היכל הבעש"ט, כח (תשרי תש"ע), עמ' קפב–קפג

 

פסקי הלכה מהמגיד ממעזריטש

בגל׳ כג (עם׳ קפה) הבאתי מהס׳ ׳בירורי הלכות׳ את דבריו של הרה״ח ר׳ זלמן שמעון דווארקין ע״ה שכתב בזה״ל:

שמעתי מהחסיד המפורסם הרש״ג ז״ל, שנמצא פעם אחת אצל המגיד הקדוש ממזריטש ספר-תורה שהיה כתוב בו ״עלמן דבלתימה״, ״עלמן״ בסוף השיטה ו״דבלתימה״ בראש השיטה, וציוה להוציא ספר-תורה אחר, כי על-פי הסוד צריך שיהיה בשיטה אחת.

והעירני הרה״ח ר׳ מנחם רייצעס שליט״א לשני המקורות הבאים:

[א] במאמרי אדמו״ר הזקן משנת תקס״ה )עמ׳ תשצז(: והנה במ״ב מסעות דשם מ״ב שכנגד מ״ב ראשי תיבות דאנא בכה כו׳ כידוע, הרי אות צדי״ק שבראש תיבת צעקתינו הוא נגד מסע דעלמון דבלתיימה כידוע. ובאות צדיק כפופה יש עפ״י התמונה אות יו״ד קטנה הפוכה ואות נו״ן כפופה כידוע. ואם נמצא בס״ת כתוב מסע דעלמון דבלתיימה עלמון בסוף שטה ודבלתיימה בראש שטה שאחריה, הרי ראוי לפוסלה עפ״י הקבלה, מפני שנחלקה אות הצ׳ דשם מ״ב היו״ד בסוף שטה והנון כפופה בראש שטה שלאחריה, מאחר שאות הצ׳ שבשם מ״ב כולל ב׳ תיבות הללו דעלמון דבלתיימה. ואעפ״כ הכשירה הה״מ ז״ל לס״ת שנמצא בה כך מטעם אחר הכמוס וידוע לי״ח וד״ל.

[ב]  במאמרי אדמו״ר האמצעי (פ׳ בשלח עמ׳ קמב): וכידוע בשם הה״מ ז״ל שלא רצה לקרות בס״ת שהי׳ ב׳ תיבות דעלמון דבלתימ[ה] עלמון בסוף שיטה ודבלתימ׳ בתחילת שיטה ב׳, לפי שנסיעה זו נגד אות צדי״ק דצעקתינו שנחלקה אות צדיק לי׳ ונ׳ כו׳ וד״ל.

 

 

כמה הערות על גל' כז של 'היכל הבעש"ט'

[א] למאמר "עולה ויורד: התפיסה החסידית על סוגיית עליות וירידות בעבודת האדם" (עמ' לג ואילך).

לא הובאו כאן דברי אדמו"ר הזקן בסוף ה'חינוך קטן' שבס' ה'תניא':

ידוע ליודעים טעמא דקרא מאי דכתיב כי שבע יפול צדיק וקם, ובפרט שהאדם נקרא מהלך ולא עומד וצריך לילך ממדרגה למדרגה ולא לעמוד במדרגה אחת לעולם, ובין מדרגה למדרגה טרם שיגיע למדרגה עליונה ממנה הוא בבחי' נפליה מהדרגה הראשונה... ואינה נקראת נפילה אלא לגבי מדריגתו הראשונה ולא לגבי שאר כל אדם ח"ו, שאעפ"כ הוא למעלה מכל האדם בעבודתו כי נשאר בה בחי' רשימו ממדריגתו הראשונה. עכ"ל.

ונתבאר בכ"מ בחסידות חב"ד שהוא הענין של ה"אין" שצריך להיות במעבר מ"יש" תחתון ל"יש" עליון הימנו.

 

ב] עמ' נ: "הרה"ק רבי יהודה ליב שניאורסאן אב"ד יאנאוויטש". הוא היה אחיו של אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, ולא היה מכונה "שניאורסאן" כפי שנתכנו צאצאי האדמו"ר. לעתים היה מוסיף בחתימת שמו את הכינוי "שניאור" (ואולי גם "שניאורי").

 

ג] עמ' קז (הע' 8): "כל מה שהשיג הבעש"ט ידע הכל ע"י שאלת חכם בכל לילה".

לא כך נכתב במקור הדברים, אלא "שאלת חלום".

 

ד] עמ' קיא הע' 22, מציין לקובץ 'שפתי צדיקים' גל' ז עמ' ק שאני הק' טרחתי למצוא הסבר לכך שהבעש"ט התפלל (ברב או במעט) בנוסח אשכנז.

אך לא מצאתי בקובץ שם רמז לענין זה.

 

ה] עמ' קיז: "סנאווסקער" (על שם העיר הקטנה סנאווסק שברוסיה הלבינה[!]). (עכ"ל ההוספה שאינה מדברי הכותב).

ברם, סנאווסק אינה נמצאת ברוסיה הלבנה אלא באוקריינא.

 

ו] עמ' קמא. הסיפור על הר"ר נח אביו של הר"ר שלום שכנא נמצא במקורות חב"דיים, כפי שצויין בס' מגדל עז (עמ' רסח) ל'לקוטי רשימות ומעשיות' אות לה, ול'די אידישע היים' גל' 78 עמ' יב-יד.

הציון לס' חיי מוהר"ן נמצא כבר בס' עדן ציון (ונעתק למגד"ע שם).

 

ז] עמ' קמב, הע' 7, שר"א שישא מתייחס לקביעה שאדמו"ר הצ"צ נמנה עם צאצאיו של הר"ר יחיאל הילל אלטשולר בעל ה'מצודות' ומטיל ספק בכך.

אך אין זה ספק בעלמא, וניתן לומר בוודאות מוחלטת שלא יתכן שאדמו"ר הצ"צ שנולד בשנת תקמ"ט לאביו הר"ר שלום שכנא ב"ר נח אלטשולר, היה צאצא של בעל ה'מצודות' שבשנת תקנ"ג היה עדיין בחיים ובמלוא אונו (ראה ב'ישורון', ו, עמ' תרסז).

 

ח] עמ' קמג הע' 15: המכתב [מאדמו"ר האמצעי] לרצ"ה מדיסנה לא הובא לדפוס. עכ"ל.

ברם, המכתב נדפס כבר לפני למעלה מחצי יובל שנים בס' 'המשפיע' (ירושלים תשמ"ב), עמ' קעט-קפא.

 

ט] עמ' קמו: אדמו"ר הזקן היה היוזם והמדפיס הראשון של ספרים אלו בסלאוויטא [בשנת תק"ס], עוד לפני שהדפוס עבר לבעלותו של הרה"ק רבי משה שפירא בנו של ר' פנחס מקוריץ. עכ"ל.

דפוס השותפים שבו נדפס הש"ס בשנת תקס"א לא עבר לבעלותו של הרה"ק ר' משה שפירא, שהוא היה לו בית דפוס אחר בסלאוויטא, שאפשר שפעל כבר בשנת תקנ"ו (ראה: אהל רח"ל, א, עמ' 202-199).

 

י] עמ' קמז-קמט: אודות נישואי רבי שלום שכנא בזיווג שני לאשה מגזע קרלין, שנכדתה – מרת ביילא – היתה בבית דודה אדמו"ר הצ"צ ואח"כ עלתה לאה"ק, ושם היו זקני החסידים – ובראשם הרה"ג ר' שמואל העליר – באים לשמוע מפיה סיפורי צדיקים על אדמו"ר הצ"צ. ובנה הגדול ר' יוסף משה היה חתנו של הר"ר שמואל העליר. ע"כ.

לאור כל זאת צע"ג כיצד ליישב את האמור ברשימתו של הר"ר שמואל העליר (שתצלומה בכתיבת ידו נדפס בס' 'הרב המנהיג והרופא', עמ' 303) בזה"ל:

הרב הצדיק הקדוש מו"ה אהרן מקארלין זצוק"ל, שתי בנותיו הגדולה שמה שרה והקטנה רבקה. שרה הנז' אשת הצדיק ר' מאטלי מטשארנאביל זללה"ה. הא' רבקה הנז' נשאת מקודם להה"צ ר' שלום שכנא... הה"צ ר' שלום שכנא הנז' אחר פטירת זוגתו רבקה הנז' לקח לא' בת הגאון הצדיק מהר"ז חב"ד זצ"ל וילדה את הה"צ ר' מענדל מליבאוויטש זצוק"ל ועוד בן אחד שמו הה"צ ר' ליב זצ"ל.

 

יא] עמ' קמט: בפתק שנתגלה בכתי"ק של אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע כתוב לאמור: פנחס – מירות"ו – קצנלסון – שמע...; מדברי רבנו נמצאנו למדים, שאכן רש"ש נשא את ריוואלע בת ר' אהרן הגדול, וכי לרש"ש היתה בת נוספת ושמה אסתר הדס, ולה בן ושמו ר' אשר [מ]טשערנוביל. עכ"ל.

ברם, אין אלו "דברי רבנו" אלא דבריו של ר"פ קצנלסון. לפיכך מובן שגם לקביעה כי "אשת ר' נח היתה אחותה של הה"מ מעזריטש" אין את התוקף של "דברי רבנו".

אך עצם הפרטים מתאשרים גם מרשימתו הנ"ל של הר"ר שמואל העליר שכתב בזה"ל:

הא' רבקה הנז' נשאת מקודם להה"צ ר' שלום שכנא וילדה ב' בנות, א' שמה אסתר הדס, אמו של ר' אשר, והב' דבורה אשת ר' חייקל מקארלין בן ר' משה בער שנפטר באה"ק... אמו של ר' חייקל הנז' היתה בת הרב הצדיק ר' משה מקאברין, אחיו של הרב הצדיק ר' אהרן מקארלין הראשון.

 

יב] עמ' קנא-קנב: פתרון התעלומה אודות זהות אחות אדמו"ר הצ"צ ובנה ר' שלום שכנא.

ברם, תעלומה זו כבר נפתרה בקובץ 'נחלת צבי' גל' י (אלול תשנ"ד), עמ' רכג.

 

יג] 'מגילת עת לחננה' של אדמו"ר הזקן שהיו בה רמזים על אתחלתא דגאולה וכו'.

בדבר ביטולה של "מגילה" זו כבר האריך בס' מגדל עז, עמ' תקז-תקח.

 

יד] עמ' קנה (בהע' לגל' כו עמ' קיג), מכתבו של הרה"ק משפיטיווקא זצוק"ל.

מכתב זה נזכר כבר בשו"ת שערי דעה (להג"ר חיים יהודה ליב מסאסניצא תלמידו של אדמו"ר הצ"צ), חלק ב, סי' פד, מחודש תמוז תרל"ט, וז"ל:

ויפה הביא כ"ת דברי אדמו"ר רבן של ישראל בעל התניא זצ"ל דשו"ב המסיג גבול נקרא רשע מדינא... וכזה קבלתי בע"פ מאת כ"ק מו"ר הגאון מלובאוויטש זצ"ל. וזה מקרוב באו אלי שני אנשים משפיטיווקא בעסק מחלוקת שם בין השו"ב, והביא תח"י העתק מתשו' הגאון הצדיק משפיטיווקא זצ"ל אב"ד דשם הנכתב בפנקס שלהם, דאין לשום שו"ב חדש אף מופ' ומומחה להרים ידו לשחוט בלא רשיון הרב דמתא אשר יחריץ משפטו כי אין בזה נדנוד השגת גבול להשו"ב הישנים. עכ"ל.

ושוב שם בסי' קנא (מחודש אלול תרל"ט. וצ"ע ממש"ש "וזה כשנה ויותר"):

כבר מוסכם בפי רבני קשישאי ז"ל ובראשם בשו"ע של התניא זצ"ל, דשו"ב הבא לשחוט במקום שיש שוחטים כשירים בלא רשיון הרב דמתא שחיטתו אסורה מדינא... וזה כשנה ויותר שבאו אלי ב' אנשי' משפיטיווקע בעסק מחלוקת שהי' שם עם השו"ב, והביאו אתם העתק מתשובות הגאון הצדיק משפיטיווקע זצ"ל הנכתב בפנקס שלהם, דאסור לשום שו"ב חדש אף מופלא ומומחה להרים ידו לשחוט בלא רשיון המרא דאתרא אשר יחריץ משפטו כי אין בזה נדנוד השגת גבול להשו"ב הישינים.

 

טו] עמ' קנו: מהרב הגדול בוצינא קדישא המנוח מו"ר זושא זללה"ה שהי' מדקדק בדברי הג' (חולין ז) בעובדא דר' פנחס בן יאיר... ושם [בס' 'מנרת זהב'] בהע' לב מעתיק לשונו של הרב בעל מצרף עבודה שמאריך בהסבר הדבר...

"הרב בעל מצרף עבודה", היינו בס' 'סיפורים נוראים'. אלא ששם הוא בקיצור. ויעויין בהנדפס באריכות יותר בס' מגדל עז (עמ' תעט-תפ) מכת"י רבים ומקורות נוספים.

 

יהושע מונדשיין
עיה"ק ירושלים ת"ו