כפר חב״ד
הרבי מו"ל את ספרו של זקינו
השבוע לפני חמישים שנה
זמן מה לפני הסתלקותו, העיר אדמו"ר הריי"צ להנהלת 'קהת' בדבר נחיצות הדפסתו מחדש של הס' "קב נקי", "ות"ל – כותב רבינו זי"ע בהקדמתו – אשר עלה בידינו, עוד בשנת ההסתלקות, למלאות את רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ולהו"ל את הספר בהוצאה חדשה ובהוספות".
לפנינו – בפרסום ראשון – הגהותיו של הרבי בגוף כתי"ק על עלי-ההגהה של הקדמתו לס' "קב נקי", שאליה צורפו גם "ראשי פרקים מתולדות המחבר".
בין ההגהה להדפסה הוסיף הרבי את התאריך "ד' שבט ה'תשי"א".
עוד ניתן להבחין, שליד הקטע הראשון שב"ראשי פרקים" ציין הרבי "חסר", וסימן להעביר לשם את שתי השורות שתחילתן "הי' רב במושבה ראמאנאווקא", אך בפועל לא הועברו השורות הללו ממקומן, ונעשה מהן קטע בפני-עצמו.
המשפט "בהזדמנות זו מביעים אנו תודתנו.." הוצא מה"ראשי פרקים", ונקבע מעבר לעמוד השער, כנראה בגלל חוסר מקום.
יצויין עוד, כי בדפי-ההגהה שלפנינו נכתב שם ההוצאה – כדרכו של הרבי במקומות רבים – 'קהת', ללא סימן ראשי-תיבות. אך בפועל נדפס 'קה"ת'.
אבותיו של הרב רא"ד לאוואוט
שם אביו של הרב לאוואוט נתפרש בשערי ספריו: מוהר"ר יהודה ליב ז"ל; פרטים נוספים ניתן להוסיף על-פי הנעתק – מכתיבת ידו של הרב רא"ד – ב'פתח דבר' לספרו "פסקי פרי מגדים":
אדוני אבי ז"ל הרבני מ' יהודה ליב ב"ר יצחק ז"ל, נפטר ביום ועש"ק ו' אלול תרכ"ג.
אמי מורתי הצנועה פיגא בת החסיד ר' אליהו, נפטרה ביום ועש"ק ה' אייר תרי"ג.
נכדתו הראשונה – מבתו מרת ביילא רבקה – נקראה פייגא, כנראה על-שם אמו.
הרב לאוואוט עם אדמו"ר ה'צמח צדק' ובניו
לעת זקנתו – בשנת תרמ"ה – כתב הרא"ד לאוואוט "הסכמה" לספרו של הרה"צ ר' הלל מפאריטש 'פלח הרמון', וסיפר בה אירוע מימי עלומיו:
"בשנת תר"ו זכיתי לבקש את אדמו"ר [ה'צמח צדק'] ז"ל שיבחר מהרבנים יח"ס [=יחידי סגולה] הסרים למשמעתו, אחד מיוחד ראוי והגון לכך, ויתן לו רשות ויעמיס עליו שיסע בכל שנה ושנה לפלך חערסאהן (עיירות הרחוקים מליבאוויטש), להדריך את אנ"ש בדרכי התורה והעבודה ומדות ישרות. וב"ה אשר נכנסו דברי באזניו, והבטיחני להוציא הדבר לפועל. ונמשך הדבר משך זמן, עד אשר בחר בהרב המפורסם ר' הילל ז"ל מפאריטש.
"ומאז עד כל ימי חיותו הי' מסבב בחודש אב ואלול בכל העיירות דפלך הזה, וחפץ ה' הצליח בידו אשר באמרותיו הטהורות וכח חכמת האמת שלו, רבים השיב מעון, וקרב הלבבות שלא יהי' פירוד לבבות בין אחב"י. וקבע בנפש כאו"א דא"ח לתורה ולתפלה ומדות ישרות, כמארז"ל 'דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב'.
"ובהיותו מסבב בפלך הזה לא משתי מתוך אהלו, וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' הי' בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני".
ובאותה שנה ש"נכנסו דבריו באזני אדמו"ר הצמח-צדק", לא היה הרא"ד לאוואוט אלא כבן שלושים-ואחת שנה בלבד!
* * *
בספרו "קב נקי" (כלל ל"ו, ס"ק כ-כב) מעתיק הרא"ד לאוואוט קטעים מ"תשובת אדמו"ר מהרמ"מ מליבאוויטש נבג"מ, ממה שהשיב לי באריכות שנת תר"ט.. כ"י תשובת אדמו"ר מהרמ"מ מליבאוויטש נבג"מ ממה שהשיב לי על שאלתי".
ה"קב נקי" נדפס לראשונה בשנת תרכ"ח (ופרט השנה ק"ב" נ"ק"י" ס"פ"ר"י" ז"ה" שבשער – העולה תרכ"ד – משובש הוא); לימים – בשנת תרל"ב – נדפסה תשובה זו בשו"ת "צמח צדק" (בחלק אבן-העזר סי' ר'), אך שמו של הרא"ד לאוואוט לא נתפרש בה כלל. אבל זכר לדבר נמצא שם בלשונו של השואל: "איש א' מתושבי פה ק' ראמאנאווקא" – הלא היא עירו של הרב לאוואוט, קודם שעבר לניקוליוב בשנת תר"י לערך.
בחודש אדר תשנ"א שלח כותב הטורים את הדברים הללו לכ"ק אדמו"ר זי"ע, והרבי ענה בזה הלשון: "ות"ח, ומאחז"ל בגודל הענין דאזניים לתורה, אזכיר עה"צ".
ובמקום אחר מספר הרא"ד לאוואוט: "ובחיי אדמו"ר גאון ישראל מהרמ"מ ז"ל [הצ"צ] מליובאוויטש כתבתי מזה לכ"ק, והשיב לי בנו הגאון הרה"ק ר' ישראל נח ז"ל" (הוספות לס' פסקי פמ"ג, עמ' שצו-שצז) – וכנראה היה זה כבר לעת זקנתו של אדמו"ר ה'צמח צדק'. אח"כ עמד בקשר שו"ת ישיר עם הרה"ק ר' ישראל נח הנ"ל (שם, עמ' שצח).
* * *
"אחר הסתלקות אדמו"ר ה'צמח צדק' היה [הרב רא"ד לאוואוט] מקושר לבנו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע" – כותב אדמו"ר זי"ע ב"ראשי פרקים מתולדות המחבר" (לעיל).
והנה מצינו, שה"הסכמה" היחידה הידועה מאדמו"ר מוהר"ש להדפסת ספר כלשהו (ולא חתימה גרידא כמנוי – "פרינומרנט") – ניתנה לספר "בית אהרן והוספות" של הרב רא"ד לאוואוט!
הספר נדפס בווילנא בשנת תרמ"א, ובראשו מתנוססת הסכמה אחת בלבד, והיא:
הסכמת
כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש יע"א
כאשר יצא הספר בית אהרן והוספות מבית הדפוס ברשיון הצענזער, בלי נדר אקבל איה"ש ספר הנ"ל במחיר אשר ישית עליו בעל המחבר ההוספות. ומלבד מעלת עצם הספר, מהראוי ונכון לאוהבי תורה לקנות ספר זה לחזק ידי העוסקים בתקון אזנים לקופה.
ולראיה באתי על החתום, יום ה' י"א מנחם אב תרל"ט לפ"ק.
נאם שמואל
* * *
על קשריו של הרא"ד לאוואוט עם אדמו"ר הרש"ב – בקשר לסידור "תורה אור" וה"שערי תפילה" ("שער הכולל") – ראה: אג"ק מוהרש"ב ח"א עמ' ו, יד-יט. ח"ג עמ' יט. 'רשימות' רבינו זי"ע, קמג, עמ' 7. 'המלך במסיבו', א, עמ' שיז; ב, עמ' קעט. 'כפר חב"ד', גל' 927, עמ' 34.
עם הרה"צ ר' הלל מפאריטש
כפי שנעתק לעיל, הרא"ד לאוואוט הוא זה שגרם שהר"ר הלל מפאריטש יתמנה ל"משפיע נודד" בפלך חרסון, "ובהיותו מסבב בפלך הזה [מדי שנה בשנה] לא משתי מתוך אהלו" – מעיד הרב לאוואוט.
ואכן, בחיבוריו מביא הרב לאוואוט כמה מרגליות יקרות ששמע בעצמו מפיו של הר"ר הלל מפאריטש:
[א] שמעתי מפי הרה"ג החסיד המפורסם ר' הלל פאריטשער זי"ע, אשר פעם אחד שאלו את אדמו"ר הזקן איך יש לנהוג בדבר שהמקובלים מחולקים עם הפוסקים, והשיב אדמו"ר: מסתמא יש לנהוג כהמקובלים. ושאלו אותו, הלא הוא בעצמו בשו"ע שלו (סימן כ"ה סעיף כ"ח) כתב שיש לילך אחר הפוסקים?! והשיב: כן כותבים הפוסקים (ובשו"ע נמשך אחר הפוסקים), אבל המקובלים כותבים לילך אחר המקובלים נגד הפוסקים (שער-הכולל פ"א אות א).
[ב] [בנוסח שמונה-עשרה, בתיבת "המרחם" או "והמרחם"], שאלנו את הרב החסיד המפורסם בשמו ר' הילל ז"ל פאריטשער, ואמר לנו שבחול בודאי צ"ל "המרחם", ובשבת ויו"ט בודאי צ"ל "והמרחם" בוי"ו, ובמוסף דר"ח וחוה"מ – ספק. ולא זכינו לטעמו (שם, פ"ט אות לב).
[ג] [אמירת מזמור "לדוד ה' אורי"], הקדיש שצריך לומר אחר שיר של יום יאמרו לאחר "ברכי נפשי" או "לדוד אורי". ובמנחה הקדיש שאחר "עלינו" קאי גם על "לדוד אורי", ולא יאמרו קדיש אחר "לדוד אורי", כי בסדר התפילה אין להרבות בקדישים, רק מה שתקנו הקדמונים כו'. וכן שמעתי מהרב ר' הלל ז"ל שכן צריך לנהוג (שם, פי"א אות כט).
[ד] כתב האריז"ל, שהאבל כל שבעה לא יניח תפילין דר"ת. עכ"ל. ואדמו"ר לא הביא זה בשו"ע שלו.. הרי דס"ל דתפילין של רש"י ושל ר"ת שוין בזה.. והרה"צ המפורסם בשמו ר' הילל פאריצער זי"ע אמר, שמחמת הסתלקות מוחין דאבא בז' ימי אבילות לכן נאסר בתלמוד תורה, אבל לענין הנחת תפילין, של רש"י ור"ת שוין (וכך שמעתי מפיו הק') (נתיב-החיים סי' רמז אות ה).
[ה] שמעתי מהרה"צ המפורסם בשמו ר' הלל פאריטשער, שמותר ללמוד חכמת הקבלה בט"ב, שאין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו. עכ"ל (שם, סי' רנח אות א).
[ו] ה'כרתי ופלתי' רוצה לומר, דכל בריה שנברא בתלוש מהפרי לא מיקרי בריה, ולפי"ז יש להקל במילבי"ן [תולעים] כשידוע שנבראו מהפרי. וכל הפוסקים אוסרים במילבי"ן וכו'. שמעתי מהרב החסיד ר' הילל מפאריץ ז"ל בשם אדמו"ר הזקן בשם המגיד ז"ל זי"ע, דהלכה כה'כרתי ופלתי' ("לקוטי דינים" להרא"ד לאוואוט, קובץ יגדיל-תורה נ.י., חו' כג עמ' תרכז).
ובספרו פסקי פמ"ג (עמ' לג) רשם הרב לאוואוט את השמועה הזו בסגנון שונה: קבלתי מרבנים מובהקים בשם הרב המגיד דק' מעזריטש, שהגם שהכו"פ כתב כן רק ללמד זכות על ישראל, כי מי יאמר חף אנכי מפשע ונזהר מן המילבין, אבל באמת כיון הכו"פ להלכה.
ועד"ז מובא ב'שדי חמד' (פאת-השדה, כללים, ב, סי' כ): כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר יצחק שלמה יואל יצ"ו אבד"ק ראוונא וז"ל: הנה ראיתי בספרו בדיני בריה בשם כרתי ופלתי.. גם בצמח צדק החדש בדין תולע שבכרוב צירף דעת הכרתי ופלתי.. והנה אספרה כמו מה ששמעתי מפה קדוש, מורי הרב הקדוש מוהר"ר הלל ז"ל מפארעץ, שהיה תלמיד מובהק דהרה"ג הקדוש מוהרמ"ם ז"ל מליבאוויץ בעל הצמח צדק (בעוד היה הרב ר"ה אב"ד דבאברויסק), ואמר בשם הצמח צדק הנ"ל ששמע מזקינו (בעל שלחן ערוך הר"ז), ששמע ממורו הרה"ק מוהרר"ד מ"מ דמעזעריץ גדול, שאמר לתלמידיו שהכרתי ופלתי לימד זכות על בני ישראל בדבר התולעים הנ"ל, וכיון אל האמת. עכ"ד. ועל כן יותר הקיל הצמח צדק ותלמידו הרר"ה הנ"ל בספק תולע הנ"ל מבספק חדש בזמן הזה (ואין כאן מקום להאריך בגופא דעובדא). וכשאני לעצמי תמהתי על זה, באשר נראה לי דברי הכרתי ופלתי מופרכים כנ"ל, אבל אמרתי לקיים דברי חכמים וכו'.
ובשו"ת נחלת יהושע לר' יוסף קטקובסקי מפערעיאסלאוו (יו"ד סי' יח) כותב: שמעתי מהרב הגאון החסיד מהר"י תומארקען אב"ד דק"ק קרימענצוק ז"ל, ששמע מאנשים נאמנים ששמעו מהרב הגאון הצדיק איש אלקים רש"ז מלאדי, אשר שמע ממורו המגיד הק' אשר אמר כי מן השמים הסכימו על ההיתר שכתב הכרו"פ שבריה בטילה באלף (וזהו רק להגן מיום הדין, אבל לכתחילה ודאי אין לסמוך על זה והצנועים מושכים ידיהם מזה. אבל אין למחות במי שאינו נזהר בזה) [וראה בקובץ יגדי"ת חו' לא, עמ' שמו, בהערת העורך].
התיישבות היהודים בניקוליוב
ב"ראשי פרקים" הנ"ל כותב הרבי, כי לערך בשנת השלושים וחמש לימי חייו – דהיינו, בשנת תר"י לערך – נתמנה הרא"ד לאוואוט לרב בקהילת ניקוליוב. ואף כי באותה תקופה לא היתה ליהודים "זכות ישיבה" בעיר זו, אלא שלקבלן המפורסם ר' סנדר רפאלוביץ ואנשיו ניתנה רשות זו, והוא הזמין את הרב לאוואוט לכהן ברבנות הקהילה.
דברים אלו טעונים הבהרה; שהרי עוד בשנת תקע"א מצינו שנתקבל לרבנות ניקוליוב הרה"ח ר' אפרים זלמן ראזאמנע (שהיה נוכח ב"חתונה הגדולה" בזלאבין, ואשר ה'הנחה' שכתב ממאמרו של אדמו"ר הזקן שנאמר אז – בצירוף שירים שערך לכבוד אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי – נדפסו בספרו "הר אפרים" [ראה 'בטאון חב"ד' גל' 35-34, עמ' 64-62]), ומהו, אם-כן, החידוש שבמינויו של הרא"ד לאוואוט?
אלא שיש לדעת, כי אף שהתיישבות היהודים בניקוליוב החלה עם ייסודה של העיר בשנת תקמ"ח, אבל בשנת תקפ"ט (בשעה שכבר התגוררו שם למעלה מ700- משפחות יהודים ועוד כמה מאות בודדים) נאסרה על היהודים הישיבה בניקוליוב, ובשנת תקצ"ד גורשו משם כל היהודים.
רק בשנת תרי"ז הותרה שוב הישיבה, אבל רק לסוחרים יהודים. כעבור כמה שנים התירו גם לבעלי-מלאכה עד שבשנת תרכ"ו הותרו כל היהודים בישיבה בניקוליוב. וכך קוראים אנו ב"המגיד" (מיום ר"ח תמוז תרכ"ו) דיווח מפטרבורג הבירה: "בזו הרגע יצאה דת הקיסר, כי הרשות נתונה לכל אחינו בני ישראל להשתקע ולגור דירת קבע בעיר ניקאלאיעף, תחת אשר עד היום היו שעריה פתוחים רק לסוחרים מבני עמנו ולא לאיש אחר. ועתה יוכל לגור בה כל איש איש מישראל באוות נפשו באין מפריע. וזה חסד גדול מאת אדונינו מלכנו יר"ה הטוב והמטיב".
לעיל הובאו דבריו של הרבי אודות הקבלן המפורסם ר' סנדר רפאלוביץ, אשר לו ניתנה – באופן יוצא מן הכלל – זכות הישיבה בניקוליוב. על כך מצינו ב"המליץ" מחודש ניסן תרכ"ו, כמה חודשים לפני שניתנה ליהודים הרשות להתגורר בעיר זו:
"ניקולייב.. לפנים ישבו בה אחינו בני ישראל, גדלו והצליחו ומסחרם פרץ לרוב. אכן מסיבות שונות גורשו משם, ולא ניתן לשבת רק למשפחת ר[פאלוביץ] המפורסמת, כי היו לה עסקים גדולים עם הממשלה בבנין האניות. אליה נספחו עוד איזה משפחות ישראל בתור עושי מלאכת בית מסחרה, רבניה, שוחטיה, מוריה ומלמדיה, חזניה ושמשיה. כי המלכות נתנה לה רשות לקחת לה עוזרים לעוסקיה ולצרכי אמונתה. מבלעדם ישבו שמה משפחות יהודים מצבא המלך בים וביבשה.. וכה נהייתה לעדה שלימה.. אחרי אשר נתן אדוננו הקיר"ה חופשה לשבים מצבא עבודתם בחיל המלך, לסוחרים והנלווים אליהם ולעושי כל המלאכה להשתקע שמה, ותגדל העדה עד אלף ומאתים משפחות יהודים..".
מכל הדברים הללו עולה, שהרב רא"ד לאוואוט נתמנה לרבנות ניקוליוב אחר גירוש היהודים, בשעה שעדיין לא ניתנה רשות ליהודים להתגורר שם, אלא רק למשפחת הקבלן רפאלוביץ ואנשיו.
עוד יש להעיר, שבשער הספר "הר אפרים" הנ"ל – שנדפס בשנת תרנ"ז – נאמר, שהוא יוצא לאור על-ידי "משה שמואל הנק' הרב הישיש דק' ניקאלאייעב, בן הרב המחבר זצ"ל". מה פשר רבנותו של רב זה?
באותה שנה כבר לא היה הרב רא"ד לאוואוט בחיים, אך על מקומו נתמנה נכדו הרה"ח ר' מאיר שלמה ינובסקי (ככתוב ב"ראשי פרקים" דלעיל); ב"המליץ" משנת תרנ"א (כ"ח שבט) נזכר "הרב [בניקוליוב] אשר לבני פולין.. הרב הזה זה מקרוב בא, נוסף על הרב אשר לבני חב"ד" – אבל לא מסתבר שמינוי זה ניתן לרב הישיש דנן, שאביו היה יליד שנת תק"נ!
בדרך השערה בעלמא נראה לומר, שהרב רא"ד לאוואוט נתמנה לרב אחרי פטירתו (או גירושו) של הרב ר' אפרים זלמן ראזאמנע הנ"ל, ואולי היתה לרב ר' משה שמואל טענה לזכות ירושת הרבנות מאביו, אך משום מה העדיפו עליו את הרב רא"ד לאוואוט. הר"ר משה שמואל המשיך, אולי, להתגורר בניקוליוב – ומשום כך כינוהו לעת זיקנתו "הרב הישיש דק' ניקאלאייעב", אף שלא נתמנה לרבה של העיר.
רמז למה שהיה בלבו על הרב רא"ד לאוואוט, ניתן למצוא בס' "הר אפרים" הנ"ל, שבחידושיו המעטים של הבן שנדפסו שם, שורבבה (בעמ' 23) השגה בלשון חריפה על דברים הנאמרים בס' "קב נקי". וד"ל.
וכאמור, כל הדברים הללו אינם יוצאים מכלל השערה בעלמא.
(כפר חב"ד גל' 938)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
