לנוסח "בר אלהין" ב"בריך שמיה"

                   בגל' כ' נדפסה הערה בענין תפילת "בריך שמיה", ועניינה להוכיח מהירושלמי כי יש גנאי להשתמש במלים "בר אלהין" ככינוי למלאכים, וא"כ "איך אנו ממשיכים להשתמש בזה בנוסח התפילה שלנו", דהיינו בתפילת "בריך שמיה" שנוסחה "ולא על בר אלהין סמיכנא".

                   ולדידי קשיא טובא, מדוע סטרו המלאך לנבוכדנצר על שאמר כי מראהו של האדם הרביעי "דמיה לבר אלהין", כלום לא מצינו שהמלאכים נקראים "בני האלקים" (איוב א, ו; לח, ז) או "בני א-לים" (תהלים כט, א), או שנקראים אפילו בשמו ית' עצמו - וכמ"ש אדמו"ר הזקן באגרת-התשובה פ"ד: "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים בכתוב, וכמ"ש כי ה' אלקיכם אלקי האלקים כו' הודו לאלקי האלקים כו' ויבואו בני האלקים להתייצב כו'", ובאגרת-הקודש סי' כה: "הא אשכחן שאפילו מלאך נברא נקרא בשם ה' בפ' וירא לפי' הרמב"ן וכמ"ש ותקרא שם ה' הדובר אליה וכו'".

                   וא"כ עד שאנו מקשים ממשמעות העולה מהירושלמי, על מנהגנו המיוסד בדברים מפורשים בזוה"ק (ויקהל רח, א) "ואיבעי לי' לבר נש למימר הכי" - בואו ונקשה על אותו ירושלמי ממקראות מלאים שדיבר הכתוב!

                   ולחומר הנושא נלענ"ד ליישב בדוחק גדול, שנבוכדנצר התבטא כי האדם הרביעי מארבעת האנשים ("גוברין ארבעה") דומה לבר אלהין, וי"ל ש"דמיון" זה אינו במשמעות של דמיון מסויים וחלקי (כשיגרת הלשון כיום), אלא כתבניתו ממש (וכמ"ש בס' מתורגמן ערך 'דמה' שכך תורגם הפס' את תבנית המשכן ואת תבנית גו'). וא"כ היטב חרה למלאך על כי נבוכדנצר מייחס הגשמה שכזו למלאכי עליון, וסטרו על פיו בנזיפה "ובר אית ליה"?! האם יש לו לבורא ית' בן גשמי בשר ודם?! (ואולי נרמז כאן לגלוג לתשובת המינין, וד"ל).

                   כתבתי, ה' טבת תשנ"ג.