[א]

היכל הבעש"ט, כד (תשרי תשס"ט), עמ' קט–קכ

 

זכות ישראל – מהדורא תניינא

 

הגה"ח ר' ישראל בערגער (תרט"ו-תרע"ט) נודע בייחוסו הרם, שנשזר ונקשר לכל אבות החסידות לדורותיהם.

הוא עצמו נולד מברכתו של האדמו"ר השר שלום מבעלזא זצ"ל. למד אצל מחותנו האדמו"ר בעל ה'ייטב לב' זצ"ל ונסמך ממנו, וכן מהאדמו"ר בעל ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל ומהרה"ק רמ"מ פאנעט מדעעש זצ"ל.

"מורו ורבו הראשון" – כפי שמכנהו – היה האדמו"ר מוהרי"א מזידיטשוב זצ"ל שהכניסו לפרדס הקבלה והחסידות, ואף שידך לו את בתו של מוה"ר מ"מ האגער אבד"ק זאבלטוב.

שימש ברבנות בפרוביזנא שבגליציה, דרנא-ווטרא שבבוקובינא, פיאטרא-ניאמץ ובאזא שבמולדובא, ומשנת תרנ"ח רבה של קהילת החרדים בבוקרשט.^[1]

חיבר ספרים רבים ('עטרת יעקב וישראל', 'עין ישראל', 'רצון ישראל', 'ילקוט ישראל') שהמפורסם שבהם הוא ספרו 'זכות ישראל', שחלקו הראשון - 'עשר קדושות' – נדפס לראשונה בשנת תרס"ו.

בתחילת הספר מובא מכתב שכתב אליו בעל ה'דברי חיים' מצאנז, ורואים אנו כי בהיותו כבן ח"י שנה כתב עליו "ידידי ה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי חכם ונבון לחש החסיד המפורסים וירא ה' כבוד ש"ת"... ומכתב שכתב אליו ה'ייטב לב' בהיותו כבן כ"א שנה: "אהובי ידי"נ הרב הג' החריף ובקי החסיד המפורסים מו"ה ישראל אשר בך אתפאר".

עוד מספר הוא אודות "כתבי תעודה מת"ח ויראי ה' אשר היו אתי בצוותא בצאנז אצל מרן הגאוה"ק... אשר המה ראו כי הקדוש בעצמו לא ישב עד שהביאו ספסל לראש השלחן והושיבני אצלו ממש, אף שהי' שם גדולי הדור וזקינים שישבו מהצד, וכיבד אותי בברכת הזימון אשר זה לא הי' רגיל לכבד רק לגדולי הדור המפורסמים".

מופלא הוא גם מכתבו של האדמו"ר מוהרי"א מקומרנא, שכינה אותו במכתבו אליו "ידידי ה"ה הרב המופלג החסיד המקובל" – והוא אז כבן ח"י שנה בלבד!

על חיבורו 'זכות ישראל' ועל כתב-היד של ה'מהדורא תניינא' שאותה מפרסמים אנו עתה לראשונה (כדוגמה מתוך הקונטרס השלם הנמצא עתה בשלבי עריכה ויודפס אי"ה בשלימותו על-ידי 'היכל מנחם'), נכתב לאחרונה בקובץ 'מטמונים' ("גנזים של אור מכבשונה של חסידות ברסלב") שבעריכתו מליאת-החן של הרה"ח ר' אליעזר חשין נר"ו, כהקדמה למערכה על האדמו"ר מוהר"נ מברסלב זצ"ל:

 

 

מ ל י ן  ז ע י ר י ן

הנה נודע בשערים, שערי תורה וחסידות, יקר תפארת גדולת הספרים: עשר קדושות, עשר אורות, עשר צחצחות, עשר עטרות, (המכונים בחיבה יתירה בפי כל: דִּי עֶשֶׂרְ'לַךְ), המלאים בשבחן של צדיקים, תלמידי הבעל שם טוב זיע"א, ותלמידי תלמידיו לדורותיהם, שחיבר האי גברא רבא, איש חי רב פעלים, מלא וגדוש בנגלה ובנסתר, ירא אלקים, חסיד ועניו, ה"ה הגאון הקדוש רבי ישראל ברגר זצ"ל, אב"ד בעיר  הבירה בוקרשט, דור–דורים לפני השואה האיומה (נלב"ע ביום כ"א אייר שנת תרע"ט, בהיותו בן ס"ד שנים).

ספריו הללו, ששמם הכולל "זכות ישראל", יצאו לאור בפולין בין השנים תרס"ו – תר"ע, ונתקבלו מיד בהערצה גלויה על ידי מבקשי תורה ויראה. חיבה יתירה נודעה להם – על ידי גדולי אותו דור דעה, שהריצו מכתבי הסכמה נלהבים אל המחבר הדגול, ביניהם אנו מוצאים את המהרש"ם מבערזאן, האדר"ת – רבה של ירושלים, ה'שדי חמד', ועוד אדמורי"ם מפורסמים, ואנשי מעלה גדולים.

עד היום הוגים בהם בחיבה חסידים ואנשי מעשה, השואבים מהם שפע של אמרות, שבחים, וסיפורים נפלאים, המחזקים ומעוררים יראת ה' טהורה ואמונת צדיקים איתנה. ספרים אלו - לא פג טעמן ולא נס ליחן, דשנים ורעננים הן כיום הלקחן, עד כי בשנים האחרונות ההדירו אותם שני מכונים [!!] במקביל, בצורה נאה ומכובדת (מכון 'תורה מציון', ע"י הרה"ח ר' חיים יוסף ולדמן ז"ל, ירושלים תשס"א; ומכון 'נר למאור', ברוקלין תשס"א).

       

ובכן, המחבר הגדול שהיה כמעיין המתגבר, לא שקט על שמריו, וגם אחרי שיצאו ספריו לאור, שקד להוסיף עליהם כהנה וכהנה, ולעטרם בהוספות נכבדות, ומכתבים יקרים שקיבל מ'אנשי מעשה' שהיו בקיאים בתולדות הצדיקים. מכל אלה ערך המחבר "מהדורא תנינא", אותה הוא מכנה 'מאסף לכל המחנות' (ראה הקדמתו לספר 'עשר עטרות'). אך היא – מעולם לא ראתה אור הדפוס, ורק חלק קטן ממנה (שני מערכות מ'עשר קדושות'), הדפיס בן המחבר בשנת תרפ"ה, ואילו השאר היה נחשב עד כה לאבוד!

אכן, מה נכבד היום, למצוא חמדה גנוזה, כתב יד ספר 'זכות ישראל – מהדורא תנינא', ובו אוצרי אוצרות של אמרות וסיפורים, יקרים מפז ומפנינים, מכל גדולי תלמידי הבעל שם טוב לדורותיהם.  ומה מאד גדלה השמחה למצוא שם מערכה שלימה, אשר ערך המחבר הגדול, בשבחו של איש האלקים, רבינו הקדוש והנורא, נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגן עלינו, ועל כל ישראל, אמן.      

מערכה זו מתפרסמת בזאת לראשונה, ולבעלי כתב היד תודתי נתונה, היא משפחת זורנברג היקרה, שבחפץ לב נתנו רשות לההדירה, לזכר אביהם הדגול הרב זאב גוטליב (רבה של גלזגו, סקוטלנד) – יהי זכרו לברכה.  בנוסף, תודה למכון תצלומי כתבי יד שבירושלים הבירה, על ההרשאה ועל העזרה, להגדיל תורה ולהאדירה.

 

*     *     *     *     *     *

 

 

הסוגריים המרובעים הם בכתה"י המקורי

ההוספות מדילי הן בתוך סוגריים מרובעים כפולים [[  ]]

 

 

עשר    למערכת א' מחו' הרה"ק ר' בער ממעזריטש    אורות

 

[א] כתב לי ידי"נ ומחו' הגאון המובהק מו"ה משה נתן רובינשטיין שליט"א אבד"ק וויניצא ברוסיא^[2] וזה"ל:

מקדושת הרב המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע אפס קצהו אודיעו גם אני, מהמקובל בידי מאנשי אמת גדולים וחסידים רבני קשישאי – הן אאמו"ר הרה"ג זצ"ל^[3] סיפר לי מה ששמע מפי הרה"ג ר"ש אבד"ק לאהושין בן הרה"ג ר"ד אבד"ק הנ"ל ששמע בעצמו מפי הגאון בעל תורת יקותיאל,^[4] כי בהיות המחלוקת הגדולה בעולם בין הגר"א ותלמידיו עם תלמידי הבעש"ט נבג"מ, אמר הגאון הצדיק ר' רפאל אבד"ק המבורג בעל תוי"ק ושב הכהן וד"ק [בהיותו אז אבד"ק פינסק והגליל ר"פ ישובים תחת דגל קדשו] כי רצונו לנסוע בעצמו לתהות על קנקנו של רבינו המגיד הגדול אם באמת הוא צדיק גמור ודרכו בקדושה כולו לה'.

שכר עגלה מיוחדת והתחפש עצמו במלבושים אחרים פשוטים כדרך בעלי עגלה עם אבנט אדום לבל יכירוהו, ואז בסתר יכיר קצות דרכו של הקדוש רבינו הגדול. ובבואו על מפתן פתח חדר רבינו המגיד הגדול לראות פני קדשו [וכולם חשבו שזהו בעל עגלה אחד] פתח המגיד פיו בקדושה "שלום עליכם ר' רפאל הכהן הרב דפינסק" [ולהעומדים לפניו אמר] עוד מעט לר' רפאל תורתו ויראתו הטהורה, עדיין הוא מתנהג בקדושה יתירה שישן על הארץ ואבן תחת מראשותיו, ולא ירצה ליהנות מהעוה"ז לישן על כר וכסת.

בראות הגאון ר' רפאל כי רוה"ק בפיו של אותו צדיק התוודע אצלו כי הוא באמת הרב דפינסק. וישב שם ששה שבועות וקבל מאתו כל דרכי החסידות ופנימיות סתרי הקבלה אשר עפ"י דרך הבעש"ט זי"ע.

סוף דבר לא ניתן לכתוב מטעמים הכמוסים.^[5]

[ב] עוד כתב לי מחו' הגאון הנשגב הנ"ל מוויניצא וזה"ל: מפיו של אותו צדיק הרה"ג היוחסין מו"ה אפרים זצ"ל אבד"ק מאציוב הארחוב [בן בנו של הגרח"מ מרגליות בעל שערי תשובה] חתנא דבי נשיאה אדומו"ר רשכ"י סב"ק מגן אברהם מטוריסק זצוק"ל שמעתי, כי הגאון אלקי אדומו"ר רש"ז בעל התניא ושו"ע הי' בעיר אחת, ובליל ש"ק עלתה העיר על המוקד ל"ע. ובהרעישו אנשי העיר בלב רגש אל כ"ק יצא הגה"ק רש"ז החוצה והניף מטפחתו על פני האויר, ומיד סר הרוח לצד השני אל חוץ לעיר. וניצולו כל בתי העיר משריפה כרגע.

וכשמוע אדון העיר דבר זה התפלא ואמר כי לא יאמין עד אם יגידו לו אצל מי למד חכמת תורתו. והשיבו לו כי בעיר אחת קטנה אשר בפלך וואהלין נקראת בשם "מעזריטש", שם הי' נמצא רב אחד גדול בחכמת תורתינו שכליות ועיוניות, איש אלקים, ואצלו למד הרב הזה רוב תורתו וזכה למדריגת מופתיות כרבו איש האלקים.

והשיב האדון, אם אצל הרב הזה יגע ולמד בטח מצא כדי מדתו. כי אני יודע את הרב הזה היטב. ועובדא הכי הוה. אבי הי' שר הצבא הראשי בימי מלחמת רוסיא עם מנגדיה [פולין או פרנק'] וכל בית אבי הי' במרחק כמה פרסאות ממקום מצבו במצב המלחמה בסמוך לעיר הזה מעזריטש. ויען כי רצונו הי' להתוודע בכל יום מבריאות אמו וכל ב"ב, הי' שולח ציר אמונים ביחוד ברצוא ושוב והי' מודיעים לו.

פעם אחת נתאחר הידיעה יום או יומים והי' לאבי צער גדול, לפי שהי' בימי מלחמה ומי יודע מה נעשה בבית. ויעצוהו השרים לאמר, יען כי ידוע להם שבפה נמצא רב גדול אחד אשר יוכל להודיעו קושט אמרי אמת כנביא וחוזה, יפנה בבקשתו אליו בטח ישיבהו דבר ברור מפני הכבוד.

אבי שר הצבא הראשי בא אליו עם כל שרי הצבא, ומצאהו שוכב על ערש דוי בבית קטן כדרך ת"ח המעונים, והציע אליו שאלתו. ולא פנה אליו להשיבו דבר. ויצא ממנו בחרי אף.

אז יעצוהו שריו לאמר, יען כי עתה הוא עת קודם חג הפסח וישראל קדושים הם מגררים כותליהם ומנקים ביתם לכבוד חג המקודש, ע"כ יעמיד אנשי החיל בכל בית ובית עד אחר ימי החג והם לא יהיו נזהרים מפתם פת חמץ, ועי"ז יהי' צעקה גדולה בכל העיר, וכאשר יתנפלו אנשי העיר על ראש שר הצבא להסיר מאתם הצרה הגדולה הזאת, אזי ישיבם כי ע"י הרב הגדול שלא השיבו כהלכה, עבור זה עשה להם ככה. ואם הרב ישיבו מה בביתו, אז יסיר מהם הצער הגדול הזה.

ראשי העיר באו בתחנה ובקשה לפני רבם, הוא המגיד הגדול, והבטיחם כי יוכל השר צבא הראשי לבא לראות מה יפול דבר.

ובבואו הביתה והרב המגיד שוכב על ערשו חולה, ועל מטתו הי' תלוי מראה זכוכית [שפיגיל] מלמעלה. ודרך בואו פתח הבית לראות בהמראה זכוכית. וכאשר הביט אבי בהמראה זכוכית לא ראה פניו כדרך מראות הצובאות הללו, רק ראה הדרך ההולך ממעזריטש לביתו עיר האחרת כמה פרסאות. ובראותו כן לא דיבר עם הרב מאומה, רק ראה והסתכל היטב היטב בהמראה זכוכית, וכל אשר מסתכל יותר רואה יותר כאילו הולך ורואה כל הדרך וכל המקומות הכפרים והבתים ממש אשר ידע אותם, עד אשר בא לביתו ורואה כי אשתו, היא אמי, מתקשה לילד והרבה אנשים ודאקטורים לפני' זה יום השלישי. ובהביטו איזה רגעים אז ילדה הולד ותהי שמחה לכל בני הבית.

וברגע ראות אבי את ההולדה, אז אמר הרב המגיד הגדול לאבי "מזל טוב". ואבי השתומם עד מאד. ולא ידעו מאומה מה אבי רואה רק הוא אבי ראה הכל באר היטב כל הדרך וביתו עד רגע ההולדה. וכשאמר לו הרב "מזל טוב" שאלהו מהו אם בן או בת, השיבו: בן. ואני הוא הבן הנולד.

יותר לא דיבר הרב מאומה, ואבי לגודל החרדה וההשתוממות יצא ממנו לאחוריו בכריעה שלשה פעמים ובתודה רבה על השקטת רוחו. וכי בעיניו ראה כי איש מופת הוא, מופת כזה אשר לא הי' לעולמים שהי' יכול לפתוח עינים עוורות אף עיני נכרים ברצותו לקדש ש"ש ברבים.

ואם הרב הזה הוא רבו, ידעתי כי רב הוא וגדול ערכו איש אלקים נורא, ראוי לכבוד, כי אנשי מופת המה. עכ"ל.

 

עשר    למערכת ב' מחו' הרה"ק ר' פנחס מקאריץ    אורות

 

א] כתב לי מחו' הגאון העצום החסיד מו"ה משה נתן רובינשטיין שליט"א הנ"ל וזה"ל: אזכור מה ששמעתי איש מפי איש אמונים בבירור, כי בהיות בדובנא הרה"ק המפורסם ע"פ תבל ר' ליב בן שרה, והי' אחד מהחסידים החשובים מלווהו טרם נסיעתו, ושאלהו לאיזה צדיק יסע אם להצדיק ר' פינחס מקאריץ או להצדיק ר' מיכל מזלאטשוב. והשיבו בקצרה, אמת כי בהלביש מלבוש העליון של ר' מיכלי ובו יש חמשים קרסים, מכריזים ברקיע כי ר' מיכלי מקרס קרסין בכוונת חמשים קרסי המשכן לעשות נ"ר ליוצרו, אבל עכ"ז על ר' פינחס מקאריץ עומד חצי העולם. והגביה מקלו מלמעלה על פני הרקיע והראה לאמר ממש כמחוי במחוג, חצי עולם נהנים בזכותו של ר' פינחס קאריצר. עכ"ל.

הגה. כסגנון זה כ' בהקדמת סה"ק נתיב מצותיך, שרבינו אלימלך אמר על רבינו ר' מיכל הנ"ל, שכשהוא לובש המלבוש לתפלה ומחבר הקרסים של לבושו, ממשיך שפע למעלה לשמונים אלף כיתות מלאכים והוא חיותם. עכל"ק עייש"ה.

ב] כתב לי ידי"נ הגאון הנפלא המפורסם מו"ה חיים דוב גראס שליט"א הרב מפעטריווא,^[6] וכעת קבע אהלה של תורה בק' מונקאטש, וזה"ל: הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זצ"ל, אמר עליו הרה"ק ר' אלימלך ז"ל שהכרת פניו מסוגל ליראת שמים. הובא בס' דברי יחזקאל מסעי.

והרה"ק ר' נחמן מבראסלב ז"ל אמר, אשריהם העינים שזכו לראות פני הק' ר' פנחס ז"ל [שיחות הר"נ].

ג] עוד כתב לי הרה"ג הנ"ל וזה"ל: ידוע גודל מדת אמתתו אמת, אמת תפסיה להאי גברא רבה. וע' מזה בס' בית רבי.^[7] והוא הי' אומר, שכאשר תתגבר מדת האמת בעולם, עד שיהי' חמור בעיניהם אמירת שקר כמו עריות, יבוא משיח [מדרש פנחס בשמו]. ואנכי הרואה דבר זה מפורש יוצא בתקוני זהר בהקדמה די"ג ב' [בדפוס שעם כסא מלך לבוב תר"ל] וז"ל בגין דבדרגא דיעקב תליא קץ דפורקנא דדרגי' אמת הה"ד תתן אמת ליעקב עכ"ל.

ובזהר שמות דף ט' ע"ב וז"ל וזכרתי את בריתי יעקב דא אתערותא דאת ו' דאיהו נפש דבית יעקב וכו'. יש לרמז ג"כ ענין זה עם הנודע דאות ו' הוא אות אמת הכתוב ביהושע אצל רחב כנז' בזהר פ' ויחי רמ"א ב. היינו דע"י שיאחזו העולם במדת אמת ייתי פורקנא. וכטעם אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף וכו' ירושלים עיר האמת. עכ"ל.

ד] עוד כ' לי הנ"ל וזה"ל: הק' ר"פ שפירא הנ"ל מתחלה דר בקאריץ ואח"ז עזב עירו וקבע דירתו בק' אוסטרהא. וראה בס' מזכרת לגדולי אוסטרהא סי' קע"א אודותיו. ורצה לעלות לאה"ק ומהשמים עכבוהו. ומדי עברו בעיר שפיטובקא, אראלים אחזו בארון הקודש והיתה שמה מנוחתו כבוד.

ובספר הנ"ל העתיק מצבתו וכתוב בה שנפטר יו"ד אלול שנת הקבר אש'ר' א'יש אלקים נ'קבר בו. וכתב דהוא שנת תקנ"א. אבל אני מצאתי בספר ישן כת"י מדרושים יקרים [לא נודע לי עדיין שם מחברו, רק שהי' רב בקוזמאן תלמיד הרה"ג ר' יהודה ז"ל אבד"ק גריידונג. ומהספר ניכר גדולתו וקדושתו] בדרושו קודם כל נדרי דשנת תקנ"א, הספיד הני תרי אריותא הרה"ק ר' פנחס ז"ל והרה"ק ר' ליב בן שרה ז"ל שנפטרו בקיץ העבר.^[8] הרי לך שנפטר בשנת תק"ן.

ע"כ וודאי טעות הוא הניקוד של א' דאיש. וכאשר המעתיק הנ"ל מודה דמאד הי' קשה לקרות הרשום על המצבה, ורק ברוב עמל צלחה בידו ההעתקה, מובן ממילא דבקל יכול הי' לטעות בתוספות ניקוד.

וגם ממקומו הוא נלמד, דאם הא' נכנסת בחשבון השנה, יותר הי' לו להמְפַתֵּחַ פִּתּוּחָהּ לנקד כל מלת אשר, ולמה הניח א' דאשר ונקד א' דאיש. וע"כ הסר מהא' כל נקוד וק"ל. עכ"ל.^[9]

ה] בס' בני בנימין דף כ' ע"א וזה"ל: כמו שפי' הגאון הצדיק ר' פנחס מקאריץ הפסוק תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, היינו אם לא אזכיר את ה' בתורה ובתפלה, צריך להיות הלשון דבק בחכו שלא ידבר. עד"ר שדרשו חז"ל [[חולין פט, א]] עה"פ האמנם אלם צדק תדברון [[תהלים נח, ב]], מה אומנתו של אדם בעוה"ז, יעשה עצמו כאלם. יכול אף בדברי תורה כן, ת"ל צדק תדברון. עכ"ל ודפח"ח.

ו] עוד בס' הנ"ל [דס"ה א'] וזה"ל: ונקדים מה שמובא בספר נופת צופים בשם הרה"צ המפורסם מוהר"ר פנחס מקארעץ זצלה"ה וזה"ל, בגמ' דסוטה כ"ו ונקתה ונזרעה זרע, מלמד שאם היתה עקרה נפקדה דברי ר' ישמעאל. אמר לו ר"ע א"כ יסתתרו כל העקרות, אלא אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח. והקשו התוס', לימא לי' ר"ע לנפשי' א"כ יסתתרו כל היולדות בצער.

ואמר הרב החסיד הק' הנ"ל לתרץ בפשיטות, דלכאורה קשה טובא אטו ברשיעי עסקינן שתסתתר בכוונה ותגרום למחיקת השם. אך מבואר (סוכה נ"ג ב') גבי הא דכרה דוד שיתין קפא תהומא וכו' למד אחיתופל ק"ו מה לעשות שלום בין איש לאשתו מותר למחוק את השם וכו', פירש"י בכדי שתהא מותרת לבעלה ולא יהא צריך לגרשה. והנה ידוע [יבמות ס"ג] דשהתה עשר שנים ולא ילדה מצוה לגרשה, וא"כ שפיר יש היתר לעקרה שתסתתר ואף שעי"ז ימחוק השם מ"מ כיון דעי"ז תהא נפקדת ותדור עם בעלה וזולת זה תתגרש, כהאי גוונא התירה התורה מחיקת השם. וא"כ זה שייך רק גבי עקרה אם היא נפקדת, אבל לענין יולדת בצער וכו' לא תסתתר בכוונה שלא תגרום מחיקת השם וק"ל. עכלה"ט ודפח"ח.

ז] בחיבורא קדמאה שלי בעשר אורות מע' ר"פ מקאריץ אות ו' מובא בשם ס' באה"מ כי פ"א בא לפני הה"ק ר"פ אברך אשר חלה חולי הריאה ר"ל, והחולאת הי' הולך וגדול בכ"י וכו'. והי' אצל הרבה צדיקים ולא הי' לו רפואה. והה"ק ר"פ ברך אותו והבטיח לו שיחזור לאיתנו ויהי' בריא אולם. וכן הי'. ואמר הה"ק אל תחשבו כי תוגדל מעלתי על כל הצדיקים שבימינו שהאברך הי' אצלם ולא הועיל תפלתם, חלילה לי לחשוב כן. אך דעו כי אנכי עשיתי כאיש גונב במחתרת, כי נסיתי ג"כ כמוהם ללכת לשער הרפואות וסגרו הדלתות כי לא הסכימו עמי מהשמים, וחתרתי חתירה להשער של פרנסה ומצאתי פתוח לפני כל דלתותיו וחדריו שהסכימו עמי מהשמים שיהי' לו פרנסה, וחזרתי אח"כ להשער הרפואה והי' בפי טענה חזקה אשר [[לא]] יכלו לדחות אותי, כי תמכתי יסודותי על מאמרם ז"ל במס' ר"ה דף י"ח מזוני למאן יהיב לחיי הוא דיהיב, והי' מההכרח להסכים עמי גם בשער הרפואה. עכ"ד.

וחנני השי"ת לקשר עובדא זו לרמז בפסוקי תהלים קפי' מ"א [לכן העתקתי שוב הסיפור לכאן] פסוק בג"ד, אשרי משכיל אל דל [מורה על צדיק שעם שכל עמוק נותן לו עצה איך לעשות טובה להחולה הנקרא דל אשר עי"ז] ביום רעה [כאשר נגזר ח"ו עליו מיתה] ימלטהו ה' [או אפשר לפרש שאז בעת החולי הצריך רפואה הנה הוא אין מסתכל על הרפואה לבקש ע"ז רק משכיל ומתבונן להתפלל שלא יהי' דל ועני שיהי' לו מזוני. וז"פ משכיל אל דל, כדי שמזה יומשך אשר ביום רעה היינו אף שנגזרה גזירה ח"ו בשער הרפואה אעפ"כ ימלטהו ה'] ה' ישמרהו ויחייהו [ע"י אשר] ואושר בארץ [להמשיך לו עושר ואושר] ה' יסעדנו על ערש דוי [פי' אז כשהוא צריך רפואה ימשיך לו מזון וסעודה ולמאן יהיב מזוני לחיי הוא דיהיב ועי"ז] כל משכבו הפכת בחליו שבהכרח יתרפא כאמור. והבן.

 

עשר    למערכת ט' מחו' הרה"ק ר"ח הלברשטאם מצאנז    צחצחות

 

א] בס' פתחא זוטא בהקדמה כתב וזה"ל: ומהר"ר משה יהושע מצאנז שמעתי נפלאות על מרן בעל דברי חיים זי"ע, בעת שהי' צריך לחתום איזה שו"ת שהשיב בענין עגונה, ושכמה וכמה פרישות וטבילות עשה טרם שחתם א"ע על ההיתר. עכ"ל.

ב] כתב לי ידי"נ הרב החריף ובקי חכם וסופר מו"ה אהרן כ"ץ שליט"א מבאטארטש^[10] וזה"ל: סיפר הרה"צ [[מוה"ר יוסף מאיר]] מספינקא זצוק"ל, אשר מה מאד כיבד הרה"ק מראפשיטץ את הרה"ק מצאנז, עד שבפ"א שבא הה"ק מצאנז לראפשיטץ עוד בהיותו אברך, ויהי בליל שבת קודש לפני הקידוש חיפש הרה"ק מהר"נ בין החסידים את האברך שבא אליו [הוא הה"ק מצאנז שבא אליו אז בפעם א' או ב'], ויען כי לא הי' אז מפורסם כל כך אמרו המשמשים כי לא ידעו מי הוא ואיה הוא. והה"ק מהר"נ המתין והמתין עליו. והוא הה"ק מצאנז הי' בבהמ"ד בין החסידים והשתעשע בלימוד תוה"ק. אח"כ כאשר שמעו כי רבם הה"ק מהר"נ בא לקידוש, באו הם ג"כ, והה"ק מצאנז ג"כ בתוך הבאים. וכשבא אזי קרא לו הרה"ק מהר"נ לישב אצלו ממש בראש השלחן ועשה קידוש ונתן לו מכוסו והגביה את הכוס ונתן לו לעשות קידוש. וכן בכל הסעודות נתן לו לבד ממאכלו. וכיבד אותו כ"כ עד שגדולי החסידים עומדים כמתמיהים [יען כי אז לא הי' עוד כ"כ מפורסם]. ובכל פעם שנתן לו וכיבד אותו אמר הרה"ק מהר"נ כעת אני מקיים הגמ' [[יומא עא, א]] הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח וכו'. כן אמר כ"פ. אז ראו החסידים מי הוא האברך הלז ונעשה מפורסם גדול.

ג] עוד כתב לי הנ"ל וזה"ל: שמעתי מספרים כי הה"ק מצאנז והה"ק [[מוהר"ר שלום]] מקאמינקא היו איזה שבת ברימינוב ואז התחיל להתנוצץ האור כי טוב הרה"ק מהר"צ הכהן מרימינוב. ויען שלא הי' אז עוד כ"כ מפורסם לכן הבע"ב וכן איזה חסידים לא היו מאמינים בו כ"כ. עד שהבעל אכסניא מהרב מצאנז וקאמינקא אמר אליהם, דבר זה שבאים להר' צבי מפה הוא אצלי כמדרש חתום, כי אין אני רואה ממנו שום דבר פלא, וכהנה וכהנה הוסיף לדבר.

והם הלכו בשבת קודש בעת מנחה להיות אצל השלש סעודות אצל הרה"ק הנ"ל. ולא אמרו דבר לבעל אכסניא שלהם, יען שהי' כמצחק בעיניו כנ"ל. אולם הוא הרגיש שהם הלכו שמה, ואמר כעת אנסה אותם אם אמת כדבריהם במה שאמרו לי אתמול כי הוא צדיק הדור ומגלה נסתרות בהדברים פשוטים שאמר [כי דרכו בקודש של הה"ק מהר"צ הכהן הי' לאמר בשלש סעודות או אדון עולם מלה במלה או איזה שבח אחר ולא פירש וחידש כלום רק אמר מרישא לסיפא השבח הנ"ל. והרבנים הנ"ל אמרו לבעל אכסניא שלהם שבזה מגלה הה"ק נסתרות], והלך גם הוא שמה. והם לא ראו אותו שגם הוא בא לשם, כי הי' בין השמשות ואנשים רבים שמה. ואז הי' בימי הספירה, ויהי כאשר בא לאמירת התורה והבעה"ב הנ"ל יושב ומצפה שיוכל להראות להרבנים הנ"ל האיך הוא מתנהג בד"ת, ומיד התחיל הה"ק מהר"צ לומר אדון עולם אשר מלך וכו' מלה במלה בקול גדול ובמתינות עד שסיים עד לבסוף, ולא חידש כלום. אז קפץ האיש הנ"ל ממקומו בשמחה וחפש ומצא את הה"ק מצאנז ושאל אותו מה שמעתם, וואס זאגט איהר אצונד [[=מה תאמרו עתה]]. וענה לו הה"ק מצאנז, דבר גדול גילה לנו, הסוד של הספירה של היום. והאיש לא ידע מה להשיב והלך וחיפש הרב השני [היינו הה"ק מקאמינקא] ושאל גם אותו כנ"ל. והשיב לו ג"כ כדברי הה"ק מצאנז. ואז ראו גדולתו וגדולתם. והענין מפורסם בין גדולי החסידים. ואני שמעתי זאת מכ"ק אבי אמו"ר שליט"א.^[11]

ד] עוד כתב לי הנ"ל וזה"ל [כ"ת בספרו עשר צחצחות מע' ט' אות יא מביא כי מרן הי' אצל הגאון אמיתי בעל שו"ת בית אפרים מבראד זצ"ל ופלפל עמו ואמר לו שם אמו. וקיצר כ"ת בעובדא זו. ואני שמעתי מחסיד א' ה"ה השו"ב ומו"צ דפה, שהוא שמע בשם הרה"ק ר' דוד מזאבלטוב, שסיפר אשר הרה"ק מרן זצ"ל מצאנז סיפר לו בעצמו גופא דעובדא הכי הוה]:

מרן הק' מצאנז נסע לא' מרבותיו הקדושים ונסע דרך עיר בראד. ובטרם שהי' מרן האבד"ק צאנז, הי' רב בעיר [שכחתי שמה],^[12] וזה הי' בימי עלומיו. וחשב להיות אצל הגאון מוהרא"ז מרגליות. והלך אצלו, והנה כאשר נתן לו שלום שאל אותו הגאון מהיכן אתם ומי אתם, והשיב לו מרן על הכל. שאל אותו להיכן תסעו, ענה לו ג"כ לא' מרבותיו. אז שאל אותו הגאון אז איהר פארט ארום ווער וועט ביי אייך אשאלה פסקינן [[=אם אתם סובבים בנסיעות, מי יפסוק לשאלות שבעירכם]]. וענה לו יש שם ג"כ מו"צ בלעדי. ושאל אותו עוד, א"כ איהר וועט דאך דיא הוראה פערגעסין [[=אם כן, הרי שתשתכח מכם ההוראה]]. ענה לו בזה"ל: איך חאַזער מיר איבער אויף דעם וועגעלע [[=אני חוזר על תלמודי בעגלה]]. אז הביט עליו הגאון כמתמיה על דבריו ושתק קצת.

אח"כ שאל אותו שיאמר לפניו איזה דבר חידוש, קושי' או חידו"ת. ענה לו הלא אני באתי לשמוע מקודם מכבודם. והוטב בעיני הגאון ואמר א"כ אגיד לכם מה שקשה לי בש"ע, ואמר לו שקושי' זו קשה לו זה כמה וכמה שנים ואין פותר אותה. ומרן הה"ק אחר העיון תירץ לו בטוטו"ד עד שהתפלא הגאון ז"ל עליו, ופלפל עמו, וכל מה שפלפל עמו יותר בהש"ס ופוסקים הראה לו מרן הגה"ק כחו וגבורתו בהם. בתוך הדברים הי' ג"כ כמה דברים מה שכבר העיר בהם הגאון. וישמח אתו מאד. והלך אל הדלת וסגר הדלת וכתב לעצמו קוויטל ונתן לו וביקש ממנו שיזכרהו. וליוה אותו בשמחה רבה. ולבסוף סיים מרן הגה"ק, א פלא, זייט דער זקן האט מיר געגעבין דאס קוויטל האט מען מיר כסדר אן גיהויבין קוויטליך צי געבין [[=פלא, מאז שנתן לי הזקן את הקוויטל, החלו לתת לי קוויטליך בקביעות]]. עכ"ל.

ה] בס' ברכת הפסח לידי"נ הגאון אבד"ק קאסוב שליט"א וזה"ל: שמעתי זה כביר שמרן הק' מצאנז זי"ע אמר על זה [מה שפלפלו בס' כפתור ופרח בשם חכמי ספרדים ובשו"ת יעב"ץ וחת"ס יו"ד רל"ו לענין להקריב קרבן פסח בזה"ז] אמר הק' זצ"ל בזה"ל, יש בכחינו לברר ההלכה שמותר להקריב קרבן פסח בזה"ז, רק להמתין כל כך זמנים על קיום מצות ק"פ ואח"כ ליטול בעצמו אין כדאי. עכל"ק.

ו] בס' ויקח משה [דל"ב א], שמעתי מפי הרהגה"ק מצאנז זלה"ה, ההימיר גוי אלקים [לשון שבח מלשון האמרת היום, אם יתן גוי שבח לאלקיו] והמה לא אלקים [בעת אשר צר לו, היינו שאלקיו לא הועיל לו מאומה אבל] ועמי המיר כבודי [יתנו שיר ושבח] בלא יועיל אפילו בעת שאין ישועה לע"ע. ודפח"ח.

ז] כתב לי ידי"נ הרבני החריף הנגיד מו"ה יהודא ליב גאלדשטיין נ"י מק' קאשוי וזה"ל: הנה בספרו עשר עטרות מערכת ה' הה"ק ר"מ מפרימישלאן סימן ס"ב בשם ס' אזור אליהו וכו'.^[13]

הנה אני זכיתי לקבל פני אדומו"ר הגה"ק מו"ה שלמה הלברשטאם זי"ע האבד"ק באבוב, וזכיתי לשמוע מפיו הקדוש כדברים האלה: הנה הה"ק ר' מאיר הנ"ל שלח ע"י שליח לכ"ק זקינו הה"ק ר' חיים מסאנז זי"ע כדברים האלה, הללוהו בתף ומחול, הסוף יהי' שימחול. ופירש הה"ק דברי הה"ק מפרימשלאן, כי הנה מר"ח אלול עד מוצאי יום כפור שהוא ארבעים יום יש תתק"ס שעות, ואם מתקנים תתק"ס שעות אלה ע"י עבודת השי"ת ממילא וימחול. זהו פירוש הללוהו ב' תף [רצ"ל ב' פעמים ת"ף שהוא תתק"ס] ימחול. עכ"ד הקדושים.

ואני הכותב הרהרתי אז, כי אולי זה רמוז בדברי המג"א דבריה בטל בתתק"ס,^[14] כי בעוה"ר ע"י העבירות נבראין משחיתים ר"ל, וע"י שמתקנים העבירות בתתק"ס שעות הנ"ל ממילא הבריות שהם המשחיתים ר"ל בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין. עכ"ל ידידי הנ"ל.

ח] יסופר כי לעת זקנתו, כשמתה עליו אשתו השלישית ורצה לישא עוד אשה כמצווה עפ"י ש"ע,^[15] דחק ונכנס אליו בנו הרה"צ [[מוהר"ר ברוך]] מגארליץ זצ"ל ורצה להסיעו מזה, וסיפר לו איך הרה"ק מזידיטשוב זה זמן רב מתה עליו אשתו הרבנית ולא רצה לישא יותר, ואמר שעשה נשואין עם התורה. ותוכ"ד השיב לו אביו מרן הק' בשחוק, א"כ מה תרצה אשר גם אנכי אשא התורה, הלא היא כבר אשת איש נשואה להצדיק מזידיטשוב.

ט] בס' דעת זקנים לידי"נ הרה"ג מוהר"א איטינגא שי' יסופר, כי בהיות מרן עלם צעיר לימים העמידו רב גדול א' על כור המבחן, ויאמר לו הרב הגד נא לי כשקידש אדה"ר את חוה אשתו מי הי' לעידי קידושין, שהרי לא הי' בעולם איש זולתם. והשיב לו העלם על אתר, דהא אמרינן בקידושין דס"ה דצריך עידי קידושין דילפינן דבר דבר מממון, ומקשה אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן, ומשני התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייבה לאחריני. וא"כ אדה"ר לא הי' חב לאחרים שלא הי' איש זולתו, ושפיר י"ל הודאת בע"ד כמאה עדים דמי. ודפח"ח.

י] בסה"ק אמרי יוסף פ' בשלח בפ' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וזה"ל, ואקדים לך מה ששמעתי בשם אדומו"ר הצדיק הקדוש מו"ה חיים מצאנז זצללה"ה בפי' הפסוק, עפ"י דברי המדרש בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדה"ר וכו' חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקר, צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות, ושלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל אמת והשליכו לארץ וכו' עיי"ש במדרש פ' בראשית. והנה כל זה הוא כאשר עוסק בהבלי עוה"ז שכולו שקר, אכן אם גם בעניני עוה"ז כוונתו לשמים ע"ד בכל דרכיך דעהו, אזי גם האמת מודה בבריאת העולם. וזש"ה ה' ילחם לכם, ר"ל שאם בעניני 'לכם' ובמלחמה שלכם ג"כ יהי' ה', ור"ל לשם שמים, אז ואתם, שהוא אותיות אמ"ת, תחרישון, ור"ל שאז גם האמת לא יקטרג ויודה ג"כ בבריאת העולם. עכת"ד הקדושים ודפח"ח וש"י.

יא] עוד שם בפ' בשלח וזה"ל: עפי"מ ששמעתי בשם אדומו"ר הצה"ק מו"ה חיים מצאנז זצללה"ה, שאמר בפי' הפסוק [תצא כ"ה י"ג] לא יהי' לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וגו' אבן שלמה וצדק יהי' לך וגו'. דהנה נודע כי בלב הם ב' חללים, חלל הימין הוא משכן ליצר טוב וחלל השמאלי הוא משכן ליצה"ר, והנה כ' במדרש רבה פ' בחקתי פל"ה אות ד' ז"ל, אמר הקב"ה תורה קרויה אבן ויצה"ר קרוי אבן, תורה קרוי' אבן שנאמר את לוחת האבן והתורה והמצוה, יצה"ר קרוי אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם, תורה אבן ויצה"ר אבן, האבן תשמור את האבן. עכ"ל. הרי שהתו' נקרא אבן וכן היצה"ר נק' אבן. וז"ש בפסוק לא יהי' לך בכיסך [ר"ל בכיס הלב שלך לא יהי'] אבן ואבן [רצ"ל היצה"ר שנק' אבן וכן התו' שנק' אבן רצ"ל שלא תאחז בשניהם יחדיו ותאמר שאתה רוצה לעסוק בתו' ומצות וגם לשמוע ליצה"ר ליהנות גם מתענוגי עוה"ז ולהשתדל בהם, ואף אם תאמר] גדולה וקטנה, רצ"ל שבאמת אתה יודע שהעיקר הוא העוה"ב ועיקר עבודת האדם צריך להיות במעש"ט כדי לזכות לעוה"ב, אך מ"מ גם העוה"ז הוא עולם וצריכין להתעסק ולהתענג גם בעניני עוה"ז, וז"ש גדולה וקטנה, רצ"ל שתאמר שהעוה"ב הוא גדולה והעוה"ז הוא קטנה אבל מ"מ עולם הוא, לזה אמר דלא כן הוא, רק אבן שלמה וצדק יהי' לך, רצ"ל שכל עסקך יהי' לזכות לעוה"ב, כי תכלית עבודת האדם הוא שיהפך גם החומר לצורה וגם היצה"ר שבחלל השמאל יתהפך ג"כ לטוב, וכמ"ש באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך ורצ"ל לבו לא נאמר רק לבבו, רצ"ל הב' לבבות, והכוונה שגם חלל השמאל יתהפך לטוב וכנ"ל. וז"ש אבן שלמה וצדק יהי' לך, שגם חלל השמאל יתהפך לטוב. עכת"ד הקדושים. עכ"ל.

יב] אציגה נא עמך בזה מכתב כי"ק מבנו של מרן הה"ק מצאנז ה"ה הגה"ק ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם זצללה"ה [[משינווא]] אשר כתב אלי בימי חורפי. וזה"ל:

ב"ה יום ב' וארא תרל"ז לפ"ק

לכבוד אהו' מחו' האברך החריף החסיד המפורסם כש"ת מו"ה ישראל נ"י.

הגיעני מכתבו והנני להשיבו בראשונה אשר ידמה כי ה' מו"ה משה בהרה"מ אה"ג מדעש נ"י^[16] אמר לי וכו', אך הוגד לי מאנשים שהי' במדינתכם ששמעו כי חסידי זידיטשוב אין מחשיבין הקונטריסים ששלח ה' מ' יצחק בעהם מס' אור החמה,^[17] באמרם שהמהר"ץ ז"ל^[18] הרחיק מללמוד קבלת הרמ"ק ז"ל. וע"ז היטב חרה לי להטיל דופי בקדשים, כי ח"ו לומר על הקדוש שלא ללמוד בספריו. וגם המהר"ח וויטל ז"ל בדבריו בפירושו על הזוהר מפלפל בדברי הרמ"ק, ומי פתי יגיד שבענין פי' על דברי הזוהר לא ילמוד רק מכתבי האר"י ז"ל.

ואשר אמר המהר"ץ ז"ל, שמעתי מא"א ז"ל שהוא שמעו מפיו ז"ל, שאמר מעת שנתגלה חכמת האר"י ז"ל עיקר לימוד חכמת הקבלה יהי' בכתביו, כי הוא מדבר מעולם התיקון.^[19]

והנני שולח לו ס' שנדפס בצפת שהגיעו אלי ביום אתמול, וראיתי בו בדף ה' ע"ב בסופו שהרמ"ק ז"ל צוה לתלמידיו קודם פטירתו שאל ידמו כי האר"י ז"ל חולק עליו, לא כן, רק בימיו היו הצינורות סתומין הוכרח לכתוב בלשון סתום, ובימי האר"י נתגלו הצינורות, לכן נראה כמו חילוק בדבריהם, אבל הכל ניתן מרועה אחד. ע"כ.^[20]

ועתה יראה מעלתו כי צריך להבין דברי חכמים ולא לעשות תורה כשתי תורות. וגם זאת אין נכון לעשות פירסום על ספר קדוש מחכם וצדיק שאין ללמוד בו חלילה הוא בזיון התורה ח"ו. אם אמנם לעולם ילמוד אדם מה שלבו חפץ, אבל לא לומר שאין ללמוד בס' של חכם וצדיק. הלא ידוע ומפורסם חכמתו וצדקתו של הרה"ק בעל המחבר ס' שג"ע,^[21] והבעשטה"ק ז"ל אשר כל הצדיקים של דורינו הי' תלמידי תלמידיו עד עתה, שנזכה גם אנחנו להיות מתלמידי תלמידיהם, הי' מהלל ומחבק ומנשק דבריו הקדושים.^[22] ועתה בעוה"ר ע"י שיחות כאלו שמעתי אומרים שבגלילתכם הי' חצוף א' משליך לארץ סה"ק שערי ג"ע. אהה לגודל הפירצה. השם יכפר בעד הגורמים לזה.

ועתה נשים מחסום לפינו מלדבר חלילה נגד דברי הק' לומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה חלילה, כי אם ת"ח אומר איזה דיבור אפי' אם כוונתו באופן נאות, אבל איש המוני ששומע מביא הדברים לידי בזיון התו' ח"ו. וכיוצא בזה אמרו חכמים הזהרו בדבריכם.

והש"י יאיר עינינו בדברי חז"ל להבין לאמיתה של תורה, וחפץ ה' בידינו יצליח. כנפש ידידו דוש"ת ומצפה להרמת קרן ישראל במהרה,

הק' יחזקאל שרגא האלברשטאם

 

נ ס פ ח

 

היחס לספריו של מוה"ר יעקב קאפיל ממעזריטש

     

   ממכתבו של הרה"ק משינווא למדנו על יחסו האוהד לס' 'שער גן עדן' מחד גיסא, ועל אחרים שהשליכו ארצה את הסה"ק הזה, מאידך גיסא.

        במאמר שהוקדש לו ולספריו (ראה בהע' ??) נלקטו עדויות על ההערצה שרחשו גדולי החסידות והמקובלים לספריו של הררי"ק, שבאו לכלל ביטוי בהסכמות, הגהות, ציטוטים ואיזכורים.

        עם מחבבי הספר נמנים שם, בין השאר, הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב, מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראד, הרה"ק ר' ישראל מקאז'ניץ, הרה"ק ר' דוד שלמה בעל ה'ערבי נחל', הרה"ק ר' מרדכי מטשרנוביל ובנו הרה"ק ר' אהרן, וצאצאיהם אחריהם, וכן מבית אדמו"רי טאלנא.

הרה"ק ר' חיים מטשרנוביץ בעל ה'באר מים חיים', הרה"ק בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש, הרה"ק ר' שלמה מראדומסק, הרה"ק בעל ה'בני יששכר' מדינוב (ויש להוסיף על המובא שם, גם את הגהותיו לס' סו"מ ועש"ט בכ"מ), הרה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש, הרה"ק בעל ה'בית אברהם' מסלונים, ועוד ועוד.

ויש להוסיף עליהם את הרה"ק בעל ה'בית אהרן' מקארלין (כמ"ש הרב נחום גרינוואלד, 'היכל הבעש"ט', ו, עמ' לה הע' 6).

ההסתייגות מספריו של הרר"י קאפיל ניכרת במיוחד (ואולי אך ורק?) בבית מדרשה של זידיטשוב; הרה"ק ר' צבי הירש מזידיטשוב הכיר היטב את ה'שער גן עדן' ואת הסידור 'קול יעקב', אך בדרך-כלל מתלווה אל הדברים שהוא מביא בשמם ביקורת חריפה במעט או בהרבה.

כגון בספרו 'סור מרע ועשה טוב' (עמ' צט במהדורת אמ"ת, תשנ"ו): והנה בספר שער גן עדן רצה לתרץ... ואין צורך להשיב על דבריו (שתלה תניא בדלא תניא... כי לא הבין מהות הקושיא במחילה מכבודו, ואין תירוצו תירוץ. עכ"ל (וראה בהגהותיו של הרה"ק מדינוב כאן ובעמודים הבאים, שמתבסס על דברי השג"ע ומחבב את דבריו).

בספרו 'פרי קדש הלולים' (לפע"ח שער י"ח), כותב: "שוב ראיתי בסדור של שהג"ע עיי"ש"; המעיין בסידור יראה שהרה"ק הנ"ל מצא שם סמך חזק לדבריו.

אך בהגהותיו לפע"ח שנדפסו בקונטרס 'הגהת על ס' פרע"ח מהאריז"ל ועל סידור הרב המקובל מו"ה שבתי מראשקוב ז"ל' (מונקאטש [תרנ"ב?]), בשער השופר (דף ג, ב), כותב הוא (המוקף בסוגריים עגולים הוא כנראה מהמו"ל):

וראיתי בסדור (קול יעקב) לבעל שעג"ע דפריך... אבל לא ראה אור בהיר וכו' וממציא לו שום המצאה חדשה בסבראות[!] מדעתו... שזה בוודאי נגד המקובל בדע"ח... וזה מפורסם וידוע לעוסקים בתורת רבינו בע"ח... והנה סברא זו לא נזכרה בדברי רבינו בשום מקום וחלילה לבדות בחכמה זו סברא אשר אין בה ראיה מוכרחת. אמנם זה דרכו של המסדר הזה בספרו [הוא ה'שער גן עדן'] ובסידורו ואין להאריך... תראה שזה המסדר ומקשה ומתרץ לא ידעתי מה הי' לו. אמנם בכל הסידור ממציא לו קושיות ותרוצים אשר אין צריכין לפנים למי שעוסק בדברי רבינו, וכמה דברים בו אשר הם נגד דברי רבינו, והוא עומד על דעתו ושכלו והופך ומבלבל ומערב עניינים. כתבתי זה אשר יזהרו אנשי שלומי ובריתי אשר יחקרו אחריו בכל הסידור. ודי בזה באזהרה. עכ"ל.

ועוד שם (בדף ד, א): וראיתי לאחד (עיין בסידור קול יעקב לבעל שעג"ע) שצלל במים אדירים וברר לו דרך וטעם אחר ובקש חשבנות[!] רבים והעלה חרס בידו. עכ"ל.

אך גם אחרי הדברים החריפים האלו, אין הוא מצוה על אנשיו למשוך ידיהם מספריו של הרר"י קאפיל, אלא רק שלא יקבלו את דבריו בעיניים עצומות ויחקרו על שורש כל דבר.

הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב – בן אחיו של הרה"ק ר' צבי הירש – היה כנראה קיצוני יותר בהסתייגותו, ולא החזיק כלל את הספרים הללו בביתו; שכך כותב בנו הרה"ק ר' אליהו אודות הנהגותיו של אביו:

"בסידור התפלל מר' אשר ז"ל ולפעמים בסידור הר' שבתי ז"ל. הספר שג"ע לא הי' בספריו" ('עשר קדושות', עמ' 76. והוא ממכתבו של הרה"ק הנ"ל אל מחבר הספר ר"י בערגער).

בסמיכות עניינים זו יש כדי ללמוד שהוא גם נמנע מלהתפלל בסידורו של הרר"י קאפיל.

באחד המכתבים שבס' 'עטרת יעקב וישראל' (לר"י בערגער, דף נה, ב) – ונראה שהוא ממכתביו של המחבר עצמו – נאמר: "ומה ששאלת בס' שג"ע לא מצאתי בשג"ע שלי כי הוא מדפוס חדש... אך דע שאני איני לומד בקביעות בס' שג"ע וכיוצא רק בכהאריז"ל הנכתבים ע"י מהרחו"ו ז"ל בעצמו... וכן קבלתי מפי מו"ר בזה ובבא^[23] הקדוש [מוהרי"א] מידיטשוב[!] בענינים אלו".

הרי שר"י בערגער שאליו נכתב מכתבו של הרה"ק משינווא, לא קיבל את דבריו של הרה"ק במלואם, אך גם לא נקט בשיטתו הקיצונית של רבו המובהק והחזיק בביתו את ה'שער גן עדן'!

יצויין עוד, שבספרי חסידות חב"ד מובא הס' 'שער גן עדן' לרוב, וכך גם בכתביו של הגה"ח המקובל ר' לוי יצחק – אביו של אדמו"ר זי"ע – אבל באחת משיחותיו של רבינו (בש"פ משפטים תשמ"ב) נאמר: בנוגע לסידור 'קול יעקב' שישנם בזה כמה פקפוקים, ועד"ז בנוגע לספרו 'שער גן עדן'. עכ"ל.

הרי שמשהו מאווירתה של ה"קפידא" מצאה לה מקום גם בקהל חסידים ששלמים הם עם הר"ר יעקב קאפיל ממעזריטש וספריו הק'.

[1]  הפרטים הביוגרפים נרשמו ע"פ 'מאורי גליציה' (א, עמ' 543) ו'חכמי טראנסילוואניה' (עמ' 27-26).

[2]   אודותיו בס' 'אהלי שם' עמ' 62.

[3]  הר"ר מרדכי מנחם מענדל (שם).

[4] הרה"ג ר' רפאל הכהן מהאמבורג, בעל 'תורת יקותיאל', 'ושב הכהן' ו'דעת קדושים' המנויים להלן.

[5]  ראה ב'כרם חב"ד', 4, עמ' 117 ואילך, סיפורים שונים על הר"ר רפאל הכהן וביקורו במזריטש, ואחרית הענין.

[6]  אודותיו בס' 'אהלי שם', עמ' 433; 'המעין', ט (תשכ"ט), חו' ד עמ' 77. 

[7]  חלק א' פרק כה.

[8]  גם המידע אודות פטירתו של הרה"ק ר' לייב שרה'ס בקיץ תק"ן חידוש הוא.

[9]  בהעתקת המציבה אשר בס' 'זכרון מאיר' (נ.י. תשי"ד), מאת הר"ר אברהם שפירא (אחיו של הר"ר מאיר שפירא מלובלין), נקודות האותיות "הקבר אשר' איש' אלקי'ם' נקבר בו" העולה ג"כ תק"ן (וראה בס' 'אמרי פנחס השלם', תשס"ג, ח"ב, עמ' תעח והע' רפד. ואינו מוכרח כלל).

[10]  אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[11]  אם הכוונה לאביו (ולא לסבו) הרי שהוא הר"ר אליהו כ"ץ אב"ד ראסלוביץ ('חכמי טראנסילוואניא', שם).

[12]  הכוונה לרודניק, שמשם נסע אל הררא"ז מרגליות ונסמך ממנו ('מאורי גליציה', ב, עמ' 447).

[13]  הוא בסי' סז וז"ל: בס' אזור אליהו (דף קצ"ח ע"ב) וזה"ל שמעתי בשם הרה"ק ר"מ זצללה"ה מפרימישלאן שאמר על פסוק הללוהו בתוף ומחול, הסוף יהי' שימחול... ולפי ששיחתן של ת"ח צריכין לימוד י"ל כוונתו עפי"מ שאיתא בספר עשרה מאמרות שלסוף תפ"ו שעות תשתלם המחילה, כי מן ר"ה עד גמר החתימה היינו הושע"ר יש תפ"ו שעות, והנה אז הוא סוף השנה, וממילא דברי הרה"ק מבוארים עיי"ש.

[14]  ראה כרו"פ סי' ק'.

[15]  אהע"ז סי' א ס"ח.

[16]  בכה"י המקורי נרשם כאן: הוא הגה"צ המפורסם בדורנו מו"ה משה פנעט זללה"ה בהגה"צ מו"ה רמ"מ פנעט זללה"ה מדעש [על האב ובנו, ראה: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 173-170).

[17]  פירוש הזוהר 'אור החמה' למוהר"ר אברהם אזולאי, שנדפס בשנת תרל"ו בירושלים "ע"י הרב החסיד המפו' וכו' כה"ר יצחק נ"י ביהעם שהיה ד"ץ בק"ק קראהלע במדינת אונגארן – וע"י הרב החסיד וכו' כה"ר שניאור זלמן בהר"ר נחום יוסף זללה"ה שניאורזאהן המחבר ס' נימוקי שזבנ"י...".

ב'דברי המביא לבית הדפוס' שבסוף הספר – החתומים ע"י ר' יצחק איצק בעהם – נאמר בין השאר: "והנני נותן בזה את תודתי ממעמקי הלב להאי צדיקא רבא ארי' דבי עילאה הרב הגאון זר"ק בנש"ק הצדיק המפורסם מוהר"ר יחזקאל שרגא הלברשטאם בן הגאון הגדול הק' סבא קדישא מוהר"ר חיים מצאנז זצוקלה"ה, אשר בהיותו אתנו פה בהר ה' וראה האור הגנוז הס' הק' הזה, טרח עמל ויגע ועוררני במכתביו הק' לבלי לשקוט ולבלי לנוח להוציא לאור אור לישרים, לו נאוה התהלה, כי אך מידו הק' זאת לנו, כי היה לי לעוזר ותומך בהוצאת הדפוס, זכרה לו אלוק לטובה, ויאריך ימים על ממלכתו בקרב ישראל עד כי יבא שילה".

(על ר"י בעהם ראה: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 23).

[18]  הוא הרה"ק מוהר"ר צבי הירש מזידיטשוב.

[19]  מן הענין להביא כמה מלשונותיו של הרה"ק מוהרצ"ה מזידיטשוב בהפלאת גדולתו של הרמ"ק:

בפרדס הנ"ל [לרמ"ק] מביא שם זו הגירסא ובנה שם עלי' יסודתו בהררי קודש... ובספר אוצר הכבוד... הביאו שם אדונינו קה"ק הרמ"ק ז"ל... והנה אנכי תולעת ולא איש מי אנכי לגשת אל הקודש נגד אדונינו הקדוש והנורא הרמ"ק ז"ל... עיין דקדוקי המאמר בדברי הרמ"ק ואמנם אני השפל אהי' צבי רץ כדרכו לפרש עפ"י קט שכלי עד מקום שידי מגעת... ורבינו הרמ"ק שאומר... אחי לא כן אתנו אנחנו הנמלים בכרם... ובזה ת"ל תקנתי יסודתו של רבינו הרמ"ק בפי"א אשר זה המאמר הוא כנגדו עד שהוצרך לישוב המאמר וישובו דחוק בבקשה מכבודו הגדול והקדוש... ואני כתלמיד נבזה מתגולל בעפר ודן לפני רבו... (עטרת צבי, בראשית, דף מג, ג ואילך).

האחרונים נתלבטו בפלא גדול בזה כמובא במק"מ בשם הרמ"ז משם הרמ"ק ז"ל, ובאמת לא אאמין אם נתלבט בזה הרמ"ק ז"ל רבינו הגדול בדבר פשוט (שם, שם, דף פב, ב-ג).

המק"מ מדחה דברי הרמ"ק... ואין דבריו כדאים לדחות דברי קדוש עליון. אמת שאדונינו האריז"ל צוה לכוין... אבל מה שנתחלף בזה השם באותיות אלו בודאי הוא עפ"י קבלת הקדוש הרמ"ק ז"ל, כנראה שהיו דבריו בזה השם מקובלים מפי קבלת הקדמונים... כך מקובל איש מפי איש עד ראש הנביאים... כך מקובל לאנשי קדש בסגולת מלכין... כן מקובל ולא המציא זה הרמ"ק ח"ו מלבו כמחשבת המק"מ חלילה חס מלהזכיר ודוק (שם, ויקרא, דף לו, ג).

וכבר נדפס ספר הקדוש תומר דבורה לאיש קדוש מוהרמ"ק ז"ל קטן הכמות

וגדול האיכות (בית ישראל, דף לב, ד).

[20]  הוא 'ספר הכונות ומעשה ניסים' שנדפס בצפת בשנת תרל"ו (וקודם לכן בקושטא, ת"פ), ובראשו 'שבחי האר"י' – הוא ה'מעשה ניסים' – שממנו נלקח המשפט שבפנים.

הציטוט המדוייק הוא: ויהי היום חלה הרמ"ק ושלח אחר תלמידיו ויברכם איש איש כברכתו, וציוה אותם ואמר להם, דעו שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמת הקבלה, לכן הזהרו בכבודו ואם יראה לכם שהוא חולק עלי אינו כן, כי הכל ניתן מרועה א', שבימי היו הצינורות סתומים כתבתי בלשון סתום, ובימיו יתגלו הצינורות, ולכן יחשב לכם שחולק עלי. ודעו שהוא גדול ניצוץ הרשב"י זלה"ה...

(על החיבור 'מעשה ניסים' ראה ב'ספר תולדות האר"י' למ' בניהו, עמ' 18 ואילך. ועל הקטע דנן, שם בעמ' 158. וראה עוד: 'אהל רח"ל', א, עמ' 260).

[21]  הר"ר יעקב קאפיל ליפשיץ ממעזריטש, בעל המחבר ס' 'שער גן עדן' (נדפס לראשונה בקארעץ, תקס"ג) וסידור האריז"ל 'קול יעקב' (נדפס לראשונה בסלאוויטא, תקס"ד). וראה: "הרה"ק רבי יעקב קאפיל ממעזריטש וספריו", קובץ 'שפתי צדיקים', יג (שבט תשס"ג), עמ' עא ואילך.

[22]  ככתוב בשער הספר: כפי אשר נשמע מפי דובר צדק ואמת, שבהיות כבוד הרב הקדוש המאיר לארץ ולדרים  בדברי רוה"ק הבעש"ט ז"ל בק"ק הנ"ל, הובא לפניו מערכת המנורה הטהורה דברי נופת צופים עליהו לתרופה מהחיבור הלז, הן מספר שער גן אשר נטע בעדן מקדם השתלשלו' העולמות, הן מסידור התפילה אשר חיבר, וקרא בהם פה הקדוש הנ"ל שתים ושלש דלתות, וחיבקם ונישקם ולקח דברי קדש הנ"ל וישם מראשותיו שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקנו, ונענע בראשו אשרי העם שלו ככה...

שמועה זו מתאמתת בשתיים מן ההסכמות לספריו:

[א] ב'הסכמות הלומדים המופלגים יושבי יעב"ץ דק"ק מעזירטש גדול' לס' 'שער גן עדן': ..חמדה הגנוזה אשר היה ספון וטמון בבית המדרש גדול במחנינו קודש הנ"ל... וכבר נודע ביהודא ובישראל גדול שמו הוא הבעש"ט זלל"הה כי כולם יודעים שהכתבים של המחבר הנ"ל היה למראה עיניו של הבעש"ט זללה"ה, ועצר כח לחבק בזרועותיו הכתבים של המחבר הנ"ל.

[ב] בהסכמתו של הרה"ק מוה"ר אשר צבי מ"מ דק"ק אוסטרהא (בעל 'מעין החכמה') לסידור 'קול יעקב': מפי השמועה שמעתי שהסידור הזה ראה הנשר הגדול קדוש עליון מ"ו הבעש"ט נבג"מ וישר בעיניו.

[23] בספרו 'עשר קדושות' (בתחילת מערכת ח) כותב עליו ר"י בערגער בזה"ל: "ש"ב מורי ורבי הראשון הרב הגאון הצדיק הקדוש בוצינא קדישא נר ישראל, איש אלקים, אשר אלפים מישראל הלכו לאורו... אספקלריא המאירה, מנורה הטהורה כקש"ת מרן יצחק אייזיק מזידיטשוב זצוק"ל".

- - - - - - - - - - - - - - - 

 

[ב]

היכל הבעש״ט, כה (כסלו תשס"ט), עמ' קא–קכד

 

עשר צחצחות. למערכת ב' זקיננו הרה"ק ר"ר משה ליב מסאסוב

        

        א] ב'שו"ת הד"ר'^[1] סי' כ"ט בשם קדשו, "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה", רצ"ל שהוא מייסר את הש"י כביכול שיתנהג עם בניו ברחמים ובחמלה. והוא על דרך שהדין בש"ע הל' כיבוד אב [[יו"ד רמ, יא]] שיכול לומר לאביו אבא כך כתוב בתורה. וז"פ "ומתורתך תלמדנו", פי' שיאמר לו כך כתוב בתורה. ודפח"ח.

        ב] 'תפלה לדוד' מתלמידו הגה"ק מהרא"ד מבוטשאטש^[2] ז"ל וזה"ל: שמעתי ממו"ר הרה"ג החסיד מוהר"ר משה יודא ליב ע"ה שאמר על תיבת "לי" [מהברכה "העושה לי כל צרכי"] מצד דלגבי צדקה וגמ"ח צריך להיות בעיניו כאילו עזב הש"י השגחתו מלהשלים להחסר די מחסורו, שרק ע"י חלק שלנו בצדקה יחיו העניים, ועי"ז רק על עצמו יכול אדם לומר שהש"י עשה לו כל צרכו ע"י בטחון והסתפקות, משא"כ על זולתו צריך להיות בעיניו כאילו אין מעשה השלמת הנצרכים רק ע"י מצות הצדקה. עכ"ל. ודפח"ח.

        ג] כתב לי הרב החריף בנש"ק מו"ה שאול ברוך גערשט שי', שמצא כתוב בכתבי הרבי מגור זי"ע בשם הר"ר רמ"ל מסאסוב, על מה שמצינו באברהם אבינו ע"ה שהי' חי קע"ה שנים, עפ"י מה שכתבו דמדת חסד הוא עין יפה ותמן תנינן [[תרומות ד, ג]] עין יפה תורם אחד מארבעים, ונודע דשנות העולם הם שבעה אלפים עם יום שכולו שבת שהוא יום ז', והנה האבות היו כהנים לאל עליון [דהיינו גלגולו דאדה"ר שהי' כהן דמהאי טעמא עשה לו הקב"ה כתנות עור בהם בגדי כהונה], והפריש הקב"ה לאברהם [שהוא מסט' דחסד] תרומה משנות העולם כפי מדתו עין יפה אחד מארבעים, אשר החלק הארבעים מן ז' אלפים הוא קע"ה שנים. ודפח"ח.

        ד] מצאתי בשמו בספרי צדיקים ע"פ "אבן מאסו הבונים" וכו', דידוע שכאשר רצה הקב"ה לברוא האדם קטרגו המלאכים שעתיד לחטוא ומאסו המלאכים בבריאת אדם, והש"י צפה הטוב אשר יצמח ע"י האדם. והנה "אב"ן" [נוטריקון נ'עשה א'דם ב'צלמינו והוא בריאת האדם אשר זה] "מאסו הבונים" [כלומר מלאכי מעלה, ואמנם] "היתה לראש פנה", כי "פנה" הוא הראש משלושה לשונות האמורות במצות צדקה פ'תח תפתח את ידך, נ'תון תתן לו, ה'ענק תעניק לו. וזה לא יושלם רק ע"י בריאת האדם. וש"י.

        ה] כתב לי גיסי הרה"ג הצדיק המפורסם מו"ה יוסף האגיר שליט"א מטוסמניץ^[3] וזה"ל: שמעתי מאבי מורי הרב הצדיק זצללה"ה הכ"מ [הוא חותני הרה"ק מו"ה מנחם מענדל האגער^[4] האבד"ק זאבליטוב] שסיפר מאא"ז הה"ק מסאסוב שדרכו הי' תמיד לילך אל [הבערזיס] [[=הבורסה]] אולי ימצא איזה נצרך ויחי' את נפשו. פ"א ראה באיש אחד בהכרת פניו כי הוא מלא עג"נ מאד, והפציר בו הרמ"ל שיספר לו מהו.

        ואמר לו האיש כי צריך להשיא בתו אשר כבר הגיעה לפרקה, ובטחונו הי' חזק בהגביר פלוני שיתמכהו במנה יפה בהיותו קרוב אליו, ועתה הגביר ההוא פנה עורף אליו באמרו כי הקירבת משפחה עמו הוא רחוק. ואמר לו הררמ"ל שיראהו מי הוא זה ואיזהו.

        ונגש אא"ז הרמ"ל אל אותו הגביר בהבערזע ואחז בבגדו וצעק בקול גדול: גיוואלד! גיוואלד! והתאספו כל בני השוק והעיר לקול שועתו. ואמר אא"ז הק', הלא כל הסמיכה שלנו שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, ובכל יום אנו אומרים אלוקי אברהם וכו' ומתפללים זכור לנו ברית אבות, זכור לעבדיך לאברהם וכו', ועתה כאשר זה האיש מונע חסדו באמרו שקרבתו עם זה העני הוא רחוק ועי"ז אינו צריך להושיע לו, הנה עושה אותנו כלא ח"ו ואבדנו ח"ו זכות אבות. ודפח"ח.

        ו] בסה"ק 'אמרי יוסף' בהקדמת בנו הגה"צ קדוש יאמר לו מוהרי"א שליט"א מספינקא^[5] מאמר ח' אות יו"ד וזה"ל: כאשר סיפר לי^[6] עובדא שהי' אצל רבינו הק' הרמ"ל מסאסוב זצ"ל, שהלך לבקר את החולה שהיתה מחלתו אנושה רח"ל ודיבר על לבו שבוודאי יעזור לו השי"ת. אולם החולה בכה מאד ולא האמין לו, כי הי' יודע שהוא בסכנה רח"ל. וכשראה הררמ"ל כי הפיג לבו מלהאמין לו, אזי אמר: הנני נשבע לך שבודאי תתרפא. ואז נעשה החולה כבריה חדשה והאמין לו. אבל לא היו ימים מועטים עד ששל"ח.

        והי' רעש בהעיר על שבועת הררמ"ל, ושאלו אותו ע"ז. והשיב, שגם הוא הי' יודע שכן יהי', אמנם ראה שגם באלו הימים שיש לו עוד לחיות חייו אינם חיים מרוב פחדו, ומצינו בשו"ע [או"ח סי' שכ"ט ס"ד] שאפילו על חיי שעה מחללין את השבת, ע"כ נשבע לו להחיותו חיי שעה. וסיים בזה"ל: אַ כפרה משה ליב'ס עוה"ב, אַבִּיא א יוד מחי' צי זיין [[=יהיה ל'כפרה' עוה"ב של משה ליב, העיקר להחיות יהודי]]. עכד"ק. עכ"ל.

        ז] במהדורא קמא במע' רמ"ל אות ל"ה מובא בשם ס' 'רזין דאורייתא' בשם הה"ק רמ"ל ע"פ "תשב אנוש עד דכא", נוטריקון "דכא" ד'מים כ'פירה א'שת-איש, שקשה התשובה, שהם הג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד, וע"ז אנו מתפללים "חדש ימינו כקדם" נוטריקון ק'ול ד'וד מ'נשה, כשם שקבלת מהם תשובה על אלו החטאים וכו'. עיי"ש.

        וכתב לי ידי"נ הרב החו"ב חכם וסופר ר' אהרן כ"ץ מבאטאריטש^[7] נ"י, דודאי ט"ס בס' 'רזין דאורייתא', ותחת "קול דוד מנשה" צריך לומר "קין דוד מנשה", שלהם כיפר השי"ת על אלו הג' חטאים, וזהו חדש ימינו כקד"ם כאמור. והוא נכון.

        ח] כתב לי בשמו ידי"נ הרב החריף החכם השלם מר חיים בלאך שי' מדילוטען^[8] וזה"ל: פ"א נפגשו הרה"ק מסאסוב עם הגאוה"ק מבארדיטשוב ר' לוי יצחק זצ"ל, באמצע דברם שחק הרבי רמ"ל ושמח מאד. הרב מברדיטשוב שאל, מה תשמחו כ"כ, הלא כתוב "אז ימלא שחוק פינו" [כלומר כאשר תהי' הגאולה].^[9] והררמ"ל ענהו: מדוע לא אשמח אם זכיתי לברך בכל יום "שלא עשני גוי", איזה פנים הי' לי אם הייתי נולד אצל קירעלא האוורעלי איוואן וכדומה.

        וע"ז השיב לו הגה"ק מב"ד, הלא גם אני מברך בכל יום ברכה זאת ומדוע לא אשמח אני כ"כ?

        הררמ"ל השיב לו: אם הרב מב"ד הי' נולד אצל גוי העט ער גיוועזין גיווען א קליין פאסקידנע גויקיל [כידוע שהגה"ק מב"ד הי' איש קטן הקומה ולא יפה תואר], אבל משה ליב העט דאך גיוועזין א שעהנער הויכער גויאנסקי לכן הוא אך שמח.^[10] ודפח"ח.^[11]

        ט] עוד מהרב הנ"ל. אמר הרה"ק הררמ"ל, מה נקל לאיש עני ואביון לבטוח בהשי"ת, כי מה יעשה, אין לו שום דבר במה יבטח אם לא בהשי"ת. ומה קשה לאיש עשיר מופלג שיש לו הון רב וקנינים רבים שישכח בכל קניניו ויבטח רק בד' לבדו, שיחשוב את הכל לאפס ואין והבל ואך מד' הישועה. ואמר: רבש"ע, כבר עבדתיך בבטחון גדול מתוך העניות שהוא בטחון קל מאד, בחנני נא בעשירות גדול ואעבוד אותך בדרכי הבטחון מתוך העשירות שהוא בטחון נפלא וגדול מאד. ודפח"ח.

        י] כתב לי ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מוהר"א איטינגא סגל שי' מדוקלא^[12] וזה"ל: הרה"ק ררמ"ל נסע פ"א במקום הרחצה ליביען כי הי' חולה ברגליו, ובעיר קומרנא הסמוכה לשם הי' אז אב"ד הגאון מו"ה יעקב זצ"ל,^[13] והוא הי' מתנגד גדול על הצדיקים ובכ"ז רצה ליסע אליו לבקרו, אך חשב פן אינו יכול ללמוד לכן שלח מקודם אליו את תלמידו שמו ר' אורי, שיגיד לו איזה חילוק ואז יתוודע לו אם הוא ת"ח או לא. וכאשר בא אליו ר' אורי ואמר לו החילוק, אמר לו הרה"ק הלא זה החילוק הי' נאות לומר במקום הקודם בגמרא שם והי' עולה יותר יפה מבמקום הזה. וכשוב הר' אורי לרבו ר' יעקב וסיפר לו זאת, אז נסע אליו לבקרו.

וכשבא הג"מ יעקב אליו מצאו שהי' מתהלך בגן אחד הנה והלום תפוש ברוב שרעפיו כשתי שעות. והרהר הר' יעקב בלבו, אם הוא ת"ח איך ילך איש כמוהו שתי שעות ברעיונות ולא יהגה בתורה. ואז נתן לו הרה"ק שלום, וסיפר לו שהוא הי' מתלמידי הגה"ק ר"ר שמעלקא זצוק"ל מנ"ש, וכשהי' רבו נוסע למעזריטש להרה"ק ר"ר בער זצוק"ל לקח עמו תלמיד אחד מתלמידיו. והרמ"ל הי' מצפה ומשתוקק מתי יבא לידו שרבו יקח אותו עמו. ובראותו כי עברו ימים ושנים ולא לקח אותו, גמר בדעתו לנסוע בעצמו להרה"ק זצ"ל. וכן עשה.

וקודם בואו למעזריטש נתן הרה"ק ממעזריטש צו למשמשו, שבאם יבא אברך אחד מסאסוב לא יניחו אותו ליכנוס. וכבא הרמ"ל ורצה ליכנוס אל הקודש פנימה, לא הניחו המשמש. ונתעכב שם זמן מה ולא נכנס להרה"ק.

עד שפ"א אירע איזה שאלת הריאה אשר הה"ק ר"ר בער הורה בעצמו תמיד,^[14] וראה הרמ"ל השאלה טרם שנכנס השואל להר"ר בער. והרמ"ל עמד בחוץ והמתין עד שוב השואל מבית הרב רר"ב, ושאל אותו מה הורה הר"ר בער ואמר לו. ואז אמר הרמ"ל להשואל שילך בחזרה להרר"ב ויאמר לו, כי אברך אחד עומד בחוץ אומר להיפך מדברי הרה"ק. ויעש השליח כן. ואז קרא הר"ר בער את הרמ"ל לפניו ושאל אותו להגיד לו טעמו ונימוקו מה שפסק להיפך מפסקו. ואז סיפר לו הרמ"ל כל הענין.

וכשמוע הר"ר בער זאת אמר לו, דע לך כי בכל עת בוא הר"ר שמעלקא אלי עם תלמידו, זה דרכי לספר להם מעשה שתי פעמים, ובפעם הג' חוזר התלמיד את המעשה בע"פ. ואתה, יען אשר עשית את הדבר הזה אספר לך רק פ"א מעשה, ובפעם השנית צריך אתה לספר לי בע"פ. ואמר הרמ"ל, כן אעשה. וקודם סיפור המעשה הי' הר"ר בער מסתכל בו והי' מקיא מה שינק מחלב אמו. כן סיפר לו הרמ"ל, וסיים: עתה לא יהי' לכבודו חידוש מה שאני הולך ומטייל שתי שעות.^[15]

ואח"ז נסע הג"מ יעקב לביתו, והרמ"ל נסע אתו ללוותו עד קומרנא. וכשבאו סמוך להעיר אמר הרמ"ל שהוא מריח חורבן גדול בעיר. ואמר לו הג"מ יעקב, אולי הוא מפאת דירות הנכרים שהיו שם. ואמר הרמ"ל, לא. עד שבאו אל העיר וראה את הבהכ"נ בנוי רק חציו, והי' עומד כן לערך י"ד שנים, אז אמר כי זהו החורבן.

והי' אז בין המצרים, ועשה הרמ"ל תיקון חצות אחר צהרים בבכיה גדולה על בנין הביהכ"נ שהי' בנוי ועומד, עד שנתקבצו כל אנשי העיר ונתנו לו הנשים הזעקסטלין מן השטערינטיכעל שלהם ועי"ז נגמר הבנין.^[16]

וע"ז רמז הגה"ק מוהרי"א מקומרנא בפי' החומש שלו, כי הביהכ"נ מקאמרנא נבנה ע"י צדיקים^[17] [כ"ז כ' לי הבח' מר ברוך שליכטער משם, ששמע זאת מאביו החסיד ר' דוד, שהוא שמע מאברך א' ששמע מזקן א' שמו ר' סענדר מקאמרנא בנו של התלמיד ר' אורי הנ"ל]. עכ"ל.

יא] עוד מהרב הנ"ל. פ"א אמר הרה"ק להשי"ת, רבש"ע! אני רוצה להיות עשיר, אבל לא תתן לי עושר באופן זה שארויח מעות הרבה או שאזכה בגורל הליטריע, וחשב כל האופנים שיוכל האדם להתעשר ועל כל אופן אמר שאינו רוצה על אופן זה, וסיים בזה"ל: א"כ וויא אזוי דען זאל איך ווערין א עושר, נאר אשיינער גאט וואלסט דיא געוועזין איך זאל דיך דארפין לערנין וויא אזוי מיך צי מאכין פאר א עושר.^[18]

יב] עוד מהרב הנ"ל. פ"א באמצע הלילה אמר לאשתו שהוא רעב מאד ותאב מאד לאכול, ושמח מאד. ותאמר לו אשתו: לשמחה מה זו עושה אם יש לך תאוה לאכילה אבל אין לך מה לאכול. ויען לה הרה"ק: הן כמה עשירים חולים שהיו נותנים כל אשר להם כדי שיהי' להם תאוה לאכילה, ואנכי ת"ל שיש לי תאות האכילה מה חסר לי.

יג] עוד מהרב הנ"ל (בשם ס' 'אורח לחיים'^[19] פ' יתרו) בפ' "כל המחלה אשר שמתי במצרים" וכו', שמעתי זה הדיבור מהרב הגדול בוצינא קדישא מו"ה משה ליב זצ"ל, אשר אמר "כל המחלה" כוונתו על נטילת אמונה מן פרעה כמ"ש "ויכבד לב פרעה" וכדומה, זה ג"כ "לא אשים עליך" רק אתן לך תמיד בחי' ידיעה ואמונה. ודפח"ח. עכ"ל.

יד] עוד מהרב הנ"ל (בשם ס' 'שפת אמת' מהרה"צ מבערזאן^[20] בשמו) בפ' תשא, "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת" וכו', ואמר הרה"ק רמ"ל דהכוונה ששבת זה נעשה הכנה לחבירו. ודפח"ח.

טו] עוד מהרב הנ"ל, פ"א באמצע ימי הסתיו שהי' קרירות גדול והכפור והגליד והשלגים היו ברום המעלות על פני כל הארץ, והרה"ק ישב אחר תפלת שחרית אצל שלחנו הטהור עוסק בתורה ועבודה, ופתאם נתן עיניו הטהורים להביט בעד החלון שהי' פונה אל הדרך של עוברים ושבים, וראה איש אחד כפרי שהי' גר בכפר הסמוך לעיר סאסוב רץ במהירות גדול ומעוטף בבגדים חמים על גופו וראשו כדרך המתעטפים בימי הקרירות הגדולים, ודפק הרה"ק בחלונו אל האיש העובר אורח וקרא אותו שיכנוס לביתו. וכאשר בא האיש לביתו נתן לו שלום, ואחרי שהי' מצונן מאד מפני הקרירות ציוה עליו שישב אצל התנור החם, ותיכף הלך הרה"ק להביא לו משקה קאווע חמה לחמם את גופו.

וכאשר נתחמם האיש העובר אורח רצה לילך לדרכו, ולא הניח אותו הרה"ק רק שיתפלל מקודם ויאכל אצלו סעודת הצהרים. ואחר אכילתו רצה שוב לילך לדרכו, ולא הניחו הרה"ק שילך לדרכו באמרו, הן היום רד מאד ולא יהי' ביכולתו לבא לבראד בעוד יום. וציית האיש העובר אורח ושמע לדברי קדשו. ובעת בא זמן התפלה התפלל תפלת מנחה וערבית וסעד שוב סעודת ערב. והה"ק הציע לו מטתו ללון בביתו.

וכראות האיש בלילה גדול הדביקות של הה"ק מתורתו ועבודתו הקדושה, נכנס בלבו הרהורי תשובה בחרטה גמורה ועזיבת החטא. ובבוקר השכם לקח פרידת שלום מאת הה"ק, אחר שהוא שב לביתו שאיננו רחוק מסאסוב ושלא ילך עוד לבראד. והה"ק ברכו שילך לדרכו לשלום והלך ללוותו כדת של תורה.

ואנשי ביתו של הה"ק כאשר ראו את תהלוכות הה"ק עם האיש הזה, המה ראו כן תמהו לדעת מה זה ועל מה זה, אחרי כי בחנו במעשה האיש הזה ואת שיחו כי איננו בעל תורה רק איש פשוט. ולא יכלו להתאפק מלשאול הה"ק מה טיבו של האיש הזה. והשיב להם, שהאיש הזה השכים ביום אתמול בבוקר לנסוע לבראד לעשות עבירה גדולה רח"ל, והוא ברוח קדשו הרגיש בדבר וע"י התקרבות שלו ואחרי שלן בביתו שב מדרכו הרעה ונעשה בע"ת גמור. והוא מעשה פלא.

 

עשר צחצחות. למערכת ג. זקינינו הרה"ק רמ"מ מקאסוב

 

       א] גיסי הרב הצדיק המפו' בנש"ק מו"ה יוסף האגיר שליט"א מטוסמניץ^[21] כתב לי וזה"ל: מה ששמעתי בשם זקיני הה"ק רמ"מ זללה"ה מקאסוב כי פ"א הי' על שבת באיזה עיר והי' בין המצרים, והי' שמחה גדולה בשבת עד שהי' רקודין על הגגות. ואחר ש"ק בימי החול באו אנשי העיר ולומדי תורה, ושאל אותם מה אתם אומרים על השמחה מהשבת. והשיבו הלומדי תורה, שהי' יותר מדאי, יען הוא בשבתות שבין המצרים. וענה ואמר קדוש זקיני הלא שבת הוא מתנה כדאיתא בגמ' [[ביצה טז, א]], ובמתנה לא שייך דינא דבר מצרא [[ב"מ קח, ב]]. ודפח"ח וש"י.

        ב] נמצא תחת ידי מכתב קדוש מכ"ק זקיננו הרה"ק הנ"ל אשר הלביש נקם לכבוד התורה ולומדי', כאשר יראה הרואה בפנים המכתב. ויש אצלי גוף כתב יד קדשו בחתימתו וזה"ל:

        ב"ה

        רב שלום וברכה וחיים וישועות גדולות אל כבוד אחב"י חביביי וידידיי ה"ה האלופים הראשים נגידים רבנים מופלגים רוזנים וקצינים, וכל העולים במעלות עם קדוש, ולאנ"ש המקורבים הידועים לי ושאינם ידועים לי דק' שאָץ לכולם ברכה וחיים ושלום עד העולם אמן כי"ר.

        הנה שמעתי שקם איש אחד בליעל שמו דוד ליב שוסטר ימ"ש וזכרו אשר פער פיו במחניכם קודש בדברים רעים וחטאים נגד ד' ונגד ידיד ד' וידיד נפשי ה"ה הרב הגדול רב כהן צדק החסיד המפורסם מו"ה אליעזר הכהן נ"י אבד"ק, ונגד בנו הוא ידיד נפשי ה"ה הרבני המופלג הוותיק וחסיד כש"ת מו"ה משה הכהן נ"י, בדברים אשר אין להעלות על הכתב [נמחק תיבה]. בשמעי זאת נבהלתי משמוע [נמחק תיבה] גדלה הצער בלבי על ידידיי הנ"ל [נמחק תיבה] כמעשה דרבי הנזכר במסכת שבת דף ל"א ע"ב יעיי"ש.^[22]

והגם שאין בידינו כעת לעשות צדקה ומשפט חרוץ כמו רבותינו ז"ל, עכ"ז לא עדו שלטנותא מדבית יהודא וראוי הוא עפ"י דתוה"ק למחוי בסילו דלית בי' אסוותא,^[23] להיות מרוחק ומנודה מכל עדת ישראל שלא לצרף אותו לשום דבר שבקדושה כדינו. ואזהרתי כפולה ומכופלת על כל הנפש אשר תעשה ביד רמה וירצה להחזיק אותו מכאן ולהבא, אזי לא ינקה האיש ההוא מעונו ויהי' נלכד במצודתו ח"ו. וכל השומע לדברי אלה ויקנא קנאת השם כש"ת, תבא עליו ברכות טוב. והש"י ב"ה וב"ש ירום קרנם ומזלתם מעתה למעלה למעלה ותקבלו את חג הקדוש הבע"ל בכשרות ובשמחה ובחדוה הם וביתם ובניהם עד ביאת ינון ב"ב אמן.

        דברי ידיד נפשם המזהיר על הנ"ל,

        מנחם מענדיל בהמנוח מהו' יעקב קאפיל זללה"ה

        ג] נודע כי רבינו צבי מזידיטשוב זצוק"ל קראו בחי' מלכות, שפ"א נסעו חבורה חסידי קאסוב לזקינינו רבינו צבי הנ"ל לזידיטשוב, ובזידיטשוב הי' המנהג כי מי שנראה בעיניו לבעל מדריגה הלביש אותו בבגד לבן (זופיצי לבנה) והושיבוהו בראש. וחסידי קאסוב אשר לא ראו זאת אצל רבם מקאסוב התפלאו ע"ז שראו הרבה רבי'ס. והרגיש רבינו צבי מחשבתם ואמר להם, אל תתפלאו מה שאינכם רואים זאת אצל רבכם הק' מקאסוב, הנה הוא מתנהג בבחי' מלכות, ובמלך כתיב "בלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו". ואנחנו מתנהגים בבחי' נביא ואצל נביא כתיב "מי יתן והי' כל עם ה' נביאים". ודפח"ח (הובא לעיל במע' ב' אות ב').

        ד] אגב ארשום פה מאביו של זקיננו הרה"ק המהרמ"מ מקאסוב, ה"ה הרב הקדוש אלקי מו"ה יעקב קאפיל זצללה"ה שהי' עוד מתלמידי מרן אלקי הבעש"ט. וכתב לי ידי"נ הרב החריף החכם השלם מו"ה חיים בלאך נ"י מדילוטין, שבהיות הרה"ק מהרי"ק הנז' דר בקאלימיא ובניו הקדושים, היינו הבכור ר' יצחק^[24] והשני הר' מנחם מענדל (מרן הק' בעל 'אהבת שלום') היו עוד סמוכים על שלחנו טרם היו לאנשים, והי' פ"א בקאלימיא הרה"ק ר' חיים מטשערנאוויץ זצ"ל בעל 'באר מים חיים',^[25] ובעברו בליל ש"ק דרך דירת הרה"ק ר' קאפיל שמע קול נגינה נפלאה משני בחורי חמד, עד כי בא החדרה והתענג מאד בראות דביקות האב ובניו והתפלא מאד, כי מהדגים המרק והבשר שניתנו על השלחן לא נגע איש בם. ושאל ע"ז את הר"ר קאפיל, וזה ענהו הלא לא אמרינן בזמירות "בשר ודגים אוכלים", רק "בשר ודגים צגים",^[26] וצריך היהודי לבוא למדריגה שיוציא מהם טעם האכילה הגשמיות.

        ה] עוד כתב לי הנ"ל, להרה"ק ר"ק חסיד הנ"ל הי' לו קרובה אשה אחת בק' אטוניא, וכאשר נסע מדי פעם בפעם לטוסמניץ דרך עיר אטוניא ביקר את הדודה הזאת בביתה. פעם אחת נסע בלילה דרך העיר והדרך ירט לנגדו ולא יכול לעכב, אז דפק בחלונות הקרובה הזאת ואמר: אני נוסע לטוסמניץ ודפקתי בחלונך למען לא אעבור על "ומבשרך אל תתעלם".

        ו] עוד כ' לי הנ"ל בשמו, שאמר הנה כתוב בתהלים [[ב, ז]] "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך", כי טוב אשר כל איש יהודי לכשיגיע לעשות מצוה ובעת התפלה, לחשוב שהש"י אומר לו "בני אתה אני היום ילדתיך", כי היצה"ר בא ודופק בלבו ואומר להיהודי, כל היום עסקת במסחרך ועברת על כמה עבירות, ואתה יש לך עוד העזות מצח לבוא בתפלה לפני, לכן יתאר האדם לעצמו בכל שעה שהוא עומד להתפלל כאילו נולד היום ולא עשה עוד שום עבירה, ואז יוכל להתפלל בדביקות הבורא ב"ה.

        ז] כתב לי ידי"נ איש האשכולות הרה"ג בנש"ק מוהר"א איטינגא שי' מדוקלא וזה"ל: שמעתי מפי חסיד נאמן שסיפר לו הגביר ר' משה קאניר מסאניק,^[27] כי חותנו הרה"צ ר' פנחס יוסף מקאסוב^[28] חתנא דבי נשיאה הרה"ק ר' חיים [[מקאסוב]] סיפר לו, כי פ"א הי' הרה"ק [[מוהר"ר יחזקאל]] משינאווא זי"ע בקאסוב, והלך להשתטח על קבר איש האלקים הרה"ק מו"ה מנחם מענדל מקאסוב ביחד עם הר' פנחס יוסף, ובדרך שובו מביה"ק אמר הרה"ק להר"ר פנחס יוסף, נפלאת היא בעיני, הן כבר הייתי על כמה ציונים מכמה קדושים, ולא הרגשתי בשום מקום כ"כ קדושה כמו שהרגשתי על קבר איש האלקים הלזה.

        ואמר לו הר"ר פנחס יוסף, ששמע מפי חותנו הרה"ק ר' חיים, כי אביו הרה"ק רמ"מ הי' משתוקק כל ימיו לנסוע לאה"ק ולא אסתייע מילתא. כאשר הגיעה עת פקודתו פקודת כל האדם, אמר: הנה עתה נראה כי לא אוכל עוד לצאת ולבוא לאה"ק, ובכן אקדש את הד' אמות מן הקבר שלי בקדושת א"י.

        בשמוע זאת הרה"ק משינאווא אמר, א"כ לפי זה איז שוין רעכט [[=נכון הדבר]] מה שהרגשתי קדושה כזו על קברו.

 

עשר צחצחות. למערכת ו'. מחותני הרה"ק ר' נפתלי צבי מרופשיטץ

 

א] בהקדמת סה"ק 'אמרי יוסף' עה"ת מאמר ג' אות ז' [מבן המחבר ה"ה הגאוה"צ קדוש יאמר לו מוהרי"א מספינקא שי'] כתב וזה"ל: ודרכי רבינו הגה"ק מהר"נ מרופשיטץ זצ"ל זי"ע איך האדם צריך להסתיר א"ע בכל יכלתו, כי הגה"ק הנ"ל כל עבודתו הי' בחכמה נפלאה ועמיקא וטמירא כ"כ עד שאיש פשוט לא הי' יכול להכיר בו כלל.

וסיפר לי הגה"צ מהר"א האבד"ק צאנץ ז"ל,^[29] שסיפר לו הרה"צ מהר"י מנייאשטאט ז"ל,^[30] ששאל את אביו הרה"ק בעהמ"ח ה'מאור ושמש' קודם הסתלקותו, לאיזה צדיק ידבק א"ע, והשיב לו שיסע להגה"ק מראפשיטץ כי הוא צדיק אמת. וכן עשה ונסע על ש"ק לרופשיטץ. ובליל ש"ק אחר התפלה התקוטט הגה"ק הנ"ל עם הערל המשרת שלו למה אינו משגיח על חצירו כראוי וכדומה. וכאשר סיים דברי קטטותו לבש הטלית ואמר "שלום עליכם" וכו'.

וכאשר ראה זאת הרה"צ מהר"י הנ"ל נתבהל מאד, כי מעולם לא שמע כזאת מאביו הרה"ק הנ"ל, כי לא הי' מדבר בש"ק רק בלה"ק וג"ז מעט מזעיר. והגם שהי' מאמין שהגה"ק הנ"ל בודאי עושה בזה יחודים נפלאים, מ"מ לא הי' יכול לסבול דרך כזה. וממילא לא הרגיש שום טעם של קדושה בדברי הגה"ק הנ"ל ועמד אצל שלחנו בכל משך ישיבתו בשלחנו הטהור, אבל לבו הי' רחוק משם.

ואח"כ, כאשר הלכו המסובין, נשאר הרה"צ מהר"י הנ"ל בבהמ"ד והוציא מאמתחתו הכתבים הק' מאביו הרה"ק הנ"ל ולמד בהם. ובכה מאד על אשר לא מצא צדיק כזה אשר יוכל להתדבק אליו. ובתוך הבכיה נפל עליו שינה וישן. וראה בחלומו את אביו הרה"ק הנ"ל וסיפר לו את אשר קרהו. ואמר לו אביו כי הרה"ק מרופשיץ הוא צדיק אמת ומני' לא תזוע ובו תדבק. וכאשר תקום משינתך כאור הבוקר אזי תלך לבית הגה"ק הנ"ל ותמצאנו ישן, ותראה כי הוא צדיק אמת. וכאשר נתעורר משנתו הלך לבית הגה"ק הנ"ל ומצאו ישן, וראה שכן הוא. עכ"ד.

ושאל אותו הגה"צ מוהר"א הנ"ל מה ראה, ולא רצה להגיד לו.

ומזה מובן עד כמה גבהו דברי רבינו הגה"ק מרופשיטץ. ואמר בעצמו בזה"ל: פין דיא נובלות חכמה שלמעלה יצאה טיפה ולא הי' אדם מגביה אותה, האב איך זיא אויף גיהובין. עכ"ל.

ושמעתי שהגה"ק הנ"ל בהיותו דר אצל חמיו^[31] בדוקלא לקח לו דרך להיות בדחן עלי הנישואין לשמח חתן וכלה. וחותנו הי' מתבייש בזה מאד, וע"כ שלח פ"א אחר אביו הגה"ק מהרמ"מ מלינסק זצ"ל^[32] שיבא אליו. וניהל את המסע שיבא לביתו בעת אשר יהי' בנו הגה"ק הנ"ל עלי הנישואין. וכן הי'. ושאל עלי בנו, וסיפרו לו מדרכו. ואמר אביו, בואו שמה ונשמע מהו אומר. והלכו עמו עד מפתן הבית, ושם עמד לשמוע את הגראמין [[="חרוזים"]] של בנו. ואז אמר להם, הכי אתם יודעים מה הוא אומר, הלא הוא אומר מאמרים של הסה"ק עץ חיים. והלך לביתו ולא רצה להפסיקו.

וכן כ"פ הי' הגה"ק מראפשיטץ יושב בסעודה עם אנשים והוא הי' מתענה, ובגודל חכמתו העלים הדבר כ"כ עד ששום אדם לא הי' מכיר בזה. וכן הי' מתנהג בכל עניניו. וכל האותות והמופתים אשר עשה הכל הי' טמיר ונעלם סתום וחתום באלף עזקאן. זי"ע ועכי"א. עכ"ל שם.

ב] כתב לי ידי"נ הגאון מפלונסק^[33] שי' וזה"ל: שמעתי מהחו"ב מ' זאב דוב אלטער מייער הלוי נ"י מק' סאניק^[34] בשם הגה"ק מהר"ן מרופשיץ, שאם הי' חל יו"ט אחר שבת ביום א', אז לא הי' מאריך בהסעודה שלישית של שבת רק אמר: שבת, שבת, הנך אורח הגון ונכבד, אבל יש עוד אורח הגון וחשוב ממך שאיננו בא רק שלושה פעמים בשנה היינו יו"ט. ובדברים הללו נטל את הכוס של בהמ"ז וברך.

ואם חל להיות ט' באב במוש"ק, אז האריך מאד בהסעודה שלישית בנגונים וזמירות, ואמר: שבת הוא אורח יקר ונכבד נעכב אותו מעט אצלינו. ואתה תשעה באב תוכל להמתין, והלוואי ולא היית בא. אינך נמנה אצלי מן האורחים החשובים. המתן שם ואנו נתעלס עם שבת המלכה ונזמר לכבודה זמירות ה'.

ג] כתב לי ידי"נ הרב החריף מו"ה אהרן גד כ"ץ נ"י מבאטאריטש וזה"ל: הגה"ק מצאנז^[35] והגה"ק מהר"ש מקאמינקא^[36] היו חבירים אוהבים נאמנים זל"ז, והיו נוסעים יחד אל הגה"ק מהר"נ מרופשיטץ. ויהי כאשר נפטר הרה"ק מרופשיץ, אז הנה הגה"ק מצאנז נסע גם אח"כ לחתנו הגה"ק ר' אשר מרופשיטץ,^[37] והרה"ק מקאמינקא לא נסע שוב לחתנו הצדיק הנ"ל.

בעבור איזה זמנים בא הה"ק מקאמינקא לחבירו הה"ק מצאנז, והי' שם על שב"ק. ויהי בעת שהה"ק מילא את הכוס לקידוש בליל שבת, המתין הה"ק מצאנז והעמיק מאד במחשבותיו וכל האנשים והחסידים שהי' שמה עומדים שם, וגם הה"ק מקאמינקא עמד שם, ומשתומם על מה שהאריך כ"כ בהעמקת מחשבותיו לפני קידוש. ואחר שגמר הקידוש ואח"כ כשישבו השני קדושים אצל השלחן, שאל הרה"ק מקאמינקא למה האריך כ"כ ולמה המתין והכוס הי' מלא יין. השיב לו הק' מצאנז, תדע שמורי ורבי מרופשיץ בא אלי בכל שבת קודש לפני הקידוש בלילה, לכן המתנתי עליו. ושאל הה"ק מקאמינקא מדוע גם אלי לא בא הלא גם אני תלמידו. ושתק.

אחר שבת"ק נסע משם הה"ק מקאמינקא כנהוג. ויהי לשבת הבא שוב מילא הה"ק מצאנז הכוס והמתין, אולם המתין והמתין יותר משעה א' כבשבת אחר ולא בא ולא נראה אליו רבו הק' מרופשיטץ. והי' לו עג"נ, והמתין עוד כשעה חדא ועשה קידוש. וביום א' אחר שבת כתב מכתב להה"ק מקאמינקא שיאבה נא לבא לצאנז. ובא הה"ק מקאמינקא.

ואמר לו הה"ק מצאנז, תדע כי בשבת ק' העבר המתנתי יותר משתי שעות על ביאת מו"ר ולא בא, אח"כ כאשר הי' לי עג"נ מה נשתנה הלילה הזה, בא ואמר לי למה ציערתי אותך במה שאמרתי לך ממו"ר שבא אלי כל ליל שבת. ושאלתי למו"ר מדוע באמת אינו בא גם למר מקאמינקא, ואמר לי תדע כי הצדיק שנפטר מזה העולם והניח כאן בנו או חתנו, הוא בא להממלא מקומו אל השלחנו ומשפיע כל טוב להחסידים כמו מקדם, כל צדיק כפי מדריגתו ממקדם. לכן, כיון שאתה נוסע גם עתה לחתני הרה"ק מרופשיטץ, א"כ הוא כאילו אתה נוסע גם אלי ועדין לא נתפרדה החבילה, לכן אני בא גם אליך. אולם הרב מקאמינקא, אם הוא לא בא אל חתני הנ"ל ואלי לא יוכל לבא כמובן, הנה עי"ז אין אני בא אליו.

כ"ז סיפר הרה"ק מצאנז להה"ק מקאמינקא בשמו. ומאז והלאה נסע גם הרה"ק מקאמינקא גם להרה"ק מהר"א מרופשיטץ [שמעתי כ"ז מחסיד א' שסיפר לי ששמע כן בשם הרה"ק רחי"ל ט"ב זצ"ל מסיגעט^[38] בעל 'קדושת יו"ט']. עכ"ל.^[39]

-------------------------------------------------

א"ה. לסדר שוב מערכת מהרה"ק מוהר"ן מרופשיטץ הוא למותר, יען נדפס חיבור גדול 'אהל נפתלי' מים שאין להם סוף. רק אלה הסעיפים אשר לא באו שמה הצגתים פה.

ד] בס' 'עטרת זקנים' לש"ב הרה"צ ר' יחיאל מיכל זצ"ל,^[40] פ' יתרו, וזה"ל: הנה הייתי אצל הה"צ מראפשיץ על שבת פ' יתרו עם אאמו"ר הה"צ הק' רבינו משה מסאמבור,^[41] ואמר הרב מראפשיץ בשלש סעודות תורה משמו של רבו ההצה"ק רבינו מנחם מענדל מרימינאב שאמר, כי כאשר התחיל הקב"ה ואמר אָ מ"אנכי" הי' כתוב כל התורה כולה. ואמר הרב מראפשיץ הפירוש, כי כאשר המלמד לומד לתינוק אלף בית, מסביר לו לקמץ אלף, שהקמץ הוא הזקן שנקרא בל"א בערדלי, והקב"ה נראה בסיני כזקן, שנתגלה הי"ג מדות הרחמים. וזה הזקן שמסביר לתינוק הוא כל התורה כולה. כ"ז שמעתי ממורי הרב מראפשיץ ושפתים ישק. עכ"ל.

שוב מצאתי בספרו הקדוש של הרה"ק מרופשיטץ במאמרים לחג שבועות דף ל"ב ע"ב בס' 'זרע קודש' מביא ג"כ דיבור זה מהרה"ק מרימינוב, וכותב עליו פירוש בפנימיות מתוק ועמוק, ובכלל דבריו שם הם הדברים האמורים למעלה אך בפנימית נש"ב.

 

עשר צחצחות. מערכת י'. מחותני הרה"ק ר' שלמה ראדאמסקר

 

א] מרן הרב הגה"ק מהר"ש מראדאמסק. כבר נדפס סדר יחוסו עד התנא ר' יוחנן הסנדלר וכל מקור מחצבתו ומי היו מחותניו. והכל הוא בהקדמת ספרו הקדוש 'תפארת שלמה' עה"ת ועל המועדים תדרשהו משם. ותדע גם צד קרבתי שלי עמו אתו.

ב] כתב לי ידי"נ הרה"ח ר' יהודא יודל המכונה רייך מסאסנאווצע שליט"א וזה"ל: רבינו הה"ק בעל ת"ש נולד לאביו בעיר וולאשצאווא. ולחשבון השנה שנולד, הנה נפטר ס"ט שנים לימי חייו בשנת תרכ"ו, ממילא נולד בשנת תקנ"ז.

ובילדותו הי' בלובלין, כי בעת פטירת החוזה שנת תקע"ה הי' בן י"ח שנים. והי' גם בזארנאווצע על החתונה הגדולה, כנדפס בספר 'אהל אלימלך' ויבא ג"כ להלן. ואביו הר"ר דוב צבי מוולאשצאווא הי' מחשובים אצל ה'חוזה' מלובלין.

ג] הה"ק בעל ת"ש הי' מתלמידי ג' קדושי עליון ושרפי קודש אשר בימי חורפו כיתת רגליו בעמל ויגיעה ודחקות אליהם. והמה מובאים בספרו בשם "רבותינו". וגם בהקדמה לס' ת"ש על מועדים כתב אשר המה היו רבותיו.

הא' הרה"ק ר' פישלי מסטריקוב,^[42] והרה"ק ר' מאיר מאפטא בעל 'אור לשמים',^[43] והרה"ק ר' ישעי' מפרעשעדבארז.^[44] והי' כל ימיו נדחק ביסורי עוני ועניות, עד היותו מנהל עדת ישורון ורבים הלכו לאורו לסוף ימיו.

ד] סיפרו מגידי אמת, אשר בימי חורפו בהסתופף תחת צל הרה"ק ר' מאיר מאפטא והי' שם כל ימי הנוראים, והי' בתענית כל עשי"ת, ובהגיע ערב יו"כ לעת סעודת עיוה"כ לא הי' לו מעות ליקח לעצמו מה שיאכל ועדיין לא טעם מאומה אחרי התענית'ן. וסמך עצמו שיאכל אצל שלחן רבינו הרה"ק ר"מ מאפטא, אבל לסיבת מה לא נתנו לו שם מה לאכול. ובכן התענה ולא ידע מה לעשות עצות בנפשו אודות מצוות סעודת ערב יוה"כ, ובפרט שלא אכל זה כמה ימים, ויום הנורא בא והוא בחולשת כחו, היאך יוכל להתענות. והלך אצל נחתום אחד ורצה ליתן לו משכון עבור איזה חתיכת פת שוה שש גדולים, והנחתום גער בו בחשבו שאכל סעודת עיוה"כ כנהוג ועתה יתאווה לחתיכת פת. ובכן הלך לו ולא אכל מאומה עד מוצאי יוה"כ.

וביוה"כ אחר תפלת שחרית טמן עצמו בחצר הרב מאפטא להנפש מעט מן חולשת גופו. וקודם תפלת מוסף נתן הרה"ק מאפטא צו לקרא להרה"ק מראדאמסק שיתפלל מוסף לפני התיבה, באשר הי' מנגן גדול. וחפשוהו ומצאוהו בחצר הרב בחולשת גופו, אבל הוכרח להתפלל לפני התיבה לקיים דברי מורו בעוד בו נשמתו.

ובמוצאי יו"כ בעת סעודת מוצאי יוה"כ אצל שלחן הרב מאפטא אמר לו הרב, דע שבהזדככות רב טיהרתי נשמתך בלי נשאר לך שום פגם בסיבת המאורע לך.

והנה זה מקובל אצל בעלי צורה, אשר כזה גופא ממש איזדמן להרה"ק מאפטא בהיות מסתופף אצל מרן ה'חוזה' מלובלין בהיותו בלובלין בימים הנוראים, והתענה ג"כ כל עשי"ת ולא אכל לסיבת מה כל עיוה"כ, והלך ג"כ אצל נחתום ורצה ליתן משכון עבור חתיכת פת השוה שש גדולים וגער בו הנחתום. ובכן התענה וביו"כ הורח ג"כ בפקודת ה'חוזה' להתפלל לפני התיבה בחולשת גופו בעוד בו נשמתו. ובסעודת מוצאי יו"כ אמר לו ג"כ ה'חוזה' בזה"ל, דע כי בהזדככות רב טיהרתי את נשמתך בלי נשאר לך שום פגם. והבן מעשי צדיקים.

ה] בתחילת נשיאותו הי' עני מדוחק גדול, ושכרו הי' שש רו"כ לכל שבוע. וכמה פעמים לא הי' לו להכין צרכי ש"ק ונתן לכל מה שהי' לו למשכון להכין צרכי ש"ק. ופ"א בעש"ק לא הי' לו להכין כלל צרכי ש"ק, ולקחה אשתו המנורה שהי' להם ותתן עבור מעט אוכל להחיות נפשם. וכבוא אחר חצות היום ויאמר לאשתו, תנה לי כעת אשר הכינות לאכול בערב, כי איך נשב בחשך, מה אעשה כי אין מעשי רצוים לפני השי"ת.

בעודם מדברים והנה איש בא מן החוץ לאמר, אולי יש את נפשכם לקנות מנורות טובות לכבוד שבת. ויענו, הלא אין בידינו לשלם. ויאמר, קחו לכם כעת ואח"כ תשלמו לי. וכראותו כי כן אמר, א"כ לא נסתר דרכי מעם ה' למה אדחק עוד ביסורי עוני. ויאמר, תנו לי עוד לאכול עתה קודם שבת, כי לא ארפה עד הביאו לי בגדים ותכשיטים וכ"ט. ויהי כן.

מובא זאת בספרו הק' תפארת שלמה בפ' ויצא בהעלם שם, רק בשם חסיד אחד סתם.^[45] וידוע ואבותינו ספרו לנו – היינו אנשי בריתו – שבדידיה גופא הוה עובדא, ומתוך ענותנותו לא רצה לייחס המעשה לעצמו.

ו] מספרים מגידי אמת ששמעו מפ"ק הרה"ק ת"ש, בעת הסתופף בצל רבותיו הק' הנ"ל הי' דרכו לכתת רגליו מעיר לעיר וליקח עמו תמיד צנצנת מים, אם יזדמן ללין לו באם הדרך שיהי' לו לנטילת ידים בקומו בבוקר משנתו. והתנצל אשר קרה לו פ"א בחורף וקור גדול ונזדמן לו לישן על קרפף אחד בחוץ [נקרא בל"א גאנג] ומים שבצנצנת נקרח מחמת תקיפת הקור עד קרש, ולא הי' לו מים לנטילת ידיו והי' לו צער גדול מזה.

ז] כאשר נתנו אנשי ק' ראדאמסק עיניהם בו להיות להם הרב בעירם, וזה הי' שנת תקצ"ד [ובספרו פ' נצבים יש שם הדרשה הנוראה שדרש שם והי' תקצ"ד], וכתבו לו ושלחו לו את כתב הרבנות ונעתר להם, וכתב להם בתשובה שמקבל על שכמו את עול משרת הרבנות, ובתוכו הי' כתוב מליצה את הפסוק [במלכים א' ג' פסוק ט'] "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עבדך" וגו', ועל תיבת ל"ב הי' נקוד בנקודות. ולא ידעו ולא יבינו מה הוא, עד אחר נלקח ארון אלקים הוא שנת תרכ"ו, אז ראו את עוצם קדושת רוה"ק אשר הופיע עליו בעודו צעיר לימים, באשר נשא על שכמו את עול הרבנות שלשים ושנים שנים כמנין ל"ב. והוא משנת תקצ"ד עד תרכ"ו.

ח] שמעתי מפי איש חסיד נאמן, בהיותו בראדאמסק בעת נישואין א' מבני הרה"ק, והרה"ק אז הי' בשמחה – והי' ג"כ על החתונה הרה"ק רבי ר' עמנואל מפשעדבורז^[46] בנו של הרה"ק הר"י מפרשעדבורז – וראה את הה"ק מראדאמסק בשמחה וריקודין וכל העם מקצה אל קצה הביטו לראות את הה"ק מרקד בהפלא ופלא, ואז הפך הרה"ק ר' עמנואל פניו אל העם ואמר להם: רבותי, מה שאתם רואים לרבינו מרקד בריקודין, זאת תדעון כי זה לא מאכילת תענוגים. והטו אזניכם ואספר לכם מעשה.

הנה בעודי בימי חורפי יחד עם רבינו, היינו מסתופפים בצל כ"ק הרה"ק ר"י דובער מראדשיץ,^[47] ונסענו פ"א לראדשיץ בימות החורף ולא אכלנו בין שנינו כל המעל"ע. וכה הלכנו בבואינו לראדשיץ להתאכסן אצל בעה"ב אחד, אשר לא הי' שם אכסניא מיוחד עבור חסידים, ובעה"ב נתן לנו חדר מיוחד. ומכי נטו צללי ערב הלכנו להתפלל מנחה באותו חדר. ואחר תפלת מנחה קרא אלי רבינו [הת"ש מראדאמסק הנ"ל] אמר אשב עמו ללמוד גמרא. ולמדנו יחד בהתלהבות עד שעה חצי שלישית בלילה בהמשך אחד ולא הרגשנו מהתענית מאומה. ולאחר חצי שלישית הלך רבינו בהתבודדות לפני תפלת ערבית להתפלל מעריב, וגם אנכי עמו. ולאחר תפלת ערבית שאל אותי אם יש כאן בבית מה לטעום אחר התענית, באשר לא יש בידו אפילו שוה פרוטה. וגם אתי לא הי' נמצא פרוטה. ובכן צוה עלי לחפש בהבית אחרי חתיכת פת למשיבת נפש אחר התענית. ויגעתי ומצאתי פת לחם ישן מג' ימים והבאתיו לרבינו. ושמח שמחה גדולה ע"ז שהשי"ת מזמין לכל איש מזונות נפשו, ובאשר יהי' לו ג"כ להחיות את נפשו אחר התענית. אבל לא הי' באפשרי לאכול את הפת מג' ימים ובכן ציוה עלי להבעיר איזה חתיכות עצים ולחמם מים בכלי בכדי לשרות בהם את הפת. וכה אכלנו בין שנינו. ורבינו בירך בהמ"ז בדביקות גדול. ולאחר בהמ"ז לקח אותי בידו לעשות ריקודין כנהוג בין החסידים וכה רקדנו בין שנינו. ורבינו נתן שבח והודי' להשי"ת והי' מיחד יחודים על כל הטוב.

ובאותה שעה הרגיש הרה"ק מראדשיץ והקיץ ממשנתו והקיץ גם משמשו ונתן עליו צו לילך ולחפש באכסנאות מיוחדים עבור חסידים, באשר שמרגיש אשר חסידים מרקדים באיזה מקום ולך נא וראה. המשמש הלך ולא מצא, היות שהיינו אצל בעה"ב אשר אין לו מיוחד עבור חסידים. ואמר למרן מראדשיץ אשר לא מצא ואשר בכל אכסנאות ישינים כבאמצע הלילה.

אבל רבינו מראדשיץ לא שקט ולא נח והוא באחת, אשר חסידים מרקדים באיזה מקום. וצוה על משמשו שנית לחפש במקום אשר אין מיוחד עבור חסידים, רק אשר לפעמים יתארחו שם חסידים. והלך פעם שנית ומצא אותנו מרקדים. והביט בעד החלון ותיכף רץ וסיפר להרה"ק מראדשיץ כי רבינו מראדמסק ואני מרקדים. אז שקט רבינו מראדשיץ. עכלה"ק של הה"ק ר' עמנואל הנ"ל לפני העם. וכהתימו לספר אמר, מי שהי' מרקד אחר אכילת פת במים יוכל לרקד על שמחת נשואין. זי"ע.

ט] מרן הרה"ק מראדאמסק הסתופף ג"כ בצל הה"ק מראדשיץ אחר פטירת רבותיו הנ"ל לא זמן כביר. והי' ג"כ בקאזמיר אחר פטירת הה"ק מראדשיץ אצל הרה"ק ר' יחזקאל זצ"ל,^[48] ויסופר להלן בארוכה איה"ש.

ושמעתי, בהיותו בקאזמיר והתאחר שם ביום ב', ובבוקר יום ב' הנ"ל אחר התפלה לקח הרה"ק מקאזמיר טס מהודר ועליו יי"ש וכל מיני מעדנים, ונתן ליד משמשו להוביל להרה"ק מראדאמסק אשר יטעום מזה. אבל הרה"ק מראדאמסק לא רצה לטעום. ושב המשמש להרה"ק מקאזמיר ואמר לו שהרה"ק מראדאמסק לא רוצה לטעום ולא ידע לסיבת מה, ובא בחזרה עם הטס הנ"ל. ואז אמר הה"ק מקאזמיר למשמשו להוליך פעם שנית כ"ז להרה"ק מראדאמסק ולאמר לו בשבילו, הגם שקיבל ע"ע להתענות עכ"ז נכון הוא שיטעום לאשר כעת הוא שמחה בשמים ששני צדיקי הדור נדברו יחד. ועכ"ז הרה"ק מראדאמסק לא אכל. זי"ע.^[49]

י] עוד מהנ"ל. שמעתי משו"ב ר' אלטר דפה נ"י. פ"א בנסוע הרה"ק התפ"ש למרחץ קארלסבאד דרך עיר אושפיצין, אמר וצוה להשו"ב אשר הוכן הי' ליסע עמו להמרחץ שיסע לביתו. ולסיבת מה לא נודע. ושלח לעיר מאנדרזעוו אחרי השו"ב המופלג ר' אברהם ע"ה, אביו של ה"ר אלטר הנ"ל שו"ב דפה [בעל הסיפור]. ובבא הר"א שו"ב ממאנדזעוו לאושפיצין עם הסכין להראותו להרה"ק כדת, אז נטל הרה"ק את הסכין ויפן את הסכין כה וכה ותפוש ברעיוניו והתבודד עצמו בדביקות והביט על הסכין ושפתיו מרחשין כמו לערך שעה קטנה. וגחין ולחיש הר"א הנ"ל לשמוע מה ששפתי הה"ק מרחשין ולא הי' לו באפשרי לשמוע, אשר הי' כ"כ בחשאי. אך זאת שמע שסיים בזה"ל, בזכות אברהם ובזכות יצחק ובזכות יעקב. ונתן לו בחזרה את הסכין. והר"א שו"ב הנ"ל נסע עמו אז להמרחץ. והוא הלך שם בהמרחץ עם הה"ק לטייל בכל יום, וראה את הרה"ק שהי' לו שעה מיוחד ביום לילך תמיד אצל אילן אחד גדול ברוחב, ובכל פעם מדד את האילן בשתי ידיו. ולאשר הי' ברוחב גדול וידיו לא משיגים היו למדת האילן ברוחב, וצוה ליתן יד איש אחר לאותו מקום הפנוי בכדי למלאות המדה. וכ"ז ראה הר"א שוב הנ"ל. ולא הרהיב בנפשו לשאול על ככה. וסיפר זאת לבנו ה"ר אלטר נ"י הנ"ל שו"ב דפה [בעל הסיפור].

ולאחר פטירת הרה"ק נסע ה"ר אלטר הנ"ל עם מרן בעל 'חסד לאברהם' זצ"ל [בנו של הה"ק הת"ש] למרחץ קארלסבאד, ולאשר ידע הסיפור שסיפר לו אביו מהרה"ק בעל ת"ש, הי' משתוקק לידע מה מענין זה ממרן הה"ק בעל 'חסד לאברהם'. ובהיות ה"ר אלטר הנ"ל יחד בקארלסבאד עם בעל חס"ל ז"ל, סיפר לו מה ששמע מאביו ה"ר אברהם הנ"ל מענין אביו הה"ק בת"ש. וכהתימו לספר אמר לו בעל חס"ל, האילן הזה איננו עוד נמצא בזה העולם. ולא דיבר מאומה יותר.

יא] נודע היות שהרה"ק זצ"ל נסע תמיד לליזענסק על ציון הרבי ר' אלימלך זצ"ל, והוא עשה ובנה הציון והאוהל מחדש ממיטב כספו. ושהה שם איזה שבועות ועשה שם סעודה עם מסיבת אנשי בריתו. והי' קורא להרבי ר' אלימלך בשם רבו.

ופ"א בנסיעת חתנו הרב החסיד ר' ליפמאן ז"ל להרה"ק מקאצק^[50] ז"ל, וסיפר לפני הרה"ק מקאצק את תהלוכות חותנו ומדריגותיו, צוה עליו הרה"ק מקאצק לשאול את פי חותנו הרה"ק מראדאמסק היכן למד את חכמת הקבלה. וכששאל את חותנו הרבי מראדאמסק את זאת, אמר לו תדעו כי חכמת הקבלה למדתי אצל הרבי ר' אלימלך.

יב] בדרך נסיעתו לליזענסק באמצע הדרך, וגם בהיותו שמה בליזענסק, לא רצה בשום פעם לקבל פתקאות עם פדיונים. ומביתו הכין לעצמו תמיד מעות לנסיעת הדרך וגם לחלק שמה בליזענסק לעניי עיר ליזענסק מנכדי הרבי ר' אלימלך.

ופ"א בעודו מוכן לדרך נסיעתו מליזענסק לביתו, באו כמה וכמה אנשי נכדי הרבי ר' אלימלך אשר עוד לא נתן להם מעות פרידה, אבל אז לא הי' נמצא אצלו עוד מעות חוץ להוצאות הדרך. ובכ"ז לא רצה מלקמץ ידו שילכו בפחי נפש, כי נכדי הרר"א המה, אז אמר עתה אני מוכרח והנני מוכן ומזומן לקבל פתקאות ופדיונים ממי שצריך להוושע. ורבים מיהרו לרוץ אז להרה"ק מראדאמסק ולכלם פעל כאו"א מבוקשו וקיבץ כסף רב. ותיכף חלק לכל הסכום שקיבץ לנכדי הרר"א ולא נתן שישאר אצלו פרוטה אחת חוץ הוצאות הדרך.

יג] מאד התנצל עצמו תמיד על נשיאותו בהיותו רבי. ופ"א התנצל לפני כל העומדים אצלו אשר אין מניחים אותו לשקוד בלימוד תוה"ק, ואין מניחים אותו להתפלל ג"כ בבואם אליו עם פתקאות, זה בפתקא להוושע מחולה או מצרה אחרת וכדומה ר"ל – והראה לכל העומדים אצלו את כל הפתקאות הנמצאים אצלו עד לרוב – ומה יענה לאחר מאה שנים לפני הב"ד של מעלה על ביטולו מתורה ועבודה? וכי בזה יהי' מתורץ מה שמליץ טוב אחד יבא לפני הב"ד של מעלה בשק מלא בפתקאות מה שנתנו לו בזה העולם. וגער לכל העומדים אצלו וגירשם מביתו ולא נתן רשות ליכנוס אליו עד לאחר איזה זמן.

יד] הגביר החסיד ר' ליבוש מרגליות ע"ה מקראקא הי' מחסידי הרה"ק רצ"ה מרימינאב ז"ל.^[51] ולאחר פטירת הרה"ק מרימינאב אמר בלבו כי לא יסע לשום צדיק, כי לא ימצא מי שיהי' לרבי עבורו אחר רבו הה"ק מרימינוב. וחסידי בעל ת"ש מראדאמסק דברו על לבו שיסע עמהם לראדאמסק וימצא שם מבוקשו ונעתר להם.

ובבאו לראדאמסק וראה שם אצל הרה"ק את דחקותו, אז גמר בדעתו אשר בעת קבלת שלום יתן להרב פתקא עם פדיון כנהוג. אבל הרה"ק לא רצה לקבל ממנו בשום אופן, והלך לו. ובצאתו ראה הרבנית אשת הרה"ק באתה לבקש מאת הרה"ק מעות להכין ש"ק, כי אז הי' עש"ק, וצוה שתתן איזה משכון עבור מעות להכין צרכי ש"ק.

והחסיד ר"ל הנ"ל בראותו זאת רצה ליתן למשמש של הה"ק מעות שיתן להרבנית בלא ידיעת הרב להכין צרכי שבת, והרה"ק הרגיש זאת ואמר למשמשו שיאמר להרבנית שלא תהינה בנפשה לקבל.

ובליל שבת בעת בא הרה"ק להשלחן והתחיל לנגן "שלום עליכם", וגם כל סדר השלחן, אז ראה החסיד הנ"ל כי הרב דומה למלאך ה' צבאות ונתהווה שמחה בלבו כי מצא עתה מבוקשו מי שיהי' לו לרבי.

ולאחר ש"ק בבא החסיד הנ"ל לקבל מרבינו ברכת הפרידה, ואז קיבל ממנו הפתקא עם הפדיון. וא"ל הה"ק, דע מה שלא רציתי לקבל בעש"ק היות שמעולם לא הייתם אצלי ולא ראיתם אותי ותהלוכותי, לסיבת מה רציתם ליתן לי מעות. אבל עתה ראיתם לדעת על מה ליתן לי מעות. ומאז נתקשר ברבינו והי' ממקורביו בסוף ימיו של רבינו. זי"ע.

טו] נודע היות גודל האהבה שהי בין הרה"ק מראדאמסק ובין רשכבה"ג הרה"ק מרן מוהר"ח הלברשטאם מצאנז. והרב מצאנז הי' הרבה פעמים בצאנז אצל הרב, ומאד השתעשע הרב מצאנז עם הרב מראדאמסק. ופ"א בא לצאנז על חג השבועות ונחלה שם בצאנז, ובא הרה"ק מצאנז אל אכסניא שלו לבקרו והמתיקו סוד יחד. וכאשר יצא הרב מצאנז אמר להאנשים שהיו עמו, הראיתם איש כמוהו, איש היהודי הלז הרב מראדאמסק שי', הנה הוא מוכן לקבלת התו' בלא שום מניעה, ואנכי עדיין לא התחלתי להרגיש אף אחד מקדושת התורה אשר מרגיש הרב מראדאמסק שי'. כה דיבר הרב מצאנז לאנשיו.

ואמנם אז הרב מראדאמסק באכסניא שלו אמר לאנשיו ממש להיפך, כי הוא מתקנא בהה"ק מצאנז, שהנה הוא מוכן לקבלת התורה והוא לא התחיל עדיין.

וכאשר עזר השי"ת שנתרפא מחליו, אז כיבד הרב מצאנז את הרב מראדאמסק באמירת "אקדמות" ולהתפלל לפני התיבה. ואמר לו הרב מראדאמסק, הנה אני אין אומר הפיוטים. והשיב לו הרב מצאנז בזה"ל, הנה אם כ"ת שי' מתפלל אין נצרך עוד לומר פיוטים. והתפלל אז הרב מראדאמסק ואמר "אקדמות" כדרכו בקול חזק והדר, אשר הי' לפלא לכל השומעים שהיו באותו מעמד. והרה"ק מצאנז הי' עומד כל עת התפלה אחורי התיבה, כי העמוד הי' רחוק מהכותל בביהמ"ד צאנז, והביט בפניו של הרה"ק מראדאמסק כל עת התפלה. והי' לפלא.

טז] בעת הלך הרה"ק מראדאמסק לקבל ברכת הפרידה מאת הרה"ק מצאנז, וחסידי הרה"ק מצאנז היו משתוקקים לבא החדרה, וכאשר התחילו לבא החדרה ונעשה דחק גדול, צעק הרה"ק מראדאמסק, חזירים, חזירים, בקול רם. והי' לפלא בעיני הרה"ק מצאנז. ואמר לו הרה"ק מראדאמסק מה זה לפלא, כי ח"ו לא תיארתי אותם בשם גנאי, כי כוונתי חזירים שחוזרים בתשובה. ודפח"ח.

יז] בשנת תרכ"ד כאשר חלה הרה"ק מראדאמסק ואח"כ נתרפא מחליו, כתב אליו באהבה הרה"ק מצאנז וזה"ל:

ב"ה יום ו' עש"ק לסדר ולפרט ב'ב'ר'י'ת'י' שלום לפ"ק. פה צאנז.

לידידי הרב המאור הגדול, קדוש ה' בנש"ק, פאר הזמן והדרו, רבים ילכו לאורו, פ"ה ע"ה נר ישראל כבוד קדושת שמו תפארתו מו"ה שלמה נ"י.

אתמול הגיעני מכתבו ושמחתי מאד על החסד אשר גמלו ה' יתברך ויתעלה שהקל חליו, כן יגמר ה' לטוב ושיהי' במזג הבריאות כמאז ויתחדש כנשר נעוריו, וינוב בשיבה טובה ושלום והשקט בהיכלו. והבנים שתילי זתים סביב לשלחנו, ויראה מהם זרע קודש וינחת מזרע ישראל בתת להם ה' לחם וכל טוב, ונגאל מהרה. והי' שלום וברכה כנפש ידידו דוש"ת ומשתוקק באהבתו

הק' חיים האלבשטאם

ולכל המסתופפים בצלו שלום, ובפרט ידיד החסיד מו"ה ישראל נ"י. אי"ה יום א' אסע לשתות חלב צאן חו"ל, כי עדיין לא שבתי לאיתן בריאתי כמאז. וב"ה אשר אני כאחד האדם בראות פני ולא נפלתי ח"ו מתואר פני כמאז. וה' הטוב יגמר לטוב בתוך כח"י.

ועוד נמצא מכתב מהרה"ק מצאנז מה שכתב להה"ק ר"ש בשנת תרי"ז, בעת שזוגתו הצדיקת הרבנית מ' גיטל נ"ע נחלתה [אשר לספר מדותיה הגליון יכלה. וכל ימיה ישבה בתענית שני וחמישי. ואף כי הפצירו בה בניה שלא תתענה לא נתנה אוזן קשבת לדבריהם. נפטרה בת צ"ב שנים כ' אלול תרנ"ב]. והנה כתב בעלה הרה"ק מראדאמסק מכתב למרן הק' מצאנז לעורר רחמים עלי', וע"ז כתב מכתב תשובה בזה"ל אות באות:

ב"ה יום ג' עשרה בטבת תרי"ז לפ"ק. צאנז

שלום רב לכבוד ידיד ד' הרב המאה"ג בוצינא קדישא נזר ישראל ע"ה פ"ה וכו' כבוד קדושת שמו תפארתו מו"ה שלמה נ"י

גלילת יד קדשו הגיעני, אשר זוגתו הרבנית תחי' אינה בבריאות. ובצפייתי אשר כבר נשלח עזרה בקודש ועוד יתוסף ברכה ושלום בביתו שאנן מפחד ונגע באהלו לא יקרב והי' ביתו כגן רוה ובניו כשתילי זתים סביב ורב ברכות וחדוה וגיל. כנפש ידידו [כאן נקרע קצת] ואהבתו דורש שלום תורתו בלב ונפש חפיצה.

הק' חיים הלברשטאם

יח] בספר 'מצמיח ישועות' [דל"א א] זה"ל: כמו שאמר הרה"ק מראדאמסק זי"ע עה"פ "משכני אחריך נרוצה", דהנה יש שני מיני משיכות [[ב"ב עה, ב]], אחת קורא לה והיא באה וב' הכישה במקל. והחילוק בין ב' משיכות האלה הוא, כי בקורא לה והיא באה אז האדם הולך קודם הבהמה והבהמה אחריו, ובהכישה במקל הבהמה הולכת קודם והאדם אחריה. לזאת אנו מבקשים מהשי"ת "משכני" [עשה בנו משיכה כזאת אשר] "אחריך נרוצה", שאתה תלך מקודם ואנחנו אחריך, היינו קורא לה והיא באה שתשפיע לנו כל טוב, ומתוך שמחה נעשה תשובה מאהבה. אבל לא ח"ו משיכת הכישה במקל ע"י יסורים רח"ל, רק שנעשה תשובה מתוך נחת. וזה שאמר יעקב אבינו ע"ה לבניו "האספו" [באהבה ואחוה וריעות] "ואגידה לכם" [מלשון המשכה דנגיד ונפיק אתפלל בעדכם שיהי' נמשך לכם מן השמים] "אשר יקרא אתכם באחרית הימים", היינו משיכת קורא לה והיא באה. עכ"ל שם. ודפח"ח וש"י.

יט] מובא בשמו בספר 'שיחות חולין של ת"ח החדש', שפ"א נתארח אצל הרה"צ ר' ראובן הורוויץ אבד"ק דעמביץ,^[52] ובצהרים כיבד הרב מדעמביץ את הרב מראדאמסק שיטול ידיו תחלה לאכילה. וימאן הרב מראדאמסק, באמרו כי הוא יטול ידיו תחלה ההוא אמר שהדין דבעה"ב בוצע תחלה.^[53] והרב מדעמביץ אמר שהוא כהן, "וקדשתו" כתיב.^[54] כה התווכחו זע"ז זמן רב, עד שבאחרונה נצח הרב מראדאמסק את הרב מדעמביץ ואמר לו, חז"ל אמרו [[פסחים פו, ב]] "כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא", ונראה כוונתם במלת "צא" היינו דכל דבר צריך האורח לשמוע לבעה"ב, אך אם הבעה"ב יצוה עליו דברים כאלה שמוציאין את האדם מן העולם, אזי א"צ לשמוע לו. וע"ז אמרו "חוץ מצא", כלומר אם יאמר לו דברים שמוציאין מן העולם אל יאבה לו ואל ישמע אליו. ואיתא באבות [[ד, כא]] "הקנאה וכו' והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", ומה שכבודו יכבדני ליטול תחלה הוא מחמת כבוד המדומה, והוא מהדברים שמוציאין וכו' ואיני צריך לשמוע לכבודו. וייטב הדבר בעיני הרב מדעמביץ וקילס תמיד דבריו בפני אנשי שלומו.^[55]

 

עשר עטרות מערכת א זקיננו הרה"ק ר' משה מדראגיטשין

   

     א] כתב לי ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מו"ה אברהם איטינגא הנ"ל מדוקלא שי' וזה"ל: סח לי זקן אחד הרב ר' צבי אלימלך טייכר מקראקא,^[56] ששמע מפ"ק הרה"ק מוהרי"א מקומרנא^[57] שסיפר לו, כי פ"א בהיותו עלם נסע עם אביו הה"ק ר' סענדר על עגלה אחת, וכשהביט על פני אביו התבונן כי עינו אחת עמוקה מאד הרבה יותר מחברתה. ושאל אותו להגיד לו סיבת הדבר אם הוא מתולדה או נתהווה ע"י איזה חולי.

        וסיפר לו כי אביו הרה"צ ר' אייזיק מסאפרין הי' דרכו בקודש לנסוע בכל יום לעיר סאמבור להתראות פנים עם האב"ד דשם הגה"ק (הר"ר משה מדראגיטשין) בעהמ"ח 'מגיד משנה' על ה'משנת חסידים'. וכל כך היו מקושרים בלולאות האהבה, עד שכאשר לא הי' יכול הר' אייזיק לבא העירה ע"י איזה סיבה, שלח מרכבה העירה והרב הנ"ל נסע אליו לכפר סאפרין. פ"א בהיותו הרב בעל מג"מ בבית הר' אייזיק, והר' סענדר הי' אז עלם קטן ולמד בחדר, ועפ"י סיבה נתרגז עליו המלמד ויקח גמרא והכה על ראשו עם המנעול של הספר ונתלש עינו אחת מן הגידים ויצא לחוץ, והעין הי' תולה רק על הגידים. ונעשה רעש גדול, ותרץ אמו של הר"ר סענדר להרה"ק בעל מגיד משנה (הר"ר משה מדראגיטשין) ותספר לו את כל אשר עשה המלמד לבנה העלם. ויאמר הרה"ק, כי עתה יהא מוכרח להשאר שם עוד לילה אחת והוא מבטיח לה כי הילד ישוב לאיתנו וכל רעה אליו לא תאונה.

        בבוקר אחר התפלה, בעוד הי' מעוטף בטו"ת, ציוה להביא לפניו את הילד ולקח אותו תחת הטלית, והוא הי' יושב על כסא ואמר תפלות ותחנונים. פתאום אמר הה"ק: סענדרל מה תחפוץ, כי העין יכנוס לתוך הבני מעיים, הלא כבר נכנס העין. וזה נס שנזכרתי כעת, כי אז הי' נכנס העין עמוק עמוק בתוך הראש. ומאז נשאר העין עמוק יותר מחברתה. עכ"ל.

        ב] על מה שמובא בספרי 'עשר עטרות' מהדו"ק מע' א' מרבינו ה'מגיד משנה' אות ח' בשם האגדה תספר, שהרה"ק 'משנת חסידים' הבטיח להמפרש שיקבר אצלו, ולכן נסע ה'מגיד משנה' לאה"ק ונקבר אצלו וכו', עיי"ש.^[58] הנה נתברר לפני היטב שכל הסיפור הזה אינו ממקור אמת, ויסודתו בהררי שקר מוחלט. כי הה"ק בעל 'משנת חסידים' נהרג בעוה"ר במדינת איטליא סמוך לעיר מודינא ונקבר בקברי ישראל בעיר גינטי, כמ"ש בן המחבר הקדוש ז"ל בסוף ספר 'חזה ציון' על תהלים מהה"ק בעל 'משנת חסידים', והעתיק לי משם ידידי הרה"ג ר' שבתי ליפשיץ נ"י האבד"ק אורשווא.^[59]

        וגם ידי"נ הרב החסיד החריף מו"ה יחזקאל יעקב ארביטמאן שליט"א מאפטא כתב לי, שלדידי' חזי התהלים 'חזה ציון' מה'משנת חסידים', ושם הוגבה עדות שיום לפני נסעו מאה"ק להיות שד"ר לחו"ל הוגד לו בחלום שהוא נשמת ר"י בן בבא מעשרה הרוגי וכו'. וכתב למזכרת על התהלים וחתם עצמו בדמע. וכן הי' שנהרג ע"י גוים בח"ל ונקבר שם באיטליא. עכ"ל.

[1]  להרה"ג ר' יחיאל מיכל היבנר מניז'נוב (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 341. ו, עמ' 527).

[2]  הרה"ק ר' אברהם דוד. נסתלק תר"א (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 944. ו, עמ' 686. אור יקרות, ג, עמ' רכג.

[3]  נספה בתש"ב. הי"ד (מאורי גליציה, ב, עמ' 41).

[4]  בן הרה"ק ר' יעקב. נסתלק תר"ע(?) (מאורי גליציה, ב, עמ' 59. ו, עמ' 434).

[5]  הגה"צ ר' יצחק אייזיק (נספה בשנת תש"ד. הי"ד) בן הגה"צ ר' יוסף מאיר (נסתלק תרס"ט). אודותם: חכמי טראנסילוואניה, עמ' 93-91.

[6]  אביו הגה"ק המחבר.

[7]  ר' אהרן גד כ"ץ. אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[8]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[9]  במס' ברכות לא, א: א"ר יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי וכו'.

[10]  =אם הרב מברדיטשוב היה נולד אצל גוי, היה הוא "גויון" קטן ונאלח. אבל משה ליב היה גוי תמיר ונאה.

[11]  בס' 'מפי ספרים וסופרים' (ירושלים תשס"ח), חודש אלול, עמ' ד, בנוסח אחר: הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע היה גבר חסין וגבה קומה, פעם פגש ביהודי צנום ורזה, אמר לו: "בִּרְכָתִי 'שלא עשני גוי' אינו דומה לברכתך, כי אני אדם חזק ובריא והיה לי מקום אצל הגוים ואעפ"כ הנני מודה ע"ז ומברך בכוונה יתירה שלא עשני גוי, ואילו אתה גם אם היית גוי לא היית מתקבל שם כי חלש אתה ולכן במצב שלך לא היית רוצה להיות גוי בשום מקרה".

[12]  הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62 (והוא בעהמח"ס 'שיחת חולין של ת"ח החדש' המובא כאן רבות פעמים).

[13]  הרב ר' יעקעלי (ר' יעקב ב"ר יהודה, באניס), היה רבו של של בעל ה'ישועות יעקב'. נפטר תקס"ג (ראה בס' 'בית קומרנא' לר' ברוך ישר – שליכטר, ירושלים תשכ"ה, עמ' 26. 136-135. ושם גם על התנגדותו לצדיקים).

[14]  מצינו בשו"ת אדמו"ר בעל ה'תניא' (סי' יד): והנה פלפול זה אם די בהסרת הדלדולים במקום יציאת ובליטת הסירכא לחודיה היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמ"ו רבינו הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר דוב בער נ"ע בק"ק ראוונע והסכימה דעתו הק' וכו'.

[15]  בס' 'שמן הטוב' (פיעטרקוב תרס"ה) עמ' 64: עוד כתב הרב [ר' יוסף לעווינשטיין] מסעראצק וז"ל: הרה"ק מ' משה ליב מבראדי הלך לק' ראווני להמגיד הר"ר בער, והי' לו כמה שבועות שלא היה יכול ליכנס לקבל שלום, רק ע"י הסתר שחטב עצים. ובתוך כך בא שאלה לפני המגיד ולא יכלו ליכנס, והכשיר. ותלמידיו [של המגיד] צעקו שטריפה, וגם מורה הלכה בפני רבו. עד שהתחיל להכירו וקירבו מאוד. ושלחו לריטשעוואהל [אל הרה"ק הר"ר שמעלקי] עם מכתב שיכניסו בישיבה שלו עד שיסמכהו לרבי ויתן לו בגד משי שלו הלבן. וכן הוה. ומשם בא לק' אפטא והמשיך עדה, ומפני המחלוקת עקר משם לק' סאסוב.

[16]  הר"ר ברוך שליכטר – שהוא מקורו של הסיפור כאן – כתב זאת לימים בס' 'בית קומרנא' הנ"ל: בבניית בית הכנסת הגדול הוחל עוד בהתחלת המאה החמישית (לאחר שנת ת') ואולי עוד קודם לכן. ומכיון שאנשי העיר לא היו אמידים והבנין רב מדות וממדים (עובי כל קיר למעלה ממטר) נמשכה בנייתו עשרות בשנים וגם אחרי שהוקמו הקירות – לא יכלו להקים את הכיפה והסתפקו בכיסוי של גג ארעי... כשהרבי ר' משה ליב מסאסוב [שסבל משיגרון] השתהה (בשנת תק"ס?) במעיינות הגפרית "לוביען ויעלקי" – כפר בריחוק 15 ק"מ מקומרנא – נסעו אליו פרנסי העיר וסיפרו לו על לבטיהם איך לגמור כל הבנין כולו. הוא הבטיח לבוא ליום אחד לקומרנא וביקש להודיע לכל הסביבה. ביקורו בקומרנא חל באחד מט' הימים בין ר"ח אב לתשעה באב [שהצדיקים היו נוהגים לערוך "תיקון חצות" בצהרי יום]. ויערוך הרמ"ל מסאסוב "תיקון חצות" אחר הצהרים של אותו היום בתוך כתלי בית הכנסת ובכיותיו ותפלותיו זיעזעו את לב הקהל הרב שבא הן מהעיר והן מהסביבה, וכשגמר צוה לפרוש סדין על הרצפה וכל אחד יזרוק לתוכו מנדבת לבו לצורך גמרו של הבנין. וישברו הנשים את השישיות (זעקסטעלן, שהיו משובצות בהן יהלומים) משביסי השבת שלהן וישליכו לתוך הסדין, עד שהנדבות הספיקו לבנות מהן את הכיפה בעלת הקשתות שנסמכה על הקירות בלבד בלי שום עמודים שהיוותה אחת הכיפות היפות שבבתי הכנסת בגליציה [והתקיימה עד לסתירת ביהכ"נ על ידי הנאצים שר"י] (עמ' 133 "מפי אאמו"ר זצ"ל, ממה ששמע מזקני דורו" [עם השלמות מהמסופר בקיצור בעמ' 18]).

[17]  הוא ב'אוצר החיים' פ' יתרו (דף קלג טור ב): שיש בכאן ביה"כ של אשכנזים והוא נתייסד ע"י צדיקים עליונים ויש בה קדושה, ותמיד ע"י שום עילה וסיבה הייתי רץ להתפלל שם, וכעת בלתי ידיעתי ציירו בששר צורת אריה על היכל ועוד עמדו מנורה של נחושת בדרום עומדת על ארבע אריות של נחשת, ובאמת כך המנהג בכל בתי כנסיות של אשכנזים להתיר, אבל אני מונע עצמי מליכנוס ולהתפלל בה מיום ההוא והלאה, כי מכוער הדבר מאוד בעיני ומימינו לא שמענו ולא ראינו בביה"כ של צדיקים שיהיה בהם דמות וצורות חלילה וחלילה.

[18]  =אם כן כיצד אהיה לעשיר?! ברם, אלו-ה "נאה" היית אילו היה עלי ללמד אותך כיצד לעשותני לעשיר.

[19]  להרה"ק ר' אברהם חיים מזלוטשוב. נסתלק תקע"ו (אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 24. ו, עמ' 8. אור יקרות, ב, עמ' רנט).

[20]  הרה"צ ר' משולם שרגא פיבוש הלפרין (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 625. ו, עמ' 580).

[21]  בן הרה"ק ר"מ מענדל מזבלטוב (שהיה נכדו של הרה"ק ר' דוד בן הרמ"מ מקאסוב). נספה בתש"ב. הי"ד (מאורי גליציה, ב, עמ' 41).

[22]  שם בדף ל ע"ב: כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, א"ל וכו' א"ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.

[23]  במס' כתובות (צא, א) סילוא דלא מבע דמא (קוץ שאינו מוציא דם בנוקבו בבשר כלומר שמתא ונידוי. רש"י). ובמס' שבת (קי, א) חיויא דרבנן כו' דלית ליה אסותא (שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה. רש"י).

[24]  מאורי גליציה, א, עמ' 46 בערכו של אביו הרה"ק ר' יעקב קופל (וע"פ האמור כאן יש לתקן שהוא הבכור).

[25] אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 165. אור יקרות, ב, עמ' קעג. באמ"ח השלם, תשנ"ט, א, עמ' קכא.

[26]  בזמר "יום שבת קודש הוא" לליל ש"ק: "הבשר יין ודגים... ואם שלש אלה לפניו צגים".

[27]  אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 590.

[28]  אב"ד דעלאטין. נסתלק תרל"ד (מאורי גליציה, ה, עמ' 525. ו, עמ' 1224).

[29]  הרה"ק ר' אהרן הלברשטאם בן הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז. נסתלק תרס"ג (מאורי גליציה, ב, עמ' 413. ו, עמ' 536).

[30]  הרה"ק ר' יוסף ברוך "הגיטער איד" מניישטאט. נסתלק תרכ"ז (עליו ועל אביו הרה"ק בעל ה'מאור ושמש' ראה בס' יד מאור ושמש, עמ' רפא ועמ' שמב. אור יקרות, ב, עמ' שב. מאורי גליציה, א, עמ' 272. 276. ו, עמ' 121. 123. מאור ושמש השלם, תשנ"ד, א, עמ' סג).

[31]  ר' צבי הירש(קא) גולדהמר, סוחר יינות עשיר בדוקלא (מאורי גליציא, ב, עמ' 301).

[32]  הגה"ק ר' מנחם מענדל מלינסק. נסע אל הרבי ר' אלימלך מליז'נסק ואל המגיד מזלוטשוב. נסתלק תקס"ד (מאורי גליציה, ב, עמ' 261. ו, עמ' 498).

[33]  הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן. נפ' תש"ב(?) (אלה אזכרה, ב, עמ' 195).

[34]  ראה: מאורי גליציה, ג, עמ' 717. ו, עמ' 901.

[35]  הגה"ק מוהר"ר חיים מצאנז. אודותיו ב'עשר צחצחות' (מע' ט).

[36]  הרה"ק ר' שלום. מתלמידי הרה"ק מראפשיץ והרה"ק רצ"ה מזידיטשוב. נסתלק תרי"ב (מאורי גליציה, ד, עמ' 797. ו, עמ' 1144).

[37]  הרה"ק ר' אשר ישעיה. נסתלק תר"ה (מאורי גליציה, ד, עמ' 684. ו, עמ' 1119).

[38]  הרה"ק ר' חנניה יו"ט ליפא טייטלבוים. בנו ותלמידו של הרה"ק בעל ה'ייטב לב'. בזיוו"ר חותנו של הרה"ק ר' מנשה בן הרה"ק ר' ישעיה מראפשיץ. נסתלק תרס"ד (מאורי גליציה, ג, עמ' 103. ו, עמ' 744. חכמי טראנסילווניה, עמ' 109).

[39]  בס' י"ג אורות, א (תשס"ד), עמ' סה בנוסח שונה לחלוטין: הגה"ק רבי שלום מקאמינקא שאל את רבינו [הגה"ק מצאנז] אם רואה את הרה"ק מראפשיץ לאחר פטירתו, והשיב לו: הן. ביקש ממנו שישאל אותו למה אינו מתגלה אליו. עשה כן, והשיב לו הרה"ק מראפשיץ שהגה"ק מקאמינקא נתקשר אחר כך לרבי אחר, היינו להרה"ק מהר"ש מבעלזא, משא"כ רבינו.

[40]  מזידיטשוב. נסתלק תר"ה(?). (מאורי גליציה, א, עמ' 154. ו, עמ' 72).

[41]  תלמיד מובהק של אחיו הצעיר הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב. נסע אל הרה"ק רמ"מ מרימנוב, המגיד מקוזניץ והרבי מלובלין. נסתלק ת"ר (שם, א, עמ' 176. ו, עמ' 80).

[42]  ר' אפרים פישל מסטריקוב. מתלמידי הרב המגיד ממזריטש, הרבי ר' אלימלך מליז'נסק ועוד. נסתלק בתקפ"ב (ס' אור יקרות, ב, עמ' קכג).

[43]  תלמידו של אחיו הרה"ק ר' מרדכי מסטאשוב (מתלמידי הרבי ר' אלימלך) שקירבו אל הרבי מלובלין. נסתלק תקפ"ז (שם, ג, עמ' צה).

[44]  מתלמידי הרבי מלובלין. נסתלק תקצ"א (שם, עמ' קכו).

[45]  עיי"ש בד"ה א"י ויקץ יעקב משנתו: וכן הי' מעשה בחסיד אחד שנדחק מאד כל ימיו ביסורי עוני ר"ל ע"ד שפ"א בע"ש לא הי' לו כלל צרכי שבת ולקחה אשתו המנורה (וההמשך כמ"ש כאן בפנים).

[46]  חתן בנו של הרבי מלובלין. נסתלק תרכ"ה.

[47]  הרה"ק ר' ישכר בער. רעהו של הרה"ק ר"י מפשעדבורז הנ"ל. תלמידם המובהק של הרבי מלובלין, 'היהודי' מפשיסחא, המגיד מקוז'ניץ וה'אוהב ישראל' מאפטא. נסתלק תר"ג (אור יקרות, ג, עמ' שלה.

[48]  תלמידם של הרבי מלובלין, המגיד מקוז'ניץ, 'היהודי' מפשיסחא ועוד. נסתלק תרט"ז (שם, עמ' תקט).

[49]  יומתק ע"פ דבריו של הרה"ק ר"י מקאזמיר עצמו, בביאור הנהגתם של אחי יוסף שמיום שמכרוהו לא שתו יין ואותו היום – בסעודתם עם יוסף – שתו, שהקשה: המה שלא ידעו שהוא אחיהם אמאי שתו עכשיו? והשיב: שמוכח מכאן אף שיש לו לאדם איזה הנהגות וגדרים וסייגים בחסידות, אמנם כשיזדמן יחד עם חסיד עובד ה' יניח ויעזוב ההנהגות והגדרים שלו בשביל לשמוח יחד עמו (מובא ב'דברי ישראל' פ' מקץ).

[50]  הרה"ק ר' מנחם מענדל מקאצק זצ"ל. תלמידם של הרבי מלובלין, ה'יהודי' והר"ר בונם מפשסיחא. נסתלק תרי"ט.

[51]  תלמידו וממלא מקומו של הרה"ק ר"מ מענדל מרימנוב. נסתלק תר"ז (אור יקרות, ג, עמ' שצא).

[52]  בנו הצעיר של הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב. נסתלק תרמ"ה(?) (מאורי גליציה, ב, עמ' 349. ו, עמ' 516).

[53]  שו"ע או"ח קסז, יד.

[54]  ויקרא כא, ח. גיטין נט, ב. שו"ע שם בהג"ה.

[55]  במקורות אחרים מובאת אימרה זו בשם צדיקים אחרים, אך כולם לא קדמו לאדמו"ר מראדומסק.

[56]  אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 155. ו, עמ' 758.

[57]  הרה"ק מוהר"ר יצחק אייזיק יהודה יחיאל בן הרה"ק מוהר"ר אלכסנדר סענדר. עליהם ב'עשר צחצחות' (מע' ד ומע' ט).

[58]  וז"ל שם: עוד כתב לי הרה"ג מוהר"א איטינגא שי' הנ"ל, האגדה תספר כי בעל משנת חסידים אמר, כי האיש אשר יעשה פירוש על חבורו ולא יקלע אל מטרת כוונתו לא יוציא שנתו, והאיש אשר יכוין אל עומק מזימתו הוא יזכה לישכב אצלו. וכאשר חבר הוא [=הרר"מ מדראגיטשין] את פירושו וראה שהוציא שנתו, הבין כי הוא כיון יפה לכן נסע לעת זקתו לא"י. ולאחר פטירתו רצו להניחו אצל בעל משנת חסידם אך המקום הי' צר מאד, ועכ"ז התחילו לחפור חפירה וראו שהמקום נתרווח מאליו. עכ"ל.

[59]  אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 560. ו, עמ' 854.

- - - - - - - - - - - - - - - - - 

 

[ג]
היכל הבעש״ט, כו (ניסן תשס"ט), עמ' פג–צד

 

עשר אורות, למערכת ז, מחו' הרה"ק ר' אברהם יהושע העשל מאפטא

 

א] כתב לי בשמו ידי"נ הרב הגדול החו"ב מו"ה אהרן גד כ"ץ שליט"א,^[1] ע"פ קדש לי כל בכור [פי' אם תרצה לקדש א"ע לי אז תדע כי] כל בכור [שיהי' בעיניך כל או"א מישראל בבחי' בכור ואתה צעיר ממנו] פטר כל [פי' ההתחלה מכל עבודה בעבודת ה' הוא] רחם בבנ"י [שתהי' בבחי' רחמים ואהבה על כל או"א מישראל] באדם ובבהמה [שלא תאמר זהו בחי' אדם ובר דעת לכן ע"ז ארחם, לא תפריש ביניהם יען כי] לי הוא, פי' ענין הזה להבחין זה שייך רק לי השם.

ב] עוד מהנ"ל בשמו, שאמר פ"א שהמילוי מן אותיות סיום בגימ' ג"כ סיום, כי מילוי סמך [מך הם ס'], וכן מילוי יוד [וד גימ' י'] וכן וו וכן מם. והוא רמז שאפילו אדם אחר שהוא אצל הסיום נחשב לו לסעודת מצוה. ואמר ג"כ שלא לרמז בר"ת סיום מסכתא.^[2] וד"ל [העתק ב' הדיבורים מס' אמרי נועם הנספח לס' זהרי חמה מגיל"א].^[3] ודפח"ח.

ג] כתב לי ידי"נ הגאון החסיד מפלונסק^[4] בשמו וזה"ל: שמענו הלצה בשם הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא, כאשר נבנה בהמ"ד בעירו והוא בעצמו פקח והשגיח על העושים במלאכה והי' לו הרבה עג"נ מהם, אז אמר עתה אבין את דברי הגמ' [[ראה ב"מ כט, ב]] הרוצה לאבד [רק] מעותיו ישכור פועלים ואל ישב עמהם, כי אם ישב עמהם אז יאבד גם חייו מפני הצער ושברון לב בראותו עצלותם ורפיונם. ודפח"ח.

ד] בסה"ק 'אמרי יוסף' פ' קרח (דמ"ו ע"ג) וזה"ל: והנה ארשום למזכרת מה ששמעתי בזה בשם הקדוש מוה"ר אברהם יהושע העשל זצללה"ה האבדק"ק אפטא לדקדק על אומרו בוקר ויודע ה' את אשר לו, למה דחה אותם עד בוקר דייקא. אכן כוונתו הי' כיון שראה שתעו מדרך האמת ונלכדו ברשת היצר, לכן רצה שימתינו עד בוקר, ובלילה בעת שינתם כאשר הנשמה תצא מגופם ותשוטט למעלה אז יקח נשמתם וירחוץ אותם מטינופם לטהרם מטומאתם ומקלי', וממילא בבוקר כאשר יתעוררו משינתם ותחזור להם הנשמה הטהורה יחזרו בתשובה ויתחרטו מחטאם ויפייסו את משה ואהרן, כי כן דרך הצדיקים אם רוצים לתקן איזה אדם ולטהר נשמתו אזי בלילה כאשר הנשמה יוצאת מהגוף בעת השינה יוכל לטהרה ולרחצה מכתמי טומאתה. וז"ש דייקא בוקר ויודע ה' את אשר לו והבן.

אכן לפי"ז יל"ד למה באמת לא הי' כן ולא תיקן משה רבינו ע"ה את נשמתם. לזה אמר דבאמת אילו היו ישינים בלילה אזי הי' משה עושה כן, אכן הם לא היו ישינים כל אותו הלילה וכמש"כ ויקהל עליהם קרח את כל העדה וגו', ופרש"י בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורים אתם שעלי לבדי אני מקפיד וגו' עיי"ש, הרי שלא היו ישינים, ולכן לא הי' יכול משה לרחוץ ולתקן נשמתם בלילה והבן. עכדתדה"ק ודפח"ח וש"י. עכ"ל סה"ק אמרי יוסף שם. 

ה] הרה"ק מאפטא הי' פ"א בלבוב והלך להקביל את פני מרא דאתרא הג' ישועות יעקב^[5] והשתעשע עמו בד"ת. ואח"כ הלכו שניהם לטייל מעט ועברו דרך בית האקעדעמיא ונרתע הרה"ק מאפטא לאחוריו, ושאל אותו הג' הנ"ל מה זה ועל מה זה, ויען הרה"ק הנ"ל כי הרגיש פה זוהמת הנחש. ותוכ"ד השיב לו הג' הנ"ל כי הנומער מהבית הזה הוא 358 כמנין נחש. והוא פלא. מס' שיחות חולין החדש (די"ד אות ג).

ו] עוד שם דף לג אות לו, אמר הרה"ק מאפטא, הנה חז"ל אמרו [חולין ק"ט] כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן דכוותי' – והיכן מצינו מסירה דשרי לן – ואמר כי נרמז זה בפ' מטות בפסוק וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, ובזה נרמז מסירה בהקדושה כדכתיב וימסרו. והביאור, כי משה לקח עפ"י ד' י"ב אלף חלוצי צבא בוודאי רק יראי ה', כי האיש הירא מעבירות שבידו הי' חוזר לביתו כידוע. והנה כל איש צדיק אשר רצה משה ליקח אותו אמר לו שהוא ירא מעבירות שבידו, כי זה דרכם בקודש של הצדיקים להחזיק עצמם שלא עשו מאומה בעבודת ה'. לזאת הוכרח משה לשלוח אנשים מוסרים להביט אחר מעשיהם, וכאשר ראה וידע באחד שהוא צדיק הלשין עליו בפני משה שהוא צדיק והוא יוקח למלחמה. נמצא כי הי' המסירה בקדושה לעשות רצון השי"ת. ודפח"ח.

ז] בס' 'דעת זקנים' לידי"נ הרה"ג מוהר"א איטינגא סג"ל שי'^[6] (דנ"א א). אדון א' שאל את הה"ק מאפטא זצ"ל לאמר, אחת אשאלך, הן אצלנו דבר חוק ומשפט באם יש לאדם דו"ד עם רעהו יכתוב הקובלנא על גליון וימסרהו אל בית המשפט, והשופט יגביל לו את יום הדין אשר בו יבא במשפט לפניו. ויש להשופט זמן עד בא יום הפקודה לעיין היטב בהמשפט. ואח"כ יעמידו טוענים עורכי דין [אדוואקאטען]. וגם אחר שיחרוץ השופט הפס"ד יש מקומות משפט גבוה מעל גבוה עד בית משפט העליון. ולפי"ז בהכרח יצא המשפט לאמיתו. ואצלכם היהודים באים הבע"ד לפני רב צעיר ובמשך איזה שעות יגיד הפס"ד, וכמעט א"א שלא יבא לידי טעות.

הרה"ק הבין כי אם יגיד לו כי דתנו דת אמת והמשפט לאלקים הוא, אין זה ישוב מספיק עבור השר. ויענהו בחכמה ויאמר, ביער א' הלך הזאב לבקש טרף לאכול ולא מצא, וילך מחוץ לעיר וירא עדר כבשים הולכים לתומם וירץ אחריהם וינוסו. ויבריח כבש א' לתוך היער ומשם יקראהו. ויפגע הארי בהכבש ויקחהו לעצמו. ויגש אליו הזאב ויאמר, אדוני הארי האם ראית שיבא כבש להיער מעצמו, אך זהו טרפי כי אנכי הברחתיו לכאן, ועל כן אבקשך שתתנהו לי. ויאמר לו הארי, הלא גם אתה לא קנית אותו רק טרפת אותו בגזילה, ומה לך ולי. ויגישו עצומותיהם לפני השועל. ואחרי שמוע את טענותיהם אמר השועל כי שניהם צודקים, וע"כ יחלקו שוה בשוה. והוא בעצמו רצה לקיים הפס"ד, ויקרע את הכבש לשנים. ושם אין להם מאזנים, ויקח השועל בשתי כפות ידיו לשקול אם נחלק שוה בשוה, וימצא כי א' משקלו מרובה מהשני, וא"כ לא יהי' משפט צדק, וע"כ חתך בפיו חתיכה א' להשוות המשקל. ושוב הי' החלק הב' יותר כבד, וחתך גם משם, עד כי לסוף לא נשאר להם רק העצמות.

והנה, לו הספיק הפס"ד במשקל הא' אעפ"י שהי' הצדק לא מדוקדק, הי' לשניהם חלק טוב. אבל יען כי רצה להוציא המשפט בצדק מדויק לא הי' לשניהם מאומה. וככה אצלכם שרוצים להוציא הצדק בדיוק נמרץ, יאכלו ההוצאות את הכל ולא נשאר לשני הבע"ד מאומה. והוטבו דברי קדשו בעיני השר מאד.

ח] ידי"נ הגאון הנפלא מ' ברוך באסעכיס האבד"ק סאלקא^[7] שלח לי העתק משלשה מכתבים ממרן הגאוה"ק מאפטא ואציגם לפניך פה.

 

(מכתב א)

בעזהש"י

להמרומם הקצין הנעלה מו"ה מרדכי מאטיל מחזיק כפר טריביריא,

בא לפני הרבני מו"ה יאקיל שו"ב ממאהליב בקובלנא על מעלתו שמחזיק אצלו שו"ב מק' זיקיב והוא מסיג גבולו, כי תחנותו סמוך ונראה לק' מאהליב. ולא זו אלא ששוחט ג"כ על הנאמייע^[8] הסמוך למאהלוב. לכן הוי ידוע שמחזיק ידי וכו' לכן עצתי אמונה שידחה אותו ולא ילכד ח"ו במסיג גבול רעהו. ובאם ישמע לדברי יבורך בברכת חיים ושלום.

הכ"ד אוהבו הדוש"ת אברהם יהושע העשל מאפטא פ"ק מעזבוז יצ"ו

 

(מכתב ב)

בעזהשי"ת יום א' כ"ח מרחשון תקפ"א לפ"ק

שלום על ישראל ה"ה כבוד הרבנים המופלגים המפוסמים דק' יאססי ודק' באטאשאן והסביבה ולכל הקהלות והכפרים והעיירות בהמדינה הנ"ל, ובמיוחדת לק' דאראהאי.

הנה ידוע לאחב"י בשער בת רבים כי מעולם את אחי אנכי מבקש לדרוש שלומם וטובתם של בית ישראל בכל מקומות מושבותם, ומנעורי הורגלתי לסבול דעות שונות. עשיתי הכל להשוות המחלוקת מפני אהבת השלום, וכל הקהלות שהייתי לרב ומורה תה"ל שלא יצא מת"י דבר שאינו מתוקן ח"ו, והי' שלום בכל המקומות הקרובים והרחוקים.

וזה כמה שנים שראיתי שערוריה בישראל ונתקיים בנו נבואת ישעי' הנביא ז"ל עמי מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו, וכ"ז החרשתי והייתי מתון בדבר שלא ליצא לריב מהר, אמרתי פן ינחם. והנה עתה לא אוכל לאטום אזני משמוע צעקת ת"ח הכשרים מגודל היסורים שלהם, כי כל איש אשר לא יכרע ולא ישתחוה לקבל את רבן לרבי, הגם אם הוא גדול בתורה וביראת ה' ומיחוסי גדולי ארץ, הם יורדים ומפילים אותו עד לעפר ויושב ביניהם כשושנה בין החוחים.

וביותר שמענו ותרגז בטנינו לקול סאון מעיר מדינת וואלאחיא אשר נתוודע לי ברעתם הגדולה העושים לקפח פרנסת השוחטים המובהקים אשר נתמנו ונתקבלו מפי צדיקים גדולי עולם, ומעולם לא נשמע מהם שמץ דבר, אך מפני השטות והיתול שבדו מלבם שכל שוחט שאינו בקי בהשחזה של ר' הענדל שוחט, המה מעבירים אותו. על זה תסמר שערות ראשינו ובוודאי מעולם לא נשמע כדבר שטות הזה. ולדעתי נוטה ענין זה למינות, שלא נמצא בדרז"ל מזה. אך עלינו לבדוק כל שו"ב אם הוא מומחה ובקי בשו"ב ואומן בהשחזת סכינו ומרגיש אפילו בפגימה דקה. ועוד מה יעשו עיירות וכרכים גדולים אשר רחוקים מר' הענדל, האם מפני כך שחיטתם אסורה. הלא חרפה הוא לנו לשמוע כזאת בישראל.

לזאת אני מזהיר לכל אשר יראת ה' נוגע בלבבו שלא להאמין לדבריהם וכ"ש שלא ליתן מקום לעשות תפקידם. ומחמת שהייתי כמה שנים בק' יאס ועיני ולבי הי' על כל המדינה וכל השוחטים היו תחת רשותי, מצאתי א"ע מחויב בדבר לפקח על עסקי מדינותיהם. והנני גוזר בגזירת התורה שכל השוחטים הקבועים מכבר עפ"י סמיכת חכמים בכל מקומות מושבותם כפרים ועיירות, חלילה להרחיקם מפרנסתם, כי אם יצא מת"י איזה מכשול ח"ו בשחיטת או בבדיקת הריאה לו הי' ראוי להעבירם, וגם זאת דוקא עפ"י ב"ד מומחה ולא עפ"י דעת השוחטים וקלי הדעת.

וגם השוחט מאיר מסלווטאה שבא להשיג גבולו של השוחט הרבני השלם מו"ה יצחק נ"י מדארהאי, הריני אוסר את שחיטתו כנבלה וטרפה. וכן כל השוחטים אשר יבאו למקום שיש שוחט שנתקבל מאז מדעת רבנים מובהקים שחיטתם אסורה.

והרבני מו"ה יצחק מהיום יעסוק במלאכתו באמונה כמאז ומקדם באין מוחה ומעכב, ואל יגרע מאומה מהכנסה שלו. ומעבר מה שקיבל מו"ה מאיר הנ"ל יקוב הדין [[את]] ההר ביניהם. ומה שמגיע למו"ה יצחק הנ"ל עפ"י דתוה"ק ראוי להוציא בלעו מפיו ואפי' מן גלימא דעל כתפי'. ועל השוחט השני ששבק לן חיים הרשות ביד הר' יצחק שו"ב הנ"ל לבחור לו איזה שו"ב שיהי' לו קבלה מאיזה רב מומחה לצרף אותו עמו.

אחרי אודיע זאת מובטח אני באחב"י שיכירו האמת וידעו ויבינו שכל כוונתי רק להורותם הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשון, כראוי לזרע בני אל חי. ובאם שהמצא ימצא שורש פורה וכו' ויאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך, אז בוודאי אלביש בגדי נקם לנקום מאותו האיש נקמת ה' צבאות ולפרסם אותו ברבים כדרך שעושין לבעלי המחלוקת.

ובזאת אני בוטח שבוודאי לא יסורו מדברי אלה הנאמרים באמת עפ"י דתוה"ק ועפ"י דחז"ל. ע"כ אומר שלום וברכה מאלקי המערכה, כנפשם ונפש אוהבם הדורש שלומם וטובתם ומעתיר בעדם שירום ד' קרנם ויעל אותם על במתי ארץ ויצו אותם את הברכה חיים עד העולם.

אברהם יהושע העשל מאפטא בק"ק מעזבוז

 

(מכתב ג)

ב"ה

שלום לידיד עליון וידיד ישראל ה"ה הרב הגאון הגדול החריף ובקי המופלג בתורה ובחסידות בוצינא קדישא חסידא ופרישא, קדוש יאמר לו, החסיד המפורסם מו"ה יוסף אברהם חיים בן מחלה נ"י, אבד"ק זלאטשוב.^[9]

הנה כתב ידו הגיעני עם ששה קערבליך^[10] על פ"נ ובודאי בעזה"י מגודל אהבתי אותו לא זז ממחשבתי להתפלל עבורו. ובטוח אני בחסד עליון שהשם יהא בעוזרו להחיותו ולהברותו כמאז ומקדם בזכות תפלת הצדיקים ובזכות כללות ישראל, ויתחזק בהשי"ת מאד מאד בלי התרשלות, כי כבר אמרו יפה תפלת חולים. ובטוח אני בזכות כללות ישראל שינצחו תחתונים לעליונים ויעלו לרצון תפלת עמו ישראל קמי' עתיק יומין ית"ש המעתירים עבורו להוסיף לו חיים טובים ממזלא עילאה קדישא בעולם הזה. דברי אהובו הדורש שלומו וטובתו ומצלי לחיי דמר בכל לב.

הק' אברהם יהושע העשל מאפטא פ"ק מעזיבוז יצ"ו

ט] כתב לי אהובי ומחו' הרב החריף חכם וסופר ותיק וחסיד מו"ה מרדכי יפה שי' ממהלוב וזה"ל באמצע מכתבו: עוד זאת אדרוש לכבוד הד"ג, בספרו עשר אורות (מערכת ז' אות נח) כתב כי הלולא של הרה"ק איש האלקים ר' אברהם יהושע העשל זצ"ל מאפטא הוא שנת תקפ"ט לפ"ק, הלך בזה בעקבות הס' 'רמתים צופים'.^[11] והוא לא כן, הוא עלה השמימה לאור באור החיים שנת תקפ"ה לפ"ק יום ה' פרשת ויקרא ה' ניסן, כי הקביעות משנת תקפ"ה הי' הש"א ופשוטה, וקביעות ר"ח ניסן הי' אז ביום א', נמצא ה' ניסן חל ביום ה'. ואתנח סימנא טבא על פטירתו ג' ההין, היינו (א) יום ה' בשבוע, (ב) ה' בחודש ניסן, (ג) ה' בפרט השנה תקפ"ה לפ"ק. וסימנא דא מילתא הוא וסגולה יקרה לזכרון, וכתוב (ירמי' לא) הציבי לך ציונים. עכ"ל.

י] עוד במכתב הנ"ל: אעתיק לו ענין נפלא ונורא אשר קרה לאא"ז הרב הג"מ ראובן יפה זצ"ל מחאטין, עם הרב הקדוש זצ"ל מאפטא, ובא האות והמופת אשר נתן איש האלקים הרב מאפטא, והוא:

הנה סיפר לי מר אבא קיים בגן עדן התורני המופלג בתורה ויראת שמים כקש"ת מוהר"ר שמעון דוד יפה זצ"ל, כי פעם האיר לבא לחאטין הגה"ק מאפטא בעל אוהב ישראל, ואז החשך כיסה ארץ, חולי העיפוש ב"מ רחף על פני מדינת ביסאראביא, ותנתן דת מטעם הממשלה לבלתי נתון עבור את נהר הדנעסטיר ההולך ומפריד בין ביסאראביא לשאר מדינות רוסיא, עד כי ישארו העוברים נעצרים במקום מיועד בית החפשית אחד ועשרים יום [הם ימי טהרה הנקראים קאראנטין או קאלאנטער].^[12] והרה"ק מאפטא הי' פניו מועדות לביתו ק' מעזיבוז אשר במדינת פאדאל ונחפז מאד לדרכו, וגם הי' אז אחר חצי חודש אלול, ואם הי' נעצר בהקאלינטר כ"א יום הי' חל לו להעצר שמה גם ימי הנוראים. ויחל הרה"ק את פני אא"ז גביר אביר וחכם כביר מו"ה ראובן יפה זצ"ל, שהי' חרוץ בעל פיפיות, לפני שרים התיצב תל תלפיות, להעתיר בעדו לשר הצבא (גיניראל) שהי' אז בחאטין שר גדול וחשוב, לידרעס שמו, באשר אא"ז הי' יוצא ובא תמיד בחצרותיו ועשה מסחרים עמו בשותפות, אולי אמצעית השר הזה [[כאן תלוש דף מכתה"י וחבל על דאבדין]].

 

עשר צחצחות, למערכת ד' זקנינו הרה"ק רי"א מקאהלוב

 

        א] בספר 'נפש טובה' עה"ת מביא בשמו הקדוש על דרך צחות, במה שמנהג ישראל כשנכנס אחד לבית חבירו באמצע סעודה קורא האוכל להבא אל הבית בוא לאכול, והוא לכאורה כגניבת דעת.

ואמר הרה"ק מקאהלוב, דהנה אמרו חז"ל ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבהמה, שלשה כמה"ש יש להם דעת ומהלכין בקומה זקופה ומספרים בלה"ק כמה"ש. שלשה כבהמה אוכלין ושותין ופרין ורבין ומוציאין רעי כבהמה (חגיגה טז.). א"כ כאשר יבא איש לבית רעהו היושב ואומר ברוכים היושבים בלה"ק, הוא מעוטר אז בשתי מעלות שדומה למלאך, היינו בקומה זקופה ומספר בלה"ק, ומן השלשה הכי נכבד, וחבירו יושב ואוכל כבהמה. לכן אומר האוכל לרעהו הבא אל הבית, בוא לאכול, כלומר אל תתגאה עלי בהיותך עומד עתה על גרם המעלות הדומים למלאכי מעלה, דע לך כי גם אתה אנוש כערכי ולא נופל אני ממך, עוד מעט והרעב יחזק עליך והקיבה תדרוש את תפקידה, גם אתה תשב לאכול כבהמה כמוני. ודפח"ח. עכ"ל.

ב] כתב לי ידי"נ האברך הרב החריף מו"ה אהרן כ"ץ נ"י מבאטארטש, פ"א ביום ש"ק לעת מנחה, לקח בידו פרוסת חלה והלך לחוץ בחצירו ופיזר לפני העופות, והוא הי' קורא להם והם היו באים. ובעת שפיזר לפניהם והם אכלו והיו שם ווייסע קאטשקעס הרבה. והוא בעוד שהם אוכלים זימר אז נגונים ידועים לו.

ובת הרה"ק רצ"ה מזידיטשוב [שהיתה כלתו, אשת בנו הה"צ ר' משה חיים^[13] ז"ל] ראתה זאת והי' בעיניה כמתמיה. וסיפרה זאת לאביה הרה"ק מהר"צ הנ"ל, ואמר כי המה היו נשמות יקרות והוא תיקן אותם בשבת"ק בעת רצון עת מנחה בפרוסות מהחלה. וסיים, אשרי עין ראתה זאת.

ג] עוד מהנ"ל בזה"ל [במהדורא קמא בעשר צחצחות באות כ"ג מביא מעשה מהדג,^[14] ואני] שמעתי מכ"ק אאמו"ר^[15] שליט"א המעשה באופן אחר, והוא דזה הי' ביום שבת קודש והעלו על השלחן הדג הגדול, ולא רצה לטעום וביקש שיתנו לו מהדגים הקטנים. והי' לפלא, לאשר הדג הזה הי' דג חשוב וגדול והוא בחר בהדגים הקטנים מאד שהיו שם אז.

אח"כ בסעודת שחרית ביקש מהדג הגדול, וכל אנשים אשר היו שם מסתופפים לראות מה שיהי'. והרה"ק הביט על הדג הגדול הנ"ל ואז ציוה לסלקו מעל השלחן. והי' ג"כ לפלא כנ"ל. ובסעודה שלישית כאשר הביאו על השלחן, ואז רצה הה"ק לטעום מהדג, אולם פתאום אמר להעם בזה"ל: אבייזער ת"ח איז עהר דאך זאל עהר בלייבין אויף מלוה דמלכא.^[16]

כה שמעתי מכ"ק אאמו"ר שליט"א בשם הרב החסיד מו"ה יעקב פיש ז"ל.

ד] עוד מהנ"ל. עוד שמעתי, פ"א לא היו לו דגים על שב"ק וכל היום עש"ק צפה ע"י החלון לראות אם לא הביאו הערלים דגים, ולא הביאו אז אף דגים קטנים. וכל מי שבא אליו אז לקבל שלום ממנו שאל אודות דגים.

והוא כאשר בא מהמקוה ראה מרחוק איך שערל אחד רץ עם דג גדול ושמח מאד. ובלילה בעת אכל מהדג הזה וכן ביום שב"ק, שחק ואמר בזה"ל: ער קומט פון זייער אווייטען וועג, ער האט זיך נעביך מטריח גיוועזין, ער האב אבער איין געטראפין.^[17]

ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף החה"ש מוהר"ח בלאך שי' מדילוטין^[18] מעשה נפלאה מהה"ק מקאלוב, כי פ"א הלך עם איזה מבני חבורתו קודש לטייל רחוק מעיר על מרעה [וויעזע(?)] אחת, ישב א"ע להניח ולפוש מעט. לא רחוק ממנו עמד רועה עם עדר צאן מנגן על החליל. הה"ק ישב עמוק במחשבותיו והרועה הזה מבלי משים ומבלי דעת שהה"ק שומע. לסוף קם הה"ק ונתן ליד הרועה מטבע שיחזור עוד פעם את הניגון. ויתפלאו האנשים, כי הרועה עמד כאיש אלם ולא יכול לזכור עוד זאת הניגון והזמר.

בלכת הה"ק לביתו אמר לאנשיו, דעו בני כי בהניגון הזה זמרו בני ישראל גולי בבל השיר "על נהרות בבל", ובמשך הדורות נתגלגל ונתקיים עד היום, ועתה תפש קדושתו הראשונה ולא ישמע עוד מפי ערל. בנגינה הזאת שר הה"ק כל ימיו שיר יחוד בשפת אונגריש על קוב"ה וכנסת ישראל, התעוררות והתלהבות עמוקה מאד, ומתחיל "כלה נאה חתן נאה".

ו] עוד כ' לי הנ"ל, שמעתי שהגה"ק רי"י ט"ב מסיגיט זצ"ל^[19] גזר אומר בגליל שלו שלא ילבשו הנשים בגדים שחורים, אף לא הסינור הנהוג בארצנו, לאות אבילות. ואמר שהה"ק מקאלוב אסר זאת מפני ובחוקותיהם לא תלכו.

 

עשר עטרות  למערכת ד מחו' הרה"ק ר' משה צבי מסאבראן

 

א] בס' 'בית אהרן' על (פרק א') [[פרקי אבות]] (דף כ' ע"א [[בביאור ר"ש ב"נ ירא חטא]]) וזה"ל: ואמר הצדיק הק' ר"מ מסאווראן פי' על הא דקאמר הש"ס [ברכות כ"ח] חלשא דעתי' דר"ג אמר שמא מנעתי תורה מישראל, אחוי ליה חצבי חיוורא דמליין קיטמא, ולא היא ליתובי דעתיה הוא דאחזי לי'. והקשה ז"ל, איך הראוהו שקר מן השמים ולגנות התלמידים שנתוספו בו ביום. ואמר ז"ל שממדריגה קטנה עד הגדולה תלוי ביישוב הדעת במקומו, שגם הרשעים מלאים חרטה אחר העשיה, והדעתן בא ליישוב הדעת זה קודם העשי'. וכן גם בהשגות נפלאות יש שזכה להשגה זו תיכף ומיד ויש אחר יגיעות רבות. וזהו ליתובי דעתי' כפי ישוב הדעת של ר"ג היו באמת חצבי חיוורי דמליין קיטמא. ודפח"ח וש"י.

        ב] כתב לי אהובי ומחו' הרב ר' מרדכי יפה ממאהלוב וזה"ל: דבר נפלא אכתוב לו. הגה"ק א"א רמ"צ זצ"ל הרב מסווראן הי' דרכו בקודש לבקר בבית בנותיו ובבית כלתו כי סלקן מטבילת מצוה, כדעביד ר' יוחנן כי היכי דליהוו להו בני גמירי אוריתא כוותי' [ב"מ פד א]. ויקר מקרה כי פעם הלכה כלתו אשת בנו יחידו הרה"צ ר' שלומקא, הרבנית הצדיקת מרת פיגא יענטא ע"ה בת הרה"ק ר' אברהם זצ"ל מסקווירא,^[20] לטבילת מצוה, ובהיותה בבית הטבילה היתה אתה עמה עוד אשה אחת עניה מתקדשת מטומאתה. ותרא הרבנית כי האשה העניה אין לה כתונת כלל תחת בגדיה, ותחמול עליה ותתן לה את כתונתה. והיא הרבנית לעצמה שאול שאלה לה כתונת בד אצל אשת ההבלן.

        ויהי בבואה לביתה מן האגף ולפנים, ומרן חותנה הקדוש חמק עבר ופניו לא ראתה. ותבן לה כי לא על חנם הוא ויצא לבה, ותפשפש במעשי' ולא מצאה כל מאום בידה. היא שלחה אל חמיה הקדוש לדרוש מה עון אשר מצא בה. ויען ויאמר כי גם בעיניו יפלא הדבר שנדמית בעיניו טומאתה של נכרית בשוליה. אז הבינה תיכף הרבנית הצ' בשל מה הסער, ותלך ותחליף הכתונת ופני' לא היו לה עוד. ותדרוש ותחקור היטב אצל ההבלנית בדבר הכתונת, ואכן נודע הדבר כי מן אדונית נכרית לוקחה זאת הכתונת. אז ראו עין בעין כי הוא טהור עינים, הבט אל עמל לא יוכל ודבר ה' בפיו אמת. זי"ע. עכ"ל.

        ג] עוד כתב לי הרב הנ"ל, אספרה כמו מענין פטירת איש האלקים קדוש רמ"צ הרב מסאווראן. בחורף שנת תקצ"ח לפ"ק נפל למשכב על ערש דוי בחליו אשר מת בו, שנתהווה לו כעין מכה בכף יריכו. והנה שני אנשים נכבדים אנשי צורה מחסידיו הנאמנים אשר נסעו לק' טשיטשילניק לבקרו בחליו, ומשם נסעו לעיר הפלך קאמיניץ לרגלי עסקיהם. ואז ישב בקאמיניץ הרב קדוש ישראל זצ"ל מרוזין, כידוע אשר הי' עצור שמה שנה ומחצה מטעם הממשלה ותחת השגחתה. וילכו האנשים האורחים לקבל פני שכינה לדרוש את ה', ובבואם לפניו שאל אותם על תהלוכת מחלת הרב מסאווראן. ויספרו ככל אשר ידעו.

        ונענה הרב קדוש ישראל ברוח קדשו בקול עצב דממה דקה, בדרך רמז וחידה, וישא משלו ויאמר: אם הולך אדם באיזה יער בדד וידום מה עגמה נפשו, ובהקשיבו קול עונה מה יגל מאד כי טובים השנים מן האחד. והן עתה למגינת לב אין אני שומע שום קול. ויהי כהתימו את דבריו הבינו תיכף האנשים האורחים מה ירמזון דבריו ואל מה יסבו, ויתחילו לעורר לויתן[?] בקול רעש גדול. והעומדים שם אז התאמצו להשתיקם, וגערו בם כי אין זה מהנימוס ודרך ארץ לעשות רעש בהיכלו כולו אומר כבוד. ולא הועיל, כי המה במרירות לבם לא ידעו את נפשם. ורצו המשמשים לגרשם משם, ויאמר הרב קדוש ישראל הניחו להם, כי נפשם מרה להם. ויקם הרב וילך אל חדר אחר.

        וכעבור זמן מה נשקטה רוח האנשים מעט, שב הרב אל חדר אשר עמדו שם האנשים, ויאמר בפומבי לעיני כל הקהל, ודעת שפתיו ברור מללו כי הרב מסאווראן הי' בחי' נשמת משיח בן יוסף, וראוי הי' ליהרג בעיר ארהיוב אז בנסעו דרך שמה לפני איזה זמן ויורו עליו אז המורים שודדי היער ופגעו בסוס מרכבתו, אך שפתי צדיק ידעו רצון ופעל בתפלתו שיהרג בביתו על מטתו.

        והאורחים וכל העומדים ושומעים דברי קדשו, התפלאו ולא הבינו על מה זה יכנה את הפטירה בלשון הריגה. אכן נודע הדבר אחר כמה ימים, אשר רוח ה' דיבר בו בקדוש ישראל בדברי נביאות. כי הרופאים המומחים הגדולים כאשר לא מצאו תרופה למחלתו, שפטו כי טעון נתוח לפתוח את פי המכה. ושגו ברואה כרופאי אליל, כי זה לא הי' מכה רק יציאת מעיו ממכונם מחמת השבר וע"י החיתוך פגעו במעיו ונהרג בעו"ה. זי"ע ועכי"א.

        ד] עוד כתב לי ידידי הרב הנ"ל: בספרו עשר עטרות מהדו"ק [מע' ד' אות ד] יש עירוב דברים בגירסא דגברי והעיקר חסר.^[21] גופא דעובדא הכי הוה:

        הרב הגאוה"ק איש האלקים רמ"צ זצ"ל מסאווראן נפטר כ"ה טבת שנת תקצ"ח לפ"ק [והנה הקביעות משנת תקצ"ח הי' זש"ג ופשוטה, וקביעת ר"ח טבת הי' ה"ו וחל כ"ה טבת ביום ב' פרשת וארא]. והן בעודנו חי מודעת זאת מאשר אנשי דורו אבותינו סיפרו לנו, כי מדי בא זכרון עיר ליביטשיק לפניו, הי' מתאנח, והסב את שם העיר לב"י צע"ק. והי' הדבר לפלא תמיד, מדוע יכנה את העיר לב"י צע"ק, ומה זה ועל מה זה גנוחי גנח לזכרונה.

        עד עת בא דברו, אחרי דרך מבוא שמשו כעשר שנים, בקיץ שנת תר"ח לפ"ק רעשה הארץ ומלואה מפני מחלת החלי רע אשר פרשה אז מוטות כנפיה על פני מרחבי תבל ר"ל,^[22] אז בא בנו יחידו הרב הצדיק ר' שלומקא זצ"ל מטשיטשילניק (אשר מילא מקום מר אביו וישב על כסא קדשו) לשבות בעיר ליביטשיק על שבת קודש פרשת בלק, ואז היתה מדת הדין מתוחה גם על העיר ליביטשאק ר"ל. מובן הדבר שהדריכוהו מנוחה שמה, כי בכל פעם חדשים מקרוב באו בקול יללה לעורר רחמים, כי אין בית אשר אין שם מת או חולה מסוכן ר"ל. ויהי כאשר הציקוהו מאד, נכמרו נחומיו והתמרמר הרב הצדיק ר' שלומקא בסעודת שחרית של אותה שבת, ויעמוד ויפלל. ההוא אמר אז הכתוב מפרשת קרח "ויעמוד בין המתים ובין החיים [[ותעצר המגפה]]", ופירש כך: בין שאני אעמוד ואתחשב מן המתים בחולי זה ובין שאני אעמוד בין החיים, בין כך ובין כך אגזור אומר ויקם שתעצר המגפה. ותיכף אחר הסעודה  נחלה בעו"ה בחולי זה, וכעלות המנחה באותו שב"ק נאסף אותו צדיק מפני הרעה והמגפה נעצרה אחריו. ותיכף במוצאי שב"ק הובילוהו לקברות אבותיו הקדושים לעיר טשיטשילניק, הרחק מאדם העיר ליביטשיק ערך ארבעים מיל (וויערסט), ובא צדיק לבית מלונו לינת הצדיק בגן עדן וקנה שביתתו אצל מר אביו הקדוש בוקר יום א' פ' פינחס ט"ו תמוז.^[23]

        אז הבינו למפרע מה ראה על ככה מרן אביו הקדוש להסב את שם העיר לב"י צע"ק ולהתאנח לזכרונה, כי ראה ברוה"ק אשר שם ישקע שלא בעונתו שמשו של בנו יחידו הרב הצדיק דנן ר' שלומקא זצ"ל זי"ע ועכ"י.

        הקביעות משנת תר"ח לפ"ק הי' זח"ג ומעוברת, וקביעת ר"ח תמוז הי' ז"א ושבת פרשת בלק הי' י"ד תמוז.

        ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף מוהר"ח בלאך נ"י מדלוטין, ששמע מפי חסידים שהה"ק ר' יעקב שמשון מקאסוב^[24] הי' על חתונת א' מקרוביו בסאבראן, וע"י איזה סיבה הי' להה"ק רמ"צ מסאבראן הקפדה גדולה על הה"ק ר' יעקב שמשון. ולאשר עברו על הרב ריע"ש הרבה שנים בלא ילדים, תלה זאת בהקפדת הה"ק מסאבראן. אחר כמה שנים נסע הה"ק רי"ש על ציון הרב מסאבראן לבקש מחילה, ולתקופת השנה נושע תשועת עולמים, הוא בנו הה"צ ר' משה שליט"א מקאסוב.^[25]

        ו] בס' 'יסוד העבודה'^[26] בשם הה"ק מסאבראן זצללה"ה, בפסוק אנא ה' הושיעה נא, אין "נא" אלא לשון בקשה, וזה הפירוש אנא ה', אבקש מהשי"ת, הושיעה נא, שיושיעני שאדע איך לבקש אותך. עכ"ל. ודפח"ח.

 

[1]  ראה אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[2]  שנרמז בזה הס"מ ר"ל.

[3]  ס' זהורי חמה על מגלת אסתר... ונספחו אליו אמרי נועם מהצדיקים המפורסמים זוצלה"ה[!]. לעמבערג תרמ"ה.

[4]  הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן. נפ' תש"ב(?) (אלה אזכרה, ב, עמ' 195).

[5]  הג"ר יעקב משולם אורנשטיין (מאורי גליציה, א, עמ' 64. ו, עמ' 44).

[6]  הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[7]  ומקודם אבד"ק גאלינא (מאורי גליציה, א, עמ' 524. ו, עמ' 228).

[8]  אולי הכוונה לאימיניע דהיינו אחוזה.

[9]  הוא הרה"ק בעל ה'אורח לחיים' (מאורי גליציה, א, עמ' 23. ו, עמ' 8).

[10]  ששה רובל.

[11]  ראה שם קרוב לסופו, אות לא: אכתוב מה שנודע כי פ"א היה יושב הרה"ק כו' ממעזיבוז [הוא הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא] יושב ותוהה. שאלוהו אנ"ש אודות זה, והשיב להם שהוא כעת בגלגול ג', ובגלגול הראשון היה נשיא ובשני ריש גלותא וכעת אינו כלל. ומדי דברו בזה באו שד"ר מא"י וכתב נשיאות מכולל וואלין. מובן הדבר מהשמחה שהגיע אז ועשה סעודה, ונתן להם חמשים רו"כ על קרקע סמוך לקברו של הושע בטבריה. ג' ניסן תקפ"ט נפטר לב"ע. ובאותו הלילה דפק על חלוני בית וועד להכולל וואלין בטבריה שם, צאו ללוות הרב מאפטא. והלכו לחוץ וראו כמה אלפים נשמות הולכים על מטתו. עד שהלכו להב"ע וראו פניו בקבר והלכו משם. בבוקר ספרו זה ולא רצו להאמין כי לא נודע לזולתם מזה. עד שציוה החכם וראו על מקום ההוא צורת קרקע חדשה. ואח"כ נתוודע להם שיום זה נסתלק.

[12]  הסגר, בידוד.

[13]  מרוזדול וזידיטשוב (מאורי גליציה, ג, עמ' 42

[14]  וזה לשונו שם: פ"א עשה חסיד א' סעודה נאה עבורו והעלה לשלחן דג קארפ גדול, יען כי שמע שהרה"ק אוכל ראש דג הנקרא קארפין. והה"ק הי' איש חלוש מאד וכל אכילתו הי' מטעמת כל שהוא. ותיקנו היטב את ראש הדג ההוא ונתנוהו לפני הה"ק. והרה"ק לא טעם ממנו מאומה. ושאלוהו ע"ז, והשיב בזה"ל: א בייזער תלמיד חכם, אין א מיוחס דערצו, וויל איך דוקא נישט [=ת"ח רגזן, ובנוסף לכך גם "מיוחס", ואני דוקא איני רוצה]. והסיגו להלן ולא טעם ממנו ביודעו את גלגול דג הזה.

[15]  הוא הרה"ג ר' אליהו כ"ץ אבד"ק ראסלאוויץ (ראה: חכמי טראנסילוואניה,עמ' 130).

[16]  הוא ת"ח רגזן, בכל זאת יישאר לסעודת מלוה מלכא.

[17]  הוא מגיע מדרך רחוקה מאד, הטריח עצמו המסכן. אבל הוא השיג את מטרתו.

[18]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[19]  הוא הרה"ק בעל ה'ייטב לב' ועוד (מאורי גליציה, ג, עמ' 112.  ו, עמ' 747. חכמי טראנסילוואניה, עמ' 113).

[20]  על הרה"ק ר' שלמה ראה במאמרו של הרה"ג ר' יוסף ירוחם פישל הגר שליט"א "מרן הקדוש רבי שלמה מסאווראן – טשיטשילניק", היכל הבעש"ט, ט, עמ' קיא ואילך.

שם (בהע' 1) מסתפק הכותב האם הרה"ק ר' אברהם מסקווירא היה בנו של הרה"ק ר' אהרן מטיטיוב (נכד מרן הבעל שם טוב) או נכדו.

אך לדעתו של הרב נפתלי אהרן וקשטיין יתכן והיו שני "ר' אברהם מסקווירא", האחד הוא בנו של הרה"ק ר' אהרן מטיטיוב וחותנו של הרה"ק ר"ש מסאווראן, והשני היה נכדו של הרה"ק ר' אהרן (בהם ובצאצאיהם הרחיב והעמיק במאמרי "נהר יוצא ממעז'יבוז' – צאצאי מרן ה'בעל שם טוב' הקדוש זי"ע", שבסידרת "ויתילדו – לחקר היוחסין בישראל" המתפרסמת והולכת ב'המודיע'. לענייננו הם הפרקים שהתפרסמו שם בשנת תשס"ח בגליונות ו' וכ' בכסלו, י"ט בטבת, ד' בשבט, ב' וט"ו באד"ר).

כנראה ששם אשתו של הרה"ק ר' שלמה – מרת פיגא יענטא – לא נודע עד כה.

[21]  וז"ל שם: כתב לי ידי"נ הרב הגדול איש האשכולות בנש"ק מו"ה אברהם איטינגא סג"ל שי' מדוקלא, שמעתי כי בעת אשר מחלת החלי-רע פרשה מוטות כנפיה על פני מרחבי תבל ר"ל, אמר [הרה"ק רמ"צ מסאווראן] כתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, היינו בין שאני אהי' מן המתים בחולי זה ובין שאני אהי' מן החיים, אתאמץ בכל עוז להיות ותעצר המגפה. וכן היה שנחלה בחולי זה ונתבקש לישיבה ש"מ והמגפה נעצרה. זי"ע.

[22]  במאמר על הרה"ק ר' שלמה (לעיל הע' 20) מעירים: מגיפה זו מצאה הד נרחב בספרות השו"ת, בנוגע לתענית ט' באב ויום הכפורים בשנה זו, ראה בשו"ת רמ"ץ אורח חים סימן לט. שו"ת צמח צדק שער המילואים סימן י. שו"ת מאמר מרדכי סימן סז. הגהות מהרש"ם מבערזאן אורח חיים סימן תריח, ועוד. בטשרנוביץ הובא לדפוס באותה שנה ספר תפלות "עתות בצרה" (נדפס מחדש בקובץ כרם החסידות גליון א ע' קל). עכ"ל.

על הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן מסופר ('אור המאיר', עמ' 17): וכאשר התחילה שנת תר"ח הוי מורגלה בפומי' דר' מאיר, הוא רבינו הקדוש המפורסם מפרעמישליין זי"ע... תר"ח בעדי סטראך, תר"י בעדי ספאקי [=בתר"ח יהיו פחדים, בתר"י יהיה מרגוע]. הוא הצדיק צפה מראש החולאת הנוראה שתבוא לעולם באלו השנים אשר רבים חללים הפילה ל"ע, ותשקוט בשנת תר"י.

וראה עוד במאמרו של הרב א"א שור בקובץ 'בית אהרן וישראל', גל' סיון-תמוז תש"ן, עמ' קיד ואילך.

[23]  במאמר על הרה"ק ר' שלמה (שבהע' הקודמת) מסופר, שהרה"ק ר"ש שבת בליבעצ'וק בש"פ קורח [ל' בסיון] והסתלקותו היתה כעבור שבוע ימים, ביום א' לס' בלק, ח' לחודש תמוז.

[24]  הוא בנו בכורו של הרה"ק ר' חיים מקאסוב (מאורי גליציה, ב, עמ' 46. ו, עמ' 430).

[25]  השווה למסופר בס' 'אבן שתיה' (עמ' נח-נט). ושם: ואחר שנשא אשתו השלישית נסע להשתטח על קברו של הה"ק מסאבראן ז"ל ולבקש מחילתו, ויתפלל אל השי"ת לפקדו בזש"ק. ובלילה נראה לו הה"ק בחלומו ויאמר לו כי תפלתו נתקבלה, ושיקרא הבן אשר יוליד בשמו. ולתקופת השנה נולד לו בנו יחידו הוא הה"צ מו"ה משה ז"ל בעל 'לקט עני'. והטעם שלא קרא שמו "משה צבי" כשם הה"ק מסאבראן ז"ל, שמעתי שהוא מפני שרצה להקים שם גם להה"ק מו"ה משה מקראשטשיב ז"ל, שהיה חותן אשתו הרבנית בזווג ראשון.

[26]  מהר"ר ישעיה שו"ב מאדעס, ווארשא תר"ן, עמ' 73 (ונדפס עוד קודם לכן בספרו 'אסיפת אמרים' על ס' תהלים, ווארשא תרמ"ו [הערת הרה"ג ריי"פ הגר שליט"א]).

- - - - - - - - - - - - - - - 

 

[ד]
היכל הבעש״ט, כז (תמוז תשס"ט), עמ' סג–עה

 

עשר אורות למערכת ח מחו' הרה"ק ר' ישראל מריזין

 

        א] בס' בך יברך ישראל מהרה"ק ר' לוי שליט"א מאוזירנע^[1] פ' בחקתי בשם זקינו הרבי מריזין, מה שתיקנו לומר קודם כל דבר מצוה ליחד שם יוד הא בואו קא, הענין כי יש שני מיני עבודות, אחת בתורה ומצוה ועבודה זו תפלה, והשני' באכילה ושתי' וזיקה ושינה. והנה בתורה ועבודה ומצוה יש בכל אחד אותיות ו"ה, ובאכילה ושתי' וזיקה ושינה יש בכ"א אותיות י"ה, וזה ליחד שם י"ה בו"ה פי' לעבוד ה' בשניהם יחד, וזהו עבודה תמה ויהי' השם שלם. עכד"ק וש"י.

        ב] בס' 'יד אהרן' פ' בראשית, שמעתי בשם הק' הר"י מריזין עה"פ ויהי הבל רועה צאן וקין הי' עובד אדמה, ותימה מה מלמדנו ומה ראינו לדין ולחלק ולומר שאומנתו של זה חשוב יותר מחבירו, והלא לעינינו נראה שניהם שוים שעבדו עבודת חול בצרכי עוה"ז הגשמי. ואמר הק' ז"ל לחלק ביניהם, שנאמר אצל הבל ויהי הבל רועה צאן ואחז"ל^[2] כ"מ שנא' "ויהי" הוא לשון צער, שהי' מצטער על שהוכרח לבלות זמן בעבודה גשמיות. ואצל קין נאמר הלשון "היה", וידוע כי "היה" מרמז לשמחה^[3] שהי' חביב בעיניו עבודתו הגשמיות ולא הי' לו שום צער בזה שמאבד הזמן בדברים גשמיים. וכן מלמדנו התוה"ק לעולם החילוק בין האנשים שעוסקים בצרכי העולם לפרנס בני ביתם אבל כל כוונתם לש"ש, כמאמר המשנה אם אין קמח אין תורה, וגם אמחז"ל טוב תורה עם ד"א, אבל בלבו הוא מצטער על איבוד הזמן. ולא כן השני שטוב לו בזה ועושה בתענוג לבטל הזמן בלא תורה ועבודה. וזהו החילוק גדול המבדיל ביניהם, כי זהו כולו קודש וזה ההיפך ח"ו. עכ"ל.

        ג] כתב לי גיסי הרה"צ בנש"ק מוה' יוסף האגער שליט"א מטוסמניץ^[4] וזה"ל: בפ"א הי' בצוותא חדא הרה"ק מריזין עם דודי הרה"ק מהר"ח מקאסוב זי"ע, ואמר דודי הה"ק העולם צריכין גשמים. אמר הה"ק מריזין איתא מזכירין גבורות גשמים, ולכאורה הי' צריך לומר חסדי גשמים, שהרי גשמים הוא חסד. רק יש לומר דאיתא בגמ' אין טיפה יורד מלמעלה עד ששני טיפים עולות כנגדו מלמטה, ושלשה פעם חסד גימטריא גבורה. ובאותה רגע התחיל לרדת גשמים.

        ד] עוד כתב לי גיסי הרה"צ הנ"ל, שמעתי מאיש מהימן שהי' בסאדיגורא בעת ההתקשרות של דודי הה"ק מבוהאש^[5] זצללה"ה, וישבו כל המחותנים אצל השלחן, זקיני הק' מוה' דוד מזאבליטוב ואחיו דודי הה"ק מהר"ח מקאסוב זצ"ל, ועברו כמה שעות והה"ק הריזינער לא בא. עד שהקפיד מעט דודי הרה"ק מקאסוב ואמר שיוכרח לילך לאכסניא שלו. ופתאום בא הה"ק הריזינער זצ"ל ואמר אל יהי' לפלא בעיניכם מה שהתאחר והתעכב עד כה, כי הי' צריך השתדלות הרבה לעשות שלום בין הני קדושי עליונים הרה"ק מוהרמ"מ מקאסוב ובין הרה"ק מהר"י מראדוויל [כי דודי הרה"ק מבאהוש הי' נכד להה"ק מהר"י מראדיוויל].^[6] ומסתמא ידוע המחלוקת שהי' בין הני תרי.^[7]

        ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף ובקי החסיד מוה' אהרן גד כץ שליט"א^[8] בשמו הקדוש, בפסוק "ומקנה רב הי' לבני ראובן" וכו', ופירש הרה"ק מריזין, מקנה וקנין הי' לבני ראובן ברב שלהם במשה רבינו ע"ה, לכן גם המה לא אבו עבור את הירדן. ודפח"ח.

        ו] עוד מהנ"ל בשמו, במס' ברכות [[ה, א]] אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. כי להמתיק דינים צריך התקשרות מע"ט אשר עשה, שהמה כתריס בפני הפורעניות. ואם פשפש ולא מצא יכול להמתיק בזה כי יגיע עבורם לידי ביטול תורה ח"ו. ודפח"ח.

        ז] בספר 'תולדות אדם' להרה"ק ר' יהושע מק' אוסטראווע בן הרה"ק מוהרש"ל זצללה"ה מלענטשנא^[9] מביא וזה"ל: כמו שאמר לי הרה"ק ר' ישראל מריזין זצללה"ה כשהייתי אצלו בימי נערותי, והייתי מדבר עמו אודות רפואת הנפש ורפואות הגוף, ואמרתי לו שרפואות הנפש הוא עיקר אצלי. והוא ז"ל אמר לי לא כן, כי קודם צריכין להיות כלי לקבל ואם ח"ו הגוף אינו שלם אז אינו כלי לקבל, לזאת צריך להיות רפואת הגוף קודם. עכד"ק.

        ח] ממכתב ידי"נ הרב ר' שאול ברוך גערשט שליט"א מפאביניץ וזה"ל: סיפר החסיד המופלג מוה' הירש גרשון ז"ל שנסע לכ"ק אדומו"ר מריזין זי"ע, ובבואו לפניו לקבל פרידת שלום לביתו אמר לו הנ"ל להרה"ק מריזין, מי יודע אם אזכה לחזות עוד את פניכם בחיים חיותי, לכן בבקשה מכם הגידו לי איזה דיבורים טובים זיי זאלין מיר ניצין אויף תמיד.

        החסיד המבקש הי' סבור שיאמר לו הרב שיבא למחר כי צריך ישוב הדעת לומר לו דיבורים יקרים למופלג כמוהו, והרה"ק השיב לו תיכף ומיד, אני אגיד לכם דיבורים טובים^[10] זיי זאלין אייך ניצען אויף תמיד. קודם ביאת המשיח וועט הענגין דעס יודישקייט אויף אַ האָר, איז דיא עצה מי זאל זיך צינויף געהן בכל שבת מי זאל שמוסין פין צדיקים. זה הוא לחיזוק האמונה. וזה מרומז בכתוב בתורה האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, "יקרא" מלשון קר וצונן, וואס וועט אייך קאלט מאכין באחרית הימים, האסיפה והאגודה יהי' תרופה לזה. ואני מתנה ג' תנאים: איר זאלט דאס מקיים זיין, איר זאלט דאס גידענקין, איהר זאלט דאס תמיד דער ציילין. עכד"ק.

        ט] בספר 'זבד טוב'^[11] (דף ו) בשמו הקדוש, בפסוק [[דברים יד, א]] "בנים אתם לה' אלקיכם" אמר מרן הקדוש ר"י מריזין, הנה אמרו חז"ל [[ר"ה כא, א עה"פ בויקרא כג]] "אלה מועדי ה' אשר תקראו את"ם מקראי קודש", אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין. ושם הקרי "אותם", מכש"כ כאן שהכתיב והקרי "אתם" אמרינן בוודאי אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין, בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלקיכם.^[12] ודפח"ח.

        י] בס' דעת זקנים [ד' כא] לידי"נ הרה"ג ר"א איטינגא^[13] שי' יסופר, כי שו"ב אחד שהי' מגדולי חסידי הרה"ק מסטרעליסק חפץ אחר פטירת רבו הנ"ל לדבק עצמו בצדיק אחר, וגמר בלבו לנסוע לצדיקי הדור, והי' האיש אשר ידע ויכוין את דעתו ומחשבתו הוא הקדוש אשר יבחר בו להתקרב אליו. וילך ויבא עד איש האלקים הרה"ק מריזין.

        והנה השו"ב ההוא נכספה וגם כלתה נפשו להתקבל לשו"ב באיזה עיר גדולה, והי' עושה השתדלות הרבה על זה, והי' בדעתו לשאול את פי קדשו וחוות דעתו. וכבואו לפני הרה"ק טרם הגיד לו את חפצו, פתח הרה"ק את פי קדשו ואמר לו: כתיב בתהלים וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ולכאורה הני תיבות "אוכל עשב" מיותרים הם, וכי לא ידענו שכל שור אוכל עשב. אכן נודע טבעו של השור כשהוא עומד ורועה בשדה, אף שיש לו מרעה טוב ודשן בכ"ז עיניו צופיות למרחוק ויחפור אוכל לו בשדה אחר. וכמו כן הוי בישראל, שהי' להם כל טוב ולא חסר להם מאומה בהיותם חוסים תחת כנפי השי"ת, ובכ"ז זדון לבם השיאם לעשות להם עגל מסכה, בחשבם כי ייטב להם אז מעתה. וז"ש וימירו את כבודם, שהמירו את כבודם שהי' להם עתה תחת חסות השי"ת, בתבנית שור אוכל עשב, כדמיון השור שאוכל עשב בשדה ההוא ועיניו נשואות ללכת לרעות בשדה אחר. והשלים את דבריו, כמו כן יש בישראל אנשים שמצב פרנסתם בעירם בטוב, ובכ"ז רצונם לצאת משם לעיר גדולה בחשבם כי שם ייטב מצב פרנסתם יותר.

        אז ראה השו"ב כי רוח ה' דבר בו ונתקרב אליו.

        יא] בס' 'בית אהרן' על פרקי אבות^[14] (דף א) משמו, על בכה רבי יש מי שקונה עולמו בשעה אחת (ע"ז י:), והוא פלאי, למה בכה אדרבה הו"ל לשמוח. ואמר ז"ל עפ"י הנודע כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעוהי, רק כשאדם עושה מצוה בזמן שרשע עושה אז עבירה, שלולא המצוה הי' מכרעת כל העולם לכף חוב, כמו שאמרו לעולם יראה אדם העולם חצי חייב חצי זכאי, עשה מצוה אחת מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עשה עבירה מכריע לכף חובה. וא"כ הדין נותן שיטול גם חלק הרשע עכ"פ, שלולא הכרעתו הי' מכריע הרשע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. וע"כ בכה רבי יש מי שקונה עולמו בשעה אחת, שהוא מצד שהעולם הי' חצי זכאי וחצי חייב, ואחד הכריע לחוב והוא הכריע לזכות, ונטל חלקו של מי שאבד עולמו בשעה אחת. עכ"ד וש"י.

        יב] עוד שם בפי' הגדה של פסח (ד' כז א'), כאשר שמעתי מפה ק"ק מריזין שהשפע הנקצבה מעולם העליון א"א ליהנות ממנה כי רוחני היא, וע"י האבות העולם שהם שמשלשלין ומגשמים השפע להיותה ראוי לזה העולם, לכך זרועות עולם נקראו. וכך אמר ז"ל, שזה המעשה לעשות מרוחני גשמי יותר גדול מעשות גשמי רוחני. עכד"ק.

        יג] בימי חורפי שמעתי מת"ח וחסיד מקאלימיא ששמע מפ"ק דודינו הגה"ק ר' גרשון זצללה"ה האבד"ק קאלימיא^[15] מספר, שפ"א שאל אותו קוה"ק מריזין: אמרו נא ר' גרשון, כשיעמדו לתחיית המתים הצדיקים הראשונים, וואס א פנים וועלען האבין דיא האנטיגע גיטע יודין [[=איזה פנים יהיו ל'גיטע יודין' – האדמו"רים – שבדורנו?]]. והשיב לו הרב ר' גרשון, לדעתי יפתח בדורו כשמואל בדורו, דור ודור ודורשיו.

        וענה אליו הרב מריזין בזה"ל:^[16] זענט עטץ קלאהר רבי גרשון, ערב יום כפור קאכט מען אב דיא כפרות אין מען גרייט אָן במרתף על מוצאי יוה"כ. בבוקר, כאשר האיש והאשה הולכים לבית הכנסת, הנה המשרתת ישינה עד אשר תרעב לאכול, אז תקום ממטתה ותלך למרתף ותקח בידה חתיכה בשר עם חלה ותאכל. ותאבה לכבד החדרים ולוקחת בידה השני' המטאטא, ונזכרת להציע המטה ולוקחת המטאטא תחת אצילי ידיה ומצעת המטה. גידענקטץ ר' גרשון, האלט זיא אין איין האנד כפרה מיט קויליטש און באסט, אין דער אנדערער האנד דעם בעזזים אונטר דעם אָרעם, און בעט צי דעס בעט. ומוצאת בהמטה דעם ווייסען שלייער פון דער בעלת הבית וואס זיא איז מיט דעם גיגאנגן אונטער דער חופה. לובשת המשרתת על ראשה השלייער הזה ומעמדת עצמה נגד השפיגיל. און אויף דעם קומט אן דיא בעל בָתטע. נוא, האט זיא עפיס אשיין פנים. אזא פנים וועלען זיי אויך האבין. עכד"ק ודפח"ח. ובלי ספק כמה רזין גנוזין הי' בתוך משָלו הזה.

        יד] כתב לי ידי"נ הרה"ח החה"ש מו"ה חיים בלאך נ"י מדילוטין,^[17] שמעתי שמחו' הה"ק בעל תורת חיים זצ"ל מקאסוב אמר לאנשי שלומיו, אני ידעתי את מחותני הרוזינער למלא"ך אלקים, אבל אחר שראיתי בעיני שנסתם הגולל עליו כדרך כל האדם נראה שהי' אי"ש אלקים. ושמעתי גם באופן אחר שאמר פ"א, אני לא האמנתי שמחותני הריזינער ילך דרך כל האדם. זיע"א.

        טו] בסו"ס דע"ק לחו"ז הק' מראזדל^[18] במכתבו למונקאטש בחזרתו מדרכו מק' סאדיגורא וזה"ל, הנני בעזרתו ית' נוסע היום לביתי וכו' והנה בעת נסעי לסאדגורא נסעתי דרך הרים וגבעות כי יראתי פן ח"ו ידחוני מלקבל פני קדוש ישרא"ל. עכד"ק.

 

עשר אורות למערכת ט מחו' הרה"ק ר' אברהם יעקב מסאדיגערא

 

        א] כתב לי כבוד גיסי הרה"צ בנש"ק מו"ה יוסף האגער שליט"א מטוסמניץ וזה"ל: שמעתי בשם הרה"ק רא"י זצללה"ה מס"ג, אשר בא אחד לפניו בבכי' גדולה שיש לו חולה בביתו ל"ע, מה שהרופאים ייאשו אותו. ואמר הרה"ק כתוב בתורה "ורפא ירפא", ודרשו חז"ל מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות. הנה רק לרפאות ניתן לו רשות אבל לא לייאשו. ודפח"ח.

        ב] בספר 'ויקח משה' [מש"ב הרה"צ המפורסם מו"ה משה^[19] זצ"ל בהרה"ק ר' אלטר מראדיוויץ זצ"ל, מ"כ באה"ק] דף כ"ג ב', [[ויצעק משה אל ה' לאמר]] אל נא רפא נא לה, שמעתי בשם הרה"ק הרא"י זצוק"ל, פרש"י "לאמר", השיבני אם אתה מרפא אותה. לכאורה קשה, מצינו [[ברכות לד, ב]] אצל רחב"ד שאמר אם תפלתי שגורה בפי יודע אני שהוא מקובל וכו', ולמה לא עשה לו משה זה הסימן. ואמר כי רק לאיש אשר איננו קרובו יש זה סימן, ולקרובו כיון שהוא מדייק ממילא שגורה תפלתו ואין זה סימן. וזפ"ה בורא ניב שפתים [ששגורה תפלתי, אבל] שלום [רק] לרחוק – ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. וזה השיבני אם אתה מרפא אותה. ודפח"ח וש"י.

        ג] כתב לי ידי"נ הגאון המפואר המושלם מו"ה ברוך באסעכיס שליט"א האבד"ק סאלקא^[20] וזה"ל: איש אחד בא לפני הרה"ק רא"י מסאדיגורא זצ"ל והתנצל לפניו כי דחיקא לי' שעתא, ובתוך דבריו אמר הריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. ויאמר לו הרה"ק: הנך אומר ממש כדברי התנא ר"ש בן אלעזר (שלהי קדושין), ובכ"ז יש חילוק רב בינך ובינו: כי הוא ז"ל התבונן ביותר על "הרעותי את מעשי", ולעומת זה אתה נאנח ביותר על "וקפחתי את פרנסתי". והוא עמוק. עכ"ד ודפח"ח.

        ד] כבוד ידי"נ הרה"ג מו"ה אברהם איטינגא סג"ל שי' בספרו 'שיחת חולין החדש' (דף כ"ט א): שמעתי בשם הרה"ק מו"ה אברהם יעקב מס"ג זי"ע שאמר, הנה חז"ל אמרו אין לך דבר שאין לו מקום [אבות פ"ד מ"ד] וא"כ גם אדם בכלל, ומדוע כשיתאספו אנשים הרבה במקום א' צר להם המקום, והלא כל אדם יש לו מקום שלו. אך התירוץ, לפי שכל א' חוטף את המקום של חבירו ולכך צר להם. והנה ידוע משאחז"ל כי אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא חכם המכיר את מקומו, ואחז"ל אוירא דא"י מחכים, א"כ בהיות ישראל שרוין על אדמתן הי' כל אחד מכיר את מקומו כי כולם חכמים כולם נבונים, ולכך בביהמ"ק לא אמר אדם צר לי המקום. ודפח"ח.

        ה] עוד מהנ"ל שם: שמעתי בשם הרה"ק מוהרא"י זי"ע אדומו"ר מס"ג שאמר, הנה בחדש תשרי אנו עושין תשובה מיראה מאימת הדין, ובתשובה מיראה זדונות נעשו כשגגגות ונשאר עוד קצת עבירה, לכן אנו הולכין בר"ה לנהר להשליך במצולות ים את חטאתינו אלו השגגות. אבל בחדש ניסן אנו עושים תשובה מאהבה, כידוע דהשבתת שאור הוא כנגד היצה"ר ומצה כנגד היצ"ט, ובאהבה זדונות נעשו כזכיות, לכן אנו לוקחים מים ללישת המצות היינו שאנו לוקחים העבירות כדי שיעשו מהם זכיות. ודפח"ח.

        ו] עוד מהנ"ל בספרו הנחמד 'דעת זקנים' (עמוד נ' אות ח) וזה"ל: הרה"ק אדומו"ר מסאדיגורא השתדך עבור בנו הרה"ק מו"ה ישראל זצ"ל בהיות הה"ק מהר"י כבן עשר שנים. ושאלהו אחד המחותנים אם נתפעל משמחה ושירים שהיו שם. והשיב לו הה"ק מהר"י כי ברש"י כתיב על "ותקח הצעיף ותתכס" ותתפעל כמו ותקבר ותשבר. ופלא למה בחר רש"י ז"ל באלו ב' מלות דוקא לדמיון. אך רש"י ז"ל יורנו בזה, כי הנה בימי חלדו של אדם מעת הולדו עד הובלו לקבר יעברו עליו ג' דברים ברעש ובקולות, שמחת נישואין, ובעת הלידה, וגם בעת המיתה יש קולי קולות. אך החילוק שבנישואין הקולות הם בשמחה, משא"כ השנים האחרים להיפוך. ולזה כ' רש"י שגם בעת "ותקח הצעיף ותתכס" צריך שיהי' נתפעל כמו בעת ותקבר [ר"ל המיתה] ותשבר [בעת הלידה, מלשון יושבת על המשבר], ובכל עתים הללו צריך להתפעל כי נפשו ורוחו לה' הם. וש"י.^[21]

        ז] עוד מהנ"ל בס' 'דעת זקנים' (צד כ"ט) [בשם מכתב הרה"ג המפורסם מו"ה יקותיאל ארי' קאמעלהאר שליט"א^[22] ר"מ דק' סטאניסלב] בשם הרה"ק מוהרא"י זי"ע מס"ג, בעת אשר יצא חפשי מבית האסורים^[23] אמר, שבהיותו כלוא שמה עמד על כוונת הברכה "ברוך גוזר ומקיים", דהנה אם מלך בשר ודם גוזר על אחד שיחבשוהו בבית האסורים אין בכחו לקיים גזירתו אם ימות פלוני הנגזר עליו. אבל הקב"ה גוזר ומקיים את מי שנגזר עליו כדי שיקבל ענשו. ודפח"ח.

        ח] שם. אשה אחת באה אל הרה"ק מוהרא"י, ותשפוך לפניו מרי שיחה כי בנה החביב עלה עליו הגורל לעבוד בצבא, ותצעק לאמר לוא ראיתי את בני מת ולא אראה אותו עובד בצבא ואוכל טריפות. ויאנח הרה"ק ויאמר, זה כוונת הכתוב "היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון" כלומר, היא בוחרת יותר שבנה ישכב בקבר משתראה "אמונתך באבדון" היינו שיעבוד בצבא אשר דין גורמת אבידת האמונה בעוה"ר. ודפח"ח.

        ט] הרה"ג הצדיק הישיש מו"ה אברהם יצחק שליט"א אבד"ק זינקאוויץ^[24] כתב בשם קדשו וזה"ל: שמעתי בשם כ"ק אדמו"ר מוהרא"י מס"ג זצוקללה"ה על מה דכתיב במגלה "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך וכו' כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ריוח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר", ופירוש הוא ז"ל עפ"י מה דאיתא בזוה"ק [[ח"ג רעו, א ברע"מ]] כי אסתר העמידה שידית במקומה ואחשורוש לא נגע בה. וזה כוונת מרדכי אל תדמי בנפשך [אל תעשי דמות ודמיון] בנפשך [בנפש שלך, שתעשי דמות ודמיון עבור הנפש שלך, רק את בעצמך תכנסי עתה להמלך], כי אם החרש תחרישי בעת הזאת [היינו אם תעשי גם עתה כמקודם להעמיד שידית במקומך] ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר [לא יהי' ההצלחה מסיטרא דקדושה על ידך, זולת ממקום אחר היינו מסט' דמסאבא] וזה אינו נכון, לכן את בעצמך תכנסי להמלך כדי שעל ידך תהי' ההצלה מצד הקדושה עכ"ל. ודפח"ח.

 

עשר אורות למערכת י מחו' הרה"ק ר' דוד משה מטשארטקוב

 

        א] בכתבי הרב הגדול הצדיק מוהרא"י שליט"א אבד"ק זינקאוויץ,^[25] כי פ"א בא לחצר הקודש לטשארטקוב אחד מהרגילים לבא אליו והי' עשיר גדול, ובעת הזאת לא הי' טוב העסק שלו לפניו, ורצה הנחה מאדון שלו על העסק [הרענדא]^[26] ערך ת"ק רייניש. והאדון לא רצה ליתן הנחה כלל רק שיחזיק העסק במקח הקדום, ובאם לאו יעקור דירתו משם וישכיר עסק הרענדא לאיש אחר הנאות לו.

        האיש הזה בבואו לפני כ"ק הרה"ק מטשארטקוב נתן להמשמשים ה' רו"כ עבור שכל זמן שיהי' האיש הוא בחדר הרה"ק לא יכנוס מי מהם לשם. ונכנס ביחידות לחדר הרה"ק ונתן הקוויטל בקשה, וגם בע"פ ביקש מהה"ק שיהי' לו נשיאת חן בעיני האדון על ההנחה שרוצה ממנו, כי אינו יכול עכשיו ליתן כמקח הקדום. והה"ק ברכו ע"ז. אבל האיש הזה לא הסתפק את עצמו בזה בברכת הרה"ק, רק שיבטיח לו בבירור שיפעול ההנחה כרצונו. והאיש עדיין עמד לפני הה"ק ואמר לו בזה"ל, רבי איך וועל אייך ניט אב טרייטין [[=לא אסור מכאן]], נתתי להמקורבים סך 5 רייניש שלא יכנסו לכאן כל זמן שאני אעמוד פה לפניכם, ע"כ אני מבקש מרבינו הבטחה בבירור על נשיאת חן בעיני האדון על הנחה הזאת.

        השיב הרה"ק להאיש: אבר איר וועט מיך פאלגין [[=אבל תצייתו לי]], השיב האיש: בוודאי וועל איך אייך פאלגין! [[=ודאי שאציית לכם!]]. כפל הרבי ואמר להאיש: אבר איר זאלט מיך פאלגין [[=אבל תצייתו לי]], השיב האיש: כן, בוודאי אציית אתכם.

        אז אמר הרה"ק להאיש: תסעו לביתכם, וביום ד' או ביום וא"ו תלכו אל האדון ואמרו לו, כן, הנה אתן להאדון בעד הסך מקח הקדום כחפץ האדון, רק בקשה קטנה אבקש מהאדון, שיתן לי האדון כך וכך סאזין עץ וכך וכך קאריץ^[27] תבואה בהמשך השנה, ובזה אתן המקח הקדום בעד העסק.

        כשמוע האיש דברי הרה"ק בזה, אמר לו האיש: היאך יוכל להיות דבר זה, הנה סך ת"ק רייניש הנחה לא רצה האדון להניח לי, ואיככה אוכל לבקש סך כזה שיעלה ערך ג' פעמים ת"ק רייניש! אמר לו הרה"ק: הלא הבטחתם לי שתצייתו לי, לכן עשו כמו שאמרתי לכם והשי"ת יעזור לכם.

        האיש הזה הסכים בדעתו לציית פקודת הרה"ק ונסע לביתו, והלך להאדון ביום שציין לו הרה"ק ואמר לו כנ"ל. והאדון לא סירב בכל זה וכתב לו קונטראקט [[=חוזה]] על העסק שמשכיר לו על שנה תמימה בעד סך . . . ומחויב ליתן להרינדאר [[=לחוכר]] סך עצים וסך תבואה כמו שביקש היהודי מאתו כנ"ל, וחתם את עצמו על הקונטראקט ומסרו בידו. והיהודי נתן לו המעות סך . . .

        אחר איזה ימים קרא האדון את היהודי ואמר לו, הנה מתמה אני על עצמי מה הי' לי כי על הנחה ת"ק רייניש לא הסכמתי להניח לך, ועל נתינת סך עצים ועל סך תבואה הסכמתי, שעולים הרבה יותר מת"ק רו"כ, אך איני יכול לחזור בי אחר שחתמתי את עצמי ונתתי לך קונטראקט, ותמי' לי על עצמי שעשיתי שגעון גדול כזה, רק שאינו בחזרה.

        האיש הזה הודיע כל זה לחצר הקודש והודה לה' על חסדו. עכ"ל הרב הנ"ל.

        ב] עוד בכתבי הרב הנ"ל וזה"ל: שמעתי זה מכבוד ידי"נ הרב המופל' כו' הר' ישראל אברהם נ"י מליעניוועץ וכה סיפר, הנה מסתמא ידוע לכם שאין אני מחסידים וכו' רק מה שעיני ראו זהו אמת. אני מילדי סאטינוב, ובשכינות שלי קנה א' בית דירה והוסיף על בנין הישן והכניס את מקום נטיפת הגג אל תוך הבית, מה שהעולם מקפידין ע"ז מאד שלא לעשות דבר זה וחשש סכנה הוא.^[28] ובלא זה היו מרננים קצת על דירה זו מקודם מחשש רוחות רעות ח"ו. ואשת הקונה היתה מעוברת ואצלה מתו בניה הקודמים בקטנותם רח"ל, ע"כ יראה לנפשה פן יקרה לה כמקרה הקודמת ח"ו, ובפרט שמליזים על דירה זו עוד מקודם, ובפרט אחר מעשה זו שהכניסו אל הבית מקום נטיפת הגג, על כן הפצירה בבעלה שיסע לטשארטקוב אל כ"ק הרה"ק ולספר לו כל הנ"ל, ושיברכם הה"ק שלא יארע להם עוד שום דבר רע ח"ו. ואם יראה בעלה שהרה"ק מקפיד ע"ז, אזי לא יכנסו לדור בבית הזה.

        בעלה נסע לחצה"ק ונתן קוויטל על מבוקשו. הרה"ק ברכו שידור בדירה זו בשופי ונחת ושלא יארע לו ח"ו שום דבר רע, ושאשתו תלד זרע של קיימא. וכאן הוא שאל על שם להנולד, השיב לו הרה"ק: תקרא שם אחר הסידרה להילד שיוולד לך. ושתק הרב הק' רגעים אחדים ואמר לו בזה הלשון: ניין! נאך דער הפטורה! טאקי נאך דער הפטורה! [[=לא! קרא לו על-שם ההפטרה (ולא מפרשת השבוע)! אכן, על שם ההפטרה!]]. ופטרו לשלום ויסע לביתו לעירו.

        החסידים מטשארטקוב באו אליו בשבת בוקר אחר התפלה על קידוש כנהוג, הוא סיפר להם את דברי הה"ק אליו כנז"ל, והי' קצת לפלא בעיניהם שמתחלה אמר הה"ק קריאת שם מהסדרה ותיכף חזר בו ואמר על ההפטרה. ולא הבינו כוונת קדשו.

        האשה זו ילדה נקיבה, והי' זה בפ' נשא. החסידים חיפשו שם בכל הסדרה, שם נקיבה, ולא מצאו. שוב חיפשו בכל ההפטרה של פ' נשא, גם שם לא מצאו מבואר שם נקיבה. ההפטורה זו מדבר מלידת שמשון. נזכרו מזה שכ' בגמ' אימי' דשמשון וכו' וכן כתוב במס' בבא בתרא [צ"א א] אימי' דאברהם אמתלאי בת כרנבו אימי' דהמן אמתלאי בת עורבתא אימי' דדוד וכו' אימי' דשמשון צללפונית. עוד מצאו מה שכתב שם מהרש"ל ע"ז וז"ל: נ"ל הצללפונית היא אמו של שמשון בדברי הימים בסוף יחס יהודה והוא טוב מפני רוח רעה. מצאתי. עכ"ל רש"ל. בראותם כ"ז המה ראו כן תמהו, איך רוח ה' דיבר בו בהה"ק וידע וראה שתלד נקיבה, ובפ' נשא שמפטירין ההפטורה של לידת שמשון ושם אמו טוב לרוח רעה כמ"ש מהרש"ל. וכן קראו לה שם זה צללפונית. כ"ז שמעתי מהרב המופלא הר' ישראל אברהם הנ"ל שהי' שם בעת מעשה הנפלאה הזאת.

        ג] יסופר ממנו בס' 'דעת זקנים' (דף כ"ט אות מ), איש א' שהי' בעל תוקע בעירו ולא הלך לטבול בר"ה לפני התקיעות, רצו אנשי העיר להעבירו מחזקתו. ובא הבעל תוקע להרה"ק רד"מ זי"ע לקבול עליהם. ושאלו הה"ק: אמור לי, מדוע לא תמלא משאלותם לטבול לפני התקיעות כאורח גוברין יהודאין? א"ל הבעל תוקע, מפני שהוא איש מצונן וקר לו. וענה ע"ז הרה"ק: "אז עס איז קאלט בלאזט מען נישט".^[29] ודפח"ח.

        ד] אגב גררא אציג פה מאמר נכבד [מבן אחיו הגדול של הה"ק רד"מ זצללה"ה והוא] מכ"ק דודי הרה"ק ר' יצחק מבוהאש זצ"ל, אשר כתבו לי בשמו ידידי הרב ר' ברוך שאול גערשט שליט"א.

        [בתהלים קט"ז] בפסוק "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא", ודקדק הרה"ק מבוהאש, שבכאן כתיב "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" בתרי פסוקי בהפסק ביניהם, ואח"כ כתיב "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" בחד פסוק. ואמר, כי הן אמת שאחז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אולם לאו כל מוחא סביל דא לקבל היסורים והצרות באהבה וצריך ישוב הדעת ע"ז, לכן "צרה ויגון אמצא" ועכ"ז לקרוא בשם ה', הפסיק בינותם. אולם "כוס ישועות אשא" אז אין מהפלא כי יקרא בשם ה' ויברכהו, לזה כתיב בלי הפסק. ודפח"ח.

        ה] כתב לי ידי"נ הרב החריף החכם השלם מו"ה חיים בלאך נ"י מדילוטין, מכ"ק מרן הרה"ק רד"מ מטשארטקוב, וזה"ל: סיפר לי איש נאמן שבכפר קראסנא הסמוך לק' דילוטין הי' משורר בית התפלה שלהם (הנקרא דיעק^[30]) והצר מאד לישראל, והשביע את הערלים שלא ישתו יי"ש שמזה הי' מקור פרנסת הכפר הנ"ל. ונסע היהודי מחזיק האורנדא להה"ק מטשארטקוב וסיפר לו כל זה. והוא השיבו, אם יבוא הדיעק לביתך לקנות יי"ש תתן לו יי"ש מובחר וחזק שבחזק. וכן הי', שהדיעק בעצמו נעשה לשכור מתגולל באשפתות.

 

*       *       *

 

הוספות לגל' כו – מערכת הרה"ק מסאבראן

  

      בשעת עריכת פרקי 'זכות ישראל' לגל' הקודם (גל' כו), לא ידעתי מהספר "ליקוטי שושנים" מהרה"ק ר' משה צבי מסאווראן וצאצאיו הק' (נדפס בירושלים, תשס"ח, ע"י מכון "גנזי שושנים"), ועכשיו כשבא לידי ניתן לתקן ולהוסיף בכמה עניינים.

        מ"ש בהע' 20 ש"כנראה ששם אשתו של הרה"ק ר' שלמה – מרת פיגא יענטא – לא נודע עד כה", הנה כבר נודע הדבר בס' הנ"ל (עמ' שיד).

        למסופר שם (בעמ' צא-צב) על שהרה"ק מסאווראן הכיר בכתונת כלתו שהיא לקוחה מן הנכרית; הנה בס' הנ"ל (עמ' ריא) מסופר כעין זה מפיו של הר' גרשון מקעשינאוו אשר בדידיה הוה עובדא, שהרה"ק מסאווראן הכיר בכתונת שלו שהיא לקוחה מן הנכרית (והוא מס' 'צרור החיים').

        שם (בעמ' צב) מסופר על שני חסידי סאווראן שבחורף תקצ"ח היו במחיצתו של הרה"ק מרוזין בקאמיניץ שהיה עצור שם, והבינו ממנו שהרה"ק מסאווראן נסתלק. בס' הנ"ל (בעמ' רפא) מובא מכתבי ר"י שו"ב, שבשעת הסתלקותו של הרה"ק מסאווראן היה הרה"ק מרוזין בסאדיגורא. אך גירסת ה'זכות ישראל' מדוייקת יותר, מפני שבאותה שנה אכן היה הרה"ק מרוזין בקאמיניץ ולסאדיגורא הגיע רק בשנת תר"ב (ראה בס' 'אגרות הרה"ק מרוז'ין ובניו', א, עמ' קפ-קפט).

        עוד נאמר (שם): ונענה הרב קדוש ישראל [מרוזין] ברוח קדשו בקול עצב דממה דקה, בדרך רמז וחידה, וישא משלו ויאמר: אם הולך אדם באיזה יער בדד וידום מה עגמה נפשו, ובהקשיבו קול עונה מה יגל מאד כי טובים השנים מן האחד. והן עתה למגינת לב אין אני שומע שום קול. עכ"ל.

בס' הנ"ל (בעמ' רמט) מובא מכתבי ר"י שו"ב בזה"ל: אחרי הסתלקותו של הסאווריינער בכה מאוד הריזינער עליו, והיה קצת תימה, מחמת שהיה להם קצת שהיה נראה כפירוד. אמר משל לשנים שהלכו ביער אף שאחד רחוק מחבירו, מכל מקום טוב להם מחמת שאם יתעה אחד ישמע 'האק' של חבירו, מה שאין כן אחד לבדו.

לגבי המסופר שם (בעמ' צג) אודות הסתלקותו של הרה"ק ר"ש מסאווראן בק' ליביטשאק, מובא בס' הנ"ל (בעמ' שטז) נוסח אחר, מסיפורי הרמ"ח סלונים:

הסווריינער זי"ע קודם הסתלקותו, ציוה לבנו רבי שלמה שלא יישן בעיר 'ליבעצ'יק'. ופעם בערב שבת קודש נסע בנו ר"ש בדרך וחשך היום, ושאל לעיירה הקרובה, ואמרו לו שהיא 'ליבעצ'יק'. ונאנח ואמר, לבי-צעק. ובלית ברירה שבת שם. בשבת פרצה שם מגיפה ל"ע. ומתו הרבה מאנשי העיר. ואמר: 'ויעמוד בין החיים ובין המתים' אדער צווישן די לעבעדיקע אדער צווישן די טויטע, אבער 'ותעצר המגיפה' די מגיפה זאל זיך אויפשטעלן. ונסתלק שם בעיירה, ושככה המגיפה. הרוז'ינער אמר, מיט זיין טויט האט הער מכפר גיווען אויף פיר און צוואנציג טויזנט אידן, וועהן ער קומט צו אינז, וואלטן מיר איהם גיגעבין אנאנדער עיצה.

 

[1]  "ספר בך יברך ישראל שחיבר כ"ק אדמו"ר... מוה' לוי יצחק [מונזון] שליט"א חפ"ק אוזיערנא בן בתו של האי ארי' דבי עלאה האלקי רשכבה"ג מוה' ישראל זלה"ה מרוזין", פרעמישלא תרס"ה. הענין דנן מובא שם בדף לח, ג ופתיחתו: ושמעתי בשם אא"ז קה"ק מרוזין זצ"ל שאמר, מה שתיקנו וכו' (אודות המחבר: מאורי גליציה, ג, עמ' 748. ו, עמ' 906. בך יברך ישראל, מכון 'שפתי צדיקים', ירושלים תשס"ח, עמ' קצג ואילך).

[2]  מגילה י, ב. ובמדרש ויק"ר יא, ז: כל מקום שנאמר "ויהי" אין שמחה, "והיה" אין צרה.

[3]  ראה בהע' הקודמת.

[4]  אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 41.

[5]  הרה"ק ר' יצחק (בן הרה"ק ר' שלום יוסף מסאדיגורא), חתנו של הרה"ק ר' דוד מזאבליטוב.  אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 185. ו, עמ' 1021.

[6]  שאביו, הרה"ק ר' שלום יוסף מסאדיגורא, היה חתנו של הרה"ק ר' דן בן הרה"ק ר' יצחק מראדיוויל.

[7]  דבר זה נרמז גם ב'עשר צחצחות' (מערכת ג אות י) במכתבו של הרב ר"א איטינגא סג"ל מדוקלא: נודע כי הרה"ק רמ"מ מקאסוב הי' רעו ועמיתו של הרה"ק ר' יצחק מראדוויל... ואח"כ נעשה קצת פירוד ביניהם. עכ"ל. ביתר ביאור ראה בס' 'אבן שתיה', מערכת הה"ק רמ"מ מקאסוב (פרק שני, אותיות ד-ז). וראה עוד במערכת הרה"ק ר"י מראדוויל (שתתפרסם אי"ה בפרק הבא).

ב'אבן שתיה' שם (באות ז) נדפס הסיפור שלפנינו כאן בפנים, וסיומו בדברי הרה"ק מריזין: שידוע כי זווג תחתון א"א לעשות מבלי שיהי' נעשה אז העליון מקודם, וקב"ה מודע לאבהתא מחדותא זאת... ויען כי החתן הוא נכד הה"ק מראדוויל מאמו, והכלה היא נכדת הה"ק מקאסוב מאבי', ולא רצו המחו' בתחלה בההתקשרות, כי המה היו במחלוקה בחיים חיותם, והוכרחתי להמתין עדי ישלימו ביניהם שם בג"ע, ואח"כ לעשות ההתקשרות. זאת היתה לי ואחר עד עתה.

מן הענין לציין למסופר בס' 'עשר אורות' (מערכת הרה"ק ר"י מראדוויל, אות ג), שבעת הנישואין של הרה"ק רש"י מסאדיגורא עם נכדתו של הרה"ק מראדוויל, נאלץ הרה"ק מרוזין להמתין לבואו של הרה"ק מראדוויל, שהשתהה עד שיבוא אביו הרה"ק המגיד מזלוטשוב מג"ע אל החופה.

[8]  אודותיו: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[9]  על הרה"ק ר' שלמה יהודה ליב ומעט על הרה"ק ר' יהושע: מאורי גליציה, ה, עמ' 319. ו, עמ' 1212.

[10]  אני אגיד לכם דיבורים טובים שיהיו לכם לתועלת תמיד. קודם ביאת המשיח תהיה היהדות תלויה על שערה, והעצה היא, שיתכנסו בכל שבת וידברו מהצדיקים. זה הוא לחיזוק האמונה. וזה מרומז בכתוב בתורה האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, "יקרא" מלשון קר וצונן, שיקרר אתכם באחרית הימים, האסיפה והאגודה יהיו תרופה לזה. ומתנה אני שלושה תנאים: שתקיימו את זה, שתזכרו את זה, שתמיד תספרו את זה.

[11]  להר"ר זאב וואלף לייכטר, לעמבערג תרע"א (על המחבר: מאורי גליציה, ו, עמ' 835).

[12]  בס' 'שיח שרפי קודש' (ב, אות רנא) מובאת אימרה זו כ"שמעתי בשם דו"ז הה"ק ה"ר פינטשע זצל"ה האבד"ק פילץ, שאמר בשם הה"ק המגיד מקאזניץ זצללה"ה". אבל הרה"ק מפילץ עצמו בספרו 'שפתי צדיק' (פ' אמור) מביא זאת בשם "זקיני הק' ז"ל" הוא הרה"ק בעל 'חידושי הרי"מ' מגור.

[13]  הרה"ג ר' אברהם איטינגא סג"ל מדוקלא. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[14]  מאת הר"ר אהרן אקרמן אבד"ק אשטשאקוב (נדפס עם ההגש"פ, ווארשא תרמ"ט).

[15]  הגה"ק ר' גרשון אשכנזי מח"ס 'עבודת הגרשוני' (אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 334. ו, עמ' 144. בהקדמת 'עבודת הגרשוני' מהדורת ברוקלין תש"ס). היה חתנו של הרה"ק רמ"מ מקאסוב, וכך הוא דודו [זקינו] של הכותב שהיה חתנו של הרמ"מ מזאבליטוב (נכד הרמ"מ מקאסוב).

[16]  וענה אליו הרב מריזין בזה"ל: האם אתם בטוחים, ר' גרשון? [ואולי: האם שפויים אתם בדעתכם, ר' גרשון?], בערב יום כפור מבשלים את ה'כפרות' ומכינים אותם במרתף לאוכלם במוצאי יוהכ"פ. בבוקר, כאשר האיש והאשה הולכים לבית הכנסת, הנה המשרתת [הגויה] ישינה עד אשר תרעב לאכול, אז תקום ממטתה ותלך למרתף ותקח בידה חתיכת בשר וחלה ותאכל. ותאבה לכבד החדרים ולוקחת בידה השניה את המטאטא, ונזכרת להציע המטה ולוקחת המטאטא תחת אצילי ידיה ומצעת המטה. זיכרו [ואולי: זוכרים אתם?] ר' גרשון, ביד אחת מחזיקה היא את ה'כפרה' והחלה ונוגסת בהם, המטאטא בידה השניה תחת הזרוע והיא מציעה את המיטה. ומוצאת במטה את כיסוי הראש הלבן של בעלת-הבית, שאותו חבשה האשה בשעת חופתה. חובשת המשרתת לראשה את הרדיד הזה, ונעמדת מול המראה. בו ברגע נכנסת בעלת-הבית. נו, פנים נאות יש לה באותה שעה... ופנים שכאלו יהיו גם להם...

[17]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[18]  "ספר דעת קדושים מאת כבוד קדושת... מוהר"ר יהודה צבי זצוק"ל האב"ד דק"ק ראזדיל". לבוב, תר"ט.

[19]  הרה"ק ר' משה הגר בן הרה"ק ר' יוסף אלטר (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 70). שם ספרו במלואו: 'ויקח משה את עצמות יוסף' (מונקאטש תרס"ז).

[20]  ומקודם אבד"ק גאלינא (מאורי גליציה, א, עמ' 524. ו, עמ' 228).

[21]  בס' 'עירין קדישין השלם' (א, עמ' מב-מג) מביא ביאור זה בשם הרה"ק מרוז'ין, ובהע' שם שבמקורות אחרים מובא בשם האדמו"ר רא"י מסדיגורא שאמרו בחתונת בנו ה'פחד יצחק' מבאיאן, וכן בשם הרה"ק ר"י מסדיגורא בעת שנשתדך עם בת הרה"ק מבאהוש, וכן בשם הרה"ק ר' נחום דובער מסדיגורא. ובס' 'נר ישראל' (א, עמ' נא) בשם הרה"ק ר' דוד משה מטשורטקוב בחתונת בנו.

[22]  אודותיו בס' 'הצופה לדורו'. מאורי גליציה, ד, עמ' 556. ו, עמ' 1091.

[23]  על המאסר והשחרור ראה בקובץ 'תפארת ישראל', ג (סיון-תמוז תדש"מ) עמ' 31-28; ט (סיון-תמוז תשמ"ה) עמ' 31-30.

[24]  הרה"ג רא"י סויבלמן אבד"ק זבריזא וזינקאוויץ, בעל שו"ת מהרא"י מזינקוויץ. מעט מזעיר הידוע מתולדותיו נכתב בפתיחת ספרו 'סיפורי צדיקים החדש' מהדורת ירושלים תשס"ו. שלושת הסיפורים המובאים כאן מכתביו, נדפסו גם הם בספרו זה (בעמ' קסו, קעא, קעה).

[25]  בנוסח הדפוס מפורש, שהוא שמע את הסיפור הזה – בשנת תרס"ח – מפיו של הרה"ח ר' צבי הירש ראפפורט, שהיה משב"ק בבית האדמו"רים הרה"ק רד"מ ובנו הרה"ק ר"י מטשארטקוב.

[26]  =חכירה.

[27]  ה"סאַז'ין" הוא מדת השטח וה"קאָרֶץ" הוא מדת הנפח המיוחדת לתבואה.

[28]  ראה חולין קה, ב: האי דלא יתבי תותי מרזיבא... משום דשכיחי מזיקין.

[29]  =כשזה צונן אין נופחים. כלומר, כשהמאכל צונן אין נופחים עליו בפה כדי לצננו. אך למלה "בלאזען" – לנפוח – יש משמעות נוספת: לתקוע. והרה"ק השתמש כאן בדרך צחות במשמעות זו, שמי שהוא מצונן אל לו לתקוע בשופר.

[30]  deacon

- - - - - - - - - - - - - - - 

 

[ה]
היכל הבעש״ט, כח (תשרי תש"ע), עמ' קלח–קנב

 

עשר צחצחות, למערכת א, הרה"ק ר"ר אלימלך מליזענסק

 

        א] הרה"ק מו"ה יוסף מאיר מספינקא זצ"ל אמר בשם קדושי עליון, ששמע מהם, אשר זה שיש לנו קצת חיות וקצת חירות שאב"י [[=שאחינו בנ"י]] בגלות המר הזה, הכל הוא בזכותו של אותו צדיק מרן רבינו אלימלך זצוק"ל.

        ב] ידי"נ הרב החריף מו"ה אהרן כץ נ"י מבאטאריטש^[1] העתיק לי מס' 'שיחות צדיקים' וזה"ל:

        פ"א שאל הרבי ר' זוסא את אחיו הרבי ר' אלימלך בזה"ל, ברודער לעב, הלא איתא בספרים הק' שכל הנשמות היו כלולים באדה"ר, ומסתמא גם אנחנו היינו ג"כ כלולים שם, ואז בעת שאכל אדה"ר מעץ הדעת מדוע לא מנענו אותו מלאכול.

        והשיב לו הר"ר אלימלך: אחי, הלא הוכרחנו להניח אותו לאכול, כי אם לאו הי' נשאר אצלו השקר מהנחש אשר בהסתתו אותה אמר ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע ותוכלו לברוא עולמות.^[2] לזאת מוכרח הי' לאכול, לראות שאעפ"י שאכל הוא רק אדם לא יותר. ודפח"ח.

        ג] בסה"ק 'מאור ושמש' פ' דברים^[3] מביא איך שמרן רבינו אלימלך הי' עומד לפני ביתו וסבבוהו בני אדם בעגולה והוא הי' עומד באמצע, וסיפר איזה מעשה באיזה ענין לפניהם, וכל אחד ואחד מהם הי' לבו נשבר על שנים עשר קרעים, וכל אחד מהם סבר שסיפר המעשה הזאת עבורו ומרמז על מעשיו אשר לא טובים אשר עשה, וזה סבר שאליו הדברים מגיעים, כן הי' אצל כל אחד ואחד. עיי"ש.

        ד] בס' 'זבד טוב'^[4] (דף ט.) ששמע מפי הרה"ק מוהרי"א מזידיטשוב שסיפר, שבעת הסתופף הגה"ק ר"ר מענדלי מרימינוב בצל קודש רבינו אלימלך, הי' דרכו לישב שם זמן רב ערך חצי שנה ויותר, ואכל תמיד על שלחן הטהור עם הר"ר אלימלך בכל יום, וכבדו אותו מאד ונתנו לו כל הצטרכותו. פ"א התיישב בדעתו שלא להתפלל על פרנסה, כי למה לי להתפלל על פרנסה אם נותנין לי כל הצטרכותי.

        פ"א ישב על השלחן עם הר"ר אלימלך והמשמש נתן לפני כאו"א הקערה עם הכף שלו, ולפני הר"ר מענדלי שכח ליתן לו הכף. וכל אחד אכל והוא לא אכל. ושאל אותו הר"ר אלימלך: מדוע לא תאכל? ואמר שאין לו כף. ואמר לו הר"ר אלימלך: הלא תראה שאפילו על הכף צריכין לשאול מאת הקב"ה! ומאז קיבל עליו שלא יחסר מלהתפלל על פרנסה. ע"כ.

        ה] ידי"נ ומחו' הגאון מפלונסק^[5] שי' כתב לי בשמו, מה שסיפר הה"ק מהר"י מקאזמיר,^[6] שפ"א אחז רבינו הרר"א בכנף בגדו ואמר: איש בן ששים שנה ועדיין לא עשה אפילו מצוה אחת!^[7]

        ו] עוד מהנ"ל,^[8] בשם הרה"ק ר' יעקב בנו של רבינו אלימלך, כי פ"א נסע דרך עיר אחת וידעו שבחזירתו יסע ג"כ דרך עיר זה, והי' שם ברית מילה, ושלחו השמש לעמוד על הדרך שכשיבא הרב יכבד אותו בסנדקאות. וכשאמר לו השמש זאת רעדה אחזתו, ואמר שיש לו קבלה מאביו הרר"א שמצוה עם כבוד גרוע יותר מעבירת ניאוף רח"ל.^[9]

        ז] בסה"ק 'דמשק אליעזר' על הזוה"ק פ' תרומה (בדפי הס' דף לט א) וזה"ל: ואמר רבינו מרן ר' אלימלך זלה"ה מליזענסק, כל הלומד בתורה ואינו רוצה לקיים נחשב לפניו כאילו הוא מוחק מה שכתוב בתורה. עכד"ק.

        ח] בסה"ק 'נתיב מצותיך' שביל אמונה [[ג]] אות ט"ו וזה"ל: ושלא יצטרך ליפול תמיד ממדריגתו בשביל המציאות, ובשביל שיהי' לבו לשמים ולא בשביל תענוגים, תיקן השי"ת שיעסוק אדם לפעמים בצרכי הגוף מעט אכילה ושתיה ולדבר עם בני אדם ולעשות מצות מעשיות, ולכל זה צריך שיהי' מעורב בין הבריות באהבה וידבר עם העולם, וכל זה שלא ימשיך מאד אור המוחין ויתבטל ממציאות, ועוד שיסבור שאין כמותו צדיק בעולם. ועל זה אמר רבינו הקדוש רבינו אלימלך "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו" ולא אשגיח עליו,^[10] אלא כשדעתו מעורב עם הבריות ועוסק בצרכי הגוף ובעניני עוה"ז ביחודים ובאהבת ישראל ובתקוני השכינה, עי"ז חוזר ויתחזק כח לק יוכח השכלי באור מופלא ובלב נכנע לב אמת. עכל"ק.

 

עשר צחצחות, למערכת ה, מחו' הרה"ק רבי ר' אורי מסטרעליסק

 

        א] סדר לידתו של הה"ק רר"א מסטרעליסק לפי המקובל בידי ע"י איש מהימן ששמע כ"ז מהרב הר' פינחס חתן הה"ק הר' אברהמציא מסטרעטין ז"ל, שהר"ר פינחס שמע כ"ז מחותנו הה"ק הר' אברהמצי הנ"ל.^[11]

        והוא, אביו ואמו של הה"ק ר' אורי היו אנשים פשוטים מאד, רק שע"י ניסיון לאמו שעמדה בניסיון גדול, עי"ז זכתה לבן קדוש כמוהו. והענין, אמו בנערותה בהיותה עוד בתולה, טרם שהיתה לאיש, היתה עניה ואביונה למאד, כי הוריה מתו ולא הי' מי שיפרנסה, וריחמו עליה הקרובים שלה ועשו לה חנות עם מיני מזון למכור ולהתפרנס מזה. היא ישבה בחנותה וגם לנתה שמה.

        פ"א אירע שאיש בליעל אחד חתר חנותה בלילה ונכנס לשם לזנות עמה, כי היתה יפת תואר מאד, ורצה לאנסה אם לא תשמע לו ברצון. אכן הש"י עזר לה וניצלה מידו וברחה מחנותה בלילה זו, ולא עלתה בידו ד"ז להפיק זממו לעבור העבירה עמה. הבליעל הזה בראותו שלא הי' יכול למלאות תאוותו עמה כרצונו, מובן שחרה אפו עליה, לכן הוציא עליה שם רע לומר שזינתה עמו ברצון. ואמר כן לעיני הכל בלי בושת. ומחמת גודל הבושה שלה ברחה מן העיר והרחיקה נדוד.

        ובאתה לעיר אחרת והיתה משרתת אצל בעל אכסניא אחד זמן רב, והיתה צנועה גדולה ומצאה חן בעיני כל מחמת צניעותה ומעשיה הטובים ורצו להשיאה לאיש. ומצאו שם בחור א' עני ופיתו אותו ודיברו על לבו שישא את הבתולה הזאת לאשה. אמנם מחמת הקול שיצא עליה מאותו הבליעל שהוציא עליה שם רע כנז"ל, ונתפשט הקול גם לעיר הזו שבאתה לשם, לכן לא רצה הבחור לישא אותה. ואף שרצו ליתן נדוניא סך מה, לא רצה לישא.

        עד שנזדמן שבא לשם לעיר ההיא הרה"ק המגיד הגדול רבי ר' בער זצללה"ה. הלכו האנשים עם הבחור הזה אל המגיד הגדול, כי הוסכם ביניהם לציית את הרה"ק מה שיאמר בזה. המה באו להמגיד וסיפרו לו את כל, איך היא צנועה וחסודה ורוצים שפלוני הבחור ישאנה לאשה, ואינם מאמינים בהקול שיצא עליה, ומאמינים לה כי לא נטמאה ח"ו והקול הוא שקר גמור, והבחור חושש להקול, ומה שיגזור הרב בזה כן יקום.

        המגיד ז"ל השיב להם שהבתולה זו בעצמה תבא לפניו לראותה. הבתולה באתה לפני המגיד והתנצלה לפניו שהקול עליה הוא שקר, כי איש בליעל הוציא עליה שם רע עבור שלא רצתה לשמוע אליו כנז"ל. המגיד ז"ל הביט בפני' ואמר להבחור בזה הלשון: אני רואה בפני' שלא נטמאה ח"ו. סע שטייט אן אונזער טאטע אברהם ער זאל האבין אזא טאכטר. איך הייס דיר דיא זאלסט זיא נעמין. דיא וועסט האבין מיט איהר אזא זיהן כמוני [[=נאה לאברהם אבינו שתהא לו בת שכזו. מצווה אני עליך שתקחנה לאשה. יהיה לך ממנה בן שיהיה כמוני]].

        הבחור הזה קיים פקודת המגיד ונשאה לאשה. ומהם נולד הרה"ק הר"ר אורי זצ"ל מסטערליסק זיע"א.^[12]

        ב] כתב לי ידי"נ הרב החריף ובקי החסיד ר' אהרן כץ נ"י מבאטארטש וזה"ל:

        שמעתי מהשו"ב דפה ששמע מפ"ק הה"צ מספינקא זצללה"ה מספר, שהרה"ק השרף מסטרעליסק בנעוריו הי' עני ואביון מאד, והי' דר בלעמבערג [ושמעתי שזוגתו היתה אז משרתת אצל הגאון האב"ד דלבוב^[13]], והי' הוא מתגורר אצל רבו הקדוש מקארלין וישב שם כמה וכמה שנים בדביקות ובדחקות.

        פ"א ביקש מרבו להתפלל בעדו וליתן עצה בנפשו מה לעשות אודות פרנסתו, אחרי רואו שאין תכלית בעדו להיות הוא יושב כאן וזוגתו בלבוב כו"כ שנים. אז השיב לו רבו הק': לך אחר היו"ט והש"י יעזור לך ותשכור א"ע להיות מלמד באיזה יישוב. והוטב בעיניו מאד עצת רבו. ואחר יו"ט שם לדרך פעמיו ונסע מכפר לכפר להשכיר א"ע למלמד.^[14]

        ויהי היום והנה בא אל אחת הכפרים לעת ערב, והכפר הוא בתחתית ההר, ודר שם בעה"ב אשר יש לו בית המשקה [ווירצהויז], וגם ראה כי בתחתית ההר יש שם באר אחת עמוקה. אזי התבונן הה"ק במוחו כי מה מאד טוב לו לדור כאן, כי יהי' ביכלתו לעשות גלגול שלג מן ההר מלמעלה למטה ואח"כ תיכף לטבול א"ע בהבאר הזאת בכל החורף מדי יום ביומו, מה טוב יהי' זאת לפניו. והתחנן אל ה' שיצליח דרכו כברכת רבו שיוכל להוציא מחשבתו מכח אל הפועל.

        והנה כאשר בא ללון בפונדק אשר הי' סמוך בתחתית ההר, נתן לו הבעה"ב שלום בסבר פנים יפות ואהבה, וערך לפניו שלחן ערוך וכו', ומאד נשא חן בעיני בעה"ב ושאל לו אודותיו. ואמר לו הרה"ק שרצונו להשכיר א"ע למלמד. ונפל שמחה בלב בעה"ב, ובעצמו הלך ביום המחרת לכפר לקרוא הבעלי בתים והשוו א"ע עם הה"ק ותהא משכורתו שלימה. ונסע אחר זוגתו והביאה ג"כ לשם.

        והי' מלמד בכפר הזה ולמד מאד בהתמדה עם הנערים, והי' הה"ק עי"ז חביב מאד בעיני האנשים מאותו כפר וחלקו לו כבוד גדול, ודבריו היו נשמעים. וגם הערלים ג"כ היו יודעים שזה המלמד איש ירא אלקים והי' חשוב מאד גם אצלם.

        ויהי בעת שהשלג והקור ממשמשים ובאים, הלך הה"ק לעשות מלאכתו אשר חשב במחשבתו הטהורה לעשות, והלך בחצות לילה והתגלגל א"ע בלי שום לבוש עליו בשלג ובכפור מלמעלה מההר עד תחתיתו עד מקום הבאר, וכשבא להבאר קפץ במהירות וטבל א"ע, ואח"כ הלך עוד לההר וגלגל א"ע עוד עד הבאר בהשלג והכפור וירד וטבל וכו'. ככה נהג כל לילה אחר חצות ושום איש לא ידע מזה רק זוגתו. ועי"ז הי' גופו מלא פצעים. והה"ק הי' עושה הכל בשמחה רבה, כי על זה התפלל להשי"ת ויעתר לו ה' [ובתוך הסיפור הזה אמר הה"צ מספינקא זצ"ל בזה"ל: אבל השי"ת יותר רחום וחנון וחפץ לעשות עוד נח"ר יותר להה"ק הזה. ע"כ].

        פעם אחד והוא הי' עושה מלאכתו מלאכת הקודש כמנהגו, והי' אז יום אידם של הערלים הנקרא [קראָטשאָן]^[15] והיו שותים בבית המשקה כל הלילה, ומובן עד שנעשו שכור היטב. והנה פתאום הלך אחד מהם לחוץ ונשא עיניו כלפי ההר למעלה הסמוך, וראה איך שאחד מתגלגל עד למטה, ומאד נשתומם ונפל עליו פחד וחרדה מזה. ופתאום קופץ זה להבאר ונתוסף לו פחד ובהלה. ורץ הערל תיכף להבית שישבו שם שאר הערלים בבהלה רבה בקול גדול מחמת הפחד, וצעק אליהם בואו וראו איך רוח א' – ובלשונם [טשאָרטה]^[16] – בא לגבולינו, ומי יודע מה יהי' אתנו. ועמדו כולם בבהלה ורצו ג"כ לחוץ. ומיד שראו את הה"ק מתגולל עצמו ערום בשלג וכו' וקופץ לתוך הבאר וחוזר עוד הפעם פעם אחר פעם במהירות בחשקות גדול, ולא הכירוהו ורק כדמות גוף ראו, הנה מחמת פחד צעקו כולם בקול גדול, עד שנתאספו שאר הערלים מהכפר בפחד ורעדה מה הדבר הזה. ולא היה שם אחד מהם שיאבה ללכת שמה בסמוך להתבונן, ע"י גודל הפחד. וכולם פה אחד ענו ואמרו אין זה כ"א רוח רעה [טשאָרטה]. ועמדו כמתמיהים וארכובותיהם דא לדא נקשן.

        אז ענה אחד מהם [מחמת ששתה הרבה יי"ש] אמר להם: שמעו נא אחיי אל תרעו, אנכי אלך ואכה מכת רצח את הטשאָרטה הזה ונראה מה יהיו חלומותיו. והלך בקומה זקופה ובחוזק כח גבורתו רץ אל ההר ומקלו בידו [והה"ק מחמת גודל דביקותו בקדושתו לא ידע כלל מזה, אף שהם הרימו קולם בקולי קולות לא שמע הה"ק כלום]. והערל הזה בא ומצא את הה"ק שהוא מתגולל עד שבא לאמצעית ההר, והערל לא הביט כלל וכלל ולקח מקלו בחוזק רב והכה מכת רצח בכח גדול מכה אחר מכה וצעק: אכנו זה הטשאָרטה ולא אפחד! והה"ק שכב ולא הביט כלום רק קיבל הכל באהבה עד שלא הי' כמעט בכחו לסבול מגודל הצער ויסורין, ערום בלא לבוש. והערל הכה וקרא גם לחבריו לאמר: בואו נא גם אתם! והלכו ולקחו כאו"א מקל ואבנים בידם וזרקו והכו בשמחה רבה, עד שהתחיל לזוב דם מאבריו של הה"ק הנ"ל ופניו וידיו ורגליו היו שבורים ופצעי פצעים נראים בו וגם הי' זב דם הרבה. והם הכו עד שנשאר הה"ק דומם בפישוט ידים ורגלים. ויהי כי ראו כי אין עוד בכחו הלכו בשמחה רבה להקרעטשמאר^[17] להגיד לו כי כבר הרגו הטשאָרטה במכות אכזריות.

        ולקחו נרות ועגלה ונסעו אחריו לצחק מהטשאָרטה הזה בהקרעטשמי.^[18] ויהי כי אך באו קרוב להה"ק הנ"ל הכירוהו תיכף, ונפלו על פניהם: אוי לנו מה עשינו כי חטאנו בהמלמד אשר ישנו בכפר הזה אצל היהודים הוא הוא, ומי יודע מה יהי' לנו מזה. והתחילו כולם לבכות בקולם והשמחה נהפך להם לתוגה. ואמר הראשון השופט עליהם: לכו להיהודים לספר להם הכל אשר נהייתה, ואנחנו אין עת לשחוק רק למהר ובואו ונקח אותו לביתינו ונחי' את נפשו.

        ויהי כי הלכו לקבלו מהארץ ולא יכלו לזוז אותו ממקומו, מחמת הקור ומחמת המכות שהכו אותו, והוא אין בכחו כלום רק עוד עוד נשמתו בו. ולקחו הערלים ועשאו סביב סביב בקרדומים ודלקו שם, והבערה ללהב יצאה, עד כי הגביהו אותו היהודים מעל הקרקע ולקחוהו על העגלה להבית המשקה, ורחצו בשרו במים חיים ובכל מיני רפואות עסקו כל הלילה היהודים והערלים, עד שהחיו את נפש הקדוש הזה. ופייסו אותו כאו"א והוא מחל להם.

        ואז לאחר עבור איזה ימים נתפרסמה המעשה הזאת ונתגלה הה"ק הנ"ל ברוב קדושתו על פני תבל, ואז התחילו לבוא אליו רבים וכן שלימים צדיקים יסודי עולם, והתחיל להופיע אור קדושתו בקרב ישראל. זיע"א. ע"כ שמעתי בשם הרה"צ מספינקא זצ"ל שהשו"ב מפה שמע בעצמו מפי קדשו הסיפור הנ"ל. עכ"ל.^[19]

        ג] כתב לי ידידי הרב החריף ר' שאול ברוך גערשט שי' מפאביניץ וזה"ל:

        פ"א אמר הה"ק מסטערליסק, כשבאתי לפני מורי הרה"ק ר"ש מקארלין וישבתי אצלו זמן הרבה, ואני לא הגדתי לו שם אמי וגם הוא לא שאל אותי. פ"א נכנסתי אליו ושאלתיו: מדוע לא שאל אותי מורי על שם אמי. והשיב לי בזה"ל: שור אריה נשר אדם. ולא הבנתי כוונתו הקדושה שנים רבות. ואח"כ הבנתי שהצדיקים הגדולים אשר הם רופאי נפשות ישראל צריכים לעיין על כל אחד בשורש נשמתו מאיזה חלק מרכבה הוא, וממילא כיון שרואה שורש נשמתו מאיזה חלק מרכבה הוא, אינו צריך לידע שם אמו.

        ד] עוד כתב לי ידידי הנ"ל:

        פ"א בא לפני הרה"ק אחד ממדינה אחרת לפני ר"ה, והיתה אשתו של איש זה מעוברת קרובה ללדת. וציוה הרבי שיסע לביתו על ר"ה. ובכה האיש לפניו ואמר: הלא כמה וכמה אנשים מוסרים נפשם לבוא לכאן על ר"ה, ולי הי' ג"כ הנסיעה מס"נ לאשר היא ממדינה אחרת, וכעת שאנכי פה עכ"פ יניח אותי להיות כאן עד אחר ר"ה.

        והשיב לו הרה"ק: אצלי אין חילוק בין ר"ה לכל ימי השנה, ואם הש"י עוזר לי אני מתפלל בשבת כמו בר"ה.

        ה] כתב לי ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מו"ה אברהם איטינגא שי' מדוקלא^[20] וזה"ל:

        להרה"ק ר"ר אורי הי' חסיד א' ושמו ר' יצחק בארשטשיווער והיה מלמד בכפר אחד. והנה בסוף הזמן קודם חג הפסח לקח ר' יצחק אצל הבעה"ב שלו שכר לימודו ונסע לרבו מסטרעליסק להיות שמה בחג הפסח. וכבואו אל הרה"ק אמר לו הרה"ק: יצחק, אולי יש לך איזה ר"כ הלווה לי או תנה לי, כי אפס כסף. (אין) [[איך]] האב ניט מיט וואס אויס צופיהרען דעם יו"ט [[=אין לי במה לערוך את החג]].

        ותיכף שם ר' יצחק ידו בצלחתו ונתן לו עשרה ר"כ. ואמר לו הרה"ק: החייתני! ובכן אני מברך אותך כי עלה תעלה על שלבי האושר ויהי' לך תמיד מאה אלף ר"כ, אף שתפזר הרבה מעות לצדקה או לצרכי ביתך לא יחסר לך מזה הסך מאומה.

        ברכת הצדיק נתקיימה בו ויגדל האיש וילך הלוך וגדול ויפזר מעות הרבה לצדקה עד אין שיעור. ונהג את ביתו בהרחבה, ובכ"ז לא חסר לו בשום פעם מן סך מאה אלף ר"כ.^[21]

 

עשר צחצחות, למערכת ז', מחו' הרה"ק ר' אשר מראפשיטץ

 

        [א] ב'ייטב פנים' לפ' פרה משמו הקדוש, בפסוק לך ה' הצדקה [רצ"ל אפי' אם הכוונה "לך ה'" היינו למענך, אעפי"כ "הצדקה" – פי' השכר – הוא בתורת צדקה, כי מי הקדימני ואשלם.^[22] וכל שכן] ולנו [כשהי' הכוונה גם לנו למעננו], בושת הפנים, על זה בושנו מאד. עכד"ק וש"י.

        ב] מצאתי מקום פה לרשום מכבוד גיסו של הרה"ק הנ"ל ה"ה הרה"ק מדזיקוב ר' אליעזר זללה"ה,^[23] שכתב לי בשמו ידידי הרה"ח ר' ברוך שאול גערשט נ"י, שפ"א שלח הרה"ק מוהרי"א מזידיטשוב זצללה"ה להה"ק מדזיקוב הנ"ל את בניו, וציוה להם לשאול אותו למה בתפילין מניחין ארבע פרשיות וכן בציצית עושין ארבע וכן בכוסות, ומצות אין מניחין אלא שלוש. וכשבאו אליו שאלו אותו ע"ז, והשיב להם: הלא גם במצות בשביל זה שוברין מצה אחת לשנים ונמצא ג"כ ארבע. ודפח"ח.

        ג] במהדורא קמא ב'עשר צחצחות' (מערכת ז' אות י"ד),^[24] לרוב הטרדה אז בסידורו נרשם למטה הגה"ה שהכוונה עינים עם כולל התיבה גימ' קפ"א, ושני תיבין כנג"ד כול"ם גימ' קע"ג, ועם הח' אותיות ג"כ גימ' קפ"א. והוא דוחק גדול. והעירני מופלג אחד הר' אלי' סגל קאפעלד נ"י מכפר גואיניק (גליל בריגל) שאי"צ לכ"ז והוא פשוט בפשיטות, כי מלת אוזן (עם ו') פה לב, עולים במכוון קפ"א כמספר עינים עם הכולל. ו"כנגד כולם" מאן דכר שמי'. והבן.

 

עשר עטרות, למערכת (ב') [ט'],^[25] הרה"ק ר"י חריף מסטאנאב

 

        א] נודע ביהודא ובישראל גדול שמו של האיש אלקי וגאון הגאונים הלזה, בעהמ"ח הסה"ק תפארת ישראל מהרי"ח הגדול, אשר הי' עוד מתלמידי מרן הבעש"ט זצללה"ה.^[26] וכבר האריכו רבותינו שבגולה גאונים וקדושים זי"ע בהסכמתם על הסה"ק הנ"ל במילי דשבחא עד אין קץ, ורובם יקראוהו הגאון המקובל האלקי קדוש עליון בוצינא דנהורא קדישא הנשר הגדול.

        וזה"ל מורינו הגה"ק מוהרי"א מקומרנא זלה"ה:

        הנה עתה ראיתי לאחד קדוש מדבר בלהבות אש דברים ערבים דברים נעימים ויחודים קדושים הפלא ופלא, ונראין הדברים שהם על מוסדי ודרך רבינו מרן הריב"ש טוב נתייסדו, כי הוא השגה נפלאה ובלא שימוש צדיקים א"א להשגה כזאת. בפרט שהעידו גדולי זמנינו ששימש את אור שבעת הימים מרן הקדוש הריב"ש טוב. והוא ניהו הרב הגאון צדיק יסוד עולם מו"ה ישראל מסאטינב וכו'. לאסהודי קא אתינא שדבריו כדודי אש עפ"י הקדמות מרן האר"י יחודים קדושים וחדושים אמיתים אמת לאמיתו, ועפ"י דרכים קדושים שהורינו מרן הריב"ש טוב הק'. והספר הזה יש בו נוראות ונפלאות עושה גדולות פלאי פלאות. ע"כ מן הראוי שכ"א בשמחה ובלב טוב יקנה הס' הזה ויהי' לו למשמרת בביתו מכל רע וכו'. עכל"ק.

        ובנוסח זה כותב הרה"ק צי"ע המגיד הק' מטוריסק וזה"ל:

        ומכותלי דברי קדשו נראה בעליל אשר ממרום קדשינו הופיע עליו נהרה לגלות שפוני טמוני יקרות והיו למאורות. הטיבו אשר דברו כותבי תעודה כי מדבריו הנעימים וקדושת היחודים המופלאים המה יעידו ויגידו כי יסודתם בהררי קודש מיוסדים על אדני פז דרכי הבעש"ט הקדוש, ובהעדר שימוש הצדיקים הוא ענין מופלא ודבר בלתי מושג [ממש כדברי הק' מקומרנא]. ומסיים ג"כ כי הס' שמירה מעולה בבית ישראל.

        וככה כותבים גם אחיו הקדושי עליון מטשערנאביל ומטאלנא זללה"ה.

        וכ"ק חו"ז הגה"ק ר' ישעי' שור^[27] זצלה"ה בהסכמתו כותב, כי שמע בעצמו מפי זקינו הגה"ק מוה' יודא ליבוש ממקיליניץ [שהי' דירתו בימי נעוריו בק' סאטינב שהי' אז שנותיו בערך י"ז שנה] וכ"פ נתאכסן אז קדוש ישראל הבעש"ט בק' סאטינב וזקינו מהרי"ל הנז' הי' אצלו בסעודת שבת בעת שהי' יושב עם תלמידיו הקדושים ובתוכם הרב הגאון קדוש ישראל המחבר ס' תפא"י, והי' מחבב אותו בחיבה יתירה נודעת, כאשר יחבב אב לבן יחידו ילד שעשועים ברוב אהבה וחיבה. עכל"ק.

        וגם הגאונים הגדולים הצדיקים מוהרי"ש נ"ז^[28] מלבוב ומוהרש"ק^[29] המגיד מבראדי מפליאים מאד מאד בהסכמותיהם יקר תפארת ישראל. זיע"א.

        ב] כתב לי ש"ב הרב החריף חכם השלם מוה' מרדכי יפה שליט"א מק' מאהלוב (נכד המחבר הקדוש תפא"י)^[30] וזה"ל:

        אא"ז הרב הגאון המקובל אלקי קדוש ה' מכובד רי"ח הגדול זצ"ל מסאטינוב, בעל ס' 'תפארת ישראל' עה"ת וס' 'מפרש שם' על צרופי שמות הקדושים כתב ידו הקדושה, והוא לוחות כתובין משני עבריהן צרופין מאירין מסודרים על כל השנה מראש ועד אחרית, לפשוטה ומעוברת, על כל רגע ורגע צירוף אחר המאיר בו.^[31]

        העיד איש האלקים קדוש ישראל הבעש"ט זצ"ל בזה"ל, ר' ישראל שלי מסאטינוב, אפילו בשעה שיושב על האיצטבא שלפני ביתו ומעשן המקטורת שלו, גם אז הנהו מייחד יחודים קדושים [עיין ס' החסידים סי' קסה].^[32]

        וקודם הסתלקותו, רגעים אחדים שכבה נר ישראל זצ"ל, שאלו אותו גדולי ארץ מק' סאטינב שעמדו עליו אז, איזה צירוף מאיר. והשיב להם תוך כדי דבור ואמר הצירוף, כי היו שנונים בפיו ובלבבו בכל עת. זי"ע.^[33]

        ג] עוד מהנ"ל. בעיר סאטינוב היה המנהג לפנים בימי קדם, אשר בהפקד מהם הרב האב"ד דמתא למנוחה, היו פורסים מפה אטון^[34] שחור ומכסים את מקום מושב המיוחד להראב"ד בביהכ"נ אחורי העמוד לסימן אבילות העיר. והי' עומד כך מכוסה במכסה השחור בין מלכא למלכא, עד שנתקבל ראב"ד חדש למלאות מקום הרב הנעדר, אז הסירו את מכסה השחור ונתגלה פני הלוט.

        והנה פעם נתקבל בן^[35] הגאון מהרי"ח הגדול זצ"ל לראב"ד חדש בק' סאטינוב, ואביו רכב ישראל ופרשיו היה עוד בחיים חיותו, והסירו את מכסה השחור ממקום מושב הראב"ד המנוח והושיבו עליו את הראב"ד החדש בן קדוש ישראל הגאון מוהרי"ח הגדול. ויהי במוצאי שב"ק, שמו איזה מקנאים נרגנים במחשך מעשיהם, והקדימו להתפלל תפלת ערבית, ואחר התפלה החזירו למכסה עתיק מכסה השחור על מקום מושב הרב, למרות כבוד הראב"ד החדש.

        אז אמר הגאון מהרי"ח הגדול זצ"ל בזה"ל: יש לי כוונה בקידוש לבנה בנוסח "כשם שאני רוקד" אשר לא ישאר מאלה העזי פנים שריד ופליט, אך בהגיעי ל"כשם שאני רוקד" – אני מרקד^[36] מזאת הכוונה [ע"ד שנאמר (משלי יד) גם ענוש לצדיק לא טוב. ועיין סנהדרין ק"ה ע"ב^[37] ושבת קמ"ט ע"ב^[38] ותוספות ב"ב כ"ב ע"א ד"ה אנא ענישתיה^[39]]. ותיכף נתקבל בנו הגאון לרב ואב"ד בק' פילשטין בכבוד גדול.

        ד] עוד מהנ"ל. אופן התקרבותו של אא"ז הגאון מהרי"ח הגדול זצ"ל לאיש האלקים הבעש"ט זצ"ל, הי' ע"י שלשה המה נפלאו:

        (א) פעם חלה אא"ז מהרי"ח הגדול והיתה אנושה מחלתו. הרופאים אמרו נואש לחייו והעיר סאטינוב נבוכה. ואז הי' הבעש"ט בסאטינוב ושלח אליו הבעש"ט כי ברצונו לבקרו בחליו. והוא לא ענה דבר. ואח"כ באו ואמרו לו כי הבעש"ט הולך וקרב לביתו, ויסב אא"ז את פניו אל הקיר.

וכאשר האיר ובא הבעש"ט הביתה וראה אותו מוסב אל הקיר, פיו פתח בחכמה ואמר לו: ר' ישראל, באתי לרו"מ לרפאותו להנטותו לתחיה ע"י מאמר הגמרא. כשמוע אא"ז זכר גמרא, הסב פניו לנוכח הבעש"ט לשמוע הגמרא. אמר הבעש"ט: איתא בגמרא [ברכות ה'] ר' חייא בר אבא חלש, עאל לגבי' ר' יוחנן וכו' יהב לי' ידי' ואוקמי' וכו'. ועתה ר' ישראל הב לי ידך. יהב לי' ידי' ואוקמי' ויחי מחליו תיכף.

(ב) אא"ז הגאון מהרי"ח הגדול הי' מתקשה בענין עמוק עמוק מי ימצאנו. והבעש"ט כיוון את מחשבתו ותריץ יתיב. אז ראה כי איש אלקים קדוש הוא, ויותר שהוא חכם כמלאך אלקים להוציא לאור תעלומות חכמה, עוד רוח אלקים בקרבו להשתמש ברוח הקודש לדלות ולחשוף מים עמוקים מקרב איש ולב עמוק, ולא איתא אינש על יבשתא די כהל להחויא כדנה.^[40]

(ג) הבעש"ט בהיותו בסטאנוב הלך בעש"ק בעוד היום גדול לביהכ"נ העתיקה המפוארה, ובמצאו אותה עדיין סגורה ומסוגרת הדלת הפנימית, ויעמוד ויפלל בפרוזדור. ובהתאסף הקהל אחד אחד ועברו עליו, המה ראו כן תמהו, איך ממש כל קרביו צלצלו בקרבו בנקישותיו [דיא קישקיס האבין אין אים גיקנאקט] אשר לא שמעה אזן כזאת מעולם.

ובבואם בא גם קדוש זקיני המהרי"ח הגדול ויעמוד ג"כ ויתפלא על צלצול קרביו בקרבו, ולא שבעה אזנו משמוע נעימות קולו אשר נפשו גחלים תלהט, וכל תיבה שיצאה מפי קדשו ממש כמו כידודי אש התמלטו רשפי אש שלהבת בקדושה ובטהרה. ויאמרו זה לזה, הנה קול פחדים באזני. ותהי לחרדת אלקים, זה לזה שואלים, אלה לאלה ממללים, וכולם הכירו וידעו כי איש אלקים קדוש הוא.

ובכל זאת לא שתו לבם, כי כל הלומדים אז היו מתנגדים. אך הגאון מהרי"ח הגדול הוא לבד דבקה נפשו בו, ויחל עד בוש שסיים הבעש"ט את תפלתו. ואחר שנתן לו שלום והחזיר לו שלום, ביקש אותו לביתו על שבת, והבעש"ט התרצה לו. ומני אז נקשרה נפשו ויואל להתרועע אליו ולבקר בהיכלו פעם בפעם. וגם הבעש"ט מדי בואו לסאטנוב מני אז הי' אכסניא שלו בבית מהרי"ח הגדול.

* [הערה בשולי ההערה האחרונה]

* כעין זה מסופר גם ב'שבחי הבעל שם טוב': מעשה כשבא הבש"ט לק' מעזבוז לא הי' חשוב בעיני החסידים ר' זאב קיציס ור' דוד פורקיס, מחמת השם שקראו אותו בעל שם, כי שם זה אין נאה לצדיק [כך הנוסח במהדורה שע"פ כתה"י (כפר חב"ד תש"מ) עמ' 127. ובנוסח הדפוס (מהדורת תש"כ עמ' קכא): מחמת השם שקראו אותו בעש"ט]. וראה ב'דברי תורה' להרה"ק ממונקאטש (מהדורא רביעאה אות כט): מנהגו של רבינו הקדוש אור שבעת הימים הבעש"ט זי"ע שחתם עצמו ישראל "בעל שם" או "בעש"ט", ותמהו עליו מתנגדיו דה"ז כעין יוהרא ח"ו לחתום א"ע כן להגיד שבחו בעצמו.

 

[1]  אודותיו: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[2]  ברש"י (בראשית ג, ה): מן העץ אכל וברא את העולם. ובב"ר (פ' יט): מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים.

[3]  ד"ה או יאמר אלה הדברים (הרביעי).

[4]  להר"ר זאב וואלף לייכטר, לעמבערג תרע"א (על המחבר: מאורי גליציה, ו, עמ' 835).

[5]  הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן (אודותיו: אלה אזכרה, ב, עמ' 195).

[6]  הרה"ק ר' יחזקאל. אודותיו: אור יקרות, ג, עמ' תקט.

[7]  כך גם בליקוטים "ממורי מקאזמיר זצ"ל" שבסוף ס' 'בית יעקב' (פיעטרקוב תר"ס) דף צז, ג: סיפר שאדמו"ר הה"ק מו' אלימלך זצ"ל פעם אחת אחז בכנף בגדו ואמר: איש בן ששים שנה ועדיין לא עשה אפילו מצוה אחת ["וכל הדברים הקדושים אשר הביא בספרו זה משמם, שמע מפיהם הקדוש ממש דברי אלקים חיים דברים אמיתים. לא כשאר הלקוטים אשר חדשים מקרוב באו, אשר מביאים בספריהם דברי תורה מצדיקי קדושי עליונים מפי השמועה, והמחברים ההם לא ראו מעולם את פני הצדיק. ומי יודע אם מפה קדוש יצאו דברים אלו" (מהקדמת בן המחבר, דף ה ע"א). המחבר, הרה"ק ר' יעקב אהרן בן הרה"ק ר' משה מזאלשין, היה תלמיד מובהק של בעל ה'נתיבות' מליסא, ואח"כ נתקרב לגדולי הצדיקים שבדורו (כמ"ש בהקדמתו לספרו זה)].

[8]  היינו, שכתב הרב מפלונסק מה שסיפר הרה"ק ר"י מקאזמיר (ראה בהע' הבאה).

[9]  גם זה שם בדף צח, א-ב.

[10]  בסה"ק 'היכל הברכה' פ' וירא (דף קטז, א) מספר גופא דעובדא היכי הווה: ומעשה היה שבא צדיק אחד ממדינה רחוקה שהיה דרכו להיות סגור ומסוגר ולא דיבר עם שום אדם, והיה מעוטף בטלית ותפילין ובפרישות מכל הנאות ולומד תורה יומם ולילה והיה צדיק, וכששמע את שמע רבינו הקדוש אור עינינו רוח אפינו מוהר"ר אלימלך מעניני מופתים נפלאים ורוח הקודש ומדריגות נפלאות שלו היה מתמה, ובא לבית מדרשו של רבינו. ורבינו צפה ברוח קדשו ויצא לנגדו מביתו לבהמ"ד שלו, ונתן לו שלום בסבר פנים יפות ואמר לו: אם יסתר איש במסתרים, אז ודאי אני לא אראנו השם צבאות. והצדיק הזה תמה, כי לא היה מכיר אדם שם ושום אדם לא הכיר מהותו וענינו בכל מדינה זאת. ודיבק נפשו לרבינו והיה מגדולי תלמידיו. עכ"ל.

פירוש הפסוק כנ"ל מובא גם בסה"ק 'מאור ושמש' (פ' קדושים ד"ה עוד על הפסוק הנ"ל): וכך שמעתי פעם אחת מאדמו"ר הרב המפורסם מו"ה אלימלך מליזענסק זצוק"ל פירוש על פס' אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה', שאמר הוא ז"ל, רצונו לומר, שאם יתבודד אדם עצמו בחדר מיוחד בסתר ויהיה סבור שזהו עיקר עבודה, אבל הקב"ה אמר "ואני לא אראנו", רצ"ל שגם אני כביכול לא אראנו בו.

וראה עוד מקבילות בס' 'אור אלימלך' (ירושלים תש"נ) עמ' כ הע' ו.

[11]  הרה"ק ר' אברהם מסטרטין היה תלמיד מובהק של הרה"ק ר' אורי מסטרליסק. עליו ועל חתנו הרה"ק ר' פנחס ברנדוויין מסטרטין-ברזאן (שהיה מצאצאי המגיד מזלוטשוב): מאורי גליציה, א, עמ' 592 ועמ' 613.

[12]  נוסחים שונים לסיפור זה ראה ב'היכל סטרעליסק' (הנספח לס' 'אמרי קדוש השלם', נתניה תשס"א), עמ' קמ-קמב. ובכולם לא באו דברי המגיד ממעזריטש "נאה לאברהם אבינו שתהא לו בת שכזו". ועוד שינויים רבים ומשמעותיים בין הנוסחים.

[13]  ב'היכל סטרעליסק' (עמ' קנא-קנד) כותב, שהיא היתה משרתת בביתו של הגה"צ ר' נפתלי סוחיסטאווער הנקרא "דער שווארצער מגיד" [אודותיו: 'מאורי גליציה', ג, עמ' 1052. יליד תק"ל(?)]. ומ'שו"ת הד"ר' מביא, שהיה זה בבית הגאון ר' חיים הכהן רפפורט. בנוסח אחר: אצל בעל בית אחד. ולנוסח נוסף: אצל הג"ר יעקב אורנשטיין בעל ה'ישועות יעקב' (ברם, הג"ר חיים הכהן נפטר בשנת תקל"א ואינו ענין לכאן כלל. הגר"י אורנשטיין נתקבל בלבוב בשנת תקס"ה, ואז כבר היה הרבי מסטרעליסק מפורסם).

[14]  בכל הנוסחים שב'היכל סטרעליסק' לא מצינו שהרה"ק ר' אורי פנה מדעת עצמו אל רבו בשאלה על עתידו ונענה שיעסוק במלמדות.

[15]  חגא הוא להם בשבוע הראשון של חודש ינואר.

[16]  שד.

[17]  בעל בית-המרזח.

[18]  בבית-המרזח.

[19]  ב'היכל סטרעליסק' (עמ' קנז) מביא מ'אוהל ישכר' (וואלברוז) בקיצור גדול: שמעתי, קודם התגלותו של השרף מסטרליסק זצ"ל היה מלמד עם בני כפר, ובלילי החורף לקח את הבגד החם של הבעל הבית והלך לו ולא היו יודעים לאן הוא הולך. ואחרי שעה אחת או שתים בא בחזרה לביתו. פעם אחת הלכו נכרים בדרך והיו רואים לאור הלבנה כי ערום אחד גילגל את עצמו בשלג מעל ההר ויורד וטובל בנהר ואחר כך עולה פעם שנית ועושה גם כן כבראשונה וכן עשה איזה פעמים. והלכו הנכרים לראות מה זה, ויהי כאשר באו מקרוב וראו כי איש ערום הוא, הכו אותו במכות נמרצות עד שנשאר שוכב על הארץ בלי כוח על ידי ההכאות. אחר כך הלכו הנכרים להקרעטשמע ושתו יין שרף ושמחו על זה שאירע להם להכות יהודי וסיפרו להבעל הבית מהקרעטשמע את זה. הבעל הבית הבין מיד כי זה הוא המלמד שלו אשר הכו אותו והלך מהר לשם וראה שהוא שוכב בחלשות (בהתעלפות), והחיה אותו במלבושים והחיה את רוחו ושב לביתו. ואחרי זאת נתגלה הרב הקדוש בעולם. ואמר, שאלמלי היה אביו טובל אף טבילה אחת במקוה לא היה צריך הוא לסיגופים גדולים כאלו.

[20]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[21]  קיים דמיון-מה למסופר ב'היכל סטרעליסק' עמ' קסח: פעם אחת בא לפניו חסיד אחד שהיה מלמד בכפר חצי שנה ולפני חג הפסח שב לביתו שבסביבות סטרליסק, וטרם הלכו למקומו בא לפני רבינו הקדוש. ואמר לו רבינו בעת אשר יש אתך מעות שלקחת בשכר לימוד אבקש ממך שתשאיל לי את זה, כי ברצוני לקנות רמב"ם חדש. המלמד לא חשב הרבה, לקח כל מה שהיה לו ונתן לרבינו ולא השאיר לעצמו גם על צרכי יום טוב. נתמלא רבינו שמחה שיוכל לקנות רמב"ם חדש ואמר אני מברך אותך שכאשר תבוא לביתך יהיו לך שמונים אלף זהובים (יעו"ש המשך הסיפור בפרטי אופן התעשרותו).

[22]  (איוב מא, ב) וכדרשת רז"ל בויק"ר (פ' כז) ובכ"מ: רוה"ק אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג, מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום, מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים, מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה, מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה, מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה וכו'.

[23]  שהרה"ק מדז'יקוב היה בנו של הרה"ק ר' נפתלי מרופשיץ, והרה"ק ר' אשר ישעיה היה חתנו של הרבי מרופשיץ (ראה: מאורי גליציה, ב, עמ' 163. ד, עמ' 684).

[24]  וז"ל שם: על מה שנאמר בכתבי חותנו רבינו נפתלי בשם רבו מוהרמ"מ מרימינאב ז"ל, שישראל לא שמעו בסיני כי אם קמץ אלף [מן אָנכי] ופירש רבינו נפתלי לפי דרכו. וגם מרן הרה"ק ר' אשר הנ"ל פירש שכוונתו כך הוא, שהש"י הורה לנו במעמד הקדוש הזה שנקמץ האל"ף בר"ת "אזן "לב "פה, ושלש אלה גימטריא עינים עם הכולל. באלו ארבעה תולה כל הנהגות שבגוף לטובה או ח"ו להיפך, ע"כ הזהירנו הש"י שנקמץ אברים האלו, ראשית ועיקר הכל העינים מלהסתכל במקום איסור חלילה, כי שקול כנגד כולם כמו שהוא בגימ' כנגד כולם, ועי"ז יקמץ לבבו מלהרהר ח"ו הרהורים רעים. ויקמץ האזן שלא ישמע שמע שוא, ויקמץ פיו ולשונו מלהוציא מפיו דברים בטלים וכש"כ שקר ורכילות וחנופה, כ"א בתורת ה' יהגה תמיד. ודפח"ח וש"י.

וראה המקורות והמקבילות בס' 'ילקוט מנחם' (הנדפס עם ה'מנחם ציון', ירושלים תשנ"א) עמ' קנח, הע' כז-כח.

[25]  ב'עשר עטרות' לא הוקדשה שום מערכה לרה"ק ר"י מסטאנוב. אלא שמערכת ט' היא אודות הגה"ק ר' ישעיה שור שבה (וכן כאן להלן) הובאו דברים מהסכמתו לס' 'תפארת ישראל'.

[26]  ברוב המהדורות של ה'תפארת ישראל' נדפס בחלק ה"השמטות" הקטע ד"ה "קבלתי ממורי ורבי הרב הקדוש ר' ישראל בעל שם טוב נבג"מ, להסיר הדינים עשה כך" (ומכאן גם לס' 'בעל שם טוב' על התורה, פ' בא אות ד). אבל במהדורה הראשונה (לעמבערג תרכ"ה) פתיחת הקטע היא: "להסיר הדינים עשה כך" ללא איזכור שמו של הבעל שם טוב נבג"מ.

[27]  אודותיו: מאורי גליציה, ה, עמ' 94. הכותב, הר"ר ישראל בערגער, היה חתנו של הרה"ק ר' מנחם מענדל הגר מזבלטוב, שהיה נשוי לבת בתו של הר"ר ישעיה שור. והכותב הקדיש לו את המערכה השמינית בס' 'עשר עטרות'.

[28]  הג"ר יוסף שאול נאטאנזאן. אודותיו: מאורי גליציה, ג, עמ' 1031; ו, עמ' 964. וראה את סידרת המאמרים "תורת החסידות במשנתו של הגאון בעל 'שואל ומשיב' זצ"ל" בקובץ 'נחלת צבי' (גל' א עמ' סא; גל' ג עמ' סז). ועדיין לא נדפס ההמשך המעובד ממאות הסכמותיו של בעל השו"מ (ראה שם בדברי הפתיחה בגל' ג עמ' סז).

[29]  הג"ר שלמה קלוגר. אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 478; ו, עמ' 1079.

[30]  קשר היחס בין משפחת 'יפה' לבין הרה"ק המחבר, מתפרש בשושלת היוחסין שבסוף ה'תפארת ישראל' מהדורת לעמבערג תרכ"ה: מרת בילא יענטא (בת הר"ר דוד בנו של הר"ר ישראל מסטאנוב) היתה נשואה לר' ראובן ב"ר נחום בן המגיד הגאון המקובל האלקי מוה' אריה ליב יפה שהיה מגיד מישרים בק"ק זוואניץ.

[31]  בס' אור יקרות (ד, עמ' קסח) כותב על החיבור 'מפרש שם' שהוא על הפסוק שמע ישראל ונותר בכתב יד, ואשר צילום שער כתה"י התפרסם במאמרו של רמ"מ ויז'ניצר בקובץ 'אז נדברו' (סיון תשמ"ג).

[32]  וז"ל שם: ולמה אהב הקב"ה את האבות, מפני שכל היום וכל הלילה לא הי' לבם פונה מלהרהר אחר חפצי שמים, שנא' כי אם ביראת ה' כל היום וכמ"ש ויקץ יעקב משנתו ואמרו חז"ל ויקץ יעקב ממשנתו... כי היו כל כ"ד שעות בסדר אחד שלא היה להם פנאי מחפצי שמים אפילו בחלום שנא' ולי מה יקרו רעיך וכתיב הקיצותי ועודי עמך.

[33]  מן הענין להעתיק לכאן מהאמור במגילת היחס הנדפסת בסוף ה'תפארת ישראל' מהדורת לעמבערג תרכ"ה:

הרב הגאון החריף בעל המחבר ספר תפארת ישראל וספר מפרש השם, ה"ה אבי זקני מוה' ישראל זצוקללה"ה מסטנאב, נפטר בשנת תקמ"א פרשה בא, כמנין שמו ישראל נ"ע. ואמר קודם מותו שרש"י מפרשה בא "שיתי – שומי" קשה עליו, שביניהם אותיות מת. ונפטר בפרשה בא ביום עש"ק. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

[34]  הכוונה למשי וכיו"ב.

[35]  ממ"ש להלן שאחר-כך נתקבל לראב"ד בק' פילשטין, מוכח שהוא מוהר"ר אלקנה (שאביו מזכירו בספרו בתחילת פ' וירא בזה"ל: בני הרב המופלא מוהר"ר אלקנה אמר וכו'). בן נוסף, מוהר"ר דוד, היה אף הוא אב"ד בסאטינוב  ובק' סמטאריטש ובק' זוואניץ (מגילת היחס הנדפסת בסוף ה'תפארת ישראל' מהדורת לעמבערג תרכ"ה. גם אותו מזכיר אביו בספרו בפ' חיי שרה: ובני הרב המופלא מוהר"ר דוד נר"י אמר וכו').

[36]  אולי היה לשונו הק' "איך שפרינג", דהיינו שאני קופץ ומדלג מזאת הכוונה. או שמא אמר "איך טאנץ", שיש בו גם המשמעות של קפיצה.

[37]  ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי דהוה קא מצער ליה... אמר [ריב"ל] כי מטא ההוא שעתא אילטייה. כי מטא ההוא שעתא נמנם. אמר, שמע מינה לאו אורח ארעא, דכתיב גם ענוש לצדיק וכו'.

[38]  כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא... מהכא גם ענוש לצדיק וכו'.

[39]  וז"ל: כל אחד מהן היה מתאונן שעל ידו מת רב אדא משום דאמרינן... כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנא' גם ענוש לצדיק וכו'.

[40]  אולי יש לקשר זאת עם המסופר בס' 'מעשיות ומאמרים יקרים' (זיטאמיר תרס"ג) דף ו, א ואילך:

סיפר הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס זצוק"ל, איך נתקרב להבעש"ט הרב הגאון הקדוש המקובל ר' ישראל חריף זצוק"ל מסאטינאב בעהמ"ח ספר תפארת ישראל.

הנה הרה"ק ר' ישראל הנ"ל היה מכיר מקודם את הבעש"ט כי ראה אותו כמה פעמים, רק לא האמין בו. והבעש"ט רצה למשוך אותו אליו. פ"א היה הרה"ק ר' ישראל הנ"ל נבוך מאד בשני ענינים, ענין אחד באיזה שיטה בש"ס וענין אחד בהרמב"ם. והרגיש בזה הבעש"ט ויבא אליו ויאמר לו הפשט הנכון בשני ענינים האלו. ויאמר לו הרה"ק ר' ישראל, אמת הוא כי הפשט שאמרתם הוא טוב מאד, ובשביל זה הייתי אוהב אתכם, רק שלא תהיו בעל שם.*

אח"כ נזדמן עוד הפעם אשר הרה"ק ר' ישראל הנ"ל היה נבוך מאד באיזה ענין, והרגיש בזה הבעש"ט ויבא אליו ויאמר לו הפשט הנכון. ויאמר לו הרה"ק ר' ישראל עוד הפעם כאשר אמר לו בראשונה.

אח"כ חלה בנו של ר' ישראל הנ"ל חולי גדול ר"ל, והיה מוטל על ערש דוי מקודם חג הפסח עד שעברו כמעט כל ימי הקיץ. ותציקהו אשתו מאד באמרה, הלא כל העולם נוסעים להבעש"ט והוא פועל ישועות, ומדוע לא תסע גם אתה אליו אולי ירפא את בננו. ויאמר לה, אפילו אם יש ממש בהבעש"ט כי יוכל לעשות טובה, אעפ"כ הנה בנסיעתי מוכרח אני להתבטל מתורה ותפלה, ואיני מאין כי בטול תורה ותפלה יועיל לרפאות החולה.

אח"כ כעבור איזה זמן אז לחצה אותו אשתו מאד ולא הרפ[ת]ה ממנו עד שיסע להבעש"ט. ויאמר לה, הנה בקרוב יגיעו ימי הסליחות, ואיתא בס' כי נכון בימים אלו למעט מעט בלמוד ולעסוק בעניני יראת שמים, ואז יסע להבעש"ט. וכן עשה ויסע להבעש"ט, ויבא אליו לבית מדרשו בלילה הראשונה של סליחות קודם שאמרו שם סליחות. ומחמת שלא היה עמו סליחה, ע"כ עמד אצל העמוד ואמר סליחות עם החזן מסליחה אחת.

והמנהג היה אצל הבעש"ט כי 'א-ל רחום' ו'עננו' אמר הוא בעצמו לפני התיבה (כמו שמובא בס' דגל מחנה אפרים מנכד הבעש"ט בלקוטים וז"ל, פ"א שמעתי ממנו – היינו מהבעש"ט – אם היה יכול עוד אחד לאמר 'א-ל רחום שמך' ו'עננו' כמו אני אזי הייתי מביא משיח). וכשהגיע החזן והקהל ל'א-ל רחום שמך' הלך החזן מהעמוד והמתינו עד שיבא הבעש"ט להעמוד. והרה"ק ר' ישראל היה עומד עדיין אצל העמוד והיה מעמיק אז ברעיונותיו באיזה תוספות אשר לא ידע אותו זה זמן רב, ומחמת טרדתו באותו ענין לא הרגיש כשבא הבעש"ט להעמוד. וכשאמר הבעש"ט 'עננו' נפל אז ברעיונותיו של הרה"ק ר' ישראל פשט נכון בתוספות הנ"ל.

וכשגמר הבעש"ט 'עננו' אמר להרה"ק ר' ישראל: ה'עננו' שלי יכול לאמר פשט טוב בתוספות. אמר לו הרה"ק ר' ישראל, מעתה רואה אני כי יש לכם חלק בהתורה של כל אחד ואחד מישראל, ע"כ הנני נכון להתקשר לכם בכל לבבי באמת. ומאז נעשה מתלמידי הבעש"ט.

[ויש להסמיך לזה את המסופר במכתבו של הרה"ג ר' אריה ליבוש באליחאווער אבד"ק זאסלב, בעל 'ערוגת הבשם' ו'שם אריה' (נעתק במבוא ל'שבחי הבעל שם טוב' מהדורת תש"כ, עמ' 42):

..ופעם אחת בא הבעש"ט אל השולחן לאכול בצהרים ושלח לקרוא גם את הגאון [הר"ר ישראל] ז"ל לאכול עמו ולא בא, ושלח אחריו פעם שנית ולא שת לבו גם לזה. והלך הבעש"ט בכבודו ובעצמו אליו, ואז קם מפניו ויחרד לקראתו. וישאלהו הבעש"ט לאמור, מה זה ר' ישראל, הלא שלחתי אליו זה פעמים לבקשו לאכול אתו ומדוע לא בא. ויענהו כי הוא עומד ומתקשה מאוד בדבור תוספות אחד זה כמה שעות, על כן לא בא אל השולחן. ויראהו את התוספות הזה שמתקשה בו. והתחיל הבעש"ט לדבר עמו ולפלפל בענין זה עד שנתיישב לו הכל. והלכו יחדיו לאכול.

והמעשה הזה שמעו מפיו הקדוש, כי פעם אחת ישבו הלומדים לפניו ודברו מהבעש"ט, ואמרו כי העולם אומרים אשר הבעש"ט מקובל גדול, ואיך אפשר שיהיה אמת אחרי שאינו למדן מופלג, ואיך נמסרו לו מפתחות הפנימים אם לא נמסרו לו מפתחות החיצונים. וכשמעו זאת מהם ענה ואמר להם, אחי אל תאמרו כדברים האלה, כי אנכי יודע ועד אשר הוא למדן מופלג. וספר להם את כל הדברים האלה ויהס כולם בדבריו].

- - - - - - - - - - - 

 

[ו] 
היכל הבעש״ט, כט (ניסן תש"ע), עמ' צב–קד

 

עשר אורות, למערכת ד, מחו' הרה"ק ר' יצחק מראדוויל

 

א] כתב לי הרה"ג וכו' מוהרח"ד גראס שליט"א הנז"ל,^[1] וזה"ל: הרה"ק ר' יצחק מראדוויל הי' אבד"ק אפאטשני, כאשר תראה בהסכמתו על ס' 'העיטור' [ווארשוי תקס"א]^[2] וס' 'גאון צבי' על ב"מ,^[3] ותרווייהו ניתנו בחד ירחא – אב, מדי שבתו בווארשוי על נישואי בתו. וחתום שם "יעקב יצחק" [על ס' גאון צבי].^[4] והסכים גם על ס' 'עצי לבונה' על יו"ד.^[5]

מתחילה הי' חתן הה"ק ר' משה שהם ז"ל אבד"ק דאלינא,^[6] ואח"ז הי' חתן הה"ק ר' צבי הירש ז"ל המגיד מנאדבורנא.^[7] וישב שם אחר פטירת חותנו [כנראה].

ונודע מלהב המחלוקה שהתלקחה בינו ובין חסידי קאסוב בימים ההם.^[8] ושמעתי מזה עניינים.

ובס' 'זכרון טוב'^[9] מובא שנשא אח"ז אלמנת הרב ר' משה מברדיטשוב. גם שמעתי מן עוד זיווג שהי' לו. וכנראה הי' לו ד' נשים בזא"ז רח"ל.

הה"ק ר' יצחק נזכר בתשו' 'מים חיים' להג"מ חיים ראפפורט ז"ל.^[10] עכ"ל.

ב] כתב לי בשמו ידי"נ הרב החריף ובקי החסיד מוה' אהרן גד כץ שליט"א מבאטארטש.^[11] בפ' וישב בפסוק איה הקדשה היא בעינים וכו', ופי' הה"ק ר"י מראדוויל וז"ל, איה הקדשה [איה המקום המזומן להמשיך ע"ע רוח קדושה וטהרה או ח"ו להמשיך ע"ע רוח טומאה] היא בעינים, כשמסתכלין בעינים באמת ובאהבה ובשפלות מיט איין צו בראכין הארץ [[=בלב נשבר]] ממשיך ע"ע רוח קדושה וטהרה, ואם ח"ו כשמסתכלין בעינים על מקומות לא טהורים ח"ו אזי ממשיך ע"ע רוח טומאה. ולמה הכח הזה בעינים, הוא משום שהנשמה היא ממלאת כל הגוף ועל דרך העין היא מסתכלת, משו"ה יש לעינים כח הזה להמשיך ביש או טב. ודפח"ח [בהוספות ב'חבת מרדכי' וס' 'מאמר מרדכי' מהה"ק מנאדבורנא ז"ל מביא כן משמו].

ג] עוד שם בהוספות לס' הנ"ל בשמו וז"ל, וכמ"ש הרה"צ ר' איציקל מראדוויל זי"ע, קדוש לעילא וקדוש לתתא וקדוש לאמצעיתא [[זוה"ק פ' בא נב, א]], היינו שע"י שמקדש ומטהר האמצעיתא שהוא הלב, זוכה להיות קדוש לעילא, רומז על ברית הלשון, וקדוש לתתא היינו הברית המעור, וזוכה להיות קדוש ע"י אמצעיתא שהוא הלב. עכ"ל.

ד] עוד שם בס' 'מאמר מרדכי' פ' נח בפסוק ויבא נח ובניו וכו' מפני מי המבול, ופרש"י אף נח מקטני אמנה הי' מאמין ואינו מאמין. וקשה, היתכן נח צדיק תמים הי' לא יאמין באמונה שלימה. מביא בשם הרה"ק ר"י מראדוויל שפ"א הי' לומד חומש עם פרש"י, וכשבא לפסוק זה נתקשה לו מאד היתכן נח הצדיק חסר אמונה הי', ונתמרמר בבכי ונרדם ונגלה אליו אביו [הוא הרה"ק ר' יחיאל מיכל המגיד מזלאטשוב ז"ל] ואמר לו: בני חביבי כן הוא הפשט, לפי שנח הצדיק הי' רוצה לבטל הגז"ד מבני דורו, והנה הצדיק באמונת מחשבתו מביא הדבר לפועל ונמצא מסכים ח"ו עם מדה"ד, לא כן אם הצדיק אינו נותן מחשבתו אל האמונה להאמין ברע, באופן זה יכול לבטל הגז"ד בבחי' הקב"ה גוזר והצדיק מבטל. ודפח"ח. עכ"ל.^[12]

ה] כתב לי י"נ הרב החריף החה"ש מוהר"ח בלאך שי' מדילוטין^[13] מעשה נוראה מהה"ק הנ"ל, והוא, כנודע הריב שהי' בינו ובין חסידי הה"ק בעל 'אהבת שלום' מקאסוב,^[14] ולאשר בגלילותינו וגם במרמוריש שבאונגאריא הקרובה היו חסידי קאסוב רבים וידם על העליונה, רדפו את הה"ק מראדוויל, ואתרחש כי ת"ח אחד מחסידי קאסוב בכפר אצל סיגיט דיבר סרה על הה"ק מראדוויל והדבר הגיע לאזניו, אמר בכעס: זה יוכל לומר רק משומד ולא איש מזרע ישראל!

בשמוע הת"ח הדברים האלה התחלחל מאד ונסע תיכף לקאסוב לבעל 'אהבת שלום' וסיפר לו כ"ז. הה"ק מקאסוב נתמלא חימה וצעק עליו: שוטה! מה עשית לדבר סרה על פחד יצחק! אבל מה שעבר עבר, כי קללת ת"ח אפי' על תנאי מתקיים. והבטיחו שכל זמן שיהי' הוא בחיים לא יאונה לו כל רע.

אחר פטירת הה"ק רמ"מ מקאסוב בא הת"ח הנ"ל להגאבד"ק סיגיט בעל 'תרומת הכרי' בשאלה, מי שיצרו מתגבר עליו לעבור מדת משה ומתירא אולי יצרו תקפו, אם יוכל להאביד עצמו לדעת ר"ל. הגאון הנ"ל פסק שגם בנידון כזה אין להמאבד חלק ונחלה בישראל.

אחרי ימים הקול נשמע שהאיש הזה צורבא מרבנן תלה את עצמו. ומחמת שהגאון הנז' ידע הסיבה שהביאוהו לזה נסע תיכף לבית הנפטר, ובחפשו בארגז השלחן מצא תשובה ארוכה כתובה בידי הנפטר, והסיק להלכה כי בנידון כזה מצוה מן המובחר לדון דינו.

באופן זה וקללת הק' מראדוויל נתקיימה באופן נוראה כזה. זיע"א.

 

עשר אורות, למערכת ה, מחו' הרה"ק ר"י מגיד מקאזניץ

 

        א] כתב לי ידי"נ הרב הגדול החסיד מו"ה יחזקאל יעקב ארביטמאן שליט"א מק' אפטא וזה"ל: אמרתי למלא רצונו להעתיק לו מעט מתולדות הרב המגיד מקאזניץ זצ"ל שהי' יליד עירנו. והמעשה מס' קהל חסידים רובו אינו אמת. ואני כותב לו העתקה מפינקס הישן של החברה "נר תמיד" דפ"ק. וז"ל בשער הפנקס:

        הפנקס של החברה קדישא נר תמיד של שבת, שנתנו דבריהם לשיעורין לשמוע דברי אלקים חיים תורת נפש משיבת מפי הרב החסיד מוה' משה נתן נטע שפירא, ה' יגן עליהם כצפרים עפות וישמרם כבבת. נכתב היום יום ג' ר"ח סיון תק"א.

        ושם בדף ב' ע"ב נכתבו התקנות, ובתוכם גם תקנה זו וז"ל: אחד מבני החבורה שלא ילך לשמוע השיעור אל בית הרב המגיד הנ"ל ג' שבתות, אסור לגבאי החודש ההוא לקרות אותו שיעלה בתורה כל חודש שאחריו.

        עו"ש דף ז' ע"ב. בחו"ה פסח תק"ד לפ"ק נתקבל להחברה הבחור הקטן ישראל בן ר' שבתי ונתן אביו מעות הקדמה ג' לויט כסף. ונרשם שם בצד הגליון: בזה"ז הי' הרב דפ"ק אפטא הגאון ר' אהרן משה יעקב מקראקא.

        עו"ש דף י' בתוך הרשימה מספרי התורות וכלי הקודש משנת תק"ט, נחשב טס של כסף של ר' שבתי ה' לויט, טס גדול משקל שלשים לויט אשר נדבו בני החבורה בצירוף הה"מ שלהם מו"ה משה נתן נטע שפירא.

        [והנה אקדים לכ"ת מנהג קדמון דפ"ק שכל החברות הי' מנהגם להתקבץ ביום ערב יו"ט האחרון של פסח בעזרת הנשים עם הרב של החברה, והח"ק עם הרב הכולל של העיר, ולעשות קלפי, וחמשה אנשים זכו בגורל ונקראו בשם פיניווערס או בוררים ראשונים, והראשון משובח יותר. ולמחרתו ביו"ט נתקבצו לביתו ונתנו החמשה ג' כוסות מי דבש לשלשה אנשים, והם היו נקראים בשם דרייערס או בוררים שניים, והם נתנו מי דבש לארבעה אנשים והכתירו אותם להיות גבאים וגם נאמן ורואה חשבון. ובהח"ק דפ"ק עדיין שורר המנהג הזה].

        ושם בדף י"א בהתמנות משנת תק"א נרשם בתוך החמשה גם ר' שבתי כו"ס (כורך ספרים) גם בתוך הרואי חשבון. ולמטה חתומים אחר יו"ט רבני ודומ"ץ שאשרו וקיימו שנעשה כדת וכהלכה.

        וגם בשנת תק"ב כו' ותק"ו נרשם תמיד הר"ש. ופ"א נרשם גם בין החמשה ר' הירש ב"ר שבתי ור"ש נרשם לגבאי.

        ולפי"ז נראה כי לר' שבתי הי' מקודם בנים. ורק אפשר שזוגתו לא הי' לה בן זכר. ומפורסם מזקני השער שנסעה להבעש"ט ז"ל, אפשר כאשר הי' במדינתינו, והבטיח לה בן זכר וציוה שיקראו שמו ישראל.

        וגם עד שנת תקי"ד נחשב ר"ש. ועל מצבת ר"ש נכתב פ"נ איש תם וישר מוהר"ר שבתי במו"ה זאב, נפטר שנת תקכ"א לפ"ק.^[15] ואפשר שאחר שנת תקי"ד כבר הי' בא בימים ולא הי' יכול לצאת ולבוא לכן לא נחשב עוד.

        והנה שמענו בבירור שהה"מ ז"ל נפטר בן ע"ח שנה בשנת תקע"ה, ולפי"ז הי' כשנגש להחברה בן ז' שנים ונולד תצ"ז. וכשנפטר אביו הי' בן כ"ד. וכשנפטר הבעש"ט ז"ל הי' כבר בן כ"ג שנה. ואעפי"כ לא הי' יכול ליסע אליו מחמת המרחק הרב ומגודל עניות. כי שמענו שהי' עוד בימי קטנות חריף גדול ומתמיד מאד, והלך בעקבות הבעש"ט ז"ל, כפי ששמע מתלמידיו שסיפרו לו דרכו. וגם הי' לו עוד חבירים וקראו אותם הבעה"ב בשם "הכת" ורדפו אותם.

        ופ"א בלילות חנוכה שלא הי' יכול ללמוד בבהמ"ד לקח אתו גמרא ונר והלך לעליית הבהמ"ד וישב באיזה זוית ולמד עד לאחר חצות לילה. וכאשר בא לביתו חשדו אביו שהי' משחק בקוביא כי לא מצאו בבהמ"ד, והכה אותו מאד וקיבל באהבה, ולא רצה להציל עצמו בהתורה. עד למחר נודע לאביו מהשמש היכן הי' בנו ופייסו.

        וגם אח"כ לאחר הנשואין שלו באוסטראווצי^[16] סבל עניות וישב על התורה בהתמדה. וגם מפורסם שהי' לו גלגול שלג בההר שתחת^[17] הבהמ"ד שיורדים משם להמקוה, עד שנמצא שם דם ועור והבינו שזהו בוודאי מר' ישראל חריף. וגם נשמע ממנו שלמד הס' 'קב הישר' ק"ב פעמים קודם שעלה לגדולה.

        ואח"כ נתאמץ דווקא ליסע להרב המגיד הגדול [רבינו דובער ממעזריטש] וקנה לו סוס ועגלה ושכר בע"ג ונסע מעיר לעיר, ופרסם א"ע בשם בענטשער [[=מעניק ברכות]], ובאו אליו נשים מרי נפש שיברך בניהם שיגדלו לאריכות ימים ושנים, ובעד זה נתנו לו איזה פרוטות ומזה הי' לו על הוצאות.

        וכאשר בא לעיר של הה"מ ז"ל נסע לאכסניא והניח שם התיבה עם חפצים שלו, ושכח לסגור התיבה עם המפתח, ורץ תיכף לבית הרה"מ ז"ל ועמד בפרוזדור. והי' שם הה"מ מסקאהל בעל 'דברת שלמה' ז"ל,^[18] ונכנס לבהמ"ד וא"ל הנה בא אברך מפולין ורוצה רשות ליכנוס. והוא עמד אצל הפתח. והשיב לו: הנה באים אצלי עם מחשבות של טרדות עוה"ז ורוצים כך ליכנוס בלי ישוב הדעת. ותיכף הבין הה"מ ז"ל על מה ירמזון דבריו, כי הי' נטרד מאד ממה ששכח לסגור התיבה. והלך חזרה להאכסניא ונעל את התיבה והלך להמקוה וטבל א"ע.

ואח"כ בא ופתחו לו הפתח ומצא שעמד אז בפנים הגאוה"ק מוהרש"ז ז"ל. ואמר הרה"מ הגדול לתלמידו הנ"ל: הנה ב"ה הזמין לי הש"י אברך שיהי' יכול להגיה לי את הסידור האר"י בכת"י. ונתכרכמו פניו של הגאוה"ק קצת מזה. ונתן לו שלום ושאל אותו מאין אתם, והשיב לו מקאזניץ, כי כבר הי' דר שם. ושאל אותו כמה רחוק עיר זה מווארשא, ואמר י"ב פרסאות. ונשא הה"מ הגדול את ידיו לשמים ואמר: ת"ל שמעתה אני מקוה שיאמרו בווארשא "כתר".

וישב שם י"ב שבועות והגיה את הסידור כת"י. וקיבל אז מהה"מ ז"ל רוב חכמתו ונסע לביתו.

ואח"כ נפטר הה"מ הגדול ז"ל ונסע הה"מ מקאזניץ לבעל 'נועם אלימלך' ז"ל ולזעליחאוו לה'קדושת לוי' ז"ל.

ובתו של הה"מ ז"ל היה שמה פערל אשת הגאוה"צ ר' אבי עזרא זעליג [[שפירא]]^[19] אבד"ק גרעניץ, אביו של הגה"ק מו"ה חיים מאיר יחיאל ז"ל ממאגליניצא.^[20]

הוא [[הרה"ק רחמ"י ממאגליניצא]] הי' חתן ר' יעקב ממאגליניצא ז"ל, בנו הצעיר של בעל 'נועם אלימלך' ז"ל.^[21]

וגם בנו יחידו של הה"מ ז"ל ה"ה בעל 'באר משה'^[22] הי' חתנו של הה"ק ר' ליב כהן מהאניפאלי ז"ל בעל 'אור הגנוז'. והוליד אז את בנו הה"צ ר' ישכר ז"ל.^[23] ואח"כ בזיווג שני הי' חתן הה"ק ר' אלעזר מליזענסק זלה"ה והוליד את הה"צ המפורסם הר' אלעזר מקאזניץ ז"ל.^[24]

ושמעתי מהחסיד ר' משה כהן ע"ה חתן הה"צ ר' ישכר ז"ל הנ"ל, שהה"ק אביו בעל 'באר משה' סיפר לו, כשהי' אוכל על שלחן חותנו בהאניפאלי סבל דוחק, ודירתו הי' בקאמער שהמים היו נקפים בחורף. ופ"א קודם שעקר רגליו מתפלת י"ח וכבר סיים הברכה "המברך את עמו ישראל בשלום", עלה בלבו מחשבה מן הסתם יש לאבי צער שזה זמן כביר שלא כתבתי לו משלומי. ואמר במחשבה זו תפלת "אלקי נצור" וכו'. ותיכף לאחר שעקר רגליו שלח חותנו את השמש שיקרא חתנו ובא אליו, וגער בו ואמר: כך תתנהג להתפלל במח' זרות! והתנצל שכבר סיים, וגם שהמחשבה צורך מצוה של כיבוד אב. ואמר שאין זה תירוץ, וזמן תפלה לחוד. ומעתה יראה שיזהר בזה.

ואמר לו חותנו, תדע שאביך טרם שעזב אותך אצלי אמר לי, ששקל אותך במאזני ופלס זהב, ואם יחסר לך איזה משקל קטן מקדושתך אזי יקח נקם ממני. ולכן מוטל עלי להשגיח עליך. עכ"ל של ידידי הרב ר' יחזקאל יעקב הנ"ל. ותסמר שערות ראש. זיע"א.

ב] כתב לי ידי"נ הרב החסיד מוה' שאול ברוך גערשט שליט"א וזה"ל: הרה"ק המגיד מקאזניץ אמר שהי' מתיירא מאד מקאזיק, ואפי"כ אמר בעצמו, אם היו עומדים אלף קאזאקין וחרבותיהם שלופות בידיהם, בוודאי הייתי מתיירא, הנה יותר ויותר מתיירא אני מספק איסור דרבנן.

ג] עוד מהנ"ל, שהמגיד הק' אמר עה"פ [["אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול"]], אשר אין בה מום [פי' כשאדם חושב אין בו מום בעבדות השי"ת, הנה זהו סימן מובהק] אשר לא עלה עליו עול מלכות שמים. ודפח"ח.

ד] בס' 'עטרת מנחם' דף ל' ע"א, כי סיפר הה"ק ר' אלימלך מגראדזיסק זצ"ל, ששמע מאביו הק' ממאגליניצא, ששמע מזקינו המגיד הק' מקאזניץ, שהוא מקובל מן הבעש"ט, שקודם ביאת משיח תהי' השפעה גדולה בעולם ויתעשרו אחב"י, ויתרגלו א"ע להוצאות מרובים בהנהגת ביתם, וישליכו מדת ההסתפקות במיעוט, ואח"כ יבאו שנים רעות וחוסר ודחקות פרנסה ועניות גדול בעולם, וכבר לא יהיו רגילים במדת ההסתפקות וצרכי עם ישראל יהיו מרובים, ולא יהי' להם מקור לפרנסה כפי הצטרכותם, וזאת יהי' חבלי משיח. עכד"ק. הש"י ירחם.

 

עשר אורות, למערכת ו, מחו' הרה"ק ר' יעקב יצחק מלובלין

 

        א] כתב לי ידי"נ הרה"ג מו"ה רח"ד גראס שליט"א וזה"ל: ראיתי שהביא בספרו [עשר אורות מהדו"ק] מש"כ בס' 'רמתים צופים' שהה"ק מלובלין שלח אחרי הה"ק רמ"מ מקאסוב שיבא אליו על ראש השנה ולא הניחוהו אנ"ש וכו' ונסתלק בשנה ההיא.^[25] ותמיהני היאך העתיק כת"ה דבר כזה, שגלוי לכל דהק' מלובלין נפטר תקע"ה והק' מקאסוב נפטר י"ז חשון תקפ"ו, הרי לך שהאריך ימים אחד עשר שנים אחר פטירת מרן מלובלין ונסתר הסיפור. ומסתמא בעל רמ"צ לא דק בשמועתו מפי רבו ולא כך סיים. ואין להאריך. עכ"ל.

        ב] עוד כתב לי הנ"ל וזה"ל: בספרו [עשר אורות מהדו"ק] בין תלמידי הק' מלובלין ז"ל חושב כת"ה בתרתי את הה"ק ר' שמעון דייטש ור' שמעון אודערבורג, ועד השלישי את הרב 'נחלת שמעון' אבד"ק דאברימיל. וצ"ע וחיפוש בירור הדבר, שכנראה ר"ש אודרבורג [המסכים על ספר 'נועם מגדים'] הוא ניהו ר"ש דייטש וחד תנא הוא. ועיין ריש ספר 'דרך יבחר'.

        וגם אודות בעל 'נחלת שמעון' יחקור נא בעיירות זעליחוב ודאברימיל ויבורר לו.

        רק מה שחשב כת"ה את הרה"ק ר' שמעון אבד"ק יערוסלב ז"ל רביעי בקודש בין 'שם משמעון' הצדק אתו. ובעל שה"ג חדש שגה בזה, דחשב דהר"ש מיערסלב הוא ניהו הר"ש מדאברימיל בעל 'נחלת שמעון' (ע"ש בספרו אות ש' סי' קלא) והיא שגיאה גסה. והנחל"ש נפטר קודם בשנת תקצ"א, והר"ש מיערסלב נפטר בשנת תר"ו והספידו בס' 'רביד הזהב' עה"ת.

        ונזכר מהר"ש מיערסלב בשו"ת 'שואל ומשיב' תליתאה, שאביו ז"ל הי' מתנגד גדול וצוה קודם מותו שאינו רוצה שבנו הר"ר שמעון יאמר אחריו קדיש בגלל כי נוסחתו הוא עם "ויצמח פורקניה" כנוסח ספרד ע"ש מזה.^[26]

        וגם בשו"מ חמישאה נזכר ממה דנהג כדין השו"ע סי' תקנט בתענית צבור שנדחה שאירע בו מילה, שאכל על הסעודה אם הי' מבעלי ברית עיי"ש^[27] ובס' הד"ר ח"ב סי' לט מזה.^[28]

        ומה שחושב שם כת"ה שהרה"ק ר' ליבוש אבד"ק ווישניצא ז"ל בעל 'אריה דבי עילאי' חיבר 'אוריין תליתאי' – זה אינו. ותחתיו הי' לו לחשוב 'חידושי אריה דבי עילאי',^[29] ו'עטרת זקנים' הנספח לס' 'אילה שלוחה'.^[30] עכ"ל.

        ג] כתב לי ידי"נ ומחו' הגאון הישיש מו"ה יוסף לעווינשטיין שליט"א האבד"ק סעראצק וז"ל: הנה בספרו [עשר אורות מהדו"ק] במערכת הרב מלובלין השמיט הד"ג מתלמידי הרבי, ואלה הם:

        (א) אחיו של הרבי ה"ה הרה"ק ר' יוסלי הורוויץ האבד"ק טארניגראד, רבו של הרה"ק מצאנז.

        (ב) עוד אחיו הה"צ ר' זעליג מבעלזץ.

        (ג) עוד אחיו הה"צ ר' מענדל מיוזעפאף קטן.

        (ד) מחו' הרה"ק מוהרי"ל אבד"ק זאקולקב בעמח"ס 'ליקוטי מהרי"ל'.

        (ה) מחו' הרה"ק מו"ה ליבוש האבד"ק וואליטשיסק.

        (ו) הה"ק מוהר"י ליבוש כ"ץ האבד"ק באלחוב סטריא.

        (ז) הרה"ק ר' ליבושל האבד"ק קאוולי נעשחיז.

        (ח) הה"ק מוהר"א ליבוש האבד"ק קאזמיר.

        (ט) הה"ק ר' ליבוש האבד"ק אופאלי.

        (יוד) הה"ק מו"ה יוסף קעזוס האבד"ק יאנוב לעברטוב.

        (יא) הה"ק מו"ה יוסף מאוסטילא במהר"מ מנעסכיז.

        (יב) הה"ק ר' יוסלי יאריטשיווער מטאמשוב.

        (יג) הה"ק ר' אורי מסטערליסק לסוף ימיו.

        (יד) הה"ק ר' ליבוש פרץ בה"ר משה מלעווערטוב.

        (טו) הה"צ ר' ליבוש חעלימר מווארשא חתן ר"ש מיעריסלב.

        (טז) הה"ק ר' פיבוש אבד"ק דובענקא בע"ס 'אור החכמה'.

        (יז) הה"ק ר' פסח מלענטשנא בעל 'קרבן פסח'.

        (יח) הגאון ר' מאיר ר' זלמנס מלובלין, הובא ב'קשות מיושב'.

        (יט) וחותנו הגאון ר' זלמן בהרב המנוח 'תבנית אות יוסף'.

        (כ) הה"ק ר' מאיר מפרימישלאן.

        (כא) הה"ק ר' מאירל הורוויץ האבד"ק שעפס.

        (כב) הה"ק ר' מאירל ר' הריצקיס מאוסטראווצי.

        (כג) הג"ר יו"ט נעטיל האבד"ק טשעחוב הרב 'טהור רעיונים'.

        (כד) הה"ק ר' אלחנן מפלאנטש בע"ס 'ברכת אברהם' עה"ת.

        (כה) הה"ק ר' בנימין מלובלין.

        (כו) הה"ק ר' יצחק מוורקי.

        (כז) הה"ק ר' אלחנן בילגורייא בווארשא.

        (כח) הה"צ ר' דודיל מפיעטרקוב.

        (כט) הה"צ ר' ליבוש האבד"ק יאנוב.

        (ל) הה"צ ר' יעקב חזן מגאללוב בפרייסין.

        (לא) הה"ק ר' אייזיקל מלענטשינא.

        (לב) הה"ק ר' יעקב האבד"ק ראדזמין.

        (לג) הה"צ ר' שמואל מבעחיווא.

        (לד) הה"ק ר' משה האבד"ק וולאדווי בע"ס שו"ת מהר"ם רויטינבערג האחרונים.

        (לה) הה"ק ר' פישלי מסטריקוב.

        (לו) הה" ר' ליבוש האבד"ק מאדליכאזיף.

        (לז) הה"צ מו"ה שמואל האבד"ק טורבין בע"ס 'מנחת יהודא' על 'המכריע'.

        (לח) הה"צ ר' שמואל חתן הרבי.

        (לט) הה"צ ר' ישראל בן הרבי. הוא הבכור. חתן ה"ר דוד אחי הרב 'אור פני משה'. ולא רצה להמשיך עדה והי' מהמפורסמים הגדולים. והוא הי' הסנדק שלי.

        (מ) הה"צ ר' יוסף מטארטשין בן הרבי.

        (מא) הר"ר אברהם בן הרבי. נפטר בחייו.

        (מב) הר"ר הירשלי בן הרבי. חתן הר' ליבוש מוואליטשיסק ואח"ז חתן הרה"ק מו"ה נטע מחעלים בע"ס 'נטע שעשועים' עה"ת.

        (מג) הה"צ ר' פרץ מקאריטשוב, בירושלים תובב"א. - - עכ"ל.

        ד] והנה להאריך בסיפורים ותורות ממרן איש אלקי הרבי מלובלין, ראיתי כי עפ"י רוב מה שנודע לי נדפס הכל בספרים של הרב רמ"מ וואלדען ב'נפלאות הרבי'. וארשום רק איזה פסקי פסקי פרט ועוללות הנשאר אתי.

        הגיד לי ידי"נ הרב ר' יעקב מיללער נ"י שו"ב מילידי קראקא בשם מרן ע"פ "זלעפה אחזתני מרשעים עוזבי תורתך", אשר פירש מרן "עוזבי" מלשון עזר, כטעם "עזב תעזוב עמו". ואמר כי אין לך צער גדול מזה, בהתבונן כאשר הבעל תורה וירא ה' צריך לעזר מרשעים ולהוושע מהם, כמה גדול הצער למעלה מזה וכמה גדול הצער להנושע בעצמו. והדברים ארוכים וש"י.

        ה] ידי"נ הרה"ג איש האשכולות מוהר"א איטינגא סג"ל שליט"א^[31] בספרו 'דעת זקנים' (צד י"ח אות א') כתב וזה"ל: איש האלקים החוזה מלובלין זי"ע עשה נשואין לא' מבניו, וקודם החופה התפלל מנחה והי' שוהה בתפלת שמו"ע זמן רב יותר מכפי הרגיל. ויהי הדבר לפלא בעיני החסידים אך שום איש לא הרהיב בנפשו עוז לשאול אותו סיבת הדבר. ובעת הסעודה אמר הרה"ק, בטח תתפלאו עלי על אשר הארכתי הרבה תפלת שמו"ע, אבל אגיד לכם טעם הדבר. הנה חז"ל אמרו ליכא כתובה דלא רמי בי' תיגרא [שבת קל.] וגם אמרו ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני [סוטה ב.], ואז מכריזין ג"כ באיזה שנה מהשמיטה יהי' החתונה ובאיזה חודש, באיזה שבוע, באיזה יום, באיזה שעה, באיזה רגע. ולכך אם המחותנים הם זריזים ומקדימים לעשות החופה קודם אותו הרגע שהכריזו בשמים, אזי נתעורר איזה ריב ומצה ביניהם כדי שיתעכב הדבר ותהי' החופה ברגע המוגבל בשמים. ואנכי ידעתי כי עדין לא בא מועד המוגבל, לכן הארכתי בכוונה בתפלת שמו"ע עד אותו רגע, כי שלא יצטרך לבא לידי מחלוקת. ודפח"ח.

        ו] בסה"ק 'אמרי יוסף' פ' תזריע [דף ל"ה ע"ג] וזה"ל: ובפרט לפי מה שמקובל מרבינו מלובלין זצללה"ה, דהגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, מ"מ מאמרי רז"ל יוכל להיות שרומזים רק בסודות ורמזים עליונים ויוצאים מידי פשוטם ממש. עכ"ל.^[32]

        ז] עוד בסה"ק הנ"ל פ' מצורע [דף מ"א ב] וז"ל: ולפי שחביבים עלי דברי רבותינו הקדושים ארשום ממה ששמעתי ממורי זצללה"ה, שאמר בשם הצדיק הק' מלובלין זצללה"ה בפסוק "מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו, יבטח בשם ה' וישען באלקיו". ואמר ע"ז הדרך, מי בכם ירא ה' [שומ"ע הוא לשון "וישמע דוד" רצ"ל היראי ה' שמתקבצים אל הצדיק וזה] בקול עבדו, היינו הצדיק שהוא עבד השם. ואח"כ מפרש לאיזה צדיק יבא, לזה אמר אשר הלך חשכים, רצ"ל שהחשכות כבר הלך ממנו, ואי"ן נוגה לו, רצ"ל והוא סובר בדעתו שאין נוגה לו עדיין, כי כן הוא דרך הצדיקים עובדי השם שאין מאמינים בעצמם וחושדים א"ע שאינן בתכלית השלימות עדיין. או י"ל הפי' ואין נוגה לו, רצ"ל שכבר מאיר לו האי"ן עליון. ואם תאמר שתבטח רק בהצדיק, לזה אמר יבט"ח בשם ה', רצ"ל הבטחון יהי' לו בהשי"ת ויבטח בו באמת, רק וישען באלקיו שהוא הצדיק כמ"ש נתתיך אלקים לפרעה. עכת"ד ודפח"ח. עכ"ל.

        ח] עוד בסה"ק הנ"ל פ' ויגש [דף רכ"ד ע"ג] והנה שמעתי משם הה"ק מלובלין ז"ל לפרש "ואקח את אביכם מעבר הנהר", והוא דאם אדם עושה תשובה על עוונותיו, אומר הקב"ה ואקח את אביכם [הוא הרצון מלשון "ולא אבה"] את אברהם [היינו אפילו אם רצה לעשות עבירה בכל רמ"ח איברים כמספר אברהם] מעבר [עבירה] הנהר, היינו שגם זה יכול לנהור אור ע"י התשובה. כך שמעתי. עכ"ל.

        ט] כתב לי ידי"נ ומחו' הגאון החסיד מפלונסק שי',^[33] שראה בכת"י מחסיד ישיש שכתב שאיש אחד שאל הרבי מלובלין ז"ל עצה, היות שיש לו פרנסה בביתו בצמצום גדול, וחסיד א' שאל מאתו שיסע עמו לדרך לקבץ יד על יד, ע"כ שאל עצת הרבי. ואמר לו הרבי כי ב"אשרי יושבי ביתך" כתוב לבסוף "תהלת ה' ידבר פי", וב"אשרי תמימי דרך" כתיב לבסוף "תעיתי כשה אובד", להורות לנו כי אעפ"י שנאמר בשניהם "אשרי" בתחילה, בין ב"אשרי יושבי ביתך" ובין ב"אשרי תמימי דרך", אעפי"כ יש חילוק ביניהם, כי היושב בביתו יש לו פנאי לעבוד ה' וכנא' "תהלת ה' ידבר פי", אבל ההולך בדרך אין לו פנאי לעבוד ה' כראוי כי מטרידים אותו, ע"כ נאמר "תעיתי כשה אובד". עכ"ל ודפח"ח.^[34]

        י] במכתב ידידי הרב ר' שאול ברוך גערשט מפאביניץ בשמו הק', פ"א הי' הרבי מלובלין מצפה מאד שהגאולה שלימה יהי' באותה השנה, ולא עלתה בידו. ואמר להה"ק היהודי זצ"ל שאנשים הפשוטים כבר עשו תשובה גמורה, ומזה הי' יכול להיות הגאולה, אך עיקר העיכוב הי' מאנשי מעלות, כי קשה להם לבא לידי שפלות מחמת המעלות שיש בהם, ואי אפשר להם לבא לידי תשובה גמורה.

        יא] כתב לי ידי"נ הרב החריף החכם השלם מוה' חיים בלאך נ"י מדילוטין בשם מרן הרבי מלובלין, שמובא בס' ד"צ^[35] שאמר, החסיד הוא מי שהוא בבחי' ילד, מה דרכו של תינוק בוכה ושמח ברגע אחת, כך צריך להיות החסיד בוכה בזכרו חטאיו וגודל שפלותו מה שפגם בשמות הקדושים ב"ה וב"ש, וברגע לשמוח בזכרו את אדוניו שהוא נוצר לעבדו ולשרת ככל אשר צוה בתוה"ק. כי אחת מהמדות האלה בפני עצמו הוא רע מאד להאדם, כי העצבות לבד קשה מאד ואפשר ליפול בייאוש ח"ו, והשמחה לבד ג"כ קשה מאד מפני שהוא יכול להיות בלא יראה ח"ו. ורק ע"י שניהם יחד יוכל לבא לידי יראה ואהבה אמיתיות. וזה דבר עמוק מאד לעבודת השי"ת. עכ"ל.

[1]  בפרק על הרה"ק ר"פ מקאריץ. והוא הרב מפעטריווא (אודותיו: 'אהלי שם', עמ' 433; ס' 'מארמאראש', עמ' 148; 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 41).

[2]  ההסכמות דלהלן ועוד נוספות, נדפסו בס' 'תורת המגיד מזלאטשוב – בית זלאטשוב' (להרה"ח ר' אליעזר עמנואל הורוויץ), ב, עמ' רט ואילך.

[3]  להרה"ג ר' צבי הירש אבד"ק ריישא (אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 350). ההסכמה משנת תקס"א.

[4]  במהדורת ווארשא תקס"א שעליה נתן את הסכמתו, החתימה היא "יצחק". ורק במהדורת ווארשא תרמ"ג נדפס "יעקב יצחק" (כך גם ב'מאורי גליציה' שבהע' הקודמת, עמ' 353). ואולי נשתרבב להם מהחותם אחריו במהדורה הראשונה, הוא הרה"ק ר' יעקב יצחק מלובלין.

[5]  להרה"ג ר' ניסן ב"ר אהרן מראהטין, מו"ץ בק"ק דובנא. הס' נדפס בסדילקאב תקצ"ה וההסכמה היא מחודש אדר תקצ"א.

[6]  תלמיד מובהק למרן הבעל שם טוב זי"ע. אודותיו: קונטרס 'שופריה דמשה' מאת הר"ר מ"מ ויז'ניצר (נדפס בסוף ספרו 'דברי משה', ב"ב תשס"ב). הרה"ק מראדוויל עלה בהסכמה על מהדורתו הראשונה של הס' 'דברי משה'.

[7]  אודותיו: 'אור יקרות', א, עמ' תסד.

[8]  ראה ב'זכות ישראל' מהדו"ב בפרק על הרה"ק ר' ישראל מרוזין (היכל הבעש"ט, גל' כז, עמ' ???) וגם להלן.

[9]  פיעטרקוב תרנ"ב, עמ' 96.

[10]  זיטאמיר תרי"ח. בתוך סי' מד (דף לד, ג) נדפס מכתבו של הרה"ק מראדוויל בדבר סכסוך בין המדפיסים דסלאוויטא ואוסטרהא (חזר ונדפס בס' 'בית זלאטשוב', עמ' קצט).

[11]  אודותיו: 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[12]  הרה"ק ר"י מראדוויל עצמו מביא פירוש זה בשם אביו הרה"ק מזלאטשוב, וגם בסה"ק 'אוהב ישראל' מביא זאת בשם הרה"ק מזלאטשוב.

[13]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[14]  ראה בהע' ??? לעיל.

[15]  ב"תולדות המגיד מקאז'ניץ" שכתב הר"ר ח' צבי הלברשטאם (נדפס במצורף לסה"ק "עבודת ישראל", ב"ב תשכ"ו), עמ' ה', הע' א, נאמר: ותלי"ת מצאתי ראי' ברורה לתאריך חדש [ללידת המגיד מקאז'ניץ]... והוא: שבאגרת המגיד הק' אל הה"ק ר' אברהם מפשיסחא שבסו"ס עבודת ישראל חותם עצמו: ישראל בהר"ר שבתי ז"ל הכ"מ... ור' שבתי נפטר בשנת תקכ"א... ובעבודת ישראל דפוס ראשון שנדפס ע"י חתן השרף ממוגליניצא בפיקוחו ובהגה"ה מדויקת... כתוב בראש האגרת שזה כתב המגיד הק' כשהי' בן כ"ח שנה, נמצא שבשנת תקכ"א הי' בן כ"ח. הרי לפי"ז נולד בשנת תצ"ג. ובזה מתיישב על נכון כמה פליאות בנוגע לשנת לידתו המדויקת.

[16]  ב"תולדות..." הנ"ל (עמ' ח), שאחר פטירת אביו עבור לגור בפשיסחא, מקום מגורי חותנו.

[17]  =מאחורי.

[18]  הוא הרה"ק ר' שלמה מלויצק (ובסוף ימיו בסקאהל) "אשר היה משמש לפני ולפנים בקודש הקדשים אצל המגיד דק"ק מעזריטש" (כדברי הרה"ק רמ"ל מסאסוב). אודותיו: 'אור יקרות', א, עמ' תנד.

[19]  שהיה בן אחר בן לבעל ה'מגלה עמוקות' ונכד הב"ח והש"ך. נסתלק בשנת תקצ"ה ("תולדות...", עמ' לא הע' ג).

[20]  אודותיו: שם, עמ' לד.

[21]  ב"תולדות..." הנ"ל, עמ' לו, שחותנו היה הרה"ק ר' אלעזר בנו של ה'נועם אלימלך' (שהיה גם חותנו בזוו"ש של הרה"ק רמא"ב מקאזניץ, כדלהלן).

[22]  הרה"ק ר' משה אליקים בריעה. אודותיו: שם, עמ' לב.

[23]  נפטר בט"ז כסלו תרי"ז (שם, עמ' לג).

[24]  אודותיו: שם, עמ' נא.

[25]  וז"ל ב'עשר אורות' שם (אות טז): בספר רמ"צ מביא שסיפר הרה"ק מפרשיסחא שהרה"ק רמ"מ מקאסוב בעל אהבת שלום הי' אוהבו של הרבי מלובלין. ופ"א שלח הרבי להרה"ק רמ"מ שיבא אליו על ראש השנה. ורצה לנסוע ללובלין ולא הניחוהו אנשי שלומו בשום ענין. ושלח את בנו הרה"ק ר' חיים מקאסוב בעל תורת חיים לתרץ אותו מה שלא הי' יכול ליסע לשם. והשיב הרבי, כיון שצריך לתרץ א"ע ואינו יודע שמעצמי אבין זאת, אינו מחזיקני לאוהבו, וע"כ איני יכול לעשות לו טובה. ונסתלק בשנה ההיא (אליהו זוטא פכ"ה אות כ"ד).

[26]  ח"א סי' רנט: עובדא ידענא שכבוד דו"ז הגאון בעל ישועות יעקב סיפר, שאבי הרב מוה' שמעון ז"ל החסיד מיעריסלאב בא לפני הרב בעל ישועות יעקב בהיותו עוד בבית חמיו, ואביו היה מתנגד גדול ואמר שאינו רוצה שבנו יאמר קדיש עם "ויצמח", ופסקו שלא יוכל למחות בידו, רק שיאמר קדיש בלא "ויצמח". ע"כ סיפר. והטעם לא נודע לי. עכ"ל.

להמשך הסיפור כיצד נהג הרה"ק מיערוסלב, ראה: 'אהל שמעון' (המצורף ל'תורת שמעון השלם', ירושלים תשל"ד), עמ' י.

[27]  בסי' לט: והן העידו על הרב הגאון מוה' יוזפא מזאלקווא שהיה מוהל בט"ב שנדחה ולא הלך לבית המילה כלל. והגאון הישיש מיערסלאב הי' סנדק ולא רצה לאכול והפצירו בו עד בוש באשר כבד האיש וזקן בן שמונים שנה, ולא יכול לבטל ולעבור על דבריהם והלך לביתו ואכל להשיב נפשו.

[28]  שו"ת הד"ר להר"ר יחיאל מיכל היבנער מניזנוב. וז"ל שם: הן הראוני בשו"מ מהדורא חמישאי דמרעיש העולם על מה שהורה מורה אחד בט"ב שנדחה לאכול על הסעודה עם עשרה אנשים... הרי מביא שם בעצמו דהצדיק ר' שמעון מיערוסלוב אכל, אם דשוברו בצדו יען שהי' זקן מופלג, לדידי נראה אם לא אכל בנערותו לא הי' אוכל אח"כ ג"כ.

[29]  הנדפס בפשמישל תר"מ.

[30]  שהדפיס הרה"ק ר' יחזקאל משינווא בפשמישל תרנ"ה.

[31]  הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[32]  כדברים הללו מובא בשם הרבי מלובלין, גם בהגהות מהרצ"א לסו"מ ועש"ט, אות יג (עמ' י' במהדורת אמ"ת).

השווה למסופר בס' 'דרך צדיקים' (פיעטרקוב תרע"ב, עמ' 24, אות לא): ראיתי שפ"א הסתכל [הרה"ק ר' מאיר שלום מפאריסאב-קאלשין] באיזה ספר מאחרון, שכתב שם בפשיטות דשית אלפי שני הוי עלמא ולא יותר. והיה מקפיד ע"ז, ואמר שאגדת חז"ל אין להחליט שהן כמשמעותן. וכתבתי זאת לאפוקי מדעת מחבר א' דס"ל שכל אגדות חז"ל מתפרשין כפשוטן, ועפ"ז מדחיק עצמו בדחוקים הרחוקים מאמת לפרש כל אגדות חז"ל כפשוטן. ולא אמרו רק אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ולא אגדת חז"ל. עכ"ל [קטע זה נמחק ממהדורות הצילום של 'דרך צדיקים'].

[33]  הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן (אודותיו: אלה אזכרה, ב, עמ' 195).

[34]  וכבר נדפס בס' 'נפלאות הרבי' (הנזכר כאן באות ד) אות שכא. וגם שם הוא ממכתבו של הרב מפלונסק (ראה שם אות רצט) שראה "בכת"י רב גדול א' ".

[35]  צ"ע לאיזה ספר כוונתו. בס' 'דרך צדיקים' (פיעטרקוב תרע"ב) לא מצאתי ענין זה.

- - - - - - - - - - - - 

[ז]
היכל הבעש״ט, ל (תשרי תשע"א), עמ' פח–צח. 

 

עשר עטרות, למערכת ה, מחו' הרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן

 

        א] כתב לי משמו ידידי האברך הרב החריף מו"ה שמואל צבי ווייס נ"י בהרה"ג החסיד בנש"ק מו"ה דוד אלימלך שליט"א האבד"ק ווישק, וזה"ל:

שמעתי כי פעם אחת בא לפניו איש אחד בקובלנא שהוא דר סמוך לנהר וכשמתגדל הנהר בא ושוטף את יסודות ביתו, ובמעט יהיה נשאר בלא כלום.

        ענה לו הה"ק ר' מאיר זצוק"ל: הוי יודע שהנהר שוטף ביתך לאשר שכשאתה מברך ברכה אזי אתה אומר "בריך את" ובלשון יון הנה 'בריך' הוא "נעם" [[=קח]] ו'את' הוא "שטיעב" [[=בית]]. וכשאתה אומר בנשימה אחת במהירות 'בריךאט' אזי משמע שאתה אומר "נעם די שטוב" [[=קח את הבית]].^[1]

        ב] עוד כתב לי הנ"ל וזה"ל: ידוע כי הרה"ק היה מקנטר מאד אלה הרבנים שמחזיקים עצמם ללומדים גדולים ולשיינע יודין [[=יהודים נאים]]. פעם אחת שבת אצלו רב אב"ד אחד וקראו לעלות לקריאת התורה כנהוג. ואחר הרב הנ"ל קרא לעלות בעל-הבית פשוט, איש כפרי אחד. והלך הבעה"ב ואחז בשתי ידיו את שני כנפות הטלית ולאחוז בהם העץ-חיים, לאשר ראה שגם הרב עשה כן ומן הסתם דינא הכי.

        וכשראה זאת הרה"ק החזיר פניו אל הבעה"ב ואמר אליו: דיא מעגסט אהן נעמין דעם עץ-חיים מיט דיא הענד. דיא טיילסט יודין מיט דיא הענד ברויט און בוירשט, איבער דעם מעגסטו אהן חאפין מיט דיא הויעלע הענד. אבער דער רב נעמט מיט דיא הענד שוחד, איבער דעם טאהר ער נישט אהן נעמין דעם ספר מיט דיא הענד [[=אתה רשאי לקחת את ה'עץ חיים' בידיך. אתה מחלק בידיך ליהודים לחם וחמיצה, לפיכך מותר לך לתפוס בידיים ערומות. אבל הרב נוטל בידיו שוחד, לכן אסור לו לתפוס את הספר בידיים]]. ודפח"ח.^[2]

        ג] כתב לי בשמו ידי"נ הרב החריף ובקי בר פחתי מו"ה אהרן כץ שליט"א מבאטאריטש,^[3] שפעם אחת אמר הרה"ק על "אנקת מסלדיך" [לשון היד סולדת, אלה אשר המה בוערים באש להבת דקדושה אליך, עד שהם בגדר היד סולדת, אשר המה כמעט נכוים מכל קדושה] "תעל לפני כסא כבודך". ודפח"ח.

        ד] עוד מהנ"ל בשמו, שכאשר יתוועדו יחד חסידים ואנשי מעשה ושותין משקה ואומרים זה לזה "לחיים", הוא טוב ומועיל לפרנסה, ווארין ווען דיא יו"דין צוגייען זיך בלייבט איבער פון "לחיים" "לחם", היינו פרנסה טובה [[=מפני שכשה'יו"ד'ים (היהודים) הולכים לדרכם, נותר מה"לחיים" רק ה"לחם", היינו פרנסה טובה]].^[4] ודפח"ח.

[כאן חסר דף בכתה"י]

        ח] עוד מהנ"ל. הרב הגאון מרן ר' יוסף שאול נטנזון זצ"ל אבד"ק לבוב, אשתעי לאנשי שלומו: פעם אחת עברתי דרך עיר פרימישלאן, ובאשר שמעתי מספרים גדולות ונפלאות מהרה"ק רבי ר' מאירל, אמרתי לסור אל ביתו להתראות אתו פנים. כאשר דרכתי על מפתן חדרו וראיתי כי אינו יושב על הספר ולומד הרהרתי בנפשי, איך איש קדוש כמוהו יושב בטל. אכן ליבא לפומי לא גליתי.

        כאשר נגשתי אליו נתן לי שלום ויאמר אלי: כבודו הוא בעל המחבר 'מפרשי הים', אשאלהו ויודיעני פירוש על דברי חכז"ל [ברכות יט] אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה אל תהרהר אחריו וכו' ודאי עשה תשובה. והדבר יפלא, הלא "תלמיד חכם" שבתלמוד בטח הוא ירא ה', ואיך יצויר אשר איש כזה שחכז"ל הקדושים קראוהו "תלמיד חכם", יעבור ח"ו עבירה, בפרט בפרהסיא, וימליצו בעדו שעשה תשובה?!

        ואמרתי לו שאין בידי מה להשיב על זה.

        ואמר לי: אני אגיד לכבודו תירוץ נכון. כי באמת תלמיד חכם אמיתי לא יעשה ח"ו עבירה. רק איזה מין עבירה יצויר אצל התלמיד חכם? שילך ד' אמות בלא תורה. ועל עבירה כזו כיוונו חכז"ל באמרם "אל תהרהר אחריו". כי הנה רבינו הקדוש החוזה מלובלין בעת פתחו את הגמרא ללמוד אמר מקודם: "ריבונו של עולם, אפשר כתוב עלי [['ולרשע אמר אלקים]] מה לך לספר חוקי', הנני מקבל עלי לעשות תשובה מעתה". וכן עשה בכל פעם שישב ללמוד.

        והנה, למורי הנ"ל היה די רק הרהור תשובה, אבל לאיש כמוני אינו די הרהור תשובה לבד, רק צריך זמן רב לצמצם דעתי ומחשבתי לקבל עלי עול תשובה לפני הלימוד. וזה כוונת חכז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה [דהיינו שלא למד], אל תהרהר אחריו, דשמא עשה תשובה קודם. וסיימו חז"ל: "שמא" סלקא דעתך? אלא וודאי עשה תשובה קודם לימודו. ודפח"ח.^[5]

        ט] ידי"נ הרב החריף החכם השלם מוהר"ח בלאך שי' מדילוטין^[6] כתב לי וזה"ל: שמעתי כי הערל ששמש בבית הרה"ק ביום ש"ק להסיק התנור ולקח המנורות מהשלחן, משכורתו היתה שלימה, שהאריך ימים עד מאד, ועד יום מותו אמר כי יש לו ברכה ממאירקאָ.

        י] עוד מהנ"ל. גם שמעתי שיחה נאה ממנו, כי פעם אחת בא אליו מחבר אחד ובידו ספר "יהגה חכמה" לבקש הסכמה. הרה"ק עיין בהספר וראה כי רובו דברים של מה בכך, והשאר גנוב הוא באמתחתו מספרים אחרים.

        ובכן החזיר הכת"י ואמר: על ספר כזה לא אתן הסכמתי. כי מה שיעגא [שלו, בלשון פולנית] ניע יעסט חכמה [[=אין חכמה]] ומה שהיא חכמה ניע יעסט יעגא [[=אינו שלו]] כי גנוב הוא.^[7]

        יא] עוד מהנ"ל. יהודי אחד החזיק פראפינאטיאן^[8] מאדון העיר סאדיגורא והצליח בה עד מאד. אחר כמה ימים אירע מזלו ל"ע והמסחר ירד עשר מעלות אחורנית. ונסע להרה"ק מפרימישלאן.

        בבואו לבית הה"ק עמד שם איזה עת והה"ק לא שעה אליו אף לא שאלו דבר. פתאום צעק הרה"ק בקול משונה כדרכו: אריה! מדוע לא תשאל את היהודי הזה מאין הוא?

        - מעיר סאדיגורא אני, ענה היהודי הנפחד וארכובותיו דא לדא נקשן.

        - אריה! – צעק הרה"ק עוד הפעם – אמור ליהודי זה, מאיר יודע היטב ממנו, מאיר אומר שהוא מסאדאטאב ולא מסאדיגורא! ומה הוא כח צדיק הדור? שיוכל להפוך שדה גרוע (סאדיגורא) לשדה טוב (סאדאטאב). בוודאי לא תדע מי הוא צדיק הדור. דע שצדיק הדור הוא ר' ישראל מריזין. ותאמר זאת לשר העיר כאשר יגיע הזמן, למען השם אל תשכח זאת!

        מבלי הבן הדברים הסתומים נסע היהודי לביתו. ולא עברו הרבה ימים והרה"ק מריזין בא לגאליציא לבקש לו מקום מנוחה ושמו מלא כל הארץ. זכר היהודי הנ"ל דברי הרה"ק מפרימישלאן, ועל-פי עצתו השתדל שר העיר סאדיגורא אצל ממשלת אוסטריא לטובת הרה"ק מריזין ליתן לו זכות אזרח כנודע.

        יב] כתב לי בשמו הק' ידידי הרב החריף ר' שאול ברוך גערשט נ"י מפאביניץ דיבור נחמד.

        בפסוק "שמור רגלך באשר תלך אל בית אלקים", וצריך ביאור, וכי לבית אלקים צריך לשמור רגליו ולא למקומות אחרים? הלא במקומות אחרים צריך שמירה יתירה! ואמר הה"ק הפירוש כך: שמור רגלך [ואם תשמור תמיד רגלך אז תזכה כי] באשר תלך [פירוש, בכל מקום שתלך יהיה] אל בית אלקים. ודפח"ח.

        יג] עוד מהנ"ל בשם קדשו, בפסוק "ויהיה נא פי שנים ברוחך אלי". והקשה, וכי אפשר לאדם ליתן יותר ממה שיש לו? ותשובת אליהו "אם תראה אותי לוקח ממך" קשה להבין, מה בכך אם תראה אותי וכו'.

        ותירץ הרה"ק, דהנה אליהו גם גופו היה מזוכך כל כך, עד שגם גופו לא היה יכול לסבול העוה"ז ולכן הלך בסערה השמימה. אמנם אלישע ביקש ממנו שיתן מהודו עליו, שתנוח עליו רוח קדשו גם על הגוף להיות ביחד, וזה: ויהיה נא פי שנים [רצונו לומר, הגוף והנפש] ברוחך אלי. ואמר לו אליהו: אם תראה אותי לוקח ממך, רצונו לומר, אם בכל עת יהיה דביקותך בי כל כך כמו בעת אשר "אותי לוקח ממך", אזי תשיג מבוקשך. בכאן תראה גודל מעלת דביקות בהצדיק. ודפח"ח.

        יד] בס' 'מעשה יחיאל' (דף ח, ב): שמעתי בשם הצדיק מהר"מ מפרימישלאן על הא דנקוד על 'איו' שב'אליו' (בפ' וירא), כי המלאכים הם בחי' עומדים והצדיק הוא בחי' הולך, וכשבאו אליו היו הם מבחי' נצבים עליו, גדולים ממנו, ואחר-כך וירץ לקראתם ושוה להם, ואחר-כך והוא עומד עליהם, למעלה מהם. על-כן זה אל זה שואלים 'ואיו', אברהם, שמצאנו אותו, כי אחר הוא ואיננו הוא. עכ"ל ודפח"ח.

        טו] בס' 'דברי ברוך' (פרקי אבות פרק ד) על-פי מה ששמעתי בשם הצדיק ר' מאירל זי"ע מפרימישלאן, על מאמרם ז"ל למה נקרא שמו רבינו הקדוש, דלא מסתכל בצורתא דזוזא. פירוש, כי יש כמה אנשים שמכבדים אותם אף שאינם אנשי צורה, רק עבור שיש להם מעות הרבה מכבדים אותו כאילו הי' להם צורה רוחנית. וז"ש דלא מסתכל בצורתא [שיש לאדם על-ידי] זוזא. עכ"ל ודפח"ח.

        טז] עוד שם בשמו (פרק ה) על-פי מה ששמעתי מכ"ק הה"צ ר"מ מפרימישלאן ז"ל, תורה מתשת כחו של אדם, פירוש, מי שלא למד תורה אומר בלבו על כל מה שיש לו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. אבל מי שלומד תורה התורה מלמדתו שלא יאמר כוחי וכו'. וז"ש תורה מתשת כחו של אדם, שלא יאמר כוחי ועוצם ידי. עכ"ל ודפח"ח.

        יז] כתב לי ידי"נ הרב הגאון המפואר איש האשכולות מו"ה ברוך באסעכעס נרו יאיר האבד"ק סאלקא^[9] וזה"ל:

        דו"ז הגביר הירא ושלם ר' משה שפירא ז"ל מגלינא שנפטר באה"ק, נודע לנו העובדא ממנו כי פעם אחת בא אל הה"ק ר"מ ז"ל וחכה בפרוזדור, כי לפניו נכנס אל הרבי עשיר מופלג אחד מלבוב, וביקש ממנו אולי נחוץ לו כסף מוכן הוא לתת לו כמה שידרוש. והרבי לא שעה אל דבריו.

        ואחר-כך כשנכנס דו"ז הנ"ל, ביקש הרבי ממנו שילווה לו שני מאות כסף. והלווה לו תיכף ומיד. והרבי שיעבד לו שתי כפות ושתי מזלגות של כסף.

        אחר זמן, כשנפטר הרה"ק, אמר למשפחתו לפני מותו שהמה ישלמו לדו"ז ר"מ שפירא את החוב על שני מאות כסף, או אם יתרצה דו"ז יקבל בעד החוב את הכפות והמזלגות הנזכרים. והברירה בידו. דו"ז לקח ובחר בהחפצים שישנם עוד תחת יד בנו ש"ב ר' שלמה שפירא מלבוב.

        מזה תראה ישרו ותומו של הצה"ק בעניני ממונות, וכי לא לבו הלך לצבור הון. עכ"ל.

        יח] עוד כתב לי הרב הנ"ל, ששמע מפי המופלג ר' שלמה איזאק זאהן,^[10] שהוא חתן הרה"צ ר' יואל והרבנית משאץ זצ"ל,^[11] בשם קדשו, על הפסוק "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו".

אמר הרה"ק ר' מאירל ז"ל, דהנה שאול חטא במה שלא הרג את אגג וחמל עליו, ובחמלתו נולד אויב המן והיצר לישראל. ואסתר נכדת שאול עליה היה מוטל לתקן חטא זקינה להציל את ישראל ולהשמיד הצר הצורר. וגם אחז"ל כי אסתר שלחה לאחשורוש שידה במקומה שהיתה דומה דומה לה, להתיחד עם המלך. וז"ש מרדכי לאסתר [כי אף שתמיד את שולחת במקומך שידה ודמיון, עכשיו] אל תדמי בנפשך [אל תשלחי אליו דמיון נפשך], כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר [הוא הסטרא אחרא, והשידה היא תסבב רוח והצלחה ליהודים] ואת ובית אביך [הוא שאול אבי זקינך שהמתין על זה] תאבדו. עכ"ל ודפח"ח.^[12]

יט] כתב לי הרה"ג הנ"ל: אני שולח לכ"ת העתק משני מכתבים מהה"ק רבי ר' מאיר ז"ל, שנמצאו בידי מעזבון אבי זקיני ר' יחיאל מיכל ראזען ז"ל מגלינא, אות באות. וכשמת א"ז הנ"ל, דכירנא שמצאו באמתחתו מ"ב מכתבים מהר"ר מאיר ז"ל מכמה שנים מענינים שונים, כי הוא היה עשיר ובעל צדקה גדול, והרבי ר"מ פנה אליו כפעם בפעם עבור עצמו ועבור אחרים.

מכתב א' נמצא בידי, שנמצא באמתחת זקיני הנ"ל, וכתבו אליו כי מביא בתוכו אחיו הרב, והוא דו"ז ר' שלמה זלמן הורוויץ האבד"ק גלינא.^[13] והרר"מ כיבד תמיד א"ז ר' מיכל ראזען האח הבכור יותר מאחיו הרב הצעיר הנ"ל, כנודע כמה פתגמים שאמר על זה. ועל זה יסובו דברי המכתב הזה.

 

מכתב א

        שיל"ת יום א' ב' ר"ח ז' חנוכה אשר השי"ת התיר לנו להיות בשמחה. אולי ברחמיו וברוב חסדיו הגדולים אשר דרכו להיטב לברואיו. וכך שמעתי מאבי מורי זלה"ה בכל שנה בזמן הזמן מתעורר אשר הי' לעם הקודש בתעצומות והתאמצות גדול נגד העומד, התואר לו ית"ש אשר מחליף וגולל החשך מפני האור ויהי רצון שישקיף תמיד לטובה.

        כ"ד דו"ש הק' מאיר

        יהי רצון שיתהפך הכל לטובה ולברכה לכלל בני ישראל. ואפריון נמטיי' לאחיהם הרב נ"י וכל בני אביהם. ויהי רצון שיקוים בני אל חי ברב כח, והנותן ליעף כח. היום בשעת המתפלל נפל לי במחשבה אשר אמר יעקב אבינו ואולם אחיו הקטן יגדל ממנ"ו, היינו מצד עצמו ודעתו, לא מצד אשר הגביהו זקינו מאחיו הישיש, וזה הוא לד' בעצמו. והבן.

        כ"ד הכותב [עכ"ל מכתב קדשו].

        מכתב ב שכתב לראשי הקהל מגלינא, כנראה מליצה על איש שהי' לו עסק עם הפרנסים. וזה"ל:

 

מכתב ב

        בעזהי"ת

        לכבוד האנשים החשובים הנגידים הקצינים ראשי עם קודש דהק' גלינא, ה"ה הרבני הנגיד המרומם מוה' משה נ"י וה"ה הרבני הנגיד המרומם מוה' יחיאל מיכל נ"י.

        הנה יאמינו לי שאין דרכי לצוות חלילה, רק מאד נפלא בעיני שימתינו כ"כ עד קודם חג הפסח והם בוכים וצועקים. נראה לי שיעיינו בדבר הזה וירחמו ויקילו עליו עכשיו וגם אח"כ על העבר ועל העתיד יקיים חודש בחדשו.

        כ"ד השפל המבקש מליצה הק' מאיר בהרב

        מכתב ג ששלח אלי ג"כ הנ"ל הרב הגאון דק' סאלקא, שנכתב לזקינו הגביר החסיד המופלג ר' מיכל ראזען הנ"ל. ונעתק אות באות. וזה"ל:

 

מכתב ג

        בעזה"ש

        כבוד אהובי ה"ה הראש והקצין מוה' יחיאל מיכל נ"י. נא שיקיים וחי אחיך עמך ויתן לו אפס מעט חיותו אשר מבקש, כי ממש חייו אינם חיים כי טפלי תלוי בי', והוא אינו בקי במסחר וצוק העתים אין להעריך. נא ונא מאד לעשות זאת למען השי"ת. ובגלל זה השי"ת ישלם לו בכפלים כי טובות הש"י בכפלים.

        כ"ד השפל המבקש במליצה הק' מאיר בהרב

        כ] בס' 'עטרת זקנים' לש"ב הה"צ ר' יחיאל מיכל זצ"ל^[14] בן חו"ז הקדוש האלקי רבי ר' משה מסאמבור זצ"ל וזה"ל:

        פעם אחת נזדמן שנסע (הרה"ק ר"מ מסאמבור) לדרכו ונסע דרך עיר פרימשלאן. וכ"ק הרה"ק הרבי ר' מאירל ז"ל נסע לקראתו על הדרך לקבלו בספ"י העירה. ולבש א"ע אז הרבי ר' מאירל בבגדי שבת ובעצמו הביא המאכלים לשלחן הטהור שסעד כ"ק הר"ר משה ז"ל עמו.

ואמר לו: מה שלבשתי בגדי שבת, הוא כי אורח כמוכם הוא אצלי בבחי' שבת. וענה לו הר"ר משה: גם אצלי בביתכם בחי' שבת, והמופת לזה, כי בכל שבת טרעטין מיר אב [[=מסתלקים ממני]] היסורים קשים שלי, ובביתכם האבין מיר אויך אבגיטרעטין [[=וגם בביתכם הסתלקו ממני]] היסורים כמו בש"ק. עכ"ל.

 

עשר עטרות, מערכת ח, מחו' הרה"ק ר' יודא צבי מסטרעטין

 

        א] אמר הכותב. לסדר מערכת שלם מזה הקדוש עליון ובניו הקדושים אי אפשר לי, יען כבר נדפס מגדולתו בס' 'דגל מחנה יהודא'. אמנם לאשר יש בידי איזה גרגרים מועטים שלא בא שמה, לא יכולתי להפטר בלא כלום, וסדרתי רק מערכת קטן.

        והוא מה שכתב ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מוהר"א איטינגא סגל שי' מדוקלא,^[15] שכתב לו ידי"נ הגאון הנפלא מוה' יקותיאל ארי' ק"ה^[16] ר"מ דק' סטאניסלב, כי לפני הרה"ק מוהרי"צ זצ"ל מסטרעטין בא אחד מחסידיו ושאלהו לאמר: מדוע אנו רואים מעשים בכל יום אשר אנשים ההמוניים הדופקים על דלתותיו עם איזה בקשה תיכף יוושעו לעין כל, ואני המתאבק בעפר רגליו ומסתופף בצלו צל הקודש זה כמה שנים, ישועה רחקה ממני.

        ויאמר לו הה"ק, הלא דבר זה מתורת משה למדנו, כתיב בפ' שמות "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וכו' " [מלך מצרים זה הקב"ה אשר בכל צרתם לו צר, ומצרים מלשון מיצר-ים], למילדות העבריות [אלו צדיקי הדור המלמדים לאדם דעת דרך העבריות] בילדכן את העבריות [בעת תלמדו אתם דרך העבריות הוא דרך השם] וראיתם על האבנים [תראו על שרש שלהם] אם בן הוא [אם הוא בבחינת דכר מדריגה גדולה של בר דעת] והמיתן אותו [תוכלו להמתין עם הישועה, ויהיה 'המיתן' מלשון המתנה], ואם בת היא [אם הוא מסטרא דנוקבא בבחינה קטנה, אז] וחיה, תראו שיהיה לו תיכף הישועה. ודפח"ח וש"י.

        ב] ש"ב הרב הגדול צדיק וחסיד ועניו פרי קודש הלולים מוה' משה בראנדוויין^[17] שליט"א [חתן הרה"צ ר' מיכלי מסאסוב שי',^[18] שהוא בנו של הרה"ק מהר"ש^[19] משם שליט"א, ונכד ש"ב הרה"ק ר"נ מבורשטין שי'] כתב לי משם זקינו הרה"ק מוהרי"צ זצלה"ה.

        בגמ' מס' שבת (יו"ד ע"א) רבא חזיא לרב המנונא דהוה מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. והקשה הרה"ק מהרי"צ, הא אותו זמן שמאריך בצלותיה ביותר, הוא מקצר בתלמוד. ותירץ בדברי קדשו, זמן תורה לחוד הכוונה ליחודו של עולם האחד ומיוחד, וזמן תפלה לחוד ג"כ ליחודו של עולם. וא"כ הכל הולך אל מקום אחד. עכד"ק.

        [ואני השפל מוסיף על זה, כי זמ"ן הוא מספר היחוד זו"נ, היינו מ"ה וב"ן שניהם יחד גימטריא זמן]. והבן.

        ג] עוד כתב לי הרב הנ"ל ש"ב שליט"א סיפור נפלא [והובא גם בס' 'דגל מחנה יהודא' בפ' שופטים, אך לא נכתבה שם כראוי ובדיוק, והעיקר הוא כמו שכתב כאן], והוא:

        נודע היות דרך הה"ק השרף מסטרעליסק רבו של הה"ק מוהרי"צ, בעת קראו בתורה בש"ק עמדו אצלו בנו הרה"ק הר' שלמה זללה"ה, והה"ק מוהרי"צ הביט בהחומש והראהו בכל פעם המקום אשר עמד שם בין גברא לגברא. וידוע דרכו של הקדוש והנורא מסטרעליסק בקריאתו אמר כמה טעותים, ולא ערב שום איש להזכירו שזה טעות. והרבה פעמים אמר תורה על שולחנו על זה הטעות.

        ובשנה שנפטר כ"ג אלול, קרא בפרשת שופטים להפסוק "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך", אמר הוא: נביא אקים וכו' "כמוני". אז אמר לו הרה"ק מהרי"ץ: "כמוך". והתחיל עוד הפעם נביא אקים וכו' "כמוני", החזירו עוד הפעם המהרי"ץ: "כמוך" כתיב. אז קרא עוד הפעם נביא אקים וכו' "כמוני" והחזירו עוד הפעם "כמוך" כתיב. קרא עוד הפעם בחיל נביא וכו' "כמוני" אז הניח הק' מהרי"צ החומש מתוך ידו ואמר: "כמוך" כתיב. אז הסיב פניו הרה"ק השרף כנגד הק' המהרי"ץ והניף ידו כנגדו ואמר: "כמוך, כמוך, כמוך".

        ואחר זמן, כאשר היה מעט פירוד בין הרה"ק מהרי"צ ובין הרה"ק הרבי ר' מאירל מפרימשלאן, אמר הה"ק ר' מאירל: מה אעשה ואני ירא ממנו מחמת שהה"ק מסטרעליסק קרא עליו "והאיש אשר לא ישמע לקול דברי הנביא" וכו'. זיע"א.

 

עשר עטרות, למערכת ט, מחו' הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין

 

        א] שמעתי בימי חורפי בהיותי חונה בק' פראבוזנא, מידידי הרבני המופלג החסיד ירא ושלם מוה' שמואל צבי רעכטר ע"ה, ששמע מפה קדשו של הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין, בפסוק "ואכלתם ישן נושן" וכו', שפירש: ואכלתם [לשון דביקות כטעם הלחם אשר הוא אוכל] ישן נושן [מורה על הקב"ה, והיינו שתדבקו את עצמכם בהשי"ת. והנה היצר הרע נקרא גם-כן "ישן", מלך זקן וכסיל, כידוע שהוא בא קודם שנעשה בר מצוה, וצריך לבערו מן הלב בטרם בא היצר הטוב הנקרא "חדש". וזה] וישן מפני חדש תוציאו [שהיצה"ר הנקרא "ישן" תוציאו אותו בטרם יבוא היצה"ט שנקרא "חדש"]. ע"כ שמעתי אמרי קדוש.

        ולי השפל נראה על דרך הנ"ל להוסיף תבלין, כי הנה השי"ת נקרא "ישן" וגם היצה"ר נקרא "ישן". אבל החילוק, שהשי"ת נקרא "ישן" מחמת שהוא באמת נושן, כי אין ראשית לראשיתו קדמון לכל דבר. והיצה"ר נקרא "ישן" רק כנגד היצר טוב אשר הוא צעיר ממנו, שהיצה"ט בא רק כשנעשה בן י"ג שנה והיצה"ר מוקדם מיום היוולדו, והוי היצה"ר ישן נגד היצה"ט. וזהו ואכלתם [כפירוש הרה"ק הנ"ל, שתדבקו את עצמכם] ישן נושן [כלומר, בה"ישן" ההוא שנקרא "ישן" מחמת שהוא באמת נושן והוא השי"ת, ואמנם] וישן מפני חדש [פירוש, זה הישן אשר הוא רק "ישן" נגד היצה"ט שהוא "חדש", והוא היצה"ר, אותו] תוציאו. והבן.

        ב] בס' 'אמרי רצון'^[20] פ' ויחי וזה"ל: ודודי הרב הצה"ק מוה' אברהם זללה"ה מסטרעטין היה דרכו בקודש להשיב "לחיים ולברכה והצלחה" בשלחנו בשבת קודש (כשנתן) [כשנתנו] לו 'לחיים', ואמר על זה כי "הצלחה" הוא לשון מבקע, כפירוש התרגום על "ויבקע", וצלח, ומלשון "וצלחו הירדן", כי לפעמים חלילה נסתם מאדם צנור הברכה וחיים, צריך לבקש הצלחה, לצלוח ולפתוח הצנור שלא יהיה נסתם, להמשיך ברכה וחיים. עכד"ק.

        ג] ידי"נ הרב הגאון המפואר מסאלקא מוה' ברוך באסכעס נ"י כתב לי משמו, על הא דאחז"ל כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו (סנהדרין [צב, א]) שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. ולכאורה קשה, וכי בשביל שלא חנן לו ה' דעת אסורים לרחם עליו, והרי האיש הזה לא חטא כלום.

        ואמר הפירוש כך, כי האיש המבין ובר דעת יודע בעצמו לשית עצות בנפשו בנוגע לפרנסתו וכדומה, אבל השוטה החסר דעה איז יעדער יוד אהן געבינדען ער זאל אויף איהם רחמנות האבין [[=כל יהודי אסור וקשור, חייב, לרחם עליו]], מלשון "מלך אסור ברהטים".

        ד] יסופר בספר 'מקור חיים' (דף נד א) וזה"ל: הרה"ק מוהר"א מסטרעטין היה לו ענין פלא באכילת בשר, שהכיר מעשי השו"ב ששחט את הבע"ח (וידוע שפעם אחת רצה לאכול את הרוטב ועל-ידי חושי הראיה והריח הניח מלאכול. ושלח אחרי השו"ב, וכשבא שאלו מדוע שחט עוף שלו קודם קיום טבילת עזרא כדת. והשו"ב התנצל כי היה שליח אחר שלא הורגל אצל הבאת העופות מהרבי ולא היה יכול לטבול עוד עבור ריבוי הזביחה הנחוצה שהיה באותה שעה. אעפ"כ השו"ב הפסיק מלשחוט עוד בסטרעטין כי אמר מה לי ולצרה הזאת להיות נפשי בכפי תמיד להיות שו"ב תח"י איש אלקים קדוש ומבין כמוהו, וחשש לנפשו, כי לא כל הזמנים שוים בחיות רצוא ושו"ב. ואף כי היה חביב ומובחר בעיני רבו לא רצה עוד במקום זה).

ושמעתי מדודי הרה"ח הנגיד מו"ה אברהם ברוך שטיינמעץ נ"י ממאקרא, כי הה"ק נסע פעם אחת למרחץ קרעניץ, ולקח עמו שו"ב שהוא לרצונו לרוח מבינתו. ולאשר מקום הרחצה הוא בגליל צאנז, נסע מקודם להה"ק מצאנז ליקח רשות ממנו על השו"ב שנטל לעצמו למשך ימי הרחצה. ונכנס למלון שם, ושלח את הגבאי שלו אל הה"ק מצאנז מתי יוכל לבא לקבל ברכת שלום בזמן הראיה. והשיב לו שאין לו פנאי כעת, עד אחר שעתא חדא. ושאלו היכן נכנסו. הגבאי הלך להגיד התשובה לרבו, ותיכף ומיד אחר-כך בא הרה"ק מצאנז בענוות צדקו לבית מלונו של אותו צדיק להקדים לו שלום. והיה כוונתו שאין לו פנאי שעתא חדא, שרצונו לילך למלון הצדיק. והתראו פנים אל פנים ועשה סעודה לכבודו באהבה יתירה. ושאלו על דבר השו"ב, בהסבר הדברים איך שו"ב צריך להיות, על כן לקח לו הוא כרצונו ומבקש לתת לו הסכמתו.

הרה"ק מצאנז השיב לו: ידעתי כי כ"ק מבין גדול על שו"ב, ובכל זאת גם השו"בים שתחת דגלי לאו קטלי קניא באגמא אינהו, על-כן דעתי שלא יעשה חדשות ויאכל מזבחי השו"ב דשם. הה"ק מארא דאברהם לא עמד על דעתו ועשה כרצון הה"ק מצאנז לאכול מזבחי השו"ב דשם.

ובקרב הימים בא הה"ק מצאנז לבקרו בקרעניץ, ושאל הה"ק מוהר"א למה לא הודיע הרב דצאנז מיום בואו שיוכל להכין סעודה לקראתו לכבודו ולכל הנלוים. והשיב הה"ק מצאנז, כי בעושי רצון הבורא ית"ש כמוהו מלאכתו נעשתה בלעדו, כי לקח הכל מביתו, הרוטב בצלוחיות ובשר ושאר מאכלים בקדירות, ומאפה תנור, וצריך רק לחמם. וכן היה הכל בכבוד ברוב עם הדרת מלכים. עכ"ל. זיע"א.

ה] אמרתי לספח לכאן שני ענינים מהצה"ק הר' אליעזר מאזיפאלי זצ"ל [אחיו של הרה"ק ר"א מסטרעטין זצ"ל] אשר גם-כן כבר בא בספר 'דגל מחנה יהודא' מנפלאותיו ונוראותיו. ואין אתי מהחדש רק אלה השתים שכתב לי נכדו של אותו צדיק ש"ב ידיד נפשי האברך הרה"ג חסידא ופרישא בנש"ק מוה' משה בראנדוויין שליט"א, אמרתי לא אמנע הטוב ליחדם לכאן.

וכתב לי נכדו הרב הנ"ל בשמו הק', שהיה רגיל לפרש מה שאנו אומרים בתפלה "וליחדך באהבה", על-פי מה שמובא בסה"ק שצריך האדם לייחד להבורא ב"ה בכל מיני אהבת עוה"ז, לקשר כל מיני תאוה ואהבה ויראה, ליחד בזה הבורא ב"ה. וזה פי' "וליחדך באהבה", פירוש עם כל עניני אהבה שבאה לנו נעלה את הכל ליחד בו את הבורא ב"ה. ודפח"ח.

ו] עוד כתב לי הרב הנ"ל וזה"ל: שמעתי מפי הגביר החסיד ר"פ מביטשקיוו ז"ל, הוא היה מחסידי קאסוב, אך היה גם-כן מיודעיו ומכיריו של קדוש זקיני מאזיפאלי, היינו בעת בא חכם לגבולו התאכסן אצלו וכבדו מאד.

פעם אחת היה הגביר הנ"ל לרגל מסחרו בעיר סטאניסלב והוכרח להתעכב על ש"ק, והוסכם בדעתו לנסוע על ש"ק לזקיני הרה"ק הנ"ל, כי עיר אזיפאלי סמוכה ונראה לעיר סטאניסלב. ונסע שמה. ובליל ש"ק קרה לו מקרה לילה ר"ל ועמד בבוקר בעגמת נפש מאד, וחשב לספר צערו לפני כ"ק זקיני ז"ל. הדר נתיישב בדעתו, ממה נפשך, אם רבי הוא ידע מעצמו, ואם לאו מה לי לספר לו. והסכים בדעתו שיהיה אצל רבו הרה"ק מקאסוב ויספר מכאובו. ופניו לא היו לו עוד.

וביום ש"ק כשאמר זקיני ז"ל "אסדר לסעודתא" אמר בזה"ל: כשאומרים "יהא רעוא קמיה" בכוונה נכונה, יכולין לתקן הר"ת של יהא רעוא קמיה. ואחר-כך אמר להר"פ: ר"פ, תנו לי הכוס לקידוש. והבין הר"פ כי כוונת התורה עבורו היתה.

 

[הוספה: לענין ההסכמה על ס' יהגה חכמה, שבמקו"א מסופר על ר' אייזל חריף – כך למשל ב'דער יודישער אוצר', מחברת שניה, ווארשא תרצ"ז, עמ' נד]

[1]  נראה שהכותב פורתא לא דק. כשאומרים בנשימה אחת ובמהירות נשמעת הברכה כמו "בריחאטו", כשחלוקת המלים היא: "ברי", קח. "חאטו", בית.

[2]  ב'סיפורי מרן הרמ"ח' (ב"ב תשמ"ט, עמ' רג): לר' מאיר היה מנין מיוחד חוץ מנין החסידים בביהכנ"ס... וקראו לרב לעלות לתורה ולקח את ה"עץ-חיים" בעטפו ידו בטליתו ובירך ברכת התורה. לאחריו עלה "שואב-המים", ורצה גם הוא לעשות כמעשי הרב. ואמר לו ר' מאיר'ל: מילא הרב מכסה ידיו בנגעו בספר תורה מפני השוחד שבהם... אבל אתה הרי איש פשוט העושה גמ"ח ליהודים ומספק להם מים ומדוע תעטוף ידיך הנקיות?...

[3]  ר' אהרן גד כ"ץ. אודותיו בס' 'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 130 (משנת תרפ"ו רב בנימוז'ה).

[4]  בס' 'מרגניתא דרבי מאיר' עמ' 35, מביא כן מה'דעת זקנים'.

[5]  שם, עמ' 34, מה'דעת זקנים'.

[6]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[7]  אימרה זו מיוחסת במקומות רבים להר"ר אייזיק חריף מסלונים. והכי מסתברא טפי, מפני שממנו היו מבקשים הסכמות לספרים (יתכן ומדובר בס' 'יהגה חכמה' שנדפס בווילנא תקצ"ו, שבו מובאות שמועות נאות רבות בשם זולתו בנוסף לחידושיו שלו).

[8]  בית-זיקוק למשקאות חריפים ולעתים גם במשמעות בית-מרזח.

[9]  ומקודם אבד"ק גאלינא (מאורי גליציה, א, עמ' 524. ו, עמ' 228).

[10]  אולי הוא הנזכר ב'חכמי טראנסילוואניה', עמ' 5, שהיה רבה של העיר רומאן במולדובה.

[11]  הרבנית מרת מרים חיה (תק"פ(?)-תרס"ג), בתו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן, ובעלה הרה"צ ר' יואל משאץ (תק"ע(?)-תרמ"ו). ראה: 'מאורי גליציה', ג, עמ' 715. 762-760. ו, עמ' 910-909.

[12]  כעין זה הובא בפרק קודם משמו של הרה"ק רא"י מסדיגורא ('היכל הבעש"ט', גל' כז, עמ' ע).

[13]  אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 353. ו, עמ' 518. ועל-פי האמור כאן בפנים, הרי הוא הוא ר' שלמה זלמן רוזן רבה של גלינא (ואחיו של ראש הקהל ר' מעכעל), שנרשם שם בכרך ד, עמ' 766.

[14]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 154. ו, עמ' 72.

[15]  הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[16]  =קמלהאר אודותיו בס' 'הצופה לדורו'. מאורי גליציה, ד, עמ' 556. ו, עמ' 1091.

[17]  בן הר"ר אליעזר בן הר"ר נחום מבורשטין (להלן הע' 20). אודותיו: 'מאורי גליציה', א, עמ' 610 (ושם טעות בשם חותנו). ו, עמ' 280.

[18]  מאורי גליציה, ג, 871-870 (ושם נרשם חתנו הר"ר משה הנ"ל).

[19]  הר"ר שלמה בן הר"ר חנוך הענך מאלעסק (שם, עמ' 875-873. ו, עמ' 926).

[20]  להרה"ק ר' נחום מבורשטין, בן הרה"ק ר' אליעזר מסטרעטין (מאורי גליציה, א, עמ' 612. ו, עמ' 281).

- - - - - - - - - - - - - 

 

[ח]
היכל הבעש״ט, לא (ניסן תשע"א), עמ' קכח–קמב

 

עשר עטרות, מערכת ו, דו"ז הרה"ק ר' חיים מקאסוב

 

        א] מובא בסה"ק 'אמרי ברוך' פ' דברים בשמו, שפעם אחת קיבל ממנו איש אחד ברכת הפרידה ביום ה' פ' ויצא, ואמר האיש שדעתו להיות בש"ק פ' וישלח בזאבליטוב. על זה אמר אליו הה"ק מהר"ח: האם תחשבו להיות בזאבליטוב בש"ק וישלח? והאיש לא הבין לשכל מלותיו ויסע לדרכו. ומאת ה' היתה הנסיבה שנתעכב האיש בדרך ולא היתה באפשרותו לבוא על ש"ק לזאבליטוב.

        ועל ש"ק פ' וישלח שב לקאסוב, וישאל את פי הה"ק מהר"ח: אם ידע אדומו"ר שיזדמן לי כזאת, מדוע לא עצרני מנסוע לדרכי?

וישיבהו לאמר: הנה לא נביא אנכי ולא בן נביא, אולם בפ' ויצא כתיב "וידר יעקב נדר לאמר", מאי "לאמר"? אך הפירוש הוא, שיעקב נדר לאמר בכל דבר "אם יהיה אלקים עמדי אז אקוה לעשות דבר פלוני", ויען כי אתה לא אמרת כי אם ירצה השם אקוה להיות בזאבליטוב, הבנתי שח"ו מן השמים יעכבוך. ודפח"ח.

ב] שם (בדף ל"ב א) בפסוק "נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך". והקשו המפרשים, דהרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא [קידושין לט:].

ותירץ הרה"ק מוהר"ח ז"ל עפ"י דאיתא במפרשים, דעל מה שהאדם עושה מצוה בשמחה, הנה שכרו אתו גם בעולם הזה עבור השמחה.^[1] וזהו כוונת הכתוב "נתן תתן לו" ['נתן תתן' הוא גוף עשיית המצוה], "ולא ירע לבבך" [הוא שמחת המצוה, שלא יעשה ברוע לב כי אם בשמחה], ועל זה מסיים ואמר "כי בגלל הדבר הזה", היינו בשכר שמחת המצוה, "יברכך ה' אלקיך", רצונו לומר, גם בעולם הזה כנ"ל.

ובזה פירש הוא ז"ל מה שדרשו חז"ל על זה [שבת קנ"א:] גלגל שהוא שחוזר בעולם, דרצונו לומר לפי הנ"ל, דשכר מצוה גופא בהאי עלמא ליכא, אלא דהשמחה של המצוה הוא דייקא שחוזר ומסבב גלגל וסיבת השכר בעולם הזה.

ובזה דיבר בקדשו גם-כן לפרש מה דאיתא שם להלן בש"ס, אמר לה רבי חייא לדביתהו, כי אתי עניא אקדים ליה ריפתא כי היכי דליקדמו לבניך. אמרה ליה, מילט קא לייטת להו? אמר לה, קרא קא כתיב כי בגלל הדבר הזה, ותנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. עיי"ש. והוא לכאורה תמוה, דעכ"פ נראה דמילט קא לייט להו ח"ו. ועפ"י הנ"ל אתי שפיר, דכוונת רבי חייא במה שאמר אקדים ליה ריפתא, רצונו לומר קדמי פניו ותני לו בשמחה וסבר פנים יפות, כי היכי דליקדמו לבניך, רצונו לומר, כי היכי דליקדמו מן השמים ליתן שכר טוב לבניך גם בעולם הזה, דאי לאו הכי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ויתאחר השכר לעולם הבא.

והיא לא הבינה לשכל דבריו מתחילה, לכן אמרה לו מילט קא לייטת להו, ואמר לה קרא כתיב כי בגלל וכו' יברכך ותנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא וכו' כנ"ל. וקרא כדכתיב מוסב לברכה ולא לקללה, והכוונה לשכר שמחת המצוה כנזכר. ודפח"ח.

ג] בהקדמת 'לקוטי תורה וש"ס' מהרי"א [מקומרנא] מביא בשמו, שפירש הפסוקי תהלים [קפיטל כ"ה פסוק ב' ג'] "אלקי בך בטחתי אל אבושה וגו' גם כל קויך לא יבושו, יבושו הבוגדים ריקם". ואמר, דמצינו שלושה מיני בטחון זו למעלה מזו, הראשון לבטוח בה' לבדו אף שבאים הטובות לו לפי הנראה לו ע"י אמצעות אדם, והמדריגה למטה ממנה שהוא בוטח בנדבים רק הוא מקוה ג"כ להשי"ת, והמדריגה הפחותה שח"ו אינו מקוה להשי"ת כלל.

וזה כוונת הכתובים הנ"ל, "אלקי בך בטחתי" [הוא המדה הראשונה, שהבטחון הוא בלי שום פניה רק בלתי לה' לבדו], "אל אבושה לעולם" [זה האיש בודאי אינו צריך ליבוש משום דבר, רק גם המדה השניה שהוא בוטח ח"ו בנדיבים אבל עיקר כוונתו להשי"ת, היינו] "גם כל קויך" [נאמר ג"כ אצלו] "לא יבושו". [ועל המדה הפחותה השלישית הנ"ל נאמר] "יבושו הבוגדים ריקם". ודפח"ח.

ד] בני הרב הגדול החסיד בנש"ק מוה' משה שליט"א, דומו"צ דק' סטאניסלב,^[2] כתב משמו הק', כי פעם אחת דיבר עם החסידים מענין נוסח ספרד, אשר הספרדיים אומרים "רננו צדיקים בה' " קודם "לדוד בשנותו", והאשכנזים אומרים "רננו צדיקים" אחר 'הלל הגדול'. ואמר בזה הלשון, כי השי"ת מושיע לכל אחד ואחד מישראל, והחילוק הוא, שהחסידים שמחים בעוד שצר להם ומקוים לישועה בזה שהש"י יושיע להם, ולזה שמחים תיכף. ור"ת של "רננו צדיקים בה' " הוא תיבת 'בצר', היינו שעוד שצר להם שמחים ומרננים על הישועה שתהיה להם. והאנשים הפשוטים שמחים רק אז כשבא להם הישועה, לזאת אומרים "רננו צדיקים" אחר 'הלל הגדול', והיינו אחר שנעשה להם הישועה.

ואמר, שהוא ע"ד שפירש הרה"ק ר"ר משה ליב מסאסוב בדרך צחות הפסוק "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם", ואמר הפירוש: רבונו של עולם, הנה העת שישמחו החסידים בכבוד ורב טוב, מטעם כי ירננו על משכבותם, פירוש, שהם מנגנים אף שהם על משכבותם – דהיינו צי גילייגט^[3] – ישמחו על הישועה העתידה לבוא להם. ודפח"ח.

ה] בס' 'ויקח משה' [מנכדו ש"ב הרה"ק ר' משה ז"ל, מנוחתו כבוד באה"ק] בשם קדשו, בפסוק "נכבדות מדובר בך". נכבדות [לשון שידוך] מדובר בך [שמדברין לך כביכול שידוך טוב, והוא, אשר תקח] עיר האלקים [בחזרה] סלה. ודפח"ח וש"י.

[ולי השפל נראה ע"ד הנ"ל, עפ"י הידוע אשר יחוד הוי' ואדנ"י מספר צ"א, ולעתיד יהא הזיווג עולה יפ"ה, כי היחוד יהא אז יהי"ה אדנ"י מספר 'יפה'^[4] ומספר 'סלה'. ועד"ז אמר הה"ק מהר"א מדזיקוב הכוונה שאנו מבקשים אמן [אשר מן יחוד הוי"ה אדנ"י מספר אמ"ן – צ"א – יהא נעשה] סל"ה. וש"י. וזהו פירוש נכבדות מדובר בך [כנ"ל לשון שידוך, ומהו השידוך, אשר] עיר האלקים ['האלקים' גימטריא צ"א, יהא נעשה מזה] סלה, יחוד השלם]. והבן.

ו] כתב לי כבוד גיסי הרה"ג הצדיק מוה' יוסף האגיר שליט"א מטיסמניץ, שפעם אחת נשאל דו"ז הרה"ק מוהר"ח מדרש פליאה, "ויקח אברהם את המאכלת", מדרש, אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו.^[5]

והשיב בחכמה: אתם אין אומרין 'איזהו מקומן'? עיין שמה אצל העולה 'ודמן טעון שתי מתנות', ואצל בכור 'דמן טעון מתנה אחת'. ויצחק היה עולה והיה בכור, ולא ידע אברהם אולי יש לו דין בכור וטעון רק מתנה אחת, או דין עולה וטעון שתי מתנות. וז"ש אדם דואג על איבוד דמיו ולא דאג על איבוד ימיו, ואברהם נקרא 'אדם', האדם הגדול בענקים. והבן.^[6]

ז] כתב לי ידי"נ הרב החריף חכם השלם מוה' חיים בלאך שי' מק' דילוטין^[7] וזה"ל:

סיפר לי דו"ז החסיד המופלג ר' חיים יוסף שליימער מפ"ק, הנה אביו הח' ר' מאיר יעקב ע"ה מאטוניא וגיסו הר"מ אודלסמאן, עשו פעם מסחר עם אדון, שמכרו לו מספר גדול שקים קוקורץ [=תירס] במחיר ידוע. אחר איזה ימים עלה המחיר מאד והאנשים האלה היו במצוקה גדולה. ונסעו לקאסוב להרה"ק מוהר"ח ובאו לשם לפנות ערב. שמעו שהה"ק נסע במרכבתו חוץ לעיר בין קאסוב לקיטוב ליער אחד שם, לשוח בשדה כמנהגו תמיד. ונסעו גם הם לשם וסיפרו לו מבוכתם.

הרה"ק חרה אפו בם וצעק עליהם: בתר דעבדין מתמלכין?!^[8] והם עמדו במפח נפש.

פתאום נסע דרך שם יהודי אחד, ויקרב גם הוא לתת שלום להרה"ק. ויאמר אליו הרה"ק: מה תאמר, האם יוכלו האנשים הללו לקנות בטשערנאוויץ קוקריץ במחיר כזה? [מובן שאמר מחיר נמוך מאד]. וענה היהודי: המחיר בטשערנאוויץ הוא עתה כך וכך. כי הוא לא הבין לדברי הה"ק שחפץ שיסכים הוא אתו. ולא הועילו כמה דברים שדיבר הה"ק עם היהודי. ונסע זה לדרכו.

אח"ז אמר הרה"ק לה"ר מאיר יעקב הנ"ל וגיסו, תסעו לטשערנאוויץ ובוודאי יושיע אתכם הש"י.

המה באו לטשערנאוויץ, אבל מה גדל מכאובם כאשר שמעו כי באותם ימים עלה המחיר עוד הפעם למעלה. ובמצוקת נפשם אמרו להסרסורים שהם לא יוכלו לשלם יותר מכך וכך. והנה בין הסרסורים היה איש אחד נוכל ערום, ויבוא בלאט אל האנשים ואמר להם שהוא יוכל למכור להם את הקוקורץ במחיר כאשר אמרו הם. ויתנו לו כסף קדימה. אבל הם לשוא ציפו להאיש הזה, כי הוא היה נוכל וגם את כסף הקדימה לא אבה להחזיר.

ה"ר מאיר יעקב וגיסו עמדו במצוקת נפש ואמרו זה לזה: ישועה טובה הבטיח לנו רבינו הקדוש.

פתאום בא איש אחד גביר מרימנוב להפונדקי, ובין אחד השיחים נודע לו הכל את אשר בלבם. ומאשר כי האיש הסרסור היה מהכפופים תחתיו, כי הרויח אצלו הרבה מעות בשנה שכר סרסרות, קרא לו ואמר: מדוע לא תתן להאנשים הללו את הקוקורץ שקנו מידך?! והוא בתירוצים שונים בא, שהפריץ שקנה ממנו את התבואה הזאת לא יוכל עוד לשלחה להעיר.

סוף דבר, כי היהודי מרימנוב אכף אכפו על הסרסור, והלחיץ אותו שיתן להאנשים את התבואה במחיר הנמוך שמכר אותה, באמרו, כי באם לא ישמור מוצא שפתיו בל יוסף ראות פניו ויקפח לו את פרנסתו.

ח] עוד מהרב ר' חיים בלאך הנ"ל. שמעתי, הן דו"ז הגביר החסיד ר' משה אברהם אביש ז"ל בפ"ק, החזיק כמה שנים את הפריפינאציע^[9] בכאן והסביבות. פתאום בא איש אחד מקאלאמיא והוסיף איזה מאות על הליציטאציע^[10] וקיפח פרנסת הרמ"א הנ"ל, עד כי נאלץ היה הרמ"א להתפשר עם הפראינאטור לשלם לו סכום גדול שישכיר לו את המכירה בביתו, ושיהיה לו הזכות לקנות היי"ש בעצמו. אך מאשר כי היה הרמ"א ראש למשפחה גדולה בכאן, השתדלו בעדו שכמעט כל העיר – היהודים ולהבדיל הערלים – קנו יי"ש ושכר רק אצל הרמ"א וביתו היה כמעט לפראפינאטיאן. ובבית האיש שכר הפראפינאציאן אין יוצא ואין בא.

ונסע זה האיש לקאסוב להרה"ק בקובלנא על הרמ"א הנ"ל, שהיה מהחסידים הראשונים בשם. הרה"ק מוהר"ח ענה בשחוק על שפתיו: אנכי מתפלל בעד האנשים החוסים בצלי, שהמקום יזכה אותם שיוכלו להושיע להם בעצמם בלי עזרתי. ומשום הכי תבין כי אין בידי לעזור לך, אחר שהרמ"א בא בטענה כי באת איש זר לקפח פרנסתו, אם כי לא עשה לך שום רע מעולם, וב"ה כי עזר לעצמו בלי שדפק על פתחי.

ט] עוד כתב לי הרב הנ"ל. אודיעהו מעשה נפלאה הידועה לכל אנשי קאלימיא. הן בהיות הרה"ק מוהר"ח בחיים חיותו אירע בק' קאלימיא מקרה לא טהור, שבאחד מימי הכפורים נאנסה ואחר-כך נרצחה נערה עברייה במרתף דודה שהוא לקחה לו לבת. והיה טעם לפגם לחשוד את דודה היהודי. כמובן היה הוא נקי מכל פשע, אבל לא הועילו שום תחבולות להנצל והיהודי נידון לתליה ר"ל.

אחר איזה ימים בא הרה"ק ר' חיים מקאסוב לשבות כבוד בק' קאלימיא, והנה האיש ההוא – ושמו זכריה – עשה ערעור לבית-דין הגבוה בווינא על פסק דינו, וקרוביו שהשתדלו בעדו באו גם לכ"ק הרה"ק מוהר"ח לבקש ממנו עצה ותושיה ושיעורר רחמי שמים.

הרה"ק הצטער מאד על העוול שנעשה להיהודי, ועמד בקפדנות כדרכו ואמר להעומדים: כלפי שמיא גליא שהיהודי הלז חף הוא מפשע אשר זדו עליו, ובודאי יצא כנוגה צדקו ולא יאונה אליו כל רע.

בין כך ובין כך הבית-דין הווינאי השיב בקשת הנידון ריקם. ובאחד הימים הובל היהודי אל המַטְבֵּחַ, מקום הנועד להרוגי מלכות, למען יקיימו בו פסק דינו. כמעט באותו רגע שניתן החבל על צווארו בא איש צבא ערל וצק בקול מר: אל תשפכו דם נקי! אני אני הוא הרוצח של הנערה!

מובן כי תיכף נעשתה ביקורת על זה, והערל נתן כמה וכמה ראיות על איוולתו. על השאלה מי הביאו עד הלום שיודה ויתן למות נפשו, אמר כי זה איזה ירחים שיבא אליו איש זקן מדי לילה, וכה וכה תארו – ממש כדיוקנא קדישא – והוא מכה אותו שילך לבית המשפט להודות. עד כי נלאה נשוא והסכים בדעתו שילך לבית המשפט להודות. וכאשר שמע כי היהודי הובל לתליה רץ תיכף לשם.

האיש הזה שבאה לו הישועה כהרף עין, העתיק אחר-כך מושבו למאלדווא והצליח במסחרו. ובכל שנה ושנה ביום שנעשה לו הנס בא לקאלימיא, ועשה סעודת הודאה וחילק הרבה מעות לעניים. וגם ביומא דאשכבתא של הרה"ק מוהר"ח שלח מעות לקאסוב לחלק בין עניים. והדבר ידוע לכל.

י] עוד מהנ"ל. שמעתי שהי' קפדן. ואביו הרה"ק בעל 'אהבת שלום' שמר לו את הדבר, ואמר לאנ"ש שבאם יעזור ה' ובנו הרה"ק ר' חיים יוכל לקבל אנשים תחת כנפי צדקתו, אזי ידעו העולם כמה גדול כחו.

יא] עוד מהנ"ל. שמעתי, שכאשר נסע הרה"ק ר' צבי מזידיטשוב לנחם את מחו' הרה"ק ר' דוד מזאבליטוב אחרי פטירתו אביו ה'אהבת שלום', הפצירו בו אנ"ש הרה"ק ר' דוד, שידבר טוב בעיני האנשים אודות הר"ר דוד.

הרה"ק מזידיטשוב נענע בראשו, ואמר שלא יוכל לעשות מאומה עד שלא יראה פני הבן הבכור הרה"ק ר' חיים מקאסוב. ושלח שליח מיוחד לקאסוב שיבא לזאבליטוב.

הרה"ק ר' חיים לא רצה לנסוע, ואמר: הוא בוודאי חפץ להלביש אותי עם הווייסע זופיצי [=בגדי לבן]. אני לא צריך לו! אם אני אחפוץ ללבוש אוכל ב"ה בעצמי. אך פקודת אמו הצדקת שיינא רחל ע"ה חזקה עליו שיסע לקבל פני הרה"ק ר' צבי מזידיטשוב.

וכאשר בא לפני פתח הבית, עמד הרה"ק מזידיטשוב מכסאו ואמר "ברוך הבא קאסיבער רבי" בהתלהבות כל-כך, עד שידעו העולם כי נתן הסכמתו בזה שישב הוא על כסא אביו הרה"ק בעל 'אהבת שלום'.

יב] עוד מהרב הנ"ל. סיפר לי דו"ז הרח"ו בלאך מפ"ק [בן הרב הגה"ק ר' אברהם בלאך האבד"ק, שהיה בין המקורבים הראשונים של הה"ק בעל 'אהבת שלום', והרה"ק ר' חיים אהב אותו למאד], ששמע מפי קדשו שאמר פעם אחת בהתלהבות עצומה: אלמלי הייתי בדורו של התנא האלקי הרשב"י, לא הייתי מבייש עצמי ב"ה.

יג] כתב לי ידי"נ הרה"ג איש האשכולות בנש"ק מוהר"א איטינגא סג"ל שי' מדוקלא^[11] וזה"ל:

שמעתי מפי זקן אחד מקאלאמעא, כי פעם אחת השיא הרה"ק מריזין אחד מבניו, ובא הרה"ק מוהר"ח מקאסוב על החתונה, כי היה מחותנו,^[12] והיה אצלו משובתי שבת. ובמוצאי ש"ק קרא הה"ק מריזין את הה"ק ר' חיים לאכול אתו סעודת מלוה מלכה. והשיב הר"ח, כי באופן זה ילך, אלא אם יבטיחוהו כי כל אדם לא יהיה בבית אתם, אפילו הגבאי שלו. והבטיח לו.

והיה שם אברך אחד מחסידי הריזינער, גביר גדול, ובשמעו זאת נכספה נפשו להיות שם בבית בעת התוועדות הני קדושי עליון, ונתן להגבאי עשרים ר"כ שיטמין אותו בתוך שאפע [=ארון] אחת טרם יבואו הקדושים שמה. ויעש כן.

בעת הסעודה אמר הרבי מריזין להרבי מקאסוב: קומט צי אייך אליהו הנביא צו דער מלוה מלכה?^[13] והשיב לו הר"ר חיים: הן, אבל לא במדריגה שהוא כעת.

אחר-כך עמד הר"ר חיים מכסאו ורץ בבית הנה והלום ופניו פני להבים. ואחר-כך עמד גם הריזינער מכסאו ורץ בבית הנה והלום. ומרוב הפחד נתעלף האיש. ואז נודע להם כי האיש ההוא נטמן שם, ויפתחו את הדלת ויצוו להגבאי להוציאו מן הבית.

ביום המחרת שלח הר"ר חיים לקרוא את האיש. ובאשר האיש ההוא מורא עלה על ראשו לבל יעניש אותו, לכן התחכם והלך מקודם להרבי מריזין רבו, ובכה לפניו ואמר לו: רבי! הלא כוונתי ומחשבתי היתה לטובה, והיה לי מסירות-נפש שנתתי עשרים ר"כ להגבאי, וכעת יגורתי מאד מפני האף והחימה של הרבי מקאסוב, כי שלח אחרי לבוא אליו, ומי יודע אם אין רצונו להעניש אותי.

ויאמר לו הריזינער שלא ילך אליו כעת, רק הוא הולך כעת לבקרו בהיכלו, ידבר עמו אודותיו ואז יוכל לילך אליו. וכן עשה הריזינער, שדיבר עם הר"ח אודות האיש ההוא וביקש אותו לבל יעניש אותו. והבטיח לו הר"ח על זה.

וכאשר יצא הרה"ק מריזין מאת פני הרה"ק הר"ח, אמר להאיש שיוכל ליכנוס אליו. ונכנס האיש. ויאמר לו הר"ר חיים: הן אמת דיא האסט צירידערט דאס גאנצע עסק,^[14] בכל זאת אינני כועס עליך. אך אחת אשאל ממך אותה אבקש, לבל תגלה את הדבר ההוא כל ימי חיי.

וקיים האיש את דבריו, וכל זמן שהיה הר"ח בחיים לא גילה את הדבר לשום בן אדם, רק לאחר פטירתו פרסם את הדבר.

יד] הרה"ק הר' חיים נפטר כ"ה אייר ארבעים לספירה. ויסופר, כי בכל ימי חייו היה מתענה ביום ארבעים לספירה, ולא ידעו טעמו ונימוקו. ואחרי פטירתו נודע להם הטעם, כי ראה ברוח קדשו שיסתלק באותו יום [כך כתב לי ידי"נ הרה"ג מהר"א איטינגא הנ"ל]. זיע"א.

טו] כתב לי ידי"נ הה"ג מוהרא"א איטינגא הנ"ל בשם ס' 'עטרת מנחם' אות קנ"ט, וזה"ל:

כתב ש"ב הרה"ג אבד"ק קאסוב שי', שמעתי מאיש אחד ששמע בעצמו מפי הרה"צ הרא"י העשל אבד"ק טלוסט ז"ל, שפעם אחת היה הוא אצל חותנו זקינו הרה"ק הר"ח מקאסוב, והיה מביט בסה"ק 'נועם אלימלך'. וכאשר בא חו"ז הה"ק הנ"ל, שאל אותו באיזה ספר הוא מעיין. והשיב לו: בס' 'נועם אלימלך'. ושאל אותו: ידעת מה שכתב בספר הזה? והשיב לו: איך אוכל לבין מה שכתב בסה"ק 'נועם אלימלך', הלא מורגל בפי כל כי מי שיוכל להבין בסה"ק 'נועם אלימלך' יוכל להחיות מתים! והשיב לו חו"ז הק' הר"ח: אני איני אומר כן. אני אומר, מי שיוכל להחיות מתים יוכל להבין בסה"ק 'נועם אלימלך'.

 

עשר עטרות, למערכת ז, זקיננו הרה"ק ר' דוד מזאבליטוב

 

        א] כתב לי גיסי הרה"ג הצדיק המפורסם מוה' יוסף האגיר שליט"א,^[15] האבד"ק טוסמניץ, וזה"ל:

פעם אחת היה זקיני הה"ק ר' דוד זצ"ל בסאדיגורא בפ' ואתחנן אצל הה"ק מריזין זצ"ל, ואמר הה"ק ר"י מריזין לא"ז הה"ק ר' דוד: מחותני, שמעתי בשמכם תורות מחוכמות, על כן אני מכבד אתכם לומר תורה.

ושתק זקיני, כי לא רצה לומר תורה אצל השלחן של הה"ק מריזין. ואמר לו הה"ק מריזין עוד פעם אחת: אני מכבד אתכם, אמרו נא תורה על הפסוק "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר".

ענה זקיני בחכמתו ואמר: ואתחנן אל ה' [יותר טוב שאתפלל אל ה'] בעת ההיא [באותו העת של] לאמר תורה.

ונהנה הה"ק ר"י מחכמתו בזה, כיוצא ידי שניהם. ודפח"ח.

ב] עוד כתב לי גיסי הגה"צ הנ"ל. שמעתי כי בעת שעשה זקיני הה"ק ר' דוד זצ"ל התקשרות עם בנו הצעיר מר אלטער זצ"ל, עם הה"ק ר' חיים הלברשטאם זצ"ל מצאנז [אשר החתן נפטר עוד לפני הנשואין], והתנאים היו בזאבליטוב, והיו אז על התנאים הגה"ק מצאנז המחותן, וגם הגה"ק מהר"ש מקאמינקא זצ"ל ועוד גדולי ישראל. ואצל הסעודה, כאשר הביאו לפניהם מים אחרונים לברך ברכת המזון, פתאום הביאו פרפראות [עוד צימעס], ונעשה ויכוח בין הגדולים לענין הברכה כדת מה לעשות, אם זה היה היסח הדעת.

פתאום קרא זקיני הה"ק ר' דוד את משמשו [הר' לוי]^[16] וציוהו לסלק מהשלחן הפרפראות. ואחרי שהסיר כל המאכלים ציוה זקיני להביא אל השולחן בחזרה הפרפראות. וענה ואמר: כעת בוודאי היה לכם היסח הדעת ותוכלו לברך על הפרפראות.

וקם הה"ק מצאנז מלא קומתו ואמר: חכם עדיף מנביא. כן שמעתי.

ג] עוד כתב לי הנ"ל, כזה ראיתי זה כביר, אשר זקיני הה"ק ר' דוד מובא בשו"ת 'יד אלעזר' מהגאון ר' אלעזר הורוויץ אבד"ק וויען, בפאר וכבוד [והוא בסי' נ"ג משנת א"ת הטו"ב נקב"ל (תר"ה)].^[17]

ד] כתב לי בשמו ידידי הרב החריף החכם השלם מוה' חיים בלאך שליט"א מק' דילוטין.

חז"ל אמרו [[יומא עו, ב]] חמרא וריחא פקחין. עוד אמרו [[כריתות ו, ב]] הדיבור קשה ליין הקול יפה לבשמים.^[18] ואמר הרה"ק ר' דוד, כי חז"ל רמזו בזה שצריך האדם להיות פיקח גדול שיבין וידע להתאים חמרא [היינו הדיבור] וריחא [היינו הקול], והוא הדיבור והשתיקה, לידע עת לדבר ועת לשתוק. עכ"ל.

[ולי הפעוט נראה בזה בכוונת זקיננו הה"ק ר' דוד, עפ"י מה שפירש הרה"ק רבי ר' זוסיא, העונה אמן אל יגביה קולו יותר מהמברך [[ברכות מה, א]]. ואמר, שעיקר המברך הוא הלב, ואל יגביה הדיבור והקול יותר מהציור המצטייר בלב בהתלהבותו, ועל זה צריכין חכמה להתאים הדיבור עם הקול שלא יגביה יותר. והבן]. ודפח"ח.

ה] עוד כתב לי הרב הנ"ל. שמעתי שהה"ק הריזינער אמר עליו פעם אחת, שהוא היה חכם גדול וגם ירא שמים נורא, אבל חבל כי העולם זכה ליהנות רק לאור חכמתו, ואת היראת שמים טמן הרב מזאבליטוב לעצמו.

ו] עוד כתב לי הרב הנ"ל. לאחר פטירת הרה"ק בעל 'אהבת שלום' נפלה מריבה וקטטה בין האחים הקדושים בעל 'תורת חיים' והה"ק ר' דוד מזאבליטוב. וכאשר השיא הרה"ק ר' חיים את בתו הצעירה להרה"צ ר' אלעזר [שדר אחר-כך

בקולומיא]^[19] לא היה בדעת הרה"ק ר' דוד לבוא על החתונה.

והנה בבוא הרה"ק מריזין על החתונה לקאסוב, ושמע שמחותנו ה'תורת חיים' מצטער על אי ביאת אחיו הה"ק מזאבליטוב, וכתב אליו מכתב בבקשה שיבא לרוזניב (הוא אם הדרך בין קאסוב לזאבליטוב) להתראות אתו. והה"ק מזאבליטוב נעתר לזה והשיב כן. אחר-כך נסע הרה"ק מריזין ועמו לקח את בנו בכורו של ה'תורת חיים', הוא הרה"ק ר' יעקב שמשון זצ"ל,^[20] ונסעו לרוזניב. ושם נדברו מלאכי אלקים, הקדוש מריזין הפציר מאד בהה"ק מזאבליטוב שיבא על החתונה לקאסוב, והבטיח לו שיתן לו בעד זה לחתן את נכדו [הרה"ק פחד יצחק מבוהאש).^[21] וכן היה, כי בעוד איזה ימים באו בקשר החיתון.

 

עשר צחצחות, למערכת ח, מחו' הרה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב

 

א] בס' 'בני בנימין' [מנכדו הגה"צ מהעליטש שליט"א]^[22] דף י"ג א' וזה"ל:

ואגב אציע לכם מאותו ענין מה שסיפרו לי מגידי אמת מעשה בעירו של אא"ז הגה"ק מוהרצ"א ז"ל, שהיה שם עשיר אחד הולך ישר, והיה מנהגו שבכל מוצאי ש"ק באו אצלו הולכי הכפרים לסחור להמציא טרף לביתם, והעשיר נתן לכל אחד מעות על סחורה לקנות עבורו, ונתן להם ריוח כמנהגו של עולם. והנה אירע בשבוע אחד שנתן לאחד מעות לילך לכפר הנ"ל כנ"ל, ובפתע פתאום נעדר האיש ר"ל בהכפר, והביאו אותו לביתו.

ובא העשיר לד"ת אל אא"ז הק' הנ"ל, וצווח כי המעות שמצאו אצלו אחר פטירתו הוא שלו, לאשר נתן לו בכל שבוע כידוע. אמנם האיש הזה הניח יתומים קטנים, ויצא הפסק דין מבי דינא רבא, כי המעות שייך להיתומים, כי הוא היה מוחזק, ולא היה רק מלוה על פה. ואפילו בשבועה אינם יכולין לגבות מהיתומים במלוה על פה ואנן טענינן להו.

ואחר הפס"ד בא העשיר לאא"ז זצ"ל ושאל אותו ואמר: הנה הפס"ד שיצא מאתכם הנני בוודאי מקבל עלי, אמנם יאמר לי, היות כתוב "משפטי ה' אמת", וכת"ה בעצמו יודע האמת כי היו לו מעותי בכל עת וזמן, ואיך יעלה על דעתו שמצא איזה מטמון, או יש לו מכבר טמון באמתחתו צרור כסף, כי דבר גלוי לכל שרק מעותי היו לו.

והשיב לו אא"ז זצוק"ל: הנה גם לי בהשקפה ראשונה היה קשה הדבר ששאלת, ועתה האיר לי השי"ת את עיני ונתיישב לי מאמר הזוה"ק בפ' משפטים מתחילתו, פתח ר"ש ואלה המשפטים וכו', אילין אינון סדורין דגולגלתא. ועל מאמר להלן תיכף, כי תקנה וכו', חברייא עדן הכא לגלאה כמה רזין טמירין דגולגלתא. ולכאורה מה ענין משפטים בעניני דגלגולים. אמנם עתה נודע לי פירושו, כי יוכל להיות קרוב לוודאי שבגלגול הקודם אתה לקחת מזה האיש הנעדר ר"ל הסך אשר נתת לו בשבוע זו כמו שאתה אומר, על-כן עתה בא העת שנטל את שלו.

כן שמעתי ממגידי אמת הסיפור הזה. עכ"ל.^[23]

ב] אמר הגה"ק מוהרצ"א זצ"ל על-דרך הצחות, על קושיית הקדמונים מדוע לא תיקנו חז"ל ברכה על הצדקה כמו על כל מצות עשה,^[24] כי חששו חז"ל שאם יתקנו ברכה הלא עד שיטול ידיו לברך, ואפשר יצטרך עוד לנקות את גופו להברכה, והחסיד ילך מקודם למקוה, בין כך נפש העני ברעב תתמוגג. לכך לא תיקנו ברכה רק ליתן תיכף בלא ברכה. ודפח"ח. מס' 'דעת זקנים'.^[25]

ג] מובא בס' 'טעמי המנהגים' ח"ב (דף מה א)^[26] סגולה לקדחת, הנעתק מגוף כת"י קדשו של הגה"ק מוהרצ"א ז"ל, לכתוב על נייר. וזה"ל:

בעזה"י. אמרינן בירושלמי^[27] טעמא דרבי שמעון מן הדא קרייא וסוכה תהי' לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר. וסוכה תהי' לצל יומם מחורב הרי אחת, ומחסה ולמסתור מזרם וממטר הרי שתים. וחכמים אומרים מזרם וממטר אחת, רפואה לקדחת האשה פ' הנולדה מן האשה פ'. רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ.^[28] על דעתי' דר' יוחנן לאחד שכיבד את חבירו חביות של יין וקנקנה. ר' שמעון אומר לאחד שאמר לחבירו הלויני סאה של חטין, אמר ליה שלח קופתך,^[29] שלח רפואה שלימה להאשה פ' בת פ'. אין עוד מלבדו. על דעת רבי חנינא.

ע"כ נמצא בס' 'קישוטי כלה'^[30] מעבר להשער.

ד] בחיבורא קדמאה ב'עשר צחצחות' מהדורא קמא מערכת ח' אות לו, העתקתי אמרי קדוש מרן רצ"א בספרו 'מגיד תעלומה' [ברכות ט"ו ב'] על רש"י ד"ה בגושפנקא וכו' כדאמרינן בפ' כל הבשר בשחיטת חולין, וכתב על זה הרה"ק, אודיע לך את אשר עם לבבי, מה שהוא מן התימא על דברי רש"י ותוס' אמרם בכל מקום 'בשחיטת חולין' ולא סתם 'בחולין', כי אינו מכבוד התורה לומר עליה לשון חול, ויטעה האדם לומר שהוא דבר חול ח"ו, על כן אמרו 'בשחיטת חולין'. עכד"ק.

וכתבתי שם על זה, תורה היא וללמוד אני צריך, אשר אני השפל אתפלא לפי זה למה לא דייקו רש"י ותוס' לשנות שמייהו דמס' נגעים, זבים, נדה, עבודה זרה וכיוצא, אם הקפידו על זה שאינו מכבוד התורה לקרות מסכת בלשון חול. ואדרבה, מצאתי אני להיפך, שפרק 'כל הזבחים' קראוהו רש"י ותוס' בכל מקום 'פרק התערובות', ועשו בזה שינוי משבח לפגם לכאורה.

ועוד אומר אני השפל, לפי דברי מרן הק', מה יענה ברש"י פ' תצוה (כט פסוק טז) שקורא למס' קדשים גם כן בלשון 'שחיטת קדשים', והתם לא שייך לומר מה שכתב פה.

על כן נראה לענ"ד, או שכך היה מסור בידם מקדמונים וטעמו בכבשי דרחמנא, או בפשטות, מחמת ששתי המסכתות אלו באמת נתייסדו רק בענייני שחיטה דחולין ודקדשים, על כן בפלפול הלכה אז נאה לומר לשון שחיטת חולין וקדשים, שזה עיקרי ההלכות שנאמרו בהם אופני שחיטתן. ואם אזכה, מי שיצדיק דברי מרן בזה, הנני וכן בעה"י להדפיס דבריו בחלק שיבא בעזה"י.

עד כאן היה בזה בחיבורא קדמאה.

ועתה אשר אני מסדר בעה"י מהדורא תנינא מכל המערכות, ובא לידי מכמה ת"ח וגדולי חקרי לב אשר יישבו על נכון דברי מרן הקדוש, מצאתי את עצמי מחויב בדבר להעלות בספר לכבודו של מרן זצ"ל, ולקיים הבטחתי.

והנה רבים המה אשר שלחו אלי דבריהם בזה, ותקצר היריעה להדפיס דברי כולם. וגם ידידי הרב ר' ישעי' ביעזונסקי משידלאווצי שי', והרב ר' ישראל דוב קאללער מדאמברווא שי', והרב ר' יצחק יעקב גלאנץ מטירטערעבעש שי', והרב ר' מנחם מנלי כ"ץ מקרשאנוב שי', והרב ר' מיכאל במוה' משה שי' מילידי קרשעפיטץ, כולם כתבו דברים נחמדים לתרץ דברי אדונינו קדוש ה' בהשכל ודעת [ורשמתי שמותם למזכרת עולם, כי הטריחו לכבוד מרן הקדוש זי"ע].

אבל דפסתי מועט דפסתי, להעתיק השתי תשובות ראשונות שהגיעו לידי ראשונה, (א) מידידי הרב החריף ובקי החסיד ירא ושלם מוה' דוד ראפ נ"י שו"ב דק' יעריסלב,^[31] שהוא היה המשיב הראשון, וסמוך בזמן קרוב אחרי זה (ב) מש"ב נכד הרה"ק זצ"ל ה"ה הרה"ג חו"פ מוה' שמואל שפירא שליט"א האבד"ק רעדים יע"א.^[32] ואשר שתי התשובות האלה מתנבאים בסגנון אחד ועולים יפה מאד, הטרחתי להעתיק דבריהם אלי אות באות.

מה שהקשה כת"ה ג' קושיות, א' דמדוע לא חיישי גם למס' נגעים נדה זבים וכו', קושיא ב' מדוע שינו לקרות פ' כל הזבחים בשם פ' התערובות, קושיא ג' מדוע קראו לסדר קדשים גם כן בשם שחיטת קדשים, אשר שם ליתא הטעם של אדונינו הגה"ק מהרצ"א זצ"ל.

נראה לענ"ד דלק"מ, דבשלמא כאשר נאמר בלשון 'מסכת חולין', אז שפיר נוכל לטעות ח"ו ולומר דהמסכת הוא חולין ח"ו ולא קודש, כי הוא משמעות בלשון ח"ו, כי יש מסכת או ספר ששייך לומר לומר עליו שהוא קודש ויש ספר ששייך לומר עליו שהוא חולין, שהרי שם חולין או קודש הוא שם רוחניי ושייך לומר על ספר זה שהוא חולין וספר זה הוא קודש. אולם במסכת נגעים או נדה ודומיהן, האיך אפשר לטעות ולומר דהכוונה דהמסכת הוא בנגעים ממשיים או המסכת היא נדה או המסכת היא זבה, דהרי ענינים האו לא יתכן שיש בחומריות העלים. ועל כרחך הכוונה במסכת געים או מסכת נדה, שבהמסכת הלז מבוארים דיני נגעים או דיני נדה, ואין לטעות כלל לומר שם גנאי על גוף המסכת. אבל בכאן במסכת חולין יש לטעות ח"ו ולומר שם גנאי על המסכת גופא, ולומר דזה המסכת הוא חולין. וכן בסדר קדשים נוכל לטעות ולומר דהכוונה דזה הסדר קודש וממילא שהסדרים אחרים אינם קודש כל כך כמו סדר קדשים, ובאמת זה אינו, דכל הסדרים של חכמי הש"ס כולם קדשו בשוה. ומה מאד הדבר נכון בסברא, וצדקו דברי הגה"ק מהרצ"א אשר כל דבריו כגחלי אש.

ולפי זה מיושב היטב קושיתו הג' מדוע שינו לקרות סדר קדשים בשם 'שחיטת קדשים', ולפי הנ"ל הכל ניחא, דכמו דחיישו לשנות יש מסכת חולין כי היכי דלא נטעה לומר על המסכת זאת שהיא חולין, כן באמת נטעה לומר בתואר "סדר קדשים" שהכוונה שזה הסדר קודש יותר משאר סדרים ח"ו. וזה אינו, דסדר קדשים וסדר זרעים שוים בקדושתן, ועל כן גם בכאן שינו וקראו הסדר קדשים בשם 'שחיטת קדשים' [עד כאן לשונו של ידי"נ הרב החריף ר' דוד ראפ נ"י, אשר גם במכתב ש"ב הרב המאה"ג חו"פ בנש"ק האבד"ק רעדים תוכנו המה אלה הדברים. ומסיים ש"ב הרב המאה"ג הנ"ל]:

ואדרבה, ממה שהביא כת"ה מרש"י פ' תצוה שקרוא למס' קדשים בלשון 'שחיטת קדשים', מזה יש סיוע להבין דבריו הקדושים של אדונינו הק' מוהרצ"א. כי גם בזה נשמר רש"י לבל לקרות מס' קדשים, כי מזה היה נראה שמס' זו קודש, והיה כעין פחיתות הכבוד לשאר מסכתות. כי הלא אפילו בבא קמא המדבר משור שנגח, קדוש הוא כמו מס' קדשים וכו'. ומתוך קושיות כת"ה נתגלה המתיקות מדברי כ"ק מרן.

וממילא לפי דברינו אלה אין מהצורך לתרץ מה שהקשה כת"ה על מה שקראו רש"י ותוס' בכל מקום 'פרק התערובות', כי אין שום שייכות לקושיא זו בכאן, כי הלא אין אנו אומרים שרצו לקרות קדושה יתירה על מסכת או על פרק, שיקשה כת"ה מדוע הורידו כל הזבחים לתערובות, רק קושיית כת"ה הוא קושיא בפ"ע, מדוע שינו שם הפרק. ואמנם יען שכת"ה הביא זאת בתוך מאמרו, מוכרחני להשיב גם על זה, כי אין מקום לקושיא זו.

כי באמת במס' זבחים ישנם ג' פרקים המתחילין "כל הזבחים": פרק א' ופרק ב' ופרק ח'. ואם כן, כשרוצים לקרות הפרק של זבחים שנתערבו, והוא פרק השמיני, מוכרחים הם לקרות 'פרק התערובות', כי 'כל הזבחים' לא ידעתי איזהו [מן ד"ה ואדרבה הוא לשונו של ש"ב הרב הגדול הנ"ל. וגם ידי"נ הרב החריף ר' דוד ראפ נ"י כתב תוכן אלה הדברים לענין קושיא הג', אבל בזה ביאר הרב הגדול דק' רעדים בביאור והסבר יותר במילים קצרים].

והודות לה' כי נתגלגל על ידי השפל [המחבר ספר הזה] שיתגלה המתיקות יותר מדברי קדוש אדונינו זיע"א.

ולא אמנע הטוב מידידי הרב הגדול החסיד מוה' יחזקאל אייזען שליט"א ראב"ד בק' יאריסלב,^[33] לקבוע גם דבריו היקרים בספרי לכבודו של מרן הגה"ק זי"ע, במה שמביא הוא ראיות להנ"ל מגמ' ומרש"י, וזה"ל:

בגמ' מנחות (כ"ט א) איתא שם, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מאי דכתיב על המנורה הטהורה, שירדה ממקום טהרה. וזה המימרא בוודאי מטעם שלא יטעה שום אדם ששאר הכלים שבמשכן לא היו טהורים. שבפ' תשא קפיטל ל"א חשבה שם התוה"ק אהל מועד וכל הכלים, ובפסוק ח' שם כתיב "ואת המנורה הטהורה" ובשאר כל הכלים לא, על כן בא רשב"נ להזהיר שלא נטעה חלילה כנ"ל, כי המשכן וכל הכלים שם היו קדושים וטהורים, אלא המנורה ירדה ממקום טהרה.

ורש"י פירש שם בלשונו הטהור על שם זהב טהור, וכתב השפתי חכמים שם דקשה לרש"י דמשמע דשאר כלים וכו'. הנה ראיה גדולה וברורה מדשינתה התורה לכתוב בדבר אחד חשו על הטעות, ופירשו את התיבה על האמת שלא נטעה, ה"ה כאן בחולין גם כן שלא נטעה, על כן קראוהו 'שחיטת חולין', כי רוב המסכתא דיברה משחיטת חולין. וגם על מס' זבחים ברוב היא משחיטת קדשים, על כן שלא נטעה שזה לבדו הוא אבל שאר משניות אינם חלילה קדושים, על כן קראוהו 'שחיטת קדשים', אבל קודש הוא התורה כולה. ויש ראיה ברורה על זה מגמ' ומרש"י הנ"ל.

ופרק כל הזבחים, אם היו קוראים 'כל הזבחים' היו צריכים להאריך ג' תיבות, כי השני פרקים הראשונים מתחילים גם כן בתיבות הנ"ל, על כן קראו אותו על שם דיני הפרק, היינו תערובות. גם הוא בקיצור. ועבודה זרה, נגעים, זבים גם כן על שם דיניהם, ואין כאן מה לבוא לידי טעות חלילה. עכ"ל ידידי הרה"ג מוהרי"ח אייזען הנ"ל. ודפח"ח.

[1]  בפירוש 'לחם שמים' להגר"י עמדין (אבות פ"ב מ"א): אע"פ שאין שכר בעוה"ז, היינו שכר דמצוה עצמה. אבל שכר חיבוב והידור מצוה מן המובחר, זהוריות של כל מצוה ופירותיה בעוה"ז ודאי. עכ"ל. ובס' 'לב דוד' להג"ר חיד"א (פרק יד אות ג): ואמרו ז"ל דהקב"ה קובע שכר על השמחה ששמח במצוה יותר מהמצוה עצמה. וכבר פירשו כת הקודמין מאמרם ז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דנהנה מיגיעו הוא ששמח מאד בעשיית המצוה... כי בשכר השמחה הוא אוכל בעה"ז והקרן קיימת לעוה"ב והרי זה משובח השמח במצות דאכיל משופרי שופרי בעוה"ז וכו'.

ואבוהון דכולהו הוא ר' חסדאי קרשקש בספרו 'אור השם' (המאמר השני, הכלל החמישי, פרקים ה-ו:

שהתכלית הנכסף בעבודות ובפעולות הטוב הוא החשק והשמחה בהם... וכאשר נעדר הנפש מן החפץ הזה, כמו שיהיה אדם מרגיש אונס והכרח בפעולותיו, הנה הפועל ההוא לא יפעלהו הנפש ולא יתחייב ממנו דבקות... ולזה לא היה ראוי לגמול ועונש כלל...; הבחירה והרצון על ענין דבק ומחובר עם האמונות סמוך מצרן להם, והוא הערבות והשמחה אשר חנן לנו כשחנן אותנו השם אמונתו, והחריצות לעמוד על אמתתה, והוא ענין רצוניי ובחיריי בלי ספק. וזה שכבר יצוייר אמתות האמונה בזולת שישיג בעל האמונה התעוררות שמחה בהיותו בעל האמונה ההיא. ולזה הוא מבואר שהתעוררות השמחה וההשתדלות בעיון באמתתה, עניינים נמשכים לרצון והבחירה, אשר עליה יתישב ענין הגמול והעונש... שהגמול איננו על עצם הפעולות ראשונה, אלא על בחירת הפעל כשיפעלהו...שהגמול והעונש באמנות הוא מפאת הערבות והשמחה אשר לנו בהם והחריצות בהשתדלות השגתה... היות הגמול והעונש על הרצון, אם הגמול בחשק ההשתדלות והשמחה, להיותינו מכת האמונה הזאת, ואם העונש על הפכו...  היות הגמול על הרצון והשמחה בהיותו בעל האמונה ההיא, עד שלהיות השמחה ההיא תענוג והנאה לבעל האמונה, נשתרש אצלנו אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, תקנו מטבע הברכות לזה ברוך שלא עשני גוי ועבד ואשה.

[באר מים חיים עה"פ ונתתי גשמיכם בעתם, בשם המגיד מזלוטשוב ]

[2]  ואחר-כך ממלא מקום אביו בבוקרשט (מאורי גליציה, א, עמ' 548. ו, עמ' 244).

[3]  במשמעות של שכובים לארץ, ללא עמידה ותקומה.

[4]  בס' 'אמרי פנחס השלם' (ב"ב תשס"ג) א, עמ' תל אות סא, בשם הרה"ק מקאריץ ובשם צדיקים נוספים. ובכת"י דא"ח מהרה"ק ר' הלל מפאריטש, בשם הרה"ק המגיד מזלוטשוב.

[5]  לשון זה ידוע לראשונה מס' החיים לר' שמעון פראנקפורט, ח"א יום ה' (אמשטרדם תס"ג דף י, א), ושם: אמרי אינשי אדם דואג וכו'.

[6]  ביאור זה מופיע בכ"מ בשמו של אדמו"ר מוהר"ש מליובאוויטש, בשמו של המלבי"ם ואף בשמו של אדמו"ר בעל ה'תניא'.

[7]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 502. ו, עמ' 213.

[8]  בבא בתרא ד, א. אחרי שעושים מעשה באים להתייעץ.

[9]  מונופול מכס המשקאות.

[10]  מיכרז, מכירה פומבית.

[11]  הר"ר אברהם. אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 121. ו, עמ' 62.

[12]  שבנו הרה"ק ר' מנחם מענדל מוויזניץ, נשא את מרת מרים מאניא בת הרה"ק מרוזין (שם, ב, עמ' 56).

[13]  האם אליהו הנביא בא אליכם לסעודת מלוה מלכה?

[14]  הן אמת שבלבלת את כל העסק.

[15]  אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 42-41 (אחותו מרת הינדא היתה נשואה למחבר ר"י בערגער. שם, עמ' 60. א, עמ' 544).

[16]  ר' לוי סלפטר (מאורי גליציה, שם, עמ' 27. וראה גם בעמ' 54).

[17]  וז"ל שם (בס' 'יד אלעזר', ווין תר"ל, סי' נג): יצו ה' את הברכה לכבוד ידיד ה' וי"נ, הה"ג המופלג החריף ובקי בחדרי התורה, צדיק וישר, מוהר"ר דוד נ"י אב"ד דק"ק זבלודאווא יע"א.

[18]  הלשון שם: כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים (ובמנחות פז, א: כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין. והלשון 'הקול יפה לבשמים' הוא בירושלמי יומא פ"ד ה"ה).

[19]  הוא הר"ר יהושע אלעזר חודרוב שנשא את מרת שיינא רחל בת הרה"ק ר' חיים (אודותיו: מאורי גליציה, ב, עמ' 1027-1026. ו, עמ' 716).

[20]  ממלא מקום אביו בקאסוב (שם, ב, עמ' 47-46. ו, עמ' 430).

[21]  אודותיו: שם, ד, עמ' 186-185. ו, עמ' 1021 (נישואיו למרת שיינא רחל בת הרה"ק ר' דוד היו בשנת תרי"א. ומ"ש כאן בפנים אודות "קשר החיתון", היינו קשר השידוך).

[22]  הוא הר"ר יוסף בנימין רייך, שאמו – מרת ביילא – היתה בתו של הרה"ק מוהרצ"א מדינוב (מאורי גליציה, ד, עמ' 928-927. ו, עמ' 1170).

[23]  כיוצא בזה כתב הרה"ק ר' אלעזר אבד"ק לאנצהוט (בנו של הרה"ק מוהרצ"א מדינוב) בס' 'יודעי בינה' (פשעמישל תרע"א, בפ' משפטים): איתא בזה"ק ואלה המשפטים אילן אינן סדורין דגלגולא (היינו סוד הגילגול). והענין הוא, דהנה ראה ראינו כמה פעמים שאדם זוכה לגזול ממון חברו בדין אף שאינו לפי היושר. אמנם כן הוא שתורת אמת הוא, רק בעבור אשר בגילגול הקודם הוא לקח מחברו מעות בגזילה, ובא בגילגול לתקן את עצמו. וברוב רחמיו המסבב סיבות עשה זאת. וזה "ואלה המשפטים" וגו', באם באו שני בעלי דינים לפניך ותקשה לך לאיזה פעם שהוא מהופך מהשכל, לזאת הוא פי' דינא דגלגלתא, ותדע אשר הוא "לפניהם", המשפטים האלה בעבור מה שהיה לפניהם בגילגול הראשון וכעת תיקון על זה על-ידי משפטי התורה. עכ"ל.

וראה בס' 'בעל שם טוב' על התורה ריש פ' משפטים (ב'מקור חיים', מהס' 'דברים ערבים', מונקאטש תרס"ג) מסיפור מעשה על הבעש"ט והמגיד ממזריטש. ובדומה לזה בס' 'מעשיות מצדיקי יסודי עולם' (פאדגארזע תרס"ג דף ה, א), ועל המגיד לבדו בס' 'סיפורי יעקב' (לבוב תרע"ג דף יט). ובפירוש 'מעשה ארג' למשניות סוף מס' פאה בשם הבעש"ט. ובס' 'דגל מחנה אפרים' (ריש פ' משפטים) ובס' 'דברי יחזקאל' (פ' משפטים). ועוד יש להאריך בזה הרבה ואכ"מ.

[24]  ראה 'אנציקלופדיה תלמודית' בערך ברכת המצות, עמ' תקיט ואילך.

[25]  ס' 'דעת זקנים' מהר"ר אברהם איטינגא (סאנוק תרע"א, עמ' לה-לו), ממכתב הר"ר אהרן הלוי מראזלי שו"ב דק"ק טאלשטשאב. ובס' 'שיח שרפי קודש' (א, אות תרנז) בשם הרה"ק  מפשיסחא.

[26]  במהדורות הנפוצות הוא בעמ' תקעב.

[27]  ראה ירושלמי סוכה פ"א ה"א.

[28]  ראה ירושלמי פסחים פ"ה ה"ז וסוכה פ"א ה"ה.

[29]  ראה ירושלמי סוכה שם.

[30]  להרה"ק ר' נטע משינאווי (לעמבערג תרל"ג).

[31]  אודותיו: מאורי גליציה, ד, עמ' 974. ו, עמ' 1179-1178.

[32]  ראה שם, ה, עמ' 569-568.

[33]  אודותיו: מאורי גליציה, א, עמ' 102-101. ו, עמ' 54.

- - - - - - - - - - 

 

[ט]
היכל הבעש״ט, לב (תשרי תשע"ב), עמ' צג–קג

 

עשר עטרות מערכת ג' מחותני הרב הקדוש רבי נחמן מברסלב

 

א] הרב הקדוש ונורא הלזה, הגאון האמיתי וקדוש אלקי מוהר"ן, היה מצד אמו הצדיקת מרת פיגא – נכד מרן הבעש"ט, כי היא היתה בת הצדיקת מרת אדל, בתו של מרן הבעש"ט. ומצד אביו הרה"צ ר' שמחה היה נכד הרה"ק ונורא מו"ה נחמן מהאראדענקא,^[1] אשר מנוחת כבודו בארץ הקדושה, כאשר יבואר.

        ב] נודע היות שפעם אחת היה הרה"ק מברדיטשוב בעל "קדושת לוי" זצוק"ל בטורהאוויצע, וכשהיה מיסב על הסעודה עם קהל עם ועדה גדולה, הפליג מאד במעלת קדושת הרה"ק מוהר"ן ז"ל מבראסלב מצד עצמו, לבד מגודל קדושת זכות אבותיו ז"ל. ואחר כך הפליג מאד במעלת המקורבים שלו, ואמר הרב מברדיטשוב אז, שהוא יודע שרובם ככולם הם לומדים מופלגים, יראים ושלמים, ואנשי מעשה. ואז אמר על הרב ר' נתן שהוא צדיק.

ואחר כך בנסעו משם, וישב עמו בעגלה שלו הרב ר' שמואל יצחק ז"ל מטשעהרין, ואז אמר לו הרה"ק מברדיטשוב: תאמין לי, כי אם הייתי יודע שהעולם ישמעו לקולי, אז הייתי צועק בקול גדול מסוף העולם ועד סופו, שכל מי שרוצה להיות איש כשר וצדיק ועובד ה' באמת, יהיה זהיר וזריז להתקרב להרה"ק הרב ר' נחמן מברסלב, אך ידעתי נאמנה, כי לא די שלא ישמעו בקולי, אף גם יתעורר על ידי זה מחלוקת גדול גם עלי, ואולי יש אחד שמהרהר בתשובה על ידי, ואפסיד גם את זאת, על כן אני מוכרח לשתוק בענין זה.

        

        ג] עליו יש להתאים דברי מרן הבעש"ט בפסוק: "על מה שוא בראת כל בני אדם", שכשיורד לעולם הזה נשמה גבוהה מאד, אז טוען היצר הרע והס"מ: על מה שוא בראת, פירוש, למה נברא הוא הס"מ וכת דיליה, הלא הנשמה הזאת ימלא כל העולם תורה ויראה וקדושה, ובטלה הבחירה. ובאה התשובה על זה: כל בני אדם, שיעמוד נגד הנשמה הזאת מיני מקטריגים, שיתהווה מזה בלבול בעולם, ולא יוכלו הנשמות הללו לטהר העולם כרצונם, והבחירה ממילא לא תתבטל, כי לא כל אחד יהיה לו שכל הישר לדבק את עצמו בנשמה הזאת, כי יהיה כל מיני סוגי בני אדם. וכבר מובאים דיבורים אלו בספרי תלמידי בעש"ט כמה פעמים.^[2]

        ככה היה הענין עם אותו קדוש ה' מהר"ן, אשר כל מי שמעיין בספריו הקדושים אי אפשר שלא יבא לו הרהור תשובה ורוח טהרה. וכמה אלפי אלפים ורבי רבבות אנשים החיה עם דברי ספריו הקדושים – לחזקם ולהעירם ולתת בהם חיות חדש לדרכי התורה ותשובה ועבודה, אין שיעור ואין ערך. מה עשה הבעל דבר אשר לא יכול לסבול זאת, עשה קטיגוריא הידוע, ובלבל אז דעת כמה בני אדם אשר לא ידעו שורש הדברים. ואמנם קושטא קאי, ושפת אמת תכון לעד, אשר לא הועילו כל הקטרוגים. ועד היום הזה, עוסקים ומעיינים בספריו, רבוא רבואות יראים ושלמים. וגם נוסעים על ציון הקדוש שלו לקהלת אומין, מדי שנה בשנה, כידוע, זכותו יגן עלינו, אמן.

        ד] כבר מרגלא בפומייהו דחסידי קמאי: פוּן דִיא תַּלְמִידִים קֶען מֶען וִויסְסֶען וָואס דֶער רֶבֶּי אִיז גִיוֶועזִין [= מהתלמידים יכולים לדעת מה היה הרבי...]. והן אנו רואים כי רובם ככולם מחסידי הרה"ק מהר"ן, ותלמידי תלמידי תלמידיו עד היום הזה, יראים ושלמים וחסידים. ואף האנשים הפשוטים בתכלית הפשיטות מבני חבורתם, המה מלאים כל המדות טובות, ויראת ה' חופף עליהם. כי עוד מאיר הניצוץ הקדוש אשר זרח אור לישרים, מקור שורש קדושת נחל נובע מקור חכמה, אור האורות, מהר"ן זצללה"ה.

        ה] נודע היות כל הכבוד אשר עשו לו להרה"ק בארץ הקדושה, כאשר נסע לשם שנת תקנ"ח. ורוב גדולי הצדיקים השכימו לפתחו, ובפרטות הרה"ק הכהן צדק ר' אברהם קאליסקער זצ"ל (מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש), אשר החיבה יתירה שהיה ביניהם מבואר בארוכה בס' 'מגיד שיחות'. וכן הרה"ק ר' זאב מטשארני אוסטרא זצ"ל.

        

        ו] וכשבא לטבריא,^[3] שלח אליו הרה"ק מו"ה משה ז"ל, בן הרה"ק המפורסם מו"ה מנחם מענדל וויטעפסקיר זצ"ל, שרוצה להתחתן עמו. והשיב רבינו מוהר"נ: איך יכולין למאן בשידוך, מן הסתם, מה' יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה, ולא דיבר יותר. ומיד הלך השדכן והשיב להרב ר' משה הנ"ל שרבינו מוהר"נ מרוצה. ותיכף עשה סעודה גדולה, והיו על הסעודה כל גדולי ארץ ישראל, הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כולם כאחד גדולים וקטנים. והיה להם שמחה גדולה.

        ובתוך הסעודה דיברו דברי תורה ביניהם, ובתוך דבריהם נשכח מהם איזה רש"י איה איפוא מקומה. ורצו להעלות על זכרונם כי היה נחוץ להם מאד הרש"י לענינם, ולא יכלו לזוז משם מחמת זה. והיה להם לפלא, כי כל אחד ואחד מהם סיים בסמוך כל הש"ס ואין אחד מהם יודע מקום הרש"י הנ"ל אנה היא נשנית. ורבינו מוהר"נ היה דומם כמי שאינו יודע גם כן, אך בראותו שיש להם צער גדול מזה, נענה ואמר להם: הלא רש"י זו מקומה במסכת זבחים בדף זה על ראש העמוד, וכן היה. והיה להם לששון ולשמחה. ונמשכה הסעודה זו מזמן מנחה גדולה עד קרוב לאור היום. ונעשה התקשרות ביניהם.

        אך אחר כך כשיצא הרר"נ משם, מארץ ישראל לחוץ לארץ, נפטר החתן בנו של הרב מו"ה ר' משה הנז', והרר"נ נשתדך בבתו זאת [שהיתה הכלה של בן הרב מו"ה ר' משה], עם כבוד הגאון המפורסם הרב דקהלת וואליטשיסק. ונתגלגל אחר כך מאת ה', שנסע הגאון הנ"ל לארץ הקדושה, ולקח את בנו חתן הרר"נ עמו לשם כדי שילמוד אצלו שם, ואחר כך נסעה בת רבינו הרר"נ גם כן לשם, ונתקיימו דבריו ז"ל שאמר שמאת ה' הוא שבתו תהיה בארץ הקדושה, ודבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם.

        ז] ואלה המה הגדולים וקדושים אשר עמדו לימין הרה"ק מוהר"נ בשנת תקס"ב, והחזיקו ידם עמו באהבה עזה, וכתבו מרורות עבורו להרב הידוע החולק.

הרב הגאון הק' בעל "קדושת לוי" מברדיטשוב, הרה"ק ר' גדליה מליניץ, ודודו הרה"ק ר' ברוך זללה"ה, והרה"ק ר' זאב מטשארני אוסטרע, והרה"ק ר' אברהם קליסקר מארץ ישראל, ומחותנו הרה"ק ר' ליבוש מוואליטשיסק והרה"ק ר' אברהם דוב מחמעלניק, והרה"ק ר' יצחק מקאסניטין חדש, והגאון הק' ר' משה אב"ד דקהלת קראסני, בנו של הרה"ק ר' חיים דקהלת קראסני, והגאון הק' ר' יוסף יוסקא אב"ד דקהלת יאס, בנו של הגאון הק' ר' ליבוש מוואליטשיסק, אלה הם מהידועים לנו. וכולם כתבו אגרות בכבוד גדול ובאהבה עצומה להרה"ק הר"נ, ותוכחה רבה להרב המנגד.

        ח] ובא וראה תורף מאגרת הקדוש עליון המפורסם, הגאון ר' אברהם זצוק"ל, הנקרא בפי כל ר' אברהם קאליסקר, אשר שלח מארץ הקדושה להרר"נ, וזהו:

        שלום וישע רב, לדבתוונא דלבאי יתיב, הרב המפורסם, קדוש יאמר לו, אתו חכמה ודעת אלקים השכל, כבוד קדושת שמו, מו"ה ר' נחמן נ"י, מגזע הקודש, נכד הבעל שם טוב ז"ל, זכותו יגן עלינו לנצח יאיר אור ה' עליו יזרח, ולכל ב"ב והנלוים אליו שלום רב, אמן כן יהי רצון.

        חדשות מארץ להודיע מביאת שלוחינו דהאי שתא בחודש שבט העבר, ושמחנו מאד אשר שמענו משפעת שלומו, כי בא לביתו בשלום. וראינו שקשר עבותות האהבה לא זזה, בכל לבבו וכו' וכו'.  ומסיים: אני בעוז אהבתי אהבתי, תמיד תהלתו בפי בעיטור ועיטוף נפשי לה', יאיר ה' פניו אתו מאתר בית שכינתיה, ונהיר עלוהי הולך ואור בהלו נרו עלי ראשו אור עולם. ויחזק במעוזו עוז מה', סוף מעשה במחשבה תחלה, ונפשי יודעת מאד ברחימו לנצח, ודורש שלום תורתו ומעתיר בעדו, כמו כן יעשה גם הוא להעתיר בעדי בכל עת.

        נאום הק' אברהם בא"א מו"ה אלכסנדר כ"ץ זללה"ה

        נכדי האברך מו"ה ישראל אליעזר שיחי', דורש שלומו מלב ונפש, ומתאוה לתפלתו.

        עד כאן לשונו אות באות.^[4]

        

        ט] קורא נעים, המפטפטים אשר חץ שחוט לשונם, המצפצפים והמַּהְגִּים, אומרים אשר מעת היה הרה"ק מוהר"נ בארץ הקדושה – בדלו ממנו חביריו הקדושים. ולא יבושו להגיד שקר מוחלט הנגלה בעליל, הן היותו בארץ הקדושה היה שנת תקנ"ח, והמכתב מהרה"ק האלקי הכהן צדק ר' אברהם קאליסקר נכתב אליו אחרי שובו לביתו כנ"ל.  והגאונים הקדושים שעמדו לימין צדקו, הנזכרים לעיל אות ז', הן המה היו שהתאספו ונתוועדו לברדיטשוב בקיץ שנת תקס"ב, ללבוש נקם בשונאיו, כידוע ומבורר הכל.  וגם הנה לאחר זמן אחר כך, כששה שנים, נתנו גדולי רבותינו שבגולה הסכמות גדולות ונוראות על ספריו של הרה"ק מוהר"נ בחיים חיותו, בשנת תקס"ח, כאשר יראה הרואה והמה נדפסים מכבר, ואציגם עמך פה למען הראות עד כמה גברה פיות בעלי שקר ולשון הרע רח"ל. והכל הוא מטעם האמור למעלה אות ג', עיין שם היטב.

        י] אעתיק ההסכמות לפי סדר הזמן שניתנו; הי מינייהו מוקדם, והי מינייהו מאוחר, אבל הכל משנת תקס"ח, כאמור לעיל.

        הסכמה ראשונה, הוא ממרן הרב האלקי מו"ה יעקב יצחק, הרבי מלובלין זצ"ל, וזה לשונו:

        הנה יד כתובה אלי באצבע אלקים חרות, אשר שלח אלי חד מן קאמייא, הלא הוא מחותני,^[5] חביבי וידידי, הרב המאור הגדול, איש קדוש, מופת הדור, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימיני, מו"ה נחמן נ"י, ליקוטים המלאים לה אמיר, מלא וגדוש ביראת אלקים, בדברים מושכלים שכל אלקים. ועיינתי בהם על נכון, והנה מאד ישרו בעיני דברים נכבדים כאלו, ולית דין צריך בושש, כי הדברים האלה – מאליהם יעידון ויגידון דבר אמת לאמיתו לפי ענינו, ודברי אלקים חיים.

        והנה האי גברא רבא לא צריך לדידי ולא לדכוותי, כי מה אני ומה חיי שפל ונבזה חדל אישים, ומעולם לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ליתן הסכמה על ספרים חדשים. אמנם לאהבת האמת אמרתי ענותנותו דמר גרמא לי, והנני מן המסכימים וכו', היום יום ג', כ"ו ימים לחודש טבת, תקס"ח לפ"ק, פה לובלין.

        כה דברי האוהבו הגם שאינני יודעו ומכירו, ומצפה טובתו ובריאותו ושלומו תמיד,

        יעקב יצחק במוהר"ר אברהם אליעזר הלוי הורוויץ

        יא] הסכמה שניה, הוא ממרן הרב האלקי המגיד הקדוש מקאזניץ זצ"ל, וזה לשונו:

        לכו חזו מפעלות אלקים אשר פעל ועשה איש חי רב פעלים מקבציאל, שקיבץ על יד זיקוקין דנורא ובעורין דאשא אשר לקט במאמרים אומר לגלגולת, איהו יאה וגולתיה יאה, ליקוטי אמרים דברים נפלאים, ונורא הוא סביביו, ששלח אלי חד מן ידידיי ה"ה הרב המאור הגדול בנן של קדושים, מופת הדור, גדול מרבן שמו נודע בשערים, מו"ה נחמן נ"י, נכד לרבינו הק' הבעש"ט זללה"ה וכו'. וראיתי בהם דברים ערבים, נעימים וחדודים, עמוקים מאד איש לפי ערכו. ומה נכבד היום אשר יצאו לאור דברים כאלו, אשר להם דומיה תהלה. והנני מהמסכימים וכו', יום ג', ד' שבט, תקס"ח לפ"ק, פה ק"ק קאזניץ יצ"ו.

        נאום ישראל בהמנוח מו"ה שבתי מ"מ דפה ק"ק קאזניץ

        יב] הסכמה שלישית, מהרב האלקי ר' אברהם חיים מזלאטשוב זצ"ל, וזה לשונו:

        הנה קבלתי מכתב אדם גדול בענקים, ואדמהו ואכנהו ולא ידעתיו, ה"ה הרב הגדול בוצינא קדישא, מופת הדור, נר ישראל, פטיש החזק, ק"ש החסיד המפורסם, בנן של קדושים, מחו' מו"ה נחמן נ"י, וביקש שאסכים על הדפסת ספרו הקדוש. וראיתי בו, ובמעט דבש שטעמתי האירו עיני, וראיתי שאינו צריך להסכמתי, ובפרט שכבר הסכימו גדולי הדור, גאוני זמנינו, אך אין מסרבין לגדול וכו', יום ה', כ' שבט, תקס"ח לפ"ק, פה ק"ק זלאטשוב.

        הק' אברהם חיים בהרב מוהר"ר גדליה זלה"ה

        יג] הסכמה רביעית, מהרב הגאון החסיד מוהר"ר מאיר זצ"ל, אב"ד ור"מ דק' בראדי, וזה לשונו:

        אם אמנם שכבר גדרתי וכו', אך כעת הנה יד שלוחה אלי מן חד מבני חבריא, ה"ה הרב המופלא ומופלג בתורה ובחסידות המפורסם מוהר"ר נחמן נ"י, הגדול בשם טוב גידולי הקודש זרע קודש מחצבתו וכו' וכו' הבעש"ט ז"ל, והרב מו"ה נחמן הולך בעקבות אבותיו הקדושים, ועשה חיבור לטהרה על דברי מאמרים אשר בש"ס שהמה סתומים וצריכין לדורשם וכו', חכו ממתקים, מה מתוק מדבש היוצא מהאר"י הקדוש יאמר לו, רבינו האריז"ל. ולזאת נמניתי במנין הראוי, שכבר קדמוני הרבנים מובהקים גדולי זמנינו להביא החיבור של הרב מוהר"ן לבית הדפוס וכו'.

        הלא כה דברי המדבר לכבוד התורה ולומדיה, אור ליום ג', כ"ה לחודש שבט, תקס"ח, פה ק"ק בראד יצ"ו.

        נאום הק' מאיר בא"א מ"ו הגאון המנוח מו"ה צ"ה זלה"ה, חופ"ק הנ"ל והגליל יצ"ו

        יד] הסכמה חמישית, מהגאון החסיד רשכבה"ג מו"ה אפרים זלמן מרגליות זצ"ל מבראדי, בעל המחבר שו"ת בית אפרים, ועוד הרבה ספרים. וזה לשון קדשו:

        שמוע שמעתי אפרים, זה ימים כבירים, קל זיע סגיא דמשבחין ביה בדרב נחמן דאדם גדול הוא בתורה ובחסידות, איש קדוש מבין חידות, יודע תעלומות חכמה ושושן סודות, מפענח נעלמים ומגלה רזים במקרא תלמוד ואגדות, ירושה היא לו מאבותיו וכו', ונפק מבנייהו אילנא רברבא ותקיפא ורב נחמן חסידא שמיה, ואמליך וכתב שופרא ושבחא ופרושי דקראי ואגדות דרבה בר בר חנה, זה פרישתו לקדושה וכו', מתוקים מדבש ונופת וכו', ונשאתי את ידי להיות מסכים והולך וכו'.

        דברי זעירא דמן חברייא חותם על דבר אמת, לסדר והסירותי מחלה מקרבך ולמספר ימיך אמלא לפ"ק [גם כן תקס"ח], בראד.

        הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

        טו] קורא נעים, הנך רואה עין בעין מעשרה שנים מאוחר אחרי בואו בחזרה מארץ הקדושה, איך היה חביב וקדוש אצל גדולי וקדושי דורו. והמעיין בספריו הקדושים, רואה בעליל, כי בדרך הטבע עם שכל אנושי, אי אפשר לעשות כזאת, בפרטות שאין קץ וסוף ושיעור וגבול למעיינות החכמה היוצאים מכל מאמר לדרכי התורה והעבודה, כאשר הראה תלמידו המובהק הגאון הקדוש ר' נתן בספרי "ליקוטי הלכות" על ארבעה שולחן ערוך, מעין הנובע, מים שאין להם סוף, דברים המלהיבים בעומק בכל סעיף והלכה, ואי אפשר לתאר זאת באלף ניירות.

        ובאמת בעיני ראיתי, בימי חורפי, כאשר הייתי לקבל אנפי שכינתא, מרן הגאון הקדוש רשכבה"ג מו"ה חיים הלברשטאם, מו"ר מצאנז זצ"ל, אשר בחדרו וארגזו הקטן שבכותל היו ספרי 'ליקוטי הלכות'. ושאלתי להמקורבים, ואמרו לי כי מרן מעיין בו הרבה פעמים. ואצל המשמש בקודש, החסיד ר' זלמן נ"י,^[6] ראיתי הספר 'אמת וצדק', הוא חלק א' מ'ליקוטי עצות' החדש, מהרב ר' נתן זצ"ל. ונכנסתי עמו אז בדיבורים מזה, והגיד לי כי מחשיבים הספרים אצל מרן הגאון הק' ז"ל. ואז קניתי לי הספר הנ"ל מהמשמש הנ"ל, שהוא יקנה לו אחר, כי נסעתי לביתי.

        ומו"ר הגאון הקדוש מו"ה ר' צבי הירש מליסקא זצ"ל, מביאו הרבה והרבה פעמים בספרו 'אך פרי תבואה', וידוע כי הרה"ק ההוא היה קדוש עליון ובעל רוח הקודש, וכאשר בעיני ראיתי.

        והנה כל גדולי רוסיא, צדיקיו וקדושיו וגאוניו, ידוע כי תמיד נתנו כבוד לשמו ולזכרו של הרה"ק מוהר"נ.

        ובספר "בית רבי" (דף ס"ו א'), וזה לשונו: גם שמענו שהתראה [הרב ר' שניאור זלמן בעל ה'תניא'] עם הרב מבראסלב, נכד הבעש"ט נ"ע, כשנסע בערי פולין להתראות עם הרבי ר' ברוך, נסע דרך עיר בראסלב, ויצא הרה"ק נגדו חוץ לעיר והביאו לביתו, וכבוד גדול עשה לו.

וכתוב למטה שם בהערות: ושמענו בשם אחד מהרבנים מנכדי רבינו [ר' שניאור זלמן],^[7] שאמר, שבעת שנתעורר המחלוקת על הרב מבראסלב מרבני פולין, רצה רבינו [ר' שניאור זלמן] לעמוד עבור כבוד הרב הנ"ל [מוהר"נ].  ואמר עוד [[אותו נכד רבינו]], שדרך הרב [[מוהר"נ]] היה להעמיד עצמו בנסיונות, וזה אסור כי אנו מבקשים: ואל תביאנו לידי נסיון, אבל היה אדם גדול מאד, גבור מלחמה וכו', עכ"ל שם.^[8]

        וגם ידענו מאנשי אמת, אשר אצל דודי זקיני הרה"ק מו"ה ר' חיים מקאסוב זצ"ל, היה הרבה פעמים על שולחנו הספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן' ועיין בו הרבה, והפליג בשבחו.

        ובוודאי די בזיון וקצף, על כמה טפשים מחסידי זמנינו, שירהיבו לדבר עתק בעזות מצח, נגד גאון הגאונים ורב רבנן ואיש אלקי כזה, מה שעל פי רוב לא זכו אף ללמוד בספריו, רק חושבים שזהו חסידות  בשמעם ולא ידעו מה שמעו, והבן.

        טז] ועתה נסדר פה תולדות האדם הזה, הגדול בענקים, סדר בואו לעולם, כתב לי ידיד נפשי עוז, הרב הגדול החסיד מו"ה יחזקאל יעקב ארבייטמאן שליט"א,^[9] מקהלת אפטא, ששמע מרב אחד ישיש, נכדו של הגאון הקדוש בעל 'מלא הרועים' ו'קהלת יעקב',^[10] וזהו:

        הרה"ק ר' נחמן מהוראדענקא ז"ל, היה גם כן גאון גדול, והיה למרן הבעש"ט ז"ל כמו תלמיד חבר. והיה גם כן חבר לבעל 'מעשה רוקח' ז"ל^[11] שהיה בסוף ימיו בארץ הקדושה תוב"ב. ועלה על לבו של הר"ן הנ"ל שיסע לאה"ק לחבירו הנ"ל, ולפי השערתו היה, אשר יהיו טובים השנים להביא את הגאולה כשיהיו ביחד באה"ק. והנה לא אסתייע מילתא, כי הגם שנסע הר"ן בזריזות וחפזון, אעפ"כ כאשר בא לשם כבר נפטר חבירו הנ"ל ז"ל.

        וכאשר נסע הר"ן ז"ל היה נוסע לבדו, כי לא היתה לו אשה. וכאשר היה בסטאמבול איזה שבוע ממתין על הספינה, נתפרסם שם לגאון וקדוש, והפצירו בו לאמר, לא טוב היות האדם לבדו, ובפרט שעדיין לא היה לו בן זכר. ודיברו לו שידוך משם עם אשה בת בנים, והיתה בת טובים ועשירה ואשת חיל ובעלת מו"מ, ותוכל לפרנסו ממו"מ ולישב השקט על התורה ועבודה. ונתרצה, ונגמר השידוך וגם נעשה החופה, וקידש אותה כדת משה וישראל.

        והנה אחר החופה נודע לו מספינה שהולכת לא"י, והלך ונסע לאה"ק לבדו. והאשה הנ"ל דיברה להשדכנים במר נפשה, ואמרה להם שיכתבו לו שאם ירצה דווקא לדור באה"ק אזי יכתוב לה שתבוא אליו, ותשתדל למכור הכל ותבוא. אבל הגאוה"ק השיב להם במכתב שלא תבוא, וכאשר תבוא אזי ירחיק נדוד למדינה אחרת. ולא יכלה האשה לשית עצות בנפשה מה תעשה, אם תשב עגונה כך או שתכתוב להרבנים מאה"ק לכופו לשלוח לה גט פיטורין.

        ובתוך כך עבר זמן, ועבר דרך סטאמבול מרן הבעש"ט ז"ל, ונתעכב שם כל ימות החורף. ובאו השדכנים להאשה הנ"ל, ואמרו לה שנודע להם כי בעלה הוא תלמיד של הק' הבעש"ט, לכן תלך אליו. והלכה ובכתה לפניו, ואז תיכף כתב אליו מכתב שתיכף יבוא אליו לסטאמבול. ופקודתו שמרה רוחו ובא. ונתנו ידיעה להאשה, והלכה להבעש"ט שידבר עמו מה זאת, והבטיח לה.

        והאשה ישבה בפרוזדור בכליון עינים לשמוע המענה. והר"ן ז"ל ישב בחדר הבעש"ט איזה שעות, ואח"כ נטל ממנו רשות ויצא לילך חזרה לספינה. ובאתה האשה להבעש"ט ז"ל, ואמר הבעש"ט כי שכח מלדבר עמו אודות זה, כי היה לו לדבר עמו דברים נחוצים. וצוה להאשה שתמתין שם באיזה חדר החיצון, והוא שלח אליו שיבוא אצלו, כי יש לו עוד דבר נחוץ לדבר עמו. ובא שנית להבעש"ט ושאל אותו והשיב לו.

        ואחר-כך יצא הבעש"ט ז"ל לחדר החיצון ואמר להאשה, הנה תדעי שבעלך זה הוא בעל רוח-הקודש, ואמר לי גופא דעובדא, כי כאשר השדכנים הציגו לפניו השידוך הזה, אז ראה ברוה"ק שזאת האשה היא זיווגו והוא עתיד להוליד עמה בן זכר, ולכן נתרצה. ואך אחר החופה נתוודע לו ברוה"ק שתיכף אחר שתלד לו הבן זכר אז תהיה מוכרחת לילך בדרך כל הארץ, ומאד עגמה נפשו, וחשב עצה ונתוודע לו כי עדיין היא צעירה ויש לה עוד זמן עשר שנים להוליד בדרך הטבע, לכן עלה בדעתו שיעגן אותך תשע שנים, ואחר-כך ידור עמך להוליד הבן זכר, כי צר לו מאד שתמות בקוצר שנים ח"ו. וכבר ניסה לבטל בתפלתו את הגזר-דין, אך כבר נגזרה הגזירה.

        והשיבה לו לאמר, מאחר שזכיתי שיהיה לי בעל קדוש כזה, לכן רצוני שידור עמי תיכף, ובהדי כבשי דרחמנא למה לנו, וה' הוא הטוב בעיניו יעשה ואולי נוכל לפעול בתפילה שהגזירה תיבטל. ואז נכנס הבעש"ט ואמר להר"ן ז"ל תשובת האשה, ונתרצה ליקח אותה עמו תיכף לאה"ק.

        וקרא הבעש"ט אותה ואת בתו הצדקת מרת אדל לחדרם, ואמר הבעש"ט ז"ל: הנה הזיווג הזה יולידו בשנה הזאת בן זכר, ובתי אדל היא כעת מעוברת ותלד בת, לכן אני מסכים שנעשה תיכף התקשרות. ונתרצו הצדדים. ושלחו אחר יי"ש ומגדנות ושתו וברכו בברכת מזל-טוב. ואחר-כך נסע הר"ן ז"ל עם אשתו לאה"ק, והבעש"ט ז"ל היה מוכח ליסע חזרה לחו"ל כמפורסם.

        והנה בתו מרת אדל הנ"ל [אם הבנים הקדושים הרבי ר' ברוך ז"ל וה'דגל מחנה אפרים' ז"ל] ילדה בת, ונקרא שמה בישראל פיגא. והאשה הנ"ל אשת הר"ן ז"ל ילדה בן זכר, ונקרא שמו בישראל שמחה. ותיכף אחר-כך האשה שבקה לן חיים ואחר איזה שנים נפטר גם הר"ן ז"ל, ונשאר הילד שמחה הנ"ל יתום בלא אב ואם באה"ק תובב"א.

        ושלח הבעש"ט ז"ל אחריו והביאו אותו לביתו, וגידל אותו כמו בן ממש. וכאשר היה בן י"ג שנים היתה החתונה של זה הזוג, היינו הב' שמחה והב' פיגא, בבית הבעש"ט ז"ל. ואחר-כך נפטר הבעש"ט.

        והנה נולד להזוג הזה בן זכר, וכאשר הגיע הלילה שלפני הברית שקורין וואכנאכט, קראה היולדת מרת פיגא לבעלה האברך ר' שמחה, ואמרה לו שראתה בחלומה את זקינה הבעש"ט, ואמר שיקראו שם הילד בשמו ישראל. והוא השיב לה שזאת לא ימלא רצונה, כי בעצמו שמע מפי הבעש"ט ז"ל לפני פטירתו שאין רצונו שיקראו הבנים שיולידו בשמו. ובכתה לפניו שחלילה לו מלשנות, כי יודעת שהחלום הזה הוא אמת, כי היה כמעט בהקיץ. והנה למחרתו קרא אותו ישראל.

        ויגדל הילד ויגמל ונעשה שובב מאד, ולא היה יכול לקבל אותיות א"ב. וכשנעשה לערך בן חמש שנים עלה לגג ונפל לארץ ונהרג, ולא יכלו להקיצו. והיתה בכייה גדולה, ואבי הילד מוהר"ר שמחה הנ"ל דיבר לאם הילד מרת פיגא הנ"ל, שזאת גרמה היא מחמת שציותה לו דוקא לקרות שם הילד ישראל. ועל-ידי זה נוסף לה יגון על יגונה. ונשאה את הילד המת על שכמה והלכה על הציון הקדוש של זקינה, ובכתה בדמעות שליש מאין הפוגות לאמר, הלא אתה זקיני גרמת לי הצרה הזאת, שבעלי מכעיס אותו למען הרעימי על שלא הייתי מצייתת לו. ואז פתאום נתעטש הילד והקיץ הנער, והלך עם אמו לביתם. והיה קידוש השם גדול.

        ואז היה שם במעזיבוז קדוש אחד מתלמידי הבעש"ט, ואמר שהזיווג הנ"ל המשיכו נשמה גרועה מאד ולא היה לכבוד להבעש"ט, ולכן בא בחלום לנכדתו שיקראו שם הילד בשמו, אולי זה יועיל שיגדל לתורה ויראת שמים. והנה כאשר נעשה שובב מאד וראה הבעש"ט כי טוב לא יהיה, ולכן פעל שיעדר מן העולם, כי מוטב שימות זכאי וכו'. ואך כאשר בכתה אמו מאד על קברו, אזי פעל שהחליפו לו נשמה אחרת. וכן הי', שהילד ישראל נתגדל מעתה לתורה ויראת-שמים. והרב הישיש הנ"ל סיפר, שהוא היה מכיר אותו שהיה זקן וירא-שמים, והיה שו"ב בעיר ממדינת גאליציא, והיה נקרא בפי כל "ר' ישראל מת".

        ואחר-כך נולד להזווג הנ"ל (הר"ר שמחה ואשתו מרת פיגא) הדגול מרבבה אשר נקרא בשם זקינם [הר' נחמן מהאראדענקא ז"ל], הוא הרב הקדוש הרבי ר' נחמן מבראסלב. נמצא שהיה מצד אביו נכד הר"ן מהארידענקא ז"ל, ומצד אמו נכד הצדיקת אדל בת הבעש"ט ז"ל. ואמו מרת פיגא היתה אחות הבנים הקדושים הנ"ל [[הרבי ר' ברוך ז"ל וה'דגל מחנה אפרים' ז"ל]].

        וכאשר סיפרתי המעשה הזאת להחסידים נכדי רבינו בעל "ליקוטי מוהר"ן" ז"ל באומאן, מאד החזיקו לי טובה, כי היה אצלם חדשות. הגם שלא שמעו מהאיש ר' ישראל מת הנ"ל. וזאת ידעו, שהיה לו אח ר' יחיאל במעזבוז. ואעפ"כ לא שמענו אינה ראיה, אפשר כי היה דר במרחק רב, והיה אפשר מסתופף בצל רב קדוש אחד ממדינת גאליציא, לכן לא נזכר בסיפורי הר"ר נתן ז"ל. אך ניכרין דברי אמת.

        והנה הרבי ר' נחמן ז"ל בעל "ליקוטי מוהר"ן" ז"ל, גם במעלליו התנכר נער כי יהיה לאיש מופת, אך בעוונותינו הרבים היה מעשה בעל דבר שהכניס קטגוריא בין הצדיקים, ובלבלו את העולם. ולולי זאת, לפי הנראה, היה יכול בחכמתו ובצדקתו להחזיר כל העולם בתשובה. אך וימררוהו, ונפטר בקוצר שנים בן ל"ח שנים, בשנת תקע"א לפ"ק, ביום ד' חול המועד סוכות.

        והמוהר"ל ז"ל הביא בספר, שכל מי שסובל יסורין בעולם הזה, השם יתברך מפייסו אחר כך, כמו להלבנה, וראיה מרחל שיוסף היה מלך, ובני משה רבינו ע"ה רבו למעלה ראש – על שמשה רבינו ע"ה לא הניח בן למלא מקומו וכו'.^[12] ולפי עניות דעתי, שזה הפיוס להר"ן ז"ל, שזכה שבאים בכל ראש השנה אנשים יראי שמים מאפסי הארץ אצלו, כמו בחיים חיותו.

        עד כאן לשונו של ידידי הרב ר' יחזקאל יעקב הנ"ל.

[1]  ליקוט מתורותיו נדפס בקונטרס 'מילי דאבות' שבס' 'תורת חסידים הראשונים' (ב"ב [תשנ"א]), ודברי ימי חייו, שם, בעמ' קעה ואילך.

[2]  מובא בסה"ק 'תולדות יעקב יוסף'  פ' בהר, ופעמיים בפ' שופטים.

[3]  המקור לקטע זה הוא ב'שבחי הר"ן', אות לב.

[4]  המכתב בשלימותו נדפס בס' 'חיי מוהר"ן' (בסוף פרק "נסיעתו לארץ ישראל"), אך לא נלקט לס' 'יסוד המעלה'.

[5]  כנראה שמחותנות זו נובעת מהיות שניהם – גם הרבי מלובלין וגם הרבי מברסלב – מחותנים עם הרה"ק ר' אריה ליב מוואלטשיסק.

[6]  ר' שלמה זלמן הכהן סאנדער (אודותיו: 'רבנו הקדוש מצאנז', ג, עמ' רצה-רצו).

[7]  בזה טעה הכותב, וכינוי זה שגור בלשונו של ה'בית רבי' על נכדיו של אדמו"ר ה'צמח צדק', ובדרך-כלל כוונתו לאדמו"ר בעל ה'מגן אבות' מקאפוסט.

[8]  ראה ב'שבחי הר"ן' (סימן טז): 'והיה מתפלל להשי"ת שיזמין לו נסיונות, כי היה חזק בדעתו שבוודאי לא ימרוד כנגד השי"ת'. וראה עוד בספר 'ביאור הליקוטים', סימן כז.

[9]  הוא עצמו נמנה עם חסידי מודז'יץ, אך בנו הוא הרה"ח ר' בן ציון אפטער, הנודע לתהילה בקרב חסידי ברסלב.

[10]  הרה"ק ר' יעקב צבי יאליש (אודותיו: 'מאורי גליציה', ג, עמ' 223-216).

[11]  הוא מוהר"ר אלעזר רוקח (אודותיו: שם, ד, עמ' 862-858).

[12]  העירני הרה"ח ר' אליעזר חשין שי', לדבריו של הג"ר דוד טעביל מליסא בספרו 'נפש דוד' (פ' בראשית ד"ה את שני) שכתב בזה"ל: וכ' הרב הגדול בספרו באר הגולה, שמאז שאמר הקב"ה כן קבעה לחוק עולם, מי שמייסרהו הקב"ה ביסורין, מפייסו או בבנים צדיקים או בחכמה או בעושר. ועפ"ד הקדושים נבאר כפי ע"ד הנה יעקב... וזכתה לבן יוסף החביב ליעקב מכל בניו. עכ"ל. וראה ב'באר הגולה' באר רביעי.

- - - - - - - - - - - - 

 

[י] 
היכל הבעש״ט, לג (ניסן תשע"ב), עמ' קע–קפג

 

עשר עטרות, מערכת יוד, מרן חו"ז הבעש"ט הקדוש

 

        לסיום הספר אמרתי אעתיק מסה"ק 'מגלת סתרים' כתב י"ק מורינו הרה"ק מוהרי"א מקומארנא זצ"ל איזה סיפורים ממרן הבעש"ט אשר הרה"ק כותב עליהם בזה"ל: ותאמינו לי אחי בזה המעשיות שהם אמת כמו ה' אלקינו אמת. עכ"ל הק'.^[1]

        וזה לשונו בתחילת הקונטרס: "ואכתוב מעשה ה' כי רבה הוא שעשו הצדיקים שבזמנינו".

        א] סיפר לי מו"ח מוה' אברהם מרדכי, שמעיד אני עליו שלא הי' משנה בעד כל חללי דעלמא, שסיפר לו זקן אחד איש צדיק ואמר לו: בני, פעם אחת הלכתי עם מרן הבעש"ט למקוה והי' שוהה הרבה זמן ארוך בתוך המקוה. ואמרתי: רבינו, הנר הולך וכבה. והשיב לי: דאָרנע, נעם דעם סטראמפעל^[2] פין דעם דאַך אין צינד אָן. מי שאמר לשמן וידליק יאמר לסטראמפעל וידליק.

        ופירושו בלה"ק: נער,^[3] קח הכפור^[4] שמחובר בגג כמו ברדא בימי הקור ותדליק את הכפור.

        ואמר שהי' דולק והולך עד שהוליך את מרן אלקי לביתו. וכשבא לביתו, במקום נר נשאר בידו מעט מים שנפשר מחום האור שדלק עליו. עד כאן.^[5]

        ב] סיפר לי מו"ח. בעת נסיעתו יותר משני שנים לשימוש צדיקים הי' אצל נכד מרן אלקי, והוא הרב אלקי בעל 'דגל מחנה אפרים'. ופעם אחת אמר לו: בא ואספר לך דבר חכמה מזקיני.

בעיר מעזבוז הי' עושר מופלג והי' חולק על מרן אלקי הבעש"ט, כדרך הפתאים בני הכסילים שחולקים עם הצדיקים. ופעם אחת בליל פסח אירע לו סיבה רעה ר"ל, שלקחו הערלים פגר אחד והניחו אותו בבית הנגיד הנ"ל, להמציא עליו עלילות ובלבולים שהוא הרג אותו, כמו שהי' דרך אלו בימים קדמונים. והוא סכנה גדולה.

והי' דרך הרשעים האלו להושיב שומרים מעת שהניחו אותו, לראות לבל ילך אדם מבית הזה ומשוי על כתפו, ואחר-כך נפלו עליו והרגו וחמסו על לא חמס. ירא ה' בעינויי ישראל ולנחמם.

ואשת הנגיד הנ"ל הלכה לחצירה לראות איזה דבר ומצאה הפגר הזה. ומרוב פחדה וצערה נתעלפה, עד שבהרבה פעולות שהקיצה עצמה ובכתה והכתה על ראשה, וסיפרה לבעלה מהבלבול שיש להם מהפוחזים הרשעים שהניחו פגר אחד, ובודאי תיכף ומיד יפלו עליהם לענותם ביסורים קשים ולהמיתם על חנם, כדרכם של הפוחזים בימים קדמונים שעינו את ישראל על חנם בדברי היתול ושטות ושקרים.

ומתוך הבכי' והצער שבכתה אשת הנגיד הנ"ל, וגם הנגיד הכה עצמו על ראשו, אמרה לו: לך אל הצדיק ויושיע לך! אמר לה: איך אלך ואני חולק עליו?! אמרה לו: הוא צדיק ויושיע אותך, ולא ינקום ולא יטור שנאה. והלך אל מרן אא"ז בבכי' רבה על זה.

ואמר לי אא"ז: אפרים נכדי חביבי, קח המטה שלי ולך אל בית איש זה, ואמור אל הפגר: אא"ז שלח אותי אליך שתעמוד תיכף! והלכתי אל הפגר ואמרתי, ותיכף ומיד עמד הפגר ברגע והלך עם המטה בידו אל אא"ז. והושיב אותו אא"ז לרגל מיטתו על היסב-בעט [[=מיטת ההסיבה]].

ואחר-כך נפלו הפוחזים על בית הנגיד ולא מצאו מאומה. ומחמת שהי' מרן אלקי מפורסם אף בעיני הפוחזים לאיש מופת, נגמר ביניהם שילכו לחפש בבית אא"ז. ולקח אא"ז את הכובע מאחי ברוך לעב, שהי' קטן בשנים בעת ההיא, והניח אותו על ראש הפגר, ולקח הגדה ונתן בידו ואמר לו: ברים! [[נהום!]]. והתחיל לנענע עצמו אנה ואנה ולצעוק קול בלי חיתוך דיבור את ההגדה.

וכשנפלו הפוחזים לא מצאו ולא הכירו הפגר, כי עשה תנועות הרבה בקולות גדולות כדרך החי. והלכו לביתם.

ואחר-כך אמר מרן א"ז להנגיד: לך וקבור לך הפגר! ותיכף נסע הגביר וקבר אותו.

ע"כ סיפר הצדיק הנ"ל למו"ח. והוא עצמו הי' הבעל מעשה.

(ויתר הדברים שמעתי ממו"ח ששמע מאחרים, שבשנה השנית התקשרו שוב הפוחזים לעשות מעשה רעה כזה לישראל, ובתוכם הי' כומר אחד. וצפה מרן ברוח קדשו מחשבת ומעשה כומר שרוצה לעשות על ישראל. ובעת אפיית מצה הלך מרן אלקי עם הכומר אנה ואנה. ואחר-כך אמר לכומר: למה אתה רוצה לעשות כן לעם הקודש לשפוך דמם כמים על חנם בבלבול שקר וכזב, וכי אינך יודע שאני בעולם ואני יודע כל מסתריך שעשית. והרי גם בשנה העברה לא הצלחת אתה כומר במעשיך הרשע, שהנחת פגר בבית ר' ליפא הנגיד, ואני החייתי אותו לשעה, והוא הוא שישב לרגלי על היסב-בעט ואתה ראית אותו.

ואז הודה לו הכומר שהוא עשה בשנה העברה, והוא כבר הכין פגר אחד להניחו בתוך בית יהודי להמציא עילה ובלבול בפסח הזה גם-כן. ונשבע לו הכומר שלא יעשה כזה לעולם לישראל. והלך מרן אלקי לחוג חג המצות בדיצות ושמחה).

ג] סיפר לי מו"ח, מה שסיפר לו רבינו אור שבעת הימים רבינו יחיאל מיכל^[6] תלמיד מרן ז"ל, שבעת אחת הלך הוא ושאר תלמידים עם מרן בשדה, והגיעה שעת המנחה. ואמרו לו: רבינו! אין לנו מים לצורך תפילה.

ולקח המטה והכה לארץ ונבקע מעיין אחד, ונטלו ידיהם והתפללו. ועד היום הולך המעיין. ואני הכותב זכיתי להיות אצל מעיין זה.^[7] ועד היום קורין לו הגוים בעל ֹשֶאמסקיע קערניצע.^[8]

ד] סיפרו לי מגידי אמת, שתלמידו הקדוש רבינו הכהן גדול יעקב יוסף אמר: הלוואי שארוויח בכל מעשי הטובים בעולם הזה,^[9] מה שמרוויח מורי מרן אלקי הנ"ל בעת עשון הלולקע ציבעך שלו. כי בכל תנועה ותנועה הי' מיחד יחודים נוראים. לא הזיז אבר קטן בלתי יחודים. ורוב קדושתו מי ימלל ומי ידבר ומי יערוך.^[10]

ה] סיפר לי מורי דודי רבינו צבי מזידיטשוב, שפעם אחת באה אשה למרן שיתן לה קמיע לרפואה מאיזה חולי. ואמר לה שתתן לו סך חמשים אדומים ויתן לה קמיע. ונסעה האשה לביתה ומכרה כל אשר לה ולא הי' לה אלא שלשים אדומים. ולא רצה ליתן קמיע.

ונסעה האשה אל ארבעה ארצות – והראש הי' הגאון מוה' דוד מאוסטרהא^[11] – שיקבצו בשבילה עוד עשרים אדומים ליתן להצדיק. וכששמע^[12] דברי האשה נתמלא חרון אף, ושלח שתיכף יעמוד לפניהם לדין-תורה.

וכשבא מרן אלקי לשם, עמד על הפתח ועישן הפיפא עד שנתמלא הבית עשן. ולא הי' כח בשום אחד לפתוח פיו מאימת השכינה שנפל עליהם מאד מאד.

ואחר-כך הלך מרן לר' דוד הנ"ל ואמר לו: דוד, דוד! בא ואראך שמים חדשים וארץ חדשה שבראתי בעשן לולקע זאת ביחודים שעשיתי בעת הזאת. והראה לו. ונתעלף מוה' דוד הנ"ל כמה שעות מגודל הפחד,^[13] עד (שאמר) [שאחר] כמה פעולות הקיץ מוה' דוד הנ"ל ואמר לחבריו: מיט גא-ט אליין טשעפיט נישט.^[14] תאמינו שאין זה איש כלל וכלל.

והאשה הזאת, מגודל תשוקתה ליתן להקדוש כרצונו, נתעשרה עושר רב על-ידי נס ופלא גדול. וזאת הי' כוונת הקדוש זי"ע.

ו] פעם אחת נסע מרן אלקי מבראד והרב הגאון מוה' חיים מלבוב^[15] נסע לק' בראד ופגעו זה בזה. ואמר הרב למרן: ישראל! אומרים עליך שיש בך רוה"ק. ואמר לו בדרך שחוק. והשיב לו מרן: למה אדוני יצחק, שבספרים יש, מי שאומר "אתה חונן" בשבת ידאוג כל השבוע,^[16] ומה זה שאדוני מצחק. ומזה לא ידע שום בריה בעולם שאירע כך להרב בשבת. ועמד ונשקו על ראשו.

ז] סיפר לי מו"ח הצדיק, שפעם אחת בעת שישב מרן אלקי קרוב לנעסטר^[17] בהתבודדות עם חבירו הידוע, שלמדו שניהם עם אחיהו השילוני, כי שורש מרן אלקי הבעש"ט ומרן האר"י כולו משורש רשב"י, שהוא שורש אחיהו השילוני, וכולם באו לתקן חטא כלב רע עם ירבעם מב' רע שהי' בו אחר החטא הרע של נשמת משיח בן יוסף. וכל אלו הקדושים בכל דור ודור הי' להם כלב רע פני הכלב של הבית שני שעמד לחלוק עליהם ולצער אותם, כמו שעשה פני הכלב שבדורנו שקלקל את כל העולם והירבה מינות בישראל, על ידי שבוודאי הי' הגאולה בימי הקדושים, ובפרט בשרשי מרן אלקי הבעש"ט שהי' כל הגאולה תלוי' עליו ועל הקדוש מוה' חיים בן עטר. והרע הזה קלקל הכל על ידי מחלוקת ושנאת חנם שהעמיד.

וכשלמד מרן עם רבו אחיהו השילוני, הוצרכו לשאול סוד אחד משר התורה, וטעו והורידו שר האש. ומזה יצא השריפה מביתו ושרף את כל העיר. וירא מרן אלקי מבלבול אש הנ"ל והוצרך לעבור את הנעסטיר. ולא הי' לו מעברות לעבור את הנהר נעסטיר, והניח חתיכת בגד חגורה על הנהר ועבר על הנהר, לא בשום שם אלא באמונה גדולה שהאמין ובטח באלקים שלא יטבע.^[18]

ח] סיפר לי מו"ח הצדיק. בעת שהי' מרן אלקי קודש הקדשים מתבודד עצמו על ההרים הרמים בדביקותו עם ה' אלקיו וללמוד עם רבו הידוע, הסכימו כת לסטים להרגו. ישבו מרחוק לראות מעשיו וראו אותו הולך מהר להר וההרים נדבקים זה לזה בעת שהוא הולך מזה לזה, לבל יפול לגיא שביניהם, שהי' מאד משופע. ונפל עליהם פחד ומורא.

ובאו לפניו ואמרו לו: איש אלקים! אם תרצה לך עמנו בדרך קצרה לארץ הקדושה!

והנה תשוקת מרן הי' מאד לארץ הקדושה, כמו שיסופר לקמן, והלך עמהם. ובאו למקום שהי' מעבר קצר מסוכן ולא רצה לסמוך על נס לעבור, וחזר לאהלו לקשר נפשו באלקיו.^[19]

ט] פעם אחת בא מנגן אחד עם כל כלי זמן וניגן לפניו. והבין כל העבירות שעשה מיום הולדו. עד שהודה לפניו. ואף שמרן צפה מסוף העולם עד סופו כל מחשבות שהי' לאדם מיום הולדו, אעפ"כ לא האמין ולא התבונן עד שנגן לפניו ונכנס באזניו הקדושים.^[20]

י] סיפר לי מו"ח מוה' אברהם מרדכי מפינטשוב ז"ל, שהי' כומר מכשף אחד שהי' ממית הילדים קודם המילה. ואירע ברית מילה ליהודי שהי' דר בכפר של הכומר הנ"ל. וראה מרן אלקי שהכומר מכין א"ע להרוג הילד, ונסע מרן עם תלמידיו בקפיצה לכפר זה ובאו לשם קודם הלילה שלמחרתו יהי' יום המילה. והיהודי כבדו מאד.

ואמר ליהודי אשר יסגור הבית ולא יניח אף חור אחד קטן, הכל יסתום. ויכין לעצמו מקלות גדולות וראפניקיס עבים. ואם יאמר לו הכה, אזי תכה בכל כחך.

וכשהי' הלילה אז הכה הכומר על הדלת שיפתח לו, ולא רצה היהודי, כפי אשר ציוה לו איש אלקים. והלך הכומר בכשפים והחליף צורתו לחולדה^[21] וחיות טמאות, והתחיל לחפור תחת הקרקע עד שנכנס לתוך הבית. וכיון שתחב ראשו בבית, הכה אותו היהודי מכות אכזריות הכה ופצוע עד ששיבר לו יד ורגל. והלך הכומר לביתו. ובבוקר הי' ברית מילה בשמחה.

וכיון שנתוודע להכומר בכישופיו שזאת עשה לו מרן אלקי, הלך ותבעו לפני השרים שרוצה להתווכח עמו. עד שהשרים הלצים הסכימו על יום מועד, שיעמדו שניהם וכל אחד יעשה מופת מופלא. ונועדו יחדיו במקהלות עם רב. ואמר לו מרן: עשה אתה מה שתוכל.

ומרן לקח המטה ועשה מחיצה סביבו בעיגול, והוא עמד באמצע. והרשע הזה הביא עליו כל מיני רוחות ושידין וחיות רעות ונחשים ועקרבים וכל מיני מזיקין, ולא יכלו לעבור המחוגה. עד שהביא עליו חזיר היער. ואמר מרן: זה הוא עז פנים! ומיהר ועשה מחוגה ועיגול בתוך עיגול הראשון. ועבר החזיר בעזותו בשני ידיו את העיגול, ולא יכול עוד לעבור וחזר וברח. וכיון שראה המכשף שכל מיני כישופים לא הועילו שיעברו העיגול, אמר לו: עשה אתה.

והשיב מרן: אני לא אעשה שום דבר, רק אקרא להילדים אשר הֵמַתָּה אותם ליקח ממך נקמה. ונאספו עליו ילדים קטנים הרבה כחול הים, ולא נשאר ממנו אבר קטן ולא עצם קטן. כן יאבדו כל אויבך ה'. אמן.^[22]

יא] סיפר לי מו"ח. פעם אחת שאל אותו תלמיד אחד: מה יהי' מעשַי. ואמר לו: חזן. ואמר: אין אני יכול לנגן. ואמר: אקשר אותך בעולם הניגון. וסיפר לי מו"ח, שהוא הי' מכיר אותו ולא הי' בעולם מנגן כמוהו.

ופעם אחת בא החזן אל רבינו אור שבעת הימים מוה' אלימלך מליזענסק זי"ע, והי' מבוכה בין רבינו הנ"ל ובין בנו הצדיק מוה' אלעזר, אם יכבדו את החזן לקבל שבת, כי הי' ירא הקדוש שלא יבלבל אותו מקדושתו. והי' להחזן משורר שקורין בּאַס, עם משורר זינגער [[=זַמָּר]] אחר. ואחר המבוכה הסכימו דעתם לכבד החזן להתפלל עם המשוררים, והכל לגודל פחד מקדושת מרן אלקי, כי נקרא שמו "חזן של בעל שם". ולכבודו בהכרח לכבדו, יהי' מה שיהי'.

וכשהתחיל החזן לקבל שבת,^[23] שלח רבינו הנ"ל שהזינגער ילך לו, והחזן והבּאַס ביחד יקבלו שבת. ואחר-כך שלח רבינו הנ"ל שילכו להם, כי יתבטל ממציאות מגודל אור וקדושות והאורות עליונים שהי' נפתח לרבינו על-ידי שיר של צדיק זה. ואחר-כך כיבד רבינו מאד בכל השבת את החזן, אבל לא הי' מתפלל מיראה הנ"ל.

ובמוצאי ש"ק קרא להחזן שיספר לו מדריגות מקדושת מרן אלקי אור ישראל. וסיפר לו ענינים נוראים לא שמעתן אוזן. ועיקר הי' איך הי' יראתו ואהבתו, והאיך עליית נשמתו בהקיץ בלי זעזוע^[24] בכל עולמות, להיות צופה בכל חדרי תורה ומרכבה. וכשהי' אומר 'הלל הגדול', על כל פסוק מהשיר לא אמרו עד שראה המלאך ושמע נעימות שיר שלו, ואמרו ביחד.

והאיך הי' קדושתו ופרישתו נורא מאד מיום הולדו. והאיך הי' מדבר עם נשמת הצדיקים ועם אליהו ז"ל, ובפרטות עם מרן אלקי האר"י שהי' שכיח אצלו בכל שעה. ופעם אחת שאל מרן אלקי את מרן מרן אלקי האר"י, מפני מה דיבר הסודות באתגליא ולא בדרך עבודה, והשיב לו, שאם הי' חי עוד שתי שנים הי' הכל מתוקן.

וסיפר עוד מעליית נשמתו והגוף מונח דומם.^[25] והאיך הי' מדבר עם המשיח ועם ר"מ^[26] ומה הי' תשובתן אליו. והי' בקי במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ובכל התורה כולה, ובשיחות כל ברי' וברי' ושיחות מלאכי שרת. והי' מלא אהבת השם ויראת השם, ומדות טובות, חסידות וענוה ואהבת ישראל.

ואמר רבינו הנ"ל, שכל המדריגות שנכתב על מרן האר"י הכל הי' למרן הבעש"ט ועוד יותר, אלא שזה שנכתב על מרן האר"י הוא כטפה מן הים ממה שהי' לו.

וסיפר לו האיך היו נאספין אליו בכל ערב שבת בעת מנחה אלפים ורבבות נשמות, וכולם תיקן והעלה לשורשם.^[27] ואחר-כך בהמשך הדברים סיפר לו האיך שהי' צופה מסוף העולם ועד סופו.^[28] וסיפר שפעם אחת ישבו לפניו, ושחק מעט כדרך הצדיק. ושאלו לו סיבת השחוק. ואמר שבעיר אחד בארץ רחוקה מאד, בנה שר אחד פלטרין יפה, ובנה אותו כמה שנים, וכעת הלך צדיק אחד להתפלל מנחה והתחיל לירד ברד גדול, עד שרץ הצדיק וחסה נפשו בתוך פלטרין זה. וכשיצא הצדיק ממנו והלך לבית-הכנסת, נפל הפלטרין. והאיך לא אשחוק על גודל הסתרות הנהגות העולם-הזה,^[29] שעיקר הבנין הזה הגדול לא הי' אלא בשביל זה, לחסות נפש צדיק על שעה קלה. ואחר-כך על-ידי זה הצדיק נתקן כל האבנים וכל הניצוצין שהיו בהם, ומה להם עוד לעמוד על חנם, ונפלו לארץ. ואחר-כך בא על הגעזעטין^[30] מעשה זאת מבנין הנ"ל ומנפילתו בלי סיבה, והי' באותו השעה.^[31]

וסיפר לרבינו, שמרן אלקי כשראה ספסל אמר כל המחשבות שהי' להאומן כשעשה את הכלי.^[32] ועל-זה הי' מתמי' רבינו הנ"ל.

ואחר-כך עמד על רגליו החזן הצדיק, והעיד שפעם אחת למדו תורה לפני מרן אלקי, וליהטה אש סביבותיהם עד שנזדככו כל-כך וקבלו תורה מפי מרן כדרך שקבלו ישראל על הר סיני בקולות וברקים וקול שופר חזק מאד, ממש כמו בהר סיני. כי אותן הקולות לא נתבטלו כי הם אלקות, אלא שצריך קדושה וזיכוך.

והשיב רבינו הקדוש הנ"ל: לא השגתי זה. אין זה תימה, כי עבודתו וקדושתו מישראל מרן אלקי הי' מאד מאד. ובפרט שהי' עבודתו וקדושתו שלו על הנהר נעסטיר מקום טהרה,^[33] ומפי אחיהו השילוני. אשרי ילוד אשה שזכה לכך. והבינו היראים ששמעו זאת, שגם כל הנזכר לעיל הי' גם-כן לרבינו אלימלך או מעין זה.

ואחר-כך לימים נפטר החזן הזה, ובתוך שלשים בערב ש"ק בא המשורר הבּאַס לביתו אחר המרחץ והטבילה, ואמר לאשתו מהר קרא לי החברא וצבית לי זוודתא,^[34] כי כיבדו בגן-עדן החזן שלי שיקבל שבת, ואינו רוצה אלא עמי. והניח עצמו על מטתו ושבק לן חיים ולכל ישראל.

יב] סיפר לי מו"ח, שהי' לו תלמיד אחד ממרן, שכל מי שנכנס לתוך ארבע אמות שלו בעת התפלה הי' מת וחלף מן העולם, מרוב קדושת השכינה השורה עליו.

יג] סיפרו לי מגידי אמת צדיקים אמיתים, שהי' במקום אחד מורה צדק, ופעם אחת בא לפניו שאלה על אווזא בערב ש"ק, והי' יכול להתיר בדוחק במקום הפסד מרובה ולכבוד שבת, ולא התיר כי הי' מיראי הוראה. ואחר-כך נפטר הצדיק הזה ועמד לפני בית-דין למשפט וזכה בדין, כי הי' צדיק. אחר-כך בתוך הדברים בא אווזא אחת וטוענת שהי' בה נשמה שהיתה הולכת נע ונד כמה שנים, ואחר-כך בא זמן תיקונה בתוך אווזא, ומחמת שהטריף על חנם היא הולכת עוד נע ונד. ופסקו שילך הצדיק נע ונד. והלך כך כמה שנים, עד שנתנו לו עצה שילך לפני מרן, שהוא מתקן כל הנשמות הנידחות, ואם הוא יתקן הנשמה ממילא לא יהי' עוד דין עליו. ועשה כך. ובתוך זמן קצר עלה למקומו.

יד] ועוד פעם אחת הי' מעשה, שבא מרן למקום אחד ועשה בעל-הבית סעודה גדולה לכבוד מרן. וקודם הסעודה אמר מרן שלא יסעוד בשום אופן, והוא יסע מכאן. ולא הועיל שום הפצרות ונסע.

ואחר-כך אכל בעל-הבית עם בני ביתו ובניו, ובתוך הסעודה אכל הילד חתיכת בשר ובלע עצם ונחנק ר"ל. ונסע בעל-הבית אחר-כך למרן ואמר לו: אם רבינו ידע כל כך, למה לא הציל נפש מישראל.

והשיב לו, שהסיבה הי' שזה הילד הי' בגלגול העבר מו"צ, וטעה בלי עיון והטריף על חנם עוף אחד, ופסקו עליו שיתגלגל, וגם ניצוץ של עוף זה וימית אותו. והוא הוא שחנק אותו. והוא ראה כל זאת ולא הי' יכול לבטל גזירות שמים, ולכן נסע ממנו.

טו] ופעם אחת בא אליו איש ושאל ממנו אם ילמוד שחיטות להיות שוחט. ואמר לו: בני, בא ואראך. והלך עמו לחוץ ואמר לו: הבט על הגג. ונשא האיש עיניו על הגג וראה אצל הקומין [[=ארובה]] שעשן יוצא משם, עומד איש אחד וסכינו בידו והוא משחיז אותו. ונתבהל מאד.

ואמר לו: בני, זה האיש הוא הי' מכמה מאות שנים שוחט בסכין פגום בלתי הרגשה, ועדיין לא נתקן. ופסקו לו שיראה לפָנַי סכין כשר.^[35] ומעתה בני, רוצה אתה להיות שוחט? והשיב שאינו רוצה.

וזה מעשה האחרון שמעתי ממו"ח, שכל סיפורים שלו הוא מה ששמע מרבו רבינו יחיאל מיכל מזלאטשוב תלמיד מרן אלקי. וכל דבריהם אמיתים כה' אלקים אמת. ועליו רמז מרן^[36] שהשיב להרח"ו על השגתו ולמי כל חמדת ישראל, השגות ר' ישראל בעש"ט, (הוא) [הלא] לך גם-כן. עיין בחזיונות.^[37]

טז] פעם אחת^[38] התפללו התלמידים בראש-השנה כדרכם בקודש, ונפל בוקסיל^[39] של טאבאק מאחד מתלמידיו, והטה את-עצמו והגביה. והי' זה בתוך התפלה. והשני ראה זאת והתרעם מאד על-זה, להפסיק בתוך התפלה כדי לשאוף טאבאק. ומחמת זה התרעומת גרם שיפסוק מיתה ר"ל על-זה הצדיק חבירו.

ומרן הבעש"ט ראה כל זה, ועלה בעליות נשמתו לפני הבית-דין וטען הרבה זכות על הצדיק הזה, ולא הועיל כלל וכלל. עד שבליל הושענא רבא עלה בכח תפלתו עד למעלה ראש, ופעל שאם אותו המקטרג בעצמו ימצא לו זכות, יפטור מהדין. ונכנס מרן לבית מדרשו ומצא התלמיד המקטרג עומד בתיקון של לילה. ונטל המוחין ממנו ולא עסק עוד, והלך אנה ואנה לחשוב ברוממות אל וביחודים כדרך הצדיקים. ונפל במחשבתו, מפני מה בדור האחרון הזה נתגלה עשב הנקרא טאבאק לעשן ולהריח [הערה: חסר כאן בכת"י איזה תיבין. ומצאתי החסר בסה"ק 'אוצר החיים' להרה"ק מקומרנא הכותב הסיפורים האלה בפ' קדושים בפסוק ולא תשא עליו חטא, בדפי הספר דף קעא ע"ד, ואחר "לעשן ולהריח" (כתב) ואמר במחשבתו כי יש כמה נשמות יקרות בדור האחרון שאי-אפשר להם שיתלבשו ויתגשמו, אלא עיקר תיקונם בדבר דק כריח, כטעם אשה ריח ניחוח לה'. עכ"ל עיי"ש].^[40] והסכים בדעתו לשאול מרן על זה, כי בהושענא רבא ביום הי' דרך מרן שהי' בדיחא דעתא וכל חללי דעלמא הי' משיב, הן בפשט ובחריפות וברוה"ק ובסוד ומילי דעלמא.

ובבוקר שאל את מרן. ואמר לו מרן: אמור אתה! והשיב לו כל הנ"ל. ובין כך נפל במחשבתו תירוץ על חבירו שהפסיק בתפלה בשביל טאבאק, כי אולי הי' בו איזה דבר יקר. ואמר לו מרן: אמור שאר דברים שבמחשבתך! וסיפר לו האיך הי' מתרעם על חבירו, וכעת יתורץ לו. וסיפר לו מרן כל הנ"ל, והוכיח אותו שלא יחשוב עוד כן, אלא הוי דן את כל האדם לכף זכות.

יז] פעם אחת אמר בהושענא רבא, הכינו לכם רב ומורה, שבשנה זאת אני הולך לעולמי. ואמרו לו תלמידיו: רבינו אור ישראל, נשמע לנו שבמדינה אחת רחוקה יש צדיק אחד,^[41] האם נקבל לקרב אליו?

והשיב אותם: תסעו אצלו, וכשתבאו אליו יתפלל, ואצל דבור תפלה זה תגיעו לשם, ואחר-כך תנסה אותו ותשאל לו שיאמר לכם שום עצה להסיר הגדלות והגאווה. ואם יאמר לכם שום עצה, אין בו ממש. ואם ישיב לכם: השם יעזור כי אין עצה על זה, תדעו נאמנה שצדיק גמור הוא.^[42]

ונסעו שם, וכך הי' כנ"ל, ושאלו לו שיאמר להם איזה עצה על גדלות, והשיב להם: רבותי חביבי אהוביי, מה אומר לכם, אין לזה שום עצה. יש מי שמשפיל עצמו עד עפר והכוונה הפנימיות בדקות הוא גאוה וזדון לב, ויש להיפך, מתנהג בגלוי בגדלות ולבו נשבר. אין לזה עצה, רק הש"י יעזור ברוב רחמיו וחסדיו. ונתקשרו בו באהבה כפי ציווי מרן אלקי זיע"א.

*

 

        אמר הכותב: עד כה מצאתי מהנעתק מכתב יד קודש מורי ורבי הקדוש מוהרי"א מקומרנא, שכתב אלה הסיפורים. והעתקתים ככתבו וכלשונו הקדוש אות באות. ובטוח אני שיברכוני הקוראים עבור זה הדבר יקר מפז. זיע"א.

        יח] ואגב אספר לכאן מעשה נוראה ממרן הבעש"ט הקדוש, אשר עוד בימי חורפי העתקתי הסיפור בשנת תר"מ, מאת כתב יד ישן נושן שנכתב בשנת תקנ"ט [וכמדומה מחיבוריו של הגה"ק הצמח מנאדבורנא זצ"ל], והדפסתי' אז בסוף ספרי 'עטרת יעקב וישראל',^[43] מה שגם ספרי הנזכר אינו בנמצא כעת זה כביר. וזה לשונו שמה:

בשבת קודש בין כסא לעשור שנת תקי"ז לפ"ק, אחר סעודת שחרית, הלך הרב החסיד זצלה"ה [הוא הבעש"ט] לישן שינת ש"ק כדרכו וכענינו. ומחברתו הטהורה מרת חנה^[44] זלה"ה גם היא הלכה לשכב על מטתה. וכמו שעה ומחצה נתעוררה הצנועה משנתה מחמת ששמעה קול גדול מבעלה משנתו. וקמה והלכה בזריזות גדול למשכב בעלה וקראה בקול גדול: ישראל! ישראל! וננער משנתו ויאמר: הנני! ותאמר אליו: למה צעקת בקול גדול ומשונה מה שלא שמעתי ממך מעודי, ומה לך היום כי נזעקת הלא שבת היום.

והשיב לה: יפה עשית שנערת אותי, כי לולא זאת נשארתי מת על מטתי. ולקח הרב מים לרחוץ פניו וידיו,^[45] ואמר: קרא לאנשי בריתי ואספרה להם מה שראיתי בעולמות עליונים כמו בהקיץ. מיד באו כולם כאחד אנשי השם גדולים ומפורסמים, ואמר להם בזה הלשון:

ידעתי שבכל שבת ושבת בתפלת מוסף בלחש, בהעלותי נשמתי ביחודים, מראים לי עולמות עליונים ונשמות קדושות בישיבה של מעלה, ועוסקם בפנימיות התורה סודות עליונים. ונותנים לי רשות לשמוע ללמוד וללמד בעולם-הזה לבני גילי, וקצת שאני מגלה בסעודה שלישית. אמנם כמה שנים הי' לי געגועים לראות את ידידי בחיר ה' החסיד ר' נחמן קאסיוור, מה הוא בעולם העליון. בקשתי ולא מצאתי את שאהבה נפשי. ושאלתי מעם יחידים^[46] להעלות נשמתי למקום מנוחתו של החסיד הנ"ל ולא הגעתי, כי לא ניתן לי רשות.

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה ושמות הקדושים, ולמה לא אזכה לראות בעולם העליון מנוחת הצדיק הנ"ל. ועשיתי שאלות ותשובות בשמות הידועים לי. והי' לי תשובה: אם כה תעשה היחודים האלה אשר אתה מָראה, אזי תוכל לראות את הצדיק הנ"ל. וזה עשיתי היום, ואראה כמו מראה נוראה, ובאתי למקום חדש בעולמות העליונים, ומימי לא ראיתי כאותן בנינים מפוארים מזהב ומפז ומאבנים טובות ויקרות, נופך ספיר ויהלום, והמה נכונים לכמה מאות בתי מדרשים גדולים מאד במדה באורך ורוחב וגובה. ובכל בהמ"ד מלאים תלמידי חכמים, כל אחד ואחד מראהו כמראה מלאך אלקים, והם לומדים בתורה כל אחד לפי ענינו מקרא משנה גמרא אגדה. ומהם לומדים מופלגים לומדים סודות התורה, ומהם אומרים תהלים ושירות ותשבחות, המה לאלפים וריבי רבבות בכל בהמ"ד.

ונבהלתי מקול הקוראים, כי קולם הלך למרחוק. ושאלתי למי החמודות האלה. והשיבו כי הוא להחסיד הנ"ל ידיד ה' בחיר ה' החסיד ה"ר נחמן קאסיווער. ושאלתי אי' מקום מנחתו של החסיד הנ"ל, ויקם זקן אחד נשוא פנים ואמר לי: אחוז בידי ונלך לביהמ"ד ששם יושב רבינו הקדוש ר' נחמן קאסיוור.

והי' כי באנו למחיצתו, והנה כל הבית אש נוגה סביב צח ומצוחצח, כמעט שכהתה עיני מראות. עד שראיתיו פנים אל פנים ומראהו כמראה מלאך אלקים נורא מאד, לבוש לבנים מזהיר כזהר הרקיע, וטלית על ראשו מבהיק ומאיר מסוף העולם עד סופו.

ואמרתי אליו: למי כל החמודות האלה, הנשמות שבכל החדרים. ואמר לי: אחי חביבי, אלו הנשמות שתיקנתי בחיים, נשמות שהיו צדיקים גמורים אך לא ידעו את השם לאמיתו, והוריתי להם דרך הטוב והישר. ויש מהם שהיו לומדים מופלגים וכפרו בתורת ה', והחזרתים למוטב. ויש מהם שהיו רשעים גמורים בעלי העבירה ובעלי תענוגים, ובתוכחתי בדברים הטובים שאמרתי להם בדרך כבוד בלא בזיון, עד שהחזרתים למוטב. והם שאומרים תהלים ומשבחים ומפארים למלך אל חי.

ואמר לי עוד: אם תרצה להיות עמי בעולם הנצחי בעולם העליון הזה, מסור נשמתך למלאך הידוע לך וישאר הגוף מת בעולם השפל, ואולי יתגלגל זכות ע"י שיתגלה רצון העליון להושיע נדחים, כי עד מתי קץ הפלאות. ועוד תרוויח בזה, שלא תראה מלאך המות וטעם מיתה לא תרגיש, רק תשאר עמי, ואז אני ושאר נשמות צדיקים נוליך אותך למקום המוכן לך ונהי' חברים גם בעולם הנצחי.

אמרתי לו: מה אעשה ונפשי חשקה להיות נרקב^[47] בארץ ישראל, כי משם יש לנשמה עליה גדולה כידוע. ואמר לי: דע שתמות בחו"ל, כי כך שמעתי כמה פעמים בישיבה של מעלה, והטעם אין לי רשות לגלות מאחר שנשמתך קשורה בגופך. כי גם עלי נגזר מטעם הכמוס למות בחו"ל. ואם תמסור את נשמתך כנ"ל, אזי אודיע לך כל הנ"ל.

כששמעתי הדברים היוצאים מפיו הקדוש, נפשי חשקה מאד למסור נשמתי למלאך הידוע. אך היו לי געגועים על בני יחידי ובתי יחידתי למות בלא צוואה והנהגה, להגיד להם מה שיקרא באחרית הימים. והי' מלחמה גדולה במחשבתי איך לעשות, אם לעשות ככל הנ"ל או פקודת כל אדם יפקד עלי שלא אמות פתאום כאחד הריקים. ומה מאד היו לי געגועים על בני גילי לפרוש מהם בלא סדר והנהגה, חזי מאי עמא דבר.

וכאשר שמע החסיד מענה פי והפציר בי למאד מאד, וצעקתי בקול מר ובבכיה גדולה על פטירתי מאשתי ובני ובתי ונכדי, ובפרט מאנשי גילי. אמנם עדיין היתה נשמתי קשורה בגופי. ואם לא שזוגתי תחי' העירה אותי משנתי, כבר הי' בדעתי לעצת הצדיק הנ"ל ולפעול כנ"ל. אך מגודל צעקתה חזרה נשמתי לגופי.

עד כאן מצאתי.

[1]  ה'מגילת סתרים' נדפסה בירושלים בשנת תש"ד לפני שני כתבי-יד. קיימים מאות שינויי לשון בין מהדורת הדפוס לבין ההעתקה הנוכחית הם לאלפים, ולא הערתי אלא על מקצתם, שיש בהם משמעות עניינית או לשונית.

שוב נדפסו הסיפורים שבקונטרס זה במדור 'הבעש"ט' בספר 'מעשה השם השלם' (מאנסי נ.י. תשנ"ד).

בשתי ההדפסות הללו באו הערות רבות, שהיו לנו לעיניים בהערותינו כאן.

[2]  בכתה"י נכתב לכתחילה (כאן ולהלן) 'צאפין', ותוקן – בכתיבה שונה – ל'סטראמפעל'. גם במהדורת הדפוס נכתב 'צאפין'. וב'נוצר חסד' (הנעתק להלן): 'סאנפיל'.

[3]  בדפוס: 'שוטה'. וכנראה גם כאן צ"ל 'נאר' ולא 'נער'.

[4]  בדפוס: 'הגליד'. כך נכתב לכתחילה גם בכתה"י, ותוקן – בכתיבה שונה – ל'כפור'.

[5]  בפירושו 'נוצר חסד' למס' אבות (פרק ו): סיפר צדיק אחד תלמיד מרן למו"ח מוהר"ר אברהם מרדכי הצדיק מפינטשב, שהלך עם מרן למקוה בימי החורף בעת קור גדול, אשר מן הגגות נמשך הגליד ונקרא סאנפיל. והמקוה נתחמם תיכף על ידי יחודים. וענין זה היה יכולין כל בית מרן לחמם המקוה בחום גדול. ועמד במקוה איזה שעות עד שהתחיל הנר לטפטף ולכבות. ואמר לו: דארנע, קח סאנפיל מן הגג והדלק. מי שאמר לשמן וידליק יאמר לזה וידליק. וסיפר שהיה דולק והולך עד שהלך עמו לביתו אחר שעה ושתים, וכשבא לביתו נשאר מעט מים בידו.

[6]  הוא המגיד מזלוטשוב (ראה להלן אות טו).

[7]  המשפט "ואני הכותב..." ליתא בנדפס. ונראה שניתוסף על-ידי 'הכותב' ר"י בערגער.

[8]  המעיין של ה'בעל שם'. ב'נוצר חסד' (שם): ולקח המטה והכה על האדמה ונבקע מעיין מים, והולך עד היום סמוך לעיר מעזביז ונקרא על שמו אפילו בין האומות. ומסוגל המים למי שיש לו קדחת שלישית נרפא מיד.

[9]  בנדפס: "בעולם הבא" (ובהערות שם נוסח אחר: בעולם הזה. וראה בהערה הבאה).

[10]  ב'זוהר חי' (תרומה סב, ג): ואם ראו אצל אור עינינו אור צח אור מצוחצח שהיה לפעמים יושב בטל לעשן הלילקא וכיוצא... שעסק היחודים גדול מן עסק התורה, ואבל לא כל היום, כי התורה ממנו תוצאת חיים של עסק היחודים. ומרן הי' גאון מופלג עוסק בתורה כל ימיו ושבחו מי ימלל מי ידמה לו. ותלמידו הקדוש מוהר"י אמר קודם פטירתו, שמבקש מאת הש"י שירויח בכל תורה ומצות של כל ימיו מה שהרויח רבו מרן הקדוש אור ישראל אש, ביחודים שעסק בעת עישון פ"א את הלילקע.

[11]  הג"ר דוד היילפרין בן הג"ר ישראל חריף מאוסטרהא, ואח"כ בזסלב. אודותיו: 'מזכרת לגדולי אוסטרהא', עמ' 104-100. ושם: היה חסיד מופלג תלמיד חביב להבעש"ט ז"ל, והבעש"ט התאכסן בביתו בכל פעם שבא לזסלב. בצוואתו (שם עמ' 340-338) מצווה הוא ליתן, בין השאר, להרב המגיד מאוסטרהא, להרב המגיד ממעזירטץ, להרב המגיד מזלאטשוב, להרב מו"ה פנחס מקארעץ, לרבי וואלף קוציס, להרב המגיד מק' באר, להרב ר' מענדיל מפרעמישליאן, לה"ר נחמן מהארידיינקע, לה"ר פרידיל [מבראד], לה"ר צבי בן הרב בע"ש.

[12]  בנוסח הדפוס: וכששמעו... נתמלאו... ושלחו...

[13]  ב'זוהר חי' (שם): ופעם אחת הראה לתלמידו מו"ה דוד אב"ד דק' אוסטרהא את השמים החדשה שברא ביחודים שעסק בעת עישון לילקע שלו, ונתעלף מוה' דוד ה"ל מאימה ופחד.

[14]  עם הקב"ה בעצמו אל תתגרו (או: אל תקניטו).

[15]  הרה"ג מו"ה חיים הכהן רפופורט (אודותיו: 'מאורי גליציה', ד, עמ' 995-992).

[16]  של"ה מס' שבת, נר מצוה (קלג, א). מובא בבאה"ט ובשו"ע אדמו"ר סי' רסח.

[17]  בנוסח הדפוס לא נזכר ענין ההתבודדות ולא מקומה ליד הנעסטר.

[18]  ב'נוצר חסד' (שם): שהיה נצרך פעם אחת לעבור הנעסטיר מחמת סכנת מות של הישמעאלים, והניח חגורה על הנסטיר ועבר הנעסטיר בלי שום שם, אלא באמונה גדולה באלקי ישראל. וב'זוהר חי' (בשלח פג, ד): על ידי אמונה גדולה הניח מרן אלקי ריב"ש טוב חגורה על הנעסטיר, והוא נהר רחב שם קרוב לת"ש, ועבר את הנהר, לא בשום שם אלא באמונה גדולה. והיה בעת סכנה שברח מן הישמעאלים. וב'היכל הברכה' (פ' דברים ט, ג-ד): כמו שעשה מרן הקדוש הריב"ש טוב בעת דוחק שהוצרך לברוח מן הישמעאלים, עבר את הנעסטיר במקום שהוא נהר גדול ורחב, שהניח חגורה על הנעסטיר ועבר את הנעסטיר, לא בשום שם אלא באמונה גדולה. ובסה"ק 'דגל מחנה אפרים' (פ' וישלח): שסיפר אא"ז נ"ע זללה"ה, שפעם אחת עבר הנעסטר בלי שום שם רק היה מניח חגורו ועבר עליו. ואמר, שבאמונה גדולה הוא שעבר.

[19]  ב'שבחי הבעש"ט' (מהדורת תשכ"א עמ' מט): פעם אחת באו הגזלנים אליו ואמרו, אדונינו הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל... בהליכתם בדרך היה גיא א' עמוקה... וכשרצה הבעש"ט לילך עליה ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת וחזר לאחוריו, כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה. ויאמר הבעש"ט אל לבו בוודאי לא לחנם באתי לכאן (עיי"ש המשך הסיפור באריכות).

[20]  בסה"ק 'אור המאיר' (רמזי האזינו): שמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה, פעם אחד שמע לאדם רשע שנגן בכנור, והבין כל העבירות שעשה מיום הולדו. ובסה"ק 'לקוטי מהר"ן' (קמא, סי' רכה): מה שמספרין על הבעש"ט ז"ל, שהיה שומע דיבורים מקול הכנור (וראה עוד ב'היכל הבעש"ט' גל' י, עמ' סב ואילך.

[21]  בדפוס: לתמונת חתול (רגילים היו לתרגם את ה'קאץ' ללה"ק: 'חולדה').

[22]  בס' 'עדת צדיקים' נדפס סיפור ארוך שיש בו קצת מן המשותף לסיפור דנן, ובסיומו נענש המכשף ששני עורבים ניקרו את שתי עיניו.

[23]  בנוסח הדפוס: וכשהתחיל החזן להתפלל שלח רבינו הנ"ל שיפסיק ולא יתפלל עוד לפני התיבה, כי יתבטל ממציאות מגודל אור וקדושה והארות אלקיות שהיה נפתח לרבינו על ידי שירות של צדיק זה.

[24]  בנוסח הדפוס: בהקיץ כל זעזוע.

[25]  התיבות "מעליית נשמתו והגוף מונח דומם" ליתא בדפוס.

[26]  =רעיא מהימנא.

[27]  ב'שבחי הבעש"ט' (עמ' סה): השיב לו הבעש"ט [לגיסו הר"ר גרשון]: כשאני מגיע לתיבה "מחיה מתים" [בתפילת מנחה של ערב ש"ק]... באות נשמות מתים לאלפים ולרבבות ואני צריך לדבר עם כל אחד ואחד... ואני עושה לו תיקון ומתפלל בעדו ומעלהו.

[28]  המשפט "ואחר-כך בהמשך... ועד סופו" ליתא בדפוס.

[29]  בדפוס: ואיך לא אשחוק על גודל ההנהגה של העולם הזה.

[30]  בדפוס: ואחר-כך בא במכתב-עתים שלהם.

[31]  ב'היכל הברכה' (פ' בראשית נה, ג): כמאמר הרמב"ם [בהקדמת פירוש המשנה] אשר שוטה אחד בונה כמה בנינים ויש בהם איזה ניצוץ והוא לחסות בו רגע אחד אדם הצדיק... וידוע ממרן אלקי הבעש"ט אשר צפה ברוח קדשו פעם אחד שהיה יושב על שלחנו עם התלמידים הקדושים, ומלא פיו שחוק מאוד בחדוה. ושאלו אותו, ואמר שבארץ רחוקה בנה אחד פלטרין גדול כמה שנים בהרבה הוצאות, והלך צדיק אחד להתפלל מנחה והתחיל לירד עליו הגשם וברד הרבה עד שהיה מסוכן למות, וחסה נפשו באותו הפלטרין. וכיון שיצא משם תיכף נפל הפלטרין לארץ, שזה הוא תיקונו.

[32]  ב'נוצר חסד' (שם): מרן אלקי אור ישראל ריב"ש זצ"ל, כשהיו מביאין לפניו כלי וספסל וכיוצא, היה אומר כל המחשבות בפרט שהיה מחשב האומן בעת עשיית הכלי, כי כח הפועל בנפעל. וב'היכל הברכה' (מקץ רלח, א): כשהיה מרן הקדוש רואה כלי, אמר כל המחשבות שהיה לאומן בשעת עשייתו.

במאמרי אדמו"ר האמצעי (נ"ך, עמ' קפד): מן טבע הנפעל יוכלו להכיר במהות טבע הפועל... כידוע בהה"מ ז"ל שהי' מכיר כל כח הפועל בנפעל כו' והי' מעשה ששלחו לו כוס של כסף והכיר בכוס שהפועל הצורף שעשאהו הי' סומא בעין א' כו'. וב'שער האמונה' לאדמו"ר האמצעי (מח, ב): וכידוע בהה"מ ז"ל שהגיע בסוף ימיו לזה אחר כל הצומות וסיגופים ועוצם הטהרה וקדושה בעבודה תמה שבמוח ולב בשר דוקא, כמו שאמר בפירוש על מה שהכיר לפועל הכלי מתוך הכלי שהיה סומא בעין א', שא"א להיות זה כ"א במי שיכול להכיר בכל רוחני שבגשם עד כללות אור החיות האלקי הרוחני שהוא כח ומקור לכל פעולה ובריאה מאין ליש. והוא זכה לזה. שזהו בחי' התלבשות דראיה הרוחנית לראות בגשמיות גם מסוף העולם עד סופו ולראות העתידות, עד שקרוב לנבואה ורוה"ק. דהכל ענין אחד כמובן מתוך כל הנ"ל וד"ל.

[33]  ב'זוהר חי' (ויקהל קפו, ג): וכן בעוה"ז נתיישב דעת האדם על הנהר. ומרן הקדוש ריב"ש טוב רוב מדריגותיו על שהיה ישיבתו על הנהר ניסטער.

[34]  במס' ראש-השנה (יז, א) על "צביתו לי' זוודתא" פירש רש"י: הכינו לו צידה לדרך. מה היא צידת המתים, תכריכין.

[35]  בדפוס נוסף כאן: וזה שלוש שנים שעומד על גגי ואינו יכול להראות סכין כשר.

[36]  בדפוס: ועל מרן הבעש"ט רמז מרן האר"י ז"ל שהשיב להרח"ו ז"ל. ב'זוהר חי' (תרומה סב, ג): אור עינינו אור צח אור מצוחצח... בודאי עליו אמר מרן האר"י למי כל חמדת ישראל.

[37]  הכוונה לס' החזיונות, הוא 'שבחי ר' חיים וויטאל'. ושם (במהדורת לעמבערג, עמ' 48): פעם אחת שאלתי ממנו [מהאר"י ז"ל], והיה בע"ש, על השגת נשמתי. וא"ל פסוק זה: ולמי כל חמדת ישראל הלא לך. וחיליתי פניו שיבאר לי דבריו, ולא רצה לבאר יותר מזה.

[38]  סיפור זה נדפס באריכות גם ב'אוצר החיים' (קדושים קעא, ג-ד) ופתיחתו: כמו ששמעתי מאדוני חמי הרב אלקי הקדוש מוהר"ר אברהם מרדכי מפינטשיף, שסיפר לי מגודל מרן אלקי הבעש"ט, ובתוך הדברים סיפור, שפעם אחד עמדו התלמידים בר"ה והתפללו וכו'.

[39]  בדפוס: ביקסע [=קופסה].

[40]  כעין זה גם ב'נוצר חסד' (פ"ד מ"ח): שנפל במחשבתו ענינים למה מריחין בדורות אלו עשב זה, ותירץ שהם נשמות דקות ואינם יכולים לעלות אלא ביחודים עם הריח. ובזה נפל לו זכות על חבירו שהריח באמצע תפלה, כי מי יודע איזה תיקון עשה [לנוסח זה, וכן לנוסח שב'אוצר החיים', באותה שעה נפל לו במחשבתו הלימוד זכות על חבירו. אך לנוסח שבפנים נפל לו זאת במחשבתו רק בשעה שעמד לפני הבעל שם טוב].

[41]  בדפוס: שמענו כי במדינה זו יש צדיק אחד.

[42]  ב'נוצר חסד' (פ"ד מ"ד): קודם הסתלקות מרן הריב"ש זצ"ל אמר לתלמידיו שיכינו לעצמם רבי להאיר להם, כי הוא ילך לבית עולמו בשנה זאת. וזה הי' בהו"ר אחר החתימה. ושאלוהו על איזה צדיק אם ידבק נפשם אצלו. והם היו תלמידים בחורים צדיקים ועדיין לא שימשו כל צרכם. ואמר להם שיסעו אצלו וינסו אותו, וישאלו לו שיתן להם עצה להסיר הגאוה. אם יתן להם איזה עצה, אין בו ממש. אם יאמר השם יעזור, אזי יקרבו נפשם אצלו כי צדיק גמור הוא [ולא מסופר שם המשך המעשה. אך להלן בפרק ו' נאמר: וכדי שלא נלך בדרך טפשות מסר לנו מרן אלקי הריב"ש שאין שום עצה להסיר הגאוה, שהוא ע"ז ממש, כי יש מתנהג בגדלות ובנפלאות ובקרבו נשבר ונדכה, דכא ושפל רוח ממש אפס ואין, ויש שמרכין ראשו ומדבר בדרך הכנעה, והוא ממש ע"ז. ויש כל זה בהיפוך, שמדבר בגדולה והוא גאוה וע"ז ממש. ולכן אין שום עצה על זה, אלא השי"ת יעזור. ולא יושג זה לחסרי המדע טפשי עולם].

וב'זוהר חי' (ויחי תכו, ב): מרן הקדוש אור צח אור קדמון אור בהיר שלא קם כמוהו מימות התנאים והגאונים, אמר שעה קטנה לפני פטירתו רבש"ע אל תבואני רגל גאוה. ובהו"ר שקודם אמר לתלמידיו הקטנים שיכינו לעצמם רבי, כי הוא ילך למעלה. ושאלו לו על איזה צדיק אם יקשרו נפשם בו, ואמר להם שישאלו לו עצה על גאוה, אם יאמר להם, אין בו ממש. אם יאמר אין עצה ואין תבונה אלא השי"ת יעזור, ראוי שיתקשרו עצמם בו.

[43]  ספרו זה נדפס בלבוב בשנת תרמ"א. ושם בדף נג, א-ד: ראה זה מצאתי בכ"י ישן נושן נכתב בשנה תקנ"ט לפ"ק מעשה נוראה ונפלאה ממרן האלקי הבעש"ט זללה"ה (סיפור זה נדפס גם ב'גנזי נסתרות', ירושלים תרפ"ד, חלק 'אור ישראל' עמ' לא-לב 'מכ"י ישן נושן נכתב בשנת תקנ"ט לפ"ק', ואין ספק שהוא נעתק מ'עטרת יעקב וישראל').

[44]  ב'גנזי נסתרות': מרת לאה רחל.

[45]  שם: ידיו ופניו.

[46]  ב'עטרת יעקב וישראל': מעם יחודים. ב'גנזי נסתרות': ע"י יחודים.

[47]  ב'גנזי נסתרות': להיות נקבר.

- - - - - - - - - - -