בשנה של עצירת גשמים ל"ע, נוהגים כמה בתי-דינים שבא"י להכריז על כך, וקוראים לציבור שיאמר הש"ץ בחזרתו ב"שומע תפילה" את התפילה המיוחדת לעצירת גשמים.

            ולא מצאתי מקור למנהג זה, אלא רק איזכורו בס' ארץ ישראל לרי"מ טוקצינסקי (סי' א אות ז): בארץ ישראל נוהגין בעצירת גשמים סדרי התעניות האמורים במשנה ובגמרא (תענית י. ובטוש"ע סי' תקעה), והשליח ציבור אומר בשמע קולנו תפלת "ועננו בורא עולם". אבל הוספת שש הברכות המובאות בטור ונזכרות בשולחן ערוך (שם סי' תקעה סעיף ד) אינה נהוגה. גם תפלת נעילה (המובאת גם בפאת השלחן סימן ב סעיף יא) לא ראינו נוהגין. עכ"ל.

ובס' כה"ח (סי' תקעה אות א וסי' תקעט אות יז) הביא, דבזה"ז לא נהגו לעשות את הסדר הזה אפילו בא"י, לא את סדר התעניות ולא את סדר התפילות. אבל ראה בס' מנהגי א"י (לר"י גליס) עמ' קסו-קסז בהע', עדויות שונות לקיום סדר התעניות והתפילות.

ויש לעיין פורתא במנהג הנ"ל, שמוסיפים את התפילה המיוחדת בברכת שומע תפילה שבחזרת הש"ץ.

            ברבים מן הסידורים שנדפסו בדור הקודם, נרשם קודם ה"תפילה לעצירת גשמים בשומע תפילה": היחיד יכול לאומרה בתפילת לחש, אבל בחזרת הש"ץ אין לאומרה (שו"ע סי' קי"ז). ע"כ.

            וטעמא דמילתא, מפני שתפילה זו נועדה לאנשי חו"ל, באותן ארצות הזקוקות למטר בימות החמה, ולדעת רוב הפוסקים עליהם לאומרה ביחיד דוקא (ב"שומע תפילה" ולא בברכת השנים), אך לא בחזרת הש"ץ (וכך נפסק להלכה בשו"ע או"ח סי' קיז ס"ב).

            צא ולמד מדברי הב"ח עד כמה חמורה הזכרת "טל ומטר" (בימות החמה בחו"ל), שכתב: ושמעתי ששני גדולים עשו מעשה כשהיה עצירת גשמים בימות החמה לשאול בציבור ותן טל ומטר בשומע תפילה, ונאסף כל אחד לעמיו באותה שנה וכו' (הובאו דבריו ונתפרשו במג"א ובט"ז ובשו"ע אדמו"ר שם).

            אלא שהמשנ"ב (סי' קיז אות ט) כתב: ומנהגנו כהיום שאומר הש"ץ בשומע תפילה, אבל אינו אומר ותן טל ומטר לחוד, כ"א בפסוקים ושאר לשונות, וכבר נדפס בסידורים. ובשעה"צ שם: פרי מגדים ושארי אחרונים.

            וז"ל הפמ"ג (מש"ז אות ב): ומנהגינו לומר יה"ר ולא להזכיר בפירוש תיבות אלו ותן טל ומטר, כ"א בפסוקים ושאר לשונות (ולא פירש האם מיירי בתפילת היחיד או בחזרת הש"ץ).

            אבל ב"תפילה לעצירת גשמים" מבקשים במפורש "תן טל ומטר", וא"כ אין לנוסח תפילה זו סמך בדברי הפמ"ג.

            ונראה שדברי המשנ"ב מיוסדים בעיקרם על דברי החיי-אדם (כלל כד אות יד) שכתב: לכתחילה לא יאמרו אותה [=את שאלת הגשמים בימות החמה במקומות הצריכים] בברכת השנים, רק כמנהג שהש"ץ קובע תפילה בברכת שומע תפילה וכבר נדפס בסידורים. אבל לא יאמר רק "ותן טל ומטר", אלא דוקא בנוסח התפילה.

            ולדעתו (ולדעת המשנ"ב) נראה, שעיקר קפידתם של הב"ח והט"ז היא באם אומרים אך ורק את התיבות "ותן טל ומטר" לבדן, אבל אם תיבות אלו משולבות בתוך נוסח ארוך יותר, ליכא למיחש.

            וכן הוא באלי' רבה (סי' קיז אות ה): ומנהגינו לומר הש"ץ תפילה (בש"ק) [בש"ת], ואולי כיון דאין אומרים בל' "ותן טל ומטר" לחוד, שרי.

            ובס' ערוך השלחן (סי' קיז אות ט) כתב: ודע שיש מן הגדולים שהזהירו דגם בשעת עצירת גשמים אצלינו בימות החמה, שכתבנו לשאול בשומע תפילה, מ"מ לא יאמרו "ותן טל ומטר" רק ירבו בתחנונים בפסוקים ומזמורים של מטר, וכתב ששני גדולים נענשו על זה (ב"ח והביאו המג"א סק"ג). אבל יש חולקים בזה (ט"ז סק"ב). וכן המנהג הפשוט אצלינו. וכבר נדפס בסידורים תפילה לעצירת גשמים שומע תפילה, ויש בה "ותן טל ומטר", ואין לפקפק בזה.

            ברם, מנהגו של הערוה"ש אינו מעין מנהגם של החיי"א והמשנ"ב, מאחר וכוונתו לאמירת תפילה זו בתפילת היחיד ולא בחזרת הש"ץ (כך מוכח ממה שסמך את מנהגם על דברי הט"ז, והט"ז הרי מתיר רק בתפילת היחיד).

            אבל מהפמ"ג מפורש יוצא שאין להזכיר כלל את התיבות "ותן טל ומטר" (כדלעיל), ובפרט לפי המבואר להלן שנוסח תפילה זו תואם לנוסח ברכת השנים כמנהג הספרדים, וא"כ יש מקום לחשוש טפי לאמירתה שלא בזמנה ושלא במקומה.

            אך כל המבואר לעיל שמבקשים ב"שומע תפילה" ולא בברכת השנים, היינו בחו"ל, ששם אין מבקשים בברכת השנים אפילו במדינות הצריכות לכך, לא מיבעי בימות החמה שאז הוא סימן קללה לרוב העולם, אלא אפילו מז' מרחשון עד תחילת אמירת "ותן טל ומטר" (שישים יום אחר תקופת תשרי).

            ועפ"ז היה לכאורה מקום לומר, שבא"י יבקשו בברכת השנים, ביחיד, כפי שהוא מעיקר הדין, וגם ביחיד מותר להאריך לצרכי רבים  (וכמבואר בסי' קיט בט"ז ובשו"ע אדמו"ר), ואולי גם בחזרת הש"ץ.

            אך דבר זה אינו פשוט כ"כ, שהרי אם מצינו שמי שיש לו ח"ו חולה בתוך ביתו, שמבקש עליו בברכת "רפאנו", היינו משום שמוסיף בקשה פרטית בנוסח הברכה שהיא כללית. אבל מה נאמר ומה נדבר בברכת השנים, להוסיף בקשת גשמים עבור הכלל בתוך ברכה שגם בלאו-הכי כל עניינה הוא בקשת גשמים עבור הכלל, לשנות ממטבע שטבעו חכמים ולהכביר מלין בעלמא?!

            אבל בחזרת הש"ץ מצינו שמוסיפין סליחות באמצע ברכת "סלח לנו" וכן באמצע ברכה אמצעית של יוהכ"פ (ראה ב"י, ט"ז ומג"א ריש סי' קיט, ובשו"ע אדמו"ר שם), וכן מרצין לפניו יתברך בתענית ובסליחות ובמזמורים ופסוקים של מטר (ב"ח ומג"א סי' קיז, שו"ע אדמו"ר שם).

            ברם, יש לעיין האם ה"תפילה לעצירת גשמים" מתאימה לאומרה בברכת "שמע קולינו" בחזרת הש"ץ, שהרי כמעט כולה אינו אלא מקבילה לברכת השנים הנהוגה אצל הספרדים (ובקרב מיעוט האשכנזים) לאומרה בתקופת החורף, וכיצד יחזרו המתפללים בנוסח ספרד ויכפלו ברכה זו בגלל עצירת הגשמים (משא"כ בחו"ל נאמרת תפילה זו בימות החמה, ואז לשום נוסח לא נאמרה כדוגמתה בברכת השנים). ומדלא חזי לספרדים, גם לאשכנזים לא חזי, בשעה שבאים לתקן תפילה עבור הציבור כולו.

            וזכר לדבר, שבסדר תפילת התעניות שבטור (סי' תקעט) מובאת התפילה הנ"ל לעצירת גשמים בברכת "שומע תפילה" של הש"ץ, והטור הרי סבירא ליה לומר את נוסח ברכת השנים כנוסח האשכנזים (ראה בסי' קיז ובב"י שם). ואילו בסדר תפילת התעניות שברמב"ם (פ"ד מהל' תעניות הל' יד) נראה שאין הש"ץ מוסיף מאומה אחרי ברכת "רפאנו", ונוסח ברכת השנים שברמב"ם קרוב הוא לנוסח הספרדים.

            המורם מכל האמור לעיל:

[א] בדורות שלפני פנינו כמדומה שלא מצינו שתיאמר בא"י ה"תפילה לעצירת גשמים" (שבנוסח הנפוץ), לא בתפילת היחיד ולא בחזרת הש"ץ, לא בברכת השנים ולא ב"שומע תפילה" – אא"כ אמרו את סדר תפילת התענית כולו כפי שהוא בטור סי' תקעט.

            [ב] בחו"ל נאמרת תפילה זו בימות החמה, בברכת "שמע קולנו".

[ג] בחו"ל, אמירתה בחזרת הש"ץ בכלל, ובנוסח "ותן טל ומטר" בפרט, מנוגדת לדעת רבים מגדולי הפוסקים, ויש בה משום סכנה ר"ל.

[ד] המנהג לאומרה בא"י ב"שמע קולנו" של חזרת הש"ץ צריך ביאור: א) מדוע אין היא נאמרת בתפילת היחיד, ב) מדוע אין היא נאמרת בברכת השנים.

*

            את הנוסח שהיה מקובל באה"ק בשנים קדמוניות לאומרו ב"שומע תפילה" – אך לא נתפרש אם בתפילת היחיד אם בחזרת הש"ץ – ניתן ללמוד מכת"י ישן (שנעתק באשכנז בערך בשנת ת"מ), שהיה בספרייתו של הרה"ג ר' דוד אופנהיים רבה של פראג והמדינה (כיום באוסף בודלי-אוקספורד מס' 2074/7. תודתי לרה"ח ר' שמואל שניאורסאהן שליט"א שהסב את תשומת לבי לכת"י זה).

            בשער החיבור (שנכתב מאוחר לחיבור עצמו) נאמר: סליחות, מה שאומרים בכל יום ובשני וחמישי אחר העמידה בקרתא קדישא ירושלים... מה שמתפללין בכל שבת ויום טוב לפני כותל המערבי.

            בין הסליחות לשני וחמישי לבין התפילה שלפני הכותל המערבי, נעתקת שם התפילה הבאה:

תפילה לעצירת גשמים

            שמע קולינו ה' אלקינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתי', ענינו ה' ענינו, ענינו בעת תחינתינו ותפילתינו אשר אנחנו מתפללים לפניך מעומק לבנו, ותן טל ומטר לברכה ולטובה, ותשפיע עלינו שפע ברכה מבריכה העליונה, גשמי ברכה, גשמי נדבה, גשמי רצון. וימלאו כל הבורות וכל הבאירות מים. ופילולינו קשוב בשפכינו לך לבנו כמים. השקיפה ממעון קדשך מן השמים. וזכור לנו ה' אלקינו עקידת רגלים וידים, ופישוט צווארו לשפוך דמו כמים, בצדקו חון חשרת מים. וזכור לנו ה' אלקינו זכות אביו אברהם שאמר יוקח נא מעט מים, בעבורו אל תמנע מים. וזכור לנו זכות הנאבק עם שר אש ומים, והבטחתו להיות זרעו כחול הים וככוכבי השמים, בעבורו אל תמנע מים. וזכור לנו היום זכות משוי ממים, והוציא לבניך מסלע מים, ואנחנו בניך צמאים למים, בצדקו חון חשרת מים. וזכור לנו זכות שטבל חמש טבילות להזות על עם פחז כמים, בעבורו אל תמנע מים. וזכור לנו זכות שנים עשר שבטים שהעברת בגזירת מים, והמתקת להם מרירות מים, בצדקם חון חשרת מים.

            אנא ה' הבטחת את עמך ישראל ע"י משה נביאך בתורתך הקדושה, הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ואנחנו עמך ונחלתך יושבים על אדמתך, צמאים ורעבים למים, אנא ה' קומם קרתא קדישא ירושלים, ותן טל ומטר לברכה לנו, וימלאו כל הבארות וכל הבורות מים, ותשביע את האדמה בגשמי נחת ולא בזעם, ומלא אסמינו שבע, ותחדש ימינו בשנת ברכה וישועה, שנת דגן ותירוש, שנת זול, שנת גשומה וטלולה, שנת לחמינו ומימנו תברך, ואוצרך הטוב לנו תפתח, ויכמרו רחמיך עלינו, ותצילנו מכל גזירות אכזריות, ותן ברכה ושלום ושובע כשנים הטובות, והסר מעלינו ומכל עמך בית ישראל דבר ומגיפה וחרב ורעב וחלאים רעים, וגזור עלינו גזירות טובות, ותתנהג עם בניך במדת רחמים, וקבל ברחמים וברצון את תפילתינו, כי אל שומע תפלות עמך ישראל ברחמים, בא"י שומע תפלה.

            אחר העמידה יאמר זה:

            היום יבואונו רחמיך וחסדיך... [שבעה חרוזים, והפזמון: אם כבנים אם כעבדים... עד שתחנינו ותוציא כאור משפטינו איום קדוש. שבעת החרוזים הללו מופיעים – במפוזר – בסדר תפילת התענית שבטור סי' תקעט ובאבודרהם סדר תפילת התעניות; נוסח כה"י קרוב יותר לנוסח שבטור. באבודרהם מסתיים הפזמון: עד שתחננו ובגשמי רצון תעננו קדוש. ב"אבודרהם השלם" (ירושלים תשכ"ג) חסר אחד החרוזים, בגלל חסרונה של ברכה שלימה, היא המסתיימת "שומע תפילה"].

            א-ל מלך, ויעבור.

            סליחה: אלקינו ואלקי אבותינו, אתה זן מקרני ראמים [חרוזים בסדר הא"ב, מאלף ועד תיו].

            א-ל מלך יושב, ויעבור וכו'.

            הסליחה "אתה זן" נדפסה בפראג בשנת תס"ח, "בהסכמת הגאון הגדול אב"ד מהור"ר דוד אפנהיים נר"ו, והגאון הגדול ר"מ מהור"ר אברהם נר"ו, בצירוף הרבנים ב"ד מ"ש נר"ם".

היה מקום לשער שההדפסה נעשתה מכתה"י הנ"ל שהיה בספרייתו של הרד"א, אלא ששינויי הנוסח הרבים מעידים שלכאורה היה לפניהם מקור (כת"י?) אחר.

השינוי הבולט ביותר הוא בחרוז האות "ס"; בכתה"י סיומו הוא: "זכור להם ברית שלשה שנולדו בירח האיתנים", ואילו בדפוס: "זכור להם זכות ברית ראשונים".

שינוי אחר נעשה בעטיית הצנזורה (שבפראג היתה חמורה במיוחד); באות "ע" נדפס "עוון עבודת ישמעאלים", אך בכתה"י: "עוון עבודת אלילים".

אחר סיום כ"ב חרוזי הא"ב, נוסף בנוסח הדפוס החרוז הבא: "היום שמע קולינו אדונינו, כהן אליהו עם גואלנו שלח לגאלינו, סעדינו ונושעה פדינו רחמינו, חי זרע קודש גאל במהרה בימינו" – ודוקא בחרוז זה ניתן למצוא רמז לשני פייטנים, שאין אנו יודעים מי מהם הוא המחבר: ר' אליהו כהן סופר, ר' השקא כהן סופר (ראה: "אוצר השירה והפיוט", א, מס' 8796).

*

ויה"ר ששומע תפילה יקבל ברחמים וברצון את תפילת עמו ישראל לגשמים בעתם, גשמי ברכה ונדבה, טל ומטר לברכה.

                        (בית אהרן וישראל, גל' צב)