כפר חב״ד
אדמו"ר ה'צמח צדק' רוכש קרקע בשצ'דרין
על פעלו של אדמו"ר הצ"צ במושבה שצ'דרין, מספר אדמו"ר הריי"צ בקונטרס "אדמו"ר ה'צמח צדק' ותנועת ה'השכלה'" (עמ' 4) ובקונטרס "ביקור שיקאגא" (עמ' 29).
ואלו דבריו:
הוד כ"ק אדמו"ר [הצ"צ] התענין במצב ישראל הכלכלי, ויעץ לחסידים להסתדר בעבודת האדמה וגם עזר להם בתמיכת כסף. ולהיות כי כבד היה – מפני חוק המלכות – להתיישב בכפרים, עלה בדעתו הקדושה לקנות אחוזת נחלה גדולה בתחום המושב בפלך מינסק, ולהושיב שם משפחות יהודים.
בשנת תר"ד, לערך, קנה שטח אדמה עם יער גדול מאת הנסיך שצעדרינאוו בפלך מינסק, יסד את המושבה שצעדרין ויסדר ועד לנהל את ענייני ההתיישבות במושבה.
השטח היה בן שלושת אלפים וחמש מאות דעסיאטין (כ38- אלף דונאם), ובו יער עבות, אדמה דשינה, כרי מרעה ופלגי מים.
את אדמת הזריעה (כ1700- דעסיאטין) מסר הצ"צ לידי המתיישבים – למעלה משלוש-מאות משפחות – ויעזור להם גם בכלי עבודה, ואת שטח היער מכר לגביר ר' אפרים (יוסף) האלאדעץ מבאברויסק, בתנאי אשר יתן קורות לבנין בתים ורפתות במושבה, ובכסף הפדיון מהיער ישלמו חובות הקניה והוצאות הסתדרות המושבה.
*
עוד בחיי ה'צמח צדק' – בין י"ד אדר ראשון לי"ט אדר שני תרכ"ב – הופיעה בעיתונות העברית סקירה על מושבה ייחודית זו, בשבועון "הכרמל" שנדפס בווילנא, ובה מספר חיים ישינובסקי איש באברויסק, שחזר "משוט בארץ ומהתהלך בה" ופגע בשצ'דרין, וכששאל את התושבים לטיבה של העיר, ענו לו:
"עובדי אדמה אנחנו, מעת יצאה הפקודה בחסדי אדונינו הקיסר ניקולאי ע"ה לתת לאחינו בני ישראל אדמה לעבוד בה ולמצוא מחיה לנפשינו, אסף אותנו אדונינו הרב הגאון ר' מענדעל לובאוויצער, ויתן לנו המישור הזה שקנה במיטב כספו, ויאמר: הא לכם אדמה, קחו לכם איש איש חלק בארץ לעבוד אדמה, חזקו ידיכם והתאזרו במלאכתם וה' יברך אתכם במעשי ידיכם.
"ונשמעה לדברי צדק אלה, באנו הנה וכל איש מאתנו לקח שדה חלקו לנחלה לו, ונעבוד בה אנחנו נשינו וטפנו, וה' הטוב והמטיב הריק שפעת ברכתו במעשי ידינו אין מחסור לנו.
"גם בנה לנו הרב אדונינו בית תפילה ונתפלל בו בוקר וערב, גם תורתינו לא נעזבה מאתנו, ובין אגודתינו נמצאים אנשים לומדי תורה, ויחלקו לנו ולבנינו ידיעת תורת משה גם משנה וגמרא...
וכמו השחר עלה מיהרו כל בני הבית לבית התפילה, ובשובם מצאו השולחן ערוך לפת שחרית.. ואחרי אכלם ויברכו את ה', קמו וילכו איש איש למלאכתו ולעבודתו.. ראיתים עובדים בזיעת אפם, שלום ושלוה בגבולם, קנאה ושנאה רחקו מאהלם, וכל מגמת לבם לשבוע מיגיע כפיהם ולשמור תורת ה' בלבבם ובפיהם. ראיתי ושוש ששה נפשי".
*
על "ראשיתה ואחריתה של שצ'דרין" נכתב גם בקובץ "העבר" (א, תשי"ג, עמ' 84 ואילך), שם היא מוגדרת כ"עיירה יהודית טהורה, שנחשבה רשמית בימי הצאריזם לכפר יהודי, היחידי בכל רוסיה הלבנה".
לדברי הכותב, בעיירה זו גרו רק יהודים (חוץ מ"גויי שבת" בודדים, תושבים ארעיים), והתושבים לא ידעו מכנסיות של גויים וגם לא מ"שקצים" שהיו מטילים אימה על ילדי ישראל שבעיירות יהודיות אחרות. לא בכדי היו אומרים כי "שצ'עדרין היא ארץ-ישראל, להבדיל..".
העדרה של כנסיה נוצרית מהעיירה היה "בעוכריה" מבחינה גשמית: בגלל זה לא היו יכולים להתקיים בשצ'דרין ימי-שוק ("ירידים"), ופרנסתם של התושבים נפגעה. השלטונות היו מוכנים לקבוע שם ימי-שוק באם יתירו לאיכרים רוסיים להתיישב בעיירה, אבל התושבים – ובפרט "בני משפחת שניאורסון מליובאוויטש" – התנגדו לכך בכל תוקף.
לדברי הכותב, ר' חיים גולודץ חפץ לרכוש את אחוזת שצ'דרין, אבל מכיון שלא לכל יהודי היתה הזכות לקנות קרקעות, אלא רק לסוחר בעל "גילדא", לכן נעשתה הקניה על-שמו של אדמו"ר הצ"צ, ובשנת 1841 (תר"א) נקנו באופן זה 120 דסייטין, שבשנת 1865 (תרכ"ה) החזירם הרבי לר' חיים גולודץ [על החזרת הקרקע, ראה בפרק הבא של מאמרנו].
*
כותב אחר ב"העבר" (שם, עמ' 89), מספר: "את הכפר הגדול ההוא קנו עשירי החסידים לאחוזת נחלה בשביל הצדיק ר' מנדלי שניאורסון מליובאויץ, למען רכוש לו זכות אצילים (לאיזו מטרה לא אזכור עוד)."
על הקשר בין "זכות האצילים" לבין קנייתה של שצ'דרין, מספר גם בעל ה"בית רבי" בכתביו:
"בשנת תר"ג נקרא אדמו"ר [הצ"צ] לפטרבורג [ראה בס' "בית רבי" ח"ג פרקים ג-ד, ובקונטרס "אדמו"ר הצ"צ ותנועת ההשכלה"], ואחר זמן במשך איזה שנים [ראה להלן: בשנת תרי"ב, ובמקומות אחרים תאריכים אחרים. ואכמ"ל] השיג מאת הקיסר חתום בחתימת-ידו תור הכבוד "פאטאמסטווע" ["אזרח נכבד לדורותיו"], והגבירים המפורסמים הנקראים בשם האלאדעצעס קנו את החצר שלהם "סעדרין" על שמו (כי זה היה נצרך לו לענין ה"פאטאמסטווע"). ותור הכבוד הזה הועיל לו הרבה בעת המסירה שהיתה עליו בשנת תרט"ו [היא "מסירת זאלקינד" הנזכרת בסה"ש "תורת שלום" עמ' 81]".
במהדורת הדפוס של ה"בית רבי" נרמז כל זה בקיצור: בשנת תרי"ב השיג רבינו מממשלתינו תור הכבוד בשם אזרח הארץ.. לו ולזרעו גם עתה כו', וקנה אז את החצר סעדרין על שמו.
*
בפיו של אחד מצאצאיו של ר' חיים גולודץ (אליעזר ב"ר משה ב"ר לייב ב"ר חיים גולודץ) פרטים נוספים, וגם שונים (ראה בקובץ "העבר", ט, תשכ"ב, עמ' 127 ואילך); לדבריו רכש ר' חיים גולודץ את הקרקע מבעל האחוזה פרושנובסקי בשנת 1830 [תק"צ], והיא נרשמה על-שמו של אדמו"ר ה'צמח צדק', שקיבל אחר-כך את התואר "אזרח נכבד לדורותיו".
על חלק מהקרקע נוסדה בשנת 1842 [תר"ב] מושבה יהודית, שכעבור כשישים שנה היו בה כארבעת אלפי יהודים, בנוסף ל"חצר" שבה התגוררו כמאתיים איש בני משפחת גולודץ.
בשנת תש"ב נסתיימה באופן טראגי פרשה בת מאה שנות היישוב; כל תושביה היהודים של שצ'דרין הובלו לטבח על-ידי הנאצים, ונטמנו בקבר אחים ליד בית-העלמין.
נראות שם שתי ערימות עפר גדולות, גלי-עד. אלה הם קברי הקדושים, פה נחים זקנים וזקנות, צעירים, צעירות וילדים, שרידי הישוב היהודי של שצ'דרין, שלא הספיקו לברוח משם ונורו כמעט כולם ביום אחד, והושלכו לבור בעודם מפרפרים בבגדיהם הרטובים מדם.
ה' יקום דמם, ותהא נשמתם צרורה בצרור החיים.
*
הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן ע"ה מספר ('כפר חב"ד', גל' 582, עמ' 63), ששמע מהרה"ח ר' ירחמיאל בנימינסון – שכיהן פרק זמן ברבנות שצ'דרין – שהבעלות על שצ'דרין נחלקה לשלושה חלקים: חלק אחד היה בבעלותם של בני משפחת גולודץ, חלק אחר בבעלותם של התושבים וחלק נוסף היה רכושו של אדמו"ר ה'צמח צדק'.
להלן תעודה מקורית, המעידה על מכירת קרקע שמכר אחד מתושבי שצ'דרין לאדמו"ר ה'צמח צדק', בשנת תרי"ג.
מעברה השני של התעודה נרשם:
"נתתי ע"ז ט"ו רו"כ".
הכתב של התיבות הללו דומה במקצת לכתיבת-ידו של אדמו"ר הצ"צ, אבל אין זו כתיבתו. התעודה כרוכה בתוך "ביכל" דא"ח שהיה בבעלותם של שניים מבני משפחת ברלין מסוראז': האחד ר' דובער בן ר"א זוסמן והשני ר' זעליג. משפחה זו נודעה באמידותה, כך שסביר להניח שאחד מבניה שילם את הסך הנכבד הזה עבור התעודה ההיסטורית.
זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ1 ביום ו' עש"ק ד' ימים לחודש תשרי שנת חמשת אלפים ושש מאות ושלשה עשרה לבריאות עולם למנין שאנו מ[ו]נין כאן עיר לובאוויטש, איך שבא לפנינו מו"ה חיים דוד במו"ה מנחם, ואמר לנו הוו עלי עדים כו"נ2 וקנו מאתי בקגא"ס3 מעכשיו בכאוהיו"מ ע"פ ד"ת ותקחז"ל, וא"ל4 כתבו וחתמו ותנו ליד אדמו"ר שי"נ להיות לעדות ולזכות ולראי' מחמת שרציתי ברצון נפשי הטוב שלא באונס והכרח כלל כ"א מל"ש ונ"ח ודע"ש5 ומיושבת, והנני מודה בפניכם כמודה בפני בד"ח6 בהודאה גמורה שרירא וקימא נאמנה ואמתית, דלא בהשטאה ודלא בהשנאה ודלא למהדר בי' מן יומא דנן ולעלם, איך שמכרתי ליד אדמו"ר שי' חמשה דישנצינעת7 קרקע מהקרקע שיש לי בעיר שצעדרין המסומנות במצרי', היינו מצד האחד הקרקע של ר' צבי ב"ר שמעון זימיל, ומצד האחר הקרקע של ר' ירוחם פישיל ואחיו מו"ה צבי בני המנוח מו"ה יהודא ליב במו"ה ירוחם פישיל, לאדמו"ר שי' הקרקע הנ"ל וכל השייך לאותה קרקע מתהום ארעא עד רום רקיעא, בלי שום שיור בעולם. והודה לפנינו מו"ה חיים דוד הנ"ל שכבר קבל כל דמי המכירה מיד אדמו"ר שי' במלואה עד פ"א,8 ומעתה ומעכשיו יקום הקרקע הנ"ל ברשות וחזקת אדמו"ר שי' לו ולב"כ ויו"א9 לחלוטין ולצמיתות עלמין, לעשות בה כאות נפשו הטוב להוריש ולהשכיר ולהחליף ולמכור וליתן במתנה לכל מי שירצה כאדם העושה בשלו ממש, ואינש לא ימחי בידו מן יומא דנן ולעלם. וכל מי שיבא מד' רוחות העולם יורש או גואל יהודי או ארמאי להבדיל ויערער על הקרקע הנ"ל, יהיו דבריו בטלין ומבוטלין כחרס הנישבר וכטוען אחר מעב"ד10 דלא יתעביד דינא, לא בד"י ולא בד"א.11 ועלי לפצות ולסלק כל מערער וטוען בעולם בכדי להעמיד המכירה הנ"ל ברשות וחזקת אדמו"ר שי' וביד ב"כ ויו"א בשופי ובהשקט ובבטחה. וכל ניכסין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני, ניכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, כולהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון כל דמי מכירה הנ"ל, ופיצוי ואודיתא דא מנאי, ואפי' מגלימא דעל כתפאי, בחיי ולבתר חיי מן יומא דנן ולעלם. ושטר זה לא יופסל ולא יוגרע כחו בשום רעותא וגריעותא בעולם, רק תמיד יהי' נידן ונידרש ליפוי כח ולתועלת בעהש"ט וב"כ,12 ותמיד יהי' יד בעהש"ט על העליונה, וידי ויד ב"כ ויו"א13 על התחתונה. וכדת"נ נתונה מאתי לכ"ק אדמו"ר שי' לו ולב"כ ויו"א על כל הנ"ל נגדי ונגד ב"כ ויו"א בדבר קל בלי שום שבועה וג"ש וקב"ח והדר"ן14 בעולם, ונישאר לחלוטין ולצמיתות עלמין קרקע הנ"ל לאדמו"ר שי' לו ולב"כ ויו"א מתהום ארעא ועד רום רקיע. וכל הנ"ל נעשה בת"ק(?) ופ"מ15 וקגא"ס בת"כ16 ובהן קודם ללאו ובתנאי קודם למעשה ובדבר שאפשר לקיים ממש כתנאי ב"ג וב"ר17 לכל הלכותיהן מעכשיו בכאוהיו"מ ע"פ תקחז"ל ובביטול מודעי ופיסול עדי מודעי כדרך שמבטלין ופוסלין בג"ן,18 ככל תוקף שט"מ19 ופיצוין והודאות דנהיגין בישראל העשוין ע"פ תקחז"ל, ונעשה כמו שנעשה בבד"ח ודלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מן מו"ה חיים דוד במו"ה מנחם הנ"ל לכ"ק אדמו"ר שיחי' על כל הא דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקני' בי' והכל שריר וקיים.
נאום דוד דן בלא"א מו"ה משה
ונאום יהודא בלא"א מו"ה יוסף ז"ל
ולתוקף ועוז לקיים כל דבר באתי בעצמי עה"ח יום הנ"ל שנת הנ"ל ק' הנ"ל נאום חיים דוד בא"א מו"ה מנחם זצללה"ה
בפנינו עדים הנ"ל בא עה"ח בכ"י ממש מו"ה חיים דוד במו"ה מנחם על כל הנ"ל ואשרנוהו וקימנהו כדחזי יום הנ"ל שנת הנ"ל ק' הנ"ל
נאום דוד בן בלא"א מו"ה משה הנ"ל
ונאום יהודא בלא"א מו"ה יוסף הנ"ל
1. חתומי מטה.
2. כשרים ונאמנים.
3. בקנין גמור אגב סודר.
4. בכל אופן היותר מועיל על-פי דין-תורה ותקנות חז"ל, ואמר לנו.
5. כי-אם מלב שלם ונפש חפיצה ודעת שלימה.
6. בית-דין חשוב.
7. ה"דייסיאטינא" היא מדת קרקע בת כ11- דונאם. השטח דנן הוא 55 דונאם בקירוב.
8. פרוטה אחרונה.
9. ולבא-כוחו וליורשיו אחריו.
10. מעשה בית-דין.
11. לא בדייני ישראל ולא בדייני ארמאי.
12. בעל השטר ובא כוחו.
13. בא-כוחי ויורשי אחרי.
14. וגלגול שבועה וקבלת חרם והדרת נדר.
15. ופה מלא(?).
16. בתקיעת כף.
17. בני גד ובני ראובן.
18. בגיטי נשים.
19. שטרי מכר.
============
ר' חיים גולודץ
בזכרונותיו של בן המשפחה ("העבר", ט, עמ' 128) נאמר, כי ר' חיים גולודץ נפטר בשנת 1875, כלומר, לכל המאוחר במחציתו הראשונה של חודש טבת תרל"ו.
אולם בכתב-העת "הלבנון" היו"ל בווילנא, נתפרסמה בד' ניסן תרל"ו הכתבה הבאה, שעליה חתום גדליה בר"צ רחמילביץ מפאריטש, הסמוכה לשצ'דרין:
"אספר בשער בת רבים מעשי איש חי רב פעלים, אשר אחד מני אלף מצאתיו בעיר שצעדרין הסמוכה לעירנו, ושמו חיים גאלדעדעץ נ"י. אין להגיד ולספר את כל צדקת פזרונו בישראל. מיום אשר הרכיבו ד' על במת העושר (זה כעשר שנים), לא יאמר די לכל צדקה וכל חסד, קנה אחוזת קרקע והושיב יותר ממאה משפחות עניות, וחיים חיי נעימים דשנים ורעננים. מרביתם אוכלי לחמו לרגל מסחר הגדול סחר העצים אשר לו, וגם אותם ברך ד' בגללו בכל טוב, יען כי הוא במדה גדושה ובעין יפה ימד לכל החוסים בצלו, והנשארים, אף כי לא נספחו למסחרו, בכל זאת נהנים מטובו וחיים מתמיכת ידו, ושבע ביום יהללו ויברכו אותו כעל כל תגמולוהי עליהם...
"ומי יתן והיה לבב כל עשירי עמנו כלבבו, להשליך את הלוקסוס אחרי גוום, לשים מעצור לכל תשוקת נפשם ולתאות לבבם, כי אז טוב היה לכולנו ושלום על ישראל סלה".
אכן, ההתרחקות מן ה"לוקסוס" היתה טבועה במשפחת גולודץ, כפי שמציין גם מר א' גולודץ ("העבר", שם): במרוצת השנים הצליחו [בני משפחת גולודץ] לבסס את מעמדם ולהתפרסם בכל רחבי-המדינה כסוחרים נועזים וישרי-לב. את רווחיהם לא בזבזו על מותרות.. כך נהפכה שצ'דרין לקן משפחתי, שופע חיים יהודיים טהורים, בעל זיקה חב"דית.
=========
=========
ר' איטשע נחום הנפח משצ'דרין
אמרו עליו שנשמתו היתה מאירה, אבל הוא עשה עצמו כאיש פשוט...
הגה"ח ר' זלמן שמעון דבורקין ע"ה סיפר,שבילדותו היה מתבונן שעות ארוכות במלאכתו של ר' איטשע נחום, כיצד הוא מתקין פרסות לסוסים או מתקן כלים, כשכל הזמן שפתיו רוחשות דברי חסידות...
הוא היה בן תורה ומבין דא"ח, וירא-שמים חסידי ביתרון. בחורף היה הולך לטבול בנהר, בתוך חור שבקעו בקרח לשאיבת מים.
כשרצו בניו להביאו אליהם לאמריקה – בשנת תר"צ – אמר להם אדמו"ר הריי"צ, שביקר אז באמריקה: "ומי ישאר שם"?!
=========
[ב]
אדמו"ר ה'צמח צדק' מוכר קרקע בשצ'דרין
בפרק הקודם הבאנו שטר-מכר שבו מתועדת רכישת קרקע שביצע אדמו"ר הצ"צ בשצ'דרין, והפעם אנו מפרסמים שטר-מכר רשמי מבצע הצ"צ – על-ידי שליח – פעולת מכירת קרקע בשצ'דרין.
בראש התעודה מוטבע סמל הקיסרות הרוסית, ובכיתוב שסביב לו נאמר: "נייר רשמי. מחיר שלושה רובלים וחמישים קופיקות כסף".
בשולי העמוד הראשון נכתב: "נרשם בפנקס רישום הצמיתים מס' 8, רשומה 398. בפנקס הרישומים הראשון מס' 28".
להלן התרגום מגוף השטר:
בשנת אלף שמונה מאות שישים וחמש, ביום השני למרץ [ט"ז באדר תרכ"ה], [אני] האיכר זיילר בן יוסל מיכאל מכפר שצ'דרינה שבמחוז בוברויסק פלך מינסק, הפועל על סמך יפוי-כח שהונפק עבורי על ידי מנדל בן שכנא שניאורסון מאורשא – סוחר בגילדה השנייה ואזרח נכבד לדורותיו – ואשר אושר על ידי בית-הדין האיזורי שבאורשא ב29- בינואר 1865 [י"ד בשבט תרכ"ה], מכרתי לחיים בן לייב גולודץ - סוחר בגילדה השנייה מבוברויסק - את חלקת-האדמה שבבעלותו של מייפה כחי שניירסון […], הכוללת: בפלך מינסק מחוז בוברויסק, בכפר שצ'דרינה, שטח כולל בן מאה ועשרים דייסאטין, יחד עם המבנים הנמצאים באדמה זו, ועם בוסתן ורכוש נוסף.
חלקת אדמה זו גובלת בחלקות דלהלן: מצד אחד, באדמת האחוזה שבבעלותו של הילרי פרושנובסקי, ומהצד הנגדי, באדמות אחוזת בולצו שבבעלותו של יבסטחי פרושנובסקי, אך מן הצדדים, שנותרו זה נגד זה, באדמת המוכר שניאורסון.
חלקת האדמה המוזכרת לעיל, נפלה בחלקו של מייפה-כחי מנדל בן שכנא שניאורסון – סוחר בגילדה השנייה מאורשא – יחד עם קרקע נוספת, שנותרה לאחר המכירה על-פי שטר-מכר מה3- ביוני 1846 [כ"א בסיון תר"ו], מכירה שבוצעה מטעמו של בעל-האחוזה הילרי פרושנובסקי, בבית-הדין האזרחי שבמינסק.
לפיכך, לקח מייפה-כחי מנדל שניאורסון מאת הקונה חיים בן לייב גולודץ עבור חלקת האדמה הנ"ל, סך של אלף ומאתיים רובלים בכסף.
הקונה גולודץ חויב לשלם את דמי המכס ולקנות שטר מכר.
מכיוון שקרקע זו והרכוש שעליה לא נמכרו [בעבר] על-ידי מיפה-כחי, לא ניתנו במשכון, לא הועברו לאף אחד ולא ציווה אותם בצוואה לאף אחד, כלומר, באם ינסה מישהו לקנות בהם חזקה, אזי צריכים להגן מפני כל אלו – על-פי החוקים – על מייפה-כחי מנדל שניאורסון ועל יורשיו, על הקונה חיים גולודץ ועל יורשיו, וזאת נגד אלו שיטענו לחזקה ונגד נזקים העלולים להיווצר עקב כך.
בשטר-המכר הנוכחי, בשורה העשרים ושלוש שבעמוד הראשון, נכתבה במקום המחוק המלה "של פרושנובסקי" – וזה נכון.
בשטר-מכר זה, ולראיה לכך כי אכן מכרתי את חלקת-האדמה הנ"ל יחד עם כל הרשום לחיים בן לייב גולודץ – סוחר בגילדה השנייה מבוברויסק – עבור הסך אלף ומאתיים רובלים בכסף, שאת הסך הזה קיבלתי בשלימותו, חתם בחתימת ידו האיכר לייזר יסאילוב, מיופה-כחו של מנדל בן שכנא שניירסון – סוחר בגילדה השנייה ואזרח נכבד לדורותיו מאורשא – ...
על שטר-מכר זה העיד וחתם בחתימת ידו איוואן בן אדם מדזולבסקי – אציל.
על שטר-מכר זה העיד וחתם בחתימת ידו סילברי האידוקביץ' – אציל.
שטר-מכר זה נערך בשליחותו של משגיח הצמיתים, על-ידי הילרי פורפירוביץ' – אציל ומזכיר בדרגה 8 – שהוזמן לבצע את עריכת השטר על-פי החוק.
מ"מ המזכיר (חתימה)
ב3- במרץ 1865 [י"ז באדר תרכ"ה], נכתב שטר-מכר זה בבית-הדין האזרחי שבמינסק, ונרשם בפנקס הרישומים.
ארבעים ושמונה רובלים מס צמיתים – שולם.
שלושה רובלים עבור הרישום – שולם.
חמישה רובלים ושלוש קופיקות עבור פרסום – שולם.
חמישה דפי נייר במחיר ארבעים קופיקות לאחד, עבור העתקת הפרסום – נלקחו.
לאחר מכן, באישור בית האזרחים, ערך וביצע את שטר המכר הזה, משגיח הצמיתים ויועץ בדרגה 9, גריגורי רומנובסקי.
ב12- בדצמבר 1890 [י"ג בטבת תרנ"א], על פי שטר-מכר זה ועל סמך … המכתב של בית-הדין האזורי שבמינסק מה6- בנובמבר שנה זו [ט"ז בכסלו תרנ"א], מס' רשום 18437, ועל סמך העתק ההחלטה של הבית המאוחד לשעבר מה15- ביוני 1877 [ט"ז בתמוז תרל"ז], ועל סמך החלטתו של בית-הדין האזורי שבמינסק מה22- בספטמבר 1890 [כ' בתשרי תרנ"א], וכן על סמך כתב תפיסת חזקה מה24- באפריל 1872 [כ"ח בניסן תרל"ב], בוצעה תפיסת חזקה ונערך כתב תפיסת חזקה מס' 8782, והעתק ממנו נמסר אל מיופה-כחו של ברקה גולודץ1 … תמורת קבלה.
שליח בית-הדין האזורי במינסק (חתימה וחותמת)
1. הוא האמצעי שבשלושת בניו של ר' חיים גולודץ: ליב, בער וזלמן.
המסמך הזה הוא שגרם, כנראה, ללידתה של השמועה כי בשנת 1865 "החזיר" אדמו"ר הצ"צ לר' חיים גולודץ את אדמות שצ'דרין (כפי שהבאנו בפרק הקודם); אבל ממסמך זה עצמו מוכח, שמדובר רק בחלק מאדמות שצ'דרין, ולא זו בלבד, אלא שגם אחרי המכירה הנוכחית המשיכו שניים מעבריה של חלקה זו עצמה לגבול באדמותיו של אדמו"ר הצ"צ!
מזה מוכח, לכאורה, שמדובר במכירת חלק מקרקעותיו של אדמו"ר הצ"צ, ולא בהחזרת שטחים לבעליהם.
היות הקרקעות רכושו הפרטי של אדמו"ר הצ"צ (ולא בעלות פיקטיבית בלבד), מתאשרת גם מהעובדה שהוא עצמו הושיב בשצ'דרין משפחות יהודיות על שטחי אדמה שהעניק להם – כפי שהובא בפרק הקודם מעיתונות התקופה ההיא – ואם-כן, אדמות אלו שלו הן לעשות בהן כרצונו ולא של זולתו.
עוד מוכח משטר זה, שאדמו"ר הצ"צ היה סוחר מהגילדא השניה (ולא הראשונה, כפי שכתבו הסופרים במאמריהם המובאים בפרק הקודם).
מעובדה זו מוכח, שזכות רכישת הקרקעות היתה נתונה לא רק לסוחר מהגילדה הראשונה.
================
בספרו "רשימות דברים" (א, עמ' קלד-קלה) מספר הרה"ח ר"י חיטריק שי', שבקיץ תרפ"ב היה בנעוויל אצל רב העיר הרה"ח ר' רפאל הכהן הי"ד, ושמע ממנו, שבשנה הראשונה שנתקבל לרבנות שצ'דרין, באו אליו האיכרים וביקשו ממנו שיסדר להם שטר מכירת שדותיהם לנכרי, כדי להפקיעם מאיסור "חדש". תמה הר"ר רפאל על דבריהם (שהרי זו רק דעת יחיד שאין איסור חדש בשדהו של נכרי), והם הביאו לפניו נוסח שטר מכירה ל"חדש" ששלח אדמו"ר ה'צמח צדק' אל הר"ר יהודה ליב אסטרין כשנתקבל לרבנות שצ'דרין, בשעה שאדמו"ר הצ"צ קנה את אחוזת שצ'דרין. ע"כ.
המורם מהאמור, שהרי"ל אסטרין היה הרב הראשון ביישוב שצ'דרין, עוד בחיי אדמו"ר ה'צמח צדק'.
אך כנראה שפרט זה שבסיפור הנ"ל אינו מדוייק; להלן כתבה שנתפרסמה ב"המודיע" דפולטאבא בשנת תער"ב (גל' 28), וממנה מוכח שכהונתו של הרי"ל אסטרין בשצ'דרין החלה רק בשנת תרל"ג, ומינויו היה על-פי אדמו"ר מוהר"ש.
ואלו דברי הכותב זלמן יוסף בן מיכאל סלאווין, משצעדרין (פלך מינסק):
כסות אבל ויגון לבשה עיירתנו ביום א"ך באדר, בו נלקח ממנו עטרת ראשנו, צבי תפארתנו, מורנו אלופנו מנהל עדתנו, הרה"ג מוהר"ר יהודא ליב אסתרין.
בן ס"ה שנה היה המנוח בצאת נשמתו בטהרה, ושלושים ושלש שנה שימש בכתר הרבנות בעירנו, וינהל את עדתנו בשלום, במישור בדעת ובתבונה. אחרי כהנו כשתי שנים בעיר טיחיניץ פלך מוהילוב, עפ"י ציוויו של האדמו"ר מהר"ש זצוק"ל מליובאוויטש, נתמנה בכבוד גדול לרב ומורה בעדתנו.
בשום אופן לא אוכל לספר כמו את כל אשר פעל ועשה לטובת עיירתנו במשך ג"ל שנה ששימש בעבודת הקודש, כי-אם בקצרה אומר: במותו אבד לעירנו לא רק רב ומורה הוראה, פוסק "שאלות", כי אם גם עסקן ציבורי, מנהל כל ענייני עדתנו, במלוא מובן המלה הזאת.
הודות להאיניציאטיבה [=יוזמה] שלו נוסדו בכאן קופה לחסכון והלוואה וחברת "לינת הצדק" המתקיימת זה כי"ב שנה. וכל מוסדות הצדקה פה היו תמיד קרובים ללבו והיה מסור בכל נפשו להביאם לידי שכלול והשתלמות, כפי מה שהרשה המצב הגשמי של העיירה. תחת השגחתו התנהלה זה שנים רבות חברה גמ"ח, והוא היה בה הגבאי הראשי וגם מייסדה.
כן היה הוא הדואג, במשך כל ימי שבתו פה, להמציא קמחא דפסחא לעניים. ולמרות ירידת המצב החומרי של עיירתנו, שהולכת ומתנוונת משנה לשנה במצבה הגשמי, לא אמר עני צר לי שאין לי מצה לפסח, בדעתו כי הרב דואג לו ובהשתדלותו ימלא חסרונו במצה ובבשר ויין לפסח.
גם היה המנוח ז"ל מומחה גדול בדיני ממונות, ועל כל ריב ונגע שהתפרץ בין איש לרעהו בעיירתנו, על כל תיגרה וסכסוך שנפלו בין בני הקהילה, מיד נגשו אליו בעלי הריב, ובבינתו הישרה, באהבתו את השלום, ידע לפשר באופן הרצוי לשני הצדדים. ופעמים רבות הוזמן לערים גדולות ורחוקות להיישיר עניינים פרטיים וציבוריים מסוכסכים. ולא פעם אחת שם למישור עניינים נפתלים ועקשים שנפלו בין סוחרים גדולים בערים הגדולות. ולפני שנתיים נשלח במלאכות האדמו"ר מליובאוויץ שליט"א לוויטעפסק,1 לפשר שם על-דבר התיגרה שנפלה בה על-דבר השוחטים.
מידת השלום היתה תמיד נר לרגליו; בימיו לא ידעה עיירתנו כל קטטה ותיגרה בנוגע לחיי הקהילה, כי כפעם בפעם, בראותו שעומדת תיגרה – אם גם כל שהיא – עוד בטרם התגלע הריב, היה מונע אותו מחדור לתוכנו. ולא נגזם חלילה אם נאמר, שבימיו שררו כאן שלום ושלוה ואחדות.
מצד היותו יודע להתהלך לפי רוח איש איש, היה רצוי ונכבד על כל בני הקהילה בלי הבדל המעמדות והמפלגות, והכל כבדוהו במותו כמו בחייו. כל בני העיר, מקטנם ועד גדולם, נהרו אחרי מיטתו, ובלי התעוררות מצד ספדנים דרשנים ונואמים, עוררו עליו קנים והגה והי, בלי אומר ודברים, נהרי נחלי דמעות ספרו, תארו ויתנו את האבדה הגדולה שאבדה לנו.
בקול בכי שהתפרץ מאלף איש ובנחלי דמעות שנזלה כל עין, הורד הרב אל קברו. בהובל גופו הטהור אלי קבר, געה ממש כל העם בבכיה. כל העיר שצעדרין בכתה מר על כי אבד ממנו כלי חמדתה. ימתקו לו רגבי עפרו ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
המנוח השאיר אחריו כתב-יד בשם "אפיק יהודא", מכיל שאלות-ותשובות, ורבנים גדולים וגאונים כהגאון ר' דוד'ל מקרלין בעהמ"ח "יד דוד" ור' משה שפירא מבאברויסק, נתנו הסכמתם על הכת"י שראוי לצאת לאור הדפוס.
מהראוי שבן המנוח מוהרש"י אסתרין יעשה חסד עם המנוח, ויציב לו ציון נצחי בהוציאו את כה"י בדפוס.
הרב הזה ידוע גם לקוראי "המודיע", שנדפס ממנו לפני שנה מכתב על-דבר איסור השמיטה בארץ-ישראל.
מהראוי שגם בני עיירתנו יצאו בעקבות הרב המנוח זצ"ל, להחזיק במידת השלום, ולמנות רב בלי שום ריב ותיגרה.
ינחם ד' את כל המתאבלים עליו, ובתוכם גם אותי הכותב בדמעות עיניים.
*
יש לציין כי בס' "שדי חמד" מובאים רבים מחידושיו, כגון במערכת חמץ-ומצה סי' ט (עמ' 2300), מיישב את הקושיות על שיטת אדמו"ר הזקן במכירת חמץ, ואת הקושיה על אדמו"ר הצ"צ (ונכפל בעמ' 3536). ולהלן (בעמ' 2310) מיישב את מנהג ישראל בדרכי הקניינים שבמכירת חמץ. בפאה"ש מע' בכור בהמה (עמ' 3538) מיישב את דברי הצ"צ, אשר "ידוע לנו שלא היה לאדמו"ר הצ"צ שכחה כלל", וכן להלן במע' גט סי' ז מיישב קושיה שהקשה המחבר על הצ"צ.
ועוד שם: כללים, מע' מ' כלל כו; מע' נ' כלל מא; אסיפת-דינים מע' חו"כ (עמ' א'רנח, מעיר משו"ת 'מים חיים' בתשובתו אל קדוש ד' הבעש"ט).
*
1. ראה באגרות-קודש מוהרש"ב (ב, עמ' תיד-תלב).
אודותיו הארכנו ב'כפר חב"ד' גל' 897 (עמ' 48 ואילך) ובגל' 899 (עמ' 72 ואילך).
הר"ר רפאל כיהן ברבנות שצ'דרין במשך כעשר שנים.
* * *
הרה"ח ר' אליעזר קרסיק
בחודש טבת תרצ"ז, כותב הרה"ח ר' אליעזר קרסיק ע"ה לידידו הרה"ח ר' ישראל דזייקובסאן: ..מזה הזמן שנתראינו בלענינגראד עברו עלי הרבה הרפתקאות; כבר הייתי לרב בעיר שצעדרין ממלא מקומו של רפאל כהן לערך שש שנים, והוכרחתי לברוח משם מחמת המצוקות של הממשלה ימ"ש ללענינגראד, ושם הייתי לערך שלש שנים... ("תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית", עמ' קנב). ר"י דזייקובסאן היה בלענינגראד בתחילת שנת תרפ"ה ("זכרון לבני ישראל", עמ' צז). האם רק אז קיבל הרב קרסיק את רבנות שצ'דרין? או שמא היה הרב דזייקובסאן בלנינגרד גם קודם לכן?
לפני כן כיהן הרב קרסיק ברבנות נובוסוקולניק.
בחודש סיון תרצ"ד כותב אודותיו אדמו"ר הריי"צ: שהיה רב בשצדרין, וכעת הוא בלענינגראד (אג"ק, ג, עמ' קיח).
עוד על הרה"ח ר' חיים אליעזר קרסיק, ראה ב'כפר חב"ד' גל' 916.
* * *
הרה"ח ר' ירחמיאל בנימינסאן
על אף דבריו של הרב קרסיק (לעיל), שהוא מלא את מקומו של הרב ר' רפאל הכהן ברבנות שצ'דרין, יתכן שלא נתמנה לרבנות זו מיד עם עקירתו של ר' רפאל הכהן (בשנת תרפ"ב לערך), וכנראה שזמן מה לפניו היה שם הרה"ח ר' ירחמיאל בנימינסאן ע"ה.
הרב בנימינסאן קיבל את רבנות ז'לאבין בשנת תרפ"ז (ראה את מכתבו של אדמו"ר הריי"צ אליו, מחודש שבט תרפ"ז, אג"ק, א, עמ' תקסב), ולפני כן כיהן ברבנות שצ'דרין – כפי שכותב הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמאן איש ז'לאבין, בזכרונותיו ("למען ידעו.. בנים יוולדו", תשנ"ז, עמ' 17).
אבל אין כל וודאות שהוא עבר ישירות משצ'דרין לז'לאבין, ויתכן שרבנותו – הקצרה – בשצ'דרין קדמה לזו של הרב קרסיק.
ומועד כהונתם של הרבנים קרסיק ובנימינסאן בשצ'דרין עדיין צריך בירור.
* * *
הרה"ח ר' יעקב ישראל זובער
הרה"ח רי"י זובער ע"ה לא כיהן ברבנות שצ'דרין, אבל הוא היה מילידי העיירה.
בשנת תרנ"ו נולד בשצ'דרין לאביו הרה"ח ר' מנחם מענדל ז"ל, שהיה ראש-ישיבה בז'לאבין.
למד בבוברויסק וב"תומכי תמימים" – בליובאוויטש – והיה מרבני אנ"ש המובהקים.
כיהן ברבנות בסטרעשין, סטשכרי (גרוזיא – בשליחות אדמו"ר הריי"צ), ריגא,2 שטוקהולם ובוסטון – שם נרצח באחד הלילות בהליכותו מבית מדרשו (י"ד בטבת תשי"ג). הי"ד.
אודותיו: בס' "תולדות אנשי שם" (נ.י. תש"י) עמ' 47, ובהקדמה לספרו שו"ת ודרשות "זכרון יעקב" (ירושלים תשל"ה).
2. מתקופת רבנותו בריגא כדאי לציין, כי בשנת תר"צ היה אדמו"ר זי"ע ה"מורשה" למכירת חמצו של אדמו"ר מוהריי"צ – שהיה אז בארצה"ב – והרבי מכר את החמץ לרב זובער.
באותה שנה נכתבה בפרוטוקול של ישיבת ה"ועד להרחבת לימוד דא"ח" בריגא, ההחלטה הבאה: לבקש את חתנא דבי נשיאה, הרב רמ"מ, לחזור על [ההתוועדות] מאמר.. אם הרב רמ"מ לא יקבל עליו את הדבר הנ"ל, יחזור מאמר המשפיע.. הרב ר' ישראל זובער (במכתבו של הרה"ח רחמ"א חדקוב, אג"ק הריי"צ, יא, עמ' קלה).
=============
שצ'דרין במכתבי רבוה"ק
בשנת תרע"א כתב אדמו"ר הרש"ב לאנשי שצ'דרין, בשעה שבאו לשם "אנשים מן החוץ" ורצו "להדיח את יושבי עירם ח"ו לייסד בה בית-ספר שלהם":
"הנני לעוררם ולהזהירם, למען כבוד השם ולמען תורתו ויראתו הקדושה והטהורה, אשר לא יאבו ולא ישמעו אליהם.. הזהרו לנפשותיכם ואל תשמעו לכל אמרי [שטי] כזב.. ארצכם ועירכם הנמנות על דף דגל כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה אל תמסרו בידי הסט"א ר"ל, ואדרבא, עליכם החובה, חובת מצוה וחובת תורה, להשתדל ללכת בדרכם הקדושה, ולמלאות רצונם האמיתי. ובזה זכותם יעמוד לכם להצילכם בכל ענייניכם" (אג"ק, א, עמ' תקפד-תקפה).
*
רבינו זי"ע ערך לעצמו 'ילקוט' של קטעים ממכתבי מוהריי"צ, ושם נעתק הקטע הבא, (ממכתבי שנת תרפ"ז), שממנו למדים אנו על הקשר בין קבלת התואר "אזרח נכבד לדורותיו" לבין ייסוד שצ'דרין:
הצ"צ [יסד] מושבה שצעדרין בפלך מינסק,1 והי' חבר אסיפת הרבנים אשר קראה הממשלה בשנת 1856-1848 [תר"ח-תרט"ז]. אשר בגלל אלה נתכבד בתואר "אזרח נכבד לדורותיו" בחותם יד המלך ('רשימות' חוברת ט' עמ' 10; אג"ק הריי"צ, יד, עמ' תמג).
1. בקונטרס "הצ"צ ותנועת ההשכלה" (עמ' 4) נאמר, שרכישת אדמות שצ'דרין היתה בערך בשנת תר"ד; ב"רשימת המאסר" (לקוטי-דיבורים עמ' תרסה) משמע, שקניית האדמה היתה בסמיכות לשנת ת"ר-תר"א; ב"שלשלת היחס" שבתחילת לוח 'היום היום' נכתב: תקצ"ט – קנה מאת הנסיך שצעדרינאוו את האחוזה שצעדרין.
*
בשנת תרפ"ח כותב אדמו"ר הריי"צ למנהלי הג'וינט בארצה"ב, אודות סיוע להסתדרותם של יהודי רוסיה במלאכת-יד, ובין השאר כותב הוא להם שאין לו התנגדות עקרונית להתבססות היהודים בעבודה חקלאית, ואדרבה: "אבותינו היו הראשונים שיזמו את ההתיישבות, כגון – המושבה שצעדרין" (אג"ק, יג, עמ' קמז; בתרגום מאנגלית).
*
במשלחת החסידים שבאה לליובאוויטש לראש-השנה דשנת תר"ן – שאז החלה תקופת "התחלת בנין ליובאוויטש" אחרי חורבנה עם הסתלקות אדמו"ר מוהר"ש – מונה אדמו"ר הריי"צ בהבלטה את אלו שבאו משצעדרין (אג"ק, ג, עמ' שפח).
ובין הבאים לראש-השנה דשנת תרנ"א מצויינת גם עובדת בואם של כמה חסידים פשוטים משצעדרין ועוד, וביניהם אחד בשם גרשון יצחק הקצב (אג"ק, ו, עמ' רסט).
*
קשר נוסף עם אנשי שצ'דרין נזכר באיגרות, והוא, שהזמינו משם לולבים והדסים (אג"ק, א, עמ' תכה).
*
בכמה ממכתביו לצאצאיהם של אנשי שצ'דרין, מציין אדמו"ר הריי"צ לשבח את אבותיהם אלו;
במכתב משנת תש"ב: עליכם להעריך כזכות גדולה את העובדה, שהשי"ת זיכה אתכם באפשרות להתגורר במונטריאול, בסביבתם של תלמידי-חכמים וחסידים, כפי שהיו אביכם וסבכם החסידים ז"ל לפני ארבעים שנה בסביבה החסידית שבשצעדרין (אג"ק, ו, עמ' נד).
ובשנת תש"ה: מסירותכם הרבה לישיבה הק' "תומכי תמימים ליובאוויטש" שבמונטריאול.. זכות גדולה היא עבורכם ועבור בניכם שי', וזכות היא גם להוריכם חסידי שצעדרין נ"ע.
השי"ת יחזק את בריאותכם ויעניק לכם אריכות ימים ושנים, שתהא לכם נחת מבנים ובני בנים שי', ויזכרו כולם שמוצאם הוא משצעדרין, היא העיר שיסד אבי-זקיני אדמו"ר ה'צמח צדק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, והוא אשר בירך את יהודי שצעדרין לדורותיהם (אג"ק, ח, עמ' תקכו-תקכז).
בשנת תש"ו, כשהמדובר היה בשידוך שאינו ראוי, הזהיר אותם אדמו"ר הריי"צ מפני שידוך זה בתור "ידידם של כל ישראל בכלל, וכמי שמעריך את אבותיכם שהיו מהמשפחות התמימות והנאמנות שבשצעדרין" (אג"ק, יג, עמ' תח).
(שלושת המכתבים הללו נכתבו במקורם ביידיש, ותורגמו כאן ללה"ק).
=========
אדמו"ר ה'צמח צדק' ואנשי שצ'דרין
לדמותם של אנשים פשוטים
סיפר הרה"ח ר' טוביה בעלקין ע"ה, את אשר שמע מפיו של האדמו"ר מרעציצא נכד הצ"צ:
בשעה שקנו את העיירה שצ'דרין על שמו של אדמו"ר הצ"צ (כדי שתהיה לו הזכות לתואר "אזרח נכבד לדורותיו"), הבטיח להם אדמו"ר שיבוא לבקר את העיר פעם בשנה. במשך כמה שנים קיים הרבי את הבטחתו, אך לעת זקנתו נהג לשלוח לשם את אחד מבניו תחתיו. אחר-כך גם הבנים כבר לא יכלו לנסוע, ונפסק הענין כליל.
שלחו אנשי שצ'דרין משלחת אל הצ"צ, לתבוע ממנו את קיום ההבטחה; בראש המשלחת עמד "זקן העדה" ("סטרוסטא"), והוא היה ראש המדברים.
כשנכנסה המשלחת לחדרו של הצ"צ כיבד אותם הרבי בישיבה, התעניין במצב עבודת האדמה, ואמר: בטח ידוע לכם הכלל שאם בשנה זו זורעים חיטה, הרי שבשנה הבאה זורעים שעורה.
קפץ "זקן העדה" ממקומו ואמר בהתפעלות: אוי רבי, שתאריכו ימים! כמו שבאמת אומרים: "וואו תורה איז חכמה"! [="במקום תורה שם חכמה"]! הגוים גם הם אומרים כולם בדיוק כך!...
============
מאויבי תחכמני
בתחילת שנת תרצ"ו (10.11.35) נתפרסמה ב"דער עמעס" הסובייטי כתבה בשם "שטשעדרינ אמאל אונ היינט" [שצ'דרין בעבר ובהווה], שמגמתה להכפיש את החיים היהודיים ולפאר את "החיים החדשים" שבברית-המועצות.
אבל מתוך "גנותם" יכולים אנו לדלות כמה דברים לתולדות המושבה ושבחיה. וגם אם חלק ניכר מהדברים הוא שקר גמור, כדאי לנו לדעת במה היו מונים את יהודי העיירה ומה העלילו על הרבנים.
בשנת 1842 [=תר"ב] בפלך בוברויסק של אז, לא רחוק מהנהר בריוזע, ליד פאריטש, נוסדה המושבה היהודית שצ'דרין.
ומה היה בה בשצ'דרין עד המהפכה? 70 חנויות, 10 בתי-מדרש, תלמוד-תורה, ישיבה ו"חדרים" (במקור: "10 באטעמעדראשימ, א טאלמוד-טוירע, א יעשיווע, כאדארימ"). רק 42% מהתושבים עסקו בעבודת-האדמה.
כעול על צווארם היו בעל-האדמות וסוחר-העצים גולודץ, הפקיד הממשלתי צארעק והרב רפאל.
לעומת שואב-המים הדל משה שלמה אייזנשטט ושוזר-הענפים לייוויק שפירא – גדול קבצני העיירה – היו שם כמה חנוונים עשירים כגון נחום פינסקי, רפאל מרדכי (מאטיע) ולייזער שמש.
ספר-המלאי (אינוונטר) של הקרקעות היה נתון בידיהם של גולודץ וזקן-העדה (סטרוסטא), שקיבלו אותו מידיו של הרב שניאורסון, שעל-שמו היתה רשומה אדמתה של שצ'דרין.
כשהיו האיכרים המסכנים באים אל הרב רפאל בטענות על שגולודץ מנצל אותם, היה הרב רפאל יוצא אל מרפסת ביתו, ודורש באזני האיכרים כי לא טוב להתמרד נגד גולודץ, וכי האדמה הזו קדושה היא, מאחר והיא רשומה על-שמו של הרב שניאורסון מליובאוויטש.
הרב רפאל הזה, קרא בשנת 1918 [=תרע"ח] לאיכרים המהפכנים לתת את הנשק שבידם למיפקדה הפולנית, ובאם לאו – כך איים עליהם – יביא עליהם את פלוגות הפולנים!
אבל אחרי מהפכת אוקטובר לא נשאר זכר משצ'דרין של פעם ואורח-החיים שהיה בה בעבר!
לייוויק שפירא ומשה שלמה אייזנשטט אומרים עתה בקול אחד: תודה לסטאלין ולברית-המועצות על החיים החופשיים שהם העניקו לנו! (לכל אחד מהם יש היום פרה וכמה חזירים "א בעהיימע אונ כאזיירימ").
על קירות החדרים כבר לא תלויות התמונות היהודיות המסורתיות כבימים עברו, כגון "מזרח" מצוייר, מונטיפיורי וכד', אלא תמונותיהם של המנהיגים הבולשביסטים האהובים שלנו ואחינו מהצבא האדום.
ממשלתנו האהובה העניקה להם את האדמה לנצח, ואיש לא יקח מהם את השדות שהם קיבלו מהמפלגה אשר בהנהגתם של לנין וסטאלין!
*
עד כאן מדברי-הרהב של "גיבורי" העבר, שהמיטו שמד על רוחם של יושבי שצ'דרין. לא ארכו להם הימים, וכעבור שנים ספורות בא השמד גם על גופם.
אדמת שצ'דרין אכן ניתנה להם לנצח – למנוחת עולמים.
הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו, וכיפר אדמתו עמו.
(כפר חב"ד גל' 928-929)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
