מוריה
חדשים גם ישנים בענין מחלוקת מדפיסי וילנא וסלאוויטא
מהרה"ג רא"ז מרגליות, ר"ש קלוגר ור"י מקארלין
לפני מאה וחמשים שנה, בשנים תקצ"ה-תקצ"ו, נתלקחה המחלוקת שעשתה את כל הגולה כמדורת אש, הוא הפולמוס שנתגלע בין המדפיסים דווילנא-הוראדנא לבין המדפיסים דסלאוויטא, בדבר ה"זכות" על הדפסת הש"ס. שו"ת רבות יצאו רצוא ושוב במהלכו של אותו פולמוס נוקב - וראה הנאסף ב"תולדות רבינו" שבראש ס' באר אברהם להגרא"א פאסוואלער (מכון ירושלים, תש"מ), עמ' 72 הע' 21. לשמחתי מתאפשר לי עתה בעז"ה לפרסם, באותו ענין, דברים חדשים מתוך כתבי-יד, ומענין לענין יובאו גם דברים שנדפסו בשעתם אך אין הם מן המפורסמות. טפסים ממהדורות הש"ס של וילנא וסלאוויטא עם ההסכמות שעליהם (שמהם ציטטתי להלן) הם נדירים במאד מאד, רבים ממי שדשו בנושא זה לא היו הסכמות אלו לנגד עיניהם, ומאחר ונזקקו להן מכלי-שני סטו מן הדיוק ומן האמת.
ידועה היא תשובתו של הג"ר יעקב מקארלין, והיא לו בספרו קהלת יעקב (וילנא תר"ז), חלק השו"ת, חו"מ סי' ב. והנה אותה תשובה נמצאת בקובץ כת"י שבספריית האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, ובה חלק ניכר שנשמט מן הנוסח שבדפוס. בחלק זה חוזר המחבר אל מחלוקת דומה, אך פחות ידועה, אף היא בקשר לזכויות הדפסת הש"ס - והיא בין מדפיסי סלאוויטא לבין המדפיס בקאפוסט.
נעתיק כאן את דבריו, שיש בהם גם לבירור דעתו של הג"ר אפרים זלמן מרגליות שידובר בה להלן.
תשובת הרה"ג ר' יעקב מקארלין
ע"ד הריב אשר בין המדפיסים דווילנא והוראדנא ובין המדפיס דסלאוויטא, בענין הדפסת הש"ס אשר התחילו מדפיסי ווילנא והוראדנא באמצע הקיץ דשנת תקצ"ד, וקבלו הסכמות מכל גדולי רבני ארץ ליטא וזאמוט, והרבו להוציא ע"ז הוצאות רבות כנצרך לעסק גדול כזה. והתעורר נגדם הרב המדפיס דסלאוויטא למחות בידם, מפאת כי עדן מעט לא כלה זמן הסכמותיו מהש"ס אשר הדפיס הוא עם האלפסי וכל המפרשים,1 וא"כ הוא קודם להדפיס שוב שנית, וכל הדפוסין אסורין. עוד טען שיש לו עדיין קצת שסין שלמים, וכרכים מיוחדים אשר לא נמכרו עדיין, וכל אדם באיסור השגת גבול קאי. ומדפיסי ווילנא והראדנא טוענים שכבר מכר השסין שלו, כאשר נראה בעליל כי זה משך שנים אשר ספו תמו, ואין בנמצא לקנות שום ש"ס חדש, וישוטטו לבקש ולא ימצאו, ואלו הי' בידו הרבה שסין למכור, מדוע לא מכר אותן ע"י משולחין המשוטטים בכל עיר ועיר, ויודעים כי רבים המתאווים וצמאים לדבר ד' זו הלכה. ואף אם המצא תמצא בידו איזה שסין, אינם מההדפסה הראשונה שהדפיס עפ"י ההסכמות משנת [תק]ע"ז, אבל רק מההדפסה השני' שהדפיס זה כשמנה שנים,2 ואומרים שיש להם בירורים ע"ז להראות בעליל שהדפיס שנית. ועכ"פ בעת החילם לעשות במלאכתן הי' הדבר אצלם באמת ואמונה כי אין בזה שום השגת גבול, ולא עלה על דעתם אשר עדיין ימצא ת"י שסין שלמים, כאשר באמת גם כל הגדולים המסכימים הוחלט אצלם זאת. וכיון שהתחילו בהיתר והוציאו סך רב, אין בדין שיפסידו הסכמותיהם. ועוד הרבה טענות ממדפיסי ווילנא והוראדנא אשר המה בכתובים בארוכה ובבירורי דברים.
והנה המחלוקת הלזו לא חדתי היא, כבר היתה לעולמים, גם בעת התחלת הדפוס להרב המדפיס דסלאוויטא את הש"ס עם האלפסי בא הרב הנ"ל ברב כחו נגד מדפיסי קאפוסט אשר החלו לעסוק אז ג"כ בהדפסת שסין עם האלפסי וכל המפרשים,3 וקם נגדם הרב המדפיס הנ"ל ברעש גדול ג"כ בטענה זו שעדיין לא כלה זמן הסכמותיו מהדפסה הראשונה אשר הדפיס, וככל החזיון הזה אשר כעת נגד מדפיסי ווילנא והוראדנא. כאשר מבואר זאת על ספר חוקה בהסכמות אשר ניתנו אז להמדפיסי קאפוסט מכל גדולי ארץ רייסין, ובתוכם גדולים מפורסמים אשר ידענו את שמעם ה"ה הגאון מוהר"י צייטילס ז"ל והגאון מו"ה משה מטשאווס4 ועוד גדולים רבים ושלמים אשר החזיקו במעוז המדפיס דקאפוסט, ולא חשו לכל טענות הרב המדפיס דסלאוויטא, והאריכו שם בטעמי' נכונים וישרים למוצא דעת.
אך הרב המדפיס הנ"ל [מסלאוויטא] השיג תשובה אחת מהרב הגאון המפורסם מו"ה אפרים זלמן מרגליות ז"ל מבראד, אשר החזיק במעוזו הרבה מאוד, וערך תשובה ארוכה לסתור כל צדדי ההיתר אשר כתבו בעלי ההסכמות, והפריז על המדה לכתוב גדולות נגד המתירים כאשר מבואר בתשובתו. וכ[תב] כי כביר מצאה ידו לברר הדבר בראיות ברורות מהש"ס לאסור איסר, גם כי המסכימים תמכו יסודותם ג"כ בהררי קודש ה"ה הגאוני' הגדולים המפורסמים מדורות שלפנינו המבוארים בהסכמות הש"ס דדיהרנפורט5 אשר החליטו בפשיטו' דאחר שנמכרו הספרים אין שום איסור אף בתוך משך זמן ההדפסה, עכ"ז דעת הרב הנ"ל מוהר"ז ז"ל מבראד שלא כדבריהם. ועפ"י דבריו והסכמתו ז"ל מצאה ידו של הרב המדפיס הנ"ל להדפיס גם הוא הש"ס הנ"ל, וקבל ג"כ כמה הסכמות מהגדולים הסמוכים לגליל וואלין, ושניהם היו מדפיסים ועולים, יען לא גברה ידו לסתור דברי כל גדולי רייסין ולאסור על המדפיס דקאפוסט, כי לא בטלו הגדולים דעתן. ואדרבה, כתבו אח"כ לכבוד הרב הנ"ל מוהר"ז ז"ל מבראד כמתרעמים על אשר החזיק במעוז הרב המדפיס דסלאוויטא נגדם, כמבואר זאת בתשובת הרב מוהר"ז ז"ל השני' הבאה בדפוס בעת רצו להדפיס ש"ס קטן בפאריצק.6
והן עתה, בכח תשו' הרב הרב מוהר"ז הנ"ל, רוצה המדפיס דסלאוויטא להוסיף ידו שנית נגד מדפיסי ווילנא והוראדנא ג"כ, ולבטלן מעבודתן וממלאכתן אשר החלו ולהפסידן, באמרו כי לו לבדו ניתן כח ההדפסה ולא שלם זמן הדפסתו השני', והוא קודם להדפיס שנית. ומובן שעוד טרם כלות זמן הדפסתו שנית יהי' זריז ונשכר עוד לדפוס מחדש, ועוד בה עשירי', ויהי' הוא הקודם תמיד. באמת הדבר הזה הוא מתמי' מאוד, איך יותן כח ההדפסה לאיש אחד מבלי גבול, ומה הועילו חכמים בתקנתן. ואולם הלא ידוע כי עיקר ההסכמות אינם אלא חיזוק לבל יהיו שלוחי מצוה ניזוקין שלא יעכבו עושי מצוה מעשות מצותן מחשש היזק, ומטו בה ג"כ מאיסור השגת גבול...
ועוד יש לצדד בזה, לפי שההסכמות אשר לקח הרב המדפיס הנ"ל [מסלאוויטא] על הש"ס לא היו בהסכם כל הגדולים, אף לא בהסכם רובן. אדרבה, הרי רוב גדולי מדינת רייסין צווחו ע"ז אז, וא"כ הא קיי"ל דאין גוזרין גזירה אלא א"כ קבלו רוב ציבור עליהן או פשטו ברוב ציבור, והכא הרי אז לא קבלו אותן רוב הציבור. ואדרבה, החזיקו ביד המדפיס דקאפוסט והשלים מלאכתו, וקיי"ל כל הגזירה שלא פשטו ברוב ציבור אפילו ב"ד קטן יכול לבטל... והאיך יהי' כחו עתה באותן הסכמות גדול מכחו אז אשר לא עלתה בידו למחות להמדפיס דקאפוסט. וא"כ אדרבה המדפיסים דווילנא והוראדנא שקבלו ואספו הסכמות רבות מכל גדולי ארץ ליטא וזאמוט בחזקתן הן עומדין.
* * *
בין המחלוקות הגדולות והמפורסמות, זו שבין סלאוויטא לקאפוסט (בשנת תקע"ו) וזו שבין סלאוויטא לווילנא (בשנים תקצ"ה-תקצ"ו), פרץ מעין אותו סכסוך – אך בממדים קטנים יותר – בין סלאוויטא לאוסטרהא; פרטי ענין מסובך זה מפורטים בספרו של ר"נ רקובר, "ה'הסכמות' לספרים כיסוד לזכות היוצרים" (ירושלים תשל"א) עמ' 07 ואילך, ותורפו: מדפיסי קאליס הדפיסו בשנת תק"ע "חק לישראל" (ובהם הסכמות למשך עשר שנים) ואח"כ העבירו זכותם לר"י ב"ק מברדיטשוב וממנו למדפיסי סלאוויטא. והצד השני, שהדפיס טרם כלות משך הזמן, הוא ר' פנחס מראדוויל שמסר זכותו לר' אהרן מאוסטרהא. ועתה נמצאו מדפיסי סלאוויטא טוענים מעין טענתם בסכסוכים הדומים, שאין להשיג גבולם בתוך משך הזמן, אפילו אם אזלו הספרים מן השוק. היות ומחלוקת זו קשורה למכתבו של הגר"ש קלוגר דלהלן, נציין מעט מן העולה מכתביו של הרה"ג ר' חיים הכהן רפאפורט מאוסטרהא שנזקק לדין זה, והם לו בספרו שו"ת מים חיים (זיטאמיר תרי"ז), יו"ד סי' מד.
הדיון נפתח במכתב שנשלח אל הגר"ח הכהן מאת הבד"צ דבראד (ביום ט"ו טבת תקפ"ה), וחתומיו: ר' שלמה קלוגר, ר' יוסף מאיר מגלינא ור' שלמה זיינוויל העליר. הפונים מבקשים ממנו שיאות לירד לדין – באם יביאוהו לפניו – בסכסוך שבין ר' אהרן מאוסטרהא ור' ישראל מדפיס מברדיטשוב. הגרא"ז מרגליות מוסיף למכתב כמה שורות משלו, ומצטרף לבקשתם של הבד"צ.
ועוד שם מכתב נוסף מהגרא"ז מרגליות (מי"ד שבט תקפ"ה), והוא מענה למכתב התשובה שקיבל מר' יעקב בנו של הגר"ח הכהן, הכותב בשם אביו כי ניאות לדון בדין זה, והגרא"ז מביע לו את תודתו, מאחר "כי זה יותר משנה שמטרידין אותי ואיני מופנה משני הצדדים", ודעתו היא "כי הא מלתא בוודאי מצוה לבצוע וכ"א על מקומו יבוא בשלום". כן נדפס שם מכתבו של ר' יצחק מראדוויל אל הגר"ח הכהן, ובו מזכיר הוא את קובלנת מדפיסי סלאוויטא (שעשו עפ"י פס"ד של הגר"ח) נגד מדפיסי אוסטרהא, ומבקש מהגר"ח שיפסוק את דינם.
בהמשך הדברים באה תשובתו של הגר"ח הכהן "שנתתי לר"י מק"ק בארדיטשוב נגד ר"א מדפיס דפה" – דהיינו שדעתו נוטה, לכאורה, לשיטת "סלאוויטא".7
כאן נראה לנו הגר"ש קלוגר כמשתתף פסיבי בלבד, כשהוא בא על החתום במכתב הדיינים אל הרב דאוסטרהא. ברם, בתשובותיו אשר בספרו נדרי זריזין (לבוב תרט"ו) רואים אנו כי נקט דיעה נחרצה משלו. וז"ל (בדף כה,ג): "אודות המחלוקת שהי' בין המדפיסים הנגידים דק"ק סלאויטא ובין המדפיסים דק"ק אוסטרא... ונשאלתי מחכם אחד לחוות דעתי בזה... וכבוד ידידי... מו"ה זנוויל נ"י שניהם עונים כי הרב הגאון האמיתי מופ"ה רשכבה"ג מו' זלמן מרגליות זלה"ה צוה לו לשלוח אלי, הנה למשמעתו אני מחויב ועומד כמשפט וכחובה עלי לעשות... המדפיס מאוסטרא... יש לו הסכמה מכבוד הגאון אמיתי רשכב"ה בתורתו וספריו, ורבים שתו ורבים ישתו מי תורתו [הוא הגראז"מ], ודאי אין הסכמה של הרב דק"ק אווריטש נגד הסכמת הרב הגאון מו"ה זלמן זצ"ל וכאפס וכאין יחשבו לו..." וכך מחזיק הוא והולך בידי ר' פנחס מראדוויל ובא-כחו ר' אהרן מאוסטרהא - ויד ר' ישראל ("שיטת סלאוויטא") על התחתונה.
ועוד שם (דף כו, ג) תשובה שניה, אל ר' זיינוויל, לחזק תשובתו זו, ותשובה שלישית, כנ"ל, אל הרב הראשון (דף כו, ד).
מכאן עובר הוא (בדף כז, א) לתשובה נוספת, ממאורע למאורע באותו ענין, הוא "המעשה אשר בא לידי בשנת אמת קנה [תקצ"ו] לפ"ק":
"בדבר המחלוקת שנפל בין מדפיסי ק"ק סלאוויטא ובין מדפיסי ק"ק ווילנא בנדון שמדפיסי ק"ק סלאוויטא היה להם הסכמות מכבר על הש"ס הראשון שהדפיסו, ועדיין לא כלה משך ההסכמה, ועתה באו מדפיסי ווילנא ולקחו הסכמות חדשות שהם יתחילו להדפיס השסי"ן ושלא יהיו רשאין אחרים להדפיס בלעדן. ועדיין נחסר ערך ב' שנים מכלות הסכמה של סלאויטא. ואח"כ נתחזקו ק"ק סלאויטא וקבלו גם הם הסכמות מחדש אשר החזיקו כמה גדולי ארץ ידם שהם יתחילו להדפיס שנית הש"ס, וכבר התחילו להדפיס, ובאו הגדולים מחזיקי יד ווילנא ואסרו השסי"ן של סלאוויטא.
"הנה בנדון גוף הדין, איזה הסכמה חל תחלה כדינו, ואיזה הסכמות נתנו כדין, ואיזה שלא כדין - בזה אשים לפי מחסום כעת, ולא אגע בכבוד אלו או בכבוד אלו, ולא אבא להכריע על דעתם. אך כעת נדבר דאף אם יונח שכדין עשו מסכימי לק"ק ווילנא ושהם זכו בחותמיהן להדפיס השסי"ן, אם כבר עברו ק"ק סלאויטא והתחילו להדפיס, וכמה גדולי ארץ הסכימו עמהם, אם מותרין השסי"ן בקני' או לא.
ומסקנת דבריו (בדפים כז, ד; כח, ג):
"העולה מזה, דאף דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו וכו',8 היינו רק שלא לצורך שעה ומגדר מלתא, אבל היכי דהוי צורך שעה ומגדר מלתא ודאי יכולין לבטלו... וא"כ בנד"ד לפי ראות עיני הכל היות מדפיסי ק"ק סלאויטא המה עוסקים במלאכת הדפוס מכמה שנים ולא יצאה עולה ודבר שאינו מתוקן מתחת ידיהם, ותורה מאתם תצא,9 וכבר הוציאו הוצאות רבות על הדפסת הש"ס ויש חשש פן ח"ו ימטה ידיהם או ימנעו מלגמור מחשבתם בזה לפועל, לכך... ודאי הוי צורך שעה ומגדר מלתא להחזיק בידם שעכ"פ לא יהי' ידיהם עצורים מלהדפיס ג"כ, ולא יהי' זריזים ונפסדים, גלל כן אם איסור הסכמות מצד גזירת חכמים ותקנת ב"ד, ודאי כיון שגם אנשי סלאויטא יש להם רבים וגדולים המחזיקים בידם והתירו להם להדפיס, ואם כי לא נכריע ח"ו איזה צד יותר גדול, עכ"פ יהי' איך שיהי', כיון שכבר התירו הדבר ולא אסרו על מדפיסי ווילנא, רק שנתנו רשות להתיר גם להם [לק"ק סלאוויטא] להדפיס, לכך דברי חכמים קיימים עכ"פ לענין זה שאין איסור בקניות הש"ס של מדפיסי ק"ק סלאויטא.
"דאף אם לו יונח שכדין זכו המסכימין בחותמיהן למדפיסי ק"ק ווילנא, סוף סוף כעת שאספו מדפיסי ק"ק סלאויטא ג"כ כמה רבנים ומגדולי ארץ והתירו להם להדפיס, וכבר חלה הוראתם ועשו מעשה והתחילו להדפיס, ואם ימנעו מלהדפיס יבואו להיזק רב והוי צורך שעה להחזיק בידם, כי מהם תצא תורה רבה, דודאי הש"ס מותר בקני', ואין חשש שום איסור וחרם בזה, ולא יחוש הקונה לשום איסור, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ותורה אגוני מגני בין דעסיק בה בין דלא עסיק בה.
הרי שהגרש"ק נטה באופן חלקי בלבד, בהסתייגות ובזהירות, לצד סלאוויטא, התיר את הש"ס שלהם בקניה, ואיפשר את המשך ההדפסה.
כך נדפסה גם הסכמתו10 במסכת שבת ומס' עירובין של ש"ס סלאוויטא (שתיהן משנת תקצ"ו): הסכמת כבוד הרב הגאון הגדול חריף ובקי המפורסם בישראל נ"י ע"ה פ"ה11 כש"ת מוה' שלמה קלוגר נ"י ראב"ד ומ"צ דק"ק בראד נקרא נקראתי מאת שלוחי הרבנים המופלגים היראים ושלימים, אשר תורה מאתם תצא, המה מדפיסי ק"ק סלאוויטא, להיות עולה בהסכמה על הש"ס אשר התחילו להדפיס מחדש, וכבר גמרו כרך אחד מסכת ברכות יפה אף נעים. ואם אמנם חזות קשות השיבותים בתחילה, כי אחר ראותי בידם חבילות הסכמות מגדולי הדור ובפרט גדולי מדינתינו, ובראשם הרב הגאון האמיתי מופ"ה אב"ד דק"ק לבוב,12 ומה מני יהלוך, וכי מששת את כל כלי מה מצאתי בידי מאומה להוסיף כח על כוחן של הראשונים אשר קדמוני בזה, אך אחרי הפצרתם כי רעיוני השיבו לי וסעיפי ישיבוני מאמרם ז"ל מעוות לא יוכל לתקון זה שחביריו נמנין לדבר מצוה ולא נמנה עמהם, ודבריהם ז"ל בפסוק איכה ירדף אחד אף דאינו דומה רבים העושים מצוה ליחידים העושין מצוה, ולזה הכל נמנין לדבר מצוה כקטן כגדול, ואין לך דבר מצוה גדולה מזו, הן מצד הנושא הן מצד הנשוא, כי הנשוא היא תורה שלימה שלנו אשר מפיה אנו חיין, וראוי להגדיל ויאדיר ותרבה הדעת ורבים ישוטטו לבקש את דבר ה' יגילו כי ימצאו הכל מוכן יפה ומהודר. ואם מצד הנושא כי מהראוי להחזיק יד מדפיסי ק"ק סלאוויטא אשר הרבו תורה בישראל ועולה לא יצא מתחת ידם מעולם, שלימים הם במלאכתם מלאכת השמים, והמה מעולם אנשי השם, ולהם יד ושם בראשונה לכל המדפיסים. ומדי דברי בהם זכור אזכרנו לטובה, על כן המו מעי להם רחם ארחמם, והנני תומך ידי עמהם בהדפסת הש"ס אשר התחילו להדפיס, ואת אשר החלו יכילו אף יגמורו ויצליחו ויעשו פרי. וכל אשר העיר ה' לבבו ונדבה רוחו לאסוף השסי"ן אליו הביתה, יקנה משופרי שופרי ולית דין צריך בשש וחשש כלל משום נדנוד איסור ח"ו בעולם, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, כאשר כתבתי בתשובתי13 תשובה הקונה בארוכה, ומילין לא הוצאתי מלבי כי אם מפי סופרים וספרים, כל רואיהם יעידון ויגידון כי המה דברים נכונים, ויאמר האח חמיתי ראיתי אור, אין בהם נפתל בעז"ה. והנני מתפלל תפלה קצרה יהא רעוא שיעלו אף יצליחו במעשיהם, ויבצעו מעשיהם בקרוב, ועוד יוסיפו להדפיס ספרים מאלה וכאלה. כנפשם ונפש הכותב אל ידיד הקורא, אמת קנה [תקצ"ו] לפ"ק, יום ג' ט"ו טבת, פה"ק בראדי, הקטן שלמה קלוגר ראב"ד ומו"ץ פה"ק בראד, בעהמ"ח ספר החיים ומי נדה ועין דמעה.
והנה, כעבור ארבעה חדשים, כתב הגר"ש קלוגר את מכתבו הבא, המתפרסם כאן לראשונה, מגוף כתי"ק אשר באוסף שבדרון שבבית הספרים הלאומי בירושלים:
בעז"ה יום א' אמור [י"ד אייר] תקצ"ו לפ"ק.
לכבוד שני בני היצהר הרבני' מאורות הגדולים ה"ה אחד המיוחד הרב הגדול החריף ובקי המפורסים כש"ת מוהר"ר מרדכי זאב אייטינגר, והשני בדומה לו גיסו הרב הגדול החריף ובקי המפורסים כש"ת מוהר"ר שאול נאטן זאהן נרם יאיר.14
מכתב קדשם האיר מול עבר פני היום הזה, ופניתי להשיבם תיכף מפני אהבתם אהבת התורה אשר בקרבם. והנה לו חכמו השכילו מדפיסי ווילנא, היו דורשים הענין מכבר ממני, ודאי הייתי מסכים עמהם והייתי בעזרם בגוף הכשר התחלת מלאכתם, כי מי יודע כשרון פעלם יותר ממני. כי הנה כל סמיכות המערערים עליהם, הכל סמכו על עמודי שיש על תשובת הגאון אמיתי מוהר"ז זלה"ה.15 והנה זה עשה קודם בואי הנה,16 אך לערך שנתיים אחר בואי הנה17 נזדמן מחלוקת כזה ממש בנדון הדפסת ספר חק לישראל, שר' אהרן ז"ל מדפיס מאוסטרא התחיל להדפיסו, והוי ממש טענותיו כעין טענת מדפיסי ווילנא, והמדפיס מסלויטא עורר עליו בטענותיו כמו עתה. ובאו לדין בק' ראדויל על נבררים, ולא יכלו לבא לעמק השוה. ושלחו הדין אלי, כי את הגאון מוהר"ז פסלוהו מסלויטא, ואמרו כי הוא נוגע כי נתן הסכמה לר' אהרן – הוא הצד מווילנא.18 והגאון מוהר"ז ביקש ממני לעיין בזה19 ובניתי עליו תשובה שהדין עם ר' אהרן20 והחזיק אותה הגאון מוהר"?? זלה"ה, ושלחום ליד הגאון מו' עקיבא איגר והסכים כן. ונדפס תהילים קטן מר' אהרן, הדפיס שם מכתבי הקצר אשר כתבתי לק' סלויטא איך יצאו חייבין בדין.21
א"כ לי נגלה דעת הגאון מוהר"ז להיפוך, והתשובה פה עמדי במחיצתי. ולזאת כי דרשוני מסלויטא אחר הפצרת כמה וכמה ידועים, לא רציתי בשום אופן להתערב על גוף התחלת הדפסה, כי ידעתי עם לבבי ההיפוך, אך בקשו ממני עכ"פ להתיר גם להמדפיסי סלויטא ולהיות שלהם מותרין נמי בקני', ולזה נעתרתי להם ופתחתי פתחא לנפשאי לפלפל בדין אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ושאר עניני', וכתבתי שם בעז"ה תשובה יפה מאוד להתיר רק השסין אחר שכבר התירו כמה רבני' להם הדבר.22 ואני בתומי הלכתי, כי סברתי אז שהמתירין להם דנו דין אמת לאמתו (כפי דעתם), גם לא ידעתי עדיין אז מפסק הגאון אמיתי החסיד בוצינא קדישא מו' משה סופר אב"ד דק' פ"ב,23 וגם לא ידעתי מה שנגעו בכבוד הגאון אמיתי בוצינא קדישא מו' עקיבא [איגר] נ"י,24 כי עבור שנגעו בכבודו מהראוי הי' לשלם להם מפרי ידיהם, ואנכי לא ידעתי מזה דבר, ואני בתום לבבי עשיתי. וגם לפי מה שעמדתי כעת על סוף דעת יסוד המסכימים ותוכן לבבם, יש לעיין טובא אם דיניהם דין לפי הדת והדין, ואין עת האסף פה. לזה באמת אני מתחרט על מה שעשיתי חרטה גדולה, אך אי אפשר בחזרה. ומאת השם היתה, כי נעלם שורש הדבר ממני.
זולת זה אין להאריך כעת, ושלומם ושלו' תורתם יגדל, כנפשם ונפש ידידם
הק' שלמה קלוגר
[מעל"ד]: אל יד הגדולה כבוד אלוף הגאון המרומם נ"י עה"י פ"ה11 מופת הדור כליל תפארתינו פאר ישורון כבוד מרנא ר' מרדכי זאב אייטנגער נ"י מקרית לבוב המעוטרה
לבירור דעתו של הג"ר אפרים זלמן מרגליות
תשובותיו של הגרא"ז מרגליות היו מעמודי התווך הן במחלוקת סלאוויטא-קאפוסט והן במחלוקת סלאוויטא-וילנא; היו תשובות אלו לעיניהם של שני הצדדים שפלפלו בהן בבנין וסתירה, אך מאז ועד עתה נתעלמו מן העין.25 קשה להפריז בחשיבותן של תשובות אלו, ומשנה חשיבות לבירור מקחו של אותו גאון בשעה שבמשך הזמן תלו בו בוקי סריקי בדברים שהם היפך דעתו מן הקצה אל הקצה!
המקור המפורסם ביותר לבירור דעתו של הגראז"מ הוא המובא בשמו ב'פתחי תשובה' (יו"ד סי' רלו ס"ק א): "ובתשו' כ"י מש"ב הגאון המפורסם מהר"ר אפרים זלמן מרגליות זצ"ל ראיתי שאין דעתו כן, אם דאף אחרי נמכר עדיין יש לו כל הזכות עד תום הזמן, והאריך בראיות. ושמעתי אשר ע"פ מעשה שהיה נחלקו בזה הענין עמודי התוך הגאונים גדולי דורינו נרם יאיר, ולא נודע מי נצח את מי ואיך יפול דבר".25
מעט מתורף התשובות ניתן לשיחזור על-פי המובא בשו"ת קהלת יעקב להגר"י מקארלין, ונציג את הדברים כפי שהם בנוסח כה"י הנ"ל (עם מעט מהשגותיו של הגר"י):
"עיקר טעמו של הגאון מוהר"ז ז"ל מבראד אשר כתב לאסור אף אחר שנמכר עד כלות הזמן, מטעם דכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו, אף שבטל הטעם אשר בגללו גזרו הגזירה אין הגזירה בטילה עד שיעמוד ב"ד אחר גדול בחכמה ומנין ויבטלו הגזירה... אשר ע"כ כ' דאי' שוקל כו'... ובאמת דבר תמוה הוא, וכי ח"ו נעלם הדבר הזה מעיני כל הג' המתירים ובתוכם הרב הגאון מופת דורינו והר"ר מרדכי בענעט ז"ל26 והגאון מו"ה צבי הירש ז"ל אב"ד דק' אה"ו27 והגאון בעל ספר הפלאה28 אשר כולם כתבו בפשיטות להתיר, וכי ח"ו נתעלמה מהם גמרא ערוכה...
"עוד הביא הרב הג' מוהר"ז ז"ל ראי' ברורה מד' התה"ד הובא בש"ע סימן [רכ] באחד שנדר שלא לשתות יין עד שיהא בנו בר מצוה ומת הבן... גזור אטו לא מת, ומינה מייתי הרב ז"ל דה"ה בנ"ד יש לגזור אטו לא נמכרו...
"ועוד כ' הרב ז"ל ראי' מהא דאמרינן במס' גיטין [עד, ב]... אמר רב יוסף הא לא דלי... והקשו תוס'... ופי' הרב ז"ל משום דאמרינן מזלי' גרים וה"נ בנידון דידן יש לנו לומר מזלי' גרם שמכר בתוך המשך ואפ"ה זכות הסכמותיו קיימות עד סוף הזמן, והאריך בזה הרבה.
ובצירוף הנעתק לעיל מתשובת הגר"י מקארלין נמצאנו למדים כי להגראז"מ היו שתי תשובות בדבר: הראשונה בשעת סכסוך סלאוויטא-קאפוסט והשניה בשעת סכסוך סלאוויטא-פאריצק (וזו האחרונה אף באה בדפוס בשעתה). מסגנון הרצאת הדברים הנ"ל מוכח שגם בתשובתו המאוחרת לא חזר בו הגראז"מ מדעתו, אלא שגילה בה כי נתרעמו על פסקו רבים מגדולי הדור.
הדפסת ה'ש"ס קטן' דפאריצק כנראה שלא יצאה לפועל, אך לפולמוס סביבה, ולמעורבותו של הגראז"מ, נותר זכר במקום נוסף; וזאת באגרתו של האדמו"ר ראי"ה מאפטא אל הגרא"ז מרגליות (מיום כ' אלול תקע"ט. מכתב זה נדפס בכ"מ, ולאחרונה ב"אגרות האוהב ישראל", ירושלים תשמ"א, עמ' סה), וזלה"ק:
"..ועתה הנה שמעתי אומרים לי שה"ה המדפיס דק"ק פאריצק בא במרמה לפני מעלת כ"ת בהיותו בק"ק דובנא, ועשה בתחבולותיו ועלתה בידו הסכמה על שסי"ן קטנים, ובלתי ספק שהעלימו ממנו גוף הענין כנ"ל, כי אי הוי ידע פא"מ הרמה בוודאי לא היה נותן ידו לסייע לידי עוברי עבירה ח"ו, ע"כ באתי לגלות לפניו את כל ונוכחת.
"ואחרי אודיע אותו כל זאת, אין נבון וחכם כמוהו לעשות בדעת שכלו הזך לכלכל דבריו בגלוי לכל עם למען דעת כי יפה כחו של הרב הנ"ל [מסלאוויטא], וכדאי הוא המדפיס דק"ק פאריצק לגעור בו אשר שלח ידו במלאכת רעהו, ובזה יווסרו כל המדפיסים דעלמא למען לא ישלחו בעולתה ידיהם, ובטוח אני שיתן מקום לדברי. אך לית דין צריך בושש כי בהמשך הזמן יוציא המדפיס דק"ק פאריצק הוצאה על זה ופסידא דלא הדר היא.
נראה שהשמועה שהגיעה לאזני הרב מאפטא היתה שמועת-שווא, וסביר שרק מאוחר יותר נתפרסמה תשובת הגראז"מ שבה מצדד הוא בזכותם של המדפיסים דסלאוויטא.
תשובתו של הגראז"מ נזכרת בהסכמות הרבנים לשני הצדדים במחלוקת וילנא וסלאוויטא, ונצטט מעט מדבריהם. ואלו שמן הצד דסלאוויטא:
בהסכמת הר"ר אברהם אבא פאסוואלער מווילנא (ג' סיון תקצ"ה): "וכהיום בא לפנינו הרב המובהק מו"ה אברהם דוב האב"ד דק"ק בראנאווקי... הביא לפני תשובות הגאון הגדול מו"ה אפרים זלמן מרגליות ז"ל מבראד, והרב הנ"ל מבאר שם שבתוך זמן שלא כלה המשך אף אחרי נמכר גאולה תהיה לו להיות הזכות הנ"ל בחזקתו".
בהסכמת הר"ר דוב בערוש אשכנזי אב"ד סלאנים (ג' סיון תקצ"ה): "והביא לפה תשובת מחותני הגאון מו"ה זלמן מבראד זלה"ה שהוכיח בראיות וטעמים ונימוקים שאף אחרי נמכר זכות הסכמות במקומם עומדת עד תום משך זמן שגבלו ראשונים ולו משפט הקדימה".
בהסכמת הר"ר נפתלי מק"ק שאט: "בא לידי שו"ת בכ"י מהרב הגאון המנוח מו"ה זלמן מרגליות מבראד וראיתי שם אשר האריך בחריפות ובקיאות אשר משם בארה שכל זכות ויפוי כח של הרב החסיד הנ"ל לא תם עד כלות המשך שגבלו הראשונים בהסכמותם על הש"ס הנדפסים מכבר בסלאוויטא".
בהסכמת הר"ר אלימלך מק"ק לידא (י"ט סיון תקצ"ה): "לקיים דת דין ופקודים אשר נהי' מאת הגאון מו"ה אפרים זלמן מרגליות ז"ל מבראד דכל דשכונה גבי' הוא מקודם לכל בכל האופנים".
בהסכמת הר"ר יעקב אריה ליב מק"ק נעסכאיז (פ' תרומה תקצ"ה): "בארבע אמות של הלכה פסוקה שיצא מאת מחו' המנוח הרב הגאון המובהק מופת הדור מוהר"ר אפרים זלמן מרגלית מבראד זצללה"ה כפי תשובתו הרמתה שהיה למראה עיני בידי משולחים הנ"ל... ביודעי ומכירי קאמינא יקרא דשכבא גברא רבא הדין כי זמנין סגיאין פלפלתי עמו בחכמה, חזקה על חבר וגדול הדור כמותו י"ב29 כי מסתמא כתורה פסק, באם לא כלה עדיין הזמן שגבלו ומסרו גדולי המורים, אפילו אחרי נמכר וגאולה תהיה לו להמדפיס מהספרים שהדפיס אל יעלה שועל לפרוץ פרץ".
בהסכמת הר"ר ניסן מק"ק דובנא (ער"ח אלול תקצ"ה): "וכמ"ש הגאון המפורסם מו"ה זלמן מרגליות ז"ל מבראד בשו"ת שלו שאף אחרי נמכר הספרים שהדפיס מדפיס א' עכ"ז זכותי הסכמות הראשונים שלו במקומם עומדת, והביא כמה ראיות ברורות ע"ז".
ועוד מאזכרים תשובה זו בהסכמותיהם, הר"ר ישכר בער מו"צ דווילנא והר"ר אלכסנדר מק"ק פלאצק.
ואף בהסכמות הנדפסות בש"ס ווילנא מזכירים את תשובתו של הגרא"ז מרגליות:
במכתבו של הר"ר אברהם אבא פאסוואלער מווילנא (י"ג סיון תקצ"ה): "אחרי שבא ובידו כתוב הדר מהגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל, שמסכים והולך, שאף שנמכר ספריו לא כלה הזמן" (עובדה זו נזכרת גם במכתבו מיום בדר"ח תמוז תקצ"ה ור"ח כסלו תקצ"ו).
בתשובתו של הר"ר דוד מנאווארדאק (ג' סיון תקצ"ה): "תשובת הגאון ר"ז מבראד איך שמביא ראיות שקודם כלות הזמן משך הסכמות ראשונות אינם רשאים מדפיסים אחרים להחזיק במעוז הדפוס, אף אחרי שנמכרו הספרים" (וראה עוד להלן מדבריו בתשובתו זו).
לאור כל זאת מפתיעים הם הדברים שכתבו ר"י ליפשיץ בספר תולדות יצחק (ווארשא תרנ"ז, עמ' 95) ו'שפ"ן הסופר' ב"לתולדות דפוס ראם" (ספר יהדות ליטא ח"א, עמ' 172) כי גדולי ישראל פסקו שאחרי מכירת הספרים מאבדים המדפיסים את זכות הסכמותיהם "כאשר כן פסקו גאוני הדור לזכות גם את מדפיסי קאפוסט נגד הסלאוויטים כאשר ערערו גם עליהם, וכן פסק הגאון ר"ז מרגליות ז"ל מבראדי, ככתוב על ספרו שו"ת בית אפרים כי אחרי נמכר גאולה תהיה" (נעתקו דבריהם גם בראש ס' באר אברהם עמ' 13 ואילך). ולא בכדי הדגשנו לעיל את דברי הגראז"מ כי "גם אחרי נמכר גאולה תהיה" למדפיס הראשון, ואילו כאן שינו את דבריו ל"אחרי נמכר גאולה תהיה" למדפיסי דעלמא... (וכמובן שגם הציון לשו"ת 'בית אפרים' אין בו ממש).30
מתשובת הגראז"מ שנתפרסמה בדפוס בשעת הסכסוך עם מדפיסי פאריצק הגיעו לידינו כמה משפטים, וזאת בזכותם של מדפיסי ווילנא שרצו להיבנות מתשובה זו.
אך כפי שניווכח, גם במקרה זה לא נוסדו דבריהם על אדני האמת. והדברים אמורים בקונטרס שבו פרסמו מדפיסי ווילנא לקט מן ההסכמות שקבלו בשנת תקצ"ה, ושם באה "הודעה" בזה"ל (מחמת נדירותו של הקונטרס הריני מעתיק את הדברים בשלימותם):
"כל בני ישראל ידעו ויראו איך שכל משענת הסלאוויטר הוא כקנה רצוץ, כי לא נשאר לו עזר כנגדו רק מתשובת הגאון מוהרר"ז מרגליות ז"ל בהצות הסלאוויטר עם המדפיסי מקאפוסט, שאז חיזק בידו לאסור אף אחר שנמכרו הספרים, ולית דין צריך בושש כי תשובת הגאון לא מחוורתא כ"כ לבנות ממנה בנין חזק, יען ת"ל יש בידינו הרבה שו"ת נפלאות אשר ערערו וסתרו התשו' הנ"ל ולא השאירו בה שום אבן פנה אשר תהי' למוסדות הצד שכנגדו. נוסף לזה, הביטו וראו איך שהגאון הנ"ל בעצמו חזר בו אח"כ ותבר לגזיזי' בעת רצה המדפיס מפאריצק לדפוס שסי"ן קטנים, כפי שתראו בההעתק פה שכתב בזה"ל ובאמת שהדין עמהם בזה וכו'. ואיך ירום הצד שכנגדם ראש לאמור, לו לבדו ניתנה ההדפסה לחלוטין ולצ"ע31 לו ולזרעו אחריו, ושנים בשנים נגעו, עוד לא תם משך הראשון יקח על להבא וכן חוזר חלילה, הכזה פועל איש ישר ובר לבב, הכזה ירצה לה' ואנשים, לכן מובטחים אנו באחב"י כי ישמעו ויראו לקול הגאונים המפורסמים, והשומע תעב"ט.
סוף שו"ת של הגאון מוה' אפרים זלמן מרגליות זצ"ל הנדפס בפאריצק
ומילתא אגב אורחא אודיע לכ"ת, כי הגיעו אלי מכתבים מכמה חכמי הדור שהם מתרעמים עלי מה שהחזקתי בימין הרב הנ"ל לאסור הדפוס דק"ק קאפוסט בשביל ההסכמות שלי מאחר שכבר מכר את שלו ולית לי' פסידא, והראו מקום שו"ת תפארת צבי שנדפס מקרוב, והגאון החסיד המפורסם מוהר"ר מרדכי בנעט שי', ויבדלו החיים מן המתים הגאון המפורסם מו"ה צבי הירש ז"ל אב"ד דק"ק האמבורג כתבו שהוא פשוט מביעתא בכותחא שמותר ופסקו הלכה למעשה להתיר בתוך זמן ההסכמות שניתנו על ש"ס דפוס ווין, עיין בש"ס הנ"ל. ואני השבתי להם דאנא אמינא לא איכפת לי, כי דינא קאמינא עפ"י מה שהראוני מן השמים טעמים ונימוקים, מן ים התלמוד והפוסקים משיתים. אבל בלבד זה הם מתרעמים הרבה על החכמים שנותנים הסכמות לא' טרם יכלה פקודה ראשונה, שני' ממהרת לבא, ושונה ומשלש. וגם מה ששרים עוצרים למדפיסים שלא להדפיס ספרים השוה לכל נפש כגון ש"ע ומשניות וכיוצא, ובאמת שהדין עמהם בזה. וכבר הזכרתי מזה בהסכמה שנתתי לאחי הגאון נ"י על הדפסת ש"ע32 שאין למחות רק מי שמשיג גבול חבריו שמדפיס אומר הבא מן החדש לא זולת. ואי"ה לאחר עבור המועד אצווה להעתיק מכתבי הנ"ל. ואני תפלה לנורא עלילה ביום צום הקודש יחתמהו לטובה וכנשר נעוריו יחדש, בימיו ובימינו תושע יהודא וישראל שהם צריכים להוושע. דברי אוהב דבק מאח וריע מצפה לקול מבשר ישועה משמיע, זעירא מן חברייא, הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד
עד כאן מדברי המדפיס דווילנא המעתיק חלק מתשובת הגראז"מ. ואמנם גם אחד הרבנים המסכימים לדפוס ווילנא כתב מעין הדברים הללו, הוא הר"ר דוד מנאווארדאק33 האומר בהסכמתו (מיום ג' סיון תקצ"ה): "וכעת ראיתי תשובה אחת באה בדפוס מהרב הגאון מוהר"ז עצמו שיסדה בעת שרצו מדפיסי פאריצק לדפוס שסי"ן קטנים שהרבה תברא לגזיזי', ועוד כתב שם שהרבה הרעישו עליו כל גאוני הדור על עסק תשובה ראשונה אשר הכריע מאד כף מאזניים לזכות הסלאוויטר בלי שום ראיית חוב כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו, והכותב והנחתם עצמו מעיד על זה".
ברם ההוכחה החזקה ביותר לכך שהגראז"מ לא "תברא לגזיזיה" היא, מהעובדה שהגר"י מקארלין, שהיה מעמודי התווך שעליהם נשענו המדפיסים דווילנא והרבנים המסכימים להם, הוא עצמו מביא (כנעתק לעיל) את שתי תשובותיו של הגראז"מ, ולא ראה בתשובה האחרונה שום חזרה מן הראשונה - אף כי ביקש אחרי תיוהא בדברי הגראז"מ. ומה שמצאו מדפיסי ווילנא אחיזה בדבריו שאמר "ובאמת שהדין עמהם בזה", הרי דעת לנבון נקל שהמדובר רק ב"ספרים השוה לכל נפש, כגון ש"ע ומשניות וכיוצא", כמודגש בדברי הגאון, ובמפורש לא מיירי בהדפסת ש"ס.
חילוק זה כחו יפה לבאר מדוע הסכים הגראז"מ לדברי תשובתו של הגרש"ק במחלוקת סלאוויטא-אוסטרהא (שבה מצדד הוא ב"שיטת וילנא"), ואעפ"כ לא תהיה דעתו זו סותרת את תשובותיו המזכות את "שיטת סלאוויטא". דהתם מיירי בהדפסת 'חק לישראל' שהוא מן הספרים "השוים לכל נפש", ולא בהדפסת ש"ס. גם שאר הנימוקים שמעלה הגרש"ק לזכות המדפיס דאוסטרהא אינם יכולים לחול בנדון הסכסוך וילנא-סלאוויטא (ראה סיכומם של נימוקים אלו בספרו הנ"ל של ר"נ רקובר, עמ' 67-97) ואכמ"ל.
האדמו"ר "בעל התניא" כותב באחד ממכתביו (אגרות-קודש, ברוקלין תש"מ, עמ' פ): "רוב הצרות והתלאות הן ממחלוקת לשם-שמים הרחמן יצילנו ממנה". גם במחלוקת ווילנא-סלאוויטא ראו כולם, לימים, כי שני הצדדים סבלו קשות ונוראות ושניהם לא עלתה להם ארוכה למכתם ר"ל. וה' המברך את עמו בשלום ישכין שלום בחילנו ושלוה בארמנותינו.
1. היא הדפסת הש"ס השניה אצל הר"ר משה שפירא מסלאוויטא, בשנים תקע"ז-תקפ"ב.
2. לא ידועה מהדורה נוספת לפני שנת תקצ"ה, ונראה שנזדמנו להם מן המסכתות הבודדות שנדפסו מפעם לפעם שלא במסגרת מהדורה שלימה (ראה: מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים תשכ"ה, עמ' קלב).
3. הרב ישראל יפה מקאפוסט (מתלמידי האדמו"ר 'בעל התניא') התחיל בהדפסת הש"ס, ללא האלפסי, בשנת תקע"ו. מדפיסי סלאוויטא טענו (בין השאר) שעדיין לא פג תוקפן של ההסכמות שניתנו למהדורת הש"ס דשנת תקס"ח ואפילו ההסכמות למהדורת תקס"א עדיין שרירות וקיימות. את הרי"ף החלו להדפיס בקאפוסט, בנפרד מהש"ס, בשנת תקע"ח. גם הדפסה זו היתה בתוך משך זמן ההסכמות של סלאוויטא, אך אפילו רבנים שלא הצטרפו להתרת הדפסת הש"ס, הסכימו להדפסת הרי"ף שרבו בו כמה צדדי היתר נוספים. ואכמ"ל.
4. הם הג"ר יהושע צייטליס 'השר מאושיצא' (בעל 'הגהות חדשות' לסמ"ק, קאפוסט תק"פ) והג"ר משה חפץ מטשאווס - שנים משלשת גדולי רבני ה'מתנגדים' שהאדמו"ר 'בעל התניא' נתחייב ללכת אצלם עם שחרורו ממאסרו בשנת תקנ"ט (ראה: בית רבי, בא"ד תרס"ב, עמ' לח-לט).
5. בשנים תק"ס-תקס"ד. והמה: הגאון בעל ה'הפלאה', הגרצ"ה מזאמאשטש אבד"ק גלוגא ואה"ו (בעל שו"ת תפארת-צבי) והג"ר אריה ליב ברעסלא אבד"ק רוטרדם (בעל שו"ת פני-אריה).בעלי ההסכמות התירו את ההדפסה אף שנעשתה בתוך משך זמן ההסכמות שניתנו למדפיסי הש"ס בווין (תקנ"א-תקנ"ז) ובהן הסכמתו של בעל ה'הפלאה' עצמו.
6. נראה שש"ס זה לא נדפס מעולם. וראה עוד להלן.
7. וכפי שאמנם הופיע בהסכמתו (מיום ג' תמוז תקצ"ה) על ש"ס סלאוויטא, אחרי הערעור ממדפיסי וילנא ופסק הבוררות. בתוך דברי תשובתו כותב הגר"ח הכהן: "ושמעתי אומרים בשם הגאון החסיד מו"ה פנחס אב"ד דק"ק פרנקפורט דמיין שכתב הסכמה א' אחרי שנמכר הספרים בטלו הסכמות". ובאמת דברים אלו מפורשים בהסכמתו לש"ס דיהרנפורט (לעיל הע' 5). וראה עוד להלן ליד הע' 82.
8. היא סברתו של הגרא"ז מרגליות, כדלהלן.
9. השווה לדברי הגר"א אבלי פאסוואלער מווילנא אשר כתב בחתמו (בערב חגה"ש תקצ"ה) על ההתחייבות לרכישת הש"ס דסלאוויטא (ונדפסה בראש מס' ברכות): "משמיא זכו לה"ה... שמואל אברהם מק"ק סלאוויטא אשר מאביהו ומיני' האירה אור תוה"ק וכולי עלמא שתו מימיו הנאמנים והקדושי', ואלמלא הוא ח"ו הי' משתכח התורה מישראל". ושוב בדברי הסכמתו מיום ח"י טבת תקצ"ו (הנדפסת בראש מס' שבת): "..מדפיסי סלאוויטא אשר כבר ידוע שמן שמיא זכו להו להפיץ ולהרבות תורה כמה וכמה שנין, ועבידו דלא תשתכחה תורה מישראל".
10. מעולם לא הרבה הגרש"ק בנתינת הסכמות. לימים משך ידו מנתינתן כמעט לחלוטין, וכך כותב הוא (בשנת תרט"ז) אל הר"ר דוד בנו של הג"ר אליהו ראגאלער (כת"י ירושלים 723 /4, דף קנה, א-ב): "ע"ד בקשתו ליתן לו הסכמה על ספר כבוד אביו הגאון ז"ל ידידי אין בידי למלאות בקשתו, כי גדור בעדי זה כמה שני' שלא ליתן על שום ספר, ולא בגין רמות רוחא חו"ח, כי היא מצוה דאפשר להתקיים ע"י אחרים, גם הוא למותר לגמרי בזמן הזה, לכך אין רצוני להתערב בזה" (והשווה לדברי התנצלותו בהסכמותיו לשתי מהדורות הש"ס דלעמבערג - מאמר על הדפסת התלמוד, עמ' קמה, קמז). אך בהסכמתו הנוכחית מביא הוא עצמו את השובר לנימוק המנעותו הנ"ל, וזאת בדברי חז"ל על מי שחבריו נמנין לדבר מצוה והוא אינו נמנה עמהם, ודבריהם שאין דומה רבים העושים מצוה ליחידים העושים מצוה.
11. נר-ישראל, עמוד-הימני, פטיש-החזק (עפ"י ברכות כח, ב).
12. הוא הג"ר יעקב אורנשטיין שמכתבו (ומכתב בנו הגרמ"ז) מיום ער"ח תמוז תקצ"ה נדפסו בראש מס' ברכות דסלאוויטא. מדפיסי ווילנא הדפיסו מכתב אחר ממנו (מיום ח"י תמוז תקצ"ה) ודייקו ממנו שאין הוא אוסר את דפוסם, וכן פרסמו שמדפיסי סלאוויטא זייפו והוסיפו במכתבו לישנא דאיסורא על שאר המדפיסים.
על האשמה זו השיבו מדפיסי סלאוויטא (בראש מס' שבת) והעידו עליהם רבנים אחרים מלבוב ועוד.
13. היא תשובתו הרביעית דלעיל.
14. המה שני הגיסים המפורסמים, בעלי 'מפרשי הים'. שניהם נתנו הסכמתם למדפיסי ווילנא, ואף עמדו בראש המערכה לאסור את דפוס סלאוויטא (כדמוכח מהמכתב הנוכחי המופנה אליהם, וכן מופנות אליהם הסכמותיהם של הר"ר אליעזר מק' סאנטוב והר"ר אליעזר איש הורוויץ מק' ווין - שתיהן במענה למכתבי בקשה מהגיסים הנ"ל. אגב, הרר"א מסאנטוב הסכים תחילה לסלאוויטא, אח"כ כתב את מכתבו הנ"ל לזכות מדפיסי וילנא, ושוב חזר בו וצידד בזכות הש"ס דסלאוויטא).
15. הג"ר אפרים זלמן מרגליות, ראה לעיל ולהלן.
16. הגרש"ק בא לבראדי בסוף שנת תק"פ. תשובת הגראז"מ הראשונה ניתנה כנראה בשנת תקע"ז, והשניה (בקשר לש"ס דפאריצק) בשלהי תקע"ט או ראשית תק"פ.
17. סכסוך זה נתמשך בין השנים תק"פ-תקפ"ה, והגרש"ק נזקק לו כנראה בשנים תקפ"ג-תקפ"ד.
18. ההסכמה ניתנה לר' פנחס מראדוויל שמכרה לר' אהרן מאוסטרהא שטענתו דומה לטענת מדפיסי ווילנא דעתה.
19. כמ"ש הגרש"ק בתשובתו הראשונה דלעיל: "כי הרב הגאון האמיתי מופ"ה רשכבה"ג מו' זלמן מרגליות זלה"ה צוה לו לשלוח אלי".
20. הן התשובות הנ"ל ב'נדרי זריזין'.
21. אולי הוא ה'תהלים' הנדפס באוסטרהא בשנת תקפ"ד (רשמו ר"ח ליברמן בס' אהל רח"ל ח"ב, עמ' 244 מס' 31 - עפ"י תצלום השער בלא לראות את גוף הספר).
22. היא התשובה הרביעית הנ"ל.
23. ה'חתם סופר' מפרשבורג. הסכמת החת"ס מנויה בין ההסכמות לדפוס וילנא אשר בס' עיר ווילנא (ווילנא תר"ס) עמ' 42, אך לא בא זכרה בקונטרס "משה בהסכמ"ה עלה" שבס' לקוטי תשובות חתם סופר (לונדון תשכ"ה), ולא ב"הסכמות ר' משה סופר" ששת עליו נ' בן-מנחם ב"סיני" (כרך סה, תשכ"ט, עמ' קנ-קס).
ובהוספותיו של נ' רקובר עליהם (שם, כרך סו, תש"ל, עמ' קד) כותב הוא: "בשו"ת שואל ומשיב, מהדורא קמא, חלק א, סימן מד, כותב רי"ש נאטאנזאן: 'ובהדפסת ש"ס ווילנא ומדפיסי סלאוויטא הרעישו העולם, נמצא בכרך שבת הסכמת הגאון מוהרמ"ס ז"ל..' ולא ראיתי הסכמה זו". והנה, אחר שיגעתי ומצאתי ת"ל עותק מש"ס וילנא שעם הסכמתו של מרן החת"ס, נתברר לי כי הסכמה זו היא היא סימן נ"ז שבשו"ת החת"ס (חלק הליקוטים), אלא שלא נרמז שם שאותה תשובה אינה אלא הסכמתו למדפיסי ווילנא. בהדפסה זו הטילו כמה שנויים בלשון ההסכמה, רובם שנויים קלים, אך יש ביניהם גם שנוי משמעותי: החת"ס מספר בהסכמתו על תשובתו להגר"מ בנעט בשנת תקפ"ג שבה טען ש"אין אנו באים מטעם מערופי'
ויורד לאומנת חבירו, כי בזה צדקו כל דבריו" של הגרמ"ב - והתיבות המודגשות כאן נשמטו בנוסח הנדפס בשו"ת. גם חתימת ההסכמה נשמטה משם, וזלה"ק: "כן דעת תלמידכם נוטה, וה' ישפות שלום. הכ"ד פ"ק פ"ב יום ה' י"ב כסליו תקצ"ו לפ"ק, משה הקטן סופר מפ"פ דמיין".
24. הוא מה שפרסמו מדפיסי וילנא כי מדפיסי סלאוויטא אמרו שהגר"ש איגר הטה את לב אביו הגרע"א. ובמס' שבת דווילנא נדפס מכתבו של הגרע"א מיום ד' טבת תקצ"ו, ובו התבטאותו המפורסמת: "אינני מוחל להם הדבר כלל וכלל, כי מצידי איני מקפיד, אבל על בזיון התורה לא ניתן למחול" (המכתב בשלימותו נדפס גם בס' 'עיר ווילנא' עמ' 62, ובס' 'מכתבי רע"א' עמ' סט). והנה בדבר מכתב זה יש לפקפק בו מכמה צדדים: א] מן המכתב נשמט שם הרב שאליו נכתב, ואין דומה לכך בשאר המכתבים. עובדה זו מוכיחה כי למדפיסים היתה סיבה לרצות שאיש לא יוכל לוודא את אמיתות המכתב. ב] בתולדות רע"א שבס' 'חוט המשולש' עמ' עג מסופר שהגרע"א אמר כדברים האלו, ולא נזכר מכתבו זה. גם רנ"נ רבינוביץ ב'מאמר על הדפסת התלמוד' עמ' קלח כותב שהדברים נאמרו. ג] במחלוקת זו השתמשו שני הצדדים ב"חצאי אמיתות" רבות, ולא מן הנמנע שמכתב זה זוייף, ונדפס בחדשי חייו האחרונים של הגרע"א בשעה שיכלו להעלים זאת ממנו, וגם בריאותו לא היתה מאפשרת לו להגיב כרצונו. וראה בהסכמת הג"ר משה אהרן אב"ד קוטנא לש"ס סלאוויטא (מיום כ"א מנ"א תקצ"ו) שבה כותב הוא כי מדפיסי ווילנא השמיטו כמה תיבות ממכתבו אליהם ובצורה מסולפת זו פרסמוהו כמסכים על הש"ס שלהם, ועוד באותו מכתב: "ומדפיסים דק"ק ווילנא והוראדנא הטעו את הגאון המפורסם אב"ד דק"ק פוזנא מחמת שהדרך רחוק מאוד מהגאון הנ"ל". (ובהסכמת הג"ר שבתי אב"ד וועקסנא (כ"א חשון תקצ"ו) הנדפסת שם: "ואם היות שהגאון מוהר"ר עקיבא נ"י הוא מופת הדור ושמו הולך מסוף העולם וכו' ועכ"ז הוא כצלוחית הפלייטין העומד מרחוק אשר זכינו לריחו ולא זכינו לשיחתו, לא כן הגאון מוהרא"א [פאסוואלער מווילנא] נ"י, אשר שמעתתא דידי' מבדרן במדינתינו, ועליו נאמר לך אל השופט אשר יהי' בימים ההם ואליו תשמעון, מפיו אנו חיים והוא לנו לעינים"). ואף ר' יעקב ליפשיץ, שבספרו תולדות יצחק (ווארשא תרנ"ז) נוטה הוא לצד וילנא, כותב (בעמ' 06): "יצא הקול כי מדפיסי סלאוויטא התריזו נגד... רבנו עקיבא איגר זצ"ל ובנו... אם אמת הדבר אין אתנו יודע ועד".
25. ה'פתחי תשובה' נדפס בווילנא בשנת תקצ"ו, וכאן כוונתו למחלוקת ווילנא-סלאוויטא, שבשעת כתיבת הדברים היתה בעיצומה.
26. בספרו שו"ת פרשת מרדכי, חו"מ סי' ז-ח. וראה פתחי-תשובה יו"ד רלו, א.
27. ראה לעיל הע' 5, ובספרו שו"ת תפארת צבי, יו"ד סי' סב.
28. ראה לעיל הע' 5, 7. אגב שיטתו של בעל ה'הפלאה' אעיר על דעתו בענין הקרוב לזה; בהסכמתו של הגרי"ש נתנזון לס' 'בית ישראל' (ווארשא תר"מ) כותב הוא: "ובעצמי ראיתי בהקדמת ספר חוות דעת הראשון שהדפיס המחבר בעצמו שיש איסור וכו' מקדמונינו מלהדפיס מחברת של המחבר בלתי רשותו או ב"כ עד עולם". והקשה ר"י יודלוב ("תגים", א, תשכ"ט, עמ' 94): "איני יודע היכן ראה זאת ר' יוסף שאול, שהרי בפירוש נאמר [בהקדמת החוו"ד] כי חרם הקדמונים הוא [רק] כל זמן שהספרים תחת ידו". והנה בשו"ת שו"מ (הנ"ל בהע' 32) כותב הגרי"ש: "במה שמדפיס מחבר לעצמו יש כח בידו בעצמו לגזור על כל העולם, וכן מצינו בהקדמת הפלאה ז"ל שגזר בעצמו על כל מדפיסים שלא ידפיסו בלתי רשותו", ואף כי שני העניינים אינם זהים, אך יתכן שבשעה שכתב אודות הקדמת החוו"ד עלתה בזכרונו של הגרי"ש הקדמתו של ההפלאה. וזלה"ק בסוף ההקדמה לס' כתובה (הוא חלק ראשון מס' הפלאה) שהדפיס בעצמו באופיבאך תקמ"ז: "ולהיות כי לא רציתי להטריח רבות הגאוני' הגדולי' אשר בארץ בדבר הסכמות ושמתות, ע"כ הנני גוזר בעצמי בגזירת נח"ש שלא ירים איש את ידו להדפיס חיבורי הן כולו הן מקצתו.. בלתי ידיעתי ורשותי" (ודברים דומים כתב גם בסוף הקדמתו לס' המקנה (חלק שני מס' הפלאה), אופיבאך תקס"א).
29. ירבו בישראל.
30. עוד מהדברים הבלתי-מדוייקים שנכתבו בענין פולמוס זה, שכאילו רבני החסידים נטו כולם לצד סלאוויטא ורבני ה'מתנגדים' לצד וילנא. והנה בשו"ת 'צמח-צדק' מהאדמו"ר רמ"מ מליובאוויטש (יו"ד סי' קצה) נדרש לאותו ענין, ומצדד שם בשיטת הרבנים העומדים לצד וילנא. בין המסכימים לש"ס וילנא נמצאים גם הג"ר יצחק אייזיק אב"ד וויטבסק והג"ר נתן הורוויץ אב"ד ור"מ פאלאצק - שניהם מתלמידי האדמו"ר 'בעל התניא'. וכמובן שגם רבים מרבני ליטא הצטרפו למסכימים לש"ס סלאוויטא, בעיקר בראותם כי דעתו של הגר"א אבלי מוילנא מחזיקה עמם.
31. ולצמיתות עולם.
32. שו"ע או"ח, דובנא תק"פ (עם הבאה"ט, 'שערי תשובה' להג"ר חיים מרדכי מרגליות והגהות 'יד אפרים' להגראז"מ). וז"ל שם הנוגע לענייננו: "לדעתי אין ראוי לגזור איסור על ספרי ש"ע ותנ"ך ומשניות וכיוצא בהם, שהם שוים לכל נפש ויד הכל ממשמשים בהם. וכך שמעתי וראיתי במכתב חכם אחד כי התירו פרושים את הדבר, שלא לחוש להסכמות הניתנים על ספרים כאלו". עוד הלכה גדולה למדים אנו מדברי הסכמה זו, שאפילו הסכמות שניתנו למחבר עצמו פג תוקפן באם נמכרו כל הספרים בתוך משך זמן ההסכמה! וז"ל שם: "ותנאי הי' דברינו, באם גאולה תהי' לו על ספרים הנ"ל וימכור הכל בתוך המשך הנ"ל, אזי אחר שיתברר שמכר הכל ניתן רשות לשאר מדפיסים לערוך מערכה שנית". וראה מ"ש בשו"ת שו"מ דלעיל.
33. בעל ה'גליא מסכת'. הוא יצג את צד מדפיסי וילנא בבוררות שנתקיימה עם הסלאוויטאים (מצד סלאוויטא נברר הג"ר בעריש אשכנזי אבד"ק סלאנים, ה'נודע בשערים', והשליש היה הג"ר אברהם אבא פאסוואלער מווילנא).
ת ג ו ב ה
בתגובה למאמרי "חדשים גם ישנים בענין מחלוקת מדפיסי וילנא וסלאוויטא" (מוריה, גל' ניסן תשמ"ו) נתקבלו במערכת כמה מכתבי-קוראים (לא כולם מזוהים בשמם ובחניכתם), ואני רואה חובה לעצמי להתייחס אל הטיעונים השונים שהועלו באותו ענין.
בעמ' צז הבאתי את דברי מדפיסי וילנא הטוענים כי "הגאון הנ"ל [ר' אפרים זלמן מרגליות] בעצמו חזר בו אח"כ ותבר לגזיזי'", הערתי (בעמ' צח) כי גם בעל ה'גליא מסכת' כתב מעין הדברים הללו (כמש"ש "שהרבה תבר לגזיזי'"), ובכך סרה תלונת הקורא שטען כי דברי ה'גליא מסכת' אינם זהים לדברי המדפיסים.
הוספתי כי מדברי הגר"י מקארלין (ואחרים), וכן מדברי הגראז"מ עצמו המפורשים במ"א, עולה כי הגראז"מ לא תבר לגזיזי', וזה שובר לדברי המדפיסים הנ"ל.
לענ"ד כל המבקש לראות בדבריי אלו שמץ של פגיעה ח"ו בכבוד התורה וכד' (כטענת אחד הכותבים) – אינו אלא טועה ומטעה. ואם נסחתי את דבריי במאמרי בצורה שנתנה מקום לטעות זו – אתי תלין משוגתי.
* * *
בעמ' צב הבאתי את תשובתו של הגר"ש קלוגר שבה מופיע המשפט: "והתשובה פה עמדי במחיצתי". אני קראתי לפי דרכי והבנתי שהכוונה לתשובת הגרש"ק הנזכרת במשפט הקודם: "ובניתי עליו תשובה... והחזיק אותה הגאון מוהר"ז ז"ל... והתשובה פה עמדי במחיצתי" (ולימים הדפיסה בספרו 'נדרי זריזין' - ראה בעמ' פט שבמאמרי).
אך אחד הקוראים הבין שהכוונה לתשובה שכתב הגראז"מ באותו ענין, ולפי"ז חידש שבאותה תשובה עלומה חזר בו הגראז"מ מכל תשובותיו הקודמות!
לענ"ד א"א לומר כן, שהרי בשו"ת 'מים רבים' (להגר"ח הכהן) ובס' 'נדרי זריזין' (להגרש"ק עצמו) שטוחים כל השתלשלות העניינים וחילופי השו"ת שבאותה מחלוקת, אף מאוזכרת בהם מעורבותו של הגראז"מ – אך איש מהם אינו מזכיר תשובה שכתב הגראז"מ באותו נדון. כל המובא בשמו הוא רק בקשתו מרבנים שונים שישימו קץ לענין (ראה תורף הדברים בעמ' פח-פט שבמאמרי הנ"ל).
יעיינו המעיינים והבוחר יבחר.
* * *
הערה 42 שבמאמרי (בדבר מכתבו של הגרעק"א נגד מדפיסי סלאוויטא) משכה אליה כמה תגובות. אך ראשית אחזור ואדגיש שלא בקשתי להוכיח כי מכתב זה מזויף הוא, אלא הצבתי לעומתו כמה "פקפוקים" שלענ"ד אי-אפשר להתעלם מהם; אחת הטענות – והיא העיקרית שבהן – מתייחסת לעובדת השמטת והעלמת שם הרב שאליו נכתב המכתב! אילו לא היתה למכתב זה כל כותרת, היה אפשר אולי לומר (כהשערת אחד הקוראים) "שהמכתב לא נשלח לרב מסוים, אלא היה מעין גילוי דעת שפרסם מרן הגרע"א ז"ל" – אבל במקרה כזה סביר לשער שהמדפיסים היו מקדימים וכותבים משהו כעין "קול קורא מרבינו הגרע"א" (או: "מכתב מרבינו הגרע"א אל רבני הדור") כנהוג במקרים דומים, מה גם שהכרזה מעין זו משבחת את מקחם.
אבל בראש המכתב מופיע המשפט הבא ובצורתו זו: "שפעת שלומים ברכות והצלחות ליקירי חמודי הרב וכו' שיחי'". באופן זה מנעו המדפיסים את האפשרות לחקור אחר אמיתות המכתב, ומי שירצה לראותו במו עיניו לא ידע אצל מי לבקשו.
ועל-כרחנו לומר שהיתה להם סיבה טובה להעלמת מידע חשוב זה. השערתי היא שמאחורי העלמה זו מסתתרת כוונה לא טהורה (וכפי שהבאתי בהערה הנ"ל שאמנם נעשו במהלכה של מחלוקת זו מעשי הטעייה וסילוף). וכל הרוצה לשער השערה הגיונית אחרת ולהפך בזכותם של המדפיסים - תבוא עליו ברכה.
אלא שבאחת מטענותיי התבססתי על כך שהמכתב נדפס בחדשי חייו האחרונים של הגרעק"א, והיה במחשבתי אותה שעה כי הגרעק"א נפטר בשנת תקצ"ז. אבל באמת היתה פטירתו בראשית שנת תקצ"ח – למעלה משנה אחר פרסום המכתב – על-כן טיעון זה בטעות יסודו. ויישר-כחו של הקורא ר' טוביה שולזינגר מקרית-אתא שהעמידני על טעותי.
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
