אור ישראל
אור ישראל, לז (תשרי תשס"ה), עמ' כה–כח
אודות הר"ר דוד טבעבלי אפרתי נאמר בס' "נחלת אבות" (עמ' 34):
רב גדול ומפורסם, נודע בשם "העילוי מהוראדאק". היה חריף ובקי בכל מקצועות הספרות התלמודית. כל גאוני ארץ העריצוהו וירוממוהו. חיבר ספרים הרבה: "תולדות אנשי שם", "יד דוד", "מגדול דוד", "קול דוד", "קהלת דוד אפרתי", "מטע אפרתי" על הש"ס, "מריבי כהן".
[הדפיס גם את "קובץ עץ החיים", שחלקו השני נדפס בברלין בשנת תרמ"ד, והמחבר מודיע בשערו: "שכני ע"ע בוויטעפסק ברוסיא, ועתה לרגל מחלתי בפה קמ"ר ברלין יצ"ו"].
היה מגדולי היוחסין בישראל. אביו היה הרב הגאון ר' אברהם בהגאון ר' אליעזר פרוזענער.
נפטר בחודש מרחשוון בשנת תרמ"ד, בשנת הל"ג לימי חייו, בפרנקפורט דמיין.
ממני דוד טעבלי איש אפרתי (מהאראדאק דוויטעפסק)
('כבוד הלבנון', ר"ח אדר תרכ"ט)
אל כבוד ידידי וש"ב האברך המהולל החו"ב צנמ"ס משכיל דורש אלקים, מו"ה מנחם מענדל איש וויטקינד הי"ו.
הנה ידי"נ הרב הגדול כו' אברהם חזאנאוו נ"י אבד"ק מכון שבתי, הגיד בשם הרה"ג החסיד מו"ה פרץ חן שי' (שהיה אבד"ק נעוויל ועתה בק"ק טשערניגאוו), כי שמע אומרים עליו לאמר לענין סוכה אשר גגה סובב על צירים, שדעתו אם אך נפתח גגה לשם מצוה, אחרי כן אם יהיה מטר אשר צל הסוכה יהי' לזרם מטר, יסגרו הגג וישבו בסוכה ויצאו ידי חובת סוכה, ואסור ללכת לאכול בבית. וטעמו עמו, כי באופן אשר דברי חז"ל אין להקים, מה לנו לבטל דברי התורה. ואין כאן תעשה ולא מן העשוי מן התורה.
ואם אמנם אמריו אמרי ח"ן המה, בכל אלה כשאני לעצמי אומר מה זאת פרצת עליך פרץ להגיד דבר לא שערום רבותינו ז"ל, ומאין תשאב מימיך אלה?
והנה במרוץ העיון יש להביא אות וראי' לסתור אמרי חן ממהר"פ הנ"ל, עי' ביבמות (דף פ.) תנן התם אין תורמין מן הטמא על הטהור כו', ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה, במזיד לא עשה לא כלום. מאי לא עשה ולא כלום, אמר ר"ח לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפילו ההיא גריוא הדר לטיבלי' כו'. ע"ש עוד (ע"ב) א"ל רבה לר"ח לדידך דאמרת לא עשה ולא כלום כל עיקר כו', מי איכא דמדאורייתא הוי תרומה ומשום דילמא פשע אפקוה רבנן לחולין, א"ל ואת לא תסברה, והתנן הולד ממזר מזה ומזה כו', ע"ש כל הסוגי' עד דף צ"א, ותראה שאם עבר מדרבנן אפילו מדאורייתא לא עשה כלום. ואפילו לדעת ריב"ח שם (צ.) דשב ואל תעשה שאני, הלא גם בנ"ד שב ואל תעשה הוא.
וע"ש (ע"ב) בתוס' ד"ה כלהו נמי שב וא"ת הוא, וא"ת סדין היכי הוי שב וא"ת כו'. וע"ש ברש"י ד"ה וכבשי עצרת לענין עקירת חכמים משום שבות ג' עשין, זריקת דם והקטרת אימורים ואכילת בשר בשב וא"ת ע"ש. ועי' ברבינו יונה ריש ברכות לענין עבר ולא קרא ק"ש ע"ח ע"ש. ועי' בשו"ע אדמו"ר הגאון מוהרש"ז מליאדי נ"ע סי' תרמ"ט סכ"ד הם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא כו', דוקא שאמרו רק שלא בשעת הדחק, אבל אם לא היו אומרים כך (רק סתם) אפילו דיעבד לא יצא, ואפילו ביום הראשון שנטלתו מן התורה [כמו שמפני חשש שבות בטלו נטילת לולב יום הראשון כשהוא בשבת]. והנה ע"ע בשו"ע הנ"ל (סי' הנ"ל סכ"ג) אלא נוטלן לזכרון בעלמא כו'. הרי לך שרק לזכרון בעלמא [ומזה ראי' לדברי אף לפי דבר התשובה שיש להשיב על דברים הראשונים שאבאר בע"ה]. ועי' יבמות (צג.) דר' ינאי הוה ליה אריסא דהוי מייתי ליה כנתא דפירי כו' ע"ש כל הענין בגמ' וברש"י. וע"ע בתוס' גיטין (לב.) ד"ה מהו דתימא ע"ש.
ואם כי קצת ממאמרי יש לדחות שאינו דומה נ"ד לשם, כי דברינו אינם סותרים דחז"ל כלל. דהנה כשהמטר סוחף הלא מותר לאכול בבית, א"כ כשאוכל בסוכה בסגירת הגג שעל הצירים בל ימרה את פי רבותינו נוחי נפש, וא"כ מדוע זה נפיל דבר שהם יגזורו לבטל גם המצוה מהתורה?
אך שתי תשובות בדבר אשר אחת הן, הראשון טעם והשני ראי'. א' כי נוכל לומר לזה גזרו רז"ל לבלתי יצאו י"ח סוכה בישיבתו זאת, דאם יתירו יוכל לבא לידיד קלקול דבריהם ז"ל, והוא כשלא יהי' המטר סוחף כ"כ אשר יחויב עדנה לשבת בסוכה כדעת רז"ל, ואם נתיר בהיות המטר גדול לסגור הגג למען יצא ידי חובתו לכה"פ מצוה מהתורה, יבא מזה שגם בהיות המטר קטן בהיותם חייבים עפ"י רז"ל לשבת בסוכה לפי דבריהם, ויסגרו הגג, א"כ יתבטל דרז"ל בהיות לאל ידינו לקיימם. ואולי עוד יותר מזה, שנבטל גם ד"ת בסגירת גג אינו סובב על צירים. ואין בזה להאריך.
ולאות אמת ע"ז, הנה לענין סוכה שגגה סובב על צירים, מדבור רמ"א (סוס"י תרכ"ו) ויוצא מפורש מפיו שלא ישב תחתיהן כשהן סגורים. ואם היתה תקנה בהיות המטר גדול לצאת י"ח המצוה מהתורה, בלי תפונה לא מנע מלדבר בזה. וביותר עי' במג"א (א"ק ט) ובשו"ע אדמו"ר (שם סעיף כא) שהיא פסולה ואינו יוצא בישיבה זו י"ח, ואם היתה תקנה באמת כדברי הרה"ג מהר"פ, לא התעצלו מלדבר בזה כמו שלא התעצלו ג"כ בסי' תרכ"ט א"ק כ"ב המג"א ואדמו"ר שם סעיף ל"ג.
וכ"מ מתוס' סוכה (דף ב.) ד"ה כי עביד כו' וז"ל: וא"ת כו' א"כ אמאי אמר גשמים סימן קללה בחג (תענית ב.), הלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה. ואפילו אם תמצא לומר שאסורה משום גזירת תקרה כי היכי דאסר לקמן בפרקין (יד.) גבי פלוגתא דר"מ ור"י, מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה. וי"ל כו' ע"ש שלא כתב רק שלא שייכא לומר סימן קללה, אבל באמת אין לעשות תקנה שיצא י"ח מהתורה מפני חשש גזרת רז"ל.
את זאת אכתוב לך במרוץ העיון, ואשר שגיתי בזה תעמידני על האמת לאמתו.
מאת יהודה ליב בורגעס
('כבוד הלבנון', ו' מרחשון תר"ל)
בגליון לבנון 7 (צד נ"ד) השיג הרב אפרתי על הרב הג' החסיד מו' פרץ חן נ"י, על אשר ישב בסוכה תחת גג מסוגר בזמן מטר. ולחנם השיג, דהמגן אברהם סי' תר"מ ס"ק ט' הוכיח מגמרא דאם לא נוכל לצאת בסוכה לכל הדעות, עכ"פ נשב בסוכה אליבא דחד דעה. ועל זה כתב המחצית השקל שם, דיותר טוב לשבת בסוכה בזמן מטר תחת גג מסוגר, מלישב חוץ לסוכה לגמרי, כי בסימן תרל"א יש דעות מכשירים אם הסכך מגין מן הגשמים (רש"י הובא במרדכי. וגם הרא"ש לא הביא דברי ר"ת דפוסל. ויעוין בחדושי הגאון ר' ליב חנליש מ"ש על הב"י בסימן תרל"א). א"כ יקיים עכ"פ מצות סוכה לכמה דעות.
והרבה דינים כיוצא בזה מצינו באתרוג ולולב והדס. ומי יחוש שיצא ממנו קלקול אף אם לא יהיה גשם לישב תחת סוכה מסוגרת, מעולם לא שמענו כדבר הזה. לכן נהגו כל תלמידי בעל מחצית השקל כרבם, וכן אני תלמיד תלמידו נוהג אחריו.
מאת דוד טעבלי בן איש אפרתי
('כבוד הלבנון', י"ח כסלו תר"ל)
לכבוד הרב הישיש זקן התורה ותושיה, משכיל דורש אלקים, מוהרי"ל בורגעס נ"י, שלום.
בעברי בין שורות "דברי חכמים" אשר כבוד הלבנון ניתן להם (גל' לט), האירו מול פני גם דבריו שם (צד שח), וראיתי גם השגותיו עלי. ע"כ באתי היום להשיב לו מפני הכבוד, ובדרך כבוד.
א] הן אדוני מצא סתירה לדברי ממרן המחצה"ש זי"ע, אבל מדוע לא שם עין ע"ד ש"ב רבנו (הגר"א) [המחצה"ש] זי"ע מורה מורו, אשר כתב מפורש: לולי דמסתפינא לומר דבר חדש הייתי אומר כו', הרי שהי' ירא לומר. ובאמת לא פסק לדינא כמבואר בסוף דבריו שם: מ"מ יש לומר כו'. הלא גם דבריו אלה מורים שאם פסול מדרבנן אסור לישב בה לצאת מהתורה.
וגם בדברי המחצה"ש יש לסתור, כי הרואה בעין פקוחה יראה אשר ה"ר שמעון [שהובא בהגמ"י] לא הכשיר מעולם סוכה המסוככת בנסרים, רק שפ"א קרה שעשה כן ופסל גיסו הר"ת בראיות נכונות מגמ' ולא נמצא שום תשובה שהשיב הר"ש.
ב] מ"ש כ"ה: ומי יחוש שיצא ממנו קלקול כו' מעולם לא שמענו כדבר הזה; אנכי שמעתי וראיתי, וכ"ה לא שם עין ע"ד הגמ"י (פ"ה מהל' סוכה אק"ט) וע"ד ש"ב(?) הגאון בעל פמ"ג באו"ח (סי' תר"מ אק"ט) שכתב כדברים האלה: ומ"ש בכילה כו' והוי יודע דזה דוקא לת"ח יודע הלכה, ומ"מ ליכא כו'. אבל משאר דוכתי י"ל דאסור להחמיר דיצא קולא ג"כ דהרואה אומר דשרי לישן בכילה כו'.*
ואם לענין כילה שאין איסור חמור כ"כ ורבה בר"ה מתיר לגמרי (סוכה יא.) כתב כן, כ"ש בנידן דידן שמוכח מגמ' דאסור לד"ה כמבואר בד' ר"ת שהביא ההגמ"י (גם בד' המחצה"ש לד' כמה פוסקים שהביא עיי"ש) ומדברי שבארתי בעזהי"ת.
ועל כולם יראה נא מ"ש הגאון מו"ר ר' משה ליב אבד"ק קוטנא זי"ע בספרו "תפארת ירושלים" על המשניות דפוס ווארשא במס' תענית רפ"א, והוא האחרון בזמנינו, יראה נא דבריו שם.
ואחרי שישים כ"ה עינו הבדולח על מעט הציונים האלה, יראה כי סר מר השגתו מעלי.
מאת יהודה ליב בורגעס
('כבוד הלבנון', ר"ח שבט תר"ל)
בלבנון שנה ו (נו' 45 צד 359) ערך אלי מלין ה"ה הרב הגדול האברך מוהר"ר דוד טעבלי נ"י, וראיתי כי רוח ענוה מרחפת על כל פני מכתבו, לא בחיל ולא ברעש כי אם קול דממה דקה, כאשר יאות לרב גדול כמוהו. והנה כתב כי יבואו גם ממני דברים אליו, לכן לא אסרב לגדול כמוהו ואחוה לו דעתי.
אודות הסוכה לפי דעת מחצה"ש אין לי להשיב מאומה. אני נוהג כן לפי דעת המ"א דמותר לישב תחת הכילה לצאת עכ"פ לדעה אחת, ולא חשתי לקלקול. ומ"ה ינהג כיתר המחברים, אשר לא ראיתים מעולם, דעביד כמר עביד ודעביד וכו'.
* המעתיק שינה מלשונו של הפמ"ג שינוי משמעותי. וז"ל שם: דהרואה אומר דכן הלכה. ושרי לישן בכילה אם יש הוכחה שעושה להחמיר כאמור. וצ"ע. עכ"ל.
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
