"אין דבר טוב יוצא מתוך פירוד לבבות"...

שני מכתבים מכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, לשניים מגדולי עסקני אנ"ש שנפרדו לבבותיהם

            הימים ימי ההכנה לאסיפת הרבנים הידועה בשנת עת"ר, והנה, בשעה גורלית זו ליהדות רוסיה ופולין, נפל פירוד לבבות בין שניים מעמודי התווך של העסקנות היהודית-חרדית.

            הרבי מוכיחם על פניהם, מעיר למוסר אזנם, ומבאר לשניהם את הגנות שבפירוד הלבבות והדיעות בכלל, ובפרט בשעה שהדבר נוגע לכלל ישראל, שאז עליהם להניח את הרגשות האישיים בצד, להתאחד, "ובלב אחד ובדיעה אחת יעשו למען ה' ותורתו הקדושה".

ב"ה, אור יום ה' ד' טבת עת"ר לפ"ק, ליובאוויטש

כבוד ידי"נ ומחו' הג' המפורסם ווח"ס נכבד ומרומם י"א כו' מו"ה ... נ"י,

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

כתי[ב] הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו, וכ"ש אם יפרדו זמ"ז.

גם בלעדי כל, כבר כתבתי לכבודו (ממארינבאד) אשר כבד עלי מאד הפירוד לבבות שלהם, ולבד שלא נשקט במשך הזמן, עוד מתגשם הדבר ובא באופן בלתי נאות כלל. כן הי' בוילנא וכן יקרה עוד.

האמת הוא אשר בעת מן העתים הי' בלתי צודק נגדו, וזה גם הוא בעצמו מודה. אך לא הוא הי' האשם בזה כאשר נ[ו]דע לי.

אך כבודו, איך לא יוכל כלל לשכוח הדבר. ויתחשב בינו לבין עצמו, אם הנטירה אינה יתירה על מדת הת"ח.¹

זה כלל גדול, אשר שום אדם לא יחשוב א"ע [=את עצמו] לצדיק בכל דרכיו ושכל מעשיו המה מיושרים ע"פ משפט השכל האמיתי, וההיפך בהזולת. האדם הישר והדעתן שיחשוב כן, הוא רק פרי הנצחון,² אשר לאמיתתו גם הוא לא יאמין כן. הזולת הוא ג"כ אדם, וגם אותו חננו ה' בדעת ובהרגש, וגם מעשיו מעשים המה.

פירוד לבבות גורם פירוד הדיעות (ר"ל הטעת הדיעות), והענינים נפסדים עי"ז.

הכלל הוא, שאין דבר טוב יוצא מתוך פירוד לבבות. ובפרט כאשר הדבר נוגע בענינים הכללים, אשר בענינים אלו צריך כאו"א להניח א"ע, וכאו"א יביט רק אל אמיתת הענין מצד עצמו.

ההכרח אשר כבודו יעזוב מה שבלבו ויתאחדו יחד, ובלב אחד ובדיעה אחת יעשו למען ה' ותורתו הק'.

בכח המעשה שבכם היו פועלים בעזרתו ית' גדולות ונצורות. וכאילו מעשה שט'³ ר"ל התערב באמצע, וההכרח להבריחו, גרש לץ ויצא מדון,⁴ ויעשו אגודה אחת לפעול ולעשות, ומעשה ידם ירצה ה' ויצליח.

יסלח לי כבודו על כל האמור לעיל, כי לבי דאבה מאד על הפירוד שלכם, וכמעט יש בזה חה"ש [=חילול השם] ר"ל. ובפרט כאשר נוגע בענינים העומדים ברומו של עולם כו'. וחפץ אני מאד שיתאחדו הלבבות, ויהי' להם לתפארת ולטובה לכל הענינים...

                                                                        ויקבלו החוה"ש⁵ והברכה מאדה"ש,

כאוות נפשו וידידו עוז ומחו' דו"ש

מלונ"ח תכה"י   שלום דובער

למחרת כתב הרבי לעסקן השני:

ב"ה, אור יום ועש"ק ה' טבת עת"ר לפ"ק, ליובאוויטש

            כבוד ידי"נ הג' המפורסם ווח"ס נכבד ומרומם י"א כו' מו"ה ... שי',

            ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

            כפה"נ מהטע"ג [=כפי הנראה מהטלגרמא (מיברק)] של ידידינו הר"י שי' שקבלתי היום, נראה שיסע היום אי"ה, ויהי' באפשרם להתיישב יחד. ותקותי שהוא י?טה גם את ... שי'.

            ובעצם הענין בהכרח שיתאחדו, כי לא טוב מאד הפירוד לבבות ופירוד הדיעות. ואם יש דברים שמופרכים אצלו, צריך לשקול היטיב אם אין זה מצד הלב.

            והעיקר הוא, אשר כבודו מבטל ביותר דיעותיו ופעול[ו]תיו. ועוד, שבא לא בתבנית רך, כ"א בדבור קשה נגדו. ובזה מתלקח האש הפירוד.

            פעולותיו פעולות ה?נ??ה, רק שאינם כ"כ לתכליתן. ער דער שלא?גט זעך ניט אזיי' פיל צום ברעג.⁶ אבל הכח הפועל שלו גדול ורב הוא, וביכולתו דורך טא?ן א? ענין,⁷ והוא יד טובה וחזקה.

            והנני מבקשו להשתדל מצידו להתאחד ולעשות בדיעה אחת, ומעשיהם ירצה ה' ויצליח להם...

                                                            ויקבל החוה"ש⁵ והברכה מאדה"ש,

                                                            כאוות נפשו וידידו עוז דו"ש מלונ"ח תכה"י

                                                                                                שלום דובער

1. כוונתו, שאמנם ת"ח צריך לנקום ולנטור כנחש (יומא כג, א; שו"ע אדמו"ר קנו, ג), אבל צריך האדם לעשות חשבון בנפשו האם מדת הנטירה אינה גדולה ממדת ה"תלמיד חכם" שבו...

2. "נצחון" במשמעות "התנצחות".

3. כ"ק אדמו"ר הרש"ב נזהר שלא לכתוב 'שטן', וכפי שנוהגים לכתוב 'ס"מ' ולא את המלה בשלימותה. ויש לעיין איך נהג במאמרי הדא"ח שלו (כגון במארז"ל המובא לרוב בדא"ח: "שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו").

4. משלי כב, י.

5. החיים והשלום.. מאדון השלום.. דורש שלומו מלב ונפש חפצה תמיד כל הימים.

6. הוא אינו פועל עד הסוף.

7. יש לו את יכולת הביצוע.

                                                            (כפר חב"ד גל' 877)