לקראת ל"ג בעומר השתא (תשס"ו), זיכתה אותנו "תנועת הנוער 'צבאות השם' בארץ הקודש" (מבית מדרשו של ד' נחשון בנצרת עיר הגאולה), בספרון "עכברים בפעולה", שנועד לחלוקה בקרב ילדי ישראל המשתתפים בתהלוכות ל"ג בעומר.

גיבור הסיפור הוא סבא של מוטי, בעל חנות הצעצועים היפה ביותר באחת מערי צפון הארץ. יום אחד נכנסו לחנותו שני אנשים, סיירו בה אנה ואנה ורשמו לעצמם את מחיריהם של צעצועים שונים.

כעבור יומיים שבו לחנות, הזדהו כפקידי מס הכנסה והודיעו שעל-פי חישוב חוזר מגיע ממנו סך 150,000 ₪ לשלטונות המס. לסבא ניתנו שלושים יום לערעור.

כעבור כמה ימים נסע הסבא למלך המשיח שליט"א לבקש ברכה.

מדובר בתקופה שבה אין זוכים לראות את הרבי, אבל הוא נכנס ל'יחידות' של ממש, בכה, ביקש והתחנן שהחוב שהושת עליו ללא הצדקה ימוג וייעלם.

אחר-כך ניגש לארון הספרים, שלף ממנו כרך "אגרות קודש", פתחו [מבלי להכריז "יחי"?!] וקרא בנפש שוקקה את תשובתו של הרבי שזה לשונה:

"שום דבר בעולם לא נברא לבטלה, לכל בריה יש תכלית ושליחות שעליה לבצע בעולם. דוגמה לכך בסיפורו של אדמו"ר ה'צמח צדק' והעכברים".

סבא לא הבין, אך הרווחה הציפה את לבו; הישועה בוא תבוא!

כאן בא סיפור המופת הבא, שאליו מרמז הרבי במכתבו זה:

יהודי בשם הלל ("הילקה") התפרנס מבית-מזיגה שחכר מהפריץ. סטפן הגוי לא שילם את חובותיו למוזג, והלה מיאן להקיף לו עוד. נשבע סטפן להתנקם בהלל, והעליל עליו שהוא אינו משלם את מלוא המס על המשקאות הנמכרים בביתו.

נקבע תאריך למשפט. הלל נסע אל אדמו"ר ה'צמח צדק' ובדמעות שליש ביקש את ברכתו.

"אל תבכה, הילקה, ואל תתלונן – אמר לו הרבי – ה' יתברך יעזור לך. שום דבר בעולם לא נברא לחנם. לכל דבר יש תועלת, אפילו לעכברים. סע הביתה, הילקה, ובטח בה' שיושיעך".

ביום המשפט נוקש סטפן בלשונו, שאר העדים לא באו וממסמכי החקירה עצמם לא נותר זכר: העכברים חדרו למגירה וכרסמו את הניירות בצורה יסודית, עד שנותרו רק פירורים!

לשופט לא נותר אלא להכריז את פסק הדין: האשמה לא הוכחה. החשוד משוחרר!

נכדיו של הסבא לא ידעו כיצד יכולים העכברים לעזור במקרה שלהם, הרי בזמננו הכל שמור בדיסקים, וגם אם יאכלו העכברים את הניירות ניתן להדפיס הכל מחדש!

אך הנה באו שוטרים לחנותו של הסבא וזימנוהו לחקירה: "תראה, קרה לנו דבר משונה מאד. כל התיק שלך נמחק באופן פתאומי ממחשבי מס-הכנסה. המומחים שיודעים לפרוץ למחשבים עושים זאת בהינף עכבר אחד. אתה בטוח שידך או יד מכירך לא היתה בדבר?"

בהנף עכבר אחד... עכשיו הוא מבין היטב מי דאג למחוק את הקבצים...

כעבור זמן מה קיבל הסבא מכתב שבו מבשרים לו שהתיק נסגר מחוסר ראיות, והוא פטור מתשלום החוב.

עתה נצבו לנגד עיניו אותיות שחורות וברורות: "שום דבר בעולם לא נברא לבטלה", כותב הרבי, "לכל בריה יש תכלית ושליחות שעליה לבצע בעולם. דוגמה לכך בסיפורו של אדמו"ר ה'צמח צדק' והעכברים".

בכך מסתיים הספרון החמוד (שהילדים מתבקשים לשמור על קדושתו).

*       *       *

אנו נתעלם מכל הבעיות הלוגיות שמעוררת סגירתו התמוהה של התיק, ונתמקד בשאלה קטנה הנשאלת מאליה: היכן כתב הרבי את הדברים הללו? איזה חלק של "אגרות קודש" נקלע לידיו של הסבא דנן?

שאלה זו נותרת תלויה ומרחפת באויר העולם ומצפה לתשובה.

*       *       *

היצרנים הגדולים ביותר של "סיפורי אגרות-קודש" הם, ללא ספק, עורכי 'שיחת הגאולה'; לפנינו דיווח מטעה על מענה באגרות שמצינו שם בגל' 349:

הבחורה שעמה נפגש א' גורפינקל לא חפצה להשתדך עמו, אך נענתה לבקשתו של "הרב משה" לשאול בעצת הרבי שליט"א מלך המשיח באיגרות קודש.

"היא כתבה וביקשה ברכה לפרנסה ושידוך... בתשובה נכתב לערך כך: בקשר לשאלת הפרנסה, יש כיום מיתון במשק ועסקים פשטו רגל. ק"ו כאשר יש שלוש[ה] שותפים בעסק ואין ביניהם אימון אזי העסק פושט רגל ומפטרים את כל העובדים. ואכן, כך בדיוק קרה לאחר שבוע, במקום עבודתה [היכן טמון כאן המענה לבקשת הברכה לפרנסה?].

ובקשר לשאלה השניה (השידוך) – אני ממליץ לפנות למר גורפינקל לקבל תשובה על כך!

ליותר מזה היא לא היתה צריכה. החתונה התקיימה ב"ה בשעה טובה ומוצלחת בי"א סיון התשנ"ז...

עד כאן הסיפור.

מכיון שנוסח המכתב נראה לי סתום ומבולבל, רציתי לבדוק אותו במקורו; פשפשתי במפתח שמות האנשים שבאגרות, ולא מצאתי שום "גורפינקל"...

התקשרתי למשפחת המספר, ושם הסבירו לי שהם פתחו בטעות כרך "אגרות קודש" של אדמו"ר הריי"צ... [בגוף הסיפור לא נאמר אם הם הכריזו את הכרזת הקודש "יחי אדמו"ר מלך המשיח", שבדיעבד יכול להתברר שהם אמרוה על אדמו"ר הריי"צ...]

כמובן שכמעט ואין דמיון ממשי בין המכתב המשוחזר לעיל לבין המכתב שבמקור (כרך א עמ' תכו), שאין בו לא שאלת פרנסה ולא שאלת שידוך, אך השם ר' אברהם גארפינקעל אכן נמצא שם.

העיקר שהשידוך יצא לפועל והחתונה נערכה בשעטומ"צ, כרצון ההשגחה העליונה ובזכות כל הצדיקים.

אלא שהדיווח על כך היה מוטעה ומטעה.

*       *       *

אגב כך אעיר על העתקה אחרת של סיפור מאדמו"ר הריי"צ אל אדמו"ר זי"ע; ב'שיחת הגאולה' (גל' 54) קוראים אנו:

אחת התופעות המדהימות של תקופתנו היא אפיק התקשורת עם הרבי מה"מ שיל"ו, ע"י "אגרות הקודש" ושפע התשובות וההדרכות לו אנו זוכים באפיק תקשורתי זה. מעניין לדעת כי כבר לפני שנים פתח ר' מענדל [פוטרפס] את אפיק התקשורת המחשבתי.

היה זה בעת מאסרו הקשה ברוסיא. ר' מענדל חש כי "באו מים עד נפש" והמצב הוא ללא נשוא, והחליט ל"כתוב" במחשבתו "פדיון נפש" (בקשת ברכה) אל הרבי מה"מ שיל"ו (שהיה בארה"ב). כעבור מספר ימים קבלה זוגתו תחי' (שהיתה אז באנגליה) מכתב מאת הרבי מה"מ שיל"ו בו הוא מציין כי "פדיון הנפש התקבל..."

ר' מענדל עצמו סיפר זאת בצורה שונה "במקצת" (בספר "ר' מענדל", עמ' 44):

"רק לאחר שדנוני בערב ל"ג בעומר [תש"ז] לשמונה שנות גלות במחנה עבודה, התחלתי לחשוב קצת על עצמי, ואז נזכרתי בדבריו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שאמר פעם: "כל אלה (הנמצאים ברוסיה ובעיקר במאסר), שיתעצמו במחשבה עלי – אתעצם במחשבה עליהם" – וכך אמנם עשיתי. כשמצאתי את עצמי בתא המאסר, דבר ראשון נעמדתי בקרן זוית, עצמתי עיני והרהרתי במחשבתי כאילו אני נמצא עכשיו ביחידות אצל הרבי, או לפחות שולח אליו מכתב, המודיע לו על מצבי בהווה.

"רק כשעזבתי את רוסיה כעבור שנים, נודע לי, שבאותו יום ממש, ערב ל"ג בעומר, הבריק כ"ק אדמו"ר הריי"צ מברק על שמי ללונדון ובו נאמר: "המברק התקבל"... רק כשהגעתי ללונדון בשנת תשכ"ד, הבנו כולנו, שזו תשובתו של הרבי על ה'יחידות' שהיתה לי בבית-הסוהר".

*       *       *

לנוחיות השואלים באגרות קיימים כמה מסלולים:

המסלול הקצר (או: "המסלול הירוק"), שבו ניתן לקבל מהרבי אישור לכל מה שרוצים; פרטים על כך בגל' 46 של 'שיחת הגאולה':

.."האם זו גזירה משמים או שמא עלי לקחת סיכון ולהתחיל בבניה?" הירהרה לעצמה... "צריך לשאול את הרבי משיח צדקנו" חרצה במחשבתה... שלפה את אחד מספרי "אגרות הקודש" תוך שהיא אומרת "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ופתחה את הספר.

מבט עיניה נפל על המלה שבתחילת השורה, "מאשר" היתה המלה!... החליטה לוודא זאת שנית, אך גם בפעם השניה כשפתחה את הספר, בדף שונה, נתקלו עיניה שוב במלה "מאשר"... הדבר חזר על עצמו כמה פעמים. בכל מקום שפתחה הופיעה המלה "מאשר"...

ובכן, זו הדרך הבטוחה ביותר: מכיון שבכרכי ה"אגרות קודש" מופיעה המלה "מאשר" לאלפים, במופעים שונים: "מאשר הנני קבלת מכתבו" או "הנני לאשר קבלת מכתבו", הרי גדולים הסיכויים לקבלת "אישור" מיידי, ואם לא בפעם הראשונה, אז בפעם השניה (כפי השיטה שנראה להלן).

כך גם פתוחה הדרך הקצרה לכל מי שחפץ ב"ברכה לבשורות טובות", המופיעה אלפי פעמים ב"אגרות קודש".

מסלול עוקף הוראה; נועד לאלו שהתשובה הראשונה שנתקבלה באגרות אינה לרוחם, והם מבקשים לערער על התשובה ולקבל תשובה אחרת שתתאים לצרכיהם.

זאת מצינו, למשל, בגל' 195 של 'שיחת הגאולה', שבו מספר בעל המעשה על שהרבי שליט"א מה"מ התייחס מפורשות לשמו של הבן שעתיד להיוולד להם בשעטומ"צ [אף שתמיד היה הרבי נמנע מלהתערב בקריאת שם הילדים!], באמרו: "ובמענה על הכנסו של בנו יוסף יצחק לבריתו של אאע"ה"!

אך מה לעשות, שמו של האב הוא "יוסף אברהם", ואיך יקרא לבנו "יוסף יצחק"?!

האב סבר, כנראה, שמה"מ שכח את שם האב, או שמא לא ידע את מנהג האשכנזים שאינם קוראים לבן בשם האב החי, לפיכך כתב שוב לרבי והודיע לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהם יקראו לילד שיוולד רק בשם "יצחק".

הרבי נעתר להורים, קיבל את הערעור והשיב: "לכבוד מתפללי בית הכנסת "בני יצחק" על שם האר"י ז"ל".

על ערעור אחר שנתקבל גם הוא, מדווח ב'תשורה' לחתונה שנערכה בא' דר"ח אדר תשנ"ח; אם הכלה שאלה את מה"מ שליט"א [עוד לפני שבתה השתדכה!] באיזה תאריך לקבוע את החתונה בשעטומ"צ, וקיבלה מענה ברור: "וקבעו את זמן החתונה לראשון דר"ח אד"ר הבע"ל".

החתן, מצדו, שאל גם הוא, אבל לו השיב מה"מ שליט"א בצורה שונה: "בהנוגע לקביעות זמן החתונה, דעתי שצריך להקדימה, ומה טוב בחדש כסלו הוא חדש הגאולה, ואין לך דבר העומד בפני הרצון".

מכיון שאי-אפשר שהכלה תתחתן בחודש אדר והחתן בחודש כסלו, נאלץ החתן להגיש ערעור (תוך שהוא עובר על דעתו של הרבי – המפורשת בתשובה הראשונה וידועה גם כהוראה כללית – שאת החתונה צריכים להקדים, ואין לך דבר העומד בפני הרצון).

הערעור לא התקבל! גם במענה השני נאמר מפורשות: "חתונת בנו שליט"א ביום הרביעי ט"ו כסלו הבע"ל"!

החתן האומלל הגיש ערעור נוסף! בפעם זו נענה לו הרבי וחפצו עלה בידו: "כיון שהי' הקס"ד [=קא סלקא דעתך] שתהי' חתונתו בכסלו, אבל אז עליו להפסיד את ההזדמנות ללמוד בקורס [קצינים] הנ"ל... הנה אם הכלה וההורים משני הצדדים מסכימים ע"ז... והחתונה עצמה תהי' בשעה טובה ומוצלחת בחדש אדר הבע"ל"...

כך נקבעה החתונה לר"ח אדר, כפי המענה לאם הכלה... אף שהמענה האחרון נועד לאלו שרצו לכתחילה לקבוע את החתונה לחודש כסלו, ואילו המחותנים דנן רצו שלא לקבוע בחודש כסלו שעליו הורה הרבי בתשובותיו הראשונות...

*       *       *

הפרשנויות המוזרות לאגרות הנפתחות באקראי מפורסמות; חלקן נובע מבורות וחוסר הבנה בלשונו התורנית של הרבי, וחלקן מאילוצים של התאמה למצב הנתון או מן ההכרח למצוא בהן תשובה לשאלה שנשאלה, ולו גם במחיר של עיוות התשובה עד כדי הפיכתה מן הקצה אל הקצה.

אצביע כאן רק על דוגמה אחת ויחידה של התאמה לצרכי השואל:

בגל' 298 של 'שיחת הגאולה' מסופר על אשה שקיבלה את המענה "להיות על הציון" (כשהכוונה מפורשת בשורות הקודמות שלא צוטטו בסיפור: "להיות על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע"), אך אצלה הבריק רעיון שהתאים יותר לצרכיה, והיא פירשה: להיות על הציון של הבבא סאלי בנתיבות!...

*       *       *

בעתון 'בית משיח' (גל' 312 עמ' 51) מחודש שבט תשס"א, ובעלון 'שיחת הגאולה' (גל' 341) מחודש ניסן תשס"א מסופר הסיפור הבא [בסוגריים מרובעים מובאים שינויי הנוסח המשמעותיים]:

הרב וילהלם מנהל בית חב"ד בחברת 'אגד', גיבש תוכנית לצייד את כל אוטובוסי 'אגד' בערכת חת"ת וקופת צדקה, מבצע שעלותו נאמדה בעשרות אלפי דולרים [ב"מ: מאתיים אלף דולר].

הרב וילהלם הגיע לגביר מסויים וניסה לעניין אותו במבצע, ולאחר מספר דקות של שיחה השתכנע הגביר ואף ביקש את הרב וילהלם לכתוב על כך לרבי שליט"א מלך המשיח [ב"מ: הגביר לא התלהב כל כך מהמבצע ואמר לרב וילהלם שברצונו לכתוב על כך לרבי מה"מ, ורק כשיראה את התשובה של הרבי יחליט אם לתת וכמה].

הרב וילהלם כתב את המכתב, הכריז את הכרזת הקודש ונטל כרך מכרכי "לקוטי שיחות" שהיו על מדף הספרים של הגביר [ב"מ: לאחר שהגביר כתב את המכתב רצה לקום ולשים אותו באחד מכרכי ה'אגרות קודש', אך לפתע הבחין בכרך כא של "לקוטי שיחות" שהיה על השולחן והכניס לתוכו את המכתב].

מרוב התרגשות, בקושי הצליחו לקרוא את האמור שם [משום מה לא פרצה מפיהם צעקה – כפי התרחיש הקבוע בכל האירועים הדומים – ואיש מהם לא נזקק לכוס מים קרים]: "מה טוב – תהילים סידור וצדקה פושקע [=קופת צדקה] באוטובוסים"...

הגביר פנה לחדרו וחזר עם צ'ק נכבד [ב"מ: הגביר הוציא מכיסו פנקס המחאות ורשם צ'ק על סך מאתיים אלף דולר]. ובעזהשי"ת בקרוב ניתן יהיה לראות ליד נהגי אגד, קופת צדקה בעלת עיצוב יחודי, הכוללת בתוכה גם את ספר החת"ת.

עד כאן תקציר הסיפור (בשעת קריאת הסיפור תמהתי, כלום יש לך גביר מאנ"ש שמעדיף את עילום שמו, על פני ההלכה של "מצוה לפרסם עושי מצוה"? כיום, כעבור חמש שנים, יכולים להוסיף ולשאול: לאן הלך הכסף? איה הם ספרי החת"ת והקופות שנועדו להיות בכל אוטובוסי 'אגד'?!).

ההמחזה הפרימיטיבית שקופה, והאילוצים לכך ברורים אף הם: במקרה זה לא היה אפשר להשתמש ב'טריק' השגרתי של מכתב מתוזמן ב'אגרות', מפני שהמכתב דנן הוא מחודש סיון תשל"ח, ומכתבי שנה זו עדיין לא נדפסו בסידרת ה'אגרות קודש'...

לפיכך נאלצו לסטות מהתסריט הקבוע ולהעבירו לכרך "לקוטי שיחות" שהיה מונח באקראי על השולחן, או, לחילופין, שנשלף באקראי מתוך הסידרה שבארון (ובגירסה זו לא ניתן כל הסבר מדוע לא פנו אל סידרת ה'אגרות קודש' בהתאם לכללי הטקס המקובלים).

*       *       *

עד כאן מנפלאות האגרות; למי שלא יודע, או למי ששכח, נזכיר את האמור בגל' 83 של 'שיחת הגאולה', שהאגרות-קודש היו רק השלב ההתחלתי; אבל הנסים והנפלאות מתרבים ומתעצמים, הגילוי של "המים הקדושים" הולך וצובר תאוצה, ומגביה אותנו לקראת הרגע הנכסף של התגלות מה"מ שיל"ו.

ולא כדעת הטועים שהמים טובים לרפואה בלבד, אלא יפה כוחם לכל המצטרך, אפילו לזכייה בהגרלה! ('שיחת הגאולה' גל' 86).

*       *       *

איך לא נתלונן ונאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה? לשעבר היה אדם מכריז "יחי" ונושע מכל צרותיו, כפי המדווח ב'שיחת הגאולה' (גל' 285): יום אחד החליט ה"מיקרוגל" שבביתנו לשבות. לאחר שכל נסיונות התיקון עלו בתוהו וכמעט התייאשנו, שמעתי לפתע את בננו הקטן אומר, שהמלמד לימד אותם שאם אומרים "יחי" זה עוזר. הילד התייצב והכריז בקול ג' פעמים "יחי אדוננו" ו...ה"מיקרו" חזר מיד לעבודה!!!

אך כל זה היה בימים עברו; כיום נזקק האדם גם לאגרות, ואם גם מהן לא בא עזרו, עליו לשתות "מים קדושים" או להתמרח בהם.

השאלה המציקה היא, התינח כל אותם שלדעתם נועד הרבי רק למלא משאלות לבם לטובה ולברכה, לאספקת בני חיי ומזוני רוויחי, רפואת הנפש ורפואת הגוף. אך מה יהיה על אלו שתורה יבקשו מפיהו ובה נהנו ממנו עצה ותושיה? להם לא יספיקו לא "מאשר" ולא "בשורות טובות"; מי יאיר את עיניהם בתורה ומי יראם מנפלאותיה?

איה סופר שיבדה סיפור נאה על מי ששאל באגרות שאלה קשה בסוגיא עמומה שבש"ס, והתשובה שקיבל ב"אגרות קודש" היתה: עיין 'לקוטי תורה' כו'. הוא פתח שם ולמרבה הפתעתו (שנתלוותה לה צעקה שפרצה מפיו) מצא דף של "שמות" (גניזה) מתוך ספר ישן, שבו נתבארה שאלתו בצורה מופלאה וכל קושיותיו סרו כמאליהן. או מישהו אחר שמרח עיניו ב"מים קדושים", הכריז "יחי", אמר "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" וכך הווה.