אדמו"ר הריי"צ עוקר לריגא

בימים אלו הגיע לידינו כרך מהעתון הנדיר "פרימארגן" (ריגא, 1927), ולשמחתנו הרבה נוכחנו לראות שבגליונותיו מקופלת פרשת עקירתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל מברית-המועצות לריגא. הכתבות משקפות נקודת מבט עיתונאית, ובהן ידיעות מהימנות בלולות בתיאורים ריאליים-ציוריים אך גם במעט דמיונות.

מבין הכל עולה תמונה שרבים מפרטיה לא היו ידועים לנו עד כה.

כדאי להקדים ולציין, שפעילותם הברוכה של הר"ר מרדכי דובין והר"ר מאיר הילדסהיימר המתוארת להלן, זכורה לטוב במכתביו של אדמו"ר הריי"צ מאותה תקופה: "בעמל רב ובהשתדלות גדולה פעל ידידינו היקר באנשים, איש ירא אלקים באמת, מו"ה מרדכי שי' דובין, שנסע [מלטביה לבריה"מ] שלשה פעמים במשך כשני חדשים, ובהוצאות מרובות ביותר" (אגרות-קודש, א, עמ' תריד); "כבוד ידידי עוז.. מוהר"ר מאיר נ"י לבית הילדעסהיימער.. אין מלה בלשוני אשר אוכל לתאר את גודל תודתי, תודת בני ביתי ותודת רבבות אלפי אחב"י יחיו, לרום כבוד ידידי, על הטוב והחסד והידידות הטהורה והבהירה, אשר הואיל רום כבודו.. לעשות אתי עמי.. האלקים ברוב חסדו בחר ברום כבוד ידידי להיות למלאך הגאולה.." (שם, ב, עמ' א).

*          *          *

פרטים ראשונים אודות מאסרו של אדמו"ר הריי"צ וגאולתו, נודעו לקוראי העתון רק בחלוף חודש ימים משחרורו של הרבי, וזאת בכתבה שנשלחה מברלין "במיוחד ל'פרימארגן'" ונתפרסמה בי"א אב תרפ"ז.

בכתבה זו נסקרים בקצרה המאסר, המשפט (שבו נשתכנעו השופטים שאין להאשים את הרבי בפעילות "קונטר-רוולוציונרית", אבל מוטב להרחיקו מלנינגרד), ההגלייה לקוסטרומא, הלחצים על שגרירויות בריה"מ בחו"ל למען שחרורו של הרבי (לדברי הכותב, לשגריר בריה"מ בברלין מ' קרסטינסקי היתה ההשפעה הגדולה ביותר על הצלחת פעילות זו) ולבסוף – קבלת הפנים שנערכה לרבי עם חזרתו ללנינגרד.

בא' באלול יודעת סוכנות הידיעות "איטא" לספר על מנורת-החנוכה שהוחרמה מהרבי לפני זמן רב, מנורת כסף שמנגנת "הנרות הללו" בשעה שעולים על מדרגותיה... כל השתדלויותיו של הרבי להחזרת המנורה לא צלחו, והיא נמצאת עתה במוזיאון בלנינגרד... [על החרמת רכושו של הרבי ברוסטוב (בקיץ תרפ"א) – ובהם כלי הכסף שהיו בירושה מדור לדור – ראה בס' "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית", עמ' רמח-רמט].

הכתבה הבאה (שנכתבה ע"י מ' גערץ ונתפרסמה בה' באלול) מוקדשת לתיאור דמותו של אדמו"ר הריי"צ, שעל אף הרדיפות מסרב הוא לעזוב את קהל עדת יהודי רוסיה. הכותב מביא פרטים ביוגרפיים של הרבי (ובהם גם שגויים, כגון תאריך לידתו ביום ג' ט"ו סיון תר"מ), ומאריך בתיאור ישיבת "תומכי תמימים" ומאפייניה (לעומת ישיבת "כנסת ישראל" שבסלובודקא), שברוחה גדל הרבי שמהותו: רוח, לב ונשמה. מכאן עוברת הכתבה לתיאור תקופת נשיאותו של הריי"צ אחר פטירת אביו, המעבר מרוסטוב ללנינגרד, שרק שם התחיל הרבי – לדבריו – לקבל אנשים ל"התבודדות" (הכוונה ל"יחידות"), ושם השיב מעוון יהודים רבים שהיו רחוקים מהיהדות ורק בהשפעת אישיותו של הרבי חזרו בתשובה. השפעתו הרוחנית של הרבי משכה אליה את עיני השלטונות, ומכאן קצרה היתה הדרך למאסרו והגלייתו. הכתבה מסתיימת באיזכור הקונטרס "מן המצר" שכתב הרבי בגלותו.

*          *          *

אנ"ש שהיו באותה שעה בבריה"מ, ודאי לא ידעו את מה שנודע לקוראי ה'פרימארגן' בז' בתשרי תרפ"ח, ידיעה שבחלקה הקדימה את זמנה; כותרתה של הידיעה מכריזה: "ליבאוויטשער רבי ווערט די טעג דערווארט אין ריגע" (בימים אלו ממתינים לבואו של הרבי מליובאוויטש), ותוכנה: ציר הסיים דובין [הוא שר-החסד הנודע הרה"ח ר' מרדכי דובין, המפורסם בשעתו והנשכח בהווה] נסע בשבוע שעבר לרוסיה, כדי לשכנע את ממשלתה לתת לרבי מליובאוויטש ויזה שתאפשר לו לצאת את בריה"מ (כהחלטת ידידיו וחסידיו, שבריאותו מחייבת מנוחה בחו"ל). הידיעה על הצלחת שליחותו של דובין התפשטה אתמול במהירות, ויש אומרים שהרבי יתיישב בקביעות בריגא. יתכן שהרבי יגיע כבר היום ברכבת של שעה 10, ויהודי העיר מתכוננים לארגן לו קבלת-פנים עצומה!

כאמור, ידיעה זו הקדימה במקצת את זמנה, והרבי נשאר בלנינגרד עד אחרי שמחת-תורה. מיד למחרת החג יצא את בריה"מ, וה'פרימארגן' של יום שישי כ"ה בתשרי מבשר לקוראיו: הרבי מליובאוויטש מגיע היום לריגא!

בגופה של הידיעה נאמר, שאתמול נתקבל מברק שתוכנו: הרבי מליובאוויטש בלוויית הציר דובין יצאו את לנינגרד ומגיעים לריגא ביום שישי בבוקר.

הרבי – ממשיכה הידיעה – מגיע עם כל משפחתו, ובדעתו להתיישב בריגא ולנהל כאן את חצרו במסורת ליובאוויטש העתיקה. החסידים המקומיים מתכננים לבנות עבור הרבי בית מיוחד כראוי לו. עוד נמסר, שהשלטונות הסובייטים איפשרו לרבי להוציא אתו את כל רכושו, כולל ספרייתו העשירה שבה גם ספרייתו יקרת-הערך של הפרופ' חוולסון המנוח [פרט זה אינו ידוע ממקור אחר, וכנראה שהוא משולל יסוד. נראה שנתחלפה לו לכותב ספרייתו של הביבליוגרף הידוע ש' וינר – שאותה אמנם רכש אדמו"ר הריי"צ – בספרייתו של חוולסון].

החסידים נסעו לקבל את פניו של הרבי באמצע הדרך. "דיווח מדוייק על הגעתו של הרבי לריגא, שיחה עם הרבי ופרטים נוספים – מבטיחה הידיעה – ימצאו הקוראים במהדורת ה'פרימארגן' המיוחדת של אחר-הצהרים".

ואכן, בעמוד הראשון של מהדורת אחר-הצהרים כבר מתנוססת הכותרת: "ליבאוויטשער רבי אנגעקומען אין ריגע"...

"עוד לפני השעה 6 לפנות בוקר [כשעה ויותר לפני אור היום], כבר התחילו להתאסף בתחנת-הרכבת "דווינסק" שבריגא לקבל את פני הרבי. אך נראה שהרכבת – שבאה מרעוועל – מתאחרת בשעה ומחצה. פני הנאספים נופלים: לשווא השכמנו קום, אין ברירה, מתפזרים. רק קהל מצומצם של חסידים נלהבים נותר במקום וממתין לבואה של הרכבת. אחרי השעה 8 באים יותר ויותר אנשים, מפני שכבר נפוצה בעיר השמועה שהרבי מגיע. רוב הנוכחים הם חסידים, אך לא נעדרים מכאן בחורים ותלמידי בית-ספר.

"כשהרכבת נראית מתקרבת ובאה, מגיעה האווירה למדריגה הגבוהה ביותר של התלהבות; הקהל גולש כגל אל הקרון שבו נמצא הרבי. בחלונות נראים פניהם של המלווים שנסעו עוד אתמול לקבל את פני הרבי בתחנה "רמוצק" שבאמצע הדרך.

"כעבור רגע נראה הרבי בחלון, כשהוא עטוף בטלית. מראהו מרשים ביותר. בינוני בגבהו, זקן חום מקיף את פניו בעלי הדר המלכות. הרבי מחייך בחיבה, הציבור קופא על מקומו לרגע קט, אך לפתע נדחקים כולם במרץ רב לכיוון החלון, כדי לראות את הרבי טוב יותר. את הרציף ממלאת עתה פקעת דחוסה של אנשים השועטים לעבר הקרון.

"הנוסעים שהגיעו באותה רכבת מתפלאים: איזה חג היום ליהודים? הגוים מסבירים איש לרעהו: ה"ראבין" הגדול של היהודים הגיע... ובדרך-ארץ רבה מעיפים גם הם מבט לעבר החלון שבו ניצב הרבי.

"רק כעבור זמן ניכר נראים הרבי ובני משפחתו, ואליהם נלווים הציר דובין ואחרים. תסבוכת האנשים ברציף גדלה והולכת, ואין כל אפשרות לפרוץ דרך לכיוון היציאה. עד שנופלת "אמצאה" בראשי האנשים, ומשמר-כבוד לכל אורך התחנה יוצר לפני הרבי מסלול מעבר החוצה. צלם מערכת ה'פרימארגן' חפץ להנציח את המעמד המרשים, אבל בגלל הקהל העצום וההמולה הדבר אינו עולה בידו בשום אופן.

"מתחנת-הרכבת נסע הרבי בכרכרה אל המלון "קומרץ". הציבור כולו צועד רגלי אחרי הרבי, והרחובות שבין התחנה והמלון שחורים מאדם. הקהל מנסה לפרוץ בכח אל המלון, אבל שומרי הסף נועלים את הפתח ואינם מאפשרים להמונים את הכניסה. רבים צפו זאת מראש והפרוזדור של הקומה הראשונה כבר מלא אנשים.

"הרבי שרוי בחדרו ואין מניחים לאיש להכנס אליו. אבל הקהל אינו מוכן בשום אופן לעזוב את הרבי ואינו זז ממקומו. נעשים נסיונות שכנוע: "לשם מה אתם מחכים?! הרי הרבי לא יקבל היום אף אחד"! אך הכל לשווא. ה"עולם" אינו מוכן לשמוע, וטענתו בפיו: "אם הרבי יצוה עלינו ללכת מכאן – נלך. אבל כל זמן שהרבי לא אמר לנו דבר, אנחנו נשארים כאן"!

"לריגא הגיע הרבי עם כל משפחתו, שבע נפשות, ובהם חתנו הרב גור-אריה ומשפחתו. הנסיעה עברה כשורה, והשלטונות הסובייטים לא הערימו שום קשיים במעבר הגבול. ברגע שהרכבת הגיע לגבולה של לטביה, הפך הקרון – במחלקה השניה – ל"שטיבל" חב"די: ניגנו ניגוני חסידים, יצאו במחול ושמחו כל אותו הלילה כיד ה' הטובה עליהם. לרום שיאה הגיעה השמחה בשעה שהרכבת עצרה ברציף "דווינסק" אשר בריגא.

הכתבה מסתיימת בהודעה דלהלן: בקשונו להודיע, שבגלל עייפותו מהנסיעה וטרם הסדרת כל ענייניו, לא יקבל הרבי במשך הזמן הקרוב שום משלחות ושום נציגים וגם לא אנשים פרטיים. לפיכך פונים בבקשה הן אל אנשי ריגא והן אל אנשי הסביבה, שלא יטריחו את עצמם לשוא, עד שתבוא מהרבי הודעה מיוחדת.

רק למחרת השבת (בכ"ז בתשרי) יכלו קוראי העתון לרוות במקצת את סקרנותם, בכתבה המבוססת על שיחה עם ציר-הסיים ר' מרדכי דובין, שכותרתה: כיצד קיבל הרבי מליובאוויטש אישור לצאת את ססס"ר.

"ביום שישי באו אל הרבי מליובאוויטש נציגי העתונות המקומית ועתונות החוץ, ובקשוהו שיספר להם מרשמיו אודות החיים בבריה"מ. הרבי סירב בהחלטיות לקבלם ולשוחח אתם בנושא זה. לעזרתם של נציגי העתונות בא הציר דובין, שבהשתדלותו הושגה, כידוע, ויזת-היציאה, ואשר עשה את החודש האחרון במחיצתו של הרבי ברוסיה.

"הוא סיפר לנו את הדברים הבאים:

"לא אחת פנו אל הרבי נציגי קהילות מאירופה ומאמריקה, ובקשוהו שיעזוב את רוסיה. הרבי דחה את כל ההצעות, מפני שלא רצה לעזוב את עדת יהודי בריה"מ בת שני המליונים. לאחרונה, אחרי מאסרו של הרבי ושחרורו, פנו אל הציר דובין נציגים מקהלות אירופה ואמריקה, ובקשוהו שישתדל אצל הרבי שיעקור מבריה"מ ויתיישב בחו"ל. אחרי טיעונים רבים הצליח דובין לקבל את הסכמתו של הרבי לעזוב את בריה"מ באופן זמני, היות והרבי מקווה לחזור למקומו הישן בהזדמנות הראשונה, ברגע שמצב בריאותו יאפשר לו זאת.

"נציגיהם של יהודי ברלין, הילדסהיימר, מונק ואחרים, וכן נציגים מאמריקה, פנו אל דובין שיקבל עליו את השליחות להשיג ויזת-יציאה עבור הרבי; לכתחילה מיאן דובין לעסוק בכך, בידעו שאין זה מן הדברים הקלים, אך לבסוף נתרצה. הוא הצטייד במכתב משגריר בריה"מ בלטביה, לורנץ, שבו מבקש הוא מהשלטונות הסובייטים שייענו לבקשתו, ויאפשרו ליהודי אירופה ואמריקה למלאות את רצונם לראות את הרבי בחו"ל.

"אז נסע הציר דובין למוסקבא. לפנייתו אליהם השיבו ממשרד-החוץ שאין ביכלתם להבטיח לו דבר, ותשובתם תנתן באמצעות השגרירות בריגא. הילדסהיימר ומונק נקטו בצעדים מצדם וגייסו לעזרתו של דובין את הסוציאליסט הבלתי-תלוי אוסקר קאהן, שכיהן במשך 13 שנים כציר ברייכסטג הגרמני. דובין נועד עם אוסקר קאהן בברלין, והחליט לפנות שנית אל שלטונות רוסיה בדבר ויזת-יציאה עבור הרבי.

"בנסיעה השניה לרוסיה פנו אל [הדיפלומטים] צ'יצ'רין, ליטווינוב ורוטשטיין, ושלשתם הבטיחו לכנס ביום השני של ר"ה ישיבה מיוחדת של משרד-החוץ שבה ידונו בענין זה. בישיבה מיוחדת זו הוחלט לאשר את יציאתו של הרבי מרוסיה, ובקשיים רבים הצליחו לקבל אישור גם ליציאתם של בני המשפחה, שלהם לא הניחו השלטונות בשום אופן לצאת את ססס"ר. באותה ישיבה נתרצו לאשר לרבי להוציא אתו גם את כל רכושו, ובכלל זה ספרייתו העשירה בת עשרת אלפי הספרים, ביניהם 650 כתבי-יד מהבעל שם טוב, ר' שניאור זלמן, הצמח צדק, המהר"ש, המגיד ממזריטש ואחרים. אגב כך למדנו שחלק גדול מספרייתו של הרבי נמצא במוזיאון רומיאנצוב, אלו הם הספרים שהוחרמו ע"י השלטונות בשנת 1919.

"החלטת משרד-החוץ הועברה טלגרפית ללנינגרד, ובו ביום בא נציגם של ה"גובליט" [=המשרד הפלכי לענייני ספרות] לדירתו של הרבי וחתם את 56 התיבות בחותם שהכשיר את הוצאתן לחו"ל. כל רכושו של הרבי הועבר ללטביה בארבעה קרונות, ללא כל הערמת קשיים בדרך, לא מצד שלטונות רוסיה ולא מצד שלטונות לטביה, והנסיעה כולה עברה כשורה.

"אני מוכרח לציין – מעיר הציר דובין – שמעולם לא הייתי יכול להעלות בדעתי שרוחה של האמונה עדיין חזקה כל-כך ברוסיה!

"בשמחת-תורה התאספו בדירתו של הרבי ברחוב מעחאווער 22 (שם התגורר פעם פוליבנוב – שהיה שר בממשלתו של הצאר) כאלף איש, שהגיעו מכל קצווי רוסיה הגדולה ומכל חבליה; רבנים, פקידים, בעלי-מלאכה, יהודים רחוקים מהחסידות ומהדת, כגון הפרופסור המפורסם מ', עורכי-הדין א' ו-ק' ואחרים. רקדו, שרו ניגוני חסידים ושמחו כפי שנהגו בשנים עברו. לא הייתי מעלה בדעתי שהג.פ.או. יאפשר זאת.

"קהל גדול ליווה את הרבי עד פסקוב, ולאורך כל הדרך, בכל התחנות, באו משלחות של יהודים לקבל את פניו. קרון המחלקה השניה שבו נסעו הרבי ומשפחתו הפך ל'חב"דניצע', ובמשך כל הנסיעה עד ריגא שררה בו השמחה כדבעי למהוי.

"לבקשת נציגי העתונות לשמוע פרטים אודות מאסרו של הרבי, משיב הציר דובין שכבר נכתב אודות כך בעתונים שונים, וכמעט שאין מה להוסיף על מה שכבר נודע. אבל שומעים אנחנו, שבין האשמים הראשיים במאסרו של הרבי, היו גם שני צעירים יהודים לולאוו ונאכימזאן, שאבותיהם היו חסידי ליובאוויטש נלהבים שלא פעם הסבו לשולחנו של הרבי הקודם...

"הציר דובין חולק עמנו את רשמיו ממצב היהדות בבריה"מ:

"האשמים במצבם הקשה של רוב היהודים ברוסיה הסובייטית הם, לדעתו, רק הייבסקים; מצד השלטונות הרשמיים לא היו נעשות שום רדיפות בגלל אמונת ישראל, והם לא היו מפריעים לכך כלל. האשמה תלויה אך ורק בייבסקציה המשתדלת לשאת חן בעיני השלטונות באמצעות רדיפת המאמינים. לא מכבר – בעקבות השתדלות הייבסקציה – הוחרמו כל בתי-הכנסת ובתי-המדרש בלנינגרד, והם הוחזרו רק אחרי שהיהודים ערערו על פסק-הדין. לאחרונה הוחרם ע"י הייבסקציה בית-הכנסת הגדול של בוברויסק, ומשערים שבקרוב יצליחו לקבלו חזרה.

"בעיקר סובלים המאמינים ממחסור בספרי דת כגון סידורים, חומשים, גמרות וכדומה. היהדות הדתית ברוסיה מסתייעת בסידורים שהדפיס הרבי מליובאוויטש הקודם בשנת תרע"ח, בדפוס הפרטי שלו ברוסטוב, ומאמהות-הדפוס של סידור זה הדפיסוהו שוב בפולטבה.

"לדעתו של הציר דובין, נחסרה אולי אמונת ישראל בכמותה, אבל לא באיכותה. רוחה של הדת היהודית עתה היא עקשנית ובעלת מסירות-נפש יותר מכפי שהיתה בעבר.

"מצבם הכלכלי של יהודי רוסיה הוא עגום ביותר. אבל בכלל אין מה להתייאש, ואסור להתייאש – במלים אלו סיים הציר דובין את דבריו.

*          *          *

כעבור יומיים מתפרסמת תמונתו של הרבי בעמודו הראשון של ה'פרימארגן', ולמחרת – ביום רביעי ל' בתשרי – נכתב באותו עתון: נתבקשנו להודיע, שעד יום ראשון הבא לא יקבל הרבי מליובאוויטש איש, לפיכך מבקשים מה"עולם" שלא יטריחו עצמם לשווא. מיום ראשון ואילך יקבל הרבי רק בשעות הצהרים. ביום השבת אחרי תפלת המנחה יאמר הרבי 'חסידות' לפני ה"עולם". אתמול ביקר הרבי את הרב המקומי הרב ר' מענדל ז"ק, ובמשך למעלה משעה בילו יחדיו בדברי-תורה ובמילי-דעלמא.

תיאורה של אותה אמירת חסידות ביום השבת [פרשת נח], ניתן בגליון של ערב-שבת הבא (ט' בחשון) בכתבתו של א' היגער:

            "בית-המלון "קומרץ" שבריגא כבר ראה בחדריו אישים גדולים בני עמנו [סופרים ועסקנים], אבל עתה נראים בו לראשונה אורחים "נדירים": הרבי מליובאוויטש, חתנו הרב גור-אריה ומשפחותיהם.

            "בשבוע האחרון, מאז הגיע אליו הרבי, איבד המלון את פניו השגרתיים וקיבל מראה חדש, בלתי רגיל. הקומה הראשונה מאוכלסת כמעט כולה ע"י הרבי ומשפחתו הגדולה; במסדרונות ניתן להבחין תכופות ברבנית המיוחסת בעלת המראה המלכותי ובבנותיה, שניכר עליהן שאין הן ממשפחה של "סתם יום חול".

            "הטרוד מכולם הוא חתנו של הרבי, אברך המשי הסימפטי, בן למשפחת גור-אריה – לשעבר "מלכי הדרום" של רוסיה. גדול בתורה, מיוחד במדותיו ובעל השכלה אירופית נרחבת. תמיד הוא עסוק. הוא יד ימינו של הרבי וכל ענייניו של הרבי עוברים דרכו. הוא "הוועד הפועל" של הרבי, ושום דבר אינו נעשה בלעדיו.

            "במשך היום פוגשים כאן בחבורות של יהודים, מגודלי זקן ופיאות, יהודים של פעם. ולידם יהודים "בני זמננו": רופאים, סוחרים, מהנדסים – אלו ואלו רוצים לשוחח עם הרבי, מי בבקשת עצה או ברכה, מי בקשר לענייניו הפרטיים, דאגות הפרנסה, מקשה לילד, ומי בקשר לענייני הכלל.

            "את כולם מקבל השוחט [ר' מרדכי] חפץ, נושא-כליו של הרבי.

            "כך זה במשך כל ימות השבוע. תמונה שונה נתגלתה במלון "קומרץ" בשבת שעברה: הרבי אומר "חסידות" אחרי מנחה!

            "זו הפעם הראשונה שאדמו"ר חסידי דורש בריגא, תופעה שאינה שכיחה כלל שאסור להחמיצה. אפילו אילו היו צריכים לרכוש כרטיסי-כניסה גם-כן היו באים, על אחת כמה וכמה שהכניסה חפשית והכל רשאים לבוא ולשמוע.

            "נתאספו למלון "קומרץ" יהודים מכל המחוזות ומכל הקצוות; חסידים ומתנגדים, חרדים וחפשיים, צעירים וזקנים – הכל באו לשמוע "חסידות" מהרבי. לשמוע ולראות. בעיקר לראות את הרבי.

            "אחרי מנחה היו שני החדרים הגדולים שנועדו לאמירת ה"חסידות", מלאי אדם עד אפס מקום. אין אויר לנשימה. ראש על ראש וגוף על גוף. אבל הקהל מקבל זאת באהבה. יש סבלנות, ממתינים, הרבי עדיין לא הגיע אבל בכל דקה עומד הוא להכנס. הכל רוצים לראותו, הצפיפות גוברת מרגע לרגע והכל נדחקים קדימה.

            "לפתע משתררת דממה. החסידים יוצרים דרך עבור הרבי המוקף מיד בחסידיו הנאמנים, והרבי פותח באמירת ה"חסידות".

            "תחילת דיבורו בחשאי, אך ההתלהבות גוברת ודיבורו מתחזק והולך, מתעצם ושוטף. מפיו של הרבי זורמות מלים מכונפות ונשגבות – "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" – מובאות מהחומש, מהתלמוד ומהזוהר, שזורות ומקושטות במשלים, רעיונות, פירושים וכוונות.

            "רוב הציבור אינו מבין, אבל אינו עוזב את מקומו. הפיות והאזניים פתוחים – משתאים.

            "המעטים שמבינים, עוצמים עיניהם ומתנענעים לקצב קולו של הרבי. פניהם בורקות וכבות, שוב בוערות בהתלהבות ובגעגועים – מתעלים עם מלותיו של הרבי מעלה מעלה, כעל כנפי נשרים.

            "אנשים נוספים נדחקים פנימה, הצפיפות גוברת, ואחרים כבר יוצאים החוצה לשאוף מעט אויר בפרוזדור. ומשוחחים איש עם רעהו: הבנת? רבים מודים: עמוק מדי, אפילו מלה אחת לא הבנתי!

            "וכבר נמצא מישהו שמנסה להסביר ל"עולם", אבל גם הוא אינו זוכר את הכל. אך הוא מנחם את עצמו ואת האחרים: חייבים לבוא לעתים תכופות יותר, ככה נתלמד...

            "עתה יש על מה לדבר בריגא: הרבי אמר "חסידות"...

*          *          *

            קרוב לשש שנים ישב הרבי בריגא; מחד גיסא היו אלו שנים עשירות במאמרי דא"ח, שיחות ומכתבים, ומאידך גיסא היו אלו השנים שבהן הונח היסוד לעסקנות חובקת-עולם, פעילות ציבורית למען רווחתו הגשמית והרוחנית של כל יהודי באשר הוא שם, פעילות שאותה ניהל הרבי הן ממקום שבתו בריגא והן בנסיעותיו באופן אישי למרכזי היהדות בפולין, ליטא, וואלין, אשכנז, ארץ-ישראל וארצות-הברית.

                                                (כפר חב"ד גל' 1109)