אור ישראל, יא (ניסן תשנ"ח), עמ' קצט

האומר אחטא ואשוב

     במדור "מילי דתמיהי" בגל' י' (עמ' קסו), מביא הכותב את דברי האוה"ח הק' פ' וישב (לז, כ) בביאור רצונם של אחי יוסף להורגו "ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף, ואין לך דבר שעומד בפני התשובה", ומתפלא מהא דמבואר שהאומר אחטא ואשוב אין מקבלין תשובתו (רמב"ם פ"ד מהל' תשובה ה"א).

     ברם, לשונו של הרמב"ם שם הוא "אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה", וע"ד לשון המשנה (יומא פה, ב) והגמ' שם (פז, א) האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

     וראה בלח"מ שם שבהאומר פעם אחת "אחטא ואשוב" (ולא פעמיים כבמשנה וכביאור הגמ'), אפשר שיעשה תשובה ותקובל תשובתו, וכמפורש גם בדברי הרמב"ם עצמו בסוף אותו פרק: כל אלו הדברים וכיוצא בהן, אע"פ שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעוה"ב.

     והרי אצל אחי יוסף הי' זה פעם אחת בלבד ולא תרי זימני.

     וראה בס' התניא (פכ"ה דף לא, ב): ואף שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין כו', היינו שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה, אבל אם דחק השעה ועשה תשובה - אין לך דבר שעומד בפני התשובה. ועד"ז באגרת-התשובה שם (פי"א דף ק, ב): ואף גם זאת אין מספיקין דייקא, אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו.