כפר חב״ד
בתחילת הגליון האחרון של קובץ "התמים" (כסלו תרח"ץ), נתפרסמו "לקוטי רשימות" מאת אדמו"ר הריי"צ זצ"ל אודות תמונתו הידועה של אדמו"ר הזקן (שנדפסה גם היא באותה חוברת, וכן בגליון השני של "התמים").
ברשימותיו אלו – מיומנו של הרבי משנת תרנ"ו – מובאים סיפוריו של הרה"ח ר' אברהם דוב מבאברויסק, הוא שראה את התמונה עוד בחיי אדמו"ר ה'צמח צדק', בהיותו בפטרבורג עם אדמו"ר מוהר"ש, עשרות שנים לפני שנתפרסמה התמונה ברבים.
בקטע אחר מהיומן המובא שם מסופר אודות החסיד ר' שמואל הלוי מאזינקער, שבשנת תרכ"ב שמע את אדמו"ר הצ"צ מדבר עם מוהר"ש אודות אמיתיותו של אותו ציור, ובהמשך, סיפוריהם של חסידים נוספים אודות הדמיון שבין תואר פניו של הרה"ח ר' חיים אברהם שהיה זכור להם היטב, לתמונת אביו אדמו"ר הזקן.
הרבנית רבקה ע"ה – אשת מוהר"ש – מספרת, שבשנת תרכ"ב היתה תמונה זו בהשאלה, במשך כשבועיים, בבית אדמו"ר הצ"צ.
עד כאן תורף רשימות היומן. בהמשך נדפסו באותו גליון של "התמים" תעודות בחתימת "האדון הרוסי" בעל התמונה, המעידות על נכונות ההעתקה ופרטים נוספים (לפי האמור באחד ממכתביו של הרה"ח ר"ח ליברמן ע"ה מזכירו של אדמו"ר הריי"צ, ר' שמריה שניאורסאהן הוא שנתן את התעודות הללו למוהריי"צ. וראה בס' "הרב מלאדי ומפלגת חב"ד", עמ' 123, הע' 1).
הנימוק לפרסום קטעי היומן הללו ניתן בדברי "המערכת" שם:
"אחרי הדפסתנו את תמונת פני תואר הוד כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע זצוקללה"ה בקובצנו חוברת שניה, קבלנו כמה מכתבים מעברים שונים בשאלה וחקירה עד כמה התמונה הזו מדוייקת ומאין מקור מוצאה. לאשר בעת שנתפרסמה התמונה הזו בעולם בשנת תרמ"ח ע"י הר' שמרי' שניאורסאן מווארשא היה בזה שקלא וטריא בעתונים העברים דזמן ההוא, ואחדים הטילו ספק אם התמונה הזו אמיתית. לזאת מצאנו לנכון לפנות בשאלה זו לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והואיל לתת לנו, לפרסם בקובצנו, קטעי רשימותיו משנת תרנ"ו אשר בהם יסופר מה ששמע מענין התמונה הזו. שהספורים האלו מעידים ברור על אמיתתה המדוייקת של התמונה".
דברי "המערכת" מתייחסים לגל הערעורים שהתחולל בשעת פרסומה הראשון של התמונה. אך ממש באותם ימים פרץ גל ערעורים שני, ואין ספק שגם הוא גרם לפרסום קטעי היומן הנ"ל.
בשני פרקי מאמרנו נעסוק בשני גלי הערעורים, ונפתח בראשון.
בשלהי שנת 1888 (כ"ד טבת תרמ"ט) נתפרסם בעתון 'הצפירה' מאמרו של ז' ש"ץ "מלאכת מחשבת", מאמר גדוש מליצות משכיליות נבובות בשבח חכמת הציור המרוממת את נפש האדם ומחיה את רוחו העולה למעלה, מעוררת בקרבו רגשות עדינים ונעלים הנשגבים משפל מבטו פה עלי ארץ, לוקחת נפשות לנשאן ולנטלן על גפי מרומי הדמיון והנופחת רוח חיים ביצוריה ותתן נשמה במעשים אשר נעשו תחת השמש, שכבר נשכחו כמת מלב ושטף הזמן עשה אותם כלה בשכבר הימים, והציור יחדש כנשר נעוריהם ויציגם כמו חי לעינינו, עם המון צבאות תמורותיהם אשר חלפו עלימו.
בפרט אם יציג לפנינו צייר אמן תמונת איש מורם מעם אשר כהן פאר בעולם הספרות או במקדש הדת זה מאות רבות בשנים, וישכיל לתת בחזות פניו ובמבטי עיניו את חכמתו ואת אומץ רוחו, את יושר לבבו ואת התלאות אשר מצאוהו ובגבורת נפשו נשאן במנוחה, הלא תוקדשנה כל המעלות הנשגבות ההן בעינינו, וכל איש יקרא מפורש מעל פניו את תכונת הנפש רבת העלילה אשר שכנה כבוד בקרבו.
בחלקו השני של המאמר (כ"ו טבת תרמ"ט) מתחילים אנו להבין את מגמתו של הכותב: "רבות ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאחינו, ולא מצאתי בם מאומה מהנוגע לחיי עמנו.. ולעומת זה ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאצילי אחינו הנוצרים, ובפרט אצילי פולין, תמונות רבות מגדולי ישראל ורבניהם, גם אם לא ידעו חין ערכם וגודל פעולתם על חיי האומה, ורק מפאת רוח החן השפוכה על חזות פניהם אשר תגיד ולא תכחד רום ערך מעלתם, אספו אליהם גם הרבו במחירם.
זה לא כביר ראיתי בבית עקד התמונות אשר לגראף פולני, תמונת איש יהודי, אשר כמעט שמתי עיני בה וימלאו כל חדרי לבי תמהון, כי לא ראיתי כמוה בהדר יפעת תארה ובחן השפוך עליה. קראתי את הכתב הנמצא תחתיה, והנה שם רשום בשפת רוסיא [כאן בתעתיק עברי:] רבין זלמן ברוכוביטש מלאדי, 1796. שאלתי את הגראף על אדותו ויגד לי כי רב מפורסם הוא בישראל, והוא קנה את התמונה במחיר מעזבון גענעראל אחד בפטרבורג.
מאשר מוזר היה לי שם הרב הזה מי הוא, עזבתי את התמונה ההיא אשר עשתה רושם חזק בלבבי ולא אשכחנה כל ימי חיי חלדי, ולא נתתי אל לבי להעתיקה, אף כי תמונות רבות נתן לי הגראף להעתיקן. אשר מאשר מטרת מלאכתי במלאכת הציור היא ביותר מלאכת יוצר פסל, לזאת יקר היה לי להעתיק מפסליו היקרים.
אולם כבואי ווארשאה ואספר לאחד ממכירי (ה' שמריה שניאורסאהן) המחזה אשר חזיתי, העירני כי הרב ההוא הלא נודע ומפורסם בכל בני הגולה אשר ברוסיא, בעהמ"ח ספר התניא והשו"ע ורב הראשון לחסידי רוסיא ונודע בשם "הרב" סתם. ובהיותו בפטרבורג בשנת תקנ"ז, זאת השנה אשר נרשמה על התמונה 1796, בטח צרו שם צורתו עפ"י חפץ אחד שרי הצבא אשר ראהו, כי נפלא היה האיש בדורו, כנודע מתולדותיו ותולדות שטת החסידות ברוסיא, ותמונתו יקרה מאד לכל יודעי שמו (וה' שניאורסאהן זה הוא נין ונכד לו).
כאשר נעלה מעל כל ספק כי זאת היא תמונת האיש המורם הזה, כן בלי-ספק נמצאות עוד תמונות יקרות כמו אלה בבתי עקד התמונות אשר להאצילים ועין איש יהודי לא שזפתן. ומאד ראוי ונכון לשום לב למו להוציא תעלומות כאלה לאור...
ואם יצליח ה' את דרכי להגיע למחוז חפצי במטרתי אשר שמתי לי, אקדיש לי זמן לחיבת הקודש לחקור ולדרוש אחרי תמונות גדולי ישראל הנפזרות אל כל רוח ויש ראיות מוכיחות כי צר לו הצייר מצורת האיש הנרשם מבלי לפקפק בזה.
ואת תמונת הרב מליאדי נטל עליו ה' שניאורסאהן להוציא ראשונה לאור עם תעודת הגראף שנעתקה מהתמונה האריגינאלית אשר לו, גם הרשיון ממנו להפיצו בישראל, ולא יחוס על עמלו בעד הדבר הגדול הזה. ויש לקוות כי לא ימשכו הימים ויהנו רבים לאור התמונה היקרה הזאת".
*
ר' שמריה הנ"ל (שהיה נכדו של הר"ר ברוך שמואל ב"ר חיים אברהם בנו של אדמו"ר הזקן) לא התמהמה, וכבר בחודש אדר שני תרמ"ט קיבל "תעודה" מהגאב"ד דווארשא, ובעקבותיה מכתבי הסכמה מהרבנים נכדי אדמו"ר הזקן ובראשם האדמו"ר מקאפוסט, המעיד על דמיון התמונה לדיוקנו של הר"ר חיים אברהם שהוא עצמו הכירו וגם זוכרו היטב.
תעודות אלו ואחרות נדפסו ב"מודעה" שצירף המו"ל לתמונה. יתכן שבאותה מודעה נדפס שנית סיפורו של האמן ז' ש"ץ – בתיקונים ובהוספות – וכן התעודות שנתפרסו ב"התמים", שכן בעל ה"בית רבי" (בפרק כג מספרו) יודע לספר פרטים נוספים ומדוייקים יותר: [א] מי שצייר את התמונה הוא האמן הרוסי הידוע גלאווצ'בסקי, [ב] התמונה נמצאת בבעלותו של הגראף הפולני טישקביץ, [ג] על התמונה נרשם שהוא הרב מלאזני (שהוא הנכון, ולא "מלאדי" – שלשם עקר רק אחרי שובו ממאסרו השני בפטרבורג), [ד] שנת ציור התמונה היא 1798 (ולא 1796).
מאידך גיסא מציבים דיוקים אלו קושיות אחרות: [א] לא קל לפענח את חתימותיו של "האדון הרוסי" (ולא "פולני" כדברי ש"ץ) המתנוססות בשתי התעודות שנתפרסמו ב"התמים", אבל ברור שלא כתוב שם "טישקביץ". [ב] באחת התעודות הללו מאשר "האדון הרוסי" שהקריאה הנכונה בכתובת שעל התמונה היא "לאזני" ולא "ליאדי", אבל בצילום של אותה הכתובת שב"התמים" אין כלל מקום לספק, והקורא כדרכו קורא מיד "לאזני". [ג] קשה לפענח את חתימת הצייר שבתמונה הנדפסת, אבל ברור שלא כתוב שם "גלאווצ'בסקי" וברור שאינה דומה כלל לחתימתו של "גלאווצ'בסקי" שב"התמים". [ד] השינוי משנת 1796 לשנת 1798 מעורר גם הוא תמיהה, אבל בפרט זה נקל היה לש"ץ לטעות באם הסתמך רק על זכרונו. [ה] מדוע בסיפורו הנ"ל לא נקב ש"ץ בשמו של הצייר המפורסם גלאווצ'בסקי?
*
אודות פרטים נוספים שנדפסו באותה מודעה, ניתן ללמוד מתוך הפולמוס שהתעורר בעקבות פרסום התמונה בכלל, והמודעה בפרט.
הערעור הראשון נתפרסם בעתון 'המליץ' (כ"ט אלול תרמ"ט), שם כותב מישהו מהעיר דינאבורג שניכר מסגנונו (בעיקר מהמשפטים שהשמטנום) שהוא נמנה עם המשכילים שונאי הצדיקים והחסידים, אבל הוא בחר להסתתר תחת הכינוי "אחד מחסידי חב"ד":
מאז ומעולם מקפידים הצדיקים שלנו לבלי לתת לאיש לצייר את תמונתם, וטעמם ונימוקם עמם, כי מקרא מלא דבר הכתוב "לא תעשה לך כל תמונה".1 ובעלי הסוד דורשי רשומות מוסיפים לאמר כי על-פי הקבלה כל הנותן לצייר את תמונתו הרי הוא פוגם בצלם אלקים.2 ומה מאד נשתומם אל המראה...
ומעשה שהיה כך היה: זה כשנה הודיע אחד ה"נינים" במכתבי-העתים כי נעשה לו נס מן השמים ונפתחו לפניו ארמון הגראף טישקעוויץ (כל סתמא דשמא של איזה גראף – להחסידים הוא טישקעוויץ, אשר לפי דבריהם יש לו תשעים ותשעה חצרים..) וימצא שמה את תמונת "הזקן", הוא ניהו הצדיק הראשון לאנשי חב"ד בעל התניא והשו"ע והלקוטי תורה. לאות ומופת כי התמונה אמיתית, הביא את האגדה המספרת כי התרועע הזקן בימי המלחמה הגדולה3 את שרים ונכבדי ארץ, ויחמוד הגראף תואר יפיו של הזקן ויצוה לאחד הציירים כי יצייר לו את תמונתו.
התמונה הזאת, אשר לפי דברי המודיע שילם הגראף בעדה שמונה אלפים רו"כ, יצאה עתה לאור עולם, ולקיים מה שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך" נשלחה לכל עיר ועיר מקום בעלי החב"ד נחתים, למען הפיץ אותה בין החסידים אשר יביאו את הברכה אל ביתם; מחירה מיצער מאד, רק שני רו"כ...
והנה, אחי החסידים, לא באתי לדון לפניכם בעצם הדבר עד כמה יש לסמוך בכלל על הממציא ועל המציאה גם יחד; אולם על המודעה רבה הנוספת בגליון מיוחד לכל תמונה ותמונה, והיא רעקלאמע [=תעמולה] להחסידים כי ישימו אל לבם עד כמה גדולה מצות ההסתכלות בתמונת אדם גדול, עליה אדבר דברים אחדים, באשר שהיא בנויה על מאמרי חז"ל מדרש וזוהר, שמכולם יוכיח המודיע את המצוה ההיא, ולא שם אל לבו כי הוא נגד הפסוק "לא תעשה לך" וכו'. ויעבור בשתיקה גם על פגימת הצלם (אחת הראיות שהמודיע תומך עליה הוא המאמר הידוע "האי דעדיפנא מחבראי דחזתינא לר' מאיר מאחוריו", ומסיים בה בהגיונו הנמרץ: "ומה מאחוריו כך מפניו על אחת כמה וכמה"4...). מאריה דאברהם! וכי פרתו של הרב מותר? ובשביל שיש בזה ריוח כמה אלפים רו"כ נפרוץ גדר, נפר תורה שלימה משנות דור ודור?!
והנה לא על המודיע הנני מתרעם, אבל על גדולי עמודי חב"ד אשר באו על החתום על המודעה הזאת, על הצדיק מקאפוסט שליט"א ועל המיועד להיות צדיק הרב מבאברויסק5 ועוד ועוד, עליהם אתפלא הפלא ופלא, איך זה הסכימו לעקור את הנטוע ולהתיר את האסור ועומד, ונותנים בזה פתחון פה לליצני הדור לאמר כי המה עושים סחורה בעבירה?!...
בנוגע לעצם התמונה לבי (לא) ימאן להאמין כי הצדיק הגדול שיצא ראשונה להנזר מהבלי התבל מחיי עולם הזה ויטיף אך לעבודה, שצדיק כמוהו יסלסל בשערו ויעשה שפמו (כמו שהוא מצויר על התמונה) כדרך שעושים ה"אריסטאקראטים" בימינו אלה!
*
דברי המערער נגעו ללבו של המו"ל ר' שמריה שניאורסאהן, וממקום שהותו אז – בריגא – שלח את תגובתו שנתפרסמה ב'המליץ' (כ"א תשרי תר"נ):
ב'המליץ' נו' 205 יצא "אחד מחסידי חב"ד" לירות במו אופל בלב המוציא לאור תמונת אדמו"ר בעל התניא והשו"ע נ"ע, אשר נדפסה זה לא כבר בווארשא. בחפצי היה להשיב חורפי דבר ולהסיר מעלי לזות שפתים, אכן, אחרי כי הכותב שם סתר פנים לו, ועטה כמעיל קנאה כירא וחרד לדבר ה' לקנא קנאת כבוד התורה והצדיקים, ובמרוצת דבריו ניבעו מצפוניו והראה תכונת רוחו, כי מרוע לבבו ומצרת עינו אשר לטש על האלפים שאומר, היינו לצבור ולאסוף ממכירת התמונות – כדבריו שם – הכין קשתו נגדי, ויבחר לו לשון תהפוכות לשלוח חצי מהתלותיו, רק למען לבזותי ולהגדיל המדורה בלב הקונים; אמרתי עד אשר יסיר המסכה ויגלה פני הלוט ואדע אל מי אשיב דברתי – אינו ראוי ונכון להשיב לו.
אינני נחבא אל הכלים ולא השמעתי קולי מאחורי התנור והכיריים, רבים המה יודעי ומכירי שמי, ואם אף יוסיף לזרות אבק בעיני הקוראים, אקוה כי לא יזיז את כבודי ממקומו. הכן הנני לעמוד נגד כל בקורת נאמנה אשר יאבה מי לבקר את מומי או את מומי התמונה, ולהראות תוצאה כי אין לפקפק באמיתותה כל מאומה. כן גם יש די חומר אף אצל כל בר בי רב דחד יומא להראות ההיתר מצד הדין, כן גם מצד הקבלה – אשר מצוין במאמרו – שמותר להשהות תמונת אדם בצורה שוקעת. ולשחוק הוא בעיני כל קורא לראות כי עמד בשער בת רבים כמופלא שבסנהדרין להורות לנו האיסור ומראה באצבע כאחד הקראים על הפסוק ד"לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה". אכן, אם שמו מכוסה ממני במשאון ולא אדע לפני מי אני נותן דין וחשבון, אין את נפשי לבוא עמו בדברים.
ואקוה כי כל אחד יביט על בקורת זו כהמתנפל חנם על איש אשר לא ידעהו מתמול שלשום, ורק למען הרע לו; הן לא באתי להתיר אשה מכבלי העיגון שלא כדת ולא יצאתי בחיבורי לגלות פנים בתורה או להשריש בלב העם דעות נשחתות ונפסדות, אשר החוב על המבקרים לבקר; הוצאתי לאור התמונה, ויש בידי די ראיות מוכיחות כי תוצאה ממקור נאמן, ומי שיש לו שאלות ופליאות יפנה אלי והכן הנני להשיבו ולהסיר מעלי עקשות פה. וכל מי שיאבה לקנות את התמונה יקנה ולא אתרפס לרגלי הממאן, לבקש רחמים עלי. וה' הטוב יגן עלי נגד המתקוממים עלי חנם.
*
"אחד מחסידי חב"ד" לא נשאר חייב, ובגל' י"ד חשון ערך תשובה ארוכה שבה כבר ניכר ידע רב יותר. כנראה שמישהו מחסידי חב"ד האמיתיים התגייס לעזרתו. ואלו הם דבריו:
כל מי שקרא את מכתבי ב'המליץ' גליון 205 ע"ד התמונות, יודה כי על התמונות כשהן לעצמן לא באתי לדון כל עיקר, אף גם לא פגעתי בכבוד המוציאם לאור. לא אמרתי להקונים: אל תקנו! ולא להמוכר כי יעמוד מלמכרם. גם לא דרשתי כי ימסרו החסידים את האלפים לי – האחד מחסידי חב"ד; כל כוונתי היתה לתבוע את עלבון החסידות מידי אלה הבאים למכור את כבודה בעבור נעלים, וגערתי בנזיפה על החתומים הנכבדים בהמודעה רבה.
ידעתי כי לעון וחטאה חשבו החסידים עד הנה ציור התמונה. ידעתי כי העמוד הימיני לבית חב"ד בימי ה"צמח צדק" ר' הלל פאריצער נ"ע, לא התפלל בשום בית שמצא בו איזה תמונה, באמרו: עבודה-זרה בביתו של זה ואני אתפלל אצלו?!6
ידעתי כי בשעה שיצאו תמונות השר משה מונטיפיורי התרגזו החסידים באהליהם, ואחד מגדולי הצדיקים המתירים עתה אמר בזה הלשון ממש: מובטחני כי חסידי לא ילכו בדרכי אמורי אלה. ידעתי כי עד כה היתה האגדה מספרת כי "הזקן" התענה שלושה ימים רצופים לבל תצוייר תמונתו. גם זאת ידעתי, כי החסידים הביטו בעין רעה על הגר"א מווילנא שנתן לצייר את תמונתו כשהוא עטוף בטלית ותפילין.7
ידיעות בית רב כאלה רבות אתי, וע"כ בראותי את היתר האיסור הזה היה לי לפלא, איך בין לילה היתה מהפכה כזאת לא לבד להתיר, אבל עוד לעשות למצוה את ה"הסתכלות" בתמונת אדם גדול? מצוה כזאת כשהיא לעצמה חרפה היא לנו בני ישראל הרחוקים מכל הגשמה שבעולם, ומאן חשוב מאן ספון מאן רקיע להוציא את המצוה הזאת מנרתיקה?
כל אלה לא שאלתי את פי ה' שמריה שניאורסאהן, אשר בהיותו יחיד בודד במועדו אין לי עסק עמו ולאו בעל דברים דידי הוא; אנכי פניתי אל אלה הממלאים את מקום "הזקן", רועי צאן קדשים. והנה בא ה' שמריה שניאורסאהן במכתבו מריגא ('המליץ' גליון 216), ובפטפוטי מלים דלית בהם ממשא יענה אותי בקול כי לוטש אנכי עין על האלפים, ויאמר עלי כי כאחד הקראים אנכי עומד על הפסוק ד"לא תעשה לך כל פסל" לדרוש אותו כפשוטו.
נרדה נא ונראה מי הוא "קראי"? אנכי אשר הבאתי את הפסוק ההוא לפי דעת המקובלים, או הוא אשר בראשית המודעה רבה, היא הרעקלאמע שלו, הרהיב בנפשו עוז להציב באותיות גדולות את הפסוק: "והיו עיניך רואות את מוריך"?8 כמה גניבת דעת יש בזה לתת מכשול כזה לפני אחינו העברים העורים! משל למה הדבר דומה, לפלוני אשר אמר כי מצות עשה בתורה הוא לעבוד ע"ז ככתוב: "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים"...
אם באמת מצוה גדול היא ההסתכלות, כפי שהוא מביא מכמה וכמה מאמרי זהר ומדרש (אף שכל בעל שכל בריא יראה כי הראיות אין להן שייכות לנידון דידן), איה איפוא המה תמונות האר"י ז"ל, ר"ח ויטאל, הבעש"ט והמגיד ממעזריטש? למה לא ציירו את עצמן ה"אמצעי" ובעל ה"צמח צדק"? מדוע זה לא נתנו לצייר את עצמם בני ר' צמח צדק אשר הלכו לעולמם זה לא כבר?
ה' שמריה שניאורסאהן בהמודעה רבה מביא בשם הזהר פ' משפטים (לא מצאתי את המאמר בהזהר דפוס קאפוסט)9... כי תמונת ר' שמעון היתה חקוקה לרבי אבא למען ישיג השגה יותר גדולה בדברי האי סבא רבתא. וכי לא ידעו כל הני רברבי גם הם את הזהר הזה? ו"הזקן" בעצמו למה לא צייר את תמונתו מרצונו הטוב, עד כי הוכרח הזכות הזה להתגלגל ע"י אחד הגראפים?
כל אלה הנני שואל לפי דברי המודעה רבה והחתומים עליה. אבל באמת לחטא גדול חשבו המקובלים את דבר הציור, ובטוח אנכי כי לא יראה לי ה' שמריה שניאורסאהן באצבעו אף גם אחד מזקני החסידים אשר נתן לציייר קלסתר פניו. נגד זה יקומו כל בני דור החדש אשר על ברכי החסידים נולדו, ויעידו עדות נאמנה אם לא לאשם ופשע חשבו להם האבות ציור תמונתם?!
ה' שמריה שניאורסאן, לפי דברי מכתבו ב'המליץ', לא ענה אותי תיכף ומיד, לפי שחכה עד אשר אבוא במכתב מיוחד אליו לגלות לו את שמי. אולם אנכי לא אגלה לו את שמי גם עתה, לפי שירא אנכי ממנו ומכל צבאיו אשר לא יבצר מהם לרדת לחיי התלוי אך באנ"ש; אבל ידע נא ה' שניאורסאהן, כי בשמי לא שקרתי, באמת הנני אחד מחסידי חב"ד, וידעתי את הנעשה גם לפנים גם חוץ מן הקלעים.
ידעתי כי צדיקי ליאדי, ליובאוויטש10 וסיראטין לא התרצו בשום אופן לכתוב את ידם על המודעה; ידעתי כי חסידי הצדיקים הנ"ל לא יקנו את התמונה; ידעתי כי הרבנים הגדולים הזקנים לימים שלחו כתב מחאה להצדיק מקאפוסט ויעירו את כבוד קדשו על השגגה שיצאה מתחת ידו. ומי לנו גדול מרבינו הרב הגאון ר' יוסף ראזין, אוהב ומודע להצדיק מקאפוסט, וגם הוא אמר בפה מלא כי אין דעתו נוחה מכל הענין הזה...11
כמוך כמוני ה' שניאורסאהן ידעת כי אין איסור בדבר לא מצד הקבלה ולא מצד הנגלה, אף כי אינני המופלא שבסנהדרין. ועוד מעלה אני עליך, כי לך נתוודע הדבר רק אחרי המצאתך ואנכי ידעתי זאת עוד משכבר הימים. ומיניה וביה אבא ניזיל בה נרגא והדרא קושיא לדוכתא: מדוע רק לכם לבדכם ניתנה הארץ לסחור בה כאות נפשכם, ומה שמותר לכם אסור לדידן?
כי יש לספק גם באמיתת התמונה אין כל ספק; הרגלים לדבר המה: א) כי שם הגראף הוא דוקא טישקעוויץ; ב) כי המוציא לאור הוא אחד ממשפחת הרב; ג) ואחרון אחרון חביב, כי התמונה יפה היא למראה. כל הזהירות היתרות תתנינה עדיהן, כי יצדקו בעלי הספק באמרם אל הממציא: הביא ראיה וטול! והנה במכתבו ב'המליץ' יאמר כי נכון הוא להראות את צדקת התמונה לכל איש אשר יפנה אליו במכתב מיוחד. המכתבים המיוחדים לא אדע אם באמת ראיות נאמנות הם לו. יעלה אותם על עמודי מכתבי-העתים העברים וידע כל העם כי זה הוא רבם מורם, שהמה מצווים ועומדים להסתכל בו.
ה' שמריה שניאורסאהן אומר כי לא בא להתיר עגונה, גם לא יצא להשריש דעות נפסדות ונשחתות בלב העם (מה ענין עגונה לדעות נפסדות אצל כאן?); ואני אומר, כי הרע לעשות לנו חסידי חב"ד בחללו את שמנו בעיני שונאינו מנדינו המחפשים עלינו עלילות ברשע... ה' הטוב יכפר בעדו!
*
הפעם באה התגובה מכיוון לא צפוי: מפאריז... בגל' כ"ד כסלו כתב משם 'יאפ"ז' (הוא ישראל איסר פרח-זהב גולדבלום) את הדברים הבאים:
זה פעמיים פגשתי ב'המליץ' סופר מדינאבורג בשם "אחד מחסידי חב"ד", המחלל את כבוד האיש היקר ובנן של קדושים ר' שמריה שניאורזאהן נ"י, על אשר הדפיס את תמונתו של הרבי מלאדי, וחושד את מדפיס התמונות כי זייף אותו להוליך את הקוראים שולל.
הנני להעיד בשם הצייר הכותב את התמונה הזאת, הלא הוא המשכיל ה' זלמן ש"ץ, בן ארץ מולדתי, המבקר פה את האקדימיא לחכמת הציור וחרושת אבן: כי הוא הוא מצא את התמונה של הרבי מלאדי בבית שכיות התמונות של האציל הפולאני גראף טישקעוויץ, כאשר עבד בביתו איזה ירחים, בשבתו בארץ מולדתו. ושם הצייר חתום על התמונה הישנה: והוא הפרופיסור גלאוואצעווסקי, שהיה מורה לחכמת הציור באקדמיא בפטרבורג. ולמטה רשום ג"כ בכתב מטושטש: "ראבבי זלמן ברוכאוויטץ, לאזני".
ויוכל היות, כי בעת אסיפת הרבנים בפטרבורג, או בעת מחלוקתו של ר' ש"ז ז"ל עם הגר"א ז"ל, אחרי צאתו מבית האסורים, ציירו שמה את תמונתו לזכרון.
וזאת נודע לכל בר אוריין, כי אין שום איסור בדבר לצייר צורה. וכבר ראינו כי כמה גאונים וחכמים מדור שעבר, נתנו את תמונת בראש ספריהם, כמו ר' משה חפץ ז"ל, הר"ר מנשה בן ישראל,12 הגאון רבי יהונתן מפראג וכו' וכו'. והחכם ר' מתתיהו שטראשון ז"ל, בהערותיו לספר "קריה נאמנה" לרש"י פין, האריך בענין הזה.13
ובאשר כי התמונה הנפלאה הזאת היתה למראה עיני, והיא נדפסה על צד היותר טוב, לזאת הנני להעיר את כל ידידי ומכירי בארץ מולדתי, החפצים להביא ברכה אל ביתם, כי יאספו אל ביתם את התמונה היפה הזאת. וגם אנכי אבקש מאת המו"ל התמונה, כי יודיעני בטובו את כתובתו אל נכון, ואקנה ממנו מספר עקז' [=עותקים] לחלקם בין מיודעי פה.
וה' יסיר מקרבנו כל שנאה וקטטה ולא יתקנאו ישראל זה בזה – ושלום עלינו ועל כל ישראל!
*
הוויכוח מעל דפי העיתונות נסתיים במכתבו הבא של אותו "אחד מחסידי חב"ד" ('המליץ', ח' שבט תר"נ):
לאות ולמופת כי לא מלבי בדיתי את הדברים שאמרתי במכתביי שנדפסו בגליונות האחדים של 'המליץ' (שנה עברה [1889]), כי רבני החסידים אסרו מאז מעולם את ציור התמונה, יעיין נא הקורא במאמרו של ה' זיסקינד ראבינאוויץ הנדפס ב'האסיף' האחרון בשם "תולדות משפחת שניאורסאהן", וז"ל בהערתו בעמוד 167: "תמונת ר' מנחם מענדיל זצ"ל נמצאה בידי רבים; אחד הפוטוגרפים [=צלמים!] התגנב בלאט לחדרו ויערוך את תמונתו למרות רצונו, כי רבני החסידים לא יחפצו להשאיר תמונותיהם לדור אחרון"14 עכ"ל. הרי לכם קוראים נכבדים עדות נאמנה של אחד הנכנסין לפני ולפנים למחיצתן של צדיקי חב"ד.
ואחרי כי אנכי על עצם התמונה לא דנתי כל עיקר ורק על ההיתר סבותי את דברי, ממילא יבין כל בעל שכל בריא כי אין מקום לדברי ה' יאפ"ז מפאריז במכתבו שנדפס ב'המליץ' שנה עברה גליון 266, וכי הסופר הנכבד הזה אשר אוקירו ואכבדו מאד מאד השיב לי הפעם שלא מעין הטענה.
* * *
עתה מבינים אנו את דברי מערכת "התמים" המצוטטים לעיל, אודות ה"שקלא וטריא" שהיתה "בעתונים העברים דזמן ההוא, [דהיינו] בעת שנתפרסמה התמונה הזו בעולם בשנת תרמ"ח ע"י הר' שמרי' שניאורסאן מווארשא", שהיו אז "אחדים שהטילו ספק אם התמונה הזו אמיתית". ה"שאלה וחקירה עד כמה התמונה הזו מדוייקת ומאין מקור מוצאה" הגיעו אל שולחן המערכת "מעברים שונים" אחרי פרסום התמונה בקובץ "התמים", עקב כך מצאה המערכת לנכון להפנות את השאלות לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, והרבי "הואיל לתת לנו, לפרסם בקובצנו, קטעי רשימותיו משנת תרנ"ו אשר בהם יסופר מה ששמע מענין התמונה הזו. שהספורים האלו מעידים ברור על אמיתתה המדוייקת של התמונה".
הפרק הבא יוקדש לגל השני של הערעורים, שפרץ כעבור כיובל שנים, וגם הוא שוברו בצדו מרשימות היומן של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל.
1. על טענת-סרק זו משיב המו"ל בתגובתו דלהלן.
2. בס' "רזא דעובדא" (עמ' קנו) נאמר: הקפיד [הרה"ק מוהרא"ז מקרטשניף] והזהיר מאד, שלא יהינו לצלמו ח"ו.. ואמר, שבעשיית תמונה וצילום, עובר צלם האלקים שעל צורתו של האדם. וראה: ס' "יערות דבש" דרוש שני. "אוצר הסיפורים" חלק ט (עמ' טז-כד). "עולם החסידות" גל' 94 (עמ' 30 ואילך).
3. נראה שדברים אלו נובעים מדמיונו של הכותב, שהרי המסופר הוא שהתמונה נעשתה בשעה שאדמו"ר הזקן היה במאסר בפטרבורג. גם הדברים שהוא מייחס ל"נין" כאילו הוא עצמו היה בארמונו של הגראף, פרי דמיונו המה.
4. כאן חושף הכותב את בורותו, שהרי כך מפורש בגמרא (עירובין יג, ב): אמר רבי, האי דמחדדנא מחבריא דחזיתא לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך.
5. בחורף תרמ"ט היה בדעתו של מוהרש"נ מבאברויסק לקבל עליו אדמו"רות באוקראינה, והעיתונות המשכילית ניהלה אז תעמולה חזקה כנגדו. המשפט שלפנינו נכתב באותה רוח ששררה אז.
6. סיפור מעין זה נדפס ב"מגדל עז" (עמ' רלה), בשם הרה"ח ר' דב זאב מיקטרינוסלב, שהוא עצמו היה נוכח בשעת מעשה; הר"ר הלל ניסה לפתוח באמירת מאמר חסידות, אבל לא הצליח והמאמר "לא יצא" מפיו. שאל אז ר' הלל אם אין איזו תמונה או ציור באותו בית, ובעל-הבית השיב שקודם בואו של הר"ר הלל לביתו הוא הסיר את כל התמונות וסילק את כל הכורסאות המרופדות (שר' הלל היה חושש להן משעטנז). כשראה הר"ר הלל שהדיבור נעתק מפיו ואין הוא יכול לומר את המאמר, ביקש מהאברכים שעמו שיבדקו היטב אם אין תמונה בבית. והם אמנם מצאו שהדלת הפתוחה הסתירה תמונה שהיתה תלויה על הקיר מאחוריה. וכשהסירו את התמונה התחיל הדא"ח לקלוח מפיו של הר"ר הלל.
7. כנראה שאותם חסידים לא ידעו שתמונות הגר"א (לכל סוגיהן) הן פרי הדמיון, ונוצרו שנים רבות אחר פטירתו.
8. ראה להלן בהע' 13, שכבר היה לעולמים שהשתמשו במליצה זו לענין תמונות הרבנים.
9. הכוונה לדברי רבי אבא בזוהר פ' משפטים (דף קכג, ב – גם בדפוס קאפוסט...): "דהא כד נהירא לי שמעתתא חמיניה דיוקניה [דרשב"י] דאתער קמאי". אך דעת לנבון נקל שלא היתה כוונתו לציור גשמי.
10. אם אמנם פנו אל אדמו"ר הרש"ב, יתכן שמשך ידו מלחתום באותן שנים שלא יצא עדיין אל רשות הרבים. אך ראוי אמנם לשים לב לעובדה, שבתקופת ליובאוויטש לא נעשה שום שימוש בתמונת אדמו"ר הזקן (לעומת תמונתו של אדמו"ר הצ"צ שנתפרסמה, למשל, בדף שנספח ל"האח"). יתכן שבאותה תקופה עדיין לא היתה דעתם של רבוה"ק נוחה מפרסומה של התמונה ברבים, כפי המוכח מהרשימות שב"התמים" שהקפידו הקפדה יתירה לבל יתוודע לאיש דבר התמונה.
11. כוונתו לגאון הרוגצ'ובי, רבה של דינאבורג עירו של הכותב. גם אם יש אמת בשמועה זו, אין ללמוד הימנה על יחסו של הגאון לצילומי דיוקנאות; מסיפורים של אנשים שביקרו בביתו עולה, שהיתה תלויה שם אחת מתמונותיו הידועות. גם סיפרו, שהוא נתן לאחד מידידיו תמונה שלו כ"מזכרת".
12. בבואו לשבח את תמונתו המקורית של אדמו"ר הזקן, מגנה ז' ש"ץ (במאמרו הנ"ל) את התמונות הדמיוניות, בהביאו דוגמאות: עוד הרבו להביא לנו כתמונות רשב"י תמונות גדולי וגאוני ישראל, אשר תקוץ נפש היפה להביט על תוארים כמו אלה, כי אין במו לא תואר אדם שיהיה לכל הפחות קרוב לאנשי שם כמו אלה.. ובחרו למו לצייר לנו.. את תמונת מנשה בן ישראל כאיטאליאני המראה חזיונות בבתי משחק השוק, וכדומה כולם.
13. הערות אלו חזרו ונדפסו בספרו "מבחר כתבים", וענין ציורי הדיוקנאות הוא שם בעמ' קעז. בין המקורות מביא הרמ"ש את האמור בס' "פלגי מים": ומי הוא זה החפץ ביקר גאונו [של רש"י קנצנלנבוגן] ז"ל הנ"ל יותר ממני. והלא אנכי הייתי הראשון שבקשתי להציב תמונתו לנגד עיני ע"י הצייר, ואותה לקחתי לי והצבתיה בבית מדרשי לקיים מה שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך".
14. ב"אוצר הסיפורים" (הנ"ל בהע' 2) מביא, שהאדמו"ר ר' שר שלום מבעלז נגלה אחרי פטירתו לבנו האדמו"ר ר"י מבעלז, ואמר לו: אין לי נייחא מפני שתמונתי ישנה בעולם, וכדי שתמנע ממני צער ההוא תשרוף את התמונה.
=================
סיפר הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, ששמע מפי מי שבבית אביו אירע המעשה:
הרה"ק רבי אברהם מסוכטשוב זצ"ל בעל ה"אבני נזר" הגיע פעם לעיירה פלונית ללא הודעה מראש, ושם את פעמיו לכיוון ביתו של אחד מחסידיו ששם נהג להתאכסן.
אמר לו האב לבנו (המספר): כמדומני ששומע אני את קול מרכבתו של הרבי מתקרבת!
תחילה התקשו להאמין, שהרי הרבי נהג תמיד להודיע מראש על בואו, אולם מיד נוכחו לראות שאכן זו מרכבתו של הרבי והוא עצמו יושב בתוכה.
יצאו החסיד ובנו לקראת רבם, ומפני שהרבי מסוכטשוב היה נוהג ללכת בעיניים עצומות, אחז החסיד בידו האחת של הרבי והגבאי בידו השניה והוליכוהו.
בהתקרבם אל ביתו נזכר החסיד שעל השולחן מונחת תמונתו של אדמו"ר הזקן שאותה קנה בו ביום, ובידעו כי רבו מקפיד מאד שלא יהיו במחיצתו ציורים ותמונות כלשהן, רצה להסתיר את התמונה לפני שהרבי יכנס לביתו.
הרפה החסיד מתמיכתו ביד רבו והעמיד את בנו תחתיו, והוא עצמו מיהר הביתה, חטף את התמונה, הטמינה בבגדו וחזר אל הרבי להוליכו.
שאל אותו הרבי על מה ולמה נחפז האיש ומה אירע לו, והוא מלמל משהו לא ברור. שאל אותו הרבי שוב ושוב וביתר תוקף, ובין כה וכה כבר נכנסו הביתה.
אז נאלץ החסיד לספר דברים כהווייתן, הוציא את התמונה ממסתורה וציפה לראות מה תהיה תגובתו של הרבי.
התבונן האדמו"ר מסוכטשוב ארוכות בתמונה, העביר עליה את ידו פעמים מספר, ואמר:
"איך זע! איך זע! איך האב ריינע אויגן, איך זע! [=אני רואה! אני רואה! עיני טהורות ואני רואה!], כהרמב"ם בדורו ודאי, ואולי כמשה רבינו בדורו"!...
* * *
בס' "אור פני יצחק" (עמ' 15) מספר הרב רי"א פייגנבוים בזה הלשון:
שמעתי בשם כ"ק הרב הגאון הקדוש אדמו"ר מוהר"א זצ"ל מסוכאטשוב, שפעם אחת התאכסן אצל אחד בפה ווארשא, והראו לו תמונת הרה"ק בעל ה'תניא' זצ"ל שהי' מצויר בתמונה על הכותל.
וענה אדמו"ר זצ"ל ואמר בפיו הקדוש, שמי שלומד בספריו של רבינו התניא זצ"ל הוא יודע ורואה תואר פניו.
* * *
ושתי השמועות הללו משלימות זו את זו: זכי הראות אכן מסוגלים לראות בציור הגשמי את תואר פניו הרוחניים של אדמו"ר הזקן, אבל אנשים כערכנו יכולים לעמוד על דמותו הרוחנית רק מתוך לימוד בספריו הקדושים.
==============
פרק שני
בפרק הקודם הבאנו את דבריהם של עורכי "התמים", שבעקבות מכתבים שהגיעו אליהם מעברים שונים אודות אמיתותה של התמונה – בגלל העוררים שיצאו עליה בשעה שנתפרסמה לראשונה – הפנתה "המערכת" את השאלה אל אדמו"ר הריי"צ, והרבי מסר להם לפרסום ב"התמים" קטעים מרשימותיו ה"מעידים ברור על אמיתתה המדוייקת של התמונה".
באותם סיפורים נמסרות עדויותיהם של אנשים שראו את התמונה בפטרבורג עוד בחיי אדמו"ר ה'צמח צדק', ושל אנשים ששמעו את אדמו"ר הצ"צ מאשר באזני אדמו"ר מוהר"ש את אמיתותה של התמונה.
בנוסף לערעורים שנשמעו בשעת פרסום התמונה לראשונה (בשנת תרמ"ט), יצא ערעור נוסף כעבור כיובל שנים, במאמר "לתולדות התמונה של ר' שניאור זלמן מלאדי" שנתפרסם בעתון 'הארץ' (ד' סיון תרח"ץ). המאמר חתום ע"י מ[רדכי] נרקיס ואברהם שרון [שבדרון], המעידים בזה הלשון:
בשנת 1927 העיד הפרופ' ב[וריס] שץ בפני החתומים-מטה, כי בהיותו תלמיד בית הספר לציור בווארשה, בערך בשנת 1888-1887, היה יוצא ונכנס לבית אחד (מנכבדי) [מנכדי] הרב, ר' שמריה שניאורסון, שירד מנכסיו ונשבר מטה לחמו. ב' שץ שידע את מלאכת הרישום, הציע לפני אותו ר' שמריהו שניאורסון, מתוך ידידות ורצון לעזור לו במצוקתו, שיצייר למענו את תמונת הרב מלאדי. באין מקור לתמונה ומכיון שהיו אומרים, כי קלסתר פניו של ר' שמריהו הנ"ל, דומה לפני הרש"ז, צייר ב' שץ את התמונה לפי התיאור של הר' שמריהו שניאורסון. בטופסים הראשונים היה גם סימן האמן ז' שץ (כך היה חותם האמן בשנים ההן...)
..כדי להפיץ דבר תמונה זו הודיעו בשעתם העתונים העבריים על הופעתה מתוך סנסציה מרובה. ובוריס שץ הדפיס ב'הצפירה' לשנת 1888 בגליונות 217-216, מאמר בשם "מלאכת מחשבת" בחתימת ז' שץ. בין שאר דבריו אנו קוראים [את מה שהבאנו משם בפרק הקודם, שהוא ראה את התמונה בבית גראף פולני]...
מכאן, כנראה, ומן המסורה בפי הר' שמריהו ומקורביו, שואב רח"מ היילמאן בספרו "בית רבי".. כשהוא מספר שהתמונה נמצאת באספו של הגראף טישקביץ (אוסף זה עודנו קיים בפולין גם כעת – הכותבים)...
הפרופ' שץ היה מבאי ביתו של הגראף טישקביץ בוילנה ונתמך על-ידו, אך ספק הוא אם היתה תמונה כזו בידי הגראף טישקביץ, וכנראה שעל-ידי סימנים אלה השתדלו הר' שמריהו שניאורסון וידידיו להראות על הנאמנות שבתמונת הרש"ז.
שלחנו לפרופ' להיסטוריה באוניברסיטה הוילנאית.. הבקי במיוחד בעניני אספים כאלה ומראשי החברה של שוחרי-המדע דשם, העתקה מתמונה זו ושאלנו אם היא נמצאת באספי הטישקיביצים או אם בא זכרה בקטלוגים וכדו'. וזו תשובתו.. "לצערי יש בידי להשיב לך רק תשובה שלילית.. פניתי לאנשים שונים.. אולם איש מהם לא יכול למסור לי שום ידיעות בשאלה שאנו מעונינים בה".
אגב, מר מ' שניאורסון, מצאצאי הרש"ז, ומר הלל אפשטיין סיפרו לנו, שמקובל בחוגי חב"ד כי בשעה שנתפרסמה תמונה זו היו כמה זקנים, שראו את הרש"ז פנים אל פנים בילדותם, נרגשים מאד והתפעלו מדמיון הצורה, המתוארת בתמונה, לקלסתר פניו של הצדיק ששמרו בזכרונם. הדבר מתבאר מדבריו הנ"ל של פרופ' שץ, שפני ר' שמריה שניאורסון היו דומים לקלסתר פניו של הרש"ז. והרי מזמן פטירתו של האדמו"ר (1812) עד פרסום התמונה (1888) עברו כשבעים וחמש שנים ולכן ברור שלא נשמרו בזכרון הזקנים אלא קוים כלליים בלבד.
אנחנו מודיעים את הענין ברבים, כדי להעמיד דבר על אמתו.
*
את מאמרו זה שלח מר א' שרון אל אדמו"ר הריי"צ, ובמכתב כתוב בסגנון יראים ביקש את חוות-דעתו.
טיוטת המכתב הכתובה בקוצר לשון נמצאת בארכיונו של שרון, וזה לשונה (בהשלמת כמה תיבות קטועות):
ב"ה, ירושלים עיה"ק, י' בסיון צ"ח.
אשתחוה מרחוק מול הדרת כ"ק מורנו ורבנו שליט"א, ואומר שלום רב לכבוד תורתו וחכמתו, שלום עד העולם.
לפני כמה שנים זכיתי לחליפת מכתבים (ע"י המזכיר) בדבר הגניזה [החרסונית].1 נוטל [אני] רשות לשלוח לכ"ק מאמר.. (במעטפה מיוחדת).
אשמח ואחשבה עד למאוד אם כ"ק יואיל בחסדו לפקוד על כ' מזכירו שיודיע לי דעת כ"ק.
בכל יקרת הכבוד והערצה מרובה ונעלה כיאות לכ"ק
אברהם הכהן
המכונה שבדרון
בן אחי הרש"מ זצ"ל מברזאן
בכ"ד סיון תרח"ץ נכתב אליו המענה דלהלן (המכתב נדפס ב'אגרות-קודש', יג, עמ' רנג. תצלום המקור ניתן כאן בסמוך):
אל כבוד החכם הנודע כו' מו"ה אברהם שי' הכהן,
שלום וברכה.
במענה על מכתבו אשר שואל דעתי בדבר מאמרו בשתוף עם מר נרקיס שי' אודות תמונתו של הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס ביום ד' לחדש זה במכה"ע הארץ.
טוב וישר עשה אשר פנה אלי בשאלתו זאת, אבל לא בזמנו, כי שאלה זו הי' לו לשאול באותו הזמן שקבצו החומר למאמרם זה, פן נמצאו איזה תעודות, מכתבים, רשימות זכרונות, מענין זה, באוצר הכתבי יד הבאים בירושה מאבינו הראשון זי"ע.
הנני מצטער במאד על הסערה אשר הטילו במאמרם – הבלתי מעובד – בקהל ישראל יחיו בכלל, ובעדת החסידים יחיו בפרט.
הסגנון אשר כתבו מאמרם הנזכר מעורר חשד נטי' ל"בכן" בלתי יסודי, ובכל אופן מעיד על אי הבנת רצינית הדבר, ואי רגש בהקדוש לישראל.
השגיאות בכל ענין ולכל אדם מצויות הנה, וישרי לב המכוונים רק אל האמת באשר הוא, משתדלים לתקן את אשר עוותו.
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
המזכיר: יחזקאל פייגין
מעבר למכתב זה שירבט א' שרון את תמצית תשובתו:
י"ג תמוז צ"ח.
לכבוד המזכיר בקודש כל השלום והברכה עד העולם.
נתכבדתי.. ואתחיל בדבריו האחרונים: "השגיאות בכל..", אם שגינו.. בחפץ לב לתקן.. מובן שאין לנו שום פניה צדדית ושום כוונה רעה חו"ש.. לפני שפרסמנו לא יכולנו להטריד את כ"ק בשאלות סתם בעלמא.. רשמנו רק בתורת עדים מה שמסר שץ. ולהלכה אפשר שאמנם תמונת שץ דמיונית אבל חוץ מזה ישנה באיזה מקום תמונה נכונה.
בבקשה אם ישנן תעודת רשומות.. מוכנים אנו ברצון רב לתת להם פרסום.. ואנו מבקשים שיעזור.. זכור לו ענין הגניזה.. שפרסמנו בכל הכבוד את מכתבו אלי...
בכל אופן לא מובן לי הביטוי "הסערה". חוץ ממכתב אחד לא הרגשנו שמי שהוא יסתער. וכן הביטוי "אי רגש בהקדוש לישראל" [...] ברור שאם ישנה צורת.. נגד רצונו או בלי ידיעתו. וכל הענין אינו נוגע אף כמלוא הנימה בעצם הדרת קדוש[תו] וגאוניותו של האדמו"ר זי"ע.. אנו מחכים...
אם נתפרסמה איזו הגבה.. נא לשלוח ונחזיר תיכף.
בכל רגשי כבוד והוקרת שלומו
אברהם הכהן המכונה ש[בדרון]
*
כעבור כמה חודשים – בשלהי תשרי תרצ"ט (23.10.38) – חזר מנשה אונגער על תוכן המאמר הנ"ל בכתבתו שנדפסה ב"דער טאג" הניו-יורקי, ובסיומה הביע את משאלתו שאדמו"ר הריי"צ יתייחס לשאלה זו:
היה זה חשוב מאד שהרבי מליובאוויטש הנמצא עתה בוורשא, אשר – דרך אגב – הדפיס לא מכבר את התמונה הזו בחוברות "התמים" המתפרסמות ע"י ישיבת "תומכי תמימים", יחווה את דעתו בענין זה, יבהיר כיצד נתגלתה התמונה, האם יש ממשות כלשהי בעדותו של פרופ' שץ, או שיש לו ידיעות אחרות כיצד צויירה תמונתו של רבי שניאור זלמן.
יש לשער, שמאמרים אלו הם שהניעו את אדמו"ר הריי"צ למסור למערכת "התמים" את "קטעי רשימותיו משנת תרנ"ו, אשר בהם יסופר מה ששמע מענין התמונה הזו. שהספורים האלו מעידים ברור על אמיתתה המדוייקת של התמונה".
הגם שהתאריך הרשום על חוברת זו של "התמים" הוא חודש כסלו תרח"ץ, אבל בדפוסת הלועזית שבמעטפה האחורית מפורשת השנה "1939" שהחלה באמצע חודש טבת תרצ"ט, חודשים רבים אחרי שנתפרסמו המאמרים הנ"ל ב'הארץ' וב'דער טאג'.
*
בארכיונו של מר א' שרון נמצאים כמה מכתבים בענין זה, שכתב אליו מר יהודה פריד מחיפה.
[א]
המכתב הראשון נכתב ב"איסרו חג שבועות" תרצ"ח:
לכבוד החכם והנבון, המפורסם לחוקר קדמוניות, ה' אברהם שרון.
את שמעו שמעתי בפה חיפה מאנשים נכבדים כחוקר קדמוניות, ומבקש את האמת להעמיד דבר על חזקתו. ולזה פונה אני אל כבודו הרם במכתבי זה.
ב'הארץ' מן יום ו' ד' סיון דנא, קראתי מאמרו "לתולדות התמונה של ר' שניאור זלמן מלאדי". בכדי להעמידו על האמת ולברר טעותו (במחילה מכבודו) שסמך על עדותו של אדם שמודה על עצמו בשקר ובזיוף (וגמירא שאין אדם משים עצמו רשע).
אני הייתי מסוחרי עצים לחו"ל מתושבי באברויסק, ולרגלי עסקי בקרתי פעמים הרבה בביתו של ר' אייזיק אסתרין שהיה סוחר עצים ממדרגה ראשונה וגם עסקן ציבורי מהגדולים אשר בארץ,2 ומראשי הציונים הראשונים מחברי הד"ר ניסן כצנלנסאהן מבאברויסק-ליבווע, שהיה חבירו הותיק של הד"ר הרציל, וגם פה עוד ימצאו הרבה אנשים מיודעיו ומכיריו של ר' אייזיק אסתרין.
הוא היה מהקונים התמידים מיערות של הגרף טישקעוויץ, והוא סיפר לי בערב אחד לפי תומו, שפעם אחד הכניסו הגרף הנ"ל לחדר התמונות שלו שנשאר לו בירושה מאביו הגרף הזקן, שמה ראה גם את תמונתו של הר' שניאור זלמן מלאדי מעשה ידי צייר אמן. והתמונה היתה ישנה מאוד.
וחזקה על איש כר' אייזיק אסתרין שלא ישקר חלילה – ומה לו לשקר? (הוא נפטר זה כשתי שנים). וגם אנכי הח"מ הריני כבן שמונים שנה וחלילה לי לשקר באמונתי.
מובטחני שכ' מעלתו – כיד האמת הטובה עליו – יפרסם את מכתבי זה בעתון 'הארץ', ולהודיע את הענין ברבים, כדי להעמיד דבר על אמתו.
הכותב וחותם בשם האמת
יהודא פריד
נוה-שאנן, חיפה
מעבר למכתב רשם א' שרון קיצור ממכתב תשובתו:
ח' סיון צ"ח. באוסף הפורטרטים ישנה תמונה בחתימת ז' שץ.3 מה שראה אסתרין אין ביכלתנו לקבוע. האם מסר הוא שראה אותה תמונה, או תמונה סתם. נא להודיע לי. שלחתי המאמר למקומות שונים ואקוה לקבל ידיעות ואפרסם, גם את דברי כבודו.
[ב]
לכבוד החכם הנבון חוקר קדמוניות ה"כ ר' אברהם שרון נ"י,
מכתבו הנכבד מן 8 דנא קבלתי ברוב תודה מפני הכבוד שנתכבדתי.
בדבר שאלתו אם שמעתי מה' אייזיק אסתרין איזו תמונה ראה אצל הרוזן טישקעוויץ, ואולי היה זאת התמונה הליטוגרפית של ה' שץ?
כמדומני שגם במכתבי כתבתי לו בפירוש "מעשי ידי צייר אמן", וכך שמעתי מפורש יצא מפי ר' אייזיק אסתרין "תמונה ישנה מצויירת מעשי ידי צייר אמן". ושיחת חולין של אנשים כר' אייזיק אסתרין צריכה דיוק, כידוע לרבים ממכיריו ויודעי שמו שהוא היה בר אורין ובר אבהן סוחר ומשכיל, שלא הרבה בדברים של מה בכך, ומה שהוציא מפיו היה אמת ויציב ונכון.
ואנכי לא באתי לכ' במכתבי הקודם בהשערות (שישנם רבים אצלי), כי אם כעד ששמע ולקיים ה"אם לא יגיד". אם יזכני בתשובתי מה שהעלה בידו מהחקירות ע"פ מכתבי הקודם אהיה לו אסיר תודה.
ברגשי כבוד רב כערכו הרם, מכבדו ומוקירו
יהודא פריד
גם כאן רשם א' שרון קיצור מתשובתו:
ל' סיון צ"ח. אולי [לא] סיגננתי כראוי. אם אמר שראה את התמונה הידועה והנפוצה הזו (שפרסמנו ב'הארץ'), או סתם תמונה ישנה מצויירת. יתכן שגם שץ צדק, ומלבד זה יש או היתה עוד תמונה. שלחתי המאמר גם לליובוויץ. בזמנו ענה בדבר הגניזה החרסונית.4
[ג]
ב"ה, יום א' ארבעה ימים לחודש תמוז, התרח"ץ לפ"ק.
חיפה, נוה-שאנן.
לכבוד החוקר הנכבד בעל בעמיו חו"נ הרב אברהם שרון נ"י.
מכתבו היקר מן ל' סיון העבר קבלתי היום. ולא לעבור על בל-תאחר הנני משיב לכבודו הנעלה היום, כי אין לי מה להוסיף על מכתבי הקודם זולת זה – אולי מאיזו אי-הבנה מכ' הרם – כי שמעתי בפירוש מה' אייזיק אסתרין שראה אצל הרוזן טישקעוויץ תמונתו של הרב רש"ז שניאורסאהן (בעל התניא) "פארטרעט ישן מעשי ידי צייר אמן ולא פוטוגראפישע או ליטוגראפישע", כלשונו ממש. ואין להטיל ספק בזה שאולי היא התמונה של ה' שץ וכיוצא בזה.
ובמשך הדברים היה כי הרוזן קנהו לבית אוצר התמונות שלו שעלה לו בדמים מרובים. וחלילה להעלות על הדעת שהרוזן יאסף תמונות פאטאגראפישע או ליטאגראפישע.
ואכפול עוד הפעם, כי הר"א הנ"ל הגיד לי בפירוש שראה תמונתו של הרב "תמונה ישנה מעשה ידי צייר אמן, בלשונו: א גימאלטע מיט דער האנט פון א מאלייער אקינצלער".
ואדמה כי יספיק זאת לכבודו. ומובטחני במדת טובו ובחסדו ואמתו שיזכני במכתבו להודיעני דבר מה יענהו הרב מליובאוויץ או אשר יוודע לו בדבר זה משאר המקורים.
בכבוד רב ובענוה ותום
יהודא פריד
א' שרון, כדרכו, הוסיף את תורף מכתב תשובתו:
י"ב תמוז צ"ח. צר לי שגם בפעם השנית לא עלה בידי לבאר כהוגן: לא שאלתי אם התמונה של אסתרין היתה ליטוגרפיה וכד', אלא שאלתי אם אותו קלסתר הפנים כפי שהבאנו. יען ישנה אפשרות שלבד [הציור] הדמיוני של שץ היתה תמונה נכונה.
[ד]
ב"ה, עש"ק פנחס ט"ז תמוז צ"ח.
לכבוד החכם הנכבד הבוחן ובודק גנזי נסתרות, ה' אברהם שרון נרו יאיר.
נתכבדתי בקבלת מכתבו מן י"ב דנא. ומצאתי חובה מצידי להשיב לכ' הנכבד ולברר את הספקות אשר נהיו באשמתי ששכחתי בחפזי "ששיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה למוד", ובמכתבי באמת לא היה די באר.
ומחובתי היה בתחילה לספר גופא דעובדה היכי הוה. וזה הדבר: בערב אחד, כאשר ישבתי בביתו של הח' ר"א אסתרין ז"ל בחדר עבודתו, וראיתי על שולחנו הרבה תמונות פוטוגראפיות מהציונים הראשונים ז"ל כמו הד"ר הרצל ז"ל, מכס נורדו, הר' ר"ש מוהליבר ועוד ועוד (הח' רא"א הנ"ל היה מראשי הציונים הוותיקים בעיר באברויסק והסביבה, והוא היה מחסידי חב"ד מבאי ביתו של האדמו"ר ר"ש נח שניאורסאהן מבאברויסק). ושאלתי אותו שאלת תם: מדוע אין אצלו תמונתו של הרב הזקן ר' ש"ז שניאורסאהן?
וענה לי, כי באמת לו היתה תמונה כזאת בפורמאט קטן, אז העמידה ג"כ על שולחנו. וכאשר שהיא בפורמאט גדול, אין לה מקום על שולחנו, ולתלות על הכותל תמונה, זה נגד הפרינציפ שלו (הוא היה איש מתון ובעל נימוסים משלו). וידי חובת ראיה יצא לכל הדיעות, כי הוא זכה לראות תמונה כזאת בפורמאט כזה בחדר התמונות של הגרף טישקעוויץ. לא ליטוגראפיש ולא פוטוגראפיש, אלא תמונה ישנה מעשה ידי אמן צייר (זיוואפישעץ), והיא עולה בד בבד עם התמונה הליטוגראפישע, אךביתר בהירות והטלת אימה יתירה (לשונו ממש).
ובזאת אחשוב כי תקנתי את המעוות. בכלל אחשוב לי לכבוד גדול קבלת מכתביו. ואולי זכות שמגלגלין על ידי זכאי גרמה לי. ואם לא יקשה על כ' הדבר, בל ימנע ממני את הכבוד הזה גם בעתיד, ואם יהיה דבר מה חדש בזה יענני.
המכבדו ביראת הכבוד,
יהודא פריד
בראש המכתב הוסיף הפעם א' שרון ורשם באותיות גדולות: "זה חשוב וברור", ובסופו כתב:
כ"ג תמוז צ"ח. עכשיו הדבר ברור. וכשנפרסם מה, נסתמך בדבריו. מליובאויץ – תרעומת, ועניינו רק עדות שץ. אדרבא, יודיע נא ונשמח לפרסם, כשם שפרסמתי ע"ד הגניזה החרסונית.5
*
על כל הנ"ל אוסיף עוד שני פרטים:
[א] מהרה"ח ר' חיים ליברמן ע"ה שמעתי, שהתלוצץ על הרעיון המוזר שתמונה זו צויירה על-פי קלסתר פניו של המו"ל ר' שמריה שניאורסאהן, ותמה: כיצד זה יכול היה ר' שמריה להפיץ תמונה שכל אחד יכול היה להבחין שהיא נעשתה בדמותו ובצלמו שלו עצמו?...
[ב] כמה וכמה אנשי מקצוע הביעו את דעתם הנחרצת שאין לייחס את ציור התמונה לב' שץ עצמו, שמעולם לא הגיע לרמת ציור גבוהה כמו זו הניכרת מתמונת אדמו"ר הזקן, ובוודאי שלא היה מסוגל לזה בהיותו צעיר כבן עשרים שאך זה עתה החל לצעוד את צעדיו הראשונים בלימוד הציור.
1. ראה "אגרות-קודש – אדמו"ר הזקן", עמ' תעב-תעג.
2. יצחק אייזיק אסתרין (באברויסק תרכ"ה – וילנא תרצ"ה) היה נשיא הקהילה היהודית בבאברויסק, ראש וראשון לכל מפעלי הצדקה והחסד שבעיר וסביבותיה. במפתח השמות לספר "באברויסק" (ת"א תשכ"ז) צויינו 35 איזכורי שמו בספר זה, וגם פרק מיוחד הוקדש לו שם (בעמ' 417-416).
3. ומה בכך? הרי תוך כדי דיבור מפורש שם שציורו של ז' שץ נעשה על-פי ציורו של גלאווטשבסקי!
4. ראה לעיל בהע' 1.
5. המשפט האחרון מתייחס לדברים שכתב א' שרון בתשובתו אל מזכירו של אדמו"ר הריי"צ.
(כפר חב"ד גל' 1011 ואילך)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
