כפר חב״ד
בספר "בית רבי" (א, פרק כו) מונה המחבר שלושה רופאים בין "תלמידיו הגדולים ומפורסמים" של אדמו"ר הזקן.
במאמרנו זה נביא את דבריו הקצרים של ה"בית רבי", וננסה להוסיף עליהם פרטים ככל יכלתנו.
[א]
הר"ר אברהם דאקטאר מריגא זלה"ה. היה ממקורבי רבינו [הזקן]. ופעם אחת שלח השי"ת רפואתו לרבינו על-ידו, שעשה לו אפיראצייע [=ניתוח] בחוטמו כידוע, וכמו שכתבנו לעיל.
בד"ח [=דברי-חסידות] איך היה, לא ידענו; אך זאת ידענו, שבנגלה היה גדול מאוד. ובחכמת הרפואה היה גדול מאוד על-דרך ההפלאה כו'.
מהו הניתוח "הידוע" שעשה ר' אברהם הרופא לרבינו הזקן?
בפרק כג מספר ה"בית רבי" אודות תמונתו של אדמו"ר הזקן שנתפרסמה לראשונה בשנת תרמ"ט, ומציין כי "על חוטמו [של הרבי] הי' שרטת (מסיבת אפיראצייע שעשה לו הדאקטאר המפורסם הר"ר אברהם מריגא זלה"ה) ורושם השרטת ניכר גם על התמונה".
בקובץ 'התמים' (ח, עמ' ה-יא) נדפסו רשימותיו של אדמו"ר הריי"צ אודות תמונה זו, ומספר שם כי רישומה של השריטה הובא כראיה למקוריותה של התמונה, והיא שהבדילה בין דמותו של אדמו"ר הזקן לדיוקנו של בנו הרה"ק ר' חיים אברהם (ראה שם עמ' ה ו-ח).
פרטים נוספים על "הניתוח הידוע" קוראים אנו ב"שמועות וסיפורים" להרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן ע"ה (א, עמ' יד), כפי ששמע זאת בליובאוויטש – בערך בשנת עת"ר – מהמשפיע ר"ש גרונם ע"ה:
"אדמו"ר הזקן נ"ע, כשהיה אצל רבו הרב המגיד [ממזריטש]ז"ל, היה פעם חולה; המחלה היתה בראשו, שהיו תולעים במוחו.
"הרב המגיד ז"ל קרא רופא (כמדומה שגם הרופא היה מתלמידיו), ואמר הרופא שאפשר להוציא התולעים מהמוח, רק שיגע זה בהחוטם, והחוטם יהיה קצת מעוקם.
"ואמר הרב המגיד ז"ל: איך וויל אז זלמינעס נאז זאל אויך גאנץ זיין [=רצוני שגם חוטמו של זלמינא יהיה בשלימותו].
"אז סגר הרופא את עצמו בחדר מיוחד לחשוב תרופה בשביל אדמו"ר הזקן, ואחר כמה ימים חידש תרופה, מישחה כזו שעל-ידה יצאו התולעים דרך החוטם. ומרוב שמחה שמצא את התרופה, נפל בהתעלפות.
"ואחר-כך שמו את המישחה לאדמו"ר הזקן תחת חוטמו, ובהריחו את הריח יצאו דרך החוטם כמאתיים תולעים.
"ואמר הרש"ג ז"ל, שבכל זאת החוטם נשאר נגוע קצת.
אף שאין הסיפור מתייחס במפורש לר' אברהם הרופא, מסתבר שהכוונה לאותו "ניתוח" שביצע רופא זה.
מסיפור זה ניתן ללמוד, שר' אברהם הרופא הכיר את אדמו"ר הזקן עוד בתקופת הסתופפותו בצלו של הרב המגיד במזריטש.
באחת משיחותיו של אדמו"ר הריי"צ (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 71 ואילך), פוגשים אנו את "אברהם הרופא" במחיצתו של אדמו"ר הזקן בליוזנא, בשנת תקמ"ז. ושמא הוא הרופא ר' אברהם דנן.
בשעת הסדר הראשון בשנת תש"ב (ס' השיחות תש"ב, עמ' 91), סיפר אדמו"ר הריי"צ:
"בין חסידיו של אדמו"ר הזקן היו שלושה רופאים. אחד מהם התגורר בריגא, והיו שולחים אליו את שיירי המצה השלישית של אדמו"ר הזקן, וכן את שיירי הכרפס והמרור שנותרו מהרבי, ואותו רופא היה שוחק את הכל לאבקה ומשתמש בה כתרופה לחולים.
"אירע פעם שרופא זה נקרא אל חולה שכל הרופאים כבר נתייאשו ממנו, נתן לו הרופא את התרופה הזו והחולה החלים. שאל אותו הרופא המפורסם לסוד הצלחתו עם חולה זה אשר לא לבו ולא ריאותיו פעלו בגופו?
"הרופא-החסיד היה איש נכבד ואיש אמת, והוא סיפר לו במה הוא מרפא ומהיכן הוא מקבל את החומרים להכנת האבקה.
"כעבור משך זמן נתן אותו רופא מפורסם את עדותו על אדמו"ר הזקן, שהוא איש כשר, ועדותו סייעה בשעת ההלשנה על הרבי ומאסרו עקב כך, שאז שלחו את המסמכים אל הצנזור שבריגא.
בסיפור זה לא נתפרש שם הרופא החסידי, אבל בהערתו על אתר מעתיק רבינו זצ"ל את כל דבריו הנ"ל של ה"בית רבי" על "הר"ר אברהם דאקטאר מריגא זלה"ה". ונראה שלא היה לו ספק שאכן בו המדובר (שיחה זו – והערת רבינו – נתפרסמו בשנת תשי"ב, בקונטרס קב עמ' 175).
*
סיפור דומה סיפר אדמו"ר הריי"צ גם על הרופא ר' יצחק (ראה להלן).
עוד יש להעיר מהדברים שרשם רבינו ביומנו – ממה ששמע ממוהריי"צ, בריגא, בחודשים ניסן-אייר תרצ"א ('רשימות', ח, עמ' 6): כידוע דאדמו"ר הזקן שלח לחולה חצי כוס מים ופרוסת שמורה.
ובשיחת מוצאי פסח שני תש"י (תורת מנחם עמ' 55) נזכר: הסיפור שאדמו"ר הזקן ריפא קהילה שלימה עם חתיכת מצה-שמורה וכוס מים.
וב'לקוטי שיחות' (טו, עמ' 285): הסיפור הידוע, שפעם בא אל אדמו"ר הזקן חולה שכל הרופאים נלאו למצוא לו רפואה, אמר לו אדה"ז שיאכל חצי מצה-שמורה עם מים – והלה הבריא.
[ב]
הר"ר יצחק דאקטאר זלה"ה מדובראוונא. היה גם-כן ממקורבי רבינו [הזקן], ונמצא אצלינו מכתב מרבינו אליו, מלא מוסר ויראת-שמים. המכתב הוא בלשון-אשכנז, ומזה ניכר שלא היה למדן. אך גם זה ניכר מהמכתב, שהיה ירא-שמים גדול וחרד לדבר ה' וחשוב אצל רבינו נ"ע.
[עד כאן באותיות כנ"ל].
עד כאן דבריו של ה"בית רבי".
דובראוונא – עירו של הרופא ר' יצחק – סמוכה היא לליוזנא וללאדי, וכבר בימי אדמו"ר הזקן נמנתה עם הערים שכל תושביהן היו חסידי חב"ד.
סמיכות המקום לאדמו"ר הזקן גרמה לשיתוף פעולה רפואי עם ר' יצחק, כפי שרואים אנו מדבריו של מוהר"ר יהודה ליב מיאנוביטש – אחיו של רבינו הזקן – בשו"ת "שארית יהודה" שלו (אהע"ז סי' ח, דף מ, ג), שנכתבו בחיי אדמו"ר הזקן, שם מספר הוא על מקרה מסויים באשה שנזקקה לטיפול רפואי, ואדמו"ר הזקן השתדל "שיתאספו הרופאים מומחים לבקש עצה ותחבולה לרפאותה, ואמרו שאין לה תקנה אלא בבזיעה [=ניתוח], והבזיעה היא סכנה גדולה.. דעת הרב [אדמו"ר הזקן] נוטה כן שאין לסמוך בזה כי אם על רופא ירא-שמים ומומחה גדול ומובהק", לפיכך שאלו "את פי מהרי"ץ [=ר' יצחק] דאקטער, ואמר שאינו רוצה להכניס את עצמו בספק סכנת נפשות".
"מו' יצחק דאקטער" נזכר גם בשו"ת 'צמח צדק' (אהע"ז סי' מח אות א), שבמהלך חיפושים לשם התרת עגונה, ביקש ממנו אדמו"ר האמצעי שיכתוב לעיר אורחנגל הנמצאת "בריחוק מקום מאד, כמה אלפים ווייארסט, וגם יהודים אינם נמצאים שם" – "לחקור אחר הדבר שמה".
במקרה זה הוצרכו, כנראה, לשליטתו בשפה הרוסית וליכלתו לערוך התכתבות עם השלטונות.
*
ה"בית רבי" מזכיר את מכתבו של אדמו"ר הזקן אל ר' יצחק, שממנו ניכר "שהיה ירא-שמים גדול וחרד לדבר ה' וחשוב אצל רבינו נ"ע".
מכתבו זה של אדמו"ר הזקן נדפס – בלשון אשכנז – באג"ק (עמ' קפד-קפו), וכאן נדפס הוא בתרגום ללה"ק על-פי הס' "משנת יואל" (עמ' לד-לה) ו"אגרות בעל התניא" (עמ' רל):
שלום לאהובי הרבני הוו"ח כמ"ר יצחק דאקטער,
אחר דרישת שלומו טוב ישיג לו, גם ברוך יהיה!
הנה קבלתי מכתבו וקראתיו. ה' שומע תפילה ישמע תפילתו ויקבל בקשתו, ככתוב "אין אין מחסור ליראיו". וכשנאמר בתורה הק' "כי אין מחסור" הכוונה ודאי בגוף ונפש. לכן העיקר הוא תמיד לירא את ה', ככתוב "אשרי אדם מפחד תמיד", דהיינו, להאמין כי הקב"ה מלא את כל העולם, ככתוב "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא". וכמו שברא מתחילה את העולמות, כך בורא הוא אותם בכל יום, ככתוב "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". כי גם מתחילה לא בהכרח בראם אלא ברצונו בלבד, כן בכל יום מתקיים העולם ברצונו, שאם היה מסלק רצונו ח"ו היה העולם חוזר לאין ברגע אחד.
גם האדם הוא עולם שלם, ממחשבתו ועד מעשיו, כמבואר בתורה הק' פעמים אין ספור. לכן חייבים לשמור את המחשבה כפי ששומרים את המעשה, ואדרבה, העיקר היא המחשבה – הנקראת עלמין עילאין – להיות מקושר בה' תמיד בהתבוננות, כי המחשבה נוצרה לחשוב, העינים לראות והאזנים לשמוע. ממילא מובן, שבורא הראייה בוודאי רואה ובורא השמיעה בוודאי שומע, כמאמר הכתוב "הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט", וסיפיה דקרא "היוסר גוים הלא יוכיח". לפיכך צריך לירא מאוד ולהתבושש, כי ה' רואה ושומע ויודע את כל מחשבות האדם, ואינו מוותר, הן לטוב והן למוטב ח"ו, לפקוד על כל מחשבה דיבור ומעשה. ואם יתמיד בהתבוננות זו, יתעורר לחרטה, וידוי ותשובה שלימה.
גם חייב להאמין שעל-ידי כל תיבה וכל אות שמוציא מפיו בקדושה, נוצר מלאך קדוש, ולהיפך ח"ו יוצר הוא עליו מקטרגים ("אכזרים"). לפיכך ירגיל עצמו לומר תהלים בכל יום, ויאמין שבאמצעות מלים אלו נבראים מלאכים קדושים שיסייעו לו לעשות את הטוב.
גם להיזהר מאוד בשמירת שבת קודש. ויאמין כי בקדושת השבת מתקדש השבוע כולו, וככל שיזהר יותר בשבת קודש שלא יעבור שום איסור שבת ח"ו במחשבה דיבור ומעשה, כך יתקדש יותר כל השבוע.
גם יזהר בדברים המקדשים ומטהרים את האדם, היינו נטילת-ידים וברכת-הנהנין כדינה, תיקון-חצות, וטבילה בעת הצורך כתיקונה, לטבול שתי פעמים, פעם אחת להעביר הטומאה ופעם השניה לקבל הקדושה.א
להתחבר תמיד ליראים ושלמים, כדי ללמוד ממעשיהם הטובים. ולמען השם לברוח מלצים ורשעים, כי חבורתם רעה מאוד, ה' יצילנו. להיזהר מלשון-הרע, רכילות, ליצנות ושקר, כי זה מסלק את היראה לחלוטין. ומכעס להיזהר מאוד, שלא לכעוס כלל וכלל ממש. ולהיזהר מהעצבות.
וככה ילך בעילוי אחר עילוי, עד שיאורו עיניו מאליהן. ויגיל על כי עובד ה' הוא. ומובטחני כי יתעלה כל-כך עד שלא ידע כלל ישועת ה' מאין באתה לו.
ואתה שלום, ואני תפילה לה' ויחזיק במעוזו מעשה השלום.
דברי המעתיר בכל לב, שניאור זלמן
*
להלן מכתבים נוספים שנכתבו אל הרופא ר' יצחק, וגם מהם ניכרת יראת-השמים שלו וחשיבותו בבית רבותינו.
מכתבים אלו נתפרסמו לראשונה ב'בטאון חב"ד' (גל' 35-34, עמ' 11-10). כולם – חוץ ממכתבה של הרבנית – נכתבו במקורם, בשלימותם או בחלקם, בלשון אשכנז, וכאן הם נדפסים בתרגום ללה"ק. כמו-כן נפתחו רוב ראשי-התיבות.
בעזהשי"ת יום ג' שהוכפל בו כי טוב, י"ד לספירה [כט ניסן], תקעזיי"ן לפ"ק.
ליובאוויטש
ברך לקחתי (ולא) [ולו] אשיבנו, לאו"נ וידידי' ה"ה הרבני וכו' כמוה' יצחק נ"י עם כל בני-ביתו, כולם יעמדו על הברכה.
אתנו החיים והשלום כה לחי, עד ביאת גואל המושיע אמן סלה.
קבלתי מכתבו עם הכ"ה רובל-כסף.. וחלקתי לעניים, ובירכנו ברכת ההודאה שנודה לה' על אשר לא עזב אותנו עד הנה, ואתכם בארץ נכרי',1 ולואי שעל להבא כמו כן שלא יסור חסדו הגדול מאתנו ומכל ידידינו.
ובודאי הי' לנו לנחת-רוח גדול מכתבו, ובודאי אני מתפללת בעד כל אהובינו, רק שאני איני יודעת שם אמכם, לכן תכתבו לי שם אמכם, ואיה"ש כשיכתוב לנו עוד אי"ה תודיעונו מאמכם.2
ויותר אין להאריך, כי ב"ה אצלינו הכל על נכון. וגם בני הרב המפורסם מוהר"ר משה שיחי' ב"ה חזר לאיתנו כמקדם, וכל בני-ביתו כולם בחיים ושלום, וקבע דירתו באולע.3
יותר אין לחדש.
דברי או"נ וידידכם לנצח,
הרבנית שטערנע מליובאוויטש4
גם אני פורש שלום אהובי, ידידי האהוב הוותיק מו' יצחק דאקטאר, היו בריאים אתם וכל בני-ביתכם.
דובער בהגאון ז"ל5
כן גם אני דורש שלום ידידי' מעולם ה"ה כו' מוהרי"צ גילל נ"י עם כל בני-ביתו, כולם יעמדו על הברכה ושלום, אמן כן יהי רצון.
אבקש להודיעני תמיד משפעת שלומו והצלחת דרכו, למען יהי' לנו לנחת-רוח גדול.
ואיה"ש יעזור לכם הקב"ה לנסוע עם כל בני-ביתו למדינתנו.. שהרי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ואם תתחילו בזה ימלא הקב"ה את רצונכם.
ידידו דורש שלומו וטובתו ומצפה למכתביו תמיד,
חיים אברהם6
גם אנכי דורש שלום ידיד-נפשי הותיק הדאקטאר המפורסם מוהרי"צ גיל נ"י עם כל בני-ביתו, כולם יעמדו על הברכה והשלום, אמן נצח סלה ועד.
מכתבו הגיעני היום, וקבלתי נחת-רוח משפעת שלומו הטוב, כה יתן ה' וכה יוסיף, ויתן לכם בריאות ומזל-טוב, בכל אשר יפנה ישכיל ויצליח.
והעיקר להיות תמיד בשמחה, ואז גם ממרומים יראו לכם שמחה וטובות כידוע, וכפי ששמענו מכבוד אדמו"ר נ"ע.7
ויותר אין לי מה לכתוב לכם.
ידידו הדורש שלומו וטובתו מלב ונפש חפיצה,
מנחם מענדל8
ולומר תהלים בכוונה [אינני יודע להיכן זה שייך – המעתיק].
לכבוד ירא ד' מנעוריו, הנדיב ועושה צדקה בכל עת, מוהרי"צ גילל נ"י,
מכתבו הגיעני, והשומע תפילת כל פה יחוננו וישלח דברו וירפאהו.
ובוודאי סייעתא דשמייא היא לרום מעלתו שאתם בשמחה ומצווה שישירו, שהרי רבינו נבג"מ אמר ששמחה של מצוה ושירה מבטלים את כל הדינים והקיטרוגים ברוחניות ובגשמיות,9 אמן כן יהי רצון.
וה' יגלגל עליו מידת הרחמים וחסדים הגדולים.
דברי אוהבו דורש שלומו וטובתו בכל לב,
מנחם מענדל
וצוה שיאמרו [נוסח אחר: שישוררו] "שיר למעלות אשא עיני מאין יבא עזרי", שהרי נאמר במסכת סוכה על "שיר המעלות" (זה) שהלויים שוררוהו בבית-המקדש בכל כלי-הזמר.10
ב"ה, יום ד' פ' שמות תקפ"ט.11
ה' ישפות רוב שלום וחיים טובים ארוכים לאהובי ידיד נפשי הרבני הישיש הוותיק וחרד לדבר ה', הרודף צדקה וחסד, הדאקטער המפורסם כ"ש מוהר"ר יצחק נ"י גיל, עם שלום בניו ידידי' המופלאים שיחיו.
אחרי דרישת שלומו.
הנה עד עתה לא כתבתי למעלתו, כי הייתי בדרך זמן רב, ובבואי לביתי שלום הקיפוני טרדות רבות.
והנה עד כה לא שמעתי בבירור מהסיבה אשר היתה נסבה מאת ה', מיד ה' אשר נגעה בו, מהשריפה אשר שרף ה', עד אשר ראיתי מכתבו הטהור אל ידידי הרב מוהר"ר אברהם שיינעס מק"ק שקלאב.12
עתה באתי לנחמו בכפלים, את אשר שמעתי מאדמו"ר הק' נ"ע, אשר אמר משם הבעש"ט ז"ל, אשר מה שהעולם אומרים "אז נאך איין שריפה ווערט מען ראייך [שאחר השריפה מתעשרים]", אין אלו דברים פשוטים,13 ויש לזה שורש על-פי התוה"ק, על-פי הכתוב "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני". פירוש, "אודך ה'" – מודה אני לך ה' על שרגזת עלי, מפני כי "ישוב אפך ותנחמני" – אחרי שהרוגז הזה ישוב חזרה הנה אז "תנחמני".14
והמשל לזה הוא מאב הרוגז על בנו, הנה כשהוא מענישו במידה ובמשקל וכובש כעסו, אז הנהגתו היא בסדר כזה שפעם הוא רוגז עליו ופעם מראה הוא לו פנים של טובה. אבל כשהוא מכה אותו בחוזק גדול ובכעס רב, הנה אחר כך כשהרוגז חולף מן האב, מתעוררת אצלו באותה שעה רחמנות גדולה, ודוקא אז מתעוררת אהבת הבן בכפל כפליים, ואחר כך הוא מנחם אותו.15
כך הוא כשמן השמים מתעוררים, חלילה, דינים על איש אחד מישראל, בגבורות קשות מן השמים, מתעוררות אחר-כך השפעות גדולות לנחם את בנו, שהוא אותו אחד מישראל שנקראו "בנים למקום". וכידוע בספרים הקדושים16 שאחרי גבורות קשות חייבים להתעורר חסדים גדולים. ואין לך גבורות גדולות מאשר השריפה ר"ל, אשר היא בחינת עצם הגבורה.
אשר על-כן בטוח אני בה' שאיה"ש בודאי יושפעו על רום מעלתו חסדים גדולים מן השמים, אשר כל עוד שאין הם באים בהתגלות הם מתעכבים בעולמות העליונים, ואע"פ שעדיין לא ירדו לעולם הזה, הנה איה"ש ירדו לכאן. וחסדים אלו הם ברוחניות ובגשמיות. וזהו סוד גדול. ועל זה נאמר "אם יתמהמה חכה לו", צריכים לקוות לה' ולבטוח בה' שיתהפך אי"ה לטובה גדולה.
זולת זה אין לחדש ולהאריך. ה' ייטיב לנו ולכם להרחיב בבני חיי ומזוני ובכל מילי דמיטב, כנפשו ונפש ידידו דורש שלומו וטובתו תמיד בכל לב,
אהרן הלוי סגל
*
בשביעי-של-פסח תש"א, בסעודת היום, סיפר אדמו"ר הריי"צ (ס' השיחות תש"א, עמ' 102):
לאדמו"ר הזקן היה חסיד, ר' יצחק הרופא, שהיה מכין אבקה לתרופות מה"שמורה" הכתושה שאדמו"ר הזקן היה שולח שלו. בזה היה ר' יצחק הרופא מרפא מחלות, באמרו, שהמצה השמורה ששלח לו אדמו"ר הזקן אינה "מיכלא דמהימנותא" בלבד, אלא גם "מיכלא דאסוותא" לכל המחלות.17
א. בשו"ע (תרו, יא) הביא אדמו"ר הזקן את דברי הרמ"א, שהטובל משום קרי אינו צריך לטבול אלא פעם אחת. אך ע"פ כתבי האריז"ל, בכל טבילה לשם קבלת טהרה צריכים שתי טבילות, האחת להעביר הזוהמה והשניה לקבלת הקדושה (ראה ב'דרכי תשובה' יו"ד סי' רא אות שיא). וכך מפורש בעוד סדרי "הנהגות" מבית מדרשם של תלמידי הבעש"ט נ"ע.
1. מוכח מכאן שבאותה שעה לא היה ר' יצחק בעירו דוברובנא, וגם לא באותה מדינה. וכך מוכח גם ממכתבו של הר"ר חיים אברהם להלן, שהוא נמצא במדינה אחרת.
2. בס' בית-רבי (א, עמ' נה) מסופר: פעם אחת הוכיחה [הרבנית שטערנא] את בנה כ"ק אדמו"ר האמצעי, ואמרה לו: אני הייתי עם רבינו [הזקן] חמישים שנה, איך וועל נאך מאכין איין פדיון אויך בעסער פון דיר [גם "פדיון" יכולה אני לבצע יותר טוב ממך]...
3. בק' אולע היה מקום מושבם של חותנו הר"ר צבי הירש ובניו הר"ר יצחק והר"ר ליב (אביו של מוה"ר אלי' יוסף ריבלין מדריבין בעל ה'אהלי יוסף').
4. היא זוגתו של רבינו הזקן נ"ע.
5. הוא אדמו"ר האמצעי נ"ע.
6. הוא בנו של רבינו הזקן נ"ע.
7. כך כותב אדמו"ר ה'צמח צדק' גם במכתב אחר (אג"ק, עמ' שכה): ..שיראה בעצמו תמיד בתנועות הגוף תנועות המשמחות, כי לפי הפעולות נמשכות הלבבות.. ואז יערה עליו רוח ה' רוח ממרום שמחה וטוב לבב. כמו ששמעתי מפה קדוש של כאאזמו"ר ז"ל נ"ע בפייענא [קודם הסתלקותו] שאמר בזה הלשון, אשר כך היה הרב המגיד אומר.. שכפי המדה שאדם מראה מלמטה, מראין לו מלמעלה. עכ"ל. ובלקוטי-שיחות (ד, עמ' 1262) צויין לזוהר ח"ב דף קפד ע"ב.
8. הוא אדמו"ר ה'צמח צדק' נ"ע.
9. ראה לקוטי-תורה פ' תזריע (כ, ג): גדול כח שמחה.. שמעורר השמחה למעלה.. והיא מבטלת הדינים (ומצויין שם לזוהר הנ"ל). ובתורה-אור פ' חיי שרה (טו, ד): שהשמחה היא בחי' המתקת הדינין.
וכך כותב אדמו"ר האמצעי נ"ע במכתבו (אג"ק, עמ' רסד): ..פסוקי דזמרה.. בקול שיר בגרונם ממש.. להתפעל בשיר וניגון.. וזהו עיקר המתקת הדינים, כאשר יצא מפורש מפי אאמו"ר נ"ע לא פעם ושתים על-פסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וכו' ועבדת את אויביך", דאויביך הם ריבוי המקטרגים.. הכל בא מאשר לא עבדת את ה'.. בתפלה שהיא צריכה להיות בשמחה ובטוב לבב.. ובשיר ורננה.. זהו הנקרא באמת שמחה וטוב לבב, והוא הממתיק כל הדינים והקטרוגים.. וזה מקובל מפי קדושי עליון רבותינו נ"ע ואין ספק בזה. אשר על-כן ציוה לכל מר נפש בבני חיי ומזוני, שיתפלל בשיר ובשמחה ותענוג פשוט.. שיבריחו כל המקטרגים מזה וכו' וזה בדוק ומנוסה.
10. עיין במס' סוכה פ"ה משנה ד'.
מהמכתב הנוכחי יש שני נוסחים: האחד הוא זה הנדפס ב'בטאון חב"ד' (ומשם לאג"ק, עמ' שסח), והשני בכת"י ירושלים. התרגום שלפנינו נערך על-פי שניהם.
מהשינויים העיקריים בכת"י ירושלים: לא נאמר שם "מוהרי"צ גילל נ"י", אלא: "מ' יצחק שי'"; לא "תפילות כל פה", אלא: "תפילת כל פה"; לא "וירפאנו", אלא: "וירפאהו"; לא "אהובי או"נ הייסט", אלא: "אונ היישט"; לא "יכלכל", אלא: "יגלגל"; לא "אהובי או"נ היישט זינגען", אלא: "אונ היישט זאגען"; לא "דיא שיר המעלות האבין דיא לוים גיזונגען", אלא: "דעם שיר המעלות האבין לוים שירה גיזאגט".
11. הרה"ק ר' אהרן מסטרושילא נפטר בשמיני-עצרת תקפ"ט, לפיכך ודאי שנפלה כאן טעות בפרט השנה.
12. הוא היה חתנו של אדמו"ר הזקן, ומהכפופים להרה"ק מסטרושילא (ראה בית-רבי, א, עמ' נט ואילך).
קודם הסתלקותו התחיל הרה"ק הנ"ל לומר תורה, ובאמצע המאמר אמר להר"ר אברהם הנ"ל שהוא יסיים את אמירת התורה (ס' 'שבחי הרב' בסופו).
בשו"ת הנדפסות ב'ליקוטים' שבסוף ס' עבודת-הלוי כותב הרה"ק הנ"ל (בדף יח, ב): שולח אני מכתב תשובה זו בהעתקה לידידי הרב מה' אברהם שיינעת משקלאב, שיעיין גם הוא ויחוה דעתו בזה.
13. להעיר מסוגיא שלימה "מנא הא מילתא דאמרי אינשי" (בבא קמא צב, א) ובכמה מקומות מפוזרים (הערה בקונטרס שיחת אחש"פ תשכ"ט).
וראה בס' דברי-תורה להרה"ק ממונקאטש (ד, אות קיב): אך מקובל בידינו ומסורה מאבותינו כי כל מה שיאמרו (גם הילדים) בבנ"י מאמר העולם, הוא יש בו ממש כו'. וגם כמקובל בידינו מהצדיקים זי"ע, כי סודות רבות רמוזים בהם, טובא גניז בגוויה, כי אין שום דבר ריק בעולם.
וביאר הרב חיד"א בס' מדבר-קדמות (ת, אות יא): תורה.. כל ענין וכל דבר הגון רמוז בה.. ומדברי האר"י ז"ל אתה תשמע דכל הענינים רמוזים בתורה. זהו מ"ש בקמא דף צ"ב מנא הא מילתא דאמרי אינשי, הכוונה כי כל דבר טוב, משל או מוסר אמיתי, הכל רמוז בתורה. ולכן שאל, דמה שאומרים הבני אדם והוא טוב, היכא נרמז בתורה, כי לא יבצר ממנה מאומה לא תחסר כל בה.
14. בס' דרך-מצותיך (קיד, ב; במהדורות החדשות: קצח, ב) מעתיק אדמו"ר הצ"צ 'מכי"ק כאאזמו"ר [=רבינו הזקן] נ"ע': שמעתי מפי קדושי עליון על מרגלא בפומא דאינשי שאחר השריפה מתעשרים, יען כי השתלשלות מדות העליונות הקדושות וסדרן כך, חסד דין רחמים, ולזאת אחר מדת-הדין בשריפה מתעוררת מדת הרחמים, שהיא גדולה ממדת החסד שבתחילה, כנודע שהיא מדתו של יעקב נחלה בלי מצרים מבריח מן הקצה כו'. עכ"ל הזהב [תורף הענין נזכר גם ברשימות הצ"צ לתהלים מזמור כז (יהל-אור עמ' צז), ובאוה"ת לנ"ך, עמ' תתקג].
את הדברים הללו מעתיק הצ"צ גם במכתביו לאנ"ש דק' דיסנא ודק' ליעפלי (אג"ק, עמ' שסב-שסג), ושם נתפרש שאדמו"ר הזקן כתב זאת לר' יוסף מזוראוויץ, שנשרף ביתו ורכושו, וציוה עליו אדמו"ר להתחזק ולבנות ביתו במקומו.
גם אדמו"ר האמצעי כותב כך לאנ"ש דק' טשאשניק אחרי השריפה בעירם, ומדבריו למדנו שגם אדמו"ר הזקן עצמו נהג כך. וזה לשונו: לא יפול לבבם, כי בודאי יעורר ה' חסדו הגדול וחמלתו עליהם לבנותם בבנין חדש וחזק בתוספת ברכה.. וידוע דכל דין מלובש בו מבחי' החסד בהעלם.. ובכלות מדת הדין שם דוקא יגלה עוז האהבה שהי' מלובש בו, כמשל האב המייסר לבנו, שמלביש האהבה ביסורים שמייסרו, ועכ"ז מיד אחר שמייסרו יתגלה פנימיות אהבתו וחמלו ביותר עד שנותן לו חסד וטוב.. לא נכון בעיני על אשר עלה בדעת קצת אנשים ממחניכם לעקור משכנם מטשאשניק, כי לדעתי שם דוקא יצוה ה' את הברכה מטעם הנ"ל.. שמטעם זה שמעתי ממנו [=מאדמו"ר הזקן] ז"ל, שלא רצה לעקור משכנו מק"ק לאדי אחר שריפת ביתו, כידוע.
בהערותיו לס' דרך-מצותיך כותב רבינו זצ"ל, שממכתבו של אדמו"ר הזקן לר' משה מדריבין כשנטבעה ספינתו משמע, אשר לאו דוקא אחר שריפה כן הוא (וזה לשון המכתב, הנדפס באג"ק עמ' קצ: ..ונכון יהי' לבך בטוח בה' גומר בעדינו שימלא חסרונך בקרב שנים, כי כך הן מדותיו של הקב"ה, מוחץ ורופא, וכסדרן למעלה חסד דין רחמים. ומדת הרחמים בלי מצרים כו' וכידוע ליודעים).
ביאור הענין בשם הרה"ק בעל "חידושי הרי"מ" נדפס בס' שיח שרפי קודש (א, אות קסט), ואשר כן הוא בכל הבא בידי שמים ולא בידי אדם (ומביאור אדמו"ר הזקן נראה דלא שמיעא ליה חילוק זה).
וראה עוד בס' מדרש-פנחס להרה"ק מקאריץ (ווארשא תרל"ו, עמ' 40): בשם הבעש"ט זללה"ה, מה שאומרים העולם שאחר שריפה רח"ל ווערט מען ראך, מען ווערט באמת ראך. ועוד שם (עמ' כט): כמדומה לי בשם הבעש"ט, שבמקום שיש שריפה רח"ל, נשרפים כל הקליפות שהיו שורין שם במקום ההוא.
15. ביאור זה קרוב למבואר במכתבו הנ"ל של אדמו"ר האמצעי, יותר מאשר למבואר בדברי אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצ"צ.
16. הם הם הדברים הנאמרים לעיל בשם אדמו"ר הזקן, ששמע מקדושי עליון.
17. באחת ה'הנחות' משיחה זו נוסף, שאדמו"ר הזקן היה נותן לר' יצחק גם שלושה בקבוקי יין, ור' יצחק היה מערב בתרופות גם מיין זה (וכן נאמר שם, שאדמו"ר הרש"ב היה מספר לבנו מוהריי"צ את הסיפור הזה בחג הפסח).
אלא שנוסח זה נתפרסם ע"י אינשי דלא מעלי שאין טובתם שלימה, והם הדפיסו גם את הקטע הבא: אצל אדמו"ר הזקן היה אז עוד רופא אחד ושמו ר' ברוך שיק – כמדומה היה אחיו של ר' פנחס שיק.. הוא היה מלומד ולמד בהאוניברסיטאות של ברלין.. עכ"ל.
כמובן שכל המכיר את ר' ברוך שיק, מבין מדוע בשעת הגהת השיחה ע"י רבינו נשמט קטע זה, והדפסתו "בפירסום ראשון" אינה מורה על חכמה חסידית.
[ג]
כדרכנו בפרק הקודם, נפתח בדבריו של בעל ה"בית רבי":
הר"ר ישעיה דאקטאר זלה"ה, היה גם-כן ממקורבי רבינו [הזקן], והיה גדול בתורה ובחכמת הרפואה.
ב'צמח צדק' מאדמו"ר נ"ע מביא שם ממנו, מה שכתב בענין הפארפאל.1
גם ראינו תשובה אחת ממנו בכתב-יד לרבינו [הזקן], שרבינו שאל ממנו על-דבר ענין הנ"ל, איך הוא על-פי חכמת הרפואה והניתוח, והשיב לו הר"ר ישעיה באריכות גדולה מאד.
תשובתו זו של ר' ישעיה – שהוא עצמו מגדיר אותה כביאור "ניתוח בית הסתרים" – נדפסה לראשונה בקובץ "כנסת הגדולה" (ווארשא תרנ"א), ומשם ל"אגרות בעל התניא" (עמ' קצו-רב).
חכמי הרפואה בדורנו כותבים, כי דבריו של ר' ישעיה הרופא מעידים "על הרמה הגבוהה של הידע הרפואי-אנטומי הרב של רופא מצויין זה" ('קורות', כרך ה, גל' ט-י).
לתשובה ארוכה זו קדם דו-שיח שנתקיים בין אדמו"ר הזקן והדוקטור, שבמהלכו ביאר ר' ישעיה את הבעיה הרפואית בצורה שונה מאשר חכמי הדורות הקודמים. לאור זאת כתב לו אדמו"ר הזקן כי "דברי מעלתו נתקבלו אצלי מאד", וביקשו שיבהיר לו פרטים נוספים שנשארו עמומים (אגרות-קודש, עמ' קמט).
בכמה מתשובותיו נזקק אדמו"ר ה'צמח צדק' לבעיה הלכתית-רפואית שכיחה זו, ובהן דן הוא גם בדבריהם של אדמו"ר הזקן והרופא ר' ישעיה. פרט חשוב כותב הצ"צ באחת מהן: "כבוד אאזמו"ר [-אדמו"ר הזקן] נ"ע –סוף ימיו, אחר חיבורו הלכות נדה שחיברו זמן רב קודם – ציוה להדאקטער ר"י הנ"ל, שיבאר לו לו ע"פ ניתוח וכו'" – כלומר, שהדברים נכתבו בערך בשנת תק"ע (שו"ת צ"צ יו"ד סי' קכט. ודעתו, שאפשר לומר שבגלל דברי הדוקטור חזר בו אדה"ז בפרט אחד ממ"ש בשו"ע, ויש להקל יותר).
עוד נזכרת תשובתו זו של הד"ר ר' ישעיה בשו"ת הצ"צ שם סי' קכג, ב ("וכן כתב המנוח מ' ישעי' דאקטור מדרוייא לאאזמ"ו הגאון ז"ל"), סי' קל ("כמ"ש בשם הדאקטער מוה' ישעיה שכתב כן לאאזמו"ר הגאון ז"ל"), סי' שיד, יח ("מה שציוה כאזמו"ר הגאון נ"ע לדאקטער החכם מ' ישעי' נ"י שיבאר לו.. מהו ע"פ חכמת הניתוח והרפואה"), סי' שטו ("ובשם הדאקטער ר' ישעי' שאמר.."), סי' שטז – והוא משנת תקצ"ד ("כן ביאר הדאקטער הרבני המנוח מ' ישעי' ז"ל לאאזמו"ר הגאון נ"ע"), סי' שיט ("מה שאמר בזה הדאקטער מו"ה ישעי' לכ"ק אאזמו"ר ז"ל..).
גם הרה"ג מו"ה יהודה ליב אב"ד יאנוביטש – אחיו של אדמו"ר הזקן – עסק בשאלה זו, הן בצוותא חדא עם אדה"ז והן לבדו, ובתשובותיו מסתמך הוא גם על דברי הרופא ר' ישעיה דנן.
כך בשו"ת "שארית יהודה" (הוספות, סי' ו): "כמה דיואות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו בהרבה פוסקים ובתשובות האחרונים.. אך מה שאני מורה ובא הלכה למעשה בהסכמת רבינו הגאון אחי מו"ר ז"ל נ"ע.. כי זאת חקרנוה אני ורבינו אחי מו"ר ז"ל על-פי הדאקטאר המפורסם מו"ה ישעי' נ"י, שהאמת הוא.. כאשר שמעתי מפי קדשו של רבינו אחי מו"ר ז"ל, וכן אמר לו הדאקטאר המפורסם ידידינו מ' ישעי' נ"י..
עם אדמו"ר הצ"צ
מתשובותיו של אדמו"ר ה'צמח צדק' למדנו על קשרים אישיים שהיו גם לו עם ר' ישעי' דוקטור, הן בשיחות פנים אל פנים והן בהתכתבות הדדית שהתנהלה ביניהם באותה שאלה הלכתית-רפואית.
וכך כותב הצ"צ אל דודו הנ"ל מוה"ר יהודה ליב (שם, סי' קכח): "ועדיין לא ראיתי היום את הדאקטער ר"י לחקור מעמו, אך בשבוע העבר דברתי עמו מעצמי מזה. והנני להודיעו את אשר אמר לי..". ובסי' שיד אות טז: "אבל באמת שאלתי את פי רופא מומחה וכשר יהודי, וחכם בחכמת הניתוח ובחכמת הרפואה ושמו ר' ישעי', ושאלתיו.. וזה תשובתו..".
את תשובתו זו של הרופא ר' ישעיה, מזכיר הצ"צ גם בסי' צו אות ד ("וכתב לי כן הדאקטער המופלג ירא ה' מו"ה ישעי' נ"י), וכן בסי' קכט אות ט.
במכתב תשובתו אל הצ"צ, שב ר' ישעיה ומזכיר את התשובה שכתב – באותו ענין – אל אדמו"ר הזקן.
המכתב בשלימותו נדפס במהדורה החדשה של הצ"צ (בהערות לסי' שיד). וזה קיצור לשונו:
"לכבוד אדוני הרב המפורסם ידיד ה' וידיד נפשי מו"ה מענדל נ"י.
"שאול נשאלתי ע"י מכתבו הטהור וזה לשונו.. על זה נשיב.. בהתשובה שכתבתי לאמו"ר נבג"ם הוא מבואר נגלה באריכות. מכתב זה נמצא תחת-יד ידידינו הרב המפורסם מוהר"ל [-ר' ליב – אחי אדה"ז] מ"ץ.
"כה דברי המוכן לשירותו כל הימים, ישעי' ריף".
ספרי הרפואה שחיבר ר' ישעיה
הרה"ח ר' יצחק אייזיק אפשטיין מהאמיל – מגדולי תלמידיו של אדמו"ר הזקן – הכיר אישית את הד"ר ר' ישעיה, ובשניים ממכתביו (משנת תר"ו) מובאים דבריו של ר' ישעיה אודות הבנתו של אדמו"ר הזקן בחכמת הרפואה. שני המכתבים נדפסו בסוף ספרו של הררי"א "שני המאורות":
"..ובענין חכמת הרפואה, שמעתי גם-כן מהדאקטער המפורסם מ' ישעי' מדרויא, הפלגת חכמת אדמ"ו בה (וממשיך, במכתבו השני): ..מה שכתבתי ששמעתי מהדאקטר המפורסם מ' ישעי' מדרוייא (הוא חבר ס' רפואות בלשון-הקודש, נדפס מקרוב) הפלגת חכמת אדמו"ר מלאדי ברפואה, אין הכוונה שהיה הוא ע"ה דאקטר, כי לא ידע שמות החלאים ולא שמות הרפואות, רק שכשהיה מ' ישעי' הנ"ל מבאר ומספר לפניו איזה לימוד מן חכמת הרפואה, היה הוא [אדמו"ר הזקן] ז"ל מחדש לו סברא, והיה מאיר עיניו על-ידי סברא אחת שאמר אדמ"ו, כמה וכמה עניינים בהבנה יתירה ומעולה. וזה אירע לו כמה פעמים.
"ועוד אמר, שקיבל ממנו שהמיץ שבין כל פרק (זאסטאווע) ופרק שבאדם, שהוא כמין שמנונית, יש בכל מיץ שבפרק אחד כמה כחות משונים, מצד הזה יש לו כח כך ומצד זה יש לו כח כך. וזאת ידע הוא ז"ל מחכמת הקבלה, וגם אנו שמענו קצת מזה. ואמר הדאקטר הנ"ל, שעמד בנסיון על זה ומצא כדבריו".
מהו אותו "ספר הרפואות בלשון-הקודש" שחיבר ר' ישעיה מדרוייא, אשר "נדפס מקרוב"?
במכתבו אלי (בחודש סיון תשל"א),2 שיער ר' חיים ליברמן ע"ה שהכוונה לס' "לימוד תחלואי הילדים" שתירגם ר' ישעי' ריף (מספרו של קריסטאף גירטאנער), והדפיסו בווילנא בשנת תקפ"ה (1824). אך רח"ל סייג את דבריו: "כמובן איני בטוח שהוא הוא ר' ישעי' מדרויא".
שהרי מובן שאין די בשיתוף השם הפרטי "ישעיה", ומה גם שר' ישעיה דנן הוא מהעיר דרוייא, ואילו על ר' ישעיה ריף הנ"ל נאמר (בהסכמה לספרו), שהוא מהעיר פאלצק!
ספק זה נפתר עם הדפסת "שער המילואים ח"ד" של שו"ת ה'צמח צדק' (בשנת תשל"ח), שם נדפס לראשונה מכתבו הנ"ל של הדוקטור ר' ישעיה אל הצ"צ, שבו חותם הוא: "ישעי' ריף"!
ושינוי המקום מ"דרוייא" ל"פאלצק" אינו משמעותי, שהרי אפשר לו לאדם לשנות את מקום מגוריו מעיר לעיר.
*
ספר החומט
בתשובתו הארוכה אל אדמו"ר הזקן, כותב ר' ישעי' הדוקטור: "..ובקשתי לעיין בספר החומט שלי, בפרק נשימת בעלי חיים".
אף שבס' "לימוד תחלואי הילדים" (פרקים ג-ד) ניתן למצוא מעין הענין שאליו מפנה ר' ישעיה ל"ספר החומט" (נשימת העובר באמצעות השפיר וחבל הטבור), אך כמה סיבות מונעות בעדנו מלאחד את שני הספרים: א] שינוי השם (אף כי יתכן שנפל שיבוש כלשהו בשם "החומט"), ב] שם הפרק "נשימת בעלי חיים" שאינו נמצא בס' "לימוד תחלואי הילדים" וגם אינו מתאים לאופיו של ספר זה, ג] סביר שהד"ר ביקש מאדמו"ר לעיין בספר שכבר נדפס, בה בשעה שהס' "לימוד תחלואי הילדים" נדפס רק כחמש-עשרה שנה מאוחר יותר!
יתכן ואת קצה החוט לזהוי "ספר החומט" ניתן למצוא בין השיטין של הס' "לימוד תחלואי הילדים", כדלהלן.
בספרו זה (עמ' 128) כותב ר' ישעיה: "..אמצעי הקאה, עושים ברוב האופנים פעולות היותר טובות.. לימוד הזה תמצא מבואר בספר מהאדון העקער שהעתקתי על לשון הקודש". ולהלן (בעמ' 161): "סיבה שנית מכיווץ [-עוויתות] היא תולעים, ויבואר במקום אחר. או עיין בספר הרפואות מהפראפעששאר העקער שהעתקתי ללשון עברי". ועוד (בעמ' 184): "ויתר הדברים ממחלה הזאת [-מחלת הנפילה] תמצא בספר העקער שהעתקתי ללשונינו הקדושה". וכן בעמ' 284 (לענין פעולת מערכת הלימפא): "עיין בתחילת הספר מהאדון העקער שהעתקתי על לשון עברי עם פירוש".
הרי לנו שר' ישעיה דוקטור הוציא מתחת ידו חיבור רפואי נוסף – תרגום עברי לספרו של הפרופסור העקער עם פירוש – ואם יצלח בידינו לזהות את הספר הזה, שמא נוכל לזהות בו את "ספר החומט".
ובאם אין הם זהים, נמצאנו למדים על שלושה ספרים שיצאו מתחת ידי הרופא ר' ישעיה ריף: א] לימוד תחלואי הילדים, ב] ס' החומט, ג] תרגום לספרו של הפרופ' העקער, עם פירוש.
* * *
בהקדמתו לס' "לימוד תחלואי הילדים" מספר ר' ישעיה גם מעט מן המעט אודות עצמו, ואשר הביאו לכתיבת הספר:
"נודע ביהודה שזה שנים רבות שמלאתי את לבי ללמוד בבתי מדרשות חכמת הרפואה, ולעסוק בספרי חכמה הזאת בהתמדה. וכל כוונתי היה להביא תועלת לעמנו בנ"י, להעתיק קצת ענייניה למשכילי העם.. כי חסרים מאתנו ספרים שילמדו אותנו דעת איך לאמן את התינוקות.. על-כן קבלתי על עצמי למצוה שאין גדולה הימנה להביא לאור תועלת גדולה כזאת, וגם נתבקשתי מגדולי הדור שאעשה זאת למען עמנו בנ"י למלאות את מחסור הזה בהעתקות ספרי גדולי הרופאים שבדור הזה, כאשר חנני אלקים בזה ויש לאל ידי".
יתכן מאד, שבדבריו אלו אודות "גדולי הדור" שביקשוהו לבצע מלאכה זו, כוונתו לאדמו"רי בית חב"ד, שהיתה לו הזכות להכיר את שלושת הראשונים שבהם.
עוד ענין נכבד נתבאר באריכות בהקדמתו הנ"ל, והוא, השקפתה של התורה על הרופאים והרפואה; לשעבר שיערתי, שאת תוכן דבריו אלו קיבל מפיהם של רבוה"ק, "שהרי לא ימלט שלא שוחח עמם בעיקר ענין הרפואה על-פי התורה" (קובץ 'יגדיל תורה', גל' לד, עמ' קפז). ואמנם, כעבור זמן-מה נתפרסם שם (בגל' לו, עמ' רעט-רפ) מאמר ד"ה "שמעתי בשם רבינו [הזקן] ז"ל נ"ע בענין הרפואות", ונראה בעליל כי נקודת ההקדמה שלפנינו מבוססת על הרעיון שבדברי אדמו"ר הזקן.
ואלו דברי ההקדמה בענין זה:
..ואם ישאל השואל, אם שהאדם הוא כלי רוחני ובניינו נעשה רק על-ידי כחות רוחניים אלוקיים, איך נמלא את לבנו ליתן תרופות ועצות לנפשו? כי הוא יתברך הגוזר והנותן חיים לכל חי בצמצום היותר תכליתי, על-כן אין לנו עסק בענין גדול הזה!
ובפרט שיש אתו סמך מן התורה, על שנאמר באסא מלך יהודה "וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים". וגם נאמר בדברי רז"ל [ברכות י, ב] ביחזקיהו מלך יהודה, על שלושה דברים הודו לו, והאחד מהם הוא "שגנז ספר הרפואות".
ועל זה היסוד גומרים לעצמם פסק-דין, שאסור להשתמש ברפואות, ושוכחים על מאמר רז"ל [ברכות ס, א] על הפסוק "ורפא ירפא" – "מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות". ומן הדין הוא שמחוייב הרופא לרפאות את החולה, כי יעבור על "לא תעמוד על דם רעך". וכל משכיל יבין מעצמו, מי שעובר על פקודת רופא מנוסה בנידון החולה, הרי הוא שופך דמים.
ובזוהר הק' מבואר גם-כן על הפסוק "ימצאהו בארץ מדבר כו' יצרנהו יבוננהו ישמרנהו כאישון עינו" כו', שנאמר על החולה ועל הרופא, יעויין שם [בזח"ג רצט, א]...
והוא כמו מי שצולל בנהר, ובכח איזה איש להצילו שלא יטבע, יאמר שנגזרה עליו גזירה מן השמים, ואין מידו מציל. והרבה משלים כאלו, ואין להאריך וד"ל.3 זהו דעת הכסילים! אמת, כשיהיה גזירה מן השמים שיטבע, לא יהיה באפשרי להצילו בשום אופן. וכמו כן בתחלואים. וד"ל.
וכמו שהוא חיוב על הרופא לרפאות את החולה, כן הוא החיוב על החולה להתרפאות מהרופא.
ואם שכן, למה נאמר "כי אם ברופאים", משמע שהוא מעשה רע להתרפאות מרופאים? ועוד, למה גנז יחזקיהו את ספר הרפואות? משמע שהיה בזה דבר רע!
על זה נשיב, כי מי שחננו אלקים בדעת, יודע שבימי השופטים והנביאים לא היו בתי-מדרשות (אקאדעמיא) מלימוד הרפואה, על-כן לא היה בארץ הק' הלימוד מניתוח הגופים. וכשלא היה אתם מלאכת הניתוח (אנאטאמיא), כל אחד יבין מעצמו שלא היה להם גם פיזיאלאגיא, פאטהאלאגיע, טהעראפיע ופארמאצעווטיק.. ולא נראה מזה שום רמז בתנ"ך ולא בתלמוד. על-כן, לפי הנראה שלא היו להם ספרי רפואות. ואיך היו מרפאים את עצמם מתחלואיהם?
על זה נשיב, משה רבינו ע"ה אמר: "ארץ אשר ה' אלקיך וגו' עיני ה' וגו' ", וכשישראל היו על אדמתם בעת עמידת בית הראשון, וכששמרו את דרך ה', היה אופן חיותם וכל מפעליהן שלא על-דרך הטבע; הקב"ה היה שופע על עבדיו הקדושים שפע נבואה, והיו בתכלית ההרחק מדרך הטבע, כאשר נראה בתורה נביאים וכתובים. וכשחטאו ישראל קיבלו את העונש, ואחר-כך, כששבו מדרכם הרעה, הושיע ה' אותם מכל צרותיהם.
כשנחלה איזה מהם, הלך אצל הנביא, התפלל בעדו ונתרפא. כמו שמצינו באלישע והרבה כאלו. או שפנה בעצמו אל מקום המקדש והתפלל אל ה' ויוושע.. בכל עניניהם ועסקיהם היו דורשים את ה', וה' הושיע אותם. ואסא מלך יהודה לא דרש את ה' בחליו, ומעל.
ועוד, שדרש מן הרופאים; וזה הוא ידוע ומפורסם מסיפורי מעשיות מעבודת-אלילים (מיטאלאגיא) שהיו בימים ההם, שהרופאים היו רופאי אליל כולם, ולא היו רופאים אחרים זולתם כלל, כי-אם אפשר שהיו בימים ההם רופאי פצעים.. בעיירות הגדולות היו היכלות וכומרים לאליל הזה, השייכים לרפואות ולרפאות את החולאים הבאים אליהם מכל המקומות להתרפאות מהם.
וכךהיה דרכם, על עמודי ההיכל הי' נרשם.. רפואות סגולות ולחשים.. השתמשות אופן הזה היה זמן רב מאוד.
וכאשר בא החכם הנעלה.. הנקרא אבוקראט (היפאקראטעש), הוא איזן וחקר ולמד את חכמת הרפואה לתלמידים על אופן מדרש.. וממנו נשתת חכמה הזאת לכל העולם, והאלילים כרות נכרתו ונכלו.
אז נתפשטו תלמידי אבוקראט לכל קצוי הארץ, והתחילו לרפאות את החולאים על אופן חכמה ועל אופן הטבע. אבוקראט הזה היה בסוף בנין הראשון, ובעת נביאים האחרונים.
נחזור לענייננו; כאשר עזבו בני ישראל את ה' וסרו מדרכו ית', נחרב הבית ונפסקה הנבואה, ואז התחילו ליפול בעו"ה תחת הטבע.
יצא לנו מזה, שבעת עמידת בית הראשון לא היו רופאים אחרים זולת רופאי אליל. ואותנו חלק ה' מכל העמים, נתן לנו את התורה שעל-ידה נתבדל בתכלית מעובדי האלילים, על-כן לזה נאמר "כי אם ברופאים", כי הרופאים שהיו בדורות אלו היו רופאי אליל, והיה תועבה להתרפאות מהם וד"ל.
והלא הנביאים היו מקבלי התורה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, והם למדו לתלמידים "מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות", וממילא מובן שהוא רשות להתרפאות מרופאי טבעים ולא מרופאי אליל.
על-כן מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לומר כן.
אעפ"כ חלילה וחלילה לנו מחטוא לה' מחדול מהתפלל לה' על החולים...
יש הרבה תחלואים שלא נתגלה עדיין לחכמי הרופאים שום מזור ותרופה.. אם לא שהטבע בעצמה ימצא להם תעלה וארוכה, אז יזעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יושיעם, וישלח דברו וירפאם על-ידי הטבע או על-ידי רופא, וימלטו משחיתותם...
על-כן, מי שברא את הטבע וברא את האדם ונתן בו חכמה תבונה ודעת, הוא ברא רפואות לתועלתה שתקיים היא את הבעלי-חיים.. על-ידי [הטבע] עצמה או על-ידי רופאים המוכתרים ממנו יתברך בדעת ובתבונה.. על-ידי לימוד ונסיון איך למצוא להם מזור ותרופה, לעזור להטבע שיתוקן קלקולם. ועל זה נאמר "וברכך בכל אשר תעשה".
1. בעיה הלכתית חמורה, הנובעת מסיבוכים עקב צניחת הרחם. תמצית ובירור דעתם להלכה של אדמו"ר הזקן והצ"צ וכו' בשאלה זו, נתבארו ע"י הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי', בקובץ 'יגדיל תורה' (נ.י.), גל' לד, עמ' קסא-קסב.
2. ציינתי את התאריך, מפני שאחר קבלת המכתב העברתי את המידע הזה לאחד מחוקרי קורות הרפואה היהודית, והוא פרסם זאת ללא איזכור שמו של ר"ח ליברמן.
3. מקבילה לרעיון זה ניתן למצוא בתשובות שכתב אדמו"ר הזקן בשעת מאסרו השני (אגרות-קודש, ב, עמ' מה. והוא בתרגום מרוסית ללה"ק): אסור מדינא דגמרא לסמוך על הנס, וחייב אדם לשמור את עצמו מכל דבר של סכנה. ואין להחליט ללא יסוד "שאם ה' לא ירצה, הרי שלא תטרפנו חיית הטרף" – שאין אלו אלא דברי שיגעון! מפני שאע"פ שהבורא נותן כח באותו בעל-חי העלול להזיק, אולם בה בשעה משפיע הוא חכמה לאדם כדי שיוכל להגן על עצמו. ובכך הוא רצונו של הבורא, וזהו גם טעם הדבר מדוע מפיל ה' על האדם חרדה מפני אותה חיית טרף.
==============
קטעים מהסכמתו של הרה"ג ר"א אבלי, אב"ד וילנא, לספר "לימוד תחלואי הילדים"
כמה חליא לשבח גברא דמרא סייעי'.. וגדלותיו ורברבותיו קא חזינא.. גבר בגוברין כלול כל חכמות מושכלת, משכיל אל דל, בעת ראה יראה בעני עמינו.. ה"ה הרב המופלג החכם הכולל בכל החכמות וידיעות נשגבות ורמות, מוהר"ר ישעי' במוהר"ר מנחם נ"י רי"ף מק"ק פאלצק במדינת רוסיא...
דברי רבנים מובהקים מגידי האמת, אשר מפי כתבם הרצו לפני מעלות ומדות של הרב הנ"ל.. ויותר שהי' חכם עוד איזן וחיקר לטובת בני עמינו אשר בעו"ה הם מושללים מידיעת לשון וספר אשר החכמות הללו חרות בהם, וכולם כצאן תעו לשמור דרכי הבריאות ודברים הנצרכים מאוד לריבותא דינוקא ואזהרות שמירת האדם לבריאות גופו, הנצרכות מאוד אשר ידע אותם וחי בהם...
שזה האיש הגון וראוי לכך, הן מצד חכמתו וידיעתו, אשר ידוע שם ומפורסם לרבים.. ויגידו צדקתו, צדיק באמונתו ואתמחי בחכמתו ובידיעתו.. וכאשר התורה נתנה רשות לרופא לרפאות והחוש מעיד ע"ז, לזאת לפעלא טבא של מכ"ז החכם המופלא דורש טוב לעמו.. בשלימות המלאכה ובלשון זהורית קל וצח בכדי שיהי' מצוי ביד כל אדם להשמר בנפשו נפש החיים, ובודאי שיהי' לבני ישראל לעינים..
וגם הי' לי עם כבוד מהר"י הנ"ל טיול בפרדסי החכמות אשר לו, וניכרין הדברים שהטיבו אשר דברו הרבנים הנ"ל. לזאת אמרתי כל מן דין סמוכין לנא להביאו לבית הדפוס. וכבר ידוע אסור השגת גבול.. כ"ש בזה שטרח ויגע ושם נפשו בכפו ע"ז.. והמסייע לזה יסייעו לו מן השמים להתברך עד בלי דיים.
הכ"ד המדבר לטובת עמינו ב"י, יום ב' כ"ח חשוון שנת בצדקה ובשלום [תקפ"ה] לפ"ק, פה ווילנא.
נאום אברהם אבלי בלאא"מ הרב הג' מו' שלמה זללה"ה.
=============
גם לאדמו"ר ה'צמח צדק' היו קשרים אישיים עם ר' ישעי' דוקטור, וגם ביניהם התנהלה התכתבות הדדית באותה שאלה הלכתית-רפואית.
"אבל באמת שאלתי את פי רופא מומחה וכשר יהודי, וחכם בחכמת הניתוח ובחכמת הרפואה ושמו ר' ישעי', ושאלתיו.. וזה תשובתו.."
(כפר חב"ד גל' 950 ואילך)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
