כפר חב״ד
"דברים ואמרים" בשם אדמו"ר הרש"ב נ"ע
(רשימת הרה"ח ר' יעקב לנדא ע"ה)
ביום ו' טבת תרצ"א, כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצ"ל מריגא שבלטביה, אל הרה"ג ר' יעקב לנדא ע"ה – שכיהן באותה שעה ברבנות ליבוי, אף היא בלטביה – את מכתבו הבא (אגרות-קודש, ב, עמ' שז-שט):
כבוד ידידי הרה"ג הנכבד והנעלה, הנודע לשם תהלה, וו"ח אי"א מוה"ר יעקב שי',
שלום וברכה!
..בטח כותב לו אחיו שי', שעלה ברעיוני שהי' כדאי.. לבקר באיזה מקומות בלטביא.. יש מחשבה אודות עיר ליווענהאף אשר נחוץ שם בשביל "תפארת בחורים".. הי' אפשר לשלוח לשם את אחיו שי'...
מדי דברי, הייתי חפץ לדעת אם נמצאו אצל כ' שי' רשימות מהנהגת כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע בענין ההפטרות, בנוגע לשבת חנוכה שחל בשבת ר"ח, אם להזכיר פסוקי ר"ח. ולמעשה לא יכולתי לפעול אצלי להזכיר פסוקי ר"ח, כי נפלו אצלי ספיקות בזה מצד הטעם שאין מדלגין מנביא לנביא. ובזכרוני שפעם אחת כשאירע שבת ר"ח ושבת חנוכה ביחד, היו אצלי ג"כ ספיקות בזה, אבל אז הזכרתי פסוקי ר"ח. ולעולם בדבר המסופק אצלי אני עושה פעם כך ופעם כך, שלא לעשות קביעות בזה. ולחשוב זה להפסק בין אמירת הברכות באמירת הפסוקים שלא מעין ההפטרה אין חשש בזה, שכשחפצים לומר איזה פסוקים בע"פ אין זה מעכב להברכות שאחר ההפטרה.
חפץ אני לדעת אם לא נמצא אצלו רשום בנדון זה. ובכלל הבטיח לי כבר שהרשימות שיש לו יסדרן, וישלח לי העתקה. ואבקשו מאד בזה.
והנני ידידו מוקירו ומכבדו ומברכו,
יוסף יצחק
בתשובה למכתבו של אדמו"ר מוהריי"צ, כתב הרב לנדא ע"ה את מכתבו הבא, שבו מגיב הוא לשלושת העניינים שכתב הרבי: אודות אחיו (הרה"ג ר' הלל לנדא הי"ד), מנהגים בקריאת ההפטרות ורשימותיו אודות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.
ב"ה, ה' י"ב טבת תרצ"א.
כ"ק שליט"א.
הגיעני המכתב של כ"ק, ומה יקר חסדו של כ"ק שליט"א להטיב לכתוב לי בארוכה דבר אחי שי'.
תמול קבלתי מכתב מאחי שכבר שב לריגא, ובטח כבר נכנס לכ"ק שליט"א. תקותי אשר בטח, בחסד ה', יסתדר באיזה אופן שימצא כ"ק לנכון עבור עצם הדבר ועבורו.
גין ההפטרות, חפשתי בהזכרונות הרשומים אצלי, ונדון ר"ח טבת שחל בש"ק, לא נמצא. רק רשום אצלי, שבשנת תרע"ו בפ' שקלים, אמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ זצוקללה"ה זיע"א אחר ההפטרה של פ' שקלים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חדש. ואולי יש לדון משם גם על נדון זה, כי הלא ר"ח אדר שחל בשבת או ר"ח ניסן שחל בשבת קורין פ' ר"ח בשביעי, והמפטיר קורא בפ' שקלים, או בפ' החודש, כמו בשבת חנוכה שחל בו ר"ח, ועכ"ז אמר הפסוקים מהפטרת מחר חדש.
והנה עברתי על הרשום אצלי, וראיתי אשר להעתיקו אין בזה ענין, כי בהמות הייתי אתו נבג"מ זצוקללה"ה זיע"א ולא רשמתי הנהגותיו בקדש. רק רשומות אצלי איזה הפטרות, והם כמו שהם רשומים על גליון הסדור.1
וזולת זה רשומות אצלי שיחות אחדות אות באות, כמו למשל בעת ששלחני למאריופאל גין הקאלאניעס שנחרבו והי' בהם הרג רב ר"ל ל"ע, כל הדבור שהי' גין השמורה וכדומה. ואלקטה באמרים.
ורצוף פה שני גליונות מזה, ואיה"ש בל"נ במכתבים הבאים אשתדל בל"נ ללקט עוד.
אתי אין חדש. כבר עבר החדש וקבלתי רק ששים לאט. ירחם ה' על כל עמ"י הסובלים לחץ, ויוציאם לרחבה.
יעקב לנדא
לקוטי דברים ואמרים הרשומים אצלי מכ"ק אדמו"ר נבג"מ זצוקללה"ה זיע"א
בש"ק פ' פקודי תרע"ו צוה כ"ק שי"נ לקרות ללוי במקום כהן.2
בעת אמירת קדיש, כשהניחו את המנתל [=המעיל] על הס"ת, דייק להפוך אותה שיהי' המג"ד [=ה'מגן דוד'] שעלי' לצד חוץ.
בהתרת נדרים (כמדומה היא רשימה משנת עטר"ת או תרע"ח) אמר תיבת "בכלהון" נמשך לעיל.3
ליל ש"ק בשלח י"ח שבט.
איזה מאנ"ש, וגם אני בתוכם, לא קידשו את הלבנה. ובליל ש"ק היתה לבנה. ונכנסתי אחר חזרת המאמר "אז ישיר" לכ"ק שליט"א, בעת סעודת קדשו, לדרוש מפיו הק', אם לקדשה אז.
והשיב לי: "אין דערינען איז פראנען גאנצע אריכות. ר"ד אופנהיים, איז פראנען זיין א תשובה אגרייסע, און ער זאגט אז מען זאהל יע מקדש זיין. נאר דער שבו"י זאגט אז ניט. פון ר"ד אופנהיים איז פראנען וועגין דעם אסאך, און ער זאגט אז עס איז ניטא קיין תחומין, און אללע תפלות גייען. נאר דער שבו"י איז זיך גאר קאלט און זאגט אז ניט".
[=בענין זה יש אריכות גדולה. יש תשובה ארוכה מר' דוד אופנהיים [בשו"ת שבות-יעקב דלהלן], ולדעתו יש לקדש. אלא שהשבות-יעקב [ג, סי' לא] אומר שלא לקדש. מר' דוד אופנהיים יש בזה הרבה, ולדבריו אין תחומין4 וכל התפילות עולות. אלא שהשבות-יעקב "קר" לחלוטין, ואומר שלא לברך].
ושאלתי: הנה כ"ז הוא מטעם שבת, אולם הלא היום כבר גם אחר הזמן.
והשיב לי: "א?ה, היינט איז דאך שיים אבער נאכין זמן אייך" [=אה, היום כבר גם אחר הזמן!].
והתחיל לחשוב כמה הוא אחר המולד, וסזק"ל הי' בליל ו'.
ואמר: "איז שיים גלייכער מארגין וויא היינט. דאס איז גיוועזין אמאהל פארין טאטין, האט מען מקדש גיוועזין אויפין 17טען מעל"ע. נאהר שבת האב איך עפיס קיינמאהל ניט גיזעהין. דאס (איז) אמאהל גיוועזין אין ליובאוויטש, נאר שיים נאכין טאטין, האט דער עולם מקדש גיוועזין דיא אנדער נאכט סוכות. איך האב פריער מקדש גיוועזין, עס האט זיך גימאכט אז זיא איז גיוועזין פריער, האב איך מקדש גיוועזין. נאר דער עולם האט מקדש גיוועזין יעמאלט, דיא אנדער נאכט סוכות" (והזכיר לי איזה רב שהורה אז כן).
[=אם כך, עדיף כבר מחר על היום. כך היה פעם בפני האבא, קידשו ביממה הי"ז. אבל שיקדשו בשבת, זאת משום מה לא ראיתי מעולם. כדבר הזה אירע פעם בליובאוויטש, כבר אחרי זמנו של האבא, ה'עולם' קידש את הלבנה בלילה השני של סוכות. אני עצמי קידשתי לפני כן, נזדמן שהלבנה נראתה לפני כן ואני קידשתי. אבל ה'עולם' קידש אז, בלילה השני של סוכות (והזכיר לי איזה רב שהורה אז כן)].
"נאר מיר האט מאדיעווסקי מעיד גיוועזין, אז ר' ישראל נח האט גיהייסין מקדש זיין דיא אנדער נאכט פסח. נו, איז דאך שבת אויך אזיי. עס איז דאך דער זעלביגער טעם. נאר איך האב קיינמאהל ניט גיזעהן אז מען זאל מקדש זיין שבת. און עס איז עפיס טאקי שווער. דאס איז גיוועזין פארין טאטין אז אויפין 17טען מעל"ע איז מען אויף גישטאנען פאהר טאג, און מען האט מקדש גיוועזין. דער טאטע פלעגט דאך אויף שטיין פאהר טאג, און אונז האט מען אויפגיוועקט. מיא האט אגאנצע נאכט געהיט. יעמאלט האט דאס פייוויש (כמדומה) צוא גיהיט – בא אונז איז גיוועזין אידישע סטאראזשען – איז מען אויפגישטאנען פאהר טאג און מען האט מקדש גיוועזין. איז שיים גלייכער מקדש צוא זיין מארגין אז זיא זאל זיין. מארגען איז נאך דער 17טער. דער מולד איז גיוועזין 12 אזייגער, קען מען נאך מארגין מקדש זיין".
[=אלא ש[הרב] מדייווסקי העיד בפני, שר' ישראל נח [בן הצ"צ] הורה לקדש בלילה השני של פסח. נו, אם-כן כך הוא גם בשבת. שהרי טעם אחד לשניהם. אלא שמעולם לא ראיתי שיקדשו בשבת. והרי זה באמת דבר לא קל. מעשה שהיה לפני האבא, שביממה הי"ז השכימו קודם אור היום, וקידשו. האבא עצמו הרי היה רגיל להשכים קודם אור היום, ואותנו העירו. כל הלילה "שמרו" [לראות אם תצא הלבנה]. אותה שעה פייוויש (כמדומה) "שמר" – לנו היו "שומרים" יהודים – השכימו קודם אור היום וקידשו. אם-כן, עדיף כבר לקדש מחר כשתיראה הלבנה. מחר היא עדיין היממה הי"ז. המולד היה בשעה 12, ניתן עדיין לקדש מחר].
בתוך הדברים אמר: "אויפין 16טען שטייט אין והשיב משה. נאר דאס איז גיוועזין דיא מעשה פארין טאטין" [=על ט"ז [למולד] כתוב ב'והשיב משה' [סי' יד]. אבל כך היה המעשה בפני האבא].
בתוך הדברים אמרה הרבנית תי', שזכורה שיצאו עם ספרים.5
והשיב כ"ק שליט"א: "דאס איז דאך גאהר שפעט. נאר דאס איז גיוועזין אזיי טאקי" [=כך נוהגים כשהאיחור גדול ביותר. אבל באמת כך היה].
ושאלתי: אהן תחבולות פון א גמרא, א אלפס? [=ללא תחבולות של אמירה מתוך גמרא, מתוך אלפס?]
והשיב: "ניין, אהן תחבולות. אויף דערופף דארף מען דאך ניט האבין דוקא 17טען, דאס קען מען דאך אללע מאהל" [=לא, ללא תחבולות. לזה אין צריכים י"ז בחודש דוקא, כך הרי יכולים לעשות בכל זמן]. – ע"כ.
*
ש"ק פ' בא, יו"ד שבט.6 בנשאו את הס"ת לשלחן, חכה על כ"א [=כל אחד] שינשקה. ובהגיעו כבר לשלחן, ועוד עמד א' שלא נשקה, לא הניחה על השלחן.
במנחה, עוד טרם גמרו לגלול את הס"ת, אמר קדיש. ובגמרו, תיכף פנה אל הצד שכבר עמד שם נושא הס"ת להעמידה על מקומה, ונשקה. וכמעט עוד באמרו תיבת "אמן" התחיל לפנות אל הס"ת למהר לנשקה טרם יכניסוה.7
תפלת המנחה היתה בעוד היום גדול, לפני סעודת שחרית.
*
לחזרה לא נכנסנו במוצש"ק, מפני חלישות כ"ק שליט"א, ונכנסנו ביום א' בערב. המאמר הי' החודש הזה כו'.
ובהגיעו לענין מעלת קיום המצות דרך קב"ע שלא מצד הטעם וההשגה, ועפ"י הטעם יכול להיות לפעמים שיטעה בדמיונו לאמר שמה ששכלו מחייב בזה הוא מקדושה, ובאמת הוא מצד הנה"ב – סיפר, שסיפר לו שו"ב זקן באדעססא, אשר בהיות כ"ק אביו נבג"מ באדעססא,8 קרא את השו"בים אליו וראה את סכיניהם. ושו"ב אחד – כמדומה שאמר ששמו הי' אהרן – הראה לו סכין פגום, ותיכף כאשר ראה איך שהתחיל כ"ק נבג"מ לבדקו, אמר לו: ניין, דאס איז ניט קיין חליף פאהר אייך [=לא, זה אינו חלף עבורכם].
והוסיף כ"ק שליט"א: "ער האט גימיינט אז דאס קוקט ער גלאט אזיי, וויא דיא פולישע וואס זייא קומען צוא פאהרין און קוקין אלע דיא חלפים, און זייא ווייסען דאך טאקי ניט. האט ער [גימיינט] אז ער קוקט דאס אייך אזיי. נאר אז ער האט דערזעהין וויא ער האט אנגיהויבן קוקען, האט ער איהם גלייך געזאגט כנ"ל. און בכלל איז אט דער גיוועזין ניט גלאטער. האט מען אנגעהייבן ריידן עפיס א דין, האט ער אלץ גיקערט ניט אזייא, ד.ה. (עפיס) אלץ לקולא. האט עם דער טאטע גיזאגט: "וואס דארף מען קערין דעם שו"ע צוא זיך, זאהל מען בעססער קערין זיך צום שו"ע".
[=השו"ב חשב שהוא – מהר"ש – מביט [היינו בודק] סתם כך, כמו אלו ה.. שנוסעים לכאן ונוהגים להביט בחלפים, והם אמנם אינם יודעים [כיצד לבדוק]. וחשב, שגם הוא מביט סתם כך. אבל כשנוכח לראות כיצד החל לבדוק, מיד אמר לו כנ"ל. ובכל אותו שו"ב לא היה "חלק". אם התחילו לדבר באיזה דין כלשהו, מיד הוא סיבב לא כך, כלומר הכל לקולא. אמר לו אבא: מדוע צריכים להפנות את השו"ע אלינו, עדיף להפנות את עצמנו אל השו"ע].
וסיים כ"ק שליט"א: "וכן הוא טאקי [=אמנם] כאשר מקיימים המצות ע"י קב"ע, היינו שמה שכתוב בתורה עושים ומה שלא עפ"י תורה אין עושים".
*
י"ג ניסן. אחרי שאיבת מים שלנו נכנסתי פנימה דבר מכירת חמץ. הע"ק [=הערב קבלן] הי' מר בנציון [ב"ר אברהם שניאורסאהן] שי', וקבל כ"ק ממנו בקגא"ס [=בקנין גמור אגב סודר], וצוה לו להגביה, ואמר לו: בזה תכנס בע"ק אלי.
ודבר ע"ד בדיקת חמץ, ואמר שבסאריי [=מחסן] של גחלים אין צריכים לבדוק. ובנציון אמר שכמדומה שצריכים לבדוק גם שם, ומתוך זה נמשך שהתחיל כ"ק שליט"א לעיין בהשו"ע וראה שם ע"ד לול של תרנגולים, ונזכר על הקוראטניק [=לול] שלא נקוהו. ויצא מחדרו וצוה שיצא לנקותו. ואמר: אין דער היים [=בבית, בליובאוויטש] היו יודעים שצריכים לנקות את האונטער אויווען, ופה הוא מן הצד ושוכחים כלל ע"ז.
כן אמר לי, שהאשפה היא מלאה, ושכחו כלל ע"ז. ושם יש בודאי חמץ. אך כבר אמר זלמן אידל, שמחר בקר יבואו לנקותה.
ואח"כ אמר: "כנראה שיהיו צריכים להתפלל תחילה מעריב ואח"כ לבדוק".
ושאלתי: האם יכול להיות ג"כ אנדערס [=באופן אחר]?
והשיב לי: "אללע מאהל פלעגט מען פריער בודק זיין" [=תמיד היו בודקים קודם].9
*
אור ליום ג' ר"ח ניסן הנ"ל, אמר לי: בכלל כשמכשירים חדר קודם הפסח לפסח, הנה עפ"י הרוב שוכחים אח"כ לגמרי לבדקו. ואם גם בודקים אותו, הוא בדיקה מוטעת, מען נארט זיך מער ניט א?ב? [=אין זו אלא אשליה עצמית]. כי אז כבר מונחים שם כמה דברים, ואינו עולה הבדיקה יפה. דא ליגט ציבאלע און דא ליגט ווייס איך וואס [=כאן מונח בצל וכאן איני יודע מה]. אשר ע"כ בהיותנו בביתנו, הלא אני לא הייתי עפ"י הרוב בביתי לפני הפסח, והייתי כותב לנחמן שיבדוק את החדר בעת שמכשירים אותו כמו מי שהולך בדרך.
ושאלתי: הלא אותו שמפרש בדרך לא יוכל לבדוק בזמן הראוי, ופה הלא יכולים לבדוק בזמן המוגבל ע"ז?
והשיב לי ע"ז: אבל הבדיקה אז היא רק בדיקה מוטעת, רק לברך לא ידעתי אם שייך(?), כי עס איז האמעטנא(?) צוא מאכין(?) אין מיטן דרינען ע"ד חמץ. ע"כ יש לבדוק בלא ברכה.
עד כה כל עת היותי בראסטוב לא עשו כן, ושאלתי ע"ז: הלא עד כה לא עשו כן?
והשיב לי: כן האשט דוא בודק גיוועזין מסתמא [=מן הסתם בדקת], אבל הבדיקה היא מוטעת.
*
ע"ד חתיכת העיסה של מצה אמר לי: איך רעכין טאקי, אז מען זאל שניידין מיט אזיי א מעסער [=לדעתי שיחתכו בסכין פשוט], כי הסכינים של עץ נדבק בהם בצק. אמאהל פלעגט מען מאכין [=פעם היו עושים] סכינים של עץ, והיו עושים הרבה, אך מען וועט דארפין [=יצטרכו] לקנות סכין פשוט.
ואמרתי: לוא היו יכולים להשיג קלינגלעך [=להבי מתכת] הי' בודאי טוב, כי יכולים ללבנם.
והשיב: "כן, אם יוכלו להשיג כאלו בודאי טוב, ובא"ל יקח סכין פשוט וינקוהו בשעת מעשה במים וינגבוהו היטב, איז דאס אויך גוט" [=גם זה טוב].
1. הכוונה לרשימת ההפטרות שכתב אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בהגהותיו לסידור, ממנהגיו של אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (הגהות אלו נדפסו בסידור תורה-אור ובסידור עם דא"ח).
את דעתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בקשר לראש-חודש טבת שחל בשבת, ראה בשיחת שבת פ' מקץ תשכ"ט, הנסמנת באגרות-קודש מוהריי"צ הנ"ל.
2. כעין זה מסופר גם על אדמו"ר הזקן, שאירע פעם שלא היה כהן במנין שלו, וקרא הבעל-קריאה ללוי במקום כהן. ובירכו אדמו"ר הזקן עבור זאת באריכות ימים (לקוטי-ספורים מהרב ח"מ פרלוב ע"ה, כפר-חב"ד תשכ"ו, עמ' עב).
3. כנראה הכוונה שהרבי אמר "לכן אני שואל ממעלתכם התרה בכלהון", ולא: "בכלהון אני מתחרט".
4. הט"ז (תכו, א) הביא ממהרי"ל שלא היה מקדש ביום-טוב, ויהיב טעמא, כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה ביו"ט חוץ לתחום. ועל כך כותב ר"ד אופנהיים שאין תחומין למעלה.
5. הכוונה, שאמרו את ברכת הלבנה מתוך ספרי גמרא (סנהדרין סוף פ' חמישי) או רי"ף (ברכות סוף פ' רביעי). מעשה רב של צדיקים שנהגו כך, ראה הנסמן ב"ילקוט אוהב ישראל", עמ' קסג אות מ; "אבני זכרון" (לובלין), עמ' ערב אות כה.
6. הוא יארצייט אמו הרבנית מרת רבקה ע"ה.
7. חזינן, שאדמו"ר הרש"ב סיים את אמירת הקדיש עוד לפני שהכניסו את ספר-התורה לארון-הקודש. ולהעיר מס' המנהגים (עמ' 34), בדבר סיום הקדיש אחר הכנסת הס"ת (והוא על-פי מכתבו של הרבי, אגרות-קודש, ג, עמ' קלח: "מנהגנו ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר"). ושם נסמן לשער-הכולל (כט, ד) ולקצות-השולחן (צא, א, ד). וראה עוד ב'רשימות' חוברת ה (עמ' 9).
8. ידוע ביקורו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש באודיסה בשנת תרכ"ח. ראה: ס' התולדות – אדמו"ר מהר"ש (מאדמו"ר זי"ע), עמ' 15-14; אגרות-קודש מוהר"ש, עמ' ה-ו.
9. במקום אחר רשם הרב לנדא את דברי הרבי באריכות יותר, והמשך הדברים, שאם כבר הגיע זמן תפילת ערבית, צריכים להתפלל תחילה (ראה: אוצר מנהגי חב"ד, ניסן, עמ' פג). וראה לקוטי-שיחות (יז, 434): בהנוגע לזמן בדיקת-חמץ, כשמתפללים ערבית ביחידות – ראיתי מנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שהיה בודק בין מנחה למעריב, ומתפלל ערבית לאחרי הבדיקה.
את הקטעים דלהלן יש להשוות לרשימות הרב לנדא כפי שנדפסו ב"אוצר מנהגי חב"ד", כל קטע לפי עניינו.
(כפר חב"ד גל' 986)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
