כפר חב״ד
קורוסטן – האווירה בתקופה שאחר הוועידה
בגל' 989 הבאנו לקט מ"פניני" שנאת הדת והרדיפות שנשזרו בעיתונות ה"יהודית" של הייבסקציה, ללמדנו על האווירה ששררה בברית-המועצות בחודשים שקדמו לוועידת הרבנים שנערכה בקורוסטן.
עתה נשוב ונתמקד באותו סוג של כתבות עיתונאיות, אך מהתקופה שלאחר קיום הוועידה. היא תקופת הביניים שבין פתיחת הוועידה בי"ח מרחשון תרפ"ז (26 באוקטובר 1926) לבין מאסרו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל בט"ו סיון שלאותה שנה (15 ביוני 1927).
בגליון הקודם הצבענו על העובדה, ששתי ועידות עמדו ברקע מאסרו של אדמו"ר הריי"צ: זו שהתקיימה בקורוסטן בתמיכתו של הרבי, וזו – של קהילת לנינגרד – שלא התקיימה, בגלל התנגדותו.
בקטעי העיתונות שלפנינו נזכרת ועידת הרבנים לשימצה, וגם הרבי כבר "נמצא על הכוונת": הן בקשריו עם הוועידה והן בקשריו – החמורים יותר – עם יהדות אמריקה, שבאזניהם התאונן על רדיפות הדת בברית-המועצות.
בעיתונים נתפרסמו גם דיווחים על כספים שהרבי שולח לערים שונות, אך אלו לא נעתקו כאן.
תקצירי המאמרים שלפנינו נלקטו משלושת העיתונים הראשיים של הייבסקציה: "דער עמעס" המוסקבאי, "דער שטערן" מחרקוב (שבאוקראינה) וה"אוקטיאבר" ממינסק (שברוסיה הלבנה).
בעיתון "דער עמעס" (1.1.27) נדפס דיווח מפורט מדיוני הכינוס הכלל-סובייטי של הייבסקציות שליד המפלגה הקומוניסטית הכללית ("אלפארבאנדישע באראטונג פון די אידסעקציעס בא דער אל. ק. פ. (ב.)").
המתכנסים נותנים לעצמם דין-וחשבון על הפעילות בשנה שחלפה, בשטחים שונים ומשונים, ובפרק "קלעריקאליזם" ("השלטת הדת") הם "מכים על חטא" שחטאו באי-לוחמה מספקת כדבעי למהוי, ובהקשר זה מובטלת – בין השאר – עובדת קיומו של כינוס הרבנים בקורוסטן:
"בתקופה שחלפה, נחלשה במידה מסויימת עבודתנו במלחמה בקלריקליזם; צמיחתם של בתי-הספר הסובייטים והתפשטותה של רשת מוסדות ההשכלה והנאורות היו צריכות, להערכתנו, לחזק ולהעמיק את התוצאות שכבר הושגו בשנים הקודמות. חשבנו להפנות את תשומת-הלב העיקרית להעמקת הפעילות האנטי-דתית. אך לצערנו, הדבר לא עלה בידינו: התעמולה האנטי-דתית לא התפתחה, היא לא התנהלה בקביעות ובשיטתיות, אלא רק לפרקים, בבוא חג ("יאנטעוו") זה או אחר מהמועדים הדתיים.
"בה בשעה מבחינים אנו במחנה הקלריקלי תחיה גדולה: בתי-כנסת בודדים התאגדו ל"קהילות", ואף נוצרו קשרים מסויימים בין הקהילות. רוב הקהילות הדתיות-יהודיות התפשטו באוקרינה. ב1- בנובמבר 1926 הגיע מספר הקהילות ל1003-, ובהן 137,437 חברים. רובן של הקהילות הללו הוא בגבולה הימני של אוקרינה.
"הקהילות משתדלות, בדרכים שונות, להקים את הגופים החומריים השונים שהיו להם פעם, שבאמצעותם הם מנצלים את ההמון היהודי: קורובקע [=מס-הבשר], מעשר ("מאיסער"), מס-הנרות וכדומה. הם גם מקימים את המוסדות השונים שהיו לפנים: "כיידער, טאלמודטוירע" [=חדר, תלמוד-תורה], כדי לשלוט על מוחותיהם של בני הדור הגדל עתה. הם יוצאים בהתקפה לנגד בתי-הספר הסובייטים ולנגד חופש-הדת.
"הקהילות הגיעו אפילו לרעיון של ניצול המנגנונים הסובייטים שלנו: בקורוסטן הם כינסו ועידה כלל-סובייטית של הקהילות, ובחרו ועד פעולה.
"במלחמתם של הקלריקלים למען ההשפעה על ההמון היהודי, ממלאות הקהילות של מוסקבה ולנינגרד תפקיד חשוב במיוחד.
"כל העובדות הללו מעידות, שהעבודה בחזית זו הוזנחה על-ידינו.
"לוחמה תוקפנית במיוחד מתנהלת על-ידם כדי לצוד את מוחותיהם של הצעירים שלנו ושל הילדים, והם עוסקים ב"דמגוגיה" על-חשבון מצבם החומרי הגרוע של בתי-הספר היהודים-סובייטים. תמיכה גדולה הם מוצאים גם בקרב הנשים. רעל זה אינו נמנע אפילו מה"פיונרים" [=צעירי המפלגה] שלנו שבעיירות. ניכרת התחזקות בביקורים בבתי-המדרש ("באטעמעדראשים") מצד הצעירים.
"בחלקו הגדול רואה הקלריקליזם את פירותיו בין הסוחרים וילדיהם, חלק בין השכירים וכן, במידה פחותה, בין הפועלים ובעלי-מלאכה צעירים.
"חייבים להדגיש, שברוב המקרים התחזקות צמיחת הקלריקליזם אינה נובעת מהלך-רוח דתי; הקלריקלים מתבססים חומרית על ארצות-חוץ, שמשם הם מתקבלים סכומי כסף גדולים למדי. בכסף זה הם מייסדים קרנות-אשראי, כדי שבאמצעותם יהיו עניי העיירה תלויים בהם מבחינה כלכלית.
"בתקופה שחלפה נוהלה, בהסכם ראשי המפלגה, חזית נגד שיטת תפיסת בתי-הכנסת, מתוך שלמדו מהנסיון שבין כך ובין כך הבניינים נותרים ללא ניצולם ההגיוני. בכל זאת היו לנו במשך הזמן אירועים שכאלו באודסה ובקיוב. אבל השבר שאירע במקרים הללו איננו נובע כלל וכלל מהחלטותינו. לא היו כאן אירועים טכניים מקריים של תפיסת בתי-כנסת, אלא מאבק חברתי רציני: לתנועה זו נמשך ההמון הרחב משני המחנות. אגב כך ניתנו לקהילות ולקלריקלים האפשרות להתגונן ולהגיע עד המוסדות הסובייטים הגבוהים ביותר – עד ה-צ.א.ק. ואחרי מלחמה ממושכת נאלצו הקלריקלים להשתכנע, שהמון העמלים אינו עומד לצדם.
"מסקנתנו: המלחמה האנטי-דתית חייבת להתחזק ועליה לשאת אופי של עבודה שיטתית ומתוכננת. לעומת מוסדותיהם של הקלריקלים, כגון: גמילות-חסד, לינת-הצדק ("גמילעס-כעסעד", "לינאס האצעדעק") ודומיהם, עלינו לחזק את פעילותן של הוועדות לתמיכה ולעזרה.
בגל' 984 הדפסנו את המלצותיו של נציג השלטונות שהיה נוכח בוועידה, שנועדו לבטל את "השפעתו השלילית של הכנס" באמצעות חשיפת "פניו האמיתיים" בעיתונות היהודית; אחד הנסיונות הללו נעשה זמן קצר אחר נעילת הכינוס בעיתון "דער שטערן" (27.11.26), בפיליטון "בשוק הישן" – מאסיפת הרבנים בקורוסטן (בחתימת א' סטרעליץ).
את הציבור הדתי נהוג היה לכנות, באותם ימים ובאותם חוגים, "פגרים מתים" שעברו ובטלו מן העולם. ברוח זו מתאר הכותב – שללא ספק היה נוכח בשעת האסיפה – את מה שהתרחש בה:
התכנסו להם בר-מיננים רקובים של "ראבאנים, דאיאנים, קלייקוידעש, ראבייאים, 'האמייליץ'-אידן, שאמאשים" (רבנים, דיינים, כלי-קודש, רביים, אנשי 'המליץ', שמשים"), ואחד השלדים היכה בידו הגרומה על הבימה והכריז: הגיע הזמן לתבוע מאת הממשלה!
אליהם הצטרפו "אורחים" מבתי-קברות אחרים: רבני לנינגרד, אודסה, קיוב, פולטבא, ניקוליוב, קרמנצ'וג ונובוזיבקוב – ויחדיו ערכו אסיפה בדיוק כמו אצל החיים.
קוראים מיברקי-ברכה מאת הרעבע מליובאוויטש (אשר בלנינגרד) ומרבה של מינסק, והעורך של 'המליץ' מאחל שכל הקהילות יהיו כמו קהילת לנינגרד.
קוראים את הרב זוין במנגינת "יעמוד" כפי שקוראים לספר-תורה, והוא פותח ב"נאום": לרומם את רואך-הקוידש (רוח-הקודש), יעשיוועס, כאדארים, קאשער, מאצע, כופע, קוואורע (ישיבות, חדרים, כשר, מצה, חופה, קבורה), והשלדים מכריזים: שמע ישראל...
הם תובעים שכל בתי-הקברות יתאחדו לאגודה אחת. והבלן של קורוסטן דורש לדבר על מקוואות. הרב גרוסמן דורש שמי המקוה יהיו מזוהמים, והרב מטוסוב מתרעם על הלאמת המקוואות.
אנו דורשים "וואאד האפויעל" (ועד הפועל) כמו אצל החיים! זועק הציבור. ונבחרים תשעה רבנים.
הכותב מלעיג באותה צורה על נאומיהם הבאים של הרב זוין והרב פרידמן מקיוב, ומסיים בקריאתם של פועלי קורוסטן הצובאים על הבית מבחוץ: הלאה ריקבון הדורות הישנים! חיזרו לקברותיכם! כל השלדים בורחים, נותר ויגווייזר לבדו לאמירת "אייל מאלע ראכמים", וה"מייסים" חוזרים לקבריהם.
כעבור ימים ספורים (1.12.26) נתפרסם ב"אקטיאבר" הקטע הבא, שבו מוטחת ברבי האשמה ברורה של השמצת ברית-המועצות ברחבי העולם - האשמה שהועלתה אחר-כך בפני הרבי במהלך חקירותיו בימי מעצרו.
על המאמר חתום "לירארז".
כן! יש דבר שכזה! והכוונה לשושלת החסידית של השניאורסונים. כלל עתיק אומר: רצונך לדעת מה נעשה אצלך? שאל אצל הבריות.
וכך רואים אנו בעיתון "דאס פאלק" (מס' 191) מאמר ארוך (מאת יעקב מארק) אודות הרבי מליובאוויטש הנוכחי, וכדאי להאזין לשבחיו המסופרים שם [ההערות שבסוגריים נוספו ע"י המעתיק הייבסקי]:
"מיד עם עלותו על כסאו (מוצא חן בעיניכם? "עלה על כסאו"!) הוכיח הרבי הצעיר מיד שהוא ראוי "לאותה איצטלא" (ראוי לכתר!); במסירות-נפש גדולה השליך את עצמו לעבודת-הכלל, וללא הבט על התנאים הקשים ועל הרדיפות שהיה עליו לסבול מאת הייבסקים על כל צעד ושעל, דאג הרבי ש"מויסדעס האטוירע" [=מוסדות התורה] שיסד אביו, יוכלו להמשיך ולהתקיים.
"נזדמן לי (היינו לכותב, יעקב מארק) לקרוא כמה מהמכתבים ששלח הרבי לחסידיו שבאמריקה, והתפלאתי מנין לו רוח גבורה שכזו. במשך שש השנים שחלפו מאז הכתרתו לרבי, עלה בידו לשקם את בניינה המט ליפול של חסידות חב"ד, שם ברוסיא כמו גם כאן באמריקה".
מוצא חן בעיניכם? ב"רדיפות" אין אנו מאמינים, שהרי יודעים אנו שאצלנו אין רודפים בגלל עניינים של אמונה. אבל אמריקה דורשת פירסומת ודורשת קדושים, וניכר ש"הרבי הנוכחי מליובאוויטש" אינו נמנע מלתאר במכתביו לאמריקה את "גזירותיה של הייבסקציה"...
תשעים אלף ילדים הולכים לבתי-הספר [של הייבסקציה] והגיבורים שלנו כותבים מכתבים לאמריקה... אוי המכתבים לאמריקה...
השמצת הרבנים בעיתונות גברה אף היא (אולי במסגרת השמצת כינוס הרבנים), הפעם באמצעות צירופם ל"חוליגאנים", שנגדם ערכו השלטונות והעיתונות באותה תקופה מלחמה חריפה. לפנינו שתי דוגמאות:
הראשונה נתפרסמה ב"אקטיאבר" (20.11.26), שם מדווח יאפע שימען מאושאץ (פלך פולוצק) על "חוליגניות של רב":
אחד מקצבי הקואופרטיב שחט בעצמו בהמה, הלך לקרוא לשוחט לבדוק אותה, ונזף בו על שאינו ממהר לבוא. הרב – גרשון דוד ימינקוביץ – נתמלא חמה על הקצב שהעז לנזוף בשוחט, תפס את הקצב בצווארונו והשליכו החוצה...
הציבור ביקש לפרסם זאת בעיתונים, למען ידעו איזה רבנים יש לנו!
בכותרת דומה – "רב חוליגן" – דיווח העיתון "דער עמעס" (ביום 3.11.26), וממנו חזר ונעתק ל"דער שטערן" (10.11.26), בצירוף קריקטורה על ה"יד אחת" שעושים הרב והחוליגאן...
כאן מסופר על הרב לייזער פופקא מוועליז' (פלך פסקוב), שכבר נידון פעם בעוון חוליגניזם, אבל זה לא הרתיע אותו מהתנהגות חוליגנית דומה בשמחת-תורה, כשהיה נתון להשפעת הכוסית: הוא השליך מלמד זקן ארצה והלה שבר את רגלו, הוא תפס עני שעמד בפתח והכהו בשיניו, יהודי נוסף הושלך ארצה על-ידי הרב שלוש פעמים, הרב עלה עליו ברגליו, דרס על בטנו ופצע את ידו.
יתכן והרב הוא "אדם קדוש", אבל בברית-המועצות החוליגניות אסורה גם על רבנים. לא יזיק להזכיר לרבה של וועליז' את החוקים החדשים אודות חוליגניות...
השמצה אחרת על הרבנים מתקשרת להברחת מוצרים מחו"ל באמצעות תשמישי קדושה.
כך מדווח ה"דער שטערן" (21.12.1926):
הרב רפאלוביץ' מקרמנצ'וג יודע היטב את כוחה של הטלית להגן על המתפללים מפני השכינה השורה על הכהנים, ועמו מסכימים המאקאראווער, הטשרנובילער, הליובאוויטשער וההארנאסטייפלער.
אבל מינץ הקרמנצ'וגי גילה בטלית כוח נוסף, שאפשר להבריח בה מוצרים שאחיו היה שולח לו מווארשא, עד שנתפס ע"י שלטונות המכס. "אלעס, אלעס ליגט אין טאלעס"...
באחד מפרקי הסידרה על ועידת הרבנים בקורוסטן (גל' 980), סופר על "הרב שאסר את השחיטה ונידון למאסר"; קשה לדעת לאיזה אירוע בדיוק כוונתו, אבל על שני מקרים דומים שהתרחשו (ואולי רק דווחו?) מאוחר יותר, ניתן לקרוא בעיתונות "היהודית".
תיאור האירועים אינו "דיווח משפטי יבש" בעלמא, אלא כולו ברוח של הסתה נגד הרבנים (ושאר חברי "הכנופיה השחורה") מנצלי ההמון ומתנגדי הקואופרטיבים שנועדו להטיב עם העם.
שתי הכתבות נתפרסמו ב"דער אמת":
בראשונה (מהתאריך 10.2.27) מסופר על "מסחר סביב אספקת בשר כשר", שלפיו קיבל הרב וילנסקי מק' ברבורי (שע"י קיוב) 20% מדמי השחיטה, וכשבא שוחט אחר והתחיל לשחוט ב"חצי חינם", פסל הרב את שחיטת הקואופרטיב שיסדו השוחט הראשון והקצבים. נגד הרב הוגשה תלונה לפי סעיף 120 של החוק הפלילי, על פשע נגד הקואופרטיב. ונגזר דינו לחודש מאסר.
האירוע השני התרחש בחרסון ופרטיו מסופרים גם הם ב"דער עמעמס" (14.5.27): קואופרטיב הפועלים החליט להוזיל את מחיר הבשר הכשר, ואחד השוחטים שפרש מ"איגוד השוחטים" הסכים לשחוט עבורם בזול יותר. השוחטים, דיינים הרב וכל הכלי-קודש ("די שאכטים, די דאיאנים, דער ראוו, די קלייקוידעש") – כל "הכנופיה השחורה" – העלילו על השוחט עלילת-שוא ואסרו את שחיטתו. הענין הוגש לבית-המשפט, ושם יבוא הקץ על שאיפת הכנופיה לחדש את ה"טאקסע" (מס הבשר הזכור לשימצה).
על המשפט עצמו מדווח העיתון כעבור כחודש (18.6.27): המשפט התנהל באידיש, בבית-המשפט היהודי. הנוכחים בו אינם מבינים מדוע הפועלים צריכים לפרנס את הרב ואת המקוה. במשך יומיים נערך המשפט עד אמצע הלילה, והשופטים החזירו לשוחט את "כשרותו"...
לעיל פגשנו ברבה של קרימנצ'וג, עתה נקרא תיאור על הישיבה המחתרתית שהתקיימה שם, וכמובן נאלצה לעקור למקום אחר אחרי פרסום ידיעה זו.
הכתבה נתפרסמה ב"דער שטערן" (3.12.1926), וכותרתה: "המקום שבו עושים צעירים לבעלי-מומים":
הכותב מדווח במדוייק על מיקומה של ה"יעשיווע", בבית-הכנסת החב"די הישן השוכן ברחוב מסויים, והיא מתנהלת כאילו לא אירע דבר מעולם! באותה חצר שוכן גם בית-השחיטה ושם מתגורר הרב. בחורי הישיבה הרפים והמדוכדכים חובשי כיפות, ראשיהם מגולחים, פאותיהם ארוכות ומסולסלות, וציציותיהם משתלשלות עד מתחת לברכיהם.
בכתבה מדווח על ארבעים בחורים ושלושים ילדים. על הספסל שוכב ילד שפניו צהובים, ולחייו לוהטות מחום: הוא הגיע מסלאוועשענע (פלך קורוסטן), חולה הוא במלריה וכבר יומיים שלא אכל ולא שתה דבר.
"עד מתי יעשו אותם בעלי-מומים" מקונן הכותב.
* * *
על אף היות ברית-המועצות סגורה ומסוגרת באותם ימים, הגיע דיווח מדוייק ממהלך האסיפה לעיתונות היהודית בחו"ל.
מקריאת הפרטיכלים של ישיבות הוועידה עולה בבירור, שהמארגנים היו מעוניינים שיהיה לוועידה ולתוצאותה פירסום נרחב, ולשם כך חזרו והדגישו את הפומבי הגדול שהיה לאירוע זה בקרב יהודי בריה"מ, מברקי הברכה שהגיעו מכל עבר והמשתתפים עצמם שהגיעו מקרוב ומרחוק.
סביר שהמארגנים שיערו, שככל שיגדל הפירסום כן יקטנו הסיכויים לסנקציות נגדם (דבר שהוכח כבלתי נכון, עם מעצרם של כמה מהמארגנים בתום הוועידה – ראה בס' "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית", פרק כ).
לפיכך, כנראה, דאגו שהדיווח הבא יגיע גם אל מחוץ לגבולות ברית-המועצות, ואכן הוא נתפרסם בעיתון "הצפירה" (גל' 48, כ' כסלו תרפ"ז. 25 לנובמבר 1926) – חודש ימים לאחר הוועידה.
הדיווח נתפרסם בחתימת "י. פלאי".
הועידה הראשונה של רבני רוסיה הסוביטית
ברכות הקהלות היהודיות ברוסיה. – הרבי מליובאוויטש נשיא הכבוד של הועידה. – רושם הועידה בעיר קאראסטין. – ההרצאות והחלטות הועידה. – נאומו של הרב ל. רבינוביץ, עורך "המליץ". – נעילת הועידה
כפי שכבר ידוע לכם עפ"י הידיעות הטלגרפיות, התכנסה בקאראסטין בסוף חודש אוקטובר ועידת הרבנים של רוסיה הסוביטית. הועידה התכנסה ברשות הממשלה הסוביטית, ובה השתתפו כמעט 100 רבנים.
אין לתאר את הרושם הגדול, שעשתה ועידה זו על אוכלוסי היהודים ברוסיה. זו הפעם הראשונה ש"בארץ החופש" ניתנה הרשות לכינוס ועידה, שעליה לטפל בעניני דת ואמונה.
חושב אני, שלא מן המותר יהיה למסור לקוראים העברים פרטים מהועידה החשובה הזו, שתשמש צעד ראשון לארגונה של היהדות ברוסיה הסוביטית.
אם גם שועידה זו היתה רק מקומית, ובאופן רשמי יכלו להשתתף בה רק הרבנים ממחוז וואהלין, בכל זאת עוררה את תשומן-לבן של כל הקהלות היהודיות המפוזרות בכל קצוי רוסיה הסוביטית. התענינות זו התבטאה גם במשלחות המיוחדות שנשלחו מאת הקהלות הכי רחוקות, לקחת חבל בועידה ולברך אותה.
כן למשל השתתפו בה ב"כ קהלות לנינגרד, אודיסה, קיוב, פולטבה, ניקולאיעוו, קרמנטשוג ועוד. הרבה עשרות טלגרמות-ברכה נתקבלו, מפני שלא היה לאל-ידן של הקהלות להקציב סכומי-כסף לצרכי נסיעת המשלחות שלהן.
רושם מיוחד במינו עשתה טלגרמת-הברכה של הרבי מליובאוויטש, שניאורסון, היושב כעת בלנינגרד.
בטלגרמה זו הביע הרבי את בטחונו, כי היהדות בס.ס.ס.ר. תתקיים לפי היסודות של התורה והאמונה ולא תסור אף כמלוא-השערה מדרך המסורת הישראלית.
הרב ממינסק הריץ אל הועידה טלגרמה עברית וזו לשונה: "ברוכים הבאים בשם ד', הצלחה "מתוקה" ועבודה פוריה, שלום לרבותי וחברי".
ביחוד רבתה השמחה בקרב אוכלוסי היהודים בקאראסטין, מקום הועידה. קבלת פנים נהדרה ביותר ערכה הקהלה המקומית וכל אחד מתושבי העיר השתדל להכניס לביתו את אחד מצירי הועידה. בכל ימי הועידה היתה מורגשת רוח חג בכל העיר. הבית הגדול שבו התכנסה הועידה היה מלא עד אפס מקום. האנשים שבתו מעבודתם והתענינו רק בועידה ובתוצאותיה. גם מערים הסמוכות באו הרבה יהודים להשתתף בישיבות. מחזה נהדר ביותר עשתה הישיבה הראשונה. ההתלהבות היתה גדולה במדה שאין לתאר. רבים ברכו "שהחיינו" ודמעות גיל נוצצו בעיניהם.
את נאום הפתיחה נשא חבר הועדה המארגנת הרב לעוויצקי.
בנאום הפתיחה התעכב הנואם על מצבה הנוכחי של היהדות הרוסית, הביע את תודתו לממשלה הסוביטית על הרשותה לב"כ היהדות החרדית להתכנס ואת תקותו, שגם להבא לא תעמיד הממשלה שום מעצורים על דרך העבודה לטובת עניני הדת, שהורשו ע"י החוק.
אחר נבחרו פה אחד לנשיאות 7 צירים אלה: הרבנים לוויצקי, קיפניס, טוורסקי, שפירא, הוכמאן, ליברזון וה' ווגרייזר.
עפ"י הצעת אחד הנאספים נבחר לנשיא-הכבוד של הועידה, הרבי מליובאוויטש, שניאורסון. החלטה זו עוררה התלהבות מרובה, ומודיעים לרבי היושב בלנינגרד על החלטתה זו של הועידה.
אחר הופיע על הבמה הרב ל. רבינוביץ ("איש יהודי"), מי שהיה לפנים עורכו של "המליץ". ה' רבינוביץ מברך את הועידה בשם הקהלה הדתית בלנינגרד ומביע את תקותו, כי כל הקהלות הדתיות באוקראינה תקחנה למופת את קהלת לנינגרד, המחזיקה בבתי-מדרש וכנסיות וביתר צרכי הדת והמתעסקת ביותר בתפקידיה הדתיים.
אחר הרצה הרב זעווין הרצאה מקיפה ע"ד הקהלות הדתיות.
בנאומו המפורט התעכב על כל התפקידים הרבים והאחראיים המוטלים על הקהלות הדתיות בכלל וביחוד על אלו של רוסיה הסוביטית, שצריכות לעמוד בפרץ נגד תנועת "עם-הארצות" ההולכת ומתגברת.
הנואם הראה בשורה שלמה של הוכחות, כי לא נכון הדבר שעם-ישראל ברוסיה התרחק מדרכי אבותיו; להפך, המוני העם התחילו מתגעגעים לחיים השקטים לפי רוח התורה ומסורת ישראל ומן הנחוץ להמציא להם את המורים והמדריכים הרצויים.
אחר התעכב הנואם על המכשולים ואבני-הנגף, שעדיין הם מצויים למכביר בדרך היהדות החרדית ברוסיה שרק חזית מאוחדה ומאורגנה תוכל להתגבר עליהם.
לאחר וכוחים ממושכים, שעוררה הרצאתו של המרצה, ומסירת דו"ח ממצב הקהלות הדתיות בערים שונות – נתקבלה שורה שלמה של החלטות נאותות, שבהתגשמותן תשפרנה בהרבה את המצב הדתי של היהדות הרוסית.
הרב גרוסמאן הרצה הרצאה מקיפה ע"ד המקואות. הוא ספר, כי הממשלה מעמידה מכשולים בדבר זה – אולם הביע את תקותו, כי סוף סוף תשים לב לדרישותיהם הצודקות של ב"כ היהדות החרדית ותמלא אחריהן.
הועידה בחרה בועד-פועל בן 9 חברים, שעליו לנהל את העבודה ההסתדרותית ולהוציא לפועל את החלטות הועידה.
את נאום הנעילה נושא הרב זעווין. כל הנאספים הקשיבו ברב עיון לנאום הנעילה ומתוך התלהבות יתרה.
הנואם עמד בנאומו על חשיבותה המרובה של ועידה זו, שמכאן נשמע בגאות ובעוז קבל-עם קול היהדות החרדית ברוסיה הסוביטית, העומדת על בסיס תורת-ישראל ושום רוחות שבעולם לא יזיזו אותה ממקומה. הכרה זו תתן לנו – אמר הנואם בין יתר דבריו – את העוז להמשיך ברצינות את עבודתנו בעתיד ולהפיץ את רוח ישראל המסורתית בקרב כל חוגי היהודים ולקרב אלינו גם את אלה, שבעקב תנאי החיים המיוחדים התרחקו מאתנו.
אחר התעכב הנואם על פעולות הועידה והביע את בטחונו, כי נשיאות הועידה תדע לעמוד על גבהה הראוי ותמלא באמונה ובמסירות את תפקידיה וגם הממשלה תשים לב לדרישותיהם הצודקות של אוכלוסי היהודים.
נאום נעילה חם נושא גם הרב גרוסמאן. הנואם מודה, בשם הצירים, ליהודי קאראסטין, שהראו יחס טוב יוצא מן הכלל לצירי הועידה ומאחל ברכה לועד-הפועל הנבחר.
הרב גרוסמאן גומר את נאומו בתפלה:
"היה עם פיפיות שלוחי עמך ישראל".
ההתלהבות באולם הולכת וגדולה. היו"ר מכריז: "הועידה הראשונה של הרבנים ברוסיה הסוביטית נסגרת!" אולם הצירים אינם עוזבים את האולם, צר להם לעזוב את הבית. בחלל האולם נשמעים ניגונים חסידיים, שזה רבות בשנים לא נשמעו ברוסיה.
* * *
כיצד הגיע דיווח מפורט זה מברית-המועצות לפולין?
על כך – ועל מצב היהודים בבריה"מ באותם ימים – קוראים אנו במכתבו של הרב רש"י זוין אל הרב אברהם חן מיום כ' שבט תרפ"ז, חודשיים אחרי פרסום הדברים ב"הצפירה":
כנראה עשתה ועידת קורוסטין וצלצולי העתונות עליה (ואת חטאי אני מזכיר – בפרסום העתונות אני אשם; גירי דילי הוא) רושם בלתי נכון בחו"ל על מצב היהדות פה.
"אם שם נבנית היהדות באמת" אתה כותב. לא, ידידי! לא מינה ולא מקצתה. לא הוטב פה המצב בעצם במאומה, ואין כאן מקום להאריך.
מתענין אני לדעתי באיזה עתונים קראת הדברים. אני בעצמי, אע"פ שדאגתי לכך שהדברים יבואו בעתונות חוץ, בכל זאת לא זכיתי לראות ולקרוא אפילו גליון אחד של חו"ל עד"ז. סגורים ומסוגרים אנו!
(כפר חב"ד גל' 1003)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
