המדור הספרותי של עיתון 'הארץ', כ"ז סיון תשל"ב, עמ' 19

נעתק אח"כ בעתון "פנים-אל-פנים"

מכתבים לעורך

"דת ומדע במחשבת הדור"

מר ר. ליברמן ("תרבות וספרות", 26.5.72) מעלה את הספק של "בן תקופתנו", "האם איננו מפחיתים בערכו ובעצמותו של כוח אדיר זה, בהדביקנו לו אמות-מידה אנושיות לוקאליות". לעניות דעתי, תפיסה זו אינה תוצר המאה העשרים, ובנקל ניתן לגלות עקבותיה בהגיגי אותם פילוסופים קדמונים שהכירו (בדרכם שלהם) בהכרח מציאותו של בורא עולם, גדלותו האין-סופית ואפסות האדם הנברא.

שלומי אמוני ישראל לא התעלמו מתפיסה זו, אשר מחלצות נאות לה ורוממות אל בגרונה, ובהתמודדות עמה שולב הסבר מתאים לפי הפסוקים: "רם על כל גוים ה' על השמים כבודו - מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ" (תהלים, קי"ג ד'-ו'). רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל "התניא") מבחין בפסוקים אלו התגלמות של בתי הסתכלויות מנוגדות על הבורא, כפי שהוא מצטייר בעיני 'כל גוים' וכפי שהוא "ה' אלקינו"; אומות העולם טוענים שהבורא עוסק בדברים העומדים ברומו של עולם (על השמים כבודו), "קובע חוקי טבע כה מופלאים... יוצר ומכלה ללא הרף" ואין לו עניין "אם בן-תמותה זעיר... שומר או אינו שומר על מערכת חוקים מוסיימת באורח-חייו" (כסגנונו של מר ר"ל). אך גישתו אל "ה' אלקינו" היא מעמיקה יותר ומכירה שבעתיים בכוח-עליון זה, ופוסקת "המשפילי לראות בשמים ובארץ", שאף ההתעסקות בשמים ובהכוונת היקום כולו, על ממדי הזמן והמרחב העצומים אשר בו, גם זאת להשפלה תיחשב לבורא, אשר על-כן לא תהא תמיהתנו על האינטרסים הספציפיים שיש לכוח עליון זה באורח-חייו של האדם גדולה מאשר תמיהתנו על שאותו בורא, אשר "לגדלותו אין חקר", מתעסק בהעברת צורת אנרגיה אחת למשנה (ר' סידור הרב מלאדי בדורשים לר"ה. - זיטאמיר תרכ"ג, עמ' רל"ז - וניתן להשוות זאת לביאור אותו הפסוק ע"י הרב רנ"נ שפירא מקראקא (המאה ה-16) בספרו "מגלה עמוקות" (לבוב, תקנ"ה) דרוש לחגה"פ).

לדעת מר ליברמן מבוססת תפיסה זו לא פחות מאשר הרעיון שהכוח העליון אכן מתעסק ב"קטנות" ומקדיש תשומת-לב למעשי בני-האדם. אך יורשה לי לשלב גם בנקודה זו את דעת החסידות על השוני שבין תפיסות מנוגדות אלו, ובדרשת הפסוק "כי הלל רשע על תאוות נפשו" (תהלים י', ג') מבארים שלעתים בחפוץ האדם לפרוק מעליו כבלים המונעים בעדו את מילוי מאווייו, נוקט הוא בשיטה של הילול ושבח בורא העולם המתנשא כל-כך מימות עולם עד שאין לו כל עניין בתהלוכות בני האדם ומקריהם, ולפיכך הרשות נתונה להתנהג כרצון איש ואיש...

ובאימרה קצרה זו טמונה אמת גדולה על העימות שבין אותן שתי ההשקפות, שאין לראות בכך התמודדות רעיונית שקולה בין גישות המבוססות שתיהן על אדני השכל (כדעת מר ליברמן) אלא לאחת מהן העדיפות המכריעה בכך שהיא משוחררת מהשוחד העצמי והנטייה הטבעית לשאוף להשתחררות מכל דבר המגביל את הגשמת רצונות האדם ומאווייו.

דב דבורקין

כפר חב"ד