כפר חב״ד
'פריצת' אדמו"ר הריי"צ לצרפת
אחרי מלחמת העולם הראשונה נהרו לפריז מהגרים רבים ממזרחה של אירופה, ובהם גם פליטים שברחו מרוסיה בשל ריבוי התלאות שנגרמו בעטיית המהפכה.
רובם של המהגרים היו סוחרים קטנים ובעלי מלאכה, אבל היו בהם גם מספר ניכר של תעשיינים, שפיתחו בצרפת מוצרים חדשים והגיעו למעמד כלכלי גבוה.
גם אינטלקטואלים רבים התרכזו בפריז, בפרט סטודנטים יהודים שלא נתאפשר להם ללמוד במדינות מולדתם, רובם תלמידי המכללות לרפואה ולפילוסופיה.
למרבה הפלא, רבים שהיו רחוקים מהיהדות בארץ מולדתם, נתקרבו למסורת האבות דוקא בצרפת, בהשפעתה של האוירה השמרנית ששררה בה. מאידך גיסא, בקרב הצעירים שהצליחו להתערות באוכלוסיה המקומית החלה ההתבוללות לתת את רישומה.
בתקופה זו הירבה אדמו"ר הריי"צ פעלים – ממקום מושבו בריגא – לחיזוק היהדות במדינות שונות, וצרפת בכללן, אלא שכאן נצטרפה לכך גם פעילות יחודית שהתבטאה בהפצת מעיינות החסידות ובלימוד דא"ח.
שני עמודי התווך שעליהם הושתתה הפעילות הרוחנית היו השד"ר הרה"ח ר' שמעון ליב גרינברג ע"ה, והעסקן-הגביר ר' הלל זלטופולסקי ע"ה.
הראשון היה מתלמידי "תומכי תמימים" בליובאוויטש, ורשאי במקורו ו"מן המנגנים הגדולים" ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 227), שבקיץ תרע"א נמנה עם התלמידים המבוגרים שב"זאל" שבליובאוויטש, שבאו ללמוד במחלקת הישיבה שבשצעדרין ולהשפיע בה "רוח חסידית" ('זכרון לבני ישראל', עמ' לא). והשני, בנו של החסיד הנודע הרה"ח ר' זלמן זלטופולסקי מקרימנצוג. לאב הגדול ולבנו זה יוקדש אי"ה פרק מיוחד, אולם כבר עתה ראוי לציין, שאף כי רבים כתבו אודות הבן ר' הלל (להלן: רה"ז) שנודע כעסקן לאומי, נדיב ומשכיל, אולם איש מהם לא האיר את הפן הדתי והחסידי שלו, תכונה שהיתה טבועה עמוק עמוק בנפשו – כפי שניווכח בהמשך.
הרקע לפעילותם המשותפת של הרבי ושני ה"עמודים" הללו, מסופר במכתבו של אדמו"ר הריי"צ לבתו של רה"ז (מג' אייר תרצ"ג, אחרי מות האב) יחד עם סקירת תמצית עבודתו של רה"ז להפצת החסידות בפריז, שאותה נראה להלן בהרחבה. וזה לשון המכתב (אגרות-קודש, ב, עמ' תצח):
כבוד אביה ידידי הנעלה, הדגול מרבבה, ז"ל, במשך שתי שנים האחרונות התחיל להתענין דבר גילוי עניני חסידות חב"ד ברבים. וזה פרשת הענין.. בשנים האחרונות התחיל העולם המדעי להתענין דבר החסידות בכלל, וחסידות חב"ד בפרט. והרבה הרבה נכתב בזה בהלולים ותשבחות, ובכל אופן בסגנון הפכי לגמרי מאותו הסגנון המתועב אשר בו כתבו "ניצני המשכילים" אשר הציבו להם למטרה להרוס את כל הקדוש ולבזות את גדולי התורה.
..והתבוננתי כי טוב היה אשר ימצא איש בעל כשרון אשר יתן עצמו לקבץ כל החומר האמור ויבקרנו.. ויוציא לאור צדקת דרכי החסידים והחסידות. עבודה כזו אם כי אי אפשר שתעשה על ידי אחד, כי אם באמצעות חבורת חכמי לב.. אבל דרוש יהיה אחד המרכז והמצביא. ורבות חשבתי בזה למצוא בעזרתו ית' איש אשר בין יבין לרעי בענין הזה, ואשר יתאים לריכוז עבודה מתונה וחמורה כזו.
בקיץ תרפ"ט בהיותי בפאריז, במסעי מבקורי באה"ק ת"ו לבקורי בארה"ב, הכרתי פנים בראשונה את כבוד אביה, ענף עץ אבות חסידים, מורם מעם בשכלו החריף ובתבונתו העמוקה, והעולה על כולנה בעל רגש נפלא במינו, קן רוח ישראל סבא, מעיין נצוצי אור יקרות וזיקי אש חסידותי מלהיב, ומצאתיו ראוי לעמוד בראש עבודה אחראית האמורה. אמנם בהיותי טרוד אז בנסיעתי, הנחתי הדבר לעת בואי בחזרה מארה"ב...
תחילת שנת תרצ"א החלותי לבוא בכתובים עם כבוד אביה ידידי ז"ל בעניני תורת החסידות, ובאחד ממכתבי – תחילת תרצ"ב – גליתי לו את מכאובי האמור ובארתי לו מטרתי האמורה, והצעתי לו אשר יואיל להתענין בזה ולקחת דברים עם יחידי סגולה מהסופרים המשכילים הנודעים שמוצאם מגזע החסידים אשר ימצא לנכון, כדי להתחיל העבודה האמורה. ומה מאד שמחתי בקבלי אגרות תשובותיו אשר מהן נוכחתי לדעת כי בעזה"י קלעתי אל המטרה.
אמנם כבוד אביה ז"ל, לגודל כשרונו הכי נעלה, השתוקק לגלות אור תורת החסידות בלבושי מדע עולמי – וועלטלעכע וויסענשאפט – לבאר עניני חסידות בביאורים לקוחים מן החוץ. ואדיר חפצו היה להראות לכל את נועם יופיה של החסידות.
על נושא זה היה בינו – אבדל לחיים טובים – וביני חליפות מכתבים על דבר סגולת התורה בכלל ותורת החסידות בפרט, אשר נהי' ליסוד פרק שלם במאמר "החובה והיכולת לעשות בעד החסידות".
בעת ההיא בא משולחי הרב גרינבערג שי' לפאריז, והזמן גרמא לשיחות ונאומים ברבים על אודות החסידות, דבר אשר לקח לב כבוד אביה ידידי ז"ל והתענין בזה במאד. ולמותר להגיד עד כמה הצליחו לו שיחותיו ונאומיו, כי היו דברי שכל היוצאין מן הלב ברגשי מסורת אבות.
הקדמנו את המאוחר, נשוב עתה ונסקור את התפתחות הקשרים כסדרם, על-פי המכתבים שנותרו מאותה תקופה.
מכתבו של מוהריי"צ לרה"ז מחודש חשון תרצ"א (אג"ק, שם, עמ' רס), הוא, כנראה, הראשון בסידרת התכתבותם, וכבר בו נראים ניצני הפעילות המשותפת:
כבוד ידידי הכי נכבד והכי נעלה, הגביר הנודע ומפורסם לשם תהלה ותפארת בתוככי עסקני הכלל, מוקיר ורחים רבנן, בעל מדות תרומיות, גזע תרשישים, וו"ח אי"א מוה"ר הלל שי'.
..נהנתי מאד לשמוע ממנו עד כמה דא"ח קרובים ללבו. ובאמת אין בזה שום התחדשות, ואדרבה לו לא הי' הדבר כן הי' זה שלא בגדר הרגיל, אחרי אשר כבוד אביו החסיד נ"ע הי' כ"כ שקוע בעניני דא"ח.. בנדון בקשתו אודות ספרי חסידות, כתבתי למכירי בווארשא שיראה לשלוח לו כולם...
במכתבו זה מתייחס הרבי גם לדבריו של רה"ז במכתבו "שאז לאט לאט נוכל להפיץ גם תורותיהם של אבות החב"ד" (משפט שבא, כנראה, בהמשך לדבריו שבקטע הקודם "בנדון בתו הכבודה תחי' שעוסקת בהדפסת ספרים"), והרבי מבקש ממנו "שיברר יותר כוונתו בזה, ואם אוכל לחוות דעתי בזה".
ממכתב זה עד המכתב הבא שבידינו חלפה לה יותר משנה, כך שחסרות לנו החוליות העוסקות ברקע ובהכנות שקדמו לשיגורו של השד"ר הרב גרינברג לפריז (בהמשך נראה כבדרך-אגב, שלולא עזרתו של ר' אלי' מרקין, לא היתה השליחות באה לפועל). הידיעה הראשונה אודות הרב גרינברג מצויה במכתבו של הרבי אל הרה"ח רמ"מ רוטשטיין מתחילת אדר א' תרצ"ב (אג"ק, שם, עמ' שצד):
כאשר יהי' בפאריז, בטח יזדמן עם אנ"ש שי'. וכפי ששם עכשיו ידידנו המשולח הרב וו"ח אי"א מוה"ר שמעון ליב שי' גרינבערג, בטח יזדמן לכבודו להיות במסיבה בהתוועדות אנ"ש שי' ויחזקם, והנני מקוה לקבל פ"ש בכתב מכבודו שי' מהרושם הטוב שעשה היות הרב גרינבערג שי' בפאריז.
כעבור כשבוע כתב הרבי מכתב ארוך לרה"ז (אג"ק, שם, עמ' שצו), וממנו למדים אנו על שיתוף הפעולה של רה"ז עם הרב גרינברג – בגשם וברוח – ועל החזון והמעוף שהיו לעיניו באותה שעה:
שמחתי מאד לשמוע מהשתתפותו בעבודה בהנוגע להחזקת הישיבות, וגם בדבר ענינו של הרב גרינבערג שי' בהנוגע לאמירת וחזרת דברי חסידות.
הצעת כבודו שי' לסדר שיחות שונות בענינים כלליים, כמו לבאר ענין העשר ספירות או סדר ההשתלשלות מוחין ומידות ג' לבושי הנפש, התבוננות ועבודה שבלב, דרגות של אהבה ויראה וכיוצא, תופסת אצלי מקום חשוב כראוי לה. ויפה כיוון בהדגישו "שאז היו רואין עומק החכמה שבחסידות ורוב גדלה, ולא רק גודל גודלה".. לעשות בחסידות שיטות או מסכתות – כותב לו הרבי – דבר זה הוא עבודה אחראית מאד... [כאן כותב לו הרבי באריכות נפלאה בענייני השכלת הדא"ח, שבסיומם בא הקטע הבא, שבו נגלים "חילוקי הדעות" המהותיים שביניהם בקשר להשכלת החסידות]:
ההבדל בין דברי החסידות שהם "דברי הרב", ובין דברי החסידות שהם "דברי התלמיד" (כלומר, החסידות שכתבו רבותינו הק' זצ"ל, ובין דברי החסידות שכתבו החסידים תלמידיהם, כמו ר"א מהאמלע ור' הלל מפאריטש וכדומה, זצ"ל), אשר בדברי אלו האחרונים אנו שומעים הבנה, כלומר, הגוף שבחסידות, ובדברי רבותינו אנו שומעים הנשמה שבחסידות. ואפילו במקומות אשר ההבנה של החסידים הגדולים מביאה אותנו לההרגש, משל "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ", הנה גם אז המלות האחדות של דברי הרב "בהמות הייתי עמך" שורפות את החומריות שלנו ומושכות את לבנו, כוחותינו וחושינו באי-ההבנה, יותר מההבנה ההיא של דברי התלמידים. והראיה על זה מה"פועל יוצא", אשר מההבנה ההיא של דברי החסידים יכול לצמוח משכיל מבין מאד, שתופס כל ענין ביסודו ועל בוריו, אבל ראשו ולבו נשארים רחוקים ונפרדים זה מזה. מא"כ מדברי הרב צומח עובד, המקדיש כל חייו לבירור וזיכוך המדות.
בדברי ההמשך רואים אנו, שבאופן עקרוני מקבל הרבי את הצעתו של רה"ז, אך בהסתייגות, בהציבו הגדרה והפרדה ברורה בין "חסידות" לבין "מבוא לחסידות":
אבוא איה"ש בכתובים עם הרב גרינבערג שי', לתת לו הוראות ידועות כפי האפשרי בהנוגע להסתדרות שיחות ודיבורים בענינים שונים שמסביב לדא"ח. כוונתי, כי חסידות מוכרחים לדבר בלשונה וכוונתה ואין בכוחינו ורשותינו לשנות בזה מאומה. אבל בתור מבוא לחסידות, בהסבר ענינים שונים של חסידות, בודאי שיכולים לסדר בזה דברים מסודרים.
שבועות ספורים לאחר מכן כתב הרבי לר' אלכסנדר ריינין, שהיה טוב מאד אילו היו מבצעים את התכנית של רה"ז לכנס צעירים בביתו של מר "וייל הצעיר", ולדבר בפניהם אודות דא"ח. וכן להתוועד בבית-הכנסת של ה'מזרחי'. בקיצור: "מה שיכולים לעשות להרחיב, הכל יפה" (אג"ק, יא, עמ' שמא. במכתב זה ניכרת היטב ההפרדה בין פעילויות שצריכות להיעשות בבתים פרטיים, לבין אלו הנעשות בבתי-כנסיות. עוד נשוב וניווכח בזה בהמשך).
באותם ימים ממש כתב הרבי גם לר' דובער רפופורט והביע בפניו את שמחתו מהתעניינותו של זה בשד"ר הרב גרינברג "ובטח נותן לבו ודעתו על-זה להרבות חברים" (שם, עמ' שמב).
במכתבו זה מדגיש הרבי גם את הצורך בעזרה להסתדרותו של הרב גרינברג – פרט שיחזור שוב ושוב – שבזה תלויה המשך עבודתו כמשפיע לאנ"ש:
ודאי הדבר אשר צריכים בע"ה להשיג יסוד להחזקת הרב גרינברג שי', אשר בע"ה מביא תועלת גדול לאנ"ש שי' והחפצים לשמוע דברי חסידות. אבל בזה הם צריכים לעשות בזריזות ובחריצות יותר, ולראות להמשיך יותר אנשים ולהרחיב חוג ועד-הפועל.
בשושן-פורים תרצ"ב כבר יכול הרבי לבשר בשמחה לרמ"מ רוטשטיין (אג"ק, ב, עמ' שצט):
מפאריז הנני מקבל מכתבים משמחים בהנוגע להתפתחות עבודתו של הרב גרינבערג שי'; מתוועדים לפרקים קרובים, והרב גרינבערג שי' חוזר דא"ח.
מהמכתב דלהלן שנכתב באותם ימים לרה"ז, ניכר שגם הוא היה מן המבשרים לרבי על הצלחת הפעילויות (אך לא רק הוא, שהרי מכתבו הנ"ל של הרבי נכתב בשושן-פורים, ואילו המכתב שלפנינו בא בתשובה למכתבו של רה"ז שנכתב מאוחר יותר, בכ' אדר ב').
כאן גם שומעים אנו לראשונה על יוזמתם העצמית להקמת "אגודת חב"ד" בפריז, והרבי כבר מתווה לפניהם כמה ממטרותיה של האגודה (אג"ק, יא, עמ' שנד):
שמחתי מאד לשמוע פ"ש ממנו, בפרט בידעי החלק הגדול שלוקח במטרת נסיעתו של הרב גרינברג ומהענין בכלל, ואשר מזמן לזמן מתוועדים לדבר אודות דא"ח, שזהו מעיין מקור מים חיים...
מה שחושבים התוועדות לב' ניסן, הוא כראוי להיות.. ובנדון הכתבים שבקשו, [ביקשתי] אשר ישלחו להם מספר נכון מהאכסמפלרים [=עותקי המאמר] שנדפסו ללמוד בניסן זה...
בנדון שחפצים לעשות אגודת חב"ד.. בראותי הוועדים שלוקחים ענין חם כזה בענין זה בפריז, יש לקוות שברצון יצאו אל הפועל בפעולות טובות. בנדון היו"ר של אגודה זו קשה לי לחו"ד בזה. [יעשו] כפי שמבינים על אתר...
אחד הענפים מאגודת חב"ד צריך להיות: להמשיך גזע החסידים.. גזע החסידים נושאים בעצמם ירושה של אוצר בלום של רגש לדבר טוב...
הייתי מוצא לחשוב מאד להניח שימת לב מיוחדה בענין הזה לקרב הצעירים וגם התלמידים.. בכדי שישיגו שמירת שבת הנחת תפילין ומאכל כשר...
בכללות אגודת החסידים צריך בודאי להחזיק בהגבלות שלה בלימוד הדא"ח לאלו השייכים לזה, אבל ענף גדול להמשיך כל שיכולים בחבלי עבותות אהבה וקירוב הדעת להראות יקר תפארת גדולת תורת החסידות.
ההתוועדות שנועדה לב' ניסן, כנזכר במכתב הנ"ל, היתה אמורה להיות אירוע משמעותי, והרבי מתייחס אליה גם במכתבו אל השליח הרב גרינברג עצמו; ברישום הקצר מתוכנו של המכתב (אג"ק, שם, עמ' שנז) נזכרים המכתבים הקודמים לרה"ז ולר"ס ריינין, הרבי מביע את בטחונו שתתקיים התוועדות בב' ניסן ומורה לו כי "צריך לראות להשתמש בזה שיגיש פארבריינגען וידבר דא"ח, ואשר יקבלו החלטות להתקהל לפרקים" (לשם ארגון תמיכתם בישיבות).
בד בבד היתה אמורה לקום "אגודת חב"ד"; על כך כתב הרבי לרה"ז בתחילת חודש ניסן שלאותה שנה (אג"ק, שם, עמ' שסב), שהוא מחכה בימים אלו למכתב שבו ידווח לו "איך עבר בפועל מחשבתם הטובה על אודות התיסדות אגודת חב"ד".
הרבי שב ומתווה לפניהם את הראוי לעשות בשלבים הבאים:
אשר בודאי ימי החגים הבע"ל יראו להשתמש בלימוד והתוועדות, שזה מיסודי ההתיסדות לתת מזון לזיק הטמון, להתאחז בדבר להביא לפועל טוב. שצריכים להיות שמח בפעולת החסידות שפועל בעניני דעות והשגה באלקות. ועולה על כולנה אם פועל איזה רושם ל"בפועל ממש" בקיום מצות מעשיות.. [ומי] שהיה רחוק וב"ה נתקרב ומניח תפילין או כשר ושמירת שבת, צריך להיות יקר מכל יקר.
* * *
באותו פרק, בשלהי ניסן, דחק הרבי בעסקנים לסדר לרב גרינברג מעמד של פרנסה, כדי שיוכל להישאר בפריז ולהיות "משפיע" לאנ"ש.
אחיו של רה"ז – ר' מנחם מענדל זלטופולסקי – ביקר אצל הרב ר' יואל הרצוג והסביר לו כי הרב גרינברג לא בא להסיג את גבול רבנותו, ואילו היה מתמנה לשוחט היה לו הדבר לתועלת רבה. הרבי קיבל בשמחה את הודעתו זו שבה נכללה גם הסכמתו העקרונית של הרב הרצוג להשתדל באותו ענין.
באותו מכתב (שם, עמ' שסז) מבהיר הרבי בפירוש שלא היתה לו שום כוונה שהרב גרינברג יתמנה לרב או מורה הוראה, אלא רק למרביץ תורה.
הרבי לא הסתפק בכך ופנה מיד – בכ"ח ניסן – במכתב אישי אל הרב הרצוג (אג"ק, ב, עמ' תג):
הנני בטוח אשר במשך ימי שבתו של תלמידינו הנכבד והכי נעלה ר' שמעון ליב שי' גרינבערג בפאריז, הכיר כת"ר שי' במעלותיו הטובות ומכבדו כראוי לו. וכפי שהוא שו"ב מומחה וירא-שמים וראוי לקירוב, הייתי מבקש מאד באופן האפשרי להמציא לו איזה מקום מוכשר לפניו בתור שו"ב.
כמובן שהרבי לא סמך על כך שהעניינים יתנהלו מאליהם; בבקשות ובהבטחות לא סגי ואיש איש מהם נתבע לפעולות ממשיות.
כך פנה הרבי אל ר"ס ריינין בדבר "המשרה לגרינברג, לתועלת להשארותו בפאריז, שבכל אופן הביא תועלת ב"ה, ובטח יעשו בזה ויראו להביא בפועל" (אג"ק, יא, עמ' שסח. באותו מכתב מספר לו הרבי שנתקבל אצלו מכתב מהרב גרינברג שבו מדווח הוא לו על הנעשה בב' ניסן, וכן קיבל שני מכתבים מעניינים מרה"ז, בעלי "תוכן עשיר בדבר העצות להפצת חסידות").
בה בשעה הודיע הרבי לר"א מערקין כי מחתנו הרש"ג נתקבל דיווח על הישיבה שהיתה עם מערקין "בנדון המשולח תלמידנו היקר הרב מוהרש"ל גרינברג שו"ב, ומקוה שבודאי נסתדר באופן טוב" (שם, עמ' שפה).
אותה ישיבה נזכרת גם במכתב אל העסקן מר קריינעס (שם, עמ' שפו), שבו מביע הרבי את בטחונו "שעכשיו יתחילו פעולות, לא לבד עניני דיבורים ובקורת", ואת תקוותו "שבחמימותו [של מר קריינעס] בודאי יעשה בזה, ויעזור שעבודת המשולח תהי' עושה פרי טוב".
גם לר' דובער רפופורט כתב הרבי כדברים הללו (שם, עמ' שפז), ואליו הוסיף כי "בודאי סדרו עניני הלימוד שילמדו חסידות ולא לצאת בדיבור בעלמא".
כנראה שדיווחו לרבי על הדברים שנשא ר' דובער זה (בב' ניסן?), שבהם התבטא כי היותו של הרבי בפריז פעלו במובן מסויים על התעוררות לענייני חסידות, הרבי שמח מאד למשמע הדברים הללו, אך מוצא הוא לנכון לכתוב לו שבחסידות מודגש מאד הענין "שלא ההתעוררות עיקר, רק הפועל הטוב, הן בלימוד והן בקיום המעשים טובים".
* * *
בתחילת חודש אייר תרצ"ב כתב הרבי לרה"ז מכתב ארוך (אג"ק, ב, עמ' תו ואילך), שממנו ניתן ללמוד הרבה על הפעילויות שנעשו בפריז בפרק הזמן שחלף, על התכניות לעתיד ("מנין חב"די"...), על בעיות עקרוניות שניצבו לפניהם ("אם לדבר חסידות בצרפתית") וגם על אישיותו של רה"ז.
בתחילת דבריו מתייחס הרבי לכללות מכתביו של רה"ז:
את שני מכתביו.. קבלתי. וכבר הגדתי אשר מכתבי ידידי שי' הם למקרא עונג עבורי, שמכתבים תכניים כאלו וכיוצא בהם אשר אני מקבל, מעוררים בי תמיד זכרון ימי קדם בבירת החסידות בליובאוויטש. ומלבד התוכן השכלי שבהם, עוד יש בהם מהתועלת הנרצה בהפחת רוח חיים בקיום המצות מעשיות, אשר זה כל האדם, כי כל דבר שכל וחכמה יביאנו אל הקודש פנימה, להוסיף נר באולם מקדשו...
[אחרי האריכות הגדולה בענייני השכלה מסכם הרבי ואומר]: כל זה כתבתי בקצרה כעין הקדמה, להוכיח עד כמה קשה לדבר ומכל-שכן לכתוב ענינים אלו, מהו חסיד ומהי חסידות וכדומה, ולמצוא המלים המכוונות לזה. אבל מ"מ אין אנחנו בני חורין להפטר מזה ומוטל עלינו להקל ולקרב הענינים הללו אלינו, או לקרב עצמ[נ]ו אל הענינים הללו יותר כפי האפשרות.
ועכשיו אני נגש להשיב על מכתביו ראשון ראשון ואחרון אחרון.
מכתבו מב' ניסן:
מענין אותי מאד מה שדיבר כבודו מענינא דיומא ביום ב' ניסן, ואולי יש אצל כבודו רשום בכתב מה שדיבר אז הייתי נהנה מאד אם הי' שולח אלי. וכבר כתבתי אשר בכלל מכתביו מענינים אותי מאד ותופסים אצלי מקום חשוב בין המכתבים בני תוכן שאני מקבל.
ובנדון מנין חב"די נכון הדבר מאד, וצריכים להתחיל לסדר הדבר בעוד מועד כדי שיצא לפועל לימים הנוראים הבע"ל...
ובדבר הרב בק והחכם הנכבד מר סלאזבערג שי', אין דבר מפליאני, בידעי עד כמה החסידות היא חכמה גדולה בעצמה, וגם בלולה ממדעים שונים. ואין פלא אם אנשים שנתנו ימיהם על מדע מתעניינים בה.
ובדבר השאלה אם לדבר חסידות בצרפתית או באיזה שפה אחרת, הנה אליבא דאמת הרי דבר שכלי יש לו לבוש שלו, שהוא הכלי שלו.. כאשר בא בשפה המועתקת אין לידתו כמו הורתו.. ועל אחת כמה וכמה בחסידות שהיא דבר ה' אשר השיגוה וגילוה הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע ברוח הקדש, הנה גם השכלי שבה הרי הכוונה מרובה על הכתב.. וצריכים זהירות יתירה בזה. ומשום זה הנני חושב ברור כי העתקת החסידות לשפות אחרות הוא דבר היותר קשה, ואי אפשר לקרא חסידות שתיכתב בשפות אחרות, בשם חסידות.
אמנם זהו רק בהנוגע להעתקה בכתב, אבל בדיבור בעל פה ובשיחה ברבים.. לדבר חסידות בשפה פאפולרית כדי שיבינו גם השומעים שאין להם הבנה מיוחדת בחסידות; ..חסידות צריכים לדבר כמו שהיא, ואין להכניס בה שום דרשות וכו'. אבל בדרוש יכולים להכניס ענין של חסידות לבארו כפי הצורך להבנת הענין.
.."מהשער ולפנים", בזה צריכים להזהר ביותר עד כמה מותר להכניס בחצר החסידות לפנים מן הקלעים עניני שכל אנושי. אבל "מהשער ולחוץ", והוא לקחת ענינים של חסידות ולהסבירם ולבארם (בלי אחריות), באופן כזה הנני חושב שהוא מותר בכל השפות.
ובהנוגע ל"תומכי תמימים", בודאי כדאי ונכון מאד לאסוף החומר בזה.. הרבה פעמים כבר נכתב בזה.. נאבדו הרבה ממה שנכתב.. ואראה אי"ה לחפש אחרי חומר כזה.. ואי"ה כאשר יהי' לי זמן אראה להשיב על כל השאלות בהנוגע לתו"ת.
..מה שכותב להתדבר עם הלל צייטלין ועם מר בונין שי', היה זה דבר ישר מאד.. כי השאלה דבר הפצת החסידות ולקרב נפשות אליה תופסת אצלי מקום חשוב מאד.
מכתבו מחול-המועד פסח:
מה שכותב שהרגיש במכתבי שהנני חפץ בהתקרבות הצעירים לא לבד לשם חסידות, כי-אם למען יאכלו כשר וכו'...
נהניתי מזה שהרב בק מוכן לקחת חלק בעבודה, והנני מקוה אשר כבודו שי' ע"י התדברות ידועה עם אנשים שונים וסידור דרך לעצמו באופן העבודה של הפצת החסידות, ישיג בע"ה הרבה.
ומה שכבוד ידידי שי' שואל להרשות להעתיק איזה מאמר לצרפתית, כתבתי לעיל השקפתי על זה. ומ"מ הייתי נוטה לזה אשר יעשו זאת.. בלא הזכרת שם של מי הוא.. אבל זה ודאי אשר מוכרחים לחשוב ע"ד התחלת הפצת המעיינות בלי דרישות קודמות כפי שכותב.
מכתבו מכ"ו ניסן:
מכתבו גרם לי עונג גדול, כי הנני רואה בכל מכתב ומכתב אשר ידידי שי' מתקרב ונגש יתר קרוב אל העבודה ולפנימיות הענין. ונהניתי מזה שהרב אייזנשטאט שי' שמע המאמר ממר גרינבערג שי' בביתו של העו"ד מר סופר שי', והנני רואה אשר ב"ה כללות הענין דבר נסיעתו של מר גרינבערג שי' לפאריז הצליח. ורב תודה וברכה מגיע לידידינו מר מערקין שי', אשר בהבטחתו נתן האפשרות הראשונה לזה...
את ה'קול קורא' שהדפיסו הנני חושב אשר בטח ישלחו גם אלי... והנני חפץ להשתתף עמהם יחדיו בהקמת ובנין אגודת החסידים, וכאילו הנני אתם עמם יחדיו. וקורא אני עליהם, התחזקו ידידינו אהובינו, ועמדו בשורה ראשונה של עבודה ופועל ונלכה כולנו יחד שלובי זרוע במסלה אשר סללו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
יש לי עוד דברים בהנוגע להפצת החסידות, אבל מפני אשר יארכו הדברים בזה הנני מסיים כעת, עד אשר יזדמן לכתוב בפעם אחר. והיה נחוץ להניח כחות לשלוח אברכים למקומות שונים לעורר ולדבר חסידות. וכן נכון מאד להתעסק באיגוד הכחות בין חוגי הסופרים שמגזע אנ"ש מוצאם, כמו מר צייטלין ומר בונין שי' והדומה ולהתדבר עמהם כנ"ל.
אם נרצה לתמצת את המורם ממכתב זה, הן באשר לפעילות שנעשתה עד כה והן באשר לרגשותיו של המשלח, יבואו דברי הרבי ויעידו:
והנני רואה אשר ב"ה כללות הענין דבר נסיעתו של מר גרינבערג שי' לפאריז הצליח!.. והנני חפץ להשתתף עמהם יחדיו בהקמת ובנין אגודת החסידים, וכאילו הנני אתם עמם יחדיו!
* * *
ב'קול קורא' שנזכר במכתבו של הרבי (ותצלום ממנו ניתן להלן), קוראים אנו על המניעים להקמת 'אגודת חב"ד' ועל מטרותיה:
..אנו רואים כעת התענינות מרובה ביצירה אחת של גדולי עמנו..: חסידות...
בספרות התחילו משתמשים באופן המחשבה החסידותית.. ואעפ"י כן עוד לא למדו על בוריה את החסידות גופה, והדור הצעיר אינו יודע אותה לחלוטין.
ואולם יש עוד ב"חסידות" זרם אחד, והוא הזרם החבדי. החסידות החבדית הוא למוד או מדע פילוסופי גמור. ודוקא הזרם החבדי שבחסידות הוא עוד פחות ידוע מן החסידות כולה. לצעירינו אין אף מושג קל ממנו...
ואנו שואלים את עצמנו: אנו שיש לנו פילוסופיה דתית שיש בה מן היסודות הכי מלבבים, ושרוחניותנו בכלל מלאה פנינים ומרגליות של המחשבה האנושית הכי נעלה, כלום אנו יכולים להזניח את שלנו.. ושנחצוב לנו במקומו בארות נשברים?
האדמו"ר מליובאוויטש, שמסר את נפשו ברוסיה על עניני התורה והדת, שעלה בידו להחזיק את מוסדות הדת והחנוך, את בתי התפילה ואת הישיבות ללמודי התורה, ושרק בנסים מן השמים עלה בידו להמלט משם, אחרי שהיה אסור בבית האסורים שמה, ושנתישב עתה בריגה, הוא אחד מן החושבים הגדולים, והוא שעוסק בהפצת המעיינות של החכמה והמדע החסידותיים, ע"י דברים שבעל פה ושבדפוס...
אנו חפצים לעזור לו בהפצת המעיינות הללו, ולתת היכולת לדור הצעיר להכנס להיכל החכמה הנסתרה הלזו. ולמטרה זאת יסדנו את החברה: "אגודת חב"ד". מר שמעון ליב גרינברג – משולחו של האדמו"ר מליובאוויטש – עוזר לנו בדרשותיו ובנאומיו היפים במקומות שונים בעירנו.
כל אלה המעריכים כראוי את המחשבה היהודית, כל אלה שחפצים בהחייאת האוצרות הרוחניים שלנו, בודאי יענו להצעתנו לתת את ידיהם לנו, ולהכנס בתור חברים לאגודת החב"ד אשר יסדנו...
שמונה הם החתומים על ה'קול קורא'; בשמותיהם של רובם פגשנו במהלך מאמרנו הנוכחי, ופעולותיהם של השאר רשומות במקומות אחרים.
* * *
ראינו כי הרבי רואה בחיוב מוחלט את ההתדברות עם הסופרים שמגזע אנ"ש, הלל צייטלין וחיים יצחק בונין (ה' ינקום דם שניהם!); רה"ז נרתם גם למלאכה זו, כפי שנראה במכתביו שלו הנדפסים להלן, וכך גם במכתבו של הרבי לבתו של רה"ז אחרי מותו הטראגי (מיריותיו של רוצח מטורף, בי"ב כסלו תרצ"ג).
חלקו הראשון של מכתב זה נעתק בראש מאמרנו, ועתה נשוב לחלקו השני, שבו מתוארת פעילותו של רה"ז בסוף ימיו, תכניותיו לעתיד הקרוב בי"ט כסלו תרצ"ג שלא זכה לו, וגם לעתיד הרחוק יותר (אג"ק, ב, עמ' תקא):
ובראותי כי התעוררה [בפאריז] תנועה טובה בענין לימוד החסידות ברבים התענגתי מאד, ורוב דברינו היו בזה, ולשעה עזבתי דבר הסרת האשמות והעלילות על החסידים. ורק סוף קיץ תרצ"ב באחד ממכתבי הזכרתי ע"ד הענין הזה, והגיעני תשובתו של כבוד אביה ידידי ז"ל, אשר הוא בא בכתובים בענין זה עם הסופרים מר צייטלין, מר האראדעצקי, מר בונין יחיו, וכעבור ימי החג.. קבלתי מכתבו השני בענין הזה.
..תחילת כסלו ערכתי מאמר נקוב בשם "החובה והיכולת לעשות בעד החסידות" [ראה: אג"ק, ב, עמ' תעז], אשר בו יבואר ההבדל בין שכל המדעים לשכל התורה, ובפרט שכל תורת החסידות, הנקנית רק בעבודה שבלב, חובת החסידים לעשות בעד החסידות, והפלאתם במעלת ההרגש (געפיהל) ויתרון ההרגש על ההבנה ואשר בא בירושה מאבות לבנים.
המאמר הזה ערכתיו ביחוד בשביל כבוד אביה ידידי ז"ל, בידעי נאמנה היותו כוסף לדבר אמת ומודה לו. אמנם נטרפה השעה ואירע האסון הנורא, תנצב"ה. ובכן נשאר דבר הסרת כתמי עלילות השוא (אשר לזה נכספתי ואכסוף גם עתה) רק מחשבה טובה לבד.
סוף דבר, הנה כבוד אביה ידידי ז"ל הכין עצמו לעבודה גדולה זו, לנער האבק אשר כסה את פרחי שושנת עמקי תורת החסידות ודרכי החסידים, וברור לי כי הזכרון הנצחי וקורת רוח אמיתי לנשמתו תהיה המשכת עבודה זו אשר עליה נכסף ונשתוקק כבודה אביה ז"ל.
בהיותי בפאריז מסר לי משולחי הרב גרינבערג שי' גליונות אחדים כתב ידו של כבוד אביה ז"ל, רשימת נאומיו, ורשימת הנושא והתוכן אשר התעתד לנאום על האסיפה שהיתה מיועדה להיות בחג החגים י"ט כסלו. הרשיתי לעצמי להעתיקם ולצרפם אל ילקוט המכתבים והכתבים של כבוד אבי' ידידי ז"ל אשר אצלי...
* * *
בקיץ תרצ"ב כתב הרבי לר"ס ריינין (אג"ק, יא, עמ' שצז) אודות הצעתו של מר קריינעס, שפרופ' פישל שניאורסון יתן הרצאות אודות החסידות, הרצאות מדעיות כדרכו של רה"ז.
הרבי נענה להצעה מבחינה עקרונית, אבל דרש שהרצאות מעין אלו ינתנו רק בבתים פרטיים ולא בבית-הכנסת; בביהכ"נ צריך לדבר מישהו כמו הרב גרינברג, שמדבר חסידות כפי שהיא ולא "הרצאה מדעית" אודות החסידות...
כעבור כשנה כתב על כך הרבי עצמו לפרופ' שניאורסון (אג"ק, טז, עמ' רסט), במכתב שבו נסקרת הפעילות החב"דית בפריז עד לאותה שעה, החל משיגורו של השליח הרב גרינברג והצלחתו בדרשותיו כמשפיע דא"ח, עבור דרך הרצאותיו המדעיות של ר' הלל זלטופולסקי וכלה בהצעה לנאומיו של פרופ' שניאורסון שימלא את מקומו עדי יקויים היעוד "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים":
טרם נסעי לברלין (בחורף העבר) ערכתי מאמר נקוב בשם "החובה והיכולת לעשות בעד החסידות", בו מבואר: 1) חובתם של החסידים לעשות בעד החסידות, 2) ואשר רגש החסידות בא בירושה, 3) מעלת הרגש על ההבנה, ובא בירושה, ואשר על כן הנה גם אלו שמגזע החסידים מוצאם, יכולים המה לעשות בעד החסידות…
והנה זה שנה שניה אשר בעזרת תמיכתו של ידידי הגביר היקר באנשים, ענף עץ אבות חסידים, בעל מדות תרומיות, ר' אלי' שי' מערקין, שלחתי את אחד מתלמידי ישיבת תו"ת דליבאוויטש הרב וו"ח אי"א מוה"ר שמעון ארי' שי' גרינבערג לפאריז בתור משפיע דא"ח, כנהוג במדינתנו בתוככי אנ"ש שי' בימי קדם.
הופעתו של התלמיד הרב גרינבערג שי' השפיעה ת"ל לטוב על קהל עדת אנ"ש שי' שבפאריז יע"א, וקבעו זמני לימוד חסידות ברבים בהבתי-כנסיות של אנ"ש שי'. ולרגלי ביאתו התעוררו בהתעוררות טובה גם כמה מבעלי מדע אשר חפצו לדעת איכותה ומהותה של החסידות, ונהנו מנאומיו וביאוריו של הרב גרינבערג שי'.
אמנם באשר חסר להם המבוא של חסידות, הנה בעת הראשונה לא מצאו עוד אותו המבוקש שאליו קיוו. ואז התעורר המשכיל הנודע, בר אבהן ובר אורין, ענף אילנא רברבי בכרם החסידות, המנוח ר' הלל בהחסיד הנודע לשם תהלה ר' ש"ז ז"ל זלאטאפאלסקי, להגביל זמני נאומים אשר נאם על דבר החסידות, אשר נאומיו אלה היו כמבוא אל מאמרי החסידות אשר חזר הרב גרינבערג בקרב הבעלי מדע העולמים – די וועלטליכע ויסענשאפטליכע – ויהי הדבר לעונג נפש לכולם יחדיו.
והנה כאשר קרה האסון הנורא עם המנוח ר' הלל ז"ל, הנה מלבד אשר נאבד מצביא בעל כח אדיר, הנה חסר אותו החלק בהמבוא של החסידות שהי' מאפשר להם הכניסה לטרקלין.
וכאשר ההשגחה העליונה הביאה את כבוד ש"ב ידידי להצלחה בפאריז, אמרתי כי עתה עת לעשות להחזיר עטרת תפארת ועידת בעלי מדע המשתוקקים לדעת תורתה של חסידות.
והנני בזה לבקש את כבוד ש"ב היקר והחביב, אשר יואיל נא לעמוד בראש אגודה זו, ולהשתמש בכשרונותיו המצויינים אשר חוננו השי"ת – יברכהו השם – למלאות את תעודתו בתור גזע משפחתנו אשר זכות אבות מסייעם. ולא אפונה כי לרגלי עדינות לבבו ימצא עונג רב למלאות תשוקת הכוספים לדבר ד'. ואני תפילה כי יקוים היעוד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
* * *
להלן שניים ממכתביו של ר' הלל זלטופולסקי אל אדמו"ר הריי"צ זצ"ל; לבד הנראה בהם אודות קשריו עם הסופרים שמגזע חב"ד, מתוודעים אנו אל אווירת השיחות שהתנהלו בחוגו של רה"ז ולתוכן הרצאותיו המדעיות:
ב"ה, יום א' זך לחודש תמוז תרצ"ב.
לכ"ק אדמו"ר שליט"א.
..ועתה בנוגע ל"הפצת המעינות". להלל צייטלין כתבתי שלא על אדריסה [=כתובת] נכונה, כי לא קבלתי כל תשובה. משמואל אבא הורודצקי קבלתי תשובה, והוא דורש ממני תכנית. ואני עכבתי את תשובתי עד אשר אהי' בקונטקט [=קשר] גמור גם עם הלל צייטלין וגם עם בונין. מכתבי לזה האחרון לא נשלח ג"כ מחוסר אדריסה מדויקה. כותב אני לו תיכף ביחד עם מכתבי זה שאני שולח למר. וגם למטרה זו הייתי צריך להצליח בחמריות, כלומר בגשמיות, כי לא סגי בלאו הכי. לכל ענין צריך תקציב. ואני בוטח שוב בד' שיעזרני ויביאני לברך על הטובה אי"ה בקרוב.
מר שמרי' גורארי' נ"י, שאינו צריך לעדותי בענין ההבנה הדקה שלו בחסידות, היה בביתי ושמחתי עליו לא רק מפני ש"חתנא דבי נשיאה" הוא, אלא שהוא באמת סמל הצעירות החב"דית אפשר היה להגיד עליו: "כל כמן דין סמוכו לנא". ושאלתיו ואת רש"ל גרינברג נ"י בענין מה שאמר כ"ק כי "ועד" ו"אחד" עולים בד בבד בחלופי אתוון, ואמרתי שלבד הסימן החיצוני הלזה, בודאי יש גם "צד שוה" בתוכן ג"כ.
ואילולא דמסתפינא הייתי אומר: ענין העולם שאנו חיים בו הוא ענין ההעלם וההסתר, ובמה הוא מתבטא בעיקר? הוא מתבטא בעיקר בזה שהוא מעלים על ה"אחד". ומה שנראה לעין הוא הריבוי או הריבויים שבו. לא "יש" אחד של עולם גשמי, אלא "ישים" הרבה. כל אחד ואחד, כל דבר ודבר הוא "יש" בפני עצמו ואיננו נכלל כלל וכלל ב"יש" כולל אחד יהי' מי שיהי'. וזהו ענין ההעלם, כי הוכינו בסנורים לראות ריבויים במקום אחדות. וע"כ לא רק בסטרא אחרא על יד ה"אנכי" של קדושה, הוא אומר "לא יהי' לך "אלקים אחרים" בלשון רבים, אלא אפלו בקדושה כשהוא אומר בראשית ברא "אלקים", ג"כ לשון רבים, גם זהו ענין המסוה כביכול, או המסך המבדיל המראה לנו ריבויים במקום אחדות.
וזהו ענין "ועד" מלשון התועדות, כלומר ההתועדות של כל הרבויים המדומים לאחדות אחת, כלומר לעולם אחד. ומכיון שהוא בא מן ההעלמים שבעולם אל האחדות, ע"כ זהו רק יחודא תתאה כמובן.
והייתי אומר כי זוהי כוונת הכתוב: ומי גוי אשר לו "אלקים" קרובים "אליו", פירושו: אלקים – רבויים, כלומר העולם שלנו עם ההעלמים של ריבויים אשר בו, קרובים "אליו" ממש, ולא למדותיו...
ואח"כ היה חתנו נ"י וגם מר גרינברג נ"י נוכחים כשהרציתי לא פחות משעה וחצי, את ההרצאה השנייה שלי, שפירושה האלף בית של חב"ד. כמדומה לי שכך צריך להרצות למתחילים אלה. ואם כי דברנו אלף בית, נקדתי במקום שהיה צריך לנקד.
אלא שהרשיתי לי לבאר להם את ענינו של "יראת החטא", ואמרתי כי זהו שנקרא פושעים ישראל ישראל בגופם, כי הגוף נעשה יותר עכור מן העבירה, נשארת רשימו, ובאים לידי טמטום המוח והלב, עד שאין האור חודר לתוך חומר עכור כזה.
ובארתי את הצער של "הסתר פנים", כי בראש כל העונשים שבאו בתוכחה חלילה, הנה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" הוא הקשה שבכולם. כי ראש המאוויים של החסידות החב"דית, כי משיח צדקנו יגלה לנו טעמי המצוות ויהי' גילוי מהותו ועצמותו יתברך בעולם, כמו שהיה בשעת יציאת מצרים ובמעמד הר סיני. והנורא שבכל העונשין זהו "הסתר הפנים", שהוא בא ע"י הענין של "פושעי ישראל בגופם".
אחי יחי' וגם חתנו של מר יחי' העירוני על זה, שבגמרא אומרים זה רק על קרקפתא דלא מנח תפלין, אך לדעתי מושג ההכללה הלזו אמת הוא, וענין התפלין הוא עוד משמש דוקא וסיוע לדיעה זו.
בענין צייטלין בונין והורודצקי, אני חושב שאם לעולם לא נגיע עמהם לבחינת "אתהפכא", הנה לענין "אתכפיא" אפשר ואפשר לבוא. וזה די, כי לרתום אותם אל "מרכבה" דקדושה יעלה בידי כ"ק אי"ה.
והנני המכבדו והמוקירו כערך רום קדושתו
הלל זלטפולסקי
ב"ה, יום א' דברים תרצ"ב. פריז.
לכ"ק אדמו"ר שליט"א.
השמטתי דבר אחד מן הרצאה השנייה שלי, שאולי הודיע על אודותיה כ' חתנו של מר יחי'.
הראיתי להצעירים המלומדים שהיו באותו מעמד, שהענינים שהם נראים ל"יש" אינם כי אם בחינת "יש" מדומה ולא אמיתי. בתור ראיה הבאתי להם את דברי המלומד הצרפתי הנרי פואנקארע שהוכיח, שאין המושגים "זמן" ו"מקום" מושגים חיוביים אמתיים, הנם רק מושגים יחוסיים, רלטיביים. וגם מלומד אחר מיכעלזאן אומר כך. הראיות וההוכחות שלהן מתבססות על המציאות. מרוצת קרני השמש מאטייל (המקום שאני גר שמה) עד שארענטאן (ששם היתה התערוכה הקולוניאלית) היא יותר מהירה מזו שמשארענטאן לאטייל! ועוד המון הוכחות וסברות. שמע מינה שאין מדידת הזמן והמקום אבסולוטית!
ומה שחידש איינשטיין בענין זה איננו חדש. גם המלומד והמיניסטר הצרפתי פענלעווע אומר, שלא זה הוא חידושו של איינשטיין, כי באמתותם של "הזמן" ו"המקום" כבר הטילו ספק גם המלומדים שלפני איינשטיין.
ואם ביסודות הללו, בנבראים הללו (זמן ומקום) שהם היסודות, נפלה שלהבת, מה יענו אזובי הקיר? כלומר מושגים אחרים שאינם כל כך יסודיים?
ואותו המאמר של "מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור", שפירושו מה שלמעלה מן הזמן ומה שלמעלה מן המקום, אינם באמת ענין לשכל אנושי, אחרי שכל עיקרם של המושגים הללו מדומים הם ולא מוחלטים אמתיים.
יסלח נא לי כ"ק על הטרידי אותו בסברותי, אך עשיתין רקחות וטבחות להנחות היסודיות המקובלות, כי היש שאנו רואים הוא רק נראה ליש אמתי. וד"ל.
בכבוד ובדרך ארץ, ידידו הלל זלטפולסקי
(כפר חב"ד גל' 1028)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
