נחלתנו, לה (פ' תולדות תשע"ד)

הערות על 'נחלתנו' לד

[א] לענין הקשר בין הרב מליסא לחסידות ולרועי החסידות, אעתיק כאן מ"ש בס' 'המאסר הראשון' (עמ' 553):

על הרב מליסא בעל 'נתיבות המשפט' אמר האדמו"ר מוהר"ש בונים מפשיסחא, שהלימוד שלו הגיע לחלק הסוד להלכה מתוך שהתייגע עצמו לכוין האמת ('רמתיים צופים', א, עמ' 193). ובפעם אחרת אמר עליו "שהוא גמרא סנהדרין" ('אגרות סופרים', עמ' 45, ממכתבו של הרב מפלונסק).

האדמו"ר בעל 'חידושי הרי"מ' מגור היה מפליג לספר בשבחו של הרה"ג מליסא, שהיה דרך לימודו על יסוד האמת, ובענוותנותו הגדולה היה תמיד מודה על האמת, ולכן זכה כל-כך שנתקבלו חיבוריו בין כל תפוצות ישראל להורות מהם הלכה למעשה ('מאיר עיני הגולה', א, עמ' 55).

בדורנו התבטא האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל על פירוש שכתב הרב מליסא בספרו 'נחלת יעקב', שדבריו אלו "נאמרים ברוח הקודש גלויה, אשר גלה ה' סודו אל עבדיו הנביאים" ('דברי תורה', גל' א'שנד, עמ' טו).

[ב] יפה כתב הכותב ש'נחום' הוא כינוי של 'מנחם', ואין מקום להשיב עליו לא מהתנ"ך ולא מהש"ס. שמות האנשים נבחנים לפי זמנם ומקומם, ואנן לא באישי התנ"ך והש"ס עסקינן.

וכתב הבית שמואל בשמות אנשים אות נ': נחום... ומן הסתם הוא כינוי למנחם. עכ"ל.

ובמקו"א למדנו כלל נוסף, שאצל האשכנזים השם השני הוא העיקר, ולכן ברוב המקרים היו קוראים רק בשם השני. וכגון הרה"ק ר' מנחם נחום מטשרנוביל בעל ה'מאור עינים', שהיה נקרא בפי כל רק בשמו השני.

עובדה זו ידועה לכל, אך לחביבותא דמילתא אביא שתי דוגמאות מכתבי אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש, בספרו 'אור התורה':

פ' ראה (עמ' תשצח): וכן פי' הרב ר' נחום ז"ל.

שה"ש (עמ' תשנג): פי' הר"נ מטשארנביל נ"ע.