש"ל, והי' כתוב על מכתבי המענה מכ"ק אדמו"ר שליט"א, וזלה"ק: "כהוראת רבני אנ"ש שי' שבאה"ק ת"ו".

 

1. תרנ"ז – י"ז תשרי תשמ"ח. תלמיד ליובאוויטש מילדותו. בעל שמועה דקדקן בסיפורים ובמנהגים. מחבר "שמועות וסיפורים".

2. הרה"ג הרה"ח ר' שניאור גרליק ע"ה, רבו של כפר-חב"ד מיומו הראשון. יליד רוגצ'וב, תר"מ. מראשוני תלמידי "תומכי תמימים" בליובאוויטש. כיהן ברבנות משנת תרס"ב בערים בערעזנא וסנובסק, ואח"כ במקומות נדודיו טשקנט ופאריז עד לעלותו לאה"ק. נספה בתאונת דרכים בח' סיון תשל"ד.

3. הרה"ג הרה"ח ר' שניאור זלמן פראדקין. נולד בליאדי, תק"צ. משנת תרט"ו ברבנות פאלאצק ומשנת תרכ"ז ברבנות לובלין. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים והיה רבם של החסידים. נפטר בה' ניסן תרס"ב. אודותיו בס' "הגאון מלובלין".

4. הרה"ג הרה"ח ר' דוד צבי חן. משנת תרמ"ג ברבנות צ'רניגוב. בשנת תרפ"ה עלה לירושלים ונפטר שם בערב חנוכה תרפ"ו. מעט אודותיו בס' "מאורי ישראל".

5. לכאורה דבריו אלו צע"ק, מדוע לא ישנו ממנהג חברון אם המנהג הקבוע בירושלים לא היה כמנהגם.

6. הרה"ג הרה"ח ר' דב בער אליעזרוב (חברון, ח' טבת תרס"ח – ירושלים, ח"י מנ"א תשנ"ז), בעל שו"ת "שאלי ציון". נכדו של הרה"ג הרה"ח ר' שלמה יהודה ליב (עליו בספרו "שאילת שלמה").

7. הרה"ח ר' משה יהודה הכהן רייכמן, משפיע בישיבת "תורת אמת". חתנו של רש"ז הבלין (להלן הע' 9). נפטר בירושלים, י"ד ניסן תשל"א.

8. כלומר, הוא נאלץ לעשות העתקה מפני שאת גוף המכתב שלח לכ"ק אדמו"ר.

9. הוא הרה"ח רש"ז הבלין ע"ה. מייסד ישיבת "תורת אמת" בחברון ואח"כ בירושלים. ראה אודותיו בס' "המשפיע".

10. הרה"ח ר' צבי רבינוביץ, שסייע רבות לאביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, בהיותו בגלות קאזאחסטאן (ראה בס' "תולדות לוי יצחק"). בשנים אלו התגורר ר' צבי בצ'רנוביץ שבברית המועצות.

11. הכוונה לתשובתו הנ"ל של הרב חרל"פ.

12. היינו במכתבו הנ"ל של כ"ק אדמו"ר.

13. =מבית המטבחיים.

14. אולי הכוונה למכתב הנדפס באגרות-קודש, י, עמ' רצו.

15. בתכריך המכתבים לא נמצא מענה מהרה"ח הגר"י לנדא.

- - - - - - - 

 

[נספח:

 

גם זה הודגש על-ידי הרבי פעמים רבות מאוד: אסור לשנות מנהג של מקום כלשהו – ובפרט מנהג אה"ק – כאשר אין על כך הוראה או פסק הלכה של רבוה"ק.

הוראה של הרבי, ולא רק שהיא מהווה עקירת מנהג שנהוג באה"ק מדורי דורות ועל ידי כל העדות וכל החוגים – כולל גדולי חסידי חב"ד לדורותיהם עד דורנו זה – דבר שהרבי שלל אותו בכל תוקף מכל וכל (ראה במאמרי הנ"ל ציטוטים רבים מדברי הרבי), אלא שאיש לא מנסה אף לספר לנו שהיתה הוראה כזאת.

(אגב: בענין אי-אמירת שהחיינו – ופסוק "שמע ישראל" וכו' בברית-מילה גם באה"ק – נוכחתי בברית-מילה של חסידי קלויזנבורג בירושלים ת"ו וראיתי שמנהגם כמונו). 

 

אמר לי הת' צבי הירש (בריי"צ מצפת עיה"ק) זלמנוב שאמר לו ר"א לנדא הנ"ל שרי"י ראסקין אמר לרבי שאין  לאנ"ש באה"ק מנהג קבוע ועל סמך זה חיוה הרבי דעתו הק',  והאמת היא שאביו הרב  בבואו לאה"ק ברר כל מנהגי אנ"ש דאה"ק אצל הרב שיל"א.ר"א לנדא הנ"ל הוסיף שם הוא בברי"מ של בניו שי' ברך שהחיינו, כמנהג חב"ד האמיתי.]