יום ה' כ"ט אייר תש"ל (4.6.70)

פסקי דינים של בעל ה"תניא"

לנושא זה הוקדשו שני מכתביו של מר קליגר (שערים י"ז ניסן, י"ד אייר) אשר מהווים למעשה העתקה מדוייקת מהספר "הלכות והליכות בחסידות" של הרב אהרן וורטהיים בע': 171, 174, 175, 141, 195, 146, 167. ובכמה מקומות הוסיף אילו מלים משלו בבחינת "כל המוסיף גורע", ואעיר עליהם, וכן על אי-אילו דיוקים שכתב רא"וו בספרו הנ"ל.

לעניין "מצה שמורה" כבר העיר מר איתן (שערים כ"ט ניסן) שלמעשה נזהרים בכך חסידי חב"ד ביותר. ההקפדה על "מצה שרוי'" היא ג"כ בתכלית הזהירות ובדברים שקשה למצוא דוגמתם אצל שאר הנהזרים בכך (יעויין בהגש"פ הוצאת חב"ד, ע' 35), ואם אכן ב"מי פירות" ראו שאין מקום לזהירות זו (כדמוכח ב"לקוטי דבורים", ע' 828). אולם מהו המקור ששאר החסידים כן נזהרים בכך? (והכוונה כמובן, למי-פירות שאין בהם כל חשש של תערובת מים - כמודגש ב"לקוטי דברים" שם). מר ק' הוסיף בציון המ"מ לשו"ת של אדה"ז את הציון "או"ח" שלא מופיע אצל רא"וו, וצ"ל חו"מ (שהוא חלק ו').

המקור למנהג החסידים לספור ספירת ה"ע אחר הסדר אינו "בהסתמך על החיד"א", אלא מגדולי המקובלים כהרמ"ע ועוד "ורא"וו דייק שהחיד"א רק אסף הדעות. וסכומו שדעת הרב בכך "שונה מדעתם של שאר החסידים" ג"כ מוטעה, כמובאת ב"דרכי חיים ושלום" סעי' תרכ"ד רשימת צדיקים רבים שנהגו כך.

מה קוצה בהעתיקו את עניין אמירת הלל בליל פסח איני יודע, שהרי בכך משתווים חסידי חב"ד עם שאר החסידים, ואם להראות על שינוי בין הסדור לשו"ע, הרי נמנו בספר "פסקי הסדור" קצ"ב שינויים (ובהוצאה החדשה של שו"ע הרב נתווספו עוד כמה וכמה).

בעניין "בגדי המשי" עירב את לבישת בגדי המשי הנהוגה אף בימות החול עם לבישת בגד המשי לשבת. בימות החול נבע המנהג מחשש השעטנז שהי' קיים במקומות ובזמנים מסויימים, ואצל חסידי חב"ד היתה זהירות זו נפוצה ביותר, וב"מסירה" על אדה"ז שגרמה למאסרו נאמר: "המה אינה לובשים בגדי צמר" (ונקראו קיטייציקעס", ע"ש ארץ סין מוצא המשי), לזהירות זו הד גדול בשמועות מפי אדמו"רי חב"ד, ומשתקפת בשו"ת דברי נחמי' (לתלמיד אדה"ז וחתן בנו) בתחילת או"ח. ענין שונה לחלוטין הוא לבישת בגדי משי בשבת, מנהג המבואר דוקא בתורת חסידות חב"ד על פי דרכה, כך שאין "הסתייגות עקרונית" ממנו בחב"ד, וסברה אלימתא היא שמחמת הדוחק ששרר במדינות רוסיא הוזנח מנהג זה בעבר (והולך ומתפשט עתה שנית בקרב חסידי חב"ד). גם ידוע שאדה"ז הגדיר פעם במאמרו את ה"מהדרים" בבגדי משי ואטלס ולבם נתון לבגדים אלו כ"האובדים בארץ אשור" - לשון תענוג, ומני אז פשטו אותם השומעים את לבוש המשי מעליהם והסתפקו בבגדי צמר-גפן אף בשבת קודש... והנקודה העיקרית היא, שמעולם לא נתנו בח"ד משקל לחצוניות הלבוש, וכ"ש שלא עשו מכך עיקר ויסוד בחסידות.

בעקבות רא"וו (וכן: קמהלר, דור דעה. אלפסי, הש"ע בקהל חסידים, ועוד) טעה מר ק. לייחס את דברי החיד"א ביחס ל"סייעת סופריא" על "עליית ק"ו (?! למעלה משלוש מאות!) תקל"ז" אולם מה נעשה וה"ברכי יוסף" נדפס בשנת תקל"ד...

ולא שכח מר ק' להשמיט המלים "ותרי מינייהו" המוכיחות שרק יחידים נהגו כך.

מעניין הוא שלעניין כה חשוב כ"לבישת שטריימל ומצוותי' (?) התופסת מקום בראש (!) בתורת החסידות" לא נמצא מקור גלוי בתורת החסידות, ונאלץ להסתמך על "ספור בשמו של ר"פ מקוריץ" אשר רא"וו מביאו "על פי השמועה". וסבורני שלא רק חסידי חב"ד יוכלו לקבוע בבטחה שבין הדברים אשר רוח ה' דבר בפי הבעש"ט נ"ע לקבעם בראש לא נמצא עניין כה חיצוני כשטריימל. וללא ספק הי' מקובל אף על רבני ה"מתנגדים" באותו זמן בגלילות מסויימים. ואם בארצות אחרות נתפשט אף בין החסידים הרי ברוסיא כנראה שנשאר נחלת הרבנים והאדמו"רים בלבד. ואף אדה"ז וביתו אחריו חבשוהו, אולם לא מצאו לנכון לתת לו "מקום בראש בתורת החסידות" ולא קבעוהו חובה בין שאר תקנותיהם המרובות.

את הספור ב"ספורי חסידים" (הנעתק בעקבות רא"וו) א"א לקבל כעדות, שהרי הגרש"י זוין לא הי' באותו מעמד, ונאמנת לנו עדותו ששמע זאת או שראה בא' מספרי המעשיות והוא מביע מנהג שקשה להולמו ואינו נהוג אף בין ה"מהדרין" בשטריימל, שהעולה לתורה יוריד טליתו מעל ראשו ויחבוש השטריימל, בעוד שהקורא עצמו (שהוא הי' אדה"ז במנינו שממנו נלקח לכאו' השטריימל) לא חשבו!

והגירסא המתקבלת היא המובאת ב"לשמע אזן" (מהרב דוכמן ז"ל) אשר אחד הרבנים שבא לאדמו"ר ה"צמח צדק" שכח ליקח עמו את השטריימל ושאל את שטריימל החול של האדמו"ר (והמשך המעשה כב"ספרי חסידים" ללא כל קשר לקריאה"ת).

בעניין "חטיפת שיריים" הרי בחב"ד עקרונית אין מחלקים ואין חוטפים, ללא כל זלזול ח"ו במנהג זה, אלא "חב"ד לשיטתה" שעבודת ה' צריכה להיעשות באופן של עבודה עצמית ופנימית, ולא ע"י פעולת האדמו"ר בדרך "סגולה" שהיא פעולה חיצונית. (וכמו שדרש אדה"ז מאחד הצדיקים שבא להתיישב בגבולו שלא יאמר ש"הצדיק נושא את הצאן") ותמיהני מאין לו למר ק. (שהרי רא"וו אינו כותב  זאת) מנהג "האנשי מעלה היושבים לצדו של האדמו"ר" לחטוף שיריים לעיני החסידים העומדים ומכוונים. אין האדמו"ר שליט"א (כמנהג קודמיו, ומהם שמי שניסה ל"חטוף" הסב קפידה על עצמו) מחלק ואין החסידים חוטפים! אמנם האדמו"ר שליט"א נוהג לעתים לחלק "משקה" או "מזונות" אולם אין הם באים משיירי מאכלו אלא מידיו הק', וסגולתם היא (כדמשמע מדברי האדמו"ר) לתת אחיזה בגשמיות לברכה הניתנת אגבם (ראה רמב"ן בראשית פי"ב פס' ו) ברכה שאינה פוטרת מעבודת החסיד עצמו, אלא משמשת ל"נתינת כח" לעובד עבודתו.

חבל שאף רא"וו לא ציין שהראשון שראה בדברי הירושלמי במו"ק מקור לענין השיריים הוא כנראה האדמו"ר ממונקאטש בספרו "דברי תורה".

אצל רבים מסתמנת הנטי' לחשוב שאדה"ז שינה מדרך קודמיו ח"ו, ולכן רואה אני לנכון לצטט ממכתב רלו"י מבארדיטשוב לאותם צדיקים שחשבו כך בזמנו (נדפס ב"בית רבי", ע' מג): "פלא בעיני איך יעלה על הדעת להיות מתרעם על הנהגותיו של אדמו"ר (בעל התניא) אשר זה הי' כל עיקר הנהגותיו של אדמו"ר הה"מ זצללה"ה... והנהגותיו הוא גם כן על דרך זה. וזהו דרך הקדש תורתנו הקדושה, ובזה הדרך ישכון אור ה', ומי יתן והי' כל עמו כולם צדיקים שינהגו כולם כן, ואדרבא מי שאיננו נוהג ע"פ דרך זה אינו לפי דרך מורנו נ"ע... כי עיקר עבודתו והנהגותיו הק' הי' רק ע"ד זה".

בכ"ר ובברכה

דובער דבורקין

נחלת הר חב"ד - קרית מלאכי

---

מעינות הבעש"ט וספירת העומר

במאמרי "פסקי דינים של בעל ה'תניא'" (שערים, כ"ט אייר תש"ל) נגעתי בחלוקי המנהגים בין החסידים בענין ספירת העומר בלילה הראשון (בחו"ל), האם אחר תפלת ערבית (וכמנהג חב"ד) או אחר הסדר.

וצויין שם לספר "דרכי חיים ושלום" סעיף תרכ"ד המביא מכמה צדיקים שנהגו אף הם כמנהג חב"ד הנ"ל, ועתה אעתיק את מה שנוסף בהוצאה החדשה של ספר הנ"ל הנדפס מחדש בשנה האחרונה. וכך כותב שם:

"עי' בס' קדושת אהרון ח"א (ד' ט') במכתב הה"ק מקאמארנא זי"ע שכ"כ נהג הבעש"ט הק' זי"ע (לספור אחר ערבית) שהוא מכריע כנגד כל הדעות, וגם הגה"ח מו"ה יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע והק' בעל היכל הברכה זי"ע, עיי"ש". עכ"ל.

(בספר "מנהגי קומרנא" (לרא"א זיס, ת"א תשכ"ח) סעיף שמז נכתב ג"כ מנהגם הנ"ל, אולם לא צויין למקורות חשובים אלו).

אמנם בספר "בעל שם טוב" עה"ת (לודז תרח"ץ) ח"ב ע' 281 (הע' ב) מביא ממכתב מהרי"מ ממעזבוש "בענין התנהגות הבעש"ט... הספירה כפי הנראה הי' על הסדר, כי כך נהג... הרר"ב (ממעזבוש) ז"ל" אולם קשה להעדיף השערה מסופקת זו על הוודאיות שבשמועה הנ"ל, ובעיקר עפ"י הידוע דיוק מסורת בית קומרנא בכלל, וביחס לבעש"ט בפרט.

שונה היא שיטת חסידות קומרנא (ובית זידיטשוב) משיטת חסידות חב"ד בפרטים רבים, ורמזים לנגודים עיוניים נראים לכל המעמיק בלמוד ה'תורות' הבאות בסיפרתם. אולם סמלי הדבר שהנהגת הבעש"ט מאחדתם בראשית ספירת העומר (כנ"ל), ואף בסיום הספירה, בחג השבועות, מתאחדות מסורת חב"ד ומסורת קומרנא הקובעות את יום הסתלקות הבעש"ט ליום א' של שבועות (לקוטי דבורים מאדמו"ר מהריי"צ נ"ע מליובאוויטש, ח"א ע' לב; מב. היכל הברכה מאדמו"ר מהרי"א מקומרנא פ' תצא דף קכט ע"ד. - שלא כדעות הקובעות את יום ב' דחגה"ש כיום הפטירה).

והלא חגה"ש זמן מתן תורתנו בו פנימיות התורה (מעשה מרכבה) היתה בגילוי (לקוטי שיחות מאדמו"ר שליט"א ע' 150) ואף בזאת מתאחדות ומתבלטות שתי שיטות אלו בתורה מיוחדת בקבען: א) א"א לשמור על טוהר האמונה ושלימות ההנהגה ללא למוד פנימיות התורה; ב) א"י להבין פנימיות זו ללא תורת הבעש"ט; ג) פנימיות התורה ותורת הבעש"ט גם יחד מיועדות לכל אחד ואחד מבנ"י וחובה להפיצה וללומדה "עם תינוק בן תשע שנים" - כהגדרת בית קומרנא (נוצר חסד על אבות פ"ד מ"כ), ובסיסמת חב"ד - עפ"י מענה מלך המשיח לרבנו הבעש"ט - המשמשת נר לפעולת אנשיה: "יפוצו מעיינותיך חוצה", הזרמת מעינות החסידות הזכים והטהורים עד לאותם הנמצאים לע"ע ב"חוץ".

ומובטחים אנו שע"י פעולות אלו מתקרבת הגאולה השלימה והאמיתית בה יקויים "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

דובער דבורקין

נחלת הר חב"ד - קרית מלאכי.